עמית חדד הסנגור של ביבי הגיש בקשה לחקור את השופטת ציפי גז בשאלות בכתב, מבלי להביא אותה לאולם ולקרוע לה את הצורה בחקירה נגדית. תסבירו לנו מה זו ההשתפנות הזו מפאת כבודה של הזונה ציפי גז כשופטת, עושים לה הנחת סלב ונותנים לה לענות על שאלות בכתב? למה מי היא, אלוהים???? הרי לא מדובר על עבודתה כשופטת, אלא על עבודה כפרקליטה חוקרת. אין שום סיבה שהגברת לא תטריח את הכוס שלה לאולם ותענה על שאלות כמו כולם.
ציפי גז זנזונת הרשעות כלבתית
ציפי גז שיקום זונות בתפקידי שיפוט
נבהיר שחקירה צריכה להיות מנוהלת ע"י המשטרה, ולא ע"י הפרקליטות. אלא שבישראל הפרקליטות השתלטה על המשטרה והמציאו את ההמצאה של "פרקליט מלווה". בעצם זה לא עבודה של פרקליט מלווה, אלא עבודת משטרה המבוצעת ע"י הפרקליט שרוצה להגיש כתב אישום. כפרקליטה מלווה אין להתייחס אליה בכלל כאל פרקליטה, אלא כשוטרת כמו כל שאר השוטרים החוקרים, ומישהו צריך להגיד את זה לבית המשפט אחת ולתמיד.
ולמה עמית חדד מבקש שאלות בכתב? כי יש איזה תקדים קודם שרצו להביא את השופטת הנבלה יהודית אמסטרדם (שבינתיים התפגרה) להעיד על מעשי הנוכלות והזיהום שלה באחת החקירות, שתפרה תיקי רצח ל 3 חפים מפשע שזוכו. אלא מאי? בישראל הלכת התקדים מחייב מתה מזמן. יצחק עמית השליט על בתי המשפט משטר הג'ונגל. תחת הסיסמה שיקול דעת, כל שופט עושה מה שבא לו.
מה התועלת בשאלות בכתב ללא התרשמות אישית?
לא היתה שום סיבה לתת לציפי גז הנחת עדות, ולשלוח לה שאלות בכתב. צריך היה לכתוב שדווקא בגלל שהיא עדה משופשפת בתפירות תיקים, שעברה על החוק, וזיהמה את החקירה, אין כל תועלת בשאלות בכתב, שכן אי אפשר "להתרשם ממנה אישית". לא רק זה אלא שמי שמנסח תשובות בכתב יכול להתחמק בקלות ממתן תשובה, כי אין באותו רגע מי שישרא אותה פולו אפים.
בכלל, גם לעדנה קרנבל יש ניסיון עם ציפי גז, שהיא זו שהשופטת עופרית גרוסקופף מהעליון מינתה אותה "אכסניה" לדון בשאלה למה עדנה קרנבל נחסמה לציפיה בישראל. מדובר בתיק שהפרקליטות הצהירה שפתחה באוקטובר 2024 בבית משפט שלום, חצי שנה אחרי שעדנה קרנבל נחסמה בפועל, ובו מחלקת הסייבר ביקשה לחום את עדנה קרנבל, מכוח חוקי איסור פרסום" ולא מכוח החוק הישיר שדן בחסימות אתרים, שלפיו יש להגיש הליך בצ"א במחוזי ולזמן לדיון את בעל האתר.
ציפי גז קבעה שגם אם מדובר בטיעונים משפטיים ללא שום חקירות של עדים, עדיין היא מעוניינת בהתרשמות אישית מהטוענים ושחובה להתייצב באולמה "להתרשמות אישית". אם ציפי דורשת התרשמות אישית באולמה, מן הראוי שרבקה פלדמן תתרשם ממנה אישית גם כן.
עמית חדד נראה כמו פלוץ משפטי פקה פקה
בכלל עדנה קרנבל מאוד לא מרוצה מהייצוג של עמית חדד. הוא עושה הרבה רעש אבל תפוקה מועילה ממנו לא רואים. הבעיה הכי גדולה של עמית חדד היא אי יכולתו להתמודד עם תופעת האמנזיה של חוקרי המשטר. פתאום כולם לא זוכרים כלום.
במקום להתנגח עם כל עד ועד מה גרם לחוסר הזיכרון שלו, ומה ירפרש לו את הזיכרון, הוא זורק הערות ציניות ארוכות ומשעממות לפרוטוקול, שמי שקורא את זה אח"כ בכלל לא מבין על מה הוא מדבר.
