אחרי שזדורוב זוכה, הפיץ אחד הבכירים בסנגוריה הציבורית, יגאל בלפור "רשימת תובנות". ומה הסנגוריה הציבורית עשתה עם זה? כלום ושום דבר. בעוד שארגוני המחאה, הקפלניסטים והג'ינג'ים מגישים בג"ץ כל שני וחמישי, הם לא הגישו אפילו בג"ץ אחד….
כאשר זדורוב יוצג ע"י הסנגוריה הכישלון היה טוטלי ומוחלט
איזה בידור… בסנגוריה הפיקו לקחים, למרות שכאשר זדורוב יוצג ע"י הסנגוריה הוא נכשל כישלון טוטאלי, וכאשר סנגור פרטי, ירום הלוי המהמם והתותחי נכנס לתמונה, דברים התחילו להשתנות וזדורוב זוכה.
הפקת הלקחים בסנגוריה צריכה היתה להיות מה הכשל בסנגוריה שהם לא הצליחו לזכות את זדורוב? לא משלמים מספיק? לא עשות פעולות יח"צ מספיק? לא האמינו בו מספיק? לא שילמו למומחים מספיק????
למה הסנגוריה לא הביאה את הזיכוי והיה צריך פה סנגור פרטי???????
הצעת חוק: לפרק את הסנגוריה ל 5 גופי עצמאיים
אנו ממליצים לפרק את הסנגוריה ל 5 גופים שונים שיתחרו זה בזה. כלומר שכל אחת מ 5 המחוזות תהפוך סנגוריה שפתוחה לנאשמים מכל הארץ ותהיה עצמאית. זה יוביל את הסנגוריה להיות יותר תחרותית, יותר משתדלת, ויותר מבוקשת. זה יעודד תחרות על שימור וטיפוח הכישרונות הטובים בתחום, להבדיל ממה שקורה עכשיו… סרט נע של עלי תאנה לפרקליטות שמוכרים את הלקוחות.
תראו שאם מישהו יתחיל לדבר על זה, מייד גלי בהרב מיארה תתנגד כי טוב לה שהיום כל הסנגורים מוכרים את הלקוחות, או פשוט נכשלים מחוסר מוטיבציה להילחם עבור הלקוח.
ראו פה כתבה על העו"ד של רונאל פישר שהסנגוריה ממנת, רק בגלל שהוא חשוף לעונש של מעל 10 שנים. אילו הפרקליטות היתה מודיעה שהוא חשוף רק ל 9 שנים ו 11 חודשים, רונאל היה מאבד את הייצוג שלו מחר….
ראו פה כתבה מיהם שיאני השכר האנונימיים של הסנ"ציה.
יגאל בלפור זה סנגור ציבורי או מיקי מאוס???
בתמונה הבוסית של בלפור, ענת מיסד כנען סנגורית ציבורית שלא עושה כלום מאוננת וחוגגת.
להלן מייל התובנות של יגאל בלפור על זיכוי זדורוב 2/4/2023
Date : 4/2/2023 8:17:10 AM
From : "Igal Belfor"<[email protected]></[email protected]>
To : "Sanegoria Mishpati"<[email protected]></[email protected]>
Subject : פסה"ד בעניין זדורוב – תובנות ראשוניות
Attachment : תמצית שהוקראה באולם הכד זדורוב502-07.doc;
אהלן,
אני מניח שחלקכן שמעתן שבשבוע שעבר ניתן פסק הדין בעניין זדורוב.
למטה (במייל של דן יקיר) תמצאו את הקישור להכרעת הדין המלאה, ואת התקציר של פסק הדין. מצרף בקובץ גם את תמצית הכרעת הדין שהוקראה באולם – שהיא מפורטת יותר מאשר תקציר הכרעת הדין.
הכרעת הדין המלאה כמובן מרתקת לקריאה, ומעבר להיבטים הפרטניים של המקרה – אני חושב שאפשר להפיק ממנה לא מעט תובנות כלליות – לגבי הודאות שווא, לגבי ראיות פורנזיות, לגבי התנהלות הפרקליטות ועוד ועוד. משתף את התובנות המרכזיות שלי:
הודאות שווא
נראה כי הן האב"ד והן השופט צרפתי סבורים שההודאה של זדורוב היא הודאת שווא (לשיטת האב"ד – לכל הפחות ברמה של מאזן הסתברויות – פסקאות 541-540), אשר נולדה לאור הצטברות של התנהלות המדובבים, התנהלות החוקרים ואישיותו של זדורוב. כך הדברים סוכמו על ידי האב"ד בפרק ל"א:
" איני סבור שרק פעולת ארתור [המדובב] גרמה להודאת השווא. עניין לנו בנאשם בעל אישיות מורכבת, מדובב מתוחכם וחוקרים שנתנו לנאשם להבין (גם אם לא בזדון) שמצבו בכי-רע, וכי הדבר היחידי שעשוי להצילו הינו "הודאה בלב נקי". אין בפנינו רק גורם אחד בלתו אין. לפנינו שילוב וכאמור לעיל, שילוב המעמיד בספק ניכר את משקל הודאתו של הנאשם.."; וכך על ידי השופט צרפתי בפסקה 3 – " על פי התרשמותי ומיטב שיפוטי, לאחר הערכה מקיפה ונוקבת, אינני יכול לקבוע כי הודאתו של הנאשם הינה הודאת אמת. על פי הערכתי המקצועית, מסתבר לא פחות, אם לא יותר, כי לפנינו הודאת שווא"
במיוחד מומלצת לקריאה חוות דעתו של השופט צרפתי – אשר מתאר באופן יפהפה את התמורה המחשבתית שאירעה אצלו – מכך שהיה בטוח שמדובר בהודאת אמת, למסקנתו לעיל לפיה ככל הנראה מדובר בהודאת שווא. הוא מתייחס לכך לאורך כל חוות דעתו, אבל ראו טעימה מתוך פס' 29-26:
" בשלבים הראשונים של הליך הראיות, אשר התברר לפנינו ולאחר שצפיתי בפעמים הראשונות בהודאת הנאשם ובעיקר בהתוודותו לפני המדובב, הרושם אשר הצפייה האמורה הותירה בי היה עז ביותר. התרשמתי, כי אני צופה, באופן בלתי אמצעי, בהתוודות אותנטית ו"עסיסית", מעין הזדמנות נדירה שנזדמנה לפניי, להציץ לסתרי נפשו הפנימיים של הנאשם המתוודה מרצונו וכממתיק סוד לפני חברו למעצר, על מעשה רצח אכזרי, שביצע, תוך שהוא מתאר ובצבעים חיים, אירוע רצח, מושא האישום… על עצמי אני מעיד ובראייה בדיעבד, כי הרושם החד שהותירה בי כאמור ההתוודות הנ"ל, אותה קלטתי בחושיי, הקשה עלי ביותר להשתחרר ולבחון באופן אובייקטיבי, ביקורתי ושכלתני, את משקלה האמיתי של ההודאה הנ"ל ובפרט חלק ההתוודות לפני ארתור ושל מכלול הראיות המוצגות בפרשה… בנסיבות שכאלה, קיימת גם נטייה אנושית, אינסטינקטיבית ועמוקה, לבטל ניסיונות לערער את משקלה של אותה התוודות ולעורר בה ספקות.. מנגנון אנושי זה, המתקומם למעשה אל מול ניסיונות לצמצם את משקל ההודאה הבלתי אמצעית שמסר נאשם, עלול להביא אף לבחינה מוטה ומגמתית של המבחן האובייקטיבי, אשר תפקידו לבחון בכלים אובייקטיבים חיצוניים, האם ההתוודות שלפנינו, אכן נתמכת או שמא נסתרת ולא מתיישבת, עם ראיות חיצוניות אובייקטיביות קיימות… הקושי הטבעי כאמור, יוצר נטייה "לסדר" את הראיות הנבחנות וליישבן, גם אם באילוץ, עם פרטי ההודאה, אשר אנו חפצים "ביקרה", גם ובאופן לא מודע, עד כדי למשל התעלמות מפרטים מהותיים ואף "מוכמנים שליליים", או על דרך סיווג פרט, כפרט תומך ואף מוכמן, הגם שאינו כזה."
מה שהביא את השופט צרפתי להבין שמדובר בהודאת שווא – ולהשתחרר מאותו רושם ראשוני ונטייה טבעית – היא "הרחבת המבט" אל מעבר להודאה עצמה. זהו בעצם גם עיקר פסק דינו של האב"ד – אשר מסביר מדוע כל הראיות החיצוניות אינן מסתדרות עם הודאתו של זדורוב.
שימוש במדובבים
הן האב"ד והן השופט צרפתי הסבירו כיצד זדורוב הפך להיות "כלי ביד היוצר" של המדובב שלו (פסקאות 348-344 לפסה"ד של האב"ד).
שלא במפתיע – גם כאן כל ה"רעות החולות" של שימוש במדובבים עליהן למדנו בתיק של חייבטוב קיימות (אם כי הוא מציין שככל הנראה כל הכשלים האלו כבר באו על תיקונם). בין היתר, בית המשפט מתייחס לבונוס שהוענק למדובב על הצלחתו; שהמדובב פעל בלהיטות יתר ולעיתים באופן מופגן כדי לשתול במוחו של זדורוב את פרטי ההודאה; לכך שבהסכם ההפעלה אין פסקה המחייבת אותו לבדוק באמת; לכך שהמדובב לקח חלק בתמלול שיחות הדיבוב והוסיף הערות בנוגע לדיבוב (פסקאות 484-482 לפסה"ד של האב"ד).
וראו בהקשר זה הסיכום של השופט צרפתי בפסקה 77: " ניתוח השיחות שבין הנאשם למדובב, עובר לקריסתו הנפשית, גם מלמד בבירור, כי ארתור נטל חלק פעיל, לא רק בהעצמת חומרת הראיות ומשקלן וכן בפיתוח גירסת האפקט כאמור, אלא למעשה בשכנוע הנאשם, כי כך הדברים התרחשו וכפי שהראיות גם מלמדות. רמת השכנוע אליה הוביל ארתור תרמה כאמור לכך שהנאשם עצמו התערער והגיע למצב נפשי בו הוא התחיל להאמין, עם עצמו, כי יכול ורצח באפקט. נדמה לטעמי, שלא יכולה להיות רמה גבוהה יותר של מניפולטיביות ומידת השפעה של אדם על חברו, מזו שהתבצעה על ידי המדובב, כלפי הנאשם והנצפית ממהלך התרחשות הדברים בתא, עד לשלב הקריסה הנפשית האותנטית של הנאשם".
ובהמשך, בפסקה 323: " אין מחלוקת כי ארתור היה אקטיבי ומעורב ביותר במהלכים שהביאו את הנאשם למסור את הודאתו. כמובן שככלל, יוזמה ומעורבות אינן התנהלות פסולה ויש לראות בהן חלק מתפקיד המדובב. ברם, בענייננו, פעולות ארתור חרגו מהמקובל ויצרו מניפולציה קשה על הנאשם. כפי שפרטתי, ארתור שימש בפועל כ"יועץ על" וכ"יועץ משפטי" לנאשם. משקל ארתור התעצם על רקע העדרו של ייעוץ משפטי בעל משקל. ארתור הציג עצמו כעבריין מנוסה הבקיא בעולם הפשע, בחיי הכלא ובעניינים משפטיים, הסדרים משפטיים ועוד. ארתור היה חדור ופעל לייעץ לנאשם אשר למשקלן של הראיות, תוך שהוא מבהיר לו שמצבו בכי רע וכי עפ"י מצב הראיות דינו מאסר עולם, גם אם הנאשם חף מפשע. ארתור הסית את הנאשם כנגד עורך דינו, לרבות המליץ לו שלא לשתפו וכן הציע לו את עורך דינו על מנת שיסייע לו להשיג עסקה טובה. ומעל הכל, ארתור סייע לנאשם בגיבוש ופיתוח גרסת ההודאה ואף למעשה "שתל" במוחו של הנאשם תרחישים לאירוע הרצח, ולאפשרות שבוצעו באפקט. במשולב לאמור ארתור דחק בנאשם להזדרז ולהודות, "שמא יהיה מאוחר". אמנם ארתור אמר לנאשם, בין שאר עצותיו, "שלא יודה במשהו שלא עשה" כפי שמדגישה חברתי, אולם לצד האמור "ובאותה נשימה", הבהיר ארתור לנאשם, הבהר היטב – ש"עם הראיות שיש לחובתו הוא ייכלא למאסר עולם".בנוסף, ההתקשרות שבין המדינה לארתור בפרשתנו כללה טובות הנאה ותמריץ כספי, ככל שיחלץ ארתור הודאה מהנאשם. תמריצים אלו שאף נקבעו כנורמה אסורה מאוחר לפרשתנו ובעקבות הלקחים בפרשת חייבטוב (ע"פ 2868/13), יש בהם להאיר באור בעייתי ומסוכן את התנהלות ארתור בענייננו."
