עו”ד לירן פרידלנד ניסתה לסחוט רכוש של גבר אבל השופט אלון גביזון זרק אותה למחילת הווגינות ממנה הגיחה. היא הגישה ערעור לבית משפט מחוזי אבל עשתה מחדל ושכחה להגיש נימוקי ערעור. היא עשתה בר”ע לבית משפט עליון וקיבלה את הדוס המצחין אליקים רובינשטיין.
השאלה שעמדה בפני אליקים רובינשטיין (היום בדימוס) היתה האם ליישם על לירן פרידלנד את הלכת חניון חיפה ואז לזרוק אותה כי זה גלגול שלישי, או לסדר לו פטור מהלכת חניון חיפה.
כמובן שמבחינתו אישה צריכה למצות את כל הזדמנויות הסחיטה, ולכן כתב במיוחד עבורה הלכה הפוטרת נשים בתביעות גירושין מהלכת חניון חיפה, כי גירושין זה “תחום רגיש”. עלק.
בתמונה מעל: אליקים רובינשטיין דוס מצחין ששיבט את ההלכה היהודית לדפוק ולרסק גברים
בתמונה מתחת: לירן פרידלנד – סחטנית גברים עם דיפלומה בסחטנות
אליקים רובינשטיין: הלכת חניון חיפה לא חלה על נשים – נשים יכולות לערער לעליון גם אם לא הגישו נימוקי ערעור בניגוד לחוק
השופט הפמינאצי אליקים רובינשטיין מכה שנית. עוד החלטה מחפירה ומזעזעת לטובת נשים ולרעת גברים. הפלייה מגדרית נגד גברים במיטבה. האיש הזה שבטעות נושא תואר של שופט בית משפט עליון הוא פשוט הזוי, מרושע ונאלח.
נתנחם בחדשות הכי מענגות היום הן שביתו של השופט אליקים רובינשטיין התפגרה בשעה טובה. עדנה מקווה שהוא אהב אותה ושזה שובר לו את הלב. איזה יופי. איזה אושר.
אישה בגירושין ניסתה לסחוט את בעלה בתביעה לחלוקת רכוש. השופט אלון גביזון דחה אותה. היא הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בב”ש, אבל לא כתבה נימוקי ערעור.
החוק מאוד פשוט: אם אין נימוקי ערעור, הערעור נמחק. זאת למעט תיקים פליליים. בבית המשפט המחוזי השופטת דברת טיפלה בה כמו שצריך ודחתה לה את הערעור, עם הוצאות בגלל שלא הגישה נימוקי ערעור. עד כאן, שגרתי. אבל כדי לעלות לעליון בסיבוב שלישי כל אזרח ואזרחית נדרשים לעבור את מבחן “חניון חיפה” שבו שופטי העליון דורשים נימוק רציני מדוע בכלל מערערים מגיעים אליהם, אחרי שכבר קיבלו ערעור אחד במחוזי. כמעט ואין אף גבר שמצליח לעבור את מבחן חניון חיפה.
ואז בא השופט הדוס המצחין אליקים רובינשטיין, ורק בגלל שמדובר באישה עם כוס, הוא מחליט לאפשר לה להגיש ערעור, למרות שהחוק אומר מפורשות שאי אפשר. את הערעור של הגבר הוא זרק בשורה קצרה ללא נימוקים.
הנה כך כתב החלאה אליקים רובינשטיין:
“על פי תקנות 414-413 לתקנות סדר הדין האזרחי, על הודעת הערעור לכלול את נימוקי הערעור. התקנות אינן מאפשרות הגשת ערעור ללא נימוקיו (וזאת בשונה מערעור פלילי בזכות, ראו הוראת סעיף 203 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ”ב-1982), והגשת הליך ללא נימוקים עלולה לעורר ספק ביחס לעצירת מניין הימים (לעניין זה ראו והשוו רע”פ 8273/13 מדינת ישראל נ’ חיימוביץ (2014); רע”ב 4039/15 צרפתי נ’ היועץ המשפטי לממשלה (2015))”.
