Reporter: Yehonatan Kapach

כאשר התפרסם שהנהלת בתי המשפט מרגלת אחרי אזרחים שכותבים ביקורת על שופטים, עובדים סוציאלים ופרקליטים, ושהוקם מאגר ע”י מיכאל שפיצר והמוציא לפועל שלו ברק לייזר ששכר את שירותיה של עו”ד ליאת יוסים לתפעל את “מאגר שפיצר” זה עבר בשקט מופתי, למעט כמה עמותות וחברי כנסת שנרעשו וראו בכך תקדים מסוכן לריגול אחרי אזרחים.

עכשיו התחיל סקנדל הפגסוס והחשיפות בעיצומן.  מפכ”ל המשטרה לשעבר רוני אלשייך הקים מחלקה שנקראת סיגינט, ורכש עבורה את התכנה הנקראת פגסוס.  כאשר מתלבשים על יעד, שולחים לו איזה מייל מפתה, וברגע שהוא לוחץ עליו, הפגסוס משתלט עליו ומתחיל לשדר כל מה שיש בטלפון למשטרה. לפעמים פשוט מצלצלים אל היעד דרך ווצאפ ומייד נשלח קוד זדוני לטלפון ברגע שהוא עונה ששואב את כל מה שיש שם.   

כדי לשדר מהטלפון של היעד לשרת של המשטרה, פגסוס עצמה צריכה להקים אתרים מתחזים בשרתים מתחזים בעל מיני מקומות בעולם שיפתו את היעד ללחוץ על לינק שיוביל לשם ומאותו רגע כל הטלפון חשוף בפני המשטרה, כולל “עננים” שזה מידע שיושב על שרתים בחו”ל ושחדירה אליו היא חדירה לריבונות של מדינה אחרת.

השופט אברהם הימן דחה בקשה לחשיפת הריגול בפגסוס 

כבר היה תיק בו הוגשה בקשה לחשיפת החומרים של הפגסוס והוא התנהל אצל השופט אברהם הימן, שוטר לשעבר הנשוי לשוטרת אשר מעולם לא זיכה אף אדם. 

אברהם הימן זה שופט המהלל את חזקת התקינות (שמניחים כאילו המשטרה או הפרקליטות פעלו בתקינות) ואינו מוכן בשום פנים ואופן לפקפק בכשירותה של ראיה.  הוא גם לא מתבייש לומר שבישראל לא התקבלה דוקטרינת פרי העץ המורעל ולכן הכל כשר והכל קביל. 

אברהם הימן גם שולח אנשים לחודשים ואפילו שנים במעצר עד תום ההליכים על סמך “אבק ראייתי” או “ניצוץ ראייתי” – שזה אומר שהראיות הן חארטה ברטה.  

ההחלטה שהשופט הימן נתן יכולה לשמש הצצה טובה מאוד לאופן בו מנהלים תיקים פליליים במדינת ישראל, כאשר כל ההלכות של בית המשפט העליון מכוונות לשלול מהנאשם כל יכולת לפסול ראיות או לחקור את השוטרים כדי להוציא ראיות מזכות.

הנה ההחלטה של הימן.  אחריה נסביר את כל ההשתלשלות.  נציין רק שאברהם הימן קיים את הדיון בדלתיים סגורות, בנוכחות 10 פרקליטים כשבראשם הפרקליט הבכיר רפי לוי, (האח של גדעון לוי מעיתון הארץ) כאשר הנאשמים ובאי כוחם מחוץ לאולם.  זה כמובן היה הצגה אחת גדולה. 

ראו והביטו כיצד השופט הימן דוחה את הבקשה ואף טוען בפטרונות שממילא אין בזה שום תןועלת להגנה.  מבחינתו אין תועלת להגנה רק כי זה מפריע לפרקליטות להרשיע.  

