עורכת דין אירית ארז אירית ארז מתפארת בפייסבוק שהיא הצליחה לסחוט מגבר כתובה. מדובר ב 195,000 ש”ח שהגבר צריך לשלם לאישה אחרי שנתיים של נישואין, ואנו שואלים על מה? למה האישה זכאית לכסף הזה בכלל? מה האישה נתנה שמגיע לה בכלל “כתובה” ועוד בסכומים אדירים כאלה? השופטת העליונית הפמינאצית דפנה ברק ארז כתבה פסק דין שלפיו הכתובה זה חוזה אזרחי לכל דבר שהוא תקף ואכיף. לא הפריע לה בכלל שנשים לא נותנות כתובה לגבר, כך שזה בכלל לא הדדי (והדדיות היא תנאי בסיסי לגמירות דעת בחוזה). גם לא הפריע לדפנה ברק ארז בכלל שתמורת הכתובה האישה לא צריכה לתת כלום, והגבר לא מקבל כלום.
הרי הכתובה לא מבטיחה לגבר שום דבר. זה לא מחייב את האישה לתת לגבר יחסי מין. זה לא מחייב אותה לבשל ולכבס, וזה לא מחייב אותה לנהוג כלפי הגבר בכבוד ובתום לב. אלו “פיצויים” על גירושין. אכן בדורות קודמים שאישה נלקחה ע”י הבעל כדי לשמש עקרת בית ולגדל ילדים, ולא הייתה לה פרנסה ופנסיה, אם אם גבר החליט לזרוק אותה אחרי 40 שנה ולהחליף מודל בפרגיה צעירה, היה רציונל לתת לגרושה הזקנה משהו לשקם את חייה המקומטים. אבל היום כנשים משמשות שופטות בתי משפט עליון (דורית ביניש, אסתי חיות), מישהו צריך לפצות אותן על מתן שירותי עקרת בית כשהן מתגרשות ולתת להן כתובה????
הכתובה היא אלימות כלכלית כלפי גברים. זוהי סחיטה ושוד גברים לאור יום ובחסות הכיפה והציציות של הדיינים. בפועל זוהי החפצת נשים טהורה. האישה מציעה את שירותיה להיות בת לוויה לגבר (אסקורט) ועל מנת להבטיח עצמה לימי הזקנה, היא לוקחת כתובה. זהו בעצם שוק שפחות מודרני שנשים משתתפות בו בחפץ לב, בחסות התורה, כי זה מאוד משתלם.
כיום בבתי הדין הרבניים הדיינים יעשו הכל כדי להעניק לנשים כתובות על מגש של כסף. הן יכולות להגיש תלונות שווא על הגבר, לבגוד עם כל השכונה ועדיין הדיינים יגידו שהגבר לא הוכיח שהאישה בגדה בו. הן גם יכולות להציק לגבר ולמרמר את חייו, להפוך את חייו לגהנום, ועדיין הדיינים יגידו שהטענות של הגבר חסרות בסיס.
במקרה דנן השאלה היא מה קדם למה, הביצה או התרנגולת? הגבר מצא לעצמו שירותי ממין חיצוניים, כי האישה בבית התנהגה כלפיו כמו פיטבול זעמני. היא הציקה לו ומרמרה את חייו. בנסיבות כאלה ברור שלא מגיע לה כתובה, וברור שזכותו של הגבר לחפש שירותי מין חלופיים. אבל כאן מתהפכות היוצרות. הדיינים נטפלים לגבר שבגלל שמצא לו מישהי שמעריכה את כישורי המין שלו, ומכחישים לגמרי את העובדה שהכל התחיל מזה שאישתו החוקית לא נתנה לו את שירותיה המינים בחפץ לב.
את כל זה ניצלה עורכת דין אירית ארז לטובתה, וכעת היא גם מתפארת בכך. אירית ארז גם מתפארת בכך שהיא מגשרת, ולכן יידעו קוראינו הגברים אם הם רוצים לעשות גישור אצל סחטנית כתובות כמו העו”ד דנן.
