קראו פה סיכומי 6 ישיבות של פרקליטים בכירים עם הגורו שלהם חיים ויסמונסקי, איך לחדור לכל חור, איך לטעון שכל דבר שהם עושים זה “לא חומר חקירה”, איך להפוך ראיה לא חוקית לראיה שימושית, איך להפעיל כוח לפתוח טלפונים ועוד כהנה וכהנה.
הישיבות האלה מזכירות את ועידות וואנזה. גרמניה 1942.
לכל קוראינו היקרים, הזמינו חולצת עדנה קרנבל כסגולה להצלחה בדיונים. החולצה תשרה עליכם ביטחון, קוהרנטיות, אמינות, והשופטת הבהמה תבין לבד שאתכם לא כדאי להתעסק.
קרדיט לדוגמן יפה התואר אמיר מלמד. לביישנים שבינכם, החולצה מביאה מזל להיכרויות עם בני ובנות זוג חדשים. ולעקרות שבינכן, החולצה היא גם סגולה נגד עקרות. כל מי שתלבש אותה ל 7 דיונים ברצף, תיכנס להריון. באחריות ברזל.
פורום 1 31/10/2017
משרד המשפטים פרקליטות המדינה מחלקת הסייבר
בית הדר דפנה, קומה 11 , רח’ הנרייטה סולד 1, ת”ד 3345 , תל אביב 6492401
[email protected]
טלפון: 073-3924455 פקס: 02-6468009
י”ג חשוון תשע”ח 02 נובמבר 2017
סמך: 2017-160
לכבוד:
חברי פורום עבירות מחשב וראיות דיגיטליות
הנדון: סיכום ישיבה משותפת לפורום עבירות מחשב וראיות דיגיטליות ולפורום הסתה ועבירות ביטוי – 31.10.2017
- בתאריך ה-31.10.2017 התקיימה ישיבה משותפת של פורום עבירות מחשב וראיות דיגיטליות, בראשות ד”ר חיים ויסמונסקי, עם פורום הסתה ועבירות ביטוי, בראשות שלומי אברמזון. בישיבה השתתפו חברי שני הפורומים וזאת כדי לדון בשאלות מקצועיות הנוגעות לשני הפורומים. להלן סיכום התכנים שהוצגו במהלך הישיבה.
- פעילות מחלקת הסייבר בתחום הטיפול בפרסומי הסתה ותמיכה בטרור, איתי גוהר –
- בחלק הראשון של הדיון הוצגה פעילותה של מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה בתחום הטיפול בפרסומי הסתה לאלימות ולטרור ופרסומי תמיכה בארגוני טרור או שבח למעשי טרור.
- המדובר בתפישת הפעלה שזכתה לכינוי “אכיפה אלטרנטיבית” ובה מבקשת פרקליטות המדינה לטפל בפרסום עצמו, ולא במפרסם, במקרים שבהם לא ניתן בשל מאפייניה של רשת האינטרנט לאתר את המפרסם או להעמידו לדין.
- איתי הציג את פעילות המחלקה, שותפיה מקרב משרדי הממשלה השונים, נתונים סטטיסטיים והתבחינים לפיהם פועלת מחלקת הסייבר.
- בין המשתתפים התפתח דיון במספר שאלות עקרוניות ומעשיות: הצורך להבטיח שהסרת התכנים לא תפגום באפשרות איסוף הראיות לצורך גיבוש תיק פלילי; האופן שבו ניתן להוכיח לספקיות השירות את ההשפעה הפוטנציאלית של הפרסום; האופן שבו מנוהל שיח עם ספקיות השירות לגבי תנאי השימוש שלהן עצמן; אופן הטיפול בדפים אישיים של קורבנות אירועי טרור; האפשרות לפעול להסרת תכנים כאשר מופרים תנאי השימוש של ספקית השירות אך לא נעברה עברה פלילית לפי הדין הישראלי.
- שלומי וחיים סיכמו ועדכנו כי סוכם אצל המשנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים), כי במקרים שבהם מדובר במפרסם שפועל מתוך ישראל, וננקט הליך פלילי, תפעל המשטרה לעדכון מחלקת הסייבר בפרקליטות על מנת שתיבחן האפשרות להסיר את התוכן (מייד לאחר תיעודו הראייתי), ובכל מקרה, על הפרקליט המטפל לבחון, כאשר התיק מגיע לטיפולו, האם הפרסום עדיין קיים באינטרנט, ואם כן, על הפרקליט לפנות בעניין אל מחלקת הסייבר.
- דילמות וקשיים בטיפול בעבירות ביטוי ברשת האינטרנט – דיון בהובלת שלומי אברמזון –
- שלומי התחיל את הדיון בהצגת פסק-הדין בעניינם של שלושה נאשמים קטינים, תפ”ח 11626-06-14, אשר כלל בין היתר אישום של הסתה לאלימות על-ידי הנאשמים בעת שהיו תלמידים בישיבת יצהר. בסרטון שהועלה על-ידם לרשת האינטרנט נרמז כי ניתן לעשות “דין עצמי” ולהכות חיילים ושוטרים. הנאשמים זוכו מהעבירות המיוחסות להם והדבר הוביל לדיון פורה בשאלות ראייתיות בעבירות ביטוי.
- אחת מהקביעות הבעייתיות של ביהמ”ש המחוזי באותו עניין הייתה הקביעה לפי לא הוכח שהנאשם 2 הוא זה שפרסם את הסרטון באתר יוטיוב – הגם שהסרטון הועלה מחשבון ה-Google+ שלו, אשר מכיל את שמו ואת תמונתו. ביהמ”ש הוסיף וקבע כי חוקר המחשב המיומן שהעיד באותו תיק איננו מומחה לעניין השאלה כיצד מועלה סרטון לאתר יוטיוב וכיצד ניתן לפתוח חשבון משתמש באתר Google+. התקיים דיון בין המשתתפים בשאלה כיצד אכן ניתן להוכיח מידע טרוויאלי (יותר או פחות) לבית-המשפט – הפתרונות בעניין זה נעים בין קביעה כי מדובר בידיעה שיפוטית ועד להעדת עד מומחה. במקרי הביניים, שבהם נראה שהשאלה עתידה להתעורר בהליך השיפוטי, ציין חיים ויסמונסקי כי יש לשקול להציג דוח של חוקר מיומן, שיהיה בגדר “משתמש מיומן” המנוסה בתפעול התוכנה או האפליקציה הספציפית. אותו חוקר יתייחס בעדותו לניסיונו בשימוש באותה התוכנה ועל מקרי עבר שבהם עשה שימוש באותה התוכנה.
- במסגרת הדיון נדונו סוגיות נוספות: (1) טענת הגנה לפיה החשבון ממנו בוצעה הפעולה האסורה הוא אכן החשבון של הנאשם, אך מישהו אחר הוא זה שעשה בו שימוש בעת ביצוע הפעולה האסורה (טענה שעולה לעתים בתיקי הסתה, כאשר מספר צעירים מתגוררים יחדיו במעין קומונה); (2) טענת הגנה לפיה החשבון הוא כלל לא של הנאשם אלא של אדם אחר שמתחזה לו; (3) נדונה גם שאלת אופן ההתייחסות הראוי להאשטג (לעתים תוכן ההאשטאג יעלה כדי עבירה בעצמו, לעתים ניתן לראות בו מעין נסיבה מחמירה להגברת הפרסום); (4) נדונה שאלת ההתייחסות הראויה לעמודי פייסבוק שלהם מספר מפעילים (ייתכן שניתן להשתמש בקונסטרוקציה של “פרסום במחדל”, בפרט אם היה שלב שבו הוכחה המודעות של המפרסם במחדל לתוכן); (5) התמודדות עם הטענה לפיה הגדרות הפרטיות הספציפיות של הנאשם הן כאלה שלפיהן אף אחד לא רשאי לראות את הפרסום, ובכך לא מתקיים יסוד הפרסום (הכרחי להתייחס לעניינים אלה בשלב התיעוד של התוכן).
- עבירות הסתה באיו”ש, רס”ן שגיב ליכטמן, ס’ פרקליט איו”ש –
- שגיב סקר בדבריו את מבנה הפרקליטות הצבאית ופרקליטות איו”ש, את תחומי הפעילות של פרקליטות איו”ש ואת הטיפול בתיקי ההסתה.
- סקר את התבחינים שלפיהם נבחנת שאלת ההעמדה לדין בעבירות הסתה באיו”ש, וביניהם: זהות ודמות המבצע, פוטנציאל ההשפעה, אופי העבירה, תוכן הפרסומים, כמות הפרסומים ותדירותם, כמות החברים / העוקבים / המחבבים / המשתפים וקיומן של עבירות נוספות.
- הציג את הסוגיות והרגישויות שאיתן מתמודדים: תהליך הלמידה של התחום (משני הצדדים), פערים ביכולות החוקרים, שחרור לחלופת מעצר של אי-שימוש באינטרנט, הצורך להוכיח פוטנציאל נזק בעבירות הסתה ועוד.
- נהלי חיפוש במחשב בעקבות פס”ד פישר, סנ”צ איה גורצקי –
- השאלה שעל הפרק היא האופן שבו יש לבצע חיפוש בחומר מחשב, בהתחשב בכך שלא ניתן לעבור על כך החומר בעין אנושית. שאלות נוספות הן מה היקף החומר שיש להעביר לידי ההגנה וכיצד יש להתנהל בתיקים שבהם מדובר במספר חשודים או בחומר מחשב של עדים.
- איה סקרה את הפסיקה אשר ניתנה בשאלות אלה לפני החלטת העליון בעניין פישר (פרשת לה פמיליה, עניין ברמלי והחלטת ביהמ”ש המחוזי בעניין פישר). הפתרונות השונים שניתנו לשאלות שעל הפרק בבתי-המשפט נעו בין השוואת החיפוש להאזנת סתר וכאלה ב”חיפוש מושכל על דרך השלילה” אשר יחפש חומרי מחשב שאינם רלוונטיים ורק אותם יוציא מתיק החקירה.
- בעליון נקבעו כמה עקרונות: (1) חיפוש במחשב לא צריך להיות מטופל כהאזנת סתר; (2) אין לחייב את התביעה או את הרשות החוקרת לעבור על כל חומרי המחשב; (3) חיפוש מושכל על דרך השלילה סותר את העיקרון של עיון בחומר חקירה רלוונטי בלבד; (4) אין להעביר את כל החומרas is לידי ההגנה.
- נקבע שהדרך הראויה היא לבצע חיפוש מושכל במחשב, ואם חומר מסוים לא עלה אזי הוא איננו רלוונטי לאישום או שנמצא בפריפריה של האישום. עוד נקבע שההגנה תוכל להציע אפשרויות חיפוש מטעמה.
