EDNA LOGO 1
EDNA LOGO 1

יוסף יוספי בתי דין לעבודה לנשים בלבד מקבלות פיצוי על מות הבעל בלי ראיות לאחריות מקום עבודה וקשר סיבתי. חוה רמתי מאילת שבעלה עבד במשרד ועישן טענה שהוא נשם פוספטים ומת

יוסף יוספי שופט עבודה שמסדר לנשים פיצויים על חשבון הברון

אם חשבתם שההפלייה נגד גברים במערת המשפט בישראל קיימת רק בבית משפט למשפחה אז טעיתם.  זה קורה בכל הערכאות.  הנה דוגמא בבית דין לעבודה באר שבע.  הליצן בסיפור הוא השופט יוסף יוספי.

בתי הדין לעבודה הפכו בתי דין לנשים וזכויות נשים.  כל אישה שטוענת כי נגעו לה בציצי או פגעו במיניותה מקבלת מאות אלפי שקלים, גם אם היא עובדת עצלנית או גרועה.  די אם שלפה את הטיקט של הנשיות שלה והזכייה מובטחת.  כך גם נשים שתובעות על זכויות של גברים כאלמנות.  הן מקבלות הכל על מגש של כסף. אבל אם הגבר תובע, מוציאים לו את המיץ ונותנים לו זין בעין.

בתמונה:  יוסף יוספי שופט עבודה שנותן לווגינות כל מה שהן רוצות

יוסף יוספי שופט עבודה שנותן לווגינות כל מה שהן רוצות
יוסף יוספי שופט עבודה שנותן לווגינות כל מה שהן רוצות

הנה מקרה של אלמנה זקנה בשם חוה רמתי מאילת שהיתה נשואה לגבר בן 75 במותו, מעשן כבד עם אין ספור סיבוכים רפואיים.  היא טענה שבעלה נחשף לחומרים מסוכנים בבית דין לעבודה באר שבע בזמן שעבד בנמל אילת.

אם  הגבר דב רמתי ז”ל היה תובע בעודו בחיים, הוא היה מקבל קדחת.  השופטים היו מחפשים בנרות איפה לדפוק אותו.  דבר ראשון השופטים היו מבקשים לראות מה הם החומרים המסוכנים, מתי הוא נחשף להם, כמה הוא נחשף אליהם, ולמה אחרים שנחשפים לאותו דבר לא קיבלו בעיות רפואיות בריאות, ודווקא הוא כן.

אבל פנה מדובר באישה שתובעת אחרי שבעלה מת.  אי אפשר לשלוח את המנוח לאין ספור ועדות רפואיות כמו שעושים לגבר בעודו בחיים.  השופט יוסף יוספי בכלל לא מדבר על החומרים המסוכנים ואיך האישה מוכיחה שזה מה שגרם למוות.

ראו מה טען הביטוח הלאומי:  יש לקבל את עמדת המומחה טרם ששינה עמדתו, לפיה מחלת הריאות לא קשורה לעבודתו של המנוח. בנוסף, בחוות דעתו לא נקבעה מהי מידת ההשפעה של תנאי העבודה על הפטירה. המנוח היה מעשן כבד וסבל ממחלות רבות. השינוי בעמדת המומחה נעשה רק לאחר שהוטעה ביחס להרגלי העישון של המנוח, וסבר כי הפסיק לעשן שנים לפני שצומצמה החשיפה. המומחה לא בחן במלואה את הרשומה הרפואית מיום 14.12.04 והוא נסמך רק על חלקה, תוך שהוא נצמד לעובדות שצוינו בשאלה, שלא עולות בקנה אחד עם הרשומות הרפואיות…..לא הוכחה “תאונה” לפי תורת המיקרוטראומה. רוב שנות עבודתו התובע עבד בעבודה משרדית, וב-20 השנה האחרונות לעבודתו נחשף לכל היותר שעה עד שעתיים ביום לסוג חומרים שריכוזם לא ברור. הרגלי העישון של המנוח מנתקים את הקשר הסיבתי, וממילא לא הוברר משקל תנאי העבודה על מותו, כאשר המומחה קבע (ביום 25.2.20) כי מחלת הריאות איננה הסיבה שגרמה לפטירה אלא תרמה לפטירתו יחד עם גורמים נוספים”.