תופעה: סירסור נשים לסחיטת כתובות – עו”ד ענת עמרני
כל עורך דין שתובע כתובה מגבר בשם אישה הוא בעצם תובע פיצויים עבור שירותי מין שלקחותו העניקה לבעל. זה הופך את האישה לזונה ואת העורך דין שתובע בשמה לסרסור כתובות. הנה קבלו דוגמא לעוד סרסורית בשם ענת עמרני אשר משדלת נשים “לא לוותר על הכתובה”.
וזו תמונתה של סרסורית הכתובות עו”ד ענת עמרני:
פורסם באתר Psakdin.co.il תחת הכותרת “כתובה במי שעזב את אשתו לטובת אחרת וטוען טענות חסרות ביסוס“.
אבל שימו לב שאת טענות הגבר שהאישה מאוסה, קרציה, נודניקית ופרובוקטיבית, וגם כנראה לא פותחת כוס, הדיינים לא אפשרו לו להוכיח…. וזו הסיבה לכותרת המגמתית “טענות חסרות ביסוס”.
לאחר שניסה למצוא טיעונים “מן הגורן ומן היקב” כדי למרק את ייסורי המצפון, חויב הבעל ב-195,000 שקל
בעל שעזב את אשתו לטובת אישה אחרת כשהייתה בחודש השמיני להיריון ישלם לה 75% מהכתובה בסך 195 אלף שקלים. כך נקבע לאחרונה בבית הדין הרבני בתל-אביב שדחה את טענותיו כי נאלץ לעזוב את אשתו משום שסבלה ממחלות ואלרגיות והייתה כעוסה ומרירה. “וכי מה ציפה הבעל? שהאישה תשלח לו זר פרחים לכבוד האהבה החדשה שגילה?” תהו הדיינים וקבעו כי טענותיו נועדו להצדיק פטור מכתובה ולכסות על הסיבה האמיתית לפרידה. ההחלטה שלא לחייב אותו במלוא הסכום נבעה מתקופת הנישואים הקצרה (כשנתיים) וממצבם הכלכלי של הצדדים.
בני הזוג היו יחד 4 שנים ונשואים כשנתיים. כשהאישה הייתה בחודש השישי להיריון היא גילתה שבעלה בוגד בה עם אישה נשואה מהעבודה והתעמתה איתו. זמן קצר לאחר מכן הוא הגיש תביעת גירושין בטענה שאשתו ביקורתית, נוקשה, כעוסה ומרירה, ולא מפרגנת לו. בנוסף, היא סובלת מצליאק ומאלרגיות קשות שהפכו את חיי הנישואים לבלתי אפשריים. לעומת זאת, האישה תבעה שלום בית אבל הבעל התעקש על גירושים וכשהבינה שאין סיכוי לחזור הסכימה להתגרש, ובני הזוג אכן התגרשו לפני מספר חודשים.
לאחר הגירושין התבקשו הדיינים אב בית הדין הרב צבי בן יעקב והדיינים הרב יצחק הדאיה והרב משה בצרי לדון בזכאות האישה לכתובה בסכום של 260 אלף שקלים. הבעל ביקש פטור בטענה שהייתה לו סיבה מוצדקת לעזוב בשל התנהלות האישה, שזרקה אותו מהבית בחמש בבוקר, והמומים שלה. לעומת זאת, האישה טענה כי הבעל עזב אותה לטובת אישה אחרת ולפיכך היא זכאית למלוא הכתובה.
נכנע ליצר הרע
הדיינים דחו את טענות הבעל וקבעו כי האהבה החדשה שלו היא הסיבה לגירושים, ולא כעס ומרירות שהתעוררו כשנודע לאישה על הרומן. “וכי מה ציפה הבעל? שהאישה תשלח לו זר פרחים לכבוד האהבה החדשה שגילה, ואת אשת נעוריו נוטש לטובתה? גם אם האישה הביאה לכך שהבעל ‘נזרק מהבית בחמש בבוקר’ (לדבריו), ניתן להבין בהחלט את כעסה של האישה. אין לך פגיעה גדולה מזו, והאישה אכן נהגה כפי שכל אישה נורמטיבית הייתה נוהגת!”.
