8/7/2014 – ערב עיון “שוד המזונות הגדול”
בתאריך 8/7/2014 בבית אריאלה התקיים ערב עיון בנושא “שוד המזונות הגדול”.
עו”ד מירית ענתבי: “מאבקי הכוח על מזונות, אבות חד הוריות ופמיניסטיות”
שימו לב להרצאתה של עו”ד מירית ענתבי בנושא משפט משווה בדיני מזונות, מה קורה בחו”ל? מי משלם את המזונות בחו”ל, וכמה משלמים בחו”ל?
יוצא שהגברים הישראלים משלמים את סכומי המזונות הכי גבוהים בעולם, כאשר בשווייץ משלמים טיפה פחות, אבל בארה”ב, קנדה ואוסטרליה משלמים חצי ואף פחות מזה, ובאירופה הקונטיננטלית משלמים שליש ואף פחות מזה. בישראל הגברים מרוויחים חצי משאר מדינות המערב. איך הגברים הישראלים שורדים?
ערב טוב לכולם. אני מתכבדת לפתוח ערב עיון זה החוסה תחת הכותרת “שוד המזונות הגדול, במהלכו יידונו שני נושאים: האחד, נושא את הכותרת “אפרטהייד מגדרי בדיני מזונות“, והשני את הכותרת”טיפול המשטרתי בחטיפת ילדים לחו”ל: סעדים לפי מין ומגדר”.
אולם, ראשית, אני מבקשת לברך את כל מי שנוטל חלק בערב עיון זה, קולגות יקרים, אנשי מקצוע המתמחים בתחומיהם, פעילים בנושא האפליה המגדרית וקהל נכבד. ברצוני לנצל הזדמנות זו ולברך את מי שארגן ערב זה, על אף שאיננו נוכח היום, עוה”ד צביקה זר.
ערב העיון נערך ביוזמת ארגוני “א זה אבא” והקואליציה למען הילדים והמשפחה, הפעילים באופן קבוע בנושא השיווין בין גברים לבין נשים, כאשר אך לפני מספר חודשים יזמו את ההפגנה, שהוכתרה כגדולה ביותר בתולדות תנועות האבות הגרושים, מחוץ לביתה של שרת המשפטים ציפי לבני, בדרישה לשוויון בגירושין, דרישה הטומנת בחובה כמובן את נושא המזונות.
מאבקי הכוח על מזונות הקטינים של קבוצות שונות בחברה – אבות, חד הוריות ופמיניסטיות, קיימים מקדמת דנא, אולם המסר שלי הוא – שאלו מאבקים מיותרים לחלוטין, שכן כולן מעונינות בהשגת אותה מטרה – טובת הילד. אכן, מזונות קטינים– נושא הטומן בחובו השלכות כבדות משקל על כלל הדמויות המרכיבות תא משפחתי שהתפרק, ולפיכך אין תימה כי מתרחשים לגביו מאבקי כוחות, אולם הבא נניח על השולחן אקסיומה ברורה – עקרון טובת הילד הוא שאמור להוביל אותנו כנר לרגלינו בבואנו לקבל החלטות בנושא, תוך עריכת מלאכת איזונים חוקתית, המערבת שיקולים ופרמטרים שונים מהדין הכללי והדין האישי, לגבי כלל הצלעות בתא המשפחתי.
אלא מאי, דווקא בישראל המצב הוא שונה לחלוטין. בישראל הצלע הנשית פטורה מהשתתפות במזונות, ואין קשר ממשי בין הכנסותיו בפועל של הגבר לבין שיעור מזונות הקטינים שנפסקים. במקרים חריגים בהם הילדים עוברים למשמורת הגבר, לא נדרשת האשה לשלם מזונות. ואלה אך דוגמאות ספורות לשוני.
לצערי, דווקא כאשה שהגדירה עצמה כל השנים כפמיניסטית, לא ברור לי כיצד מצב ארגוני הפמיניסטיות והחד-הוריות מבקשות להנציח מצב זה כאשר שוקלים את ההשלכות על טובת הילד, ולעומתן ארגוני הגברים מבקשים בסך הכל כי ינהגו כלפיהם בהיגיון, בצדק, תוך עריכת איזון נכון וראוי, כפי שנהוג בכל העולם.
על מנת לסבר את האוזן אתייחס אך לנתונים ספורים לגבי גובה תשלום המזונות ברחבי מדינות העולם, מתוך מכלול הנתונים שפורסמו בדוח ארגון ה- OECD [הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי, Organisation for Economic Co-operation and Development; .הוא ארגון בינלאומי של המדינות המפותחות המקבלות את עקרונות הדמוקרטיה הליברלית והשוק החופשי [שפורסם בחודש דצמבר 2013. ממנו עולים נתונים מעניינים ביותר, אם, למשל, נתמקד בנתון הנוגע לממוצע המזונות המשולמים, הרי שהטווח נע בין 581 ₪ בממוצע בפולין, אחריה 686 ₪ בשוודיה, והגבוהים שבהם מגיעים ל – 1757 בארה”ב, ו – 3213 בשויץ. הממוצע בישראל עומד על 4,500 ₪! ועל 2000 ₪ לילד אחד, לעומת לדוגמא על 448 ₪ בשבדיה ו-1165 בארה”ב.
לא צריך להיות כלכלן או מבין גדול, על מנת להבין את האבסורדום: הרי ידוע לכולנו שכושר ההשתכרות בישראל נמוך בכמחצית מכושר ההשתכרות בארה”ב, אולם הגברים במדינתנו הקטנטונת מחויבים לשלם מזונות הגבוהים בעשרות אחוזים (עד פי 3) מן הגברים בארה”ב, למשל.
