לפנינו עוד סיפורי בדים וקונספירציות מבית מאקו, של כתב המשטרה הנוכל שמעון איפרגן. הוא לא באמת כתב. הוא שופר של המשטרה שעושה העתק הדבק בלי לבדוק מה מאכילים אותו.
איפרגן מספר ש"גורמים במשטרה" מאוד מתוסכלים שעבריין הימורי ספורט, שי סיבוני, יקבל ממדינת ישראל ביטקוינים בשווי 7.5 מיליוני ש"ח, כי המשטרה איבדק את הארנק. עוד לטענתו "הגורמים במשטרה" טוענים שהשקיעו המון זמן ומשאבים כדי לתפוש אותו, ועכשיו הוא יקבל מיליונים מהביטקוינים שהמדינה תרכוש עבורו. ראו ערעור בעליון ע"פ 2665/21 שאילו איפרגן היה קורא אותו הוא לא היה ממציא סיפורים.
שמעון איפרגן כתב זבל לתדמיתנות ויחסי ציבור של המשטרה
כל זה שקר וכזב. הנדסת תודעה פרופר. ממש לא נכון. לפני 5 שנים, סיבוני עשה הסכם עם הפרקליט טל חיים פרגון שהוא ייכנס לכלא לשנתיים, ואת המטבעות קריפטו שחילטו לו, הוא יוכל לפדות אם ישלם את השווי שלהם ביום התפיסה, והמדינה תחזיר לו את הארנקים הדיגיטלים לביטקוין ואתריום.
זה היה ב 8/7/2020 אצל השופט בני שגיא. השווי של הביטקויון היה אז $8,788 ליחידה. היו לו 19.15 מטבעות ביטקוין בשווי 581,600 ש"ח, ו 83 מטבעות אתריום בשווי 65,000 ש"ח. סה"כ כ 640,000 ש"ח בקריפטו. שאר הרכוש היה תכשיטים ושעונים. היום מטבעות הקריפטו שווים 7,500,000 ש"ח.
אם הפרקליט טל חיים פרגון לא היה זומם לעקל את כספי הפדיון המדינה היתה משלמת רק 640,000 ש"ח (פחות מ 8%)
סיבוני שילם את הכסף, וביקש את המטבעות שלו, אולם הפרקליט טל חיים פרגון זמם לעקל לו את המטבעות על חשבון חוב למס הכנסה, בלי להגיד לו מראש שאם הוא משלם, אחר כך יעשו לו תרגיל ויעקלו לו את המטבעות….
אילו היו נותנים לו את המטבעות ביולי 2020 תמורת תשלום הפידיון המוסכם, הסיפור היה מסתיים, כשהמדינה מורווחת 640,000 ש"ח (על חשבון החוב למס הכנסה). היו נותנים לו את הארנק והסיפור היה מסתיים. אבל בגלל שהפרקליטות רצתה לעשות עקיצה, עכשיו המדינה משלמת פי 10.
בגלל שהפרקליט טל חיים פרגון החליט לעקוץ את סיבוני, התיק נכנס להתדיינויות למשך 5 שנים והקריפטו הכפיל עצמו פי 10. בית המשפט העליון קבע שהצדק עם סיבוני, ואי אפשר לתקוע לו עז, להבטיח לתת לו את המטבעות, לגרום לו לשלם את הפדיון, ואח"כ לתקוע לו עיקול מס הכנסה.
ואז אחרי 5 שנים, התברר שהמדינה לא יכולה להחזיר את הארנק שהכיל את המטבעות, ולכן המדינה צריכה עכשיו "לקנות ביטקוין" בשווי 7,000,000 ש"ח ואתריום בשווי 500,000 ש"ח, סך הכל 7,500,000 ש"ח.
במאמר מוסגר לא ברור למה המדינה צריכה לקנות ביטקוין ואתריום, אם המדינה יכולה לשלם וסיבוני יקנה את המטבעות בעצמו.
כלומר הסיפור הוא לא כמו ששמעון איפרגן מספר, כאילו המדינה איבדה את המטבעות בשוגג. ממש לא. המדינה ניהלה 5 שנות הקזת דם לסיבוני על העיקול של מס הכנסה, שזממו לעקוץ אותו, ובגלל זה הסכום התנפח ל 7,500,000 ש"ח.
המדינה קיבלה 640,000 ש"ח ולכן המדינה מופסדת 6,860,000 ש"ח, שזה מה שצריך להשלים לו, בגלל זינוקי הערך של הקריפטו.
המשטרה בכלל לא חשפה את סיבוני. בלש פרטי עשה עליו תחקיר
וזה גם לא נכון שהמשטרה עבדה מאוד קשה על התיק. התיק נחקר ע"י חוקר פרטי אשר וייצמן, והוגש למשטרה על מגש של כסף.
החוק בישראל אוסר על הימורים באתרים זרים – כרטיסי האשראי הישראלים חסומים מלבצע הפקדות ולכן הומצאה דרך עוקפת ואסורה. אחרי ההרשמה לאתר מציעים בצ'ט בעברית למהמרים להעביר כסף בביטקוין או לפגוש סוכן פיזית, להעביר לו מזומן והוא דואג להפקיד את הכסף בחשבון באתר ההימורים.
בעקבות תלונה של המועצה להסדר ההימורים בספורט פתח משרד ויצמן יער בחקירה וחשף רשת ארצית של סוכנים. בפסגת הרשת עמד סיבוני, שעם תפיסתו הוחרמו אופנוע ים, שעוני רולקס ומותגים אחרים, מכונית פרארי, תכשיטים, ערמות של שטרות וגם מטבעות דיגיטליים, ביטקוין ואתריום. כאמור, בעקבות הסדר הטיעון שעליו חתם יישלח סיבוני לשנתיים בכלא. את הרכוש הרב שהוחרם הוא יוכל לפדות תמורת סכום של כ-2.5 מיליון שקלים.
https://13tv.co.il/item/news/domestic/crime-and-justice/king-of-world-cup-betting-1106891/
שימו לב שלפי הסיפור, ה"ארנקים" שהוחרמו לא כללו בהכרח כסף של סיבוני, אלא יכול להיות שהיה שם כסף של משקיעים שהמירו שקלים לביטקוין כדי להמר.
