הפרקליטה רנית בר און מפרקליטות מחוז ת”א הגישה כתב אישום נגד אבא על אונס ביתו מגיל 6 עד גיל 12. כל זאת על סמך טענות שקר של אישה גרושה ושקרנית, מבלי לבדוק בדל של ראיות. בבית המשפט למשפחה הילדה פגשה את השופט בלשכתו והודתה שהיא שיקרה.
הילדה הייתה במשמורת האבא, ובאמצעות תלונת השווא על אונס העבירו את המשמורת על הילדה לאמא. לאחר המון זמן ועיכובים שופט בית המשפט למשפחה החליט לבדוק בעצמו האם יש בדל של ראיה לשקרים, והילדה צ’יק צ’ק הודתה שאמא שלה ביקשה ממנה לשקר.
זה לא הפריע לפרקליטה הכלבה רנית בר און להגיש כתב אישום על אונס בת 6 במשך 6 שנים, אונס שלא רק שלא היו בידה ראיות כלשהן, אלא שבדיקות מאוד קלות היו מראות שהכול ערימה של שקרים. למזלו של האבא הנאשם עורכי הדין, הסנגורים, הצליחו לבצע מחקרי תקשורת עצמאיים ששללו כל אפשרות שהסיפורים של האישה יכלו להתרחש בזמנים ובמיקומים שנטענו.
למה בכלל הוגש כתב האישום הזה? כמו יש מאות כתבי אישום שמוגשים נגד אבות בגירושין ללא בדל של ראיה רק בגלל שכל הפרקליטות הן נבלות פמיניסטיות, ושונאות גברים קליניות.
רנית בר און תפרה לגואל רצון אישומים שקריים ומופרכים על עבירות מין ושעבוד מנטלי
הפרקליטה שידה קלה על ההדק, רנית בר און היא גם זו שתפרה את גואל רצון. עד כמה שזה נשמע לא פופולרי לסנגר על גואל רצון, מי שקרא את ארבעת הכתבות בעדנה קרנבל על האופן שבו תפרו את גואל רצון, מבין שהפרקליטות תפרה לו תיק. גואל רצון זוכה מעבירה של שעבוד נשים ושליטה מנטלית בהן, אבל תפרו לו תיקי עבירות מין…..
אלא מאי? הסיפורים היו מצוצים מהאצבע. אחת הנשים, ויקטוריה הרצוג, העידה כאשר כל הגרסה הייתה כתובה לה על כף היד, רנית בר און ביקשה שהיא תעיד מאחורי פרגוד, ובמקרה הסנגורית של גואל רצון הציצה מעבר לפרגוד, וראתה את האישה מקריאה מתוך כתב היד. למרות זאת, לא פסלו את העדות שלה.
אחרת שגואל רצון שילם עליה לרופא שיניים כדי שיעקרו לה שיניים רקובות המציאה סיפור שגואל רצון רצה לעקור לה את השיניים כדי שהיא תמצוץ יותר טוב. רנית בר און התעשקה שהסיבה לעקירת השיניים היה למצוץ יותר טוב, אבל לא הסבירה אם ככה למה לא עקרו לכל הנשים את השיניים למציצה יותר טובה?????
את כל העדויות של הנשים של גואל רצון הוציאה רנית בר און מהן בסחיטה. היא פשוט הזמינה עו”סיות שיחטפו את הילדים לפנימיות ללא שום הסדרי ראיה לאימהות, ולכולן הוצבה ברירה: או שינותקןו מילדיהם לעולם, או שתסכמנה להעיד. כדי להמתיק את הגולה שילמו לכל אישה 1,000,000 ש”ח ונתנו לה דירה. גואל רצון בעצמו אמר שאם תמורת זה שימות בכלא, המשפחה שלו תקבל 10,000,000 ש”ח ו 10 דירות, שווה לו לסתום את הפה ולא להילחם.
שימו לב…. התובעת שניהלה את התיק בפועל, לילך כץ, היא זו שהגישה כתבי אישום נגד חיילי צה”ל בגין רצח מחבלי נוחבה ב 7/10/2023 יחד עם הפרקליט איהב נופל.
