השופטת מירית פולוס, שופטת משפחה מראשלצ שידועה בנטיותיה הפמיניסטיות דחתה תביעת עורכת דין שייצגה את עצמה לבטל הסכם ממון.
האישה היא עו”ד במקצועה וסרבנית גט שהתנתה את הגט בתשלום 500,000 ש”ח כתובה, למרות שלא הייתה לה עילה לכתובה. בנוסף טענה שלמרות שהייתה מיוצגת בהסכם, בעלה הכתיב את התנאים, היא נכנעה נפשית לתכתיבים, והתנאים עשקו אותה. בנוסף טענה שכשיצאה מבית המשפט בעלה ניסה לדרוס אותה.
כל הטענות האלה נדחו. שימו לב שזו פעם שניה שניתן פסק דין כי העו”ד ערערה למחוזי מרכז ואפילו זכתה, עמ”ש 3734-10-22, והתיק הוחזר לבית משפט למשפחה, והשופטת חזרה על אותו פסק דין שנתנה.
שימו לב שאבא של האישה (העו”ד) סייע לגבש את ההסכמות כ”בורר” ולמרות זאת היא טענה שהיא נכנעה לתכתיבי הבעל. הבעל בעצו טען שהאבא של האישה כפה עליו לשלם לה 2,500,000 ש”ח, שזה הרבה יותר משווי מה שמגיע לה, כדי לשקף את החיסכון בהליכים משפטיים, ובכל זאת האישה תבעה ואפילו ערערה למחוזי ואפילו דרשה כתובה בבית דין רבני והתנגדה לגט…….
יופי של עורכות דין יש במחוז מרכז. כל אחת פצצה. וזה המחוז של רומי קנבל. מקרה קלסי בו רומי קנבל (במקור: רוחמה עני) צריכה להעמיד לדין אתיקה את העו”ד הזו על השקרים שלה.
בתמונה מימין רומי קנבל מי שאמורה להגיש קובלנה אתית נגד העו”ד. באמצע הפילגש של אבי חימי הילה יחזקאל ומשמאל אבי חימי, שולף הבולבולים הידוע שנמצץ בארומה של ראשל”צ.
להלן כתבה באתר פסק דין פורסם 5/12/2024:
עו”ד ביקשה לבטל הסכם גירושין: “חתמתי כדי להשתחרר מאלימות”
ביהמ”ש דחה את התביעה אחרי ששלל אלימות מצד הבעל ומצא כי האישה למעשה מדברת בשני קולות, שכן היא מנסה לקצור את פירות ההסכם בהליך מקביל
בית המשפט למשפחה בראשון לציון דחה לאחרונה תביעה שהגישה עורכת דין לביטול הסכם הגירושין שלה, עליו חתמה לפני מספר שנים. בין היתר טענה התובעת שאולצה לחתום על ההסכם כדי להשתחרר מנישואיה האלימים, וכי בעלה לשעבר הפר אותו פעמים רבות. השופטת מיריס פולוס דחתה את טענת האלימות ואת ניסיון התובעת לרקוד על שתי החתונות, על רקע בקשתה לאכוף את ההסכם בהליך מקביל.
מדובר בבני זוג לשעבר ובהורים ל-4, המנהלים עשרות הליכים משפטיים בנוגע לגירושיהם. במרץ 2021 הם חתמו על הסכם גירושין מפורט שכלל התייחסות הן להיבט הרכושי והן לענייני הילדים. בין היתר נקבע בהסכם שהמשמורת על הילדים תהיה משותפת, שהבעל ישלם מזונות בסך 2,000 שקל לכל ילד עד הגיעם לבגרות, ושהאישה תקבל 2.5 מיליון שקל בגין העברת חלקה בבית המגורים.
עשרה ימים לאחר חתימת ההסכם הוא אושר בבית המשפט וניתן לו תוקף של פסק דין. ואולם כשנה לאחר מכן, במאי 2022, הגישה האישה את התביעה לבית המשפט, בה עתרה לבטל את ההסכם.
לטענתה, בעלה לשעבר הפר את ההסכם פעם אחר פעם, כשבין היתר לא העביר לה את מלוא 2.5 מיליון השקלים, סירב לתת לה גט ואף סטה מזמני השהות המוסכמים. בתוך כך טענה האישה כי ההסכם נעשה לאחר מערכת יחסים אלימה והיא נאלצה לחתום עליו רק כדי להשתחרר מבעלה האלים, שאף ניסה לדרוס אותה בחניון בית המשפט.
מנגד טען הבעל שמדובר בתביעה חסרת תום לב, שכן מעולם לא הרים יד על התובעת וכל סעיפי ההסכם קוימו על ידו. לעמדתו התובעת היא זו שהפרה את ההסכם, כשבין היתר תבעה את כתובתה בסך מאות אלפי השקלים בבית הדין הרבני, חרף המניעה בהסכם מלעשות זאת.
שילם את חלק הארי
השופטת פולוס דחתה את ניסיון האישה להשתחרר מהסכם הגירושין בטענה שהוא נחתם תחת כפייה, עושק ואלימות מצד הבעל. “התובעת לא הוכיחה את האלימות הנטענת. טענת התובעת כי בחניון בית המשפט ניסה האיש לדרוס אותה לא הוכחה”, כתבה.
ברוח זו חידדה השופטת שאין כל ספק כי במועד החתימה על ההסכם לא הופעלה כלפי התובעת אלימות כלשהי. היא ציינה שמעדות אבי האישה, אשר סייע לצדדים להגיע להסכם, עלה שבני הזוג ישבו בקומות נפרדות של בית המגורים כאשר העד “מתהלך בין הקומות” כדי לתווך ביניהם.
יתרה מכך, חידדה השופטת, בין חתימת ההסכם לאישורו בבית המשפט חלפו עשרה ימים תמימים בהם מילאה התובעת את פיה מים, ולא יצאה כנגד סעיפיו בטענה שנכתבו תחת לחץ או אלימות.