אז לאן נעלמו מטבעות הקריפטו?
ארנק קריפטו שבעליו איבד את הסיסמא ניתן לשחזור באמצעות seed phrases (סיד). מריצים חיפוש במחשב על המילים Seed. backup ו Wallet, ומצאים את "משפט השיחזור".
דוגמא לתוכן קובץ של משפט שחזור: "מכשפה מפלה נוהג האכלה בושה לפתוח ייאוש נקיק דרך שוב-פעם קרח הכי".
witch collapse practice feed shame open despair creek road again ice least
גיבוב כזה של מילים מציל את הארנק. מורידים כל ארנק אפשרי שתומך במטבע שאיבדתם, ויש לו פונקציית שחזור סיד (רצוי לבדוק לפני שמורידים). מתקינים את הארנק. מחפשים אופציית Restore from seed, או דומה. מכניסים את המשפט. הארנק משוחזר.
אז מה קרה פה? או ששי סיבוני החזיק גיבוי של הסיד, וכשהוא יצא מהכלא עשה שחזור ועכשיו משחק אותה תמים, או שאיזה שוטר הריץ חיפוש במחשב שלו, העתיק את הסיד, קנה טלפון שלא מזוהה עם שמו ושחזר עליו את הסיד, והעביר את המטבעות הלאה.
אלא מאי? כשתפסו את שי סיבוני, ותפסו את המחשב שלו, שמרו העתק מראה מלא של המחשב שלו, שהרי המשטרה לא מבצעת חיפושים על המקור, כדי לא לזהם את המקור. לכן אמנם אולי המשטרה איבדה את הסיסמא לארנק, אבל היא לא איבדה את היכולת לשחזר את הסיד, ולפתוח ארנק חדש משוחזר.
כלומר אם היום אחרי 5 שנים, הסיסמא של הארנק לא פותחת את הארנק, זה סימן שמישהו ביצע שחזור, וגנב את הסיד.
חוקרי הסייבר בכוונה מכוונים את מצלמת הוידאו באופן שאי אפשר לראות כלום
השאלה היא האם כל פעולות ה"חוקרים המיומנים" של המשטרה תועדו בצילום וידאו? וכאן הבעיה הכי גדולה.
כל פעם שחוקר משטרה מתעסק עם המחשב ועם הקבצים, המשטרה בכוונה מעמידה את המצלמה מרחוק, ומכוונת אותה באופן שאי אפשר לראות את החוקרים, ואי אפשר לראות את הפרצופים שלהם, ואי אפשר לראות לאיזה אתר או קובץ הם נכנסו, ואי אפשר לדעת מי בכלל היה בחדר, ולאיזה אתר נכנסו, ומה הם חיפשו.
המצלמה לא מכוונת על המחשב שבו חוקר המשטרה מחטט, והחוקר לא נדרש בכלל לכתוב תיעוד מי ביצע את החיפוש, ומי נכח בחדר, ויש גם כניסות ויציאות של חוקרים בזמן החיפוש, בלי שאפשר לדעת מי היה שם.
כל זה נעשה בכוונה כדי שהנאשמים לא יוכלו למהל חקירות נגדיות אפקטיביות, כי הצילומים לא שווים כלום. השופטים יודעים את זה וזה לא מפריע להם בכלל.
ועכשיו הנוהג הזה בא על המשטרה בהפוך על הפוך.
בכל מקרה אם מישהו פרץ לארנק והעביר את המטבעות הלאה, צריכה להיות "כתובת ציבורית" של מקבל המטבעות (הנעבר). ברור שסיבוני שהוא אדם מתוחכם החזיק סיסמת גיבוי לכניסה לארנק, ואם הוא זה שרוקן את הארנקים שלו, המשטרה היתה יודעת מזה, ומסרבת לקנות לו מטבעות חדשים.
כלומר הפרקליטים מחפים ומטייחים על שוטר חוקר סייבר שגנב את הכסף, ועכשיו חוגג על 7,500,000 ש"ח.
הנה כמה שמות של "חוקרי מחשב" מהמשטרה" אפי פז, בועז חסון, טל גבאי, משה גולדפדר, דורון קסקי, צחי סגל, חאדר סעאידה.
שימו לב שלמשטרה יש נוהל חטיבת חקירות 03.300.035 "תפיסה וחיפוש במחשב" שרק חלק ממנו פורסם לשימוש הסנגורים וחלקו חסוי.
תיק שהתיחל ברעש גדול נגמר בנפיחה קטנה
התיק נפתח עם הצהרות בומבסטיות שמחזור הפעילות היה 124,000,000 ש"ח, ושהיו 6 סוכנים שהימרן למהמרים שקלים לביטקוינים, מייק סוויסה לבדו המיר 19,000,000 ש"ח, וביצע פעולות ברכוש אסור של 5,000,000 ש"ח (אנו לא יודעים מה זה בכלל), אלכסנדר טפר גייס הימורים בשווי 1,500,000 ש"ח וביצע פעולות ברכוש אסור של 420,000 ש"ח. נטען שסוויסה איים על מהמר עם סכין שיפרע חוב.
עם סכומים כאלה, למה בכלל החזירו לסיבוני את השעונים, התכשיטים, ואת הביטקוין והאתריום? כנראה שהתיק נופל מעבר לכל פרופורציה.
