לפנינו בקשה של עובדת סוציאלית מנתניה טוני מנחם לשופט חילמי חג'וג' לשלוח משטרה לבית הוריו של בן 27 (יוחנן ספקטור) עם תסמונת דאון חלשה עד בינונית, ולבצע לו השמה חוץ ביתית בכפייה לפנימייה לאנשים מוגבלים בבני ברק "חזון דב" למשך 3 שנים.
שימו לב ש"השמה חוץ ביתית" זה המונח המקצועי לחטיפת קטינים מהורים, וכאשר הם עוברים את גיל 18 מחליפים את המונח ל"אכיפת דרכי טיפול בתחום המגורים לאנשים מוגבלים".
שימו לב כמה קל לשרבט כמה מילים, לקבוע חד משמעית שטובת הבחור היא שלא לגור עם הוריו, ולהטיל על ההורים מעמסה כספית ורגשית של התמודדות עם העו"ס בבית המשפט. אין לבקשה נספחים. אין מצורפים לבקשה חוות דעת מקצועיות. אין שום הסבר למה מחליטה העו"ס שטובת הבחור היא שלא לגור עם הוריו, וכיצד הפנימיה יכולה לשפר את חייו. בכלל הבקשה היא לתקופה של 3 שנים, מה שנראה כמו עונש כלפי ההורים שאינם מןכנים למסור את הבן שלהם בהסכמה למעון, ולא כאמצעי טיפולי לבחור.
זו בדיוק הסיבה מדוע הציבור בישראל שונא עובדות סוציאליות. איפה שרוצים אותן, הן לא עשו כלום, ודווקא איפה שלא רוצים אותן הן דוחפות את האף שלהן ורק גורמות נזק (לרוב בניחוח פמינאצי-פמיניסטי).
סמכויות דרקוניות של עו"סיות על אנשים מוגבלים
ראו איזה סמכויות דרקוניות יש לע"וס לאנשים מוגבלים, בחוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית), תשכ"ט-1969, סע' 4 לחוק "סמכויות עובד סוציאלי לפי חוק הסעד", סע' 4 (א) נודע לעובד סוציאלי לפי חוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית) על אדם עם מוגבלות שכלית-התפתחותית, בין על פי הודעה לפי סעיף 3 ובין בדרך אחרת, יבדוק את הענין; לצורך בדיקתו יהיה העובד הסוציאלי רשאי – (1) לבקש ידיעות הנוגעות לאדם עם מוגבלות שכלית-התפתחותית מכל אדם שיכול, לדעת העובד הסוציאלי, לעזור לו במילוי תפקידיו לפי חוק זה, והנשאל ישיב לו תשובות כנות ומלאות זולת תשובה העלולה להפלילו; (2) להיכנס, על פי צו של בית המשפט, לכל מקום שבו נמצא האדם עם מוגבלות שכלית-התפתחותית או שיש לעובד הסוציאלי יסוד להניח שהאדם עם מוגבלות שכלית-התפתחותית נמצא שם. (ב) לאחר בדיקה כאמור, רשאי עובד סוציאלי לפי חוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית) להביא את ענינו של האדם עם מוגבלות שכלית-התפתחותית לפני ועדת אבחון".
בסע' 11 לחוק המוגבלים שכלית, חוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית) תשכ"ט-1969, יש "אמצעי כפיה", 11. לא בא אדם עם מוגבלות שכלית-התפתחותית לפני ועדת אבחון, או לא עבר בדיקות בהתאם להוראותיה כאמור בסעיף 6, או לא דאג האדם עם מוגבלות שכלית-התפתחותית או נציגו לביצוען של דרכי הטיפול שעליהן החליטה ועדת אבחון, רשאי בית המשפט, על פי בקשת עובד סוציאלי לפי חוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית), לצוות על נקיטת אמצעים – לרבות העמדת האדם עם מוגבלות שכלית-התפתחותית תחת השגחתו של עובד סוציאלי לפי חוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית) או החזקתו במעון – הדרושים, לדעת בית המשפט, להבטיח כי האדם עם מוגבלות שכלית-התפתחותית יובא לפני ועדת אבחון, שייבדק בהתאם להוראותיה או שיבוצעו דרכי הטיפול שעליהן החליטה הועדה".
