הבטטה השיפוטית עינת רון מכה שנית. כולם יודעים שהשופטת השמנה עינת רון היא חותמת גומי של המשטרה. כל התיקים שהמשטרה והפרקליטות רוצים לקבור מגיעים אליה, כי היא ידועה כקברנית תיקים מדופלמת. גם תיקים שמסומנים לתפירת תיק מובהקת מגיעים אליה כי היא יודעת היטב לתפור תיקים. בעברה עבדה כתפרנית תיקים בפרקליטות הצבאית. זו השופטת ש”מטפלת” בתיק של אפי נוה וזוגתו בר כץ. זו גם השופטת שסידרה לשופט שמאי בקר צו איסור פרסום זמני (שפג) על המישושים שמישש את ביתו הקטינה, והיא גם זו שמסדרת לברק לייזר והנהלת בתי המשפט טיוח של כל כתם ודבק הנדבק אליהם.

והפעם עיתונאי בשם אישתון (יובל קופלוביץ) שכבר פרסם כמה תחקירים שזעזעו את אמות הסיפים החל לדחוף את אפו לפרשת הצוללות. העיתונאי אישתון גילה שאחת בשם מיכל עבאדי בויאנג’ו, מישהי ששימשה חשבת כללית במשרד האוצר, ודרכה עברו האישורים לעסקאות הצוללות. כנראה שיש בידיו מידע מאוד מפליל על מיכל עבאדי בויאנג’ו. בתאריך 9/3/2020 הוא ביקש להיפגש עימה כאשר כיום היא מוכרת את שירותיה בשוק הפרטי כיצד להוציא כסף מהמדינה. אישתון סיפר לה שהוא שליח מהמוסד (כך היא טוענת) והחל לדובב אותה על כל מיני נושאים שידועים לו והיא אישרה לו בקשר לפרשת הצוללות. היא כנראה פתחה את פיה ושחררה מידע. בקיצור הגברת נתפסה ברכלנות, וכאשר הוא יצא מהפגישה היא הבינה שעשתה טעות, ריכלה ריכולים מיותרים, וכדי לתקן את הנזק, הלכה והעלילה עליו תלונת שווא של ניסיון סחיטה בלהב 433. כמובן שלהב 433 העבירו את הסיפור מייד לכתב החצר שלהם דורון הרמן כדי שילכלך על אישתון וייצר אווירה מתאימה לפעיולת הבאה של להב 433: ‫הזדהה כשליח ראש המוסד – וניסה להוציא מידע רגיש מבכירה במשק‬.

מכיון שלהב 433 החלו לחשוש שאובדן שליטה, שכן ידוע שהתחקירים של אישתון עלולים לתפוש תאוצה, הוחלט לתפוס לו את המכשירים והטלפונים, וזאת על אף שהוא עיתונאי ועל אף שכל החומר שאסף חסוי בחיסיון מקורות של עיתונאי. השוטרים רפקית אפרת אלגריסי, רפק ערן בוחניק ורפק דרור הראל הלכו לעינת רון, שופטת הבית שלהם כדי לקבל ממנה אישור בחותמת גומי להיכנס אליו הביתה ולהוציא לו את כל הציוד האלקטרוני: טלפונים מחשבים, מצלמות, הכל וכל מה שאפשר לקחת.

היה ברור שזה לא יעבור בלי תגובה ואכן אישתון הגיש בקשה להחזרת הציוד שלו. יוזכר שהמשטרה יכולה להחזיק לו את הציוד ל 180 יום ואח”כ לדפוק לו כתב אישום על כלום ושום דבר ואז להחזיק לו את הציוד עד סוף המשפט בעוד כמה שנים. לבקשה רצו להצטרף ארגון העותנאים אבל עינת רון נפנפה אותם כהוגן. מבחינתה אלה קרציות שרק מפריעים לה לשלוט במדינה. לפניכם הפרוטוקול המראה כיצד באמצעות כל מיני מילים שקריות ומכבסות מילים כמו “מידתי” ו”שקול” שופטים ישראלים יכולים לתת ידם לפעילות אנטי דמוקרטית ולעטוף את הכל במילים יפות. אפילו בבתי המשפט של פוטין וארדואן לא טורחים כל כך הרבה לעטוף את השקרים במילים היפות “מידתי” ו”שקול”. שימו לב איך השוטרים ממציאים “חשדות” מכולם ושום דבר: ניסו לתפור לאישתון עבירת פשע של התחזות (מה שכל חוקר פלילי עושה כדי לדובב מידע ומה שעיתונאים שאינם כלבלבי חצר של המשטרה (כמו דורון הרמן) צריכים לעשות. עוד עבירה שהמציאו לו היא “הטרדת עד”. מי העד? מיכל עבאדי בויאנג’ו. על מה היא עדה? היא עדה לשחיתות שמוסתרת מהציבור שאולי היא עצמה חלק ממנה. ואיך היא הוטרדה? אישתון דובב אותה לספר לו סיפורים והיא פלטה פליטות פה שהיא מצטערת עליהן. ואיך אישתון ידע שהיא בכלל “עדה”? הוא לא ידע. איך הוא הטריד אותה? הוא לא הטריד אותה, אבל כשהמשטרה רוצה לתפור תיק אז מפריכים לחללל האוויר את המילה “הטרדה”. אם השטות הזו הייתה נכונה אז כל מי שכותבים עליו בידיעות אחרונות הוא “עד מוטרד”.

