Connect with us

Hi, what are you looking for?

בית המשפט למשפחה - שואת האבות הגרושים

נועם סולברג דחה העתירה להדחתו של שופט הזוועות אברהם הימן: אסור לכתוב ביקורת על שופט כי זו “השתלחות פוגענית”

מכל השופטים בבית המשפט העליון אסתי חיות נתנה דווקא לנועם סולברג לטפל בעתירה 750/20 להדחתו של השופט אברהם הימן מהמחלקה הפלילית של בית משפט מחוזי בתל אביב. נועם סולברג ידוע כמי שמחפה על כל מחדל שיפוטי, ולא משנה כמה נורא ואיום המעשה השיפוטי, נועם סולברג תמיד יצדיק את השופט הסורר. לראייה גם אחרי שבית הדין המשמעתי לשופטים בו ישבו 2 שופטי עליון ושופטת מחוזית בעניינה של השופטת רונית פוזננסקי שתיאמה מעצרים עם המשטרה ומכרה מראש מעצרים לפי החליל של המשטרה, והוחלט לפטר אותה, הגיח סולברג משום מקום וביטל את הפיטורין שלה. עכשיו הוא גם מכסת”ח את השופט הנוראי אברהם הימן. נזכיר שאברהם הימן הוא מצרי שספג בינקותו את מורשתו של פרעה הרשע, ואין זה ברור מדוע לא נשאר שם. טוב היה לאנושות אילו היה נשאר במולדתו.

בתמונה: השופט הכי גועלי במדינת ישראל אברהם הימן

התנועה למען איכות השפיטה בישראל הגישה בגץ להדחתו של הימן, בג”ץ 750/20. היה ברור שסולברג הולך לדחות את הבגץ. אבל סולברג רצה להטיל הוצאות וכדי להטיל הוצאות הוא צריך לבקש מהמדינה להגיב, ואז יש לו סיבה להטיל הוצאות, וכך הוא עשה. המדינה באמצעות פרקליטת זבל, עו”ד סיון דגן, הגיבה וטענה כל מיני שטויות כגון שלא היה מיצוי הליכים, ושלא היו פניות קודמות לגורמים מוסמכים שידיחו את החלאה הימן, וסולברג חיכה 3 חודשים וכתב כמה שורות סתמיות כמו תוכי – העתיק את קשקושיה של הפרקליטה סיון דגן.

נתנחם שעכשיו יש פסק דין שמתפרסם ונכנס למאגרים ובו מתועדים פשעיו של השופט אברהם הימן – כך שכל העולם יוכל לדעת מי הוא. מדובר בשופט זוועתי, עם קול זוועתי, מומחה בתפירת תיקים ובהרשעות שוא שאנשים היוצאים מאולמו חוטפים רפלקסים של הקאה. כבר לפני עשור החלו להתפרסם עליו כתבות שהוא שופט המחמד של המשטרה והפרקליטות, ועושה דבריהם. הנה סיכום מדבריו של סולברג מה היו הסעדים המבוקשים: “העתירה שלפנינו הוכתרה, “עתירה מנהלית להדחת השופט אברהם הימן מתיקים פליליים”. במסגרתה, מבקשת העותרת, המכנה עצמה ‘התנועה למען איכות השפיטה בישראל’, כי יוצא צו על-תנאי, שבגדרו נורה למשיבים ליתן טעם:
(א) מדוע שלא יודח השופט א’ הימן מהמחלקה הפלילית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, או מדוע שלא יודח ממערכת השיפוט בישראל, ללא פנסיה.
(ב) מדוע משלמת הנהלת בתי המשפט שכר חודשי לשופט א’ הימן; ומדוע שהוא מצדו “לא יחזיר את כל השכר שגבה מהמדינה בתואנת שווא שהוא פועל כ’שופט’, והוא יגבה החזרי שווי שכרו החודשי מפרקליטות המדינה שהיא מעסיקתו בפועל”.
(ג) מדוע מדינת ישראל לא תגבש כללי מעקב גלויים ושקופים אחר שופטים שאינם פוסקים בהתאם לחוק, או מתעללים בציבור, או שאינם ניטראליים, או שמשמשים סניף של התביעה, או שהחלטותיהם נהפכות תדיר בבית המשפט העליון, או שמצטברות נגדם תלונות רבות בנציבות תלונות הציבור על השופטים ובתקשורת; ומדוע שלא תנקוט אמצעים להדחתם.
(ד) מדוע לא יפרשו המשיבים את חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ”ב 1982- (להלן: חסד”פ), בהתאם למשפט האמריקאי, ויישמו את דוקטרינת ‘פירות העץ המורעל’.
(ה) מדוע הכשרתם של שופטי ישראל אינה כוללת למידה על זכויות אזרח יסודיות; ומדוע שלא ישולבו בהכשרות “גם הרצאות של נציגים מטעם האוכלוסייה אשר השופטים נוגשים ומתעללים בהם, כגון סנגורים פרטיים שלא מהסנגוריה הציבורית (שהיא משת”פית של הפרקליטות), נציגי עצורים, נציגי אבות גרושים שסובלים מתלונות שווא”.
עוד ביקשה העותרת, כי יוצאו צווים מוחלטים להדחת השופט הימן מהמחלקה הפלילית; להשבת השכר שגבה מהנהלת בתי המשפט מיום שהחל את עבודתו; להורות לשופטי ישראל ליישם ולפרש את החסד”פ על-פי דוקטרינת ‘פירות העץ המורעל’; ולהורות למכון להכשרת שופטים לגוון את ההשתלמויות לשופטים.

ככתוב בפסק הדין של סולברג: “מרבית העתירה מוקדשת לטענות קשות, בוטות ופוגעניות המכוונות נגד השופט הימן, כלפי עבודתו השיפוטית, וכלפי שופטים נוספים אשר לטענת העותרת ‘משכפצים’ אותו. העותרת טוענת, כי גישתו של השופט הימן תביעתית, וכי הוא מוטה תדיר לטובת המשטרה והפרקליטות. עוד נטען, כי השופט הימן מאחר לדיונים, “עושה חיים קלים למשטרה”, מתאם עמה מעצרים, נוסע לחו”ל שעה שעצורים בתיקים שבטיפולו נותרים במתקני מעצר, ועוד. העותרת מוסיפה, כי נשיאו הקודם של בית המשפט המחוזי בתל- אביב, השופט א’ אורנשטיין קבע, כי השופט גונטובניק יהא מנוע מלשבת בתיקים פליליים בשל גישתו הסנגוריאלית, ומכאן “שיש סמכות להזיז שופטים, ואם קיימת סמכות כזו, אין יותר ראוי מכב’ השופט הימן להזזה שכזו”. העותרת מוסיפה עוד כהנה וכהנה טענות נגד תפקודו של השופט הימן, ודרכי התנהלותו, תוך שהיא נסמכת על כתבות עיתונאיות, וכמה החלטות שיפוטיות”

שימו לב כיצד שופט ישראלי מצוי, כמו סולברג לדוגמא, מעוות ומסלף את המציאות בכתיבה המשפטית העקומה שלו. ראשית מבחינתו כל ביקורת על שופט זו “השתלחות” ו”טענות קשות ובוטות”, וגם “פוגעניות”. כך שופט מצוי כמו סולברג מתחמק מלדון בגופן של הטענות כאשר הוא מכנה אותן “משתלחות”. אצל סולברג כל ביקורת היא משתלחת, כי מבחינתו אסור בכלל להעביר כל ביקורת על שופטים. הם הרי מלאכים צחורי כנפיים…. אחר כך הוא גם מיתמם כאילו לא ידוע מה הסמכות להדיח שופט ממחלקה פלילית. בעתירה הייתה דוגמא בדיוק בענין זה: כאשר השופט גרשון גונטובניק פסק יותר מידי לטובת הציבור ונגד המשטרה, הפרקליטות פנתה לנשיא איתן אורנשטיין וביקשה שיעיף את גונטובניק מתיקים פליליים, וכך אורנשטיין עשה. אורנשטיין היה אחראי גם על הימן, כך שאין ספק שהוא היה יכול להעיף גם את הימן באותה צורה בה הוא העיף את גונטובניק. ולקינוח סולברג גם טוען שהעתירה מבוססת על “כתבות עיתונאיות”. הוא רק שוכח שבכתבות העיתונאיות יש מראי מקום לפסיקה, ושאת הפסיקה בישראל לא מפרסמים כי כמעט תמיד יש עליה צו איסור פרסום. איך אם כן הציבור יכול להגיע אל מידע כאשר אותו שופט שרוצים להדיח אותו מטיל צא”פ על כל הפסיקות המשמעותיות שמוכיחות שהוא נבל?

