עכשיו משהוגש כתב האישום נגד אלי פלדשטיין והנגד, והפרקליטה עדי עדר חזרה על טענותיה שמדובר בריגול חמור, שנשרפו מקורות מודיעיניים, שביבי אינו מורשה להחזיק בפתקים של סינוואר בגלל סיוווג בטחוני, וסיווג צנזורה.. ושהמוניטין הטוב של יחיא סינוואר כסוחר עסקאות מבריק ומוצלח נפגע, הנקמה בדרך.
הרי ברור שהציבור לא יקבל שום תשובות מהי הפגיעה בביטחון המדינה, ומהם המקורות שנשרפו, ולמה היה צריך לטפל בעצורי פרשת פלדשטיין כאילו הם השתתפו בטבח ה 7 באוקטובר, בגלל שהפרקליטה עדי עדר מוציאה תעודת חיסיון.
ככה גם הסנגורים לא יוכלו לקבל את החומר שמוכיח שמדובר בשקרים מהולים בציניות ואכזריות שאין לתאר אותה.
ביטול האצלת סמכות משר הביטחון לממונה על החסיונות בקלי קלות
ביוזמה של עדנה קרנבל ניתן לפרסם כי השר לביטחון פנים קיבל את ההצעה לבטל את האצלת הסמכויות לממונה על החסיונות מטעם הפרקליטות לחתום על תעודות חיסיון לפי סע’ 45 לפקודת הראיות ב”עניין ציבורי חשוב”.
כך בן גביר בבת אחת יוציא את החתימה של תעודות החיסיון מידיו של הממונה מטעם הפרקליטות שהוא המואצל, ההאצלה תבוטל, והשר לביטחון פנים יחזור להיות מי שאמור לקבל את החומר ולהחליט בעצמו אם לחתום לפרקליטות על תעודות החיסיון.
החל מ 2016 הפרקליטות מחליטה מה היא רוצה להסתיר ובתוך הפרקליטות יש איזה “קוף” בשם עו”ד אהוד הלוי, שחותם להם על התעודות תמורת 20 ש”ח לחתימה. הוא מכונה “הממונה על החסיונות“. ככה הפרקליטות שולטת על המידע מתעודות החיסיון ללא בקרה חיצונית.
בתמונה: הפרקליטה ממחלקת עבירות מין בפמ”מ, עדי עדר, שליוותה את חקירת אלי פלדשטיין, התנגדה לשחרורו, והגישה את כתב האישום.
איתמר בן גביר יחזיר את החתימה על תעודות חיסיון למשרד השר
ביטול האצלת הסמכות יבטל את ההאצלה לפי התיקון מ 2016 (מבלי לבטל את החוק…), והחתימה על תעודות החיסיון תחזור לידיו של השר לביטחון פנים, כלומר לאיתמר בן גביר.
הפרקליטות תיאלץ להביא את כל החומר שעליו היא רוצה בו חיסיון לאיתמר בן גביר, ואם הוא יחליט לא לחתום, הפרקליטות תיאלץ למסור את כל החומר לסנגורים.
יתרון נוסף, זה חוסך 1,000,000 ש”ח עלות שכרו של הממונה על החסיונות, עו”ד אהוד הלוי, בשנה.
תיקון 75 לפקודת הראיות מ 2016: יצירת הפיקציה של “הממונה על החסיונות”
ב 2016 מחלקת יעוץ וחקיקה שמנסחת חוקים לחברי הכנסת, שהיא בשליטת הפרקליטות, ניסחה תיקון לפקודת הראיות שלפיו בגלל עומס על שר ביטחון הפנים, צריך לייעל ולעזור ולו (לשר), ו”להפריט” את החתימה על התעודות האלה לאדם פרטי שיקבל פטור ממכרז ויהיה כפוף לפרקליטות.