בהמשך הוא מסביר שעדיין אפשר להגיש בקשה להארכת מועד מטעמים מיוחדים:
עם זאת ככלל הגשת ערעור ללא נימוקים לא תביא באופן אוטומטי לפסילתו, ובית המשפט מוסמך להורות למערער ליתן נימוקים, ואך אם לא קוימה הוראה זו יידחה הערעור מחמת הפגם שנפל בו (בן-נון וחבקין, 292). אכן, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, במהות ענייננו בבקשה להארכת מועד. תקנה 528 סיפה לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי הארכת מועד הקבוע בחיקוק – ובכלל זה הגשת ערעור ובקשת רשות לערער – טעונה “טעם מיוחד”. ככלל טעם מיוחד עניינו סיכול האפשרות להגיש ערעור עקב אירועים שהיו מחוץ לשליטתו של המבקש, או אירועים בלתי צפויים שלא ניתן היה להיערך להם מראש (רע”א 4222/13 עאיש נ’ יניב ס.א לבניין ופיתוח בע”מ (2014)). בבוא בית המשפט להחליט בבקשה להארכת מועד עליו לתת דעתו, בין היתר, לסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, למשך האיחור, למהות ההליך, למידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד וכן לסיכויי ההליך שלגביו מוגשת הבקשה (בן-נון וחבקין, 171-168). ככלל החלפת ייצוג אינה באה בקהלם של המקרים שבהם תינתן הארכת מועד ואינה מהוה כשלעצמה הצדקה להארכה כאמור (בש”א 1748/09 רובינסון ואח’ נ’ חברת Rouumaninvest S.A (2009)), ובנדון דידן אף נראה כי עמד למבקשת פרק זמן מספיק להגשת הערעור על נימוקיו, וכי לא אצה לבאת כוחה הדרך, באשר פנתה לקבלת החומר הנוגע לערעור אך מספר שבועות לאחר החלפת הייצוג.
וכך אליקים רובינשטיין עוקף את החוק (הלכת חניון חיפה):
נתתי דעתי לכך שהודעת הערעור והבקשה לצירוף הנימוקים הוגשו במסגרת התקופה להגשת הערעור, ולכך שאינטרס ההסתמכות של המשיב לא נפגע באופן ממשי, שכן כוונת המבקשת להשיג על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה היתה ברורה עם הגשת הודעת הערעור. על כן במקרה דנא לא ראיתי כמובן מאליו את אי מתן האפשרות לערעור. נוכח זאת וכדי לאפשר למבקשת את יומה, בפרט משעסקינן בתחום הרגיש של דיני משפחה, היה מקום לטעמי בנסיבות ליתן הארכת מועד, אך להתנות את ההארכה בפסיקת הוצאות, המבטאת גם מורת רוח מן ההתנהלות (ראו והשוו רע”א 3776/16 גנים נ’ רחל (2016)).
הנה כאן השופט עובד על כולם בעיניים עם הניתוח המשפטי של חניון חיפה. זה אמור להיות מקרה פשוט שלא מצדיק שום דיון בסוגיה חדשה.
בסך הכל אחת שלא כתבה נימוקים, והחוק ברור. תראו איך השופט מחלץ אותה גם מחניון חיפה. מביש.
השאלה היא האם על בקשות רשות ערעור כגון דא יש להחיל את אמת המידה שנקבעה בר”ע 103/82 חניון חיפה בע”מ נ’ מצת אור (הדר חיפה) בע”מ, פ”ד לו(3) 123. אמנם “עצם העובדה כי בפסק דין של ערכאת ערעור מצויים שינוי, תוספת או אף הכרעה חדשה שלא נכללה בהחלטת הערכאה הראשונה, אין בה די כדי להוציא את המקרה מגדר ‘גלגול שלישי’ ולהקנות זכות ערעור” (בש”א 4511/05 עיריית בת ים נ’ גני יפית (2005) (השופט-כתארו אז- ריבלין)), אך גם נשמעת הדעה, כי “אם ערכאת הערעור דנה בסוגיה שמועלית לראשונה לפניה, ושלא היתה יכולה להידון קודם לכן בערכאה הראשונה… מדובר בהחלטה של ערכאה ראשונה באופייה, ולכן מוצדק שהיא תיבחן לפי אמת-מידה ערעורית רגילה – ולמצער מקלה יותר – לפחות פעם אחת” (ח’ בן-נון וט’ חבקין הערעור האזרחי (מה’ 3- תשע”ג), 222 (להלן בן-נון וחבקין))”.
