לילך ווגנר יעוץ וחקיקה: התנגדות גורפת לעונש מוות למחבלים ונוחבות בנסיבות של טרור מ”טעמים הומאניים”

בפרקליטות כבר יש חוות דעת המתנגדת לעונש מוות למחבלים.  לילך ווגנר כתבה אותה.  עכשיו אתם מבינים למה גלי ברהב מיארה מבקשת 6 חודשים הארכת מועד להגשת כתבי אישום נגד הנוחבות?

גלי פשוט לא רוצה להיות חתומה על כתבי אישום עם עונש מוות, והיא מקווה שכל הנוחבות יחזרו בשלום ובבטחה לבתיהם, נשותיהם וילדיהם, ולקיני הטרור מהם נלקחו “מטעמים הומאניים”.

קבלו את חוות הדעת של לילך וגנר ודנה יפה,  5/3/2018:

מדינת ישראל

משרד המשפטים

 

 

ייעוץ וחקיקה

 

	ירושלים: עברי לועזי
	תיקנו: תיק סימוכין: סימוכין

 

לכבוד

נמענים

 

שלום רב,

 

הנדון:  בחינה חוקתית של הטלת עונש מוות על עבירת רצח בנסיבות של טרור

סמך: סימוכין

 

 

א. רקע

1. בעקבות הצעת חוק העונשין (תיקון – גזר דין מוות למורשע בנסיבות טרור), התשע”ח-2017 (פ/4638/20) (להלן: הצעת החוק), נתבקשנו לערוך בחינה חוקתית להסדר המוצע בה.
2. הצעת החוק מבקשת לקבוע כי מי שהורשע ברצח בנסיבות של מעשה טרור, כהגדרתו בחוק המאבק בטרור, התשע”ו-2016 (להלן: חוק המאבק בטרור), דינו – מיתה. כן מבקשת ההצעה להטיל על שר הביטחון להורות למפקד צה”ל באזור להורות בצו כי סמכותו של מותב של בית משפט צבאי באזור לגזור עונש מוות תהיה ברוב רגיל וכי לא ניתן יהיה להקל בעונשו של מי שנגזר עליו עונש מוות בגזר דין סופי בבית משפט צבאי באזור.

 

3. חומרת הפגיעה בזכות אדם הנובעת מעונש מוות ברורה מאליה ונדמה כי אינה מחייבת הסבר. עונש המוות, שולל את הזכות לחיים באופן בלתי הפיך, שאינו ניתן לתיקון או לחנינה. קדושת החיים מעוגנת בתפיסה החוקתית הדמוקרטית ובמסורת היהודית גם יחד. לקיחת חייו של אדם, אף אם הוא הרוצח הנתעב ביותר, היא הפגיעה הקשה ביותר בזכות לחיים. יתרה מכך, יש להביא בחשבון את העובדה שמערכת המשפט אינה חפה מטעויות. ישנה סכנה כי אדם שהוצא להורג, יתברר כחף מפשע בדיעבד לא ניתן להכביר במילים באשר למידת הפגיעה באדם חף מפשע שהמדינה הרשיעה ואף הוציאה להורג, בטעות נוראית. על פי מידע שברשותנו, בארה”ב משנת 1973 נדונו למוות 154 אנשים שחפותם הוכחה במסגרת פרוייקט החפות. במהלך ההיסטוריה של מדינת ישראל, הופעל עונש המוות פעמיים – אחת מהן היתה בבית דין שדה בשנת 1948 בעניינו של טוביאנסקי, שנשפט בגין בגידה ונמצא חף מפשע לאחר הוצאתו להורג. המקרה של טוביאנסקי ופרוייקט החפות מעידים על הבעיה האינהרנטית שבעונש המוות – האפשרות של טעות בהכרעת הדין כאשר העונש בלתי הפיך.

