ביום 16.3.17 ניתן צו לכינוס נכסי החייב, לפי בקשתו. ביום 9.9.19 הוכרז החייב כפושט רגל ומונתה נאמנת לנכסיו.

 

החייב יליד שנת 1947, אלמן, סובל מבעיות רפואיות שונות ומתקיים מגמלאות המל”ל בלבד.

 

לחייב זכויות בנכס – נחלה במשק XX במושב XX. בנחלה מתגוררים עם החייב שני בניו ובני משפחותיהם. לפי הערכת השמאי שווי הנכס כ- 8.5 מיליון ₪, אולם נוכח טיבו עתידים לחול במכר הנכס חיובים והיטלים בסכומים משמעותיים של מספר מיליוני שקלים.

 

תביעות החוב אושרו בסכומים הבאים: סך של 339,737 ₪ נשייה מובטחת, סך של 8,149 ₪ בדין קדימה, סך של 3,557,331 ₪ בדין רגיל וסך של 23,271 ₪ בדין נדחה.

 

בתיק התנהלו מספר דיונים במסגרתם נדונו האפשרויות השונות הנוגעות לנכס. כך עלה, כי עומדות על הפרק מספר אפשרויות: האחת, הצעת פדיון מצד החייב ביחס לנכס והשנייה במכר זכויות החייב בנכס. בקשר למכר הזכויות כבר הוצגה הצעת בנו של החייב מר ב’ מ’ (להלן – ב’) לרכוש את הזכויות בנכס בכפוף להבטחת המשך מגורי החייב בנכס, בתמורה הכוללת תשלום מלוא תביעות החוב לנושים בתוספת כיסוי הוצאות ההליך ונשיאה בכלל התשלומים הנדרשים במכר הזכויות.

 

בתום הדיון שנערך ביום 8.1.23 ניתנה החלטה המאפשרת לחייב להציג הצעה להסדר נושים.

 

החייב הציג הצעתו להסדר נושים. הנאמנת המציאה לכלל הנושים תסקיר מפורט המתאר את מצב הדברים ובאסיפת הנושים שנערכה ביום 21.3.23 עלה כי לא הושג הרוב הנדרש לאישור הצעת ההסדר.

 

בהחלטה מיום 25.2.23 אפשר בית המשפט לחייב להציג בפני הנושים הצעת הסדר משופרת, שתבחן על ידי הנושים.

 

הנאמנת עדכנה לגבי קידום בדיקת הצעת ההסדר המעודכנת, אשר במסגרתה הציע החייב להעמיד קופת פשיטת הרגל על הסך הנדרש לתשלום דיבידנד בשיעור 65% לכלל הנושים, ובכלל זאת כי אסיפת הנושים נקבעה ליום 23.5.23.

 

בסמוך לקיום אסיפת הנושים הוגשה בקשת בנו של החייב, ב’, להורות לנאמנת כי במסגרת הצעת ההסדר תעלה גם הצעת ב’ לרכישת הזכויות בנכס תוך הבטחת דיבידנד מלא לנושים. בבקשה זו נטען כי הנאמנת לא הביאה לידיעת הנושים קיומה של הצעת הרכש של ב’ וכי הליכי הפדיון מצד החייב של הזכויות בנכס מקורם בהקניית הנכס לצדדים שלישיים שהם אלו שמנהלים את הצעת הפדיון וזאת ללא השקיפות הנדרשת. לטענת ב’, הצעתו עדיפה לנושים וזאת באופן משמעותי ביחס להצעת ההסדר מטעם החייב אשר תביא לתשלום דיבידנד חלקי בלבד.

 

בהחלטה מיום 21.5.23 הובהר, כי יש להבדיל בין מימוש בדרך של מכר, הצעה לפדיון זכויות והצעה להסדר נושים. בקשר לכך הודגש, כי בהליך פשיטת רגל (ויש לציין כי בפרט נוכח נסיבותיו של החייב, ובכלל זאת גילו ומצבו הרפואי), קיימת עדיפות לבירור הצעה לפדיון או הצעה להסדר נושים.

