השופטים…… פעם זה היה כבוד להיות שופט. היום זה המקצוע הכי בזוי במדינה. כל מי שבא במגע איתם נגעל מהם, וכל מי שקורא על מעלליהם נגעל מהם. הם משקרים על ימין ועל שמאל, מטים משפט, מסדרים ג'ובים זה לזה ובני משפחותיהם, יהירים, שקרנים, פנטזיונרים, וחובבי נוחבות. צרה צרורה.
אין ספק שהשופטים ליבו והדליקו את מחנה קפלן בהפגנות שעשו לפני חרבות ברזל, החלישו את החוסן הלאומי, ולמעשה הזמינו את הנוחבות לפלוש לישראל, כי הם האמינו שזה יפיל את ביבי וזה יפסיק את הקריאות לרפורמה בדרכי השפיטה.
המדינה חייבת לפנסיניונים עובדי המדינה שפרשו 787 מיליארד ש"ח
לפנינו מאמר של עקיבא ביגמן על הפנסיות של השופטים. המאמר מבוסס על פרסום רשמי של החשב הכללי יהלי רוטנברג. החבות האקטוארית של המדינה לפנסיות של עובדי ציבור שופטים וצהל 787 מיליארד שח. מי ישלם את כל זה????
לא הבנו למה משלמים פנסיות עם הפרישה מהתפקיד ולא בהגיע לגיל הפנסיה?
למה בצלצלית סמוטריצ' לא חותכת לשופטים את הפנסיות?
שרת האוצר היא הגמדה בצלצלית סמוטריצ'. אנחנו לא מבינים למה הוא לא מקדם הצעת חוק לחתוך לשופטים שני שליש מהשכר שלהם ומהפנסיה שלהם? למה היה צריך להעלות לכולם את המע"מ ב 1% כשאפשר היה לחתוך לכל עובדי המדינה את השכר ואת הפנסיות????
יש כל כך הרבה עובדי מדינה מיותרים, כל כך הרבה אוכלי חינם, כל כך הרבה ג'ובים מיותרים וכפולים, ואף אחד לא מעז לחתוך. פשוט לחתוך. כמו שמיליי עשה בארגנטינה.
החבות האקטוארית של המדינה לפנסיות של עובדי ציבור שופטים וצהל 787 מיליארד שח
אם יעוץ וחקיקה היו מנסחים חוקים ברורים לא היה צריך כל כך הרבה שופטים
וגם אין צורך בכל כך הרבה שופטים. אם החוק יהיה ברור, בלי איזונים ובשלי שיקול דעת, כללים ברורים, לא יהיה צורך לרוץ לבית משפט על כך סכסוך קטן כדי שהשופט יפרש לצדדים את החוק. כדי להגשים את המטרה צריך להוציא את מחלקת יעוץ וחקיקה מהפרקליטות, וללמד את מנסחי החוקים לכתוב חוקים ברורים, בעברית ברורה שלא משתמעת לשתי פנים, עם דוגמאות ברורות, ועם מועדים ברורים, וזמנים קצובים.
רק לשם דוגמא, אין בישראל חוק ברור מי זאת "ידועה בציבור". כל פוסי יכולה לטעון שהיא היתה ידועה בציבור. אין שום חוק שאומר כמה זמן האישה צריכה להיות בזוגיות, ואין שום חוק שאומר מה הדרישות (קורת גג אחת? עדים שיעדו על הזוגיות? יחסי מין? חשבונות משותפים). אישה יכולה לטען שהיא היתה ידועה בציבור על סמך סטוץ אחד. גם אין דרישה שזה יהיה מעוגן בחוזה.
אילו היו יושבים ומנסחים חוק שדורש חוזה בכתב, קובע כמה זמן הזוגיות צריכה להיות בתוקף, ומה הן הדרישות, לא יהיה צורך להגיש תביעה להכרה במעמד של ידועה בציבור, כדי שהשופט "יפרש" אם האישה היתה ידועה או מתחזה.
