מעלילותיה של עו”ד אורית מור סיניבר.  ייצגה אשת יהלומן שחתמה על הסכם ממון נדיב במיוחד. היא ביקשה לבטל את ההסכם בטענה שנטלה כדורים שהפכו אותה אובדנית. היא הציגה רישום מפוברק מקופת חולים, לא הסכימה שפסיכיאטר יבדוק אותה והלכה לפסיאטר אחר להוציא ממנו מסמך מפוברק המיועד לעבוד על הביטוח הלאומי.  הפסיכיאטר הזה אמר שלא היו לה שום בעיות של אובדנות.

השופט יחזקאל אליהו זרק את אורית מור סיניבר מכל המדרגות.

עו”ד אורית מור סיניבר אפילו הגישה בקשת פסלות נגד חזי אליהו וגם עלתה לעליון וגם שם נכשלה.  תה”ס 25481-05-13

 

 

לא ייאמן עד כמה נדיב היה ההסכם. אשת היהלומן המליטה שלושה ילדים והייתה עסוקה בזיונים מהצד עם כל דיכפין.  לפי ההסכם תקבל מהבעל למשך 20 שנים תשלומי איזון ומזונות משקמים, בסך של 25 אלף שקל לחודש, אחרי זה 10,000 שקל לחודש ל 5 שנים ואחרי זה עד אחרית ימיה של האישה ישלם סך של 5,000 שקל. בנוסף התחייב הבעל לשאת במלוא עלות ביטוח בריאות פרטי וביטוח סיעודי עבור האישה והילדים, וכן לשאת במלוא העלות בגין ביטוח דירה מקיף, תכולה וכיסוי צד ג’ עבור בית מגורי האישה עד הגיעה לגיל 60.  כן הוסכם כי הבעל יישא בכל הוצאות הילדים עד גיל 25 וכי ישלם לאישה כ-2 מיליון דולר עבור חלקה בבית המגורים וסכום נוסף עבור ריהוט ושיפוץ הדירה שתירכש על ידה.

 

אורית מור סיניבר ניהלה 7 ישיבות הוכחות בנושא.  להוכחת האובדנות ונטילת הכדורים המציאה דף בודד של “רישום ביקורים” אצל רופאת המשפחה שלה, ללא כל תיעוד להמשך מעקב.

הוצע לה למנות רופא פסיכיאטר מומחה שיבדוק את האישה והיא לא הסכימה.  היא הלכה לפסיכיאטר פרטי עבדה עליו ואמרה לו שהיא צריכה מכתב לביטוח הלאומי והוא הסכים לתת לה כדי שהיא (המיליונרית) תעבוד על הביטוח הלאומי.  היה תמליל שיחה עם הרופא אותו הסתירה אורית מור סיניבר מעיני בית המשפט ובו אמר הרופא בצורה ברורה ומפורשת כי התובעת לא סבלה מדיכאון קליני וכי זו לא הייתה התרשמותו.

רק לאחר 7 ישיבות השופט חזי יחזקאל העיז לומר לאורית מור סיניבר שהקייס שלה חלש.  היא התעצבנה והגישה נגדו בקשת פסילה.  לא ברור מה היא חשבה לעצמה.  שופט יותר פמיניסטי שנוטה תמיד לטובת נשים היא לא הייתה מקבלת בכל מקרה.  חזי זרק אותה וגם בעליון זרקו אותה.

איזה בושות.  אבל למה חזי יחזקאל היה צריך 7 ישיבות כדי להגיד לעו”ד הזו שזו תביעת סחטנות שלא שווה כלום????

אורית מור סיניבר עובדת במשרד “טירר” משרד של בהמות מגדר פמינאציות אחת אחת.

