Connect with us

Hi, what are you looking for?

בית המשפט

“חסינות עובדי ציבור” מתי אפשר לתבוע עובד ציבור והחסינות איננה חלה? סטיה חמורה מחובת מילוי תפקיד ועצימת עיניים לנזק – פס”ד של יהושע גייפמן בענין יצחק רוכברגר

טלי פדרבוש בן סימון הביאה תקדים מתי אפשר לתבוע עובדי ציבור רשלנים על עצימת עיניים לנזק
טלי פדרבוש בן סימון הביאה תקדים מתי אפשר לתבוע עובדי ציבור רשלנים על עצימת עיניים לנזק

לכל המעונינים לתבוע עובדות סוציאלית ומפחדים שהזונות הסיציליאניות יטענו בחזרה שיש להן חסינות עובד ציבור, הנה פסק דין חדש של השופט יהושע גייפמן (דוס דוחה ושופט משפחה לשעבר שהתעלל באבות).

לפי פסק הדין החסינות של עובדי ציבור היא דיונית ולא מהותית (כמו של שופטים) ולכן ניתן לתבוע אותם על “סטייה חמורה במילוי התפקיד הציבורי ועצימת עינים לנזק”.

מי הביאה את התקדים?

עו”ד טלי פדרבוש בן סימון (רויטל בן סימון) ייצגה את עירית רמת השרון שנתבעה על הריסת מבנים לא חוקיים בזמנו של ראש העיר הקודם יצחק רוכברגר.  טלי בן סימון טענה שהעיריה יכולה להוציא שיפוי מראש העיר הקודם כי החסינות שלו כעובד ציבור אינה מהותית אלא דיונית והוא עצם את עינייו לנזק.

טלי פדרבוש בן סימון הביאה תקדים מתי אפשר לתבוע עובדי ציבור רשלנים על עצימת עיניים לנזק

טלי פדרבוש בן סימון הביאה תקדים מתי אפשר לתבוע עובדי ציבור רשלנים על עצימת עיניים לנזק

עו”ד טלי בן סימון היא עו”ד פרטית מתל אביב בעלת משרד “פדרבוש בן סימון משרד עורכי דין“.  אבל בניגוד למה שנראה כאילו מדובר ב 2 עורכות דין, פדרבוש ובן סימון זו אותה טלי פדרבוש שהיא גם טלי בן סימון, שהיא גם רויטל פדרבוש בן סימון.

העיריה שכרה את שירותיה ולא הסתמכה על עורכי הדין שעובדים בעיריה.

להלן כתבה באתר פסק דין 20/10/2021:

יצחק רוכברגר ראש העיר רמת השרון לשעבר לא יקבל חסינות על הריסת מבנים שלא כדין במתחם גלילות

החלטה שניתנה בבקשתו של יצחק רוכברגר לזכות בחסינות מפני תביעה שהגישה נגדו העירייה מחדדת את המסר לעובדי הציבור: סטייה חמורה מחובותיהם וגרימת נזקים עלולות לכאוב בכיס

לפני 3 שנים הוגשה נגד עיריית רמת השרון תביעה לפיצויים של 8.7 מיליון שקלים עקב הריסת מבנים לא חוקית במתחם גלילות. בתגובה ביקשה העירייה לחייב את ראש העיר לשעבר יצחק רוכברגר ועוזרו האישי, שהיו אחראים על הפרויקט, להחזיר לה כל פיצוי שתידרש לשלם לניזוקים. בקשתם של רוכברגר ועוזרו האישי לחסינות מפני התביעה נדחתה לאחרונה על-ידי שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב יהושע גייפמן.

עובדי ציבור חשופים מתוקף תפקידם ללחצים רבים עקב איומים והגשת תביעות אישיות נגדם. לרוב התביעות לא מוצדקות ולכן הרשות הציבורית יכולה לקחת במקומם את האחריות על מעשים שעשו במסגרת מילוי תפקידם, ולבקש עבורם חסינות מכוח פקודת הנזיקין.

לפני ימים ספורים ניתנה החלטה בהקשר הזה בעניין יצחק רוכברגר, שכזכור הורשע ב-2014 בעבירות מרמה והפרת אמונים, ועוזרו האישי לשעבר דוד דדון.