- כחלק מהפקת הלקחים בעקבות פסיקה זו של העליון הוחלט על הקמת צוות בראשות חיים ויסמונסקי שיבחן את השאלות הללו ואת אופן יישום ההחלטה ויציג את המסקנות למשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים). עד לגיבוש מסקנות הצוות הופצה הוראת שעה של המשטרה, אשר הוצאה בידי רח”ט חקירות (מצ”ב לעיונכם).
- הנחיית רח”ט חקירות קובעת כי במקרים שבהם ניתן לבצע חיפוש בכל חומר המחשב יש לעשות זאת. במקרים שבהם מדובר בחומר שנראה על פניו קשור לאישום, יש לעבור על כל החומר שנראה רלוונטי לאישום. במקרים שבהם לא ניתן לבצע חיפוש בכל חומרי המחשב, יבוצע חיפוש מושכל והתיעוד יפורט בדו”ח מובנה שהתווסף להנחיה.
נערך על-ידי עמוס איתן
פורום 2 6/2/2018
משרד המשפטים פרקליטות המדינה מחלקת הסייבר
בית הדר דפנה, קומה 11 , רח’ הנרייטה סולד 1, ת”ד 3345 , תל אביב 6492401
[email protected]
טלפון: 073-3924455 פקס: 02-6468009
כ”ג שבט תשע”ח
08 פברואר 2018
סמך: 2018-107
לכבוד:
חברי פורום עברות מחשב וראיות דיגיטליות
הנדון: סיכום פורום עברות מחשב וראיות דיגיטליות – 6.2.2018
- בתאריך 6.2.2018 התקיימה ישיבה של פורום עברות מחשב וראיות דיגיטליות. בישיבה השתתפו: ד”ר חיים ויסמונסקי, יוני חדד, אפרת פאר-גרונדלנד, יעלה הראל, איתי גוהר וסתיו גרוסמן-גלמן – מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה; סנ”צ איה גורצקי – יועמ”ש אח”מ; אסף הירשפלד; נתי בן חמו – פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי); גיורא חזן – פרקליטות מחוז דרום (פלילי); לילך תמיר – פרקליטות מחוז חיפה (פלילי); שירי רום, מיטל מור ומירב גבע – פרקליטות מחוז תל-אביב (פלילי); אפרת חשן-מנדל ואיה מרקוביץ’ – הרשות להגנת הפרטיות; טל ויתקון – יועמ”ש יחידת הסייבר בלהב 433; ארז בן אוריה – המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה; קובי עזרא – יועמ”ש מערך מאו”ר (יחידה 105).
- הצגת טיוטת הנחיית פרקליט המדינה בנוגע לעברת החדירה לחומר מחשב, יוני חדד –
- יוני חדד הציג את טיוטת הנחיית פרקליט המדינה, אשר נמצאת בשלבי גיבוש סופיים, אשר עתידה לעסוק בעברת החדירה לחומר מחשב, לאחר פסיקת בית-המשפט העליון ברע”פ 8464/14 מדינת ישראל נ’ עזרא, אשר פירשה את מובנה של עברה זו.
- הוצגו לחברי הפורום עיקרי ההנחיה וביניהם – מדיניות ההעמדה לדין, כולל שיקולים לחומרה ולקולה אשר יסייעו להכווין את שיקול דעתו של הפרקליט; מדיניות הענישה, אשר מבוססת על שלושה קטגוריות שונות של מקרים; ודגשים נוספים כמו הממשק בין עברה זו לעברות אחרות.
- שירי רום העירה כי במקרי גבול בין אינטרס להעמדה לדין לבין גניזת התיק, ניתן כמובן לבחור במסלול של סגירת התיק בהסדר מותנה, למשל בכל הנוגע לחדירה לחומר מחשב אשר לא גרמה נזק בפועל ולא היה לה פוטנציאל ממשי לגרימת נזק.
- לילך תמיר העירה כי ניתן לשקול להוסיף לקטגוריית המקרים החמורים, בכל הנוגע להתוויית מדיניות הענישה, חדירה לחומר מחשב אשר היה לה פוטנציאל לפגיעה בחיי אדם (למשל, חדירה לחומרי המחשב של בתי חולים או שדות תעופה).
- עדכונים שוטפים, חיים ויסמונסקי –
- חיים עדכן על כך שהיום נפתח באופן רשמי מערך מאו”ר (יחידה 105) במשטרת-ישראל. חיים עדכן את חברי הפורום על המבנה והמטרות של מערך מאו”ר, לצד תפישת ההפעלה הייחודית אשר כוללת יחידת חקירות פליליות לצד שיתוף פעולה עם גורמים ממשלתיים נוספים (משרד הבריאות, משרד הרווחה וכדומה). תיקי החקירה שייחקרו ביחידת החקירות הארצית של מערך מאו”ר יטופלו על-ידי מחלקת סייבר בפרקליטות המדינה. לצד זאת, לעיתים תיקים אשר מקורם יהיה בתלונה למוקד של מערך מאו”ר יופנו לטיפול פלילי באחת מיחידות המשטרה המחוזיות, ומשם יועברו לטיפול פרקליטויות המחוז.
- חיים עדכן על כך שחוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עברות באמצעות אתר אינטרנט נכנס לתוקפו, ועדכן את חברי הפורום על סוג הצווים שניתן להוציא במסגרת חקיקה זו. נמסר לחברי הפורום עדכון בדבר פעולה עתידית אשר תנסה לשבש את פעולתם של אתרים המפרסמים שירותי זנות באמצעות הכלים שמעניקה חקיקה זו.
- חיים עדכן את חברי הפורום על עבודת המטה שנערכת במשטרה להסדיר את סוגיית החדירה לחומרי מחשב אשר אגורים ב”עננים”, משמע, מחוץ לטריטוריה הישראלית. נדונה מורכבות הסוגיה, בעיקר בשל ההיבטים האקסטרה-טריטוריאליים של פעולה זו, וחברי הפורום עודכנו בדבר אירועי עבר שבהם נעשה שימוש בפעולה כזו (באישור פרטני של היועץ המשפטי לממשלה בכל אחד מהאירועים).
הובהר כי גם לאחר הסדרה סופית של הסוגיה, אשר עתידה להתרחש בתקופה הקרובה, לא ניתן יהיה להיכנס לחומרי המחשב האגורים בחו”ל של החשוד באמצעות מכשיר קצה משטרתי (בהנחה שהסיסמא של החשוד ידועה לחוקרים).
מנגד, ההסדרה תאפשר לבצע חדירה כאמור במקרים שבהם ישנו מכשיר קצה התפוס כדין בישראל, וכאשר מהמחשב הזה ישנה “הצבעה” אל חומר האגור בחו”ל (משמע, הסיסמא שמורה אוטומטית במכשיר הקצה). הודגש כי נוכחותו של החשוד תידרש גם לאחר ההסדרה, בשל החשש מזיהום ראיית המקור (במקרים שבהם לא ניתן לבצע העתקה פורנזית של המידע האגור בחו”ל). לאחר ההסדרה, יידרש אישור של גורם חיצוני, חוץ-משטרתי, בעיקר בשל הצורך לשקול שיקולי מדיניות הנוגעים לקשרי החוץ של מדינת ישראל עם המדינה שבה ייתכן שאגור המידע.
- הרצאה בנושא ביטקוין ותפיסת ביטקוין, ג’רמי מקובסקי ואמיר לבון מיחידת הסייבר בלהב 433 –
- ג’רמי מקובסקי הציג לחברי הפורום על-אודות טכנולוגיית הביטקוין והבלוקצ’יין. בהרצאה נסקרו מבנה הבלוקצ’יין, האופן שבו מתבצעת ההעברה של ביטקוין תחת הצפנה, השימוש שנעשה לעיתים לשם “הלבנת הון” בביטקוין מיקסר וסוגים שונים של ארנקים וירטואלים.
- אמיר לבון הציג את המתווה המשטרתי בכל הנוגע לתפיסה של מטבעות ביטקוין. לפי המתווה, החוקר המיומן נדרש לאתר את קובץ הארנק ואת המפתחות הפרטיים שניתנו לחשוד, ולאחר מכן להעביר את הביטקוין לארנק משטרתי ייעודי שייפתח לצורך שמירת מטבעות הביטקוין. הליך פתיחת הארנק יתועד באמצעות הקלטת מסך והקלטת אודיו של פעולות החוקר, ולאחר מכן ימלא החוקר דו”ח פעולה בעניין זה.
- חיים הדגיש בהקשר זה כי במתווה הפעולה הנוכחי ניתן לעשות שימוש בכל תיק שבו יש ביטקוין שעתידים לנסות לחלט, ולא רק בתיקים הנחקרים ביחידת הסייבר בלהב 433. כמו כן הוער, כי לעיתים ניתן יהיה לראות בעצם השימוש בביטקוין כשלעצמו כהלבנת הון, למשל כאשר סוחט אנונימי מבקש את דמי הסחיטה בביטקוין, ואין צורך בפעולה נוספת לצורך הפיכת עברת המקור גם לעברה של הלבנת הון.
נערך על-ידי עמוס איתן
פורום 3 5/11/2018
משרד המשפטים פרקליטות המדינה מחלקת הסייבר
בית הדר דפנה, קומה 11 , רח’ הנרייטה סולד 1, ת”ד 3345 , תל אביב 6492401
[email protected]
טלפון: 073-3924455 פקס: 02-6468009
כ”ז חשון התשע”ט
05 נובמבר 2018
סמך: 2018-233
לכבוד:
חברי פורום עברות מחשב וראיות דיגיטליות
הנדון: סיכום פורום עברות מחשב וראיות דיגיטליות – 1.11.2018
- בתאריך 1.11.2018 התקיימה ישיבה של פורום עברות מחשב וראיות דיגיטליות. בישיבה השתתפו: ד”ר חיים ויסמונסקי, שירי רום, יוני חדד, אפרת פאר-גרונדלנד, יעלה הראל, איתי גוהר, אדר לר, שיר בן-עמי רויטמן – מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה; סנ”צ איה גורצקי – יועמ”ש אח”מ; קובי עזרא – יועמ”ש מערך מאו”ר (יחידה 105); מיטל מור ומירב גבע – פרקליטות מחוז תל-אביב (פלילי); קרן שמיר-עוז – המחלקה הכלכלית; סיגל בלום – המחלקה הפלילית; אביטל פינק – פרקליטות מחוז מרכז (פלילי); ויאאם קבלאווי – פרקליטות מחוז צפון (פלילי); ירון גולומב – פרקליטות מיסוי וכלכלה; רונן יצחק – מח”ש; אפרת חשן-מנדל – הרשות להגנת הפרטיות; אפי טפליץ ועינת גדעוני – ייעוץ וחקיקה (פלילי).