הצעתו של ב’ היא הצעה לרכישת הזכויות כאשר התמורה כוללת תשלום תביעות החוב נטו. דרך זו של הצעה יש בה יתרונות, נוכח הוודאות בהיבט הנושים, אולם עדיין מוקדם לדון בה. בשלב זה ניתנה לחייב האפשרות להציג הצעה להסדר נושים ועל הנושים לקבל החלטה בקשר להצעה המונחת בפניהם. בהחלטה זו נקבע, כי כאשר מוצגת בפני הנושים הצעת חייב להסדר, הרי שלא ניתן להציג במקביל אליה וכהצעה חלופית הצעה למימוש, שכן כאמור מדובר במסלולים שונים. עם זאת, הנושים רשאים לקבל את המידע מהנאמנת לגבי מצב הדברים בהליך לרבות ביחס להצעת ב’ לרכישת הזכויות בנכס והם ישקלו את שיקוליהם.

 

לקראת הדיון שנקבע להכרעה בבקשת החייב להסדר נושים, הגישה הנאמנת עדכון במסגרתו נמסר כי באסיפת הנושים שנערכה ביום 23.5.23 התקבלה הסכמה של 11 נושים והתנגדות מצד 3 נושים. שיעור הנשייה של הנושים התומכים בהצעת ההסדר עומד על 74.9% מסך הנשייה.

לעניין חישוב הצבעות הנושים, הנושה המובטח, אופל בלאנס (2006) בע”מ, הסכים להיחשב כנושה בדין רגיל, ונתן הסכמתו להצעת ההסדר לפיה יקבל דיבידנד בשיעור 65%.

 

כן נמסר, כי במהלך ניהול אסיפת הנושים, שיפר החייב את הצעתו וזאת נוכח דרישת חלק מהנושים ובכלל זאת בהתאם לדרישת האגודה השיתופית XX, באופן בו עומדת הצעת ההסדר על תשלום להעמדת הקופה לחלוקת דיבידנד נטו לנושים (לאחר כיסוי הוצאות ההליך) בשיעור 65% לכלל הנושים. לפי התנאי שהוצב, על החייב לשלם את הסך הנדרש בתוך 90 יום, כאשר תתאפשר לחייב אורכה בת 60 יום נוספים בכפוף לתשלום מחצית הסכום בתוך פרק הזמן שנקבע. כן הוצב על ידי הנושה האגודה השיתופית XX תנאי לפיו אם לא ייפרע התשלום במועדים שנקבעו, יימכר המשק כפנוי. החייב נתן הסכמתו לתנאים האמורים והם מהווים חלק מהצעת ההסדר.

 

הנאמנת ממליצה לאשר את הצעת ההסדר, אשר זכתה לרוב מניין הנושים ולרוב נשייה בשיעור של 74.9% בהתאם לסמכותו של בית המשפט לפי סעיף 34(א1) לפקודת פשיטת הרגל.

 

ערב הדיון שנערך ביום 28.5.23 הוגשה לתיק הודעה ע”י ב”כ הבן ב’, לה צורפו הודעות מטעם שני נושים: בנק אוצר החייל (הבנק הבינלאומי הראשון לישראל) והנושה אופל בלאנס (2006), ממנה עולה כי נושים אלו חוזרים בהם מהסכמתם להצעת ההסדר. בהודעת הנושים צוין, כי התברר שקיימת הצעת הבן ב’ לתשלום דיבידנד מלא בדרך של רכישת זכויות החייב בנכס, ועל כן עומדים הנושים על קבלת דיבידנד מלא.