ביום 25/6/2016 התקבל בכנסת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס’ 75), תשע”ו-2016 (להלן: “החוק”). בהתאם לחוק, רשאי השר לביטחון הפנים לאצול את סמכותו לחתום על תעודות חסיון לפי סעיף 45 לפקודת הראיות ל”ממונה על חסיונות”, שהוא קצין משטרה בכיר בדימוס, פרקליט מחוז או פרקליט מדינה בדימוס, שופט מחוזי בדימוס, יועץ משפטי של משרד ממשלתי בדימוס ויועץ משפטי של גוף ביטחוני בדימוס (להלן- “הממונה ” או “הממונה על חסיונות”).
שימו לב: סע’ 44 לפקודת הראיות הוא חיסיון לטובת המדינה (פגיעה בביטחון המדינה או יחסי חוץ), ותעודה מנימוק זה רק ראש הממשלה (ביבי) או השר לביטחון פנים (בן גביר) רשאים לחתום על תעודה כזו.
סע’ 45 לפקודת הראיות הוא חיסיון לטובת הציבור מוגדר כ”ידיעה מסירתה עלולה לפגוע בענין ציבורי חשוב“, ולפי התיקון שר הביטחון ראשי לאצול לממונה על החסיונות מטעם הפרקליטות (אהוד הלוי).
אלא מאי? הממונה על החסיונות אהוד הלוי נותן תעודות על “חשש לפגיעה בבני אדם”, תחת המסווה של “עניין ציבורי חשוב”. זאת למרות שבני אדם ספציפיים אינם “עניין ציבורי” אלא עניין פרטי לאותם בני אדם. חוץ מזה שעניין ציבורי חשוב יכול להיות כל דבר תחת השמש.
בכל זאת, כפי שבן גביר יכול לאצול סמכויות לאהוד הלוי בהבל פה, הוא יכול לבטל את האצלת הסמכויות בבת אחת, בלי שום דין וחשבון לאף אחד.
מי זה אהוד הלוי הזה שמרוויח 1,000,000 ש”ח בשנה על החתימות שלו?
כמובן שה”אדם הפרטי” הזה מקבל מכרז שתפור עבורו, והוא בשליטת הפרקליטות. זהו עו”ד אהוד הלוי שהיה יועמ”ש השב”ס והוא זה שבתפקידו הקודם כיועמ”ש שב”ס, תיאם עבור הפרקליטות הקלטת חשודים בתאי המעצר, הקלטת עו”ד של חשודים בתאי ההיוועצות בכלא, הדבקת מדובבים בשם הפרקליטות לחשודים בתאיהם והקלטתם.
מדובר בבורג של הפרקליטות שהיה שתול בתוך השב”ס, ותפקידו היה לשמש סוס טרויאני של הפרקליטות בתוך השב”ס, עם משכורת שב”ס, אבל בכפיפות ליועמ”ש והפרקליט הארצי (כיום עמית איסמן).
בדיוק ב 2016 אהוד הלוי פרש מהשב”ס, ו”זכה” במכרז התפור כל שנה. הציצו במכרז וראו כמה הוא מקבל על כל חתימה: 20 ש”ח על חתימה אחת, עד 100 ש”ח לאגד חתימות, ורק במגה תיק הוא מוגבל ל 1,600 ש”ח. אבל בשנה הוא מרוויח מעל מיליון ש”ח מהחתימות קוף האלה.
וכך הפרקליטות בעצם חולשת על חומרי החקירה והראיות, אין שום בקרה על הפרקליטות, והם מחביאים מה שבא להם בתוך תעודות החיסיון.
אין שום שופט אמיץ שיש לו ביצים, (או שחלות) כדי להורות הסרת חיסיון על תעודה של אהוד הלוי….
איך הפרקליטות עבדה על הכנסת והוציאה מהשר את החתימה על התעודות
כמו תמיד כשהפרקליטות רוצה לפגוע בזכויות אזרח, הם מוכרים לכנסת בלוף שיש צורך בכלים למיגור פשיעה מאורגנת. אלא שבסוף החוק שנחתם מיושם על אזרחים רגילים, ולא על פשיעה מאורגנת.