הבנתם מה כתוב פה?  מנהלים משפט על חומרים מסוכנים שגרמו למוות של עובד בן 75, לפי טענת האלמנה ואף אחד לא יודע מהו החומר המסוכן, כמה זמן חשיפה לחומר היה למנוח – ומה ההוכחות העובדתיות שחשיפה לחומר הזה גורמת למוות?

לפי התוצאה הזו כל מי שעבד בנמל ומת, יכול לטעון שהוא נחשף לחומרים מסוכנים.

השופט הזה פשוט ליצן לחתום על פסק דין כל כך מביש, טיפשי וילדותי שלא מכיל שום דבר שנדרש להוכיח מה מה הגברת תובעת.

מגלגול בגוגל ראינו שהאיש דב רמתי היה סגן מנכ”ל נמל אילת.  “ידידו הקרוב, מייסדו ועורכו הראשון של ‘ערב ערב באילת’, איציק נועם: “דובי סבר שמחלת הריאות ממנה סבל והביאה בסופו של דבר למותו, נגרמה בשל הפוספטים והאשלג שהוא נשם במהלך שנות עבודתו בנמל”. 

נו באמת….. סגן מנכ”ל הנמל נשם פוספטים ואשלג בגיל 75 בתוך משרד בו עבד 20 שנה???

אם המנוח דב רמתי היה תובע בעודו בחיים, היו זורקים אותו מכל המדגרגות.  אבל בגלל שאשתו תובעת כאישה ובגלל שהיא אישה, לאף אחד לא אכפת על מה התביעה.  העיקר שהאישה תנצח ותוציא כמה שיותר כסף ולא חשוב ממי או מאיזה קופה.

יוסף יוספי שופט עבודה שמסדר לנשים פיצויים על חשבון הברון
יוסף יוספי שופט עבודה שמסדר לנשים פיצויים על חשבון הברון

מי זה השופט יוסף יוספי?

הנ”ל עבד בהוצאה לפועל וגרם נזקים בהיותו רשם הוצל”פ רשלן.  אחד מהאנשים שהוא דפק (יונה בן שושן) הגיש נגדו עתירה למנוע מינוי לשופט.  נטען שהוא לוקה ב”דופי מוסרי, אשר יש בו כדי להצדיק ביטול מינויו לכהונת שופט”. כך טען יונה בן-שושן, בעתירה שהגיש לבית המשפט העליון (8.10.03), בבקשה לפסול מינוי זה.  לטענת העותר, הוא צורף כחייב לתיק הוצאה לפועל בו שימש יוספי ככונס נכסים. יוספי, כך נטען, פעל בניגוד להוראות ראש ההוצאה לפועל כאשר איחסן רכוש של העותר שעוקל במסגרת הליכי ההוצאה לפועל שלא ב”מחסן מעוקלים מורשה”, אלא במכולה על חוף ימה של אשדוד, המצויה בבעלותה של הזוכה בתיק.  העותר טען, כי הכספים ששולמו עבור אחסנת המעוקלים הועברו, למעשה, לזוכה בתיק ההוצאה לפועל שלא כדין. למעשה, טוען העותר, המעוקלים “נגנבו ונמסרו לידיה של הזוכה… עוד לפני מתן צו הכינוס”.