“לדידי, התשובה לכך היא דרך האמצע, של השכל הישר. ציינתי בעבר כי “ייתכן שבנסיבות חריגות יהא מקום לגמישות מסוימת…אך אין לפתוח את הדלת לרווחה, בודאי לא בעומס שעל בתי המשפט, וגם אז אך בנושא שנדון לפני כן רק בערכאת הערעור.” (רע”א 2108/13 אלבז נ’ עו”ד אבירם מיטל (2013), פסקה ו’ (הדגשות במקור- א”ר))”.
“קרי כי מחד גיסא עסקינן בהחלטה שלא היתה חלק מפסק הדין או ההחלטה בערכאה הראשונה, ונולדה רק בערכאת הערעור; מאידך גיסא, אין מקום להעמיס ריבוי התדיינויות. על כן יש לבחון את הדברים לגופם באורח מוקפד על פי שורת הצדק, ולהידרש חיובית רק למקרים חריגים. בענייננו לא בלי התלבטות, החלטתי כי יש מקום בנסיבות ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ולהיעתר לערעור, תוך חיוב המבקשת בהוצאות”.
חדשות מענגות: ב 2016 הבת של אליקים רובינשטיין התפגרה
החדשות הכי מענגות היום הן שביתו של השופט אליקים רובינשטיין התפגרה. איזה יופי. איזה אושר. שופט שמקדש שכול, ששולח גברים אל מותם, שמרסק ומרושש גברים ומאמין שמהגירושין משחרר רק המוות, הוא שופט שאוהב מוות. לכן כאשר המוות והשכול באים לבקר אותו בביתו, אנו מצווים להתענג. כפי שהוא מתענג בכל פעם שגבר מת, כך מצווים אנו להתענג על מותה של ביתו. כמו שאומרים בערבית דאעשית, שפת אימו: “איל גחבה ראחת, וכול איל עאלם מבסוט”.
הזונה שרי רובינשטיין עבדה במשרד החוץ. שרי רובינשטיין-מנדל, בתו של המשנה לנשיאת בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין התפגרה בתום מאבק ממושך במחלה קשה. שרי (39) הייתה אם שהמליטה 2 בנות. שירתה בצה”ל כמש”קית בחיל החינוך, שם שכבה עם כ 5,989 משק”ים ומג”דים. לאחר שחרורה למדה במדרשת לינדנבאום (ברוריה) ושם שכבה עם כל מנהלי המדרשה. פנתה, כנראה בעקבות אביה ללימודי משפטים והוסמכה לעריכת דין אחרי שלמדה בהתכתבות מאוניברסיטת צפון פולניה. לאחר מכן סיימה קורס צוערים במשרד החוץ ואף קיבלה מינוי כשגרירה, אך לבסוף המינוי לא יצא לפועל בשל בעיות וסת. היא שמשה כיועצת חיצונית למשרד החוץ, שם העניקה שירותי מין לכל הקונסולים מאפריקה שהגיעו לבקר בארץ.
ההלוויה תתקיים ביום חמישי 27/10/2016 בשעה 11:00 בהר המנוחות, קהילת ירושלים, גבעת שאול. יושבים שבעה בבית המנוחה ברח’ שמעוני 62 (-התקופה 13), קומה 4. נא להביא הרבה דילדואים, ומכשירים לעינוג הדגדגן כתשורה למשפחה החוגגת.
בין החוגגים את השכול: בנותיה: אחינעם ואביגיל מנדל, הוריה: מרים ואליקים רובינשטיין, אחיותיה ואישיהן: הדסי ואיתי גסנבאור ובני ביתם, חגית ודניאל גרינברג ובני ביתם, שלומית ושחר יששכר ובני ביתם, המשפחה, חברותיה וחבריה.
