לפנינו עוד פסק דין מבית היוצר של הנבלה נפתלי שילה.  מדובר בצוואה.  השאלה המשפטית היא האם אחרי גישור ניתן לדרוש בבית משפט צווים לגילוי מסמכים מהגישור, ומסמכים שבין צד אחד לעורך הדין שלו (או שלה) בקשר לגישור.  זאת כאשר יש מחלוקת מה בכלל קרה בגישור ומה הוסכם בו.

המגשרת טליה קופלמן פרדו מעופפת ומתוסבכת

המגשרת המעופפת היא השופטת משפחה בדימוס טליה קופלמן פרדו, ונראה שעשתה פה בלגן טוטלי, ורק סיבכה את הצדדים בגישור רשלני שרק גרם לריבוי תביעות כי היא מגשרת רשלנית.

מנפתלי שילה אי אפשר להבין מי הטוב ומי הרע

אבל טרם שנצלול לעובי הקורה אנו רוצים לדעת מי הצד הטוב ומי הצד הרע, ואת כל המידע הזה השופט נפתלי שילה מסנן ומסתיר מאיתנו.  סיפור המעשה דל בפרטים.

מדובר בזקנה בת 92 עם קשיי שמיעה שבעלה (השני) נפטר. אין לה ילדים ממנו.  הצוואה נחתמה חודשיים לפני מותו של המנוח.  למנוח היו 2 ילדים מגרושתו אשתו הראשונה.

הילדים האלה תובעים את האלמנה שהיא השפיעה על בעלה להשאיר את הרכוש לה, ולא להם.  הילדים מיוצגים ע”י ערן פלס, ראש מחלקת ליטיגציה במשרד פלס מוזר שרמן.

תמיד כשכתוב “ילדי האישה הראשונה” – אלה ילדים זוועתיים לאבא הגרוש

מהסיפור הזה כשצצים ילדי האישה הראשונה, כמעט תמיד אלה ילדים רעים שהוסתו ע”י האישה הראשונה, שלא היה בקשר, והם צצים תמיד כשהם מריחים כסף.

פתאום הם טוענים שהם מנושלים, ושלא עולה על הדת שהאבא לא ישאיר משהו בצוואה ליוצאי חלציו.

אלא שנראה שהאבא המנוח במודע נישל את 2 הילדים האלה, כי הם היו רעים אליו, כי הם תמכו בזונה הראשונה שהציקה לו, מיררה את חייו וניכרה אותו מהילדים האלה.

האלמנה יוצגה ע”י עורכי דין חלשים ולא מוצלחים, נתאי נדר ועו”ד גברא שהלכו לגישור אצל טליה קופלמן פרדו, התקפלו והסכימו לשלם משהו לילדים הסחטניים, אבל לא ברור מה וכמה.

מה שברור הוא שהזקנה האלמנה בת ה 92 לא חתמה.  האלמנה הגישה תביעת רשלנות נגד נתאי נדר ועו”ד גברא ולקחה עורכי דין חדשים.

איזה קשקוש זה תביעה לאכיפת הסכם גישור לא חתום???

הילדים הגישו תביעה לאכיפת הסכם הגישור, ובתביעה זו הם דורשים גילוי מסמכים של ההתכתבויות בין האלמנה ובאי כוחה שדפקו אותה.

השופטת ורד שביט פינקלשטיין פסקה לטובת האלמנה שבגלל הגישור הכל חסוי, למעט המסמך הסופי, אם הגיעו להסכמות סופיות.  גם נפתלי שילה תמך בעמדה זו.

ואנו שואלים למה בכלל מתקיים הליך לאכיפת הסכם גישור?  איך בכלל יכולה להיות מחלוקת אם היא הסכימה או לא הסכימה?  צריך להיות הסכם סופי ואו שהוא חתום על ידה, או שהוא לא חתום.  אם היא לא חתמה אז איך אפשר לאכוף עליה “הסכם גישור”?

ערן פלס רוצה לאכוף הסכם גישור בו הוא נקבע “מנהל עיזבון”

רק בפי חצי מסביר נפתלי שילה מה רוצה ערן פלס מבית המשפט.  לטענתו של ערן פלס, הזקנה אישרה את על ה”מיתווה” שכלל מינוי של עורכי הדין של שני הצדדים כמנהלי עיזבון.  כלומר אותו ואת עו”ד נתאי נדר.

לדבריו של ערן פלס הזקנה שנעה על זה ואמרה שמנהלי העיזבון יסחטו אותה עם אחוזי ניהול גבוהים ולכן אין לה ענין והיא לא רוצה.

מהדברים האלה משתמע שגם ערן פלס שרוצה לאכוף הסכם גישור, בעצם מודה שהזקנה לא אישרה את ההסכם, אז מה יש פה לאכוף????

