בארגוני שדולות הנשים מאוד כועסים על חזרתה של “תורתו” של גארדנר על ניכור הורי לשיח בבתי המשפט למשפחה. בקצרה גארדנר אמר שיש נשים כל כך רעות שבגלל שהגבר עוזב אותן הן מוכנות לעשות כל דבר שבעולם כדי לנקום בו, כולל עלילות שווא על פדופיליה ושהגבר מבצע מעשים מגונים בילדים. לכן הוא הציע לאבחן את רמת הפסיכוזה של האישה המנכרת (בד”כ נרקיסיזם ברמות קל, בינוני, חמור), כולל רמת הניתוק בין האבא לילדיו, והציע סל פתרונות מותאם לכל מקרה. בהתחלה הוא מציע לפגוע בכיס של האישה המנכרת (הסנקציות הידועות של 500 ש”ח קנס לכל מפגש), וכאשר רמת החומרה מתעצמת, הוא פשוט מציע להעביר את הילדים לאבא. לדבריו די באיום קצר מועד על האישה שתוך 7 ימים הילדים עוברים לאבא, כדי שאותה אישה תתחיל להתנהג ברציונליות, ותשתף פעולה עם כל מפגש של החלפת זמני שהות. כמובן שגם שלילת המזונות היא סנקציה אפקטיבית ביותר.
הבעיה היא שבתי המשפט מתעלמים מתופעת הניכור ההורי (יצירת נתק בין הורה לילדיו), הם אינם פוסקים בתחילת הדרך סנקציות אפקטיביות לשלילת מפגשים וביטולם, ורק אחרי 3-4 שנים כשהניתוק בין ההורה לילדיו הוא חמור, פתאום הם “נזכרים” בתופעה, אבל במקום ללכת בדרכו של גארדנר ולפגוע בכיס או להעביר משמורת, הם מחייבים את ההורה הפסיכוטי – נרקיסיסטי לגשת לטיפול, (מה שלוקח מינימום שנה ועולה עשרות אלפי שקלים), או מאיימים להכניס עובדת סוציאלית לחוק הנוער שתשמח לחטוף את הילדים לקלטי חירום.
המתנגדות לתורתו של גארדנר טוענות שהוא “מגן על פדופילים”, כי בגללו לא יאמינו לאישה שטוענת שהאבא דוחף אצבעות לכוס של הילדה, או מלטף לבן שלו את הביצים בזמן המקלחת….ואנו שואלים, באמת…. למה שגבר יתחתן עם אישה, ישקיע בה הון תועפות על החתונה ויקיים איתה יחסי מין הטרוסקסואלים רגילים ללא חריגות מינית, ואז בדיוק ברגע שהם נפרדים, אז פתאום הוא לא נמשך לכוס של האישה, ומתגלה פרצופו ה”אמיתי” כמי שנמשך מינית לידים שלו?
ושימו לב שזו תמיד אותה טענה שהאבא נמשך לילדים שלו ולא לילדים של השכנים, או ילדים מהאינטרנט. למה? כי את הילדים של האישה היא יכולה “להרעיל” בעצמה ע”י שתילת זכרונות שווא, חזרה על שקרים עד שהם הופכים אמת, הקלטת הילדים ויצירת קלטות עם תוכן “לא ראוי”, לקיחת הילדים לבדיקות פולשניות, ואפילו כמו במקרה של גלית צרפתי, לשרוט לילד את פי הטבעת בעצמה.
הנה מאמר של בני ביילי, אחד המומחים המעטים שבאמת מבינים מה זה ניכור הורי ואיך זה פוגע בגברים דווקא, כי לרוב האישה היא זו שמנכרת, פשוט בגלל שהאישה מקבלת את הילדים על אוטומט בזכות חזקת הגיל הרך והפרקטיקות הפמינאציות.
זה לא אומר שלפעמים גם גברים מבצעים ניכור הורי לאימהות, במקרים מסויימים, אבל זה חריג, כי גברים לא נוהגים להעליל על נשים שהן מתחרמנות מהילדים שלהם ומבצעים בהם מעשים מגונים.