 

4. המגמה לביטול עונש מוות בעולם: עונש המוות בוטל ונאסר לביצוע ב 104 מדינות בעולם. ב-7 מדינות לא קיים עונש מוות לפשעים רגילים בעת שלום ושלושים מדינות נחשבות כדה פקטו דוגלות בביטול ולא מקיימות הוצאות להורג.[1] כל מדינות המערב ביטלו את עונש המוות החל משנות ה 60 ועד שנות ה 90 של המאה הקודמת. אנגליה באופן סופי בשנת 1969, קנדה בשנת 1976, אוסטרליה בשנת 1984 ואיטליה בשנת 1994. כיום, פרט לארה”ב, עונש מוות מקובל  בסין, קונגו, ערב הסעודית, ניגריה, פקיסטן.

 

5. בדין הבינלאומי לא קיים עונש מוות, בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג העונש המרבי על פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות הוא מאסר עולם.

 

6. באיחוד האירופאי חל איסור על מדינות לגזור עונש מוות, ומאז 1994 נדרש, כתנאי מקדים, מהמדינות המעוניינות להצטרף לאיחוד לדגול בביטול עונש מוות בין אם דה יורה או דה פקטו.[2] פרוטוקול 6 לאמנת זכויות האדם האירופית שהתקבל כבר בשנת 1983 ביטל את עונש המוות בזמן שלום, וקבלת פרוטוקול 6 היא תנאי להצטרפות למועצת אירופה.

 

7. בפרוטוקול 13 לאמנה האירופאית לזכויות אדם על ביטול עונש מוות,[3] נכתב בהקדמה כי הזכות לחיים היא זכות בסיסית במדינה דמוקרטית, ועונש מוות (בכל סיטואציה, בין אם שלום או מצב מלחמה) מהווה סכנה לזכות זו ולזכותם לכבוד של בני אדם. בפסקי דין של בית הדין האירופאי לזכויות אדם שעסקו בהסגרת נאשם למדינה בה קיים עונש מוות, נקבע כי עונש מוות, על כל דרכי ביצועו, כרוך בגרימת כאב פיזי ונפשי (בעקבות הידיעה והציפייה על המוות הקרב מידי המדינה).[4] וכן האסיפה הפרלמנטרית של האיחוד האירופאי קבעה כי ביצועו של עונש מוות מהווה עינוי ועונש לא אנושי ומשפיל כהגדרתו בסעיף 3 לאמנה האירופאית לזכויות אדם.[5] בית הדין האירופאי לזכויות אדם פסק כי סעיף 3 לאמנה האירופאית לזכויות אדם לא מכיל שום הוראה עבור חריגים וסטייה מן ההוראה אינה מאושרת גם במקרה של מצב חירום ציבורי המאיים על המדינה. האיסור על עינוי ועונש לא אנושי ומשפיל הוא אבסולוטי ולכן ההתנהגות של האדם וטבע העבירה שביצע אינם רלוונטיים לאיסור.[6] גם באמנה נגד עינויים משנת 1984 שישראל חתומה עליה לא ניתן לסטות מן ההוראה האוסרת על עינויים. אחת מן ההגדרות באמנה לעינוי היא מעשה אשר באמצעותו נגרם במכוון לאדם כאב או סבל חמור, בין אם פיזי, בין אם מנטלי, במטרה להענישו על מעשה שביצעו או נחשד בביצועו, הוא או אדם שלישי מקום שכאב או סבל כאמור נגרמים בידי או באישור או בהסכמה בשתיקה של עובד ציבור או אדם אחר הממלא תפקיד רשמי בשידולו, אין הוא כולל כאב או סבל הנובעים מעיצומים על-פי חוק, טבועים בהם או נלווים אליהם[7].
8. בפרוטוקול מ-2003 המתקן את האמנה האירופאית לדיכוי הטרור (1977) הוסף לסעיף 4 של האמנה תת סעיף האומר כי דבר באמנה לא יפורש כמחייב מדינה חתומה להסגיר אדם למדינה בה קיים עונש מוות בלי ההבטחה הדיפלומטית מצד המדינה כי לא תגזור עונש מוות על הנאשם.[8] במספר פסקי דין של בית הדין האירופאי לזכויות אדם הדנים בהסגרת נאשם במעשי טרור נקבע כי אין חובה למדינה, ואף יש איסור על מדינה להסגיר אותו אדם מבלי לקבל אישור דיפלומטי כי לא ייגזר עליו עונש מוות, שכן עונש זה והכרוך בו גובל בעינויים ומעשים לא אנושיים ומשפילים.