להלן כתבה בפוסטה פורסם 7/1/2020 ע”י זיבה קריסטל
הפרקליטות ביטלה כתב אישום נגד אב שהואשם באונס בתו לאורך שנים
סנגוריו של האב ערכו מחקר תקשורת ואיכונים עצמאי שהפריך את הטענות, והציגו עוד בשלב החקירה תלונות שווא קודמות של האם הגרושה והבת, אבל הפרקליטות הגישה כתב אישום בלי לבדוק את ראיות ההגנה
האב קיבל משמורת חזרה, אבל כבר לא רצה אותה
תושב איזור המרכז זוכה (שלישי, 7/1/2020) מעבירות מין בבתו בת ה-14 במשך שש שנים. הפרקליטות הודיעה לבית המשפט כי היא חוזרת בה ומבטלת את כתב האישום, מבלי שהנאשם יידרש למסור את תשובתו אליו.
התובעת, עו”ד לילך כץ, אמרה לשופטים גלעד נויטל, טלי חיימוביץ ולימור ביבי, כי התבצעה הערכה חדשה של התיק לאור “ראיות הגנה חדשות שהובאו לידיעתנו על ידי באי כוחו של הנאשם”, עורכי הדין מנחם רובינשטיין וארז אבוהב.
בתמונה השופטת טלי חיימוביץ: הביאו לה גבר והיא תחתוך לו את הזין במו ידיה מרוב שהיא פמינאצית מורעלת.
וזו השופטת לימור ביבי, לשעבר לימור ביבי ממן. צריכה לשנות שמה ללימור זיבי.
לולא הראיות המזכות שנאספו על ידי הסנגורים, הנאשם צפוי היה לבלות שנים ארוכות במאסר. העובדה שהראיות המזכות לא נבחנו על ידי המשטרה והפרקליטות בזמן אמת, לפני הגשת כתב האישום, מצביעה על מחדל תביעתי שעלול היה לשלוח פעם נוספת נאשם למאסר שווא דו ספרתי של שנים.
בתו של הנאשם, בת 14, היתה בת ארבע כאשר הוריה התגרשו. עד שנת 2015 היה האב המשמורן העיקרי על הבת ועל אחיה הצעיר ממנה. בכתב האישום ובבקשה למעצר עד תום ההליכים שהוגשו במרס 2019 על ידי עו”ד רנית בר-און מפרקליטות מחוז תל אביב נטען כי מאז היתה הילדה בת 6 ועד גיל 11, אביה הציג בפניה סרטים פורנוגרפיים וביצע בה מעשי סדום ומעשים מגונים, תוך שהציע לה לחקות את המעשים שבסרטים.
כתב האישום, שהוגש בתום חקירת מרחב איילון, תיאר ארבעה מקרים בשנים 2011, 2012, 2013, 2016.
הסנגורים הכינו חוברת בת 60 עמודים של ראיות ההגנה, שהוצגה לשופט בני שגיא בהליך המעצר עד תום ההליכים. על בסיס הראיות, שבקעו שבר במסכת המפלילה לכאורה, הפרקליטות הסכימה באופן חריג, אחרי ארבעה חודשי מעצר, לשחרר את הנאשם למעצר בית. הילדה זומנה לעדות נוספת אצל חוקרת ילדים – מהלך שסימן את הנתיב להמשך.
אבסורד ושקרים
בתחילת הדרך, במהלך חקירתו של האב במשטרה, עו”ד אבוהב התריע על תלונות שווא רבות שאמה של הילדה, גרושתו, הגישה במהלך השנים, הן על אלימות והן על תקיפה מינית שבוצעה כלפיה. תלונות השווא נועדו לתמוך בתביעת הגירושין, טען עו”ד אבוהב, והן גברו לאחר ששני הילדים המשותפים הועברו למשמורת עיקרית של האב, בהוראת בית המשפט לענייני משפחה, לפני מספר שנים.
במהלך החקירה, הסנגור הציג למשטרה ולשופט במעצר הימים, עלאא מסארווה, פרוטוקול מבית המשפט למשפחה, ממנו עלה כי הילדה בדתה לכאורה בהשפעת האם אירוע בו האב איים עליה (שלא בהקשר של עבירת מין). לפני אחד החגים, האם ביקשה מבית המשפט שיורה כי הילדים יעשו איתה את החג, וטענה כי האב מכה את הילדים. שופט בית המשפט למשפחה הכניס ללשכתו את הבת, שהיתה בת 10, עם פקידת סעד, והילדה סיפרה שהאבא איים עליה. בהמשך, הילדה חזרה בה ואמרה כי הדברים אינם אמת. השופט החזיר לאב את המשמורת על הילדה, אך האב סירב לקבל אותה בחזרה.