יש דרכים לטפל בשוטרים שלא זוכרים. שמים לפניהם את הקלסר, מבקשים שיחפשו את בקלסר את התשובה, ומודיעים לבית המשפט שלא מתקדמים הלאה עד שהעד יסתכל בקלסר וירענן את זכרונו. פשוט לתקוע את המשפט ולא להתקדם עד שפתאום העד ייזכר בתשובה.
ואם העד ממשיך לטעון שהוא לא זוכר, אז להגיש לבית המשפט את כל הקלסר עם כל המסמכים שהעד חתום עליהם או קשור אליהם (מזכרים, חקירות, הסכמים עם עדים וכו'), ולבקש לפסול את כולם, ואת כל תוצריהם. אם העד לא זוכר מה עשה, כל מסמך שקשור אליו צריך להיפסל ולהיזרק מתיק המוצגים נגד ביבי.
כדי לפסול את התוצרים שנוצרו תחת ידיה של גז, כמו הודעות של עדי מדינה או מזכרים שהופקו כתוצאה מתרגילי החקירה הפסולים, ההגנה יכולה לפנות לדוקטרינת הפסילה הפסיקתית שנקבעה בהלכת יששכרוב (ע"פ 5121/98). לפי הלכה זו, לבית המשפט יש שיקול דעת לפסול ראיה אם היא הושגה שלא כדין ואם קבלתה תפגע באופן מהותי בזכות להליך הוגן. עד מהותי כמוה שלא זוכר, זו פגיעה בזכות להליך הוגן.
ואם השופטים לא מבינים עניין וממשיכים בשלהם "זו התשובה העד לא זוכר", יש עוד דרך לטפל בעד שלא זוכר. לבקש להוציא את העד השוטר ללשכת השופטים שיישב בנחת עם הקלסרים תחת פיקוח, ולא יחזור לאולם עד שהזיכרון שלו חזר לו. בינתיים לקרוא לעד אחר ולהתחיל איתו את כל התהליך, ולשלוח גם אותו ללמוד את החומר בצד, עד שיוכל לחזור עם תשובות מלאות לאולם.
וזה לא מספיק. אם העד הוא בעל תעודת עורך דין, למשל ערן קמין, מייד להגיש נגדו תלונה בלשכה על שיבוש הליכי חקירה ועדות שקר. הרי ערן קמין הופיע בבית המשפט ולא זכר כלום, אבל כל שבוע הוא מעלה כתבות במאקו, ופתאום הוא כן זוכר הכל בכתבות הרל"ב שלו במאקו.
עמית חדד פקה פקה לא יודע לבנות פרוטוקול
אנחנו לא רואים שעמית חדד שואל את העדים שאלות פולו אפ, והוא לא עושה להם IMPEACHMENT. הוא שואל שאלות ארוכות וכשעונים לו "לא זוכר", או "זה מה שחשבתי שנכון לעשות", הוא לא ממשיך בשאלות "מה כן יזכיר לך"?, או שאלות שבודקות את גבולות שיקול הדעת, מתי המעשה החקירתי לדעתו עובר את הגבול.
הוא גם לא מכין שאלות שנועלות את העד לגרסה, ואז מציג לו את השקר, ומוציא ממנו הודיה בשקר. הוא פשוט ממטיר שאלות וממשיך הלאה, וגם מדבר הרבה ללא צורך.
פרוטוקול צריך להיות ברור למי שקורא אותו גם אחרי כמה חודשים או שנים. עמית חדד צריך להקפיד שהשאלות שלו ממסגרות תאריך, מיקום ואת הסוגיה. השאלות שלו עמומות, והתפוקה שלו מהעדים מינימלית, והפרוטוקול לא בנוי טוב בצורה שאפשר לצטט ממנה לערעור, או לכל מטרה אחרת. בקיצור עורך דין פקה פקה.
נציין שגם הגשת בקשה כזו להעיד את ציפי גז בלי לצרף אליה מסמכים וראיות, ולו כדי שהקוראים (אנחנו) יוכלו לנתח אותם, ולהתרשם, היא עבודה חפיפניקית מאוד. היתה פה הזדמנות לצרף את כל החומר שקורע לציפי גז את התחת, ולשחרר את זה לכל העיתונאים, כדי לייצר נרטיב שציפי גז היא כלבה נוכלת, ובמקום זה קיבלנו מסמך פרווה ששווה לתחת.