 

בדיון שנערך ביום 28.5.23 עדכנה הנאמנת, כי לאחר אסיפת הנושים התקבלה הודעת שני הנושים, בנק אוצר החייב ואופל בלאנס (2006) לפיה חזרו בהם מהסכמתם, אולם בינתיים התקבלה הודעה נוספת לפיה הובהר כי הנושים עומדים מאחורי הסכמתם להצעת ההסדר, תוך שבנק אוצר החייל עותר לקביעת תנאים נוספים לאישור הצעת ההסדר במסגרתם יובהר כי מקר התשלום אינו במכר הזכויות וכי החייב אינו רשאי למכור את הנכס.

 

ב”כ החייב הודיע כי החייב מסכים גם לתנאים הנוספים שהוצגו על ידי בנק אוצר החייל בהודעתו בדבר הסכמה להצעת ההסדר.

 

ב”כ האגודה השיתופית XX עמד על התנאים שהציגה הנושה והוסכמו על ידי החייב כאמור, לעניין תשלום הדיבידנד בשיעור 65% בערכי נטו, וכן בדבר תשלום הסך הנדרש בפרק זמן של 90 יום, כאשר ככל ותשולם מחצית הסכום, תתאפשר אורכה של 60 יום להשלמת הסך הכולל. כן הוסכם כי במידה והתשלום לא יבוצע, יימכר הנכס כפנוי.

 

ב”כ הנושה כל בו לחקלאי, האוחזת בתביעת חוב מאושרת בסך של 747,942 ₪, עמד על התנגדות הנושה להצעת ההסדר ולאישור ההסדר על ידי בית המשפט כפי המלצת הנאמנת. התנגדות הנושה מתייחסת לתנאי ההסדר, אשר לעמדת הנושה אינם ברורים ומעוררים חשד לפיו מדובר למעשה במכירה של הזכויות לצורך העמדת התשלום הנדרש. כך נטען כי התנאי לפיו החייב אינו רשאי למכור הנכס אינו ברור ויש קושי באכיפתו שהרי ייתכן והחייב הבטיח להעביר הזכויות לבנו א’ שמסייע לו במימון התשלום. כמו כן מתייחסת התנגדות הנושה לאפשרות אישור ההסדר, וזאת בין היתר מהטעם שלא התקבל הרוב הנדרש, ובהקשר זה נטען כי לא ניתן למנות את הצבעת הנושה המובטח, אופל בלאנס (2006), במניין ספירת קולות הנושים בדין רגיל, אף אם נושה זו הסכימה לראות בחוב כלפיה לצרכי ההסדר כחוב רגיל ולקבל דיבידנד כפי המוצע לכלל הנושים.

 

לעניין תביעת החוב לאגודה השיתופית XX, העלה ב”כ הנושה כל בו לחקלאי טענות לפיהן ייתכן והחוב נמוך מהסך המאושר וראוי כי הדברים ייבחנו, דבר שיכול ותהיה לו השפעה על גובה תביעת החוב ולפיכך על שיעור ההצבעה של הנושה.

 

לגוף הצעת ההסדר נימק ב”כ הנושה כל בו לחקלאי את ההתנגדות, בכך שקיימת הצעת הבן ב’ לרכישת הזכויות תוך הבטחת תשלום דיבידנד מלא ומכאן שאין מקום לדרוש מהנושים להסתפק בדיבידנד נמוך יותר כפי המוצע בהסדר.

 

ב”כ החייב הסביר כי הסכמת הנושים להצעת ההסדר מטעמו של החייב ניתנה לאחר שמרבית הנושים נתנו הסכמתם וזאת גם נוכח נסיבותיו של החייב. הנושים היו מודעים לנתונים ביחס לשווי הנכס וגם להצעת הבן ב’ לרכישת הזכויות ובחרו לתת הסכמתם להצעת ההסדר לאחר שכל העובדות היו בפניהם. ב”כ החייב הרחיב בטיעוניו לגבי מצבו של החייב והדגיש את הזיקה העמוקה של החייב למשק שאינו רק בבחינת מקום מגורים אלא מעבר לכך.