שיטות חקירה פסולות, הבטחות של החוקרים שהביאו להודאת שווא ועוד
הן האב"ד והן השופט צרפתי מבקרים בצורה קשה את חוקרי המשטרה – אשר אמרו לזדורוב שאם הוא יודה הוא יקבל הקלה בעונש (מה שגם משתלב עם הדין באוקראינה ורוסיה – לפיו מי שמודה ב"לב נקי" לא מקבל מאסר עולם אלא עונש נמוך יותר (פסקה 486 לפסה"ד של האב"ד); וגם שהטיחו בזדורוב שקרים אשר הביאו להודאת שווא (מתוך פרק ל"א: "החוקרים הטיחו בנאשם פעם אחר פעם, שנמצאו סימנים ביולוגיים שלו בזירה, שזיהו אותו בקומה השנייה, שג'נח אינו מאשר את גרסתו (דבר שהתברר כזכור כלא נכון) ושהפוליגרף קבע שהוא הרוצח").
ראו גם דבריו של השופט צרפתי – בכל הנוגע לשקרים הנוגעים לראיות לחובת זדורוב– בפסקאות 40-39: " לפני הנאשם הובהרו, הבהר היטב, הראיות הבאות שהצטברו לחובתו; כי הוא כשל בבדיקת הפוליגרף באופן המלמד שהוא הרוצח. כי זריקת המכנסיים מפלילה אותו. שאוסף הסכינים שברשותו מסבך אותו. שהדם על הכבל שלו הינו של המנוחה באופן הקושר אותו לרצח. העובדה שהסתיר שראה כתם דם בשירותי הבנים מלמדת נגדו. כי העדויות שראו אותו עובד עם ג'ינס בניגוד לגרסתו וכן העדויות שראו אותו בקומת הרצח למרות הכחשותיו וראו אותו נרגש סמוך לאחר שעת הרצח, הינן עדויות מוצקות ואובייקטיביות. שלעדויות אלו מצטרפת גם עדות ראובן ג'אנח המכחיש, שמסר לנאשם פרטים מוכמנים שהיו בידיעת הנאשם. כמו כן, הוסבר לנאשם שהראיות הביולוגיות שנאספו מצביעות גם הן כי הרוצח בזירה הוא לא אחר מהנאשם.
- אני רואה להדגיש, כי החוקרים דאגו להציג את צבר הראיות שפורט, לחובת הנאשם, כאילו מדובר בראיות חלוטות, תוך שימוש בניסוחים קודרים (כל הממצאים הביולוגיים לחובתו, העדויות שנאספו סותרות בבירור את גרסתו, נמצא שהנאשם הוא הרוצח על פי בדיקת הפוליגרף "הרוצח הוא אתה, הכל אתה" וכדומה). בתמצית אוסיף כי רובם ככולם של הראיות, כך בדיעבד לפחות, התבררו כחסרות משקל. בהקשר להטחה בדבר מציאת כתם דם של המנוחה על הכבל של הנאשם, אוסיף, שאף אם אניח כעמדת חברתי, שהחוקרים בתחילה סברו בתום לב, כי מדובר בדם וביקשו לבדוק זאת, הרי שגם לאורך ימי החקירה, אשר באו לאחר מכן ולאחר שבוצעה הבדיקה ויש להניח נתקבלו תוצאותיה, עדיין המשיכו החוקרים להטיח בנאשם, אשר לכתם הדם הנ"ל על כליו, כעובדה ביולוגית מוכחת לחובתו. דרך ההתנהלות האמורה, על פי המקבץ לעיל, איננה בגבולות הלגיטימי, אלא היא חריגה מגבולות המותר ובגדר הפעלת לחץ והטעייה."
כדאי לשים לב כי יש כאן פוזיטיבית – כי שקרים אלו של החוקרים ביחס לראיות לחובת זדורוב – אינם לגיטימיים והם בגדר הפעלת לחץ והטעייה.
ובהמשך – ראו דבריו של השופט צרפתי על כך שגם ההבטחות להקלה בעונש שנרמזו מפי החוקרים – גם הם מהווים חציית קו אדום מצד החוקרים (פסקה 59): " הנחת הנאשם בענייננו, הנחה שגם אושרה על ידי החוקרים – שאם הודאתו תוכר כהודאה "בלב נקי"- יזכה להקלה בעונש על פי המתחייב מהודאה כזו (כפי הדין האוקראיני), יש בה ליצור למעשה, לא רק "מניע" ממשי להודות, אלא אף יותר מכך; יש בה בנסיבות אלה, לכאורה אף מעין מצג והבטחה מצד החוקרים (שאם יודה יזכה בהקלה). מצג והבטחה כזו פוגמים, כשלעצמם, ממשקל ההודאה, זאת גם אם לא נפליג לבחון את שאלת קבילות ההודאה בשל כך. עוד להדגיש, כי המצג וההבטחה, אשר לקיומה של דוקטרינת "הלב הנקי" בישראל, כמו באוקראינה כאמור, הוצגה לנאשם על רקע ייאושו ואמונתו הסובייקטיביים כי כל הראיות פועלות לחובתו וכי אם לא יחלץ את עצמו ומיד (בדקה ה- 90 כפי שתואר לפניו), על דרך הודאה בלב נקי, צפוי הוא בוודאות למאסר עולם. נסיבות שכאלה מהוות לכאורה פיתוי ממשי להודות, גם אם הודאת שווא."