בראש ובראשונה נשאלת השאלה: מה קורה בעולם בנושא דמי המזונות? והתשובה פשוטה: ככלל מזונות מחושבים ע”פ נוסחה ברורה, הגוזרת אחוזים מההכנסה הפנויה, תוך שכלול הכנסת האישה. אביא אך מספר דוגמאות מיני רבות, את המעניינות שבהן:
בניו-יורק הבעל משלם פרו-ראטה (האחוז שבין הכנסתו להכנסת האשה) 17% מחיבור משכורתם של שני ההורים, מינוס ההפרשות הסוציאליות, לילד אחד, 25% לשניים, 29% לשלושה, 31% לארבעה, ו-35% לחמישה ומעלה, עם שינויים קלים שכולם מכומתים בנוסחה. בווירג’יניה מחברים את הכנסת שני בני הזוג (נניח 10,000 לגבר ו-5,000 לאישה, יחד ההכנסה הזוגית – 15,000), בודקים מה היחס בין ההכנסות (33.3%-66.6%) ומזה גוזרים את אחוז המזונות -12% לילד אחד.
במדינות נוספות ברחבי ארה”ב, אריזונה ועוד הנוסחאות דומות בשינויים קלים. בצרפת שופטת משפחה קובע את המזונות ללא נוסחה מחייבת. בדרך כלל מדובר ב-150 יורו עד 170יורו לחודש לילד או כ-15% מהכנסת הגבר נטו לילד עם הפחתות למספר ילדים. ב-70% ממקרי משמורת משותפת שבוע-שבוע, אין תשלומי מזונות, אלא אם כן יש פער כלכלי ניכר בין האישה לגבר שאז ישולם סכום נמוך עד כ 100יורו לילד. אוסטריה- משכורת הבסיס לצורך חישוב המזונות היא הנטו, ממנה גוזרים 16% על כל ילד עד גיל 6, 18% עד גיל 10, 20% עד גיל 15, ו-22% עד גיל 18.
קיימות הפחתות למכביר: למי שיש ילדים קודמים,ובנוסף 2% עבור 2 ילדים. אם הילדים לנים לפחות יומיים בשבוע אצל האב, מופחתים 4% מתוך ה- 16%. ועוד ועוד. המינימום הוא 160 יורו לחודש, או 800 שקלים. כאשר בסופו של יום קיים מינימום הכנסה פנויה שחייבת להיוותר בידי הגבר, 75% משכר מינימום.
ועתה מתבקשת השאלה: מה קורה בארץ? במדינת ישראל מבחינה חוקית חלות שתי מערכות דינים בנושא, הדתית והאזרחית. על-פי דין, על הגבר לשאת בכל מזונות הילדים ההכרחיים עד גיל 18 וכן, במזונות מדין צדקה.
המשפט הדתי חל על מזונות ילדים, תחת הכותרת “דין אישי”, זאת, בהתאם לסעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי”ט – 1959, על פיו: “(א) אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה”.
כמזונות הכרחיים נחשבים כלכלה, מזון, ביגוד והנעלה, תשלום מס בריאות וחלקו של הילד בהוצאות אחזקת הדירה, הכוללים את חלקו במדור, וכמו-כן, הוצאות חינוך בסיסיות. מעבר לכך משתלמים בהתאם לגיל הילד אף “דמי טיפול” לאם, הנקבעת כמעט תמיד, כמשמורנית על הקטין. בנוסף, האב נושא במחצית מן הדרוש לילד מדיני צדקה, הוצאות רפואיות הכרחיות, צהרונים, קייטנות, חוגים וכיוצא באלה.
ההורה החייב במזונות ילדיו, על-פי המשפט העברי, הוא האב בלבד. בעניין חיובו המוחלט של האב לזון את ילדיו עד גיל 6 הרי שחובה זו לא כתובה בתורה במפורש, כמצוות עשה. מזונות ילדים כחובה משפטית על האב, מופיעה כתקנה שהותקנה באושא. וכך נכתב בגמרא במסכת כתובות : “באושא התקינו, שיהא אדם זן את בניו ואת בנותיו שהם קטנים”. על סמך אושא, “התקינה הרבנות הראשית בשנת תש”ד תקנה, אשר לפיה: חייב האב במזונות ילדיו עד גיל 15, על-פי הסמכות הכללית, העומדת לבית הדין במצבים מיוחדים הדורשים תיקון, על-פי האמור בשולחן ערוך (חושן משפט בסימן ב’). התקנה יצרה חיוב משפטי אבסולוטי על האב למזונות ילדיו הקטינים, מגיל גדילה ועד גיל 15, ולמעשה השוותה את תוקף החיוב ואת הוצאתו לפועל כלפי ילדים מגיל 6 ועד גיל 15 – לקטיני קטנים עד גיל 6”. על כך ירחיב הרב ועוה”ד צוריאל בובליל.
פרופ’ מנשה שאוה ז”ל, מי שחינך דורות של סטודנטים באוניברסיטת תל אביב, ואף לוקח אותי במנהרת הזמן, למעלה משני עשורים לאחור, בהיותי סטודנטית שלו, היה לי הכבוד לעבוד עמו על פרסומיו וספריו השונים וכן במסגרת כנסים בנושאים מגוונים, דוגמת הנושא הנדון בערב זה, טען ש“לשיטת הדינים האישיים בכל תקופה ותקופה יש הסבר סוציולוגי, להקל על חייה של האוכלוסיה, המורכבת מקבוצות דתיות ואתניות שונות בתוך אותה טריטוריה”. אבל בזמן תקנת אושא, ואף בזמנו של פרופ’ שאווה אחוז הגירושין לא עלה בכל שנה באופן מתמיד, והגיע ל-33% ואף יותר.
סבורני, כי אנו ממשיכים בעצמית עיניים, מתוך נוחות, שכן לא קל לערוך שינויים, במיוחד במדינתנו, בה חלה מערכת חוקים מקבילה – המערכת הדתית. במצב זה אנו ממשיכים לעצום עיניים ולשכנע עצמנו כי אנו חיים באותו עולם פריטמיטיבי לפני מאות שנים, בו רק הגבר פרנס, תפקיד גידול הילדים מוטל רק על האשה, ולהזכירכם רק לגבר היתה זכות הצבעה בבחירות וכיו”ב. אלא מאי, אם נרשה לעצמינו לפתוח את העיניים נגלה עולם שונה בתכלית, בו נשים עובדות לפרנסתן, כ-30% מהנשים אף מרוויחות יותר מגברים, לנשים יש כח עצום, עד כדי כך ש 90% מהגירושין הם ביוזמת הנשים, קיימת משמורת משותפת, והפערים בין גברים לבין נשים הצטמצמו כמעט בכל תחומי החיים.