 

ב”כ הבן ב’ טען כי הנושים לא היו מודעים די הצורך להצעתו של הבן לרכישת הזכויות. עוד נטען כי המימון להצעת ההסדר מטעם החייב מקורו באחיה של אשת הבן א’ ולעמדת הבן ב’, מדובר למעשה במכירת הזכויות לצד שלישי. לפי הנטען, התנאי שהעמידו הנושים במתן הסכמה להצעת ההסדר לפיו החייב לא ימכור את הנכס אינו מתקיים. גם הבן ב’, המעוניין לרכוש את הנכס, אינו מתכוון לנשל את החייב ממגורים במקום.

 

החייב בדבריו לבית המשפט עמד על הקשר שלו לנחלה ולאדמותיה, על עבודתו משך השנים כחקלאי ועל כך שהוא אינו מעונין למכור את הזכויות בנכס לבנו ב’ שמערכת היחסים עמו אינה טובה.

 

הנאמנת ציינה בדבריה כי הצעת הבן ב’ הוצגה בפני הנושים כבר במסגרת הזימון לאסיפת הנושים הראשונה, על מנת שבפני הנושים תהיה התמונה המלאה. הנושים הבינו כי קיימת אלטרנטיבה במכר הזכויות וכל נושה עשה את שיקוליו והחליט.

 

ב”כ הכונ”ר הודיעה כי לעמדת הכונ”ר בנסיבות המקרה, כאשר רוב הנושים נתנו הסכמתם להצעת ההסדר הרי שהכף נוטה לאישור ההסדר וזאת גם מבחינת נסיבותיו של החייב. כן ציינה כי מדובר בסכום לא מבוטל שישולם בתוך פרק זמן קצר.

 

בתום הדיון נקבע, כי על הנושים בנק אוצר החייל ואופל בלאנס (2006), אשר לכאורה שינו את עמדתם במתן הודעה ובהמשך חזרו בהם מכך ונמסר כי הם מסכימים להצעת ההסדר, להגיש את עמדתם לתיק בהודעה בכתב.

 

מטעם בנק אוצר החייל הוגשה הודעה במסגרתה נמסר כי ככל שהחייב יתחייב שלא למכור את זכויותיו בנכס עד לאחר אריכות ימיו, יסכים הנושה להצעת ההסדר. במידה ויסתבר כי מקור התשלום יהיה במכר זכויות החייב בנכס, בין בטרם מתן ההפטר ובין לאחריו, עומד הנושה על מכר שיוביל לתשלום של 100% דיבידנד נטו, בין אם התמורה תבטיח מקום מגורים לחייב ובין אם לאו.

 

כן הוצגה הודעת ב”כ הנושה אופל בלאנס (2006) שנשלחה לנאמנת במסגרתה נמסר כי הנושה חוזרת בה מהתנגדותה להסדר והיא מסכימה להצעת ההסדר לפיה ישולם לנושים, לרבות לה כנושה מובטחת, דיבידנד בשיעור 65% נטו.

 

לאחר שהתקבלו עמדות כלל הנושים, יש להכריע בבקשת החייב לאישור הסדר הנושים לפי סמכותו של בית המשפט בהתאם לסעיף 34(א1) לפקודת פשיטת הרגל.

 

בשלב ראשון, יש לבחון את הצעת ההסדר מטעם החייב וזאת בשים לב לנימוקי ההתנגדות להצעה הנוגעים למידע שהוצג בפני הנושים, לבירור עמדתם של הנושים ביחס להצעה ולחישוב שיעור הרוב, במניין ובערך הנשייה. כן יש לבחון את מרכיבי הצעת ההסדר, התנאים אשר נוספו לה כחלק מהסכמת הנושים (אשר החייב הסכים להם והם נכללים בהצעת ההסדר) ושאלת התקיימות התנאים. בשלב שני יש לבחון את הנימוקים התומכים והמתנגדים לשימוש בסמכות בית המשפט לאישור הסדר לפי סעיף 34(א1) לפקודה.