הנגשה של מהלך החקירה שהביא להודאת שווא בפני בית המשפט
בפרק הסיכום של השופט צרפתי, הוא מונה 5 סיבות מרכזיות שהביאו אותו למסקנה לפיה יש לזכות את זדורוב, בניגוד לכל המותבים הקודמים שהרשיעו אותו. הסיבה הראשונה שלו היא גם המסקנה המרכזית שלי מפסק הדין – בכל הנוגע להכרח להנגיש בפני בית המשפט את מהלך החקירה שהביא להודאת שווא. ההגנה עשתה כאן דבר פשוט מאוד – וגאוני מאוד – היא שתלה כתוביות בשפה העברית בתוך סרטי החקירות והדיבוב שהתנהלו בעברית. מסוג הדברים שאחרי שקראתי אותם חשבתי "איך לעזאזל לא חשבתי על זה?" (בנוגע לתיק שלי שבו כל החקירות התנהלו ברוסית ואני שובר את הראש איך להסביר לבית המשפט את הדינמיקה של החקירה). ראו מה כתב השופט צרפתי בפרק הסיום (פס' 332):
" לפני המותבים הקודמים לא הוצגו אותן כתוביות ותרגומים "בגוף הסרט" שעמדו לרשותנו ואפשרו לנו מעקב והתרשמות בלתי אמצעיים במכלול החומרים המוקלטים – החקירות וכלל השיג והשיח בתא המעצר, אשר התנהלו, רובם ככולם, בשפה הרוסית. כלי עזר זה אשר סופק לנו מלכתחילה ע"י ההגנה ולא עמד לפני המותבים הקודמים, אפשר לנו התרשמות, התחקות ומעקב מלאים אחר תכני השיחות ואחר ההקשרים של הדברים, תוך שילוב האמירות עם שפת הגוף, טון הדיבור של המשוחחים ועוד. התרגומים אפשרו בחינה והתחקות אחר הנאמר, הקלו על הצפיות החוזרות והנשנות, ושיפרו את משקלן, אפשרו התמקדות באמירה, כזו או אחרת, בחינת הקשרה, מיקוד מראה העיניים והתנועות המלוות לאמירות ועוד. אין כל מקום להשוואה, בין דרך בחינה שכזו שעמדה לרשותנו, אל מול סרטונים "אילמים" למעשה, שאורכם שעות ארוכות וכשלצידם מונחים עמודים על גבי עמודים של תמלולים, אשר הצופה והמעיין מתקשה עד מאוד ליצור את "השילוב החי" ביניהם, גם במאמץ גדול, כפי שעמדו לפני הערכאות הקודמות."
פרטים מוכמנים?
פסק הדין מדגים עד כמה "שבריריים" הם הפרטים המוכמנים. בכל הסבבים הקודמים – כל השופטים המרשיעים (ואפילו דנציגר, בדעת המיעוט המזכה) – ייחסו משקל עצום לפרטים המוכמנים שלכאורה זדורוב ידע. אלא, שכעת – ניתוח מדוקדק של הפרטים המוכנים הביא את השופט צרפתי לקבוע שזדורוב לא ידע מעצמו אפילו פרט מוכמן אחד. זאת הייתה הסיבה השלישית אותה מנה כב' השופט צרפתי:
"כהיבט שלישי, אפנה לפרטים, אשר הערכאות הקודמות קיבלו אותם כפרטים מוכמנים, המחזקים את מעורבות הנאשם ברצח, זאת כפי הראיות והטיעונים שהוצגו לפניהן בזמנים הרלוונטיים. דא עקא, פרטים אלו ועל פי חוות דעתי התבררו כולם, לרבות על פי עדויות, ראיות וחוות דעת שהובאו לפנינו – ככאלה שאינם פרטים מוכמנים חיוביים וחלקם אף התבררו כפרטים חסרים וסותרים. שינוי מהותי זה במצב הראיות היה בו לא רק להחליש ממשקל ההודאה, אלא גם לחזק את הספק הסביר שהתעורר באשמת הנאשם"
ראיות פורנזיות ודיגיטאליות
המשמעות של היעדר ראיות פורנזיות
כידוע – הכלל המקובל בשיטתנו המשפטית הוא שהיעדר ראיות פורנזיות (להבדיל מקיומן) – אינו יכול לתרום להגנת הנאשם. השופט צרפתי סבור אחרת – ולטעמו, יש לתת משקל להיעדר ראיות פורנזיות לחובתו של זדורוב (פסקאות 142-143):
" אחדד שאין חולק כי עסקינן בפרשתנו בזירת רצח כּאוֹטֽית, שכללה מגע ומאבק בין הרוצח למנוחה, תנועה, דם רב ועוד. כמו כן, תיאור המעשה על פי כתב האישום כולל את שיסוף גרונה של המנוחה, טיפוס הנאשם אל מחוץ לתא, הטבעת טביעת נעל מגואלת בדם על מכנסי המנוחה, הימלטות לאורך גרם מדרגות ועוד. הכיצד אפשר להסביר שבנסיבות שכאלה, לא נמצא כל ממצא דנ"א של הנאשם בזירה, לא נמצאה עקבת נעל של הנאשם ולא נמצאו עקבות דם על נעליו שנבדקו. לא נמצאה בזירה שיערה המתאימה לנאשם, לא נמצאה שום טביעת אצבע של הנאשם ועוד.. לטעמי בנסיבות כבענייננו, יש להעדרם של ממצאים פורנזיים, הקושרים את הנאשם לזירת הרצח, משקל עצמאי לטובת הנאשם ויש בחסרון זה, במצטבר, כדי להקים ספק ביחס לגרסת המאשימה כי הנאשם הוא הרוצח"
