Connect with us

Hi, what are you looking for?

בית המשפט

הפסד צורב לעו”ד בלה כהן ניסתה לסחוט מאבא גרוש כספי משכנתא בהפחתת הכנסה פנויה של האישה והשופט שאהר אטרש שם לה ברקס

בלה כהן מומחית בזכויות ווגינה וכוס הכוס של האישה דורש הרבה מזונות ומדור
בלה כהן מומחית בזכויות ווגינה וכוס הכוס של האישה דורש הרבה מזונות ומדור

השופטת השופטת ורד ריקנטי-רוסהר נתנה פסק דין חצוף ומרושע נגד אבא במשמורת משותפת.  הרכב הערעורים של בית משפט מחוזי בנצרת הפך את החלטה של הזנזונת השופטת ורד ריקנטי-רוסהר.

המשמורת היא משותפת על 3 ילדים וילדה אחת שוהה קצת יותר עם האמא.  היתה לזוג וילה ששווה 2 מיליון ש”ח והאישה קנתה מהבעל את החצי שלו במיליון ש”ח – אולם היא לקחה משכנתא של 4,200 ש”ח בחודש.  הבעל קנה עם הכסף שקיבל דירה בלי משכנתא ובלי חובות וגם האישה יכלה לעשות את אותו דבר – אולם היא בחרה להישאר לגור בוילה היקרתית, ודרשה שהבעל ישלם מדור – כדי לממן לעצמה את משכנתא.  שווי המשכנתא נכנס לתמונה בכך שהשופטת הפחיתה את זה מחישוב ההכנסה הפנויה של האישה.

 

בלה כהן מומחית בזכויות ווגינה וכוס הכוס של האישה דורש הרבה מזונות ומדור

בלה כהן מומחית בזכויות ווגינה וכוס הכוס של האישה דורש הרבה מזונות ומדור

הנבלה מטבריה השופטת ורד ריקנטי-רוסהר קבעה שאכן הגרוש צריך לממן את המשכנתא של הנקבה, גם אם היא יכלה להימנע מיצירת החוב של המשכנתא.  שופטת נאלחת וכלבתית. על יסוד החישוב הזה קבעה שהאב ישלם מזונות של 450 שקל בחודש עבור כל אחד משלושת הילדים שנמצאים בזמני שהות שווים (1,350 ש”ח). ביחס לבת שגרה עם האם נקבעו מזונות בסך 1,000 שקל.

השופטים במחוזי נצרת הסכימו עם האבא שהנקבה החמדנית לא יכולה להפיל על האבא את חובות המשכנתא שלה.

השופט שאבר אטרש ביטל את החיוב ביחס לשלושת הילדים שבמשמורת משותפת. החיוב ביחס לבת שנמצאת בעיקר בבית האם נותר על כנו, 1,000 ש”ח.

השופט קבע שורד השופטת שגתה בכך שהפחיתה מההכנסה הפנויה של האישה את המשכנתא.  הנה דבריו:

“בהתאם להלכה הפסוקה: “כאשר אחד מבני הזוג משלם את החזרי חוב המשכנתא בגין זו הרובצת על דירה בבעלות שני בני הזוג, הוא מגדיל את הונו (הקפיטל) של בן הזוג השני, בכך שהוא מגדיל מידי חודש בחודשו את חלקו “הנקי” של אותו בן זוג במחצית הדירה. מכאן, שנושא חיוב בתשלום המשכנתא הוא עניין הקשור בקניין וברכוש המשותף של בני הזוג, ואין לעניין זה ולא כלום לחובתו וחבותו של בעל-אב (…) במזונות אשתו וילדיו” (ע”א 864/94 שוקר נ’ שוקר, (20.12.1994); ראו גם: עמ”ש (מחוזי-חי’) 52270-02-18 פלוני נ’ פלונית (07.01.2019); תלה”מ (משפחה-ת”א) 55934-03-17 פלוני נ’ אלמונית (11.02.2018).

בענייננו, מדובר בהחזרי משכנתא שהמשיבה משלמת עבור בית שבבעלותה, ובכך היא מגדילה את הונה. נושא החזרי המשכנתא הוא עניין הקשור בקניינה הפרטי של המשיבה, ואינו משליך על קביעת יכולתה הכלכלית. אמנם המשיבה מקטינה הלכה למעשה את יכולתה הכלכלית אך בה בעת היא מגדילה את הונה, וזאת לפי בחירתה החופשית. אין בכך כדי להצדיק הפחתת מחצית סכום ההחזר החודשי של המשכנתא מהכנסותיה של המשיבה, שכן כידוע, יכולתו הכלכלית של הורה נקבעת תוך הערכת יכולתו הכלכלית הכוללת ב”ראיה רחבה” מכל המקורות הכלכליים העומדים לרשותו (ראו: בע”מ 919/15, פיסקה 28; פיסקה 34 לפסק הדין קמא; עמ”ש (מחוזי-חי’) 41465-10-17 ש. נ’ ש., 25.10.2018)”.

