כתבת המשך שפרסם אבי וייס, “הסרת ההשחרות בצווי האזנת הסתר של המשטרה – מה נחשף בצווים?, פורסם 13/4/2023

בציבור ובקרב חברי הכנסת השתרשה אמונה מוטעית שהעיקר בתחום האזנות הסתר מצוי ב”חוק האזנת סתר“, אבל שי למשטרה הרבה שיטות ריגול אחרות.  היקף השימוש בחוק האזנת סתר דווקא צומצם בשנה שעברה (2022) וממילא השימוש בו די מצומצם (2,733 צווים ב-2022).  בשנת 2022 הוצאו כ-70,000  צווי האזנת סתר לפי “חוק נתוני תקשורת”, רובם ללא בסיס חוקי מוסדר, או בכלל, כאשר הנתון האחרון המאומת הוא מ-2020: 57,312 צווים (צווים שהוצאו גם על בסיס סעיף 3 וגם על בסיס סעיף 4 בחוק זה).

זו צמיחה מחרידה וכמעט אקספוננציאלית, מאז שהחוק הזה החל להיות מופעל ב-2009.

מה זה “היתר לקבלת נתוני תקשורת במקרים דחופים” (“איכון חי”)

קצין משטרה יכול לרגל אחרי אזרחים בקלות.  בשביל זה המציאו צווים שנקראים בחוק סעיף 4 בשם “היתר לקבלת נתוני תקשורת במקרים דחופים“.  זה מאפשר לקצין מוסמך לקבל נתוני תקשורת מספק תקשורת בלי צו של שופט, לתקופה של עד 24 שעות.

בשנת 2009 הוצאו 2,031 היתרים כאלו, בשנת 2010 הוצאו 3,039 היתרים, בשנת 2012 3,481 היתרים ובשנת 2020 זה זינק ל-16,644 היתרים.   ב-2022 המספר עומד על כ-20 אלף היתרים.

מה קציני המשטרה מבקשים במקרים דחופים בהיתרים הללו שהם חותמים (בלי חתימת שופט)? בד”כ “נתוני מיקום”, מה שמוכנה בלשון מקצועית “איכון חי“.

הבעיה: כל אלפי ההיתרים הללו לא נרשמים בשום מקום מחוץ למאגרי המידע של המשטרה ולא מדווחים ע”י המשטרה והפרקליטות לבית המשפט ולהגנה.  הסנגורים לא מקבלים את חומרי החקירה והחשודים (לרבות העדים) כלל לא יודעים שהוצאו כנגדם היתרים של האזנת סתר, לפי סעיף 4 לחוק נתוני תקשורת.

יתרה מכך, עורכי הדין של הנאשמים כלל לא יודעים שצריך “לבקש” מהפרקליטות ומבית המשפט לחשוף את ההיתרים הללו, מפני שהם מוחבאים ומוסתרים היטב.  מדובר בכמויות מפלצתיות של היתרים סודיים, שמספר צווי האזנות הסתר על פי “חוק האזנות סתר”, מתגמד ליד המספר המבהיל הזה.

מנגנוני הפיקוח על צווים והיתרים כאלו הם בלתי שקופים ונסתרים מהעין. שום פיקוח פרלמנטרי לא קיים בתחום הזה. שום דיווחים לציבור או לכנסת. חסמב”ה (חבורת סוד מוחלט בהחלט).

איך המשטר משתמשת בכלים של השב”כ באמצעות “צו מיו”ש”

לשב”כ יש היתר להוציא צווי איכון על אזרחי ישראל שחיים ביהודה וששומרון מטעמים בטחוניים.  אם המשטרה רוצה להשתמש ביכולות ובכלים של השב”כ, פשוט כותבים פיקטיבית שהחשוד גר ביו”ש או שהעבירה התרחשה ביו”ש…..

זו דוגמה אחת מני רבות, לצו בלתי חוקי כזה (צו לפי חוק נתוני תקשורת באישור שופט) על סצך עבירה מומצאת פיקטיבית.  מבקשים משופט לחתום על “צו מיו”ש” – יהודה ושומרון.  זה צו שלא חל על תושבי ישראל שבקו הירוק.  זה חל רק על תושבי יו”ש – כלומר מתנחלים.  הסעיף המומצא הזה נכנס לצווים רק בגלל שאפשר לעשות שימוש בצווים הללו בשיתוף פעולה עם השב”כ. שכן השב”כ משתמש בצווים הללו בפעילותו המודיעינית ביו”ש. כל הצווים עם הסעיף של “צו יו”ש” הם לא חוקיים אם “החשוד” לא גר ביו”ש.