ב 2016 הפרקליטות סיפרה שהיה “צורך ליתן מענה לקשיים שהוצגו על ידי משטרת ישראל באשר לדרכי ההתמודדות
עם פשיעה חמורה ועם המאבק בארגוני פשיעה. ההסדרים שהוצגו בהצעת החוק התבססו על שתי תכליות מרכזיות: התכלית
האחת, להביא לצמצום הפגיעה בחשיפת מערך המודיעין, ובכלל זה שיטות ואמצעים של מערך זה, וזאת על ידי קביעת חיסיון
שבדין )קרי חיסיון סטטוטורי( על חומר מודיעיני וקביעת אמות מידה לגילויו, ומבלי לגרוע מהגנת הנאשם; והתכלית הנוספת,
להביא לצמצום במספר תעודות חיסיון המוצאות כיום על ידי השר לביטחון הפנים, על ידי קביעת חיסיון שבדין בנושאים
שבהם מוצאות כיום תעודות חיסיון כעניין שבשגרה”.
כך הוציאו מהשר את החתימה על התעודות, ו”גנבו” את הסמכות לאיש קוף בתוך הפרקליטות.
תמחור חתימה של אהוד הלוי:
אישור פטור ממכרז עבור אהוד הלוי. משתתפים בישיבת הפטור ממכרז יובל רז, אילנה בר תקווה, ויועמ”ש משרד האוצר עו”ד ירון גולן.
דוגמא לחתימה של אהוד הלוי לתעודת חיסיון על התקנת רוגלות בתוך הבית של לורי שם טוב, בעבירות ביטוי ומחאה, בגין פרסום כתבות פוליטיות על שופטים, פרקליטים ועובדות סוציאליות מזורגגות.
הביטו ברשימת הנימוקים: “סיכון שלומם של בני אדם“….. איך לורי שם טוב סיכנה שלומם של בני אדם כשהיא פרסמה פסקי דין, ניתחה אותם ואמרה על השופטים שליבם קשה כמו אבן ויש להם שכל של תולעת????
הביטוי הזה : “סיכון חיי בני אדם” הפך כל כך “קלישאתי” שכולם יודעים שזה שקר, וכולם יודעים שלא משנה כמה פעמים ישאלו איך זה מסכן חיי אדם ולעולם לא יקבלו תשובה.
ככה גם יהיה בתיק של אלי פלדמן. הפרקליטה תוציא מאהוד הלוי תעודת חיסיון, הוא יכתוב “סיכון חיי אדם”, ונגמר הסיפור.
ככה גם יקרה בוועדת החקירה הממלכתית/ממשלתית. יבקשו מאהוד הלוי לחתום על חסיונות, וכל החומר הג’וסי ייקבר עמוק במרתפי השטאזי של הפרקליטות.
הנה תדפיס שמראה שהפרקליטות משלמת לאהוד הלוי 1,070,000 ש”ח בשנה. ב ILS!!!!
והנה תעודת חיסיון שאהוד הלוי הוציא בעניין הדס קליין….על פרסומים באינטרנט שהיא זונה!!!!! אהוד הלוי טוען שעלול להיחשף שיטות פעולה של המשטרה. ואנו שואלים… אז מה? איך מידע אם המשטרה רימתה ופעלה בדרכים נכלוליות??? איך אפשר לשאול שוטרים האם פעלו כדין ובהתאם לחוק?
וזהו המכרז של אהוד הלוי:
מכרז 1.17 ממונה על חסיונותראו כתבה באתר שומרים של רוני זינגר מה 6/6/2022
היום אתר שומרים לא היה מפרסם כתבה כשכזו שכן אחרי פרוץ חרבות ברזל עברה ההזדהות של בעלי אתר שומרים לאידאולוגיה של החונטה של הפרקליטות, וכולם שם מודאגים אך ורק מזכויות הנוחבה למזון, מזרונים, בתי שימוש נוצצים מנירוסטה, טיפולים רפואיים, ניתוחים, כימותרפיה וכו’…. בבתי חולים ע”ח מדינת ישראל….
יותר מ-8,000 בקשות בשנה, רבע מהתיקים הפליליים: מה מסתתר מאחורי החיסיונות שמבקשת המשטרה?