ורד ריקנטי רוסהר שופטת מהג'יהאד הפמניסטי בטבריה

ורד ריקנטי רוסהר שופטת מהג’יהאד הפמיניסטי בטבריה

למה לא נתנו לאבא צו לגילוי מסמכים?

מה שכן יש לומר שעדיין השופטים במחוזי לא זרמו עם האבא עד הסוף.  האבא טען שהאישה מסתירה כספים מהכנסות ודרש צו גילוי מסמכים.  השופטים לא קיבלו את הטענה שעל האישה לחשוף את הכנסוציה ונפנפו אותו בטענה שאם הוא יגלה נסיבות חדשות הוא יכול לפנות מחדש…..  אבל איך הוא יגלה נסיבות חדשות אם הן טמונות בתוך המסמכים שהאישה מסתירה ושבית המשפט מסרב לתת?

למה כל נטל ההסעות נופל על האבא?

ועוד דבר שצורם הוא שנטל ההסעות נופל כולו על האבא.  למה המחציות מחולקות חצי חצי אבל כל ההסעות נופלות על האבא?  וזה ךלא רק האבא הזה – זה כל הגברים בישראל – כולם הפכו לנהגים רק כדי לזכות בילדים שלהם.  הנה דברי השופט בנושא זה:

“אשר לנסיעות – דין הערעור ברכיב זה להידחות, שכן חובתו של כל הורה לדאוג להוצאות הילדים כשהם ברשותו, כולל רכיב ההסעות. מה גם, שנטל הסעות הילדים לחוגים או לחברים מוטל על המשיבה. בנוסף, המערער עצמו בחר לגור בע’ ועקב כך נדרש להוצאות עבור הסעות. מכל מקום, לא עלה בידי המערער להוכיח את שיעור עלותן של הנסיעות הנטענות|.

התשובה ברורה.  כדי לקנות דירה 5 חדרים במיליון ש”ח – האב היה צריך לחפש רחוק מהישוב היוקרתי בו גרו.  לכן הוא לא בחר לגור בע’ (עפולה???).  גם האישה אם היתה קונה דירה במקום לקחת משכנתא היה עוברת לע’.

הנבלה יוצגה ע”י בלה כהן.

 

כתבה בפסק דין 9/2/2022

שאהר אטרש מהמחוזי נצרת ביטל חיוב מזונות: “האב לא אשם שהאם גרה בווילה”

בני הזוג חולקים משמורת משותפת ולצורך חישוב הכנסותיהם הפנויות בית המשפט למשפחה הביא בחשבון את המשכנתה הגבוהה שמשלמת האם. שופטי המחוזי סברו שזה לא הוגן

בית המשפט המחוזי בנצרת קיבל לאחרונה ערעור שהגיש אב לארבעה על חיובו במזונות שלושה מהם (סכום של 1,350 שקל בחודש). החיוב נשען בין היתר על העובדה שהאם משלמת משכנתה גבוהה מכיוון שבחרה להמשיך לגור בבית הפרטי שהיה שייך לצדדים. שופטי המחוזי קבעו שלא הייתה הצדקה להתחשב בהוצאת המשכנתה שכן האם הייתה יכולה לעבור לדירה צנועה יותר, כפי שעשה האב.

בני הזוג נישאו ב-2003 והתגרשו ב-2018. יש להם ארבעה ילדים, כולם קטינים. במהלך הנישואים הם גרו בבית צמוד קרקע שרכשו. לאור המשבר הזוגי עזב האב את הבית והאם וילדים נותרו לגור בו.

בהליך איזון המשאבים הגיעו הצדדים להסכם בו רכשה האם את חלקו של האב בבית, תמורת 983,000 שקל. לצורך הרכישה היא נטלה משכנתה שההחזר החודשי שלה הוא 4,200 שקל בחודש. בנוסף היא נושא בהחזרי המשכנתה הקודמת על הבית, 1,500 שקל, ובסך הכל משלמת 5,700 שקל בחודש.

האב מצידו רכש מכספי התמורה שהעבירה לו האם דירת חמישה חדרים באזור פחות יוקרתי, מבלי שנדרש לקחת הלוואה או משכנתה.

עוד הוסכם בין הצדדים כי הקטינים יהיו במשמורת משותפת. ביחס לבן ושתי תאומות מתקיימים זמני שהות שוויוניים אך בת נוספת שוהה מרבית הזמן בבית האם.

לצורך פסיקת המזונות בית המשפט למשפחה קבע כי בני הזוג הם בעלי יכולת השתכרות זהה, אך בגלל המשכנתה שמשלמת האם הכנסתה הפנויה של האם עומדת על כ-10,000 שקל בלבד, מה שהביא ליחס הכנסות של 56% לאב ו-44% לאם.

על יסוד החישוב הזה קבע בית המשפט שהאב ישלם מזונות של 450 שקל בחודש עבור כל אחד משלושת הילדים שנמצאים בזמני שהות שווים. ביחס לבת שגרה עם האם נקבעו מזונות בסך 1,000 שקל.

