מישהו הגיש לשופטת המשפחה בחיפה הילה גורביץ עובדיה בקשת פסלות.  הכלבה החליטה למרוח את הבקשה וקבעה לתגובת הצדדים שכנגד בעוד 21 יום.  ע”א 2015/24.  פלוני נ’ הילה גורביץ. 

התופעה הזו היא תופעה מגונה ידועה.  שופט שיודע שבקשות פסלות חייבות להידון במיידי, לוקח לעצמו כמה זמן שבעולם כאילו אין דין ואין דיין.

בערעור פלילי חייבים לערער תוך 5 ימים ואם איחרת ביום יחמקו לך את הערעור.  בערעור אזרחי היו חייבים לערער תוך 10 ימים, וכיום תוך 14 יום (תקנה 174(א), ושוב פעם, איחור של יום אחד גורר מחיקה מיידית.

בתקנות האזרחיות לא כתוב תוך כמה זמן השופט צריך להחליט.  רק כתוב שאם הטענה מועלת באמצע דיון, השופט יכריע בה מייד, תקנה 173.

מי שמבקש הארכת מועד להגשת ערעור פסלות זה מה שאומרים לו:  “סד הזמנים הקצר שנקבע להגשת ערעורי פסלות נועד להגשים מספר תכליות, ובעיקר להסרה מהירה של כל צל ועננה באשר לאובייקטיביות השיפוטית, ולמניעת שיבוש אפשרי של ההליך המתנהל לפני הערכאה הדיונית (וראו: מרזל, דיני פסלות שופט, בעמ’ 333-332, 338). על יסוד תכליות אלה, אף נוקטת הפסיקה במשנה זהירות ובצמצום במתן הארכות מועד להגשת ערעורים על החלטות בבקשות פסלות (וראו למשל: בש”א 5184/19 סימון נ’ הבנק הבינלאומי הראשון בע”מ סניף אשדוד, פסקה 4 (9.8.2019))”.

אבל הכללים האלה שהצדדים חייבים לפעול במהירות שיא לא חלים על השופטים.  הם יכולים לקבוע לתגובה בעוד 21 יום, ואפילו 30 יום ו 45 יום ואחר כך להוציא החלטה אחרי 30 יום או 45 יום ועל השופטים אין שום חובת פעולה במהירות הנדרשת.

זה בדיוק מה שהגיע לאדון סיפורי פוגי, פוגלמן בעליון.  הביצ’ הילה גורביץ קבעה “לתגובה תוך 21 יום”.  מבקש הפסילה רץ לעליון וטען שהשופטת החלטה שלא לפסול את עצמה מעצם זה שהחליטה לבקש תגובות בעוד 21 יום.

ומה אומר אדון סיפורי פוגי?  אין שום בעיה.  מדובר בשופטת עסוקה.  תנו לה כמה זמן שהיא רוצה.  היא שופטת.  היא מורמת מעם.  מגיע לה.

בקיצור, לפנינו כלבה (הילה גורביץ) וזאב שמגן עליה (פוגלמן).  זה מקרה ברור בו הנשיא פוגלמן היה צריך לתת לגורביץ 24 שעות להוציא החלטה כהזדמנות אחרונה ולחזור על ההלכה הידועה שהחלטות פסלות חייבות להיות מוכרעות מייד וללא דיחוי.

בתמונה:  בגן החיות יש חיות יותר יפות ממנה.  הילה גורביץ.  ביצ’.  כלבה.  שופטת כוס בישראל…..

להלן החלטתו של הנשיא פוגלמן:

לפניי ערעור על “אי החלטה” של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב’ השופטת ה’ גורביץ עובדיה) בבקשת פסלות שהגיש המערער.

1. בשנת 2022 ניתן בבית משפט לענייני משפחה בחיפה פסק דין בנוגע לצוואת אמו של המערער (להלן: ההליך הקודם; ערעור על פסק הדין, כמו גם בקשת רשות לערער עליו – נדחו; להרחבה בעניין זה ראו בע”ם 6666/23 פלוני נ’ פלונית (11.10.2023)). ביום 26.2.2024 הגיש המערער הליך חדש שבמסגרתו ביקש להורות על משפט חוזר אזרחי בהליך הקודם. מספר ימים לאחר מכן הגיש המערער בקשה לפסילת המותב, שבמסגרתה טען, בין היתר, כי פסיקת המותב בהליך הקודם הייתה מוטה ועוינת. למחרת היום הורה המותב למערער לצרף להליך את הצדדים שהיו צד להליך הקודם ולהמציא את בקשת הפסלות לכל הצדדים הרלוונטיים. עוד נקבע כי תגובת המשיבים לבקשת הפסלות תוגש עד 21 ימים לאחר ההמצאה.

2. מכאן הערעור שלפניי, שבמסגרתו מלין המערער על התנהלות המותב. לטענתו, הימנעות המותב מהכרעה בבקשת הפסלות מצדיקה את קבלת הערעור ופסילת המותב. עוד נטען כי מהתנהלות המותב עולה חשש ממשי למשוא פנים. כן יצוין כי בגדר הערעור התבקש גם עיכוב ביצוע הפסיקתא שניתנה בהליך הקודם.

3. לאחר שעיינתי בערעור ובצרופותיו הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להימחק. כפי שנפסק בעבר, תנאי הכרחי להגשת ערעור פסלות הוא קיומה של החלטת פסלות שניתנה במסגרת דיני הפסלות (ע”א 7872/23 פלוני נ’ פלוני, פסקה 3 (30.11.2023); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 335 (2006)). נימוקי החלטת הפסלות הם חלק מהתשתית העובדתית שבבסיס הערעור ומהם עולה גם עמדת המותב, שכידוע יש ליתן לה משקל בהליכים מסוג זה (ע”א 579/15 דרור נ’ פריצקר יזמות בע”מ, פסקה 4 (10.2.2015)). בהקשר זה אף נפסק בעבר כי הימנעות בית המשפט ממתן החלטה בבקשת פסלות אינה “החלטת פסלות” שעליה ניתן לערער (עניין פלוני, פסקה 3; עע”ם 6162/20 משעל נ’ הוועדה המקומית לתכנון ובניה גני תקווה, פסקה 2 (1.11.2020)). כאמור לעיל, בית המשפט טרם הכריע בבקשת הפסלות שהגיש המערער, וביקש את תגובת הצדדים לבקשה. בנסיבות אלו, ומשטרם הוכרעו טענות הפסלות, אין לפנינו “החלטת פסלות” שניתן לערער עליה.

הערעור נמחק אפוא, ומאליה נמחקת הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ‏ל’ באדר א התשפ”ד (‏10.3.2024).

PDF