לא יאומן כמה קל להפוך אדם לעבריין מין פדופילי. אחד בשם גדעון לוי הורשע במעשים מגונים בילדה בת 8, כשאין שום ראיות לכלום ושום דבר.
הבחור שוחרר מהכלא ורוצה לגור בבית שלו אבל הילדה קיבלה עו”ד מהסיוע המשפטי שמתנגדת ומתעקשת שהוא יישאר הומלס. לטענתה אם הילדה תראה אותו נכנס לביתו תתפרץ לה הטראומה….. היא דרשה צו להרחקתו ממגוריה ל 300 מטר, אבל זה אומר גם הרחקתו מהבית שלו.
היום 5/4/2024 הכריע השופט עופר גרוסקופף שהערעור נדחה, לאחר שהשופט נבח על המסכן שיתקפל מהערעור ויוותר עליו. כלומר השופט קיבל את הטיעון שהילדה עלולה לקבל טראומה אם תפגוש את האיש. אבל פירושו של דבר שהוא לא יכול לגור בבית שלו. הנה כי כן, נאשם ששילם את חובו לחברה בזה שישב בכלא, וזה לא מספיק וממשיכים לרדוף אחריו ולמרר את חייו באמצעות הזונות של הסיוע המשפטי ל”נפגעות עבירה”.
הרשעה על סמך עדות יחידה של ילדה בת 10 על מה שהיה בגיל 8
אין שום ראיה. שום דבר. אין עדים. אין כלום. יש ילדה בת 8 שמספרת סיפור. פסק הדין לא מפורסם בשום מקום. כל מה שיש זו כתבה שבה כתוב “לפני כשנתיים (2020) הגיעה הקטינה לבית הנאשם, המצוי בשכנות לביתה, יחד עם אחיה הקטנים. שלושת האחים יצאו לחצר ביתו ושיחקו שם. הנאשם לקח כיסא והתיישב בסמוך לקטינה והיא התיישבה על ברכיו.
בשלב זה החל לבצע בה מעשים מגונים, הקטינה ביקשה ממנו להפסיק, מספר פעמים, עד שהפסיק. מיד לאחר מכן חזרה הקטינה עם אחיה לביתה”.
הילדה הזו קיבלה עורכת דין בחינם מטעם הסיוע המשפטי, רותם בן שמחון וכל מה שמעניין אותה זה לתפור את האיש כדי לתבוע אותו ולהוציא ממנו מאות אלפים בטענה שלילדה יש טראומה…..
הילדה ישבה עם הברכיים – איזה מעשים מגונים בוצעו?
אז מה זה המעשים המגונים? מה הוא עשה לה? איך ולמה היא מגיעה להתיישב על ברכיו? למה היא רק “מבקשת” שיפסיק ולא צועקת לאחיה שבחצר? כשהילים חזרו מהחצר לקחת אותה הביתה, הילדים הפכו עדים למצב שלה ספונטנית מייד לאחר ביצוע האקט. אז מה קרה? מצאו אותה בוכיה? צעקו אליו? היא סיפרה להם?????? למה הפרקליטות לא הביאה את האחים שלה להעיד????
השופט התייחס לילדה הזו כאילו היא בוגרת. היא העידה בגיל 10. השופט רפי כרמל כתב עליה את הטקסט השגרתי שהיא אמינה וקוהרנטית ושהיא לא הגזימה ובכלל לא רצתה להפליל……
ראו: “עדותה הייתה ברורה ובהירה. ניתן היה להתרשם כי מדובר בילדה מיוחדת, יוצאת דופן, לחיוב כמובן, והיא העידה בתום לב על דברים כהווייתם”.
השופט מוסיף שנגרמה לילדה ולמשפחה פגיעה גדולה? זה לא אונס. זה רק מעשה מגונה. זה יכול להיות ליטוף בטעות. נגיעה בטעות. היא הרי באה לשבת לו על הברכיים.