אשר להפרות ההסכם הנטענות קבעה השופטת שאף הן לא הוכחו. אדרבה, ממסכת הראיות עלה שעיקר החוב לאישה על-פי ההסכם, בסך 2.24 מיליון שקל מתוך 2.5 מיליון, הועבר אליה מהבעל במהלך אוגוסט 2021, עוד בטרם הוגשה התביעה.
בתוך כך מצאה השופטת שהתובעת, למעשה, מדברת בשני קולות שכן בהליך זה היא מבקשת לבטל את ההסכם ואילו בהוצאה לפועל היא עותרת לממש אותו ולחייב את הבעל בהפרש שטרם שולם לה.
“הנה אם כן, האישה מחזיקה המקל בשני קצותיו: מחד טוענת במסגרת הליך זה לביטול ההסכם ומנגד – נוקטת הליכי גביה למימוש ואכיפת ההסכם, ואין השניים יכולים לדור יחד”, כתבה השופטת. היא דחתה את התביעה וחייבה את האישה ב-40 אלף שקל הוצאות.
- ב”כ האיש: עו”ד אברהם הופרט
- ב”כ האישה: בעצמה
להלן פסק הדין:
בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון
תה”ס 58820-08-21 תה”ס 52280-05-22
לפני כבוד השופטת מירית פולוס
תובע/נתבע *** ע”י ב”כ עוה”ד אברהם הופרט
נגד
נתבעת/תובעת ***
פסק דין
בפני שתי תביעות: תביעתו של מר *** לאכיפת הסכם ותביעתה של גב’ *** לביטול הסכם.
רקע כללי:
1. הצדדים להליך בני זוג לשעבר, גרושים והורים לארבעה ילדים משותפים.
2. הצדדים ניהלו ומנהלים הליכים רבים בבית המשפט. במועד מתן פסק דין זה, עיון במערכת נט המשפט מלמד על קיומם 29 הליכים משפטיים בין הצדדים.
3. ביום 7.3.21 במסגרת דיון במעמד הצדדים ובאי כוחם, הגיעו הצדדים להסכמות בעניין חלוקת רכושם, שהוכתבו לפרוטוקול. עיקרי ההסכמות כדלקמן:
א. ניתן צו פירוק שיתוף לשני בתים שבבעלות הצדדים.
ב. הצדדים יגיעו להבנות לעניין שווי הנכסים ובהעדר הבנות יפנו לשמאי מוסכם.
ג. הנכסים ימכרו בשוק החופשי ובעלי הנכס יוכלו להשתתף בהתמחרות.
ד. אם יהיה צורך, בחלוף שלושה חודשים ניתן יהיה לפנות ללשכת ההוצל”פ למינוי כונסים.
ה. הצדדים יפנו לאקטואר לעריכת איזון סוציאלי וכספי. האקטואר יבחן גם את שווי המוניטין של האיש ושל האישה, אם יש מוניטין, ויבוצע איזון גם בשווי מוניטין אם קיים.
ו. המטלטלין בבית יחולקו בשיטת שתי רשימות.
ז. הצדדים יקבעו ביניהם את חלוקת הרכבים, אופנוע ואופנוע ים והצד שיקבל את כלי הרכב היקרים יותר ישלם לצד האחר מחצית ההפרש.
4. ההסכם שהוכתב לפרוטוקול אושר באותו הדיון וקיבל תוקף של פסק דין.
5. בהמשך אותו הדיון, הצדדים הודיעו שאין להם הסכמות לעניין חלוקת זמני השהות עם הקטינים ותשלום המזונות, ונקבע בנושאים אלו דיון נוסף.
6. ביום 8.3.21, חתמו הצדדים על הסכם גירושין מפורט, שכלל התייחסות הן לענייני הרכוש והן
לענייני הקטינים (להלן: “ההסכם”). עיקרי ההסכם כדלקמן:
א. הוסכם על משמורת משותפת וחלוקת זמנים שווה של ההורים עם ילדי הצדדים.
ב. הוסכם שהאב ישלם לידי האם מזונות בסך של 2,000 ₪ לחודש לכל קטין עד גיל 18 ולאחר מכן 670 ₪ עד גיל 21.
ג. הוסכם שבשנה הראשונה תשולם תוספת בסך של 3,000 ₪ לחודש.
ד. הוסכם שהאם תקבל את קצבת המל”ל וכל הטבה כלכלית נוספת או קצבה אחרת מהמל”ל.
ה. הצדדים יחלקו בהוצאות חינוך, רפואה והוצאות חריגות נוספות בחלקים שווים.
ו. לגבי הבית בנ. – הוסכם שחלקה של האישה יעבור לאיש בהעברה אגב גירושין. האישה תחתום על כל המסמכים הנדרשים להעברת חלקה ומסמכים אלו יוחזקו בנאמנות אצל באת כוחה שתעבירם לב”כ האיש לאחר סידור הגט.
ז. הוסכם לגבי זכות עתידית למגרש לבנים ממשיכים, חלקה ג’, זכות זו תועבר לאישה ככל ותהיה אפשרות לרכישת המגרש תוך 15 שנה מיום ההסכם. כמו כן, אם יבקש האיש למכור את הנכס, זכות ראשונים לרכישתו נתונה לאישה למשך 15 שנה.
ח. הוסכם שהאשה תקבל בתוך 90 יום בגין העברת חלקה בבית המגורים בנ. סך של 2,500,000 ₪.
ט. לגבי הבית בכ. – הוסכם שחלקו של האיש בבית זה יועבר לאשה בהעברה אגב גירושין.
י. הוסכם שהכספים בחשבון המשותף יחולקו בחלקים שווים.
יא. הוסכם על חלוקת כלי הרכב בין הצדדים.