סולברג מפנה לסע’ 7 לחוק יסוד השפיטה המונה 5 מקרים של הפסקת כהונה של שופט, למשל יציאה לפנסיה, והוא נותן את הרושם כאילו זו רשימה סגורה, למרות שקיים מקרה מובהק נוסף שנקרא “בחישה מאחורי הקלעים”. אבל פה העתירה לא ביקשה להפסיק את כהונתו של אברהם הימן בכלל, אלא נתבקשה “הזזה ממחלקה אחת למחלקה אחרת שאיננה פלילית”. הזזת שופט זה דבר שקורה כל הזמן וזה בסמכותו של נשיא בית משפט, וזה לא קשור בכלל לסע’ 7 לחוק השפיטה. מדוע אם כן סולברג ציטט דווקא את הסעיף הזה, שהוא לא רלבנטי? השערה שלנו היא שיש לו מתמחה טיפש ואידיוט שהכין לו את הטיוטה, ושסולברג עצמו לא טרח לקרוא את הגרסה הסופית עליה הוא “חתם”.

פסק דין זה ממחיש עד כמה צבועים שופטי ישראל, ושקרנים. מצד אחד הם הראשומים לכתוב עד כמה חשובה הביקורת הציבורית על תפקודם של משרתי העם, אבל ברגע שמישהו מעלה ביקורת על שופט, מייד השופטים נחרדים ושולפים את הטענה שזו לא ביקורת אלא “השתלחות”. וכך בעצם כל ביקוןרת הופכת להיות השתלחות, וכך מטאטאים את הביקורת מתחת לשולחן.

להלן פסק הדין. יחד עם סולברג ישבו בהרכב עוד שני שופטים תואמי סולברג – מני מזוז ואלכס שטיין שגם הם כמו סולברג וכמו הימן סניפים של הפרקליטות בתוך מערכת המשפט והם גרועים לא פחות ממנו .

ולהלן תגובת פרקליטות המדינה בשמו של הימן:

להלן נוסח העתירה הגאונית:

העותרת:                       התנועה למען איכות השפיטה בישראל, באמצעות אריאל פורמנובסקי

נגד –

המשיבים :       1.         כב’ השו’ אברהם הימן, בית משפט מחוזי תל אביב, רחוב ויצמן 1, תל אביב

                        2.         כב’ הנשיא איתן אורנשטיין, בית משפט מחוזי תל אביב, רחוב ויצמן 1, תל אביב

                        3.         מדינת ישראל, פרקליטות המדינה, רחוב מח”ל 7, מעלות דפנה, ירושלים

                        4.         הנהלת בתי המשפט, רחוב כנפי נשרים 22, גבעת שאול, ירושלים

                                    טלפון: 074-7480000       פקס: 02-6513191

                        5.         המרכז להכשרה ולהשתלמות שופטים

                                    בבית המשפט העליון

                                    רחוב שערי משפט 1, קריית בן גוריון, ירושלים

                                    טלפון: 02-6759652        פקס: 02-6750605

                        6.         כב’ הנשיאה אסתר חיות

                                    בית המשפט העליון

                                    רחוב שערי משפט 1, קריית בן גוריון, ירושלים

עתירה מנהלית להדחת השופט אברהם הימן מתיקים פליליים

העותרת מתכבדת להגיש עתירה זו נגד כב’ השופט אברהם הימן, הממונה עליו איתן אורנשטיין ונגד מדינת ישראל, ובעתירה מבוקשת הדחתו של השופט הימן מהמחלקה הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל אביב. 

העותרת הינה התנועה למען איכות השפיטה, תנועה אשר הוקמה בהשראתו של אליעד שרגא מי שהכתיר עצמו כמנכ”ל התנועה לאיכות השלטון.  העומד בראש התנועה למען איכות השפיטה הינו אב שאיננו רואה את בנו מזה 4 שנים בשל העובדה, שאימו של הבן היא מנהלת בכירה במדור פלילי בבית המשפט העליון, הגב’ אודליה איבגי, והיא מנצלת את מעמדה וקשריה במקום עבודתה ועם שופטים שונים (לרבות כב’ הנשיאה אסתר חיות, משיבה 6) להתעללות בו ולמנוע מבנו הקטין בן 6 שנים את זכותו לאבהות וחיים נורמטיביים.

עקב כך, נרתם העומד בראש התנועה לאיכות השפיטה למשימה של חשיפת שחיתות במערכת המשפט וכול התנהלות, לפיה (1) טובת נשים היא מעל החוק במערכת אשר נגועה בפמיניזם רדיקלי רעיל ביותר, ו (2) לשיטת שופטי בית המשפט העליון שרובם יוצאי פרקליטות, הפרקליטות תמיד צודקת ויש להכניס כמה שיותר אזרחים לכלא, להפליל אותם או לתפור להם תיקים.

העומד בראש התנועה לאיכות השפיטה נעצר מעצר שווא במשך 10 ימים בבית מעצר אבו כביר, בתיק המכונה “פרשת לורי שם טוב”, “פרשת השופטים הנוקמים”, ומערכת המשפט מכנה אותו “פרשת הבלוגרים”, בעקבות תלונות שווא של הגב’ אודליה איבגי, שטענה כי הינו קשור לפרסומים פוליטיים שונים שעניינם דיקטטורה של פקידים בציבור ומחאה ציבורית המביאה את קול העם. אחרי שנתיים התברר שאיבגי תפרה לו עלילת דם.

בית המשפט הנכבד מתכבד להוציא צו על תנאי למשיבים ולהורות להם לנמק כדלקמן:

  • מדוע לא ידיחו המשיבים 2 ו 3 (כב’ השו’ איתן אורנשטיין ומדינת ישראל) את השופט אברהם הימן מהמחלקה הפלילית בתל אביב או בכלל יודח ממערכת השיפוט ללא פנסיה.
  • מדוע הנהלת בתי המשפט משלמת שכר חודשי למשיב 1 אברהם הימן ומדוע שלא יחזיר את כל השכר שגבה מהמדינה בתואנת שווא שהוא פועל כ”שופט”, והוא יגבה החזרי שווי שכרו החודשי מפרקליטות המדינה שהיא מעסיקתו בפועל?
  • מדוע מדינת ישראל לא תגבש כלי מעקב גלויים ושקופים אחר שופטים אשר אינם פוסקים בהתאם לחוק ו/או מתעללים בציבור, ו/או אינם ניטרליים ו/או הם משמשים סניף של התביעה והפרקליטות ו/או אשר החלטותיהם נהפכות בעליון באופן תדיר ו/או אשר מצטברים נגדם אין ספור תלונות בסיטונות הן בנציבות תלונות הציבור על השופטים והן בתקשורת.
  • מדוע מדינת ישראל לא תנקוט אמצעים פומביים ושקופים להדחתם של שופטים אשר אינם פוסקים בהתאם לחוק ו/או מתעללים בציבור, ו/או אינם ניטרליים, והם משמשים סניף של התביעה והפרקליטות ו/או אשר החלטותיהם נהפכות בעליון באופן תדיר ו/או אשר מצטברים נגדם אין ספור תלונות בסיטונות הן בנציבות תלונות הציבור על השופטים והן בתקשורת?
  • מדוע כל המשיבים לא יפרשו את החסד”פ לאור המשפט האמריקאי ויישמו את תורת פרי העץ המורעל?
  • מדוע המכון להכשרת שופטים אינו מכשיר את שופטי המדינה בכל הערכאות השלום, מחוזי, והעליון בזכויות אזרח יסודיות, זכויות אזרח על פי האמנות הבינלאומיות אשר מדינת ישראל חתומה עליהן, וכן מדוע לא ניתנות הכשרות על הקפדה על זכויות האזרח לפני ששופטים חותמים כחותמות גומי על צווי מעצר, צווי חיפוש, צווי האזנת סתר, צווי הסרת חיסיון עו”ד לקוח, ועל בקשות למעצרים עד תום ההליכים, באופן שבהכשרות ישולבו גם הרצאות של נציגים מטעם האוכלוסייה אשר השופטים נוגשים ומתעללים בהם, כגון סנגורים פרטיים שלא מהסנגוריה הציבורית (שהיא משת”פית של הפרקליטות), נציגי עצורים, נציגי אבות גרושים שסובלים מתלונות שווא, נציגי אימהות שסובלות מטרטר הרווחה, נציגי האוכלוסייה האתיופית והאוכלוסייה הערבית שסובלות מאלימות ומוות בידי שוטרים אלימים וגזעניים, לרבות הרצאות מומחים אמריקאים לתורת פרי העץ המורעל.