ראיות דיגיטאליות
כאמור – השופט צרפתי מנה 5 סיבות שהסבירו מה השתנה בשלב המשפט החוזר לעומת הסבבים הקודמים. הסיבה השנייה בחשיבותה הייתה הראיות הדיגיטאליות בתיק – שאמנם לגמרי לא עמדו במרכז הדיון בסבבים הקודמים – אבל בעצם היו חשובים מעין כמוהם להרשעה. הראיות הדיגיטאליות הציגו את זדורוב כאלים וסוטה מין, וגרמו לשופטים לחשוב שהוא אשם. והינה – פונה ההגנה אל מומחה מחשבים מטעמה (יואב זילברשטיין מטיק טק, שגם אנחנו עובדים איתו לעיתים) – שמסביר שבעצם ממש לא. זה חתיכת game changer. וככה מסכם את הדברים השופט צרפתי (פס' 333):
" היבט שני, נוגע לממצאי אותה חוות דעת שנערכה ע"י מומחה המחשבים צחי סגל, מטעם המאשימה ואשר לא נסתרה כלל בהליכים קודמים. על פי אותה חוות דעת נקבע כי הנאשם צרך חומר פדופילי, כשבמחשבו עפ"י אותה חוו"ד צבר הנאשם אוסף נכבד של חומר כזה. כן נקבע בחוות הדעת הנ"ל כי הנאשם הוריד וצפה בסרטי סנאף וכן התעניין בסרטונים בעלי תכנים אלימים, זאת סמוך לפני רצח המנוחה. התמונה העולה מממצאים אלו, המלמדת על נאשם אלים וסוטה מין באופן קיצוני, היה בה להפליל ולתרום באופן לא מבוטל, להערכתי, על ההתרשמות מהנאשם, על דרך בחינת מניעיו והתיישבה עם האישומים נגדו. ממצאים אלו הוכחו לפני, לרבות על פי חוות דעת מאוחרת שהגישה ההגנה, כחסרי כל בסיס ובאופן אשר היה בו להאיר את אופיו של הנאשם באור אחר ואיפשר לעורר תמיהות ועוד, כפי שפירטתי."
טביעות נעליים
בעיני, פסק הדין הזה אמור להיות מסמר הקבורה האחרון שננעץ במדע "טביעות הנעליים", לכל הפחות בנוגע לשימוש בהן לחובת הנאשם (להבדיל מאשר שימוש בהן ראייה מזכה). מעבר לביקורת הפרסונאלית הקשה כלפי ירון שור (למשל בפסקה 428 של האב"ד: "הסבריו האמורים של שור רחוקים מלהיות משכנעים או מספקים; בכל מקום בו נתקל שור בקושי הסותר את קביעתו הוא מסביר זאת ב"התנהגות הדם" ומדוע שלא נסביר זאת גם לגבי נעל אחרת? ומדוע שלא נסביר, שאכן הכל זה התנהגות הדם וטקסטורת הג'ינס וכלל לא טביעות נעל? בנסיבות אלה, קשה עד מאוד ליתן משקל לקביעתו של שור לפיה, העקבה על הג'ינס נוצרה על ידי נעלי הסלמנדר של הנאשם, ומשכך גם קשה לקבוע שמדובר בכלל בעקבת נעל"), ראו מה כותב בית המשפט על "מדע" השוואות הנעל – בפס' 435:
"מחקירתו הארוכה של שור למדנו כי מסקנותיו מסתמכות, כעיקר, על השערות והנחות לא מבוססות, "ייתכן", "אולי", "אפשרי", "בערך", "כל מה שנראה פה בעקבה הזו ולא ייראה מוזז מסובב זה נס", "עם תזוזה קלה הפגם מתיישב", "כל דבר שנמצא פה על הנעל והוא יהיה אחד לאחד זה יהיה נס גלוי" ועוד ועוד (ראה עמ' 1699 ש' 11, עמ' 1726 ש' 30- 33, עמ' 1727 עמ' 8- 9). באלה אין די כדי לקבוע ממצאים פוזיטיביים לחובת הנאשם. שור כאמור, אישר כי הוא לא סימן את כל הפגמים הייחודיים שמצא על נעל הנאשם, אלא רק את חלקם- אלה שתאמו לטענתו לסימנים על הג'ינס, כאשר גם ביחס אליהם אישר כי הייתה התאמה חלקית בלבד של אותם פגמים לסימנים על הג'ינס. שור לא סיפק הסברים מניחים את הדעת להסתמכותו על חלקי פגמים בלבד, כשבנדון אף אישר כי אין כל אינדיקציה שהפגם החלקי העליון שמצא ממשיך במקום שבו מופיע כתם דם על הג'ינס. עוד אישר כי לא ניתן לשלול כי אותם פגם חלקי הוא למעשה פגם מלא שמסתיים במקום שבו מופיע כתם הדם"".
