במרץ 2024 אף אחד לא שם לב לכתבת ליקוקי תחת פמיניסטיים של העיתונאית זבל מגלובס, נטע סרוסי, שראיינה את הפצ”רית יפעת תומר ירושלמי, ועשתה לה כתבת יחסי ציבור פמיניסטית.
בכתבה סיפרה הפצ”רית בגאווה ש”בבוקר 7 באוקטובר הרבה דברים עדיין לא היו ברורים, אבל ההבנה שמשהו חריג מתרחש הספיקה כדי להטיס את האלופה יפעת תומר-ירושלמי, הפרקליטה הצבאית הראשית, היישר לבור בקריה. תוך שעות ספורות כבר היו כ-100 מפקודיה, עורכי דין בסדיר ובמילואים, בכל המוקדים החשובים ללחימה: מהפיקודים והאוגדות, דרך חיל האוויר והים, ועד לאגפי המבצעים והמודיעין. משפטנים, מסתבר, הם מצרך מבצעי לא פחות מבוקש מטנקים”.
הכתבה עצמה היא היא חלק משטיפת מוח קבועה בגלובס שנשים הן פורצות תקרת זכוכית, חכמות, מוצלחות, הישגיות, וכנהוג בז’אנר של הסיסטרס, מהללים אותה ומשבחים על ההישגיות שלה, שהיא “אלופה בצה”ל”, והאישה הראשונה בתפקיד פצ”ר, ושהיא תורמת להגנה על מדינת ישראל בידע שלה וביכולות שלה, ושהיא כל כך חשובה שבלעדיה מפקדי צה”ל לא יכולים לזוז מילימטר….
וגם שהיא זו שקובעת באיזה מטרות לנגוע, והיא זו שמגנה על חיילי צה”ל מצווי מעצר בינלאומיים (שהרי הנחת היסוד היא שישראל היא מדינה פושעת ולכן את חקירת פשעי ישראל צריך לחקור בישראל כדי למנוע מזרים לחקור…. ככה היא חושבת)…. ושהיא השכפ”ץ של צה”ל מפני צווי מעצר בינלאומיים.
יועצת למגדר כוס וציצי מעכבת את ההתקפיות של צהל ב 7/10
להזכירכם: הפצ”רית יפעת תומר ירושלמי לא מגיעה עם הכשרה בדיני לחימה. היא היתה יועצת מגדר. יועצת לענייני כוס וציצי בצה”ל, עד שהקפיצו אותה להיות פצ”רית, מעל מי שהיה סגן פצ”ר.
וכך בזכות היעוץ המגדרי-פמיניסטי שלה, כל הלחימה ביום מרחץ הדמים, כולל יציאה למרדף חם בתוך עזה אחרי חטופים, וכולל אונס בקיבוצים, מוצבים ובנובה עוכב בגלל ההכשרה הפמיניסטית של הגברת… היועצת למגדר. איזה בידור. צה”ל הפך סוגד למנוש, ולמגדר, והפך פוסיקט עלוב מלא פרעושים שכולם בעולם נגעלים ממנו. ואנחנו לא מתכוונים לכוחות בשטח המופלאים. אנחנו מדברים על הקצונה התבוסתנית.
100 משפטנים מסדיר ומילואים הוקפצו ב 8 בבוקר ב 7/01/2023 לתת יעוץ נגד חוסר לגיטימציה?
בואו נפענח מה היא אומרת. תוך שעות ספורות הזניקה 100 משפטנים לייעץ לצה”ל “יעוץ אפקטיבי”. זה אומר שהייעוץ שלה התחיל בין 8 ל 9 בבוקר.
תחשבו כמה נשים אפשר היה להציל מאונס, אם היא לא היתה מעכבת את ההתקפיות של צה”ל בבוקר האיום והנורא.
ולפני שהואילה לצאת מהבית, האם שלחה ווצאפים או טלפונים שיחכו לה ולא יעשו כלום עד שהיא מגיעה???? ב 6:30 בבוקר? ב 7:00 בבוקר????