להלן דו"ח כספי של מדינת ישראל לשנת 2023 מאת יהלי רוטנברג
יהלי רוטנברג חשב כללי משרד האוצר דוח כספי של מדינת ישראל 2023
להלן כתבה של עקיבא ביגמן באתר מידה פורסם 22/1/2025
גן עדן של שופטים
כיצד הפכו השופטים את עצמם לברוני הפנסיה התקציבית של ישראל
מי שיפתח את מסכי הטלוויזיה שלו כמעט בכל רגע נתון יזכה לשמוע הטפת מוסר חברתית נוקבת מפי משפטנים ושופטים בשירות המדינה. המכהנים בפסקי הדין שלהם ובנאומים פומביים, והלשעברים ברוטינה מעייפת של ראיונות בתקשורת. הם מתלוננים על שחיתות, מלינים על סיאוב, בהמיות וברבריות שפושה בחברה, מתפלפלים בהלכות הדין הבינלאומי וב״פשעי מלחמה״ שמבצע הצבא ומה לא. הם מינו את עצמם למצפון הלאומי, מגדלי אור באפילה האתית.
אלא שלמגדלי האור האלה יש מחיר, והוא יקר מאוד. למעשה כל אחד מהם מסתובב באולפן כשעל גבו תג מחיר מובהק, המשולם מכספי משלמי המיסים מדי חודש גם שנים רבות לאחר הפרישה. מדובר בפנסיה התקציבית שלהם, שבמקרה של השופטים ומשפטנים אחרים בשירות המדינה מגיעה לסכומים אסטרונומיים ובלתי נתפסים ממש.
מייד נעמיק בפרטים, אבל קבלו בינתיים את הנתון הבסיס: פנסיה תקציבית ממוצעת של שופט הגיעה בשנה האחרונה לכ-45,000 ש״ח. מדובר בפי ארבעה (!) מהפנסיה הממוצעת של רופאים. והכל מכיסם של האזרחים העמלים, שאת אורח חייהם הפנסיונרים התקציביים שלנו אוהבים כל כך לגנות.
וזאת יש לדעת: בישראל יש שווים, ויש שווים יותר. זה לא חדש, אבל ההיקף והמשמעויות הכספיות של התופעה הזו מסמרי שיער ומחייבים בירור.
הפנסיה התקציבית היא הסדר שהיה קיים עד ראשית שנות ה-2000, לפיו מי שנהנה ממנו לא צריך להפריש מדי חודש לקרן פנסיה, אלא ממשיך לקבל חלק מהשכר כרגיל מתקציב המדינה גם לאחר פרישתו. הפנסיה המשולמת לו לא מגיעה מתוך סכום שהוא צבר לעצמו במשך הקריירה, אלא מתוך כספי המיסים הנוכחיים. בניגוד לפנסיה הרגילה, בה העובד חוסך בצעירותו כדי שיהיה לו לעת זקנתו, בפנסיה התקציבית, צעירים אחרים עובדים כדי לפרנס אותו.
מי שיעיין בדוחות הכספיים שמפיץ האוצר מדי שנה, ימצא פרק מיוחד העוסק בפנסיה התקציבית, ולא במקרה. מדובר בנטל משמעותי על תקציב המדינה, שמגיע על פי החישוב האחרון לשנת 2023 לחוב של מעל טריליון ש״ח, שאותו יוטל על המדינה לשלם במשך עשרות השנים הבאות. לשם השוואה, החוב הלאומי של ישראל בשנה זו עמד על 1,091 מיליארד ש״ח. כלומר, התחייבויות הפנסיה התקציבית, שיוטלו על בנינו ועל נכדינו, מתקרבים לכלל החוב הלאומי של המדינה, הלוואות אותן המדינה לקחה כדי לממן מלחמות, את מגיפת הקורונה, קליטת עלייה, פיתוח יישובים ורכש בטחוני.