הרי אפשר היה פשוט לכתוב שמבוקש לזמן אותה לעדות פיסית באולם, ולתת לפרקליטות להציע שאלות בכתב במקום עדות פיסית באולם.
ובכלל אם עמית חדד רוצה לשאול אותה שאלות בכתב, למה הוא נזכר עכשיו? למה לא הכין לה את השאלות ברגע שביבי סיים להיחקר?
עמית חדד איפה השאלות בכתב? למה לא צירפת לבקשה?
ולמה עמית חדד לא צירף את השאלות, כדי שנוכל לראות מה הוא שואל אותה? אנחנו מבינים שיש פה אסטרטגיה, שאם יש לה זמן בניחותא לענות לשאלות, היא לא יכולה לכתוב "לא זוכרת", טבל באמת חדד חושב שציפי גז תטרח לחפש את התשובות, ולכתוב לו אותן שחור על גבי לבן? הרי המומחיות שלה זה לכתוב בליל מילים שלא אומרות כלום.
אם לטענתו של עמית חדד התקדימים מחייבים קודם הגשת שאלות בכתב, מדוע הוא מבזבז זמן להסביר מה התקדימים, במקום פשוט לשלוח לה את השאלות, ולתת לה להגיש התנגדות?
אגב מה עם רונית פוזננסקי? הרי הכלבה תיאמה מעצרים לזוג אלוביץ, בזמן שהיתה בחופשה. איפה השאלות בכתב לכלבה פוזי?
רונית פוזננסקי כלבה שלא ראויה לשיפוט
ולמה הבקשה לא מפרטת מה תרומת ציפי גז לתרגיל הפילגש של ניר חפץ?
הפילגש קרן סידקובסקי תובעת את המדינה על כמה מיליונים, ולציפי גז יש מעורבות ישירה בעוול הזה. בגללה כולנו נשלם לסידקובסקי מילוני שקלים.
ציפי גז קשורה בצורה ישירה ועמוקה לאישור ולניהול תרגיל החקירה הבזוי שבוצע למקורבת של ניר חפץ במסגרת חקירת תיק 4000. בתקופה שבה בוצע התרגיל, כיהנה גז כמנהלת מחלקת החקירות ברשות ניירות ערך והייתה שותפה בכירה בהנהלת צוות החקירה המשותף. במהלך דיוני משפט נתניהו נחשפו פרוטוקולים ומסמכים פנימיים שהוסתרו מההגנה במשך זמן רב, ומהם עלתה תמונת המצב המלאה לגבי חלקה בפרשה:
לקרן סידקובסקי הפילגש של ניר חפץ יש כסף לסושי
גז השתתפה באופן פעיל בישיבות הסטטוס הקריטיות שבהן גובש, הוצג ואושר תרגיל החקירה המפוקפק. בישיבה שנערכה בתאריך 20/2/2018, היא לקחה חלק יחד עם מנהלת מחלקת ניירות ערך בפרקליטות, יהודית תירוש, באישור התוכנית הגרנדיוזית לגרור את קרן סידקובסקי מביתה, לחקור אותה בשאלות חודרניות על חייה האישיים, ולייצר "פגישה אקראית" בינה לבין חפץ במסדרונות כדי להפעיל עליו לחץ נפשי פסיכוטי לחתום על הסכם עד מדינה.
כאשר התרגיל נחשף לראשונה בכלי התקשורת ועורר סערה ציבורית אדירה, התעורר זעם רב במשטרה על כך שהפרקליטות ובכירי רשות ניירות ערך ניסו להתחמק מאחריות ולגלגל את האשמה על החוקרים בשטח. מציאת הפרוטוקולים של אותן ישיבות הוכיחה מעל לכל ספק כי גז הייתה שותפה מלאה להחלטה. חרף מעורבותה באישור מהלכים חקירתיים כה שנויים במחלוקת, וחרף תביעת המיונים של סידקובסקי, המערכת המשפטית העניקה לגז גיבוי מלא, ובתאריך 11/4/2022 היא שודרגה ומונתה לכהונת שופטת בבית משפט השלום בתל אביב. גדעון סער הוא זה שמינה את ציפי גז לשיפוט.