לאחר הדיון מתבקש בית המשפט להוציא צווים קבועים להדחתו של כב’ השופט אברהם הימן מהמחלקה הפלילית בתל אביב, צו קבוע להשבת השכר שגבה מהנהלת בתי המשפט מיום תחילת עבודתו, צו קבוע לכל שופטי ישראל ליישם ולפרש את החסד”פ לאור תורת פרי העץ המורעל, וצוו קבוע למכון להכשרת שופטים לגוון את סוג ההרצאות וההשתלמויות לשופטים כך שהם יכללו לפחות 50% מרצים “סנגוריאליים” המומחים בתחום זכויות האדם, זכויות הפרט ואמנות היסוד של האו”ם שאינם בעלי רקע מטעם הפרקליטות (או שעבדו בעבר כפרקליטים) אשר להוטים רק לצבור הרשעות.

ואלו נימוקי העתירה:

  1. כאמור, התנועה למען איכות השפיטה בישראל הוקמה בהשראתו של אליעד שרגא, מי שהקים את התנועה למען איכות השלטון בישראל, ומגיש עתירות ובג”צים בשם העמותה ולא בשמו הפרטי.  כפי שאליעד שרגא עושה זאת באמצעות התנועה שלו, כך גם העותרת יכולה לפעול באותה מתכונת.
  2. העותרת שואפת להגן במיוחד על אבות בעל כורחם, אבות בהליכי בגירושין, אבות קורבנות של בתי המשפט למשפחה והאפטרהייד המגדרי המשתולל שם.  אלו אבות שבשל הפטור לנשים מהעמדה לדין על תלונות שווא, חשופים במיוחד למעצרים, תפירת תיקים ולהפללות בגין תלונות שווא.  צא ולמד שאם השופט הוא “תוכי” של התביעה, לאותו אבא אין סיכויים למשפט הוגן, שכן כידוע בישראל אין צורך בראיה תומכת או אובייקטיבית לצורך הרשעה, ודי ביכולות התיאטרליות של מעלילנית השווא הפוצחת בדמעות תנין.
  3. לאבות כאלה אין כל סיכוי למשפט הוגן אצל שופט כמו המשיב 1, כב’ השופט הימן שהוא עצמו שוטר לשעבר, אשתו בעצמה שוטרת, ויש לו היסטוריה מתועדת בעיתונות של “שופט הבית” של הפרקליטות, מאז ומעולם.  שופטים כאלה אינם עונים על רף הסבירות הנדרש משופט בישראל, ועצם שירותו כשופט מזהם את ההליכים המשפטיים ומטמא את איכות השפיטה בישראל.
  4. עו”ד רבים וחברים בתנועה העותרת מיצו כל סעד אזרחי אפשרי נגד השופט המשיב 1 אברהם הימן, לרבות בקשות פסילה למשיבה 6, תלונות לנתל”ש ותלונות לממונה הישיר עליו המשיב 2 כב’ השו’ איתן אורנשטיין, והכל ללא הועיל.
  5. סנגורים מכל קצווי הארץ הגישו ערעורים על המשיב 1 כב’ השו’ השופט הימן, ניצחו בערעורים אלה ולמרות שפעם אחר פעם בית המשפט העליון הופך את החלטותיו, המסקנה המתחייבת שיש להדיח אותו אינה מיושמת או ממומשת, והמשיב כב’ השו’ אורנשטיין אינו נוקט בצעדים המתבקשים למרות שידוע לו היטב שהשופט הימן אינו כשיר לשפיטה.
  6. המערכת המשפטית (להלן “האליטה”) בראשות כב’ הנשיאה אסתר חיות נחושה לאתרג ולשכפ”ץ את השופט הפוגעני והמזיק כב’ השו’ אברהם הימן, למרות אין ספור ראיות שאיננו מתנהג כשופט, ושהוא בעצם פרקליט מטעם הפרקליטות הלובש גלימת שופט.
  7. לא ניתן לראות בכב’ השופט הימן כ”שופט” שכן הוא משמש סניף של התביעה, המשטרה והפרקליטות, והוא למעשה חותמת גומי של הפרקליטות.  מחקר עומק חושף כי דווקא בתיקים כמו בקשות לפי סע’ 74 לחסד”פ לגילוי מסמכים שהפרקליטות מסתירה (והם תמיד מסתירים) או בקשות לגילוי ראיה חסויה לפי סע’ 44 או 45 לפקודת הראיות שאז נדרש השופט לראות האם הראיות עשויות לשמש להגנה, ולעזור לזכות נאשמים, כב’ השופט הימן איננו מסוגל כלל וכלל לראות את הראיות מהמשקפיים של סנגורים, שכן אצלו אין זיכויים ואצלו אין נאשם חף מפשע.
  8. הסיבה למחקר העומק היא דעת הקהל (לרבות ציבור עוה”ד), לפיה מיותר לחלוטין לקיים דיונים למראית עין אצל כב’ השופט הימן בתיקים מסוג בקשות לחומרי חקירה (סע’ 74) או לגילוי ראיה חסויה (סע’ 44-45 לפק’ הראיות). למעשה, זאת התוצאה גם בתיקי מעצר עד תום ההליכים או ערעורי מעצר מבית משפט השלום, הדיון בפני כב’ השופט הימן מיותר לחלוטין שכן הוא איננו מסוגל לשחרר אף אחד, ואיננו מסוגל לבחון ראיות לכאורה.
  9. בפסיקותיו כותב המשיב הימן שדי בראיות גולמיות וסתמיות, וכל השאר איננו מענין אותו.  הוא מבחינתו מסתפק בראיות “ממעוף ציפור” כדי לעצור אזרחים גם אם הם חפים מפשע, והכל מתוך אג’נדה של השאלת גלימתו לעזור לתביעה ולפרקליטות לשמש כקבלני הרשעות, לספק עבודה לעצמו ושכמותו ולספק עבודה לשב”ס ולקצינות המבחן שכולם זקוקים לאספקה טרייה של בשר טרי כדי שיוכלו להתפרנס.
  10. שופט זה, כב’ השו’ הימן, גרם ללא מעט התאבדויות וללא מעט טראומות נפשיות ללא מעט אזרחים אשר נאלצו לפגוש אותו באולמו, מדובר במפגשים טראומטיים ביותר.
  11. בשלב זה, מדובר במחקר עומק איכותני, ואין בידי העותרת נתונים כמה אזרחים התאבדו או ניסו להתאבד בגלל המשיב 1 כב’ השו’ הימן. לאור התנהגותו המזיקה, קיים חשש לחיי אזרחים אם הנ”ל ימשיך בתפקידו במחלקה הפלילית.
  12. אזרחים נוספים עלולים לקפח את חייהם בגללו מרוב השפלה, תסכול, חוסר אונים, שלילת חירות ואוטונומיה, זלזול ואף גועל מדרכי פעולתו והתנהגותו האכזרית והברוטלית של המשיב 1 הימן.
  13. כבוד השופט אברהם הימן, דעתו נעולה מראש לטובת פרקליטות מחוז תל אביב.  אצל כב’ השופט הימן לאף בן אדם אין כל סיכוי למשפט צדק, וכל המשפטים אצלו מכורים מראש לטובת השוטרים והפרקליטות.
  14. דוגמא אקטואלית, הוא עניינה של הנאשמת לורי שם טוב בתיק מ”ת 14280-04-17 לאורך השנתיים וחצי אחרונות מאז שודרג השופט מבית המשפט השלום בראשל”צ לבית משפט מחוזי בת”א בינואר 2017, כל החלטה שנתן הייתה מוטה, ומגמתית לטובת הפרקליטות.  חלק מהחלטותיו ניתנו ללא זכות שימוע כאשר הוא הפך עצמו לסוכנות תיווך להאשמות בכתב ונתן החלטות על סמך תגובות התביעה מבלי שטרח לזמן את הנאשמים לדיון.  הציבור נדהם לשמוע כי במקרה אחד הוא חתם על מעצר עד תום ההליכים לפני שבכלל שמע את טיעוני הסנגורים, ונתפש בקלקלתו!
  15. יוער שגם כאשר השופט הימן יושב בהרכבים של שלושה, וגם כאשר שני חברי בית המשפט מחליטים לזכות, תמיד דעתו של כב’ השו’ הימן תהיה להרשיע, אלא אם כן מדובר בשוטרים (כמוהו וכמו אשתו) שאז דעתו תמיד תהיה לזכות.
  16. דוגמא אקטואלית נוספת, במקרה שהובא לפניו לאחרונה, שוטר בשם יעקב רנדה יוסף אשר גנב כספים מאזרחים, ושלח ידיים לנהגת, ליטף אותה הציע לה לתת לו שירותי זנות ואף כינה אותה זונה, התעקש כב’ השופט הימן שלא לפרסם לציבור את שם השוטר (תיק 67010-14), וזאת בניגוד גמור להחלטות בית המשפט העליון לפיהן יש לפרסם שמם של עברייני מין אפילו אם לא הוגש כתב אישום (ראו בש”פ 6988/19 קובי פרץ).  במקרה של אותו השוטר רנדה, הוא הורשע ועדיין היה סבור כב’ השופט הימן שאין לאשר לפרסם את שם העבריין – רק בגלל שהוא שוטר.
  17. לפיכך, היות וכב’ השופט הימן מוטה ומגובש בדעתו שהשוטרים תמיד צודקים בעלי תום לב ונקיי כפיים, אף אזרח איננו יכול לקבל משפט צדק משופט זה (שכאמור הוא שוטר לשעבר ואשתו עדיין שוטרת וכל עולמו הוא עולם המשטרה).