במילים אחרות: אנחנו מגלגלים על דור העתיד שלנו לא רק את הטעויות והמחדלים האסטרטגיים של הדורות הקודמים, אלא גם את סבסוד אורח החיים של האנשים האחראים על המחדלים הללו. אם ניקח את אלי זעירא כדוגמא: את מכסת מחדליו ספגנו לפני 50 שנה. אבל את הפנסיה שלו בגובה עשרות אלפי שקלים בחודש, אנחנו משלמים עד היום. וכך גם אהרן חליווה, שימשיך להטיל את עלויות הפנסיה האסטרונומיות שלו גם על נכדינו, שעל מעלליו הם ילמדו רק בספרי ההיסטוריה.
שווים יותר
בתוך המשקולת הכבירה הזו של הפנסיות התקציביות, יש פערים רבים, בלתי נתפסים. היות והפנסיה התקציבית היה המסלול המקובל בשירות המדינה עד לשנת 2001, כלל עובדי המדינה מהתקופה הזו זכאים לה. מדובר במורים, רופאים, שוטרים וכדומה. רובם מקבלים פנסיה צנועה מאוד: הפנסיה הממוצעת של מורים למשל היא 7,274 ש״ח; של גמלאי מערכת הבריאות 7,870 ש״ח; ושל יתר גמלאי המדינה 6,733 ש״ח.
בדוחות שמפרסמת המדינה גם מפורטים 20 הפנסיות הגבוהות ביותר בכל תחום, ומה השיעור שלהם מתוך הקבוצה. שימו לב: שיא הפנסיה התקציבית של עובדי ההוראה הוא 19,764 בחודש, כאשר רק 0.8 אחוז מעובדי ההוראה מקבלים פנסיה הגבוהה מ-10,000 ש״ח. בקרב הרופאים, פנסיית השיא עומדת על 22,797 ש״ח בחודש, כאשר רק 4.6 אחוז מהם מקבלים מעל 15,000. כלומר, מדובר בקבוצת מיעוט קטנה שמגיעה לסכומים מהסוג הזה, ואנחנו מדברים על מנהלי מחלקות, מנהלי בתי חולים, מפקחים בכירים במערכת החינוך וכדומה. זה הטופ של הטופ במערכות הללו ורק מיעוט קטן מתוכם מגרד את אזורי ה-20,000 ש״ח.
לצידם ישנו מעמד עליון של בעלי פנסיות גבוהות ברמה שקשה לתאר.
את החגיגה בפנסיות של צה״ל הציבור כבר מכיר, כך שאין צורך להאריך, רק נציין כי מדובר בסכומים אדירים: 50 אחוז מגמלאי מערכת הביטחון מקבלים מעל 14,000 ש״ח; ו-25 אחוז מקבלים מעל 19,000 ש״ח. שיאן הפנסיה, אחד הרמטכ״לים לשעבר, מקבל 76,568 ש״ח מדי חודש. נתונים דומים מופיעים במשטרה: ממוצע הפנסיות עומד על 12,173 ש״ח, ושיאן הפנסיה – מפכ״ל לשעבר – מקבל 73,815 ש״ח.
גם הפנסיות של נבחרי הציבור לא מביישות אף אחד: עם ממוצע של כ-20,000 ש״ח. כאשר 45 אחוזים מהם מכניסים מעל 20,000 ש״ח, והשיאנים מגיעים גם ל-70,000 ש״ח.
אבל מה שהציבור פחות מכיר, הוא החגיגה המופרעת במערכת המשפט. עכשיו שימו לב, כי הנתונים הבאים יעשו לכם סחרחורת.
הפנסיה הממוצעת של שופטים ודיינים עומדת על לא פחות מ-45,463 ש״ח (!). כאשר שיאן הפנסיה הוא שופט שמקבל 99,540 ש״ח בחודש. סכום בלתי נתפס. אתם מבינים? שיאן השופטים מקבל כמו 5 שיאני רופאים יחד!