מישהו חוקר אותה על מה שהיא מספרת בגאווה?
איזה יעוץ משפטי אפשר לתת כשאת לא יודעת מה קרה בדרום?
שנית, מה זה יעוץ אפקטיבי? מנין היא יכולה לדעת ב 8-9 בבוקר ה 7 באוקטובר מה אפקטיבי? הרי באותו בוקר בכלל לא ידעו שכל הנשים בכל הקיבוצים שנרצחו נאנסו ע”י חמסניקים, ואותו דבר במוצבי צה”ל שנכבשו ובפסטיבל הנובה.
אנשי זק”א אמרו שבכל בית בקיבוצים היו שלוליות של שפיך, ובכל בית היו נשים שרופות או כאלה שחתכו להם איברי גוף, כולל כוס וציצי, וגם החדירו שם מזלגות וסכינים שחוממו באש בכוס ובתחת.
אילולא העיכוב שיפעת תומר ירושלמי גרמה, כמה נאנסות כאלה (וגם גברים שנאנסו וחתכו להם את האשכים) אפשר היה להציל?
והיא בכלל לא ידעה שזה מה שקרה. צה”ל הסתיר את האונס במשך לפחות 3-4 חודשים בטענה של חשש לפגיעה בצנעת הפרט של המתים. איך אפשר לייעץ כשאת לא יודעת את העובדות?
ובכלל מתי נתנה הוראה להשתיק את פרסום מעשי האונס על סמך חשש לצנעת כבוד המת? למי נתנה את ההוראה הזו? לצנזורה?? מה הקשר בינה ובין הצנזורה הצבאית??????
מה יפעת תומר ירושלמי תדרכה את ה 100 משפטנים לפני שיצאו לדרך?
אלה שהיו בבור בקריה, מה הם עשו עד שהפרינצס הגיעה? ואם היא שלחה 100 משפטנים, סביר להניח שנתנה להם תדרוך מראש. מה היא תדרכה אותם? איך בכלל העיזה להתערב כשלא היתה לה ידיעה על היקפי החדירה, כמות המחבלים, כמות הטויוטות, כמויות הרימונים וה RPG… לא ידעה כלום ותדרכה 100 משפטנים?
מי ביצע את צלצולי הקריאה ל 10 משפטנים שירוצו בבוקר לתת יעוץ? האם יש לה ווצאפ קבוצתי? אם כן צריך לתפוש את הווצאפ הזה.
ומי הם היו? אנשי הפצ”ריה ומילואימנקים מהפצ”ריה שהיא הקימה משנתם והקפיצה?
במקום לשלוח אותם דרומה להילחם בנוחבות פיסית בקרבות, להעמיס ניצולים שברחו צפונה, שלחה אותם להילחם במפקדים שניסו איכשהו לעכל מה שקרה למדינה, בשם זכויות הנוחבה לפי הדין הבינלאומי (שהנוחבות לא כיבדו מעולם).
איך היא ידעה באותו בוקר שצריך להתכונן לחוסר לגיטימציה בינלאומית?
היא גם אומרת שהמוטיבציה לייעוצים היתה כדי לתת לצה”ל את הלגיטימציה הבינלאומית. איך היא ידעה ב 8 בבוקר של ה 7 באוקטובר שבכלל תהיה שאלה של לגיטימציה בינלאומית לפעולות צה”ל (שבעצם בכלל לא פעל), כאשר אלפים נרצחים ונפצעים במרחץ דמים ברברי שלא נראה בעולם מאז ימי היטלר?
האם גם היא ידעה, כמו האחרים, שהצפי היה לכניסה ל 2 קיבוצים בלבד ועל סמך זה נתנה את התדרוכים שלה?
האם היא עצמה לא קיבלה אורגזמה מהמתקפה הזאת שבזכות זה אפשר יהיה להפיל את ביבי? הרי יום קודם לכן כל מקהלת קפלן זימרה שלא יהיו חיילים ולא יהיו טייסים…. אז האם באותו בוקר היא לא ידעה שבכירים בצה”ל בכלל לא רוצים להגיע ולהילחם בנוחבות, כי זה משרת את המטרה של המלחמה בדיקטטורה? ז”א להציג את ביבי ככישלון בביטחון רק בגלל שלא ביטל את חוקי הרפורמה שהם הפגינו נגדם?