להלן פסק הדין בעליון שדחה את עמדת הפרקליטות שהביטקוין כפוף לעיקול מס הכנסה
בעליון ייצגו את הפרקליטות עו"ד יורם הירשברג; עו"ד נריה בר-און; עו"ד שרון נהון
| בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים |
| ע"פ 2665/21 |
| לפני: | כבוד המשנה לנשיאה נ' הנדל |
| כבוד השופט ג' קרא | |
| כבוד השופט א' שטיין |
| המערערים: | 1. מדינת ישראל |
| 2. רשות המסים | |
| 3. פקיד שומה חיפה |
| נ ג ד |
| המשיב: | שי שלום סיבוני |
| ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מימים 11.4.2021 ו-13.4.2021 בת"א 24123-07-18 שניתנו על ידי כבוד השופט י' טופף |
| תאריך הישיבה: | ו' באב התשפ"א | (15.07.2021) |
| בשם המערערים: | עו"ד חן אבידוב; עו"ד שרון בכר נהון; עו"ד נריה בר-און |
| בשם המשיב: | עו"ד שילה ענבר; עו"ד תמיר סננס; עו"ד שלי גבאי |
| פסק-דין |
המשנה לנשיאה נ' הנדל:
מונח לפניי ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' טופף) בת"פ 24123-07-18 (להלן: בית משפט קמא) במסגרתן הורה למדינה להעביר לידי המשיב מטבעות וירטואליים אותם פדה, חלף חילוטם, בהתאם להסדר הטיעון שנחתם עימו. המערערים – המדינה כמאשימה בהליך הפלילי, רשות המיסים ופקיד שומה חיפה – טוענים כי רובצים על הנכסים הללו עיקולים שמונעים את העברתם לחזקת המשיב.
תמצית העובדות הנחוצות לענייננו
- בחודש יולי 2018 הוגש נגד המשיב ואחרים כתב אישום שייחס לו, בין היתר, פעילות בלתי חוקית ממנה נבעו הכנסות בסכום עשרות מיליוני ש"ח עליהן לא דיווח לרשות המיסים, היא מערערת 2. פקיד שומה חיפה, הוא מערער 3, הוציא למשיב שומה לפי סעיף 194 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] בגין פעילותו הבלתי חוקית, ממנה נובע מס של כ-46 מיליון ש"ח. בחודש דצמבר 2018, בית המשפט המחוזי בחיפה (ע"מ 44904-12-18) נעתר לבקשה למתן צווי עיקול על נכסים שונים של המשיב, לשם הבטחת תשלום חוב המס (להלן: העיקול הראשון). בין הנכסים הללו, פרטי רכוש שנתפסו במסגרת ההליך הפלילי נגד המשיב (להלן: הרכוש התפוס), בכללם מטבעות וירטואליים מסוג ביטקוין ואתריום, העומדים במרכז ההליך לפנינו.
לימים, חתמו המשיב והמדינה, היא מערערת 1, על הסדר טיעון במסגרתו המשיב הודה בעובדות כתב אישום מתוקן. על פיהן, בשנים 2018-2014 ארגן יחד עם אחרים מערך של הימורים אסורים בהיקף של מיליוני ש"ח. כמו כן, המשיב הודה בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן – ריבוי עבירות של ארגון הגרלות והימורים (סעיף 225 לחוק העונשין, התשל"ז-1977); ריבוי עבירות של עשיית פעולה ברכוש אסור (סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000); אי הודעה על שינוי התעסקות; ריבוי עבירות של מרמה ותחבולה; ריבוי עבירות של השמטת הכנסה; וריבוי עבירות של אי ניהול פנקסי חשבונות (סעיפים 215א(ב), 220(5), 220(1) ו-216(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]).
במסגרת הסדר הטיעון הצדדים הסכימו כי עונשו של המשיב יכלול 24 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וחילוט הרכוש התפוס בידי המדינה. בהסדר הטיעון נקבע כי המשיב יוכל לפדות את פרטי הרכוש התפוס, בהפקדת שוויים המלא. כמו כן, הודגש כי ענייני המס וחבותו האזרחית של המשיב לרשויות המס מתנהלים בנפרד ובמובחן מההליך הפלילי.
יצוין כי רשות המיסים לא הסכימה להסדיר את חוב המס של המשיב במסגרת הסדר הטיעון.
בית משפט קמא הרשיע את המשיב על בסיס הודאתו. גזר הדין, שניתן ביום 8.7.2020, אימץ את הסכמות הצדדים בהסדר הטיעון וגזר על המשיב 24 חודשי מאסר בפועל וחילוט של רכושו. צוין כי המאשימה מסכימה שהמשיב יפדה את הרכוש התפוס בהתאם לשוויו המופיע בבקשת החילוט. כמו כן, צוין כי לפי הסכמת הצדדים, שווי מטבע ביטקוין, לצרכי הפדיון, הוא 8,788 דולר.
כחודש לאחר מתן גזר הדין, המשיב ביקש לפדות חלק מהרכוש התפוס והסכים לחילוט יתרתו. הרכוש אותו ביקש לפדות כלל שעונים, תכשיטים ואת המטבעות הווירטואליים, מושא ההליך דנן. בהתאם להחלטת בית המשפט, צוין בבקשה לפדיון הרכוש כי השווי המוסכם לפדיון 19.15 מטבעות הביטקוין הוא 581,621 ש"ח והשווי המוסכם לפדיון 83 מטבעות האתריום הוא 64,426 ש"ח. בית משפט קמא הורה להנפיק למשיב שוברים בסך כולל של 1,002,248 ש"ח לצורך פדיון הרכוש המבוקש. ביני וביני חלו תנודות בערך המטבעות הווירטואליים, שעלה באופן ניכר ביחס לשווי המוסכם לפדיונם.
