לפנינו פסק דין בעניין ביטול מתנה מאם לבת, אחרי שהאם קיבלה מכות מהבת שלה שהיא מקבלת המתנה. השופטת גלית ביטון מנצרת קבעה שהמתנה תבוטל. ממש יופי.
אבל מה קורה כשגבר נותן לאישה מתנות והיא מרביצה לו או מעלילה עליו עלילות שווא של אונס או אלימות???? אופס. הדין משתנה לפי מגדר.
אפילו כשגבר נותן לאישה מתנות (טבעות, יהלומים, חצי דירה, כתובה, ציצים מסיליקון), והיא בוגדת ומזדיינת עם אינסטלטורים…. גם אז המתנה נשארת אצל האישה, כי בישראל הדין מעודד זיונים מהצד של נשים, שהרי הנשים הישראליות נימפומניות וחרמניות וכל הזמן וצריכות זין. בעניין זה יש הלכות שפיתחה השופטת יעל וילנר שהכוס של האישה ראוי לקבל מתנות, אבל הכוס של האישה הישראלית איננו מונוגמי, וזכותה של האישה לקבל בעילה מכל זין שתחפוץ.
בתמונה: מנגלה. יעל וילנר. מהעליון. גחבה. נוחבה. משחק אותה דתיה אבל שכחה שבעשרת הדיברות כתוב "לא תנאפי".
יעל וילנר ככה נראה השטן מנגלה
אותו דבר עם מתנות על תנאי מהורים של הגבר לזוג נשוי. כשמתגלה שהאישה מזדיינת מהצד, והיא מתעללת בבן שלהם, והיא מסלקת את הבן שלהם מהדירה שהם קנו לזוג, והיא מתנחלת בדירה שההורים קנו…. הרי זו התנהגות מחפירה, ובכל זאת לא תמצא שום שופט ישראלי שיבטל את המתנה. למה? כי הכוס הוא מעל הכל. כוס UBER ALLES.
נאוה בן דוד ייצגה אישה אלימה שהרביצה לאמא שלה
אז השופטת גלית מרגלית ביטון קבעה שבין אם לבת יש חובת כיבוד הורים. שמישהו יסביר לנו למה בין אישה לבעלה אין חובה של אישה לכבד את בעלה? למה אין חובת "לא תנאפי"???? למה האישה רק מקבלת (למשל כתובה, חצי מהרכוש של הגבר, חצי מהפנסיה של הגבר, מזונות, ילדים, טבעות), והאישה לא נותנת כתובה, ואף פעם לא מחייבים אישה לשלם חצי מהרכוש והפנסיות שהיא צברה?
להלן כתבה באתר פסק דין פורסם 10/2/2025
הבת הכתה את אימה – ואיבדה דירה שקיבלה במתנה
אף שהנכס כבר נרשם על שמה בטאבו, הבת לא תזכה להמשיך להחזיק בו בעקבות אירוע תקיפה קשה. השופטת קבעה: ניתן לבטל מתנה בשל אי כיבוד הורים
אישה שתקפה את אמה פיזית ומילולית תאבד את הדירה שקיבלה ממנה במתנה – כך נקבע לאחרונה בבית המשפט למשפחה בנוף הגליל-נצרת. אף שמדובר בעסקה שכבר הושלמה ברישום בטאבו, השופטת גלית מרגלית ביטון הבהירה שהיא כפופה לעקרון תום הלב ולחובת מקבל המתנה לכבד את הוריו, אחרת יש לראות בה כבטלה.
לפני שלוש שנים חתמה האם על הסכם מתנה להעברת דירתה ללא תמורה לבתה, וביוני 2023 בוצע הרישום בטאבו. ואולם בתביעה שהגישה האימא חצי שנה אחר כך היא עתרה לבטל את המתנה ולהחזיר את הנכס לבעלותה.