ואם מדברים על שיוויון בין הצדדים, הרי הנשים, אשר במשך שנים רבות נלחמו במלוא תעצומות הנפש, על-מנת לזכות בשוויון המגיע להן, חיות היום, במדינת ישראל, שלא על-פי רוח השוויון, אשר פיעמה בהן. כל זאת, בחסות חוק מיושן, ארכאי, אשר אינו משקף כהוא זה, את המהפכה העצומה שחלה, במעמד האישה, בזכויותיה, בהכנסותיה ובהפיכתה מאשת איש יושבת בית ואם בלבד, לאדם שווה זכויות וערך בעידן המודרני. דווקא בעידן השיווין, אי השוויון בנושא המזונות, גורם לנזקים חמורים לכלל האוכלוסייה, נשים וגברים כאחד, ואף לקטינים.
לא ברורה לי התועלת שמפיקות הנשים הישראליות מהתעקשותן שמגיע לאישה מזונות ברמות שכלל לא היו קיימות בזמן הנישואין, וברי כי הגבר לא יוכל לעמוד בהם, כאשר נוטעים בנשים רוח לוחמנית שהן יקבלו את הכסף באמצעות עונשים, ביטול רישיונות, חסימת כרטיסי אשראי, מאסרים ועוד. כל הגזירות הללו לא יביאו סכומים, שבזמן הנישואין לא הוצאו בפועל והגבר לא יכול היה לייצרם.
כשני עשורים אני רואה את תעשיית אשליית המזונות ממשיכה להרוס גברים יום-יום ולהביאם לפת לחם, ואף לפשיטות רגל, ועל הסיבות לכך ירחיב חברי עוה”ד אוהד בתרון.
אין ולא יכול להיות ספק, כי המפתח לפתרון האבסורדום בנושא דמי המזונות נעוץ בשיווין/באיזון הראוי. כך, כפי שבוחנים את יכולת ההכנסה של הגבר ופוטנציאל ההשתכרות שלו, אותה בחינה בדיוק יש להחיל על האישה. וראינו שהמודלים ברחבי העולם כבר שם, ופועלים בהתאם.
יתרה מזו, אישה גרושה, על המדינה לעודדה לצאת ולרכוש מקצוע ולא לשבת ולהמתין שהגבר ישלם מזונות ולטעון בבית המשפט “אבל מעולם לא עבדתי”, ואולי כדאי לקבוע מקצועות מועדפים להכשרה שיש בהם צורך במשק, וכך התגמול לאותן נשים יעשה ע”י המדינה בשיתוף עם מעסיקים במשק.קיימים רעיונות למכביר, אבל חלקן של הקבוצות באוכלוסיה מבקרות שלא לראות את האמת הכואבת, והתוצר הוא הנצחת המצב דהיום.
כאשר ע”פ המשפט הישראלי דהיום נמצא שרוב האבות נדרשים לשלם חלק ניכר מהכנסתם למזונות הילדים ולעיתים אף את מלוא הכנסתם ויותר, ובכך נפגע הקשר בין האב לילד. והפגיעה בילד מעצימה כאשר האב אינו יכול לשלם את מלוא המזונות שנפסקו לו והאם רודפת אותו באמצעות שלל הכלים שהעניק לה החוק – כאמור עיקולים, פקודות מאסר, מסלול מהיר לגביה – על כך תרחיב עו”ד מורן סמון.
במצב החקיקתי הקיים, מתבקשת השאלה, איפוא, האם טובת הילד אשר חקוקה בדיבר החמישי שהיא מצווה מדאורייתא, אינה גוברת על תקנת חכמים מדור התנאים באושה ? או על משנה תורה לרמב”ם והשולחן ערוך ? או על תקנת הרבנות הראשית תש”ד ? דומה שאין ספק שהתשובה לכך הינה חיובית.
ואכן, דו”ח ועדת שיפמן הביא עימו בשורה חיובית לגברים. דא עקא יקח זמן רב מידי עד שמסקנות הוועדה יעברו לפסים של תיקון חקיקה בכנסת, הגם שצפויה התנגדות נחרצת מצד חברות הכנסת ומצד כל חברי הכנסת הדתיים אשר יהיו מעוניינים לשמר את הזיקה הקיימת בין חוק המזונות אשר מפנה להוראות הדין הדתי, שאני טוענת כי הינו שגוי בפרשנותו הנוכחית, לפחות על פי היהדות, ועל כך כאמור ירחיב חברי כב’ הרב.
לסיכום, רוב רובו של נטל החיוב במזונות ילדים מוטל כאמור על האב מאז שנת 1959, עת חוקק החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), והדבר מהווה פגם חברתי קשה אשר פוגע באב ובטובת הילד. הגיעה העת להעביר את המלצות דו”ח ועדת שיפמן מן הכוח אל הפועל, קרי לחקיקה. הגיעה העת להיפרד מהפרשנויות המיושנות והמאולצות של החוק, ולהתייחס לשני ההורים ללא אבחנה מגדרית . הגיעה העת לכתוב מחדש את התודעה השיפוטית לפיה רק האב חב במזונות ילדיו. מי שמגדירה עצמה פמינסטית ומעוניינת בשוויון חייבת לפעול בדרך שיוויונית, שלא לפי מגדר, ובכל תחומי החיים. חובת המזונות היא חובה הדדית של שני ההורים. לעת עתה, עד ליישום המלצות ועדת שיפמן, אנו בהמתנה לשופט בעליון שיהא אמיץ ויודה בריש גלי שהחלת דין אישי-דתי על מי שאיננו דתי היא כפייה בלתי חוקתית.