עוד הבהירו הדיינים כי אלרגיות וצליאק הם לא מום שמצדיק הפסד כתובה, במיוחד לנוכח העובדה שהבעל הכיר את אשתו שנתיים לפני הנישואים וודאי שאינו יכול לטעון כי גילה על ה”מומים” רק לאחריהם. למעשה, הדיינים התרשמו כי הבעל ניסה למצוא טיעונים “מן הגורן ומן היקב” כדי לפטור את עצמו מתשלום כתובה אלא שכל טענותיו הן “תבלין שנועד למתק את ייסורי המצפון” על כך שנכנע ליצר הרע.
על כן, קבעו הדיינים כי הבעל חייב בתשלום הכתובה. באשר לסכום, הם ציינו כי במקרים כאלה הם נוטים לחייב במלוא הכתובה בנוסף לכספים שתקבל האישה במסגרת איזון המשאבים, שבדרך כלל מתקזזים. אלא שהם החליטו להתחשב במצב הכלכלי של הצדדים ובתקופת הנישואים הקצרה ולכן חייבו את הבעל ב-75% מסכום הכתובה בסך 195 אלף שקלים שישולמו מתוך חלקו בדירה המשותפת לאחר שתימכר. כמו כן נקבע כי סכום זה יהיה כלול בזכויות הפנסיוניות שתקבל האישה מכוח חוק יחסי ממון.
- ב”כ האישה: עו”ד אירית ארז
- ב”כ הבעל: עו”ד משפחה מרדכי גד אל נשיא
להלן פסק הדין של הדיינים:
| ב”ה בית דין רבני גדול | 1245227-12 13/12/2020 |
| בפני הדיינים: 1. הרב צבי בן יעקב – אב”ד 2. הרב יצחק הדאיה 3. הרב משה בצרי | |
| – נגד – | |
|---|---|
| התובעת: פלונית עו”ד אירית ארז | הנתבע: פלוני עו”ד מרדכי גד אל נשיא |
| החלטה |
הצדדים נישאו זה לזה כדמו”י בתאריך י”ב בחשון תשע”ח (1.11.17), ומנישואין אלה נולדה באוקטובר 19 בת, וזאת לאחר שבני הזוג כבר נפרדו. הצדדים התגרשו בתאריך ז’ באב תש”פ (28.7.20). יצוין כי בטרם נישואיהם הצדדים היו בקשר חברות שנתיים, ולאחר מכן התגוררו שנתיים ללא חופו”ק, ולאחר מכן נישאו זה לזה.
עניין הרכוש ופרוק השיתוף בדירת המגורים נדון בביהמ”ש. ולפתחינו נותר להכריע בשאלה חיוב הנתבע בכתובה ובתוספת כתובה (בסכום של 260,000 ש”ח).
בתאריך י”ד בחשון תש”פ (12.11.19) תבע הבעל גירושין, כשהוא מציין שהאישה הינה ביקורתית ונוקשה, דורשת ולוחצת עליו יתר על המידה, עד שהפכה למאוסה בעיניו. מציין את היותה כעוסה ומרירה, אינה מבשלת ואינה מנקה, חסרת גמישות או פירגון. כמו כן האישה פיתחה אלרגיות קשות, ולכן חיי הנישואין הינם בלתי אפשריים.
בכתב התשובה טענה האישה כי הבעל הכיר במקום עבודתו אישה נשואה (בשם ר. י), וזאת כשהאישה בשלבי הריון מתקדמים. לאחר הולדת הבת, עבר הבעל להתגורר עם האישה הנשואה. האישה ביקשה להשיב את השלום לבית הצדדים, ובקשה שבית הדין ימנה מטפל, שיביא את הצדדים לחיי שלום. האישה אף פתחה תיק ותבעה שלום בית (בתאריך כ”ט בחשון תש”פ (27.11.19)).