העותר ציין עוד, כי בין הנכסים שהוערכו על-ידי השמאי מטעם יוספי היו רבים שכלל אינם שייכים לו, שהם “ישנים וחסרי חלקים”, ולעומת זאת, נכסים יקרי ערך שנתפסו אצלו לא הוערכו כלל. כמו כן הוא טוען, כי בניגוד להוראת ראש ההוצאה לפועל, יוספי מעולם לא העביר לו העתק מהערכת השמאי על-מנת שיוכל להתנגד לה.  מנימוקים אלה סבר העותר כי ברור כי יוספי “התרשל בעת מילוי תפקידו כנאמן ביהמ”ש וככונס נכסים, באופן בוטה ובמזיד, ללא שום הצדקה ובצורה בלתי סבירה בעליל, מעל באמון שניתן לו… רמס את זכויות הח”מ (העותר) עד דק, ועשה בהונאה ומרמה לגניבת מעוקלים ותפוסים אחרים…”, ולפיכך הוא אינו ראוי לכהן כשופט ויש לבטל את מינויו”.

https://m.news1.co.il/Archive/001-D-31436-00.html

כתבה באתר פסק דין 10/2/2022

אלמנת עובד נמל אילת שנפטר ממחלת ריאות קיבלה הכרה – אף שהיה מעשן כבד

בית הדין קיבל את חוות דעת המומחה מטעמו שקבע כי לנוכח העובדה שהאיש הפסיק לעשן שנים רבות טרם מותו, לתנאי עבודתו יש תרומה להתפרצות המחלה

השופט יוסף יוספי קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אלמנה נגד ביטוח לאומי. בעלה המנוח של התובעת עבד במשך שנים בנמל אילת ונפטר ממחלת ריאות. ביטוח לאומי טען שאין קשר בין תנאי העבודה לבין המחלה שכן המנוח היה מעשן כבד. המומחה שמונה בתיק סבר בתחילה כי אין קשר סיבתי אך לאחר שנחשף למסמכים בהם נכתב כי המנוח הפסיק לעשן, הוא קבע כי המחלה פרצה גם בגלל תנאי העבודה. השופט לא מצא סיבה לסטות מחוות הדעת.

המנוח נפטר באוגוסט 2015. בתביעה שהגישה אלמנתו באמצעות עו”ד עמוס כהן ועו”ד טל אלבוים ממשרד מרקמן את טומשין, היא עתרה להכרה במחלת הריאות בה לקה כפגיעה בעבודה. לדבריה, בעלה נפטר בטרם עת מאחר שנחשף לחומרים מסוכנים כשעבד בנמל אילת בין השנים 1956 ועד לפרישתו בשנת 1994.

בית הדין מינה מומחה לבחינת הקשר הסיבתי. המומחה קבע בין השאר כי המנוח סבל ממחלת ריאות חסימתית כרונית בדרגת חומרה קשה מאוד, שתרמה להידרדרות מצבו לקראת פטירתו.

באשר לקשר הסיבתי לתנאי העבודה, המומחה שלל תחילה את הקשר הסיבתי מאחר שסבר כי המנוח היה מעשן כבד. ואולם, לאחר שב”כ התובעת הפנו אותו למסמכים רפואיים שלפיהם הוא הפסיק לעשן עוד בשנות ה-70 של המאה הקודמת, המומחה שינה את מסקנתו. הוא קבע כי לתנאי עבודתו של המנוח יחד עם היסטורית העישון שלו הייתה תרומה משמעותית להתפתחות המחלה הריאתית.

התובעת ביקשה לאמץ את חוות דעתו המעודכנת של המומחה ולקבל את התביעה.

ביטוח לאומי, שיוצג על ידי עו”ד יהודה אדרעי, טען מנגד כי לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המנוח לבין סיבת מותו. הוא ציין כי המנוח היה מעשן כבד וסבל ממחלות רבות. עוד צוין כי השינוי בעמדת המומחה נעשה רק לאחר שהוטעה ביחס להרגלי העישון של המנוח, וסבר כי הפסיק לעשן. כמו כן לטענת המוסד, המנוח עבד רוב הזמן בעבודה משרדית ונחשף לכל היותר שעה עד שעתיים ביום לסוג חומרים שריכוזם לא ברור.

נסיבות יוצאות דופן

השופט יוסף יוספי מבית דין לעבודה בבאר שבע (בשבתו באילת) קיבל את התביעה.