יחד עם זאת, לא מן הנמנע לציין, כי סנוניות ראשונות הנוגסות בתקנת אושא, כבר נראות בפסיקת בתי המשפט. אחד הראשונים היה השופט גייפמן. בתמ”ש 82010/96 מתאריך 08/12/1997, בקובעו כי “במישור הרצוי, המעבר בדין הישראלי ליישום עיקרון השוויון בעניין חלוקת רכוש בין בני-זוג צריך להביא גם לסגירת פערים בדיני המזונות של הדין האישי. עיקרון השוויון מן הראוי להחילו גם בדיני המזונות בחלוקת הנטל בין בני-הזוג”.
השופט יהודה גרניט, ביושבו כשופט בית המשפט לענייני משפחה במחוז ת”א, טען שיש לאמץ את הוראות סעיף 3א לחוק המזונות, אשר לפיהן “(א) אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו. (ב) בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא“.
המשיך הש’ גרניט בתמ”ש 24650/02 (23/2/2004), “בקביעת סכום המזונות בו יחויב האב, יתחשב בית המשפט, בין היתר, גם בגובה הכנסתו של האב וביכולתו הכלכלית. יתרה מזאת קבעה הפסיקה כי בתביעת מזונות של קטין מאביו רשאי בית המשפט להתחשב גם בהכנסותיה של האם ולהפחית מחיוב האב ממזונות ילדיו… בהתאם לעיקרון השוויון ועל-פי דין הצדקה כפי שפורשו על-ידי בית המשפט העליון בע”א 591/81 פורטוגז, על כל אחד משני ההורים לשאת במזונותיהם של הילדים בשיעור יחסי של הכנסותיו הפנויות לסך כל ההכנסות הפנויות של שניהם”.
ב-15/02/2005, פסקה השופטת חנה בן עמי, (מחוזי י-מ), ע”מ 590/04: “השוויון בין המינים מצא ביטוי גם בתיקון (מס’ 2) לחוק שיווי זכויות האישה, תשי”א-1951, בו הוסף סעיף מטרה שזו לשונו: “חוק זה מטרתו לקבוע עקרונות להבטחת שוויון מלא בין האישה לאיש”.
אכן מספר מועט של שופטים ניסו להתמודד עם העיוותים וחוסר השוויון בדרך של כרסום בדין הדתי, באמצעות צמצומו והחרגתו במקרים חריגים.
בהמשך נקבעו בבית המשפט העליון הלכות אוחנה וצינובוי. שופטת העליון, אילה פרוקצ’יה, קבעה בבע”מ 5750/03, אוחנה נ’ אוחנה מיום 8/6/2005 כי: “בהערכת המזונות שעל אב לשלם לילדיו נוהג בית המשפט לקחת בחשבון את צרכיו של הילד וכן את גובה הכנסתו של אב ויכולתו הכלכלית. במסגרת זו, ממילא נלקחת בחשבון גם יכולתה הכלכלית של האם, וזו משליכה על היקף צרכיו של הילד ועל היקף המזונות שעל האב לשלם“.
בבע”מ 2433/04, צינובוי נ’ צינובוי, (02/10/05), קבעה השופטת פרוקצ’יה, כי “עיקרון הוא כי בהערכת מזונות שעל אב לשלם לילדיו יש לקחת בחשבון את צרכי הילדים, וכן את גובה הכנסת האב ויכולתו הכלכלית. ממילא, נלקחת בחשבון בהקשר זה גם יכולתה הכלכלית של האם שבמשמורתה מוחזקים הילדים. פסיקת המזונות נעשית על דרך איזון כולל של הכנסת המשפחה מכל המקורות, תוך התחשבות בכלל היכולות מול הצרכים, וקביעה בהתאם לכך את שיעורם הסביר של המזונות”.
בנוסף, בפסק דין בעליון שניתן כבר לפני כחמש שנים, הובעה דעה מפורשת שהשינויים החברתיים המתרחשים בחברה מחייבים לשנות את הפרשנות לענין מזונות קטינים בגילאי 6-15. כלומר: אם יגיע לבית המשפט המקרה הנכון, דומה כי דלתותיו פתוחות לשינוי המיוחל.
בפסק דין שניתן לאחרונה, תמ”ש 24041-07-12 [ע.א נ’ א.א.] דן הש’ אסף זגורי באופן מעניין ביותר ומרתק בחובת ההורים, שימו לב, ההורים! לזון את ילדיהם למול צרכי הקטינים וצרכיו האישיים של האב, תוך שימוש בחקיקה האזרחית, בדמות חוקי היסוד, ותוך נסיון להתרחק מהדין האישי, ואלה עיקרי קביעותיו:
זכותם של הילדים למזונות היא זכות יסוד הנגזרת מכבוד האדם. המוגנת בחוק היסוד כבוד האדם וחירותו, התשנ”ב– 1992. קיום בסיסי של ילדים חסרי ישע ו/או יכולת לכלכל עצמם הינה חובה מוחלטת של ההורים, בשים לב להוראות הדין האישי אך גם בהתייחס לחובות הנובעות מחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב– 1962 הקובעות, כי חובת המזונות זהה לשני ההורים. חובת המדינה ושל בתי המשפט היא להבטיח שאותם הורים עומדים בחובתם זו, כך נקבע בפסק דין בעליון (בר”ע (י-ם) 3284/07 מ’ פ’ נ’ א’ פ’ (14/03/2008, פורסם במאגרים [פורסם בנבו], מפי כב’ השופט דרורי).
ברם אל מול זכויות אלו, אין לשכוח כי גם לאב/בעל החייב במזונות יש זכות יסוד באותו מדרג נורמטיבי. גם לו יש זכות לכבוד וממנה נגזרת הזכות לקיום אנושי מינימלי. הזכות למינימום של קיום אנושי בכבוד מצויה בליבו ובגרעינו של כבוד האדם. חיים בחרפת רעב, ללא קורת גג, תוך חיפוש מתמיד מנין יבוא עזרו של אדם, אינם חיים בכבוד. מינימום של קיום בכבוד הוא תנאי לא רק לשמירה ולהגנה על הכבוד האנושי, אלא גם למיצוי יתר זכויות האדם.