קראו כתבתו העדינה של אורן פרסיקו ב”העין השביעית”.

בשירות המתפרה של להב 433: עינת רון שופטת הבית של המשטרה

ביהמ”ש דחה בקשת עיתונאי עצמאי לקבל בחזרה חומר שנתפס

המשטרה החרימה מחשבים וכוננים מליאור קופלוביץ’ במסגרת חקירה בחשד להטרדת עדה בפרשת הצוללות • השופטת: החיפוש נעשה בהתחשב בכך שמדובר בעיתונאי • קופלוביץ’: נערער למחוזי

בית-המשפט דחה היום (4.8) את בקשתו של העיתונאי העצמאי ליאור קופלוביץ’ לחייב את משטרת ישראל להשיב לו מחשבים ודיסקים קשיחים. המשטרה החרימה את מאגרי המידע אתמול, כשפשטה על ביתו במסגרת חקירת חשד להטרדה. השופטת עינת רון, נשיאת בית-משפט השלום בראשון לציון קבעה כי הצו שהוציאה כמה ימים קודם לכן לחיפוש בביתו היה מידתי וכלל מתווה נלווה שנועד לשמור על זכויותיו כעיתונאי. עורך-דינו הודיע כי בכוונתם לערער על ההחלטה.

אתמול בבוקר פשטו שוטרי יחידת להב 433 על ביתו של העיתונאי קופלוביץ’, הידוע בכינוי “אישתון”, עצרו אותו ואת בת זוגו וביצעו חיפוש בדירה. במהלך החיפוש החרימו השוטרים בין היתר, כך לפי קופלוביץ’, שני מחשבים, 10 מכשירי טלפון נייד, עשרות התקני אחסון מדיה מגנטית מסוג דיסק-און-קי, כעשרה דיסקים קשיחים, מסמכים, מצלמות וכרטיסי זיכרון של מצלמות. בהמשך נלקח קופלוביץ’ לחקירה שארכה לדבריו כ-14 שעות.

המשטרה עצרה את קופלוביץ’ בחשד להטרדת החשבת הכללית במשרד האוצר לשעבר, מיכל עבאדי-בויאנג’ו. עבאדי-בויאנג’ו העידה בעבר במשטרה בפרשת הצוללות. לטענתה קופלוביץ’ התחזה לאיש מוסד, ביקר בביתה בשעת ערב, הציג לה כתבה מזויפת על מתווה הגז וראש המוסד יוסי כהן, בחתימת העיתונאים גידי וייץ וגור מגידו, ושאל אותה שאלות בנושא. לפי המשטרה, בעקבות תלונת עבאדי-בויאנג’ו נפתחה חקירה סמויה, שהובילה אתמול למעצרו של קופלוביץ’.

באמצעות עורך-הדין גונן בן-יצחק פנה אמש קופלוביץ’ ב”בקשה בהולה” להשיב לו את הציוד שנלקח ממנו. לדבריו, הוא עסק בחודשים האחרונים בתחקיר עיתונאי “הנוגע לשחיתות שלטונית רחבת היקף הנוגעת לבכירים בשלטון בישראל ובין היתר לשתי פרשיות – פרשת 3000 המכונה בציבור ‘פרשת הצוללות’ וכן בעניין מתווה הגז”, ובמסגרת זו הגיע לביתה של החשבת הכללית לשעבר. קופלוביץ’ טען כי מרבית החומרים שנתפסו בביתו אינם קשורים כלל לתחקיר הנוכחי וכי היקף הצו, שמתוקפו פשטה המשטרה על ביתו והחרימה את החומרים, “מעורר חשד כבד שמא יש בדעת המשיבה לבחון את עבודתו העיתונאית של המבקש ולבחון את החומרים שאסף לאורך השנים ובמיוחד את החומרים הנוגעים לפרשת הצוללות ומתווה הגז המושחת”.