איזה ילדה בת 10 יכולה להיות ברורה ובהירה על מה שקרה לה בגיל 10. ילדים בגיל הזה, יכולים להתבל בקלות בין מציאות, דמין חלומות שווא, ובלבלה אינהרנטית לגיל הזה.
גדעון לוי הגיש ערעור ו”חזר בו”
לא ברור למה עו”ד דוד ברהום חזר בו מהערעור? מה קרה? השופטים לחצו? הם תמיד לוחצים על כולם לחזור בהם מהערעור שלהם. הוא יוצג ע”י עו”ד דוד ברהום. למה שעו”ד ברהום יתקפל ולא ידרוש פסק דין על הערעור? בשביל מה הוא לקח כסף לכתוב ולהגיש ערעור?
ע”פ 3783/22 – גדעון לוי נגד מדינת ישראל, נפגעת עבירה
| בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים | |
| ע”פ 3783/22 |
| לפני: | כבוד השופטת ד’ ברק-ארז |
| כבוד השופט ע’ גרוסקופף | |
| כבוד השופט י’ כשר |
| המערער: | גדעון לוי |
| נגד |
| המשיבות: | 1. מדינת ישראל |
| 2. נפגעת עבירה |
| ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 28.4.2022 בתפ”ע 1193-08-20 שניתן על ידי כב’ השופט ר’ כרמל |
| תאריך הישיבה: | י”ג בכסלו התשפ”ג (7.12.2022) |
| בשם המערער: | עו”ד דוד ברהום |
| בשם המשיבה 1: | עו”ד יוסף קנפו |
| בשם המשיבה 2: | עו”ד רותם בן שמחון |
| בשם שירות מבחן למבוגרים: | עו”ס ברכה וייס |
| פסק-דין |
לאחר שנשמעו טענות הצדדים ובהמלצתנו חזר בו המערער מערעורו והוא נדחה בזאת.
יצוין כי המערער עובר הליך טיפולי בכלא, שעמו הוא משתף פעולה, ואנו מעודדים אותו להמשיך ללכת בדרך זו.
בשולי הדברים יצוין כי נטען בפנינו שפניית המערער למרכז לגביית קנסות מחודש ספטמבר טרם נענתה, ויש לצפות כי אכן תקבל מענה בהקדם.
סוף דבר: הערעור נדחה.
ניתן היום, י”ג בכסלו התשפ”ג (7.12.2022).
| ש ו פ ט ת | ש ו פ ט | ש ו פ ט |
ערעור בעליון גדעון לוי על הרשעה במעשה מגונה על סמך עדות יחידה בת 8 עם 3783-22
להלן כתבה על המקרה
32 חודשי מאסר למבצע עבירות מין בילדה בת 8
שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, רפי כרמל, גזר על גדעון לוי, שהורשע בביצוע מעשים מגונים בקטינה בת 8, שלושים ושניים חודשי מאסר, מאסר על תנאי ופיצוי בסך 80 אלף שקלים למתלוננת. “בשל חומרתן של עבירות המין, והפגיעה החמורה בגופם ובנפשם של הקורבנות מדיניות הענישה היא חמורה”, כתב השופט בגזר הדין. “מטרתה להגן על הציבור מפני עבירות מעין אלה, להרתיע עבריינים פוטנציאלים ולבטא את הסלידה ממעשים אלה, בפרט כשהם נעשים בקטינים”.
על פי כתב האישום שהוגש על ידי הפרקליטות, לפני כשנתיים הגיעה הקטינה לבית הנאשם, המצוי בשכנות לביתה, יחד עם אחיה הקטנים. שלושת האחים יצאו לחצר ביתו ושיחקו שם. הנאשם לקח כיסא והתיישב בסמוך לקטינה והיא התיישבה על ברכיו. בשלב זה החל לבצע בה מעשים מגונים, הקטינה ביקשה ממנו להפסיק, מספר פעמים, עד שהפסיק. מיד לאחר מכן חזרה הקטינה עם אחיה לביתה.
