יש איזה איש בשם יצחק ליין ISAAC LANE שהיה גר בהרצליה ב 2014 והיה לו אוסף של 22 שעוני יוקרה, כל אחד בשווי של כ $100,000. בנובמבר 2014 הוא התלונן במשטרה שגנבו לו אותם מהבית.
ב 10/2/2022 הוא גילה שמישהו מאיטליה מנסה למכור את אחד השעונים שלו “אודמר פיגה רויאל אוק כרונוגרף “דובייל” Audemars Piguet. באופן מפתיע הוא זיהה שהשעון שייך לו באמצעות הטבעה של המספר 25 (והמפעל ייצר רק 25 שעונים כאלה).
יצחק ליין הגיש תלונה באיטליה ומשטרת רומא יצאה לתפוס את השעון. האיש פנה למשטרה בישראל והפרקליטות בראשות אפרת גרינבוים (הבוסית) שלחה לאיטליה בקשה לעזרה משפטית בינלאומית MLAT שישלחו את השעון לישראל, ושיחקרו את המוכר האיטלקי.
איך יחזירו את השעון לבעלים בלי צו שיפוטי?
לדברי מנסחת הבקשה עו”ד חנה ליב היא כותבת במפורש שהמטרה היא להחזיר את השעון לבעלים החוקי שלו, איציק ליין. אבל איך היא החליטה שהבעלים החוקי שלו הוא איציק ליין בלי שהתקיים משפט באיטליה שבו נקבע באופן חלוט אם החשוד האיטלקי שממנו נלקח השעון הוא הבעלים, או לא?
הרי יש להניח שזכותו של החשוד האיטלקי לבקש החזרת תפוסים. איך בדיוק משטרת איטליה יכולה להחזיר שעון אשר יכול להיות ששופט איטלקי יקבע כי הוא כן שייך באופן חוקי לאיש שהציע אותו למכירה באינטרנט? אולי יש שם חריג של רוכש בתום לב? אולי יש התיישנות?
ואם השעון יגיע לישראל, איך יתנו אותו לאיציק ליין? ינחו אותו להגיש בקשה להחזרת תפוסים לבית משפט? הרי השעון לא נתפס ממנו. אולי בקשה לקביעת בעלות בתפוס? אבל אז צריך ליידע את החשוד האיטלקי ולתת לו את זכויותיו…….
איך “מנהלים חקירה” בישראל על חשוד שנמצא באיטליה?
עוד כותבת חנה ליב בסעיף 8 שמשטרת ישראל מנהלת חקירה בישראל נגד המוכר האיטלקי בחשד לפריצה וגניבה מהבית של איציק ליין. אבל אין בישראל חשוד שמצוי פיסית בישראל שחשוד בפריצה וגניבה. מה אם כן המשטרה בישראל יכולה לחקור כשהחשוד בכלל לא פה? ובכלל הפריצה והגניבה התרחשה ב 2014 והשעון התגלה באינטרנט ב 2022.
חנה ליב טוענת שסעיפי החוק הישראלי הם גניבה, פריצה והחזקה של רכוש גנוב. אבל עבירת הגניבה והפריצה נחקרו ב 2014 ולא יצא מזה כלום. איך אפשר להעמיד לדין את האיטלקי בישראל? יבקשו את ההסגרה שלו בגלל שעון אחד? נראה בהמשך שהבוסית של חנה ליב, אפרת גרינבוים, כותבת שהיא מקווה להגיע ל”מבצעים העיקריים”.
בין שלל טענותיה חנה ליב טוענת שהחשד מבוסס על סע’ 413 לחוק העונשין “החזקה של רכוש גנוב”. וכאן אנו שואלים……. ההחזקה של הרכוש הגנוב היא לא עבירה שבוצעה בישראל. מי שהחזיק את הרכוש הגנוב, השעון בשווי $99,471 הוא המוכר האיטלקי. אבל בישראל לא היתה עבירה של החזקת רכוש גנוב. ההחזקה היתה באיטליה.
ראו איך חנה ליב מנפחת את החשדות
חנה ליב כותבת שבישראל נחקר חשד לפי סע’ 384 א’ (ב) לחוק העונשין גניבה בנסיבות מחמירות (עד 7 שנים בכלא)…. אבל זה בתנאי ששווי הגניבה הוא מעל 500,000 ש”ח. השעון שווה כמעט $100,000 כך שבכל קונסטלציה של שער חילופין השווי הוא שווה פחות מ 400,000 ש”ח.
איזה שאלות מטופשות הכינה חנה ליב לחשוד האיטלקי
חנה ליב מבקשת שמשטרת רומא תחקור את החשוד ותשאל אותו 7 שאלות ועוד דורשת שזה יהיה בפורמט קביל לבית משפט ישראלי. השאלות הן בדיחה והפורמט הישראלי הוא בדיחה כי אין סיכוי שהאיטלקי יעמוד לדין בישראל.
