עניינה של תביעה זו הוא פיטוריה של התובעת עקב צמצומים.

נקדים אחרית לראשית ונציין, כי לאחר שנתנו את דעתנו לטענות הצדדים, החלטנו לקבל את התביעה, ואולם, עוד בטרם נפנה למלאכת כתיבת פסק הדין, נבקש להקדים התנצלות בפני הצדדים על האיחור במתן פסק הדין שנבע מעומס חריג בלשכת האב”ד.

תמצית הרקע העובדתי וטענות הצדדים

1. התובעת, הגב’ ענת מינץ (להלן – התובעת) ילידת 1952, הועסקה במשרה מלאה אצל הנתבעת בקאנטרי קלאב בראשון-לציון בתפקיד מדריכה ומאמנת שחיה החל מחודש 04/1994 עד לפיטוריה ביום 23.08.18 כשהיא כבת 65 וחצי. הנתבעת היא חברה בבעלות הסתדרות העובדים החדשה, מפעילה מרכזי ספורט שונים (להלן – הנתבעת).
2. לטענת התובעת, היא פוטרה למרות שהביעה את רצונה להמשיך בעבודתה עד הגעתה לגיל פרישה על פי זכותה מכוח חוק גיל פרישה, התשס”ד-2004 ועל פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ”ח-1988. לטענת התובעת, ודומה כי אין על כך חולק, במהלך 24.4 שנות עבודתה של התבעת כמדריכת חוגי שחיה, היא הקימה דורות של שחיינים, שחלקם זכו להכרה בינלאומית והוכרה כעובדת מצטיינת ומוערכת ע”י מעסיקיה וע”י חניכיה והוריהם.
3. לדבריה, ביום 25.01.18, בשעה שהיתה עסוקה בפעילות הדרכה בבריכת השחייה, חלף על פניה מר דורון דנינו (להלן – מר דנינו), מנהל הקאנטרי קלאב והודיע לה בצורה אגבית, כי היא מוזמנת לשיחה אצל סמנכ”לית משאבי אנוש הגב’ דינה טריפטו (להלן – הגב’ טריפטו) לפגישה במשרדה שעתידה להיערך 5 ימים לאחר מכן, ביום 30.01.18.
4. התובעת, שידעה כי עובדים נוספים כבר נקראו לשיחה עם הגב’ טריפטו, ובשובם, נודע לה כי פוטרו, הכינה עצמה לקראת השיחה הצפויה לה, כתבה מילים נרגשות על אודות אהבתה ומסירותה לעבודה והוסיפה רשימה של משתתפים בחוגי השחייה שיעידו על כך.
5. כמתוכנן, ביום 30.01.18 התקיימה אותה פגישה אצל הגב’ טריפטו, במהלכה הובהר לתובעת כי היא עומדת לסיים את עבודתה בחודש שלאחר מכן. לטענת התובעת, הסיבה שניתנה לה היא כי היא עברה את גיל הפרישה, ומכאן שזכותה של הנתבעת לא להעסיקה יותר.
6. במהלך הפגישה, הציגה הגב’ טריפטו בפני התובעת מסמך מודפס הנושא את הכותרת “הסכם סיום עבודה” (להלן – ההסכם). תגובתה של התובעת היתה כי היא מעוניינת להמשיך עד גיל 67, והיא הוסיפה כי יש חניכים רבים שזה עתה נרשמו והחלו קורסי שחיה שיימשכו עד לסוף הקיץ. לאור זאת, ניאותה הגב’ טריפטו לדחות את מועד הפיטורים לסוף אוגוסט, ולא ביום 28.02.18, בתום 30 יום ממועד קיום הפגישה, כפי שנכתב בהסכם.
7. לטענת התובעת, הגב’ טריפטו הציגה בפניה מצג שקרי, לפיו היא מרעיפה עליה הטבות מעבר לחובות הנתבעת על פי דין ועל מנת לזכות בהן, על התובעת להסכים לחתום על ההסכם. האלטרנטיבה, כך הבינה, היתה כי עבודתה תסתיים ללא כל זכויות יתר ביום 28.02.18.
8. התובעת הוסיפה, כי לאור הלחץ שהפעילה עליה הגב’ טריפטו והחשש שתאבד את ההטבות שנאמר לה שתקבל, חתמה על ההסכם מבלי שעיינה בו, מבלי שהגב’ טריפטו הסבירה לה את זכויותיה בנוגע לזכותה לעבוד עד גיל 67, ומבלי שהובא לידיעתה דבר קיומו של ההסכם הקיבוצי המפרט את זכויותיו של עובד המפוטר בנסיבות של צמצום והתייעלות, ובין היתר, במקרה של התייעלות וצמצומים, אמורה להשתלם תוספת של 75% לכספי הפיצויים בתוספת 6 חודשי שכר בגין הסתגלות;
9. עם שובה לביתה, התובעת הבינה כי הוטעתה ע”י הגב’ טריפטו וביום 01.02.18 הודיעה לנתבעת על רצונה לבטל את חתימתה באמצעות מכתב שכתבה ומסרה אותו למר דנינו על מנת שימסור אותו לגב’ טריפטו (להלן – מכתב הביטול).