נספר לכם ברמיזא שנבדק גם קשר בינה ובין המרגל אסף שמואלביץ.
כשבאה אחת כמו תומר ירושלמי לייעץ המפקדים חוטפים שיתוק: סינדרום אלאור עזריה
כולם יודעם שהפצ”ריה רדפה את אלאור עזריה כדי לעשות ממנו מקרה לדוגמא. לכן כאשר פצ”רית מגיעה לבור בקרייה ליעוץ בבוקר, כולם חוששים ממנה שהיא לא תפתח נגדם הליכים כמו שהחברים שלה פתחו נגד אלאור עזריה.
אף מפקד צה”ל לא מעיז לתת פקודה עד שהיא לא מאשרת אותה, כי אחרת אותו מפקד יגמור בכלא עם משפט צבאי כמו אלאור עזריה.
אף אחד לא שמח לראות את הפרצוף תחת שלה בבוקר ה 7/10 כי היא מפחידה. בכלל מי ביקש ממנה להתערב ולחוף את האף שלה?
להלן הכתבה בגלובס של נטע סרוסי (ליקוקי סיסטר לסיסטר) מתאריך 9/3/2024
נטע סרוסי החליפה את גרינצי פיצקי בגלובס ככתבת משפטית. לפני זה היה כתבת זוטרה ב”שקוף” מיזם העיתונות של הקרן החדשה לישראל (סניפי קפלן). הסיבה היחידה שקיבלו אותה לגלובס כי היא מוכנה למשכורת 9,000 ש”ח בחודש.
יפעת תומר ירושלמי האלופה שקובעת באילו מטרות של חמאס מותר לצה”ל לפגוע
שעות אחרי שהחלה מתקפת חמאס, התייצבו עשרות משפטנים בפיקודים ובאוגדות, כשמטרתם ברורה: ייעוץ אפקטיבי ללחימה • בראיון בלעדי מספרת האלופה יפעת תומר-ירושלמי, הפרקליטה הצבאית הראשית הראשונה בצה”ל, על חשיבות הדין במלחמה ובשגרה וגם על הדרך שלה לצמרת הפיקודית • הנשים המשפיעות
בבוקר 7 באוקטובר הרבה דברים עדיין לא היו ברורים, אבל ההבנה שמשהו חריג מתרחש הספיקה כדי להטיס את האלופה יפעת תומר-ירושלמי, הפרקליטה הצבאית הראשית, היישר לבור בקריה.
תוך שעות ספורות כבר היו כ-100 מפקודיה, עורכי דין בסדיר ובמילואים, בכל המוקדים החשובים ללחימה: מהפיקודים והאוגדות, דרך חיל האוויר והים, ועד לאגפי המבצעים והמודיעין. משפטנים, מסתבר, הם מצרך מבצעי לא פחות מבוקש מטנקים.
“התפקיד המרכזי הוא ייעוץ משפטי אפקטיבי שיאפשר להשיג את מטרות המלחמה”, היא אומרת בראיון.
“זה בא לידי ביטוי במענה לשאלות כמו ‘איזו מטרה חוקית?’, ‘האם אמצעי הלחימה חוקי?’, וגם בקביעת מדיניות האש המטכ”לית”.
המשפט, היא גורסת, היה מההתחלה נדבך מרכזי. “מהרגע הראשון הבנו שהרכיבים המשפטיים קשורים בקשר הדוק ללגיטימציה שתינתן בעולם לפעילות המבצעית של צה”ל ובאפשרות להשיג את מטרות הלחימה”.
כשתומר-ירושלמי אומרת “הבנו”, היא לא מתכוונת רק למשפטנים, אלא גם למפקדים בשטח.