ביום 7.1.2021, שילם המשיב את מלוא הסכום לצורך פדיון פרטי הרכוש המבוקשים. ברם, המדינה סירבה לשחררם לידיו. לטענתה, לאחר בירור שערכה עם יחידת החילוט במשרד האפוטרופוס הכללי ועם המשטרה, אשר מחזיקות ברכוש התפוס, התברר כי לא ניתן לשחררו שכן מוטל עליו העיקול הראשון. המדינה הבהירה כי היא נכונה להחזיר למשיב את סכום הפדיון ששילם, אולם המשיב סירב.
שישה ימים לאחר שהמשיב הפקיד את מלוא הסכום לפדיון פרטי הרכוש, הוצא צו עיקול נוסף על הרכוש התפוס, מכוח סעיפים 7 ו-7ב לפקודת המיסים (גביה) (להלן: העיקול השני).
מכאן בקשת המשיב להחזיר לידיו את פרטי הרכוש התפוס אותם פדה (להלן: הבקשה להשבת הרכוש התפוס).
תמצית ההחלטות מושא הערעור
- בהחלטת בית משפט קמא בבקשה להשבת הרכוש התפוס, נקבע כי אין בסיס לעמדת המדינה לפיה אין בידה לשחררו. נפסק כי משניתן צו חילוט, הרכוש הופקע מידי המשיב והבעלות בו הועברה לידי המדינה, כך שהעיקול הראשון אינו רובץ עליו עוד. בית משפט קמא נימק קביעתו זו, בין היתר, בכך שהעיקול הראשון היה ידוע לצדדים והובא בחשבון במסגרת הסדר הטיעון. נקבע כי זכות הפדיון שנתנה המדינה למשיב בהסדר הטיעון היא התחייבות שלטונית לכך שהמשיב יקבל זכות ראשונים לרכוש את הרכוש התפוס מידי המדינה. בשל כך, תשלום דמי הפדיון אינו מקנה למשיב את הבעלות ברכוש, אלא רק העברת הרכוש לחזקתו, על פי סעיף 33 לחוק המכר, התשכ"ח-1968. לפיכך, במועד הטלת העיקול השני הרכוש התפוס היה בבעלות המדינה מכוח צו החילוט והעיקול השני אינו תופס אותו.
לבסוף, צוין כי רשות המיסים יכולה לפעול על מנת לגבות את חובות המשיב מהרכוש המדובר לאחר שיחזיק בו. על מנת למנוע את הברחת הנכסים ובכך לסכל את הליכי גביית חוב המס, נקבע שהשבת הרכוש תעשה באמצעות העברת המטבעות הווירטואליים לארנק דיגיטלי שיהיה רשום על שם המשיב.
יומיים לאחר מכן, ניתנה החלטה בבקשת המדינה לעיכוב ביצוע ההחלטה לעיל. נקבע כי אין אפשרות טכנית להעביר את המטבעות הווירטואליים לארנק דיגיטלי על שם המשיב, בניגוד לקביעה בהחלטה בבקשה להשבת הרכוש התפוס. אולם, עובדה זו אינה פועלת לחובת המשיב. לכן, על המדינה להעביר את המטבעות הווירטואליים לארנק הדיגיטלי שפרטיו יסופקו על ידו. ההחלטה שבה על הקביעה כי ניתן יהיה להטיל עיקולים על הרכוש התפוס שנפדה, בכללו על המטבעות הווירטואליים, רק לאחר שיועבר לחזקת המשיב. בית משפט קמא נעתר לבקשת עיכוב הביצוע על מנת לאפשר למדינה לערער.
לאחר ההחלטה בבקשה להשבת הרכוש התפוס, הוטל עיקול נוסף על ידי פקיד שומה חיפה, מכוח פקודת המסים (גביה) (להלן: העיקול השלישי). ברם, לא צורף תיעוד לעיקול השלישי בנספחי המערערים וממילא, אין לנו צורך להידרש לו, כפי שיפורט בהמשך.
בד בבד עם הגשת הערעור שלפנינו, הוגשה בקשה לבית משפט זה, לעיכוב ביצוע החלטת בית משפט קמא. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית אשר קיבלה תוקף של החלטה, לפיה השעונים והתכשיטים שוחררו לידי המשיב והמטבעות הווירטואליים נותרו תפוסים. הוסכם כי אם ערכם ירד עד מתן פסק הדין בערעור והערעור יידחה, הפרש השער ייזקף על חשבון חובו של המשיב לרשות המיסים.
לשם הבהרה, המערערים משיגים אמנם על שתי החלטות בית משפט קמא, אולם הסתייגותם מהחלטת עיכוב הביצוע נובעת מחזרתה על הקביעה כי הם רשאים להטיל עיקול על המטבעות הווירטואליים רק לאחר שיועברו לחזקת המשיב. לשם הנוחות, המונח "החלטה" בהמשך, מתייחס להחלטה בבקשה להשבת הרכוש התפוס.
עיקרי טענות הצדדים
- לגישת המערערים, נפלו מספר שגגות בהחלטה.
ראשית, נטען כי לבית משפט קמא לא הייתה סמכות לדון בתוקף העיקולים, שכן מדובר בשאלה אזרחית שלא מתעוררת במסגרת ההליך הפלילי.
ביחס לעיקול הראשון, טוענים המערערים כי בשל פדיון הרכוש התפוס, בטל צו החילוט והעיקול הראשון שב לרבוץ על המטבעות הווירטואליים. לכן, לא ניתן להעבירם לידי המשיב. בנוגע לעיקול השני, לגישתם בית משפט קמא שגה כשקבע כי לא ניתן להטילו בשל תחולת סעיף 33 לחוק המכר. לטעמם, פדיון נכס חלף חילוטו אינו מכר ולכן חוק המכר אינו חל בענייננו. המערערים מוסיפים כי ההחלטה מרוקנת מתוכן את מוסד העיקול אצל צדדים שלישיים ועלולה להביא להברחת נכסים כך שלא ניתן יהיה להיפרע מהם. זאת, בייחוד כאשר עסקינן במטבעות וירטואליים, הנעדרים קיום פיזי ולאחר העברתם למשיב אין מקום מסוים בו ניתן יהיה להטיל עליהם עיקול או לתפסם.
