לפנינו הליכי סרק לצו הצהרתי אחרי הגשת התנגדות סרק לצוואה. המגישה היא סרבנית גט במשך 40 שנה שהתעללה בבעלה, ונשארה נשואה לו על הנייר 40 שנה. כשהוא נפטר הוא הוריש לה 10 אגורות.
הזונה מיאנה להשלים עם רוע הגזירה ופנתה לעורכי הדין דב פרימר ואילנית וייל (אחת שבעצמה מרצה בלשכה ואומרת שמי שמגיש התנגדויות סרק צריך לשלם מחיר כבד). פרימר וויל החליטו לסחוט את הגוויה של הגבר הגרוש. גם כשהגבר הגרוש יורד לקבר הנשים הישראליות הסחטניות לא מרפות ורוצות את ליטרת הבשר. זה ב DNA של הנשים הישראליות.
ומה דב פרימר ואילנית וייל חשבו לעצמם? בואו נגיש “סעד הצהרתי”, ואולי יעשו לנו פשרה, או שם יהיה מזל ניפול על שופטת פמיניסטית שתיתן לנו את כל הקופה…… שימו לב שההתנגדות של הזונה כבר נדחתה וזוהי תקיפה שניה של הצוואה הפעם באמצעות טענה לסעד הצהרתי, שחתי מהרכוש בצוואה בכלל שייך לנבלה…….
הזונה שפרימר וויל מייצגים זרקה את בעל ב 1973 עם תלונות שווא. באותם שנים זה היה כמעט בלתי אפשרי לגבר להתגונן מפני תלונת שווא. אז תמיד האמינו לאישה.
לא זו בלבד, היא גם סירבה לגט וגם סחטה מהגבר מזונות אישה (זונה) בסך 500 ש”ח לחודש, שהתנפחו ל 2,000 ש”ח כשהמנוח מת, והמנוח שילם לזונה עד מותו…. בנוסף היא גם גרה בדירה המשותפת בלי לשלם דמי שכירות ל”בעל על הנייר”, עכשיו שהוא מת היא גם רוצה לרשת אותו….
מקרה קלאסי של הרצחת וגם ירשת, אבל בישראל כשמיצגים אישה הכל אפשרי והכל מותר. מקסימום חוטפים נו, נו, נו.
מה טוענת הזונה אחרי 40 שנה? “המזונות זה המשכה רעיונית של משק הבית המשותף….
שימו לב שההכרעה שהצוואה כשרה ושמגיע לזונה סרבנית הגט 10 אגורות כבר הוכרעה בתיק מקביל קודם. לכן היא לא מבקשת התנגדות לצוואה, אלא טוענת לפסק דין הצהרתי שהעיזבון לא כולל את “החצי שלה”.
ומה זה ה”חצי שלה”? היא טוענת שכל מה שהיה למנוח ב 1973 מועד זרקה אותו מהבית שייך לה בתוספת הצמדה ועליית שווי מדד הדיור, כולל רכב ומטלטלין וכו’ וכו’.. ……
דב פרימר ואילנית וויל טוענים שהבעל לא רצה להתגרש כי לא רצה שהרכוש יחולק היא תקבל מהרכוש. אבל ברור שהטענה הזו אידיוטית כי היא גרה בדירה שלו כל השנים ומנעה את חלוקת הדירה בעצם זה שישבה בה ולא שילמה אגורה דמי שכירות….
פרימר וויל טוענים שעצם זה ששילם לה מזונות אישה (פיצויי פתיחת כוס) כל השנים “ממשיך רעיונית את משק הבית המשותף“. זה כבר ממש אבסורד…. המשכה רעיונית של משק הבית המשותף שלא קיים 40 שנה???? אפשר לטעון את זה ביותר מופלצות???????
וכמובן לקינוח הם טוענים שיש להתחשב “ביחסו האלים” כלפיה, והעובדה שבמשך 40 שנה הוא זיין נשים אחרות…. אפשר לטעון את זה יותר בפמינאציות?????