“כשהייתי קצינה צעירה היינו שומעים לפעמים אמירות של מפקדים כמו ‘אל תגיד לי מה לא, תגיד לי מה כן’. היום אנחנו במציאות שונה. אם אנחנו מסתכלים בתמונה הכוללת – חלק הארי מבין שהשיקול המשפטי הוא חלק מהליך קבלת ההחלטות. אין הורדות ידיים ואין מאבקי כוח. יש הבנה שפעילות בהתאם לדין היא חלק ממרחב הפעולה של צה”ל”, היא מסבירה.
יפעת תומר-ירושלמי (49). אישי: נשואה ואם ל-3, גרה ברמת השרון. מקצועי: הפרקליטה הצבאית הראשית, עורכת דין, שימשה בשורת תפקידים בצה”ל ב-28 השנים האחרונות, בהם שופטת צבאית, יועצת הרמטכ”ל לענייני מגדר וראש מחלקת ייעוץ וחקיקה
“המפקדים בצה”ל מחויבים לדין ובתוך זה לדין הבינלאומי. זה חלק מהדנ”א של צה”ל. טוהר הנשק היה חלק מרוח צה”ל הרבה שנים לפני שקם בית הדין הפלילי בהאג. אני גאה להגיד שגם במלחמה הזו, שהיא מהקשות והמוצדקות במלחמות, הצבא פועל לפי דין ובזה הוא מאמין.
האם בתוך זה אין מקרים חריגים של הפרות דין? מקרים שבהם יש מישהו שחושב שהייעוץ המשפטי מגביל? ודאי שיש. המלחמה הזאת מערבת מספר עצום של משרתים בסדיר ובמילואים, וזה כמובן עניין גדול ומורכב. אבל בסוף אלה מקרים חריגים ובודדים. אם אני מסתכלת על הדעה השלטת בפורום מטכ”ל, ושל הרמטכ”ל בראשו, יש הבנה עמוקה של חשיבות השמירה על הדין”.
ובכל זאת, גם היא מודה שהקרב על הלגיטימציה ללחימה גדול פעמים רבות מהמשפט. “אין ספק שהתמונה הכוללת יותר רחבה. שאלת הלגיטימציה היא שאלה מדינית ודיפלומטית של מאבקי כוח, ולא תמיד נקייה מאינטרסים והטיות. אז בשאלה אם המשפט הוא רכיב חשוב – התשובה היא כן, אבל הוא לא הכול. בכל מקרה, הייעוץ המשפטי הוא מחייב”.
תומר-ירושלמי אף מזכירה שהדברים גם עולים בתקשורת עם כל בעלות הברית של ישראל. “בשיח עם האמריקאים למשל תמיד מוזכרת הדרישה שישראל תמשיך לעמוד בדין הבינלאומי, והציפייה שישראל תמשיך להיות יהודית ודמוקרטית. גם במאבק הקשה הזה מצופה מאיתנו לשמור על צלמנו ועל דמותנו”.
“המפקדים יודעים לכבד כשאנחנו מציבים להם גבולות”
תומר-ירושלמי (49) היא עורכת דין המנהלת את אחד הגופים המשמעותיים בצה”ל ואת אחת היחידות המשפטיות המרכזיות והמורכבות במדינה, המקבילה במובנים רבים לייעוץ המשפטי לממשלה. היא הקצינה השנייה בהיסטוריה של צה”ל, מבין שלוש סך-הכול, שקודמה לדרגת אלוף והיא אחת משתי הנשים היחידות המכהנות כיום בפורום מטכ”ל. לשאלה האם היא מרגישה שם בבית, היא משיבה בחיוב: “יש יחסי רעות ואמון בפורום. זה פורום שמתנהל בו שיח פתוח של ריבוי דעות, שיח מקצועי שכל אחד נותן בו את האינפוט שלו”.
ומה קורה כשאת צריכה לומר להם “לא”?