גדעון סער הביא עלינו אסונות במינויי חונטה
ההסתרה של הפרוטוקולים הללו ואי התיעוד של מהלכים קריטיים נוספים בחקירה הם בדיוק הסיבות שבגינן נלחמו סנגורי הנאשמים להביא את השופטת גז אל דוכן העדים כעדת הגנה, כדי לאלץ אותה לספק תשובות על חלקה בניהול ותרגום מהלכי החקירה הקיצוניים הללו.
להלן הבקשה של עמית חדד לשאול את ציפי גז שאלות קיטבג בכתב
סנגורי הנאשמים במשפט נתניהו להזמנת שופטת מכהנת כעדת הגנה בתיק פלילי כדי לחשוף מחדלים ופעולות שלא תועדו בזמן אמת.
מדובר בתיק שמספרו תפ 67104-01-20 וכן ת"פ 8489-05-26 המתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים. המאשימה בהליך היא מדינת ישראל באמצעות פרקליטות מחוז תל אביב מיסוי וכלכלה. הנאשמים הם בנימין נתניהו המיוצג על ידי עורכי הדין עמית חדד, ישראל וולנרמן ונועה מילשטיין, שאול ואיריס אלוביץ המיוצגים על ידי עורכי הדין זק חן, נעה פירר ושניר כלימי, וארנון מוזס המיוצג על ידי עורכת הדין שרון קלינמן.
הרכב השופטים הדן בתיק כולל את סגנית הנשיא השופטת רבקה פרידמן פלדמן, השופט עודד שחם והשופט משה בר עם.
הבקשה הוגשה בתאריך 27/9/2026 על ידי עורכי הדין עמית חדד וזק חן, המבקשים מבית המשפט להורות על העדתה של השופטת ציפי גז. העילה המרכזית לבקשה היא היותה של גז דמות מפתח שניהלה את מחלקת החקירות ברשות ניירות ערך ועמדה בראש צוות החקירה בתיק 4000 לפני מינויה לשיפוט. הסנגורים מנמקים כי עדותה קריטית להגנת הנאשמים מאחר שהיא המקור היחיד לאירועים מהותיים שלא תועדו, בהם המחלוקות סביב חקירתו של אילן ישועה בעדות פתוחה ולא באזהרה, פגישות ליבתיות אצל פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן והיועץ המשפטי לממשלה, וכן שיח לא מתועד שניהלה עם שלמה פילבר במהלך המשא ומתן לחתימה על הסכם עד המדינה.
הסנגורים נשענים על תשתית משפטית המבוססת על פסק הדין הידוע ברעא 3202/03 מדינת ישראל נגד יוסף שניתן בשנת 2004, שם קבע בית המשפט העליון מתווה מדורג להעדת שופט מכהן בעניין שאינו קשור לתפקידו השיפוטי הנוכחי. לפי מתווה זה, תחילה יופנו לשופט שאלות בכתב, לאחר מכן שאלות הבהרה, ובמידת הצורך יזומן השופט לחקירה נגדית בפני בית המשפט. הסנגורים מזכירים כי השופט משה בר עם עצמו רמז במהלך הדיונים כי מי שיודעת פרטים על אופן קבלת האמרות היא הגברת גז וכי קיים נוהל ברור המאפשר את הבאתה לעדות.
ראו פה פורום חומרי חקירה של הפרקליטות בו השתתפה ציפי גז
תכתובת המייל הפנימית הזו חושפת ויכוח משפטי סוער בתוך מערכות האכיפה והפרקליטות בנוגע לחובת החשיפה של מילות חיפוש ושיטות טכנולוגיות לאחזור מידע ממחשבים לידי ההגנה, כאשר המחלוקת נעה בין החשש מחשיפת סודות מקצועיים של יחידות הסייבר לבין הזכות של נאשמים להליך הוגן.
רשימת משתתפי הפורום והמכותבים בתכתובת
יהודית תירוש (פרקליטות מיסוי וכלכלה)
אורי קורב (פרקליטות המדינה)
חיים ויסמונסקי (מנהל מחלקת סייבר בפרקליטות המדינה)
רפ"ק גלעד בנט (עוזר לענייני חקירה ומשפט ביחידת הסייבר הארצית, להב 433)
לילית (מערך הסייבר/משטרה)
מיכל סיבל דראל (פרקליטות המדינה)
אסף מוזס (רשות ההגבלים העסקיים)
אילנה ירושלמי (פרקליטות המדינה)
ערן שחם שביט, חן נהורן וציפי גז (נציגי מחלקת חקירות ויועמ"ש ברשות ניירות ערך – ביקשו להצטרף לדיון המשך)
הוויכוח המרכזי סובב סביב השאלה האם שיטות החיפוש ומילות החיפוש שבאמצעותן חוקרי המשטרה והסייבר שולפים חומרים מתוך מחשבים וטלפונים שנתפסו, נחשבות כ"חומר חקירה" לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי שחובה להעבירו להגנה, או שמא מדובר בשיטות עבודה חסויות שיש להסתירן.
