השופטת אורית ויינשטיין פסקה נגד הפרקליטות (רשות המיסים) בעניין מענקי הקורונה.  הפרקליטים בחיפה הונחו לאסוף עליה חומר ולהכפיש אותה ולחסל לה את הקריירה.

השופטת אורית ויינשטיין התלוננה אצל דוד רוזן.  כצפוי הפרקליטה הנילונה איילה פיילס שרון טוענת שהפרקליטים עושים מלאכתם נאמנה, השופטת היא השרמוטה שלא מחללת לפי החליל שלהם, עצם הגשת התלונה מפריעה להם לעבוד, ולעשות מלאכתם נאמנה, התלונה התייתרה, הראיות לא רלבנטיות, ולא נפל רבב.

אנו מציגים מכתב זה כטיוטה ממנה תוכל הכלבה יפעת תומר ירושלמי להעתיק כאשר יתלוננו נגדה, ועל ההדלפות שלה לגיא פלג…..

בתמונה:  הפרקליט קמיל עטילה, מי שהיה מנהל המחלקה הפיסקלית בפרקליטות המדינה, והיה שותף לשיימינג שעשו לשופטת אורית ויינשטיין.

ולהלן תגובת הפרקליטות להאשמות שאספו מידע להכפיש את השופטת אורית ויינשטיין:

מדינת ישראל

משרד המשפטים

פרקליטות המדינה

‏24 ספטמבר, 2021

לכבוד

כב’ השופט בדימוס, דוד רוזן, נציב

נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות (נת”ם)

משרד המשפטים                                                                                                במייל

א.נ;

הנדון: תלונת כב’ השופטת אורית וינשטיין

מספרכם: 463/21

הננו להגיש תגובתנו לתלונה שבנדון, כדלקמן – הכל, תוך שהנילונים שומרים על זכותם לקבל את מלוא המסמכים ו/או המידע הרלוונטי לבירור התלונה, וכן להוסיף ולהשלים עמדתם ביחס לתלונה, טרם הכרעה בה, בכפוף להמצאת מלוא התיעוד והמידע העומד ביסוד התלונה, כמו גם לאחר קבלת תיעוד של הבירור שכב’ הנציב הודיע כי בכוונתו לערוך עם שורת פרקליטים במחוז חיפה, ככל שאמנם בירור כאמור ייערך.

פתח דבר

1.      עצם הגשת התלונה ולא כל שכן תוכנה ושורת הנילונים כלפיהם היא מופנית, התקבלו אצל הנילונים ובפרקליטות בהפתעה רבה, ואין אלא להצר – פעם נוספת – על הגשתה לא כל שכן על הצורך להגיב לה לגופה.

2.      התלונה עצמה מתייחסת לאירועים שאירעו על פי הנטען, חודשים רבים טרם הגשתה. למרבה הצער, המתואר והנטען בה אינו משקף את אשר ארע לאשורו (זאת מעבר לעובדה כי מרבית המתואר בתלונה מושתת על התרשמות ו/או פרשנות ו/או עדות שמועה, ואף בגלגול שני).

3.      התלונה אף באה לעולם לאחר פנייתה של הפרקליטות – המשנה לפרקליט המדינה (עניינים אזרחיים) עו”ד אורית קוטב (להלן: “עו”ד קוטב”), מנהל המחלקה הפיסקלית בפרקליטות המדינה עו”ד קמיל עטילה (להלן: “עו”ד עטילה) ופרקליטת מחוז חיפה (אזרחי) עו”ד אילה פיילס-שרון (להלן: “עו”ד פיילס-שרון”) ליועץ המשפטי לממשלה, עוד בשנת 2020 ועוד קודם לכן לפרקליט המדינה לשעבר עו”ד שי ניצן בשנת 2019, לנוכח קשיים מתמשכים בהתנהלות מול כבוד השופטת, שעיקרם יחס בלתי מכבד ואף פוגעני כלפי פרקליטים ועדים המופיעים בפניה, עד כדי העדפה להימנע מהופעה בפני כבוד השופטת, בשים לב לעובדה שככלל, זוהי השופטת היחידה, אשר דנה בכל התיקים הפיסקליים לסוגיהם, התלויים ועומדים בביהמ”ש המחוזי בחיפה.

4. א. מהתלונה עולה, כי ביסודה היא נסמכת על פנייה, לא ישירה, לכבוד השופטת, באמצעות קלדנית, של פרקליט אנונימי במחוז חיפה, שזהותו אינה ידועה עד עתה.

ב.   כל שניתן לומר בעת הזו, בה זהותו של הפרקליט  אינה ידועה לנילונים – כך שלא ניתן לבחון את פשר התרשמותו המוטעית, ואף לא ניתן לברר עד תום מה היו, אם בכלל, מניעיו – הוא, כי למצער, חלה טעות קשה ומצערת באשר לתפיסתו של אותו פרקליט את הדברים המיוחסים לגורמי הפרקליטות הנילונים, שלא לומר כי הפרשנות שלו לדברים, אינה משקפת כלל וכלל את אשר נאמר על ידם ואף לא את כוונתם. מכל מקום, וכפי שהובהר במכתב לכב’ הנציב מיום 30.7.2021 הרי פני הדברים אינם כאמור בתלונת כב’ השופטת.

5.      כבר בפתח הדברים ייאמר המובן מאליו – החלטותיה כמו גם פסקי הדין של כב’ השופטת כובדו ומכובדים הן בידי הפרקליטות והן בידי רשות המסים. כך היה וכך יהיה. כל התרשמות כי לא אלה פני הדברים אינה משקפת את תפיסתה של הפרקליטות, את דרך הילוכה ואת התנהלותה, להלכה ולמעשה.

6.      יתירה מזאת, ואף זאת חיוני להבהיר כבר עתה – חוסר שביעות רצון מהכרעה שיפוטית לא הביא ולא יביא, לעולם, כל גורם בפרקליטות, ובכלל זה אף לא אחד מהנילונים לשקול “להלך אימים” על שופט ואף לא קרוב לכך, לא כל שכן, לפעול לשם כך, בפועל. הדבר לא נעשה ואף לא ייעשה. כל ניסיון לקשור בין הכרעה שיפוטית, כזאת או אחרת, לבין האירועים הנטענים בתלונה, כמפורט להלן בתגובה, דינו אחד: דחייה גורפת ומוחלטת.

7.      כבר מן האמור עד כה עולה כי תלונה זו מוטב שלא הייתה באה לעולם, ומשבאה – הרי שדינה להידחות. כך גם, מחמת שורת טעמים מקדמיים המצדיקים כל אחד לבדו, לא כל שכן מהצטברותם יחד, שלא להידרש לתלונה לגופה.

טענות מקדמיות

1. היעדר סמכות להידרש לתלונה – אין כל מעשה של מייצג המדינה בערכאות אגב טיפולו בעניין מסוים:
2.       א.        על פניו, האירועים בגינם קובלת כב’ השופטת בתלונתה, אינם נמנים על העניינים שניתן להגיש בגינם תלונה לנציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות (להלן: “הנציב“), ואין בסמכותו של כב’ הנציב לברר אותם.

• העניינים שלשמם הוקמה הנציבות, ושלגביהם ניתן להגיש תלונה לנציב, הינם מעשים או מחדלים שבוצעו ע”י מייצג המדינה בערכאות במסגרת הליך משפטי ספציפי, בו הוא שימש כבא כוחה של המדינה.

• הדברים עולים, ראשית, מדברי ההסבר בחלק הכללי של הצעת חוק נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, התשע”ו-2016,[1] (להלן: “הצעת החוק“) בהם נכתב, בין היתר, כדלקמן [ההדגשות מכאן ולהבא אינן במקור – הח”מ]:

“הצורך בנציבות תלונות ציבור על מייצגי המדינה בערכאות, נובע מכוחם המיוחד של עובדי המדינה שבידיהם ניתנה סמכות לתבוע פרטים בשם המדינה בהליך פלילי או לייצג את המדינה בדיונים בערכאות“.

• בהתאם לכך נקבע בסעיף 12(א) לחוק נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, תשע”ו-2016 (להלן: “החוק“), כדלקמן:

“כל אדם הרואה את עצמו נפגע במישרין ממעשה של מייצג המדינה בערכאות שנעשה אגב טיפולו בעניין מסוים במסגרת תפקידו כמייצג המדינה בערכאות, והמעשה הוא בניגוד לחוק או בלא סמכות חוקית או בניגוד למינהל תקין או שיש בו משום התנהגות או התנהלות בלתי ראויה, רשאי להגיש תלונה לנציב; לעניין זה, “מעשה” – לרבות מחדל”.

• החוק קובע, אם כן, כי ניתן להגיש תלונה בקשר עם “עניין מסוים” בו טיפל מייצג המדינה במסגרת תפקידו בייצוג המדינה, היינו: תלונה הנוגעת להליך משפטי ספציפי, המתנהל בערכאות.

• לא למותר להפנות לעניין זה גם להבהרה שנכתבה ביחס לסעיף 12(א) לחוק, בדברי ההסבר בהצעת החוק[2], כדלקמן:

“יובהר, כי סעיף זה לא חל רק על פעולת הייצוג בבית המשפט, כי אם גם על פעולות מקדימות של מייצגי המדינה בערכאות שנעשו במסגרת תפקידם כמייצגי המדינה בערכאות”.  

• הנה כי כן, כוונת המחוקק הייתה כי בתחום סמכותו של הנציב לבחון את אופן טיפולו של מייצג המדינה בערכאות, לכל אורך שלבי הטיפול בתיק ספציפי (“אגב טיפולו בעניין מסוים“). בסמכותו לבחון לא רק את האופן שבו פעל מייצג המדינה, במהלך הדיונים בבית המשפט, אלא גם את פעולות מקדימות לשם טיפולו בתיק וייצוג המדינה. אולם ברי, גם מנוסח הבהרה זו, כי סמכות הבחינה של הנציב נוגעת רק למעשים או מחדלים בניהול הליך משפטי ספציפי.