“אני נוהגת לומר שאנחנו (הפרקליטות הצבאית – נ”ס) גם שותף וגם שומר סף. אני חברה בפורום מטכ”ל וחלק מעיצוב המטרות והיעדים. אנחנו קשובים למפקדים והם קשובים לנו. גם בשגרה שאין בה מלחמה אנחנו רוצים להבין מה היעד, ולעזור למפקדים להגיע אליו. איפה זה הופך משותף לשומר סף? כשצריך להציב גבולות. התפקיד שלנו הוא לומר בסוף מה מרחב הפעולה המקסימלי שיש למפקד.
“יש פעולות שלא נמצאות בסמכות מפקד ומצריכות פעולה של דרג מדיני. יש זכויות של חיילים שלא ניתן לפגוע בהן, ולכן אנחנו נאלצים לומר ‘פה זה לא יכול לקרות’. אבל בעיניי מתוך העובדה שאנחנו יושבים בחדרי קבלת החלטות, מכירים את העשייה ומנסים למצוא פתרונות – המפקדים גם יודעים לכבד אמירת ‘לא'”.
תומר-ירושלמי אומנם מרגישה בנוח להציב גבולות למפקדים, אך עד שהגיעה למעמד הזה היא עברה דרך ארוכה. כבר מגיל צעיר היא ידעה שהיא רוצה להיות עורכת דין, ולכן הבחירה במסלול העתודה, שכולל התחייבות לשנות מדים ממושכות היה טבעי עבורה. היא מתארת איך גם בשלבים מוקדמים הזדמן לה לעסוק בסוגיות מרכזיות, ללמוד ממשפטנים מהשורה הראשונה וגם לראות נשים בכירות ומרשימות שמחזיקות בעמדות מפתח.
לאחר העתודה המשיכה תומר-ירושלמי בשורה ארוכה של תפקידים בכירים. מי ששימשה שנים רבות תובעת צבאית (שאמונה על העמדה לדין של חיילים, למשל) התקדמה בהמשך לראש מחלקת ייעוץ וחקיקה, שופטת צבאית ובתפקידה האחרון אף עשתה שיפט למחוזות חוץ-משפטיים ושימשה יועצת הרמטכ”ל לענייני מגדר. אולם, אחד התפקידים שהשפיעו עליה יותר מכל, שהיה מבחינתה “נקודת מפנה”, הוא תפקיד שדווקא מילאה בשלב מוקדם בדרך – עוזרת לפרקליט הצבאי הראשי מנחם פינקלשטיין.
היא הייתה אז סרן בשנות ה-20 לחייה, אבל כבר נחשפה לכל נדבכי עבודת הפרקליטות. מעבר לכך, השנים הן שנות האינתיפאדה השנייה, והרבה מהדין שנראה לנו היום מובן מאליו התפתח אז בשולחנות של הקריה. “אירועי ‘גאות ושפל’ ומבצע ‘חומת מגן’ גררו שינוי פרדיגמטי בתפיסות: הכרה בכך שלא מדובר בהתקוממות עממית אלא בעימות מזוין שכולל אירועי טרור ומחייב סט שלם של זה כלים משפטיים שונים”, היא מסבירה.
לדבריה, הפרקליטות הצבאית הייתה חלוצה בעולם בפיתוח של התחום, והרבה מחוות הדעת שנכתבו בה בשנים ההן הפכו מרכזיות ביותר, בטח בימים שאחרי אירועי 11/9. בין חוות הדעת שהיא מזכירה, ישנה גם זו שקבעה שניתן לבצע סיכול ממוקד, כלומר שיש דבר כזה הגנה עצמית מקדימה. “כמובן שאחרי זה בית המשפט העליון הוסיף, פיתח קומות נוספות ושיכלל, אבל אנחנו גאים בכך שהרבה מהפסיקה הביטחונית התחילה פה”.