הטיות קוגניטיביות
האב"ד אמנם לא נוקט במונח "הטיות קוגניטיביות", אבל הוא מבקר בצורה קשה את המומחה ירון שור על כך שנחשף לראיות לא-רלוונטיות לפני גיבוש חוות דעתו, ואף גיבש דעה על אשמתו של זדורוב עוד לפני עריכת חוות הדעת. ר' פס' 416: " מבלי לפגוע חלילה במקצועיותו והגינותו של שור, סבורני כי יכולתו של שור לבחון באופן אובייקטיבי את הממצאים על הג'ינס נפגמה למן תחילת הפרשה ועוד טרם שהוגש כתב אישום נגד הנאשם. .. המכתב של שור מיום 4/1/07 לעמיתו מאירופה (נ/42) בו ביקש עזרה בדחיפות תוך שהדגיש כי ראיית עקבות הנעל היא היחידה בתיק, מלמדת על מעורבותו האקטיבית בחקירה והיכרותו את היקף חומר החקירה. ברור כי מעורבות כאמור פוגמת ביכולתו של שור להיוותר אובייקטיבי.. גם התבטאותו של שור במכתבו לד"ר מריאן שרף (סטטיסטיקאית) מיום 14.1.07 (נ/41) לפיה "טביעות הנ"ל שייכות לרוצח בסבירות גבוהה מאוד", זאת לאחר שציין ברישא של אותו מכתב כי נמצאה התאמה חלקית בין דגם נעלו של הנאשם לעקבה על הג'ינס, מלמדת על כך שהוא גיבש מסקנה בנוגע לזהות הרוצח בשלב מקדמי מאוד, טרם שהוגש כתב אישום נגד הנאשם וחודשים ארוכים לפני שהוגשה חוות דעתו שקבעה התאמה בין העקבות על הג'ינס לנעליו של הנאשם…"
השופט צרפתי מתייחס להשלכות של הטיות קוגניטיביות בהיבט רחב יותר – לא של ראיות פורנזיות אלא של החקירה המשטרתית כולה. בפסקה 322: "בלב כבד אוסיף כי מצאתי בסיס להערכה לפיה החוקרים בפרשתנו, כבר מהשלבים הראשונים של החקירה, היו "שבויים בקונספציה" אשר לאשמת הנאשם. האמור יש בו ככל הנראה, להסביר את ההתמקדות בכיווני חקירה מסוימים. את הלהיטות להציג לפני הנאשם מצגים לא נכונים אשר למצב הראייתי את החלטתם לתת "דרור" לפעילות המדובב, ואת חוסר היכולת לערער אחר הממצאים. כדוגמא אציין את ההימנעות מהעמקה אשר לממצאי העקבות הזרות, העקבות הנוספות בתא וכן "תמרורי אזהרה" נוספים, אליהם התייחסתי. כך, להבנתי, היה במגמה האמורה כדי לתרום לגיבוש חוות הדעת השגויה והמפלילה בתחום המחשבים, אשר ציירה את הנאשם באור פלילי ללא בסיס"
שינוי עמדות מטעם מומחים בשלב המשפט החוזר
בית המשפט ביקר בצורה קשה את ד"ר זייצב מטעם המכון לרפואה משפטית ואת המדינה – בשים לב לכך שבדוח הנתיחה המקורי ד"ר זייצב טען כי ניתן להסיק מן הנתיחה מסקנות מסוימות – אך בשלב המשפט שינה מעמדתו בעניין זה לאחר שהמשטרה פנתה אליו וביקשה ממנו לשנות את חוות דעתו. ראו את הפירוט בנושא בפסקאות 187 ו—188 להכרעת הדין ("מדוע ד"ר זייצב שינה דעתו? מדוע הפרקליטות סבורה, כי ניתן עתה, כעבור 15 שנה, ובמהלך המשפט החוזר, לנסות ולקעקע דווקא חוות דעת של מומחה מטעמה? כיצד זה אם אכן היה שיח בין הגוף החוקר למומחה, ששיח זה לא הועלה על הכתב? כיצד זה מזכר שכזה, ככל שהיה, לא הונח בפנינו? האם אין בעובדה שד"ר זייצב מתאר פנייה של החוקרים אליו, ואין בפנינו מזכר על כך, כדי להעיד שאכן החוקרים פנו בעל פה לד"ר זייצב?")
חובת המומחים לפרוס בפני בית המשפט וההגנה תשתית עובדתית מלאה
בשלב המשפט החוזר התברר שכבר בזמן אמת – מומחה המחשבים של התביעה יכול היה לדעת שזדורוב לא גלש לאתרי פדופיליה, ולא לחץ על המילה 'סנאף' – אלא שהוא לא חשב שהוא צריך להתייחס לכך שכן הדבר לא תומך בתזה המרשיעה של המדינה. בית המשפט ביקר אותו על כך בצורה קשה (פסקה 305א): " מדובר בתפיסה שגויה, כידוע תפקידו של הגוף החוקר, אינו רק להרשיע נאשמים, אלא לסייע בחתירה לחקר האמת. כיצד מצפה הגוף החוקר שנאשם שאין לו ידע נרחב במחשבים, יוכל לדעת את מה שהמומחה יואב או המומחה סגל יודעים? כלום אין זה מתפקידו של חוקר המחשבים להצביע על העובדה הפשוטה לגילוי ואיתור, שיכול והגלישה לאתרי "פורנו" הייתה של משתמש קודם?"
אי-שמירת ראיות
גם כאן – כמו בלא מעט תיקים אחרים (ע"ע שלום עובדיה) – המדינה לא שמרה ראיות רלוונטיות. ראו, למשל, הביקורת של בית המשפט על זריקת מבחנות עם דנ"א (פסקה 547): "ד"ר מאיה פרוינד אישרה שנעלמו מבחנות ובהן גזירי ציפורניים של המנוחה (ראה נ/52), אשר בזמנו נבדקו אך ורק לצורך הפקת ד.נ.א. זכרי שלא נמצא. אולם, וכטענת הסנגור, יכול שלו היה מופק ד.נ.א. נקבי ניתן היה לגלות, ובפרט עם התפתחות הטכנולוגיה של היום, דרך משל כמובן, שמישהי אחרת קשורה לרצח. ראה לעניין זה אמרתה של ד"ר פרוינד בעמ' 2255-2236 שלו היה נותר החומר ולא נזרק, הרי שקיים סיכוי לא מבוטל שניתן היה להפיק פרופיל ד.נ.א. נקבי באמצעות המכשור הקיים היום… לד"ר פרוינד לא היה הסבר סביר לזריקת המבחנות…"
"
התנהלות הפרקליטות והמשטרה
הכרעת הדין, בעיקר זו של האב"ד, כוללת לא מעט ביקורת הנוגעת להתנהלות הפרקליטות – הן ביחס לסירובה לבצע בדיקות שונות שיכלו לסייע להגיע לחקר האמת, והן בנוגע ליחס של הפרקליטות כלפי עדים שהתזה שלהם לא תמכה בהרשעתו של זדורוב.