הוא ציין כי במקרה זה ישנן נסיבות יוצאות דופן, ולפיהן שינה המומחה את מסקנתו ומצא קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המנוח לבין המחלה בה לקה ושכתוצאה ממנה נפטר. השופט כתב שהמומחה הסביר את השינוי והפנה לרישומים הרפואיים שהוצגו לו ושלפיהם המנוח חדל לעשן.

עוד כתב השופט כי לא מצא סיבה לסטות מחוות דעתו של המומחה, שלפיה למחלת הריאות תרומה משמעותית לפטירתו של המנוח וכי אחד הגורמים לאותה מחלת ריאות הם תנאי עבודתו של המנוח.

השופט חייב את ביטוח לאומי בהוצאות בסך 2,000 שקל ובשכ”ט עו”ד בסך 6,000 שקל.

  • ב”כ התובעת: עו”ד עמוס כהן ועו”ד טל אלבוים ממשרד מרקמן את טומשין
  • ב”כ הנתבע: עו”ד יהודה אדרעי

https://www.psakdin.co.il/Document/%D7%90%D7%9C%D7%9E%D7%A0%D7%AA-%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%93-%D7%A0%D7%9E%D7%9C-%D7%90%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%A9%D7%A0%D7%A4%D7%98%D7%A8-%D7%9E%D7%9E%D7%97%D7%9C%D7%AA-%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%95%D7%AA-%D7%A7%D7%99%D7%91%D7%9C%D7%94-%D7%94%D7%9B%D7%A8%D7%94-%E2%80%93-%D7%90%D7%A3-%D7%A9%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%9F-%D7%9B%D7%91%D7%93

 

ב”ל
בית דין אזורי לעבודה באר שבע (בשבתו באילת)
49026-11-17
27/01/2022
בפני השופט:
יוסף יוספי
– נגד –
התובעת:
פלונית
עו”ד טל אלבוים
עו”ד מאור מורגנשטרן
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו”ד יהודה אדרעי
פסק דין

 

 

1.עניין לנו בתובענה, במסגרתה עתרה התובעת להכרה במחלת הריאות בה לקה בעלה המנוח כפגיעה בעבודה.

 

2.הצדדים הגיעו להסכמה אודות מינוי מומחה, גיבשו רשימת עובדות מוסכמות, ובית הדין מינה מומחה מטעמו. ביום 5.9.19 השיב המומחה על שנשאל, ובין השאר קבע כי המנוח סבל ממחלת ריאות חסימתית כרונית COPD בדרגת חומרה קשה מאוד, כאשר מועד אבחון המחלה לא מוצג באסמכתא הרפואית המוצגת. עוד ציין כי “העובדה שהמנוח היה מעשן כבד בעברו מסבכת עוד יותר את מלאכת בחינת הקשר הסיבתי, כיוון שידוע שהעישון הוא גורם מספר אחת להתפתחות המחלה ממנה סבל המנוח בריאותיו. אי לכך המידע הקיים בתיק אינו מאפשר לקבוע קיומו של קשר סיבתי בסבירות הנדרשת”.

 

3.ביום 1.12.19 קבע בית הדין כי למומחה יועבר כלל החומר הרפואי ונספח נוסף, ונקבע שבין השאר יענה המומחה על סיבת פטירתו של המנוח, קרי האם המנוח נפטר כתוצאה ממחלת הריאות בה לקה.

 

4.ביום 8.3.20 ענה המומחה בהאי לישנא:

“כאמור לקראת פטירתו ב-16.8.15 היה המנוח במצב כללי ירוד מאוד הן פיזי והן שכלי על רקע מספר רב של מחלות כרוניות כולל מערכת לב וכלי הדם, מערכת נשימה מערכת עצבים המרכזית, כליות ודרכי השתן ועוד. אומנם, לא צורפה לתיק תעודת פטירה, אך לפי סיכום אשפוז במרכז רפואי יוספטל המנוח נפטר מדום לב ונשימה על רקע COPD (זיהום מפושט)

והלם שגרם לקריסת מערכות כללית. מוזכרים שני מקורות הזיהום המפושט: זיהום בדרכי השתן עם עצירת שתן ושארית גדולה של 1,500 מ”ל וזיהום בעור – צלוליטיס בשוק ימין.