בני ביילי בכנס “מטוטלת השוויון בין המינים: מעמדם של גברים בסכסוכים זוגיים”; 13 ליוני, 2016; החוג לקרימינולוגיה; האקדמית גליל מערבי
ד”ר בני ביילי וד”ר יואב מזא”ה: העדר מענים ממסדיים למצוקות של גברים – היבטים רגשיים ומשפטיים
על פי הנאמר בכנס מפורשות ד”ר יואב מאז”ה נוקב במספרים מפחידים, בתלונות השווא הינן כעובדה קיימת באחוזים ניכרים כ 40% אך ככל שמדובר בהליכי גירושין התופעה מגיעה אף לכדי 70%. אך אם לא די בכך די בכדי לדעת כי בכל תלונה אין למשטרה כל אפשרות למנוע העמדה לדין וכתוצאה לכך ישנם הרשעות כאשר הקורבן מוצה את עצמו נגד מערכת מפלצתית בה אין לו סיכוי אלא להיות מורשע. לא רק זו אלא כל התנהלות מדינת ישראל על כל הארגונים הממשלתיים האמורים להגן עלינו דווקא אלו קמים נגדנו וזאת רק בשל היותנו זכרים, כך משרד הרווחה רואה בכל זכר תוקף גם אם הותקף. משטרת ישראל תרחיק אותנו מילדנו גם אם אנו הקורבנות. תעשו פרצוף מופתע, אבל משטרת ישראל ניסתה לבלף ולהסתיר את העובדה הזו שאלמלא היה ד”ר מאז”ה מרצה למשפטים ועקב כך בקשרים עם שוטרים לא הינו מודעים לכך מעולם.
כך נוצר מצב אבסודרי בו כל גבר הינו בסכנת חיים של ממש לא בגלל גרושה שקרנית כזו או אחרת אלא בגלל “עובדי מדינה” שעושים עבודתם רמיה ומשתפים פעולה בקנוניה שמראש נועדה לפגוע בגבר אך ורק בשל היותו גבר. גם אם הוא הקורבן. והמספרים בהם מודה ד”ר יואב מאזה לדעתנו המקצועית הינם בזעיר אנפין מול המציאות. אב שהיה נורמטיבי עד למועד גירושיו הופך לעבריין בהבל פיה של גרורתו הממורמרת. ויחד עם כל הקנוניה במימון ממשלתי פועלים כל הגופים “המקצועיים” בכדי לחסל את הגבר כשלמעשה הינו הקורבן.
מומלץ להקשיב לסרטון המאלף עד הסוף.
ד”ר בני ביילי מהחוג לקרימינולוגיה מומחה לאלימות במשפחה, מתראיין בתוכנית “עושים סדר חדש” בטלוויזיה החינוכית על ה”גברים החדשים” וה”דימויים המיושנים”
כתבת דעה בידיעות אחרונות של בני ביילי “תקשיבו גם לכאב שלהם”
בני ביילי
הבובות שנתלו בשבוע שעבר ועליהן השלט “מי אבא בתור?” הידהדו עם התאבדותו המצמררת של אב גרוש ששבועיים קודם לכן תלה עצמו בצהרי היום מגשר גבעת אולגה שמעל כביש חיפה־תל־אביב. המקרה של אב זה, שהיה מורחק מבתו עקב סכסוך מתמשך עם גרושתו, מכיל מרכיבים שכיחים בדיון הטעון סביב אלפי אבות בסכסוכי גירושים קשים: מסוכנותם, מצוקתם ומעורבותם בחיי ילדיהם.
מסוכנותם האלימה הפוטנציאלית של גברים מדוברת רבות בשיח, בעיקר עקב רצח נשים המתרחש מדי חודש. עם זאת, המחקר בתחום מראה כי מרבית האלימות הזוגית היא אינטראקטיבית, ברף הפיזי המתון והלא־מסוכן. ועדיין, בסכסוכים זוגיים הנידונים ברשויות, תודעתנו מובנית כך שמסוכנות מזוהה עם הגבר ופגיעות עם האישה. כך יוצא שגם במקרים שבהם האלימות הדדית או שהאישה אלימה ולא הגבר, הדיון ממוקד במסוכנות הגבר – והוא זה שמועד להרחקה מביתו ומילדיו, כברירת מחדל רווחת.