המערערים גורסים כי המדינה לא העניקה למשיב התחייבות שלטונית למנוע מימוש עיקול שהוטל בהליך אזרחי. זאת, שכן למשיב הובהר כי הסדר הטיעון אינו כולל הסכמה בעניין חבות המס ומשום שלמדינה כמאשימה בהליך הפלילי אין סמכות להתחייב בענייני מס אזרחיים, הנמצאים לפתחה של רשות המיסים.
- מנגד, המשיב סומך ידיו על החלטת בית משפט קמא. אשר לתחולת העיקול הראשון, לטענתו הוא אינו חל עוד על המטבעות הווירטואליים שחולטו ולכן בעלות המדינה בהם היא נקיה. ביחס לתחולת העיקול השני, לטענת המשיב לא ניתן להטילו על המטבעות שכן טרם הועברו לידיו ולפיכך הם עודם בבעלות המדינה.
לגישת המשיב, המדינה הפרה הבטחה שלטונית שנתנה לו במסגרת הסדר הטיעון ובמצגים מוקדמים ומאוחרים לו, לפיהם תאפשר לו לפדות את הרכוש ולקבלו לידיו כל עוד יפקיד את שוויו. ביחס להבהרה בהסדר הטיעון ובגזר הדין, לפיה חבותו האזרחית עומדת בעינה, נטען כי מטרתה היא אך להתריע כי המשיב עודו חשוף להליכי גביה.
דיון והכרעה
- הסדר הטיעון בין המדינה לבין נאשם במסגרת הליך פלילי הוא כור מחצבתו של ההליך לפנינו והוא תוחם את הדיון. נדמה כי באשר למחלוקת בין הצדדים בדבר היכולת לפדות את המטבעות הווירטואליים, שני סעיפים בהסדר הטיעון עומדים בלב העניין. הסעיף הראשון הוא סעיף 5.ב להסדר הטיעון, לפיו "לנאשם יתאפשר לפדות את פרטי הרכוש התפוס, בהפקדת שוויים המלא כפי שזה מפורט בבקשת החילוט" (להלן: סעיף הפדיון). סעיף זה עוסק ביכולת של המשיב לקבל לידיו את הרכוש התפוס, בכללו המטבעות הווירטואליים, תמורת הפקדת שוויו. מדובר בהסכמת המדינה במסגרת הסדר טיעון, שכולל את הודאת המשיב בעובדות כתב האישום המתוקן, הטלת עונש מאסר בפועל בן 24 חודשים וחילוט רכושו התפוס. התחייבות המדינה לאפשר פדיון, משמעה שחרור טובין תמורת תשלום. התחייבות זו לוותה במצגים של המדינה כלפי המשיב, אשר גם מהם ניתן ללמוד על טיבה. כך למשל, המדינה שחררה לידי המשיב שעון שהיה תפוס בידה ואין חולק כי העיקול הראשון חל עליו. זאת, לאחר שהמשיב הפקיד את שוויו בסך כ-255 אלף ₪. במקרה זה, לא הועלתה כל טענה לקיומו של עיקול המונע את שחרור השעון. זאת ועוד, שבוע לפני הפקדת סכום הפדיון, המדינה הגישה לבית משפט קמא תגובה במסגרתה הצהירה כי תשחרר לידי המשיב את הרכוש התפוס לאחר תשלום מלוא שוויו. ודוק – תשחרר, משמע תעביר לחזקתו של המשיב את הרכוש שפדה.
מנגד, המערערים אוחזים בסעיף השני שעומד במוקד המחלוקת בין הצדדים. זהו סעיף 6 להסדר הטיעון, המבהיר למשיב וליתר הנאשמים כי "ענייני המס וחבותם האזרחית לרשויות המס מתנהלים בנפרד ובמובחן מההליך הפלילי והסדר זה אינו עוסק בחבות המס האזרחית, הנובעת מהתשתית העובדתית שעולה מכתב אישום זה או מכל עילה משפטית אחרת" (להלן: סעיף חוב המס). מכאן, הם מסיקים כי העיקולים עומדים בעינם, כך שלמעשה השבת הרכוש התפוס לחזקת המשיב הותנתה בהסרת העיקולים הרובצים עליו. בהקשר זה, נכון לציין כי דבר קיומם של העיקולים הרובצים על הרכוש התפוס לא צוין בהסדר הטיעון.
הקושי בעמדת המדינה הוא כי פרשנות סעיף חוב המס בדרך המוצעת על ידה, יוצרת סתירה חזיתית אל מול סעיף הפדיון, הכולל התחייבות של המדינה בהסדר הטיעון לאפשר את פדיון הרכוש התפוס, בכללו המטבעות הווירטואליים. לאמור – פרשנות המדינה לסעיף חוב המס מרוקנת מתוכן את סעיף הפדיון, כאילו אין לו משמעות כלל וכלל.
בניגוד לפרשנות המדינה לפיה סעיף חוב המס מבטל מניה וביה את סעיף הפדיון, ניתן ליישב את הסתירה ולפרש את ההסכם באופן שנותן מקום לשני הסעיפים, באופן הבא: את סעיף הפדיון יש לפרש כפשוטו, כך שבכפוף לתנאי הפקדת שוויו המוסכם של הרכוש, המשיב יכול לקבלו לידיו. את סעיף חוב המס יש לראות כנועד להבהיר שאין בהסדר הטיעון כדי להשליך על חוב המס שעדיין תלוי ועומד וכי המשיב עדיין חשוף להליכי גביה, בכפוף לסעיף הפדיון.