10. לטענת התובעת, מכתב הביטול לא זכה לתגובה אלא לאחר כחודשיים וחצי, וביום 17.04.18 נשלח לתובעת מכתב שכותרתו: זימון לשימוע, בו נרשם, בין היתר, כי הנהלת הנתבעת שוקלת לסיים את העסקתה לאור הודעתה על ביטול ההסכם ומכיוון שהמשך העסקתה כמדריכת שחייה, מונעת מהנתבעת הכנסה המוערכת בעשרות אלפי שקלים. עוד נטען, כי התובעת נהגה בחוסר תום לב ופגעה בחובת הנאמנות שהיא חבה למעסיקתה, והכל בשל עובדות שקריות לכאורה שהוצגו במכתב הביטול.
11. לטענת התובעת, חרף טענותיהם של המשתתפים בזכותה, במהלך ישיבת השימוע, נשלח לתובעת מכתב ביום 15.05.18 ובו הודיעה לה הנתבעת כי החליטה שלא להסכים לביטול הסכם סיום ההעסקה שנחתם ביום 30.01.18. עוד נטען כי הנתבעת רואה בחומרה רבה את התנהלותה של התובעת ואת טענותיה הקשות, המהוות כשלעצמן פגיעה של ממש בחובת האמון, דבר שאינו מאפשר את המשך העסקתה של התובעת תוך ניהול מערכת יחסי עבודה תקינים.
12. התובעת טענה, כי על אף שבהתאם להסכם הקיבוצי, היא היתה זכאית למעמד של עובדת קבועה, הנתבעת התעלמה מההסכם הקיבוצי שמחייב אותה לקבוע את מעמד התובעת לאחר 3 שנות ניסיון כעובדת זמנית. לטענתה, הגב’ טריפטו התנכלה אליה ורק לאחר 17 שנות עבודה, במהלכן היתה במעמד של עובדת זמנית, קיבלה בשנת 2011 קביעות, וזאת ללא זכויות פנסיוניות וללא הפרשות לקרן השתלמות, כמתחייב. לפיכך בשנת 2015, נאלצה התובעת להגיש תביעה לבית הדין לעבודה והנתבעת אולצה להסדיר את חובותיה (באופן חלקי) לקרנות הפנסיה וההשתלמות. לטענת התובעת, מהלך זה עורר בגב’ טריפטו מורת רוח רבה מאוד והיא לא חסכה מהתובעת את איבתה כלפיה.
13. לאור כל האמור לעיל, טענה התובעת, כדלקמן:
    • ההסכם שנחתם, ואשר פוטר בין היתר את הנתבעת מקיום הליכי שימוע, חסר תוקף משפטי, נוגד את עיקרון תום הלב ואת הוראות חוק החוזים ועומד בניגוד לדיני העבודה ולרוחם.
    • פיטוריה היו שלא כדין, שכן היא הבהירה כי היא מעוניינת לעבוד עד גיל פרישה;
    • סעיפים בהסכם העבודה האישי המנוגדים להוראות ההסכם הקיבוצי החל, מבטלים או מצמצמים את הזכויות המוקנות מכוחו, בטלים;
    • התובעת לא ידעה על ההסכם הקיבוצי וממילא מעולם לא ויתרה על זכות מהזכויות המוקנות לה מכוחו;
    • הנתבעת שקשורה להסתדרות העובדים, היא גוף דו מהותי ועל כן הסטנדרטים המצופים ממנה גבוהים מאלה המצופים מחברה פרטית;
14. לאור האמור לעיל, תבעה את הסעדים הבאים: פיצוי בגין פיטורים מוקדמים בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי, ולמצער, לפי הפסד ההכנסה הצפוי עד לגיל 67, פיצוי בגין הפחתת שכרה של התובעת בסך 27,418 ₪, פיצויי הלנת שכר והלנת פיצויי פיטורים ופיצויים בגין עגמת נפש.
15. לטענת הנתבעת, מדובר בתביעה שהוגשה בחוסר תום לב, לאחר שהתובעת חתמה מרצונה ובהבנה מלאה על הסכם סיום עבודה בהסכמה, וזאת לאחר שביקשה, ובקשתה נענתה, להאריך את העסקתה ב-6 חודשים.
16. מדובר בעובדת שלאורך כל הדרך היתה מלווה בייעוץ משפטי והכירה היטב את זכויותיה, שכן ניהלה בעבר הליך משפטי מול הנתבעת, על בסיס ההסכם הקיבוצי אותו היא טוענת כעת שאינה מכירה. לפיכך, משיחסי העבודה הסתיימו בהסכמה, התובעת לא פוטרה כלל, ובוודאי שלא מחמת גילה.
17. פעילויות השחייה מבוצעות בכל המרכזים שהנתבעת מפעילה באמצעות זכיין חיצוני ועקב הפסדים כספיים בגין הפעילות הספציפית, החליטה הנתבעת להוציא את חוגי השחייה למיקור חוץ גם במרכז בראשון לציון בו עבדה התובעת.
18. ביחס לשיחת השימוע, טענה הנתבעת כי התבעת ידעה מה מטרת השיחה ואף התכוננה אליה היטב, והראיה לכך, היא כי הגיעה מוכנה עם רשימה של לא פחות מ- 45 תלמידים.
19. ביחס להסכם סיום ההעסקה עליו חתמה, טענה כי הפגישה עם הגב’ טריפטו התנהלה באווירה נעימה, התובעת קראה היטב את טיוטת ההסכם הקצרה, ביקשה להכניס שינויים, המתינה כי הגב’ טריפטו תבדוק את בקשתה לדחות את מועד סיום העסקתה עם מנהל הקאנטרי ורק אז חתמה על ההסכם, מתוך הבנה מלאה של האמור בו ואין יסוד לטענותיה כי היתה נדהמת, המומה או נסערת.