“ניצל את תמימותה”
במהלך ניהול התיק, העידה הפרקליטות את הקטינה בבית המשפט, ולאחר מכן, הודה הנאשם בכתב האישום והורשע, כאמור, בביצוע מעשים מגונים בקטינה שטרם מלאו לה 16 שנים. בשלב הטיעונים לעונש הדגישה התובעת את חומרת האירוע, את העובדה כי הנאשם ניצל את תמימותה של הקטינה ואת אמון משפחתה.
כמו כן, נטען כי הנאשם הודה בביצוע העבירות רק לאחר שמיעת עדות הקטינה בבית המשפט, שנאלצה להעיד על האירוע הקשה ולתאר אותו בפירוט. על כן ביקשה התובעת לקבוע בעניינו של הנאשם מתחם עונש הולם בין 32 חודשי מאסר לבין 60 חודשי מאסר בפועל ולגזור עליו 40 חודשי מאסר.
השופט כרמל קבע לבסוף כי, “המתלוננת, חרף גילה הצעיר, העידה על מעשיו של הנאשם. עדותה הייתה ברורה ובהירה. ניתן היה להתרשם כי מדובר בילדה מיוחדת, יוצאת דופן, לחיוב כמובן, והיא העידה בתום לב על דברים כהווייתם… מתסקיר נפגעת העבירה שנערך בעניינה ניתן ללמוד על מידת פגיעה רבה שנגרמה לנפגעת ולמשפחתה. בשל חומרתן של עבירות המין, והפגיעה החמורה בגופם ובנפשם של הקורבנות מדיניות הענישה היא חמורה. מטרתה להגן על הציבור מפני עבירות מעין אלה, להרתיע עבריינים פוטנציאלים ולבטא את הסלידה ממעשים אלה, בפרט כשהם נעשים בקטינים”.
ההחלטה של גרוסקופף בעליון שהופכת אותו הומלס 5/4/2024
| בבית המשפט העליון |
| בש”פ 2793/24 |
| לפני: | כבוד השופט ע’ גרוסקופף |
| העורר: | פלוני |
| נ ג ד |
| המשיבה: | מדינת ישראל |
| ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 28.3.2024 בפע”מ 18626-03-24 שניתן על ידי כבוד השופט ירון מינטקביץ |
| תאריך הישיבה: | כ”ה באדר ב התשפ”ד (4.4.2024) |
| בשם העורר: | עו”ד דוד הלוי |
| בשם המשיבה: | עו”ד לינור בן אוליאל |
| החלטה |
לפניי ערר לפי סעיף 23 לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס”ו-2006 (להלן: חוק ההגנה) על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב’ השופט ירון מינטקביץ) מיום 28.3.2024 בפע”מ 18626-03-24, ובה הטיל צו פיקוח ומעקב על העורר, הכולל איסור על העורר לשהות במרחק 300 מטר מנפגעת העבירה שביצע, המתגוררת בשכנות לו, ובכך, למעשה, מונע ממנו לשהות בביתו.
- ביום 28.4.2022 נגזר דינו של העורר לאחר שהוא הודה והורשע בביצוע עבירת מעשים מגונים בקטינה שטרם מלאו לה 16 שנים לפי סעיפים 348(ב) ו-345(ב)(1) לחוק העונשין, התשל”ז-1977 (תפ”ע 1193-08-20). מעשה זו בוצע בקטינה, בת כשמונה, המתגוררת עם משפחתה בבית השכן לבית בו התגורר העורר ביישוב במרכז הארץ (להלן: נפגעת העבירה). בגין עבירות אלו הוטלו על העורר 32 חודשי מאסר, מאסר מונתה, ופיצוי בסך 80,000 ש”ח לנפגעת העבירה. ביום 10.3.2024, כשבועיים קודם לשחרורו של העורר ממאסר, הגישה המשיבה (להלן: המדינה) בקשה למתן צו פיקוח ומעקב כנגד העורר לפי סעיף 12 לחוק ההגנה. במסגרת בקשה זו עתרה המדינה להחיל על העורר מגבלות שונות למשך שנתיים, ובהן איסור על יצירת קשר ושהייה ביחידות עם קטינות, איסור על עבודה המאפשרת קשר וקרבה עימן, איסור על יצירת קשר עם נפגעת העבירה, וכן הרחקה של 300 מטרים ממקום מגוריה וממקום הימצאה, ככל שזה ידוע למשיב (מגבלה זו תכונה להלן: תנאי ההרחקה). לבקשה צורפה הערכה מטעם המרכז להערכת מסוכנות, ובה נקבע כי מידת מסוכנותו של העורר היא “בינונית-נמוכה”.