יהודית תירוש פתחה את הדיון וציינה כי מאחר שחומרי גלם רבים במחשבים מוגדרים כלא רלוונטיים או חסויים מפאת פגיעה בפרטיות וסודות מסחריים, עולה השאלה כיצד המערכת משקפת להגנה את אופן החיפוש שבוצע בפועל.
לילית הביעה עמדה נחרצת מטעם מערך הסייבר וטענה שאם ההגנה מקבלת את חומרי הגלם ויכולה להפיק תוצרים בעצמה, אין שום סיבה למסור לה את מילות החיפוש, שכן מדובר בשיטת חיפוש פנימית שאין לחשוף אותה.
אסף מוזס ומיכל סיבל דראל ציינו כי ברשות ההגבלים ובמחלקותיהם המצב שונה, וכי החוקרים נוהגים להעביר באופן קבוע את זכרונות הדברים (זכ"דים) הכוללים את מילות החיפוש המדויקות לידי הפרקליטות וההגנה.
אורי קורב הוביל קו אגרסיבי לטובת חשיפת החומרים ותקף את עמדת המשטרה. הוא קבע כי הטענה שמילות חיפוש אינן חומר חקירה היא טענה שאי אפשר לקבל אותה, שכן שיטת החיפוש היא פעולת חקירה לכל דבר. הוא הזכיר את תיק אולמרט שבו הוכח שהמשטרה מפספסת חומרים, וטען כי להגנה יש זכות מלאה לקבל את הלוגים ואת מילות החיפוש כדי לבקר את עבודת המשטרה ולחפש חומרי זיכוי נוספים, במיוחד כשמדובר במחשב של צד שלישי שאינו הנאשם.
רפ"ק גלעד בנט הציג התנגדות מוחלטת מטעם להב 433 וטען כי דרישת ההגנה היא חלק מ"מדרון חלקלק" שיכביד בצורה אנושה על הפורנזיקה הדיגיטלית של המשטרה. הוא הזהיר כי חשיפת מילות חיפוש ספציפיות עלולה לגרום לעבריינים בעתיד להעלים תכנים מפלילים באמצעות מילות קוד או הצפנה מתקדמת, ודרש לקבוע הנחיה גורפת שתחסום את החשיפה הזו בדיני החיסיון.
חיים ויסמונסקי ניסה לייצר פשרה וחילק את המקרים. כשמדובר במחשב של הנאשם עצמו, הוא זכאי להעתקה מלאה מכוח זכות קניינית. הבעיה הקשה היא במחשב של אדם אחר (עד או מתלונן), שם חשיפת כל החומר פוגעת בפרטיות. כדי למנוע מצב שבו המדינה תיאלץ לאנדקס את כל המחשב (כמו בפרשת זאבי), הוא הציע לפתור את הבעיה באמצעות ייצור מסמך מובנה שיפרט את פעולות החיפוש שבוצעו, מבלי לחשוף לחלוטין את הכלים הטכנולוגיים החסויים.
גלעד בנט הכלב שתפר תיקים לאזרחי ישראל ולביבי
חשיפת ההתכתבות הזו והמחלוקות הטכנולוגיות שבתוכה מעניקות להגנת נתניהו כלים אסטרטגיים רבי-עוצמה לערעור יסודות תיק 4000 בכמה מישורים מרכזיים: המניעים הנסתרים של הפרקליטות נחשפים כאן בגלוי, כאשר מנהלת התיק עצמה, יהודית תירוש, שותפה לדיונים שבהם מערך הסייבר של המשטרה (להב 433) מודה בפירוש שהוא מנסה להסתיר מההגנה את הדרכים שבהן נשלפו הראיות הדיגיטליות. עורכי הדין של נתניהו יכולים להשתמש במיילים אלו כדי להוכיח לבית המשפט כי ההסתרה של מילות החיפוש לא נבעה משיקולי ביטחון לאומי אמיתיים, אלא מתוך רצון מערכתי למנוע ביקורת שיפוטית על מחדלי חקירה.