בהתאם סעיף 16(א) לחוק קובע כדלקמן:

            “הנציב לא יברר תלונה אם מתקיים לגביה אחד מאלה:

(1)    התלונה אינה על מעשה של מייצג המדינה בערכאות או שאינה על מעשה כאמור בסעיף 12(א);…”

• בענייננו, כל האירועים המיוחסים בתלונה למי מהנילונים אינם בגדר “מעשה של מייצג המדינה בערכאות”, כאמור בסעיף 12(א) לחוק.

• תלונתה של כב’ השופטת מבקשת לייחס לנילונים התנהלות לא ראויה כלפיה (טענה חסרת בסיס ומוכחשת מניה וביה). אין מדובר בתלונה של אזרח הנמנה על הציבור הרחב ביחס לאופן שבו ניהל מייצג מדינה בערכאות הליך משפטי הקשור אליו, אלא בתלונה שעניינה מערכת יחסים כללית בין נושא משרה ברשות השופטת לבין בעלי תפקיד ברשות המבצעת.

• הן בבחינת סעיף 12(א) לחוק, והן בבחינת העקרונות והמטרות שעמדו בבסיס הקמת מוסד הנציבות, ברי כי אין לנציב סמכות לדון בסוגיית מערכת היחסים בין כב’ השופטת לפרקליטות ולבעלי תפקיד בה.,

2. כב’ הנציב אינו הגורם המתאים לבירור התלונה בנסיבות הענין –
3.       א.        כהשלמה לנימוק המקדמי הראשון בדבר היעדר סמכותו של כבוד הנציב להידרש לתלונה,  נפנה גם למקור נורמטיבי נוסף בחוק שיש בו כדי להצדיק הימנעות במקרה הנוכחי מבירור התלונה בפני כב’ הנציב.

סעיף 16 (א)(7) לחוק קובע כדלקמן:

“(א). הנציב לא יברר תלונה אם מתקיים לגביה אחד מאלה:

… (7) הנציב סבור כי הממונה על הנילון או כל גורם אחר הוא הגורם המתאים לבירור התלונה בנסיבות הענין; סבר הנציב כאמור, יעביר את התלונה לממונה על הנילון או לגורם שמצא מתאים לבירור התלונה כאמור, לפי הענין, וזה יחליט אם לבררה.”

• כמפורט כבר בפתח הדברים, הן גורמי הפרקליטות והן כבוד השופטת הקדימו ופנו כל אחד בנפרד בניסיון ליישב את הקושי שהתגלע ביניהם לגורמים רלוונטיים, בין אם היה זה היועץ המשפטי לממשלה (ופרקליט המדינה לשעבר) ובין אם היה זה מנהל בתי המשפט (ונשיא ביהמ”ש המחוזי בחיפה). למיטב הבנת הנילונים, טיפול זה טרם הושלם בטרם פנייתה של כבוד השופטת לכב’ הנציב בתלונתה.

• לעמדת הפרקליטות לא רק שמוסד נציבות הביקורת על מייצגי המדינה בערכאות, אינו, בכל הכבוד, האכסניה הנכונה לבירור ולהכרעה בנושאים העולים בתלונה, אלא, שבענייננו, קיימים גורמים מערכתיים אחרים שהחלו להידרש לנושא, עוד טרם הגשת התלונה, והם הגורמים המתאימים, שיכולים לבחון, באופן הדדי וסימטרי, את הטענות ולא כב’ הנציב שמטבע הדברים, סמכויותיו מוגבלות אך לבחינת התנהלות מייצגי המדינה בערכאות.

• כפי שעולה מהפנייה עצמה, מלכתחילה, גם כב’ השופטת עצמה לא סברה שיש לברר את הדברים בפני כב’ הנציב. כך, בסעיף 9 לתלונה, מתוארת פנייתה של כב’ השופטת לנשיא בית המשפט המחוזי שהביאה לפי המתואר לבירור במסגרת שיח שהתקיים בין מנהל בתי המשפט ליועץ המשפטי לממשלה. זו זירה נכונה ומתאימה לבירור טענות כב’ השופטת, בשונה מהזירה הנוספת שנבחרה כעת על ידה – הגשת תלונה לנציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות.

• בהינתן האמור, ובשים לב לעובדה שלא רק הפרקליטות סבורה שיש לאפשר לגורמים אחרים להידרש לנושא, אלא שאף כב’ השופטת נהגה כך, מלכתחילה, מבוקש כי כב’ הנציב ימשוך ידיו מלהכריע בתלונה ויעשה שימוש בסמכותו כאמור בסעיף 16(א)(7) לחוק לאפשר השלמת הבירור ככל הנדרש בידי הגורמים שנדרשו אליו עד כה.

3. ענין התלונה בא על תיקונו
4.      א.         סעיף 18 (ב)(1) לחוק קובע כדלקמן:

“הנציב רשאי להפסיק את בירור התלונה אם נוכח שהתקיים אחד מאלה:

• ענין התלונה בא על תיקונו.”

• כזכור, עובר להגשת תגובה זו, הועברה לכב’ הנציב ולבקשתו תגובה ראשונית בכתב בידי המשנה לפרקליט המדינה (עניינים אזרחיים) שלאחריה התקיימה, ביום 18.7.2021, פגישה במשרדי הנציבות, בראשות כב’ הנציב, בהשתתפות המשנה לפרקליט המדינה (עניינים אזרחיים), מנהל המחלקה הפיסקלית בפרקליטות המדינה ופרקליטת מחוז חיפה (אזרחי), ובמהלכה לובנו פרטי התלונה ונשמעו דברי הפרקליטות כמו גם עמדת כב’ הנציב, בה גילה דעתו, ולו הראשונית, ביחס להשתלשלות המאורעות שביסוד התלונה.

• לאחר מכן, ביום 30.7.2021, נשלח מענה מטעם משתתפי הישיבה מהפרקליטות, לאחר הפנמת הדברים שהוחלפו בפגישה האמורה. המענה נשלח לפי בקשתו של כב’ הנציב שהביע רצון ונכונות לפעול ליישור ההדורים מתוך הבנה – להתרשמותנו – כי זו הדרך הראויה והנכונה לסיים את העניין. במענה הובהר מפיהם, באורח חד משמעי, כי לא נאמרו האמירות המיוחסות לנילונים, וכי מכל מקום לא הייתה כל כוונה לפגוע, חלילה, בכבודה של השופטת, הבעת צער ככל שהשופטת נפגעה והבעת רצון כן, מתוך ראייה צופה פני עתיד, להשיב את מערכת היחסים המקצועית על כנה תוך כיבוד הדדי והכרה במעמדו של בית המשפט, ותוך התחייבות של הפרקליטות לעשות כל שלאל ידה על מנת לשמור על מערכת יחסים מקצועית.

• כידוע, תכליתה של כל ביקורת בכלל, ועל פי החוק בפרט, היא תיקון ליקויים שנתגלו בהתנהגות ובהתנהלות המבוקר לשם שיפור התנהלותו. בענייננו, הדברים אף קיבלו ביטוי מפורש בדברי ההסבר בהצעת החוק –

“מטרת בירור התלונה איננה לחפש אשמים אלא לסייע בתיקון התקלה או הליקוי שעליו הצביע המתלונן, ככל שתלונתו נמצאה מוצדקת, ובכך להביא לשיפור ההתנהלות”.

• ניכר, במקרה הנדון, בשים לב לתוכנו המפורט של מענה הפרקליטות מיום 30.7.2021 כי גם מבלי לברר התלונה כדבעי ולמסור הכרעה כתובה, כי טיפולו, עד כה, של כב’ הנציב בתלונה, הביא לכך שנושא התלונה נלקח לתשומת לב המעורבים והופנם – גם אם הדברים כפי שתוארו לא אירעו, כאמור – ובכך בא על תיקונו וכי תכלית הביקורת מיצתה את עצמה.

בנסיבות אלו, המשך העיסוק בנושא, מעבר לכך שעשוי להעכיר את האווירה ולהסלים את מערכת היחסים, שלא לצורך – דבר שהוא גם אינו לטובת המערכת כמכלול, אלא יכול להגיע כדי חריגה, בכל הכבוד, מתכלית הביקורת.

• לא למותר יהיה לציין בנסיבות האמורות, כי עצם סיכומה של הפגישה שהתקיימה בראשות כב’ הנציב במשרדו, שבא לידי ביטוי במכתב הפרקליטות מיום 30.7.2021 מלמד כי כב’ הנציב עצמו סבר כי ניתן להסתפק בו למיצוי התלונה.

• משכך, ולאור שיקול הדעת העצמאי המוקנה לכב’ הנציב להכריע בשאלת בירור תלונות המובאות בפניו, במנותק מעמדת המתלונן, גם מקום שזה לא מצא לנכון לחזור בו מתלונתו, ולאור מכתב הפרקליטים מיום 30.7.2021 מבוקש כי כב’ הנציב יפעל על פי שיקול דעת זה ויורה כי אכן אין עוד מקום לדון בתלונה משנושאה בא על .

• יתרה מזו; משמטרת הביקורת – לאמור, תיקון התקלה, לכאורה – הושגה במלואה – אף שכאמור הדברים כפי שתוארו לא אירעו – ממילא אין עוד כל תוחלת או תכלית להמשך בירור התלונה. במיוחד, כאשר הכרעה בה מצריכה, על פי האמור בתלונה, הכרעה בין גרסאות שאין זו דרכו (תפקידו) של כבוד הנציב להכריע בכגון אלה.

4. היעדר המצאת כל התיעוד והמסמכים העומדים ביסוד התלונה בידי כב’ השופטת
5.      א.         סעיף 13(א) לחוק קובע כדלקמן:

                   “(א) תלונה תוגש לנציב בכתב, תיחתם בידי המתלונן ויצוינו בה שם  המתלונן, מספר הזהות שלו ומענו ופרטי הנילון כאמור בסעיף 12(א) או (ד), לפי העניין; המתלונן יצרף לתלונה את כל המסמכים שבידו הקשורים לתלונה“.

• מסעיפים 5 ו- 10 לתלונה נלמד כי מצויים בידי כב’ השופטת מסמכים ותכתובות, הנוגעים, במישרין, לתלונה. לא ברור מדוע הללו לא צורפו, מלכתחילה, לתלונה. גם לא ברור מדוע לא התבקשה כב’ השופטת להעביר לנציב את כל התיעוד שבידיה, הכל כמצוות החוק המפורשת.