חיסיון הוא כלי מרכזי של המשטרה בהגנה על מקורות ואמצעי חקירה אך השימוש הנרחב בו מקשה על הסניגורים ועל בית המשפט. לפני כשש שנים הועברה הסמכות להוצאת חיסיונות מהשר לביטחון פנים לעורך דין פרטי שנבחר במכרז. קצין משטרה בדימוס: “צריך לומר את האמת: בסוף קבלת חיסיון זה סוג של חותמת גומי וזה משמש את המשטרה והפרקליטות”. דוח שומרים
אמצע ינואר 2018 נרצח יוסי שריקי בחולון בעקבות סכסוך לכאורה בין עבריינים שעסקו בהלוואות בשוק האפור. החקירה הייתה מהירה וכעבור זמן קצר עצרו חוקרי ימ”ר תל אביב חמישה חשודים והוגשו כתבי אישום בגין רצח וסיוע לרצח. שלושה מחמשת הנאשמים, שאול פרץ, ע”מ ונ”ח (שמם המלא נאסר לפרסום, ר”ז) הואשמו באותן עבירות בטענה כי חלקו את ההכנות לרצח.
כמו בכל תיק רצח, לסניגורים הועברו חומרי החקירה שכללו מאות דיסקים ובהם תיעוד של החקירות, הרישומים והממצאים שעליהם מתבסס כתב האישום. סריקת חומרי החקירה העלתה אצל סניגורו של פרץ שורה של סימני שאלה. כך למשל, באחד המקרים חקירתו של ע”מ נקטעת ובצדה נכתב כי יצא לשירותים. לאחר מכן צוין כי חזר. “מה שלא ידענו, והתברר למזלנו רק במשפט זוטא (משפט “צד” שקשור לאותם הנאשמים, ר”ז) שהתקיים בעניין אחר, הוא שבזמן שהחשוד היה מחוץ לחדר החקירות הוא למעשה פגש את משפחתו”, מספר הסניגור, עו”ד מיקי חובה.
תהיות אחרות צצו לאחר שהתברר לחובה מחומרי החקירה, כי בשבועות הראשונים לאחר מעצרם ע”מ ונ”ח שמרו על זכות השתיקה אך אחרי שחלקו את אותו תא מעצר, פתאום סיפקו לחוקרים גירסה “שבמרכזה פרץ הוא לפתע המוציא והמביא”, כהגדרתו. וזה לא נגמר שם. באחת החקירות, הוא מספר, רואים את ע”מ מזמין מחדר החקירות שווארמה דאבוש לו ולנ”ח. בחקירה אחרת נראה נ”ח, לצד תשובה בעל-פה שהוא עונה, כותב דבר מה על נייר שאותו הוא מחליק לעבר החוקר מבלי שהמצלמה תקלוט מה כתוב. הדבר קרה פעמיים.
חובה העלה את כל השאלות הללו וביקש להם הסבר בדיונים המשפטיים שהחלו, אך נתקל עד מהרה בתשובות חוזרות מצד הפרקליטות ולפיהן אי אפשר לענות כיוון שהנושא “תחת חיסיון”. במקביל, במשפט הזוטא, צצו עובדות נוספות. כך למשל, טענו השניים כי חוקרי המשטרה הבטיחו להם הבטחות שונות בנוגע לסעיפי האישום ולעונשים שיקבלו. השניים גם סיפרו על התרחשויות שונות לאורך תקופת מעצרם שלא היו מתועדות בחומרים שהועברו לסניגור ובכלל זאת פגישות עם בני משפחה ושיחות עם החוקרים. “אני טוען שבחומר שמסתירים ממני יש מידע שעשוי לסייע לי בהגנה על הנאשם. אבל על כל זה יש חיסיון ואני לא יכול לראות את החומרים”, אומר עו”ד חובה ומבטא בכך את תסכולם של סניגורים רבים. בימים אלה הוא מתכונן להגשת בקשת לגילוי ראיה, כלומר בקשה להסרת החיסיון.