בנוסף, כספו של החייב במזונות הוא קניינו וגם הקניין מוגדר כזכות יסוד מוגנת. ניתן לראות איפוא את פסיקת המזונות כפגיעה מחוק, חוק (לתיקון דיני משפחה (מזונות), ההולם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולתכלית ראויה (קיום וסיפוק בכבוד של הילדים). המידה בה יפגע פסק הדין בקניינו ובכבודו של החייב במזונות היא זו שאמורה למצוא ביטוייה בפסיקת המזונות, לא פחות מהמידה בה יובטח כבודם וקיומם של הזכאים למזונות.
במסגרת המידתיות הפסיקתית קשה מאוד להלום סיטואציה שבה לא יישאר לחייב במזונות מינימום לקיום אנושי משלו.
הנה כי כן, הפעלת שיקול הדעת השיפוטי מורכבת היא. מדובר במלאכת איזונים חוקתית המערבת שיקולים ופרמטרים שונים מהדין הכללי והדין האישי. הדין הכללי (סעיף 14חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות) מטיל חובה כללית על שני ההורים לדאוג לסיפוק צרכי ילדיהם. קביעת מינימום לצרכי הילדים וקביעת מינימום לצרכיו של האב, צריכה איפוא לעמוד במבחן הצר של המידתיות, מבחן היחס הסביר בין תועלת לילדים לבין נזק לאביהם” עד כאן פסק הדין.
לסיכום, השינוי אמנם בחיתוליו, והחל לחלחל להלכה הפסוקה, ואנו אף עדים לסנוניות ראשונות של החלטות של שופטים אמיצים היוצאים נגד הזרם, ומפחיתים את המזונות הקבועים בדין מתחת לרף המינימום במקרים המתאימים, במקרי משמורת משותפת, ובמקרי גניבת זרע עליהם אדבר בחלקה השני של הרצאתי, שהצלחנו לחולל מהפכה של ממש.
אולם אשוב ואדגיש, הגם שהזרעים ניטעו, המציאות מוכיחה שאין די בכך. רק פתרון בדמות חקיקה מתאימה וקביעת נוסחה ברורה מראש – יתנו מענה מלא למכלול הבעיות הקשות הכרוכות בנושא זה. לא עוד פסיקה פרטנית, תלוית שיקול דעת שיפוטי.
הרב ועו”ד צוריאל בובליל: כיצד סירסו את הדין הדתי במזונות לרעת גברים
הרב צוריאל בובליל בכנס “שוד המזונות הגדול” 8.7.2014, מסביר מדוע פמיניסטיות נאחזות בדין הדתי לקביעת מזונות, למרות שהן מתעבות את הדת היהודית. סירסו את הדין הדתי-יהודי כך שהפכו את הגבר חייב אבסולוטית במזונות, למרות שעל פי הדת נכסי האישה שייכים לו.
בישראל הפמיניסטית האישה מקבלת לפחות מחצית הנכסים, ולפעמים גם כתובה, ובנוסף מצפים מהגבר לשלם מחלקו בנכסים מזונות לילדים בשיעורים שהם לפעמים אסטרונומיים. זהו מתכון לרושש גברים, להשאירם אותם בחוסר כל, בעוד הנשים הגרושות חוגגות “על חשבון הדת היהודית”, שבכלל לא התכוונה לתוצאות ההרסניות הללו.
עו”ד אוהד ביתרון: הפרקטיקה הפרדוקסלית של גביית מזונות כאשר הגבר בפשיטת רגל
עו”ד אוהד ביתרון השתתף בכנס “שוד המזונות הגדול” ב 8.7.2014. נושא הרצאתו מה קורה עם חובות המזונות כאשר הגבר נכנס לפשיטת רגל. פרדוקס אחד הוא שהגבר נאלץ להמשיך לשלם מזונות, למרות שבהרבה מקרים המזונות האלה הם שמוטטו אותו כלכלית, והרבה פעמים גם גופנית ונפשית. המזונות נחשבים גם ב”דין קדימה”, כך שתשלום המזונות מקבל עדיפות. עד לאחרונה בתי המשפט בסוף ההליך לא נתנו הפטר לחייב ממזונות, כך שפשוט לא מאפשרים לגברים האלה לצאת מהבור שאליו נקלעו ולשקם את חייהם.
חשוב לדעת, שעל האישה להגיש בקשה לקציבת המזונות, ובדרך כלל קוצבים 1,250 לכל ילד כולל הכול (למרות שגם זה סכום אדיר לאנשים שהם בדרך כלל מסכנים, חולים, תשושים או גמורים).
כמו כן, לאחרונה בית המשפט העליון אמר שניתן לקבל הפטר גם על המזונות, כך שישנה קרן קלושה של תקווה לאנשים אלה.
עו”ד אייל סייג: ההפליה נגד גברים במזונות שיצרה הלכת פורטוגז
הרצאתו המעולה של עו”ד אייל סייג בכנס “שוד המזונות הגדול” בה הוא מסביר איך בית המשפט העליון ב 1981 בהלכת פורטוגז איין לגמרי ורוקן מכול תוכן את תיקון 3א לחוק לתיקון חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות). בשנת 1981 החוק לתיקון דיני מזונות סע’ 3א רבא הקדים את ועדת שיפמן שכן כבר אז נקבעו קריטריונים שוויוניים לפיהם שני ההורים חייבים במזונות על פי הכנסותיהם.
אלא שכאשר החוק הגיע למבחן בית המשפט העליון, הלכת פורטוגז, השופטים שיינבויים ובך קבעו שהתיקון יחול רק על אנשים שאין להם דין אישי. השופט שמגר היה במיעוט. כך עיקרו 2 שופטי עליון מתוכן את התיקון האזרחי-שוויוני שהכנסת רצתה לחוקק על כלל העם.