אי לכך לא ניתן לקבוע שהמנוח נפטר כתוצאה ממחלת ריאות אך ללא ספק מחלת הריאות הקשה תרמה את חלקה בהידרדרות מצבו לקראת פטירתו”.

 

5.לאור החלטת המומחה, קבע בית הדין בהחלטתו מיום 22.3.20 כי למומחה תועבר רשימת עובדות מוסכמות והמומחה יחווה דעתו ביחס לסוגיית הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של המנוח למחלקת הריאות בה לקה. לפיכך הועברו למומחה השאלות הבאות:

 

“א.מה היה ליקויו של המנוח בכל הנוגע לריאותיו?

 

ב. האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל? דהיינו יותר סביר לקבוע שתנאי העבודה השפיעו על הופעת הליקוי או החמרתו, לעומת המצב ההפוך שתנאי העבודה לא השפיעו.

 

ג.ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו:

האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו? (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).

 

ד.ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו – האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקויו של התובע? (“השפעה משמעותית” על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה)”.

 

6.ביום 17.5.20 ענה המומחה בזו הלשון:

 

“א.תשובה שלילית. המידע שמוצג באסמכתא הרפואית אינו מאפשר לקבוע את קיומו של קשר סיבתי בסבירות הנדרשת. לא ברור מתי אובחנה המחלה אצל המנוח, על כן לא ברור איך מועד האבחון מסתדר עם פרטי ההיסטוריה התעסוקתית (מהו סדר הדברים על ציר הזמן). מועד פטירתו – 21 שנים לאחר פרישתו מעבודה, וחשיפתו התעסוקתית המועטה (אם בכלל) במהלך לפחות 7 שנים אחרונות של עבודתו מעלים את רף אי הוודאות. יש להוסיף לכך גם קיומו של גורם סיכון עוצמתי ביותר בלתי תלוי בעבודתו – העישון הכבד, אשר, כידוע לבדו מסוגל לגרום למחלה ריאתית מסוג שאובחן אצל המנוח”.

 

7.ביום 17.5.20 קבע בית הדין דיון לשמיעת סיכומי הצדדים בעל פה. ביום 24.6.20 הגישה התובעת בקשה להצגת שאלות הבהרה למומחה, ולאחר תגובת הנתבע אישר בית הדין את הבקשה במלואה כך שלמומחה הוצגו שאלות ההבהרה המבוקשות.

 

ביום 17.11.20 ענה המומחה על השאלות עליהן נשאל, תוך שהוא משנה את מסקנתו עד שלב זה ועונה כך:

 

“תשובה חיובית. כעת לאחר עיון באסמכתא רפואית רלוונטית אני סבור כי יחד עם היסטוריה של העישון בעברו לעבודתו של המנוח הייתה תרומה משמעותית (מעל 20%) להתפתחות המחלה הריאתית”.

 

8.ביום 2.12.20 הציג הנתבע בקשה לפסילת תשובות המומחה היות, והוצג למומחה מידע מטעה וחלקי וגם בהיעדר חומר רפואי רלוונטי. לאחר בחינת טענות הצדדים קבע בית הדין בהחלטתו מיום 27.1.21 את הדברים הבאים:

 

“בהמשך להחלטה מיום 18.8.20, יש להוסיף ולהבהיר, כי מהטבלה שבמסמך הרפואי מיום 14.12.04 עולה כי המנוח החל לעשן בגיל 14, ועישן עד גיל 75, כאשר מגיל 40 עד גיל 75 הפחית במחצית את כמות הסיגריות היומית, מ-40 ל-20”.