 

 

להלן כתבה של לילך דניאל באתר תקדין 11/4/2016

תבעה את ביטול הסכם הגירושין בטענה למרמה: הדירה שקיבלה שווה מיליון ש’ פחות

ביהמ”ש לענייני משפחה דחה את תביעת האישה וקבע כי גרסתה באשר למצבה הנפשי עובר לחתימת ההסכם, לרבות טענות כי היא סבלה מדיכאון קליני ולא יצאה מהמיטה במשך ימים שלמים, היא גרסת בדים, נוכח הראיות שהעידו כי היא ניהלה רומן עובר להליך הגירושין, שכרה את שירותיו של עורך דין והגדילה בצורה משמעותית את הוצאותיה

בית המשפט לענייני משפחה דחה במלואה תביעה שהגישה אישה נגד בעלה לשעבר, בגדרה עתרה לבטל את הסכם הגירושין בין הצדדים בטענה כי נחתם בנסיבות של עושק, מרמה וכפיה. נקבע, כי התובעת נכשלה לחלוטין בהוכחת טענות אלו, ואף התנהלה בחוסר תום לב כשהסתירה ראיה חשובה ומשמעותית להליך. כן חויבה לשלם לבעל שכר טרחה בגובה 100 אלף שקל בגין התנהלותה והן בגין היקפו החריג של ההליך שנבע בין היתר מהגשת בקשות רבות לעיון חוזר על ידה.

התובעת והנתבע נישאו זה לזו ומנישואיהם נולדו להם 3 ילדים משותפים. לימים, עלו נישואי הצדדים על שרטון והם חתמו על הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין. בהסכם נקבע כי החל ממועד חתימתו ועד חלוף 20 שנים ממועד אישורו ישלם הבעל לאישה תשלומים עיתיים, הן כתשלומי איזון והן כמזונות משקמים, בסך של 25 אלף שקל לחודש. עוד נקבע כי חמש שנים לאחר תום התקופה ישלם הבעל סך חודשי של 10,000 שקל לחודש ומתום מועד זה ועד אחרית ימיה של האישה ישלם סך של 5,000 שקל. בנוסף התחייב הבעל לשאת במלוא עלות ביטוח בריאות פרטי וביטוח סיעודי עבור האישה והילדים, וכן לשאת במלוא העלות בגין ביטוח דירה מקיף, תכולה וכיסוי צד ג’ עבור בית מגורי האישה עד הגיעה לגיל 60.

כן הוסכם כי הבעל יישא בכל הוצאות הילדים עד גיל 25 וכי ישלם לאישה כ-2 מיליון דולר עבור חלקה בבית המגורים וסכום נוסף עבור ריהוט ושיפוץ הדירה שתירכש על ידה.

מנגד, נקבע בהסכם כי הבעלות בבית המגורים תועבר לבעל, כי שמה של האישה ייגרע מהחשבון המשותף והבעל יישאר הבעלים של הזכויות הצבורות ונכסי העתודה הכלכלית וכן של עסקיו בתחום היהלומים ושל הרכב.

כשנתיים לאחר אישור ההסכם, הגישה האישה תביעה שבה עתרה לביטול ההסכם בשל פגמים בכריתתו. לטענתה, היא הייתה נתונה להשפעה בלתי הוגנת ועושק בעת חתימת ההסכם שכן באותה העת הייתה מטופלת בכדורים שנטלה ללא בקרה ונתונה במצוקה נפשית קשה ומחשבות אובדניות.

לדבריה, הייתה נתונה במרוצת השנים לאלימות מילולית והטלת אימה מצד הבעל תוך כדי התקפות זעם וצעקות בלתי נשלטות, ולמעשה הייתה אישה מוכה. עוד הוסיפה האישה כי ההסכם בטל גם בשל הפרת התנאים הממוניים על ידי הבעל תוך מעשים העולים כדי מרמה. טענתה המרכזית של האישה בתביעה הייתה כי הבעל “עקץ” אותה ורכש עבורה דירה בסך פחות מהנקבע בהסכם כשאת ההפרש בסך של 1.1 מיליון שקל שלשל לכיסו והשתמש בו כמקדמה לרכישת דירת יוקרה בניו יורק.