ולסיום, לא ברור מדוע התיק שזו הופנו הצדדים לגישור לא הופעל מחדש ומדוע לא נקבע התיק המקורי של אישור הצוואה להוכחות?

והכל זה בגלל הכתיבה המעוותת של נפתלי שילה.  אנחנו לא מאמינים לאף מילה שהוא כותב.

להלן פסק הדין:

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 25.12.22 (כב’ השופטת ורד שביט פינקלשטיין) שדחה את בקשת המבקשים לגילוי מסמכים שהוגשה במסגרת תובענה לאכיפת הסכם שהתגבש לטענת המבקשים בתום הליך גישור.  

א.         רקע עובדתי

1. המנוח, ש’ ס’ ז”ל נפטר ביום 13.5.21 (להלן: המנוח).

2. המבקשים הם ילדיו היחידים של המנוח מנישואיו הראשונים (להלן: המבקשים). המשיבה היא אלמנתו של המנוח (להלן: המשיבה). נישואי המנוח והמשיבה היו נישואים שניים של שניהם. למשיבה בת מנישואיה הראשונים (להלן גם: מ’). למנוח ולמשיבה אין ילדים משותפים.

3. ביום 30.5.21 הגישה המשיבה בקשה לקיום צוואת המנוח מיום 30.3.21 (להלן: הצוואה). ביום 13.6.21 הגישו המבקשים התנגדות לקיום הצוואה.

4. על מנת לנסות לייתר את ניהול ההליכים הנ”ל, הסכימו הצדדים לפנות לגישור בפני כב’ השופטת בדימוס טליה קופלמן-פרדו (להלן: הגישור או: המגשרת).

5. ביום 25.7.21 התקיימה ישיבת גישור. בישיבת הגישור נכחו המבקשים וב”כ והמשיבה בליווי מ’ ועורכי דינה הקודמים, עו”ד נדר ועו”ד גברא (להלן: ב”כ הקודמים). במהלך ישיבת הגישור, חתמו ב”כ המבקשים וב”כ הקודמים על מסמך בכתב ידה של המגשרת, במסגרתו הוסכם לכאורה על בטלות הצוואה ועל שיעור חלוקת העיזבון בין הצדדים (להלן: המסמך). לאחר הגישור, באי כוח הצדדים ניהלו מו”מ לצורך הכנת הסכם מפורט ולטענת המבקשים, הוחלפו טיוטות שהסדירו את אופן מימוש העיזבון וקביעת מנהלי העיזבון.

6. המשיבה פיטרה את ב”כ הקודמים וביום 10.8.21 שלח ב”כ הנוכחי של המשיבה מכתב לב”כ המבקשים ולמגשרת, במסגרתו ציין שמרשתו “מתנגדת לתוצאות הגישור (שלא הובאו לידיעתה) ואינה מסכימה, עם כל הכבוד, לביטול הצוואה…“. עוד נאמר, שהמשיבה הסכימה לחלוקת האחוזים בעיזבון כמצוין במסמך רק ביחס לבית ולא כפי שנכתב במסמך. ב”כ המשיבה ביקש שהתיק יושב לביהמ”ש להמשך ניהול ההליך תוך שצוין שהמשיבה “בת כ-92 שנים וסובלת מלקות שמיעה חמורה” והיא כלל לא חתומה על המסמך.

7. ביום 23.11.21 הגישו המבקשים תביעה לאכיפת המסמך, היות שלטענתם מדובר בהסכם מחייב שנחתם אצל המגשרת (להלן: התביעה).

8. לכתב ההגנה שהגישה המשיבה שבמסגרתו היא עתרה לדחיית התביעה, היא צירפה התכתבויות שונות שלה עם מ’ ועם ב”כ הקודמים וטענה שאלו מעידות שהיא לא הבינה ולא ידעה על המסמך והיא אף לא היתה מודעת להסכמת ב”כ הקודמים לבטל את צוואת המנוח.

9. ביום 3.5.22 הגישו המבקשים “בקשה למתן צו לגילוי מסמכים ספציפיים – תכתובות וכתבי בי-דין בין המשיבה לב”כ (לשעבר)” (להלן: הבקשה). במסגרת הבקשה, עתרו המבקשים לחשוף תכתובות וואטסאפ ודוא”ל שהוחלפו בין המשיבה ובתה מ’ לבין באי כוחה הקודמים מיום הגישור (25.7.21) ועד ליום 11.8.21. לטענת המבקשים, משחשפה המשיבה בכתב ההגנה הודעות שהוחלפו עם ב”כ הקודמים, הרי שהיא ויתרה על החיסיון של דברים שהחליפה עם ב”כ הקודמים ויש מקום לחשוף את כלל ההתכתבויות שהתנהלו בין המשיבה לב”כ הקודמים. בנוסף, עתרו המבקשים לקבלת כתבי בית דין מהליכים משפטיים המתנהלים בין המשיבה לב”כ הקודמים שהגישו נגדה תביעה לתשלום שכר טרחה, על מנת ללמוד ממסמכים אלה על ידיעתה, הבנתה והסכמתה של המשיבה למסמך.