 

בהחלטה מיום 7.2.21 בית הדין הותיר את ההחלטה על כנה, לאחר שבחן את התנגדות הנתבע. בהחלטה מיום 7.4.21 דחה בית הדין את בקשת הנתבע להצגת שאלות הבהרה, וקבע אלו מסמכים רפואיים יועברו למומחה.

 

9.ביום 6.5.21 ענה המומחה על השאלה שנשאל וקבע כדלהלן:

 

“למיטב הבנתי אין מבין הרישומים הנ”ל כל מידע שיכול לסתור את מסקנתי בתיק זה, אשר הוצגה בחוות הדעת ובתשובות לשאלות הבהרה רבות חוזרות ונשנות, והיא בעינה עומדת”.

 

עוד באותו היום נקבע מועד לדיון לשמיעת סיכומי הצדדים בעל פה, וביום 10.5.21 הגיש הנתבע “בקשה דחופה למשלוח שאלות הבהרה ודחיית הדיון והגשת סיכומים בכתב”.

 

10.בהחלטה מיום 13.6.21 דחה בית הדין את הבקשה והורה על הגשת סיכומים בכתב.

לפיכך, הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב. לאחר הגשת סיכומי התובע הגיש הנתבע בקשה לשליחת שאלות הבהרה נוספות, בקשה אשר נדחתה בהחלטה מיום 27.10.21.

 

טענות הצדדים

 

11.לטענת התובעת, בעלה המנוח נפטר בטרם עת ממחלת ריאות שנגרמה עקב עבודתו וחשיפתו התעסוקתית לאורך השנים, עת עבד בנמל אילת בין השנים 1956 ועד לפרישתו בשנת 1994.

המומחה קבע כי המנוח נפטר כתוצאה ממחלת הריאות הקשה בה לקה. עוד קבע המומחה ונתן כמה חוות דעת, כאשר שלל תחילה קיומו של קשר סיבתי, אך זאת תוך התבססות על תשתית עובדתית חלקית שהועברה אליו. גם בחוות דעתו מיום 17.5.20 שלל המומחה קיומו של קשר סיבתי, אך ביום 17.11.20 כאשר ענה לשאלות ההבהרה קבע הוא כי קיים קש”ס בנסיבות המקרה דנן, וביום 6.5.21 ענה שוב תוך שהוא חוזר על מסקנתו בדבר קיומו של קשר סיבתי, קרי נותר בעמדתו. לסיכום טענה התובעת, כי על בית הדין לסמוך ידיו על חוות דעתו של המומחה ומסקנותיו ולקבל את התובענה.

 

12.לטענת הנתבע, יש לדחות את התובענה היות ולא הוכח קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המנוח לבין סיבת מותו. יש לקבל את עמדת המומחה טרם ששינה עמדתו, לפיה מחלת הריאות לא קשורה לעבודתו של המנוח. על בית הדין לסטות ממסקנת המומחה, היות וקביעתו התבססה על עובדה לא נכונה והבהרה מטעה ביחס להרגלי העישון של המנוח. בנוסף, בחוות דעתו לא נקבעה מהי מידת ההשפעה של תנאי העבודה על הפטירה. המנוח היה מעשן כבד וסבל ממחלות רבות. השינוי בעמדת המומחה נעשה רק לאחר שהוטעה ביחס להרגלי העישון של המנוח, וסבר כי הפסיק לעשן שנים לפני שצומצמה החשיפה. המומחה לא בחן במלואה את הרשומה הרפואית מיום 14.12.04 והוא נסמך רק על חלקה, תוך שהוא נצמד לעובדות שצוינו בשאלה, שלא עולות בקנה אחד עם הרשומות הרפואיות. מעיון בתשובת המומחה מיום 7.4.21 עולה, כי הוא לא הבין מהי השאלה ומדוע התבקש לעיין במסמכים אליהם הופנה, היות והוא השיב 5 תשובות שונות ביחס לכל מסמך. המומחה לא הבין שעליו להתייחס להרגלי העישון של המנוח. המנוח עישן בשנת 2007 בהיות בן 75, ובמשך שנים ארוכות גם לאחר שהחשיפה בעבודתו צומצמה. לפיכך, יש להעדיף את קביעותיו הראשונות והברורות של המומחה. לא הוכחה “תאונה” לפי תורת המיקרוטראומה. רוב שנות עבודתו התובע עבד בעבודה משרדית, וב-20 השנה האחרונות לעבודתו נחשף לכל היותר שעה עד שעתיים ביום לסוג חומרים שריכוזם לא ברור. הרגלי העישון של המנוח מנתקים את הקשר הסיבתי, וממילא לא הוברר משקל תנאי העבודה על מותו, כאשר המומחה קבע (ביום 25.2.20) כי מחלת הריאות איננה הסיבה שגרמה לפטירה אלא תרמה לפטירתו יחד עם גורמים נוספים.