- הצגת ההליכים שנוהלו עד כה במסגרת חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט, התשע”ז-2017 – איתי גוהר ושירי רום:
- חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט, התשע”ז – 2017 (להלן: “חוק הסמכויות”), מאפשר לתובעי מחלקת הסייבר, בהתאם לתכליתו, להפסיק עברות שמתקיימות ללא הפרעה ברשת כבר שנים, כך למשל פרסום זנות ברשת. החוק נכנס לתוקף בספטמבר שנה שעברה (2017).
- החוק מאפשר להגיש בקשה לביהמ”ש המחוזי, להוצאת צו נגד אתר שמבצע את העברות המנויות בחוק: פרסום שירותי זנות, הצעות עבודה בזנות, ארגון הגרלות, הימורים ומשחקים אסורים, ייצור, ייבוא, סחר ותיווך לעסקה בסם מסוכן, פרסום תכנים פדופיליים, אתר אינטרנט השייך לארגון טרור. ישנם מספר סעדים שניתן לקבל מתוקף החוק – הסרת האתר, הגבלת גישה לאתר והגבלת יכולת איתורו של האתר במנועי החיפוש.
- סוגיות שעלו עד כה בדיונים:
- הזמנת בעל האתר ב”שקידה סבירה” – החוק מחייב להגיש בקשות על אתרים שניתן למצוא את מפעיליהם תוך שקידה סבירה. נקבע שמדובר במושג שסתום שיש לאזנו עם מהות האתר, תוכן האתר וככל שניתן לומר שבעלי האתר מבצעים עברה תוך ניצול האנונימיות ברשת.
- ייצוג אנונימי – נקבע בעליון (השופטת דפנה ברק-ארז) שלא ניתן לייצג לקוח שזהותו נותרת אנונימית, עקב פגיעה בפומביות הדיון ובזכות לשוויון של בעלי אתרים שלא יכולים לשלם על ייצוג.
- הוצאת צו (ההליך נקרא בצ”א – בקשת צו אינטרנט) במקביל לניהול הליך פלילי – השאלה התעוררה סביב הגשת צו בצ”א על אתרים בקבוצת האתרים “סקס אדיר”, במקביל לחקירה פלילית. ביהמ”ש המחוזי קבע שלא ניתן להגיש בצ”א במקביל להליך הפלילי, ולכן הוגש ערעור לעליון. ביהמ”ש העליון קבע (השופטת וילנר) שניתן להגיש בצ”א במקביל להליך פלילי מתנהל וכן שבצ”א איננה הליך פלילי.
- חשיפת חומרי החקירה וחומרים שהוצגו במעמד צד אחד – ביהמ”ש המחוזי החליט שההגנה לא תוכל להיחשף לחומרים חסויים, אך המשקל הראייתי של חומרים אלה יהיה נמוך יותר.
- שינוי תוכן האתר לאחר הגשת הבקשה – לעתים, במהלך ניהול ההליך המשפטי בבצ”א, האתרים נשואי הבקשה משנים את פניהם. ביהמ”ש בוחן את המצב בפועל, ולכן על התביעה להיות “עם יד על הדופק” כל הזמן, על מנת לתת לביהמ”ש תמונת מצב עדכנית.
- מתחילת הפעילות פעלה מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה נגד 31 אתרי פדופיליה, 30 אתרי זנות ושלושה אתרי הימורים.
- אנו סבורים כי הליכי הבצ”א יעילים, ניתן לראות ירידה בכמות הגולשים באתרים שיש הליך בצ”א פעיל או שהסתיים הליך כזה נגדם. נוסף על כך, ההליך פוגע במוניטין האתר וכן יוצר פגיעה כלכלית בבעלי האתר שנדרשים למשל לפתוח אתר בדומיין אחר, לשלם את עלויות הדיונים, סנגורים ועוד.
- הצגת טיוטת ההנחיה המסדירה את עקרונות הפעולה בנוגע לאופן יישום הוראות סעיף 74 לחסד”פ על חומרי מחשב תפוסים ודיון בטיוטת ההנחיה והערות המשתתפים – יוני חדד:
- חיים הציג את הרקע להנחיה. ההנחיה טרם פורסמה, אבל היא בשלבי כתיבה מתקדמים. מדובר בהנחיה שמופנית לרשויות החקירה, שיגזרו ממנה הנחיות פנימיות. בהמשך תצא גם הנחיה משלימה לפרקליטים.
- יוני הציג את תוכן ההנחיה והשלבים השונים אליהם היא מתייחסת.
- איה גורצקי ציינה שרשויות החקירה השונות עובדות באופן שונה ואחת ממטרות ההנחיה היא לעשות יישור קו וסדר בתהליכי העבודה. עם זאת, ההנחיה תביא לכך שהמשטרה תראה פחות חומר, לפני שהמחלוקת המשפטית מוגדרת, ולכן לא תוכל להתכונן מראש לכל טענות ההגנה.
- מיטל מור העירה שההנחיה לא מחדדת מספיק את ההבדל בין תיקים רחבי היקף לתיקי תביעות קטנים. יוני השיב כי ההנחיה משאירה מקום לשיקול דעת רשויות החקירה, האם ברצונן לבקש צו חיפוש מצומצם או לא, בהתאם לנסיבות התיק והיקפו. חיים הבהיר כי ההנחיה כוללת עקרונות פעולה בלבד והיא לא מחייבת את רשויות החקירה. מטרת ההנחיה לסייע לרשויות החקירה לא לקרוס בעקבות החלטת פישר (בש”פ 6071/17 מ”י נ’ רונאל פישר ואח’)
- ירון גולומב הוסיף שצריך להבדיל בין החיפוש שמתקיים בתחילת החקירה לבין החיפוש שמתקיים בסופה. מיסוי וכלכלה העלו את האופציה שההנחיה תבדיל בין שני סוגי חיפוש – חיפוש חקירתי וחיפוש אחר חומר חקירה.
- רבים מהמשתתפים העירו שההנחיה תקשה על התביעה לפקח ולבקר את עבודת החוקר. איה השיבה שלדעתה בנקודה זו הפרקליטים יידרשו לשנות את התפישה הנוהגת, ולהימנע מלבצע פעולות חקירה בעצמם, אלא להורות למשטרה להשלים את הדרוש השלמה.
- הערות נוספות שעלו ושילובנו בהמשך מול המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים:
- בחלק הרלוונטי ל”דרישת המיפוי”, יש להוסיף אמירה שבמקרה של צו חדירה מצומצם מלכתחילה, המיפוי יתייחס לחומר המצומצם ולא לכלל המחשב התפוס.
- בטיוטת ההנחיה כפי שהיא היום, לא מופיעה ההבחנה בין חומרי מחשב של עד, חשוד ונאשם.
- לעניין העברת רשימת אנשי הקשר של בעל חומר המחשב, נטען כי יש לעדן חלק זה בטיוטת ההנחיה ולהוסיף עניין של פוטנציאל רלוונטיות. זאת, על מנת שלא תהיה פגיעה עודפת בפרטיות בעקבות העברת רשימת אנשי הקשר.
- חיים סיכם ואמר שתערך ישיבה פנימית נוספת על טיוטת ההנחיה, בה נדון על ההערות שעלו במסגרת הפורום ונבחן האם יש לבצע תיקון נוסף. כמו כן, ברי כי ללא שינוי יסודי בדפוסי הפעולה של רשויות החקירה כיום, סביר להניח שהשינוי שמחוללת ההנחיה – לא יתרחש ב”שטח”.
- הצגת עניין אבי מאור (עריכת רשימת קבצי מחשב תפוסים) ודיון בהשלכותיו – טל פרג’ון מהמחלקה כלכלית:
- אבי מאור הוא אחד החשודים בפרשה שנחקרה ביאל”כ. הטלפון שלו נתפס במסגרת החקירה ונמצא שהוא רלוונטי לחשודים נוספים בתיק. כשהגיע מועד הארכת התפוסים, המשטרה ביקשה להאריך את התפיסה בטלפון כדבר שבשגרה, אך נתקלה בהתנגדות מצד ההגנה שביקשה להשיבו לחשוד. על מנת להשיב את הטלפון, המשטרה דרשה שהחשוד יחתום על הסכמה שלא לטעון ל’כלל הראיה הטובה’ בהמשך. סנגורו (עו”ד קובי סודרי) סירב וביקש להוביל לפסיקה עקרונית שתקבע שלמדינה אין סמכות להחזיק בטלפון מבלי להעביר את רשימת הקבצים (בבחינת רשימת תפוסים). נוסף על כך, ההגנה ביקשה מהמדינה לצמצם את הרשימה לקבצים רלוונטיים בלבד, כי אין לה סמכות להחזיק בשאר הקבצים. ההגנה אף דרשה להכיר בקבצים כחפצים בהתאם לפסד”פ.
- בימ”ש השלום דחה את טיעון ההגנה כיוון שהייתה הסכמה להחזיר את הטלפון, אך ההגנה הגישה ערר לביהמ”ש המחוזי (השופט קובו), שדרש מהמשטרה לספק את רשימת הקבצים.
- לאחר התייעצות בפרקליטות, הוחלט לבקש עיון חוזר. במסגרת העיון החוזר נטען שלאחר בדיקה, הבקשה להפיק רשימה של שמות הקבצים היא מורכבת, ולא ניתן לבצע אותה בקלות (השופט סבר שמדובר בבדיקה שנעשית ב’לחיצת כפתור’).
- ביהמ”ש המחוזי אישר בנסיבות המקרה, משהוכרע בינתיים עניינו של החשוד, שלא להפיק את רשימת הקבצים, אך הותיר את ההחלטה במישור העקרוני – על כנה. ההגנה הגישה בר”ע לעליון שנדחתה על הסף. אגב דחיית הבר”ע, ביהמ”ש העליון (השופט גרוסקופף) קבע באופן רחב יותר שאין לגזור חובה לעריכה של רשימת קבצים במקרה של תפיסת מחשב בחקירה.