קצין משטרה בכיר בדימוס, שבאחד מתפקידיו בעבר עסק בין היתר בהוצאות בקשות חיסיון, מחזק את הדברים. “המשטרה נוטה באופן גורף להוציא חיסיונות על כל דבר קטן שבקטנים. אני מודה, זה הרבה פעמים תוקע משפטים וקושר לסניגורים את הידיים. גם עיסקאות טיעון הם הרבה פעמים תוצאה של חיסיון שהוטל על חומרים. צריך לומר את האמת: בסוף קבלת חיסיון זה סוג של חותמת גומי וזה משמש את המשטרה והפרקליטות. לגופים האלה קל מאוד לסבן ולהסביר למה צריך חיסיון ולקבל אותו”, הוא אומר.
בכמה חיסיונות מדובר? לפי נתונים שקיבל שומרים מהמשרד לביטחון פנים בשנת 2020 הוצאו 8,263 תעודות חיסיון ובשנת 2021 – 8,155 בקשות. כשמוסיפים למשוואה את מספר התיקים הפליליים הנפתחים בישראל מדי שנה – סביב ה-33 אלף – מתברר כי כרבע מהם כללו תעודת חיסיון
יותר מ-8,000 חיסיונות בשנה
“תעודות החיסיון לביטחון הציבור” במשפטים פליליים נועדו להגן על מקורות, שיטות עבודה ואמצעים של המשטרה. על חשיבות הגנה זו אין מחלוקת, אבל הליך הוצאת תעודות החיסיון והיקף השימוש בהם שנחשף כאן לראשונה מציף שורה של שאלות.
בעבר החזיק את הסמכות להוצאת החיסיון השר לביטחון פנים. לפני כשש שנים תוקן חוק פקודת הראיות והסמכות הועברה מידיו של השר לידי ממונה שנבחר במכרז פומבי של המשרד לביטחון פנים. מאז בוצע השינוי בחוק מחזיק בתפקיד עו”ד אהוד הלוי, כיום עורך דין פרטי, שבעברו שימש בתפקיד בכיר בשירות המשפטי של השב”כ וכיועץ המשפטי של שירות בתי הסוהר. במכרז הפומבי שבו נבחר הלוי נאמר כי ייבחרו שני ממונים, אולם עד כה רק הוא נבחר.
התגמול הכספי הניתן לממונה מבוסס על “תפוקות”, כלומר על מספר תעודת החיסיון שבהן הוא מטפל וללא קשר לשאלה אם אישר את הבקשה או דחה אותה. יהיה מי שיטען כי שיטת תגמול כזאת מתמרצת בעקיפין הגשה וטיפול בבקשות רבות.
בכמה חיסיונות מדובר? לפי נתונים שקיבל שומרים מהמשרד לביטחון פנים בשנת 2020 הוצאו 8,263 תעודות חיסיון ובשנת 2021 – 8,155 בקשות. כשמוסיפים למשוואה את מספר התיקים הפליליים הנפתחים בישראל מדי שנה – סביב ה-33 אלף – מתברר כי כרבע מהם כללו תעודת חיסיון.
.jpg)
קצין משטרה בדימוס: “המשטרה נוטה באופן גורף להוציא חיסיונות על כל דבר קטן שבקטנים. זה הרבה פעמים תוקע משפטים וקושר לסניגורים את הידיים. גם עיסקאות טיעון הם הרבה פעמים תוצאה של חיסיון שהוטל על חומרים. צריך לומר את האמת: בסוף קבלת חיסיון זה סוג של חותמת גומי וזה משמש את המשטרה והפרקליטות”
מרבית תעודות החיסיון שמוצאות מוגדרות בשפה המקצועית כ”פשוטות” והן מכילות “עד 3 פריטים לתעודה”. היתר הן תעודות “בינוניות/מורכבות/מורכבות מאוד”, כשהמורכבות נגזרת ממספר הפריטים, כלומר האמצעים או המקורות שמתבקשים עליהם החיסיונות.
התשלום לממונה אמנם מבוצע “פר-חיסיון” אבל כאשר מדובר בחיסיון פשוט המחיר הוא 20 שקלים לתעודה, עבור תעודה בינונית התמורה היא 50 שקלים, עבור הוצאת תעודת חיסיון מורכבת התמורה 100 שקלים, ואילו תעודה “מורכבת מאוד” (בסך הכל כ-1% מכלל הבקשות) תעלה כבר 1,600 שקלים.