• למרבה הצער, שתי פניות של הנילונים לכב’ הנציב, במכתביהם מהימים 24.8.2021 ו- 10.9.2021, להפעלת הסמכות הנתונה לו בסעיפים 17 (ו) ו- (ז) לחוק, לפעול לקבלה לידיו של כל המסמכים המצויים בידי כב’ השופטת ולהעבירם לנילונים עובר להגשת תגובה זו לתלונה, על מנת לאפשר לנילונים להגיש תגובה מלאה ומדויקת, הכוללת גם התייחסות למסמכים אלו (ובכך לוודא ולהבטיח כי זכות הטיעון של הנילונים וזכותם לקבל “הזדמנות נאותה להשיב על התלונה”, כאמור בסעיף 17 (ב) לחוק, תמומש במלואה וכדבעי), לא נעתרו, משום מה, בחיוב, ואף זאת גם ללא כל הנמקה.

• עם זאת, מתוך כיבוד מוסד הנציבות ולנוכח המועד שנקבע לתגובה מצאנו לנכון למסור תגובה זו במועד שנקבע, תוך שהנילונים מודיעים כי אין הם מוותרים בכך על זכותם הבסיסית לביקורת הוגנת ושקופה – שהמצאת מלוא החומר היא חלק בלתי נפרד – חלק חשוב – מכך.

• ברי אפוא, כי אין לראות בתגובה זו משום תגובה מלאה ושלמה של הנילונים, ואלה שומרים על זכותם לקבל את מלוא המסמכים ו/או המידע הרלוונטי לבירור התלונה, וכן להוסיף ולהשלים עמדתם ביחס לתלונה, טרם הכרעה בה, בכפוף להמצאת מלוא התיעוד והמידע העומד ביסוד התלונה, כמו גם לאחר קבלת תיעוד של הבירור שכב’ הנציב הודיע כי בכוונתו לערוך עם שורת פרקליטים במחוז חיפה, ככל שאמנם בירור כאמור ייערך.

• מעבר לכך, אין זאת, כי היעדר צירוף המסמכים שנועדו לתמוך בתלונה, מלכתחילה, כמצוות המחוקק המפורשת, ראוי שייזקף לחובת המתלונן.

5. תיק תלוי ועומד
6.      א.         התלונה מתייחסת בין היתר גם להליך תלוי ועומד (סעיף 7 לתלונה), זאת בניגוד להוראות סעיף 16(א)(8) לחוק.
   • דומה, כי לשון החוק בנושא זה הינה ברורה וחד משמעית – אין מקום לבירור תלונה הנוגעת להליך תלוי ועומד בפני הערכאות המשפטיות. וברי כי אין התלונה נוגעת לאמור בסיפת סעיף 16 (א) (8) לחוק.

13.      מבלי לגרוע מהעמדה כי יש לסלק על הסף את התלונה ו/או להימנע מהמשך טיפול והכרעה בה, מכל אחד מהנימוקים המפורטים לעיל, ובוודאי מהצטברותם, תוצג להלן ההתייחסות לתלונה לגופה.

• התייחסות לתלונה לגופה

1. רקע
2.     א.         הרקע המיידי לאירועים המתוארים בתלונה נעוץ ב- 2 הליכים משפטיים שאוחדו (ו”ע 56582-08-19, ו”ע 944-09-19  טורנר נ’ מ”י  (להלן: “פרשת טורנר”)), שהתנהלו בפני ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין, בראשות כב’ השופטת, בראשית ספטמבר 2020, ועליו יורחב הדיבור להלן. ואולם יובהר כי אירוע זה לא היה אלא נדבך נוסף בשורת אירועים קודמים, עליהם דֻווחו עו”ד עטילה, עו”ד פיילס-שרון ועו”ד קוטב, במישרין או בעקיפין, על ידי הפרקליטים המופיעים בפני כב’ השופטת ובכללם הממונה על התחום הפיסקאלי בפרקליטות מחוז חיפה עו”ד ערן רזניק (להלן: “עו”ד רזניק”), המבטאים קשיים חוזרים ונשנים בהתנהלות כב’ השופטת, והכל כמפורט להלן.

• ביום 8.9.2020 התקיימה ישיבת הוכחות בפרשת טורנר.

• כבר בזמן הדיון עצמו, בשיחות מבית המשפט בין הפרקליטה המייצגת לעו”ד רזניק וכמובן גם סמוך לאחר הדיון, עדכנה הפרקליטה שהופיעה בדיון את עו”ד רזניק ואת עו”ד פיילס-שרון, שבתורם עדכנו את עו”ד עטילה ואת עו”ד קוטב, כי הדיון היה רצוף קשיים וכי הרוחות בדיון סערו.

• ועדת הערר (מפי כב’ השופטת) הביעה כעס על כי הצדדים לא הגיעו לכלל הסדר שייתר את הצורך בהכרעתה והפרקליטה התבקשה ליצור, באופן מיידי, קשר טלפוני עם עו”ד רזניק ועם עו”ד עטילה לקבל אישורם להסכמת המדינה כי העררים יתקבלו במלואם.

• הפרקליטה יצאה לערוך את שיחת הטלפון אך מאחר שעו”ד עטילה לא היה זמין לקיימה על אתר, בנסיבות בהן לא נתבקש על ידי בית המשפט קודם לכן להיות זמין בשעה זו, שבה לאולם ביהמ”ש, עדכנה בדבר ובקשה שהות על מנת שניתן יהיה לקיים את השיחה האמורה ולגבש עמדה עדכנית נוכח דברי וועדת הערר.

• ועדת הערר (מפי כב’ השופטת) הביעה תרעומת ומורת רוח מהיעדר האפשרות של עו”ד עטילה להתפנות באופן מיידי לעניין, ודחתה את הבקשה להשהיית הדיון, ועל כן הוחל בשמיעת הראיות.

במהלך חקירת עד רשות המסים – השמאי המחוזי בחיפה – (שגילו נושק ל- 60) והינו מנוסה ביותר בחקירות בבתי משפט, בתוקף תפקידו, הוא נחקר בחריפות וננזף קשות בידי כב’ השופטת עד כדי הבאתו לדמעות ונאלץ לבקש, תוך כדי חקירתו, כי הדיון יופסק כדי שיוכל להירגע (מהלך החקירה בידי כבוד השופטת המעיד על חריפותה עולה מפרטיכל הדיון המצ”ב ומסומן א’  (ר’ עמ’ 19).

• בתום ישיבת ההוכחות ניתנה החלטת וועדת הערר מפי כב’ השופטת, בה הביעה ביקורת חריפה ביותר כלפי התנהלות רשות המסים, לרבות שימוש במושגים דוגמת “חציית קו אדום” בידי רשות המסים, הבעת עמדות שאין הדעת סובלת, כאלה “שלא ניתן כלל לסבול את העלאתן מפי המשיב” ודומות להן.

כן הורתה ועדת הערר, בשולי ההחלטה, כי לאור עמדת המשיב לנהל את הערר עד תום (וזאת חרף מספר בקשות שהועלו למתן שהות לבחינה נוספת של העמדה, שמוצאות ביטוי בגוף פרטיכל הדיון) יינתן פסק דין ובלשון ההחלטה – “..הוועדה אינה מוכנה לקבל באיחור ושיהוי ניכר מצד המשיב כל עמדה אחרת…” ראה פרטיכל הדיון שצורף לעיל.

2. הטענה: ניתנה הנחייה לפרקליטים “לרשום, לאסוף, להכין ולהעביר חומר מכפיש….”

15.        א.      השתלשלות העניינים בפרשת טורנר, כאמור לעיל, נראתה חמורה ויוצאת דופן לתפיסת פרקליטת המחוז, הן בכל הנוגע ליחס שגילתה כב’ השופטת (יו”ר וועדת הערר) כלפי הפרקליטה וכלפי העד מרשות המסים, והן ובפרט בייחוס טענה למדינה כי אינה מכבדת את פסקי הדין שניתנים בידי הערכאות המשפטיות, דבר, שכמובן, אינו נכון ככלל, ואף במקרה מושא ההליכים הנ”ל לא אלה היו פני הדברים ולא זו הייתה עמדת רשות המסים אותה ייצגה הפרקליטות[3].

• בעקבות זאת, ביום 9.9.2020, למחרת הדיון – לאור חומרת הדברים ועל רקע דיווחים קודמים אודות יחס מעליב ובוטה כלפי פרקליטים, התבטאויות בלתי הולמות ופוגעניות וקשיים שונים, אותם חוו פרקליטים שונים, באולמה של כב’ השופטת, במהלך ייצוג רשות המסים על זרועותיה השונות בפניה (להלן: “הקשיים“) – התקיימה שיחת התייעצות בין עו”ד קוטב, עו”ד עטילה ועו”ד פיילס-שרון.

• בהתאם, בסיומה של שיחה זו הוסכם, על דעת כל המשתתפים, כי פרקליטת המחוז תפנה לעו”ד רזניק בבקשה לרכז את הקשיים עליהם דווחו הפרקליטים, מעת לעת, בניהול הליכים משפטיים בפני כב’ השופטת, כדי לשקול כיצד ראוי לנהוג. הצורך בריכוז הקשיים שהפרקליטים חוו, כפי שדווח מעת לעת, בניהול הליכים משפטיים בפני כב’ השופטת – שלדידנו הוא בבחינת המובן מאליו בנסיבות העניין – נבע, בין היתר, מהרצון של עו”ד קוטב, עו”ד עטילה ועו”ד פיילס-שרון לראות בעצמם, כפי חובתם, את התמונה הכוללת, לקיים בירור עובדתי מקיף וממצה ולהתרשם אם מכלול הדברים מקים תשתית מבוססת לקשיים בניהול הליכים בפני כב’ השופטת שמצריכה פעולה כלשהו לשם שיפור המצב או שמא מדובר אך במקרים נקודתיים או בודדים שאין בהם כדי להעיד על הכלל.