- ביום 21.3.2024 נערך דיון בהליך, במהלכו התנגד בא-כוח העורר לכמה מהמגבלות שהתבקשו, ובפרט לתנאי ההרחקה. נוכח היותם של העורר ונפגעת העבירה שכנים, נטען, משמעותה הפרקטית של מגבלה זו היא כי העורר לא יוכל לשהות בביתו כלל, וכי הוא “יצטרך לגור ברחוב” (פרוטוקול הדיון מיום 21.3.2024, עמ’ 2, ש’ 11). בתום הדיון החליט בית המשפט המחוזי לתת צו פיקוח ומעקב זמני ביחס לכלל המגבלות שפורטו בבקשה לצו פיקוח, תוך שנמצא כי יש להורות על הרחקת המשיב מביתה של נפגעת העבירה, בשים לב לגילה הצעיר ולאופי הפגיעה בה. לבסוף הורה בית המשפט קמא למדינה לברר, ככל האפשר, את עמדת משפחת נפגעת העבירה ביחס לתנאי ההרחקה, וקבע דיון נוסף בהליך.
- דיון זה נערך ביום 28.3.2024, לאחר שהעורר שוחרר ממאסרו. בדיון טען בא-כוח העורר כי מאז השחרור מתגורר הלה במכוניתו, שכן אין ביכולתו לאתר מגורים חלופיים והוא אינו יכול לשהות בביתו מכוח תנאי ההרחקה. בא-כוח המדינה מסר כי משפחת נפגעת העבירה מעוניינת להגיש בקשה מטעמה להרחקת העורר. עוד עמד בא-כוח המדינה על חשיבות תנאי ההרחקה והסביר כי ביטולו “יהפוך את נפגעת העבירה לאסירה בביתה בעוד ה[עורר] חופשי” (פרוטוקול הדיון מיום 28.3.2024, עמ’ 6, ש’ 13-12).
- בתום הדיון ביום 28.3.2024 ניתנה החלטת בית המשפט קמא. בית המשפט ציין כי בא-כוח העורר חזר על הטענות שהציג בדיון הקודם, ולא העלה נימוק חדש. לפיכך, אין מקום לשנות את ההחלטה שהתקבלה בתום אותו דיון ולבטל את תנאי ההרחקה. לכך הוסיף בית המשפט קמא כי משפחת נפגעת העבירה מסרה שהיא מעוניינת לפתוח בהליך עצמאי להרחקת העורר. בנסיבות אלו, נקבע, יש לבכר את תחושת הביטחון של נפגעת העבירה על פני רצונו של העורר לשוב ולהתגורר בבית בו גר קודם להרשעתו. בית המשפט האריך את תוקפו של תנאי ההרחקה, אך קבע כי ניתן יהיה לשקול את הנושא מחדש לאחר שתימסר, בתוך כחודש, עמדה מפורטת מטעם משפחת נפגעת העבירה. לצד זאת אישר בית המשפט את יתר התנאים שפורטו בבקשה לצו פיקוח ומעקב וזאת עד ליום 21.3.2026, נוכח העובדה שלא הייתה בעניינם מחלוקת של ממש בין הצדדים.