החשבת הכללית לשעבר מיכל עבאדי-בויאנג’ו (צילום: נועם רבקין פנטון)

בא-כוחו של קופלוביץ’ הדגיש כי כל עבודתו העיתונאית לאורך השנים נלקחה ממנו וטען כי “קיים חשש אמיתי כי בחינת המידע האצור במדיה האמורה יגרום לפגיעה קשה במקורות של המבקש ובעבודתו העיתונאית”. ארגון העיתונאים בישראל פנה לבית-המשפט אף הוא וביקש, באמצעות עורכת-הדין מורן סבוראי ואחראית חופש העיתונות בארגון ענת סרגוסטי, להצטרף כידיד בהליך כדי להביע את עמדתו. “תפיסתם של תפוסים המכילים – כך לטענת העיתונאי – מסמכים וחומרים הקשורים למלאכה עיתונאית ולתחקיר עיתונאי ונמצאים בעיצומם, ללא קשר לעבירה הנטענת כלפי העיתונאי, מהווה פגיעה קשה ביותר, בלתי סבירה ובלתי מידתית, בחופש העיתונות ובעקרון חסיון מקורות עיתונאים”, טען הארגון בבקשתו.

הבוקר, בדיון שנערך בפני השופטת עינת רון, טען בא-כוחו של קופלוביץ’ כי “כל המקורות העיתונאיים שהיו איתו אי פעם בקשר, לגבי כל תחקיר שהוא עשה, נלקחו ממנו וזה במקום שבו אפילו לא נעברה עבירה”. לדבריו, “אם בית משפט היה יודע מראש בזמן שניתן הצו והתבקש הצו והיה דיון בנושא זה, שמדובר בעיתונאי שעושה עבודתו העיתונאית והקשר אל המתלוננת הוא למעשה על רקע עבודתו העיתונאית, ממילא היה ברור שאין עבירה ולא היה מקום לתת את הצו”, טען עו”ד בן-יצחק, שלא ראה את צו החיפוש עצמו טרם הדיון.

עוד טען בא-כוחו של קופלוביץ’ כי ההתחזות שלו בפני החשבת לשעבר אינה מהווה עבירה וזאת משום שפעל כעיתונאי. “אין חולק שכללי האתיקה העיתונאית מאפשרים באופן ברור למרשי לבצע חקירות כולל החקירה שהוא עשה. אין חולק שכללי האתיקה העיתונאית מקובלים בבתי משפט ונדונו לא אחת. הוא לא עשה שום דבר שאינו מותר. הוא פעל על פי כללי האתיקה המקובלים של העיתונאים ולא עבר עליהם”, אמר, והפנה בין היתר למקרה אחר של התחזות עיתונאית מן העת האחרונה, שבמרכזו כתבת חדשות 12.

באת-כוח משטרת ישראל, פקד אפרת אלגריסי, טענה מנגד כי המשטרה ידעה כי מדובר בעיתונאי ופעלה כראוי. היא הגישה לבית-משפט מסמך שהוגדר סודי וטענה: “מלכתחילה היחידה נקטה במשנה זהירות כשהיא ביקשה את המתווה שהוגש לבית משפט ואושר לחדירה למחשב שנתפס אצל החשוד במהלך חיפוש בביתו אתמול, היחידה הכירה בעובדה שמדובר בעיתונאי”. לדבריה, “היחידה התייחסה ועודנה מתייחסת לעיסוקו בעיתונות ותקשורת לחומרא, יש לנקוט משנה זהירות לחומרים שנתפסו אצל בת זוגו שהיא שותפה לעבירה. המתווה שהוגש הוא זהיר, שקול ומידתי שכל מטרתו הוא מיצוי החקירה והגעה לחקר האמת”.

לפי המשטרה, כלל לא רלוונטי אם קופלוביץ’ פעל כעיתונאי או לא, שכן “בסוף יש אדם החשוד בביצוע עבירה, הוא חשוד בעבירה לפי חוק הגנת הפרטיות ועבירה של הטרדת עד ועבירה של קשירת קשר לביצוע פשע”. עוד הוסיפה המשטרה כי קופלוביץ’ נעצר משום שהתנגד לביצוע החיפוש בביתו, כי הוא סירב לשתף פעולה בחקירה, שתק לאורכה וכן סירב לתת טביעות אצבע.

