כתב אישום בגין תקיפת בן זוג, שהוגש לבית משפט השלום, חשף את סיפורה המטלטל של אם צעירה לשני ילדים. בתוך חודש אחד, חייה השתנו מקצה לקצה: היא הפכה מעובדת הייטק מצליחה לאם מובטלת, הנאבקת לספק את הצרכים הבסיסיים של ילדיה. 

האירוע החל בוויכוח שפרץ על רקע סירובו של הבעל לקחת את בתם לגן, והידרדר לדחיפות ומכות, ובסופו הסתיים בכתב אישום נגד האם, אך השופט ערן זלר (בצילום) בחר לראות מעבר למעשים עצמם, והחליט לזכות אותה. בפסק דינו קבע: “לא כל מקרה של מכה מצדיקה הרשעה פלילית. לעיתים, האלימות היא ביטוי למצוקה וייאוש של אדם במצב קשה”.

לפי הכרעת הדין, הוויכוח הסלים כאשר הבעל סירב  לקחת את הבת לגן. הנאשמת הכחישה את המיוחס לה, וטענה בחקירתה במשטרה: “זה חלק מהתהליך שלו, הוא רוצה שמה שהוא גרם לו יקרה כדי שהוא לא יצטרך לשלם מזונות. הכל מתוכנן אצלו. אני לא בן אדם שתוקף או מאיים”.

בעדותה בבית המשפט, הנאשמת תיארה מערכת יחסים קשה: “אני לא חושבת שיש אמא נורמלית שהיתה יכולה לתאר את הפלונטר שאני נמצאת בו. אני חווה אלימות, אבל צריכה לשתוק כדי להגן על הילדים שלי”. המתלונן, מצידו, העיד: “במשך תקופה ארוכה כל הזמן ניסינו, וזה לא צלח. ועכשיו, כשזה הגיע שוב לאלימות, אמרתי לעצמי שאני הולך לבית הדין”.

השופט זלר (בצילום) קבע כי הנאשמת אכן דחפה את המתלונן וחסמה את דרכו, וציין: “הוויכוח הסלים, הנאשמת עמדה על שלה וכך גם המתלונן. המתלונן רצה לצאת מהדירה וללכת לדרכו, אך הנאשמת ביקשה למנוע זאת ממנו”.

עם זאת, בית המשפט נתן משקל משמעותי לרקע האישי של הנאשמת: “עד כחודש לפני האירוע הנאשמת הועסקה במשרה קבועה בחברת הייטק, אך אז היא פוטרה ומצאה את עצמה ללא מקור פרנסה, והתקשתה לדאוג לצרכים הבסיסיים של הילדים”.

השופט זלר הדגיש: “שמעתי באריכות יחסית את עדותה. ניכר היה כי היא נרגשת ונסערת, היא העידה כשלפרקים היו דמעות בעיניה, ובשלב מסוים אף פרצה בבכי. עדותה היתה אותנטית, ואין לי כל ספק כי הדברים נאמרו מדם ליבה ממש”.