לסיכום, טען הנתבע כי יש לדחות את התובענה.

 

דיון והכרעה

 

13.לאחר עיון בטענות הצדדים, בחוות דעתו של המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, הגענו למסקנה כי דין התובענה להתקבל, וזאת בהסתמך על תשובות המומחה, ונפרט.

 

14.בפסיקה ובספרות המשפטית נקבע לא אחת המשקל שיש ליתן לחוות דעתו של מומחה מטעם בית הדין, וזאת בהאי לישנא:

“בתי הדין לעבודה מייחסים בד”כ משקל רב לחוות דעת המומחה מטעם בית הדין, זאת

מטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם ביה”ד גדולה יותר ומובטחת במידה

מירבית”.

 

ראו:

עב”ל (ארצי) 411/97 בוטרוס – המוסד לביטוח לאומי (2.11.99, פיסקה 4 לפסה”ד).

סטיב אדלר, ‘מומחים יועצים רפואיים בביה”ד לעבודה’, המשפט ב’ (התשנ”ה) 199, 212.

יצחק לובוצקי, ‘סדר הדין במשפט העבודה’, מהדורת 2016, פרק 12 עמ’ 63.

 

כמו כן, הלכה פסוקה היא כי בשאלות רפואיות “יסמוך ביה”ד את ידיו על חוות דעת מומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן”.

 

ראו:

דב”ע (ארצי) נה/ 79-0 סעדה – המוסד לביטוח לאומי (29.3.95, פיסקה 13 לפסק הדין).

 

ועוד פסק בית הדין הארצי בהאי לישנא:

“ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה”.

 

ראו:

עב”ל (ארצי) 1035/04 ביקל- המוסד לביטוח לאומי (6.6.2005, פסקה 5 (ו) לפסה”ד).

 

15.במקרה דנן ישנן נסיבות יוצאות דופן, ולפיהן שינה המומחה את מסקנתו, ומצא קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המנוח למחלה בה לקה ושכתוצאה ממנה נפטר. יצוין, כי לאורך כל הדרך המומחה ענה על שנשאל באופן מפורט וענייני; וכאשר סבר כי אין מספיק אסמכתאות רפואיות ונתוני ניטור סביבתיים, ציין זאת ברחל בתך הקטנה, תוך שהוא קובע כי המידע הקיים בתיק אינו מאפשר לקבוע קיומו של קשר סיבתי. יצוין, כי למרות קביעה זו המומחה ערך דיון במסגרתו טען שהמנוח סבל ממחלת ריאות חסימתית בדרגת חומרה קשה.

בחוות דעתו מיום 8.3.20 ציין המומחה, כי אומנם לא ניתן לקבוע שהמנוח נפטר כתוצאה ממחלת הריאות, אך המחלה תרמה את חלקה בהידרדרות מצבו לקראת פטירתו.

גם בחוות דעתו השלישית מיום 17.5.20 חזר המומחה על קביעתו, כי לא ניתן לקבוע קיומו של קשר סיבתי בסבירות הנדרשת וכי יש בנתונים ובנסיבות כדי להעלות את “רף אי הוודאות”.