אשר לצו החיפוש בביתו ולצו החדירה למכשירים שנתפסו, באת-כוח המשטרה טענה כי המתווה שגובש להוצאת הצו כלל “פגיעה מינימלית” בעיתונאי. חלק מהפריטים שנתפסו בביתו קשורים קשר הדוק להטרדת החשבת לשעבר, טענה המשטרה. כך, לדוגמה, אקדח דמה ששימש אותו, ומכשיר מעקב שבו השתמש לכאורה כדי להתחקות אחר עבאדי-בויאנג’ו. “בית המשפט מתבקש לאשרר את המתווה שכבר אושר שכמובן נכתב בזהירות, ונבחר בקפידה כדי לפגוע כמה שפחות באינטרס של העיתונאי והמקורות שלו”, אמר בא-כוח המשטרה בדיון.

קופלוביץ’ עצמו אמר בדיון כי כלל לא ידע שעבאדי-בויאנג’ו היא עדה בתיק וכי ממילא עברו ארבע שנים מאז מסרה את עדותה. אם תתקבל עמדת המשטרה, טען, היא “תוכל לשים אנשים בעדות, ועיתונאים לא יוכלו לדבר איתם עשורים כי היא נתנה עדות אי שם מתישהו”.

השופטת רון דחתה את טענות קופלוביץ’ ובא-כוחו. השופטת רון היא מי שנתנה מלכתחילה את צו החיפוש למשטרה, ב-27.9, ולדבריה בטרם העניקה את הצו הוצגו בפניה חומרי חקירה. “עיון באותו חומר חקירה העלה כי קיים חשד סביר לביצוע החשדות והעבירות המיוחסות לשניים הנזכרים בבקשה למתן הצו, ועל כן נעניתי לבקשה ואישרתי את מתן הצו”, הבהירה.

לפי השופטת רון, “כבר בעת הגשת הבקשה להוצאת הצו, ציינה המשיבה [משטרת ישראל] בפניי כי המבקש הינו בגדר עיתונאי, הגם שאינו נושא תעודת עיתונאי, אולם הוא עוסק בעבודה עיתונאית ועל כן, מצאה המשיבה להתייחס אליו כאל כזה ומראש הכינה בקשה למתן צו במתווה מיוחד, המיוחד למקרים מעין אלה”. משום כך, הוסיפה, לבקשה להוצאת צו חיפוש צורף מתווה מיוחד וצוין כי אם ימצאו חומרים בביתו של קופלוביץ’ החיפוש בהם ייעשה על פי המתווה המיוחד, הנועד למקרים של חיפוש בחומרים של עיתונאים.

“המתווה כולל בעיקרו עקרונות ודרכים לשמור על עבודתו העיתונאית של המבקש”, הבהירה השופטת רון. “על כן, החיפוש מוגבל לתאריכים מסוימים בלבד, מצומצמים למדי בתקופותיהם, מוגבל למילות חיפוש, לאופן חיפוש, לזהות הגורמים לגביהם ייערך החיפוש, ועוד ועוד תוך הבטחה מוחלטת שלא יבוצע עיון או הפקה של תכנים בין עיתונאי למקור. יש איפוא במתווה כדי להבטיח את עניין החיסיון העיתונאי ויש בו כדי להבטיח ככל האפשר את עבודתו העיתונאית של המבקש מחד גיסא, ולאפשר את עבודתה של המשיבה בחקירה ובכל הנוגע לחקירה מאידך גיסא”.

הצו שהוציאה, ציינה בהחלטתה השופטת רון, “גובש על ידי היחידה החוקרת באופן מידתי ביותר”. לדבריה, “מדובר בפרשה שהבסיס לה הוא חקירה רגישה, מורכבת ומסועפת ויש מקום לחקור גם את הסתעפותה זו באופן כזה. הצו הוא מידתי ביחס לחשיבות החקירה, יש מקום לאפשר למשטרה לבצע את עבודתה כראוי ולהגיע לחקר האמת”.

על כן דחתה השופטת רון את בקשת קופלוביץ’, ועוד קודם לכן את בקשת ארגון העיתונאים להצטרף כידיד בית-המשפט, אך קבעה כי ביצוע החלטתה יעוכב עד מחר כדי לאפשר לקופלוביץ’ לערער. בא-כוחו בן-יצחק אמר ל”העין השביעית” כי בכוונתם לממש את האפשרות ולהגיש ערעור לבית-המשפט המחוזי.

6324-08-20 https://www.the7eye.org.il/383346