אלימות של אבות כלפי האם או הילדים יכולה להיות בסיס להתנגדות מוצדקת של אם או ילד לקשר עם האב. במקביל, ישנם גם מצבים שבהם אמהות מנצלות לרעה את החוק ואת הרגישות הציבורית ל”אלימות גברים”, ומגישות תלונות שווא על מסוכנות האב להן או לילד. תלונות אלו פוגעות בטובת הילד ובאב, ונדיר שנשים נקנסות על כך.
מצוקותם של גברים במצבים אלה אינה מגייסת, וכמעט שקופה. בישראל מתאבדים פי ארבעה יותר גברים מנשים, והסבר אחד ליחס זה הוא החינוך של בנים לעצמאות, תחרותיות, רציונליות, חוסן נפשי ותוקפנות. לתכונות אלו יתרונות רבים, אך גם מחירים, בין היתר הקושי לבקש עזרה בזמן מצוקה ופגיעות. נוסף על כך, בשירותי הרווחה גברים ידועים כאוכלוסיית פונים משנית ושולית שעמדות אנשי המקצוע כלפיהם נוטות לשליליות וחשדנות – בהתאמה לספרי הלימוד במקצועות העזרה, שבהם אבהות נידונה לרוב בהקשרים בעייתיים, אם בכלל. בפועל, אבות המעורבים בחיי ילדיהם מתרימים את הערכתם העצמית של הילדים ואת ויסותם הרגשי, הישגיהם הלימודיים, יחסיהם החברתיים והתפתחותם המוסרית. היעדר אבות בחיי ילדיהם פוגע לא רק בילדים אלא גם בחברה בכללותה, ובארצות־הברית, שבה כרבע מהילדים כיום גדלים בבית ללא אב, מדברים על בעיה חברתית בעלת השלכות מדאיגות.
בסביכות ההתערבויות הממסדיות בסכסוכי הורים וגירושים, מבקשים אבות רבים יתר איזון ודיון יותר מובחן ומקצועי שינוהל מעבר לאינטואיציות הקמאיות, אצל אנשי המקצוע לכל הפחות. טענותיהם לאפליה רווחת אינה מופרכת, ויש לה ביטויים במציאות ותיקוף במחקר. מרבית האבות הגרושים הם הורים טובים דיו החפצים בקשר משמעותי עם ילדיהם, המשלמים מזונות מפרנסה שלרוב אינה מקריירה מתגמלת, אלא מעבודה מונוטונית בשכר נמוך.
הכעס המאפיין רבות ממחאות ארגוני האבות ימותן ככל שכחברה נגלה יותר עניין בכאב שמעורר אותו. פעמים רבות מדי הדיון מצטמצם למחנאות שבין ארגוני הנשים וארגוני האבות, שלשניהם טענות מוצקות לצד אלו הפופוליסטיות. טוב יהיה אם כחברה נכיר באתגרים הממשיים של כל צד, שכן אנשים הם בני אדם לפני שהם מגדר, ומצוקותיהם, נשים וגברים, ראויות להכרה.
ד”ר בני ביילי הוא חבר סגל בחוג לקרימינולוגיה באקדמית גליל מערבי, ועובד סוציאלי המטפל בתחום של אלימות במשפחה זה למעלה מ־20 שנה.
https://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-5651062,00.html
One Comment
אני זקוקה בדחיפות במפגש יעוץ דחוף מאד בשלב ראשון .המאמר משקף את מצב הגברים בצורה אמיתית ביותר תחזור אלי 0504200256.תודה מעומק ליבי
הערת מערכת
אנחנו לא חוזרים לאף אחד בטלפון. יש לשלוח מייל עם חומרי הרקע ורק בדרך זו נחזור אליך.
[email protected]
שנבין את קואצ’רית לזוגיות וזקוקה ליעוץ? סיריוסלי?