• יובהר ויוטעם, המטרה היחידה של האמור הייתה לבחון מהי הדרך המתאימה להביא לשיפור האווירה בדיונים, להקל על הקשיים עליהם דווחו פרקליטים, כמו גם להעלות את הצורך לפעול לשיפור מצב הדברים, ככל הניתן, ובדרך זו להחזיר את ההתנהלות המכובדת והמכבדת המאופיינת באולמות המשפט במחוז חיפה, על כנה, זאת מבלי לגרוע מן הכבוד וההערכה שרוחשים הן רשות המיסים והן הפרקליטות כלפי הרשות השופטת. לא הייתה, כמובן, ולו שמץ כוונה לפגוע בכב’ השופטת, להרע לה או לגרוע כהוא זה מכבודה.

בין היתר נבחנו באותה שיחה מספר אפשרויות, ובהן לפנות ליועץ המשפטי לממשלה, ששימש באותה עת גם כממלא מקום פרקליט המדינה, להיוועץ עמו ולבקשו לפנות למנהל בתי המשפט או לפנות לכב’ נשיא ביהמ”ש המחוזי בחיפה דר’ רון שפירא כדי לנסות להביא ליישור ההדורים. האופציה להגיש תלונה כנגד כב’ השופטת ויינשטיין לנציב התלונות על השופטים, הגם, שלכאורה, הייתה יכולה להיות מבין אפשרויות הפעולה, בשים לב לדיווחי הפרקליטים, נפסלה כבר בראשית השיחה מאחר והמטרה הייתה למצוא דרך לטייב ולשפר את מערכת היחסים בין בית המשפט לרשות המסים ולפרקליטות ולא להסלים אותה.

• זה המקום לציין, כי נשיא ביהמ”ש המחוזי בחיפה חזר ועודד את מנהלי היחידות במשרד המשפטים במחוז (ובהם הסנגורית הציבורית המחוזית, פרקליט מחוז חיפה פלילי לשעבר, פרקליט המחוז האזרחי הקודם ופרקליטת המחוז המכהנת) כמו גם את יו”ר לשכת עוה”ד במחוז חיפה לפנות אליו ולדווח לו, במקרה של קשיים אותם חווים עורכי הדין בביהמ”ש המחוזי, על מנת שניתן יהיה להידרש לנושא.

• בעקבות השיחה האמורה פנתה עו”ד פיילס-שרון בעל פה לעו”ד רזניק בבקשה להעביר את המידע על אודות הקשיים שהפרקליטים חוו כפי שדווחו מעת לעת בניהול הליכים משפטיים בפני כבוד השופטת כפי שסוכם בשיחה, זאת באמצעות בדיקה עם פרקליטי המחלקה הפיסקאלית והעברת ההתייחסויות, ככל שיתקבלו, אליה בכתב. יובהר באופן חד משמעי כי בשיחה בין עו”ד פיילס-שרון לעו”ד רזניק דבר מכל המיוחס בפנייתה של כבוד השופטת כגון איסוף חומר, העברת חומר מכפיש או “דבר רע” וכיוב’ לא נאמר הואיל וכאמור לא זו היתה כוונת הדברים.

• בהתאם לכך פנה עו”ד רזניק בעל פה לפרקליטי המחלקה הפיסקאלית וביקש אך לברר איתם, אם היו להם, בדיונים שקיימו בפני כב’ השופטת, מקרים חריגים ו/או התבטאויות לא ראויות או לא הולמות נוספים, כאמור. השיחה של עו”ד רזניק עם כל אחד מהפרקליטים הייתה קצרה מאוד, כאשר חלק מהפרקליטים השיבו לעו”ד רזניק, לאלתר, בחיוב ופרטו אירועים ו/או קשיים (והשלימו את ההתייחסות גם במענה שנשלח בכתב)[4] וחלק השיבו, לאלתר, לעו”ד רזניק, שלא זכורים להם כאלה. עו”ד רזניק הסתפק, לחלוטין, בתשובות של פרקליטים אלה, לא ביקש מהם דבר נוסף מעבר לכך וממילא לא פנה אליהם פעם נוספת (לא בעל פה ולא בכתב).

• יובהר היטב, כי גם בפניית עו”ד רזניק לפרקליטי המחלקה הפיסקאלית, לא נאמרה ולא ניתנה כל הנחייה “לרשום, לאסוף, להכין ולהעביר חומר מכפיש” או “כל דבר רע”, כפי הנזכר בתלונה, שכן כאמור .תכלית הפנייה הייתה כאמור לצורך הבאת הדברים בפני הנהלת הפרקליטות כדי לבחון דרך לשיפור וטיוב מערכת היחסים. מהות הפנייה לפרקליטים גם נלמדת, היטב, מהמענה בכתב של חלק מהפרקליטים: כך, בכותרת מייל מיום 10.9.2020 צוין כי: “—פנימי— התנהלות לא ראויה באולם בית המשפט”; כך, במייל אחר מיום 9.9.2020 נרשם, בין השאר, כי:  “…לא זכור לי החלטות בתיקים שלי של דברים שכבוד השופטת וינשטיין התנסחה בהם בצורה לא הולמת כלפי הרשות.”.  ממילא, אין מקום, לא הגיוני ולא סביר, לפרש כך את הדברים, שנאמרו ע”י עו”ד רזניק.

• ועוד יובהר: הפנייה של עו”ד רזניק לפרקליטים, כפי שנעשתה על ידו בפועל, לא הייתה בגדר הנחייה, והיא גם לא נוסחה ו/או הוגדרה על ידו כהנחייה. גם כאן אין מקום, לא הגיוני ולא סביר, לתאר או להציג כך את הדברים שנאמרו. מעבר לכך, אילו היה מדובר בהנחייה, הרי שכשיטת עבודה במחלקה, היא הייתה מועלית על הכתב ומופצת במייל לכל הפרקליטים, כמקובל. כזאת לא נעשה.

ויודגש היטב: לא ניתנה ולא נאמרה לפרקליטים על ידי עו”ד רזניק או ע”י פרקליטת המחוז כל הבהרה, כי מי שלא ישתף פעולה עם “ההנחיה” (שכאמור כלל לא הייתה) “יבולע לו”. אמירה זו, למרבה הצער, אינה אמת. אין, ולא היה לה מקום, והיא גם חסרת היגיון על רקע כל האמור.

• כאמור, ככל שהפרקליטים נתבקשו על ידי עו”ד ערן רזניק למסור מידע, הייתה זו אך ורק בקשה לריכוז הקשיים שהפרקליטים חוו בניהול הליכים משפטיים בפני כבוד השופטת כפי שדווחו עליהם מעת לעת. כך, שלא רק שהדברים המיוחסים לנילונים כגון: “להכין ולהעביר חומר מכפיש”, כביכול, לא נאמרו על ידם – וגם לא היה כל בסיס להבנה אחרת של הדברים – אלא שמובן שככל שנוצר רושם אחר בפני מישהו או כאילו קיימת חלילה כוונה לפגוע בכבוד השופטת, להציגה באופן בלתי מחמיא או לגרוע מכבודה, לא זו בלבד שלרושם כאמור לא היה שום בסיס, אלא שלא הייתה, בשום אופן כל כוונה כי ייווצר רושם (מוטעה) מסוג זה. אדרבא – כפי שהוטעם מטרת הדברים הייתה שונה והפוכה בתכלית, וככל שגורם כלשהו הבין את הדברים באופן אחר מזה שאליו כוונו הדברים – והדבר מעורר תמיהה – אין אלא להצר על כך.

• ביום 9.2020 שלח עו”ד רזניק מייל לעו”ד פיילס-שרון אליו נלווה מסמך אותו ערך ובו פירוט מקרים ותופעות שמקשות בניהול הליכי המס במחוז. – בבחינת אחריתו (האמור במסמך) מעיד על תחילתו (מהות הבקשה של עו”ד רזניק)
  העתק המייל מצ”ב כנספח ד’.

• זה המקום להבהיר, כי בניגוד למצב המשפטי ששרר במחוז חיפה לאורך שנים ארוכות, ובו דנו לפחות 2 שופטים בתיקים פיסקליים, הרי ממרץ 2018 כב’ השופטת הינה השופטת היחידה בביהמ”ש המחוזי בחיפה אשר דנה בהליכי מס שרשות המסים על זרועותיה השונות הינה צד להן, זאת משיקולים של הנהלת בתי המשפט.

הדבר מעורר מגוון קשיים ובהינתן גודלו של מחוז חיפה והיקף הליכי המס שנשמעים בו מדי שנה, נכון וראוי היה להשיב את המצב הקודם על כנו ולפעול למנות שופט נוסף שידון במקצת מההליכים. בנושא זה בין היתר אף נעשתה פנייה של עו”ד עטילה ועו”ד פיילס-שרון, על דעת עו”ד קוטב באפריל 2019 לפרקליט המדינה לשעבר שי ניצן ובנובמבר 2020 ליועץ המשפטי לממשלה.

העתק הפניות לפרקליט המדינה וליועץ המשפטי לממשלה מצ”ב כנספח ה’ 1-2.

• ביום 13.9.2020 נערכה שיחה טלפונית בהשתתפות עוה”ד קוטב, עטילה ופיילס-שרון. לאחר עיון משותף במסמך שנערך בידי עוה”ד רזניק, הציעה עו”ד קוטב, מהלך מדורג שהוסכם על דעת כל המשתתפים, לפיו תפנה תחילה עו”ד פיילס-שרון לכב’ נשיא ביהמ”ש המחוזי בחיפה כדי להציג בפניו את האווירה הקשה באולם ביהמ”ש, וככל שמהלך זה לא יסתייע או לא יהיה בו כדי להביא להקלת הקושי – תיערך פניה ליועץ המשפטי לממשלה (שמילא באותה עת גם את תפקיד מ”מ פרקליט המדינה).

• בהתאם לאמור התקיימה ביום 17.9.2020 פגישת עבודה בלשכת נשיא ביהמ”ש המחוזי דר’ שפירא עם עו”ד פיילס-שרון. בפתח הפגישה, כב’ הנשיא בקש התייחסותה של עו”ד פיילס-שרון לאמור בפרטיכל הדיון בפרשת טורנר לפיה המדינה אינה מכבדת פסקי דין. במענה הסבירה עו”ד פיילס-שרון את עמדת רשות המסים כפי שיוצגה בידי הפרקליטות, כמובן מבלי להכנס לגוף הדברים, ובניסיון ליישב את אי ההבנה, ולפיה עמדת המדינה לא נבעה מאי כיבוד פסקי דין אלא נוכח עקרון סופיות השומה והפיכתה חלוטה שהוא עקרון רוחב על פיו פועלת רשות המסים, המונע החלתו של פסק הדין לגבי צדדים שלישיים.