האב הגיש ערעור על פסק הדין באמצעות עו”ד דורית ענבר סברדליק. הוא טען כי העדפתה ובחירתה של האם להמשיך ולהתגורר בבית פרטי רחב ידיים ויוקרתי תוך נטילת משכנתה עצומה לצורך כך וזקיפת נתון זה לחובתו היא פסולה. לשיטתו, תשלומי המשכנתה הגבוהים שהאם נטלה על עצמה הם בגדר מותרות, הם מכוונים להגדלת הונה ורכושה, וככאלה אינם אמורים להיות בעוכריו. הוא הוסיף שהחיוב השגוי יוצר בית עשיר ובית עני.

האם, שיוצגה על ידי עו”ד בלה כהן, טענה מנגד כי בית המשפט לא כפוף לחישובים אריתמטיים מדוייקים והוא הפעיל שיקול דעת ראוי.

פתח למניפולציות

השופט הבכיר שאהר אטרש מבית המשפט המחוזי בנצרת קיבל את טענת האב בכל הקשור למשכנתה. כתב שהאם העדיפה להמשיך ולהתגורר בבית פרטי רחב ידיים וזקיפת נתון זה לחובת המערער שגויה, אינה צודקת ופותחת פתח לביצוע מניפולציות בכל הנוגע לרכישת דירה תוך נטילת משכנתה בידיעה מראש שבית המשפט יזקוף חלק מסכום החזר המשכנתה לחובת הצד השני, וזאת אין לעודד.

השופט הוסיף כי האם הייתה יכולה לבחור להתגורר בבית צנוע יותר ללא צורך בנטילת הלוואה, כפי שעשה המערער.

בנסיבות אלה ומאחר שיחס הכנסות הצדדים זהה, ביטל השופט את החיוב ביחס לשלושת הילדים שבמשמורת משותפת. החיוב ביחס לבת שנמצאת בעיקר בבית האם נותר על כנו.

השופטים עירית הוד וערפאת טאהא הצטרפו לפסק הדין.

לא ניתן צו להוצאות.

https://www.psakdin.co.il/Document/%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%95%D7%96%D7%99-%D7%91%D7%99%D7%98%D7%9C-%D7%97%D7%99%D7%95%D7%91-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%91-%D7%9C%D7%90-%D7%90%D7%A9%D7%9D-%D7%A9%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%92%D7%A8%D7%94-%D7%91%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%A4%D7%A8%D7%98%D7%99

להלן פסק הדין:

עמ”ש
בית המשפט המחוזי נצרת כבית-משפט לערעורים אזרחיים
50227-01-21
03/02/2022
בפני ההרכב:
1. השופט הבכיר שאהר אטרש
2. השופטת עירית הוד
3. השופט ערפאת טאהא
– נגד –
המערער:
י.פ.
עו”ד דורית עבר סברדליק ואח’
המשיבה:
ד.א.פ.
עו”ד בלה כהן
פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בטבריה (כב’ השופטת ורד ריקנטי רוסהר) פס”ד מיום 15.12.2020 בתלה”מ 13895-01-18 בתהל”מ 13966-01-18 בתלה”מ 6532-07–18

 

השופט הבכיר ש’ אטרש

  1. ענייננו בערעור שהגיש מר י.פ. (להלן: “המערער” או “האב”) על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בטבריה (כב’ השופטת ורד ריקנטי-רוסהר) מיום 15.12.2020 ועל החלטתו מיום 13.9.2020. 
  2. בפסק דינו הכריע בית המשפט קמא בשלוש תביעות שהתנהלו בין הצדדים: תלה”מ 13895-01-18, תלה”מ 13966-01-18 ותלה”מ 6532-07-18, כאשר הרלוונטית מביניהן לערעור שבפנינו היא ההכרעה בתלה”מ 13895-01-18 שעניינה מזונות אישה וילדים. 