הלכת פורטוגז הוא פסק דין אומלל, חטא קדמון שגזר על מדינת ישראל עשרות שנים של מריבות ומלחמות מגדר מיותרות. השופט שמגר בדעת מיעוט נימק שהחוק החדש (שוויון אזרחי) גובר על החוק הישן (דין דתי-אישי), וכן בדברי ההסבר לחוק לא נאמר שום דבר על כך שהתיקון של 3א אמור לחול רק על מי שאין לו דין אישי.
כלומר השופטים שיינבוים ובך המציאו פרשנות אומללה שאיינה לגמרי את 3א. אייל סייג מסביר ששופטי הלכת פורטוגז המציאו עוד המצאות שלא היו לפני כן כגון “צרכים הכרחיים” שזו חלוקה שבכלל לא קיימת בדין הדתי.
בימי פורטוגז הסכום של צרכים הכרחיים עמד על 600 ש”ח, אבל באמצעות פטנט של “ידיעה שיפוטית, כל שופט משך לכיוון מעלה וכך הגענו ל 1,300-1,450 ש”ח “צרכים הכרחיים” שהוא סכום פיקטיבי לחלוטין. כך בית המשפט העליון בהשראה פמיניסטית, איין לגמרי חוק של הכנסת.
רו”ח אבי ויידן: מי מפחד מנוסחת שיפמן לחישוב מזונות
הסבר פשוט וקליל ע”י רו”ח אבי ויידן על הרפורמה במזונות שמציעה ועדת שיפמן, הוועדה ששר המשפטים כינס לפני 8 שנים כדי לדון בעושק הגברים ע”י גרושתיהן דרך חיובים אסטרונומיים של מזונות באצטלה של חיוב מדין תורה.
הוועדה קבעה שהדין הדתי אבד עליו הקלח, והגיע הזמן לנוסחה שוויונית וברורה שבה אין הבדל בין גבר לאישה, ולוקחים בחשבון גם את זמני השהות.
אלא שכיום ציפי לבני היא שרת משפטים אולטרה פמיניסטית, והיא מזדהה עם שדולת הנשים, שמכל הדינים הדתיים, דווקא דין המזונות מוצא חן בעיניהן מאוד.
עו”ד מורן סמון: האכיפה הברוטלית בהוצל”פ של חובות מזונות
הרצאתה של עו”ד מורן סמון בכנס “שוד המזונות הגדול” שהתקיים בת”א 7.8.2014. עו”ד מורן סמון מתרעמת על הברוטליות של גביית המזונות מגברים בהוצאה לפועל, כועסת על שרת המשפטים שאיננה מבטלת את האפלייה האכזרית נגד גברים הגלומה בחוק המזונות הקיים המבוסס על הדין הדתי, ובמיוחד כועסת עו”ד מורן סמון על משרד המשפטים שקורא למלחמות מגדר של נשים נגד גברים, וקנה זמן אוויר בכל ערוצי הטלביזיה לשדר פרסומת להוצאה לפועל הקוראת לנשים להילחם נגד הגברים ולחלוב מהם מזונות.
הנשים הגרושות לבושות במדי קומנדו של צבאות ערביים. צחוק הגורל שאותו יום היה גם תחילת מבצע צוק איתן, ומכיון שצריך לגייס את הגברים להילחם בעזה, ולמות בעזה, משרד המשפטים הוריד זמנית את פרסומת נשות ההוצל”פ בתור לוחמות קומנדו נגד גברים.
עו”ד מירית ענתבי: “מזונות לילדי גניבת הזרע וילדים מרדניים”
ולסיכום ערב זה שעסק באפליה על בסיס מגדרי, הרי שתופעת גניבת הזרע מהווה דוגמא המדגימה באופן מובהק ומובלט את אותה אפליה, ואף יותר מכך – תופעה הדורשת אפליה מתקנת לטובת הגבר.
אבהיר: התופעה מוכיחה כאלף מילין שהגבר הוא החלש במשוואה, שאין לו כל קול, קל וחומר שיקול דעת. לעומתו, עומדת לא עוד אותה אישה קטנה ונזקקת, אלא אשה עצמאית שהחליטה על דעת עצמה להביא ילד לעולם, אישה רבת יכולות, אשר אינה תלויה באיש, אף לא בהחלטה אם ליטול את זרעו של הגבר ללא הסכמתו, להרות ולהפכו לאב בעל כורחו.
כמי שמטפלת בתיקי גניבת זרע שנים רבות, יכולה להעיד שמספרם הולך וגדל באופן משמעותי ביותר, ואלו שומטים את הקרקע תחת טענת הפמיניסטיות שהאישה היא הצלע החלשה, היא הצלע שמסתמכת וסומכת על הגבר וכו’.
במקרה דנא מתהפכות היוצרות: האשה, היא שמועלת באימונו של הפרטנר ליחסי מין, גונבת זרע ומסרבת לעבור הפלה. מיד לאחר הלידה, רוכשת דירה מכספי המדור והמזונות שמשולמים לידיה על-ידי הגבר, ובמקרה של “בחירה נכונה” קרי בכיס עמוק, חיה חיי פאר על חשבון הגבר האמיד ממנו נטלה זרע .
יתרה מזו, מנסיוני הרב ניתן לאפיין את הדמות של גנבת הזרע, ומדובר באשה עצמאית, בעלות קריירה, לרבות מהן משכורות גבוהות, מפרנסות עצמן, חזקות, והן אנטיתזה למודל האישה החלשה והמסכנה כפי שהן מנסות להציג עצמן.
עמדתי ארוכות על התופעה בכנס הקודם בנושא, ולפיכך אמקד את הדיון בנושא דמי המזונות.