- על החלטה זו הוגש הערר דנן. העורר טוען כי בהיעדר מקום מגורים אחר הפך אותו תנאי ההרחקה לדר-רחוב, וכי פגיעה זו היא בלתי-מידתית, בפרט נוכח הערכת המסוכנות בעניינו. הוא הוסיף כי בין ביתו ובית נפגעת העבירה קיימת גדר הפרדה גבוהה ואטומה מעצי במבוק, המונעת אפשרות לקשר עין בין דיירי שני הבתים. העורר מפנה לפסיקה ממנה עולה, לשיטתו, כי הרחקת אדם מביתו, לאחר שסיים לרצות את עונשו, היא מגבלה קיצונית שיש להטילה רק במקרים חריגים ביותר. עוד טוען העורר כי לרשות נפגעת העבירה ומשפחתה עומד אמצעי חלופי להביא להרחקתו – חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, התשס”ה-2004 (להלן: חוק המגבלות). חוק זה, לדבריו, מציב תנאים מחמירים יותר לצורך הטלת מגבלות על עבריין מין מאשר חוק ההגנה. העורר גורס כי החלטת בית המשפט קמא עירבה, שלא כדין, בין תחומי התפרשותו של חוק המגבלות ובין חוק ההגנה.
- בדיון שנערך בפניי ביום 4.4.2024 ציין בא-כוח העורר כי, ככל שלא יתקבל הערר, הוא סבור שיש לשקול את האפשרות לשנות את תנאי ההרחקה, כך שיותר לעורר לשהות בביתו במהלך שעות הלילה בלבד. מנגד, באת-כוח המדינה עמדה על מסוכנותו של העורר כלפי קטינים. זאת בשל חומרת המעשים בהם הוא הורשע, ובשל כך שהוא לא עבר טיפול ייעודי לעברייני מין.
- למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 3.4.2024 מסרה המדינה לבית המשפט קמא התייחסות שהגיש אביה של נפגעת העבירה. האב תיאר את מצבה הנפשי הקשה של בתו נוכח המחשבה כי העורר ישוב להתגורר בקרבתה, והדגיש כי משפחתה מתנגדת להחזרת העורר לביתו. עוד צוין כי המשפחה פנתה לאחרונה לסיוע המשפטי לצורך הגשת בקשה לצו שיאסור על העורר להתגורר בשכנות אליהם.
- לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את עמדות הצדדים באתי לידי מסקנה כי דין הערר להתקבל בחלקו.
היחס בין חוק ההגנה וחוק המגבלות נדון לא אחת בפסיקת בית משפט זה. שני החוקים אמנם מתירים קביעת תנאים לעניין מקום מגורי עבריין המין (סעיף 13(ב)(11) לחוק ההגנה וסעיף 3(א) לחוק המגבלות), אך ההוראות משובצות במסגרות נורמטיביות שונות, שנועדו לתכליות הנבדלות זו מזו: “החוקים מבקשים להגן על גורמים שונים – חוק ההגנה על הציבור הרחב מפני עבריין המין המסוכן, וחוק המגבלות על קורבנו הספציפי של עבריין המין, ללא קשר לרמת מסוכנותו של עבריין המין” (בש”פ 7057/09 פלונית נ’ אלמוני, פסקה 24 (13.12.2010); בש”פ 8887/17 פלונית נ’ פלוני, פסקאות 10-8 (27.3.2018)). משכך, קיים קושי בבחינת בקשה לצו לפי חוק ההגנה דרך האספקלריה של איזון “בין זכויותיה של נפגעת העבירה לבין זכויות ה[העורר]”, כפי שעשה בית המשפט קמא (החלטה מיום 28.3.2024, בעמ’ 6). זאת בפרט נוכח ההסדרה המפורטת של איזון זה במסגרת חוק המגבלות ובשל הוראות חוק ההגנה עצמו, שבו הובהר כי המגבלות המוטלות על עבריין מין יהיו “במידה הנדרשת” לצורך הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין נוספות (סעיף 10 לחוק ההגנה. כן ראו: סעיף 13(ב) לחוק ההגנה; בש”פ 11/18 פלוני נ’ מדינת ישראל, פסקה 8 (25.1.2018); בש”פ 8762/12 פלוני נ’ מדינת ישראל, פסקאות 17-15 (23.12.2012)). ויובהר, אין פסול עקרוני בהטלת מגבלות, ובמקרים המתאימים אף מגבלות כוללניות, באשר למקום מגורים במסגרת חוק ההגנה. כך נעשה במקרים בהם נמצא כי קיימת מסוכנות פרטנית משמעותית להישנות העבירות ביחס לקורבן מסוים (בש”פ 3014/08 פלוני נ’ מדינת ישראל, פסקה 13 (7.12.2018); בש”פ 1048/15 פלוני נ’ מדינת ישראל, פסקה 10 (15.2.2015)). בענייננו, כזכור, נמצא כי מסוכנותו של העורר היא ברמה בינונית-נמוכה, וכי לא קיימת מסוכנות פרטנית ביחס לנפגעת העבירה.