היא סיפרה שלאחר חתימת הסכם המתנה והשלמת הרישום החלה בתה לנהוג כלפיה באלימות קשה, שבעקבותיה היא נזקקה לטיפול רפואי. בשל התוקפנות נעצרה הבת, הוגש נגדה כתב אישום והיא אף ריצתה מאסר בפועל. האם טענה שההתנהגות של בתה כלפיה מצדיקה לבטל את הסכם המתנה.
מנגד טענה הבת כי הגם שמלכתחילה לא התכוונה למכור את הדירה ולהוציא ממנה את האם, לנוכח התביעה שהוגשה היא מוכנה להתחייב רשמית שאמה תוכל להישאר בבית עד אחרית ימיה "ובלבד שהסכם המתנה לא יבוטל".
בדיון הוצגו ציטוטים מההליך הפלילי שנוהל נגד הבת. היא הואשמה שבזמן שהייתה תחת השפעת אלכוהול אמרה לאימה: "זהו זונה, באים לקחת אותך לבית אבות, אני מוכרת את הדירה בגרושים העיקר לא לראות אותך".
בהמשך, נטען, היא הכתה את אימה, הפילה אותה ארצה ובעטה בה. היא גם שברה מראה שהייתה בחדר, ובאמצעות אחד השברים חתכה את אימה באוזן וניסתה לתקוף אותה בצוואר. האירוע הסתיים בכך שהבת יצאה מחדר השינה כשהיא דורכת על הנייד של האם ושוברת אותו, עוקרת מהקיר טלפון נייח, וחותכת עם סכין מטבח את כבלי המחשב של האם.
על רקע זה ציינה השופטת ביטון שבנוסף לחוק המתנה, חלים על מתנה גם דיני החוזים ותום הלב, שלפיהם טמונה בכל הסכם מתנה בין הורה לבנו הנחת היסוד שלפיה האחרון, כמקבל המתנה, ינהג בראשון בכבוד. במקרים שבהם הבן מפר הנחה זו, ניתן להפעיל "תנאי מפסיק מכללא (משתמע)" שלפיו החוזה בטל, והמתנה תישלל ממנו ותחזור להורה.
הנקודה המעניינת והחשובה בקביעת השופטת היא שניתן במקרים המתאימים לבטל העברת דירה במתנה גם אם הושלמה ברישום בטאבו, נוכח התנהגות מחפירה של המקבל. לדבריה, אין מקרה מתאים מזה שלפניה לצורך הפעלת הסנקציה הזאת, שכן ברור לכל בר דעת שהעברת דירתה היחידה לבתה נעשתה מתוך ציפייתה שהיא תמשיך לדאוג לה ולכבד אותה.
"שיקולי צדק, הגינות ותום לב אינם יכולים להתיישב עם העובדה שבת המקבלת מתנה מפנה עורף לאימה, מכה אותה, מכנה אותה בכינוי גנאי ואינה מכבדת אותה", נכתב בפסק הדין. לפיכך הורתה השופטת לבטל את הרישום בטאבו לטובת הבת וחיובה ב-4,000 שקל הוצאות משפט.
לפני תביעה למתן פסק דין הצהרתי לביטול הסכם מתנה במקרקעין, מכוח הוראות חוק המתנה תשכ"ח – 1968 (להלן – חוק המתנה) ומכוח הוראות חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973 (להלן – חוק החוזים) ומכוח חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א 1970 (להלן – חוק החוזים תרופות).
א. העובדות בתמצית
1. התובעת אלמנה ולה שני ילדים; הנתבעת ובן נוסף. התובעת הייתה הבעלים הרשום של דירת מגורים ב **** ******* *** ב *** *****, הידועה כגוש ******, חלקה **, תת חלקה * (להלן: "הדירה").
2. בנוסף לקרבה המשפחתית בין הצדדים, טיפלה הנתבעת בתובעת באופן רשמי, מתוקף עבודתה כמטפלת מטעם המוסד לביטוח לאומי.
