עדנה קרנבל נגעלת מעו”ד שיועצים ללקוחות שלהם לנתק את האבא מהילדים ולסחוט את האבות. עו”ד כזה הוא עומר נירהוד ממודיעין, שגם כתב ספר וגם מחזיק עסק לפיצה.
עומר נירהוד הינחה את מרשתו לפברק תלונות שווא במשטרה ולנתק את האבא מילדיו, ניכור הורי פר אקסלנס. ע”א 2773/22 – בעליון.
השופטת מירה רום פלאי גם החטיפה ללקוחה שלו 100,000 ש”ח הוצאות, שזה נדיר שאישה חוטפת 100,000 ש”ח הוצאות.
רק אחרי שהוא ספג את השטוזה, הוא רץ לעליון לבכות אצל אסתי חיות שהשופטת עויינת, ויש לפסול אותה כי גם אחרי שהתיק נסגר עדיין יש ספיחים שממשיכים להתנהל, והשופטת נגועה ב”טעויות משפטיות” אשר “מעבר לכך שאפשרו למותב בדין להגיע למסקנות מגמתיות ושגויות, מהוות משוא פנים ומעידות כי אובייקטיבית, אין המותב מסוגל לנהל הליכים אלה”…..”צירופן יחד (של הטעויות) מקים “תמונה חד משמעית של משוא פנים”.
אסתי חיות אמרה לעומר נירהוד שהוא זה שעשה טעות משפטית שחיכה לפסק דין ורק אחרי שספג בומבה הגיש את בקשת הפסלות. הוא היה צריך להגיש פסלות לפני הפס”ד, ולא אחרי.
כעת מסבירה לו אסתר חיות שאת כל טענות הפסלות שלו הוא צריך לטעון בית משפט מחוזי בערעורים שהוא צריך להגיש…..
לפחות למדנו פה על אופיו של העורך דין, עומר נירהוד, חיבתו לווגינות ציבוריות, והדרכים הנלוזות שהוא מדריך את לקוחותיו הנשים הסחטניות.
איזה עו”ד דביל: עומר נירהוד
כשאתה בא ומבקש לפסול אתה צריך למצוא עילת פסילה ולא לטעון ספקולטיבית. עו”ד זה כתב שהטעויות “מקורן במשוא פנים, אין ולא יכול להיות אחרת”.
כלומר: זו ספקולציה. הוא הרי לא מסביר שהשופטת אמרה דברים שמראים שחרצה את הדין או שדעתה ננעלה, או שהשופטת חברה של הגבר או עורכי דינו. הוא טען שהטעויות מראות משוא פנים. “טעויות” זה תמיד משהו ערעורי ולכן כל ההליך היה חסר סיכוי.
להגיש ערעור כזה נדרש עירבון מאוד גבוה כ 15,000 ש”ח. האם זה הופקד? האם היה פה פטור? לעולם לא נידע….
להלן פסק הדין:
| בבית המשפט העליון |
| ע”א 2773/22 |
| לפני: | כבוד הנשיאה א’ חיות |
| המערערת: | פלונית |
| נ ג ד |
| המשיב: | פלוני |
| ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 11.4.2022 בתה”ס 63501-03-18, תמ”ש 52970-07-18, תלה”מ 37382-01-19, תלה”מ 16146-11-19, תלה”מ 44948-11-19, תלה”מ 46061-07-20, תמ”ש 38206-12-20 ותמ”ש 38324-12-20 אשר ניתנה על ידי כבוד השופטת מ’ רום פלאי |
| בשם המערערת: | עו”ד עומר נירהוד |
| פסק-דין |
ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (השופטת מ’ רום פלאי) מיום 11.4.2022 בהליכים תה”ס 63501-03-18; תמ”ש 52970-07-18; תלה”מ 37382-01-19; תלה”מ 16146-11-19; תלה”מ 44948-11-19; תלה”מ 46061-07-20; תמ”ש 38206-12-20; ותמ”ש 38324-12-20 (להלן: ההליכים) שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת.