השניים ביקשו חסינות מפני תביעה נזיקית שהוגשה במקור נגד עיריית רמת השרון, רשות מקרקעי ישראל והמשטרה, לפיצוי של 8.7 מיליון שקלים על הריסת מבנים ללא צו שיפוטי ובניגוד לדין. התובעים הם בעלים של מספר מבנים במתחם גלילות שכללו: 6 בתים, מתחם קארטינג, מטווח ירי, חוות סוסים ואולם אירועים.

בתגובה, ביקשה העירייה לצרף את ראש העיר לשעבר רוכברגר ועוזרו האישי לתביעה כצדדים שלישיים, ולחייב אותם לשפות אותה על כל פיצוי שתידרש לשלם לתובעים. זאת, משום שלטענתה הם ניהלו את מבצע ההריסה, גייסו את קבלן ההריסות ונתנו לו את ההוראות – ללא שיתוף השדרה המקצועית בעירייה. בעקבות זאת, רוכברגר ועוזרו הגישו את בקשת החסינות.

היה אדיש לנזקים

השופט יהושע גייפמן קבע בשלב הראשון כי עוזר ראש העיר לא עונה על הגדרת “עובד ציבור” ולכן אינו זכאי לחסינות מפני אחריות נזיקית לפי פקודת הנזיקין. השופט הבהיר כי “עובד ציבור” הוא מי שנושא בסמכות שלטונית בלבד, ואילו העוזר האישי כיהן במשרת אמון אישי ולא היה רשאי לתת הנחיות לדרג המקצועי ברשות המקומית.

באשר לראש העיר לשעבר, נקבע כי גם לגביו לא חלים תנאי החסינות משום שהיה אדיש לאפשרות שייגרמו נזקים כתוצאה מההריסה. הוא הטיל את המשימה על העוזר האישי מבלי שנכח בשטח ומבלי שעירב את הדרג המקצועי בעירייה. על כן, גם בקשתו לקבלת חסינות נדחתה.

נקודה נוספת עליה ניתן הדגש בפסק הדין היא הקביעה כי החסינות הניתנת לעובדי ציבור היא חסינות דיונית ולא חסינות מהותית. המשמעות המעשית היא שניזוק אינו יכול לתבוע באופן אישי את עובד הציבור אם האחרון פעל במסגרת מילוי תפקידו ולא מתוך כוונת זדון או אדישות. אולם, לא מן הנמנע כי במקרים חריגים הרשות הציבורית תתבע מהעובד שיפוי בגין הנזקים בהם תחויב.

תוצאת ההחלטה מחדדת את המסר לעובדי הציבור – סטייה חמורה מחובות מילוי תפקידם, נקיטה בפעולות שתכליתן לגרום נזק בכוונה לאדם כלשהו או התעלמות מהנזק שעלול להיגרם לו, עלולות להביא לחיוב אישי בפיצויים משמעותיים לניזוקים.

  • ב”כ המבקשים: עורך דין נזיקין יורם אברהמי (בשם רוכברגר), עו”ד גיל בן משה (בשם דדון)
  • ב”כ העיריה: עו”ד טלי בן סימון

https://www.psakdin.co.il/Document/%D7%A8%D7%90%D7%A9-%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%A8-%D7%A8%D7%9E%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%9F-%D7%9C%D7%A9%D7%A2%D7%91%D7%A8-%D7%9C%D7%90-%D7%99%D7%A7%D7%91%D7%9C-%D7%97%D7%A1%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%A1%D7%AA-%D7%9E%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C%D7%90-%D7%9B%D7%93%D7%99%D7%9F#.YYOPpWBBzIV

להלן פסק הדין:

ת”א
בית המשפט המחוזי תל אביב – יפו
23701-09-18
03/10/2021
בפני השופט:
יהושע גייפמן
– נגד –
המבקשים:
1. יצחק רוכברגר
2. דוד אלון דדון גיל בן משהעו”ד יורם אברהמי
עו”ד גיל בן משה
המשיבה:
עיריית רמת השרון
עו”ד טלי בן סימון
החלטה

 

  1. בקשה לפי סעיף 7ג’ לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] להכרה בחסינות עובד ציבור ביחס למבקש 1, שכיהן בתקופה הרלבנטית לתביעה כראש עיריית רמת השרון; וביחס למבקש 2, ששימש בתקופה האמורה כעוזר אישי של ראש העיר. 
  2. התובעים הגישו תביעה בסך 8.7 מיליון ₪ כנגד עיריית רמת השרון, רשות מקרקעי ישראל ומשטרת ישראל. נטען בתביעה שניתן צו שיפוטי, והיה אפשר להפעילו ב-10.6.13 לצורך הריסת שני מבנים במתחם גלילות, בעוד העירייה הרסה שלא כדין מבנים נוספים במתחם שכללו : 6 בתים, קרטינג, מטווח ירי, חוות סוסים וטוטילנד אירועים . עיקרה של הטענה – הריסה שלא כדין של מבנים ע”י העירייה. 