בע”מ 4658/16 פלוני נ. פלוני
החלטה בתיק בע”מ 4658/16
בבית המשפט העליון
בע”מ 4658/16
לפני:
כבוד המשנה לנשיאה א’ רובינשטיין
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגנית הנשיא דברת) מיום 17.5.16 בעמ”ש 51358-02-16
בשם המבקשת: עו”ד לירן פרידלנד
בשם המשיב: עו”ד מאיר מקייס
פסק דין
א. בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגנית הנשיא דברת) בעמ”ש 51358-02-16 מיום 17.5.16, שבגדרה נדחתה בקשת המבקשת להגיש נימוקי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע (סגן הנשיאה גביזון) בתמ”ש 4678-02-12 מיום 19.1.16, בנפרד מהודעת הערעור. הבקשה נדונה כבקשה להארכת מועד ונדחתה.
רקע
ב. המבקשת והמשיב נישאו בנישואין אזרחיים ביום 1.4.97, והתגרשו ביום 29.10.12. במסגרת הליכי הגירושין התנהלו בין הצדדים מספר הליכים משפטיים. ההליך מושא הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי, עניינו מחלוקות הנוגעות לאיזון הנכסים בין בני הזוג. ביום 19.1.16 ניתן פסק דין על ידי בית המשפט לענייני משפחה. ביום 24.2.16 הגישה המבקשת הודעת ערעור על פסק הדין ללא נימוקים, וביקשה להגיש את נימוקי הערעור במועד מאוחר יותר. ביום 27.3.16 ביקש בית המשפט המחוזי את תגובת המשיב לכך; המשיב התנגד להגשת נימוקי הערעור בנפרד. המבקשת נתבקשה להגיב (החלטה מיום 31.3.16), אך תחת תגובה הגישה ביום 6.4.16 את נימוקי הערעור. בהמשך לכך, קבע בית המשפט (החלטה מיום 10.4.16), כי נימוקי הערעור יוצאו מהתיק והמבקשת תתייחס לתגובת המשיב כפי שנקבע. המבקשת טענה, כי החליפה ייצוג לאחר מתן פסק הדין, ונוכח היקפו הרב של החומר לא עלה בידי באת כוחה להגיש את נימוקי הערעור במועד. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה להגיש את נימוקי הערעור בנפרד מהודעת הערעור. נקבע, כי תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ”ד-1984, אינן מאפשרות הגשת הודעת ערעור ללא נימוקים, וכי יש לבחון את בקשת המבקשת כבקשה להארכת מועד להגשת ערעור. בית המשפט המחוזי קבע, כי לא נמצא טעם מיוחד שיש בו להצדיק הארכת מועד. נומק, כי החלפת ייצוג אינה מהוה עילה להארכת מועד, בפרט משנעשתה מיד שניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, כך שעמדו לבאת כוח המבקשת 40 יום להגשת הערעור. כן צוין, כי באת כוח המבקשת פנתה לבית המשפט לצורך קבלת החומר בתיק אך 20 יום לאחר קבלת הייצוג, ועל כן אין לה להלין אלא על עצמה. כן נדחתה טענת המבקשת, שלפיה נוכח העובדה שמדובר בערכאת ערעור על בית המשפט לענייני משפחה, לבית המשפט סמכות לסטות מסדרי הדין. נומק, כי משלא פירטה המבקשת מדוע יש הצדקה להתיר את הגשת נימוקי הערעור באיחור, אין באמור להועיל לה. המבקשת חויבה בהוצאות בגובה 3,000 ₪.
הבקשה והתשובה
ג. נטען בבקשה כי משמעות החלטת בית המשפט המחוזי שלא ליתן הארכת מועד, היא מחיקת הערעור על הסף, וכי מדובר בצעד דרמטי ובלתי מידתי, הפוגע בזכויות המבקשת. הוסף, כי בנסיבות שבהן הבקשה להגשת נימוקי הערעור הוגשה בגדרי המועד הקבוע בדין להגשת הערעור, בטרם נקבע מועד לדיון בערעור ובטרם נדרש המשיב להגיש תשובה, היה מקום ליתן למבקשת את יומה הערעורי. כן נטען, כי היה מקום ליתן משקל לכך שמדובר בענייני משפחה. לחלופין נטען, כי היה מקום לאפשר למבקשת לתקן את הודעת הערעור.