10. המשיבה התנגדה לבקשה לגילוי מסמכים וטענה שהם חסויים הן מחמת שהוחלפו בגישור והן מאחר שחל עליהם חסיון עו”ד-לקוח.

11. ביום 25.12.22 דחה ביהמ”ש קמא את הבקשה (להלן: ההחלטה).

12. המבקשים לא השלימו עם ההחלטה והגישו את בקשת רשות הערעור שלפניי.

ב.         תמצית ההחלטה

1. חילופי דברים בין עו”ד ללקוחו הינם חסויים ולא ניתן לגלותם בהליך משפטי אלא במקרים חריגים ומסוימים או אם ויתר הלקוח על חסינותם. אין חולק שתכתובות דוא”ל והודעות וואטסאפ בין עו”ד לבין המשיבה נכנסים בגדר חיסיון עו”ד-לקוח ולכן לא ניתן להציגם בהליך המשפטי אלא אם הלקוחה ויתרה על החיסיון.

2. המשיבה הציגה הודעות וואסטאפ בינה לבין ב”כ הקודמים והודעות שנשלחו מאת בתה מ’, בעזרתם ביקשה להוכיח את טענתה שהיא לא הסכימה לחתום על המסמך. בהתאם לפסיקה, אם הלקוח חושף חלק מהמגעים והמסמכים שהוחלפו בינו לבין עורך דינו, אין הוא יכול לטעון שכל יתר ההתכתבויות חסויות.

3. עם זאת, בענייננו מדובר בתכתובות שנערכו בין המשיבה לבין בא כוחה שהתנהלו במסגרת הליך גישור בנושא שנדון כיום בביהמ”ש לאחר שהגישור הסתיים ולכן הם חסויים.

4. לחיסיון במסגרת הליכי גישור יש מעמד מיוחד. חשיפת תכתובות שהוחלפו בין המשיבה לבין בא כוחה הקודם במלואן במסגרת הליך גישור, חותרת תחת מהותו של הליך הגישור. ככל שהצדדים לגישור מבקשים לוותר על חיסיון זה, נדרשת הסכמתם המפורשת באופן חד משמעי וברור.

5. אין בעצם חשיפת הודעת וואטסאפ אחת בין המשיבה לבא כוחה הקודם כדי לפתוח פתח לחשיפת כלל התכתובות שהוחלפו בין המשיבה לב”כ הקודם במסגרת הליך הגישור. הדבר יביא לחשיפת תכנים מתוך הליך הגישור שהינו חסוי. יש צורך בהסכמה מפורשת של המשיבה לעשות כן ביחס לכלל התכתובות, וזאת לא ניתנה.

6. לא ניתן לחשוף את התכתובות הנוגעות להליך הגישור שהוחלפו בין המשיבה לבין עורך דינה הקודם ודין הבקשה להידחות. מנגד, המשיבה עצמה לא תוכל לעשות שימוש בתכתובות חלקיות שהוגשו בינה לבין עורך דינה הקודם בהליך הנדון בביהמ”ש, אלא אם תקבל הסכמה מפורשת של כל הצדדים לחשיפת כלל תכני הגישור באופן גורף.

7. יש לדחות אף את הבקשה לחשיפת התכתובות בין בתה של המשיבה לבין ב”כ הקודם של המשיבה או עם המשיבה. הן הבת והן ב”כ הקודם אינם צד להליך המשפטי דנן. לא צורפה עמדתם וכלל לא ברור מכוח מה מבוקש לגלות תכנים של הודעות וואטסאפ פרטיות של שני אנשים שאינם צד להליכים המשפטיים.

8. גם הבקשה לחשיפת כתבי בית דין שהוגשו בהליך אזרחי אחר בין המשיבה לבין עורך דינה הקודם – דינה להידחות. ב”כ הקודם של המשיבה אינו צד להליך, חשיפת כתבי בית דין בעניינים אישיים שלו ושל המשיבה מהווים פגיעה בפרטיותו וזאת מבלי שניתנה לו אפשרות להשמיע עמדתו. בנוסף, לא ברור כיצד המסמכים המבוקשים יסייעו בהכרעה בתיק זה ולא הוכחה הרלוונטיות שלהם להליך דנן.

ג.          תמצית טענות המבקשים

1. שגה ביהמ”ש קמא שלא אישר את גילוי כתבי הטענות בהליכים שבין המשיבה לב”כ הקודם, שכן מדובר במסמכים פומביים ואין כל מניעה לחושפם. המסמכים רלוונטיים ביותר לבירור המחלוקת בין הצדדים.