יב. הוסכם על העברת תכולת בית המגורים לאיש למעט חפצים שפורטו בנספח שיועברו לאשה.
יג. הוסכם על פניה לאקטואר לעריכת איזון זכויות. הוסכם על הפחתת 300,000 ₪ מחלקה של האשה בזכויות הסוציאליות.
יד. הוסכם שמלבד האמור בהסכם, הצדדים מוותרים על הזכות לטעון לכל דרישות, תביעות או טענות בכל דבר הנוגע במישרין או בעקיפין בחייהם המשותפים ובפירוד ביניהם, לגבי העבר ולגבי העתיד.
7. ההסכם שנחתם ביום 8.3.21, אושר וקיבל תוקף של פסק דין בדיון שהתקיים בבית המשפט ביום 3.21.18, בנוכחות בעלי הדין, לאחר שהצדדים אישרו חתימתם על ההסכם ברצון ובהסכמה חופשית ואת הבנתם. ההסכם אושר לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג ויתר החוקים הרלוונטיים.
8. בחודש אוגוסט 2021 הגיש האיש תביעה לאכיפת/ביצוע ההסכם. בחודש מאי 2022, הגישה האישה תביעה לביטולו.
תביעת האיש לביצוע ההסכם:
9. בית המשפט התבקש למנות את בא כח האיש ככונס להשלמת העברת הזכויות בין הצדדים. צויין בתביעה כי האישה מיאנה להתגרש ללא כתובתה, ובעת ההסכם סבר התובע שיוכל עם פסק דין לגירושין ותעודת גירושין לפנות לבנק ליטול משכנתא. בשל סירוב האישה, נאלץ לפנות ללקיחת הלוואות פרטיות ולגייס התמורה המוסכמת, והתמורה מופקדת בנאמנות למימוש ההסכמות. נטען תוך פירוט שהתובעת מסרבת לקיים את ההסכמות, להעביר מסמכים נדרשים לצורך העברת הבעלות בבתים, להמציא מסמכים לאקטואר ולהתגרש.
10. בכתב ההגנה שהגישה האישה לתביעה זו, טענה להפרות של התובע, מתן גט באיחור, אי תשלום מלוא התמורה הכספית המגיעה לה, אי מסירת המסמכים להעברת הבית בכ. על שמה, האישה ביקשה לבטל הסכמתה למכירת הבית לתובע וצוין שהיא תגיש תביעה לביטול חלקים בהסכם.
11. ביום 27.6.22, בתום הדיון שהתקיים, נתן בית משפט זה פסק דין בתביעה לאכיפת ההסכם ונקבע כי כל עוד לא בוטל ההסכם על שני הצדדים לפעול כפי הוראותיו שקיבלו תוקף של פסק דין. אושרה הסכמה של הצדדים לחתום על כל המסמכים הנדרשים להעברת הבעלויות בנכסי המקרקעין. נקבע שאם אלו לא יחתמו ימונה כונס. באשר להמצאת מסמכים לאקטואר, נקבע כי האקטואר יגיש לבית המשפט רשימה של מסמכים חסרים ויפרט מי הצד הנדרש להמציאם. יוגשו פסיקתאות שיאפשרו לשני באי כח לקבל מסמכים רלוונטיים.
12. פסק הדין שניתן בתביעת האיש, בוטל על ידי כב’ בית המשפט המחוזי בעמ”ש 3734-10-22, ונקבע שהתיק יוחזר לבית משפט זה אשר יקיים בו דיון במאוחד עם התביעה שהגישה האשה/המערערת לביטול הסכם הגירושין.
תביעת האישה לביטול ההסכם:
13. כאמור, האשה הגישה, לאחר שהאיש הגיש תביעתו לביצוע פסק דין, תביעה לביטול ההסכם. טענות האישה בקצרה בתביעתה הן כדלקמן:
א. יש לבטל את ההסכם מאחר והאיש הפר את ההסכם הפרה יסודית בכך שלא העביר את כל הסכום הכספי בסך של 2.5 מ”ש והאשה נאלצה לפתוח הליך הוצל”פ.
ב. האיש הפר את ההסכם הפרה יסודית שכן לא העביר את יפוי הכח להעברת הבית בכ. על שם האשה.
ג. האיש הפר את ההסכם שכן סרב למתן גט.
ד. האיש הפר את ההסכם בעניין חלוקת הרכבים, לא פרע חובות משותפים, סרב לאפשר לתובעת לקחת ציוד, הפר את זמני השהות המוסכמים.
ה. ההסכם נעשה לאחר אלימות שהאשה חוותה במהלך הנישואין ובסמוך לחתימה ורצונה להתגרש מהאיש, והיא נאלצה לחתום על ההסכם כדי להשתחרר מהנישואין האלימים. 11 יום טרם אישור ההסכם אישר בית המשפט הסכם הגיוני ושוויוני לפיו כל הרכוש יחולק בשווה בין הצדדים.
ו. במהלך ניהול ההליך הוסיפה התובעת וטענה כי נפלו פגמים באישור ההסכם על ידי בית המשפט, שכן שיתפה לטענתה את בית המשפט במועד האישור באלימות שחוותה ובית המשפט התעלם מכך. לטענות אלו אין ביטוי לא בכתב התביעה ולא בפרוטוקול אישור ההסכם. בכתב התביעה נרשם בסעיף 14: “נאמר שאין לי ברירה ולא נכתב בפרוטוקול”.
14. עיקר טענות האיש בכתב ההגנה:
א. התביעה הוגשה בחוסר תום לב, ועד כדי שימוש לרעה בהליכים משפטיים.
ב. ההסכם נחתם על ידי הצדדים בסיוע אבי התובעת שפעל כבורר.
ג. ההסכם הוא הסכם מקיף המתייחס הן לענייני רכוש והן לענייני הקטינים, בניגוד להסכמות עקרוניות שאושרו יום קודם בבית המשפט לעניין הרכוש בלבד.