 

9. על כן הצעת חוק המבקשת להטיל עונש מוות מחייבת בחינה חוקתית קפדנית במיוחד לפי סעיף 8 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.
10. מעבר לפגיעה בזכות האדם שהוצא להורג, יש ששחרור אסירים הוא כלי המצוי בידי הממשלה בבואה לקיים משא ומתן עם אויבים, בין אם לשם החזרת שבויים ונעדרים ישראלים, ובין אם כחלק ממשא ומתן להסדר קבע. המתה של מורשע בנסיבות טרור כמוצע מפקיעה במידה רבה כלי זה מידיה של הממשלה.

 

11. דומה כי ישנן שתי תכליות העומדות בבסיס הצעת החוק. התכלית ההרתעתית, ותכלית ההלימה – יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. להלן נבחן את הפגיעה בזכות לחיים, ככל שתקבע הסמכה לעשות כן בחקיקה ראשית, לאור שתי התכליות הללו. האם מתקיים קשר רציונאלי בין התכלית לאמצעי הנבחר – כלומר האם האמצעי אכן יוביל להגשמת התכלית; האם האמצעי הנבחר הוא האמצעי שמידתו פחותה; והאם האמצעי הנבחר עומד במבחן המידתיות ‘הצר’ כלומר שמידת התועלת עולה על הפגיעה הנגרמת.