2. ההליך בין המשיבה לבין ב”כ הקודמים עניינו בדרישת עורכי דינה הקודמים לקבלת שכר טרחתם בעקבות סיום הגישור וחתימת הסכם מחייב וכן תביעה שכנגד שהגישה המשיבה בטענה שב”כ הקודמים שיתפו פעולה עם ב”כ המבקשים מבלי להסביר וליידע אותה. לאור עקרון הפומביות של כתבי טענות וגישת הגילוי המורחבת, לא יעלה על הדעת שמסמכים אלו יחשפו לכולי עלמא מלבד למבקשים. כמו כן, מסמכים אלו רלוונטיים ביותר לבירור המחלוקת נשוא התביעה ולתוצאת התיק דנן ישנה השפעה ישירה על ההליכים בין המשיבה לב”כ הקודמים (זאת גם הסיבה שההליכים בין המשיבה לב”כ הקודמים הופסקו עד למתן פס”ד בתיק דנן).

3. בכתבי בית הדין בהליך שבין המשיבה לב”כ הקודמים טענו הצדדים טענות עובדתיות בנוגע לנסיבות והאירועים שאירעו לאחר סיום הגישור והחתימה על המסמך. חשיפתם תשפוך אור על ההליך דנן ותפריך את טענות המשיבה לפיהן היא לא הבינה ולא היתה מודעת להסכם שנחתם. המסמכים יסייעו למבקשים בהוכחת תביעתם לאכיפת ההסכם.

4. המגשרת טענה במכתב מיום 10.8.21 שנשלח לב”כ המשיבה, כי הליך הגישור הסתיים והמשיבה שמעה, הבינה והסכימה לדברים שסוכמו והוסכמו.

5. לאחר סיום הגישור, הוחלפו בין הצדדים טיוטות של הסכם כולל ברוח טובה ובהסכמה מלאה לכל סעיפי הטיוטות וההסתייגות היחידה של המשיבה הייתה בנושא מינוי באי כוח הצדדים למנהלי עיזבון וזאת מטעמים כלכליים.

6. שגה ביהמ”ש קמא שסבר שבקשת המבקשים היא לגלות מסמכים מתחילת הגישור, בעוד המבקשים עתרו לקבלת החומרים ממועד סיום הגישור (25.7.21 בשעה 12:07) ואילך בלבד. לכל הפחות, היה על ביהמ”ש קמא לאשר גילוי המסמכים מסיום הגישור ועד ליום 11.8.21. המבקשים עותרים לקבלת המסמכים מסיום הליך הגישור, שאינם חוסים כלל תחת הליך הגישור.

7. המשיבה חשפה באופן חלקי ומגמתי התכתבויות שלה ושל בתה עם ב”כ הקודמים וזאת על מנת להוכיח שלא הייתה מודעת להסכמות שנקבעו במסמך וב”כ הקודמים חתמו על הסכם הגישור ללא ידיעתה והסכמתה. פסיקת בית המשפט העליון קבעה שחשיפה סלקטיבית מהווה ויתור של החיסיון על ידי בעליו. המסמכים המבוקשים אינם חוסים תחת חיסיון, שכן המשיבה ויתרה על החיסיון בכך שחשפה סלקטיבית את ההתכתבויות בינה לבין ב”כ הקודמים.

8. שגה ביהמ”ש קמא שקבע שניתן להשיב לאחור את הוויתור על החיסיון בכך שהמשיבה לא תוכל להסתמך בעצמה על ההתכתבויות שצירפה לכתב הגנתה, שכן מרגע שחשפה המשיבה את ההתכתבויות, היא עצמה “וויתרה על החיסיון, בטל החיסיון, אין עוד חיסיון ולא ניתן להשיבו”. המשיבה חשפה את ההתכתבויות בכוונה תחילה כדי ליצור רושם מוטעה על ביהמ”ש ולא יתכן שיצא חוטא נשכר.

9. משביהמ”ש קמא כבר נחשף ל”שברי” ההתכתבויות המגמתיות שהציגה המשיבה, יש צורך ל’השוות כוחות’ בכדי להשיב את השוויון הדיוני על כנו ועל מנת למנוע עוול ועיוות דין חמור. התכתובות אותן חשפה המשיבה – ובכך ויתרה על חסיונם ככל שהיה כזה – נוצרו לאחר שנחתם המסמך שמהווה הסכם סופי והסתיים הליך הגישור. לכן, הן אינן חוסות תחת “הליך גישור”. מסמכים אלו רלוונטיים ויש בהם כדי לסייע לבירור התובענה ולעשיית צדק. בנוסף, ככל שאין רלוונטיות למסמכים המבוקשים, לא ברור מדוע המשיבה מתנגדת כל כך לגילויים.