ד. ההסכם מקפח את האיש כלכלית, התמורה ששילם עבור הבית בנ. גבוהה מהשווי האמיתי.
ה. האיש מכחיש את טענות האלימות.
ו. האישה היא שהפרה את ההסכם, דרשה כתובתה בשווי מאות אלפי ₪ בבית הדין הרבני וסירבה להעביר לתובע מסמכי העברת הבית בנ.. האישה קיבלה את מלוא התמורה עבור הבית בנ., בא כח הנתבע פנה לא אחת לב”כ התובעת ועדכן שהתמורה כולה מופקדת בחשבון נאמנות לזכות התובעת ותשולם כנגד קבלת מסמכים חתומים אך התובעת סירבה להעבירם. בסופו של דבר קיבלה התובעת את מלוא התשלום אף שלא העבירה מסמכים להעברת הזכויות, שכן התובעת עיקלה את כספי הנאמנות במסגרת הליכי הוצל”פ.
ז. כל סעיפי ההסכם קוימו על ידי האיש.
דיון והכרעה:
15. פסק דין זה יתמקד בטענות האישה בתביעתה לביטול הסכם. יובהר כבר כעת כי בית המשפט לא מצא לבטלו. באשר לתביעת האיש לאכיפת ההסכם – ברי שמשלא בוטל ההסכם, יש לאכפו ולהשיב על כנו את פסק הדין שניתן בהליך.
16. באשר לביטול הסכמים בין צדדים שקיבלו תוקף של פסק דין, כבר נפסק כי “על בית המשפט לנהוג משנה זהירות בעניין זה ולהשתכנע כי קיימים טעמים כבדי משקל המצדיקים את הביטול” (ראה בע”מ 11750/05 יעל שמר נגד בנק הפועלים, פורסם בנבו).
17. להלן ידונו טענות האשה בכל הנוגע לביטול ההסכם, ויובהר כי לטעמו של בית המשפט, טענותיה בדבר עושק, כפיה, קיפוח, הפרה יסודית ופגמים בהליך אישור ההסכם, לא הוכחו ולא הוצג כל טעם “כבד משקל” כדרישת הפסיקה, שיש בו בכדי להביא לביטולו של ההסכם, שקיבל תוקף של פסק דין.
18. יש ראשית להדגיש, כי ההסכם נערך כאשר שני הצדדים מיוצגים. התובעת אישרה בדיון שהיתה מיוצגת הן במועד עריכת ההסכם והן לאחר מכן, וזאת על אף שהיא מלאת טענות כנגד באת כוחה. ראה בפרוטוקול הדיון מיום 4.11.24, עמ’ 17 שורות 2-4: “ש. במועד אישור ההסכם 18.3.21 היא עדיין היתה עורכת הדין שלך? ת. לכאורה כן.”
19. עוד אישרה התובעת כי ההסכם נחתם לאחר החלפת טיוטות בין עורכי הדין (עמוד 20 לפר’ שורות 32-33), אישרה ש”היה מו”מ ארוך” אך הוסיפה “זה היה הכתבה שלו” (עמ’ 22 שורה 33), אישרה שנלקחו בחשבון הערותיה וכן תיקונים של אביה (עמ’ 20 שורה 35, עמ’ 21 שורה 9) וכן שטיוטא של ההסכמות נערכה בכתב ידה (עמ’ 21 שורות 13-17). בדיון שהתקיים ביום 18.3.21 ובו אושר ההסכם, ציינו הצדדים בתחילת הדיון כי עורכי דינם ערכו עבורם את ההסכם.
20. להלן ידונו טענות התובעת אחת לאחת ויובהר מדוע סבור בית המשפט שאין לקבלן ואין מקום לביטול ההסכם:
טענות התובעת כי ההסכם נחתם בכפיה, מחמת אלימות שספגה לאורך השנים וגם בסמוך להסכם:
21. ראשית יובהר כי התובעת לא הוכיחה את האלימות הנטענת. טענת התובעת כי ביום 7.3.21 בחניון בית המשפט ניסה האיש לדרוס אותה לא הוכחה. התובעת אישרה שלא הגישה תלונה במשטרה (עמוד 18 לפר’ שורות 18-19). בנוסף אישרה שלא ניגשה לקבלת טיפול רפואי (עמ’ 21 לפר’ שורה 12).
22. בנוסף, במהלך החקירה אישרה לב”כ האיש שבמהלך הנישואין ועד מועד החתימה על ההסכם לא הוגשה אף פעם תלונה על אלימות (עמ’ 18 שורות 20-22).
23. בתצהיר עדותה הראשית, סעיף 20, טענה כי “המשטרה סגרה את התיק ללא הסבר וללא ידיעתי”. בדיון הסיכומים טענה ש “יש נגדו תיקים” (עמוד 46 שורה 24 לתמליל ההקלטה), אך לא המציאה כל אסמכתא והטענות הוכחשו על ידי האיש.
24. התובעת צרפה לתצהירי העדות הראשית תצהירי שתי עדות נוספות שאמורות היו להעיד על כך שהתובעת טענה בפניהן בדבר אלימות האיש כלפיה, אך שתי העדות לא התייצבו לדיון ההוכחות ותצהירן הוצא מהתיק.
25. יש לבאר כי ממילא, טענות על אלימות כשלעצמן אין בהן די בכדי להביא לביטול ההסכם. ברור כי אם תאמר אחרת, לעולם לא יוכלו בני זוג שהיתה ביניהם אלימות, להגיע להסכמות שיקבלו תוקף, ותוצאה זו איננה מתקבלת על הדעת (ראה גם בתמ”ש 3061/08 אלמונית נגד פלוני, פורסם בנבו).