מדובר בתיק של לורי שם טוב, עיתונאית מוערכת שחשפה שחיתויות של שופטים, שוטרים, פרקליטים ועובדות סוציאליות.  הכתבות שלה באתר shemtov1 גרמו לפאניקה בהנהלת בתי המשפט ובבית המשפט העליון עצמו והמשימה להפליל אותה ולנטרל אותה הופקדה בידיהם של שני הליצנים הלא יוצלחים, דוד מישקין וירון בן צבי.  ליוו אותם הפרקליטים מירב גבע ואלירן גלילי מתחילת הדרך, כאשר כל התקדמות בחקירה מדווחת לשי ניצן (“ניצי פיצי”) ועמית איסמן (“תחתון מנומר”).

בתמונה מימין לשמאל:  בני שגיא, מירב גבע, אברהם הימן ואלירן גלילי 

מילון מונחים

לפני שנפרט ראוי להסביר לציבור מספר מונחים:

מה זה “חיסיון על השיטות“?  זו המצאה ישראלית שלמשטרה יש זכות להפעיל כל כלי חקירתי שזמין לה, כולל פגסוס וכולל סניפר וכולל האזנה למחשבים ולטלפונים בלי לתת לנאשם שום דין וחשבון מי הפעיל את זה, מי אישר את זה, איך הפעילו את זה, למה הפעילו את זה, האם הכלים כשירים ומכויילים, האם היו טעיות בהפעלה, וכו’.  הכל נשאר סודי בתירוץ שאם המשטרה תגלה את השיטות שלה, העבריינים יוכלו לעבוד על המשטרה.  בחו”ל כל החומר הזה מוגש לנאשם ממש בתחילת התיק. זה ככה בכל המדינות הקונטינטליות באירופה, וגם אפילו בארה”ב.  רק בארץ למשטרה יש “חיסיון על השיטות”.   

מה זה “חומרים פנימיים“?  זה כל הכיתובים והמזכרים בין השוטרים לבין עצמם, זה יומן העבודה שלהם, זה פתקים המתעדים ההתערבויות מגבוה במי לטפל, ואת מי לסגור.  כל זה בחו”ל נמסר ללא עוררין לנאשם.  בישראל המציאו המצאה שאסור לנאשם לדעת מי תפר לו תיק ואיך התנהלה החקירה כי זה מפריע לייצר הרשעות.  אפילו כאשר שוטר חותם על 2 דו”חות מחשב שונים באותו זמן ממש – מה שלא ייתכן – עדיין השופט לעולם לא ייתן לנאשם לראות את יומן החקירה בו אפשר לראות איזה שוטר עשה מה, ובאיזו שעה.  זה מאפשר תיארוך לאחור, “בקדייטינג”  ומזכרי שקר.  

מה זה “ידיעות מודיעיניות“?  עוד המצאה ישראלית שכאילו מישהו נתן טיפ אנונימי והמשטרה רק יצאה לבדוק את הטיפ.  גם את זה השופטים לא מוכנים לתת לנאשמים למרות שבחו”ל זה מובן מאליו שזכות האזרח לדעת מי הפליל אותו ולחקור את זה.  בפועל המשטרה ממציאה ושותלת ידיעות מודיעינות כדי להצדיק תפירת תיקים, והשופט מצטט את זה כאילו מדובר בדברי אלוהים חיים.  

מה זה “חזקת התקינות“?  זו פיקציה שכאילו במשטרה ובפרקליטות עובדים רק נשמות טובות וטהורות ולכן אין לפקפק בשום מעשה או מחדל של המשטרה, כי לא ייתכן שהמשטרה תטעה או שמישהו ינסה לתפור תיק למישהו.  

מה זה “חזקת ההגינות”?  אותו דבר כמו חזקת התקינות רק שזה הרבה יותר אירוני לקרוא לפיקציה “חזקת ההגינות המשטרתית”.  

מה זה חיסיון לטובת בטחון המדינה? כמו שזה נשמע, אבל בפועל אין לזה שום קשר לביטחון המדינה.  זה חומרים מביכים למשטרה שרוצים להסתיר מהנאשם ולכן נותנים לאיזה שוטר בדימוס שיחתום על תעודה לחיסיון חומרי חקירה בתירוץ שביטחון המדינה בסכנה.  כך מסתירים מהנאשם את כל מה שלא רוצים לתת לו.    