תראו איזה 7 שאלות מפגרות היא ניסחה. מספיק שהחשוד יגיד שהוא לא יודע או לא זוכר, והחקירה הלכה פייפען.
השאלות הראשונות 1-3 האם ביקר בישראל, הוא יכול לענות “לא” או “לא זוכר”.
השאלה הרביעית מאיפה קיבלת את השעון הוא יענה “ממוכר שמכר לי”.
השאלה החמישית האם “קיבלת” עוד שעונים, הוא יענה “לא”.
השאלה השישית, האם קיבלת את השעון עם תעודות בעלות, הוא יענה “כן ואני לא יודע איפה זה”.
השאלה האחרונה “האם בדקת עם היצרן אם השעון רשום אצלם כגנוב” הוא יענה “לא”. (נציין שבמודעה שפרסם האיטלקי כתוב שיוצרו רק 25 פריטים מהמודל הזה).
בזה מסתיימת החקירה. מה ייצא מהשאלות האלה? כלום. כאילו שמשטרת רומא לא יודעת לשאול את השאלות הנכונות. כאילו שהאיטלקים טיפשים וצריך להאכיל אותם בכפית. ברור שאלה שאלות חרטא, כי החקירה באיטליה לא מעניינת את חנה ליב. זו סתם הצגה. מה שמעניין אותה זה שהשעון יגיע לישראל.
רשות המיסים הלו!!!! גשו מהר לאיציק ליין…… יש מה לשאול אותו
ולקוראינו המקושרים לרשות המיסים…. האיש הזה איציק ליין מצהיר שהיה בעלים של 22 שעונים כאלה. מדובר בקולקציה ששווה $2,200,000. שווה לגשת אליו הביתה ולשאול אותו כמה שאלות……נראה לנו שיש פה איזה העלמת מס קטנה…..
על הבקשה חתומה אפרת גרינבוים שהיא המחליפה בתפקיד של יובל קפלינסקי שפרש.
PDF הטיוטה עם ההתלבטויות על סמכות שיפוט בישראל
שימו לב: ההערות באדום הן של אפרת גרינבוים ובכחול הן של חנה ליב. גם אבי קרוננברג עבד איתם על המסמך.
אפרת גרינבוים שואלת את חנה “האם בזמן התפיסה המוכר לא נחקר על-ידי האיטלקים?” חנה עונה לא שכנראה לא.
אפרת גרינבוים כותבת “יש לישראל סמכות שיפוט על העבירה המיוחסת לחשוד – החזקת רכוש החשוד כגנוב”…. “החקירה עצמה היא לא רק לגבי החזקת נכס החשוד כגנוב אלא גם בעניין ההתפרצות וגניבת השעונים, בתקווה להגיע למבצעים העיקריים, בין היתר באמצעות חקירת המוכר. נראה לי שנכון להציג את החקירה כרחבה יותר, כדי להמחיש את חשיבותה”.
אפרת גרינבוים כותבת “ככל שמתכוונים להחזיר את השעון למתלונן, ולא להשאירו כתפוס בידי המשטרה, נראה לי שצריך להוסיף זאת”.
כלומר יושבות 2 פוסטמות שאין להם בכלל מושג מי האיש שבאיטליה ומה הקשר שלו לשעון (למעט העובדה שהוא החזיק בשעון).
אין להן מושג אם הוא היה בישראל. אין להם שום בסיס לחשד שהוא זה שהיה בישראל והתפרץ לבית של איציק ליין וגנב את השעון. לא מתנהלת שום חקירה על ההתפרצות והגניבה, אין להן שום כוונה להעמיד לדין את האיטלקי בישראל על התפרצות וגניבה, (כי אין שום ראיה שהוא היה בישראל), ובכל זאת בינן ובין עצמן הן מחליטות שיש סמכות בישראל – על מישהו איטלקי שאין להן מושג מיהו ומה הוא עשה……
כשאפרת גרינבוים כותבת “בתקווה להגיע למבצעים העיקריים” משתמע מזה שהיא לא מאמינה שהאיטלקי הזה הוא באמת הפורץ והגנב.
למה שהאיטלקים ישלחו את השעון לישראל? הרי אפילו לא נטען שהשעון דרוש לצורך בדיקה או לצורך הצגתו לחשודים או כמוצג בהליך פלילי כלשהו. לעומת זאת השעון צריך להיות מוצג כראייה בהליך באיטליה על מנת ששופט שם יקבע שהשעון הוא גנוב….
MLAT בקשה לעזרה משפטית בינלאומית מאיטליה שעון גנוב אודמר פיגה של איציק ליין
PDF הגרסה הסופית
MLAT בקשה עזרה משפטית בינלאומית מאיטליה העברת שעון של איציק ליין -