3. התובעת חתמה על הסכם מכר העברה ללא תמורה של הדירה ביום 2/2/22 (להלן – הסכם המתנה) במסגרתו העבירה התובעת את מלוא זכויותיה הקנייניות בדירה לנתבעת. המתנה הושלמה ביום 08/06/2023 עם סיום רישום הזכויות בדירה ע"ש הנתבעת בלשכת רישום המקרקעין .
4. ליבת המחלוקת בין הצדדים היא עתירת התובעת לביטול הסכם המתנה מכוח טענות בדבר הפרת חובת תום הלב, התנהגות מחפירה ומכוח טענות נוספות כגון; טעות, הטעיה ועושק. מנגד טענת הנתבעת, כי הסכם המתנה הושלם, ההסכם אינו מכיל תנאי מתלה או תנאי מפסיק ואין התובעת יכולה עוד לחזור בה. מהו הפתרון הצודק והאם מתיישב הוא עם הדין הנוהג?
ב. טענות הצדדים
טענות התובעת
5. לאחר שהתובעת התאלמנה, קיבלה היא התראה על פתיחת תיק הוצל"פ בגין חוב לבנק לאומי. הנתבעת ניצלה את מצוקתה של התובעת וחששה מהליך זה, הטעתה אותה בכך שטענה בפניה כי עלולים לקחת לה את הדירה ולכן היא חייבת להעביר את הדירה לנתבעת על מנת לשמור עליה.
6. הנתבעת פנתה מיוזמתה לעו"ד ודאגה כי הסכם המתנה ומסמכי העסקה היו מוכנים מראש והתובעת רק נדרשה לחתום עליהם.
7. הסכם המתנה נחתם תוך התחייבותה של הנתבעת להמשיך לטפל בתובעת, לכבד אותה וכן לאפשר לה להמשיך ולהתגורר בדירה, עד ליום מותה ולא להעבירה לבית אבות.
8. לאחר חתימת התובעת על הסכם המתנה, וסיום רישום הזכויות ע"ש הנתבעת בלשכת רישום המקרקעין, החלה הנתבעת לנהוג כלפי התובעת, באלימות קשה אשר בעקבותיה נזקקה היא לטיפול רפואי. אלימות קשה זו של הנתבעת הביאה למעצרה עד תום ההליכים והגשת כתב אישום נגדה, גזר דין וריצוי עונש מאסר בפועל.
9. לשיטתה של התובעת, עסקינן בהתנהגות מחפירה מצד הנתבעת, המצדיקה את ביטול הסכם המתנה. ההסכם אינו משקף את רצונה החופשי.
טענות הנתבעת
10. התובעת היא זו שפנתה לעו"ד וביקשה להכין את הסכם המתנה ואף שילמה את שכר טרחתו של עוה"ד. הנתבעת חתמה על הסכם שהוכן מראש לבקשת התובעת ואינה מכירה את עוה"ד שהכין את ההסכם.
11. הנתבעת מעולם לא הבטיחה ולא התחייבה לתובעת כי היא תמשיך להתגורר בדירה לאחר העברת הזכויות והדבר אף לא בא לידי ביטוי בהסכם המתנה.
12. הנתבעת הייתה בהליכי גירושין קשים מבעלה. התובעת הייתה בקשר רציף עם בעלה של הנתבעת, שהיה מספר לתובעת שקרים אודות הנתבעת וממלא את ראשה של התובעת בכך שהנתבעת תמכור את הדירה ותכניס אותה לבית אבות.
13. הנתבעת מעולם לא התכוונה למכור את הדירה ולהוציא את התובעת ממנה אך לאור הטענות מוכנה היא להתחייב כי לא תמכור את הדירה. התובעת תוכל להישאר בדירה עד אחרית ימיה ובלבד שהסכם המתנה לא יבוטל.
14. בהסכם המתנה לא נרשמה התחייבות ו/או לא נרשם תנאי מתלה ו/או תנאי מפסיק ומשכך הנתבעת לא הפרה את הסכם המתנה.
ג. דיון והכרעה
15. הצדדים להליך וויתרו על חקירות הצדדים ועתרו להכרעה בהליך על ידי הגשת סיכומים בלבד. משכך הכרעת זו תתבסס על סמך החומר שהוגש לתיק וסיכומי הצדדים.