“גם קצינים רוצים להיות הורים. זה מעסיק את המטכ”ל”
הרבה עבר מאז, גם בעולם המשפט, גם בגזרות שישראל נלחמת בהן, וגם אצל תומר-ירושלמי, שיש לה היום פקודים ופקודות שזוכים להתעסק בסוגיות מפתח בגילאים צעירים. הגאווה שלה במקום שהיא נמצאת בו היא מעבר להצלחה אישית – היא מאמינה באופן עמוק בגיוון כערך, לא רק בהיבט המגדרי. לדבריה, הפרקליטות הצבאית עצמה נחלקת בערך 50:50 בין גברים ונשים, משרתים בה, לצד יהודים, גם בדואים ודרוזים, יש בה חיילים מחתכים סוציו-אקונומיים מגוונים, וגם הפריסה הארצית של המשרתים מאוד רחבה. “גיוון מביא לתהליך קבלת החלטות איכותי יותר”.
הראיון הזה, מזכירה תומר-ירושלמי, מתקיים בסמוך לשלושה מינויים בכירים ותקדימיים של נשים באגף התקשוב, בחיל תותחנים ובחיל האוויר, שם תשמש מפקדת בסיס ראשונה. המינויים מתווספים לכך שיושבות לראשונה בפורום מטכ”ל שתי נשים, ולמספר שיא של נשים שמעורבות בלחימה הזו, גם בתפקידי מילואים. ועדיין, ברור שהדרך עוד ארוכה.
אני מניחה שכבר הרבה שנים את נשאלת איך אפשר לשלב בית ועבודה, למרות שהמקבילים הגברים שלך לא נשאלים על כך.
“בעבר השאלות של ‘איך מאזנים בין בית לקריירה או לשרות צבאי תובעני’ היו שאלות שיותר העסיקו נשים והופנו כלפי נשים, אבל היום ב-2024 זו סוגיה חוצת מגדר. ההבנה שגם גברים רוצים להיות קצינים מצטיינים, הורים טובים ובני זוג טובים היא סוגייה שמעסיקה את כל הדרגים, עד פורום מטכ”ל”.
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001472972
הנה פה יפעת תומר ירושלמי פצרית הנוחבות, שהיתה סך הכל יועצת משפטית בצה”ל לענייני כוס וציצי, מענטזת בחתונה של מריוס נכט ביוון.
מאמר של עקיבא ביגמן במידה
הפרוגרסיבית הצבאית הראשית
האירועים היום בשדה תימן הם שיא בסדרת החלטות שערורייתיות של הפרקליטה הצבאית הראשית יפעת תומר-ירושלמי
מאז כניסתה לתפקיד הפרקליטה הצבאית הראשית יפעת תומר ירושלמי לא פספסה הזדמנות להוביל פוליטיזציה, קיטוב והקצנה של המערכת בראשה היא עומדת. תחת הנהגתה הפכה הפרקליטות הצבאית לסניף של האג, גוף עוין הפועל להחדיר בתוך הצבא אינטרסים זרים ולפגוע ברוח הלחימה.
האירוע היום בשדה תימן מספק את כל המידע שצריך לדעת על תפיסת ההפעלה של תומר ירושלמי. אין בפנינו את מלא העובדות, אבל נניח לצורך הדיון שכלפי הלוחמים שנעצרו עומדים חשדות חמורים דיים המצדיקים חקירה ומעצר. בניגוד לתעמולת השמאל שנשמעת היום, איש לא טוען שאין גבולות להפעלת כוח ושאין מצבים בהם גם לוחמים עוברים על החוק וצריכים להיענש. אבל גם אם נקבל את ההנחות הללו, שכאמור טרם הוכחו, התנהלותה של תומר ירושלמי מבזה וחסרת תקדים.
הנה מה שאנחנו יודעים: מדובר בלוחמי מילואים, המופקדים מזה חודשים ארוכים על משימה כפוית טובה של שמירה על השפלים שבמחבלים. אם גובשו חשדות נגד מי מהם, יש דרך להגיע לחקר האמת. פונים למפקד היחידה באופן דיסקרטי, מתאמים חקירה, ומבצעים את העבודה בצורה מכובדת וראויה. תחת זאת החליטו בפרקליטות הצבאית לבצע פשיטת בזק, משל המילואמיניקים הללו הם עבריינים בארגון פשע או מחבלים בעצמם. מדוע לנהוג כך? מה החשש? שיברחו למחתרת? שיצאו לחו”ל?