ב. התכלית ההרתעתית

12. תכלית ההרתעה מצוינת מפורשת בדברי ההסבר להצעה: “הצעת חוק זו נועדה ליצור הרתעה משמעותית בקרב מבצעי פעילות טרור, ביודעם כי ישראל מחמירה את מדיניותה ואינה מתפשרת עוד על ביצוע פשע מסוג זה.” ההרתעה בענישה מעוגנת בסעיפים 40ו (הרתעת היחיד) ו40ו (הרתעת הרבים) לחוק העונשין. לפי הסעיפים הנ”ל בית המשפט רשאי להתחשב בהרתעה האישית של העבריין והתרעת הרבים בגזירת עונשו ובלבד שהעונש לא יחרוג ממתחם העונש ההולם.
13. עלינו לבחון האם השטת עונש מוות כמוצע תממש את התכלית, כלומר תהווה כלי הרתעה שימנע מאדם לבצע רצח בנסיבות של טרור. יצוין, כי מאחר שמדובר בהצעת חוק, ככל שלא ניתן יהיה להצביע על נתונים המבססים את העמדה לפיה עונש מוות ירתיע מבצעי רצח בנסיבות של טרור, הרי שלא מתקיים מבחן הקשר הרציונאלי בין התכלית ובין ההצעה.
14. דוח הוועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים שבראשות השופטת בדימוס דליה דורנר מחודש נובמבר 2015 ציין כי בניגוד לאינטואיציה החזקה הקיימת בציבור ולעיתים גם בקרב העוסקים בתחום, המחקרים הרבים שבחנו את תיאוריית ההרתעה לא מצאו קשר בין חומרת הענישה להרתעה. לפיכך, מקובל כיום על מרבית הקרימינולוגים כי ככלל החמרה בעונשי מאסר אינה מקדמת הרתעה. כן צוין בדוח ועדת דורנר כי ועדת גולדברג לבחינת דרכי ההבנייה של שיקול הדעת השיפוטי בגזירת הדין משנת 1997 הגיעה למסקנה, על בסיס עמדה מחקרית זאת, “שקיים טעם חוקתי להתנגדות להחמרה בענישה ככלי ליצירת הרתעה כללית.. ייתכן שהחמרה מסוג זה.. אינה עומדת במבחניה של פסקת ההגבלה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו”. כאמור לעיל, אף בתיקון לחוק העונשין משנת 2012 נקבע כי שיקול ההרתעה הוא בעל משקל מוגבל ביותר.
15. בעולם מחקרים לא הצביעו על כך שעונשי מוות מרתיעים. נזכיר, כי לא מוכרת לנו מדינה בעולם בה עונש מוות מוטל על רצח בנסיבות של טרור. בארה”ב, במדינות מסוימות, עונש מוות מוטל על מורשעים בעבירות רצח מדרגה ראשונה. נשאלת השאלה האם הטענה/תפיסה לפיה החמרת ענישה אינה מרתיעה תקפה ביתר שאת בכל הנוגע לעבריינים אידיאולוגיים, הנכונים ממילא למות במהלך ביצוע העבירה. באתר אמנסטי נאמר שגורמים רשמיים שעוסקים במאבק בטרור מצביעים על כך שבהקשר של טרור באופן ספציפי, עונש מוות עשוי להפוך את הנאשמים ל”קדושים מעונים” והזיכרון שלהם הופך להפצה נוספת פשוט של האידיאולוגיה שלהם. כמו כן, עולה חשש לפעולות תגמול.[9] עמדה דומה הביעו נציגי שירות הביטחון הכללי בדיונים בנושא זה בקבינט.
16. בשנת 2007 התקבלה החלטה בעצרת הכללית של האו”ם לגביי השעיית השימוש בעונש מוות.[10] ההחלטה התבססה על דו”ח של האו”ם,[11] שם נמנו סיבותיהן של המדינות שביטלו את עונש המוות, חלק מהסיבות המנויות הן אכזריות העונש, הפגיעה בזכויות אדם וחוסר ההוכחה לכך שעונש מוות מהווה הרתעה טובה יותר מאשר דרכי ענישה פוגעניים פחות. כך לפי מחקרים של ארגון אמנסטי עבור האו”ם ומחקרים בקנדה וגרמניה שהראו ירידה במספר מקרי הרצח לאחר ביטול עונש המוות. בנוסף, מדינות כמו קולומביה ציינו שהסיבה לביטולם את עונש המוות היא זניחת תיאוריית הגמול כאלמנט במערכת העונשין והשמת דגש על שיקום, כך גם בדיונים בפרלמנט באנגליה לקראת ביטול עונש המוות על עבירת הרצח נשמעו הסיבות כי הסיבה המוצדקת היחידה לעונש מוות היא אם הדבר הכרחי לביטחונה של החברה וכי גמול ורגש נקמה הוא לא מספיק ולא משכך את הכאב של המשפחה והחברה על האובדן שחוותה.[12]
17. מחקרים הצביעו על כך כי במדינות שביטלו את עונש המוות לא עלתה רמת מעשי הרצח. באוסטרליה, עונש המוות בוטל באמצע שנות השישים, בין השנים 2005-1993 שיעור הרציחות המדווח ירד. בקנדה, לפני ביטול עונש המוות שיעור הרציחות היה במגמת עלייה, בשנת 2003 שיעור הרציחות עמד על 1.73 למאה אלף איש, שזו ירידה של 44 אחוז מ-1975 (החוק בוטל ב-1976) שהיה 3.02 למאה אלף איש.[13] בניגריה, נערך מחקר בשנת 1987 שלא מצא שום דפוס עקבי במערכת היחסים בין מספר ההוצאות להורג שבוצעו לבין מקרי הרצח או השוד המזוין. בחלק מהתקופות עלייה בהוצאות להורג פגשה בעלייה בפשע, ובתקופות אחרות בירידה בפשע. מעבר לכך, לאחר כניסתו של עונש המוות לעבירת השוד המזוין ב-1970 הייתה עלייה במספר מקרי השוד המזוין.[14]
18. נתונים דומים מופיעים בדוח נציב האו”ם לזכויות אדם.[15] הדוח מצביע על כך שבמדינות בהן לא קיים עונש יש פחות מקרי רצח באופן כללי, מאשר במדינות בהן יש עונש מוות.
19. בארה”ב, מחקר שנערך בכמה מדינות שכנות בארה”ב (על מנת לנסות לצמצם את האלמנטים החברתיים העלולים להשפיע על הסטטיסטיקה) ובדק את הקשר בין שיעור הרציחות במדינה לבין שיעור ההוצאות להורג שבה, מצא כי לא קיים קשר ליניארי בין כמות ההוצאות להורג שבמדינה לבין מספר קורבנות הרצח.[16] בשנת 2000 נמצא כי ב-10 מתוך 12 המדינות ללא עונש מוות בארה”ב קיים שיעור רציחות נמוך מהממוצע הלאומי.[17] בוצעו מחקרים רבים נוספים בארה”ב, אך אף אחד מהמחקרים הללו לא הוכיח, עקב בעיה מתודולוגית אינהרנטית במחקר, את קיומו של אפקט ההרתעה.[18]