סמכות להדחתו של כבוד השופט הימן

  1. כבוד השופט גרשון גונטובניק פסק לטובת הנאשמים בפרשת “הבאים לבנקאים” בראשות עו”ד ברק כהן.  ההפסד הצורב לפרקליטות גרם ללחץ שהופעל ע”י הפרקליטים אושרה גז ורפי לוי על המשיב 2 כב’ הנשיא איתן אורנשטיין, והמשיב 2 אורנשטיין הדיח את כב’ השו’ גונטובניק מהמחלקה הפלילית.
  2. ראו כתבה של רויטל חובל “שופט שביקר החלטה בעניין “באים לבנקאים” הוזז במפתיע מתפקידו” 15/1/2019[1].
  3. על פי הכתבה המשיב 2 כב’ הנשיא אורנשטיין הודיע במפתיע לכב’ השו’ שופט גונטובניק שהוא מוזז בגלל שהוא “ליברל“.  נסיק מיד מכאן שיש סמכות להזיז שופטים, ואם קיימת סמכות כזו, אין יותר ראוי מכב’ השופט הימן להזזה שכזו.  ראו גם כתבה בכלכליסט של משה גורלי, “לא רוצים כאן מתונים“, 23/1/2019 [2] .
  4. על פי הכתבה “העברת השופט ה”סנגוריאלי” גרשון גונטובניק מהמחלקה הפלילית לאזרחית היא יישור קו עם עמדת הפרקליטות…. האם היה כאן לחץ של הפרקליטות להיפטר משופט סנגוריאלי? … התמריץ שנקשר לפסיקות הסנגוריאליות של גונטובניק משתלב במסורת ארוכה ובלתי מפוארת של תלונות בלתי רשמיות של הפרקליטות כלפי שופטים מסוגו”.
  5. הנה כי כן את כב’ השופט הסנגוריאלי גונטובניק המשיב 2 הזיז או הדיח, ואת כב’ השופט הימן המשיב 1 שהוא האנטי-תזה של כב’ השופט גונטובניק, המשיב 2 כב’ הנשיא אורנשטיין מקדם ומשכפ”ץ להרכבים חשובים שבהם כב’ השופט הימן יכול רק לזרוע הרס וחורבן. הגיעה העת להזיז או להדיח את השופטים התביעתיים ואת כב’ השו’ הימן בראש ובראשונה.

YNET: השופט הימן מתאם מעצרים עם המשטרה עוד בשנת 2012 

  • למשיב 1 כב’ השופט הימן היסטוריה של תלונות מתועדות מהציבור על שהפך עצמו חותמת גומי של התביעה.  לראייה ראו כתבתו של אלי סניור,   “פגישה חשאית, המשטרה פונה לשופט לפני דיון”, 11/2/2012  [3].  בכתבה זו מתאר העיתונאי אלי סניור את מעשיו של כב’ השופט הימן עוד בשנת 2012 שהם בדיוק כמו מעשיה של כב’ השו’ רונית פוזננסקי שתפרה תיקים לאזרחים יחד עם המשטרה לפני שהתחילו דיוני המעצרים.  מסתבר שכב’ השופט הימן עשה זאת עוד ב 2012 (בזמן שרונית פוזננסקי-כץ הייתה רק פרקליטה), והימן חמק מרדאר ההד הציבורי:

 “עוד לפני שהחקירה הפכה גלויה והחשודים נעצרו, במשטרה כבר מסדרים עניינים עם השופט [אברהם הימן]. לידי ynet הגיע מסמך בו מבקשים חוקרי היחידה הכלכלית להיפגש עם סגן נשיא בית המשפט השלום בראשון-לציון [אברהם הימן], שאמור לדון בהארכות מעצר. בתי המשפט: “הליך זה מתחייב על פי צרכי החקירה וההיגיון”. 

מדוע המשטרה ובתי המשפט צריכים לקיים דיוני תיאום סודיים לפני חשיפת פרשות גדולות? לידי ynet הגיע מסמך בו מבקשים חוקרי היחידה הכלכלית במשטרה לתאם פגישה עם השופט אברהם היימן, סגן נשיא בית המשפט השלום בראשון-לציון, כדי להציג בפניו חומר ראיות – עוד בטרם נעצרו חשודים ועוד לפני שהחקירה הפכה לגלויה.

 לאחר מעצרם של ראש העיר קריית מלאכי ובכירים נוספים בעירייה, נשמעו אתמול (ה’) טענות לפיהן בתי המשפט נוטים לקבל יותר את בקשות המשטרה. בבוקר תקף ראש העיר בת-ים, שלומי לחיאני, את השופט היימן שהאריך את מעצרו של ראש העיר קריית מלאכי, מוטי מלכה.

לחיאני – שנעצר בעצמו בדצמבר 2009 בשל חשדות לעבירות על טוהר המידות – אמר בראיון לגלי צה”ל: “יש בעיה קשה שכל המקרים – הולילנדמוטי מלכה והמקרה שלי – מגיעים לאולם מסוים, לשופט מסוים שידוע בנדיבותו בימי המעצר, שאשתו קצינה בכירה במשטרה, ואיכשהו יש תחושה שהוא המשך של המשטרה“.

מהמסמך שהגיע לידי ynet, הקשור לחקירה אחרת, עולה כי קצינים בכירים ביחידה הכלכלית מבקשים לקבוע פגישה דחופה עם השופט היימן, על מנת להציג בפניו את תיק החקירה עוד לפני שאיש נעצר. מקובל שקצינים מגיעים לשופטים על מנת שאלה יחתמו על צווים שונים שמתירים חיפוש, מעצר או האזנות, אך במקרה זה אין מדובר בבקשה רגילה.

 “לצורך המשך חקירה, מבוקש מכבוד נשיא בית משפט השלום, להורות למזכירות בית המשפט הנכבד על תיאום פגישה בדחיפות ביחד עם החתום המטה, והכל בהתאם ליומנו של בית המשפט הנכבד, זאת על מנת שיוצגו בפני כבודו חומר הראיות ובקשות שונות”, כתבו חוקרי המשטרה. עוד נכתב במכתב “מטעמי סודיות החקירה לא יכול לציין מעבר למפורט לעיל“.

 במשטרה ביקשו שלא להגיב, ואילו מדוברות בתי המשפט נמסר: “הליך זה מתחייב על פי צרכי החקירה וההיגיון, נעשה על פי חוק, ובוודאי שלא ניתן לראותו כתהליך של תיאום עמדות או ציפיות לגבי תוכנן של ההחלטות. כל ההחלטות הניתנות בהליכים אלה מצויות בתיקי החקירה, וכאשר אלה נחשפים לחשודים או נאשמים לאחר הגשת כתב האישום, ניתן לבחנם“.

 עוד נמסר כי “סגן הנשיא היימן נפגש מעת לעת עם פיקוד המחוז, מפקדי יחידות וכיוצא באלה, בקשר לתוכניות עבודה, חלוקת עבודה וכיוצא באלה. הטענה כי אשת השופט היא קצינת משטרה משפיעה על השופט בעבודתו היא חסרת שחר“.