נערך על-ידי מאי הר-שי
פורום 4 4/2/2019
משרד המשפטים פרקליטות המדינה מחלקת הסייבר
בית הדר דפנה, קומה 11 , רח’ הנרייטה סולד 1, ת”ד 3345 , תל אביב 6492401
[email protected]
טלפון: 073-3924455 פקס: 02-6468009
כ”ט שבט התשע”ט
04 פברואר 2019
סמך: 2019-29
לכבוד:
חברי פורום עברות מחשב וראיות דיגיטליות
הנדון: סיכום פורום עברות מחשב וראיות דיגיטליות – 4.2.2019
- בתאריך 4.2.2019 התקיימה ישיבה של פורום עברות מחשב וראיות דיגיטליות. בישיבה השתתפו: ד”ר חיים ויסמונסקי, שירי רום, אפרת פאר-גרונדלנד, סתיו גרוסמן-גלמן, יוני חדד, אדר לר, עמוס איתן, צחי גבאי – מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה; סנ”צ איה גורצקי – יועמ”ש אח”מ; רפ”ק קובי עזרא – יועמ”ש מערך מאו”ר (יחידה 105); רפ”ק נריה מאור – חוליית עברות מחשב במטה הארצי; רפ”ק יניב פרטוק ורפ”ק שירן חנניה – חטיבת הסיגינט במשטרת ישראל; רפ”ק אלון צרפתי – יועמ”ש להב; רפ”ק טל ויתקון – יועמ”ש סייבר להב; מיטל מור ומירב גבע – פרקליטות מחוז תל-אביב (פלילי); לילך תמיר – פרקליטות מחוז חיפה (פלילי); אביטל פינק – פרקליטות מחוז מרכז (פלילי); אתי בן-דור – פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה); נתי בן-חמו – פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי); סיגל בלום – המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה; גיורא חזן – פרקליטות מחוז דרום (פלילי); שלומי אברמזון – המחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה; אפרת חשן-מנדל – הרשות להגנת הפרטיות; אפי טפליץ ועינת גדעוני – ייעוץ וחקיקה (פלילי); קרן דהרי – ייעוץ וחקיקה (ציבורי-מנהלי); גדי פרל ואריאלה יוסטמן – רשות התחרות; ליאת גורפינקל – מערך הסייבר הלאומי.
- חיפוש במחשב, בטלפון סלולרי ובמדיה מגנטית של בעלי חיסיון:
- חיים: יש תחושה של פרקליטים מטפלים שקיימת הרתעת יתר מהפרוצדורה הכרוכה בחיפושים בחומרי מחשב הקשורים לבעלי חסיונות מקצועיים, ולכן התחושה היא שנוצרת דה-פקטו מעין-חסינות לבעלי חסיונות אלה. תחושה זו משותפת גם לפרקליטות ובמידה רבה גם לחלק מקציני המשטרה שמטפלים בנושאים אלה. עד כה לא נערך נוהל כתוב ומחייב לגבי אופן עריכת החיפושים אצל בעלי מקצועות חסויים או המערבים תכתובות עם בעלי מקצועות חסויים. מטרת הדיון היא להציג את הנוהג בקרב רשויות החקירה בתחום זה ולבחון האם נדרש לחדד את העמדות המשפטיות בתחום זה, וכן האם נדרש לקבוע הנחיות מחייבות בתחום.
- אלון צרפתי (יועמ”ש להב) וטל ויתקון (יועמ”ש יחידת הסייבר בלהב 433): הציגו את הפרקטיקה בתחום זה, בחלוקה לחיפושים אצל בעל החיסיון לעומת חיפושים אצל הלקוח. הובהר כי גם אם לא נטענת טענת חיסיון, הרי שאם נמצא מסמך שיש אפשרות שתעלה לגביו טענת חיסיון – נוהגים לעצור, להפסיק עיון בחומר, ולהעביר לבית-המשפט להכרעתו. כאמור אין נוהל כתוב, וההנחיה הלא-כתובה היא לנסות למצוא פתרונות אד-הוק, כל מקרה לגופו, בהתאם להנחיות של בית-המשפט.
- לעתים, במסגרת הניסיון להגיע להסכמות עם הסנגור של החשוד שמעלה את טענת החיסיון, ב”כ החשוד מעיין בחומרי המחשב שנתפסו ומציע מיון שלו לגבי החומרים החסויים לעומת הלא-חסויים. כמו כן, לעתים בית-המשפט מבקש להגדיר מילות חיפוש מסוימות שעל בסיסן ייערך החיפוש, ויותר למשטרה לעיין רק בתוצרי החיפוש ולמיינם לחסוי ולא-חסוי.
- היה ומועלית טענת חיסיון גורפת – גם אז מביאים את הדברים לבית-המשפט, על מנת שינסה להשפיע על ההגנה לצמצם את גדרי הטענה.
- חיים ציין כי לפי הפרוצדורה שהוצגה, למעשה נפגעת היוזמה של המשטרה בשלב ראשוני של החקירה, ובמידה רבה החשוד ובא-כוחו מכתיבים את קצב החקירה. השאלה היא האם לא נכון לקבוע קטגוריות של מצבים שבהם המשטרה מחליטה שבוודאות אין חיסיון, ומקדמת בחיפוש באותם מצבים, מבלי שמתאפשר להגנה לעכב את ההליכים ולגרור את העניין לדיון והכרעה בבית-המשפט.
- טל הציגה מקרים שבהם עלו טענות חיסיון על-ידי ההגנה, וכיצד ניסו לפתור ולהתמודד עם העניין.
- אתי בן דור העירה שכאשר מנסים לקדם מתווה חיפוש שמבוסס על מילות חיפוש בלבד, הרי שעלולות להתקבל תוצאות רבות מספור, ואז יקשה על בית-המשפט למיין את החומרים החסויים מהלא-חסויים, וייגרם עיכוב אדיר.
- אלון וטל ציינו שפעמים רבות בית-המשפט מנחה כי מי שיעיין בתוצרי החיפוש (לאחר צמצום לפי מילות חיפוש) הוא שוטר שאינו מצוות החקירה, שאז קשה לו לגלות בקיאות בפרטי החקירה (בפרט בתיקים גדולים) ולמיין, חוץ מחסוי ולא-חסוי, גם את מה שרלוונטי לעומת מה שלא רלוונטי.
- איה גורצקי: לנוכח הפרקטיקה המתוארת, נשאלת השאלה האם ניתן לפעול כיום כך שיימנע הצורך להיכנס להתדיינות מתישה בבית-המשפט.
- חיים: אפשר לחשוב על פתרון שלפיו מחדדים שני דברים: האחד, מחדדים את הקטגוריות של התכתבויות ומסמכים שאינם חסויים (הן באופן כללי והן בנסיבות המקרה – דהיינו לחדד שבאופן כללי מסמכים הקשורים לשכר טרחה אינם חסויים; ובנסיבות של מקרה נתון – שתכתובות בין החשוד לבין אדם מסוים אינם קשורים לשירות המקצועי ולכן אינם חסויים). השני, מחדדים כי על מי שטוען לחיסיון להגדיר את הדברים בבירור, ובפרט כאשר מדובר בלקוח שטוען לחיסיון על מסמכים שנתפסים אצלו – יש להבהיר את גדרי החיסיון, על מה בדיוק זה חל וכו’, אחרת לא נתחשב בטענה.
יש לזכור כי גם אם לא מתחשבים בטענה, ומתקדמים עם החיפוש, יכול החשוד להשיג על הצו, ולפנות לבית-המשפט בבקשה להורות על חיסיון מיוזמתו.
- אתי בן דור: בעבר החיסיון היה רק אצל עוה”ד ולא אצל הלקוח, היום זה לא כך וגם אנחנו כבר לא בעולם שבו היקפי החומר הם כפי שהיה בימי קביעת הנוהל שבפקודת מס הכנסה (סעיפים 235א-ה). לכן, יש מקום לעיין מחדש בנוהג כפי שהתגבש בעבר.
- גדי פרל ואריאלה יוסטמן (רשות התחרות – לשעבר הגבלים עסקיים): התיקים המתנהלים במחלקת החקירות שלנו מאופיינים בהיקפי מידע עצומים. אין ברשות התחרות נוהל כתוב לעניין חיפוש במחשב שבו נטענות טענות חיסיון. במקרה של לקוח שמעלה טענת חיסיון, החוקרים ידרשו שהטענה תחודד, והלקוח יציין את שמות עורכי-הדין עמם נועץ (ורק לגביהם יימנעו מלעיין בחומר). עם זאת, גם אם לא נטענת טענת חיסיון על-ידי הלקוח, ונתקלים בחומרים שעל פניו נראים כתכנים חסויים, ינהגו כאילו יש חיסיון, יבודדו את החומרים הללו, ויביאו להכרעת בית-המשפט.
במקרה של בעל מקצוע חשוד (בפרט עו”ד חשוד), מדובר בהליך סבוך שאורך חודשים ארוכים, שכולל מלחמת התשה בין בעל המקצוע, באמצעות באי-כוחו, לבין החוקרים. התהליך כולל ניסיונות להגיע להסכמות לגבי מילות חיפוש שישמשו לצורך מיון החומרים; ניסיונות לגדר את טענת החיסיון וכו’. גדי פרל ציין כי לפחות בתיק אחד, בית-המשפט נתן ביטוי מסוים לאותה “מלחמת התשה” שננקטה בידי החשוד (לימים נאשם), בבואו לגזור את דינו.
- גדי פרל ואריאלה יוסטמן ציינו עוד שרק במקרה אחד נטען על-ידי החשוד שהגורם מטעם הרשות החוקרת שימיין את החומרים מול בא-כוח החשוד יהיה גורם שאינו מצוות החקירה. בד”כ, כאשר עולה טענת חיסיון, הגורם הממיין הוא מצוות החקירה (זאת בשונה מהמקובל בחקירות המשטרה שבהן מועלית טענת חיסיון).
- אתי בן דור הציגה מניסיונה את ההתמודדות עם טענות חיסיון שמועלות בידי חשודים. אתי ציינה שלדעתה בפועל המשטרה מורתעת מטענות חיסיון, וחלק מהסנגורים זיהו נקודת חולשה זו ולכן טוענים טענות חיסיון גורפות ומסכלים או מעכבים באופן ניכר את קידום החיפושים במסגרת החקירה. עיקר הקושי, לדעת אתי, קיים בכל הנוגע לחיפושים אצל חשודים שטוענים טענת חיסיון כלקוחות של בעלי המקצועות החסויים. כיום, לא אחת המשטרה נותנת לבא-כוח החשוד לעיין בכל המחשב; המשטרה מתחשבת גם בטענות חיסיון גורפות, וזאת במקום לדרוש גידור וצמצום של הטענות כך שתיוותר כמות מצומצמת של מסמכים במחלוקת, מה שיאפשר להכיל את העניין ולהתמודד עמו כראוי.
- עינת גדעוני ציינה שבפס”ד היינץ-רמדיה בבית-המשפט העליון (רע”פ 8873/07 היינץ ישראל בע”מ נ’ מדינת ישראל) הדגישו כי העלאת טענת חיסיון בידי הלקוח לגבי מסמכים שבמחשבו צריכה להיות מתוחמת, קונקרטית וברורה. בית-המשפט התייחס לעובדה שטענה בעלמא עלולה להטיל נטל מכביד על המשטרה.