 

20. ישנם מחקרים המעלים את ההשערה כי החומרה של עונש המוות עלולה להוביל למספר נמוך יותר של הרשעות מאשר עונש חמור פחות. לראייה באנגליה, בווילס ובקנדה, לאחר ביטול עונש המוות כמות ההרשעות ברצח לעומת הריגה עלתה.[19]
21. מחקרים בנוגע להתרעה בענישה באופן כללי, כמו גם הרתעתו של עונש מוות, מייחסים את עיקר ההרתעה לסיכוי העבריין להיתפס ולא לעונש שייגזר עליו אם ייתפס. בנוסף, לגבי עונש מוות מצוין בספרות כי ההשלכות העונשיות הן לרוב משפיעות הרבה פחות מאשר הסיכוי להיהרג על ידי הקורבן או על ידי כוחות הביטחון והמשטרה.[20] יש לציין כי לגבי מעשי רצח ממניע של טרור גם הסיכוי להיהרג משפיע פחות על ההרתעה, וזאת ניתן לראות באירועי גל הטרור האחרון, במהלכו שיעור המחבלים שנהרגו במהלך ביצוע או ניסיון ביצוע מעשה רצח היה גבוה, ובכל זאת הדבר לא תרם להרתעה ולמניעה של מעשי טרור נוספים.
22. בספרות קיימת גם תיאוריה לפיה עונש מוות עשוי להוביל לעלייה באלימות ובשיעור ביצוע הפשעים שדינם מוות, זאת כיוון שהרג על ידי המדינה נתפס כמתן לגיטימציה ללקיחת חיים כפעולה נקמה.[21]
23. עמדת זו עולה בקנה אחד עם עמדת גופי הביטחון כפי שהובעה בעבר בפני הקבינט המדיני בטחוני לפיה המהלך לא יתרום להרתעה ואף עלול ליצור אפקט.
24. עלינו לבחון האם מדובר באמצעי שמידתו פחותה לשם השגת התכלית המתוארת.

• האם יש נתונים לגבי מאסר עולם – אם הוא עונש מרתיע?  במחקר שפורסם בשנת 2015 על ידי שירות בתי הסוהר, עלה כי הרצידיביזם של אסירים שבהורשעו בביצוע עבירות נגד חיי אדם לביצוע עבירות כאלה בעתיד הוא נמוך ביותר. https://www.gov.il/BlobFolder/guide/mamrim/he/72-87_0.pdf
• אני יודעת שתמיד יש דיונים לגבי הרעת תנאיהם של אסירים ביטחוניים – תוכלו להפנות אותנו לפסיקה שיש בנושא. (זה לגבי אמצעי שמידתו פחותה)
• האם אתם חושבים שכדאי להתייחס לאפשרות של עונש מוות ‘בייסורים’? (לא מאמינה על עצמי שאני שואלת את השאלה הזו…)

25. האם התועלת שבהסדר המוצע עולה על הפגיעה. בעת עריכת איזון זה, בין התועלת למידת הפגיעה הנגרמת, יש לזכור שיכול שיהיה מצב בו הוצא להורג אדם שיתגלה בדיעבד כחף מפשע.