20. ביחס למועד קבלת הודעת הביטול מטעם התובעת, טענה הנתבעת כי התובעת שינתה גרסאות במהלך הדיון, וזאת לאחר שבית הדין הביע דעתו, כי נודעת חשיבות למועד בו ניתנה הודעת הביטול. לגופו של עניין טענה, כי המכתב הגיע ליעדו – הגב’ טריפטו שבוע ימים לאחר החתימה על ההסכם, ומדובר בפרק זמן לא סביר ומכאן, שההסכם שריר וקיים.
21. באשר לשימוע, טענה הנתבעת, כי הוא אינו מבטל את הסכם סיום העבודה אלא נועד לשקול את בקשת התובעת לחזור בה מההסכם; שיחת השימוע עצמה התקיימה כדין כשהתובעת מיוצגת ע”י 3 נציגים מטעמה, בהם 2 עורכי דין ויו”ר ועד העובדים. לתובעת ולכל אחד מנציגיה ניתנה האפשרות לטעון ועמדתה של התובעת כי הוטעתה לחתום על ההסכם ועל כן רוצה לחזור בה ממנו, נשמעה.
22. הנתבעת הכחישה כי הגב’ טריפטו התנכלה לתובעת או נטרה לה טינה והוסיפה, כי ההיפך הוא הנכוןי “[…] התובעת היא זו אשר חדורה רגשות נקם בלתי מוסברים כלפי הגב’ טריפטו” (סעיף 103 לסיכומי הנתבעת).
23. באשר לסעדים הכספיים שנתבעו, טענה הנתבעת, כי התובעת אינה זכאית לפיצוי כלשהו בגין עגמת נפש וכן אינה זכאית לפיצוי בגין הפרת הסכם לשמירת שכר, שכן עבדה במשך שנתיים ימים במתכונת השכר האחרונה ומעולם לא הלינה על כך. לפיכך, דפוס ההעסקה החדש הפך להיות חלק מהסכם העבודה שלה.
24. הנתבעת אף הכחישה את זכאותה הנטענת של התובעת לקבלת פיצויי הלנת פיטורים והבהירה כי פעלה בהתאם להסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים בהליך המשפטי הקודם שנוהל ביניהם, והעיכוב בתשלום נבע מהצורך של הנתבעת לבדוק האם הוסדרה חלוקת ההפקדות. עם קבלת המידע, ותוך כך שהתובעת מעודכנת ע”י מדור שכר, שולמה לתובעת השלמת פיצויי פיטורים. עוד הוסיפה, כי מועד תשלום ההמחאות נעשה בהסכמה ועל כן אין מקום לרכיב תביעה זה.
25. בסיכומיה, הקדישה הנתבעת פרק נפרד למה שכינתה התנהגותה חסרת תום הלב באופן קיצוני של התובעת וטענה, כי תחת חזות תמימה ומיתממת, נתגלו שקרים בגרסתה של התובעת ומדובר “במקרה קיצוני של שקרים על גבי שקרים, הסתרת מידע, שינוי גרסאות וכיו”ב – אשר מן הראוי להוקיע ולהתייחס אליו במסגרת פסק הדין” (סעיף 120 לסיכומי הנתבעת).
26. בסיכומי התשובה מטעמה, הקדימה התובעת ומחתה על דברי הבלע, כהגדרתה שמצאו ביטויים בסיכומי הנתבעת ועל הלשון בה נכתבו וטענה כי הדבר מלמד על הטינה הרבה שהנתבעת באמצעות נציגיה רוחשת לה. עוד טענה, כי ציטוטים הובאו באופן מסולף על מנת להטעות את המותב, ובהמשך שבה על עיקרי טענותיה, ובין היתר, כי ההליך המשפטי הקודם שהתנהל בין הצדדים נגע לתשלומי חובה לקופות גמל והוזכר הסכם קיבוצי אחר; התובעת מלינה על חוקיות ההסכם לסיום עבודה ואינה מתכחשת לעובדה שחתמה עליו; הקבלה שצורפה לתצהירה של הגב’ טריפטו כדי להדגים לכאורה את ההפסד הכספי שנגרם לנתבעת בקיום פעילות השחייה שלא באמצעות זכיין, נושאת תאריך 20.01.20, היינו שנתיים לאחר המועד המקורי לסיום העבודה ביום 30.01.18, וכשנה וחצי לאחר סיום העבודה בפועל (23.08.18); התובעת חזרה בה מההסכם כבר למחרת חתימתו והמושג “זמן סביר” הנו תלוי נסיבות בכל תיק ותיק ונגזר מהחובה לנהוג בתום לב; העובדה שהתובעת עברה את גיל הפרישה שבה והועלתה בנימוקי הנתבעת לסיים את העסקתה ולכן בניגוד לטענת הנתבעת, אין מדובר במצג שווא מטעם התובעת שטוענת שגילה היווה שיקול בפיטוריה; הנתבעת היא זו שטענה כי פיטורי התובעת לא נבעו מחמת גילה כי אם מטעמי התייעלות, ולכן הדבר מזכה את התובעת לקבל פיצויים מוגדלים מתוקף ההסכם הקיבוצי; בניגוד לטענות הנתבעת, התבעת לא ידעה מה סיבת הפגישה אליה זומנה באמצעות מר דנינו, ובעדותו הוא אישר זאת.
27. התובעת העלתה טיעונים נוספים, ואלה יקבלו התייחסות להלן במסגרת פרק הדיון וההכרעה. 