ראו, למשל, פסקה 60 בה ביהמ"ש מבקר את סירוב הפרקליטות לבצע בדיקות של השוואות טביעות נעליים שנמצאו בזירה, ופסקה 62 בה ביהמ"ש מבקר קשות את הפרקליטות על כך שחזרה בה מעמדתה לגבי טביעות הנעל ה"מזכות" – בעליון המדינה הסכימה שמדובר בשלוש עקבות שהן עקבות נעל, שהן לא נוצרו על ידי הנאשם, ושדם זלג על גבי העקבה שעל מכסה האסלה. לעומת זאת במשפט החוזר במחוזי – המדינה חזרה בה מההסכמה.
בית המשפט מבקר גם סירוב הפרקליטות להגיש חוות דעת של מומחה זירה של המשטרה – משום שזו תמכה בגרסת ההגנה (פסקה 68); מבקר את ניסיונות המדינה לטעון כי עדים שונים – ובהם גורמי משטרה בכירים – אינם אומרים אמת (פסקה 99).
נדמה לי כי הציטוטים הבאים מתמצתים בצורה הטובה מכל את עמדת בית המשפט ביחס להתנהלות הפרקליטות: " דומה, שאי אפשר לסיים פרק זה בלי התייחסות ולו מועטה לטיעוני הפרקליטות לעניין זה. הפרקליטות הקדישה פרק שלם שכותרתו "כאוס" המכיל 30 עמודים! שכל עניינו להראות שאין לסמוך על עדים, אין לסמוך על ממצאי הזירה, אין לסמוך על עבודת המז"פ ועוד ועוד. בכל הכבוד הראוי דומני, דווקא (וצר לי על כך), כי פרק זה בסיכומיה הוא ה"כאוס" בהתגלמותו וכהגדרה אותה טרחה המאשימה לצטט בתת פרק זה מתוך מילון אבן שושן. אכן, "ערבוביה, מצב ללא סדרים!" העובדות כהווייתן הן אלו שתוארו על ידי לעיל. ריבוי הדברים והמלל לא ישנו את העובדות וחבל שהמאשימה אינה מדייקת…" (פסקה 102)
ובפסקה 122 – ביחס לניסיונות הפרקליטות להטיל דופי בשתי תלמידות שהיעוד על נוכחות דם בתא השירותים השלישי: " המאשימה, כך גם בסיכומיה, הטילה דופי, שמקורו לא ברור לי (למעט הנרטיב החוזר ונשנה בסיכומי המאשימה, כי עדים התומכים בגרסת המאשימה ניתן לסמוך לחלוטין על זיכרונם ואילו עדים אשר יש בעדותם כדי לכרסם בגרסת המאשימה, סובלים מזיכרון לקוי, מהשלמת פרטים מאוחרים ועוד ועוד), בעדותן של אידית ויאנה וכינתה אותן "עדויות מבולבלות". כאמור לעיל, כולנו נוכחנו בעדותן של אידית ויאנה ויקשה עד מאוד לייחס להן "עדות מבולבלת", ומדוע החליטה המאשימה, כי עדותן מבולבלת? "
נראה כי "שיא" הניסיונות של הפרקליטות להטיל דופי בעדים שספק אם ראוי היה להטיל בהם דופי – הוא ביחס לרופאי המכון לרפואה משפטית, ובהם ד"ר חן קוגל (פסקה 135: " גם חקירתו הנגדית הארוכה, שלהלן אדרש לה, לא שינתה דבר וחצי דבר ממסקנתו זו של ד"ר קוגל ולמעט רמיזות, לא ראויות, מצד הפרקליטות ביחס לתום ליבו ואפילו ליושרתו של ד"ר קוגל, לא היה דבר רלוונטי נוסף לעניין הקביעה הברורה של ד"ר קוגל לעניין אפשרות זליגת הדם… אציין עוד, כי באת כוח הפרקליטות אף רמזה במפורש כאילו, כביכול, לד"ר קוגל הייתה הכרות מוקדמת עם אותו סטודנט, אשר שאל בהרצאה על אודות זליגת הדם וכאילו, כביכול ד"ר קוגל "הזמין" שאלה זו. ראו פרוטוקול הדיון מיום 6.4.22 בעניין זה דומה, כי הפרוטוקול מדבר בעד עצמו ומשום כבודה של הפרקליטה, לא אפרט מעבר לאמור"), וכן שני רופאים נוספים מטעם המכון – ד"ר קריספין וד"ר קוטיק ("חיזוק לעמדתם ניתנה כאמור בעדותם של ד"ר קריספין וד"ר קוטיק, שבכל הכבוד הראוי לא מצאתי דופי בעדותם. אמנם ב"כ המאשימה ניסתה, בכל יכולתה, לטעון שד"ר קריספין, אינו דובר אמת, וכי כל שעשה היה כדי לרצות את ד"ר קוגל. בכל הכבוד הראוי, ניסיון זה כשל בעיניי, נתתי אמון מלא בעדותו של ד"ר קריספין").
ביקורת דומה הושמעה גם על המשטרה – אשר סירבה, בשלב המשפט החוזר – לבצע שחזור מלא של מידע ממחשבו של רומן זדורוב – פסקה 305ב.
אני מניח שיש לא מעט היבטים נוספים שפספסתי ואשר יכולים להיות לעזר לכולנו. מוזמנים להשלים ב"השב לכולם" J
תודה וחג חירות שמח,
יגאל
From: Dan Yakir <[email protected]>
Sent: Thursday, March 30, 2023 4:45 PM
To: Igal Belfor <[email protected]>
Subject: רומן זדורוב זוכה ברוב דעות
הכרעת הדין בת 705 עמ': https://www.nevo.co.il/psika_html/mechozi/ME-07-502-55.htm
תקציר הכרעת דין
תפ"ח 502-07 מדינת ישראל נ' זדורוב
הרכב בראשות כבוד ס. הנשיאה, השופט אשר קולה – אב"ד
כבוד השופט דני צרפתי
כבוד השופטת תמר נסים שי
בית המשפט המחוזי בנצרת זיכה היום, בדעת רוב של אב"ד השופט א. קולה והשופט ד. צרפתי, וכנגד דעתה החולקת של כב' השופטת ת. נסים-שי, את הנאשם רומן זדורוב מרצח המנוחה תאיר ראדה ז"ל. בפתח הכרעת הדין וכמצוות המחוקק הקריא אב"ד את התוצאה הסופית של זיכוי כאמור.