מה זה חיסיון לטובת אינטרס ציבורי חשוב?  כמו הקודם רק שאם קשה לבקש חיסיון לבטחון המדינה כי זה מצחיק מידי, אז קוראים לזה “אינטרס ציבורי חשוב”.  אין שום אינטרס ציבורי חשוב ב 99.999999% מהתיקים.  הכל חרטה ברטה.  

מי חותם על “תעודת חיסיון“?  כמו שהסברנו, כשרוצים להסתיר ראיה מזכה או מידע מביך או מפליל נותנים לאיזה זקן שזכה במכרז לחתימת תעודות ומקבל 20 ש”ח לתעודה, לחתום על חיסיון.   

מה זה “עתירה לחשיפת ראיה חסויה”?  מאלצים את התובעים לבקש להסיר מידע חסוי בתעודה.  כמעט תמיד התוצאה היא אפס סיכויי הצלחה.  אבל זה יוצר מראית עין של הליך דמוקרטי כאילו נתנו לנאשם הזדמנות לשכנע והוא לא שכנע להסיר את החיסיון. (כי הכל מכור מראש).  

מה זה “צו לתקשורת בין מחשבים”?  צו שהשופטים אפילו לא יודעים מה זה – לשיטה מסויימת של השתלטות על המחשב והעברת כל שידורי האינטרנט מהמחשב של האזרח ישירות לשרת משטרתי.  רק שופט מחוזי יכול לחתום על זה.  אבל כל שופט שמבקשים ממנו הוא חותמת גומי.   

מה זה “חדירה לענן“?  כל מה שהאזרח כותב ושומר בווצאפ, בגוגל ובשאר הרשתות החברתיות שמור על עננים בחו”ל.  למשטרה אסור לחדור לעננים שבמדינה אחרת בלי לבקש אישור לשת”פ בינלאומי מהמדינה בה יושב השרת – אבל בישראל שמים זין על זה וחודרים לעננים בלי למצמץ.     

מה זה “סניפר” SNIFFER?  מעין מיקרופון ששותלים בבית (בחדירה סמויה לבית של החשוד) או מעבר לדלת, שקולט את אותות האינטרנט ומשדר בזמן אמת למשטרה הכל.  

מה קרה בתיק לורי שם טוב?  

במהלך החקירה שהחלה לקבל תנופה בנובמבר 2015 הוחלט להחתים את השופטים במחוזי תל אביב איתן אורנשטיין וישעיהו שנלר על “צו האזנת סתר לתקשורת בין מחשבים” כאשר טלפון נחשב כמו מחשב. הצו הזה נועד על מנת לחדור אל לורי שם טוב הביתה ולהתקין בסתר תוכנת ריגול בתוך המחשב שלה בבית. זה נקרא SNIFFER.  הסניפר אמור ליירט את כל אותות האינטרנט מהמחשב ולשלוח אותם לשרת של המשטרה, אבל בפועל המשטרה והפרקליטות פירשו את זה כמסכות להפעיל גם את הפגסוס.  

השלב הבא היה להחתים את השופטת רונית פוזננסקי בתל אביב על צו חדירה למחשבים שנתפסו על סמך צו מעצר שהוציאו במשטרת מוריה ירושלים על סמך טענות סרק של סיוע לאב שנעלם ואשתו התלוננה שהוא היכה אותה ואת ילדיה.  על פי טענת הכזב שפיברקו במשטרת תל אביב לורי העלתה סרטון של אותה אישה, בתיה מזרחי, מרביצה לגבר ולילדים שלה.  אלא שהשופטת בירושלים אפרת איייכנשטיין סירבה לחתום על הצו לחדור לטלפונים ולמחשבים  (אחרי שעו”ד טלי גוטליב הופיע בפניה) ולכן פנו לרונית פוזננסקי בתל אביב שחתמה ללא הפתעה.