10. שגה ביהמ”ש קמא שקבע שישנו חיסיון על הליך הגישור. סעיף 76ג’ (ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ”ד-1984 קובע אי קבילות ביחס לדברים שנמסרו בהליך הגישור (לא לאחריו), ובכל מקרה לא חיסיון. כמו כן, הפסיקה הכירה בכך שחובת הגילוי מתפרסת גם על מסמכים שלא יהיו קבילים בהליך עצמו ולכן אין משמעות לשאלת הקבילות של המסמכים המבוקשים.

11. לביהמ”ש שיקול דעת בהסרת החיסיון היחסי ויש לבחון את העניין מול שיקולים כגון חקר האמת, שוויון דיוני, תום לב, משחק בקלפים פתוחים ועשיית צדק. המשיבה נהגה בחוסר תום לב המצדיק דחיה של טענת החיסיון על הליך הגישור. על מנת להוכיח שהמסמך שנחתם הוא הסכם מחייב שיש לאוכפו, יש חשיבות למסמכים ותכתובות שהוחלפו לאחר יום הגישור.

12. כתבי הטענות בין המשיבה לבין ב”כ הקודמים אינם חסויים ונוגעים במישרין לנסיבות החתימה על המסמך והם מהווים ראיות רלוונטיות למבקשים. הפסיקה קבעה שאין צורך להוכיח בוודאות את רלוונטיות המסמכים ודי ביסוד סביר להניח שלמסמכים עשויה להיות רלוונטיות.

ד.         תמצית טענות המשיבה

1. יש לדחות את הבקשה. המשיבה הייתה נשואה למנוח למעלה מ-50 שנים טרם פטירתו. במהלך הגישור, המשיבה – שהיא בת 94 ולקוית שמיעה – הייתה ללא מכשירי השמיעה ובתה מ’ הייתה מחוץ לחדר בו התקיים הגישור.

2. הליך הגישור לא הסתיים ביום 25.7.21. המשיבה כלל לא היתה מודעת למה שכתבה המגשרת במסמך, המסמך לא נמסר לה ונודע לה על כך בדיעבד לאחר שנשלחה טיוטת ההסכם להערותיה ביום 4.8.21. החלפת הטיוטות בין ב”כ הצדדים למעלה משבועיים מיום ישיבת הגישור מעידה כאלף עדים שאין הסכם מחייב.

3. המשיבה לא הייתה פעילה כלל בהליך הגישור ולכן גם לא הוחתמה על דבר ביום הגישור. בתה הייתה מחוץ לחדר הגישור ולא הייתה מודעת לתוכן הדברים שנאמרו בו. מדובר היה בתקופת קורונה וכל הצדדים היו עטויי מסיכות ולמשיבה הסובלת מלקות שמיעה, לא היה סיכוי גם לראות תנועות שפתיים.

4. בהתאם לתקנות בתי המשפט (גישור), תשנ”ג-1993 (להלן: תקנות הגישור) בעל דין רשאי להפסיק את הליך הגישור בכל עת ולבקש את חידוש ההליכים, כפי שנעשה על ידי המשיבה במכתבו של בא כוחה מיום 10.8.21. המשיבה לא חתמה על הסכם גישור ולכן המסמך לא מחייב אותה. בהתאם לתקנות הגישור, רק התוצר הסופי של הליך הגישור יכול להיות מועבר לביהמ”ש וכל השאר חסוי.

5. המבקשים הציגו לביהמ”ש מסמכי גישור ומסמכים שנכתב עליהם באופן מפורש שאינם להצגה בפני ביהמ”ש. המסמכים מהליך הגישור אינם קבילים ואין מקום לחשיפתם. אין כל רלוונטיות לגילוי והצגת מסמכים לתקופה שלאחר הגישור, שכן המבקשים אינם צד להליכים שבין המשיבה לבאי כוחה הקודמים ואין בהם להוכיח את טענותיהם המתייחסות לנעשה בהליך הגישור בלבד.

6. בקשת המבקשים לגילוי מסמכים הוגשה בחוסר ניקיון כפיים, תוך חשיפת מסמכי הגישור שהוחלפו במהלך הגישור והינם חסויים ובמיוחד שעה שאין ויתור על החיסיון. המשיבה אינה מוותרת על החיסיון של המסמכים שהוצגו על ידי המבקשים.

7. כמו כן, הבקשה לגילוי מסמכים שהוחלפו בין המשיבה לב”כ הקודמים חוסה תחת חיסיון מוחלט של עו”ד-לקוח ואינם מעניינם של המבקשים. המבקשים לא הראו כל רלוונטיות למסמכים שגילויים מתבקש לתביעתם ומדובר “במסע דיג”. קיים חיסיון מוחלט בין עו”ד ללקוח ומדובר בדרישה חריגה שאין לה כל בסיס. חיסיון עו”ד-לקוח הינו מוחלט והוא חל גם על עניינים שהוחלפו לאחר ישיבת הגישור.