     

    דיון והכרעה

28. השאלה הראשונה בה עלינו להכריע, היא האם הודעת הביטול שניתנה ע”י התובעת ברת תוקף, או שמא, כדברי הנתבעת, ניתנה זמן לא סביר לאחר שהתובעת חתמה על ההסכם.
29. לאחר שנתנו את דעתנו לטענות הצדדים, אנו פוסקים, כי הודעת הביטול, שניתנה למר דנינו יומיים לאחר החתימה על הסכם סיום העסקה, ברת תוקף וכי יש להכיר בביטול ההסכם. להלן טעמינו לכך.
30. בעדותה, הבהירה התובעת כי מסרה את הודעת הביטול למר דנינו על מנת שיעבירה לגב’ טריפטו יומיים לאחר חתימתה על ההסכם. טענה זו קיבלה חיזוק בעדותו של מר דנינו, בתשובתו לשאלה מתי, אחרי הפגישה עם הגב’ טריפטו, התובעת מסרה לו את הודעת הביטול: “אחרי כמה ימים. לא זכור לי כמה ימים בדיוק. אני חושב יומיים שלושה” (עמ’ 14 לפרוטוקול מול שורה 35). בהמשך עדותו הבהיר: “עוד פעם אגיד לא אני מסרתי את זה אחרי יומיים. ענת מסרה לי את המכתב שלה כמה ימים אחרי שהיא היתה אצל דינה. אני אחרי יום שלחתי את המכתב הזה לדינה. היום אתה יכול לסרוק ולשלוח.” (עמ’ 15 לפרוטוקול מול שורות 11-13).
31. לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את גרסת התובעת, לפיה מסרה את הודעת הביטול למנהלה, מר דנינו, בחלוף יומיים ממועד חתימתה על ההסכם. מר דנינו העיד כי שלח את המכתב לגב’ טריפטו ולכן עברו עוד מספר ימים עד אשר היא קיבלה אותו, דבר המתיישב עם עדותה, כי קיבלה את המכתב לאחר כשבוע.
32. כידוע, סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל”ג-1973 (להלן – חוק החוזים) קובע, כי ביטול חוזה ייעשה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול. אנו סבורים, כי בשים לב למהות ההסכם שנחתם – סיום עבודה לאחר שנים כה רבות מחד גיסא ולאור המשמעות הכספית הבלתי מבוטלת שיש לכך, מאידך גיסא, הודעת הביטול ניתנה בפרק זמן סביר, והמועד הקובע אינו המועד בו הודעת הביטול הגיעה לידיה של הגב’ טריפטו, כי אם המועד בו התובעת מסרה את ההודעה למנהלה הישיר.
33. לעומת זאת, לא עלה בידינו להלום את העובדה שהנתבעת מצדה לא טרחה להתייחס באופן מיידי להודעת הביטול, ושלחה לתובעת מכתב זימון לשימוע רק ביום 17.04.18, כחודשיים וחצי לאחר מכן. אין בידינו לקבל את הסברה של הגב’ טריפטו, לפיו פרק הזמן נדרש לנתבעת על מנת לשקול את הודעת הביטול של התובעת. אנו סבורים, כי מן הראוי, שהנתבעת שטוענת כי מתן הודעת ביטול אחרי יומיים מהווה פרק זמן לא סביר, תגזור על עצמה גזירה שווה, ולא תגיב להודעת הביטול מקץ חודשיים וחצי.
34. לאור כל האמור לעיל, אנו פוסקים כי הודעת הביטול שניתנה למר דנינו ביום 01.02.18, ניתנה בהתאם להוראות סעיף 20 לחוק החוזים, ונעבור לדון כעת בשאלה האם בנסיבות המקרה, היתה התובעת זכאית להודיע על ביטול ההסכם מחמת הטעיה.
35. סעיף 15 לחוק החוזים קובע, כי מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה. הטעייה מוגדרת באותו סעיף גם כאי גילוין של עובדות, אשר על פי דין, לפי הנוהג או לפי הנסיבות, היה על הצד השני לגלותן.
36. אנו סבורים, כי עלה בידי התובעת להרים את נטל השכנוע, כי בשיחתה עם הגב’ טריפטו, הועלמה ממנה עובדה מהותית והיא, ההוראה בהסכם הקיבוצי העוסקת במתן פיצויים מוגדלים שעה שמדובר בפיטורי צמצום, ונבהיר.
37. הנתבעת שבה והדגישה, כי ההחלטה על פיטורי התובעת נבעה מהרצון להתייעל ומסיבות כלכליות גרידא. העיד על כך מר דנינו, כפי שנפרט להלן. כשנשאל של מי היתה היוזמה לסיים את העסקתה של התובעת, השיב שהחלטות מסוג זה מתקבלות בישיבת הנהלה, שהוא חלק ממנה והבהיר: “לפי מה שכתבי [כך במקור – א.ש.] בתצהיר אני כאמור בשנת 2014 מנהל את הקאנטרי וכל חוגי השחייה בכל הרשת נמצאים בידיים בפרטיות . אני ראיתי שלכל הפחות אנו לא מרווחים וניסינו לשפר את זה וזה לא צלח.” (עמ’ 13 לפרוטוקול מול שורות 7-9). בהמשך הדגיש כי מדובר בסיבה כלכלית וכי “בשורה התחתונה ההוצאות גברו על ההכנסות” (עמ’ 13 מול שורות 12-13 ועמ’ 14 מול שורה 33).