- המערערת והמשיב היו בני זוג בעבר ולהם שלושה ילדים קטינים. בין הצדדים התנהלו הליכים רבים – הם ההליכים נושא הערעור דנן – בין היתר בענייני מזונות, בטענות לסרבנות קשר ובסוגיות כספיות שונות. זהו ערעור הפסלות השני שמגישה המערערת, לאחר שערעור קודם נדחה על-ידי ביום 29.8.2021 (ע”א 5482/21).
- ביום 5.4.2022 נתן המותב פסק דין בהליכים במאוחד. נקבע, בין היתר, כי המערערת יצרה ניכור בין הקטינים והמשיב, אך שלו אשם תורם מסוים בכך שלא ניסה לחדש את הקשר עם הקטינים; כי יתקיים טיפול משפחתי אצל פסיכולוגית קלינית וכי ביחס להודעה שהגישה נקבע כי על הצדדים להגיש התייחסות לדבריה לאחר מתן פסק הדין; כי תביעות הדדיות – להגדלת מזונות מזה ולהקטנת מזונות מזה – נדחות שתיהן; וכי תביעת לשון הרע שהגישה המערערת נגד המשיב נדחית. נוכח היקף המחלוקות ותוצאות ההליכים חייב המותב את המערערת בהוצאות המשיב בסך של 100,000 ש”ח, וקבע כי “משתמו ההליכים, כל התיקים ייסגרו”.
- ביום 10.4.2022 הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב. לטענתה, פסק הדין שניתן הוא “כל כולו משוא פנים”, המאשש את טענותיה בהליך הפסלות הקודם. המערערת הפנתה לפסק הדין עצמו וטענה כי הוא רצוף ב”טעויות משפטיות” אשר “מעבר לכך שאפשרו למותב בדין להגיע למסקנות מגמתיות ושגויות (ועניין זה ייוחד לערעור), מהוות משוא פנים, ומעידות כי אובייקטיבית, אין המותב מסוגל לנהל הליכים אלה”. המערערת הפנתה לטעויות הנטענות, והוסיפה כי צירופן יחד מקימה “תמונה חד משמעית של משוא פנים”.
למחרת, ביום 11.4.2022, דחה המותב את בקשת הפסלות וקבע כי לאחר שההליכים בין הצדדים הסתיימו בפסק דין אין עוד מקום להגשת בקשת פסלות, הצופה פני עתיד, ולאחר שהסתיים ההליך “אין עוד טעם בבחינה מלאכותית של המשך יכולתו של השופט לשבת בדין”. המותב הוסיף כי בחינת נימוקי הבקשה לגופם מעלה שהסעד שאותו מבקשת המערערת למעשה הוא ביטול פסק הדין לגופו, ומשכך כי המקום לבחינת טענת הפסלות שהועלתה לאחר סיום ההליך הוא בערעור על פסק הדין לגופו.
- מכאן הערעור שלפניי, בו חוזרת המערערת על טענותיה ומוסיפה כי במקביל לערעור זה מוגש גם ערעור על פסק הדין לגופו. אך לטענתה קביעת המותב כי על הצדדים להגיש התייחסותם להודעת הפסיכולוגית הקלינית אף לאחר מתן פסק הדין, כמו גם החלטות נוספות שנתן המותב בחלק מן ההליכים לאחר מתן פסק הדין – מראות כי ההליכים טרם הסתיימו. משכך טוענת המערערת כי הערעור שתגיש על פסק הדין לגופו צופה פני עבר, אך כי הדבר אינו גורע מן העובדה שיש להורות על פסילת המותב מלהמשיך לדון בהליכים במבט צופה פני עתיד. המערערת שבה על טענותיה בדבר השגיאות בפסק הדין שהיא מייחסת למותב, וטוענת כי אלה “מקורן משוא פנים, אין ולא יכול להיות אחרת“, מאחר שמדובר בשגיאות רבות וכולן, לטענתה, לטובת המשיב.