החירטוטים האלה לא עבדו על השופטת והזונה חטפה 35,000 ש”ח הוצאות בלבד.
אילנית וייל צבועה ושקרנית: בהרצאות אומרת שצריך להטיל הוצאות כבדות על התנגדויות סרק, וזה בדיוק מה שעשתה
הקטע הוא שהפמיניסטית הזו אילנית וייל שעובדת עם שדולת הווגינות, מרכז רקמן וארגוני הסיוע למסורבות גט, אשכרה מייצגת סרבנית גט 40 שנה וטוענת בלהט שמגיע לה ירושה מהבעל שהתעללה בו…..
ואם זה לא מספיק, בצביעות מרובה היא גם מרצה בלשכת עורכי הדין כאילו היא מומחית מדופלמת לדיני צוואות וירושות, ואפילו אומרת “הציבור צריך לדעת שמי שמתנגד התנגדות סרק לצוואה ישלם מחיר כבד”, ובעצם זה מה שהיא עשתה:
וייל בעצמה הגישה התנגדות סרק מקוממת ביותר, חטפה 35,000 ש”ח הוצאות (מחיר לא כבד בכלל), וכל זה עשתה בדלתיים סגורות….
בדלתיים פתוחות בוידאו של הרצאות לשכת עורכי הדין היא עושה עצמה “ממלכתית” כאילו היא זו שמסבירה לציבור שאסור להגיש התנגדויות סרק לצוואה. צביעות לשמה. זה ממש פיצול אישיות. בבית המשפט מתנהגת כמו בהמה דורסת, אבל כאשר היא מרצה לחברותיה בלשכה היא עוטה מסיכה של צדיקות וצדקנות. פויה עליה….
מי שיקשיב להרצאה של אילנית וייל ב 2021 יוכל לשמוע ממש באמצע איך היא מדברת על מגישי התנגדויות סרק לצוואה, כאשר היא בעצמה לא בוחלת בהגשת התנגדויות סרק לצוואות שברור כי הן כשרות ושזה רצון המנוח.
להלן הכתבה באתר פסק דין 8/11/2022
10 אגורות בצוואה: אישה שנפרדה מבעלה לפני 40 שנה סרבנית גט “נשואה על הנייר” לא זכאית למחצית מרכושו
למעלה מ-40 שנה אחרי שנפרדה מבעלה, האישה הגישה תביעה לזכויות מהעיזבון שלו. בית המשפט קבע שהיא לא עמדה בנטל המוגבר להוכחת שיתוף
אישה שנפרדה מבעלה ב-1973 אך נותרה נשואה לו ‘על הנייר’ עד מותו ב-2014, הגישה תביעה נגד ילדיה, כלתה ונכדה, להכיר בה כבעלת מחצית מרכושו. השופטת אורית בן דור ליבל מבית המשפט למשפחה בירושלים דחתה את התביעה בנימוק שהאישה, שנפטרה לפני מתן פסק הדין, לא הציגה די ראיות להוכחת התביעה. זאת, בעוד שצוואת המנוח – בה הוריש לתובעת 10 אגורות – מעידה על היעדר שיתוף כלכלי.
בני הזוג נישאו בשנת 1950 ונולדו להם שלושה ילדים. במהלך נישואיהם היה הבעל אלים כלפי אשתו עד שב-1973 הרחיקה אותו המשטרה מהבית, והאישה נותרה לגור בדירתם עם בתם הקטנה. מאז, בני הזוג לא שבו לגור יחד והבעל אף החל לצאת עם נשים אחרות, אך הם מעולם לא התגרשו רשמית. חרף הפרידה, הבעל המשיך לשלם לתובעת מזונות מדי חודש עד יום מותו. עם זאת, בצוואה שהותיר לאחר מותו, ציווה לה כאמור 10 אגורות בלבד.
בתביעה שהגישה האישה ביולי 2016 היא טענה כי מכוח חזקת השיתוף, מחצית מהנכסים שהיו למנוח ביום מותו, ולכל הפחות ביום הפירוד, שייכים לה.
