לפנינו תסקיר שכתבה העו"ס נירה עקנין על הקטינה שירה אבו, שאינה מפנימה את החיים הטובים בפנימיה בית אושרית שתקעו אותה, היא חוזרת מהוריה כשהיא מגלה התנגדות לצוות העו"ס להוטה לא להחזיר אותה להוריה, ולכן עקנין ממליצה שבגלל שהקטינה לא לומדת לקח, צריך לתקוע אותה במעון עם משמעת הרבה יותר קשה, שם יש בידודים, קשירות ועונשי הסגר וניתוק לחלוטין מהעולם החיצוני, מסילה.
נוצר מעגל שוטה שככל שהקטינה מתנגדת לפנימיה, שולחים אותה למעון עם משמעת הרבה יותר נוקשה ואכזרית.
התסקיר נכתב והוגש על ידי קצינת המבחן לנוער, גילה עקנין, אשר דורשת טיפול דחוף מהשופטת אילנית אימבר בבית משפט השלום לנוער בנצרת. אביה של שירה הוא מאיר אבו, וברור שהעו"ס שונאת אותו ומתעבת אותו.
קצינת המבחן מציגה עמדה נחרצת השואפת להשאיר את שירה במסגרת חוץ-ביתית, תוך שהיא מנסה לייצר מצג חיובי לגבי השפעת השהות במעון על הנערה. היא מתארת "מגמת שיפור ושינוי בדפוסי ההתנהגות" ואף מציינת כי שירה קיבלה תעודת הצטיינות. עם זאת, תיאור זה עומד בסתירה מובהקת להתנהגויות הקשות והסוערות המפורטות במסמך עצמו, הכוללות התפרצויות קשות, איומים, קללות, פגיעה עצמית באמצעות הטחת הראש בקיר, ואף קריאות לעזרה למוקד 100 של המשטרה.
כדי להסביר את הפער המשאיר את שירה במצב סוער, קצינת המבחן מטילה את האשמה המלאה על ההורים, ובמיוחד על האב מאיר. היא טוענת כי התנהגותו כובלת את ידי הצוות הטיפולי ומחבלת בסיכויי ההצלחה, תוך שהיא מאשימה אותו בהתנהגות מאיימת, בוטה ומשפילה כלפי אנשי המעון, ובכך שהוא מחלחל בשירה תכנים שיוצרים אצלה חוסר אמון קשה במערכת.
כמו כן, מיוחסת לו פריצה לחשבון הפייסבוק של מדריכה ואיומים עליה, צעד שמוביל להגשת תלונה במשטרה. קצינת המבחן מדגישה כי ההחרפה בהתנהגותה של שירה – הכוללת דיבור מורבידי ואיחולי מוות לעצמה – מתרחשת דווקא בסמוך לחופשות בבית ההורים או מיד עם חזרתה מהן, ובכך היא קושרת ישירות בין הבית לבין ההידרדרות במצבה.
בשל העובדה ששירה אינה נשמעת לכללים וממשיכה להתנגד, קצינת המבחן אינה ממליצה להשיבה לחיק משפחתה, אלא מבקשת להחריף את הצעדים נגדה במסגרת מעגל שוטה של ענישה. היא מבקשת לשנות את הצו המשפטי הקיים כדי לאפשר את ניודה של שירה ממעון "בית אושרית" אל "מרחב קידום" במעון "מסילה". קצינת המבחן מבהירה כי היא זקוקה למה שהיא מכנה "כלי סמכותי", ומבקשת את הסמכות לנעול את הנערה במסגרת נעולה וקשוחה בהרבה, מתוך תפיסה שרק איום בסנקציות מחמירות וקשות יותר יאלץ את הקטינה לקבל את מרות הצוות.
התסקיר מפרט שורה של התנהגויות קיצוניות מצד שירה, אשר בעיני קצינת המבחן חורגות לחלוטין מהנורמה של גיל ההתבגרות ומעידות על מצוקה רגשית עמוקה וחוסר ויסות. כל זה שפה מקצועית שנועדה להטיל דופי, וספק אם זה קרה באמת.