השופט יחזקאל אליהו דחה את התביעה וציין כי הסכם גירושין וממון אשר אושר על ידי בית המשפט הוא בעל מעמד מיוחד המקנה לו עדיפות על פני הסכם “רגיל” שקיבל תוקף של פסק דין. נוכח האמור, קובעת הפסיקה כי על הטוען לבטלות הסכם כאמור לעמוד בנטל ראיה גבוה בשל המשקל שיש לייחס לסופיותן של פשרות. יחד עם זאת, הסכמים שקיבלו תוקף של פסק דין אינם חסינים באופן מוחלט וגורף, שכן הם ניתנים לביטול אם יוכח שנפל פגם מהותי בכריתתם בהתאם לעילות המנויות בחוק החוזים כגון טעות, הטעיה, עושק ,כפיה, סיכול וכו’.

במקרה זה צוין כי טענה מרכזית ועיקרית שעברה כחוט השני בכתב התביעה הייתה מצבה הנפשי הקשה של התובעת עובר לחתימת ההסכם באופן העולה כדי חוסר כשירות לחתום עליו.

לדעת השופט, התובעת נכשלה לחלוטין בהוכחת טענות אלו, שכן כל החומר הגולמי שהמציאה הסתכם בדף בודד של “רישום ביקורים” אצל רופאת המשפחה שלה ואין כל תיעוד להמשך מעקב. בנוסף, זנחה התובעת את בקשתה למינוי מומחה רפואי והסתפקה בזימונו לעדות של מומחה לפסיכיאטריה שנתן לה “תעודה רפואית” לפיה היא זקוקה לטיפול תרופתי קבוע ולמעקב. עם זאת, גם מסמך זה אינו יכול להועיל לה שכן פרט לעובדה שתעודה רפואית זו עולה כדי חוות דעת פרטית שלא ניתן להגישה בבית המשפט לענייני משפחה, לא ניתן להתעלם מחקירת הרופא באשר לנסיבות הוצאת חוות הדעת ממנו בתואנת שווא כי זו מיועדת לביטוח לאומי, ובפרט נוכח העולה מתמליל שיחה עם הרופא אותו הסתירה התובעת מעיני בית המשפט ובו אמר הרופא בצורה ברורה ומפורשת כי התובעת לא סבלה מדיכאון קליני וכי זו לא הייתה התרשמותו. נקבע, כי עתירת התובעת לראות בתעודה הרפואית כראייה לכל דבר ועניין תוך התעלמות מעדות הרופא ומהתמליל שהוגש עולה כדי חוסר תום לב של ממש. לא זו אף זו, האמור בתמלול באשר למצבה הנפשי של התובעת מקבל משנה חשיבות נוכח העובדה שמדובר בדברים שנאמרו בזמן אמת, בשיחה חופשית בין הרופא לתובעת וכשהרופא אינו יודע שהוא מוקלט.

עוד הודגש כי סיכומי התובעת לא התמודדו כלל עם העדויות והראיות שהוצגו, מהן עולה תמונה ברורה כי גרסתה באשר למצבה הנפשי עובר לחתימת ההסכם, לרבות טענות כי במשך ימים שלמים לא קמה מהמיטה – היא גרסת בדים.

כמו כן, לא בכדי לא כללו הסיכומים הפניות וציטוטים של העדויות וניתוח שלהם, כאשר עדותו של הרופא הפסיכיאטרי התיישבה היטב עם שאר העדויות והראיות שהוצגו. מלבד האמור, קבע בית המשפט כי התובעת כשלה גם בהוכחת יתר יסודות עילת העושק, כן טענותיה אודות ניצול מצבה על ידי הבעל והטענות החוזרות ונשנות על פחד ומורא מפניו והתקפי הזעם שלו לא הוכחו.