    רקע עובדתי

  3. המערער וגב’ ד.א.פ. (להלן: “המשיבה” או “האם”) נישאו זל”ז ביום 21.7.2003 והתגרשו זמ”ז ביום 19.12.2018. לצדדים ארבעה ילדים משותפים כולם קטינים: ד’ (ילידת …2006), ר.א. (יליד …2010) והתאומות א’ וא’ (ילידות …2015). 
  4. במהלך חיי הנישואין התגוררו הצדדים בבית צמוד קרקע שרכשו במשותף בכפר ת’. לאור המשבר הזוגי שאליו נקלעו הצדדים, עזב המערער את הבית ואילו המשיבה והקטינים נותרו להתגורר בו. 
  5. תוך כדי ניהול הליך איזון המשאבים, הגיעו הצדדים להסכמות במסגרתן רכשה המשיבה את חלקו של המערער בבית תמורת סך של 983,000 ₪. 
  6. לצורך רכישת חלקו של המערער בבית, נטלה המשיבה משכנתא שבגינה היא נדרשת לשאת בהחזר חודשי בסך 4,200 ₪ ובנוסף נושאת המשיבה בהחזרי המשכנתא הקודמת בסך 1,500 ₪ לחודש, ובסה”כ: 5,700 ₪ לחודש. מנגד, המערער רכש מכספי התמורה ששילמה המשיבה דירה בת חמישה חדרים בע’, מבלי שנדרש ליטול הלוואה או משכנתא לשם כך (ראו: פיסקה 34 לפסק הדין). 
  7. המערער מורה ל… בהכשרתו, עובד כשכיר בחברה למתנ”סים קהילתיים ובמתנ”ס … ועוסק בתחום גם כעצמאי. 
  8. המשיבה עובדת כחוקרת ב… וזהו עיסוקה העיקרי. בנוסף, עוסקת המשיבה באופן עצמאי במכירת … תוצרת עבודת יד, עסק שהוקם על-ידי שני הצדדים עוד במהלך תקופת החיים המשותפת. 
  9. בהתאם להסכמות הצדדים, הקטינים מצויים במשמורת משותפת. ביחס לקטינים ר.א., א’ וא’ מתקיימים כיום זמני שהות שוויוניים בשני הבתים, בעוד שעם הבת ד’ אין מתקיימים זמני שהות משמעותיים, והיא שוהה מרבית הזמן בבית המשיבה (ראו: פיסקאות 22 ו- 23, 44 ו- 48 לפסק הדין). 
  10. מאחר וארבעת הקטינים הם כיום מעל גיל 6 שנים, חלה על שני ההורים האחריות למזונותיהם באופן שווה מדין צדקה, וחלוקת החיוב ביניהם תעשה על בסיס יכולותיהם הכלכליות היחסיות ובהתחשב ביתר נסיבות העניין (ראו: בע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית, פיסקה 28, 19.7.2017, להלן: “בע”מ 919/15”). 
  11. בית המשפט קמא בחן תחילה את צרכי הקטינים ומצא לאמוד את צרכיהם כדלהלן: 

    צרכי הקטינה ד’: סך 1,800 ₪ לחודש.

    צרכי הקטין ר.א.: סך 2,000 ₪ לחודש.

    צרכי הקטינות א’ וא’ סך 2,050 ₪ לחודש עבור כל אחת מהן.

     

  12. אשר להוצאות המדור – מצא בית המשפט קמא, כי לאב אין כיום הוצאה בגין מדור, לעומת האם הנושאת בהוצאה גבוהה בסך 5,700 ₪ לחודש. 
  13. אשר להוצאות אחזקת המדור – העריך בית המשפט קמא הוצאות אלה בחלק המיוחס לקטינים בזמן שהותם בבית האם בסך 900 ₪ לחודש, ובבית האב בסך 600 ₪. 
  14. בהמשך בחן בית המשפט קמא את יכולותיהם הכלכליות של הצדדים, שהנה הסוגיה העיקרית העומדת להכרעה בערעור זה. בית המשפט קמא מצא להעמיד את השתכרותו של האב, לרבות פוטנציאל השתכרותו, על סכום של 12,500 ₪ – 13,000 ₪ לחודש, ואת הכנסתה של האם מעבודה על כ- 12,000 ₪ לחודש וייחס לה פוטנציאל הכנסה נוסף בגובה של בין 500 ₪ -1,000 ₪ לחודש מעסק מכירת ה…, כך שהכנסתה ופוטנציאל הכנסתה זהים לאלה של האב. למרות שמדובר ביחס זהה, הפחית בית המשפט קמא הוצאות המדור של האם בגין חלקה (בסך 2,850 ₪ לחודש), באופן שהכנסתה הפנויה עומדת ע”ס 10,150 ₪, מה שהביא ליחס הכנסות של 56% לאב ו- 44% לאם. 
  15. על יסוד האמור, קבע בית המשפט קמא את גובה החיוב, בהתחשב בהסכמות הצדדים ביחס לזמני השהות והיותם מצויים במשמורת משותפת, וחייב את האב בתשלום מזונותיה של ד’ בסכום של 1,000 ₪ כולל מדור, מזונותיו של הקטין ר.א. בסך 450 ₪ לחודש כולל מדור, ומזונותיהן של הקטינות א’ וא’ בסך 450 ₪ לכל אחת מהן, כולל מדור. 
  16. המערער אינו משלים עם פסק דינו של בית המשפט קמא ומכאן ערעורו שבפנינו. 