26. על מנת שבית המשפט יקבע שיש לבטל הסכם מחמת אלימות, יש להוכיח קשר ישיר בין האלימות ובין החתימה על ההסכם.
27. אין כל ספק כי במועד החתימה על ההסכם, לא הופעלה כלפי האישה אלימות כלשהי. אבי האישה העיד שההסכם נחתם בסיועו. הצדדים שהו בבית המגורים. לדברי אבי האישה “*** בקומה שניה התובעת קומה אחת מתחת ואני הולך בין הקומות” (פר’ מיום 5.11.24 עמוד 37 שורה 26), “אם יש חילוקי דיעות אני הולך יורד עולה עד שמגיעים לסעיף מוסכם אני עולה יורד עד שהם מסכימים. אם יש בעיה אני מנסה לגשר ביניהם” (פר’ עמ’ 38 שורות 1-3).
28. אם כן, נוהל מו”מ בתיווך אבי התובעת, כאשר הצדדים כלל אינם שוהים באותו החדר אלא בקומות נפרדות בבית.
29. האישה אישרה שטיוטת ההסכם בכתב יד (נספח 3 לתצהיר ע”ר של האיש), נערכה בכתב היד של האישה עצמה.
30. טענת האישה שהטיוטא נערכה בכתב ידה “כי הוא הכתיב לי” (פר’ עמ’ 21 שורה 23), אינה מתקבלת כלל על הדעת, בהתחשב בעדות אבי האישה שהצדדים שהו בקומות נפרדות בבית “ואני הולך בין הקומות”.
31. עוד ובנוסף – ההסכם נחתם ביום 8.3.21 ואושר רק ביום 18.3.21 דהיינו חלפו כעשרה ימים במהלכם יכלה התובעת לחזור בה מההסכמות. ויוזכר – האישה באותה העת עודנה מיוצגת על ידי באת הכח שניהלה בשמה מו”מ, והחליפה מול ב”כ האיש טיוטות כפי שציינה האישה עצמה. אם ביקשה לחזור בה מההסכם, היה לה די זמן לשוחח עם באת כח ולקבל הייעוץ המתאים.
32. בדיון הסיכומים אמרה האישה כי באת כוחה אמרה לה “שזה הסכם גרוע” והיא השיבה לה “שאין לי ברירה אלא לחתום כי הוא סוחט אותי והוא מאיים למכור את הבית בשוק השחור ואני מפחדת באמת והיא אמרה לי שזה לא נכון לעשות את זה ולאשר אותו. אמרתי לה שתבוא ותגיד את זה שהיא חושבת כך ואני חושבת אחרת והיא לא הגיעה לאולם במועד אישור ההסכם.” (פר’ סיכומים עמודים 48-49). טענות אלו, בדגש על הטענה כי האישה אמרה לבאת כח שהאיש סוחט אותה וכו’, נותרו ללא כל הוכחה, והאישה לא הזמינה את באת כוחה דאז לעדות בבית המשפט, על מנת לאשר את הגרסה הנ”ל.
33. עולה אם כן שהתובעת לא הוכיחה לבית המשפט שההסכם נחתם מחמת אלימות כלשהי שהופעלה כלפיה בסמוך לחתימתו, או לאישורו, או בכלל.
34. הטענה כי ההסכם נחתם בכפיה, תוך הפעלת אלימות כלפי האישה, נדחית.
טענות התובעת כי ההסכם מקפח את זכויותיה/טענותיה בדבר עושק –
35. כאמור, התובעת טענה כי לא היתה כל סיבה מדוע תחתום על ההסכם ביום 8.3.21 כאשר יום קודם הסכימו הצדדים על חלוקה שוויונית של כל הנכסים.
36. בעניין זה יובהר כדלקמן: ראשית – מושכלות יסוד הן שטעות בשווי העסקה, איננה בגדר עילה לביטול הסכם. ראה בסעיף 14 (ד) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל”ג – 1973.
37. יתרה מכך – התובעת לא הוכיחה כלל שיצאה ניזוקה מההסכם, ביחס להסכמות לחלוקה שוויונית אליהן הגיעו הצדדים יום קודם. ודוק – ההסכמות אישרו העברת שני נכסי המקרקעין בהעברה אגב גירושין, מה שאפשר לצדדים לחסוך תשלומי מס ועלות מינוי כונסים; ההסכמות אפשרו המשך מגורי הקטינים בבית המגורים ששימש את הצדדים, בימים בהם שוהים עם האב; ההסכמות כללו התייחסות למכלול הנושאים, לרבות נושאים שלא הוסכמו יום קודם – כולל תשלום סכום משמעותי לידי האישה בגין מזונות קטינים (שהוסכם שיהיו במשמורת משותפת בחלוקה שוויונית בין ההורים) ובתוספת סך של 3,000 ₪ לחודש בשנה הראשונה; ההסכמות גובשו לאחר שאבי האישה סייע לצדדים בקביעת שווי הנכסים (פר’ מיום 5.11.24 עמוד 36 שורות 2-7) ולא הוכח כי חלה טעות משמעותית או בכלל בקביעת השווי.
38. הסכם גירושין הוא מארג סבוך של הסכמות, כאשר ויתור צד בעניין מסוים גורר לעיתים היעתרות לדרישותיו בעניין אחר. גם אם קיבלה התובעת פחות מחלקה המדויק בשווי הנכסים, דבר שכאמור כלל לא הוכח, יש לקחת בחשבון שדרישות אחרות שלה נענו. כך למשל ולדוגמא – דרישת התובעת שהבית בנ. לא ימכר במשך חמש שנים, ואם ימכר בתוך 15 שנה תקבל היא את זכות הראשונים לקנייתו. התובעת נשאלה אם אלו היו דרישותיה והשיבה: “האם היו לי תיקונים התשובה כן…” (פר’ עמוד 21 שורות 8-9).