הדוחות הללו מופיעים ללא שמות, אבל אפשר לשער את הרקע של האנשים. שופט עליון, אולי נשיא לשעבר, שווה בימי פרישתו כמו חמישה ראשי מחלקות, רופאים מומחים, מנתחים. אבל עזבו את השיאנים, קחו את הממוצע: השופט הממוצע, שכיהן למשל 15-20 שנה בבית משפט השלום, מקבל בפנסיה יותר מפי 6 מאשר המורה או הרופא הממוצע, גם כזה שעבד כל חייו שעות ארוכות בתנאים קשים.
זה סולם הערכים שהמערכת הציבורית שלנו משקפת. וכשזה מגיע לכסף, השופטים שווים יותר.
איך זה עובד?
הפנסיה התקציבית של השופטים עובדת אחרת משאר הסקטורים. בשביל זה צריך הסבר קצר. כשאדם עם פנסיה תקציבית פורש הוא מממשיך לקבל אחוז מסויים מהמשכורת שלו עד יום מותו, האחוז הזה – שמגיע עד 70 אחוז – נגזר מהמשכורת האחרונה שהוא קיבל. כלומר, בניגוד לאנשים רגילים שחוסכים לעצמם מתוך השכר מדי חודש סכום שמשתנה לפי תנאי השכר שלהם במהלך הקריירה, הפנסיונרים התקציביים מקבלים לפי המשכורת הגבוהה ביותר שלהם בשיא הקריירה, רגע לפני הפרישה.
אדם יכול תיאורטית לעבוד בתפקיד זוטר במשכורת נמוכה כל ימיו, ואם בשנה האחרונה לפני הפרישה הוא מתמנה תפקיד בכיר עם משכורת גבוהה, הפנסיה שלו תהיה בשמיים.
זה המנגנון של הפנסיה התקציבית. אבל כמה אחוזים מתוך המשכורת האחרונה תהיה הפנסיה? זה נקבע לפי שנות הוותק של העובד. כמה שנים הוא עבד במערכת. על כל שנה כזו, עובד רגיל מקבל 2 אחוז מהמשכורת האחרונה שלו לפנסיה. אם הוא עבד 10 שנים בשירות המדינה, הפנסיה שלו תהיה 20 אחוז מהמשכורת האחרונה. אם הוא עבד 35 שנים, היא תהיה 70 אחוז.
אבל השופטים והמשפטנים ששולטים בנבכי החוק ונפתוליו, סידרו לעצמם כללים אחרים. כאן נכנסת ההטבה הראשונה של השופטים. הם מקבלים על כל שנה 3 אחוזים מהפנסיה שלהם. כלומר: אם עובד רגיל צריך לעבוד 35 שנים במערכת כדי להגיע לשיא פנסיה בגובה 70 אחוז מהשכר, שופט יכול להגיע לזה במסלול קצר הרבה יותר. קוראים לזה ״עקרון השוויון״.
אבל זה לא הכל. הכללים של השופטים מפנקים הרבה יותר. הכירו את מה שמכונה ״צבירה מואצת״: שופט שכיהן 8 שנים בלבד כבר יקבל פנסיה בגובה 50 אחוז מהשכר האחרון שלו, כך שמספיק שיכהן 7 שנים נוספות – ובסך הכל 15 – כדי להגיע למקסימום הפנסיה. במילים אחרות: אדם היה יכול להיות עורך דין, מרצה, או משפטן בשירות המדינה, ולהתמנות בגיל 50 לשיפוט, וכבר בגיל 65 יהיה זכאי לפנסיה תקציבית מלאה עם כל הזכויות וההטבות. כל זה בלי שיפריש שקל אחד מהכיס שלו והכל על חשבון הציבור.
חכו, כי יש עוד. שימו לב לפינוק הנוסף: גם גובה השכר שנחשב לשכר עבור הפנסיה שונה אצל השופטים. בקרב רוב עובדי המדינה, רק חלק מהשכר נחשב כשכר לחישוב הפנסיה, בדרך כלל מה שמכונה ״שכר יסוד״. כך שמורה, למשל, יכול להרוויח 15 אלף ש״ח במשכורת מדי חודש (משימה לא פשוטה כשלעצמה), אבל רק פחות מ-10,000 ש״ח יחשבו כמשכורת לעניין הפנסיה, וגם מזה הוא יקבל רק 70 אחוז.