מהמחשבים והטלפונים שנתפסו נשאב כל התוכן המצוי בהם באמצעות תכנת סלברייט ותכנת “Magnet Forensics” – כולל תכנים על שרתים שמחוץ למדינת ישראל וכולל תכתובות ושיחות עם עורכי דין. 

ראו למשל את העמוד הראשון של דו”ח החדירה לטלפון גלקסי של עו”ד ברק לייזר (מתוך 7,500 עמודים):

השלב הבא היה להפעיל אחת בשם דברת בנדל מיחידת הסיגינט. בנדל הפעילה את הפגסוס.  באמצעות הפגסוס היא הפיקה “ידיעות מודיעיניות” שזה “לידים” המופקים מהפגסוס ובמשטרה משקרים לשופט כאילו “התקבל מידע אנונימי” (טיפ או הלשנה), ויש סכנה לבן האדם שהלשין כי יתנקמו בו.  בפועל אף אחד לא הלשין. 

אהוד לוי הממונה על חסיונות חותם על תעודות בעבור 20 ש”ח לתעודה

כאשר הוגש כתב האישום הפרקליטות היתה אמורה להגיש לנתבעים את כל חומרי החקירה אבל את תוצרי הפגסוס והתקשורת בין מחשבים הם לא מסרו.  במקום זאת פנו אל אחד בשם עו”ד אהוד הלוי על מנת שיחתום על תעודת חיסיון.  המחיר שאהוד הלוי מקבל על כל תעודה שהוא חותם זה 20 ש”ח לתעודה עם פריטים בודדים ו 100 ש”ח לחתימה על תעודה מרובת פרטים.  אהוד הלוי היה היועמ”ש של השב”ס.  

ראו דוגמא העמוד הראשון של תעודת החיסיון של אהוד הלוי:

אהוד הלוי הממונה על החסיונות זכה בתתפקיד שלו במכרז.  להלן העמוד הרלבנטי מהמכרז המראה כמה כסף הוא מקבל על כל תעודה שהוא חותם עליה. 

כעת זה הכדור עובר אל הנאשמים להגיש בקשה להסרת חיסיון.  איזה סיכוי יש להם לחשוף תעודת חיסיון כאשר מדובר בהפעלת המערכת הכי סודית בעולם?

וראו

כמה עולה רישיון של פגסוס?

תשובה:  $7,000,000-$8,000,000 לשנה אחת כולל טיפול ב 500 טלפונים של יעדים מבוקשים.  תמורת הסכום הזה NSO מבצעת בדיקת פרופיל על היעד, מה הוא אוהב?  קזינו?  תיירות?  קניות?  ובהתאם שולחים לו את הווצאפ לפתות אותו לעשות קליק על קישור שיוביל אותו לשרת בו ממתינה התכנה הזדונית המשתלטת על הטלפון.  המחיר כולל את אספקת השרת המתחזה בו ממתינה הנוזקה.   

מי זאת דברת בנדל ומי זאת דנה צ’רנובילסקי?

כעת השאלה היא מי אחראי להפעלת הפגסוס ביחידת הסיגינט? בתיק של לורי שם טוב מי שחתומה על המסמכים היא אחת בשם דברת בנדל. לא הצלחנו למצוא שום רמז בגוגל על קיומה של אישה בשם זה למעט שחקנית כדורגל ששם משפחתה הקודם דברת בנדל, וכיום היא דברת ואן אוורקרק.

נציין שדברת בנדל היא פושטית שמשמשת מתווכת בין השוטרים ליחידת הסיגינט.

היחידה עצמה היא באחריות של עו”ד דנה צ’רנובילסקי – יועמ”ש אגף הטכנולוגיה והתקשוב של משטרת ישראל. לא מצאנו כל פרטים על האישה הזו.

עוד אחת שעובדת בסיגינט על הפגסוס היא רפ”ק רחלי דוידוביץ.