מכאן עולה כי הפרשנות המוצעת על ידי המדינה סבירה פחות מפרשנותו של המשיב, שעדיפה גם בהיותה בגדר פרשנות מקיימת.
- התוצאה אליה שואפת המדינה, שהיא תוצאה שאינה מתיישבת עם סעיפי ההסדר, עלולה לפגוע קשות במוסד הסדר הטיעון ובזכויות הנאשם בהליך הפלילי במישור הרחב יותר. זאת, מהנימוקים הבאים: ראשית, התנערות מעין זו של המדינה מהתחייבותה בהסדר הטיעון עשויה לפגוע באמינות השלטון. כך, בשל היווצרות ספק בדבר קיום התחייבויות המדינה, לנוכח יכולתה לפרש את הבטחותיה ובכך לסגת מהן, מבלי להידרש לתנאי ההשתחררות מהסדר טיעון (ראו בג"צ 218/85 ארביב נ' פרקליטות מחוז תל-אביב, פ"ד מ(2) 393, 404-402 (8.4.1986) (להלן: עניין ארביב)). חוסר אמון זה עשוי להקשות על התקשרויות עתידיות בהסדרי טיעון ובכך לחתור תחת מוסד חיוני זה (ראו למשל דנ"פ 1187/03 מדינת ישראל נ' פרץ, פסקה 19 לפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש (31.3.2005) (להלן: עניין פרץ); ע"פ 1421/10 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 18 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל (18.7.2012)).
שנית, בין הצדדים להסדר טיעון – הנאשם והמדינה – קיים חוסר שוויון משמעותי, הנובע מהכוח הרב בידי המדינה והכלים שברשותה, שביכולתם להביא לשלילת חירותו של הנאשם (בג"ץ 634/11 באשה נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (27.7.2011); עניין פרץ, פסקה 15 לפסק דינה של הנשיאה ביניש; Alan Wertheimer, The Prosecutor and the Gunman, 89 Ethics 269 (1979)). הסתלקות של המדינה מהתחייבותה בהסדר טיעון מונעת מהנאשם לכלכל את צעדיו באופן מיודע ובכך פוגעת בזכויותיו במסגרת ההליך הפלילי. בענייננו, יוזכר כי המשיב נקשר בהסדר הטיעון, הודה בעבירות חמורות ובכך וויתר על זכותו לנהל את ההליך הפלילי וכן הסכים לעונש מאסר של 24 חודשים. זאת, בין היתר, כאשר לנגד עיניו עומדת התחייבות המדינה לאפשר לו לפדות את הרכוש התפוס. מכאן, הפרשנות המוצעת על ידי המדינה עשויה לפגוע בזכות העל של הנאשם בפלילים – קיומו של הליך הוגן.
לפיכך, על כתפי המדינה מונח הנטל המוגבר לנסח את הסדר הטיעון באופן שיבהיר בצורה הטובה ביותר את ההבנות בין הצדדים ואת התחייבויותיהם. כך, עליה להבהיר לנאשם בעת עריכת ההסדר את כל המגבלות והכללים החלים עליה בנוגע למימושו (עניין פרץ, פסקה 15 לפסק דינה של הנשיאה ביניש). בענייננו, אילו סברה המדינה כי קיימת מגבלה על השבת הרכוש שנפדה, בדמות עיקולים, היה עליה להבהיר זאת מפורשות למשיב בעת עריכת הסדר הטיעון. בפרט כאשר דבר קיומו של העיקול הראשון היה ידוע למדינה ולמערערים 2 ו-3 בעת עריכת הסדר הטיעון. אין להלום מצב בו ייקרא תנאי זה לתוך ההסדר, באופן המאפשר למדינה שלא לעמוד בהתחייבותה המפורשת כלפי המשיב כי יוכל לפדות את הרכוש התפוס.
- אין זה ראוי שהמדינה תתחייב בהסדר טיעון כי המשיב יוכל לקבל את המטבעות הווירטואליים לאחר פדיונם, ותסכל התחייבות זו באמצעות רשות המיסים ופקיד שומה חיפה, המהווים זרועות שלה. לא ניתן בנסיבות המקרה לקבל את טענת המערערים לחוסר סמכות המדינה להסיר את העיקולים במסגרת הסדר הטיעון. זאת, שכן המדינה אינה כפופה לרשות המיסים ופקיד שומה חיפה, אשר ידעו על הסדר הטיעון וסרבו לקחת בו חלק. לו הייתה להם הסתייגות, היה עליהם להעלות אותה לפני המדינה טרם התגבש הסדר הטיעון. לנוכח נסיבות הסדר הטיעון בענייננו, המדינה, רשות המיסים ופקיד השומה מנועים מלפעול באופן המסכל אותו. בל נשכח כי בניגוד להליכים רבים אחרים, הצד שעומד מול הפרט בהליך הפלילי מוגדר על פי חוק כמדינת ישראל ומכאן כוחו ומעמדו.
סוף דבר
- המדינה התחייבה שהמשיב יקבל לידיו את המטבעות הווירטואליים לאחר פדיונם, במובן זה שהעיקול הראשון אינו תופס אותם ואינו מונע את העברתם אליו. כמו כן, לנוכח נסיבות המקרה, קיימת מניעה על הטלת עיקולים על ידי רשות המיסים ופקיד השומה, שיסכלו את קיום התחייבות המדינה, שבעקבותיה שינה המשיב את מצבו לרעה. לו ביקשה המדינה להתנות השבה של רכוש התפוס על ידה, היה עליה לעשות זאת באופן מפורש במסגרת הסדר הטיעון. אין במאפייניהם הייחודיים של מטבעות ווירטואליים כדי לעלות או להוריד בעניין זה. יוצא כי הסכמת המדינה להסדר הטיעון כמוה כוויתור על זכויותיה בכספים במובן זה שהמשיב רשאי לפדות אותם, כאמור בהסדר. יוצא כי לבית המשפט המחוזי הייתה סמכות להכריע בשאלת העברת ההחזקה במטבעות הווירטואליים – שאלה שנובעת במישרין מהסדר הטיעון.