הארץ:  אברהם הימן השופט שעושה למשטרה חיים קלים

  • המשיב 1 עלה גם על הראדאר של עיתון הארץ כשופט תביעתי ובעייתי ונכתבה עליו ביקורת נוקבת.  עוד ב 2010 בשנתו הראשונה בשיפוט לאחר שעזב את המשטרה.  הכתב עמית בן ארויה הכתיר את המשיב 1 אברהם הימן כ”שופט שעושה חיים קלים למשטרה[4].
  • לפי הכתבה משנת 2010, לפני 9 שנים, של עמית בן ארויה: 

אברהם הימן זכה לחשיפה כשהאריך בהתאם לבקשות המשטרה את מעצרי החשודים בפרשת הולילנד.  האם עברו כתובע משטרתי משפיע על החלטותיו או שהליך הארכת המעצר מוטה מטבעו לטובת התביעה?  …  קשה לחשוב על שופט שהיה מקובל ורצוי יותר על היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח”ה) מסגן נשיאת בית משפט השלום בראשון לציון, השופט אברהם הימן. עם עובדות קשה להתווכח: הימן קיבל את בקשות המעצר של המשטרה בפרשת הולילנד במלואן, ולא שעה לטענות הסנגורים שניתן לקצר את תקופת המעצר ולהמשיך את החקירה כשהחשודים נתונים בתנאים מגבילים. בפרשת הולילנד התנהל הימן כמעט כמו שופט חוקר, מוסד המקובל במדינות אחרות ולא בישראל, שלפיו השופט נוטל חלק פעיל בחקירה ואינו משמש רק כמכריע פאסיבי. בתחילת הפרשה הורה הימן את מה שכלי התקשורת יכולים לפרסם, משל היה עורך המהדורה המרכזית. כל שאר הפרטים, כתב, אסורים לפרסום…. כמה מהסניגורים מרגישים שעברו במשטרה משפיע על שיקול דעתו. … ביקורת לא מבוטלת כבר נשמעה אודות האופן בו תיאר הימן בשלב הראשוני של המעצרים את החקירה כאחת החמורות בתולדות המדינה. סניגור בכיר אומר: “אני לא אוהב ששופט בשלב המעצר יוצא בקביעות בומבסטיות עוד לפני שהוגש כתב אישום“. 

עו”ד טלי גוטליב: השופט הימן לא יודע זיכוי מהו, תמיד בדעת מיעוט להרשיע

  • למרות הנדירות של זיכויים במדינת ישראל (1% מכלל התיקים ואולי פחות), כאשר שופט ישראלי מחליט לזכות הרי זה כאשר ברור מעל ומעבר לכל ספק שנהפכה כל אבן בניסיון להרשיע ולא נמצאה כל דרך להרשיע.

והנה תמיד כאשר כב’ השופט הימן יושב בהרכבים פליליים, דעתו היא תמיד להרשיע, אפילו כאשר חבריו להרכב טוענים שלא ניתן להרשיע.

  • ראו לדוגמא תפ”ח 37158-08-17 מדינת ישראל נ’ פלוני, 18/2/2019 שאותו פרסמה עו”ד טלי גוטליב בפייסבוק.  שם 2 חבריו להרכב בחרו לזכות ורק כב’ השו’ הימן בחר להרשיע.
  • שם, כב’ השופטים רענן בן יוסף ואירית קלמן ברום נמנעו מהרשעת אדם באונס קטינה מתחת לגיל 14, ורק כב’ השופט הימן רצה הרשעה בכל מחיר! מה זה אומר?  זה אומר שמדובר בשופט שרוצה לראות דם בכל מחיר!

ניוז 1:  השופט הימן נגד חופש העיתונות

  • ראו כתבה של העיתונאי איתמר לוין, “השופט הימן נגד חופש העיתונות“, ניוז 1 6/11/2017  [5]. לפי הכתבה לשופט אג’נדה נגד חופש העיתונות וחופש הדיבור, ממש כאילו הוא שופט באיראן, טורקיה, רוסיה או צפון קוריאה.
  • לפי הכתבה “ השופט המחוזי אברהם הימן טוען שאם גורם עיתונאי השיג מידע האסור בפרסום על-פי חוק – הוא לא יכול לבקש מבית המשפט להתיר לו את הפרסום.  שופט בית המשפט המחוזי בתל אביבאברהם הימן, סבור, כי די בכך שעיתונאי קיבל בהדלפה חומר חסוי – כדי למנוע ממנו לבקש אישור לפרסם חומר זה. עמדתו של הימן עומדת בסתירה לחופש העיתונות, ואם תתקבל – משמעותה תהיה פגיעה בהסתמכות על הדלפות. מהחלטתו גם עולה, כי הוא עצמו לא היה מכיר בחיסיון העיתונאי – בו הכיר בית המשפט העליון“.
  • נראה כי כב’ השופט הימן זקוק נואשות לריענון במשפט חוקתי וזכויות יסוד של משטר דמוקרטי.  אולי כבוד השופטת דפנה ברק תוכל להשאיל לו את אחד מספריה על חשיבות הזכויות החוקתיות במדינה דמוקרטית.

לכב’ השופט הימן אין מושג מה החוק אומר וגם אינו טורח לבדוק

  • באותה דוגמא אקטואלית, שבתיק בו מעורבת העיתונאית לורי שם טוב מ”ת 14280-04-17, התעוררה הסוגייה האם זה חוקי שאישה תעסוק בזנות באופן עצמאי וללא סרסור.  כמובן שהתשובה היא שהזנות חוקית למהדרין.  אולם כבוד השופט הימן לא התבייש לכתוב את דעתו בהחלטה רשמית עם סמל המדינה שקר מוחלט, וקבע שהזנות איננה חוקית בישראל, ואף הוסיף שאיננה מוסרית – מבלי שאף אחד שאל אותו לדעתו על המוסר.  ראו בקשה בתיק 14280-04-17, בקשה 345, החלטה מתאריך 3/11/2019.
  • באותו עניין, המשיב 1 כב’ השו’ הימן אפילו לא טרח לבדוק בויקיפדיה או לבקש מהעוזרת המשפטית שלו לבדוק מה אומר החוק.  המשיב 1 שירבט שרבוט הנחזה להיות החלטה שיפוטית, כשהוא כנראה יודע בוודאות שמה שהוא כתב איננו נכון, ומצידו שהנאשמת תערער.  המשיב 1 יודע שבית המשפט העליון לא יעשה לו כלום למרות אלפי השגיאות שהוא שוגה בכל יום ובכל שעה.  איזה שופט היה מעז בכלל לכתוב שחור על גבי לבן שקר מובהק ביחס למצב החוק בישראל ביחס לזכות העיסוק בזנות?  רק שופט שיודע כי הוא מאותרג ולא יעשו לו כלום – גם אם ישקר או ירמה.
  • למותר לציין כי באותו הליך משפטי עוד הרהיב המשיב 1 עוז וכתב שהזנות איננה מוסרית לטעמו.  מדובר היה בהליך שבו הוא לא נדרש לתת דרשות על המוסר, לא היה כל מקום להביע דעתו על מוסר בתחום הזנות, וברור שלאחר פרשת “מין תמורת משרות שיפוט“, לחבריו הקרובים יותר של כב’ השו’ הימן יש בכלל מוסר אחר לגמרי.

מורת רוח בציבור התעצמה ככל שההחלטות המהותיות שהחליט כבוד השופט הימן בתיק של אותה הנאשמת נהפכו בבית המשפט העליון.  המשיב 1 גרם להטרחה רבתי של בית המשפט העליון באין ספור ערעורים אשר נהפכים.  במבט אובייקטיבי, נראה היה כי חרף העובדה שכולם יודעים שהשופט בעייתי בלשון המעטה מפחדים שופטי העליון לכתוב עליו את הביקורת הנוקבת שמגיעה לו מחשש שהציבור יאבד אמון בכל השופטים בגלל תפוח רקוב אחד.

כבוד השופט הימן נסע לנופש בחו”ל והשאיר נאשמים עצורים לחודשיים שיחכו לו בכלא!

  • העיתונות והרשתות החברתיות רעשו וגעשו בחודשים מאי-יוני 2019 כאשר יצא כב’ השופט הימן לנפוש בחו”ל חודשיים.  הסתבר כי השופט הוציא החלטות שכל העצורים בתיקים שהוא מטפל יחכו לו בכלא חודשיים עד שיחזור.  הדברים התפרסמו באוריינטציה להליכים המשפטיים בעניין העיתונאית לורי שם טוב שישבה שנתיים וחודשיים בכלא. תפנית חדה בעלילה התרחשה כאשר העיתונאית לורי שם טוב הגישה הודעת ערעור שהגיעה לכבוד השופט גרוסקופף והוא שחרר אותה מהכלא תוך שמתח ביקורת חריפה ביותר על כב’ השופט הימן.  בש”פ 2487/17 מתאריך 2/5/2019.
  • תרחיש זהה התרחש בעניינו של עצור אחר, ג’ייסון טל אסוס, שם נתן המשיב 1 כב’ השופט הימן החלטה בתאריך 29/4/2019 לעצור אותו עד 3/6/2019 כשיחזור השופט מהנופש.  הנאשם ערער לכבוד השופט פוגלמן שביטל את ההחלטה והורה מייד לקבוע לנאשם דיון אצל שופט תורן.  בש”פ 2991/19 ג’ייסון טל אסוס נ’ מדינת ישראל, 7/5/2019.
  • תרחיש זהה נוסף, התרחש גם בחודש יוני 2017 יצא כבוד השופט לנופש לשבועיים, והורה לעצור את איציק וזנה למשך שבועיים עד שיחזור.  אותו איציק וזנה ביקש מבא כוחו לכתוב מכתב דחוף לכב’ הנשיא אורנשטיין, אשר מינה את כבוד השופט אבירם חסדאי במקום המשיב 1 ואותו איציק וזנה שוחרר תוך 3 ימים מהכלא.
  • לאור ריבוי המקרים, התגבש מוניטין הפגנת זלזול מוחלט בחירותם של עצורים שיזם כב’ השו’ הימן, שכן אם זו לא הפגנת זלזול מוחלט, מה כן מהווה זלזול?