16. בעניינו חל חוק המתנה. סעיף 1(ב) לחוק המתנה מגדיר את מהות המתנה וקובע ש "…דבר המתנה יכול שיהיה מקרקעין, מיטלטלין או זכויות".
17. סעיף 2 רישא לחוק המתנה קובע כך:"…מתנה נגמרת בהקניית דבר המתנה על ידי הנותן למקבל".
18. סעיף 6 לחוק המתנה, מגדיר את דרכי הקניית המתנה: מסירת הנכס, מסירת מסמך לידי מקבל המתנה המזכה אותו בקבלת דבר המתנה והודעה של הנותן למקבל על המתנה מקום שדבר המתנה מצוי ברשות המקבל (ע"א 6439/99 טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ נ' פרח, פ"ד נח(2) 106 (8/12/2003), ס' 7 לפסק הדין).
19. במקרה דנא, המתנה נשוא ההליך היא הדירה כהגדרתה לעיל. מדובר במתנה שהושלמה שכן רישומה בלשכת רישום המקרקעין ע"ש מקבלת המתנה הסתיים.
נשאלת השאלה האם ניתן לבטל מתנה במקרקעין גם לאחר שהושלם רישומה?
20. כב' השופט זגורי אסף כתב בתה"ס (נצרת) 47590-04-13 ש.נ נ' א.נ.ב.מ (פורסם בנבו) את הדברים הבאים ביחס לשאלה הנ"ל:
התשובה לשאלה זו נגזרת מההגינות והצדק שיש להחיל על נסיבות המקרה ומחייבים היענות בחיוב לתביעת האב. אך כיצד ניתן הדבר לביצוע בנסיבות המקרה? על כך נענה, כי אפילו היה מדובר בעסקה שהושלמה והסתיימה לפי חוק המקרקעין וחוק המתנה, הייתי רואה לנכון להחיל עליה את דיני תום הלב ודיני החוזים הכלליים ולראות בהתנהגות המחפירה של הבת כלפי אביה משום "תנאי מפסיק מכללא". כידוע, חוזה מתנה אמנם נשלט על ידי חוק המתנה, אך לא רק. גם דיני תם הלב והחוזים הכלליים חלים על חוזה זה בהיותו "חוזה" לכל דבר ועניין. סעיף 27(א) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג– 1973 קובע:
"(א) חוזה יכול שיהיה תלוי בהתקיים תנאי (להלן – תנאי מתלה) או שיחדל בהתקיים תנאי (להלן – תנאי מפסיק).
שילוב הדינים יכול וצריך להצדיק בנסיבות מסוימות אפשרות לבטל חוזה מתנה שהסתיימה וזאת מטעמי צדק שייקבעו על ידי בית המשפט בשים לב לשאלת התקיימותו או הפרתו של "תנאי מפסיק מכללא" בהסכם המתנה.
21. באותו פסק דין קבע עוד בית המשפט :
אמנם כן, מקום שאין הסכם מתנה מפורש הקובע חיובים ו/או תנאים לביטולו (בין הנותנים למקבלים) ובית המשפט קובע מכללא תנאים אלו, אינה קביעה פשוטה או שכיחה. זאת בייחוד שעה שעל פי דיני המתנה, התניית מתנה בתנאי מחייבת התניה מפורשת, הגלויה גם למקבל המתנה (ראו: ראבילו בעמ' 299 לספרו). אך מנגד, סבורני שלא יימצא חולק על כך שבן המקבל בחיי הוריו את משקם החקלאי (שהוא בדרך כלל כל או רוב רכושם), מחויב לכבדם ולהימנע מלנהוג כלפיהם התנהגות מחפירה. הרי בדרך כלל, מינוי "בן ממשיך" או מתן משק חקלאי במתנה לבן/ת נעשה כאשר ההורים מצפים מאותו צאצא שיחיה עמם או לצדם בשלום ויסייע להם בהחזקת וטיפול המשק החקלאי. ברור אפוא לכל הצדדים להסכם המתנה, כי היא ניתנה לאותו בן משפחה בהנחה שיתמוך בהוריו וילווה אותם לעת זקנה ובוודאי שיכבד אותם. אינטרס הציפייה וההסתמכות של ההורים הוא האינטרס המשמעותי שיש לדאוג שיוגן. בהקשר זה מקבל המתנה ייצא ידי חובה באם יכבד את הוריו ולא ינהג בהם התנהגות מחפירה. האם זו דרישה מוגזמת? בוודאי שלא. היא מובלעת בכל מתנה מכוח הוראת סעיף 5(ג) לחוק המתנה. היא אינהרנטית ביחסי מתנה בין קרובים שמתגוררים זה לצד זה בעקבות המתנה. היא מחויבת המציאות כדי להגן על ציפיותיהם הסבירות של נותני המתנה.