- עם זאת, איני סבור כי בנסיבות אלו יש מקום לבטל במלואו לאלתר את תנאי ההרחקה. מההתייחסות שהוגשה מטעם משפחת נפגעת העבירה עולה כי הם מעוניינים לפתוח בהליך לפי חוק המגבלות בכדי למנוע את חזרת העורר לבית השכן. על מנת שלא לסכל את תכליתו של חוק המגבלות ולחשוף את נפגעת העבירה לטראומה הכרוכה באינטראקציה עם העורר בתקופת הביניים שעד למתן החלטה בהליך האמור – אני סבור כי יש הצדקה להותיר לתקופה של כחודש את הרחקת העורר ממקום מגוריה של נפגעת העבירה בשעות היום, תוך שבמהלך תקופה זו יתאפשר לעורר לשהות במהלך הלילה בביתו. מגבלה זמנית כזו תצמצם את הסיכון כי נפגעת העבירה תיתקל בעורר בכניסתה או ביציאתה מביתה, ותאפשר לה להמשיך בשגרת חייה עד שתתקבל הכרעה ביחס לבקשה שבכוונת משפחתה להגיש לפי חוק המגבלות. יתרה מזאת, טענתו העיקרית של העורר ביחס לתנאי ההרחקה הייתה שכתוצאה מהתנאי הוא נותר ללא קורת גג, והאפשרות ללון בביתו של העורר תפחית משמעותית את הפגיעה בו בהיבט זה.
- סוף דבר: עד ליום 4.5.2024 תנאי ההרחקה בצו הפיקוח ומעקב שהוטל על העורר יוסיפו לחול במלואם, בכפוף לכך שלא יהיה בהם כדי למנוע מהעורר לשהות בביתו בלילה, החל מהשעה 22:30 ועד השעה 6:30 בלבד (למעט הגעה בסמוך לשעה 22:30 ועזיבה בסמוך לשעה 6:30, העורר ישהה במהלך כל השעות הללו בתוך הבית, ולא יצא ממנו). החל מיום 5.5.2024 ועד לתום תוקפו של צו הפיקוח והמעקב יוסיפו תנאי ההרחקה שנקבעו לחול, בכפוף לכך שלא יהיה בהם כדי למנוע מהעורר לשהות בתחומי ביתו (כאשר למעט כניסה ויציאה ממנו לא ישהה אלא בתוך הבית והחצר המגודרת). עוד מובהר כי המגבלה בדבר איסור יצירת קשר עם נפגעת העבירה עומדת בעינה, וכך גם יתר התנאים שנקבעו בצו הפיקוח ומעקב. לבסוף, ולו למען הסר ספק, מובהר כי אינני נוקט כל עמדה לגופם של דברים באשר להליך לפי חוק המגבלות.
ניתנה היום, כ”ו באדר ב התשפ”ד (5.4.2024).
| ש ו פ ט |