- לאחר מכן התקיים דיון במסגרת הפורום, האם יש מקום לקבוע הנחיה להסדרת הנושא.
- חיים ויסמונסקי סיכם את הדיון בנושא זה כדלקמן:
- כלל המשתתפים הסכימו שנדרשת הנחיה בעניין, שכן כיום פועלים על פי נוהג, מחפשים פיתרונות אד-הוק מול בית-המשפט, ובפועל ככל הנראה סוטים מהקביעות המשפטיות המנחות שתוחמות את גדרי טענות החיסיון הרבה מעבר למה שנוהגים על פיו בפועל.
- בעבר, נערכו דיונים אצל רז נזרי כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה (פלילי) ואצל אלי אברבנאל כמשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים) בנושא זה.
- ייתכן בהחלט שניסיון להסדיר את הנושא כיום יוביל למסקנה כי הפרוצדורה הנקוטה בהצעת חוק החיפוש אינה מתאימה במלואה למאפיינים של חקירה בסביבה ממוחשבת כיום.
- הנחיה בסוגייה זו נכון שתתייחס (רשימה לא סופית כמובן) לנושאים הבאים:
- הבחנה בין חיפוש אצל בעל חיסיון לבין חיפוש אצל לקוח.
- מה משמעות אי-העלאת טענת חיסיון בידי הנחפש?
- האם ניתן לקבוע קטגוריות של חומרים (הן ברמה הכללית והן ברמה הקונקרטית, בנסיבותיו של התיק הספציפי) שלגביהם לא יחול החיסיון, שאז בכל מקרה יתבצע חיפוש ולא ייעצר אף אם החשוד יטען לגביהם כי חל חיסיון (טענה שתימצא כלא-נכונה מבחינה משפטית).
- כיצד ניתן להציע גידור לחומרי המחשב שרק בתוכם יהיה רלוונטי לבחון את טענת החיסיון?
- כב’ השופט (בדימ.) Robert Hettelman (לשעבר מבית-המשפט לענייני משפחה בניו-יורק) – הרצאה בנושא “התמודדות עם פדופיליה מקוונת – מנקודת מבט של תובע ושופט”:
- השופט הציג בקצרה את גופי האכיפה האמריקנים שעוסקים בפורנוגרפיית קטינים, את המטרות בהתמודדות עם תופעה זו והקשיים. בנוסף, נתן טיפים בניהול תיקי פורנוגרפית קטינים.
- כן, סיפר על תהליך החקירה והמשפט של עבריינים המחזיקים פורנוגרפיית קטינים ואיך ניתן להתמודד עם טענות שמעלים נאשמים.
- המצגת ובה עיקרי דבריו מצורפת לדוא”ל שבו נשלח סיכום דיון זה.
- הפעלת סוכנים ברשת לגילוי עברייני מין – דילמות ואתגרים:
- לילך תמיר (פמ”ח פלילי) הציגה מבצעי סוכנים ברשת לאיתור פדופילים. בד”כ המבצע כולל הפעלה של שוטרת כסוכנת חשאית (ס”ח), המתחזה לקטינה מתחת לגיל 14. הפניה והשיח כולם מתועדים, ובד”כ ההפעלה היא לטווחים קצרים של התקשרות עם החשודים. המבצעים באזור הצפון לא מתמקדים ביעדים בעלי עבר רלוונטי, אלא ב”מי שיוצא”. היה ניסיון להוביל מבצע הכולל התחזות לקטינים-בנים שלא צלח.
- לילך ציינה שרף הענישה בתיקים בצפון כמעט ולא כולל מאסרים בפועל. כן המליצה שהסוכנת תרשום את הגיל שלה בשם המשתמש (לדוגמה, sivan12). שם אינדיקטיבי זה יכול לשלול טענות של החשוד כי טעה לחשוב שמדובר בבגירה, הגם שבכל מקרה חשוב לחזור על עניין הגיל בהקשרים שונים ובמועדים שונים בשיחה. לילך ציינה כי טענת הטעות בגיל מתעוררת לעתים על רקע העובדה שבמרבית האתרים נדרש לחתום שמדובר בבגיר מעל 18.
- לילך הוסיפה כמה טיפים בנושא הפעלת שוטרות סוכנות לאיתור פדופילים: ניתן לחשוב על הקלטת משפטים מראש בקולה של קטינה אמיתית ולשלוח אותם כהודעה קולית בוואטסאפ למשל; להשתדל לתקשר באפליקציות שפחות מקובל לדבר בהן בווידיאו (וכך נמנע הצורך להראות את פניה של השוטרת הסוכנת).
- לילך הסבירה שהרבה פעמים עולה טענת אפליה, כיוון שההגנה מבקשת את כל השיחות של הסוכנת שלא בשלו לכדי כתב אישום. הנוהג הוא שהיחידה החוקרת מתעדת את יום העבודה מהבוקר עד סיום העבודה בווידאו מסך רץ. יוצא בד”כ שמוקלטות שיחות ותכתובות במשך כ-4 שעות ביום, וזה נחשב לכלל החומר שנאסף. אם נטענת טענה לפי ס’ 74 לחסד”פ, מציעים לביהמ”ש לראות את ההקלטות ולבחון אם יש חומר רלוונטי נוסף. לילך הסבירה את החשיבות להעביר לפרקליט המלווה את הפרשייה את החומרים שנאספים במסגרת פעילות הסוכנת באופן רציף.
- לילך ציינה כי כאשר החשוד מתקשר עם הסוכנת באמצעות טלפון נייד, קל יותר להפריך טענות כי “זה לא אני”, שכן ניתן להראות שמהמכשיר בוצעו שיחות למשפחתו ולחבריו של החשוד, ניתן לאכן את הטלפון במקומות שמתאימים לחשוד וכדומה.
- לילך ציינה שעולות לעתים טענות של סמכות מקומית, כי צריך להעמיד לדין במקום מושבו של הנאשם, ולאו דווקא במקום פעולתה של הסוכנת. עמדת הפרקליטות היא שניתן להעמיד לדין גם לפי מקום פעולתה של הסוכנת.
- נצ”מ אתי בצר (מפקדת יח’ 105 – מאו”ר): ביחידתנו אנחנו מכוונים ליעדי אדם בעלי עבר רלוונטי, ולפיכך מכוונים לבסוף לתוצאה עונשית מחמירה, אם יורשעו בעברות.
- חיים הדגיש את החשיבות לחתור למפגשים בין החשודים לבין הסוכנת, לפחות ביום המעצר, כיוון שהיציאה מעולם הדיבור לעולם המעשה חשובה, מאפשרת להתמודד עם טענות הדחה בקלות רבה יותר, מאפשרת לסתור טענות ל”הגנת פנטזיה” וחושפת עברה חמורה יותר.
- מיטל מור ציינה כי בבוא בית-המשפט להעריך את חומרת המעשה ומתחם הענישה, הוא לוקח בחשבון התקופה שבה נערך הקשר ואת מספר הקורבנות.
נערך על-ידי מאי הר-שי
פורום 5
משרד המשפטים פרקליטות המדינה מחלקת הסייבר
בית הדר דפנה, קומה 11 , רח’ הנרייטה סולד 1, ת”ד 3345 , תל אביב 6492401
[email protected]
טלפון: 073-3924455 פקס: 02-6468009
כ”ד אייר תשע”ט
29 מאי 2019
סמך: 2019-190
לכבוד:
חברי פורום עברות מחשב וראיות דיגיטליות
הנדון: סיכום פורום עברות מחשב וראיות דיגיטליות – 28.5.2019
- בתאריך 28.5.2019 התקיימה ישיבה של פורום עברות מחשב וראיות דיגיטליות. בישיבה השתתפו: ד”ר חיים ויסמונסקי, שירי רום, סתיו גרוסמן-גלמן, יוני חדד, יעלה הראל, שיר בן עמי-רויטמן, אדר לר, עמוס איתן, מאי הר-שי, צחי גבאי, דניאלה פינקלשטיין – מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה; סנ”צ איה גורצקי – יועמ”ש אח”מ; רפ”ק קובי עזרא – יועמ”ש מערך מאו”ר (יחידה 105); מיטל מור – פרקליטות מחוז תל-אביב (פלילי); נתי בן-חמו – פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי); גיורא חזן – פרקליטות מחוז דרום (פלילי); אפרת חשן-מנדל ואורי נדב – הרשות להגנת הפרטיות; אפי טפליץ, אביגיל סון – ייעוץ וחקיקה (פלילי); סדריק צבע ודפנה דרור – ייעוץ וחקיקה (בינ”ל); ויאאם קבלאווי – פרקליטות מחוז צפון (פלילי); גיורא חזן – פרקליטות מחוז דרום (פלילי); ירון גולומב – פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה); רפ”ק גלעד בנט – חטיבת סיגינט מערך סייבר; רעות – מערך הסייבר הלאומי; ענת ש. – ייעוץ משפטי (שב”כ).
- הנושא הראשון שנדון במהלך הישיבה – הצגת הנחייה של רח”ט חקירות בנוגע לחיפוש במחשב / טל”ס בהסכמה; וכן הצגת נוהל השימוש בכוח לצורך פתיחת טל”ס / מחשב – על-ידי סנ”צ איה גורצקי, יועמ”ש אח”מ:
- איה: ישנם מצבים בהם תינתן עדיפות לחיפוש בהסכמה, למשל כאשר גזרת העברה תחומה, או כאשר קיימת מחלוקת נקודתית. על פי ההנחיה, חיפוש בהסכמה אינו מאפשר ביצוע חיפוש ללא עילה, זאת חרף הקביעה הנובעת מפס”ד בן חיים בבית-המשפט העליון. בכל הנוגע למתן ההסכמה, יש לשים לב כי כאשר מדובר בקטינים, או בבעלי מוגבלות שכלית או נפשית – לא ניתן להסתמך על ההסכמה, ונדרש חיפוש בצו. כמו כן, ניתן לבקש את ההסמכה רק ממי שיש לו הרשאת גישה ושימוש כדין (מונחים אלה שאולים מהצעת חוק החיפוש).
- חיים: בכל הנוגע למונחים של “הרשאת גישה ושימוש”, הגורמים שאינם רשאים לתת הסכמה הם ספק שירותי אירוח שאינו אמור, על פי תנאי התקשרותו עם בעל האתר, לגשת אל תכני האתר; טכנאי מחשבים שמתקן מחשב שנמסר לו; ומעביד שבשרתיו מצוי חומר מחשב (בוודאי אישי) של העובדים (בעניין זה יש להידרש למבחנים שנקבעו בפס”ד איסקוב-ענבר של בית-הדין הארצי לעבודה, בכל הנוגע לסכות מעביד על חומרי מחשב של העובדים שמוחזקים בשרתים ובמחשבי הקצה של מקום העבודה). שאלה מכבידה היא האם הורה יכול להסכים בשם ילדו לחיפוש במחשב או בטל”ס שמשמש את הילד. בארה”ב יש פסיקות סותרות בעניין סמכות ההורה לעיין בתכנים של הילדים, ותלוי גם מה גילו של הקטין (לא בהכרח דינו של קטין בן 10 כדינו של קטין בן 17).