הלוי, לפי נתונים של המשרד לביטחון פנים, השתכר עבור עבודתו כממונה ב-2021 סכום של 347,127 שקלים, והשנה עד כה קיבל כ-114 אלף שקל.
רובן המכריע של בקשות החיסיון שהמשטרה מבקשה מאושרות. במידה והבקשה לא מתקבלת נשלחים החוקרים להבהרות ויכולים להגישה שוב. כמה בקשות נדחו? במשרד לביטחון פנים אומרים כי מדובר בבקשות בודדות מדי שנה – 2-3 להערכת המשרד.
“הנתונים שאת מציגה מטרידים מאוד ומעוררים שאלות”, אומר לשומרים עו”ד גיל שפירא, ראש תחום ייצוג אסירים בסניגוריה הציבורית הארצית. “לאור התיקון לחוק פקודת הראיות דווקא היינו מצפים דווקא לראות ירידה בהיקף תעודות החיסיון מדי שנה”.
למה?
“בתיקון הוחלט מראש כי ישנם סוגי מידע שלא ייחשבו בכלל כניתנים לעיון ולכן לא יבקשו עליהם חיסיון”.
על פי הנתונים המופיעים במכרז שהוציא בעבר המשרד לביטחון פנים, עד ל-2016 מספר תעודות החיסיון שהוצאו מדי שנה נע סביב ה-8,000. ובמילים אחרות: למרות שפרטים מסויימים הוגדרו בתיקון לחוק כבלתי ניתנים לעיון, והיו אמורים להביא לירידה במספר החיסיונות, מספר הבקשות נותר זהה.
.jpg)
רובן המכריע של בקשות החיסיון שהמשטרה מבקשה מאושרות. במידה והבקשה לא מתקבלת נשלחים החוקרים להבהרות ויכולים להגישה שוב. כמה בקשות נדחו? במשרד לביטחון פנים אומרים כי מדובר בבקשות בודדות מדי שנה – 2-3 להערכת המשרד. “הנתונים שאת מציגה מטרידים מאוד ומעוררים שאלות”, אומר לשומרים עו”ד גיל שפירא מהסניגוריה הציבורית
הליך “בתוך הבית”
תעודות החיסיון הן כאמור כלי מתבקש עבור המשטרה בשמירה על מקורות ועל אמצעים מסווגים למאבק בפשיעה. כך למשל, תעודת חיסיון מתיק פשע חמור המתנהל בימים אלה מפרטת, כי “כל פרט שיש בו כדי לגלות זהות האדם / האנשים אשר מסרו את המידע המתועד בדוחות הידיעה המפורטים בנספח לתעודה (…) כל פרט שענייני השיטה האמצעים ואופן ביצוע הטכני ששימשו בביצוע ההקלטות והאזנות במהלך חקירה זו (…) כל מידע של בקשות להאזנות סתר (…) פעולות עיקוב (…) כל פרט בביצוע ההסרטות (…) כל פרט או מידע שיש בו כדי לגלות עובדים ואמצעי חברת סלברייט ששימשו לצורך פריקת המידע המצוי סלולארי שנתפס בתיק זה – הינם חסויים”.
הפרטים הכלולים בחיסיון לא מובאים בפני בית המשפט אולם התוצרים של אותם פרטים בהחלט כן: עדויות, צילומים, הקלטות ושאר חומרים שנאסר לומר מה מקורם. גם השופט לא יודע מהו מקור הראיות.
לרוב סניגורים בוחרים שלא לבקש הסרה של חיסיון. עו”ד שפירא מהסניגוריה הציבורית מסביר, כי אחת הסיבות לכך היא שגם סניגורים חוששים לא פעם ממה שמסתתר תחת החיסיון. “הסניגור בד”כ לא יודע מה יש בחומר ובכל זאת ברגע שהחומר יימסר השופט ייחשף אליו ואז הוא עלול להיחשף גם למידע שמסבך את הלקוח
התיקון לחוק פקודת הראיות ב-2016 נעשה בין היתר על רקע ביקורת שנמתחה על כך שהיקף החיסיונות המבוקש לא איפשר לשר לעיין בהם, ולמעשה הוא היה חותמת גומי של המשטרה.