בשני דיונים שהתקיימו בפנינו לפני הגט, הבעל היה נחוש לגירושין, ואילו האישה רצתה בכל מאודה בשלום ובחזרת הבעל לבית. בית הדין התרשם כבר בדיונים שקודם הגט, שבקשת האישה לשלום אינה מהשפה ולחוץ. היא הייתה פגועה עד מאד מכך שהבעל עזב אותה בהיותה בחדשי הריון מתקדמים, לטובת אישה זרה. היא הבינה שכעסה עליו על כך (לדעתנו – בצדק רב), ובקשה “להחזיר את הגלגל אחורנית”. בית הדין סבור שאכן אין לך פגיעה גדולה מזו, כאשר בן זוג נוטש את התא המשפחתי, בפרט כשזה עתה נולדה בתו, לטובת אישה זרה. הכעס של האישה כלפי הבעל היה לדעתנו מוצדק ביותר.
התובעת הבינה אט אט שהסיכוי לחזרת הבעל לחיק המשפחה, כאשר הבעל כבר פיתח זוגיות חדשה, קלושים עד בלתי קיימים, ולבסוף הסכימה האישה להתגרש, כאשר נושא הכתובה ידון לאחר הגט. בית הדין הבהיר כי חובת ההוכחה להפסד הכתובה מוטלת על הבעל. לאמור, הכתובה בחזקתה, ואם טוען הבעל שהאישה הפסידה את כתובתה, עליו להוכיח זאת, ונטל ההוכחה מוטל עליו.
בדיון שהתקיים בפנינו בתאריך י’ בחשון תשפ”א (28.10.20) מתקבל הרושם הברור והוודאי ביותר, כי הבעל עזב את אשתו לטובת אהבה חדשה. בדיון הציגה באת כוח התובעת הסכם שכירות מתאריך י”ד בחשון תש”פ (12.11.19), ולפיו הנתבע שכר דירה בשותפות עם גב’ ר. י. ברחוב פ’. באת כוח התובעת שואלת את הנתבע בעניין הקשר שלו עם אותה ר. י, והנתבע משיב (פרוטוקול הדיון, שורה 11 ולהלן):
“באת כוח האישה: אני מראה לך מסרון שנשלח למרשתי. “זה י’, אני רוצה לספר לך על רומן של בעלך עם אשתי.” אתה מכיר את י’?
הבעל: עבדנו יחד באותו מלון.
באת כוח האישה: לבעלה של המאהבת שלך קוראים י’?
הבעל: לא הייתי מייחס אותה כמאהבת שלי, אלא עוברים יחד את התקופה של הקורונה.
באת כוח האישה: תסביר לבית הדין מה זאת אומרת. אתה התחלת את מסכת האהבים שלך איתה כאשר אשתך הייתה בהיריון בחודש השמיני.
הבעל: אני מתקן שהוא הפרוד שלה.
באת כוח האישה: אז אתה היית איתה בזמן שהיא הייתה נשואה. ואתה היית נשוי.
הבעל: הם כבר פרודים.
באת כוח האישה: תסביר מה זה לעבור את התקופה הקשה הזו של הקורונה ביחד איתה במקום עם אשתך?
הבעל: אנו חיים יחד, מדצמבר 19. שנינו עברנו גירושין מכוערים, שנינו נמצאים עם בני זוג שסבלנו איתם ושכרנו דירה יחד.
באת כוח האישה: אז אתה מודה שבמהלך הנישואין שלך אתה עברת לגור עם אישה אחרת.
הבעל: אחרי שעזבתי את הבית כשהעירו אותי בקללות וצרחות.”
באת כוח התובעת המציאה במהלך הדיון תסקיר מפק”ס לסדרי דין (מתאריך 12.5.20), וכך כותבת פק”ס מפיו של הנתבע:
“מדגיש כי הנישואין התאפיינו ביחס קשה מצד אם בתו, יחס שכלל לדבריו התקפי זעם מצידה, לצד ניכור וריחוק. מציין כי ההיריון הסלים את המתח הזוגי ביניהם. במשך תקופה זו נוצר לדבריו קשר עם ידידה ממקום עבודתו, שהחל כידידות שהלכה והתפתחה והובילה בחדשים האחרונים למגורים משותפים. מדבריו עולה כי תכנן לשתף בכך את הגב’ [פ’], אלא שהדבר נודע לה בחודש השישי להריונה באמצעות שיחת טלפון שקיבלה מבעלה של אותה אישה. מבהיר כי מאז גילוי זה חלה החרפה משמעותית ביחסה של הגב’ [פ’] … נאלץ לדבריו לעזוב את הדירה הזוגית באוגוסט 2019, כחודשיים טרם לידת הבת”.