• התרשמותה של עו”ד פיילס-שרון במהלך הפגישה הייתה, כי כב’ הנשיא קבל את ההסבר באופן מלא. בפגישה הועלתה האווירה הקשה שחווים הפרקליטים ונציגי רשות המסים באולמה של כב’ השופטת ואף הוצע שמא יהיה נכון לקיים ישיבה משולשת של כב’ הנשיא שפירא, כב’ השופטת ופרקליטת המחוז או שמא תיערך בידי פרקליטת המחוז פניה לכב’ השופטת בבקשה לקיים עמה פגישת היכרות לטיהור האווירה ולהעמידה באופן בלתי אמצעי על העובדה שהמדינה מכבדת את פסיקת בתי המשפט באופן גורף ומלא. כב’ הנשיא שפירא סבר כי אין צורך באף אחת מ-2 תצורות פגישה שהוצעו. למרבה הצער, לפגישה זו לא היו תוצאות בשטח. לפיכך, בעצה משותפת פנו עו”ד קוטב, עטילה ופיילס-שרון ליועץ המשפטי לממשלה בנושא (נשוב ונפנה לנספח ה-2 לעיל) ואף התקיים דיון בראשותו בנושא בתאריך 13.12.2020 שבסיכומו נאמר כי תיערך פנייה להתייעצות בנושא עם מנהל בתי המשפט.

• למען שלמות תיאור הדברים ובהתייחס לפרשת טורנר יצוין, כי ימים אחדים לאחר הפגישה עם כב’ הנשיא דר’ שפירא, התקיים דיון מעמיק מחודש ביחס לתיקים בראשות עו”ד עטילה, בהשתתפות עו”ד רזניק, הפרקליטה המטפלת בהליך ונציגי רשות המסים, בסיומה הוחלט, לפנים משורת הדין, כי המדינה תחזור בה מעמדתה בכל אחד מ-2 העררים, מנימוקים פרטניים בכל אחד מהעררים. נימוקים אלה היו שונים מהנמקתה של וועדת הערר כפי שהוצגה בדיונים המשפטיים שהתקיימו בתיק.

בהינתן מהלך הדברים עד אותה עת ובפרט הקביעה בשולי ההחלטה, כפי שצוטטה לעיל, כי וועדת הערר לא תזדקק לפנייה של המשיב ביחס לחזרה מעמדתו לאחר שמיעת הראיות, ומתוך כבוד לוועדת הערר, ובתיאום עם עו”ד קוטב, הוגשה לביהמ”ש הודעה מפורטת  חתומה בידי עו”ד עטילה ועו”ד פיילס-שרון (נוסח ההודעה מצורף כנספח ב’).

• לאחר קבלת עמדות העוררים (שהסכימו כמובן לקבלת העררים אך זאת בכפוף לחיוב בהוצאות) ומבלי לתת למדינה הזדמנות להשיב לעמדה זו כמתחייב בהוראות סדרי הדין כפי שהיו באותה עת, ניתן ביום 15.10.2020 פסק הדין המורה על קבלת העררים וזאת תוך חיוב המדינה בהוצאות העוררים בסכום מצטבר של 85,000 ₪ ורצוף בהערות שלמצער, ובכל הכבוד הראוי, מוטב היה לו לא היו נאמרות.

העתק פסק הדין מצ”ב ומסומן ו’.

• לאחר בחינת פסק דינה של ועדת הערר הוחלט, לא בלי לבטים, שלא לערער על חיובה של המדינה בהוצאות.

• מכל מקום, יש להצטער על כך שלפגישה עם כב’ נשיא בית המשפט, שהוא הממונה הישיר של כב’ השופטת, לא נשאו פרי; ויותר מכך יש להצטער על כך שדווקא הרצון הכן מצד הפרקליטות להציף את הקשיים שהפרקליטים חוו בניהול הליכים משפטיים בפני כב’ השופטת, כפי שדווחו על ידם, מעת לעת ולבחון עמו מהי הדרך המתאימה להביא לשיפור האווירה בדיונים, להקל על הקשיים עליהם דיווחו פרקליטים, ובדרך זו להחזיר את ההתנהלות המכובדת והמכבדת המאופיינת באולמות המשפט במחוז חיפה, על כנה, תורגמה ונתפסה בעיני כב’ השופטת כניסיון לפגוע, חלילה, בכבודה, להרע לה או לגרוע כהוא זה מכבודה. לא מניה, לא מקצתיה ולא משל היה.

• אין ולא היה כל פסול בפניה לריכוז הקשיים שהפרקליטים חוו בניהול הליכים משפטיים בפני כב’ השופטת, כפי שדווחו עליהם מעת לעת. כך, במיוחד, בשים לב למטרה שלשמה נתבקש הריכוז כפי שגם מצאה ביטוי שאינו משתמע לשני פנים במהלכים שננקטו על ידי הפרקליטות ביחס לאותם הקשיים.

• כפי שידוע, בוודאי, לכב’ הנציב, מצופה משופט היושב בדין כי יפגין מזג שיפוטי וינהג בנוכחים בדיון לפניו – בעלי דין, באי כוחם, עדים ובאי בית משפט אחרים – באורח מכובד, באורך רוח, במתינות, בסובלנות ובאדיבות, וישרה באולם בית המשפט אווירה נינוחה (וראו לעניין זה גם כלל 11 לכללי אתיקה לשופטים, התשס”ז – 2007). מקום שבו בעלי דין המיוצגים על ידי המדינה ו/או בא כוחם מדווחים על קשיים בניהול הליכים משפטיים בפני שופט מסוים, כי אז הממונים עליהם בפרקליטות, לא זו בלבד שהיו רשאים כי אם חייבים היו, לפעול, ללא דיחוי, להקל על הקשיים עליהם מדווחים הצדדים או הפרקליטים, ככל שניתן, כפי חובותיהם, מבלי לגרוע מן הכבוד וההערכה שרוחשים כלפי בית המשפט. לשם כך היה זה אך לגיטימי ביותר מצד הנהלת הפרקליטות לפעול לקיים בירור עובדתי מקיף וממצה על אודות הקשיים ובתוך כך לבקש כי תיפרס תמונה מלאה באשר לכך. ואם לא הייתה עושה כן, הייתה חוטאת לתפקידה – הן כלפי הפרקליטים שמצפים כי ההנהלה תפעל לקיים סביבת עבודה מכבדת, הן כלפי השופט מושא הקשיים, שזכאי ליהנות מחזקת ההתנהגות הראויה והמכבדת כלפי באי אולמו, והן כלפי המערכת ולמעשה הציבור כולו.

3. הטענה: השתקת פרקליטים שניסו להבהיר כי אין בפיהם טרוניה לכב’ השופטת –

16.        א.      לא ידוע ולא זכור למי מהנילונים כל ניסיון מתואם של פרקליטי המחלקה הפיסקאלית בחיפה להביע עמדה בפני עו”ד רזניק ו/או בפני עו”ד פיילס-שרון לפיה הם “אינם שותפים לתחושותיהם של עו”ד רזניק ועו”ד עטילה… וכי אין בפיהם כל טרוניה” אל כב’ השופטת. למרבה הצער, הפניות אליהן נחשף כל אחד מהנילונים, בנפרד ובאופן אישי, ביוזמתם של מרבית, גם אם לא כל פרקליטי המחלקה הפיסקלית היו הפוכות. דיווחים כאמור נעשו על ידי הפרקליטים, אם בישיבות מחלקה עתיות, אם בפניות אישיות לעו”ד פיילס-שרון ולעו”ד רזניק לאחר דיונים או עם קבלת פסקי דין, ואם בעדכונים שמסר עו”ד רזניק בתוקף תפקידו כממונה על התחום הפיסקאלי, שקבל אותם מפרקליטי המחלקה, ביוזמתם, ודיווחים שלו על קשיים שחווה, בעצמו, בהליכים אותם ניהל בעצמו בביהמ”ש בפני כב’ השופטת, הן לעו”ד עטילה והן לעו”ד פיילס-שרון.

• הדיווח על הדיון בפרשת טורנר היווה מבחינת עו”ד עטילה, עו”ד פיילס-שרון ועו”ד קוטב שיא לשרשרת דיווחים מתמשכת על קשיים כאלה ואחרים, כאמור.

בין הקשיים שהובאו לידיעת הנילונים נכללו קשיים לוגיסטיים – ובכללם – איחורים חוזרים של שעת תחילת הדיון בהשוואה למועד הזימון, הפסקות ארוכות בדיונים שהאריכו אותם, המתנה וביטול זמן רב בעקבות התארכות של הדיונים וניהול יומן הדיונים באופן שלא תואם את משך הדיונים בפועל; כמו כן דווחו קשיים בהתנהלות, בחלקם טכניים – למשל – היעדר נכונות להיעתר לבקשות שינוי מועדי הוכחות (בנסיבות ספציפיות בהן היה קיים קושי להעבירם מפרקליט לפרקליט) הנובע מנסיבות בלתי צפויות או מוצדקות (למשל -מפאת מחלה, או מפאת מבחן אקדמי באוניברסיטה במסגרת לימודים מתקדמים); ובחלקם קשיים מהותיים – למשל – היעדר נכונות לקבל הסדר דיוני שהושג בין הצדדים לאור ערעור באותו ענין שאמור להיות מוגש בידי המדינה  (ואשר הוגש) והתניית המשך הדיון ככל שיהיה צורך בכך בפסק הדין שיינתן בערעור, יחס מעליב ובוטה כלפי פרקליטים, לא פעם “צעירים” מאד, התבטאויות בלתי הולמות לפרקליטים על מנהליהם  בפרקליטות השולחים אותו להופיע בתיקים, הטלת מורא על הפרקליטים ועל רשות המסים, בין היתר בדרך של פסיקת הוצאות בשיעורים גבוהים, באופן ניכר, מהמקובל במחוז, אוירה קשה באולם במהלך הדיונים והתבטאויות פוגעניות כלפי רשות המסים ו/או הפרקליטים במסגרת החלטות ופסקי דין. לא נרחיב בתגובה זו על כלל ההתבטאויות שנשמעו מפי כב’ השופטת. ניתן ללמוד, ולו על חלק מהן, מן האמור בנספחים של התגובה וההתייחסות דנן.