ה.         דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה לבקשה ובתגובת המבקשים לתשובה, אני סבור שדין הבקשה להידחות מהנימוקים שיפורטו להלן.

2. בהתאם לסעיף 52 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ”ד-1984, אין ערכאת הערעור תתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית, למעט במקרים שבהם הימנעות מהתערבות בשלב מוקדם יותר עלולה להסב נזק בלתי הפיך למי מהצדדים או להביא לניהולו של הליך מיותר או בדרך שגויה (רע”א 5715/21 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע”מ (בפירוק) נ’ מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון (18.10.21); רע”א 872/20 עיריית נהריה נ’ ג.א. מהנדסי הצפון בע”מ (4.2.20)).

כמו כן, החלטות בעניין גילוי מסמכים מסורות לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור לא תיטה להתערב בהן. כפי שנקבע ברע”א 3031/20 שופרסל בע”מ נ’ אמן סנפיר בע”מ (28.6.20):

‏‏”מושכלות יסוד הן כי החלטות העוסקות בסדרי דין ובאופן ניהול ההליך המשפטי מצויות בגדר הפררוגטיבה הדיונית של הערכאה המבררת, ולמעט במקרים חריגים תימנע ערכאת הערעור מלהתערב בהן. הלכה זו חלה ביתר שאת ביחס להחלטות שעניינן גילוי ועיון במסמכים, אשר בהן תתערב ערכאת הערעור אך במקרים בהם ההחלטה איננה מתקבלת על הדעת או מתעלמת מנסיבות שהיה מקום להתחשב בהן…“.

ברע”א 701/12 פלוני נ’ פלוני (19.2.12)‏‏ נקבע כי:

“הלכה היא כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בעניינים הנוגעים לסדרי דין ולניהול הדיון, לרבות בכל הנוגע להחלטות שעניינן גילוי מסמכים. על כן נוטה ערכאת הערעור שלא להתערב בהחלטות ממין זה אלא במקרים בהם מדובר בהחלטה העומדת בניגוד לדין או שיש בה כדי לגרום עיוות דין לאחד הצדדים… ברוח זו וככל שהדבר נוגע להחלטות בעניין גילוי מסמכים, נקבע לא אחת כי ערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית אלא אם כן ההחלטה אינה מתקבלת על הדעת או מתעלמת מנסיבות שהיה מקום להתחשב בהן“.

לא מצאתי כי מקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור.

3. חיסיון עו”ד-לקוח הינו חיסיון מוחלט, למעט בהתקיים חריגים מסוימים או אם ויתר הלקוח על החיסיון. הלקוח הוא המחזיק בחיסיון, כמי שהחיסיון נוצר לטובתו והוא הרשאי לוותר עליו (יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי (תשפ”א-2021) עמ’ 478 להלן: חסיונות ואינטרסים).

בהתאם לפסיקה, בהצגתה חלקי התכתבויות בינה לבין באי כוחה הקודמים, ויתרה לכאורה המשיבה על חיסיון עו”ד-לקוח, שהרי לא תיתכן חשיפה סלקטיבית של המסמכים, “של גילוי טפח וכיסוי טפחיים… הברירה בידי הלקוח אם לשמור על החיסיון או לוותר עליו, אך לא ניתן לוותר על החיסיון לחצאים ולרביעים” (חסיונות ואינטרסים, עמ’ 479; רע”פ 761/12 מדינת ישראל נ’ מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע”מ (29.11.12) פסקה 4 לפס”ד של כב’ השופט עמית).

אולם, בצדק קבע ביהמ”ש קמא כי אף אם המשיבה, בצירופה התכתבויות עם עורכי דינה הקודמים, ויתרה הלכה למעשה על החיסיון עו”ד-לקוח ביניהם, הרי שאין להתיר את הגילוי בשל קיומו של חיסיון החל על הליכי הגישור.

4. המונח “הסדר גישור” בתקנות בגישור מוגדר כ: “הסכם בין בעלי הדין על יישוב סכסוך שביניהם, שהושג בסיומו של הליך גישור“.

בתקנה 9 (ב) לתקנות הגישור נקבע כי אם נחתם הסכם גישור “יודיע על כך המגשר לבית המשפט בהקדם האפשרי“.   

בתוספת לתקנון שבו פורט ההסכם המצוי בין בעלי הדין והמגשר, נקבע בסעיף 2א כי: “בעלי הדין מתחייבים לא למסור לבית המשפט דברים שנאמרו בהליך הגישור ולא להציג מסמכים בכל ענין שהועלה, במישרין או בעקיפין בהליך הגישור“. הוראה זו נקבעה בעקבות סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ”ד – 1984 הקובע כי: “דברים שנמסרו בהליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי“.