אצל השופטים, המורמים מעם, זה עובד אחרת, וכמעט 100 אחוז מהשכר נחשב עבור הפנסיה. זו הסיבה שיש פערים אדירים בין שופטים לבין רופאים למשל. רופא מומחה בכיר, גם אם הרוויח משכורת גבוה במשך חייו, יזכה לפנסיה נמוכה יחסית שתתבסס רק על כמחצית מהשכר. אבל אצל השופטים, גם בדרג בינוני, הם יזכו לפנסיות ענקיות. כמו שראינו: הממוצע בשנת 2023 עמד על 45,000 ש״ח, כאשר 38 אחוזים מהם מקבלים מעל 50,000.
יצחק עמית למשל, אם יפרוש בלי להתמנות לנשיא העליון, יזכה לפנסיה מכובדת בגובה של כ-70,000 ש״ח לפחות. זאת מלבד הטבות נוספות ובנוסף לסכומים שצבר כעורך דין עצמאי לפני שהתמנה לשיפוט.
ואם זה לא מספיק, יש קונץ-פטנט נוסף: מי שכיהן בכמה משרות בשירות המדינה שמעניקות לו פנסיה תקציבית יכול לצבור אותן יחד עד ל-100 אחוז מהשכר האחרון שלו. כלומר, מישהו שכיהן גם כיועץ משפטי לממשלה או בפרקליטות וגם כשופט בבית המשפט העליון – וכאלו יש המון – יקבל עד סוף ימיו את מלוא משכורת העתק שקיבל כשופט. מפעל הפיס קטן עליהם.
כזו למשל תהיה הפנסיה של דורית בייניש, פרקליטת המדינה ונשיאת העליון לשעבר, שממשיכה לקבל את מלוא השכר שלה כבר 12 שנים מאז פרישתה, ותמשיך כך עד 120. המחיר: כ-100,000 ש״ח בחודש. או קחו את עדנה ארבל, פרקליטת מדינה ושופטת עליון לשעבר. שמאז פרשה בשנת 2014 ממשיכה לקבל 80,000 ש״ח כל חודש.
אצל בני זוג בעלי פנסיות תקציביות ממערכת המשפט מדובר בסכומי עתק: שופט העליון לשעבר אליקים רובינשטיין, שהתפרסם בצעירותו בזכות צניעותו (״אלי עם הסנדלים״), נשוי למרים, לשעבר משנה ליועמ״ש ומנהלת מחלקה בפרקליטות, שמשכורתה מקבילה לדרגת שופט מחוזי. רובינשטיין היה גם יועמ״ש, כידוע, ולכן הוא מושך 100 אחוז מהמשכורת שלו גם בפנסיה. במילים אחרות: הזוג הזה מכניסים מפנסיה תקציבית בלבד סכום של מעל 140,000 ש״ח מדי חודש. 1.7 מיליון ש״ח בשנה.
בני הזוג ברק, אהרן ואלישבע שנפטרה לאחרונה. הוא, כידוע, שימש נשיא בית המשפט העליון, והיא פרשה כסגנית נשיא בית המשפט הארצי לעבודה. יחד מדובר בפנסיה תקציבית שמתקרבת כבר ל-150,000 ש״ח בחודש. 1.8 מיליון ש״ח בשנה. הוא ימשיך לקבל את הפנסיה שלה גם בשנים הבאות. בני הזוג הללו בגמלאות כבר 18 שנה. מדובר בהצטברות של סכומי עתק מכספי משלם המיסים.