אבל ככה בדיוק רואה תומר ירושלמי את תפקידה של הפרקליטות הצבאית ביחס לצבא, ואת מקומה של מערכת המשפט ביחס לעם. אלו לא גופים משלימים. המערכת בראשה היא עומדת לא נועדה לשרת את הלוחמים, לפעול יחד איתם ולהגן עליהם מפני הליכים עוינים, אלא להיפך: היא עצמה ההליך העוין. הפרקליטות עוינת את הלוחמים, ורואה בהם אנשים מסוכנים שיש לפעול בנחרצות לרסן אותם שמא יבצעו פשעים.
כזה הוא מכתב האזהרה שהוציאה תומר ירושלמי בפברואר, מכתב שנשלח באופן פומבי המיועד אל מפקדי וחיילי צה”ל ומזהיר מפני ביצוע פשעי מלחמה:
נתקלנו גם במקרים פסולים של התנהלות החורגת מערכי צה”ל ומן הפקודות. בתוך כך, נכללות התבטאויות לא ראויות, המעודדות תופעות פסולות; הפעלת כוח בלתי מוצדקת מבצעית, לרבות כלפי עצורים; ביזה, הכוללת שימוש או הוצאת רכוש פרטי שלא לצורך מבצעי; והרס רכוש אזרחי בניגוד לפקודות. חלק מהאירועים חורגים מהתחום המשמעתי, וחוצים לרף הפלילי.
במידה ויש חשדות, היא צריכה לחקור, ובמידה ויש עבירות גם להעמיד לדין. על זה כאמור אין חולק. אבל מה תפקידה של “אזהרה” פומבית חסרת תקדים כזו? מה היא נועדה להשיג? האפקט שלה, מעבר להילה שתומר ירושלמי מנסה לייצר לעצמה, הוא אחד: הצבתה של הפרקליטות הצבאית כנגד הלוחמים. הפרקליטים ותומר ירושלמי מצד אחד, הלוחמים מהצד השני.
המכתב שלה, שמוען למפקדים, נועד לגייס אותם למערכה נגד חייליהם. “אבקש לשוב ולהדגיש את התפקיד החיוני השמור למפקדים ביחס לאירועים חריגים אלה”, היא כותבת, ומדגישה את הצורך ב”דיווח על המקרים לגורמי האכיפה המוסמכים מייד עם התרחשות”, “ההיוועצות טרם תחקור אירועים חריגים, על מנת שלא לשבש את החקירה הפלילית”, ו”שיתוף פעולה עם גורמי מנגנון הבירור המטכ”לי”.
לכך יש להוסיף גם את חקירתם של הלוחמים שנחשדו ברצח מחבלי נוחבה, שעוררה הדים לאחרונה ואף הובילה לדיון חירום בוועדת חוק, חוקה ומשפט של הכנסת. על אף שמדובר בהחלטות של פרקליט המדינה ולא הפרקליטות הצבאית, רוח המערכת בנושאים האלו ברורה: הלוחמים חשודים עד שלא יוכח אחרת.
מדיניות החקירות הזו הובילה למכתב זועם ששלחו עשרות מג”דים בסוף חודש יוני לרמטכ”ל בו הם מלינים על פלישה של המשפטנים לתחום האחריות הפיקודי. לטענתם, למרות טיפול נחרץ בהפרת הפקודות, כולל “להדיח חיילים מלחימה ובמקרים חמורים יותר אף להכניסם לכלא”, במקרים רבים החיילים “מזומנים לחקירות מצ”ח על אירועים שהאחריות לטיפול בהם שייכת למפקדי היחידות… ניטלת מאיתנו האחריות הפיקודית”. על אף שלא מדובר באירועים פליליים, אלא במקרים “משמעתיים ומבצעיים” במהלך המלחמה. לטענתם, “המשך נטילת הסמכות מידי הפיקוד הבכיר בשטח והתערבות שאינה מידתית של מצ”ח והפרקליטות, מסיבים נזק רב למוטיבציה בקרב הלוחמים והחיילים ופוגעים ברוח הלחימה”.