5. כאמור, המבקשים עותרים בתביעה, לאכיפת המסמך שנכתב בכתב ידה של המגשרת בישיבת הגישור מיום 25.7.21 ושנחתם ע”י ב”כ המבקשים וב”כ הקודמים. לטענתם, מדובר בהסדר גישור מחייב וכל שנותר היה לסכם בהסכם הנוסף עליו התנהל מו”מ ותכתובות בין הצדדים לאחר ישיבת הגישור, הוא את אופן הוצאת ההסכמות שבמסמך מהכוח אל הפועל. מנגד טוענת המשיבה, שהגישור כלל לא הסתיים ביום 25.7.21 והוא בא לסיומו רק עם הודעתו של ב”כ הנוכחי על דרישתה להפסיק את הליכי הגישור ולחדש את ההליך המשפטי כמפורט במכתב שנשלח לצדדים ולמגשרת ביום 10.8.21. משמע, קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים שיש לברר באמצעות שמיעת ראיות, האם הגישור הסתיים ביום 25.7.21 עם החתימה על המסמך כטענת המבקשים או האם נכונה טענת המשיבה, שהגישור טרם הגיע לסיומו במועד זה והוא הסתיים רק ביום 10.8.21 ולכן אין מקום ליתן תוקף מחייב למסמך.

6. בטרם תוכרע השאלה מתי הסתיים הגישור – שאלה הטעונה בירור עובדתי מעמיק והיא נמצאת בלב ליבה של התביעה – לא ניתן לחשוף מידע, מסמכים והתכתבויות שנערכו במה שעשוי להיות חלק מהליך הגישור. מאחר שקיים ספק בדבר ולא נקבע עדיין האם המסמך מהווה הסדר גישור או שהוא מהווה חלק ממסמכי הגישור שטרם הסתיים, בצדק דחה ביהמ”ש קמא את הבקשה לחשוף את ההתכתבויות שבין עורכי הדין הקודמים למשיבה שכן יתכן שמדובר בדברים שנמסרו בהליך הגישור שהינם חסויים. לכן, בטרם שניתן ליתן החלטה בדבר גילוי מסמכים מהתקופה שלאחר יום 25.7.21 בשעה 12:07, יש לקבוע שאכן הגישור הסתיים כטענת המבקשים. כל עוד אין הכרעה בשאלה זו, אין מקום להורות על מתן צו לגילוי מסמכים שייתכן שהם מהווים חלק מהליך הגישור.

7. ברע”א 86/23 בלו מרבל בע”מ נ’ רום גבס חיפוי וקירוי (1997) בע”מ (13.2.23) פסקה 10 (להלן: בלו מרבל) עמד כב’ השופט גרוסקופף על ההבחנה שבין אי קבילות, סודיות וחיסיון והוא ציין כי:

“כידוע, סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט קובע כלל של אי-קבילות כלפי כל צדדי הגישור: “דברים אשר נמסרו במסגרת הליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי”. לצד זאת, תקנות 5(ד)-(ו) לתקנות בתי המשפט (גישור), התשנ”ג-1993 (להלן: תקנות הגישור) קובעות הוראות סודיות החלות על המגשר באופן קונקרטי, כאשר תקנה 5(ה) קובעת כדלהלן: “המגשר לא יגלה כל מידע שנמסר לו במהלך הגישור למי שאינו צד לגישור”. מעבר להוראות הסודיות ואי-הקבילות כאמור, ואף על פי שלא עוגן בחוק חיסיון להליכי גישור, הפסיקה הכירה בחיסיון יחסי של הליכי גישור בתובענה שהועברה לגישור לפי סעיף 79ג(ב) לחוק בתי המשפט… בתמצית יצוין, כי ההצדקות והאינטרסים להכרה בחיסיון כאמור, טמונים בתכליות של עידוד הפנייה להליכי גישור; הגנה על פרטיות הצדדים (אשר מטבע הדברים, חושפים במסגרת הליכי הגישור מידע החורג מזה שנמסר על ידם לבית המשפט); הבטחת הניטרליות של המגשר וכן הבטחת יחסי האמון שבין המגשר לצדדים…”.

lawdata – דטהחוק

8. 8. הצורך בשמירה על סודיות ומתן הגנה לחיסיון על הליכי הגישור טמונה ברציונאליים העומדים בבסיס מוסד הגישור וברצון לעודד את השימוש במכשיר זה כנתיב יעיל לפתרון סכסוכים. ברע”א 4416/09 גבאי אדריכלות ובנין ערים בע”מ נ’ א.רובין אדריכלים בע”מ (3.9.09)‏ בפסקה 9 נקבע כי:

‏            “על פי סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט, דברים שנמסרו בהליך הגישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי, ובכלל כך נכללים אף מסמכים שהוכנו במסגרת הליך הגישור וכן הצהרות הצדדים אשר נמסרו במהלכו … הרציונאל העומד ביסוד כלל זה הוא עידוד פשרות ומניעת התדיינויות ממושכות בין כתלי בית המשפט והרצון לעודד ולחזק קיומן של מסגרות חלופיות ליישוב סכסוכים בין בעלי דין… פרשנות המאפשרת הצגת מסמכים אלו עלולה לחתור תחת הרציונאל של חיזוק ועידוד מסגרות חלופיות ליישוב סכסוכים, משום שהצדדים עלולים לחשוש כי הצהרות, המצגים וויתוריהם כלפי הצד השני עלולים לשמש ראיה כנגדם בהליך משפטי. בכך, עלולים הסיכויים להשגת פשרה בין הצדדים להיפגע.. עם זאת, חיסיון זה על מסמכי הגישור הוא דיספוזיטיבי ועל כן ניתן הוא לויתור בהסכמת שני הצדדים להליך הגישור“.

ראו גם: רע”א 1496/15 בנימין לוי נ’ טל דרורי (21.5.15).

9. בספרו חסיונות ואינטרסים (בעמ’ 586) מתייחס כב’ השופט עמית לשאלת הוויתור על החיסיון בגישור והוא מציין שם כי:

“כמו בחיסיון עורך דין-לקוח, חשיפה חלקית של דברים שהוחלפו במהלך הגישור עשויה להתפרש כוויתור על החיסיון, באשר בתי המשפט אינם נכונים לקבל חשיפת טפח והסתרת טפחיים”.

10. 10. בר”ע (ת”א) 1099/04 ג’ נ’ נ’ ג’ מ’ (15.8.05) שאוזכר בהחלטה, נדון מקרה בו אחד מבעלי הדין הזכיר בתצהיר עדות ראשית מטעמו פרטים כלליים מסוימים מהליך הגישור והצד שכנגד טען שיש לראות בכך ויתור על חיסיון הגישור. ביהמ”ש (כב’ השופטת שטופמן) קבע שמה שכתב אחד מבעלי הדין בתצהיר הם דברים “כלליים בלבד, ואינם יורדים, כלל ועיקר, לתוכנו של הליך הגישור” ולא ניתן לראות בתיאור פרטים אלו משום ויתור על החיסיון בגישור, שכן “חיסיון הליך הגישור, הוא עניין כבד משקל ומשמעותי ביותר, וויתור על חסיון זה , מן הראוי שיהא מכוון ולא אקראי. סבורה אני, כי על מנת לשמור על אמון צדדים בהליך הגישור, אין לאפשר, בנקל, את הסרת החיסיון שבהליך הגישור, אלא במקרים חריגים“.

ראו גם: רמ”ש 34741-09-16 א.ש. נ’ ט.פ. (2.1.17).                   

11. במקרה דנן, בהיעדר הסכמה מפורשת וברורה על ויתור החיסיון מצד המשיבה, כל מסמך שאינו בגדר התוצר הסופי של הגישור לא יובא בפני ביהמ”ש. בספרו חסיונות ואינטרסים מציין השופט עמית (עמ’ 578) כי: “אף ניתן לומר כי הסודיות כגורם מכונן וכאבן היסוד ביחסי האמון חזקה בגישור יותר מאשר ביחסי עורך דין לקוח“. לכן, משקיים ספק האם המסמכים המבוקשים הוחלפו במסגרת הגישור ומאחר שלא ניתן לראות בצירוף כמה מסמכים ע”י המשיבה משום ויתור מפורש על החיסיון בגישור, אין להורות על גילויים בטרם שיוכרע שהם אכן נוצרו בתום הגישור ולא היוו חלק ממנו.

12. קביעתו של ביהמ”ש קמא, כי גם המשיבה לא תוכל לעשות שימוש בהודעות הוואטסאפ שחשפה ולא תוכל להיבנות מהן להוכחת טענותיה וזאת משטרם התברר האם מדובר בהודעות במהלך גישור או לא, ראויה ויוצרת שוויון בין הצדדים.

13. אשר לדחיית הבקשה לחשיפת כתבי בית דין בהליכים שמתנהלים בין המשיבה לב”כ הקודמים – בצדק קבע ביהמ”ש קמא שבאי כוחה הקודמים של המשיבה וכן מ’ אינם צד להליך דנן והצגת כתבי בי דין בעניינים אישיים שלהם מהווה פגיעה בפרטיות. משהמבקשים לא צירפו אותם להליך, לא ניתן ליתן סעד שעלול לפגוע בהם מבלי שהתאפשר להם להציג את עמדתם.

14. סיכומו של דבר: הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

15. המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בסך של 5,000 ₪. המזכירות תעביר למשיבה באמצעות ב”כ את הסך הנ”ל מהערובה שהופקדה על חשבון ההוצאות. יתרת העירבון על פירותיו יושב למבקשים באמצעות ב”כ.

16. פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים.

ניתנה היום, ג’ אדר תשפ”ג, 24 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.

נפתלי שילה

PDF