וככה זה נראה בבית משפט אצל השופט הימן

הדיון נפתח בשאלה האם ראוי לדון בבית משפט מחוזי כחיסיון מטעמי אינטרס ציבורי חשוב או בבית משפט עליון מטעמי בטחון המדינה. כמו כן האם הדלתיים פתוחות? זו ההחלטה.

להלן חלק מטענות עו”ד נאוה דהן המייצגת נאשם בתיק. לא כל כך משנה מה היא טוענת כי גם היא לא יודעת מה יש לטעון נגד משהו שהיא בכלל לא ראתה אותו ולא יודעת מהו:

והנה התשובות הפומביות של הפרקליטה מירב גבע. היא ידעה שאחר כך יתקיים דיון בלעדי הסנגורים והיא תוכל לשקר כמה שהיא רוצה:

וזו ההחלטה של השופט הימן:

בשלב זה 10 פרקליטים נשארו באולם בראשות רפי לוי וסיבנו את השופט הימן בכל מיני סיפורי עלי באבא.

בתמונה אברהם הימן שופט מבית משפחתו של אייכמן, נולד במצרים עם גנים של קציני גסטפו נאציים

הדיון הבא היה השלב השלישי של שאלות, לאחר שהתאפשר לסנגור אלי בניה להציץ בקמצוץ נבחר של תוצרי ההאזנה האסורה (1%) במשרדי משטרת ת”א ברחוב סלמה. השוטר שהתחצף לעו”ד אלי בניה הוא דרור בוזגלו (בוזגליטה). דרור בוזגלו בעצמו היה עו”ד בשירות המשטרה ומאז הא פרש.  כעת הוא סנגור בעצמו ועכשיו המשטרה צוחקת עליו כשהוא מייצג חשודים. חחח.

זהו העו”ד דרור בוזגלו שהיום סנגור, אבל אז היה ביחידת הסייבר של סלמה תל אביב, היה צורח ונובח על הסנגורים וכאשר חקר את לורי שם טוב גירבץ כל שעה באשכיו ולפעמים גם ביצע תנועות סיבוביות על אשכיו. כנראה שיש לו שם בעיה אנטומית. ובכן: זה האיש שהתחצף לעו”ד אלי בניה.

נציין כי עו”ד דרור בוזגלו הוא בן זוגה של הטראנס- קוקסינלית עו”ד שני רופא (אהוד רופא) בשמה הקודם.  

בהמשך שותפתו של אליה בניה לתיק עו”ד נאוה דהן טענה. שימו לב “ב”כ המשיבה זו הפרקליטה מירב גבע מפמת”א. היא פשוט מצפצפת ועונה לקונית שאת כל התשובות היא תיתן במעמד צד אחד – כי היא יודעת שממילא המשחק מכור לטובתה.

שימו לב גם איך השופט והפרקליטים עובדים על הסנגורים ונותנים להם לטעון למה להסיר חיסיון על פריטים מסומנים בתעודת החיסיון, כשהם בכלל לא יודעים מה זה, כי לא קיבלו אפילו פרפרזה אחת או אינדקס.

התשובה של הפרקליטה עו”ד מירב גבע לזה:

והסנגור אלי בניה ממשיך:

והתשובה של עו”ד מירב גבע הפרקליטה:

מייד בהמשך שואלת עו”ד נאוה דהאן על ה”תקשורת בין מחשבים” ולמה לקח לפרקליטה מירב גבע 9 חודשים להודות שמדובר ב”צו תקשורת בין מחשבים”. שימו לב לתשובה המצחיקה של הפרקליטות: “שגגה”. שגגה שנמשכה 9 חודשים. שגגה.