מסגרת זו, הנובעת מהתחייבות המדינה, אינה מצריכה, לטעמי, יצירת מנגנון פדיון יצירתי אשר לא בא זכרו בהסדר הטיעון, לפיו הרכוש חולט והופקע מידי המשיב ופדיונו מהווה מכר לפי חוק המכר. זאת, כפי שהוצע על ידי בית משפט קמא. לאמור, אין צורך להכריע בתיק זה בשאלות הקנייניות שהעלו הצדדים, שכן כך או כך – העיקר בתיק זה הוא נוסח הסדר הטיעון הספציפי שאליו הגיעו הצדדים. להשלמת התמונה, מכוחו של סעיף חוב המס, חובו של המשיב עומד בעינו ורשות המיסים תוכל לגבות את החוב על פי הדרכים המשפטיות המוענקות לה על פי דין – דרכים אשר אינן עומדות בניגוד להסדר.
יודגש כי המערערים מציגים את עמדתם על בסיס גישה פרשנית של סעיפי הסדר הטיעון. בעניין זה, אין לקבל את גישתם. יושם אל לב כי המערערים לא טוענים, ובצדק, כי מדובר במקרה חריג, בו ניתן לאפשר למדינה להשתחרר מהסדר הטיעון בשל אינטרס הציבור (ראו עניין ארביב). ישנה חשיבות לכך שההסדר התרחש במסגרת הסדר טיעון פלילי, שבגינו המשיב הודה באשמה ונידון, כאמור, למאסר לתקופה של 24 חודשים. בתיקים עם היבטים כלכליים מובהקים של הנאשם, סעיפי הסדר הטיעון המתייחסים לגורלם של כספים שונים אינם שוליים אלא מהותיים. לכן, נכון לדרוש מהמדינה להקפיד על ניסוח ההסדר ולהימנע מהכללת סעיפים סותרים. מוכן אני להניח כי המדינה לא פעלה כך בצורה מכוונת. ברם, גם במצב זה, הסדר הטיעון הוא המחייב והעיניים מופנות למשיב בתור נאשם, הן בשל היותו הצד החלש בהסדר והן בשל הכלל של ניהול משפט הוגן כלפי נאשם. פשיטא שבכגון דא על המדינה לעמוד בהתחייבויותיה.
- לנוכח כל האמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את הערעור, אם כי מנימוקים שונים מבית משפט קמא, כפי שהובהר לעיל.
המשנה לנשיאה
השופט א' שטיין: אני מסכים. ש ו פ ט
השופט ג' קרא:
- אני מסכים עם מסקנתו והנמקותיו של חברי המשנה לנשיאה נ' הנדל. על מכלול הנמקותיו הייתי מוסיף את חובת ההגינות המוגברת החלה על המדינה.
- הסדר טיעון הינו חוזה ככל חוזה שהצדדים לו מחויבים לקיימו בתום לב. בענייננו אחד הצדדים לחוזה הוא המדינה המחויבת בחובת הגינות מוגברת כלפי הפרט: "חובת ההגינות של השלטון […] היא אפוא חובה "כבדה" יותר מחובת תום-הלב" (בג"ץ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר, אגף המכס והמע"מ, פ"ד נב(1) 289, 349 (1998)).
- חובת הגינות מוגברת זו כשלעצמה חייבה את המדינה בקיום ההסדר כפי שהסביר כאמור באריכות המשנה לנשיאה.
ש ו פ ט
אשר על כן, הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיאה נ' הנדל.
ניתן היום, כ"ה באדר ב התשפ"ב (28.3.2022).
המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט
מדי נ שי סיבוני פדיון ביטקוינים שחולטו בעבירות הימורים עפ 2665-21
הלכה מטומטמת לא מעבירים מחוז אלא אם הנאשם מודה
שימ לב שהפרקליטות פתחה את התיק בכוונה בתל אביב כדי להכביד על הנאשמים שגרים בחיפה. מה אמר השופט? שיש הלכה שכן צריך להכביד על הנאשמים כמה שיותר על מנת שיודו, כי בלי הודיה יש "הלכה" שלא מעבירים מחוז שיפוט.
להלן ההחלטה של אלכס שטיין לגבי מקום השיפוט שיישאר בתל אביב
אלכס שטיין מסתמך על החלטה של יעל וילנר בתיק תעבורה, בש"פ 1950/17 בן שושן נ' מדינת ישראל (14.3.2017)). שם קבעה יעל וילנר שגם היריון הוא לא סיבה להעביר מחוז לנוחיות הנאשם.
הנאשמת קרן בן שושן ביקשה להעברת מקום דיון בתיק תעבורה (תיק משטרה מספר 22110625039) מבית משפט השלום בתל אביב–יפו לבית משפט שלום בחיפה או בקריות. קרן טענה כי הנסיעה לבית משפט השלום בתל אביב–יפו תקשה עליה מאחר שהיא תהיה אז בהיריון מתקדם ומטופלת בתינוקת בת שנה וחצי.