“כדאי לזכור שלא סתם נתנו לגורם הכי בכיר (הכוונה לשר) את הסמכות הזו; הוא ‘בא מבחוץ’, הוא פחות מחויב למערכת וההלכה הייתה שהוא אמור לבדוק לפני שהוא מאשר בקשה. בנושא הזה נדרשת זהירות רבה מאוד וריסון גבוה של הבקשות”, אומר עו”ד שפירא ומזכיר את החשיבות שבבחינת החומר שהסניגור לא יקבל. כך למשל, במקרה בו מוסר הידיעה המודיעינית החסוי הוא אולי בכלל יריב מר של הנאשם, או במקרה בו הוטל חיסיון על מיקומה של מצלמה, מיקום שיכול להראות כי הווידאו מתעד רק חלק מהאירועים שהתרחשו.
“הליך הוצאת החיסיונות הוא לא הליך שיפוטי אלא מנהלי, כזה שמתקיים ‘בתוך הבית’ של המשטרה והפרקליטות ולכן אין לנו ידיעה אמיתית על האופן שבו הדברים נעשים”, אומר שפירא.
שאלה אחרת נוגעת לדרך שבה מתנהל הליך הטלת החיסיון והיעדרה של בקרה נוספת על ההצדקה לחיסיון. האם הממונה פוגש את צוות החקירה? מתשאל אותו? האם הוא בודק את החומרים ואת ניגודי העניינים שעולים מהם? שומרים פנה לעו”ד הלוי עם השאלות הללו, אולם הוא טען כי אסור לו להתראיין והפנה לייעוץ המשפטי של המשרד לביטחון פנים.
מי שכן סיפק תשובות לשאלות הללו היה קצין המשטרה הבכיר לשעבר שעסק כאמור בהוצאת חסיונות. “ראש צוות החקירה יושב עם קצין החיסיונות של המחוז ומראה לו על מה צריך להוציא חיסיון. אם יש ויכוח ביניהם הולכים לקצין החקירות המחוזי ואחרי שיש אישור מעלים את הבקשה למשרד לביטחון פנים. כמעט תמיד הבקשה מתקבלת. יחד עם זאת היו גם מקרים שהתבקשתי לעלות לירושלים כדי להסביר בקשה לחיסיון, לא להלוי אלא לייעוץ המשפטי במשרד לביטחון פנים. אבל זה לא קרה הרבה”.
גם הסניגורים חוששים
“אחד המקרים הכי מפורסמים שעסק בחיסיונות התרחש בשנות ה-90 במקרה של נאשם בשם נידאל אבו סעדה. התברר שתעודת חיסיון שהוצאה הסתירה מידע חשוב שלא היה נגיש לסניגורו”, מזכיר עו”ד חובה. רק כאשר הגיע התיק לעליון הצליח הסניגור, עו”ד אביגדור פלדמן, להביא את הפרקליטות להודות כי תחת החיסיון מסתתר מידע חשוב להגנת הנאשם. התיק הסתיים בזיכוי.
“צריך לזכור שמקרים כאלה מייצרים גם הרבה מתח בין הפרקליטות למשטרה, כיוון שהשוטרים הם אלה שמבקשים חיסיון, ובהמשך אם הפרקליטות מבינה שהייתה תקלה היא נכנסת לעימות עם המשטרה” אומר שפירא.
בכל מקרה הסרת חיסיונות כמעט ואינה מתרחשת וגם במשרד לבט”פ מסכימים על כך. “בקשות להסרת חיסיון הן נדירות, ומדובר בבקשות בודדות בשנה. הרקע לבקשות אלה בדרך כלל הוא הקשר שעולה בין החומר החסוי לגדר המחלוקת בין בעלי הדין המתבררת עם התקדמות ההליכים בביהמ”ש”, נמסר מהמשרד.