בנוסף, עמדתם של בכירים כמו אורי קורב, הקובע בכתב כי הסתרת מילות החיפוש היא "טענה שאי אפשר לקבלה" וכי המשטרה נוהגת לפספס חומרי זיכוי במחשבים, מהווה "גול עצמי" מובהק עבור התביעה. הסנגורים של נתניהו יכולים לצטט את קורב בפני השופטים כדי לבסס את הטענה שהמשטרה ביצעה חקירה סלקטיבית ומגמתית בטלפונים של עדי המפתח (כמו אילן ישועה וניר חפץ), ושמרגע שהוסתרו מילות החיפוש, למדינה אין דרך להוכיח מעבר לכל ספק סביר שלא נקברו במחשבים חומרים שהיו יכולים לזכות את ראש הממשלה.
הדבר מחזק באופן ישיר את בקשות ההגנה לביטול אישומים או להפחתת משקלם הראייתי של התוצרים הדיגיטליים בשל "נזק ראייתי" מכוון והפרת חובת הגילוי לפי סעיף 74 לחסד"פ.
ציפי גז בעצמה דורשת שהטוענים יגיעו לאולמה להתרשמות אישית
בבקשה לגלות מי פנה לחסום את עדנה קרנבל, ציפי גז נתבקשה לפתוח את הנט ולאפשר גישה לתיק, שהרי הפרקליטות הצהירה שבעל הדין בתיק הוא בעלי אתר עדנה קרנבל, ולכן יש זכות גישה אוטומטית לתיק. במקום זה, היא התייחסה לבקשה כבקשה לעיון בתיק כאילו עדנה היא צד ג' שמעיינת בתיק של עצמה, וקבעה מועד לדיון.
יוני קפאח המו"ל של עדנה קרנבל ביקש ממנה היוועדות חזותית, שכן בעליון גרוסקופף אישר ליוני קפאח היוועדות חזותית, אולם היא התעלמה מגרוסקופף והתעקשה על התייצבות פיסית באולמה, לצורך התרשמות אישית.
אם כך, מדוע היא שמתעקשת להביא בעלי דין לאולמה להתרשמות אישית, כשבכלל אין חקירות בבקשה לעיון ולטיעונים משפטיים על חסימת אתר, איננה נדרשת להגיע למשפט ביבי להתרשמות אישית????
פרשת יוסף התקדים של חקירת פרקליטה מזהמת שהפכה שופטת יהודית אמסטרדם רעא 3202/03
יהודית אמסטרדם היתה פרקליטה כלבה ומרשיענית שהגישה כתב אישום נגד 3 חפים מפשע על סמך בליל של שטויות. בתביעה הנזיקית אביכגדור פלדמן דרש להעיד את הזונה, אלא שהיא בינתם שודרגה לשפיטה.
הכלבה פרשה לגמלאות במרץ 2017 ונפטרה בפברואר 2018.
יהודית אמסטרדם זונת הרשעות שווא של הפרקליטות
פרשת יוסף היא אחת הפרשות המטלטלות והחמורות בתולדות מערכת המשפט בישראל והיא עוסקת במחדל חקירתי חריף שהוביל למעצר שווא ממושך של חפים מפשע באשמת רצח. הסיפור החל בתאריך 14/7/1991 כאשר חלפן כספים מתל אביב בשם ישראל דז'לושיצקי נשדד ונרצח באכזריות. המשטרה והפרקליטות סימנו שלושה חשודים מרכזיים: חגי יוסף, מוסטפא סרסור ומוטי בן עזרא. כנגד השלושה הוגש כתב אישום חמור בגין רצח, והם נעצרו מאחורי סורג ובריח עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם.
יהודית אמסטרדם, ששימשה באותה עת כפרקליטה בכירה בפרקליטות מחוז המרכז, הייתה מי שניהלה והובילה את ההליכים הפליליים ואת קו התביעה הנוקשה מטעם המדינה כנגד שלושת הנאשמים. הפרקליטות בראשותה דחפה בכל הכוח להרשעתם, והסתמכה על מה שהוגדר מאוחר יותר כמסכת ראיות בעייתית ובליל של דיבורים.
התפנית הדרמטית והסנסציונית בפרשה התרחשה כאשר במהלך ניהול המשפט נתפס, נחקר והורשע אדם רביעי, שהודה כי הוא זה שביצע את הרצח לבדו. בעקבות גילוי זה, הפרקליטות נאלצה לחזור בה לחלוטין מכתב האישום, ושלושת הנאשמים שחייהם נהרסו זוכו זיכוי מוחלט ושוחררו מהמעצר הממושך.