אין זה פלא שבראיון שהיא נתנה לאחרונה היא הצדיקה את עמדתה בכך שלמרות שחלק מהלוחמים ומאנשי המילואים לא מקבל את עמדותיה, יש לה שותפים בפורום מטכ”ל. “אם אני מסתכלת על הדעה השלטת בפורום מטכ”ל, ושל הרמטכ”ל בראשו, יש הבנה עמוקה של חשיבות השמירה על הדין”. תומר-ירושלמי מבינה שהשותפים האמיתיים שלה לדרך נמצאים בפיקוד הבכיר והמנותק, ולא בדרגי השטח הלוחמים.
החלטה שערורייתית נוספת שראוי לזכור היא ההנחיה שלא לתקוף מחבלים, רוצחים, אנסים ובוזזים, שהשתתפו בטבח בעוטף שאין להם “שיוך ארגוני” לאחד מגופי הטרור המוכרים. משל מדובר בפרוצדורה של מס הכנסה, ולא במלחמה באכזריים שבמחבלים. תומר ירושלמי חיה בעולם מופשט ופרוגרסיבי, בוחנת את המציאות בקטגוריות משפטיות מדומיינות, ומופתעת שהלוחמים בשטח, אלו שמסכנים את חייהם בתנאי לחץ בלתי אפשריים לא מקבלים את התכתיבים שלה.
הדפוס הזה של תומר-ירושלמי לא התחיל כאן. כבר במאבק על הרפורמה המשפטית היא הובילה לפוליטיזציה של המערכת בראשה היא עומדת, כשהתבטאה בנוגע לרפורמה המשפטית וטענה שהיא עלולה “לסדוק את ההילה שמספקת מערכת המשפט לצבא”. את ה”הילה” הזו ראינו היום בשדה תימן. פשיטות, מעצרים ועוינות כלפי המילואימניקים. עם “הילה” כזו מי צריך אויבים.
“אין עוד מדינה בעולם, שיכולה להתגאות במחויבותה לבחון את העמידה בשלטון החוק, בעיצומה של מלחמה קיומית” אמרה תומר ירושלמי בהרצאה שנשאה בכנס לשכת עורכי הדין באילת לאחרונה. והיא צודקת, מדינת ישראל תחת משטר הפרוגרסיבית הצבאית הראשית, פועלת בניגוד לנורמות הבילאומיות, חוצה את הקווים האדומים של כל אומה חפצת חיים, מתדלקת עלילות דם נגד הלוחמים ופוגעת ברוח הלחימה של טובי בניה.
הביטו בהם בקוקסינלים של הפצ”ריה כמה הם שמחים לפגוע בחיילי צהל ולהעמיד אותם לדין.
את ההצדקה העיקרית למעשים התמוהים הללו מספקים המשפטנים שטוענים שבזכות העובדה שהם נוקטים ביד קשה כלפי חיילי צה”ל, העולם והדין הבינלאומי יהיו סלחניים כלפינו, לפי מה שמכונה “עקרון המשלימות”. בפועל, אנו רואים היטב כעת, זו פיקציה מוחלטת. לא רק שאין עקרון משלימות, תומר ירושלמי בעצם משחקת את התפקיד שמכתיבים לה הארגונים ובתי הדין הבינלאומיים, כתובעת הראשית מטעמם. כשהיא תוקפת, מבזה, מעלילה ופוגעת בחיילינו, היא לא המגן של ישראל, היא החרב של מכפישינו.
One Comment
היא הגיעה כדי לוודא לשביבי לא יהיה צבא! היא כנראה שותפת סוד לניסיון ההפיכה! בשעה 7 בבוקר וגם הרבה שעות לאחר מכן חשבו שמדובר בכמה עשרות מחבלים שפרצו בשתי נקודות כך שללא ספק אם היא גייסה 100 עורכי דין כדי לעצור את צה״ל בהכרח היא שותפה להפיכה