כבוד השופט הימן מטריד מינית נשים ונאשמים

  • באותה תקופה, הציבור נדהם לשמוע כי בכתב האישום בגינו הועמדה לדין העיתונאית לורי שם טוב בתיק ת”פ 14615-04-17 ומ”ת 14280-04-17 כב’ השופט הימן הטריד אותה מינית, והשתמש בפתגם מקראי שמשמעותו שהנאשמת היא זונה פתיינית שמפתה גברים ונועצת בהם פגיונות.
  • בפרשה זו, המשיב 1 הימן גם הטריד מינית את הבן של נאשם 2 בתיק מ”ת 14280-04-17 בגיל 10 כאשר הקריא בפניו קטע מכתבה שכתבה הנאשמת על פרשת “מין תמורת משרות שיפוט“.

במקום להקריא נימוקים משפטיים מהחלטתו לגבי נימוקי המעצר עד תום ההליכים הוא הקריא קטעים נרחבים מכתב האישום על הכתבה “מין תמורת משרות שיפוט” ועשה זאת בפני קטין בן 10 שישב מולו, על מנת להביך את האבא שלו.  לפיכך, ניתן לאמר כי זהו שופט שאינו נזהר בלשונו, שופט שנהנה ללעוג לאזרחים, להלעיג אותם ולבייש אותם מינית. יצוין כי המעורבים בפרשת “מין תמורת משרות שיפוט” הם חברים אישיים קרובים ביותר של המשיב 1 כב’ השו’ הימן.

  • למותר לציין, כי באותה פרשה, העלילה הסתבכה כאשר הנאשם 3 הגיע אליו בתאריך 28/11/2018 על מנת לשחרר מהמשטרה מחשב, ובמקום לדבר על המחשב כב’ השופט הימן דיבר על ויברטור שנתפס (שלא היה בכלל במחלוקת), על מנת להביך את הנאשם 3 בפני אימו על רקע נטייה מינית. 
  • לאור, מצעד ההשפלה הפומבי של חשודים והזלזול החמור בזכויותיהם באולמו של כב’ השו’ הימן, ניתן לומר בלשון המעטה שאין לשופט הימן דין ואין לו דיין, ובמיוחד כאשר מדובר בהשפלות ועלבונות שיזם כב’ השו’ הימן על רקע נטייה מינית. הוא יעשה הכל כדי ללעוג ולהביך את הנאשמים שלרוע מזלם מגיעים לאולמו.

אופיו, טיבו ומזגו של כבוד השופט הימן כשופט הבית של הפרקליטות וכקבלן מעצרים והרשעות

  • המשיב 1 כב’ השופט הימן אינו מסוגל להתנער מאופיו ומתדמיתו כשופט הבית של הפרקליטות בכל התיקים המגיעים לאולמו, וחבריו הקרובים מעורבים בפרשת “מין תמורת משרות שיפוט“.
  • הדברים נאמרים לאור המזג השיפוטי של כבוד השופט הימן, אשר אינו ראוי: הוא צורח, משתולל, קפריזי, מסלק בעלי דין וצופים מהקהל, מסתתר מאחורי מעטה הסודיות של דלתיים סגורות, אותן הוא פותח וסוגר באופן קפריזי לחלוטין, מחליט החלטות מראש, נותן לסנגורים לטעון אחרי שהוא כבר חתם על ההחלטה לרעתם (ואיננו מתבייש בכך), והאידאולוגיה האישית שלו אינה מאפשרת לו לפעול במקצועיות כשופט ניטרלי.
  • אזרחים אשר ביקרו בבית המשפט בת”א העבירו אל העותרת הקלטות נוראיות בהן ניתן לשמוע את קולו של המשיב 1 השופט הימן, צווח את הצרחות, האיומים, ואף הדרך בה הוא כופה על באי דין לעשות כרצונו, ורצונו של המשיב 1 הוא רצונה של התביעה, הא ותו לא!
  • יודגש, באותיות קידוש לבנה, כי המשיב 1 אף ידוע כמי שפועל להקל עם שוטרים עבריינים ועובדי ציבור עבריינים, ומנגד הוא פועל להרשיע כל אזרח שהפרקליטות חפצה בהרשעתו.  (ראו מקרה השוטר עבריין המין המורשע יוסף רנדה).
  • מקום מכובד בשיח הציבורי מקבל בית המשפט העליון, אשר הוציא תחת ידיו פסקי דין מפוארים המדברים על היותה של מדינת ישראל דמוקרטית, בה מותר לאזרחים להביע דעתם, ושהביקורת על עובדי ציבור, לרבות שופטים היא חלק מנשמת אפה של הדמוקרטיה (ראו פסה”ד קול העם, הלכת אונגרפלד, הלכת אליצור סגל, ורבים אחרים).
  • אלא שמנגד, בערכאות נמוכות יותר מוצב כב’ השופט הימן, שאין לו כל מושג מה זה דמוקרטיה, מה היא ביקורת פוליטית, ומהי חשיבות ביקורת פוליטית לחוסנה הדמוקרטי של מדינת ישראל, ובמיוחד כאשר הביקורת הפוליטית מאתגרת את יסודות הדמוקרטיה בישראל או כאשר שופטים מתלוננים כי נעלבו מביקורת פוליטית שהובעה נגדם. מדובר בשוטר לשעבר הנשוי לשוטרת בכירה וכל עולמו הוא עולם המשטרה, קרי תפירת תיקים לאזרחים!
  • בין היתר, זאת הסיבה לדעת הקהל בציבור הרחב, כי מדובר בשופט שלא יודע זיכוי מהו ומדובר בשופט שוטר בעברו, נשוי לשוטרת, שוטר בנשמתו, ספג את ה- DNA של שוטרים (ע”ע שתילת ראיות בתכנית “מחוז ירושלים”), והוא רואה עצמו קבלן הרשעות עבור התביעה, ספק סחורה אנושית לאכלוס תאי הכליאה בשב”ס כחותמת גומי של התביעה. די לו בהעתקות “Copy Paste” של כל מה שהתביעה מבקשת ממנו והוא נמצא לשם גושפנקא עבורה.
  • באותו האופן, דעת הקהל בציבור עוה”ד, הרוב המוחלט תמימי דעים כי לא משנה מה הסנגורים יטענו, ולא משנה איזה אסמכתאות או תקדימים הסנגורים יציגו בפניו, כב’ השופט הימן מגיע מוכן מראש לדיונים עם מטרה אחת בלבד בראשו, איך להתנקם בנאשמים וחפים מפשע.

