המלחמה באיראן בעיצומה וזהו היום השמיני, ומונחת בפני בית משפט עליון עתירה של מילואימניקים להורות לגלי בהרב מיארה לעצור את משפט ביבי. עתירה דומה במרץ 2025 כבר נדחתה. העתירה מוטעית ושגויה. ביבי לא צריך עותרים מהצד שיפעלו בשמו, וזה גם לא נראה טוב, ומצד שני יותר חשוב שהרכב ביבי יהיה עסוק 5 ימים בשבוע בשמיעת שאר עדי ההגנה של ביבי. בג"ץ 17505-05-25 שלמה לרנר ואח' נ' לממשלה. העתירה הוגשה חודש לפני מבצע "עם כלבי".
במילים אחרות מה שנדרש זה לא לעצור את משפט ביבי, אלא רק לעכב את המשך שמיעת חקירות ביבי, ובמקום זה לשמוע את העדים הבאים בתור, ופשוט להקדים את שמיעתם.
אין עם זה שום בעיה שהרי ההתייצבות של ביבי הוכיחה שהוא לא מתחמק מחקירות. פשוט הוא עסוק כעת בהצלת המדינה מאיומים אטומיים. זה לא צריך להפריע לשופטים להמשיך לשמוע את העדים הבאים בתור, במלוא הקיטור, 5 ימים בשבוע, וביבי יחזור להעיד כשיתייצב המצב עם איראן.
שימו לב ששלמה לרנר הוא עו"ד ועותר, אבל מי שמייצג בעתירה הוא יאיר לרנר.
עותרת עו"ד סימה ברששת מבית שמש קיבלה רישיון ב 1/7/2022.
המשפט של ביבי לא ייפסק, ולא תהיה עסקת טיעון ולא יהיה גישור. זה משפט שחייב להגיע לסופו כדי שיהיה פסק דין יפה המתעד את הרדיפה הפוליטית של הפרקליטות נגד ביבי, הפיכה משטרית בהובלת הפרקליטות. לכן צריך לעשות הכל לקדם את המשפט, ואין שום סיבה שהבאים בתור לא יתחילו להיחקר כעדי הגנה החל ממחר בבוקר, יום א' 21/6/2025.
ולכן אנו מציעים לעותרים המילואימניקים לבקש לתקן את העתירה שלהם, ולבקש לשנות את הסעד כך שבמקום לדרוש לעכב את כל המשפט עד תום המלחמה באיראן, ולבקש להקדים את שמיעת עדי ההגנה הבאים בתור, במקום. זאת למרות שזו בקשה שהעו"ד של ביבי יכול להגיש לרבקה פלדמן פרידמן בלי עזרה מהצד.
סעד מטופש: שגלי תתייעץ עם גורמי הביטחון
נציין שלא אהבנו את הסעד של דרישה מהיועמ"שית להתייעץ עם גורמי הביטחון אם המשך ניהול משפט ביבי יפריע למלחמה באיראן. מאיפה הם יודעים עם איזה גורם בטחוני היועמ"שית תתייעץ? מאיפה הם יודעים מה תהיה עמדתו? כלל בסיס הוא שאתה לא מבקש סעד שאתה לא יודע מה תהיה התוצאה שלו.
חוץ מזה, היום להביא עמדה של "גורמי ביטחון" זה מאוד מסוכן לימין כי "גורמי הביטחון" עסוקים בהפלת ביבי דרך חקירות קטארגייט. גם אם יש מלחמה זה לא שולל את עמדת גורמי הביטחון שמבחינתם צריך לקבור את ביבי בעודו בחייים.
הסעד הזה כל כך דבילי שנראה שדווקא מי שייזם את העתירה, אלו אנשי מחנה קפלן. העתירה נותנת לגלי היועמ"שית יותר מדי כוח וקרדיט, כאילו יש לה בכלל שיקול דעת בטחוני בזמן מלחמה, ועוד מבקשים ממנה לבצע התייעצויות ביטחוניות, כאשר לה אין שום כישורים ביטחוניים.
העמדה היתה צריכה להיות חד משמעית שבזמן מלחמה ביבי עסוק בהגנת העם והמולדת ולא צריך שום גורם בטחוני שיאשר את זה.
ומה כבר הם מצפים שגלי תענה? "התייעצתי עם גורמים ביטחוניים, ושקלתי את היעוץ שקיבלתי". יותר מזה היא לא חייבת לענות. בכלל, בגלל שזה בטחוני" היא תענה לשופטים במעטפה חסויה במעמד צד אחד, ואף אחד לא יידע מה היתה התשובה שלה….
בכלל שאפו על השקעת המאמצים להופיע בפני בג"ץ כעותרים ציבוריים מטעם הימין. הרי ידוע שיצחק עמית מתעב את הימין והוא יכול להנדס הרכבים כדי לטרפד עתירות מהימין, להבדיל מעתירות של הג'ינג'ים שאותם יצחק עמית מזמין בעצמו בשיחות טלפון.
השופט בדימוס צבי סגל: כדי לדחות את משפט ביבי נדרש אומץ שיפוטי
לשופט לשעבר צבי סגל יש עמדה אחרת. הוא חושב שצריך לאשר עיכוב קצר כדי לא לפגוע בעיקרון השוויון, ובאימון הציבור, אבל מצד שני לאפשר ליבי להוביל מלחמה ללא הסחת דעת. זו עמדתו
"המשפט, כשלעצמו, אינו מתקיים בחלל סטרילי. הוא מתקיים בלב חברה מתוחה, נלחמת, לעיתים כואבת. הוא פוגש מצבים קיצוניים – ואת אלה הוא חייב להכיל מבלי לאבד את יושרתו. לעיתים, דווקא בשם שלטון החוק, ראוי להשהות את פעולתו כדי להצילו מעצמו. השאלה אם לעכב את משפט נתניהו איננה פשוטה, ואסור לה שתוכרע מתוך גחמה או לחץ. אך באותה מידה – אין לפסול את העיכוב על הסף. ייתכן כי דווקא בעידן של מלחמה כוללת, זהו רגע שדורש "אומץ שיפוטי מסוג אחר": לא של הכרעה – אלא של המתנה. במציאות של עימות כולל וחוצה חזיתות, מתחדדת הדילמה בין צורכי הביטחון הלאומי לבין עקרונות היסוד של שלטון החוק. המתח בין שיקול דעת ממלכתי לבין השוויון בפני החוק מזמין מחשבה מחודשת על מקומו של ההליך הפלילי בעיתות חירום.
"דרך הביניים: הפעלת שיקול דעת מידתי נראה כי המתח בין צורכי הביטחון הלאומי לבין עקרונות המשפט אינו פתיר באופן חד-משמעי. עם זאת, בית המשפט יכול להפעיל שיקול דעת מידתי וזהיר: לעכב את הדיונים לפרק זמן קצוב, לא ממושך, לקבוע שההליך יתחדש במועד שניתן לפיקוח שיפוטי, להצדיק את ההחלטה במסמך ציבורי מבוסס, ולא בטיעונים כלליים, להבהיר שהעיכוב אינו פוגע בתקפות האישומים, אלא רק בלוח הזמנים. במילים אחרות: לא לשבור את הכלים – אך גם לא לעצום עיניים מול האתגר הלאומי".
מדובר באוסף שטויות. עיקרון השוויון לא חל כי שאר אזרחי המדינה הם לא ראשי מלחמה ואין להם אחריות למניעת השמדת העם היהודי בפצצות אטומיות, כמו שיש לביבי. השימוש במילים "נדרש אומץ שיפוטי", מגעיל אותנו. אישור בקשת דחיה זה סעד פרוצדורלי מקובל ושגרתי ולא נדרש שום אומץ בשביל זה.
לא נדרש שום אומץ שיפוטי. יש רשימה של עדי הגנה. לא יקרה כלום אם עדי הגנה הבאים בתור יזומנו לעדות לפני ביבי.
https://news.walla.co.il/item/3758945
הסטטוס של העתירה: גלי שמה זין על העתירה
היועמ"שית ביקשה הארכה למתן תשובה עד 17/6/2025, והיא שוב פעם ביקשה אורכה, ולא הגיבה לעתירת המילואימניקים לגופה.
בתאריך 19/6/2025, יומיים באיחור נתן יחיאל כשר החלטה על בקשת האורכה של גלי "כמבוקש. מבלי שנעלמה מעיניי עמדת העותרים, המשיבה 1 תגיש את התייחסותה עד ליום 25.6.2025".
העותר לרנר טען ש"היועמ"שית מתחמקת מלקחת החלטה ברורה כי היא יודעת שאין לה הצדקה להמשיך במשפט בזמן שהמדינה נלחמת על חייה. במקום להתרכז במאמץ המלחמתי נגד איראן ובהשבת החטופים, היא מתעקשת להמשיך בתהליכים משפטיים שמסיחים את דעתו של ראש הממשלה".
להלן כתבה של דוד לוי באתר אייס על העתירה פורסם 8/5/2025
המילואימניקים יצילו את נתניהו? כך הם מתכוונים לעשות את זה
להלן הפסק דין בעתירה הקודמת של שלמה לרנר 70066-02-25
שימו לב זה נדחה בשל אי מיצוי הליכים. השופט דוד מינץ כתב ש"הסבר העותרים לפיו "כל יום דיונים פוגע בביטחון המדינה כלפי פנים וכלפי חוץ" ועד שיישלחו מכתב ויקבלו מענה יהיה מדובר "במעשה עשוי", אינו מצדיק היעדר פניה מקדימה למשיבה".
אבל הכלל של מיצוי הליכים כבר מזמן נזרק לפח בעתירות מחנה קפלן. הם אפילו הגדילו לעשות והגישו עתירות עוד לפני שבכלל התקבלו ההחלטות שבגינן הם עותרים. וזה קורה מרוב שהם מרגישים שבית משפט עליון צמא לעתירות קפלן, ולא מטילים עליהם הוצאות כבדות כשהם מפסידים.
| בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק |
בג"ץ 70066-02-25
| לפני: | כבוד השופט דוד מינץ
כבוד השופט יוסף אלרון כבוד השופט יחיאל כשר |
|
| העותרים: | 1. שלמה לרנר
1. שמעיה אסולין 2. יהונתן לזר 3. סימה בר ששת 4. דביר דמרי |
|
| נגד | ||
| המשיבים: | 1. היועץ המשפטי לממשלה
2. ראש הממשלה בנימין נתניהו |
|
| עתירה למתן צו על תנאי | ||
| בשם העותרים:
|
עו"ד יאיר לרנר | |
| פסק-דין |
השופט דוד מינץ:
לפנינו "עתירה דחופה למתן צו על תנאי צו ביניים וצו ארעי", בה התבקש להורות למשיבה 1 – היועצת המשפטית לממשלה (להלן: המשיבה), ליתן טעם מדוע לא תעכב את ההליך הפלילי המתנהל נגד משיב 2 – ראש הממשלה, מכוח סמכותה לפי סעיף 231(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982; מדוע לא תקיים היוועצות עם כלל גורמי הביטחון לבחינת ההשלכות הביטחוניות הנובעות מהמשך ניהול ההליך המשפטי נגד ראש הממשלה, וככל שקיימה היוועצות כאמור, מדוע לא יפורסמו מסקנותיה. כן התבקש ליתן צו ביניים וצו ארעי המורה על עיכוב ההליך הפלילי המתנהל נגד ראש הממשלה, או לכל הפחות לחייב את המשיבה לקיים היוועצות ביטחונית דחופה בנוגע להמשך ניהולו.
דין העתירה להידחות על הסף בשל אי-מיצוי הליכים. העותרים כלל לא פנו למשיבה עובר להגשת העתירה כנדרש. תיוג העתירה כדחופה אינו מייתר את חובת העותרים למצות הליכים מול הרשות המנהלית, וככלל רק לאחר קבלת מענה הרשות (או אי-קבלת מענה תוך זמן סביר בנסיבות העניין (בג"ץ 73886-02-25 מירן נ' היועצת המשפטית לממשלה (3.3.2025)) קמה להם האפשרות לעתור נגד החלטת הרשות או הימנעותה מלקבל החלטה (בג"ץ 13546-10-24 חלמי"ש – חברים למען מעונות היום בישראל (ע"ר) נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 2 (15.10.2024); בג"ץ 2674/24 חבר הכנסת, השר דוד אמסלם נ' שר הביטחון, פסקה 4 (8.4.2024)). הסבר העותרים לפיו "כל יום דיונים פוגע בביטחון המדינה כלפי פנים וכלפי חוץ" ועד שיישלחו מכתב ויקבלו מענה יהיה מדובר "במעשה עשוי", אינו מצדיק היעדר פניה מקדימה למשיבה.
מעבר לכך לא למותר לציין, כי התערבות בית המשפט בשיקול דעת היועץ המשפטי לממשלה תעשה במקרים חריגים ונדירים ביותר (בג"ץ 3272/24 פלוני נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 14 (1.7.2024); בג"ץ 1569/09 אולמי כינור דוד בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 5 והאסמכתאות שם (22.4.2009); בג"ץ 3444/05 אברמוביץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה ה' (21.6.2005)). וכפי שנאמר מקדמת דנא, בית משפט זה אינו מחליף את שיקול המשיבה בשיקול דעתו שלו ואינו מהווה "יועץ משפטי על" (בג"ץ 2534/97 יהב נ' פרקליטת המדינה, פ"ד נא(3) 1, 25 (1997)). כך, שבכל מקרה, יש לנהוג במקרים מסוג זה בזהירות יתרה.
כאמור, העתירה נדחית.
ניתן היום, ד' אדר תשפ"ה (04 מרץ 2025).
|
|
|
בתמונה: ליזו כהן שוטרת עדת תביעה נגד ביבי. השוטרת לוקה באמנזיה חריפה. כל מה שאלו אותה ענתה "לא יודעת".