    העירייה הגישה הודעת צד ג’ כנגד ראש העיר לשעבר ועוזרו האישי.

     

    המבקשים לא נתבעו בתביעה העיקרית ע”י הניזוק – משפחת מוקטרן, אלא ע”י העירייה – הנתבעת, וזאת באמצעות הודעת צד ג’ .

     

  3. העירייה צירפה לתגובתה את חוות הדעת שניתנה ע”י היועץ המשפטי של עיריית באר שבע, וזאת על פי מינוי מהיועץ המשפטי של משרד הפנים. 

    לבקשה של עוזר ראש העיר לא צורף תצהיר . ראש העיר משך את תצהירו [ ראו עמ’ 28 שורה 24 ] . לתגובת העירייה לא צורף תצהיר. הצדדים הסכימו שבשתי הבקשות להכרה בחסינות ישמעו טיעונים משפטיים ללא חקירות, וביהמ”ש יתן את החלטתו.

     

    התקיים דיון במעמד הצדדים, נשמעו טיעוני הצדדים, ועתה על ביהמ”ש ליתן החלטתו.

     

  4. לא התקיימו תנאי החסינות כאמור בסעיף 7א’ לפקודת הנזיקין, ולפיכך דין שתי הבקשות להכרה בחסינות – להידחות. הטעמים לכך הינם כדלקמן : 

    ראשית, מר דדון, המבקש 2, עוזרו האישי של ראש העיר בתקופה הרלבנטית למועד ההריסה [10.6.13], לא עשה את המעשה המיוחס לו תוך כדי מילוי תפקיד שלטוני כעובד ציבור.

     

    חסינות עובד הציבור אינה ניתנת לכל עובד ציבור אלא לעובד ציבור הממלא תפקיד שלטוני. תפקיד שלטוני הוגדר בסעיף 7 לפקודת הנזיקין [ נוסח חדש] כתפקיד ציבורי עפ”י דין כמשמעו בסעיף 15 [ד][2] לחוק יסוד : השפיטה.

     

    תמר קלהורה ומיכל ברדנשטיין במאמרן ” חוק לתיקון פקודת הנזיקין [מס’ 10] חסינות עובד ציבור”, הפרקליט נא תשע”א 293, 306-309 מדגישות:

     

    ” מבחן זה מגדיר תפקיד שלטוני ככזה שניתן לעתור בשל אופן ביצועו לבית המשפט המנהלי. הכוונה היא בראש ובראשונה לתפקידים המסורים לעובדי הרשויות כשלטון. תפקידים שברגיל אין להם מקבילה במגזר הפרטי “.

     

    המבקש 2 טען בסעיף 4 לבקשתו להכרה בחסינות : ” המבקש … מונה במאי 12′ … לשמש… בתפקיד של עוזר לראש העיר . העסקתו של המבקש היתה על דרך העסקה בתפקיד של “משרת אמון” לבקשת ראש העיר ” .

     

    תפקיד עוזר אישי לראש העיר הינו בגדר משרת אמון. הוא אינו רשאי לתת הוראות או הנחיות לדרג המקצועי ברשות המקומית, ותפקידו אינו כרוך במתן היתרים, רישוי, סמכויות פיקוח, קביעת מיסים, גבייתם וכדומה.

     

    בעוד ראש עיר הוכר כתפקיד שלטוני ברשות המקומית, עוזר אישי לראש העיר , שהינו משרת אמון, אינו בגדר נושא תפקיד שלטוני.

     

    משלא התקיים תנאי החסינות – עובד ציבור הממלא תפקיד שלטוני – לא ניתן להכיר בחסינות של עובד ציבור ביחס למבקש 2.

     

    שנית, המבקשים לא הוכיחו שהתקיימו תנאי החסינות כאמור בסעיף 7א לפקודת הנזיקין, ושלא מדובר במעשה שנעשה בשוויון נפש לאפשרות לגרימת הנזק .