38. הנה כי כן, הדברים מדברים בעד עצמם. הנתבעת רצתה לחסוך בעלויות כלכליות והחליטה להוציא את חוגי השחייה למפעיל פרטי.
39. כאשר נשאל מר דנינו מדוע לא סיפר לתובעת כי מדובר בשיחה לפני פיטורים וספציפית, מטעמים כלכליים, השיב: “עוד פעם זה עניין של דינה ולא שלי. אני אמרתי לה זה היה באוויר לסיים את העבודה באיזה צורה ואמרתי לה שתלך לדבר עם דינה” (עמ’ 12 לפרוטוקול מול שורות 21-22).
40. עדות זו מחזקת את טענת התובעת לפיה, ידעה באופן כללי בלבד כי מפטרים אנשים מבוגרים (כך על פי עדותה בעמ’ 5 לפרוטוקול מול שורה 33 ואילך ובעמ’ 6 לפרוטוקול מול שורה 1 עד 8) ועל כן גם הגיעה מצוידת ברשימת המשתתפים בחוגים על מנת שיוכלו ללמד עליה סנגוריה.
41. מכאן ועד למסקנה אליה הגיעה הנתבעת, כי התובעת ידעה היטב מה מטרת הפגישה ולכן גם חתמה (תוך שהיא מוותרת מרצון לכאורה על פיצויי פיטורים מוגדלים ועל תקופת ההסתגלות), המרחק רב מאוד, ואין בידינו לגשר עליו, כפי שנבהיר.
42. דווקא משום שמדובר על נושא כה מהותי – סיום העסקה לאחר כ- 24.5 שנות עבודה, ובמיוחד משום שההצעה שהוצעה לתובעת לא התייחסה כלל לזכויותיה על פי ההסכם הקיבוצי בנסיבות של פיטורים מחמת צמצומים, מן הראוי היה שהפגישה עם הגב’ טריפטו, תיעשה תוך מתן מלוא הפרטים הרלוונטיים לתובעת בנוגע לזכויותיה על פי הדין ועל פי ההסכם הקיבוצי, וכי יינתן לתובעת פרק זמן נאות לבדוק את הדברים מבחינה משפטית וכלכלית בטרם תידרש לחתום על ההסכם.
43. אנו סבורים כי נפלו פגמים של ממש בהתנהלותה של הגב’ טריפטו ביחס לתובעת, ובראש ובראשונה, הפרוצדורה בה התנהל ההליך לקראת סיום העסקתה, וזאת משום שהואיל ומדובר בפיטורי צמצום וייעול, היתה הנתבעת חייבת לפעול מלכתחילה בהתאם להוראותיו של ההסכם הקיבוצי. משהוחלט לא לפעול כך, בוודאי שהיתה מוטלת על הנתבעת חובה מוגברת להביא לידיעת התובעת את הוראותיו של ההסכם הקיבוצי, ולא מצאנו תשובה לשאלה, מדוע הנתבעת בחרה בדרך אחרת.
44. התנהלותה של הגב’ טריפטו במקרה זה הכשילה את התובעת באופן מובהק שכן מחד גיסא, אם נקבל את גרסת התובעת כי נאמר לה ע”י הגב’ טריפטו שהנתבעת שוב אינה חייבת להעסיק אותה לאחר גיל 65, הרי שמדובר בהטעייה; מאידך גיסא, אם נקבל את גרסת הנתבעת כי לגילה של התובעת לא היתה משמעות ומדובר בפיטורים שנובעים רק ממניעים של התייעלות וצמצום, מדוע הנתבעת לא פעלה בנתיב היחיד שבו היתה רשאית לפעול, קרי בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד?
45. אנו סבורים כי התנהלות פסולה זו של הנתבעת, תוך העלמת הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד, הטעתה את התובעת וממילא מנעה ממנה לקבל החלטה מושכלת מרצון, ואנו דוחים את טענת הנתבעת, לפיה התובעת, שכבר תבעה את הנתבעת בעבר, היתה מודעת היטב לקיומו של ההסכם הקיבוצי ולהוראותיו השונות. קבלת טענה זו משמעה, כי התובעת ויתרה מרצון, מסיבה שלא ברור מהי, על תוספת משמעותית לפיצויי הפיטורים להם היא זכאית. התנהלותה של הגב’ טריפטו עומדת אפוא בניגוד גמור לחובת הנתבעת לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת עם התובעת, והסתרת הוראות ההסכם הקיבוצי ועוד קודם לכן, התעלמות מוחלטת מהוראותיו במקרה של פיטורי צמצום, ביחס לתובעת לאחר תקופת עבודה כה ארוכה, כשהיא בת 65, נכנסת לגדר הטעייה, כמשמעות המושג בסעיף 15 לחוק החוזים.
46. אנו סבורים כי האמור לעיל, מקבל משנה חומרה דווקא לאור העובדה כי בהסכם שעליו התובעת נדרשה לחתום, פורטו זכויותיה (למעט על פי ההסכם הקיבוצי המיוחד), כפי שהעידה על כך הגב’ טריפטו בעצמה:”ש.מפנה אותך לסעיף 3 לאותה טיוטה תסכימי שיש שם נתונים שלגבי הזכויות שלה?