וכעת עוברת הסנגורית נאוה דהאן לשאול האם המשטרה הצטיידה בצו על מנת לחדור לבית של לורי שם טוב, ואל המכונית של בן הזוג שלה שגם בה ניסו לשתול מכשיר האזנה:

הדיון ממשיך בשאלות של עו”ד נאוה דהאן המבוססות על כך שמההאזנת סתר לטלפונים ע”י הסיגינט – כלומר דברת בנדל, התגלה שהמשטרה ניסתה לפרוץ לבית ולרכב:

כעת מדברת עו”ד דהאן על טעויות באיסוף נתונים דיגיטלים בפגסוס, אשר מצדיקים חשיפה של השיטה:

וכעת ראו שאלות של הסנגורית נאוה דהן לגבי פעולות ריגול קודמות:

וכך מסתיים הדיון. ניתן לראות שזו היתה הצגה אחת גדולה שפשוט נועדה לתת להגנה לחשוף מראש את כל קווי ההגנה שלה, ולתת אותם על מגש של כסף לפרקליטה כדי שהיא תוכל להתכונן גם לדיון בחיסיון וגם בכל התיק.

בזבוז זמן טוטלי בקרקס מכור מראש. אבל הסנגורים חיבים לעשות את מלאכתם. הסיכויים שהטענות לא יפלו על אוזן ערלה??? אפס.

להשלמת התמונה: תביעה של מקסיקאים בישראל וכתב אישום נגד עובד NSO יחיאל איסקוב

ראו תביעה על 2.5 מיליון ש”ל שהגישו עיתונאים מקסיקאים נגד NSO ונגד קיו סייבר בישראל. כמובן שהשופט המיסתורי בישראל בבית המשפט המחוזי בתל אביב שקיבל את התיק הטיל מייד צו איסור פרסום.

כתב התביעה הזה הופץ לפני שהוטל הצא”פ. לא תמצאו אותו בשום מקום אחר. לצערנו אין לנו את כל החוזים, הסמסים והמסמכים שצורפו לתביעה.

תביעת המקסיקאים נגד פגסוס NSO

וכאן תוכלו לראות כתב אישום שהוגש נגד יחיאל איסקוב. יחיאל איסקוב עבד ב NSO ונטען שהוא גנב את תוכנת פגסוס והציע אותה למכירה בדארקנט, הודה והורשע בהסדר טיעון בעבירות של גניבה בידי עובד והפרעה לחומר מחשב. הוא קיבל 5 שנים וקנס בסך 100 אלף שקל. עבירות הביטחון בהן הואשם במקור נמחקו.

כתב האישום המקורי שהוגש בפרשה ייחס לעובד לשעבר ביצוע עבירות ביטחוניות חמורות, מלבד עבירות גניבה ממעסיק; והפרקליטים הפציצו את התקשורת בטענות שפיענחו את “אחת מפרשיות הסייבר הביטחוניות-כלכליות החמורות בתולדות ישראל”. חח. בדיחה. הכל נעלם.

ואולם, בכתב האישום המתוקן בו הודה והורשע העובד אין זכר לעבירות הביטחוניות. על-פי כתב האישום המתוקן העובד יחיאל איסקוב בן 39 מנתניה עבד ב-NSO בתפקיד מתכנת בכיר בצוות האוטומציה של החברה. במסגרת תפקידו קיבל גישה לשרתי המחשב של החברה, לכלים שפיתחה החברה ואשר מאוחסנים בשרתים ולקוד המקור של מוצרי החברה המאוחסנים אף הם בשרתים. מדובר בפועל בגישה לכל הסודות הכבדים של תעשיית הסייבר.

מנהל מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה, ד”ר חיים ויסמונסקי, ציין כי “העונש שהושג במסגרת הפרשה מבטא את החומרה היתרה של גניבת קניינה הרוחני של החברה, כמו גם משמעותם של הכלים שפותחו בידי החברה עבור גורמים מדינתיים. בפועל, עלה בידי המשטרה לאתר את המידע שניטל בידי הנאשם, ועל כן אין אינדיקציה לזליגת המידע מעבר להוצאתו בידי הנאשם לביתו”.