     

    בע”א 1649/09 פלקסר נ’ מדינת ישראל אמרה כב’ השופטת חיות בסעיף 37 לפסק הדין :

     

    ” … באותם המקרים אשר בהם מבקש עובד הרשות הציבורית להכיר בחסינותו אך הרשות הציבורית סבורה כי אין מקום לכך . במקרה כאלה נראה כי הנטל הוא על העובד כי תנאי החסינות מתקיימים, על מנת שבית המשפט יוכל לקבל החלטה בדבר ההכרה בחסינותו” .

     

    • נהרסו מבנים נוספים במתחם ללא צו שיפוטי ושלא כדין. ב”כ העירייה הצהירה בעמ’ 11 לפרוטוקול שורות 6-7 : ” מוסכם עליי שלגבי המבנים שהיו קיימים ביום ההריסה – נהרסו שלא על פי פסק דין של בימ”ש , ככל שהם לא כוללים את שני המבנים נשוא גזר הדין … במועד ההריסה היה אפשר להרוס רק שני מבנים”. 
    • ראש העיר הינו משפטן, ועוזרו האישי של ראש העיר היה עו”ד במקצועו. ב”כ המבקש 1 הצהיר בעמ’ 34 לפרוטוקול שורה 5 : ” במועד הקובע של הפינוי היה ראש העיר משפטן “. ב”כ המבקש 2 הצהיר בעמ’ 34 שורה 2 : ” במועד הקובע היה מר דדון עוזר ראש העיר עו”ד במקצועו “. 
    • ראש העיר ועוזרו קראו את גזר הדין של בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת השרון וידעו שגזר הדין מתייחס להריסת שני מבנים ולא להריסת כל המבנים במתחם. ב”כ המבקש 1 הצהיר בעמ’ 34 לפרוטוקול שורות 19-20: ” ראש העיר קרא את גזר הדין … ראש העיר ידע שגזר הדין מדבר על הריסת שני מבנים ולא המתחם כולו”. ב”כ המבקש 2 הצהיר בעמ’ 34 לפרוטוקול שורות 14-16: ” מר דדון קרא את גזר הדין לפני שהוא תיאם את ההריסה של המתחם . מר דדון ידע שהמדובר בהריסת שני מבנים ולא בהריסת המתחם כולו עפ”י גזר הדין שניתן”. 

      הצהרה זו מפי ב”כ ראש העיר ניתנה חרף העובדה שבסעיף 30 לכתב ההגנה נטען בשם ראש העיר : ” הוטעה [ ראש העיר- י.ג.] ע”י היועץ המשפטי אשר מסר לו כי קיימת החלטה של בית המשפט העליון לפינוי והריסה של המחוברים במתחם מוקטרן “.

       

    • ראש העיר הטיל את משימת הריסת המבנים במתחם על עוזרו האישי, מר דדון. בסעיף 11 לכתב ההגנה מטעם המבקש 2 נאמר : ” הורה המקבל [ ראש העיר – י.ג.] לעוזרו [ המקבל 2 ] להיערך לביצוע הפינוי” . ב”כ המשיב 2 הצהיר בעמ’ 34 לפרוטוקול שורה 14 : ” מר דדון תיאם את כל ההריסה של המתחם עפ”י הוראות ראש העיר”. 
    • בביצוע ההריסה של המבנים במתחם לא יידעו המבקשים את היועץ המשפטי לעירייה, את גזבר העירייה ואת מנכ”לית העירייה – השדרה הניהולית של העירייה לא היתה מיודעת ולא פיקחה על הביצוע. לא אושר תקציב בלתי רגיל לפינוי ולהריסה, לא נערך מכרז לבחירת קבלן פינוי מבצע, ולא היה פיקוח של היועץ המשפטי לעירייה על דרכי הביצוע. קבלן ביצוע ההריסה נבחר ע”י עוזר ראש העיר, שתיאם את ביצוע ההריסה עפ”י הוראות ראש העיר . 

      מר דדון, המבקש 2, במייל ששלח לגזבר העירייה ב-26.6.13 [ נספח כ”א להודעת צד ג’] הדגיש: ” הוטלה עליי אחריות וקבלתי משימה מאד חשובה לביצוע … אני נושא באחריות מלאה לכל התהליך מתחילתו ועד סופו… “.