לאחר שחרורם, הגישו חגי יוסף, בנותיו ושאר המזוכים תביעת נזיקין אזרחית ענקית נגד המדינה בגין רשלנות קשה של חוקרי המשטרה והפרקליטות בניהול התיק ותפירת האשמה. במסגרת תביעה זו, ביקש עורך דינם, אביגדור פלדמן, להעלות לדוכן העדים את הפרקליטה שניהלה את התיק, יהודית אמסטרדם.
אלא שבינתיים חלפו שנים, ומערכת המשפט דאגה לשדרג את מעמדה של הפרקליטה אמסטרדם והיא מונתה לכהן כשופטת. המדינה נלחמה בשיניה כדי למנוע את השפלתה ואת העדתה של השופטת הטרייה על דוכן העדים, והגישה ערעור לבית המשפט העליון, שהפך לתיק המפורסם רעא 3202/03.
בפסק הדין שניתן בשנת 2004, השופט יעקב טירקל לא דחה את עצם הדרישה לחשוף את האמת אך סירב לאפשר חקירה רגילה ופומבית של השופטת כדי להגן על כבודה ועל תדמית המערכת. השופטים קבעו את המתווה המדורג המפורסם, שקבע כי שופט לא ייחקר ישירות על הדוכן, אלא ישיב קודם כל לשאלות בכתב, והפך למגן הרשמי של שופטים מפני התייצבות פומבית על מחדלי העבר שלהם.
עורך הדין אביגדור פלדמן וסנגורי הנאשמים בפרשת חגי יוסף התלוננה עליה שהיא זונת פרקליטות. במהלך תביעת הנזיקין שניהלו המזוכים מרצח נגד המדינה, הסנגורים תקפו בחריפות את העובדה שאמסטרדם, כפרקליטה, הובילה קו תביעה אגרסיבי ועיוור, וטענו כי המערכת המשפטית העניקה לה "חסינות" וסגרה שורות כדי למנוע ממנה לעמוד לחקירה נגדית פומבית ככל אדם. פלדמן ניהל מאבק עיקש לחשוף כיצד תפיסת העולם שלה נותרה תמיד מכוונת להשגת הרשעה בכל מחיר.
עורכי הדין בתיקי שלמה אפל ואריאל שרון גם הם התלוננו על אמסטרדם שהיתה זונת פרקליטות. במהלך שנות ה-2000 המוקדמות, סביב חקירות ותיקים פליליים רגישים שנקשרו לאנשי ציבור, עלו דרישות חוזרות ונשנות לפסילתה של אמסטרדם מלדון בתיקי מדינה רגישים. סנגורים טענו בגלוי ובבקשות פסלות רשמיות כי 16 השנים שבילתה בפרקליטות מחוז המרכז (עד לתפקיד סגנית בכירה ראשונה למחוז) יצרו אצלה מנטליות מוטה מראש לטובת עמדות התביעה.
את דוד דודי אפל ייצג עורך הדין משה ישראל. הוא ניהל את הגנתו במשפט המוקדם שבו זוכה בשנת 1997, הוביל את הייצוג בפרשת האי היווני שהסתיימה בסגירת התיק נגד שרון, וייצג אותו במשפט השוחד המרכזי שבו הורשע לבסוף בשנת 2010 בבית משפט השלום בתל אביב.
הייצוג המשפטי של אריאל שרון היה בידי עורך הדין דב ויסגלס, עורך הדין דוקטור יעקב וינרוט, עוה"ד דורי קלגסבלד (אביגדור קלגסבלד) שהיה הסנגור המרכזי שניהל את הייצוג הפלילי הישיר של אריאל שרון בפרשת האי היווני. הוא הוביל את קו ההגנה מול חוקרי יאחב"ל ומול פרקליטות המדינה, ותקף בחריפות את ההדלפות מהתיק עד לסגירתו הרשמית על ידי היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז בשנת 2004.
חכו תראו מה עשתה יהודית אמסטרדם בתיק נגד יעקב זלינגר (יו"ר אורלי ניהול קרנות נאמנות). אמסטרדם הרשיעה את הנאשם בניהול כוזב, אך בערעור התברר כי מרוב שאימצה באופן עיוור את תזת הפרקליטות, היא הרשיעה אותו בעבירה שבכלל לא הייתה קיימת בספר החוקים באותה עת. מקרה זה הפך בקהילה המשפטית להוכחה כי היא "רצה עם התביעה" ללא הפעלת ביקורת שיפוטית מספקת.