• לאור האמור, ודומה כי כך עפ”י הגיון הדברים, הטענה כי היה ניסיון של פרקליטים נטולי טרוניה כלפי כב’ השופטת, להציג עמדה מטעמם, כאמור, וכי “הם הושתקו בעניין זה”, אינה אמת. אכן, לא כל פרקליטי המחלקה הפיסקלית דיווחו על הקשיים, אולם גם אלו שלא דיווחו על קשיים, מעולם לא הושתקו, בכל צורה שהיא.

• לדברים האמורים יש להוסיף, כי האווירה בפרקליטות האזרחית במחוז חיפה שונה בתכלית השינוי מהמתואר. התנהלות מסוג השתקה אינה מאפיינת את דרכי ניהול או את השיח המתנהל הפרקליטות במחוז חיפה וכלל אינה עולה בקנה אחד עם המציאות המוכרת ביחידה ובפרקליטות בפרט, בוודאי שכל אחד מהנילונים לא היה שותף לה.

מעבר לכך, אף אין בטענה כל הגיון או צורך באשר אין ולא הייתה למי מהנילונים, מעולם, כל כוונה להכפיש את כב’ השופטת או לנהל “מסע צייד” נגדה, כפי שצוין בתלונה. במילות התלונה ובסתירה לתוכנה אין ולא הייתה, מעולם, לכל אחד מהנילונים כל “אג’נדה נגד השופטת”.

אדרבא – מטרת הדברים הייתה הפוכה בתכלית – כפי שצוין לעיל – להפיס את דעתה של כב’ השופטת כי המדינה מכבדת את פסקי הדין שלה ושל מערכת המשפט ופועלת ליישומם (או לערעור עליהם במקרים המתאימים) ולהביא לשיפור האווירה השוררת באולם כדי לאפשר ניהול הליכים באופן מכבד ותקין כדי שהפרקליטים יוכלו לייצג באופן נאמן ומקצועי את רשות המסים בפניה, ועל מנת למנוע אפקט מצנן שיפגע באיכות הייצוג או ירתיע פרקליטים ביחידה מלעסוק בתחום הפיסקלי.

• בעניין זה לא למותר יהיה להפנות שימת הלב לעובדה שבמהלך שנת 2020 התבקשה הפרקליטות, כמי שהייתה צד לדיונים, להגיב ל-2 תלונות שהוגשו כנגד השופטת לנציב תלונות הציבור על השופטים בידי עורכי דין שייצגו נישומים בהליכים משפטיים שהתנהלו בפני השופטת והלינו על התנהלותה. עמדת הפרקליטות לא צידדה בתלונות אלה והציגה את השתלשלות הדברים אל נכונה, כפי תפיסתה. כך גם, לאחרונה, כשהוגשה בקשה לפסילת כב’ השופטת לדון בהליך פיסקלי שהובא בפניה, התנגדה הפרקליטות לבקשה, זאת בשים לב לכך שלא עלתה בקנה אחד עם ההלכות החלות בנושא פסלות שופט.

• יתר על כן, וכמפורט לעיל, הגם שלכאורה ניתן היה לשקול לפנות לנציב התלונות על השופטים, בתלונה כנגד כב’ השופטת, ביחס למקרים מסוימים, וזאת נוכח הפרות לכאורה של השופטת את האמור בכללי האתיקה לשופטים תשס”ז-2007, סברו מנהלי הפרקליטות ובהם גם הנילונים, כי מוטב שלא לנהוג בדרך זו, ונמנענו מלעשות כן.

4. ישיבת זום מחלקתית

17.        א.      עו”ד עטילה, מנהל המחלקה הפיסקאלית בפרקליטות המדינה,  יזם שיחה זו בשלהי חודש אוקטובר 2020 והיא נקבעה להתקיים במחוז חיפה ביום 5.11.2020. זאת כחלק משורת מפגשים שיזם עו”ד עטילה בכלל יחידות הפרקליטות, העוסקות בתחום הפיסקאלי, על רקע מגפת הקורונה.

• בזימון לישיבה שנשלח למשתתפיה מטעמו של עו”ד עטילה צוין, בין השאר, כי לאור המציאות השונה בעבודת הפרקליטים, עקב מגפת הקורונה, תכליתה נועדה “להשתמע ולשמוע מכם אישית על אודות ההסתגלות למצב החדש/ישן, על הקשיים שאתן חווים ולבחון ביחד עמכם דרכים להקל עליכם את המלאכה”

העתק מייל הזימון מצ”ב ומסומן “ז“.

• בישיבה נטלו חלק עו”ד עטילה והפרקליטים העוסקים בתחום הפיסקלי במחוז חיפה, ובהם גם עו”ד רזניק. פרקליטת המחוז לא השתתפה בה.

• בניגוד גמור למתואר בתלונה, “השופטת וינשטיין” לא הייתה כלל נושא יזום לדיון על סדר היום של המפגש, והמפגש כלל לא תוכן לעסוק בכך, אלא כאמור אך ורק במציאות החדשה שנוצרה בעקבות מגפת הקורונה שהתרגשה עלינו ובקשיים שהפרקליטים חווים בעקבות כך ולבחון דרכי התמודדות. כן יובהר כי שיחות בנושא זה התקיימו לא רק עם כל היחידות הפיסקאליות במחוזות השונים, אלא גם ברמת החטיבה האזרחית בכלל.

• במסגרת המפגש העלו חלק מפרקליטי המחלקה, ביוזמתם ומבלי שנתבקשו או נשאלו, קשיים שחוו במהלך ניהול הליכים בפני כב’ השופטת. למיטב זכרונם של עו”ד עטילה ועו”ד רזניק, לא היה בדברים הקצרים שנאמרו על ידי הפרקליטים כל תיאור חדש שלא היה ידוע או לא דווח, בזמן אמת, קודם לכן. השיח בנושא ככל שהתקיים, היה קצר ביותר ונעשה תוך שמירה מלאה על כבודה ומעמדה של כב’ השופטת. לא הועברו במפגש זה כל מסרים כנגד כב’ השופטת, כפי שנטען בתלונה, באופן עמום ומעורפל.

5. הטענה: אמירות עו”ד עטילה בפני פרקליטים בפרקליטות הפיסקלית

18. • בכל הכבוד הראוי מדובר בטענות כלליות ביותר שלא ניתן ללמוד מהן דבר וקשה להתייחס אליהן.

• לגופם של דברים, מעבר לכך שזהותם של אותם פרקליטים אינה ידועה כלל לעו”ד עטילה, הוא מתקשה מאד לחשוב כי האמרה המיוחסת לו, ולפיה, כביכול, “השופטת לא יודעת את מקומה”, נאמרה מפיו,  ובכל מקרה הוא שולל לחלוטין את האפשרות שהיא נאמרה, אם בכלל, בהקשר הדברים המתואר בתלונה, בזיקה להחלטות ולפסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט. לא זו בלבד שאמירה זו אינה מתיישבת עם יחסו המכבד של עו”ד עטילה, מאז ומעולם, לבית המשפט – וכל טענה אחרת אינה משקפת את תפיסתו, את דרך הילוכו ואת התנהלותו, אלא שעל החלטותיה של כב’ השופטת פתוחה הדרך בפניו להגיש ערעור לבית המשפט העליון, כפי שקורה לא אחת – והרי בידו הדבר, ועל כן אין הוא זקוק לאמרות כאלה ואחרות ובוודאי שלא בפני פרקליטים בפרקליטות הפיסקאלית – שלגבי זהותם הפנייה “שתקה ולא פירשה”. פשיטא: הרבה יותר סביר שהאמרה לא נאמרה מאשר נאמרה.

• יתירה מזאת, ואף זאת חיוני להבהיר– חוסר שביעות רצון מהכרעה שיפוטית לא הביא ולא יביא לעולם את עו”ד עטילה להתבטא כנטען. הדבר לא נעשה ואף לא ייעשה. וכל ניסיון לקשור בין הכרעה שיפוטית זו או אחרת לבין אמרה מסוג זה דינו דחייה גורפת ומוחלטת.

• ואומנם, כבר בפגישה עם כב’ הנציב עו”ד עטילה הבהיר את הדברים תוך ששלל את האפשרות כי האמרה המיוחסת לו נאמרה על ידו בהקשר המתואר בתלונה או בזיקה לכך, לאמור בזיקה להחלטות ולפסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט. בצד זאת, עו”ד עטילה ציין בפני כב’ הנציב – מבלי להרחיב יתר על המידה, זאת שכן כב’ הנציב אינו הגורם המתאים להעלות בפניו את הדברים – כי הובא לידיעתו של עו”ד עטילה לא אחת כי כב’ השופטת וינשטיין נוהגת להשמיע בפומבי בחוגים כאלה או אחרים, ומחוץ לכס השיפוט, אמירות קשות ביותר ולא מכבדות, לשון המעטה, תוך השמצות חסרות רסן, נגד פרקליטים פיסקאליים בפרקליטות מחוז חיפה. כפי שעו”ד עטילה הטעים בפני כב’ הנציב בשיחה שהתקיימה, מצופה מהיושב בדין – בגדר הציפיה הלגיטימית הנגזרת ממעמדו הרם ומקומו במערכת המשפט – לנהוג בבעלי הדין ובאי כוחם באורח מכבד, לשמור על כבודם בפני הבריות גם אם הוא חולק על הדרך הדיונית או המקצועית  שבה הם בוחרים לייצג את הלקוח שלהם ותגובתו להתנהגויות שליליות צריכה להיות מאופקת, מתונה וממתנת. כך בתוך אולם הדיונים וכך, במיוחד, מחוצה לו.