מתבצע בעקבות הצו הזה איסוף מידע סיטוני ומקיף.  כשמוגש כתב אישום מוציאים תעודת חיסיון ומסמנים את המידע שנאסף כנתון מושחר תחת האות א’.  

המדובר באיסוף מידע מקיף על אזרחים שלא מוכרים בכלל למשטרה, והמשטרה מכירה אותם רק על פי מספר IP שלהם, מספר IP, שהושג גם כן באופן לא חוקי.

מידע הנאסף בצו שכזה, שנחתם בזריזות ובלי כל בדיקה ממשית ע”י כל שופט שלום הוא מידע מקיף על האזרח.  המידע כולל גם את “אמצעי התשלום” של האזרח לספק התקשורת, ובשלב הבא ממשיכים ביחידת הסיגינט-סייבר המשטרתית ומוציאים “צו להמצאת מסמכים” לבנק.

ראו דוגמה לבקשה לצו לספקית אינטרנט לקבל כתובת IP.  המבקשות מטעם ייחדת הסיגנט הן ליאור חן ומורן מזרחי.  לפי הספיור החשד הוא שימוש בסמים.  השופט שחתם הוא איתן כהן מירושלים.

דוגמא לבקשה למתן צו לנתוני תקשורת 540-02-18 ק-85, חתום עי השופט איתן כהן מבקשים ליאור חן ומזרחי מורן

בשושו:  כלים משלימים לחוק האזנת סתר

סביב “חוק נתוני תקשורת” יש סט כלים משלימי, של שאיבת מידע אדיר בהיקפו ובסתר על תושבי ישראל.

1. “שאיבת מידע אישי מעננים בינלאומיים” בצווים מוכנים הכתובים באנגלית לפי סעיף שאין לו שום קשר לעננים – סעיף 43 לפסד”פ – “הזמנה להציג חפץ”, בדגש על העננים של: אפל, גוגל, פייסבוק\מטא.  המשטרה טוענת שאפל וגוגל מחזיקות חפצים, כלומר שהמידע הדיגיטלי הוא חפצים….

בשנים 2013 עד 2021 הוצאו בישראל 22,492 צווים כאלה, שמומשו לקבלת כלל המידע, שנצבר בעננים הבינלאומיים הללו השוכנים בארה”ב, על תושבי ישראל.

2.    “צו לחדירה נמשכת” – עוד סעיף שלא קשור אבל משתמשים בו בעורמה על פי סעיפים 23א ו-32 לפסד”פ. ידוע על 24,000 צווים כאלה ב-2019, סביר להניח שב-2022 זה עומד סביב ה-30 אלף צווי “חדירה נמשכת”.

כאן משיגים מידע על כל מי שמחובר למחשב או לסמארטפון של אזרח שהפך לחשוד, גם כשהמכשירים תפוסים בידי המשטרה. בשיטה זו המשטרה מחברת את המכשיר התפוס על ידה לאינטרנט וממשיכה בקשר רציף ומלא עם כל מי שמחובר בקשרים עם בעל המכשיר התפוס, כשהמתחבר התמים לא יודע שהוא מתכתב, עומד בקשר ומעביר מידע למכשיר המופעל ע”י המשטרה ולא ע”י בעליו.

3.   “איסוף נתונים כלכליים” מחשבונות הבנק של האזרחים ומכל ארגון או עסק, שיש להם אתו איזה קשר פיננסי-כלכלי. זה נעשה גם כן על פי סעיף 43 לפסד”פ – “צו להמצאת מסמכים”. לא ידוע כמה צווים כאלה מוצאים ע”י המשטרה בשנה.  יש המעריכים שזה עומד על כ-20,000-30,000 צווים בשנת 2022.

כל הכלים הללו – מאפשרים להוציא צווים בקלות יתרה אצל כל שופט שלום עם האשמות וחשדות מצוצים מהאצבע, כשכל צו מאפשר לחדור למחשבים \ סמארטפונים אחרים ולכל המידע שנצבר ונאגר מהם בעננים הבינלאומיים, מידע של אנשים תמימים ללא הגבלה, אנשים, שאינם חשודים בכלום ולא הוגש ולא יוגש נגדם שום כתב אישום ורובם כלל לא ייחקרו, גם לא יקראו למסירת עדות. הציבור כלל אינו ער לכך, שהמידע עליו נצבר בסתר, מזה שנים. 