גם התנהלותה עובר לחתימת ההסכם אינה מתיישבת עם האמור, שכן הוכח למשל שניהלה רומן עובר להליך הגירושין, שכרה את שירותיו של עורך דין לשם הגשת תביעות שאת האגרות עבורן שילמה מהחשבון המשותף, נועצה עמו ודאגה כי תועבר אליו טיוטת הסכם הגירושין לשם מתן הערות ואף נכנסה למשרדו של הבעל ולקחה קבלות עבור הוצאות החזקת הבית לשם ביסוס ותמיכה בתביעתה למזונות. בנוסף, הגדילה התובעת בצורה משמעותית את הוצאותיה החודשיות עובר לגירושין ודרשה להישאר ולגור עם הבעל בבית המגורים המשותף עד שתועמד לה דירה משלה.

כל אלו, לדעת בית המשפט, אינן פעולות המתיישבות עם טענה להיותה משותקת מפחד ומורא מהבעל. לכך, הוסיף בית המשפט כי גם מעיון בהוראות ההסכם והתמורה שקיבלה התובעת לפיו לא ניתן לטעון כי תנאיו של ההסכם הם בלתי סבירים ומקפחים.

הטענות של אורית מור סיניבר על עושק וכפיה הושלכו לפח

עוד נדחו טענות התובעת לביטול ההסכם מחמת כפיה, שכן לא הוכח “איום” או הפעלת “כוח” נגדה ולא הוכח כל קשר סיבתי בין אותה כפייה נטענת לבין ההתקשרות בהסכם. למעלה מן הצורך ציין השופט כי גם אם התובעת הייתה מוכיחה את התקיימותה של אחת עילה מעילות הביטול להן טענה – עדיין הייתה נדחית התביעה בשל אי משלוח הודעת ביטול תוך זמן סביר. מלבד האמור, דחה בית המשפט את טענת התובעת ל”עוקץ” על ידי הבעל. נקבע, כי סכום הדירה הודפס בהסכם וחתימתה של התובעת מתנוססת על כל עמוד ועמוד מעמודיו, כשגם מעדותו של עורך הדין עלה כי ידעה היטב על הסכום הנקוב בחוזה. כן קבע בית המשפט כי מהעדויות עולה בברור כי הבעל מילא את כל חיוביו על פי הסכם הממון ועל פיו שילם את כל התמורה על פי הסכם המכר, מה גם שהתובעת לא עתרה כלל לביטולו של הסכם המכר אלא לביטולו של הסכם הממון.

לבסוף, הקדיש בית המשפט פרק שלם לפסיקת הוצאות המשפט, נוכח היקף ההליך ועתירתו של הנתבע לחייב את התובעת בקרוב לחצי מיליון שקל עבור הוצאותיו. נקבע, כי פרט לדיונים הרבים והארוכים שהצריכו זמן שיפוטי רב, נדרש בית המשפט לדון בשלל הבקשות שהגישה התובעת, לרבות בקשות רבות לעיון חוזר על החלטותיו שלו עצמו. בנוסף, הנתבע ובאות כוחו נדרשו להיקף עבודה חריג ויוצא דופן נוכח שלל הבקשות הרבות והארוכות שהוגשו ונוכח טענות התובעת, כשלכל האמור יש להוסיף את העובדה שתביעת התובעת נדחתה על כל רכיביה תוך שגרסתה קרסה לחלוטין.

עוד שקל בית המשפט את התנהלות התובעת ובפרט הסתרת תמלול ההקלטה של השיחה עם הפסיכיאטר, שהייתה מרכזית וחשובה להליך. נוכח האמור, תשלם התובעת לנתבע שכ”ט בגובה 100 אלף שקל.

תה”ס 25481-05-13

https://portal.takdin.co.il/Article/Article/5305383

 

 

 

 

להלן פסק הדין בבית המשפט העליון בבקשת הפסילה נגד השופט יחזקאל אליהו שהגישה אורית מור סיניבר:

ע”א 4815/15 פלוני נ. פלוני

קראו כתבת יחסי ציבור שאורית מור סיניבר סידרה לעצמה בתשלום של כתב הזבל שלמה בן ברוך.  “ליטיגטורית מבריקה” הוא כותב עליה.  מדובר בסחטנית נוכלת. :