השופט הימן חותם על מעצרים לפני שהסנגורים בכלל טוענים לשחרור

  • נציב תלונות השופטים הביע את דעתו לגבי שופטים אשר מכינים פסקי דין מראש. על התנהלות כזו בדיוק (פרסום פסק דין לפני הסיכומים) נזף הנתל”ש בכבוד השופטת ניצה מימון שעשוע, מביהמ”ש שלום פ”ת.  נשיאת בית המשפט העליון פסלה את השופטת ניצה מימון שעשוע ה מלדון בתיק בו היא הכינה טיוטת פסק דין מראש. ראו ע”א 3591/19 קלימי נ’ גיל, 21/7/2019.  כבוד הנשיאה חיות פסלה את כבוד השופטת מימון שעשוע בגלל שפס”ד שפרסמה נחזה להיות “מוגמר” טרם קבלת הסיכומים.
  • באותה דוגמא אקטואלית, בתחילתם של הליכי המעצר של העיתונאית לורי שם טוב אצל כבוד השופט הימן, הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים והשופט הקריא החלטתו בתאריך 26/10/2017, למרות שחתם על החלטה למעצר עד תום הליכים בהחלטה קודמת מתאריך 19/10/2017, שלושה ימים בדיוק לפני שהסנגורים טענו בפניו טענות לחלופות מעצר (ב 22/10/2017), משמע בעברית פשוטה, כב’ השו’ הימן כבר החליט על מעצר עד תום ההליכים עוד לפני ששמע את הסנגורים ובטרם שזימן אותם לטעון טיעונים בפניו.
  • הדברים התפרסמו בציבור, אשר הביע מורת רוח ואכזבה רבה, כאשר כב’ השופט הימן מסר את הפרוטוקול בתאריך 26/10/2019 והתגלה שהוא כבר חתום על החלטת המעצר ב 19/10/2017!
  • ברי, כי אם כבוד השופטת מימון-שעשוע נפסלה מהתיק שבו היא החליטה מראש ונתפסה בקלקלתה, (ואצלה זו הייתה טעות), קל וחומר שכבוד השופט אברהם הימן צריך היה להיפסל במקרה העיתונאית לורי שם טוב כי הוא טוען שאצלו זו לא הייתה טעות, ולכן נסיק מיד כי אצל המשיב 1 הימן מדובר באג’נדה גורפת, תפיסת עולם של הכפפת גלימתו לגחמות התביעה, וראייה פנימית את עצמו כ”סניף” התביעה, בכל תיק פלילי שהוא נוגע בו.
  • ואם חשב הקורא התמים כי מדובר בשגגה שניתן לעבור על סדר היום, הרי שיש להזכיר כי כבוד השופט הימן טוען כי לא מדובר בשגגה כלל וכלל, ולעיתים נראה כי כב’ השו’ הימן לא בוחל גם בסילוף תשתית עובדתית, כדי להגיע לתוצאות שהוא חפץ בהן.
  • כבוד השופטת וילנר בבית המשפט העליון שדנה במעשיו של כב’ השו’ הימן, כינתה את מחדליו “טעות מובהקת“, כאשר באותה פרשה הגיש נאשם 3 בקשה להסרת מגבלות שימוש באינטרנט ובדוא”ל המבוססת על השוואת תנאים לנאשם 2, (לאחר שכב’ השו’ הימן הסיר מנאשם 2 את כל מגבלות השימוש באינטרנט, דוא”ל ופייסבוק בתאריך 21.4.19), אולם בהחלטתו כתב כבוד השופט הימן כי נאשם 2 עדיין מוגבל בהגבלות אינטרנט על סמך החלטה מינואר 2019, ושוב נאשמים נדרשו להתרוצץ לירושלים בכדי לערער אצל בית המשפט העליון בגלל “הטעויות המובהקות” של השו’ הימן.

השופט הימן עוצר אנשים ותופס נכסים למשך חודשים ארוכים וללא בדל של ראיה

  • נושא עקרוני בחקירות משטרתיות, הוא האם ניתן לקיים חקירה לאורך זמן בלתי מוגבל ולהאריך את תוקפם של צווים למעצר ולתפיסת נכסים, גם לאחר הגשת כתב אישום מבלי שהתביעה העבירה לעיון ההגנה של החשודים את חומרי החקירה ובמיוחד כאשר גורמי אכיפת החוק ביצעו עבירות במהלך אותה החקירה, כלומר מתן צווים מבלי לאפשר לחשודים להתגונן כראוי ו\או במעמד צד אחד, ולכן, מדובר בחתירה תחת עקרונות הדמוקרטיה והשיטה המשפטית בישראל.
  • כמו כן, בהתאם לסע’ 21 (ד) לחוק המעצרים ניתן לעצור אדם מעצר ארעי לצורך לימוד חומרי החקירה לא יותר מ 30 ימים, אלא שכב’ השו’ הימן התגלה כחתרן בלתי נלאה כאשר מגיעים אליו נאשמים, ובמיוחד אבות וילדיהם שעתירה זו מוגשת גם למענם, ואבות גרושים שהם האוכלוסייה הפגיעה ביותר המגיעה אל כב’ השופט הימן.  אבות גרושים וגברים בגירושין סופגים יום יום תלונות שווא של נשים נקמניות על אונס שלא היה, אלימות שלא התרחשה או מעשים מגונים שלא התרחשו בילדים, ולרוב ללא בדל של ראיה, כאשר אותה מעלילנית שווא זוכה לעידוד מהפרקליטות וחסינות מפני העמדה לדין על ידיעות כוזבות.  לכן חשוב כי השופטים בדין פלילי יהיו ניטרלים, ויקפידו על זכויות ודיני ראיות, שכן אחרת הם הופכים את אולמם לסרט נע של תפירת תיקים לחפים מפשע.
  • דוגמא אקטואלית נוספת, ממחדליו של כב’ השו’ הימן, היא החיפושים הלא חוקיים במכשירי טלפון הנייד של יועצי ראש הממשלה בנימין נתניהו שאישר השו’ הימן, כשקבע לגבי ההחלטה לערוך את החיפושים הלא חוקיים(ראו תיק ע”ח 16971-11-19 יונתן אוריך ואח’ נ’ מדינת ישראל):

“…מאזנת באופן ראוי בין האינטרס הציבורי בקיום החקירה לבין זכויות יועצי ראש הממשלה לפרטיות.”

אלא שהתנהגותו והתנהלותו של כב’ השו’ הימן מתיימרת להציג כלפי חוץ תכונות אופי או התנהגות מוסרית נעלות יותר, כאשר בפועל אין הדבר תואם את המציאות ובמיוחד שהאינטרס הציבורי לא מעניין בכלל את כב’ השו’ הימן, כפי שנראה בהמשך.

יודגש, כי גם המקרה של החיפושים הלא חוקיים במכשירי טלפון הנייד של יועצי ראש הממשלה בנימין נתניהו, הגיע לבית המשפט העליון בש”פ 7917/19 ובתאריך 25/12/2019 כב’ השו’ יוסף אלרון הפך את ההחלטה נזף בכב’ השו’ הימן ובחבריו במשטרה וכתב בפסה”ד בש”פ 7917/19 כדלקמן:

“…עצם ביצוע עבירות ע”י גורמי אכיפת החוק מהווה תופעה פסולה שאין להשלים עימה. המטרה אינה מקדשת את האמצעים, ואין השאיפה למיצוי החקירה כדי להתיר לחוקרי המשטרה לבצע עבירות האסורות בדין. על רשויות החקירה להקפיד הקפד היטב על הוראות החוק ועל יישום נהלי החקירה, ולהוות דוגמה לכול אזרח להתנהגות נאותה. לא יעלה על הדעת כי במסגרת מאמציהן למיגור הפשיעה יבצעו חוקרי המשטרה פעולות המנוגדות לדין, שהרי אין מתקנים עוול בעוול. אל לחוקרי המשטרה להניח כי כול פעולותיהם יזכו להכשר מצד בתי המשפט.”