ג. תכלית ההלימה

26. תכלית ההלימה במשפט הפלילי מעוגנת בסעיף 40ב לחוק העונשין, והיא מהווה את העיקרון המנחה בענישה: “העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת משה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו (בסימן זה – העיקרון המנחה).”

 

אני חושבת שלצד תכלית הגמול יש לציין את תכליות השיקום ותקנות השבים – ולציין כי המתנה מונעת למעשה את האפשרות של נאשם לתקן דרכיו, כמו גם מאיינת את נוהג החנינה ואת עקרון תקנות השבים. אני יודעת שלגבי שמוסד החנינה הוכר כנוהג חוקתי בארץ – האם ניתן לומר זאת גם לגבי עקרון תקנת השבים?

 

27. הקשר הרציונאלי –

• האם יש נתונים לגבי האם ענישה עוזרת לנפגע העבירה? עוזרת לשיקום שלו? נתונים אחרים שיכולים להיות רלוונטיים?
• האם נעשה סקר לגבי הדעה הרווחת בציבור בהקשר זה?

28. אמצעי שמידתו פחותה –
29. עלות-תועלת –
30. כפי שפורט לעיל, מרבית מדינות העולם ביטלו את עונש המוות במהלך חקיקתי. עם זאת, ישנם מקרים ספורים בהם קבעו בתי משפט חוקתיים כי עונש המוות אינו חוקתי. כך למשל, בית המשפט החוקתי בדרום אפריקה בשנת 1995 קבע כי עונש המוות אינו חוקתי, מאחר שהוא פוגע בזכות לחיים, לכבוד ולשוויון בפני החוק, המעוגנות בפרק השלישי לחוקה.[22] בית המשפט נימק את החלטתו במספר נימוקים: ראשית, עונש מוות הוא עונש אכזרי ולא אנושי. אכזריותו נובעת לא רק מעצם ההוצאה להורג אלא גם מהמתנת הנידון להחלטה בעניינו שעשויה להתמשך זמן רב; שנית, לא נמצאה הוכחה מבוססת כי עונש מוות מרתיע יותר מאשר עונש של מאסר עולם. בית המשפט לא הסתפק בהערכה לפיה עונש מוות מטבעו מרתיע, וקבע כי לאור האכזריות שבעונש המוות לא די בטיעון מעין זה על מנת להצדיקו; שלישית, ההליך הינו שרירותי וגורם לאי שוויון בפני החוק; רביעית, השיקול של גמול אינו מספיק כדי לשלול זכויות בסיסיות של אדם כגון הזכות לחיים. הזעם המוסרי כנגד מעשיו הנפשעים של העבריין יבוא לידי ביטוי במאסר עולם או במאסר הממושך שייגזר עליו, ואין צורך דווקא בעונש מוות די להגשים את התכלית הזו; חמישית, עונש מוות הוא בלתי הפיך וטמון בו סיכון של שליחת אדם חף מפשע למוות.
31. בקנדה בית המשפט העליון ביטל החלטה של שר המשפטים הקנדי להסגיר שלושה חשודים צעירים ברצח לארה”ב, ללא התחייבות מארה”ב כי אלו לא יעמדו בפני עונש מוות.[23] בית המשפט קבע כי החלטת ההסגרה למדינה בה יכולים הצעירים לעמוד בפני עונש מוות מעלה קשיים חוקתיים שונים, וזאת בהתבסס על סעיף 7 לחוקה העוסק בזכות לחיים, חירות וביטחון. בית המשפט קבע כי ההסגרה למדינה זרה, אם תיושם, פוגעת בזכות לחירות ולביטחון הנאשמים, וכי פגיעה זו אינה בהתאם לעקרונות הצדק הבסיסי (fundamental justice) המעוגנים בסעיף 7 לחוקה. בית המשפט מציין כי בקנדה בוטל עונש המוות והוא נכלל בתוך האיסור על עונשים אכזריים ובלתי הפיכים. חקיקה זו כמו גם חתימתה של קנדה לע אמנות בין לאומיות השוללות עונש מוות מעידה כי בקנדה עונש מוות נתפס כעונש שאינו עולה בקנה אחד עם עקרונות הצדק הטבעי. עוד מציין בית המשפט את החשש מהרשעות שווא והנזק הפסיכולוגי שנגרם לאלו הנידונים למוות, גם במצב בו בסופו של דבר חפותם מתבררת. שיקולים אלו הביאו את בית המשפט למסקנה כי הסגרה ללא תנאים למדינה זרה אינה לגיטימית, למעט מקרים חריגים והמקרה הנוכחי אינו חריג כזה.