    טענות המערער

  17. תחשיב ההכנסות הפנויות שערך בית המשפט קמא לקוי ושגוי בעיקרו, מן הטעם שהחסיר וקיזז מהכנסות המשיבה את מחצית מתשלומי המשכנתא שהמשיבה משלמת. 
  18. המערער טוען, כי העדפתה ובחירתה של המשיבה להמשיך ולהתגורר בבית פרטי רחב ידיים ויוקרתי תוך נטילת משכנתא עצומה לצורך כך וזקיפת נתון זה לחובתו של המערער הנה פסולה, שגויה ואינה עולה בקנה אחד עם הגיונם של דברים. לדידו, תשלומי המשכנתא הגבוהים שהמשיבה נטלה על עצמה הם בגדר מותרות, הם מהווים רכיב הוני ומכוונים להגדלת הונה ורכושה, וככאלה אינם אמורים להיות בעוכריו של המערער ולרבוץ לפתחו. חיובו של המערער בהם משול לעשיית עושר ולא במשפט. 
  19. שגגה זו של בית המשפט קמא הביאה לתוצאה של יחסיות שגויה בהכנסות הצדדים, וכפועל יוצא גרמה לשגגה בעצם השתת מזונות על המערער, מאחר ויחס ההכנסות הנכון הוא כזה שלפיו הכנסות המשיבה עולות על הכנסות המערער, והיא זו שצריכה לשלם לו מזונות בהינתן זמני השהות השוויוניים. 
  20. לא היה מקום לחייב את המערער במדור בהינתן חלוקת הזמנים השוויונית והעובדה שכל אחד מהצדדים מספק לקטינים מגורים בעת שהותו עמו. 
  21. בית המשפט קמא החמיר בכל הכרוך בנתוני שכרו של המערער לרעתו ולחומרא מחד, והקל בכל הכרוך בנתוני השכר של המשיבה לטובתה ולקולא, מאידך. 
  22. שגה בית המשפט קמא כאשר העמיד את הכנסותיה של המשיבה מעסק ה… על הצד הנמוך בסך של 1000-500 ₪. המשיבה נמנעה מלהגיש ראיות באשר לגובה הכנסותיה מעיסוק זה והיה מקום לזקוף זאת לחובתה ולקבוע כי הכנסתה מעסק ה… עומדת על 5,000 ₪ כפי שהצהירה בעת נטילת המשכנתא. 
  23. שגה בית המשפט קמא כאשר התעלם מסוגיית נטל הנסיעות המוטל כולו על המערער. בית המשפט קמא קבע כי בין הצדדים מתקיימת משמורת משותפת, ובהינתן האמור נדרש מעבר של הקטינים בין הבתים, תוך שהמשיבה מתגוררת בכפר ת’ והמערער מתגורר בע’. הסעת הקטינים מתבצעת על ידי המערער. מדובר בנטל כבד המגיע כדי 4 נסיעות שבועיות הלוך וחזור ומשמעותו הכספית עומדת על כאלפיים ₪ לחודש. לאור זאת, היה על בית המשפט קמא לקבוע כי המשיבה תחלוק בנטל הנסיעות המעשי עם המערער או לחלופין, תשלם לו את מחצית עלותן. 
  24. שגה בית המשפט קמא בקביעותיו בעניין תשלומי הביטוח הלאומי, עת שהורה כי אלה יתקבלו במלואם בידי המשיבה. בהינתן משמורת משותפת ופערי השכר הזניחים בין הצדדים, היה על בית המשפט קמא לקבוע כי תשלומי הביטוח הלאומי יחולקו ביניהם בחלקים שווים, כך גם באשר למענקי קורונה בגין הקטינים ששולמו במלואם לידי המשיבה. 
  25. שגה בית המשפט קמא משקבע כי הוכח לפניו שהאם מהווה הורה מרכז וכי עיקר רכישות הביגוד וההנעלה עבור הקטינים מתבצעות על ידה. המערער טוען, כי הוא רוכש לקטינים בעצמו את כל מצרכיהם. 
  26. בית המשפט קמא יצר בפסיקתו בית עשיר ובית עני. 
  27. שגה בית המשפט קמא בהתעלמותו או בהימנעותו מלהידרש לנתונים העדכניים הרלוונטיים לכתיבת פסק הדין. המערער הגיש ביום 13.9.2020 בקשה לעדכון נתונים שעניינה הגדלת הכנסות המשיבה מהשכרת יחידת דיור בביתה והפחתת הכנסות המערער עקב ירידה דרסטית בשכרו. בית המשפט קמא דחה בהחלטתו מיום 13.9.2020 את הבקשה. גם על החלטה זו משיג המערער. 