• על רקע האמור, ובצד זאת שעו”ד עטילה שב ומבהיר בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, כי אמרה מסוג זה אינה מתיישבת עם יחסו המכבד מאז ומעולם לבית המשפט – וכל טענה אחרת אינה משקפת את תפיסתו, את דרך הילוכו ואת התנהלותו; הרי ממרחק הזמן אין באפשרותו לשחזר או לזכור אם האמרה המיוחסת אליו נאמרה על ידו. אולם, ככל שנאמרה – והוא מתקשה מאד לחשוב שכך, כאמור – הוא שולל מכל וכל את האפשרות כי היא נאמרה בהקשר המתואר בתלונה לאמור ביחס להחלטות ולפסקי דין.

6.   הופעתה של עו”ד פיילס-שרון בהליך מס מתנהל (גם בעת הזו) בפני כבוד השופטת
7. • בפתח ההתייחסות לטענה זו יובהר, כי במסגרת תפקידה כפרקליטת מחוז הופיעה עו”ד פיילס-שרון ומופיעה מעת לעת בדיונים פרטניים בבתי המשפט במחוז (הן בביהמ”ש המחוזי והן בביהמ”ש השלום), בתיקים בעלי חשיבות מבחינת המדינה או בדיונים שמעוררים סוגיה רגישה כזו או אחרת, יחד עם הפרקליטים העוסקים בתיק.

• לתפיסת הפרקליטות, הצטרפותו של פרקליט מחוז לדיונים מסוימים והשתתפותו בהם, לא רק שאין בה דופי אלא היא מתחייבת במקרים המתאימים. אמנם, אין מדובר במעשה של יום יום, אך בוודאי שאין בו כל חריגות והוא אף מקובל על פרקליטי מחוז האזרחיים, בכל רחבי הארץ.

• מעורבותה הפעילה בתיק הרלוונטי (ע”מ 62149-03-19 וע”מ 50801-09-19 תשתיות נפט ואנרגיה בע”מ נ’ פקיד שומה חיפה) והופעתה של עו”ד פיילס-שרון לדיון בו נבעה מהחלטה לא שגרתית של כב’ השופטת בתיק בעל חשיבות מבחינת רשות המסים, שהוביל למהלך דברים ייחודי כמפורט להלן.

• בתמצית הקיצור יובהר כי עסקינן בערעורי מס הכנסה מאוחדים שהגישה חברה ממשלתית כנגד רשות המסים. המדובר בערעורי מס משמעותיים בהיקפם הכספי (סכום המס השנוי במחלוקת עומד על כ-80 מלש”ח) ובעלי השלכות רוחב אפשריות של ההכרעה המשפטית בסוגיה השנויה במחלוקת. על כן, מעת הגשתם עוד בשנת 2019, הוגדרו ערעורים אלה בפרקליטות, כתיק אסטרטגי.

• הואיל ועסקינן במחלוקת בין המדינה לבין חברה ממשלתית ובשים לב להנחיית היועמ”ש 6.1202 שתכליתה לייתר ככל הניתן בירור סכסוכים בין המדינה לבין חברה ממשלתית בערכאות, נעשה נסיון (לאחר הגשת ערעור המס בידי החברה) ליישוב הסכסוך, כאשר עוה”ד עטילה ועוה”ד ינקי קווינט שבאותה עת שמש מנהל רשות החברות הממשלתיות (להלן: “עו”ד קווינט“) מונו יחד לשמש כמיישבים מטעם היועמ”ש.

יובהר, כי בהתאם להנחיית היועמ”ש, אין למיישבי הסכסוך סמכות להכריע בין הצדדים אלא אך לנסות להביאם לידי הסכמה. במקרה הנוכחי לא עלתה משימת יישוב הסכסוך יפה והצדדים חזרו לדיון בפני ביהמ”ש והתיק חזר להישמע בביהמ”ש.

• תוך כדי שמיעת הראיות בתיק החליט ביהמ”ש להפסיק את הדיון בו והורה כי היועץ המשפטי לממשלה יידרש לשאלת יישוב הסכסוך וככל שהסכסוך לא ייושב, יתייצבו עוה”ד עטילה וקווינט לדיון הבא בתיק.

• לאור החלטה לא שגרתית זו, התקיימו דיונים בהם השתתפו, בין היתר, עוה”ד קוטב, עטילה, פיילס-שרון, רזניק והפרקליט המטפל וגובש נוסח הודעה מטעם היועץ המשפטי לממשלה, שלאחר אישורה בידי היועמ”ש דר’ מנדלבליט, הוגשה לביהמ”ש (העתק ההודעה מצ”ב ומסומן ח’). בהמשך אף הוגשה בקשה לביטול זימונם של עוה”ד עטילה וקווינט. בבקשה נמסר שעו”ד קווינט סיים תפקידו כמנהל רשות החברות הממשלתיות (העתק הבקשה מצ”ב ומסומן ט’). לבסוף, מטעם זה ביטל ביהמ”ש את הזימון שהוציא ל-2 מיישבי הסכסוך.

• לאור השתלשלות העניינים כמפורט לעיל, ובעצה אחת עם עוה”ד קוטב סוכם, כי בשים לב לחריגות הדברים – הן העובדה שנדרשה הגשת עמדה מטעם היועץ המשפטי לממשלה בעיצומו של ניהול שלב הראיות בתיק בעל רגישות רבה וחשיבות לרשות המסים, והן מפאת כבודו של ביהמ”ש, שאמנם ביטל את חובת התייצבות עוה”ד עטילה וקווינט לדיון, אך ברור מעצם ההחלטה, וכך הובנו הדברים – שבית המשפט ציפה כי גורמים בכירים יתייצבו להמשך הדיון בפניו ויתנו טעם לצורך בהכרעת ביהמ”ש במחלוקת – תצטרף פרקליטת המחוז ותתייצב לדיון הקרוב בתיק יחד עם הפרקליט המטפל.

• זה היה הרקע להשתתפותה של עו”ד פיילס-שרון בדיון ולטיעון מפיה במהלכו.

• יצוין, כי להתרשמותה של עו”ד פיילס-שרון, מזיכרונה, לאירוע שארע לפני חודשים רבים, כב’ השופטת כלל לא הביעה תמיהה או הפתעה מהופעתה בו ואף לא ביקשה לקבל כל הסבר לדבר. ככל שכב’ השופטת הייתה מעלה שאלה בדיון – ניתן היה ליתן את ההסבר המפורט מעלה על אתר והייתה נמנעת הסקת המסקנה כי יש לייחס משמעות שלילית נסתרת כלשהי להופעה זו, דבר שכמוסבר לעיל אין בו כל ממש.

• לא למותר יהיה לציין כי הדיון התקיים כסדרו ובסופו ניתנה החלטת ביהמ”ש על המשך ניהולו.

• הדיון בתיק ממשיך ומתנהל גם עתה.

7. הטענה: הרקע לאירועים מושא התלונה היא אי שביעות מפסקי דין שניתנו לטובת נישומים
8. • כפי שניתן להיווכח מהשתלשלות האירועים ומנספחי התגובה, המתעדים חלק מהדברים בזמן אמת, טענת כב’ השופטת המתיימרת לקשור בין הכרעות משפטיות שניתנו על ידה, בין כשופטת יחידה ובין כיו”ר וועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין, לבין כל המתואר בתלונה אינה אלא עירוב מין בשאינו מינו.

• הקשיים שחוו הפרקליטים אותם בקשו מנהלי הפרקליטות לפתור לא נגעו אלא לאווירה השוררת באולמות הדיונים, לקשיים לוגיסטיים וטכניים המקשים את ההתנהלות, ולאמירות פוגעניות בדיונים ובהכרעות, מקום בו אין הפרקליטות או רשות המסים מקבלות את המלצות בית המשפט באשר לדרך ניהול הדיון (להבדיל מההכרעות המשפטיות לגופן).

• כפי שהוסבר לעיל, סברו גורמי הנהלת הפרקליטות כי לא יהיה נכון לפנות לנציב תלונות השופטים בעניין, זאת מאחר שבקשו למצוא פיתרון לקשיים, באופן הוליסטי מערכתי ומכבד, בדרך של הידברות פנימית ולא בדרך של התנגחות, שיהיה בה, בסופו של יום, כדי לפגוע במערכת היחסים התקינה שבין הרשות השופטת לזו המבצעת, ועלולה אף להביא לפגיעה אפשרית בכב’ השופטת. למרבה הצער גישה ממלכתית זו, לא ננקטה ואינה ננקטת בידי כב’ השופטת, וחבל.

• סיכומו של דבר, אין אלא כדי לדחות מכל וכל את מסקנת כב’ השופטת בתלונה כי נעשה ניסיון להלך עליה אימים בשל חוסר שביעות רצון מפסיקותיה, ובכלל. זוהי מסקנה קשה, מרחיקת לכת, נטולת אחיזה במציאות, שאין בה שמץ של ממש ואף אין בכל השתלשלות המאורעות ולו רמז שיש לה אחיזה או קיום במציאות, וטוב היה כי לא הייתה מועלית.

• ברור אפוא כי דינה של טענה/מסקנה מרחיקת לכת זו הינו להידחות, מניה וביה.

8.   הטענה: אי כיבוד פסקי דין בידי רשויות המדינה במחוז חיפה
9. • מעבר לכל שנאמר עד כה בעניין זה במסגרת התגובה, שדומה כי די בו כדי להדוף טענה זו שחבל שכלל הועלתה, הרי שמדובר באמירה עמומה, בלתי מפורטת ואף כללית ומכלילה, שעה שהיא מתייחסת לרשויות המדינה במחוז חיפה מבלי לפרט, מעבר לאזכורה המפורש של רשות המסים, גורמים אחרים.

• ממילא, אין כב’ הנציב מוסמך להידרש לה, ואין מקומה להתברר בתלונה לנציבות התלונות על מייצגי המדינה בערכאות, מה גם שאין הנילונים הנמען הנכון לה.

• לא נחזור על האמור לעיל ונסתפק בכך שנציין שהפרקליטות מנהלת מדי שנה אלפי הליכים משפטיים בבתי המשפט בכל רחבי הארץ ובמחוז חיפה ורואה חשיבות עליונה בכיבוד מלא של מערכת המשפט, של כלל השופטים היושבים לדין ושל החלטותיהם. לדידה של הפרקליטות, אין בסיס להתרשמות ולמסקנה הבלתי מבוססת של כב’ השופטת, בדבר היעדר כיבוד החלטות, לא בידי רשויות המדינה בכלל ולא בידי רשות המסים, בפרט.