ההיריון של קרן לא הרשים את יעל וילנר שמרה לה: "מעיון בבקשה עולה כי המבקשת אינה מודה בעובדות המיוחסות לה בכתב האישום. ככלל, אין מעבירים דיון מבית משפט אחד לבית משפט אחר אם יהיה צורך בשמיעת עדויות להוכחת העבירה בבית המשפט הנעבר. זאת משום שהדבר כרוך, לרוב, בנסיעת עדים מהמקום הרגיל שבו הם משרתים לבית משפט במקום אחר. העברת הדיון ללא הודאה בעובדות כתב האישום נעשית רק במקרים חריגים ויוצאי דופן".
| בבית המשפט העליון |
| בש"פ 8214/18 |
| לפני: | כבוד השופט א' שטיין |
| המבקשים: | 1. שי שלום סיבוני |
| 2. נועה פאולה סיבוני | |
| 3. מייק רון סויסה | |
| 4. מאיר מאור עמר | |
| 5. אלכסנדר טפר | |
| 6. שלמה פאר | |
| 7. יעקב קובי סבהט |
| נ ג ד |
| המשיבה: | מדינת ישראל |
| בקשה להעברת מקום דיון |
| בשם המבקשים: | עו"ד מיכאל כרמל |
| החלטה |
- לפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), להעברת הדיון בת"פ 24123-07-18 מבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו לבית המשפט המחוזי חיפה.
- עניינו של התיק הנ"ל הוא כתב אישום מתוקן שהוגש נגד המבקשים ביום 6.11.2018, ואשר מייחס להם עבירות של ניהול הימורים ברשת האינטרנט, הלבנת הון, עבירות מס הכנסה וכן עבירות סחיטה באיומים (המיוחסות למבקשים 1, 3, 5 ו-7 בלבד).
- המבקשים חפצים להעביר את הדיון בתיק לבית המשפט המחוזי חיפה. לטענתם, כללי הסמכות המקומית הקבועים בסעיף 6(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי) עומדים לצדם, שכן רוב העבירות בהן הם הואשמו בוצעו, לפי כתב האישום, באזור חיפה. זאת ועוד: המבקשים 1, 2, 4 ו-6 מתגוררים במחוז חיפה. כמו-כן, טוענים המבקשים כי בשל מעצרו של המבקש 1, אשתו, המבקשת 2, מטפלת לבדה בשתי בנותיהם הפעוטות; ומשכך, יהיה לה קשה להגיע לבית המשפט בתל אביב בשל המרחק אשר מפריד את מקום מגוריה מבית משפט זה. עוד טוענים המבקשים, כי מספר לא מבוטל של עדי התביעה מתגוררים באזור חיפה והצפון.
- המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, מבירור שערכה עם באי-כוחם של המבקשים עולה כי אין בכוונת שולחיהם להודות במיוחס להם בכתב האישום; ומשכך, פרשת ההוכחות צפויה לכלול את הופעתם של למעלה מ-300 עדי תביעה, שרבים מהם מתגוררים בתל אביב ובדרום הארץ. כמו-כן טוענת המשיבה, כי עבירות המיוחסות למבקשים בוצעו בכל רחבי הארץ, ובכלל זה, במחוז תל אביב. עוד טוענת המשיבה כי חלק מהנאשמים העומדים לדין לפי כתב האישום הנ"ל גרים באזור המרכז והדרום.
- סעיף 6(א) לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי "דנים נאשם בבית המשפט אשר באזור שיפוטו נעברה העבירה, כולה או מקצתה, או נמצא מקום מגוריו של הנאשם". כלל זה מהווה נקודת המוצא לדיון בבקשת ההעברה, שכן הוא מקים חזקה כי בית המשפט לו נתונה הסמכות המקומית לפי סעיף זה, הוא הפורום הנכון לניהול המשפט מבחינת כל הנוגעים בדבר: הנאשם, התביעה והעדים. ואכן, ניהול המשפט בסמוך למקום ביצוע העבירה יקל לרוב על ניהול פרשת ההוכחות (ראו בש"פ 11637/04 מדינת ישראל נ' זוזיאשווילי, פ"ד נט(4) 229 (2005)). חזקה זו איננה חלוטה. היא ניתנת לסתירה, שכן, סעיף 78 לחוק בתי המשפט מסמיכנו להעביר את מקום ההתדיינות מבית משפט אחד למשנהו במקרים מיוחדים (ראו בש"פ 1379/15 יהודאי נ' עירית ירושלים (23.3.2015)). בהפעילנו סמכות זו, שוקלים אנו בראש ובראשונה את מאזן הנוחות של בעלי הדין והעדים. נטל השכנוע הרובץ על מבקש ההעברה איננו קל. כדי להרימו, על המבקש לשכנענו כי שיקולי מאזן הנוחות נוטים במובהק לטובת העברת מקום הדיון (ראו בש"פ 1116/04 ברדיצ'בסקי נ' מדינת ישראל (8.2.2004); בש"פ 1085/11 ספר נ' מדינת ישראל (22.2.2011) (להלן: בש"פ 1085/11)).
- סבורני כי המבקשים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם. אכן קיימות זיקות הקושרות את האירועים נושא כתב האישום למחוז חיפה, אך בד בבד ישנן גם זיקות אחרות אשר קושרות אירועים אלו למחוז תל אביב. משכך, מאזן הנוחות אינו נוטה במובהק לטובת בירור התובענה דווקא בבית המשפט המחוזי חיפה. כפי שכבר ציינתי, טענת המבקשים באשר למקום מגוריהם של מרבית עדי התביעה לא בוססה דייה, וזאת לנוכח ההבהרה שניתנה על-ידי המשיבה באותו עניין. זאת ועוד: הלכה עמנו כי העברת מקום הדיון ללא הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום תיעשה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראו בש"פ 1085/11; בש"פ 1950/17 בן שושן נ' מדינת ישראל (14.3.2017)). המקרה דנן בוודאי שאיננו כזה.
- לאור כל אלו, לא נותר לי אלא לדחות את הבקשה.
ניתנה היום, ט"ו בטבת התשע"ט (23.12.2018).
| ש ו פ ט |