ד. נתבקשה תשובת המשיב. בתשובה נטען, כי אי-הבאת נימוקי הערעור במסגרת כתב הערעור היא מהותית, וכי תקנות סדר הדין הן חד משמעיות בעניין זה. כן נטען, שהמבקשת לא תמכה בקשתה, לרבות טענותיה באשר לעיכוב בקבלת החומר בתיק, בתצהיר, וכי אף תיק המוצגים ועיקרי הטיעון לא צורפו להודעת הערעור. כן נטען, כי סיכויי הערעור נמוכים. לבסוף התבקש, כי ככל שיתאפשר למבקשת להגיש ערעור, יתאפשר אף למשיב להגיש ערעור מטעמו. לחלופין נתבקש, כי ככל שבית המשפט ייעתר לבקשת המבקשת, היא תחויב בהוצאות נוכח התנהלותה.
הכרעה
ה. תחילה, לאמת המידה הדיונית, שלאורה יש לבחון את הבקשה. כזכור, עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה, אשר ניתנה בהקשר לערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. השאלה היא האם על בקשות רשות ערעור כגון דא יש להחיל את אמת המידה שנקבעה בר”ע 103/82 חניון חיפה בע”מ נ’ מצת אור (הדר חיפה) בע”מ, פ”ד לו(3) 123. אמנם “עצם העובדה כי בפסק דין של ערכאת ערעור מצויים שינוי, תוספת או אף הכרעה חדשה שלא נכללה בהחלטת הערכאה הראשונה, אין בה די כדי להוציא את המקרה מגדר ‘גלגול שלישי’ ולהקנות זכות ערעור” (בש”א 4511/05 עיריית בת ים נ’ גני יפית (2005) (השופט-כתארו אז- ריבלין)), אך גם נשמעת הדעה, כי “אם ערכאת הערעור דנה בסוגיה שמועלית לראשונה לפניה, ושלא היתה יכולה להידון קודם לכן בערכאה הראשונה… מדובר בהחלטה של ערכאה ראשונה באופייה, ולכן מוצדק שהיא תיבחן לפי אמת-מידה ערעורית רגילה – ולמצער מקלה יותר – לפחות פעם אחת” (ח’ בן-נון וט’ חבקין הערעור האזרחי (מה’ 3- תשע”ג), 222 (להלן בן-נון וחבקין)). לדידי, התשובה לכך היא דרך האמצע, של השכל הישר. ציינתי בעבר כי “ייתכן שבנסיבות חריגות יהא מקום לגמישות מסוימת…אך אין לפתוח את הדלת לרווחה, בודאי לא בעומס שעל בתי המשפט, וגם אז אך בנושא שנדון לפני כן רק בערכאת הערעור.” (רע”א 2108/13 אלבז נ’ עו”ד אבירם מיטל (2013), פסקה ו’ (הדגשות במקור- א”ר)). קרי כי מחד גיסא עסקינן בהחלטה שלא היתה חלק מפסק הדין או ההחלטה בערכאה הראשונה, ונולדה רק בערכאת הערעור; מאידך גיסא, אין מקום להעמיס ריבוי התדיינויות. על כן יש לבחון את הדברים לגופם באורח מוקפד על פי שורת הצדק, ולהידרש חיובית רק למקרים חריגים. בענייננו לא בלי התלבטות, החלטתי כי יש מקום בנסיבות ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ולהיעתר לערעור, תוך חיוב המבקשת בהוצאות. אסביר:
ו. על פי תקנות 414-413 לתקנות סדר הדין האזרחי, על הודעת הערעור לכלול את נימוקי הערעור. התקנות אינן מאפשרות הגשת ערעור ללא נימוקיו (וזאת בשונה מערעור פלילי בזכות, ראו הוראת סעיף 203 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ”ב-1982), והגשת הליך ללא נימוקים עלולה לעורר ספק ביחס לעצירת מניין הימים (לעניין זה ראו והשוו רע”פ 8273/13 מדינת ישראל נ’ חיימוביץ (2014); רע”ב 4039/15 צרפתי נ’ היועץ המשפטי לממשלה (2015)). עם זאת ככלל הגשת ערעור ללא נימוקים לא תביא באופן אוטומטי לפסילתו, ובית המשפט מוסמך להורות למערער ליתן נימוקים, ואך אם לא קוימה הוראה זו יידחה הערעור מחמת הפגם שנפל בו (בן-נון וחבקין, 292). אכן, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, במהות ענייננו בבקשה להארכת מועד. תקנה 528 סיפה לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי הארכת מועד הקבוע בחיקוק – ובכלל זה הגשת ערעור ובקשת רשות לערער – טעונה “טעם מיוחד”. ככלל טעם מיוחד עניינו סיכול האפשרות להגיש ערעור עקב אירועים שהיו מחוץ לשליטתו של המבקש, או אירועים בלתי צפויים שלא ניתן היה להיערך להם מראש (רע”א 4222/13 עאיש נ’ יניב ס.א לבניין ופיתוח בע”מ (2014)). בבוא בית המשפט להחליט בבקשה להארכת מועד עליו לתת דעתו, בין היתר, לסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, למשך האיחור, למהות ההליך, למידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד וכן לסיכויי ההליך שלגביו מוגשת הבקשה (בן-נון וחבקין, 171-168).
ז. ככלל החלפת ייצוג אינה באה בקהלם של המקרים שבהם תינתן הארכת מועד ואינה מהוה כשלעצמה הצדקה להארכה כאמור (בש”א 1748/09 רובינסון ואח’ נ’ חברת Rouumaninvest S.A (2009)), ובנדון דידן אף נראה כי עמד למבקשת פרק זמן מספיק להגשת הערעור על נימוקיו, וכי לא אצה לבאת כוחה הדרך, באשר פנתה לקבלת החומר הנוגע לערעור אך מספר שבועות לאחר החלפת הייצוג. ואולם, נתתי דעתי לכך שהודעת הערעור והבקשה לצירוף הנימוקים הוגשו במסגרת התקופה להגשת הערעור, ולכך שאינטרס ההסתמכות של המשיב לא נפגע באופן ממשי, שכן כוונת המבקשת להשיג על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה היתה ברורה עם הגשת הודעת הערעור. על כן במקרה דנא לא ראיתי כמובן מאליו את אי מתן האפשרות לערעור. נוכח זאת וכדי לאפשר למבקשת את יומה, בפרט משעסקינן בתחום הרגיש של דיני משפחה, היה מקום לטעמי בנסיבות ליתן הארכת מועד, אך להתנות את ההארכה בפסיקת הוצאות, המבטאת גם מורת רוח מן ההתנהלות (ראו והשוו רע”א 3776/16 גנים נ’ רחל (2016)).
ח. נוכח האמור ניתנת איפוא רשות ערעור, התיק נדון כאילו הוגש הערעור על פי הרשות שניתנה, והערעור מתקבל. המבקשת תגיש את ערעורה עד יום 20.11.16. המבקשת תישא בהוצאות בגובה 6,000 ₪ (כולל) בלא קשר לתוצאות הערעור בבית המשפט המחוזי. סכום זה ישולם מן העירבון שהופקד בבית משפט זה.
ט. אינני נעתר לבקשת המשיב בתשובה שהגיש לאפשר הגשת ערעור על ידיו; המשיב לא הגיש ערעור בפרק הזמן הקבוע או בקשה להארכת המועד לבית המשפט המחוזי, גם כשידע על כוונת המבקשת בעקבות פנייתה לבית המשפט קמא. בידיו כמובן להגיש ערעור שכנגד לפי תקנה 434 במגבלות הדין (ראו למשל גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מה’ 12, 2015), 1044-1043).
ניתן היום, י”א בתשרי התשע”ז (13.10.2016).
המשנה לנשיאה