39. לגבי הסכמי גירושין כבר נפסק כי “משעסקינן בהסכמי גירושין, קשה לקבוע מהם אותם תנאים אשר ניתן לראותם כגרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל” (עמ”ש (מחוזי ת”א) 1015/08 פלוני נגד פלונית, פורסם בנבו).
כן ראה ע”א 5490/92 ר.פ נגד י.פ, פורסם בנבו:
“הנטיה של בית המשפט תהיה בדרך כלל לכבד את הרצון המוצהר של הצדדים לחוזה, ודבר זה נכון לגבי חוזים מסחריים וגם לגבי הסכמי גירושין. באלה האחרונים, יש לא אחת תנאים המושפעים מן הרצון לקדם ולהקדים את הפרידה והניתוק בין בני הזוג. על כן, יתכן כי צד לחוזה יסכים לתנאים שהם מבחינה אוביקטיבית גרועים אך מחישים את הגירושין, עניין החשוב לו אותה שעה יותר מכל דבר אחר.”
40. יודגש -התובעת לא הוכיחה כלל את עילת העושק, שכן לא רק שלא הוכיחה, כדרישת סעיף 18 לחוק החוזים, כי תנאי ההסכם “גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל”, היא אף לא הוכיחה ניצול כלשהו של מצוקתה, חולשה שיכלית או גופנית או חוסר ניסיון, כלשון הסעיף. המצוקה היחידה לה טענה התובעת היתה כתוצאה מאירועי אלימות לטענתה, אך כאמור מעלה, בית המשפט לא מצא כי הטענות בעניין זה הוכחו. מעבר לכך, התובעת היתה מיוצגת, נעזרה גם באביה, ניהולה מו”מ על תנאי ההסכם, ולא נראה כי מתקיימת במקרה זה עילה לביטול ההסכם מחמת עושק.
41. הטענה כי יש לבטל ההסכם מחמת היותו מקפח/מחמת עילת העושק – נדחית.
טענות האשה כי במועד ההסכם אמרה לבית המשפט כי ההסכם נכפה עליה אך בית המשפט לא התייחס לכך:
42. אין בפרוטוקול הדיון מאותו היום כל אזכור לטענות התובעת. לו סברה התובעת שהפרוטוקול אינו משקף את שנאמר לבית המשפט, היה עליה לעתור לתיקונו. “הכלל הוא שפרוטוקול בית המשפט הוא המשקף נאמנה את שהתרחש בדיון, ואין בלתו” (ע”א (חיפה) 4892/98 שלום נגד דהן, תק-מח 2000 (1) 9930).
43. יתרה מכך – טענות כנגד הליך אישור ההסכם גופו, הנו עניין להגשת ערעור בפני בית המשפט המחוזי, ולא ניתן לבסס עליהן תביעה לביטול הסכם – ראה ר”ע 359/85 קוך ואח’ נגד קוך, פ”ד לט (3) 421, 422-423.
44. למעלה מן הצורך יודגש כי הטענה שנאמר לבית המשפט במועד דיון אישור ההסכם, כי ההסכם נחתם מחמת אלימות, איומים, כפיה וכו’ ובית המשפט לא רשם טענות אלו בפרוטוקול ובנוסף חרף הטענות בחר לאשר את ההסכם – איננה סבירה.
45. הטענה כי יש לבטל ההסכם בשל פגמים שנפלו באישור נדחית.
טענות האשה כי יש לבטל ההסכם מחמת הפרות יסודיות:
46. כאמור, האישה טענה להפרות רבות מצד האיש, תוך שהיא מפנה למתן גט באיחור, לתשלום התמורה המגיעה לה באיחור ולא בשלמות לשיטתה, להפרות בנוגע להסכמות בעניין הקטינים ועוד.
47. מנגד טען האיש כי האישה היא שהפרה את ההסכם ואף הגיש תביעה לאכיפת ההסכם עוד בטרם עתרה האישה לביטולו. כך למשל, האיש טען כי הפקיד את כל הסכום המגיע לאישה, בקיזוז סכומים שהועברו אליה ע”ח התמורה, בידי בא כוחו, והסכים להעביר הכספים בתמורה לקבלת המסמכים להעברת המקרקעין על שמו. לבסוף עוקלו הכספים על ידי לשכת ההוצל”פ בהליכי גביה שנקטה בהם האישה, מבלי שהעבירה אליו את מסמכי העברת הבעלות במקרקעין.
48. עוד טען האיש כי האישה דרשה בבית הדין הרבני תשלום כתובתה, דבר שעיכב מתן הגט ואף גרם לו להפסד כספי, מאחר ונאלץ לגייס את הכספים שהתחייב לשלם לאשה ממקורות פרטיים, שכן הבנק סרב למתן המשכנתא ללא הצגת מסמכי גירושין.
49. לעניין הטענות להפרות ההסכם, לא מצאתי כי האישה יכולה לעתור לביטול ההסכם בשל הפרות יסודיות, ואנמק.
50. ראשית – האישה הגישה תביעתה לביטול ההסכם במאי 2022, כאשר במקביל היא פועלת באמצעות לשכת ההוצל”פ, לגביית הכספים המגיעים לה על פי ההסכם.
51. דהיינו – לאחר שהאישה סברה כי ההסכם הופר (וספק אם כך כפי שיפורט בהמשך), לא ביקשה לבטל את ההסכם ולא שלחה הודעת ביטול כדרישת סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל”א – 1970, אלא דרשה לאכפו באמצעות לשכת ההוצל”פ. האישה עתרה לבית המשפט להתיר לה לפתוח תיק הוצל”פ לגביית הכספים, ואישור כאמור ניתן בהחלטה מיום 21.6.21 בתיק 54271-11-20.
52. בהליכי ההוצל”פ שניהלו הצדדים, טען האיש טענת פרעתי לגבי סכום החוב הכספי הנטען.