בנסיבות שתוארו לעיל, של אותן נשים עצמאיות וחזקות, אין כל נימוק הגיוני להטיל דמי מזונות “רגילים” על האב, אלא דווקא באמצעות אפליה מתקנת להפחיתם. עמדנו על כך במהלך הערב, כי על-פי הדין העברי, אב חב במזונות ילדיו הקטינים, וכך גם ההלכה הפסוקה הנסמכת על הדין האישי ומחייבת את האב במזונות הקטינים על פי סעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי”ט – 1959.
בהלכה הפסוקה נקבע, למשל בתמ”ש 35431-06-11 כי: “מקובל כיום בפסיקה כי צרכיו ההכרחיים של קטין, אשר אינם דורשים ראיות משהם בידיעה שיפוטית של ביהמ”ש, עומדים בקירוב על סך של כ – 1,400 ₪ לחודש, ללא מדור, הוצאות חינוך וגן“. אם כן, זהו המינימום.
משרדנו מייצג אינספור גברים בתביעות גניבת זרע, תביעות הטומנות בחובן דרך כלל 4 תביעות: תביעה לאבהות, תביעה למזונות, תביעה למשמורת ותביעת נזיקין של הדבר כנגד האשה.
עלה בידינו לשכנע את בית המשפט לאחר שנים רבות, וכפי שציינתי בראשית הערב, אם נכנסתי בין כותלי בית המשפט לפני כשני עשורים ואף שופט (כמעט אף שופט) לא היה מבין על מה אני מדברת כאשר העלתי את נושא גניבת הזרע, הרי שכיום השופטים מכירים את התופעה הכר היטב, ואף לפחות בתיקים שאני מייצגת גם מבינים שפסיקה רגילה של דמי מזונות לא יכולה להיקבע בהם.
ואכן, בהחלטה תקדימית שניתנה לפני מספר חודשים בתיק שאפרט עליו בקצרה הופחתו מזונות זמניים לקטין מתחת למינימום הקבוע בדין.
התקדימיות בהחלטה נובעת משניים: האחד, הפחתת סכום המזונות הזמניים ומדור מתחת לרף המינימום הקבוע בחוק; השני, מדובר בהחלטה שניתנה כבר במסגרת הדיון הראשוני בתיק, עוד בטרם השלב בו הוכחה כלל הטענה של גניבת זרע.
ובקצרה, משרדנו מייצג גבר (גרוש), אשר ניהל מערכת מינית מזדמנת עם אשה גרושה אם לילדה, וכשחפץ הגבר לנתק כל קשר עמה, הרתה האשה ממנו על מנת לאלצו להישאר במערכת יחסים עמה, באמצעות ילד, מתוך תקווה כי זו תעלה שלב למערכת זוגית רגילה. לא זו בלבד שהדבר לא צלח בידה, אלא שהיא פעלה בניגוד להבטחה מפורשת שנתנה לגבר כי לא תהרה ממנו עקב נסיבות בהן היה שרוי, ובהמשך כי לא תדרוש ממנו דמי מזונות; ואכן את הבטחתה שלא לדרוש מזונות קיימה במשך תקופה ממושכת בת כ- 7 שנים, תוך שהיא מחלה על מזונות הקטינה.
כעבור כ- 7 שנים, תבעה אם הקטינה מזונות עבור הקטינה בסך 2,500 ₪, כאשר בגין רכיב המדור והחזקתו תבעה סך 1,300 ₪, והחילה את תביעתה רטרואקטיבית 7 שנים לאחור.
ביום 27.4.14 התקיים דיון בנושא המזונות הזמניים.
ראשית, נטען כי התביעה הרטרואקטיבית הינה תביעה עצמאית, ויש להגישה בנפרד. טענה שנתקבלה.
שנית, הועלו בשם האב טענות כבדות משקל מדוע יש לפסוק מזונות הכרחיים בלבד, קרי להפחית אף מתשלום דמי המזונות והמדור הקבוע בדין, ובין היתר בגין טענה לגניבת זרע. בהחלטה תקדימית שנתן ביהמ”ש לענייני משפחה בר”ג, נפסק כי על האב לשלם מזונות זמניים לקטינה, בסך 1,450 ₪ לחודש, כאשר בסכום זה כלול רכיב המדור והחזקתו, קרי רכיב המזונות הועמד על פחות מ-1000 ₪.
במקרה אחר ייצגנו רופא שכושר השתכרותו גבוה, תבעה אם הקטינים למעלה מ-8500 ₪ דמי מזונות. בית המשפט, על אף הכנסתו הגבוהה של האב, בהתחשב בטענת גניבת הזרע, פסק 6000 ₪ לשני הקטינים כאשר סכום זה כולל מדור.
אלו דוגמאות ספורות, ממש על קצה המזלג, מיני רבות. הטענה המרכזית נשענת על העובדה הפשוטה, האשה, ככל אשה שהחליטה להרות מתרומת זרע, החליטה במודע לשאת בעול גידול הילדים לבדה, ולפיכך אין מקום לחייב את האב בדמי המזונות בכלל, אולם שלא לפגוע בטובת הקטינים עד הימצא פתרון מלא בחוק, הרי שאין מקום לחייבו, למצער, בדמי המזונות “הרגילים”.
יתרה מזו, ניתן לראות בקטין כ”ילד מרדן”. אסביר. ראשית, בהרבה מהמקרים עצם זה שהאשה תובעת כעבור מספר שנים, בלא שהאב יודע על קיומו של הילד, מונעת ממנו כל קשר עם הילד, ובמקרה כזה ברי שמדובר במרדנות.
יתרה מזו, גם במקרים שהגבר יודע על הולדת הקטינים, יש כאן סוג של מרדנות, שכן האשה במעשה שעשתה, גניבת הזרע, גורמת לנתק בין הילד לבין האב, ואת היכולת של האב לקיים קשר עם הילד, ולפיכך מדובר בסוג נוסף של מרדנות.
ואחרון חביב, עצם הגשת תביעת המשמורת על ידי האשה שגנבה זרע, בלא פירוט הסדרי הראיה שנכונה להם עם האב, מהווה סוג של מרדנות.