לאחר שהילדה עברה אל האם, בעוד הבן נשאר אצל אביו, נותק הקשר בין הצדדים. לאחר מעצרו בשנה שעברה, האב טען כי ההאשמות החמורות נגדו לא היו ולא נבראו.
השופט מסארווה עיין בפרוטוקול בית המשפט למשפחה בו חזרה בה הילדה מהאשמה קודמת, והורה למשטרה לבצע בדיקת עומק של אותו תיק ואירועים מתועדים אחרים בהיסטוריה המשפחתית ובבתי המשפט. דבר מזה לא נעשה.
לאחר הגשת כתב האישום, ההגנה הסתייעה במומחי פורנזיקה למחקר תקשורת עצמאי, אותו המשטרה לא ביצעה. מהצלבת מועדים, מיקומים ואיכונים בטלפונים של הבת והאב עלה כי במועדים קונקרטיים שהקטינה סיפרה שבהם הותקפה ונאנסה על ידי האב, הם לא נפגשו, והילדה היתה אצל אמה. אחד האירועים הנטענים אף היה לדברי ההגנה לאחר שנותק הקשר.
עו”ד אבוהב: “מדובר באבסורד. הדבר המקומם הוא שהשוטרים שיקרו בדיוני מעצר הימים, וזה מתקשר לדברי השופט רוזן, נציב הביקורת על הפרקליטות והתביעות, שאמר כי טועני מעצרים מספרים כזבים על בסיס קבוע לבית משפט. השופט מסארווה שאל אותם – הבאתם את התיק מבית משפט למשפחה? עשיתם פעולות חקירה כאלו ואחרות? כשהם אומרים ‘עשינו’, נקודת ההנחה היא שהאמת תצא לאור”.
עוד לפני הגשת כתב האישום, הסנגור שלח מכתבים גם לפרקליטה שליוותה את החקירה, אבל החומרים שהציג – לרבות תלונות השווא בעבר ושיחות טלפון בין האב לילדה – לא זכו להתייחסות, בטח לא בחינה מעמיקה, לפני החתימה של עו”ד בר און על כתב האישום. במצב כזה, על סמך עדות הילדה, הנאשם היה קרוב לשנים רבות בכלא.
עו”ד רובינשטיין: “למזלנו אחרי כתב אישום מתחלפות פרקליטות. היתה התדיינות ממושכת והסתבר שהצוות שהכין את הבקשה למעצר עד תום ההליכים לא בדק את החומר. זו רשלנות לשמה. אחרי שהגשנו את הראיות, קבענו פגישה עם התובעת שמונתה לתיק, עו”ד לילך כץ, ועם הממונה עליה, עו”ד יהודית לייבה, שאמרה לנו: ‘כל החומר הזה לא היה בידיעתי’. בינתיים, האיש היה עצור מעל ארבעה חודשים ואיבד גם את פרנסתו. כבר בימים הקרובים נגיש תביעה מהירה במסגרת ההליך הפלילי נגד המדינה, לפיצוי ראשוני על ימי המעצר”.
עו”ד רובינשטיין הודה בבית המשפט לעו”ד לייבה על “הפתיחות והרצון לבדוק את הדברים ולהגיע לתוצאה שמן הראוי היה להגיע אליה מלכתחילה”. מפרקליטות מחוז תל אביב נמסר בתגובה: “לאחר הגשת כתב האישום, התקבלה ראיה חדשה מטעם ההגנה. בעקבות בחינת הראיות מחדש, עלה כי לא קיים סיכוי סביר להרשעה ולכן הוחלט לחזור מכתב האישום. הקטינה, אימה ועורכת דינם עודכנו והוסברו להם השיקולים לכך”. במשטרת ישראל היפנו לתגובת הפרקליטות.
https://posta.co.il/article/45353453/
בתמונה: הילה בן ברוך, תופרת עבירות מין לגברים משטרה.