 

לעניין הצבעת הנושים, הועלתה טענה על ידי הנושה המתנגדת וכן על ידי בנו של החייב ב’, כי הצעתו של הבן ב’ לרכישת הזכויות תוך הבטחת תשלום דיבידנד מלא לנושים לא הובאה בפני הנושים ומכאן שנפל פגם בהצבעתם בתמיכה להצעת ההסדר. בעניין זה הבהירה הנאמנת בתגובתה, כי הצעתו של הבן ב’ הוצגה בפני הנושים כבר במסגרת הזימון לאסיפת הנושים הראשונה, על מנת שבפני הנושים תהיה התמונה המלאה. מכאן שהצעה זו אומנם הוצגה בפני הנושים ולא נפל פגם בעניין זה.

 

עם זאת, ראוי לציין כי אפשר ועניין זה לא הודגש די הצורך, שכן עולה כי שניים מהנושים אשר שינו את עמדתם לאחר קיום אסיפת הנושים, נימקו השינוי בעמדתם ואת חזרתם מהסכמתם להסדר בכך שהם מבקשים לתת משקל להצעת הבן ב’ המבטיחה תשלום דיבידנד מלא. מכל מקום, לאחר שהדברים הובהרו וגם נושים אלו שקלו את הנתונים, הוגשו כמפורט לעיל הודעות ברורות של שני הנושים במסגרתן נמסר כי הם תומכים בהצעת ההסדר.

 

הנה כי כן, בשלב זה ניתן לקבוע כי אפילו היתה אי בהירות מצד חלק מהנושים לגבי המסלולים החלופיים להצעת ההסדר, כגון הצעת הבן ב’ לרכישת הזכויות, הרי שבסופו של דבר הובהר מצב הדברים, והנושים שקלו את מלוא הנתונים תוך אשרור הצבעתם באסיפת הנושים במסגרתה תמכו בהצעת ההסדר.

 

טענה נוספת הנוגעת להצבעות הנושים התייחסה למשקל הצבעתם של הנושים אגודה שיתופית XX ואופל בלאנס (2006). לגבי החוב לאגודה השיתופית XX נטען כי קיימים לגביו סימני שאלה ועל כן אפשר וגובה החוב נמוך יותר דבר המשליך על שיעור ההצבעה של הנושה. בקשר לכך הבהירו ב”כ האגודה השיתופית XX והנאמנת, כי נערך בירור מקיף של תביעת החוב ומכאן שאין בסיס לשינוי שיעור הנשייה וההצבעה של הנושה. לגבי החוב לאופל בלאנס (2006) נטען, כי מדובר בנושה מובטחת, ועל כן הצבעתה צריכה להכלל באסיפה נפרדת ולא באסיפת הנושים בדין רגיל. בקשר לכך הובהר, כי הנושה הסכימה לראות החוב כלפיה לצרכי אסיפת הנושים, כחוב בדין רגיל, והצעת ההסדר מתייחסת לחוב כלפיה כחוב רגיל (חלוקת דיבידנד בשיעור 65%). אינני רואה מניעה מכך שנושה מובטח יוותר על מעמדו זה במסגרת בירור הצעת הסדר, ואזי הצבעתו תכלל כהצבעת נושה רגיל, ובלבד שאומנם שיעור הדיבידנד אשר יהיה זכאי לקבל יהיה תואם חוב רגיל בלבד. כך או כך, אפילו לא היתה נספרת הסכמתה של הנושה במניין הקולות התומכים בהצעת ההסדר מבין הנושים בדין רגיל, עדיין מדובר ברוב מכריע של נושים שנתן הסכמה להצעת ההסדר, הן במניין והן בערך, כך שבכל מקרה מתקיימים התנאים המאפשרים לבית המשפט לשקול האם נכון לאשר הצעת ההסדר בהתאם לסמכותו לפי סעיף 34(א1) לפקודה.