- איה: ההסכמה לחיפוש צריכה להיות “מדעת”. השוטר צריך להסביר מהי סמכותו בפני הנחפש, את זכותו של הנחפש לא להסכים, ואת האפשרות שהנחפש יתנה תנאים לגבי אופן ביצוע החיפוש, סיוג החיפוש לחלקים מסוימים בלבד בחומר המחשב. יש להבהיר לנחפש כי עצם הסירוב לחיפוש לא נזקף לחובתו. אם החשוד חוזר בו מהסכמתו לאחר שהתחיל החיפוש, כל החומר שאותר עד לאותו שלב – מותר בשימוש.
ההנחיה של רח”ט חקירות לעניין חיפוש בהסכמה הופצה לפני יותר מחצי שנה. היא לא מפורסמת כרגע, אך היא מנוסחת כך שאם הסניגור יבקש זאת ניתן להעביר לו. במקרה כזה – יש ליידע את סנ”צ גורצקי.
- חיים: יש לשים לב שההנחיה מאפשרת חדירה בהסכמה לחומר מחשב שאגור מחוץ לטריטוריה הישראלית. חדירה כזו מעוגנת באמנת מועצת אירופה בדבר פשעי מחשב (בודפשט, 2001).
- איה: הטופס שמחתימים את הנחפש לגבי ההסכמה לחיפוש בשרתים מרוחקים המצויים בחו”ל, כולל את הניסוח כי ההסכמה חלה על חומרי מחשב “בכל מקום בו הם נמצאים”.
- איה: לגבי הנוהל המשטרתי בנוגע לשימוש בכוח לצורך פתיחת טל”ס / מחשב – התעורר צורך ממשי לאפשר שימוש בכוח סביר לצורך פתיחת טלפונים סלולריים הנעולים בט”א. לאחר סבב דיונים מול הפרקליטות וייעוץ וחקיקה, אושר ברמה העקרונית על-ידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (פלילי), גב’ עמית מררי, כי קיימת סמכות לשימוש בכוח לצורך פתיחת טלפונים סלולריים באמצעות ט”א. הנושא עוד אמור להתלבן מול הסנגוריה הציבורית, אבל הותר למשטרה להשתמש בכוח במקרה הצורך. הנוהל המשטרתי מורה לשוטרים לעדכן את הנחפש על הסמכות להשתמש בכוח לצורך פתיחת הטל”ס באמצעות ט”א, וזאת כדי שהנחפש המסרב לפתוח את הטל”ס יבין את משמעויות סירובו. הכוח צריך להיות סביר ויש לתעדו. כן יש לתעד את הסירוב של הנחפש כמובן. נוהל זה טרם הופץ, ואין להעביר כרגע את ההנחיה לגורמי חוץ.
במהלך גיבוש הנוהל התעוררה השאלה האם יש ליידע את בית-המשפט בדבר אפשרות השימוש בכוח לצורך פתיחת המבצעים את הסמכות בלי בקשות מביהמ”ש. הוחלט כי אין צורך לבקש את אישור בית-המשפט לכך או ליידעו על השימוש בכוח, שכן השימוש בכוח נעשה מכוח סמכות בחוק (סעיף 45 לפסד”פ).
איה גורצקי הפנתה להחלטה של השופטת חיימוביץ (ע”ח 45208-01-19 לביא רפאלי), מינואר 2019 המכירה בסמכות השימוש בכוח לצורך פתיחת טל”ס (אם כי ההנמקה אינה בהכרח ההנמקה המקובלת על משרד המשפטים). עם זאת, טרם נאמרה המילה האחרונה בסוגייה, וככל הנראה הסניגוריה הציבורית מתכוונת לערער על פרקטיקת השימוש בכוח.
- סיכום הפעילות במערכת הבחירות – טיפול בעבירות על טוהר הבחירות, והשפעה זרה על בחירות – רפ”ק גלעד בנט מנקודת המבט המשטרתית, חיים ויסמונסקי מנקודת המבט של מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה:
מנקודת המבט של מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה:
- חיים: יו”ר ועדת הבחירות המרכזית, כב’ השופט מלצר, נערך זמן רב לנושא של סיכוני סייבר בבחירות, והוא גייס את גורמי הביטחון, את מערך הסייבר הלאומי, וכן נפגש עם נציגי חברות האינטרנט הזרות הגדולות.
- בדיון בין יו”ר ועדת הבחירות המרכזית ליועץ המשפטי לממשלה הוטל על מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה לעסוק בנושאי הסרת תכנים העלולים להפריע למהלך התקין של הבחירות. לצורך כך גובש נוהל שכלל את הקריטריונים לפעולתה של מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה, והקריטריונים נכתבו תוך התחשבות מקסימלית בעקרונות של חופש ביטוי פוליטי, חשש מהתערבות הרשות המבצעת בבחירות. הנוהל אושר בידי היועץ המשפטי לממשלה ונמסר לעיון יו”ר ועדת הבחירות המרכזית.
- חברות האינטרנט הזרות הקימו מנגנונים לדיווח ישיר על חשש להשפעות פסולות על הבחירות. נוצרו צירי פעולה בין מחלקת הסייבר בפרקליטות לבין החברות בנושאים אלה.
- עיקר הפעילות בפועל התמקדה בבוטים (חשבונות יצירי מחשב) – במקרה כזה הסרת הבוטים נעשתה על-ידי מחלקת הסייבר מול חברות האינטרנט במישרין, ללא תהליך של פנייה ליו”ר ועדת הבחירות המרכזית.
- נשאלה השאלה אם מפלגה ישראלית הייתה מפעילה חשבונות מזויפים כדי לבצע מניפולציות על דעת הקהל – כיצד היו פועלים? בעקבות הפסיקה של יו”ר ועדת הבחירות בעניין עתירתו של עו”ד שחר בן מאיר, כל תעמולת הבחירות של המפלגות באינטרנט חייבת להיות מזוהה. אי לכך, במקרה המתואר בשאלה, מדובר למעשה בהפרה של חובת השקיפות ובהפרה ישירה של חוקי הבחירות (כפי שפורשו על-ידי יו”ר ועדת הבחירות). על כן, במקרה כזה, נכון היה לפעול מול יו”ר ועדת הבחירות, במסגרת עתירה, ורק לאחר קבלת צו ממנו – להפנותו לביצוען של חברות האינרטנט הזרות.
- מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה ביצעה מספר צווים שנתן כב’ השופט מלצר ושהופנו לחברות האינטרנט הזרות, זאת בנוסף לפעולה במישור של הסרת הבוטים.
מנקודת המבט המשטרתית:
- רפ”ק גלעד בנט (חטיבת סיגינט מערך סייבר): גלעד סקר את אתגרי המשטרה בהתמודדות עם השפעות ומניפולציות באינטרנט על מערכת הבחירות.
- המשטרה טיפלה במקרים של הטרדה של גורמים בכירים בוועדת הבחירות ושל מועמדים לכנסת. כן התמודדו עם עברות לכאורה של הסתה לאלימות ולגזענות ברשתות החברתיות, על רקע מערכת הבחירות.
- בכל הנוגע לפייק ניוז, המשטרה נמנעה מלהיכנס לאזור זה, כיוון שקשה לברר האם מדובר בתוכן פיקטיבי המופץ בכוונה אם לאו. מתוך זהירות והרצון להימנע מהתערבות בתוכן פוליטי, המשטרה בפועל לא עסקה בתלונות על פייק ניוז כשלעצמו.
- המשטרה טיפלה באירועים של מתקפות על מרכזיות ותשתיות תקשורת טלפונית של מועמדים.
- נוהל טיפול בתיקי פדופיליה – ויאאם קבלאווי – פרקליטות מחוז צפון (פלילי):
- ויאאם: הנחיית פ.מ. 2.22 היא נקודת המוצא לנוהל. מטרת הנוהל היא להנחות את היחידות החוקרות ולשמש כלי עזר לפרקליט. ויאאם הציג את הנוהל (מצ”ב). להלן יצוינו כמה נקודות מתוכו.
- חלק גדול מהתיקים נולדים כתוצאה מאיתור חומר פדופילי ברשת, באופן שמצריך הוצאת תעודת חיסיון על השיטות ואמצעים שהובילו לאיתור החומר ומי שעומד מאחורי הפצתו. במקום תעודת החיסיון יש לערוך דוח גלוי בתיק החקירה שממנו יובן כיצד התחיל התיק.
- חשוב לתעד בכתב את מהלך ה”פריקה” של חומר המחשב שנתפס. לאחר מכן מגיע שלב האיתור של התכנים הפדופילים – יש לפרט את שיטת החיפוש, התוכנה ששימשה לביצוע החיפוש והמקום על גבי המדיה הדיגיטלית בו נערך החיפוש. כאשר מגיעים לתוצרים הרלוונטיים יש לפרט את סוגי הקבצים, שמות, מספר, נפח ומספר התיקיות.
- ככל שהכמות סבירה ולא מצריכה יותר מדי כוח אדם לעיון, הדרישה היא שהחוקר יעיין בכל קובץ ויכתוב רשמים. במקרים של כמויות רבות, מבצעים בדיקה מדגמית, מתעדים ומתארים את תוכן הקבצים.
- לאחר מכן יש לשלול החזקה באקראיות או תום-לב (בהסתמך על ראיות נסיבתיות – מילות חיפוש, חיפוש חוזר, תיקיות, שמות התיקיות, הסתרה, היחס בין כמות החומר הפורנוגרפי ה”לגיטימי” לחומר הפדופילי).
- ויאאם התייחס לכך שהעיון בחומרים הפדופיליים ייעשה במשרדי המאשימה. כך על פי הנחיית פ.מ. 2.22. מצ”ב החלטה מנומקת (מותרת בפרסום) של בימ”ש שלום במחוז הצפון במסגרתה נדחתה הבקשה של הסניגורים לקבל את החומר הפדופילי אליהם במקום להגיע למשרדי המאשימה.
- חיים: כשמדובר בהחזקת חומרי פדופיליה, אם החשוד פעל לבד, ייתכן לשקול לבצע חיפוש מאוד ממוקד לאיתור הקבצים הפדופיליים בלבד, ואין הכרח לחפש בתכתובות, בקבצי וורד, בקבצי קול וכדומה. זה יכול לצמצם מאוד את משך החיפוש ואת מידת מורכבותו.