וכידוע, הדין האישי קובע שהאב פטור ממזונותיו של ילד מרדן. שימת לבכם, כי אותו דין אישי אשר קובע את חובת המזונות גם פוטר את האב ממזונות. ובתי המשפט אשר טוענים שידיהם כבולות בנושא דמי המזונות שכן זה נקבע בדין האישי, הרי שבמקרה דנא לא זו בלבד שידיהם אינן כבולות, אלא הן משוחררות לגמרי.
אלא מאי, דווקא בנסיבות אלו, של חופש מהדין הדתי, בתי המשפט נמנעו לאורך השנים מלהכיר בילד כילד מרדן ועשו כל שביכולתם שלא להטיל סנקציות כספיות, קרי הפחתת מזונות.
פסק דין שהווה סנונית ראשונה לשינוי בגישה ניתן על ידי כבוד השופט נפתלי שילה (תמ”ש 59890-08 פלוני נ’ אלמוני) עוסק בהרחבה לסוגיית “בן מרדן” ולהשלכות קביעה זו על גובה המזונות המשולמים על ידי האב.
בית המשפט בבוחנו את ביטול מזונות הילדים מתייחס למספר שיקולים עיקריים: מה הסיבות להתנהגות הילד, האם הדבר נובע מרצונו האמיתי והעצמאי של הילד או שמא קיימת אשמה התורמת למציאות זו מצד האב או האם, האם האב נקט בכל הפעולות הנדרשות לצורך חידוש הקשר בינו לבין בנו, האם ביטול המזונות יסכל את הסיכוי לחידוש הקשר בעתיד וכן האם ביטול המזונות יאפשר קיום צרכיו הבסיסים של “הבן המרדן” עד הגיעו לגיל 15. במרבית המקרים ינסה בית המשפט לבחון חלופה מתונה יותר, כגון הפחתת מזונות, וימנע מביטולם כליל, כפי שקרה בעניינינו.
בנסיבותיו החמורות של פסק הדין האמור, קבע כבוד השופט שילה, כי הילדים מתעלמים מאביהם באופן מוחלט וכל שהם רואים בו הוא מטרד. הילדים מסרבים להיות בקשר עם האב, מזה שלוש שנים, וזאת חרף ניסיונותיו השונים לשיקום יחסיהם. בין היתר מימן האב, ממשכורתו הדלה ייעוץ אצל פסיכולוגית בתקווה שזו תוכל לשפר את המצב. בנוסף, נקבע כי התנהגותה של האם אשר צופה מנגד ולא עושה דבר, יש בה כדי לתרום למציאות קשה זו לפיה הילדים רואים באביהם כזר מוחלט.
מסקנותיה של הפסיכולוגית הינן כי הילדים החליטו “להתגרש” מאביהם ו”ללא כל סיבה משמעותית”, כמו כן, סברה המומחית כי פגיעה בדמי המזונות לא תרע את המצב כיום ואת הסיכוי לשיפור עתידי.
בית המשפט קבע כי עסקינן בילדים מרדניים ואולם לאור גילם פסק כי עד גיל 15 יופחתו המזונות המשולמים על ידי האב מ- 2,400 ש”ח ל- 1,200 ש”ח בעבור שני הילדים.
עוד קבע בית המשפט, כי על הילדים להבין שלמעשיהם יש השלכות ולאור זאת הרי שבמידה וימשיכו בסרבנותם הטוטאלית לקשר עם האב, בהגיעם לגיל 15 יפסקו המזונות באופן מוחלט. פסיקה זו יפה מקל וחומר לתופעת גניבת הזרע, שכן הילדים לכתחילה התגרשו מאביהם, בנסיבות המתוארות לעיל המאפיינות את התופעה. כמובן, שגם בענין זה יש לקבוע הסדר מיוחד בחקיקה, משהתופעה סוף סוף הוכרה על ידי בתי המשפט. אמנם, כיום, הצלחנו בעמל רב, ובעבודה מאד קשה, להטמיע את המונח, ולהביאה לתודעה השיפוטית, אולם אין די בכך.
עו”ד נוגה ויזל: אפליית גברים בטיפול המשטרתי בחטיפת ילדים מהארץ
עו”ד נוגה ויזל השתתפה בכנס “שוד המזונות הגדול” שארגנו א’ זה אבא והקואליציה למען הילדים והמשפחה ב 8.7.2014 עו”ד ויזל הרצתה בנושא “הטיפול המשטרתי בחטיפות ילדים מהארץ לחו”ל – סעדים לפי מין ומגדר”.
עו”ד ויזל ייצגה אב שהוציא את ילדיו לתאילנד, והציל אותם, שכן האישה חשפה אותם למעשי מין בתשלום בשירות המאפיה הרוסית. משטרת ישראל הוציאה לתאילנד צוות שלם, לכאורה על מנת ללכוד את הגבר, למרות שאין למשטרת ישראל זכות חוקית לפעול על אדמת תאילנד, ומעולם לא ידוע על טיפול בחטיפה ע”י משלוח צוות משטרתי לחו”ל, שכן ישנה אמנה המסדירה את הענין.
השוטרים קיבלו נופש בתאילנד ע”ח יחסי הפרסום. לעומת זאת, כאשר גבר מאשדוד, פריס בלומנטל, התלונן שאישתו חטפה ילדים למרוקו, משטרת ישראל הכניסה אותו לכלא, בטענה שהוא היה אלים.
בנוסף, ממליצה עו”ד ויזל לגברים בגירושין לשמור על זכויותיהם מול המשטרה. אם הגבר מתלונן והתלונה נסגרת, יש לצלם התיק ולהגיש ערר. אם השופט דורש מהגבר להודות ולחתום על עסקת טיעון, אסור להסכים לכך, שכן אז תגיע עוד תלונה ואז הגבר יחטוף אותה בגדול. גם כאשר המשטרה סוגרת תלונה נגד הגבר יש להילחם על עילת הסגירה.