 

עניין נוסף נוגע לתנאים שהוצגו על ידי הנושים, אשר החייב הסכים להם, והם מהווים חלק מהצעת ההסדר. לעניין לוח הזמנים קיים תנאי שהוצב על ידי הנושה אגודה שיתופית במושב XX, לפיו על החייב לשלם את הסך הנדרש בתוך 90 יום, כאשר תתאפשר לחייב אורכה בת 60 יום נוספים בכפוף לתשלום מחצית הסכום בתוך פרק הזמן שנקבע. כן הוצב על ידי הנושה האגודה השיתופית XX תנאי לפיו אם לא ייפרע התשלום במועדים שנקבעו, יימכר המשק כפנוי. תנאים אלו הם תנאים ברורים, ועניינם בהעמדת התשלום בתוך פרק זמן קצר תוך קביעת סנקציה משמעותית למקרה של העדר עמידה בלוח הזמנים.

 

תנאי נוסף, הוא בכך שהחייב אינו רשאי למכור את זכויותיו בנכס עד לאחר אריכות ימיו, ובמידה ויסתבר כי מקור התשלום יהיה במכר זכויות החייב בנכס, בין בטרם מתן ההפטר ובין לאחריו, יידרש החייב לתשלום של 100% דיבידנד נטו, בין אם התמורה תבטיח מקום מגורים לחייב ובין אם לאו. תנאי זה עניינו ברציונל שהביא להסכמת הנושים להסתפק בדיבידנד בשיעור נמוך מ- 100%, וזאת בשים לב לנסיבותיו של החייב ולרצון לאפשר לחייב להמשיך ולהתגורר במשק שהוא בעליו.

 

בנימוקי ההתנגדות נטען, כי בפועל מקור המימון הוא בקרוב משפחה והועלה החשש כי במועד מאוחר יועברו הזכויות בנכס. לפי הנטען, המדובר באופן מהותי ולמעשה במכר של הזכויות. כך נטען כי התנאי האמור, המתנה את הסכמת הנושים להצעת ההסדר בשמירת זכויות החייב בנכס, אינו מתקיים.

 

בחינת הדברים מלמדת, כי לא מדובר במכר של הזכויות ואף ניתן להבטיח כי גם לאחר קיום הסדר הנושים התנאי האמור יובטח. לעניין מקור המימון, לא הוצגה כל ראיה לכך שהחייב התחייב למכור או להעביר זכויותיו. אפילו ניתנה הבטחה למי מהבנים להיותו בן ממשיך הרי שאין מדובר במכר כהגדרתו בתנאים להסדר. לצורך הבטחת התנאי האמור, תירשם הערה על זכויות החייב האוסרת מכר הזכויות ללא אישור בית המשפט והערה זו תבטיח כי גם בשלב מאוחר לא ימכור החייב את הנכס כדרך למימון הצעת ההסדר לתשלום דיבידנד לנושים שאינו בשיעור 100%.

 

יש לבחון לפיכך את השאלה, האם בנסיבות הענין יש מקום לאשר הצעת ההסדר – הכוללת תוספת כספית לקופת פשיטת הרגל שתביא לחלוקה נטו (לאחר כיסוי הוצאות ההליך) בשיעור 65% לכלל הנושים, תוך התחייבות לשלם הסכום הנדרש בתוך פרק זמן קצר ותוך התחייבות לשמור על זכויות החייב בנכס גם מאוחר יותר – בהתאם לשיקול הדעת הנתון לבית המשפט לפי סעיף 34(א1) לפקודת פשיטת הרגל.

 

כמפורט לעיל, ב”כ החייב, הנאמנת וב”כ הכונ”ר פרטו בטיעוניהם את הנימוקים הרחבים המצדיקים אישור הסדר הנושים ומנגד, הוצגה התנגדות מנומקת של אחד הנושים.