       

      מר דדון, המבקש 2, העיד בחקירתו בבית משפט השלום בהרצליה : ” ש. … האם היועץ המשפטי לעירייה היה שותף לתכנון המבצע הזה? ת. … לא ” [ נספח כ”ב להודעת צד ג’ , עמ’ 49 שורה 26 עד עמ’ 50 שורה 1]; ” האם הגברת פרח מלך [ מנכ”לית העירייה – י.ג.] … שותפה לכל התכנון של כל הדבר הזה? ת. היא לא היתה שותפה לתכנון ” [נספח כ”ב, עמ’ 50 שורות 25-28]; ” ש. האם שיתפתם את הגזבר [ גזבר העירייה – י.ג.] בתכנון המבצע? ת. לא ” [ נספח כ”ב, עמ’ 51 שורות 24-25].

       

      ב”כ המבקש 2 טען בעמ’ 33 לפרוטוקול שורות 16-17 : ” מר דדון לא יידע את גורמי העירייה כי כך ביקש ממנו ראש העיר , אליו ורק אליו הוא היה כפוף… הדרישה של ראש העיר לפעול בתיאום מול גורמי חוץ עירייה ולא עירייה…”. עוד טען ב”כ המבקש 2 בעמ’ 34 שורה 14 : ” מר דדון תיאם את כל ההריסה של המתחם על פי הוראות ראש העיר”.

       

      ב”כ המבקש 1 טען בעמ’ 35 לפרוטוקול , שורה 10 : ” ההוראה שנתן ראש העיר הוא נתן לעוזר שלו, מר דדון”.

       

      באשר לבחירת קבלן הביצוע ע”י מר דדון, עוזרו האישי של ראש העיר, ציין מר דדון במייל ששלח לגזבר העירייה [ נספח כ”א להודעת צד ג’] : ” התעריפים הנ”ל [ לתשלום לקבלן הביצוע – י.ג.] אושרו על ידי. דודי חמו [ קבלן הביצוע – י.ג.] … נרתם לנושא בעקבות פנייתי אליו ועל פי בקשתי… הוצאותיו אושרו על ידי והועברו לתשלום. אין דיון בנוגע לעלויות . אתה רוצה הסברים תקבל ממני , אך נושא העלויות אושר כבר ואינו פתוח לדיון “.

       

    • חרף מורכבות הפינוי וההריסה, וחרף העובדה שהעניין לא הובא לידיעת הדרגים המקצועיים שאמורים לפקח על הביצוע, לא נכח ראש העיר דאז במתחם במועד ביצוע הפינוי כדי לוודא שההריסה תבוצע בהתאם לצו השיפוטי שניתן, ושלא תחרוג ממנו. כאמור ראש העיר הטיל את הביצוע על עוזרו האישי ולא על הדרגים המקצועיים בעירייה . 

      ראש העיר הצהיר בעמ’ 35 לפרוטוקול, שורה 20 : ” לא נכחתי במועד הריסת המתחם”.

       

      ב”כ המבקש 2 טען בעמ’ 31 לפרוטוקול שורות 22-23: ” כלל פעולותיו של מרשי מר דדון נעשו … על פי הנחיית ראש העיר”.

       

    • מר דדון , עוזרו של ראש העיר, נכח במתחם במועד ביצוע ההריסה, וחרף כך לא מנע את הריסת המבנים שעליהם לא חל הצו השיפוטי. 

      ב”כ המבקש 2 הצהיר בעמ’ 35 לפרוטוקול שורה 16: ” מר דדון נכח במתחם במועד ההריסה “.

       

    • ראש העיר ועוזרו האישי טענו בדיון, שמי שנתן את ההוראה להריסת המבנים שלא כדין היתה משטרת ישראל . 

      ב”כ המבקש 2 טען : ” מי שנתן את ההוראה מה להרוס זאת היתה המשטרה ” [ עמ’ 35 לפרוטוקול שורה 17] . ב”כ המבקש 1 טען : ” גם מרשי טוען שמי שנתן את ההוראה מה להרוס היתה המשטרה. מרשי לא חושב שהתובע העירוני נכח במועד ההריסה” [ עמ’ 35 שורות 23-24].

       

      לא מצינו בכתבי ההגנה שהגישו המבקשים 1-2 טענה לפיה משטרת ישראל הורתה לבצע את ההריסה, שנעשתה בניגוד לצו השיפוטי שניתן.