    ת.כן.

    ש.את הנתונים מי הכין אותם?

    ת.אני. ברור שאני מכינה גמר חשבון שזה נספח ח’ כל עובד מקבל את הנתונים האלה עליו הוא יכול לראות את כל הפירוט וזה מוכן לעובד. גם הטיוטה מוכנה כדי שעובד ידע.”

    (עמ’ 16 לפרוטוקול מול שורות 17 עד 21)

47. על כל האמור לעיל, נוסיף, כי התקשינו לתת אמון רב בגרסתה של הגב’ טריפטו גם משום שתשובותיה עמדו בסתירה לעדותו הפשוטה והישירה של מר דנינו, כפי שנפרט להלן.
48. כשנשאלה האם התובעת ידעה מה נושא הפגישה, השיבה: “מנהל הקאטנרי עדכן אותה, יו”ר הוועד עדכן אותה. לשאלת בית הדין מה מקור הידיעה שלי אני משיבה שאני דיברתי איתה ווידאתי שהיא אכן יודעת למה היא מזומנת.” (עמ’ 16 לפרוטוקול מול שורות 12-13). תשובה זו עומדת בסתירה חזיתית לעדותו של מר דנינו עצמו, כפי שהובאה לעיל.
49. כשנשאלה האם ניתן לצפות מהתובעת, שבהכשרתה היא מאמנת שחייה להבין את כל הנתונים, השיבה:ת. כן. מאחר והכל מפורט פה הפגישה שלי לא מנוהלת בזמן וכל זמן שהוא רוצה לברר ולשאול הוא יכול. הוסבר לה שזה לא חשבון סופי היא עוברת אחרי זה לבנות השכר והם מסבירות לה מה היא צריכה לעשות ומה הזכויות שלה בכל סעיף.

    ש.זה לא קרה לפני שהיא חתמה על המסמך? החתימה של ענת תסכימי איתי שהיתה לפני שהיא התייעצה עם אותו צות?

    […]

    ת.היא לא ביקשה הסבר והיא חתמה. היא ביקשה דברים אחרים.

    ש.יחד עם זאת בסעיף 8 להסכם (מצטט) איך את מחתימה עובד על הודעת סילוק כאשר כמה דקות קודם את פורסת אצלו נתונים והוא אמור לחתום שההסכם מהווה הודעת סילוק?

    ת.היא ידעה במפורש שהיא יכלה לקחת את הטיוטה להתייעץ, ולחזור עם תשובה.

    ש.האם אמרת לה את זה?

    ת.כן.

    ש.מדוע זה לא מופיע בתצהיר שלך?

    ת.אני מפנה אותך לסעיף 6.3 לסוף הסעיף. (מצטטת) זה דף וחצי היא עיינה בזה.

    ש.בסעיף זה לא כתוב שהצעת לה להתייעץ עם עו”ד או גורם אחר?

    ת.לא כתוב דבר כזה.”

    (עמ’ עמ’ 16 לפרוטוקול מול שורה 30 ואילך ועמ’ 17 מול שורות 1 עד 16).