בתמונה:  נבלת הסייבר הסרוחה:  חיים ויסמונסקי

בתמונה יוני חדד הפרקליט שהגיש את כתב האישום נגד איסקוב. רץ לתקשורת וסיפר על סכנה איומה לביטחון המדינה ובסוף התקפל ומחק את כל הבלופים שלו על סכנה לביטחון המדינה.

ראו גם את הבקשה למעצר עד תום ההליכים שהגיש הפרקליט חיים ויסמונסקי באמצעות עו”ד יוני חדד מפמת”א:

למה ווצאפ, פייסבוק ואפל תובעים את NSO בקליפורניה?

לקינוח נספר לכם כי ווצאפ ופייסבוק תבעו את NSO בקליפורניה על הדבקה של 1,400 מכשירים בפגסוס. לא תאמינו מה פגסוס טענה בבית המשפט! NSO טענה שהם סוכנים של מדינות בחריין, האמירויות ומקסיקו ויש לראותם כאורגן של מדינה ריבונית ולפיכך לתת להם חסינות נגזרת מהחסינות הריבונית של בחריין, אמירויות ומקסיקו. “חסינות ריבונית למדינה זרה”  “foreign sovereign immunity”. בית המשפט המחוזי ובימ”ש לערעורים דחה את הטענה מכל וכל.

על פי כתב התביעה, בין ינואר 2018 עד מאי 2019 NSO פתחה מאות חשבונות ווצאפ מזוייפים שמהם נשלחו תוכנות נוזקה לפיתוי כל מיני יעדי ריגול של NSO. באמצעות החשבונות הללו עובדים של NSO חייגו דרך השרתים של ווצטפ אל היעדים ובאמצעות החיוג שתלו קוד זדוני אצל היעדים ששאב להם את המידע ישירות לשרתים צד ג’ שבשליטת NSO.

במקרים אחרים שלחו מיילים מפתים בווצאפ ללחיצה על קישור, שהוביל את היעדים להוריד קבצים שבעצם היו סוס טרויאני.

אנשי NSO הזדהו בפני ווצאפ כאשר פתחו את החשבונות מטלפונים מישראל, אינדונזיה, קפריסין, ברזיל, הולנד ושבדיה. לטענת ווצאפ בתאריך 13/5/2019 הצליחה ווצאפ לסגור את כל הפרצות שאפשרו ל NSO לפעול והזמינו את הבולשת לחקור בענין.

לטענת ווצאפ, NSO גרמה להם נזק של עומסים על השרתים, נזקים לתיקון הפרצות, ונזק למוניטין עקב עזיבת לקוחות. מבוקש צו מניעה ופיצויים.

התביעה הוגשה לבית המשפט הפדרלי בסן פרנסיסקו ומספרה: 19-CV-07123.

WhatsApp Inc. et al v. NSO Group Technologies Limited et al (4:19-cv-07123)

גם אפל תובעת את NSO הוגש ב 2021:

Apple Inc. v. NSO Group Technologies Limited et al (3:21-cv-09078)

ראו את כתב התביעה של ווצאפ נגד NSO:

כאן התצהיר הראשון של חוליו שלו. חוליו טוען שהחברה היא ישראלית ואין לה קשר לארה”ב. החברה בסך הכל מפתחת תוכנה מוכרת אותה ומספקת תמיכה טכנולוגית ברמת “בייסיק”. הוא מכחיש ש NSO מעורבת בפעילות מבצעית (כלומר פתיחת פרופילים, הקמת שרתים מתחזים ושליחת קודים זדוניים). לדבריו הפעילות המבצעית מבוצעת כולה ע”י הלקוח – שזה תמיד רשות משלתית כלשהי לאכיפת חוק. לדבריו הפגסוס אסור להפעלה בארה”ב והם מקפידים על כך.