מהנ”ל עולה בברור כי הסיבה לגירושין ולפרוד הינה הקשר עם גב’ ר. י, אישה נשואה אותה הכיר במהלך חיי הנישואין. ככל וטענתו על יחס קר ומנוכר, היה עליו לפנות לסיוע זוגי ולא להפנות את אהבתו לאישה זרה, עמה הוא שוכר דירה במהלך חיי הנישואין, הגם שהצדדים מנהלים תביעות. דבר הלמד מעניינו ולמד מסופו, על מהות הקשר בתקופה עוד קודם לזמן ששכרו את הדירה המשותפת, וכאמור, הידידות הלכה והתפתחה כדברי הבעל לפק”ס. הוא חשב לשתף את אשתו בכך שהוא נוטש אותה לטובת אהבה חדשה, רק שהיא גילתה זאת לפני שהספיק לשתף אותה. וכי מה ציפה הבעל? שהאישה תשלח לו זר פרחים לכבוד האהבה החדשה שגילה, ואת אשת נעוריו נוטש לטובתה? גם אם האישה הביאה לכך שהבעל “נזרק מהבית בחמש בבוקר” (לדבריו), ניתן להבין בהחלט את כעסה של האישה. אין לך פגיעה גדולה מזו, והאישה אכן נהגה כפי שכל אישה נורמטיבית הייתה נוהגת!
באת כוח התובעת הביאה לבית הדין ברכה מיוחדת אותה כתב הנתבע לתובעת בחודש יוני 19, יום הולדתה של התובעת, בה הוא מביעה רגשי אהבה חמים ומיוחדים. אמנם הבעל טען כי ברכה זו הועתקה מאתר של ברכות ליום הולדת, אבל מותר לנו להניח שאם מדובר באישה רעה ומנוכרת, כפי שמנסה הבעל להציג אותה כיום על מנת לא לשלם את כתובתה, לא מעתיקים בעבורה מכתב כה חם ואוהב. ולמצער התברר כי היה זה בזמן שכבר היה לנתבע קשרי אהבה חדשים.
הצדדים המציאו בדיון הודעות שונות ששלחו האחד לשני, חלקם מלמדים על קשרים טובים ותקינים במהלך הנישואין (הודעות ותמונות שהמציאה באת כוח התובעת), נכון לאותה תקופה, וחלקם מלמדים על קשרי מתח וכעס של האישה כלפי בעלה (הודעות שהביא לנו בא כוח הנתבע). לדעתנו מדובר בבני זוג רגילים ונורמטיביים. והוכחות הכעס של האישה הינם בתקופה בה נודע לה על בגידותיו, ולאחר שעזב אותה ונטש אותה לטובת אישה אחרת. אין בהודעות כדי ללמד על אישה כעסנית ומרירה.
טענות הבעל על היות האישה חולה במחלות שונות, אין בהם כדי להפסידה את כתובתה. מדובר במחלת צליאק, שאינה מום, והבעל גם ידע על כך קודם הנישואין. ואף אם האישה סבלה זמן קצר מתפרחת או ממחלה אחרת, אין אלה מומים שניתן לחייב את האישה בקבלת גט, ובוודאי שחייב בכתובתה. ובוודאי במשך ארבע שנות הכרות מוקדמת לנישואין, הכיר היטב את האישה, ואינו יכול לבוא ולטעון טענת מום. עיין בעניין זה בשולחן ערוך אבן העזר קיז,י. כך גם הטענות שהעלה הנתבע, “מן הגורן ומן היקב”, על מחלות של אם האישה, שהם לדבריו תורשתיות, ולכן לא רוצה לחיות עם אשתו. אנו מקוים שהנתבע בדק בגב’ ר. י, שאמה או מי מבני משפחתה אינם סובלים ממחלות כאלה ואחרות, או שמא האהבה “מקלקלת את השורה”…
וכאמור, לא התרשמנו שלאישה יש מחלות שהן בבחינת מום, ובכל מקרה גם אם היו, לא יכול כיום אחרי מספר שנים של הכרות וחיים משותפים, לבוא ולטעון טענת מומים, לחייבה בגירושין (דבר שאין לו נפקות בנדו”ד), ולפטור עצמו מחיוב כתובה.