50. האמור בסעיף 6.8 לתצהירה של הגב’ טריפטו, מחדד בעינינו את חוסר תום הלב של התנהלות הנתבעת, ובמה דברים אמורים? אליבא דגב’ טריפטו, התובעת קיבלה הטבה בכך שאישרו לה לסיים את העבודה כעבור 6 חודשים, דבר ש”משמעו הנמשך עבודה והטבה בסך של כ- 62,862 ₪ (ברוטו) אשר מתווספים לה תנאי (כך במקור – א.ש.) סוציאליים ונלווים בסך של 74,432 ₪, הרי שכנגד כך הצהירה התובעת והתחייבה, כי לא תהיינה לה תביעות או טענות נוספות בגין תקופת עבודתה וסיומה ולוותר על טענות אלה. התחייבות אותה הפרה ברגל גסה בעצם הגשת תביעתה”.
51. בעדותה לפנינו נשאלה מדוע היא קוראת לכך הטבה והשיבה:”מלכתחילה הפגישה שלי ענת היא לסיים בהסכמה את העבודה שלה בחודש פברואר. הבירור שלה היה שהיא ידעה שהיא מסיימת בפברואר. היא באה בבקשה להאריך לה והמנכ”ל ודורון אישרו לה את זה ואני רשמתי את זה. לשאלת בית הדין אנו מסכימים שמה שהיא קיבלה בתקופת הארכה זה בגין שכר העבודה נכון? אני משיבה שאני מאשרת שמבחינתי הטבה זה שנערתי (כך במקור – א.ש.) לבקשה שלי לא התכוונתי ששילמתי לה מעבר למגיע לה”. (עמ’ 17 לפרוטוקול מול שורות 30 עד 34).
52. אנו סבורים כי הגב’ טריפטו נתפסה לכלל טעות בנוגע למובנו הנכון של המונח “הטבה” בכלל, ובעולם דיני העבודה בפרט, ובמה דברים אמורים? אין חולק, כי בהתאם לתוכנית המקורית, עבודתה של התובעת היתה אמורה להסתיים בתום חודש ממועד השיחה אצל הגב’ טריפטו, שעה שמספר חוגים שחייה היו בעיצומם, והמשתתפים כבר שילמו עליהם. בקשתה של התובעת לדחות את מועד הפיטורים התקבלה אחרי שהדבר נשקל והיא המשיכה לעבוד עד ליום 23.08.18 כדי לא לפגוע ברציפות החוגים. מטבע הדברים, תמורת עבודתה היא המשיכה לקבל שכר עבודה ואת ההטבות הסוציאליות הנלוות לו על פי דין. לפיכך אין מדובר בהטבה כלשהי. לא היינו מתעכבים על נקודה זו אלמלא הגב’ טריפטו קשרה את מתן ההטבה לכאורה לכך שהתובעת היא זו שהתנהלה בחוסר תום לב ו”הפרה ברגל גסה” את ההסכם עמה, שעה שהחליטה להודיע על ביטול ההסכם ולאחר מכן אף הגדילה לעשות והגישה תביעה זו.
53. תפיסתה השגויה של הגב’ טריפטו ממשיכה גם בטרוניה שהעלתה בעדותה בפנינו על כך שהתובעת הודיעה לה על ביטול ההסכם בכתב, וכדבריה:”ת. אם העובדת לא הבינה אותי או לא הבינה על מה היא חתמה היא היתה אמורה בפגישה ושקיבלה את הבקשה שלה והיא תגיד לי דינה חתמתי אבל אני נסערת או לא הבנתי מה חתמתי על זה. למה צריך מכתב? היא האפשרות להתקשר אלי אני זמינה בנייד שלי כל שעות היום והערב כי הם עובדים עד חצות. הפליאה שלי היתה אם היא לא הבינה שתרים אלי טלפון

    ש.העובדה שהיא בחרה לעשות את זה בכתב זה הפריע לך?

    ת.לא. ברגע שעובד פונה אלי בכתב אני אמורה לענות לו בכתב. ולכן עניתי בכתב.

    ש.מתי ענית בכתב?

    ת.זימון לשימוע 17/4.

    ש.הזימון לשימוע היה התגובה לאותו מכתב. בוא נניח 1/2 הגיע לך המכתב או 7/2 זה לא מהותי. מדוע לקח מפברואר ועד 17/4 לענות על המכתב. את מציינת שאת מקיימת שיח?

    ת.העובדת המשיכה לעבוד אצלי עד יום 30/8 לפי ההסכם. על מנת לענות לעובדת הייתי צריכה ללכת לברר את כל הנושא לפני שאני עונה לה. זה לא לענות כי היא רוצה להגדיל את השעות העבודה שלו. זה שאלה של חוזה שהיא לא הבינה מה היא חתמה הייתי צריכה להבין מה היא לא הבינה ומי ליווה אותה וכו’.”

    (עמ’ 19 לפרוטוקול מול שורות 6 עד 19).

54. זאת ועוד. אנו סבורים, כי נוסח סעיף 7 להסכם סיום ההעסקה, לפיו: “התשלומים על פי הסכם זה כוללים כספים המשולמים מעבר לחובות החברה על פי דין” מטעה כשלעצמו, שכן הוכח שהלכה למעשה, לא ניתנה כל הטבה לתובעת.
55. אנו סבורים, כי בדין, הודעת הביטול של התובעת ניתנה בכתב ולא בעל פה ואין בידינו לקבל את טענת הנתבעת, לפיה התגובה להודעת הביטול היתה זימון לשימוע כחודשיים וחצי לאחר מכן. כשנשאלה האם היא מכירה את ההסכם הקיבוצי, השיבה בחיוב וכשנשאלה האם העלתה בדעתה ליידע את התובעת על אודותיו, השיבה: “העובדת מכירה את ההסכם הקיבוצי מאחר והיא התנהלה מולי במשפט הקודם. אנו הזכרנו את ההסכם הקיבוצי מסעיף ט’ והלאה” (עמ’ 22 לפרוטוקול מול שורות 22-23). תשובה זו תמוהה בעינינו בלשון המעטה. כאמור לעיל, בנסיבות של פיטורי צמצום והתייעלות, הנתבעת היתה חייבת מלכתחילה לפעול בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי, ולמצער, ליידע את התובעת על אודות ההוראה הרלוונטית בו. הגב’ טריפטו לא היתה רשאית לרחוץ בניקיון כפיה מתוך מחשבה שהתובעת מכירה אותו בשל העובדה שמספר שנים קודם לכן הגישה כנגד הנתבעת תביעה בבית הדין.
56. לסיכום חלק זה, אנו קובעים כי התובעת הוטעתה באופן מובהק וברור ע”י הנתבעת ולפיכך, היתה רשאית לבטל את ההסכם עליו חתמה בהתאם להוראות סעיף 15 לחוק החוזים. הודעת הביטול ניתנה כדין ובזמן סביר. הנתבעת, שראתה לנכון לזמן את התובעת לשימוע רק כחודשיים וחצי לאחר מכן, לא טענה וממילא לא הוכיחה כי עד לקבלת הודעת הביטול (יומיים בלבד לאחר החתימה על ההסכם, ולחילופין, שבוע ימים עד שהודעת הביטול הגיעה לידיה של הגב’ טריפטו), שינתה את מצבה לרעה.
57. לאור האמור לעיל, אנו פוסקים, כי התובעת זכאית מכוח ההסכם הקיבוצי המיוחד לתוספת אחוזית בגובה 75% בשל העובדה שפיטוריה נבעו ממניעים כלכליים של צמצום וייעול ופוסקים לה פיצוי בסך 191,180 ₪. בנוסף, מכוחו של ההסכם הקיבוצי, זכאית התובעת למענק הסתגלות בגובה 6 חודשי עבודה ואנו פוסקים לה סך של 62,682 ₪. משפסקנו כאמור, אינינו נדרשים לחלופה החישובית שהוצעה ע”י התובעת בעניין זה.
58. אנו דוחים את רכיב התביעה המתייחס להפרת ההסכם לשמירת שכר מיום 16.11.16 לאור שינוי סדרי העבודה, וטענת הנתבעת מקובלת עלינו, כי לאור העובדה שהתובעת מעולם לא השיגה על כך בזמן אמת, אלא לראשונה בכתב התביעה, השינוי בתנאי העסקתה, לפיו הצדדים נהגו כשנתיים ימים לאחר שהונהג השינוי, הפך להיות חלק מהסכם העבודה שלה.
59. באשר לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, לא מצאנו תימוכין לטענת הנתבעת לפיה התובעת נתנה את הסכמתה למועד התשלום ולחלוקה לתשלומים, ונבהיר. בעדותה בפנינו, נשאלה על כך הגב’ טריפטו:” ש.למה נתת לה צ’קים דחויים בגין פיצויי פיטורים?