לפי בקשת העו"ס טוני מנחם, וועדת אבחון קבעה שהבחור שברח מהמעון, חייב לחזור למעון. ההורים שילמו לעו"ד שחר שוורץ להגיש ערעור לוועדת ערר והוועדה קבעה אותו דבר, שהבחור צריך לחזור למעון.
בעקבות זאת הגישה העו"ס בקשה לפי סע' 11 "לעגן" בהחלטה שיפוטית את החלטת וועדת הערר ולקבוע תקופת הוצאה מהבית של 3 שנים!!!!!
שימו לב שהוריו של יוחנן ספקטור חשופים למאסר של 6 חודשים אם לא ימסרו את הבן שלהם למעון. סע' 18 "עונשין", 18. (א) אלה דינם מאסר ששה חדשים: (1) המפריע לעובד סוציאלי לפי חוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית) או לאדם אחר בביצוע תפקיד שהוטל עליו על פי חוק זה או על פי החלטת ועדת אבחון, ועדת ערר או בית משפט; (2) העובר על הוראות סעיף 17".
חזון דב היא עמותה רשומה מס' 580476851,עם מחזור של 9,000,000 ש"ח בכתובת לוי יצחק, 8, בני ברק, 5138021. הקרציות הניזונות מהעמותה הם: אברהם מרדכי סקולסקי, יהושע יחזקאל קלפהולץ, מרדכי יהודה לוי (מנכ"ל שמשכורתו 200,000 ש"ח בשנה), גילה פריידל גולדברג, (ר"וח) וצפורה כהן (גוף מבקר). לטענתם הם עוסקים בהפעלת "15 דירות טיפוליות ושיקומיות עבור אנשים עם מוגבלות". כלומר הפעלת דירה אחת עולה 600,000 ש"ח בשנה.
נדרשים תיקוני חקיקה
חוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית) תשכ"ט-1969 הוא חוק ישן ומיושן. בשנת 1969 אולי אז היתה אמונה בעובדים הסוציאליים שהם באמת נשמות טהורות (כי לא היו אמצעים לפרסם את האמת והעו"סיות שלטו במידע שזרם לציבור). היום, תודה לאל, יש רשתות חברתיות והנזק שנות המקצוע הבזוי הזה גורמות חשוף לכל.
עו"ס לא צריכה סמכויות כל כך דרקוניות, ובוודאי שיש להתנות כל "טיפול" בהסכמה, במיוחד כאשר הטיפול הוא שלילת חירות. תחת מכבסת המילים "טיפול" העו"ס מבקשת לכלוא אדם בגיר למוסד למשך 3 שנים, וכל זה על סמך שירבוטי מילים של עמוד וחצי, ותחת עלטת הצא"פ.
אין הרבה הבדל בין אשפוז בכפייה, לבין הוצאת בגיר למעון למוגבלים, ונראה שהיד קלה על ההדק. תיקוני החקיקה נדרשים לרסן את כוח העו"ס, לרסן את הפטרנליזם, ולהציב תנאים והגדרות ברורים יותר עם גדש על אוטונומיה רצונית של המטופל ובני משפחתו, כשהדבר הכי חשוב זה שיהיה ביטוי לרצונו של האדם (המטופל ובני משפחתו), ולא לרצונה של העו"ס לאכלס פנימיות.
בקשת עו"ס טוני מנחם להוצאת בגיר בן 27 ממשמורת הוריו
טוני מנחם הוצאת בן 28 עם תסמונת דאון מחזקת הוריו 11825-03-25