כנ״ל בני הזוג מזוז. מני, שהיה יועמ״ש ושופט עליון, נשוי לאלינוער, שהייתה משנה ליועמ״ש למשטרה, שגם משכורתה בדירוג שופטים. והשניים מכניסים יחד לפחות 120,000 ש״ח בחודש. 1.4 מיליון ש״ח בשנה. מזוז כזכור פרש במפתיע מבית המשפט העליון בשנת 2021 בגיל 66 הצעיר יחסית (שופטים מכהנים עד גיל 70). איננו יודעים מה הסיבה האמיתית לפרישתו, אך דבר אחד ברור: עד לפרישתו מזוז הספיק לכהן 15 שנים כשופט בבית המשפט העליון, פרק הזמן הנדרש לצבור 70 אחוז פנסיה תקציבית ממשכורתו כשופט. תהא אשר תהא סיבת פרישתו המוקדמת. הפנסיה לא נפגעה.
אבל גם זה לא מספיק, כי השופטים סידרו לעצמם עוד פינוק חשוב: כשפנסיונר תקציבי נפטר, חלק מהפנסיה שלו ממשיכה להינתן לבן או בת הזוג שלו. אצל אנשים רגילים זה רק 60 אחוז מהפנסיה של הנפטר. אצל השופטים מקבלים את מלוא הפנסיה של הנפטר. לא רק שהמשכורות חלומיות והפנסיות שערורייתיות, אלא שגם בן הזוג ממשיך להנות מכל הטוב הזה למשך שנים ארוכות נוספות אחרי הפטירה.
תיאודור אור למשל, שימש עד לפרישתו בשנת 2004 כסגן נשיא בית המשפט העליון, והוא נישא בשנית למיכאלה, שהייתה שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים שפרשה בשנת 2007. הפנסיה המשותפת שלהם עמדה על למעלה מ-130,000 ש״ח. מיכאלה נפטרה בשנת 2015, אך התשלומים האסטרונומיים הללו ממשיכים. השופט אור, שיאריך ימים ושנים, כבר בן 90. והוא נהנה עד כה מ-20 שנים של עלויות עתק על חשבון המדינה.
סיכום
כדי להבין את גודל השערוריה של הפנסיה התקציבית, כדאי לתרגם את זה למונחים מוכרים יותר לבני אנוש רגילים, שמפרישים כל חודש ממיטב כספם לקרן פנסיה צוברת רגילה.
על פי הנתונים העכשוויים, כדי שאדם יוכל לקבל לעת זקנה פנסיה חודשית בגובה 5,000 ש״ח הוא צריך לצבור כמיליון ש״ח במשך שנות העבודה שלו. סכום שווה ערך להפרשות של כ-2,000 ש״ח בחודש, שבדרך כלל מתחלקים בין העובד למעסיק.
עכשיו תעשו את החישוב: בשביל פנסיה תקציבית ממוצעת של שופט אדם צריך לצבור כ-9 מיליון ש״ח, או במילים אחרות להפריש כמעט 20,000 ש״ח מדי חודש לקרן הפנסיה שלו (!). מדובר בסכומים אסטרונומיים שאפילו עשירי ישראל לא מגיעים אליהם. זה שווי ההטבה שהשופטים מקבלים מכספי המיסים, זו המשמעות הכספית האמיתית שלה. אני חוזר שוב: מלבד המשכורת הגבוהה והתנאים המופלגים בזמן כהונתם, כל שופט מקבל בממוצע עם פרישתו 9 מיליון שקלים נוספים, וזה רק הממוצע: רבים מאוד מקבלים סכומים גבוהים הרבה יותר.
את הסכומים העצומים הללו אנחנו משלמים עבור שירות בינוני במקרה הטוב בזמן כהונתם, ובעבור מוסרנות וצדקנות בלתי נסבלת בעת פרישתם.
רוב הציבור לא מודע לתנאים המופלגים האלה, כולל אגב, רבים מהמפגינים בני הקיבוצים שיוצאים לצמתים מדי שבת. הללו שמקבלים 5,000 ש״ח בפנסיה שלהם, מכלים את זמנם הפנוי בהגנה על האוליגרכיה השיפוטית. הדיקטטורה של הפרולטריון.