    ת.היתה הסכמה של התובעת בשיחת טלפון שהוסבר לה שלאחריה יש קושי לשלם לה כרגע ואם אפשר לשלם לה בשיעורים. היא הסכימה. אני לא זוכרת בכמה תשלומים היא הסכימה .

    ש.יש לך איזה אסמכתא?

    ת.זה היה בטלפון עם עובדת השכר ולא מולי. עובדת השכר שביקשה ממנה אישור של מס הכנסה היא אמרה לה שלאחריי הטופס נדע כמה לשלם ואחרי זה בהוראה שלי ביקשתי ממנה לדבר עם התובעת ולשאול אותה אם יש אפשרות לתת את הפיצויים בתשלומים והתובעת לא התנגדה.

    לשאלת בית הדין:

    עלה בדעתך שזה היה צריך להיות בכתב? אני משיבה שהחישוב של פיצויי הפיטורים היה מסובך וכל התהליך הזה התנהל מול התובעת וזה לא היה משהו בכוונת מכוון אלא היה בהסכמה נושא התשלומים.”

    (עמ’ 23 לפרוטוקול מול שורות 9 עד 21).

60. העובדת הנ”ל לא זומנה לעדות ע”י הנתבעת ולא נטען כי היתה מניעה כלשהי לזמנה. עניין זה צריך להיזקף לחובת הנתבעת.
61. לאור האמור לעיל, אנו פוסקים לתובעת פיצויי הלנה בסכום כולל של 10,000 ₪.
62. באשר לרכיב התביעה המתייחס לפיצוי בגין עגמת נפש והכפשת שמה של התובעת, אנו דוחים את התביעה, ונבהיר.
63. בהתאם להלכה הפסוקה, פסיקת פיצוי לעובד בשל עגמת הנפש שנגרמה לו עקב כך שמעסיקו לא נהג עמו כשורה, אמורה להיעשות במקרים נדירים בלבד, שהם קיצוניים ויוצאי דופן בחומרתם (דב”ע נג/3-114 מדינת ישראל – מצגר (ע”ע 456/06 אוניברסיטת תל אביב נ’ אלישע (פורסם בנבו, 27.2.08) , ע”ע 402/07 ניצנים בע”מ ואח’ נ’ חודאדי ואח’, (פורסם בנבו, 19.1.10)).
64. חרף ממצאנו כי הנתבעת נהגה עם התובעת באופן שפגע בזכויותיה, לא מצאנו כי מקרה זה בא בגדרם של אותם מקרים קיצוניים ונדירים המצדיקים פיצוי בגין עגמת נפש. 

    אחרית דבר

65. התביעה מתקבלת והנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
    • פיצוי על פי ההסכם הקיבוצי המיוחד בגין פיטורי צמצום או התייעלות – 191,180 ₪;
    • מענק הסתגלות בגובה 6 חודשי עבודה – 62,682 ₪;
    • פיצויי הלנת פיצויי פיטורים – 10,000 ₪.הסכומים דלעיל יישאו הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
66. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת בתוך 30 יום מהיום הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ והשתתפות בשכ”ט עו”ד בסך 13,000 ₪. 

     

    ניתן היום, ה’ אב תשפ”ב, (02 אוגוסט 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

    אורן שגב שופט

https://www.psakdin.co.il/Court/%D7%A1%D7%A2-%D7%A9-6124-12-18_1#.YwK68S5BzIU