זלינגר על ידי עורך הדין נפתלי גרינברג. בשלב הערעור, הצטרף אליו גם עורך הדין רועי בלכר (ממשרד עורכי הדין של דוקטור יעקב וינרוט באותם ימים). השניים הצליחו להביא לכך שפרקליטות מיסוי וכלכלה, שיוצגה על ידי עורכת הדין חנה קורין, נאלצה להודות בטעות התקדימית והמביכה של השופטת אמסטרדם, מה שהוביל לזיכוי המלא של זלינגר מאותו סעיף אישום שגוי.
פורומים משפטיים ועיתונאים עצמאיים תיארו את יהודית אמסטרדם לא פעם כחלק מ"משפחת הפרקליטות", שופטים שצמחו בארגון ולא מסוגלים לראות את המחדלים של עמיתיהם לשעבר. הטענה הייתה כי הרקע שלה גרם לה לקבל את גרסאות המשטרה והתביעה כדת וכדין, בעוד שכלפי טיעוני ההגנה הפגינה קו נוקשה בהרבה
בקשה של עמית חדד לקבל את הפגישה של בן כספית עם החוקר ערן קמין
חשבתם שהפרקליטות גילתה הכל לביבי? הנה יש עוד. עכשיו יש גם פגישה של ערן קמין עם בן כספית, ועמית חדד נאלץ לבקש גם את זה.
מטרת הבקשה לחשוף כיצד בכירים במשטרה קיימו פגישות חשאיות עם עיתונאים כדי "לדוג" מידע מפליל נגד ראש הממשלה ללא אישור חוקי.
הבקשה, שהוגשה על ידי סנגוריו של נתניהו, מתבססת על סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי ומבקשת להורות לפרקליטות להעביר באופן מיידי לעיון ההגנה את מלוא התיעוד, ההקלטות, התמלילים וזכרונות הדברים (זכ"דים) הנוגעים לפגישה חשאית שקיים ממלא מקום ראש יאח"ה דאז, תנ"צ ערן קמין, עם העיתונאי בן כספית בחודש נובמבר 2015 בבית קפה בגבעתיים.
העילה המרכזית לבקשה היא עדותו הדרמטית של קמין עצמו מתאריך 14/9/2026, שבהודה בדלתיים פתוחות כי הפגישה נועדה "לברר ידיעות" על משפחת נתניהו בעניין כספי הליכוד ופרשת המתנות (תיק 1000), וכי פגישה זו היא שהולידה בפועל את פתיחת החקירה הרשמית בתיק.
הסנגורים מנמקים את הצורך הראייתי החיוני בכך שהפגישה היזומה נערכה בחוסר סמכות מובהק ובניגוד מוחלט לסעיף 17(א) לחוק יסוד הממשלה, המחייב אישור מוקדם של היועץ המשפטי לממשלה לחקירת ראש ממשלה. היועמ"ש דאז, יהודה ויינשטיין, אף העיד בתאריך 7/2/2024 כי לא ידע ולא אישר שגורמים בלהב 433 אוספים מידע מבן כספית. יתרה מכך, ההגנה מציגה מסמך המלמד כי הפגישה ככל הנראה הוקלטה בחשאי על ידי המשטרה, וכי היא נרשמה תחת תיק בירור פיזי חסוי מסוג ייל"א כדי להסתיר את דבר קיומה מההגנה ומבית המשפט. הסנגורים דורשים מהשופטים לעיין בחומרים חסויים אלו ולקיים דיון במעמד צד אחד.
השופטים נאלצים כעת להתמודד עם ראיה חותכת לכך שראש יאח"ה ניהל חקירה מחתרתית, ללא אישור יועמ"ש, וזאת בתזמון מושחת שחל ימים ספורים לאחר שהוגשה תלונה נגד מפקד להב 433 רוני ריטמן, ובזמן שקמין עצמו היה מתוסכל מכך שלא קודם. ההגנה מבהירה כי מדובר ב"נזק ראייתי" מכוון ובזיהום חמור של ההליך הפלילי, ומאלצת את השופטים בר-עם (שאף ציין בדיון כי קיים מזכר כזה שאינו בידי ההגנה), שחם ופרידמן-פלדמן להכריע האם לקבל את הראיות המזוהמות או להוביל לזיכוי מן הצדק.