    טענות המשיבה

  28. המשיבה סומכת את ידה על פסק דינו של בית המשפט קמא. לטענתה, לא נפל רבב בפסק הדין ואין מקום להתערב בו. 
  29. המערער משיג על קביעות עובדתיות של בית המשפט קמא, כאשר הלכה היא כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות כגון דא אלא במקרים יוצאי דופן, והמקרה עסקינן אינו נמנה עליהם. 
  30. אשר לטענתו העיקרית של המערער, ולפיה, שגה בית המשפט קמא כאשר קיזז סך של 2,850 ₪ (מחצית מחיוב המשכנתא של המשיבה) ובכך הגדיל את הפער בין יכולותיהם הכלכליות של הצדדים – טוענת המשיבה, כי בית המשפט קמא לא שגה והוא איננו כפוף לחישובים אריתמטיים מדויקים. הנוסחה האריתמטית היא כלי עזר בלבד, ועל בית המשפט להפעיל שיקול דעת אשר לחיוב גופו, בשים לב למכלול נסיבות העניין. 
  31. להפחתת מחצית מחיוב המשכנתא מהכנסותיה של המשיבה לא הייתה השפעה כלשהי על החיוב במדור. לצורך חישוב המדור, קבע בית המשפט קמא מדור ראוי עבור הקטינים בהתאם לגובה הוצאת המדור כפי שהייתה ערב פרידת הצדדים, היינו סך של 1,500 ₪ לחודש. 
  32. אשר לדחיית בקשתו של המערער בעניין עדכון נתונים – טוענת המשיבה, כי החלטת בית המשפט קמא היא חלוטה, והמסמך שהמערער ביקש להגיש היה ברשותו כבר בחודש 5/2019. 
  33. אשר לטענת בית עני ובית עשיר – טוענת המשיבה, כי בית המשפט קמא פסק בהתאם להלכה, לפיה, חלה על ההורים חובה להעניק לילדיהם מדור בהתאם לרמת החיים לה הורגלו ערב הפרידה. 
  34. אשר לנסיעות – נטען כי המערער בחר להעתיק את מקום מגוריו מכפר ת’ לע’ ואין לו להלין אלא על עצמו. 
  35. אשר לקטינה ד’ – נטען כי אין מתקיימים איתה זמני שהות שווים אלא שעות בודדות בלבד. בהתאם לכך, מזונותיה נקבעו בשיעור נמוך. 

    דיון והכרעה

  36. לאחר בחינת פסק דינו של בית המשפט קמא, כתב הערעור וכתב התשובה ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים, נחה דעתי כי דינו של הערעור להתקבל באופן חלקי. 
  37. עיקר ערעורו של המערער מתמקד בהשגה נגד הפחתה או קיזוז סך 2,850 ₪ (מחצית מחיוב המשכנתא של המשיבה) מיכולתה הכלכלית של המשיבה, וכתוצאה מכך הגדלת הפער בין יכולותיהם הכלכליות של הצדדים. אני מקבל את ערעורו של המערער בנקודה זו, מהטעמים שיפורטו להלן. 
  38. הפחתת מחצית מסכום ההחזר החודשי של המשכנתא מהכנסות המשיבה וכפועל יוצא מכך הגדלת הפער בין הכנסות הצדדים אינה מנומקת, ולטעמי אינה מוצדקת. 

    בהתאם להלכה הפסוקה: “כאשר אחד מבני הזוג משלם את החזרי חוב המשכנתא בגין זו הרובצת על דירה בבעלות שני בני הזוג, הוא מגדיל את הונו (הקפיטל) של בן הזוג השני, בכך שהוא מגדיל מידי חודש בחודשו את חלקו “הנקי” של אותו בן זוג במחצית הדירה. מכאן, שנושא חיוב בתשלום המשכנתא הוא עניין הקשור בקניין וברכוש המשותף של בני הזוג, ואין לעניין זה ולא כלום לחובתו וחבותו של בעל-אב (…) במזונות אשתו וילדיו” (ע”א 864/94 שוקר נ’ שוקר, (20.12.1994); ראו גם: עמ”ש (מחוזי-חי’) 52270-02-18 פלוני נ’ פלונית (07.01.2019); תלה”מ (משפחה-ת”א) 55934-03-17 פלוני נ’ אלמונית (11.02.2018).

     

    בענייננו, מדובר בהחזרי משכנתא שהמשיבה משלמת עבור בית שבבעלותה, ובכך היא מגדילה את הונה. נושא החזרי המשכנתא הוא עניין הקשור בקניינה הפרטי של המשיבה, ואינו משליך על קביעת יכולתה הכלכלית. אמנם המשיבה מקטינה הלכה למעשה את יכולתה הכלכלית אך בה בעת היא מגדילה את הונה, וזאת לפי בחירתה החופשית. אין בכך כדי להצדיק הפחתת מחצית סכום ההחזר החודשי של המשכנתא מהכנסותיה של המשיבה, שכן כידוע, יכולתו הכלכלית של הורה נקבעת תוך הערכת יכולתו הכלכלית הכוללת ב”ראיה רחבה” מכל המקורות הכלכליים העומדים לרשותו (ראו: בע”מ 919/15, פיסקה 28; פיסקה 34 לפסק הדין קמא; עמ”ש (מחוזי-חי’) 41465-10-17 ש. נ’ ש., 25.10.2018).

     

  39. כפי שקבע בית המשפט קמא “בכל הנוגע להוצאת המדור, אין ספק שהאם נושאת בהוצאת מדור משמעותית, אולם מדובר בהוצאה שהיא תולדה של בחירה אישית של האם להישאר ולרכוש את זכויות האב בבית המגורים המשותף, אשר הינו בית פרטי רחב ידיים (כ-230 מ”ר), לדבריה על מנת להשאיר את הקטינים באזור מגוריהם ולמנוע מהם זעזועים נוספים כתוצאה מפרידת הוריהם. הוצאתה הנוכחית של האם בגין מדור, גדולה אפוא כמעט פי 4 מהוצאת הצדדים בתקופת החיים המשותפת בגין מדור. האב לעומת זאת העדיף לרכוש מדור צנוע יותר, דירה לעומת בית פרטי ובאזור יקר פחות, ע’ בהשוואה לכפר ת’, ובכך נחסכה ממנו הוצאה בגין מדור, אם כי הוא השתמש בכל ההון שקיבל מהאם לטובת מימון הקניה” (פיסקה 53 לפסק הדין). 