נערך על-ידי דניאלה פינקלשטיין
פורום 6 9/9/2020
משרד המשפטים פרקליטות המדינה מחלקת הסייבר
בית הדר דפנה, קומה 11 , רח’ הנרייטה סולד 1, ת”ד 3345 , תל אביב 6492401
[email protected]
טלפון: 073-3924455 פקס: 02-6468009
כ”ד אלול התש”ף 13 ספטמבר 2020
סמך: 2020 1214
לכבוד
חברי פורום עברות מחשב וראיות דיגיטליות
הנדון: סיכום פורום עברות מחשב וראיות דיגיטליות – 9/9/2020
בתאריך 9.9.2020 התקיימה ישיבה של פורום עברות מחשב וראיות דיגיטליות, בפגישה וירטואלית. בישיבה השתתפו: קרן שמיר עוז המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה; סיגל – בלום, מריה ציבלין המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה; אביטל פינק פרקליטות מחוז מרכז פלילי; מיטל מור, מירב גבע פרקליטות מחוז תל אביב פלילי; גיורא חזן פרקליטות מחוז דרום פלילי; ירון גולומב פרקליטות מחוז תל אביב מיסוי וכלכלה; נתי בן חמו פרקליטות מחוז ירושלים פלילי; חיים ויסמונסקי, שירי רום, אלכסנדרה קרא, יוני חדד, יעלה
הראל, עמית לוין, איתי גוהר, עמוס איתן, שיר בן עמי רויטמן, עתליה מרקוביץ’, מורן אשול, אדר לר מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה; טל מזרחי, מיכל בלאו מערך הסייבר הלאומי; אפי טפליץ, קרן דהרי, עינת גדעוני, טל אשכנזי ייעוץ וחקיקה פלילי; נורית ענבל ייעוץ וחקיקה בינ”ל; רפ”ק קובי עזרא יחידה – 105 במשטרת ישראל – ; נצ”מ איה גורצקי, אסיף גיל, דקלה פוגל חטיבת התביעות במשטרת ישראל; רפ”ק דפנה תוסיה כהן חטיבת הסיגינט, משטרת ישראל; אסף ה. משרד רה”מ; אפרת חושן מנדל הרשות להגנת הפרטיות.
להלן פירוט הנושאים שנדונו במהלך הישיבה.
טיוטת הנחייה בנוגע לאופן הטיפול בחומרי מחשב כ”חומר חקירה” הנחיה לתובעים
מר עמוס איתן, מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה.
א. בראשית הדברים, נסקרה בקצרה עבודת המטה שנערכה בכל הנוגע לטיפול בחומרי מחשב במסגרת חקירה פלילית. צוין כי בנוסף להנחיה שהוצגה הנחית פרקליט – המדינה בשם “יישום הוראות סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי ]נוסח משולב[,
התשמ”ב- 1982 , על תוצרי חיפוש וחומרי מחשב עבודת התובע” )להלן: “הנחיית פ.מ לתובעים”( פורסמה עוד קודם לכן טיוטת הנחית פרקליט מדינה בשם “עקרונות הפעולה בנוגע לאופן יישום הוראות סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ”ב – 1982 על תוצרי חיפוש במחשבים ובחומרי מחשב והעמדת התוצרים לעיון ההגנה” )להלן: “הנחיית פרקליט המדינה בנוגע לשלב החקירה”).
צוין כי בבסיס ההוראות של הנחית פ.מ לתובעים מונחת ההנחה כי יחידות החקירה הטמיעו את השינויים הנדרשים בעבודתם בהתאם להנחיית פרקליט המדינה בנוגע לשלב החקירה.
ב. לאחר מכן, הוצגו הדגשים הבאים מתוך הנחית פ.מ לתובעים:
1 ) החלוקה בין סוגים של חומרי מחשב המעוגנת בסעיף 5: הקטגוריה הראשונה היא של חומר “רלוונטי”; הקטגוריה השנייה היא של חומר “לא רלוונטי”, אבל עדיין מהווה חלק מרשימת חומרי החקירה; הקטגוריה השלישית היא חומר מחשב שנתפס אבל מלכתחילה היחידה החוקרת לא הגדירה אותו כ”עשוי להיות קשור לנושא החקירה”. הודגש כי הגדרות אלה עוגנו בהנחיית פרקליט המדינה
בנוגע לשלב החקירה, וכי המונח “רלוונטי” עוסק בחומר שהוגדר ככזה בידי התובע, בעוד שהמונח “עשוי להיות קשור לחקירה” עוסק בחומר שהוגדר ככזה בידי היחידה החוקרת.
2 ) הקביעה בסעיף 9 כי תובע לא יקבל לידיו “פריקה” )” Dump “( של מכשיר, וכי עליו להחזיר ליחידה החוקרת תיק חקירה המכיל “פריקה”, על מנת שזו תבצע חיפוש מושכל )בהתאם לעקרונות שהותוו בהנחית פרקליט המדינה בנוגע לשלב החקירה(. לצד זאת, הוסבר העיקרון כי על תובע להימנע ככלל מלבצע חיפוש עצמאי בחומרי המחשב שלא הוגדרו בידי היחידה החוקרת כחומרים ש”עשויים להיות קשורים לנושא החקירה” )סעיף 11 (.
צוין כי מדובר בשינוי פרקטיקה שהשתרשה בקרב חלק מיחידות התביעה, אשר הביאה לטשטוש הגבולות בין גופי החקירה לבין גופי התביעה, וכי ההנחיה מבקשת להשיב את חלוקת העבודה התקינה בין הגופים.
3 ) פרק ג’ להנחיה עוסק בביצוע השלמות חקירה שעניינן חיפוש בחומר מחשב. בין היתר, סעיף 15 מסדיר מקרים חריגים בהם השלמת החקירה תדרוש פנייה לצו שיפוטי חדש, על מנת להרחיב את מגבלות החדירה הראשונית.
4 ) בשל זכות ההעתקה המוקנית למשתמש במכשיר לפי סעיף 32 א לפקודת סדר הדין הפלילי )מעצר וחיפוש( ]נוסח חדש[, התשכ”ט- 1969 )להלן: “פסד”פ”(, סעיף 17 להנחיה מכיר בכך שייתכן מקרה בו למעשה זכות העיון של נאשם תהיה רחבה מזכות עיון של תובע, זאת כאשר חומרי המחשב אשר מצויים בתיק החקירה הם של הנאשם עצמו והוא מימש את זכות ההעתקה של מלוא חומריו ולא רק של החומרים הרלוונטיים.
5 ) סעיף 25 קובע כי ככל שההגנה ביקשה לערוך חיפושים נוספים, לתביעה יש זכות עיון בתוצאות שיופקו בחיפוש הנוסף.
עמית לוין, נתי בן חמו וסיגל בלום ציינו כי בהקשר בעל קרבה רעיונית לענייננו, קיימת פסיקה של בתי משפט מחוזיים ושל
בית המשפט העליון לפיה חומרים שהומצאו לפי סעיף – 108 לחוק סדר הדין הפלילי ]נוסח משולב[, התשמ”ב- 1982 יועמדו לעיון שני הצדדים.
ג. לבסוף, צוין לתשומת ליבם של המשתתפים כי הנחיית פרקליט המדינה בנוגע לשלב החקירה עתידה להיכנס לתוקף בקרוב יחסית (נובמבר 2020 ), ויחד עמה אמורה להיכנס לתוקף גם הנחיית פ.מ לתובעים.
2 . האם ניתן לדרוש מנחקר למסור סיסמה במקרה של צו חדירה למחשב/טלפון? האם ניתן רק לבקשה הסכמה ברוח “בן חיים” לעניין זה?
גב’ שיר בן עמי רויטמן, מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה.
א. שיר הציגה סוגייה שהתעוררה בתיק שבטיפולה, המתנהל בבית המשפט השלום באשקלון. במסגרת מתן עדות בבית משפט של עד )קטין(, הלה מסר כי כאשר החוקרים ביקשו ממנו למסור את הססמה למכשיר הטלפון הנייד שלו, הם גרמו לו להבין שחלה עליו חובה למסור את הססמה. יצוין כי בעת שהחוקרים ביקשו מהקטין כי ימסור את הססמה, היה בידי השוטרים צו שיפוטי המתיר להם לבצע חיפוש במכשיר הנדון.
ב. סיסמה שונה מהגנות אחרות על מכשירי טלפון, כגון זיהוי פנים או טביעת אצבע, שכן מסירת הסיסמה לכאורה מצריכה מתן אמרה מצד הנחפש.
על שני האמצעים האחרים ניתן לגבור באמצעות שימוש בכוח, ובכך לכפות על בעל המכשיר לפתוח אותו מבלי שהוא עצמו נדרש למסור אמרה.
ג. הוצגו בקצרה שני מקורות בהם ישנה התייחסות למסירת ססמה. המקור הראשון הוא אמירת אגב של כב’ השופט דרורי מבית המשפט המחוזי בירושלים לפיה לא ניתן לדרוש מסירת ססמה. המקור השני הוא הצעת חוק סדר הדין הפלילי )סמכויות אכיפה המצאה, חיפוש ותפיסה), התשע”ד- – 2014 (להלן: “הצעת חוק החיפוש”), שם נקבע כי על מנת לכפות מסירת סיסמה, יש לקבל צו שיפוטי. בדברי ההסבר ישנה התייחסות לחסיון מפני ההפללה עצמית, ונטען כי עצם מסירת הססמה אין בה כדי להפליל, ולכן אינה חוסה תחת ההגנה של החסיון. זאת למעט מצב בו הטענה היא כי עצם מסירת הססמה הוא המפליל, למשל אם מסירת הססמה תקשור את האדם לביצוע העבירה, זאת בגלל הכינוי שנעשה בו שימוש כסיסמה.
ד. לעניין מקור סמכות בדין הקיים לכפיית מסירת ססמה, ניתן לבחון את סעיף 45 לפסד”פ או לחלופין את סעיף 43 לפסד”פ. סעיף 45 לפסד”פ מקים סמכות כתוצר לוודאי לסמכות הקיימת בדין לביצוע חיפוש, ואילו סעיף 43 לפסד”פ מקים סמכות כתוצאה מצו שיפוטי ספציפי (צו המצאת מסמכים).
כמו כן, מובן כי ככל שמקור הסמכות לביצוע החדירה לחומר המחשב הוא בהסכמת הנחפש, הרי שאותה הסכמה יכול שתחול על מסירת הססמה, ולעומת זאת, רשאי המסכים לחיפוש להחליט בשלב מסירת הססמה כי הוא חוזר בו מההסכמה להמשיך בחדירה ולמסור את הססמה.