  • דבריו של כב’ השו’ יוסף אלרון התקבלו בציבור בהערכה רבה, וכמו כן הדברים מקבלים משנה תוקף, במקרה של העיתונאית החוקרת לענייני רווחה ומשפט לורי שם טוב בתיק מ”ת 14280-04-17 שבו כב’ השו’ הימן עצר את לורי שם טוב, אשר מסקרת את האינטרס הציבורי החל מחשיפת פרשת ילדי תימן וכלה ברפורמות מעמיקות ברווחה ובמגזר הציבורי. במקרה זה כב’ השו’ הימן עצר גם פעיל חברתי אחר, ובנוסף אליהם נעצר גם עו”ד שנתן ייעוץ משפטי בהתנדבות לפעילי זכויות אדם ואזרח ולציבור שידו אינה משגת שירותים משפטיים.
  • המקרה האמור לעיל, ממחיש כי האינטרס הציבורי איננו כוס התה של כב’ השו’ הימן, למעשה האינטרס הציבורי רחוק ממנו יותר מכול שופט אחר בעשרות מונים ונסביר כדלקמן:
    • לאור העובדה, שכב’ השו’ הימן היה מודע לאינטרס הציבורי בחשיפת המחדלים שסיקרה שם טוב, ועדיין לאחר שהוגש כתב אישום הוא אפשר לחודשים ארוכים לחלוף מבלי שהתביעה והפרקליטה עו”ד מירב גבע מסרה להגנה אפילו מסמך אחד מחומר החקירה.
    • לאור העובדה, שכב’ השו’ הימן, היה מודע לעבירות שביצעו חוקרי המשטרה והפרקליטות, הוא לא טרח להקפיד על הוראות החוק ובכך רמס את האמון הן מצד בית המשפט והן מצד הציבור בתוצאות החקירה, שהן אינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה.
    • לאור העובדה, שכב’ השו’ הימן, היה מודע לאינטרס הציבורי בחשיפת המחדלים שסיקרה שם טוב, והוא עשה כול שלאל ידו בכדי למנוע מהציבור להשמיע את קולו להגיש מסמכים לחשוף תמונה מלאה על המחדלים הללו באולם בית המשפט וסרב לחתור לחקר האמת.
    • לאור העובדה, שבמקום לתת משנה חשיבות לאינטרס הציבורי מה שעניין את כב’ השו’ הימן זה לסחוט הודאות והסכמה מהנאשמים על ראיות לכאורה, גם אם אין הסכמה ובניגוד לחוק
  • בין היתר, מארבע העובדות לעיל נסיק מיד כי בתיק ע”ח 16971-11-19 יונתן אוריך ואח’ נ’ מדינת ישראל, נצבעה המציאות והפכה לטובה יותר למראה עיניים מאחר ואת כב’ השו’ הימן מעניין האינטרס הציבורי כמו קליפת השום.
  • יודגש, כי האינטרס הציבורי לא עניין את כב’ השו’ הימן כאשר הורה לא לפרסם את שם השוטר העבריין, יעקב רנדה יוסף, שוטר תנועה שגנב אלפי שקלים מנהגים, שהוא גם סוטה מין שהציע הצעות מגונות לקיים יחסי מין עם נהגת שעצר, וגם מישש אותה. אולם כתב האישום המכיל את כל הפרטים על מעשיו של השוטר יעקב רנדה, הודלף לכתבי העיתונות ושמו של השוטר פורסם בכל הערוצים:  וואלה, פוסטה, ו-News1, ועוד ערוצי תקשורת שונים. מה עוד נדרש כדי להוכיח שהאינטרס הציבורי לא מעניין את כב’ השופט הימן, והוא מוטה ומגמתי לטובת התביעה, כאשר הוא עצמו משמש מליץ יושר לנאשם מורשע, השוטר שגנב והטריד מינית?
  • אלא שגם ההחלטה על המעצר בפרשת שם טוב ואח’ הגיעה אל בית המשפט העליון, וכב’ השו’ פוגלמן שנוכח לדעת כי לא היה אפילו דף אחד של חומר חקירה שאפשר היה ללמוד ממנו הגנה לנאשמים, ולמרות שכב’ השו’ הימן פסק בנחרצות שעל 3 הנאשמים לשבת בכלא חודשים ארוכים, אז ומיד פוגלמן ביטל את החלטתו למעצר עד תום ההליכים מ26/10/2017 (כמעט 7 חודשים של מעצר ארעי!) וקיבל את הערעור שהגיש נאשם 3 שיצא לחופשי בזכות כב’ השופט פוגלמן (ראו בש”פ 7132/17).
  • ברקע, ובמשך כל החודשים האלה, פורסמו כתבות באתרים משפטיים על האינטרס הציבורי ועל מחדליו של כב’ השו’ הימן ובהן נכתב כי הוא הפעיל תחבולות לא חוקיות על העיתונאית לורי שם טוב בתיק מ”ת 14280-04-17 והציג אותה כמי ש”מסכימה” למעצרה, למרות שהסנגור שלה טען שאינו יכול לטעון לשחרורה כי הוא לא קיבל חומרי החקירה שהפרקליטות מנעה אותם ממנו.
  • הסאגה הגיעה לשיאה, כאשר כב’ השו’ הימן הרהיב עוז כשבן טיפוחיו הפרקליט אלירן גלילי המציא סיפורי בדים על הקושי שלו להוריד קרגלים של חומרי חקירה לקומת הצילומים, ובמקום לנזוף בו, כב’ השופט הימן נתן לו עוד תקופה בלתי מוגבלת להמשיך ולהתעלל בנאשמים, ובסופו של דבר התברר שהתביעה המציאה תירוצים שאיננה מסוגלת לעמוד בקצב הצילומים וזאת הייתה סיבה מספיק טובה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים, מבחינת כב’ השו’ הימן.

ניוז 1:  השופט הימן מאחר לדיונים, נותן לקלדנית להחליט במקומו

  • כתבה,שנכתבה כבר בשנת 2011 כאשר כב’ השו’ הימן היה מוצב בבית משפט השלום בראשל”צ, אז ביקר העיתונאי איתמר לוין באולמו של כב’ השופט הימן ודיווח על “התנהגות תמוהה”[6].

לפי עדותו של העיתונאי איתמר לוין, כפי שפרסם אותה בכתבה, כב’ השו’ הימן הוא “שיאן האיחורים” ולדבריו כב’ השו’ הימן נתן לקלדנית שלו לנהל את הפרוטוקולים של דחיות דיונים ולחתום עליהם בחותמת של שופט.

“[הימן] מאחר בשעה תמימה לדיון, אבל הזמן אינו מתבזבז: הסניגורים פונים לקלדנית, שמחליטה בעצמה על דחיית דיונים ואפילו מוציאה עבורם החלטות מודפסות ומן הסתם גם חתומות.

נכון לעכשיו, אברהם הימן הוא שיאן האיחורים שלנו. למרות שלוח הדיונים מציין שיש לו לא מעט תיקים לשעה 08:30, הוא נכנס לאולם רק ב-09:34. הימן דווקא מלא מרץ, רק חבל שהוא לא ניצל אותו כדי להתחיל בזמן.  בזמן שבין המועד הרשמי למועד בפועל, אני עד למחזה כמעט בלתי יאמן: הקלדנית מקבלת החלטות במקום השופט. הקלדנית, יפעת, נכנסת ב-09:04 ומיד הופכת לאדם הכי מבוקש באולם. סניגורית אחת ניגשת אליה ומתאמת מולה תאריכים לדיון. סניגורית אחרת מכתיבה לה בקשת דחייה.  סניגור שלישי אומר גם הוא שברצונו לקבל דחייה, ויפעת משיבה: “אז אני אעשה לך, צריך את השופט?”. הסניגור מסביר את בקשתו, התובע אומר באדישות שהוא מסכים לדחייה אחרונה, ויפעת מוציאה החלטה מודפסת ונותנת אותה לשניהם. עכשיו יש בדיוק שתי אפשרויות: או שההחלטה אינה חתומה בידי הימן ואז היא חסרת תוקף חוקי, או שהימן התיר לקלדנית לעשות שימוש בחתימתו הסרוקה ואז זה מאוד-מאוד תמוה (בלשון המעטה). ורק למען הסר ספק: איש מבין אלו שסגרו עניינים מול הקלדנית, לא בא אחר כך לאולם כדי ליידע את השופט או לקבל את אישורו.

חשוב מאוד לזכור, שמדובר בתיקים פליליים. תיאורטית, ייתכן שהנאשם נמצא במעצר או בחלופת מעצר (איזוק אלקטרוני, מעצר בית). גם אם לא, קרוב לוודאי שהוא משוחרר בערבות. לכן, לכל דחייה יש משמעות מעשית מיידית, מעבר לעינוי הדין ומעבר לעומס המיותר שמתווסף למערכת. לכן, הדברים נראים מוזרים עוד יותר “

סיכום

  • לאור המקובץ לעיל, בית המשפט הנכבד מתבקש לקבל את העתירה ולתת צווי על תנאי להדיח את המשיב 1 מכל תיק פלילי עד למתן פסק דין בעתירה ולאחר הדיון בעתירה להפוך את הצו לקבוע, ולתת את כל הסעדים שבכותרת העתירה. 
  • אשר על כן, בשם טוהר המידות של השפיטה ואיכות השפיטה, ולאחר שהוכח מעבר לכל ספק סביר כי למשיב אברהם הימן אין את הכישורים לשפוט בהגינות, ובמשוא פנים, ואין לו גם יכולות להשתפר, ולאחר שהוכח כי המשיב אברהם הימן מתעלל באזרחים, מצפצף על זכויות אדם וזכויות יסוד, דין העתירה להתקבל מטעמים של שרירותיות במינוי של השופט הימן לתיקים פליליים, אי סבירות מינוי לתיקים פליליים לאור הזדהותו המוחלטת עם המשטרה והפרקליטות שהם מעסיקיו הקודמים ומעסיקי אשתו, וכן מטעמים של צדק משקם וצדק מאחה, בשם עיקרון “ניקוי האורוות” אותו מוביל בגאון שר המשפטים הנכבד אמיר אוחנה.   
  • יהא זה מן הצדק לקבל את העתירה ולהדיח את השופט הימן.

[1] רויטל חובל, “שופט שביקר החלטה בעניין “באים לבנקאים” הוזז במפתיע מתפקידו”, הארץ 15/1/2019

https://www.haaretz.co.il/news/law/.premium-1.6844316

[2] משה גורלי, לא רוצים כאן מתונים, כלכליסט 23/1/2019.

https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3754793,00.html

[3]   אלי סניור, פגישה חשאית: המשטרה פונה לשופט לפני דיון, וואינט, 11/5/2012.

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4227568,00.html

[4]   עמית בן ארויה, אברהם הימן השופט שעושה למשטרה חיים קלים, הארץ 28/4/2010. 

https://www.themarker.com/law/1.564889

[5] איתמרלוין, “השופט הימן נגד חופש העיתונות“, ניוז 1, 6/11/2017

https://www.news1.co.il/Archive/001-D-396416-00.html

[6] איתמר לוין, מי צריך שופט? יש קלדנית, ניוז1, 15/3/2011. 

https://www.news1.co.il/MemberLogin.aspx?ContentType=1&docid=58147&subjectid=24

ולהלן נספחי העתירה בבגץ 750/20:

Click to comment

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe

You May Also Like

Translate »