    המשיבה העדיפה להמשיך ולהתגורר בבית פרטי רחב ידיים, תוך נטילת משכנתא והתחייבות להחזר חודשי בסכום גבוה. זקיפת נתון זה לחובת המערער שגויה, אינה צודקת ופותחת פתח לביצוע מניפולציות בכל הנוגע לרכישת דירה תוך נטילת משכנתא בידיעה מראש שבית המשפט יזקוף חלק מסכום החזר המשכנתא לחובת הצד השני, וזאת אין לעודד (ראו: תמ”ש (משפחה-נצ’) 1724-02-15 ע.ג נ’ א.ג, 10.2.2016).

    במקרה דנן, המשיבה הייתה יכולה לבחור להתגורר בבית צנוע יותר ללא צורך בנטילת הלוואה, כפי שעשה המערער.

     

  40. משקבעתי שלא היה מקום להפחית מחצית מהחזר המשכנתא מהכנסותיה של המשיבה יוצא, כי יחס הכנסותיהם של הצדדים הוא 50% למערער ו-50% למשיבה, היינו, יחס ההכנסות ופוטנציאל השתכרות הצדדים זהה, כפי שקבע בית המשפט קמא (לפני ההפחתה). לאור זאת, ובשים לב למשמורת המשותפת ביחס לקטינים ר.א., א’ וא’, אין מקום לחיוב המערער במזונותיהם. 
  41. אשר למדור – בית המשפט קמא קבע מדור ראוי עבור הקטינים בהתאם לגובה הוצאות המדור כפי שהייתה ערב פרידת הצדדים, היינו בסך של 1,500 ₪ לחודש (פיסקה 55 לפסק הדין). 

    יש טעם בטענות המערער, לפיהן היות וזמני השהות של הקטינים ר.א., א’ וא’ הם שווים ושני הצדדים מספקים לקטינים אלה מדור ראוי, אין לחייבו בהוצאות מדור עבורם.

     

  42. אשר לד’ – כפי שקבע בית המשפט קמא : “שונים הם פני הדברים ביחס לקטינה ד’, שכן בעניינה למרות שהוסכם בין הצדדים ביום 12.1.20 שזמני השהות עם האב יהיו חופפים, ככל הניתן, לזמני השהות של יתר הקטינים, ולו באופן הדרגתי (ר’ תסקיר שירותי הרווחה מיום 1.1.20), הרי שבפועל, לא הורחבו זמני השהות” (פיסקה 48 לפסק הדין. ראו גם: פיסקאות 23-22 לפסק הדין). בקביעת גובה החיוב במזונות ובמדור, הבחין בית המשפט קמא בין עניינה של ד’ ובין עניינם של שאר הקטינים בהתחשב בשוני בזמני השהות. 

    בקביעת מזונותיה של ד’ התחשב בית המשפט קמא במכלול הנסיבות לרבות סרבנות הקשר עם האב, ומצא לחייב את האב בתשלום מזונות מופחתים בסך 800 ₪ לחודש (פיסקה 52 לפסק הדין).

     

    אשר להוצאות מדור עבור ד’ – בית המשפט קמא העמידן על סך 200 ₪ לחודש, זאת בהתחשב בעובדה שאין מתקיימים עמה זמני שהות כולל לינה (פיסקה 56 לפסק הדין).

     

    משאין חולק על כך שד’ שוהה מרבית זמנה בבית המשיבה ואין מתקיימים עם המערער זמני שהות משמעותיים, ומשהתחשב בית המשפט קמא בעובדה זו לצורך קביעת גובה החיוב במזונותיה ובהוצאות המדור שלה, אין מקום להתערב בקביעותיו, ויש להותיר אותם חיובים על כנם.

     

  43. אשר לנסיעות – דין הערעור ברכיב זה להידחות, שכן חובתו של כל הורה לדאוג להוצאות הילדים כשהם ברשותו, כולל רכיב ההסעות. מה גם, שנטל הסעות הילדים לחוגים או לחברים מוטל על המשיבה. בנוסף, המערער עצמו בחר לגור בע’ ועקב כך נדרש להוצאות עבור הסעות. מכל מקום, לא עלה בידי המערער להוכיח את שיעור עלותן של הנסיעות הנטענות. 
  44. אשר להחלטת בית המשפט קמא מיום 13.9.2020 בגדרה דחה את בקשת המערער “להורות לצדדים לצרף מסמכים בשל חלוף הזמן” וטענותיו בדבר שינוי בהכנסות הצדדים, שעניינו ירידה דרסטית בשכרו של המערער והכנסה נוספת של המשיבה מהשכרת חלק מהדירה – לא מצאתי טעם להתערב בהחלטה זו. הבקשה שהוגשה הייתה כללית וסתמית. לא נטען דבר בעניין ירידה בשכרו של המערער. 