      שלישית, החסינות המוקנית לעובד ציבור עפ”י סעיף 7א לפקודת הנזיקין היא חסינות דיונית ולא חסינות מהותית. הניזוק אמנם אינו יכול להיפרע באופן אישי מעובד הציבור, אולם הוא יכול להיפרע מהרשות המקומית .

       

      בשל אופיה הדיוני של חסינות עובד הציבור לפי סעיף 7א לפקודה, רשאית הרשות המקומית לתבוע מהעובד שיפוי , וזאת גם אם החליטה שמן הראוי להקנות לעובד חסינות. ראו סעיף 7ו’ לפקודת הנזיקין.

       

      החסינות הדיונית הניתנת לעובד ציבור חלה ביחסים בין עובד הציבור לבין הניזוק, אולם לא חלה ביחסים בין עובד הציבור לבין הרשות המקומית.

       

      לעניין החסינות לעובד ציבור הקבועה בפקודת הנזיקין – אין תחולה במערכת היחסים בין עובד הציבור לבין הרשות המקומית.

       

      הוראת סעיף 7ו’ לפקודת הנזיקין חלה כאשר ניתנת לעובד הציבור חסינות והרשות המקומית מצורפת כנתבעת , ואזי אם עובד הציבור פעל בסטייה חמורה מהתנהגות ראויה, והרשות הציבורית נמצאה אחראית למעשה שעשה עובד הציבור – הרשות המקומית רשאית לתבוע שיפוי מעובד הציבור.

       

      בענייננו הניזוק לא תבע את עובד הציבור אלא העירייה הגישה הודעת צד ג’ כנגד המבקשים 1-2 .

       

      ההסדר בסעיף 7ו’ אינו הסדר ממצה, וגם כאשר הניזוק לא תבע את עובד הציבור, רשאית העירייה להגיש הודעת צד ג’ כנגד עובד הציבור.

      החסינות של עובד ציבור נועדה להגן על עובד הציבור מפני תביעות צדדים שלישיים כנגד עובד הציבור ולא מתביעה של הרשות המקומית כנגדו, וזאת כדי שעובד הציבור יוכל להמשיך לבצע את תפקידו למען הציבור מבלי שיהיה מוטרד מאיומי תביעות אשר עלולים להשפיע על שיקול דעתו.

       

      אין גם הצדקה להחיל את הוראת סעיף 7ו’ לפקודת הנזיקין, שנועדו למקרה של תביעת ניזוק כנגד עובד ציבור, מתן חסינות דיונית לעובד ציבור וצירוף הרשות המקומית כנתבעת במקום עובד הציבור לו ניתנה חסינות, גם על מקרה שעובד הציבור לא נתבע ע”י הניזוק .

       

      במקרה האחרון לא חלה חובה על הרשות המקומית להמתין עד למתן פסק דין בתביעה שהוגשה נגדה [לרבות הודעת צד ג’ כנגד המבקש 2, שאינו בגדר עובד ציבור שעשה את המעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני], ואזי לשמוע פעם נוספת את אותם העדים בתביעה שתוגש ע”י הרשות המקומית כנגד ראש העיר לשעבר – המבקש 1.

       

  5. הבקשה להכרה בחסינות עובד ציבור ביחס למבקשים 1-2 – נדחית. 

    המבקש 1 ישלם למשיבה הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בסך כולל 5,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום ההחלטה ועד לתשלום בפועל.

     

    המבקש 2 ישלם למשיבה הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בסך כולל 5,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום ההחלטה ועד לתשלום בפועל.

     

     

    ניתנה היום, כ”ז תשרי תשפ”ב, 03 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1

https://www.psakdin.co.il/Court/%D7%AA-%D7%90-23701-09-18_3#.YYOWZ2BBzIU

1 Comment

1 Comment

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    נובמבר 4, 2021 at 6:29 pm

    תביעות המוגשות נגד עובדי המשטר כמעט לעולם תתקלנה בתצהיר שקרי של אורית קורן, זונת פרקליטות שתטען כדבר שבשגרה שבחנה את החמרים והשתכנעה שאין הצדקה לתביעה כנגד העבד כי ימלוך. תמיד תתבעו גם את המעסיק (המדינה) שהיא לא רק בעלת הכיס העמוק אלא ברירת המחדל להיתבע.

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe

You May Also Like

Translate »