בתשובתו מיום 17.11.20 התייחס המומחה למסמכים רפואיים אליהם נדרש, תוך שהוא קובע כי המנוח סבל ממחלה ריאתית מתקדמת, שהובילה בסופו של דבר לאי ספיקה נשימתית על רקע הרס הדרגתי של הרקמה הריאתית. המומחה הוסיף כי אין במסמכים הרפואיים אליהם הופנה כדי ללמד על תרומה משמעותית לסבירות הקשר הסיבתי במקרה דנן; אך בהמשך תשובותיו שינה מסקנתו, וקבע כי מעיון ברישום הרפואי מיום 14.12.04 ומיום 7.5.09 בנושא מועד הפסקת העישון, סבור הוא כי לתנאי עבודתו של המנוח יחד עם היסטורית העישון שלו הייתה תרומה משמעותית להתפתחות המחלה הריאתית.

גם בתשובותיו לשאלות ההבהרה (מיום 6.5.21), עת הופנה ל-5 מסמכים שונים ונתבקש לענות האם יש בהם כדי לשנות מסקנתו, ענה הוא בשלילה, תוך שהוא מתייחס לכל מסמך בנפרד, ונותר איתן בדעתו הן לעניין שאלת קיומו של הקשר הסיבתי והן לסיבת פטירתו של המנוח, כמו גם ביחס להיקף העישון ולתקופתו. המומחה לקח בחשבון כי המנוח היה מעשן כבד, ואף ציין זאת, תוך שהוא התייחס למסמכים וקבע כי ניתן ללמוד מהם שהמנוח הפסיק לעשן בערך בשנים 1977 – 1972.

 

16.מכל האמור לעיל עולה, כי המומחה ענה על כל השאלות עליהן נשאל במספר סבבים, תוך שהוא מתייחס למסמכים שהועברו לעיונו בצורה בהירה ועניינית. המומחה אומנם שינה מסקנתו, אך נתן הסבר ברור לכך, וזאת בהסתמך על הרישומים הרפואיים שהוצגו לו. המומחה התייחס לכלל המחלות מהן סבל המנוח, תוך שהוא מציין כי למחלת הריאות תרומה משמעותית לפטירתו וכי הגורמים לאותה מחלת ריאות הינם תנאי עבודתו של המנוח. המומחה ציין גם את היותו של המנוח מעשן כבד, אך קבע כי לתנאי עבודתו תרומה משמעותית להתפתחות המחלה הריאתית, תוך שהוא מוסיף וקובע באופן חד משמעי שאין ברישומים שהועברו לעיונו כדי לסתור מסקנתו בדבר קיומו של קשר סיבתי.

בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם יצוין, כי הרישום במסמך הרפואי של קופת חולים לפיה המנוח היה מעשן כבד הינו רישום קבוע המצוין יחד עם מחלות נוספות כרוניות וקבועות של המנוח לאורך השנים; אך אין בו כדי להשליך על מועד הפסקת העישון. דווקא מעיון במסמכים הרפואיים משנת 2015 עת התאשפז המנוח בבית החולים, עולה כי לא צוין בהם כי עישן, וזאת בשים לב כי תוארו מצבו הרפואי, נסיבות התנהלותו היום יומית ונתוניו האישיים לרבות הסוציאליים. בנוסף, קיים רישום משנת 5/09 שם צוין כי המנוח הפסיק לעשן לפני 32 שנה.

 

אחרית דבר

 

17.דין התובענה להתקבל.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכר טרחת עו”ד בסך 6,000 ₪ תוך 30 ימים מהיום.

 

18.זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

 

 

ניתן היום, כ”ה שבט תשפ”ב, (27 ינואר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

 

 

תמונה 3 Picture 1
מר דן ברקאי

נציג ציבור מעסיקים

יוסף יוספי

שופט

https://www.psakdin.co.il/Court/%D7%91-%D7%9C-49026-11-17_9

Views: 28

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *