Connect with us

Hi, what are you looking for?

בית המשפט למשפחה - שואת האבות הגרושים

נאוה גדיש: “בואו נדפוק את הגבר בגלל חשש ממזרות וננשל אותו מהירושה” – אסרה על גבר להוכיח בבדיקת רקמות שהוא יורש כי אז יקבע שהוא ממזר

עוד שופטת פמינאצית מפתח תקווה נאוה גדיש מבצעת פיגועים רבי נפגעים בגברים בשל שנאתה הקלינית לגברים. לפנינו פסק דין הגדוש ארס ורעל נגד גברים. הדברים ניכרים מבחירת המילים הגועליות וההטחות הגדושות בהכפשת הגבר ע”י השופטת גדיש בגבר (הנתבע בתיק) רק בגלל שהוא גבר. זהו עוד תיק שאילו היה מדובר באישה, גם התוצאה היתה אחרת לגמרי וגם בחירת המילים הייתה מלטפת ואוהבת. כל זה בשם האג’נדה הפמינאצית של בתי המשפט למשפחה בישראל.

נאוה גדיש:  בואו נדפוק את כל הגברים הגרושים
נאוה גדיש: בואו נדפוק את כל הגברים הגרושים

ובמה מדובר? איש עשיר מת והשאיר 4 אחים. הם רוצים לקבל צו ירושה. כלומר אין צוואה והחלוקה היא לפי החוק שכל צאצא מקבל את החלק היחסי. אבל אז צץ הנתבע שהוא בגיל 60 ולטענתו גם הוא צאצא בשל רומן מחוץ לנישואין של האבא עם אמא שלו, ולטענתו המנוח אפילו תמך כלכלית באמא שלו כדי לכלכל את מזונותיו בזמן שהיה צעיר וגם לאחר מכן.

אילו היה מדובר בצאצאית, השופטת נאוה גדיש הייתה שולחת את האישה מייד לבדיקת רקמות ונותנת לה חמישית מהירושה, ללא צל של ספק. אבל בגלל שמדובר בגבר, היא שלחה שאילתא לנשיא בתי הדין הרבניים דוד לאו, האם הוא מסכימים לברר את האבהות של הנתבע באמצעות בדיקת רקמות. מדוע בכלל הפעולה המטופשת הזו נעשתה? רק כדי לדפוק את הגבר. הרי נאוה גדיש היא שופטת בבית משפט חילוני, ואין לה מה לחפש הנחיות מדייני בית הדין הרבני מה לעשות ואיך לנהל את הראיות בתיק. כמובן שהתשובה של הדיין לאו הייתה שבגלל חשש לממזרות של הנתבע ושל ילדיו נוצרת “פגיעה”, ולכן אין להרשות לגבר לעשות בדיקת רקמות. כך בבת אחת חיסלה השופטת גדיש את סיכויי הגבר להוכיח שהוא הבן החמישי של הנפטר.

רק נציין שלמשל כאשר 2 לסביות מבקשות להתגרש זו מזו, לכאורה על בית משפט למשפחה לשלוח את הלסביות לבית דין רבני לצורך הגירושים כי כתוב בחוק שכל תביעות הגירושין מקומן בבית דין רבני. אבל בגלל שהרבנים לא מקבלים את העובדה שלסבית יכולה להתחתן עם לסבית, שופטי המשפחה פוטרים את הלסביות מפניה לבתי דין רבניים, ונותנים את צו הגירושין בעצמם. זוהי הוכחה לצביעות של שופטות המשפחה הפמינאציות. כשמתאים להם לדפוק גבר, הם שולחים אותו לבית דין רבני, וכשמתאים להם לעקוף את דייני הבד”ר, הן ממציאות הלכות חדשות לגמרי בניגוד לחוק המפורש – ומקשקשות שהן בית משפט חילוני.

בכל מקרה הצביעות היא בכך שהשופטת נאוה גדיש מאשימה את הנתבע “בבצע כסף כדי לזכות בנתח מהירושה”. אבל כל מי שמתנגד לצוואה כי הוא חושב שיש לו זכות לחלק מהירושה אפשר להאשים אותו ב”בצע כסף” . כמובן שאילו היה מדובר באישה, המילים הללו לא היו יוצאות מפיה של הפמינאצית נאוה גדיש. עוד מאשימה נאוה גדיש את הנתבע בכך שזנח את תביעת האבהות שלו בגלל חשש לממזרות ולכן הוא לא יכול להוכיח שהוא הבן החמישי.

אבל היא זו ששלחה שאילתא לדיינים, והם באמצעות יועמ”ש של מדינת ישראל ונשיא בית הדין הרבני ה”גדול” דוד לאא ענו כך: “”עריכת בדיקה לאדם המוחזק בכשרות גמורה, על מנת לנסות להוכיח שאמו זינתה עם יהודי אחר, אסורה בהחלט, ותוצאה שהוא אינו בנו של מי שמוחזק כאביו, אלא של יהודי אחר, הופכת אותו בעינינו לממזר בוודאות שאנו מייחסים למהימנות הבדיקה….לאור האמור חוות דעתי כי אסור להתיר את הבדיקה.” (כך צוטט בתגובת ב”כ היועמ”ש)”.

בתמונה: הרב דוד לאו המשמש נשיא בתי דין רבניים. במקום ליישם דין תורה מיישם דין פמינאציה ועוד מקדימים לפני שמו את התואר “הגאון לאו”. הגועל נפש שבתמונה טירפד לאח החמישי את חלקו בירושה בגלל “חשש ממזרות”.

דוד לאו נשיא בתי דין רבניים פמינאצי הלוקה בשנאת גברים

כל ה”קטע” של “חשש ממזרות” דינו לעבור מהעולם. החשש הזה ממש לא קיים והוא לא יוצר שום “פגיעה” בממזרים. לדיינים יש שיטות משלהם להכשיר כל ממזר, וממילא זכותו של האדם לבחור אם הוא רוצה את התואר “ממזר”, או לא. זו אמורה להיות בחירה אישית, ואין שום סיבה שאיזה דיין שהוא בעצמו ממזר לא קטן יבוא בפטרונות ויגיד שיש חשש ל”פגיעה” בנתבע שבעצמו טוען שאין שום חשש לפגיעה בו. גם בילדים שלו אין חשש לפגיעה. בכסף שיקבלו מהירושה הם יכולים לממן נסיעה לקפריסין ולהתחתן שם בלי רבנים, בלי דיינים, בלי כתובה ובלי גועל נפש.

להלן הכתבה מאתר Psakdin.co.il “בשביל ירושה: טען שהוא בנו של המנוח מחוץ לנישואים”

האיש התנגד לצו ירושה שביקשו ילדי המנוח אבל ויתר על תביעת אבהות ובדיקת רקמות. השופטת התרשמה כי התעקשותו להוכיח את האבהות ללא גיבוי ביולוגי רק כדי לזכות בנתח מהירושה מעידה שהוא מונע מבצע כסף

ארבעה אחים שאביהם נפטר לפני כשנתיים הגישו בקשה לצו ירושה אך נתקלו בהתנגדות של גבר שביקש להכיר בו כיורש נוסף בטענה שהוא בנו של המנוח מרומן מחוץ לנישואים. השופטת נאוה גדיש מבית המשפט למשפחה בפתח תקווה דחתה את ההתנגדות לאחרונה תוך שקבעה כי אין לו כל מעמד להתערב בירושה מאחר שמשך תביעת אבהות שהגיש בשל חשש ממזרות (אמו הייתה נשואה בזמן שהרתה) ואין בידיו הוכחה לקשר ביולוגי למנוח.

האיש, בשנות ה-60 לחייו, הגיש את ההתנגדות לצו הירושה ביחד עם תביעת אבהות שבמסגרתה ביקש לערוך לו ולארבעת ילדיו של המנוח בדיקת רקמות כדי להוכיח את הקשר הביולוגי ביניהם. אבל היועץ המשפטי לממשלה התנגד לבירור התביעה בהתאם לחוות דעת שהגיש נשיא בית הדין הרבני הגדול שלפיה אסור לאפשר את הבדיקה בשל חשש ממזרות, שכן אם יתברר שהאיש אכן בנו של המנוח התוצאה תהיה שהוא וילדיו ייחשבו כממזרים.

בעקבות זאת הודיע האיש כי הוא מושך את תביעתו וביקש לברר את האבהות במסגרת ההתנגדות לצו הירושה באמצעות עדויות וראיות וללא הוכחה ביולוגית חד-משמעית. הוא ציין כי הוא יכול להביא עדים שיאשרו את טענתו שבין המנוח לבין אמו היה רומן בתקופה שנולד, וכן להעיד קרוב משפחה שנכח כשהמנוח סיפר לו שהוא אביו. עוד הוא טען שהיה עם המנוח בקשר לאורך חייו והוא אף סייע לו כלכלית.

ויתר על הזכות

בפסק דין שניתן לאחרונה דחתה השופטת נאוה גדיש את בקשתו וקבעה כי בהיעדר הוכחה לקיומו של קשר ביולוגי בינו לבין המנוח אין לאיש מעמד להתנגד לצו הירושה.   

השופטת ציינה כי הוויתור על בירור תביעת האבהות שולל ממנו את הזכות להעלות טענות בנושא במסגרת ההתנגדות לצו הירושה. למעשה, השופטת כתבה כי העלאת טענת האבהות רק כדי לזכות בנתח מהירושה ולא כדי לברר מיהו אביו “עלולה להעיד על מניעים של בצע כסף”, בפרט כשהאיש כבר ירש את אביו הרשום.

מעבר לכך, השופטת קבעה כי ממילא העדויות והראיות שטען כי יש ברשותו לא מוכיחות שהוא בנו של המנוח. השופטת הבהירה שגם אם היה מוכיח שהיה למנוח רומן עם אמא שלו זה עדיין לא אומר שהיא נכנסה ממנו להיריון. בהקשר הזה הוסיפה השופטת כי ממילא לפי הכלל ההלכתי “רוב בעילות אחר הבעל” מי שנחשב לאביו הרשמי הוא בעלה של אמו.

עוד הוסיפה השופטת כי אותו קרוב משפחה שלטענת האיש שמע את המנוח מספר על אבהותו התכחש לדברים וסירב להעיד בהליך. בנוסף, היכרות ועזרה כלכלית לא מוכיחות אבהות ועצם העובדה שהמנוח בחר שלא לערוך צוואה שכוללת גם אותו שוללת את גרסתו כי רצה לכלול אותו בירושה.

כמו כן היא ציינה כי העובדה שהאיש לא ניסה להסדיר את האבהות בתקופה שהמנוח ואמו היו בחיים, גם היא פוגמת בגרסתו ומעידה על כך שוויתר על זכותו לברר את האמת.

לפיכך, השופטת קבעה כי אין לעכב עוד את צו הירושה של ילדי המנוח, וחייבה את האיש לשלם להם הוצאות של 24,000 שקלים.

  • ב”כ האחים (התובעים): עו”ד אור גל און 
  • ב”כ האיש (הנתבע): ירון אבני, עו”ד ירושות

https://www.psakdin.co.il/Document/%D7%98%D7%A2%D7%9F-%D7%A9%D7%94%D7%95%D7%90-%D7%91%D7%A0%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%97-%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%9F-%D7%9E%D7%97%D7%95%D7%A5-%D7%9C%D7%A0%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%99%D7%9D-%D7%9B%D7%93%D7%99-%D7%9C%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%94#.YCY3cmgzbIX

להלן פסק הדין:

ת”ע, בר”ע
בית משפט לעניני משפחה פתח תקווה
69846-02-19,69889-02-19
24/01/2021
בפני השופטת:
נאוה גדיש
– נגד –
תובעים:
1. ח’
2. ר’
3. ש’
4. י’

עו”ד אור גל און
נתבעים:
1. האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב משרדי ממשלה
2. א’

עו”ד ירון אבני
 
   

 בעניין המנוח ר’ א’ ז”ל

פסק דין

התובעים הגישו בקשה למתן צו ירושה אחר אביהם המנוח.

הנתבע הגיש התנגדות לבקשה וטען כי הוא בנו של המנוח.

הנתבע, יליד YYYY, בשנות ה-60 לחייו, טען כי הוא נולד כתוצאה מקשר אינטימי שקיימה אמו עם המנוח.

לטענת הנתבע יש ליתן צו לפיו עיזבון המנוח יחולק בין חמשת ילדיו.

רקע

  1. המנוח, ר’ א’ ז”ל, הלך לבית עולמו ביוםDD/MM/YY, כשהוא אלמן ואחריו רשומים ארבעה ילדים, הם התובעים.
  1. הנתבע הגיש, במקביל להתנגדותו למתן צו הירושה, גם תובענה שכותרתה “עתירה למתן צו לבדיקת רקמות”, במסגרתה בקש לחייב את התובעים לערוך בדיקה גנטית לבירור קשרי האחאות בינו לבינם, על מנת להוכיח טענתו כי הוא בנו הנוסף של המנוח (ת”ע 67599-11-18, להלן: “תביעת האבהות”).
  1. אין חולק כי הנתבע לא רשום כבנו של המנוח ומעולם לא נרשם ככזה. אין גם חולק כי עת הרתה אמו של הנתבע, היא הייתה נשואה לאחר, הוא האיש שגידל את הנתבע ונרשם כאביו.

תביעת האבהות

  1. במסגרת תביעת האבהות, טען הנתבע כי יש לחייב את התובעים כאן לערוך בדיקה גנטית, על מנת לאפשר לו להוכיח את הקשר הביולוגי בינו לבין המנוח.

באותו הליך, היות ועלה חשש שהכרעתו עלולה להשפיע על כשרותו ההלכתית של הנתבע כאן ושל צאצאיו, עקב חשש לממזרות, לפי דין תורה, נשלחה פנייה לנשיא בית הדין הרבני הגדול, ללא פרטים מזהים, לקבלת חוות דעתו בעניין החשש האמור ובדבר האפשרות לערוך את הבדיקה באופן שימנע את הפגיעה, בהתאם להוראות סעיף 28ה(א)(1) לחוק מידע גנטי, תשס”א – 2000.

  1. נשיא בית הדין הגדול הגיש את חוות דעתו לב”כ היועמ”ש וקבע כי אין להתיר קיומה של הבדיקה, בשל חשש ממזרות, ובלשונו:

“עריכת בדיקה לאדם המוחזק בכשרות גמורה, על מנת לנסות להוכיח שאמו זינתה עם יהודי אחר, אסורה בהחלט, ותוצאה שהוא אינו בנו של מי שמוחזק כאביו, אלא של יהודי אחר, הופכת אותו בעינינו לממזר בוודאות שאנו מייחסים למהימנות הבדיקה….לאור האמור חוות דעתי כי אסור להתיר את הבדיקה.” (כך צוטט בתגובת ב”כ היועמ”ש).

  1. בנסיבות אלו, הגיש ב”כ היועמ”ש עמדתו למבוקש והתנגד לביצוע הבדיקה, “או בירור התובענה בכל דרך, בשל הפגיעה הקשה והבלתי הפיכה העלולה להיגרם לקטינים”.

ב”כ היועמ”ש ציינה כי יש להגן על זכויותיהם של קטינים, צאצאי הנתבע.

ברור כי הגנה כזו דרושה גם אם הנתבע עצמו מצהיר כי הוא אינו נוהג על פי כללי ההלכה, איננו מתנגד לביצוע הבדיקה והוא אדיש להשלכות שיש לתוצאותיה על כשרותו ההלכתית, כמו גם על כשרותם של צאצאיו.

  1. לאחר קבלת חוות הדעת של בית הדין הרבני ועמדת ב”כ היועמ”ש, הגיש הנתבע כאן הודעה לתיק שבו התנהלה תביעת האבהות וציין כי “בהתאם לעמדת ב”כ היועמ”ש…התובע  מושך את הבקשה לבדיקת הרקמות”.

בנסיבות העניין, תביעת האבהות נמחקה, ראו פרוטוקול הדיון מיום 27.7.20.

משמעות מחיקת תביעת האבהות על ההתנגדות למתן צו ירושה

  1. לאחר שהנתבע חזר בו מבירור תביעת האבהות, במסגרתה ביקש להוכיח היותו בנו של המנוח, אין לו כל מעמד להתנגד לבקשת התובעים לצו ירושה.
  1. לא מצאתי לאפשר לנתבע לברר את שאלת מעמדו, כעניין שבגררא, במסגרת התנגדותו

      לבקשה למתן צו ירושה אחר המנוח.

וביתר פירוט,

  1.  סעיף 10 לחוק הירושה, תשכ”ה – 1965, קובע כי יורשים על פי דין הם מי שהיו במות המוריש, בן זוגו וילדיו.

החוק מתייחס גם לילד שאומץ וגם למי שנולד 300 יום לאחר הפטירה, כלומר – מי שהיה עֻבָּר בעת הפטירה. אלה הם יורשי המנוח ואין בלתם.

החוק איננו מכיר במי שחש כילדו של מנוח, כיורשו.

החוק גם אינו מכיר במי שאותו מנוח התייחס אליו כבן, אלא אם אימץ אותו כדין.

  1.  הדרך להעניק זכויות ירושה למי שאיננו זכאי לכך על פי דין, היא באמצעות צוואה.

בהיעדר צוואה, לא ניתן לקבל התנגדות לצו ירושה, בטענה שקיים אדם נוסף שיש להכיר בו כבנו של המנוח.

הדברים נאמרים ביתר שאת, כאשר הבקשה לנהל הליך שניתן היה באמצעותו לבחון את הראיות להוכחת אותה הטענה, נמחק לבקשת מי שהגישו, הנתבע כאן.

  1. הנתבע ביקש כי אאפשר לו להוכיח טענותיו כאן באמצעות עדויות, הן עדותו שלו והן של עדים מטעמו.

לא מצאתי לאפשר זאת, אם לאור עמדת ב”כ היועמ”ש ואם לאור חוות הדעת של נשיא בית הדין הרבני.

טענות הנתבע, ככל שהיו לו ביחס לעמדות אלו, היה עליו להשמיע במסגרת אותו הליך, שהוא בחר לוותר על בירורו.

  1. עוד מצאתי להדגיש כי טענות הנתבע לפיהן יש באפשרותו להביא עדים שיוכיחו קיומו של קשר רומנטי בין אמו לבין המנוח, גם לו היו מתקבלות, אין בהן כדי להוכיח שהוא עצמו נולד בעקבות אותו קשר.

העדויות שבקש הנתבע להגיש

  1. לא די בעדותו של הנתבע כי הוא זוכר את אמו של המנוח, בטענה כי הכיר אותה כסבתו אשר גידלה אותו, עד גיל 5, ולא בתיאורי הזיכרון כי “הרבה פעמים הייתי מגיע הביתה והדלת לא הייתה נפתחת, הייתה נפתחת לאחר 10 דקות, הוא (המנוח-נ.ג) היה בשירותים או במקלחת, העניין היה שקוף מבחינתי” (פרוטוקול עמ’ 1 שורה 19 ואילך, בתביעת האבהות).

אין בטענות אלו, גם לו היו מוכחות, כדי להוכיח שהנתבע הוא בנו של המנוח, אלא לכל היותר כי היה קשר כזה או אחר בין אמו לבין המנוח, שנים לאחר שנולד (בגיל בו כבר יש לו זיכרונות).

  1. הנתבע טען כי בשנת YYYY הוא נסע לחו”ל יחד עם המנוח, וכי זה סיפר לו אז שהוא אביו.

הנתבע טען כי סיפור הווידוי נערך בנוכחות אדם נוסף (קרוב משפחה), אלא שהאחרון מתכחש עתה לאמור (פרוטוקול עמ’ 2 שורה 4 בתביעת האבהות).

למעשה אותו אדם הוא היחיד שיכול היה לאשר גרסת הנתבע לפיה המנוח סיפר לו שהוא בנו. לא רק שאותו אדם לא הסכים להעיד אלא שגם עדות זו, לו הייתה נשמעת, אין די בה כדי להוכיח קיומו של קשר ביולוגי בין הנתבע לבין המנוח.

  1. העובדה שמאזYYYY, בחר הנתבע שלא לנקוט בכל פעולה, להסדרת רישומו כבנו של המנוח, כאשר גם המנוח וגם אמו של הנתבע, היו בחיים ויכולים היו לסייע בידו להסדיר מעמדו, יש בה כדי לפגוע בגרסתו, עד כדי שלילתה.

מכל מקום, די בהמתנה האמורה כדי להקים עילת התיישנות ולכל הפחות טענות של שיהוי, כלפי טענות הנתבע.

  1. אינני מקבלת עמדת הנתבע כי העדיף שלא לבקש מהמנוח להסדיר את מעמדו, על מנת שלא “להביך אותו” (פרוטוקול עמ’ 2 שורה 31, לתביעת האבהות).

לו היה חשוב לנתבע להסדיר מעמדו כבנו של המנוח, מצופה היה כי יעשה כן בחייו ובסיועו של זה.

אם בחר שלא לעשות כן, ותהיינה הסיבות לכך אשר תהיינה, הרי שוויתר על זכותו לברר אם יש ממש בשמועות ששמע, ככל שאכן שמע שמועות כאמור.

  1. בדיון טען הנתבע שיש בידיו להביא מספר עדים שיוכלו לאשר כי אמו סיפרה להם שהמנוח הוא אביו (פרוטוקול עמ’ 2 שורות 11-22).

עדים אלו, גם לו היו מגיעים להעיד, אין בעדותם כדי להספיק לנתבע, שכן לכל היותר היה בידי אותם עדים כדי לתמוך בגרסת הנתבע, לפיה  אמו ספרה לאחרים על קיומו של קשר רומנטי שהיה בינה לבין המנוח.

לא היה די בסיפוריה של האם המנוחה, גם אם סיפורים כאלה אכן סופרו לאותם עדים, כדי להוכיח שהנתבע הוא בנו של המנוח.

  1. זאת ועוד, העובדה שהאם המנוחה הייתה נשואה לאחר, עת הרתה עם הנתבע, די בה כדי להקים את החזקה שבעלה באותה עת, הוא אביו של הנתבע, בהתאם לכלל ההלכתי כי “רוב בעילות אחר הבעל”.
  1. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר הנתבע עצמו אישר שהדברים לא נאמרו מפי המנוח, גם לא למי שלטענתו היה חברו הטוב ביותר “ד’, החבר הכי הכי טוב של המנוח… סיפר לי את מה שאשתו של המנוח אמרה לו, הוא לא ידע על זה מהמנוח, כי המנוח לא דיבר על זה..” (פרוטוקול עמ’ 2 שורות 19-20).
  1. הנתבע הוסיף וטען כי המנוח סייע לו כספית, טענה זו לא הוכחשה על ידי התובעים, אלא שלדידם המנוח נהג לסייע כספית לאנשים רבים ואין בעצם הסיוע האמור כדי להוכיח קיומו של קשר ביולוגי בין המנוח לנתבע (פרוטוקול עמ’ 4 שורות 9-10 לתביעת האבהות).
  1. זאת ועוד, הנתבע טען כי המנוח אמר לילדיו האחרים שיש לו כוונה לתת לנתבע נכס מקרקעין וכי אלה כעסו עליו ובתגובה בחר המנוח לתת לנתבע שלושה שיקים, על סך 50,000 ₪ כל אחד, אחד על שמו ואחד על שם כל אחד מילדיו (פרוטוקול עמ’ 2 שורות 22-29, בתביעת האבהות).

טענה זו הוכחשה על ידי התובעים ובכל מקרה, אם אכן המנוח בקש לסייע לנתבע ועשה כן, בדרך שתיאר הנתבע, הרי שלא ברור על מה מלין האחרון.

המנוח לא ערך צוואה ולא הבטיח את זכותו של הנתבע לקבל חלק מעיזבונו, אף שהיה רשאי לעשות כן וגם עובדה זו מאיינת גרסתו.

  1. הנתבע טען כי היה קשר רציף בינו לבין המנוח וכי ילדי המנוח (התובעים) ידעו על קיומו של הקשר, אלא שאלה הכחישו טענותיו.

מכל מקום, אין בקיומו של קשר כזה או אחר, גם אם היה, כדי להצביע על קיומו של קשר ביולוגי בין השניים.

  1. הנתבע צירף להתנגדות תמונות ספורות שלו ושל המנוח (נספח ב’).

תמונות אלו, אין בהן כדי להוכיח טענותיו של הנתבע.

כל שיש בהן הוא להצביע על היכרות שהייתה בין המנוח לבין הנתבע, כשזה כבר היה אדם בוגר. לצד קיומן של תמונות אלו, אי אפשר להתעלם מהעדרן של תמונות מלידתו של הנתבע ומשנות חייו הראשונות, לצד המנוח.

  1. העלאת הטענות האמורות, רק על מנת להסדיר זכויות ירושה נטענות, איננה מקובלת ועלולה אף להעיד על מניעים של בצע כסף.

לא מדובר ברצון כן ואמיתי של הנתבע לברר מיהו אביו מולידו, אלא אך בניסיון לזכות בזכויות ירושה של אדם שהנתבע אולי סבור שהוא אביו.

הדברים נאמרים ביתר שאת, לאחר שביחס לאביו הרשום, קיבל הנתבע זכויות ירושה, לפי בקשתו.

לסיכום,

  1. לאור האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי טענות הנתבע נטענו אך כדי לעכב קבלת צו הירושה שהתובעים זכאים לקבל, כבר כמעט 24 חודשים.

יתכן כי הנתבע קיווה שיהיה בכך כדי לשכנע את התובעים לתת לו זכויות כספיות שהוא לא זכאי לקבל על פי דין.

  1. סוף דבר, אני קובעת כי אין לנתבע מעמד להגיש התנגדות לבקשת התובעים, ילדי המנוח, ר’ א’ ז”ל, לקבל צו ירושה.
  1. לאור האמור, אני דוחה את ההתנגדות.

הנתבע יישא בהוצאות התובעים, בסך כולל של 24,000 ₪.

צו ירושה יינתן בנפרד.

ניתן לפרסם, ללא פרטים מזהים.

ניתן היום,  י”א שבט תשפ”א, 24 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.

3 Comments

3 Comments

  1. ממזר

    אפריל 27, 2022 at 12:14 pm

    מדינה והזויה!

  2. ממזר

    מאי 27, 2022 at 11:55 am

    שופטת אידיוטית- אם כי פועלת כחוק! לםי סעיף 28ד לחוק מידע גנטי משנת 2008!
    אכן מדינה הזויה!
    רק בג”ץ נגד הסעיף הזה- על סמך חוק יסוד כבוד האדם וחירותו- אולי יעזור!
    ובינתיים- כל מסורבות הגט החילוניות צריכות להיות תקועות בחייהן בלי גט עד שמשהו יפנים ששוד הגברים אינו משתלם!

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    מאי 30, 2022 at 6:44 am

    לא יודע מאיפה אתה מביא את האינפורמציה הזאת לפיה רק לגבר לא מתירים בדיקת רקמות. זה פשוט לא נכון. בית המשפט לא יתיר בדיקת רקמות לכל אחד שעלול להפוך לממזר בשל אותה בדיקת רקמות, בין אם מדובר בגבר ובין אם מדובר באישה.
    אל תשכח שהמשמעות של ממזרות לא חלה רק על אותו אדון שביקש את בדיקת הרקמות, אלא גם לגבי ילדיו ונכדיו. בית המשפט צריך להגן על אינטרס רחב יותר מזה של התובע.
    הערת מערכת:
    אבל גבר יחוייב במזונות לממזר פרי בגידת האישה, והאישה פרפרית לילה צוחקת על כולם

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe

You May Also Like

    ...כל עוד הנר דולק אפשר לתקן


    .יש ברשותך מידע שיכל לחולל שינוי לטובה? שלח אלינו ונשמח לפרסם

    Translate »