22. הסכם המתנה במקרה דנן אינו מכיל מפורשות תנאי מתלה או תנאי מפסיק. אולם כאשר מחילים בנסיבות המקרה דנא, את דיני תום הלב ודיני החוזים הכללים יש לראות בהתנהגות המחפירה של הבת כלפי אימה משם "תנאי מפסיק מכללא".
23. אומנם דיני המתנה נשלטים על ידי חוק המתנה, אך יש יאמרו כי לא רק. גם דיני תום הלב ודיני החוזים הכללים חלים על חוזה זה. שילוב הדינים יכול וצריך להצדיק בנסיבות מסוימות, אפשרות לבטל חוזה מתנה שהושלם וזאת מטעמי צדק שייקבעו על ידי בית משפט בשים לב לשאלת התקיימותו או הפרתו של "תנאי מפסיק מכללא" בהסכם המתנה.
24. הסכם המתנה בענייניו, לא קובע מפורשות חיוב (של מקבלת המתנה) לדאוג לאם (נותנת המתנה) עד לשארית חייה, לנהוג בה בכבוד. כמו גם אין קביעה בדבר תנאים לביטולו של הסכם המתנה. אולם בית המשפט התרשם כי הנתבעת בתה של התובעת, המקבלת ממנה את דירתה היחידה שמהווה את כל רכושה בעודה בחיים, מחויבת לכבדה ולהימנע מלנהוג כלפיה בהתנהגות מחפירה.
25. במקרה דנא, אין ולא יכולה להיות מחלוקת שהנתבעת התנהגה באלימות קשה כלפי אימה התובעת. כתב האישום מתאר את הדברים הבאים:
"עת הייתה הנתבעת תחת השפעת אלכוהול, פנתה אל התובעת ואמרה כך: ..זהו זונה באים לקחת אותך לבית אבות הדירה נמכרת אני מוכרת אותה בגרושים העיקר לא לראות אותך, אני מוכרת את הדירה אתך" לאחר מכן תקפה הנתבעת באכזריות את התובעת הכתה אותה ובעטה בה".
"הנאשמת נכנסה לחדר השינה של המתלוננת תקפה אותה באופן שהכתה אותה באמצעות ידיה באוזנה, כתוצאה מכך נפלה המתלוננת על ברכיה אל הרצפה, הנאשמת המשיכה והכתה את המתלוננת אשר הייתה שרועה על הרצפה, באופן שבעטה בה באמצעות רגליה.
"הנאשמת נתנה מכה למראה בארון ושברה אותה, אחזה באחד משברי המראה, חתכה באמצעותו את המתלוננת באוזנה וניסתה לתקוף באמצעותו את המתלוננת באזור צווארה. בהמשך למתואר, יצאה הנאשמת מחדר השינה דרכה על הטלפון הנייד של המתלוננת ושברה אותו, עקרה מהקיר את הטפלון הנייח וזרקה אותו. הנאשמת הצטיידה בסכין מטבח וחתכה באמצעותו את הכבלים של המחשב של המתלוננת ושברה את המחשב."
26. ברור אפוא, לכל בר דעת, שכאשר הנתבעת העבירה במתנה את דירתה היחידה שמהווה קורת גג עבורה, בגילה המופלג, ציפתה היא כפי שתיארה בכתבי בי הדין מטעמה , כי בתה תמשיך לדאוג לה, תבטיח לה את מגוריה בדירה לשארית חייה, תנהג בה בכבוד ולבטח לא תנהג כלפיה באלימות מכל סוג שהיא. על אינטרס הציפייה וההסתמכות של התובעת יש להגן.
27. בת.א.(ת"א) 1624/75 אנרט נ' מויאל, [פורסם בנבו] נכתב כך:
"יכול אני לתאר לעצמי דוגמא של הורה קשיש שאינו מסוגל לדאוג לעצמו, והוא מוסר את כל רכושו או מרביתו לאחד מילדיו, אליו הוא עובר לגור כדי לקבל שם צרכיו ומחסורו. אם יתכחש ילדו זה להורה – יתכן וניתן יהא מהנסיבות להסיק, גם אם לא נאמר הדבר במפורש, כי הרכוש ניתן במתנה אגב תנאי מכללא מובן, כי יספק הילד להורה את מחסורו, ואם הוא מתכחש לכך, לא נתקיים התנאי ולא נתמלא החיוב".
28. שיקולי צדק, הגינות ותום לב אינם יכולים להתיישב עם העובדה שבת המקבלת מתנה מפנה עורף לאימה, מכה אותה, מכנה אותה בכינוי גנאי ואינה מכבדת אותה. שיקולי צדק והתנהגות מחפירה ניתנים לקביעה משפטית בחוזה, גם אם לא נרשם הדבר במפורש וזאת מכוח חובת תום הלב הכללית.
29. חוק המתנה, המגדיר את חוזה המתנה כהתחייבות חד צדדית, מניח, למעשה, כי התנהגות המקבל תהא בתום לב והוגנת. מדובר בהתחייבות מובלעת למלא אחר האמור בסעיף 39 לחוק החוזים. לכן, על מערכת יחסים זו, אין מניעה להחיל את ההוראות הרלוונטיות בחוק התרופות (בהבדל מתחולתו של חוק התרופות לעניין חוזה על תנאי מפסיק, ראה ע"א343/87 פרי נ' פרי, פ"דמד(2) 154, עמ' 161 (1990)).
30. לאור כל האמור לעיל, הן מבחינה משפטית והן מבחינה עובדתית, ראוי לקבוע, כי גם במתנה שהושלמה, קיים תנאי מפסיק מכללא בדמות חובת כיבוד אב ואם. אין חולק אפוא כי הנתבעת נהגה באימה התנהגות מחפירה ולא מכבדת מבחינה עובדתית, ראייתית ובהתרשמותו מגיע בית המשפט למסקנה נחרצת וחד משמעית ברמה גבוהה בהרבה ממאזן הסתברויות, כי הנתבעת התנהגה התנהגות מחפירה כלפי אימה כמשמעות דיבור זה בסעיף 5(ג) לחוק המתנה.
31. לאור המסקנה אליה הגעתי הנני סבורה כי מתייתר הדיון בטענות הנוספות שהעלתה התובעת, בדבר קיומן של עילות הטעות, הטעייה והעושק מכוח חוק החוזים, שכן די באמור לעיל כדי להביא לביטול הסכם המתנה.
32. לאור על האמור לעיל, הנני קובעת כי הסכם המתנה מיום 2/2/22 בטל ומבוטל.
33. הנני מורה לרשם המקרקעין לבטל את הרישום שנעשה מכוח הסכם המתנה ולהשיב את הזכויות בדירה ע"ש התובעת.
34. לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים שבניהול ההליך, את מערכת היחסים בין הצדדים ומאפייניה, אני מורה, כי הנתבעת תישא בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
מתירה לפרסום בהשמטת פרטים מזהים
ניתן היום, ד' שבט תשפ"ה, 02 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.