“מתן תעודות החיסיון היא תיבת פנדורה ובמקרה של התיק שלנו אנחנו לא נוותר”, אומר הסניגור עו”ד מיקי חובה. “כשמדובר בחומרים חסויים חייבים שעוד אינסטנציה תעיין בהם”
מקרה אחר שבו התעוררו לאחרונה תהיות באשר למה שמסתתר מתחת לחיסיון, עולה מערעור שמתנהל בימים אלה על הרשעתם של נאשמים בפרשת הונאה והלבנת הון סביב יבוא טבק לישראל. במסגרת התיק, שמתגלגל מ-2016, הואשמו והורשעו כמה אנשים וביניהם חיים חג’ג’ ומוסא סבה. לטענת השניים דווקא מי שהיה דמות מרכזית בסיפור וניהל במשך חלק מהתקופה שבה בוצעו העבירות את החברה שייבאה את המוצרים, לא הועמד לדין. הדמות המדוברת הסתבכה מאז בשתי פרשיות פליליות אחרות. הסוגיה הועלתה בדיונים על ידי עורכי הדין של חגג’ וסבה.
לידי “שומרים” הגיעה הקלטת שיחה של אותה הדמות עם חוקר מרשות המסים. האיש מביע בשיחה דאגה מאחד הדיונים שבו הוא הוזכר. “הם אומרים שאני כאילו המודיע, אז השופטת שאלה מי זה? למה לא חקרתם אותו? אז עונה לה (הפרקליטה, ר”ז) הוא לא קשור. אז (השופטת, ר”ז) שואלת יש עוד משהו מסתתר מאחורי זה? אז עונה (הפרקליטה, ר”ז) אני לא יכולה להגיד…”.
על כך עונה לו איש רשות המסים: “יש להם תעודת חיסיון. לא נחקרת כי לא היית בעל החברה בתקופה הרלוונטית. אז מה הבעיה?”.
עו”ד אורי קינן שמייצג את אחד המערערים אומר כי הוא מעריך שמתחת לתעודת החיסיון שמוטלת על המקור לתיק זה מסתתר אותו האדם, שהוא לדבריו המחולל המרכזי של העבירה: “האדם שעומד במרכז הפרשה נהנה מחיסיון שקיבל מסיבות שרק המשטרה ורשות המסים יודעות”. לו היו יודעים הנאשמים האחרים מי המקור שהפליל אותם, הם היו יכולים להתגונן טוב יותר. האפשרות לבקש גילוי הראיה בתיק זה נשקלת אך לרוב סניגורים בוחרים שלא לעשות את המהלך.
עו”ד שפירא מסביר כי אחת הסיבות לכך היא שגם סניגורים חוששים לא פעם ממה שמסתתר תחת החיסיון. “הסניגור בד”כ לא יודע מה יש בחומר ובכל זאת ברגע שהחומר יימסר השופט ייחשף אליו ואז הוא עלול להיחשף גם למידע שמסבך את הלקוח. עתירה לגילוי ראיה היא מהלך מסוכן אבל יש סיטואציות שמצדיקות את לקיחת הסיכון”, הוא אומר.
“מתן תעודות החיסיון היא תיבת פנדורה ובמקרה של התיק שלנו אנחנו לא נוותר”, אומר עו”ד חובה. “כשמדובר בחומרים חסויים חייבים שעוד אינסטנציה תעיין בהם”.
בתגובה לכתבה נמסר עוד מהמשרד לביטחון פנים, כי “המכרז שנערך במשרד לביטחון הפנים לבחירת ממונה על החסיונות היה מכרז פומבי (בחירת הממונה לא נעשתה בפטור ממכרז) ובהתאם להוראות הדין, חוק חובת המכרזים, תשנ”ב- 1992 ותקנות חובת המכרזים, תשנ”ג-1993. יצוין כי כל החלטות הממונה על החסיונות נתונות לביקורת שיפוטית. יובהר כי תפקיד הממונה על החסיונות הוא תפקיד סטטוטורי מעין-שיפוטי. תנאי הכשירות לתפקיד בכיר זה (למשל שופט מחוזי בדימוס), כמו גם המגבלות החלות עליו, קבועים בחוק הרלוונטי”.