לשיטתה, חיוב המנוח – שהעדיף להישאר נשוי לה – במזונותיה עד לפטירתו, ממשיך רעיונית את “משק הבית המשותף”, מה שמקים חזקת שיתוף ביניהם. בתם הקטנה של התובעת והמנוח, שהייתה אחת הנתבעות, תמכה בטענותיה.
מנגד, שני הילדים האחרים של בני הזוג טענו שהתביעה הוגשה ביוזמת הבת הקטנה מתוך מטרה לנשל אותם מהירושה. בין היתר נטען כי התובעת היא זו שמנעה את הגירושין בטענות לשלום בית, על אף רצונו העז של המנוח להתגרש.
נמנעה מלתבוע כשהיה בחיים
השופטת ציינה כי מכיוון שמדובר בתביעה נגד עיזבון, הנטל המוטל על התובעת הוא נטל מוגבר שכן המנוח לא יכול להגן על זכויותיו. מכל מקום, ציינה, ניתן ללמוד על העדר שיתוף מצדו לנוכח צוואתו שבה ‘העניק’ לה 10 אגורות.
עוד ציינה השופטת כי התביעה הוגשה בשיהוי רב, ארבעה עשורים לאחר הפרידה, באופן המלמד שייתכן שהסוגיה נדונה כבר בעבר על ידי בית הדין הרבני.
בהקשר זה ציינה השופטת שרק בסיכומיה צירפה התובעת פסק דין של בית הדין הרבני הגדול מ-1998, שקיבל ערעור שהגישה התובעת על החלטת בית הדין האזורי לחייבה בגט. השופטת הדגישה שפסק הדין סותר את גרסת האישה לפיה בעלה הוא זה שסירב לתת לה גט. בדעת מיעוט של בית הדין הרבני אף נכתב שמטרתה של התובעת “היא רק להשיג הישגים רכושיים”.
בהמשך קבעה השופטת כי מאז הורחק המנוח מהבית על ידי המשטרה (1973) חל ביניהם קרע שאינו ניתן לאיחוי, ושממנו והלאה לא ניתן להסיק כוונת שיתוף.
השופטת אף דחתה את טענת האישה לשיתוף עד למועד הקרע, בין היתר לנוכח השיהוי הרב בהגשת תביעה שהנטל להוכחתה הוא “כפול ומכופל”. לדבריה, הימנעות האישה מלתבוע הכרה בזכויותיה משך כל אותן שנים בהן היה בעלה בחיים, מלמדת שוויתרה על הזכות לטעון לשיתוף ביחס לרכוש שנצבר לפני הפרידה, קל וחומר ביחס לרכוש שנצבר לאחר מכן.
לפיכך תביעת האישה נדחתה והיא חויבה בהוצאות הנתבעים 1-2 (ילדיה) בסך 35,000 שקלים.
- פסק הדין המלא: תמ”ש 8265-07-16
- ב”כ התובעת: עו”ד פרופ’ דב פרימר, עו”ד אילנית וייל
- ב”כ הנתבעים 1-2: עו”ד אריאל ניסים
- ב”כ הנתבעת 4 (הבת הקטנה): עו”ד בני שגיא
להלן פסק הדין:
צוואה פסד נשואה על הנייר סרבנית גט בעלה הוריש 10 אגורות 8265-07-16
One Comment
סרבנות גט של נשים, תופעה שלעולם לא תשמע עליה בתקשורת.
התגרשתי הזונה רצה לפירוק שיתוף בבית משפט למשפחה. אני סיימתי את התהליך של הגירושין בבית דין וטוב שכך. זה הליך שאסור להתעלם ממנו זה כתובה, מזונות אשה , צריך לנטרל הכל.
אני לעולם לא אתן לאשה את הכח עלי בנישואין , בילדים או בזוגיות ללא הסכם. לדור הצעיר אני ממליץ רק פונדקאות. זה ישתלם לכם לטווח הארוך, אשה זה אולי טוב לזקנה וגם זה עם הסכם.