    לא זו אף זו, בית המשפט העליון קבע, כי במקרים שבהם עולה בידי צד להוכיח שינוי נסיבות מהותי המצדיק עיון מחדש בגובה המזונות – עיון זה יעשה בהתאם להלכה שנקבעה בבע”ם 919/15, וזאת באופן זהיר וקפדני ותוך בחינה מתוחמת של הרכיב הספציפי שבו חל שינוי הנסיבות המהותי (בע”ם 7670/18 פלונית נ’ פלוני, פיסקה 15, 20.1.2021).

     

    לפיכך, אם יסבור המערער כי יש עילה לעיון מחדש בסוגיית המזונות שנפסקו, ומבלי שאביע כל עמדה לגופו של עניין, הוא יוכל לפנות לבית המשפט קמא בבקשה רלוונטית לבחינה מחודשת של סוגיה זו.

     

  45. אשר ליתר טענות והשגות המערער, לרבות בעניין קביעת נתוני השכר של הצדדים, תשלומי הביטוח הלאומי, “בית עני ובית עשיר”, קביעת האם כ”הורה מרכזת”, הכנסות מעסק ה… – מדובר בקביעות עובדתיות, שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן (ראו: ע”א 1596/18 ח’ורי נ’ עמוס, פיסקה 17 והאסמכתאות שם, 16.3.2020). 

    יפים לענייננו דבריו של כב’ השופט דרורי בע”מ (מחוזי- י-ם) 638/04 ח.ר נ’ ר.ר, [פורסם בנבו] פיסקה 56 (23.1.2005), לפיהם:

     

    “כעניין של מדיניות שיפוטית ראויה – לבית המשפט למשפחה יש יתרון רב על פני בית המשפט המחוזי, נוסף על הפער הידוע הקיים תמיד בין ערכאה דיונית לערכאה ערעורית. בית משפט למשפחה הוקם, בין היתר, כדי ששופט אחד יהיה זה אשר יכיר את המשפחה לפניי ולפנים (…). גם הכלים שניתנו לבית המשפט למשפחה, כולל: ישוב סכסוכים, שימוש ביחידת הסיוע, ועוד (…), מקנים לבית המשפט לענייני משפחה מעמד מיוחד של מי שבקיא היטב בכל ההיבטים של הסכסוך המשפחתי ומכיר, באופן עמוק יחסית, את הצדדים המתדיינים בפניו במסגרת מכלול המחלוקות שביניהם (החזקת ילדים, מזונות, רכוש וכו’). לכן, מידת ההתערבות של בית המשפט המחוזי בהחלטות מסוג זה של בית המשפט לענייני משפחה, תהיה מועטת ומצומצמת יותר ממידת ההתערבות של ערכאה ערעורית בהחלטותיה של כל ערכאה דיונית אחרת.

    על כל פנים, מאליו מובן, כי במקרים בהם סוטה בית משפט לענייני משפחה מן הדין או מפרשו שלא כהלכה, זכאי ואף חייב, בית משפט זה להתערב, וזאת כדי להעמיד את ההלכה על מכונה”.

     

    במקרה עסקינן, קביעותיו של בית המשפט קמא בעניינים הנ”ל מבוססות על ממצאים עובדתיים, ולא שוכנעתי בקיומה של עילה או הצדקה להתערב באותן קביעות.

     

    סוף דבר

     

  46. אציע לחבריי לקבל את הערעור באופן חלקי, ולהורות על ביטול חיוב המערער בתשלום מזונות והוצאות המדור של הקטינים ר.א., א’ וא’, ולדחות את הערעור ביתר השגותיו של המערער. 

     

  47. נסיבות האמור ונוכח התוצאה אליה הגעתי – אציע שלא לעשות צו להוצאות.
    תמונה 6
    שאהר אטרש, שופט בכיר

     

     

     

     

    השופטת ע’ הוד

    אני מסכימה.

     

    תמונה 5

    _________________

    עירית הוד , שופטת

     

    השופט ע’ טאהא

    אני מסכים.

    תמונה 4
    ערפאת טאהא, שופט

     

     

     

     

     

    הוחלט, אפוא, פה אחד כאמור בחוות דעתו של השופט הבכיר ש’ אטרש.

     

    ניתן היום, ב’ אדר א’ תשפ”ב, 03 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.

    אנו מתירים את פרסום פסק הדין ללא פרטים מזהים.

     

    תמונה 3 תמונה 2 תמונה 1

    שאהר אטרש,

    שופט בכיר

     

    עירית הוד,

    שופטת

    ערפאת טאהא ,

    שופט

     

Click to comment

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe

You May Also Like

Translate »