קצינת המבחן רואה בהתנהגויות הבאות הוכחה לכך שמצבה של שירה אינו נורמטיבי ומצריך התערבות סמכותית חריפה:
- פגיעה עצמית פיזית בעוצמה גבוהה: במהלך התפרצות זעם, שירה דפקה את ראשה בקיר שוב ושוב ובעוצמה רבה. התנהגות כזו נתפסת במערכת הטיפולית כאקט של הרס עצמי ואובדן שליטה מוחלט, ולא כהתנהגות מרדנית רגילה.
- ביטויים מורבידיים ומשאלות מוות: קצינת המבחן מדווחת כי לפני היציאה לחופשות בבית, שירה קראה פרקי תהילים ובסיום כל פרק ביקשה בקול רם: "בזכות פרק תהילים זה שאלוהים יקח אותי, שאמות היום". הבעת משאלות מוות אקטיביות כאלו נחשבת לנורת אזהרה קלינית חמורה ביותר המעידה על סיכון אובדני. אלא מאי? היא רוצה שאלוהים ייקח אותה בגלל המעון ובגלל המשמעת……..
- אובדן שליטה ממושך והתקפי זעם קיצוניים: התסקיר מתאר אירוע שבו שירה השתוללה, צעקה וקיללה במשך למעלה משעתיים ברציפות. משך הזמן הארוך של ההתפרצות ועוצמתה מראים על קושי חריף להירגע או להיעזר בצוות כדי לחזור לאיזון. אלא מאי? זה בגלל ששמו אותה במעון… מה רצו שהיא תנשק את הכוס של המדריכות????
- תוקפנות ואיומים פיזיים כלפי הצוות: שירה חסמה פיזית את דרכה של רחלי (רכזת המעונית) והתנהגה כלפיה בצורה מאיימת. פגיעה בסמכות המעון ואיומים על אנשי טיפול נתפסים כחציית קו אדום מול מסגרת שאמורה להגן עליה.
- התנהגות אימפולסיבית והזמנת משטרה עצמית: שירה הפגינה התנהגות פרועה כשרוקנה את כל חפציה מהארון, הודיעה שהיא עוזבת, חצה אל מחוץ למעונית, וחייגה פעמיים למוקד 100 של המשטרה כדי שיבואו לקחת אותה לכלא. פעולות אלו מעידות על אימפולסיביות גבוהה וניסיון כפוי להסלים את המצב בכוח. אלא מאי? אם ישחררו אותה, ההתנהגות הזו תיפסק. זו ראקציה לנעילה במעון, ולא האופי האמיתי של הקטינה.
- רמת מתח ואמביוולנטיות חריגה סביב הבית: שירה מפגינה "החרפה בהתנהגות בסמוך למועדי החופשות". היא רוצה לראות את הוריה אך במקביל מפחדת או לחוצה מכך, ובעבר אף ביקשה לא לצאת הביתה. קצינת המבחן מפרשת את החרדה הזו, יחד עם הדיבור החצוף וחוסר האמון הקיצוני שהיא מציגה מיד כשהיא חוזרת מהחופשות, כהוכחה לכך שהסביבה הביתית פוגעת ביציבות הנפשית שלה ומחזירה אותה לאחור.
בעיני קצינת המבחן, השילוב של פגיעה עצמית, משאלות מוות, תוקפנות וחוסר יכולת לקבל מרות, מראה ששירה לא מצליחה להסתגל למסגרת פתוחה. לכן היא מאמינה שרק מעבר למסגרת נעולה ("מסילה") יספק לה את "הכלי הסמכותי" שיכריח אותה לשתף פעולה וישמור על ביטחונה הפיזי. אלא מאי? במקום להעביר למסגרת אלימה כמו מסילה, העו"ס היתה אמורה לתת מענה סוציאלי לכמיהה של שירה להיות בבית אצל אביה.
להלן התסקיר של נירה עקנין על שירה אבו
Views: 0