53. לא יכול להיות חולק כי עיקר החוב, סך של 2,243,987 ₪ מתוך 2.5 מ”ש, שולמו בחודש אוגוסט 21, עוד טרם הוגשה התביעה לביטול ההסכם, באמצעות עיקול כספים שהיו בחשבון נאמנות של ב”כ האיש, אותם ביקש להעביר כנגד קבלת מסמכים חתומים על ידי התובעת להעברת חלקה בבית לאיש, כפי ההסכם. חרף אי קבלת האישורים, הועברו הכספים ללשכת ההוצל”פ, בשל עיקול שהטילה האישה (נספח 27 לתצהיר האיש).
54. באשר ליתרה – היתה מחלוקת בין הצדדים, כאשר האיש טען כי הסכום כבר שולם והאישה טענה שלא כך.
55. ביום 24.5.22, קבעה כב’ רשמת ההוצל”פ דקלה קליין, כאשר הורתה על עיכוב הליכים לשם פניה לבית המשפט כי “…מבלי להקל ראש בזכותה של הזוכה לקבל את כספה, קיימת התחשבנות רבה ומורכבת בין הצדדים, תשלום החוב מובטח נוכח ערבון המופקד לתיק …”. (צורף כנספח 25, עמוד 90 לנספחי תצהיר ע”ר של האיש). ההחלטה הובאה לעיל על מנת ללמד ששאלת יתרת החוב לא היתה סוגיה ברורה כלל, וכבוד הרשמת ציינה שההתחשבנות “רבה ומורכבת” וכן יש לקחת בחשבון שמדובר בחוב שתשלומו מובטח באמצעות ערבון בתיק.
56. ביום 4.1.24, ניתן במסגרת דיון בבית המשפט, פסק דין בהסכמת הצדדים, עת היו שניהם מיוצגים, שקבע את האופן בו יש לחשב אם קיימת יתרה להעברה אם לאו. כבוד רשמת ההוצל”פ ערכה את החישוב, קבעה שהסכום שולם והורתה לאפס את תיק ההוצל”פ ולסגור אותו, ראה החלטתה מיום 26.3.24 שצורפה לתיק על ידי האיש ביום 11.4.24.
57. האישה עתרה לבית המשפט המחוזי בערעור על פסק הדין שאישר הסכמות הצדדים לעניין אופן החישוב, ראה ברמ”ש 38304-06-24. במסגרת הערעור הנ”ל ביקשה המערערת “ביטול פסק הדין שבכותרת וכפועל יוצא של כך החייאת תיק ההוצל”פ אותו פתחה המערערת ובו נקטה כנגד המשיב הליכי גביה ואשר נסגר כתוצאה ועקב פסק הדין האמור”. (סעיף 2 לערעור).
58. ההליך נמחק עקב חוסר מעש של המערערת, לאחר שלא השיבה לתהיות בית המשפט המחוזי לגבי ההליך, שעלו בהחלטה שניתנה.
59. לאחר מחיקת ההליך בבית המשפט המחוזי, עתרה האישה בתביעה שעודנה תלויה ועומדת לביטול ההסכמות הנ”ל, בטענה כי באותה עת לא ידעה את העובדות לאשורן והוטעתה על ידי הנתבע (תלה”מ 63089-06-24).
60. צא ולמד אם כן – גם בשנת 2024, ולאחר שהגישה תביעה לביטול הסכם, ממשיכה האישה לנקוט בהליכי גביה, ואף עתרה בפני בית המשפט המחוזי ובית משפט זה לבטל הסכמות בעניין אופן חישוב החוב ולהורות על החייאת תיק ההוצל”פ על מנת שתוכל להמשיך ולגבות סכומי הכסף שלשיטתה עוד מגיעים לה.
61. הנה אם כן – האישה מחזיקה המקל בשתי קצותיו – מחד – טוענת במסגרת הליך זה לביטול ההסכם ומנגד – נוקטת הליכי גביה למימוש ואכיפת ההסכם, ואין השניים יכולים לדור יחד.
ראה בעניין זה ע”א 759/83 חצרוני נגד מוריס זוהר, פ”ד מ (1) 85, 92-93:
“קבלת הכספים וביטול ההסכם אינם יכולים לדור בכפיפה אחת…”
ובהמשך:
“…ביטול לאחר קבלת הכסף מהחברה, קבלה שיש בה מימוש זכויותיו על פי ההסכם כאילו לא הופר וכאילו הועברו המניות על שמו, אינו ביטול תוך זמן סביר.”
עוד ראה בע”א 4272/91 ברבי נגד ברבי, פד”י מח (4) 689, 699:
“אמנם אין מניעה, מן הבחינה הדיונית, לתבוע סעד של ביטול הסכם כחלופה לסעד של אכיפה…אך לעולם לא יוכל התובע לזכות בשני הסעדים מאחר שהם מוציאים זה את זה.”
62. עולה אם כן שהתובעת גבתה, למצער, את מרבית ועיקר הכספים על פי ההסכם (כאשר כב’ רשמת ההוצל”פ פסקה שנגבו כל הכספים, אך עניין זה עודנו תלוי ועומד בפני בית המשפט בשל תביעה שהגישה האישה לביטול ההסכמות לעניין אופן החישוב), וגם לאחר שהגישה תביעה לביטול ההסכם המשיכה בהליכי גביה, ואף עתרה בערעור לבית המשפט המחוזי שיקבע שיכולה להמשיך ולגבות את הפרש הכספים המגיע לה לפי שיטתה, והכל באופן שאינו יכול להתיישב כלל עם עתירתה לביטול ההסכם.
63. לא מתקבל על הדעת שהאישה תדבר בשני קולות, הסותרים זה את זה, בלשכת ההוצל”פ תאחוז בהסכם ותפעל לגביית המגיע לה לפיו, בעוד שבבית המשפט תטען שאת ההסכם יש לבטל מטעמים שונים ובכללם שנחתם תחת כפיה וכו’.