 

ד. סיכום

בברכה

שולח

העתק:

מכותבים

 

[1] ACT 50/5740/2017, Amnesty International April 2017, pp. 42-43

[2] Parliamentary Assembly Resolution 1253 (2001), ¶3

[3] Protocol No. 13 to the Convention for the Protection of Human Rights and

Fundamental Freedoms, concerning the abolition of the death penalty in all

circumstances

[4] Al-Saadoon and Mufdhi v. the United Kingdom, application no. 61498/08, p. 52; Al Nashiri v. Poland, no. 28761/11, judgment of 24 July 2014, para. 577.

[5] Parliamentary Assembly Resolution 1253 (2001), ¶1

 

[6] Saadi v. Italy [GC], no. 37201/06, § 127, ECHR 2008

[7] Convention against Torture and Other Cruel, Inhuman or Degrading Treatment or Punishment, entry into force 26 June 1987

[8] Protocol amending the European Convention on the Suppression of Terrorism, European Treaty Series – No. 190 (2003), p. 3

[9]  https://www.amnesty.org/en/latest/news/2014/03/five-death-penalty-myths-debunked/

 

[10] UNGA Resolution 62/149 (2008)

[11] the report of the Third Committee (A/62/439/Add.2)

[12] Hansard, HC Deb 21st December 1964 vol 704 col 908.

[13] Ibid, p. 325

[14] P.328-329

[15] http://www.ohchr.org/EN/newyork/Documents/Death-Penalty-and-the-Victims-WEB.PDF

 

[16] Richard Lempert, ‘The Effect of Executions on Homicides: A New Look in an Old Light’ Crime and Delinquency 29 (1983), pp. 88-115 at 100-101

[17] Hood and Hoyle, p. 330. ראו גם נתונים בנוגע למקרי רצח במדינות בהן קיים עונש מוות לעומת מדינות בהן עונש כזה אינו קיים, באתר https://deathpenaltyinfo.org/deterrence-states-without-death-penalty-have-had-consistently-lower-murder-rates

[18] Ibid, p. 336.

[19] The Death Penalty- A worldwide perspective, Roger Hood and Carolyn Hoyle, ch. 9- The Question of Deterrence, pp. 319-320 (‘Hood and Hoyle’)

[20] Ibid, Supra note22, page 323

[21] Ibid, p. 322

[22] Makwanyane and Mchunu v The State (Constitutional Court 6 June 1995 (case CCT 3/94)

[23] https://scc-csc.lexum.com/scc-csc/scc-csc/en/item/1842/index.doUnited States v. Burns

דנה יפה הערה על אמצעי שפגיעתו פחותה: “אני לא יודעת איך לגשת לשני המבחנים הללו כ”כ… לאור תכלית הגמול – רעיונות? האם שאלות דומות נבחנו במסגרת המשפט הפלילי לגבי ענישה אחרת?”

 

PDF

פרקליטות לילך ווגנר חוות דעת התנגדות להטלת עונש מוות למחבלים מבחינה חוקתית 5-3-2018