• על מנת לסבר את האוזן נשוב ונתייחס לפרשת טורנר שבה, לכאורה, סברה וועדת הערר בראשות כב’ השופטת כי עמדת המדינה בניהול ההליך מעידה לכאורה על אי כיבוד פסקי דיו, ואולם כפי שתואר לעיל, עמדת המדינה נסמכה על טעם ענייני מוכר בתחום דיני המס של עקרון סופיות השומה והפיכתה לחלוטה, ביחס לנישומים מושאי ההליך, שלא נקטו הליך במועד לתקיפת ההחלטה בעניינם. לא אי כיבוד פסיקת בית המשפט היה כאן כי אם מחלוקת משפטית כנה, שבסופו של היום לא הגיעה לכלל הכרעה.

• מכאן כי גם דין טענה זו להידחות.

9.   הטענה: מערכת יחסים עכורה במחלקה הפיסקלית
10. • דומה, כי כל ההתייחסות בתלונה, המאזכרת מערכת יחסים עכורה, כביכול, בין הממונה על התחום הפיסקאלי לבין פרקליטי המחלקה “ובמיוחד הוותיקים שבהם”, אין לה שמץ רלוונטיות לתלונה, ונראה כי היא שורבבה לתלונה מתוך תכלית זרה. לגופה אין בה ממש.

• כעובדה, לא ניתן להסכים כי אמירה זו משקפת באופן נאמן וכולל את מערכת היחסים במחלקה הפיסקלית בחיפה.

• ויובהר: כבכול מערכת יחסים הירארכית עשויים להתגלע, מעת לעת, מתחים נקודתיים, בין העומדים בראש המערכת לבין הכפיפים לו, בוודאי כאלה, שהינם מבוגרים ממנו ובעלי וותק מקצועי גדול יותר. יחד עם זה, ועם כל הכבוד, מתחים נקודתיים כאלה, אין בהם די כדי להכתיר את מערכת היחסים כעכורה. אף לא קרוב לכך, וכאמור אין בטענה ממש.

10. קיומם של מגעים בלתי מדווחים בין כב’ השופטת לפרקליט והצורך ואף החובה בזיהויו המיידי של הפרקליט
11. • תוכנה של התלונה חושף בעייתיות רבה בהתנהלות כב’ השופטת. עולה מהתלונה קיומו של שיח ישיר של כב’ השופטת – ביוזמתה, מחוץ למסגרת הדיונים ולצורך קידום עניין אישי שלה – עם פרקליט מהמחוז, אודות מנהליו, מבלי שהדבר נודע או דווח, לכל גורם שהוא בהנהלת הפרקליטות.

• לא זו אף זאת. לאור תוכן הדברים, מדובר, בהכרח, בפרקליט שעוסק בתחום הפיסקאלי, ומכאן נובע שבעוד כב’ השופטת מקיימת עם הפרקליט שיח, שבמסגרתו הוא מדווח לה לטענתה על הנעשה (לטענתה ולדבריה) במחוז, הוא ממשיך ומופיע בפניה, זאת מבלי שאף לא אחד מיתר הגורמים הרלוונטיים בהליכים בהם אותו פרקליט מופיע – הצד שכנגד ובאי כוחו, רשות המסים המיוצגת בידי הפרקליט, ומנהליו בפרקליטות – מודעים לדבר.

• מצב זה הינו מצב בלתי ראוי שיש בו, להבנתנו, פגמים מהותיים מעצם קיומו. מעבר להשפעה אפשרית על אופן הייצוג של רשות המיסים על ידי אותו הפרקליט, אזי הוא עלול, למצער, לפתוח פתח לטענות של צדדים שלישיים, לגבי טוהר ההליכים המשפטיים שהתנהלו בפני כב’ השופטת, בהם הופיע הפרקליט במהלך התקופה, שבה מתקיים הקשר הסודי והנסתר האמור. לא ניתן להותיר הדברים באופן זה עתה, משהמידע הובא לידיעת הנציבות והפרקליטות במסגרת התלונה.

• אין זאת אלא, שקיים צורך וקיימת חובה למסור, ללא דיחוי, את שמו של הפרקליט, על מנת להבטיח שיפסיק, באופן מיידי, מלהופיע בפני כב’ השופטת.

• לפיכך, מבוקש כי כב’ הנציב יורה לעשות כן, ללא דיחוי, על מנת שניתן יהיה להסיר את החשש מניגוד העניינים החמור שהתגלה.

11.   זימון פרקליטים לבירור ביחס לתלונה –
12. • עובר למשלוח תגובה זו, זימנה הנציבות שורת פרקליטים בפרקליטות האזרחית בחיפה להגיע לנציבות בעניינה של התלונה שבנדון, זאת מבלי שנודעה להם מהות התלונה.

• לאור הנחיית כב’ הנציב, נמנעו כלל הנילונים מלשוחח או מלמסור כל מידע אודות התלונה, למי מהפרקליטים המוזמנים.

• יחד עם זה, זה המקום לחזור ולבקש כי כב’ הנציב ישקול מחדש את הצורך בזימון הפרקליטים בפניו בנושא התלונה, לאור ההשלכות הקשות על התנהלות המחוז במהלך תקופת בחינת כב’ הנציב את התלונה והחשש מפגיעה במרקם היחסים החשוב בין מנהלי המחוז לבין הפרקליטים.

• מטבע הדברים, התנהלות בצלה של תלונה, שלא ידוע כלל מה טיבה, מיהם הנילונים בה, ושעה הנילונים אינם יכולים לשוחח או למסור כל פרטים אודותיה – כמתבקש וכמתחייב לשם שמירת טוהר הליך הבירור, וכמובן לאור הנחיית כב’ הנציב – יוצרת מתח מיותר, פוגעת במרקם היחסים ומשרה אווירת חוסר אמון ביחידה, שספק גדול אם קיימת תועלת משמעותית בצידה.

• מעבר לכך, יש להבין כי זימון הפרקליטים גורם להם להיקלע לכף הקלע – בהינתן שכב’ השופטת הינה השופטת היחידה, אשר שומעת את תיקי המסים במחוז, ברי כי ככל שהתלונה תידחה (כפי שמן הדין שיקרה לגבי כל הנטען בה) ייתפסו כל הפרקליטים כמי שסייעו, באופן כזה או אחר, להביא לדחייתה ועובדה זו כשלעצמה עלולה לפגוע בהם.
• בנסיבות בהן התלונה אינה מבוססת אלא על עדות מפי השמועה של גורם אנונימי מחד גיסא, למול גרסתם המכחישה הברורה והחדה של הנילונים, מאידך גיסא, נראה כי זימון הפרקליטים אינו דרוש ונראה שרב הנזק על התועלת במימושו, ועל כן מתבקש כב’ הנציב לשקול מחדש הצורך בכך ולבטל את הזימונים.

• מבלי לגרוע מכל האמור והמבוקש בתגובה דנן לעיל, במענה לבקשת כב’ הנציב במכתבכם מיום 11.8.2021, והגם שדומה כי פרטיהם כבר ידועים לנציבות, נציין, למען שלמות התמונה, כי הפרקליטים שהיוו חלק מהצוות הפיסקאלי במחוז חיפה – במועדים הרלוונטיים הנטענים לאירועים – הינם: רונית ליפשיץ, דנה גורדון, שאול כהן, אופיר סרולוביץ, ריצ’ארד סלאח, יוסף דאוד, למא שקור, לינוי רוזנר – מיחידתנו, וכן ענבל בר און, מהמחלקה הפיסקאלית בפמת”א (אליה עברה מיחידתנו בחודש 1/2021).

12. לסיכום
13. • א. על פי כלל העובדות הידועות והמוכרות לנילונים – לא נפל רבב בהתנהגות מי מהם ומן הדין להימנע מבירור התלונה בשל טעמי הסף או לדחות את התלונה ולקבוע כי אינה מוצדקת, לגופה.

• ב. לא ניתן לסיים תגובה זו מבלי לומר כי הגשת התלונה לכב’ הנציב – תוך ייחוס התנהלות חמורה לנילונים, עובדי ציבור וותיקים ומשרתי ציבור בתפיסתם, המבצעים את עבודתם באמונה, בנאמנות, בערכיות ותוך בחינה זהירה והפעלת ביקורת עצמית גבוהה, הנובעת מתפקידם והאחריות הרבה המוטלת לפתחם – בהתבסס על פירורי מידע, אמירות מפי השמועה, תחושות סובייקטיביות וייחוס מסקנות מאירועים שונים, מבלי לערוך, תחילה, בירור עובדתי ישיר שלהם ותוך סירוב לקיים כל הידברות בלתי אמצעית הינה מעשה מוקשה, פוגעני ומסוכן.

• ג. למרבה הצער, בנסיבות אלה, דומה, כי אין מנוס מהמסקנה כי דווקא מטרת הגשת התלונה וההתעקשות על בירורה עד תום, היא שנועדה להלך אימים על הנילונים, תוך שימוש לא ראוי, במוסד נציבות התלונות על מייצגי המדינה בערכאות.

בכבוד רב

העתק:

[1] הצעות חוק הממשלה,  – 1040י”ח באדר ב’ התשע”ו, 28.3.2016, עמ’ 992, פסקה רביעית.

[2] שם, בעמ’ 996, פסקה שלישית. בהצעת החוק מדובר בסעיף 11 (א).

[3] לפירוט מעמיק של הסבר עמדת המדינה והעובדה שלא היה מקום לייחס למדינה אי כיבוד פסקי דין בנסיבות המקרה הנדון, נפנה להודעה שהוגשה לוועדת הערר בתיק זה ביום 4.10.2020 המצ”ב ומסומן ב’.

[4] העתקי נענה בכתב במיילים שנשלחו בידי מספר פרקליטים לעו”ד רזניק מצ”ב ומסומנים ג’ 1-3. מטעמים של שמירת פרטיות הפרקליטים הושחרו פרטים מזהים.

PDF