 

לאחר בחינת טענות הצדדים אני מוצא לקבל את המלצת הנאמנת והכונ”ר ולאשר את הצעת החייב להסדר נושים, בהתאם לסמכותו של בית המשפט לפי סעיף 34(א1) לפקודה לאשר הצעה להסדר נושים אף אם לא זכתה לרוב הערך הדרוש “במקרים מיוחדים ומנימוקים שיירשמו” ובלבד שהתקבל רוב של “יותר ממחצית ערך החובות המיוצג בהצבעה”.

 

בקשר לכך יש לשקול, בין היתר, את שיעור הדיבידנד המוצע (אשר עומד במקרה זה על שיעור של 65% נטו, לאחר כיסוי הוצאות ההליך), השוני בין חלופת ההסדר לחלופת הכינוס וכן את טעמי המתנגדים להצעה. כך גם רשאי בית המשפט לשקול שיקולים נוספים, כגון ביחס לנסיבותיו של החייב. שיקול נוסף נוגע לערך הנשייה של התומכים בהסדר ועד כמה הוא רחוק מהרוב הדרוש.

 

המדובר בהצעת הסדר אשר מאפשרת לנושים קבלת דיבידנד בשיעור לא מבוטל, ובתוך פרק זמן קצר, ועם זאת מתחשבת בנסיבותיו של החייב וברצון לאפשר לחייב המשך מגורים ובעלות בנחלה.

 

אומנם, בהיבט התאורטי, יכולה חלופת הכינוס והמימוש של זכויות החייב במשק להביא אף לכדי תשלום דיבידנד מלא לנושים, וזאת גם בשים לב להצעת הרכישה של הבן ב’, אולם קיימת עדיפות ברורה, בהיבט החייב וגם בהיבט הנושים, למסלולים של הסדר או פדיון זכויות, על פני מסלול של מכר כפוי. בהיבט החייב, הדברים הם ברורים. החייב הדגיש בדבריו את רצונו להמשיך ולהתגורר במשק תוך שפרט את הקשר העמוק שלו לאדמות המשק ולמקום. כך הסביר החייב את טעמי התנגדותו למכר המשק לבנו ב’. המדובר כזכור בחייב מבוגר מאד הסובל מבעיות רפואיות קשות וניתן להעריך גם את מידת הפגיעה במצבו הרפואי ככל שיקודם מסלול של מכר כפוי. אין ספק כי פגיעה זו בחייב נשקלה על ידי הנושים כשיקול מרכזי אשר הביא אותם בנסיבות להסתפק בדיבידנד המוצע בהצעת ההסדר. גם בהיבט הנושים, יש יתרון למסלול של פדיון זכויות או הצעת הסדר, נוכח המועד הקרוב לתשלום וכן בשים לב למורכבות ולסיכונים כלכליים שונים הכרוכים במסלול המכר הכפוי ובמיוחד כך כאשר מדובר במכר של נכס מסוג משק חקלאי.

 

הנאמנת דיווחה כי 11 נושים נתנו הסכמה להסדר ואילו 3 נושים התנגדו. שיעור הנשייה של התומכים בהסדר עומד על 74.9%. המדובר ברוב משמעותי כאשר ערך הנשייה של התומכים בהסדר כלל אינו רחוק מהרוב הדרוש בדרך הרגילה.

 

בחינת השיקולים השונים הרלבנטיים לשאלת אישור הצעת ההסדר מובילה למסקנה, כי הכף נוטה לאישור ההסדר בהתאם לסעיף 34(א1) לפקודה, וזאת כפי המלצת הנאמנת והכונ”ר. לפיכך, ניתן בזאת אישור להסדר הנושים.

 

הנאמנת תגיש עדכון עד ליום 12.9.23 לגבי קבלת מחצית הסכום הנדרש בקופת פשיטת הרגל.

 

 

ניתן היום, כ”א סיוון תשפ”ג, 10 יוני 2023 21:37, בהעדר הצדדים.