במתכוון קיצרנו בטענות הנתבע. וזאת משום שכל טענותיו הינם “כסות עיניים” לסיבה האמיתית שבגינה בני הזוג התגרשו. תבלין ליצר הרע. הסיבה שהביאה את הקץ לחיי הנישואין הינה האישה הזרה, ר. י., אותה הכיר הנתבע במהלך חיי הנישואין, בה התאהב, ובה בחר במקום אשתו. יכולים אנו לקבוע בוודאות מוחלטת שהבעל הביא את הקץ לחיי הנישואין, בעקבות אהבתו החדשה. הא ותו לא. וכל הטענות הם תבלין שנועד למתק את ייסורי המצפון, מדוע היה מותר לו להתאהב באישה אחרת במהלך חיי הנישואין. כמובן שאנו דוחים בשתי ידיים ובשאת נפש כל תירוץ מעין זה.
בפרט שהתרשמנו שלאישה אין כל מום או כל סיבה שבעטיה יש צורך להתגרש ממנה. לא רק שהבעל לא הוכיח את טענותיו כמתחייב, התרשמנו לאידך גיסא. משכך אנחנו יכולים לקבוע שבני הזוג התגרשו, בעקבות אהבתו החדשה של הנתבע לגב’ ר. י.
במקרים מעין אלו אנו סבורים שהאישה זכאית למלוא הכתובה, דהיינו סכום של 260,000 ש”ח. זאת ועוד, במקרים מעין אלו היה מקום לשקול לחייב את הבעל בתשלום מלא הכתובה, ללא כל קשר לכספים שתקבל האישה במסגרת איזון המשאבים. במקרה שלפנינו, ככל הנראה לא תקבל יותר מדי כספים במסגרת איזון המשאבים, מאחר ובני הזוג היו נשואים רק שנתיים, וגם אם יחשבו את התקופה שחיו יחד לפני הנישואין, הרי ש- 4 שנים הינם נישואים קצרים, ובאיזון המשאבים ההדדי ככל הנראה לא מדובר בסכום בעל משמעות.
יחד עם זאת אנו סבורים שהואיל ומדובר בנישואין קצרים, ובהתחשב במצבם הכלכלי של הצדדים, בית הדין מחליט להעמיד את כתובת האישה ע”ס של 195,000 ש”ח, שהם 75% מסכום הכתובה, כאשר סכום זה כולל את הזכויות שתקבל התובעת במסגרת חוק יחסי ממון. זכויות שהם בהתאם לחוק ואינם לפי ההלכה (קרי, זכויות של הנתבע בקופות גמל, קרנות פנסיה וכד’, בקיזוז זכויות האישה כנ”ל, שהאישה הייתה אמורה לקבלם בהתאם לחוק יחסי ממון. בניגוד לחלקה בדירה או בכספים בחשבונות משותפים, שבהם יש לאישה חלק אף בהתאם להלכה).
לאור האמור לעיל אנו מחייבים את הנתבע הנ”ל לשלם לתובעת הנ”ל סכום של 195,000 ש”ח בגין כתובתה ותוספת כתובה.
הסכום הנ”ל ישולם לתובעת מחלקו של הנתבע בדירת הצדדים. לאחר שביהמ”ש יפרק את השיתוף בדירה ויקבע את חלקו של הנתבע בתמורת מכירת הדירה, ינוכה מחלק הנתבע הסכום הנ”ל לטובת התובעת.
הסכום האמור כולל את הכספים המגיעים לתובעת במסגרת איזון המשאבים, מהפנסיה וקופות הגמל וקרנות ההשתלמות של הנתבע.
ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.
ניתן ביום כ”ז בכסלו התשפ”א (13/12/2020).
הרב צבי בן יעקב – אב”ד הרב יצחק הדאיה הרב משה בצרי