ה. מבחינה מעשית, לצד הדיון בסמכות לכפות את מסירת הססמה, חשוב יותר לבחון את נפקות הסירוב של החשוד, למסור את הססמה, ובפרט את השאלה האם סירובו ישמש כחיזוק למשקל ראיות התביעה.
חיים ויסמונסקי הציף שאלה שעשויה להתעורר במצב בו שוטר ייצור מצג בפני חשוד לפיו קיימת חובה על החשוד למסור את הסיסמה, ובשל מצג זה החשוד ימסור את הסיסמה.
לאחר מכן, ייתכן שהחשוד יטען כי מסירת הסיסמה נעשתה רק בשל המצג שיצר השוטר, ולכן יש לפסול את מסירת הסיסמה ואת הראיות הנגזרות ממנה, בדומה למצב בו חשוד מוסר אמרה מבלי שמזהירים אותו מראש על זכויותיו.
אפי טפליץ ועינת גדעוני ציינו כי לשיטתן קיים קושי ממשי לטעון כי בדין הנוהג קיימת סמכות לכפות מסירת ססמה, זאת מכמה נימוקים: הראשון, נקודת המוצא של הצעת חוק החיפוש היא שכיום אין סמכות, ומדובר בעיגון של סמכות חדשה; השני, אמנם בהצעת חוק החיפוש נטען כי אין חסיון להפללה עצמית, אך קיימת קרבה וחלק מן הרציונלים מתקיימים (כך למשל, עצם מסירת הסיסמה מפלילה את החשוד בכל הנוגע לקרבה והשימוש במכשיר);
השלישי, מסירת סיסמה שונה מהותית מפעולה שניתן לדרוש מחשוד לפי סעיף 45 לפסד”פ, שכן מסירת סיסמה מהווה מתן אימרה והיא בבחינת יצירת “דבר” שלא היה קיים לפני כן, בשונה מביצוע פעולה פיזית של פתיחת דלת עם מנעול פיזי.
ו. יוני חדד העיר כי ייתכן שניתן לדרוש מנחפש לפתוח את מכשיר הטלפון שלו בעצמו, מבלי שהמשטרה תקבל ממנו את הסיסמה, ובמצב דברים שכזה ייתכן למתן את משרד המשפטים הפגיעה הגלומה במסירת הסיסמה לחוקרי המשטרה. שירי רום העירה כי אם יוזהר הנחפש בתחילת החיפוש במקום, ולא עם הגיעו )לאחר החיפוש( לתחנת המשטרה לחקירה, ייתכן וניתן יהיה לומר שהאזהרה הכללית תכסה את הצורך באזהרה ספציפית (ברוח פס”ד בן חיים) ברגע הבקשה לקבלת הססמה, ובכך להקל, פרקטית,
על המצבים שבהם עולה הצורך לקבל מהנחקר עצמו את הסיסמה לטלפון הנייד או למחשב שלו.
ז. איה גורצקי העירה כי הצורך בכפיית מסירת ססמה תלוי בסוג המכשיר, שכן יש בידי המשטרה כלים טכנולוגיים המאפשרים להתגבר על הגנות של מכשירים מסוימים.
כמו כן, הצטרפה להערתה של שירי רום, לפיה, בשל העמימות לגבי תחולתן של זכות השתיקה והזכות מפני הפללה עצמית על הסיטואציה של מסירת ססמה לטלפון הנייד או למחשב, על היחידות החוקרות ליידע את הנחפש בדבר זכויותיו )בדגש על זכות
השתיקה( כבר בשלב החיפוש, ובטרם תבקשנה מחשודים למסור ססמאות למכשירים.
ח. חיים ויסמונסקי סיכם כי ייערך אצלו דיון מעמיק יותר בסוגייה, ותוצרי הדיון יוצגו לפורום.
3 . חיסיון על מידע המועבר מהאינטרפול מר נתי בן חמו, פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי)
א. נתי בן חמו הציג שאלה שהתעוררה במהלך תיק שבטיפולו והיא האופן שבו יש לסווג חומרים שהתקבלו מיחידות חקירה זרות או מהאינטרפול, שלא במסגרת הליך של בקשת עזרה משפטית, אלא בערוצי Police-to-Police, האם יש לסווג כ”חומר חקירה”?
ככל שיש לסווג כך, האם ומתי יש מקום לבקשת חסיון?
ב. לרוב סוגייה זו מתעוררת בתיקי פדופיליה ברשת, כאשר חומרים מועברים לרשויות החקירה בישראל מהאינטרפול או מיחידות משטרה מדינתיות זרות. לעיתים, ישנם גורמים נוספים ב”שרשרת” העברת המידע כך: גוף מהמגזר השלישי שמנטר תכנים
ברשת מדווח לפלטפורמה מקוונת, דוגמת פייסבוק או גוגל, אשר בתורה מעבירה את הדיווח לרשויות דוגמת האינטרפול או ה- FBI .
ג. לאחר סבב התייחסויות קצר של נציגים מהפרקליטות ומהמשטרה, חיים ויסמונסקי סיכם כי לשיטתו, אין מקום לטעון באופן גורף כי חומרים אלה הם תכתובת בין רשויות, שכן מדובר בתוצרים של פעולות חקירה.
המכתבים המלווים בין יחידות המשטרה בישראל ובחו”ל עשויים להיות תרשומות פנימיות בין רשויות, אולם איסוף החומר בידי הרשות הזרה בוודאי אינו יכול להיחשב כמידע שאינו “חומר חקירה” בשל התבחין של תכתובת בין רשויות. כיוון שמדובר אפוא ב”חומר חקירה”, יש לבחון האם קמה הצדקה להוציא תעודת חיסיון. מובן כי אין מקום לחיסיון גורף, אלא יש לבחון התקיימותה של הצדקה לחיסיון. ככלל, ניתן למנות שתי הצדקות עיקריות לבקשת חסיון:
ההצדקה הראשונה היא קיומה של בקשה לשמירת סודיות מטעם יחידת החקירות הזרה, וההצדקה השנייה היא כאשר יש אינטרס לוקאלי של הרשות החוקרת בישראל לחסות את תוכן המידע עצמו, אף אם אינו חסוי על פי הדין של הרשות החוקרת הזרה אשר העבירה את המידע. כך הוא לדוגמה כאשר החומר חושף שיטת איסוף אשר בישראל היא חסויה או כאשר החומר חושף מקור ישראלי
(שהרשות הזרה אף לא יודעת כי הוא מקור.
4 . עשיית פרסום תועבה ובו דמותו של קטין (סעיף 214 ב 1 לחוק העונשין, התשל”ז- 1977) במקרה שאין פעולת פרסום
אלכסנדרה קרא, מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה
א. אלכסנדרה קרא הציגה את הכרעת דין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתיק שבטיפולה. הצדדים הגיעו להסדר טיעון, אך נותרה מחלוקת משפטית האם עבירת ייצור פרסום תועבה לפי סעיף 214 )ב 1 ( לחוק העונשין, התשל”ז- 1977 )להלן: “חוק
העונשין”( כוללת רכיב תוצאה (של פרסום בפועל) או לחלופין יסוד נפשי מוגבר של כוונה לפרסם? במקביל להליך הנדון, ניתן פסק דין בבית המשפט השלום בפתח תקווה מפי כב’ השופט מורנו, בה נקבע כי עבירת ייצור פרסום תועבה כוללת יסוד נפשי של כוונה לפרסום. בהמשך הפך בית המשפט המחוזי במחוז מרכז הכרעה זו.
לאחרונה, בית המשפט העליון במסגרת בר”ע, מפי כב’ השופט אלרון, נמנע מהתערבות בקביעות המשפטיות של בית המשפט המחוזי במחוז מרכז, והותיר אותן על כנן.
ב. הטיעון של המדינה נסמך הן על לשון הסעיף והן על תכלית האיסור. מבחינת לשון הסעיף, התיבה שעליה ביקשה ההגנה להסתמך היא “פרסום”, זאת בשונה מ”פרסם”. הבחנה זו, בין שם העצם לבין הפועל היא הבחנה חשובה, אשר המחוקק בעצמו עיגן בסעיף 34 כד לחוק העונשין, שם הוגדר בנפרד המונח “פרסום” והמונח “פרסם”. כלומר, כאשר המחוקק בחר להשתמש בשם העצם “פרסום”, לעומת הפועל “פרסם”, הוא עשה זאת במכוון ויש לוודא שהפרשנות המשפטית יוצקת תוכן להבחנה זו של המחוקק. יתרה מכך, היות שהתיבה “פרסום” מופיעה גם בעבירת החזקה / צריכה לפי סעיף 214 )ב 3 ( לחוק העונשין, הרי שלפי פרשנות
מרחיבה, יהיה צורך ביסוד נפשי מוגבר גם בעבירה זו. לכן, אין מקום להרחיב את המונח “פרסום” בסעיף 214 )ב 1 ( לחוק העונשין ככולל פעולה או כוונה לפעולה.
מבחינת תכלית האיסור, המחוקק ביקש להפליל כל גורם וגורם המעורב בתחום התכנים הפדופיליים. לצד זאת, הכיר המחוקק בכך שעוצמת הפגיעה בביטחונם של קטינים משתנה, ושיקף שונות זו בחומרת העונש. לאור ההכרה כי כל גורם ב”שרשרת” הפדופיליה, פוגע בביטחונם של קטינים, פרשנות לפיה עצם הייצור של תוכן פדופילי לכשעצמו לא מופלל אינה מתקבלת על הדעת. ברור כי בעת ייצור התוכן הפדופילי, הקטין שבו נעשה שימוש נפגע, והאפשרות כי התוכן יפורסם בעתיד יש בה רק כדי להעצים את הפגיעה שכבר נגרמה לקטין בעת הייצור.
ג. בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל את טיעוני המדינה במלואן. במסגרת הכרעת הדין, הביע בית המשפט המחוזי בבאר שבע הסתייגות מקביעת כב’ השופט מורנו.
ד. חיים ויסמונסקי סיכם וציין כי יש להיות מודעים לכך בכל המחוזות שלעתים פגיעות מיניות באינטרנט, שכוללות בצדן תיעוד ושמירה של האקטים המיניים שמבצע הקטין.ה בעצמו.ה או באחר.ת עולות בנוסף גם כדי עבירה של “ייצור חומר תועבה”. נכון שכמדיניות אחידה, במקרים של תיעוד האקטים, לייחס גם עבירה זו, שעונשה 7 שנות מאסר (וכאשר העבירה נעברת בידי אחראי העונש הוא – 10 שנות מאסר).
נערך על ידי שרה גרין