המשטרה משלמת לספקי אינטרנט 12,000,000 ש”ח ושומרת נתוני IP במאגר

כל המידע נאגר במאגר מידע מפלצתי שנולד עקב מימוש “חוק נתוני תקשורת“.  המאגר המכונה בקרב אנשי המקצוע: מאגר “מחקרי תקשורת”).   בדיוק כמו מאגר המידע של השב”כ (המכונה “הכלי“) המוזכר ב”חוק השב”כ“, כך גם משטרת ישראל קיבלה היתר (לפי סעיף 7 בחוק ובתקנות), להקים מאגר כזה והיא דיווחה לכנסת על הקמתו (בשנים, שדיווחים כאלו הוגשו לכנסת), כדלהלן:

שלב שנת תחילת הקמת המאגר – 2009:

שלב סיום הקמת המאגר – 2012:

מהן ההשחרות ב”צווי מחקרי תקשורת”?

ראו כאן שני צווים אחד בענין בבר אפללו והשני בענין נתן אשל.

צווי נתוני תקשורת שהוציאו זונות הסיגינט מירי רז קוצ'וק מיכל עילם וליאת שניידר

בבר אפללו תושב חדרה כתבו עליו חשדות פיקטיביים ביהודה ושומרון

השוטרות מיכל עילם וליאת שניידר הזמינו שירותי ריגול על נתן אשל (חבר של ביבי)

כפי שניתן לראות, גם בצו הזה של נתן אשל יש את אותן תופעות: “צו יו”ש” מומצא (הוא תושב תל-אביב) והשחרה של המידע המבוקש שסומן בתעודת החיסיון כ-א’.

תופעה זו הופיעה גם ב”תיקי האלפים”:  “תעודות חיסיון” המסתירות את נתון א’ (ולעיתים גם את נתון ב’) בצווי האזנות הסתר לפי “חוק מחקרי תקשורת”, כמופיע בדוגמה הבאה, שלקוחה מאחד מאלפי תעודות החיסיון, שהוצאו בשנים האחרונות (כ-50 אלף תעודות חיסיון הוצאו בשנים 2017 עד 2022):

כלומר: הצו הוא קודם לכל להוצאת “נתוני הגלישה” של האזרח. כל נתוני הגלישה, אחורה וקדימה. בלי הגבלות.

לא צריך פגסוס. לא צריך להתאמץ יותר מדי, המשטרה מקבלת זאת היישר מהמתגים והנתבים של הספקים (דרך החיבור של השב”כ, שקיים לנתבים ולמתגים הללו, אצל כל ספקי התקשורת).

אבי וייס לא היה הראשון שגילה\חשף, שהנתון המושחר בצווים הללו זה “נתוני גלישה” (מה שלא אפשרי על פי חוק נתוני תקשורת ולכן זה מושחר, ולכן הצו הזה הוא בלתי חוקי וכל התוצרים המופקים בעקבותיו – אמורים להיות לא קבילים).

הקדים אותו החוקר עמיר כהנא, שהיה הראשון שהבין ש-א’ זה “נתוני גלישה” (או “מטאדאטה”). ראו מאמר כאן וכאן,

על חשיבות נתוני הגלישה \ מטאדאטה לכל גוף מודיעיני אפשר להביא ציטטה חשובה ממאמרו המצוין והחשוב של עמיר כהנא:
נתוני הגלישה (“מטאדאטה”) נמצאים תחת רגולציה מחמירה בכל העולם המערבי (בגלל ההגנה על הפרטיות ומעוד סיבות חשובות), וב-EU יש רגולציה ספציפית מחמירה ביותר בתחום הזה.

הסברים:
צס”מ זה צוות סיגינט מחוזי (או משולב), שזו השלוחה של מטה הסיגינט-סייבר המשטרתי שבהר החוצבים בירושלים.

“איכון חי” הוא אופציה נדירה הקיימת בחוק, לפי סעיף 4 בחוק, במקרים מאוד דחופים, כאמור לעיל בתחילת הכתבה, שבהם מוציא קצין משטרה מוסמך צו זמני (ל-24 שעות), בעיקר למטרות הצלת חיים, למקרים ממש דחופים, שאין למשטרה זמן להגיע לשופט תורן ולבקש צו באופן רגיל, ככתוב בחוק.

המשמעות המעשית של “איכון חי” היא: איתור מדויק של מיקומו של האדם בכל רגע נתון, על פני היממה, לפי האנטנה שאליה הוא מחובר באותו רגע (זה בלתי תלוי אם הוא מקיים שיחות אם לאו, או שולח מסרונים אם לאו. המכשיר הסלולרי מתחבר באופן רציף לאנטנה הקרובה, כל זמן שהוא דולק, והרישום הזה של החיבור לאנטנה ועוצמת החיבור – קיים ונשמר במתגי ונתבי החברה הסלולרית).

מי נהנה \ משתמש במשטרה בנתוני “איכון חי”?

ומה זה צו איכון הפוך?