- עיינתי בערעור על נספחיו, ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. המערערת מבהירה מפורשות כי טענתה למשוא פנים יסודה בשגיאות משפטיות שהיא מייחסת למותב בפסק הדין, ושבגינן הגישה ערעור על פסק הדין גופו. ככלל, שגיאות משפטיות, ככל שיש כאלה, אינן מצדיקות כשלעצמן את פסילת המותב. אף אין מקום כי בהליך פסלות תיבחן השאלה אם אמנם נפלו הטעויות המשפטיות שלהן טוענת המערערת, במקביל לערכאת הערעור האמורה להידרש לאותה שאלה עצמה במסגרת הערעור על פסק הדין לגופו. זאת ועוד, לא אחת נפסק כי משעה שניתן פסק דין בהליך, “דרך המלך” להעלאת טענת פסלות היא במסגרת הערעור על פסק הדין עצמו (ראו: ע”א 1882/22 פלוני נ’ פלונית, פסקה 4 (9.6.2022); ע”א 7884/21 פלונית נ’ פלוני, פסקה 5 (10.1.2022)). אף אם אניח לטובת המערערת כי בהליכים נותרו היבטים הצופים פני עתיד, משעה שעילת הפסלות שהיא מעלה מקורה בפסק הדין עצמו, ומשעה שהמערערת ערערה על פסק הדין – איני רואה מקום לחרוג מהכלל האמור.
אשר על כן, הערעור נדחה. משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתן היום, כ”ג בסיון התשפ”ב (22.6.2022).
| ה נ ש י א ה |
לא ייאמן: עו”ד עומר נירהוד ביקש רשות להגיש 47 עמודים של ערעור פסלות
| בבית המשפט העליון |
| ע”א 2773/22 |
| לפני: | כבוד הרשמת קרן אזולאי |
| המערערת: | פלונית |
| נ ג ד |
| המשיב: | פלוני |
| בקשת המערערת מיום 25.4.2022 להגדלת היקף כתבי טענות; תשובת המשיב מיום 10.5.2022 |
| החלטה |
עיינתי בבקשת המערערת להגדלת היקף הערעור ל-47 עמודים וכן בתשובת המשיב. מדובר בערעור פסלות, המוגש לאחר שניתן פסק הדין. לאחר ששקלתי את הבקשה, לא מצאתי להיעתר לה.
ההחלטה נושא הערעור היא החלטה קצרה אשר ניתנה בפתקית. הערעור מכוון, למעשה, גם לקביעות בפסק הדין – אשר על יסודן, בין היתר, מבקשת המערערת לבסס את טענת הפסלות. בזהירות הנדרשת בשלב זה יצוין כי מרבית הטענות הן טענות שנחזות להיות ערעוריות באופיין. יתר הנימוקים שהובאו בבקשה אינם מצדיקים הגדלת היקף בכלל, ובהיקף המבוקש על ידי המערערת בפרט. כפי שנקבע לא אחת, ככל שהדברים נוגעים לערכאת הערעור, יש מקום לסטות ממגבלת העמודים הקשיחה שנקבעה בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט-2018 רק במקרים מיוחדים (ראו, למשל, ע”א 122/21 עורב טכנולוגיות 1977 בע”מ נ’ פקיד שומה חולון (28.2.2021)). לא מצאתי כי בעניין הנוכחי הוצג טעם מיוחד כאמור. גם אם פסק הדין מחזיק 87 עמודים, אין המדובר בערעור על פסק הדין, כי אם בערעור פסלות. על כן, גם בהנחה שהמערערת מבקשת להיזקק לקביעות בפסק הדין כדי לבסס את טענתה בערעור הפסלות (ואינני מחווה, כמובן, כל דעה לגופם של דברים), לא הונחה תשתית לפיה הדבר מהווה טעם מיוחד המצדיק את הגדלת ההיקף.
בנסיבות אלה, הבקשה נדחית. המזכירות תשיב למערערת את הודעת הערעור שהגישה (ללא הנספחים). המערערת רשאית להגיש את הערעור בהיקף המתאים לא יאוחר מיום 18.5.2022.
ניתנה היום, י’ באייר התשפ”ב (11.5.2022).
| קרן אזולאי, שופטת | ||
| ר ש מ ת |