64. למעלה מן הצורך, יצוין כי בית המשפט כלל לא השתכנע שהאיש הוא שהפר את ההסכם בין הצדדים. בכל הנוגע לסכום הכספי שהיה על האיש לשלם לאישה, הרי שהמחלוקת היתה מלכתחילה על חלק קטן מהסכום (האם נפרע כגרסת האיש, אם לאו, כגרסת האשה), כאשר עיקר הסכום כפי שפורט הופקד בחשבון נאמנות של ב”כ האיש.
65. ב”כ האיש הגיש לבית המשפט אסמכתאות כי פנה לב”כ האישה, הבהיר שהכספים מוחזקים אצלו בנאמנות והוא ממתין לחתימת האישה על מסמכים להעברת חלקה בבית לבעלות האיש. האישה לא חתמה על המסמכים, אך עיקלה את הכספים בהליכי הוצל”פ. דהיינו, סירבה לפעול כפי חלקה בהסכם להעברת המגיע לאיש, אך עמדה על גביית המגיע לה.
66. במקביל, בית המשפט מתרשם כי התנהלות האישה בעניין אופן מימוש ההסכם, לא היתה לחלוטין תמת לב. כך, בסעיף 89 להסכם בין הצדדים, נרשם מפורשות שהצדדים מוותרים על הזכות כלפי משנהו לטעון לכל דרישות, תביעות ו/או טענות מכל מין וסוג. למרות האמור, עתרה האישה בפני כב’ בית הדין הרבני לתשלום כתובתה בסך של מאות אלפי ₪ נוספים על הסכומים שנקבעו בהסכם. תביעתה נדחתה, כעולה מעיון בהחלטת בית הדין הרבני שניתנה ביום 17.4.24 ונסרקה לתיק ביום 3.7.24. בית הדין ציין בהחלטתו כי האישה טענה בפניו שחתמה על ההסכם תחת איומים וכפיה ואין לו כל תוקף. בית הדין זימן לעדות את אבי האישה. וכך קבע כב’ בית הדין בפסק דינו, לאחר שמיעת עדות אבי האישה:
“…בית הדין קובע כי אין לקבל את טענת האישה כי היא חתמה תחת איום, מדובר באביה שרצה את טובתה, והיא הבינה כי כדאי לה לחתום על ההסכם כדי למנוע נזקים גדולים יותר, אך בסופו של דבר זה נעשה מתוך בחירה והבנה שלה כי זה לטובתה וחתמה מרצונה ואין מקום לטענה של חתימה תחת איום ותביעת האישה לכתובה נדחית.”
67. הנה אם כן – לאחר שמיעת עדות אבי האשה והצדדים, גם כב’ בית הדין התרשם כי ההסכם נחתם מרצון חופשי של האישה, ותביעתה לכתובה הוגשה בניגוד להוראות ההסכם.
68. למען שלמות התמונה יצוין כי האישה אמרה בדיון כי הגישה ערעור על פסק הדין של כב’ ביה”ד.
69. האישה הוסיפה וטענה במסגרת ההליכים להפרות רבות ושונות בעניין הקטינים, בעניין העדר טיפולים, בעניין אופן טיפול האב בקטינים וכיוצ”ב. גם כאן לא התרשם בית המשפט שיש בכל הנטען ממש ובוודאי לא באופן שיצדיק ביטול הסכם שהושג בעמל רב, לרבות על חלקיו הרכושים. יצוין כי האישה הגישה תביעה לעניין ביטול הסדר המשמורת המשותפת, וטענותיה בעניין הקטינים יתבררו שם.
70. ודוק – גם היום, שנים לאחר הגירושין, הצדדים עודם מתנהלים בהליכים משפטיים רבים ושונים, והמחלוקות ביניהם רבות ומשפיעות גם על ילדיהם. ביום 1.1.24, במסגרת תיק י”ס 43422-11-23, המליצה יחידת הסיוע על מינוי אפ’ לדין לקטינים בשל חשש לפגיעה בשלומם.
71. למען שלמות התמונה יצוין כי במהלך הסיכומים עתרה האישה בעיקר לשינוי ההסכם ולא לביטולו, בין היתר באופן בו הבית שעל פי ההסכם הועבר לאיש, יועבר אליה, ראה למשל בעמוד 57 ועמוד 73 לפרוטוקול הסיכומים.
72. עוד למען שלמות התמונה יובהר כי האישה שהינה עורכת דין במקצועה, ייצגה את עצמה בהליך שמיעת הראיות, לאחר שבאי כח התפטרו קודם לכן. האישה החליפה במהלך השנים מספר מייצגים.
73. מאחר ונדחו כל טענות האישה לביטול ההסכם, הנני קובעת כי ההסכם יעמוד על כנו. בהתאם, פסק הדין שניתן ביום 27.6.22 בתה”ס 58820-08-21 לעניין אכיפת ההסכם ישוב ויעמוד על כנו. יש להעביר באופן הדדי את כל המסמכים הנדרשים להשלמת העברת נכסי המקרקעין, בתוך שבעה ימים מיום מתן פסק הדין. אם לא יבוצע כל הנדרש בתוך שבעה ימים, ניתן יהיה לעתור למינוי כונס שיפעל להשלמת הנדרש. עלות הכינוס תוטל על מי שיסכל מימוש ההסכם.
74. סוף דבר –
טענות האישה לעניין ביטול ההסכם נדחות.
תביעת האיש לאכיפת ההסכם מתקבלת.
הוצאות ההליכים: האשה תשלם לידי האיש בגין הוצאות שני ההליכים סך של 40,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה מהיום המיועד לתשלום ועד ליום התשלום בפועל.
75. המזכירות תסגור את התיקים.
76. מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתן היום, י”א חשוון תשפ”ה, 12 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.
PDF
Views: 26