תצהיר של חוליו שלו בתביעה של ווצאפ נגד NSO

כאן התצהיר השני של חוליו שלו. הוא טועם ש NSO פועלת מישראל בלבד ברישיון ופיקוח של משרד הביטחון הישראלי שיש לו וטו למי למכור את התוכנה. מבחינתו כל הלקוחות מתחייבים בפניו שהפעילות תהיה לאכיפת חוק ומניעת טרור בלבד והוא זכאי להסתמך על הצהרות אלה.

בנוסף חוליו טוען שזו תביעת נקמה כי ווצאפ פנתה אליו וביקשה לרכוש ממנו טכנולוגיה על מנת שווצאפ תוכל לרדל אחרי הלקוחות שלה, והוא סירב כי אסור לו למכור טכנולוגיה לחברות פרטיות. זה היה באוקטובר 2017. לדבריו, ווצאפ ופייסבוק עצמם הקימו ב 2013 שרת VPN בשם ONAVO שמרגל אחרי כל הלקוחות של ווצאפ ופייסבוק, והם ביקשו לשפר ביצועים ע”י רכישת טכנולוגיה ממנו.

לדבריו בכל החוזים עם המדינות שרוכשות את התוכנה כתוב שאסור להפעיל אותה על אדמת ארה”ב או על טלפונים אמריקאים, ולכן הוא מבקש לדחות את התביעה.

כאן תצהיר של נחום פלק לדבריו הוא מצרף דו”ח של רואי החשבון של NSO “קוסט פורר גבאי את קסירר” אשר תומך בטענות שאין סמכות לתבוע את NSO בארה”ב.

וכאן דוח שהכינו רואי החשבון של NSO בתל אביב “קוסט פורר גבאי” להגשה בקליפורניה. תאריך הדו”ח הוא 2/2/2020 והוא לקוני ביותר. נאמר שמשרד זה קיבל לידיו את כל החוזים של NSO ללא יוצא מהכלל לשנים 2018 ו 2019 וכולם נבדקו ועל כולם חתומות מדינות, ואין אף חוזה עם חברה פרטית.

דוח תקינות של רואי החשבון של פגסוס

עדנה קרנבל לא מבינה מדוע משטרת ישראל לא פושטת מייד על המשרדים של “קוסט פורר גבאי את קסירר” כדי לתפוס את כל החוזים שחוליו ונחום פלק נתנו להם לבדיקה. המשרד נקרא גם ארנסט אנד יאנג ישראל” ובראשו עומד דורון שהרבני.

בתגובה לטענותיו של חוליו שלו ווצאפ ופגסוס הציגו את מסמך ההתקשרות של Q סייבר (שזה NSO) עם “מרקורי פבליק אפייר LLC” כהוכחה לכך ש NSO עושה עסקים בארה”ב ולכן ניתן לשפוט אותה בארה”ב.

הסוכן של מרקורי נקרא ביבי רחים, ומטעם NSO חתום שמואל סנראי, עו”ד ישראלי. סנראי הוא מס’ 3 ב–NSO, המשנה למנכ”ל (לענייני משפט ורגולציה). בימים אלה אביגדור ליברמן מקדם את מועמדותו של סנראי לדירקטור מטעמו בחברה הממשלתית נתיבי הגז הטבעי לישראל (נתג”ז).

עוד קשר של אביגדור ליברמן ל NSO הוא שרון שלם שהיה ראש מטה של ליברמן כשהיה שר הביטחון, וידוע כאיש אמונו של ליברמן. גם הוא הצטרף ל NSO כיועץ חיצוני. בעבר שרון שלם בעת ששימש מנכ”ל חברה בשם מ.ל-1, הלבין דרכה מיליוני שקלים שהועברו לבעלת החברה – מיכל ליברמן, בתו של אביגדור ליברמן.

כאן החלטת בית המשפט המחוזי בסן פרנסיסקו שדחתה את טענת החסינות הריבונית, ודחתה את הטענה שאין ל NSO אין פעילות בתוך ארה”ב המצדיקה סמכות שיפוט בבית משפט אמריקאי.

וכאן החלטת בית המשפט לערעורים בקליפורניה (פדרלי) המאשרת את בית המשפט קמא.