בפתח חוות-דעתו סקר השופט קולה, את כל האירועים שבתיק עד כה, שתחילתם ביום 6.12.06, עת נמצאה גופתה של המנוחה, בשעה 19:00 לערך בתא השירותים השני שבשירותי הבנות (בקומה השנייה) בבית הספר נופי גולן שבקצרין. בית המשפט סקר בקצרה את מכלול האירועים בתיק שממועד מעצרו של רומן זדורוב ועד ההחלטה של המשנה לנשיאה (בדימוס) כב' השופט חנן מלצר שניתנה ביום 11.5.21.
השופט קולה, עמד על עיקרי ההחלטה של כב' השופט מלצר ועל הסיבות המרכזיות שהביאו אותו להורות על המשפט החוזר.
טרם הקראת הכרעת הדין לגופה, פנו חברי ההרכב בבקשה בתקווה ובציפייה, כי הכרעת הדין תיקרא במתינות על ידי הציבור, וחיווי דעה, ככל שיהיה, ייעשה לגופו של עניין.
עוד הדגיש אב בית הדין, על דעת חבריו להרכב, כי בבית משפט זה ובתיק זה, "רק הראיות מדברות". מדובר בתיק חסר תקדים בהיקפו ובו נשמעו כ-100 עדים, נכתבו כ-6000 עמודי פרוטוקול והתקיימו כ-60 ישיבות.
נוכח חשיבותם של הסוגיות שאותן ביקש כב' השופט מלצר לבדוק במסגרת המשפט החוזר, פירט אב בית הדין את הסוגיות העיקריות שעניינן :
א. טביעות הנעליים הזרות הנוספות שנמצאו בתא השירותים שבו נמצאה המנוחה, ובמיוחד טביעת הנעל שעל גבי מושב האסלה, וכן שתי טביעות נעל חלקיות על גבי מיכל ההדחה, ועל גבי הקיר המפריד שבין תאי השירותים 2 ו-3.
במסגרת זו וכזכור, קבע כב' השופט מלצר, כי על הערכאה הדיונית לבדוק את סוגיית זליגת הדם על גבי העקבה שעל מושב האסלה, תוך בדיקת היתכנות לכך שדם זה יכול היה לזלוג גם חמש שעות לאחר שעת מותה המשוערת של המנוחה.
ב. כתם הדם של תאיר ז"ל שנמצא על מתקן נייר הטואלט בתא השירותים השלישי (להבדיל ממה שנקבע בחוו"ד ששימש בסיס במשפט הקודם ולפיהן כתם הדם נמצא בתא השירותים השני).
ג. סוגיית הד.נ.א המיטוכונדריאלי שלגביה נמצאו ממצאים כאלה ואחרים, על גבי שערות שנתגלו על גופתה של המנוחה, ואשר לא שללו מעורבותו של אדיר חבני.
בפתח הכרעת הדין לגופה, התייחס כאמור אב בית הדין לסוגיות שהוצבו וקבע, כי הוכח
בפניו שלא היו מחלצים אלמונים או אנשים בלתי מורשים ובלתי ידועים שנכנסו לתא השירותים
ושהטביעו את טביעות נעליהם על גבי מושב האסלה.
לעניין זה הוסיף וקבע אב בית הדין, כי הוכח בפניו שמדובר אכן בטביעות נעליים ולא ב"סימנים"
אקראיים אחרים כפי אשר טענה המאשימה.
עוד נקבע, כי אין היתכנות מעשית לזליגת דם על גבי העקבה שעל מושב האסלה כחמש שעות לאחר
הירצחה של המנוחה, ומשכך סביר להניח שטביעת הנעל שעל גבי מושב האסלה, אשר בוודאות אינה שייכת לזדורוב, הינה טביעת נעל של מי שהיה בתא הרצח, במועד הרצח, ובסבירות גבוהה טביעת הנעל של הרוצח.
על יסוד זאת נקבע, כי גם טביעות הנעל הזרות הנוספות שנמצאו בתא (ע"ג מיכל ההדחה, על גבי הקיר המפריד ועל רצפת התא) הינן בסבירות גבוהה של מי שהיה נוכח כאמור בתא בשעת הרצח, שעה שלא הייתה מחלוקת שטביעות הנעל הנ"ל, אינן של הנאשם, הרי שממילא ניתן לקבוע בסבירות גבוהה, שהנאשם לא נכח בתא במועד הרצח או בסמוך לו.
על בסיס האמור גם נקבע, כי יש סבירות גבוהה למסקנה, כי הרוצח נמלט לתוך תא השירותים מספר 3 (ולא קפץ מעל דלת תא מספר 2, אל תוך מבואת השירותים, כפי ששחזר הנאשם) כשחיזוק למסקנה זו נמצא בכך שאכן על מתקן נייר הטואלט שבתא מספר 3, נמצאו כתמי דם של המנוחה.
כב' השופט א. קולה נימק ופירט מסקנותיו גם לגבי שאר הראיות בתיק, תוך שקבע, כי סופו של יום אשמתו של רומן זדורוב ברצח לא הוכחה.
בין השאר, קבע כב' השופט קולה, כי אין היתכנות מעשית לגרסת זדורוב בפני המדובב או בפני חוקרי המשטרה באשר לפגישתו של זדורוב עם המנוחה וכי השחזור אשר נערך על ידי זדורוב כמו גם התוודותו בפני המדובב, אינם תואמים לממצאי הזירה, ויש בפרטים הסותרים כדי להטיל ספק של ממש במשקל הודאותיו של הנאשם.
עוד סקר אב בית הדין בקצרה את פרשת אולה קרבצ'נקו, אדיר חבני וסוגיית הד.נ.א המיטוכונדריאלי וקבע שגם בסוגיות אלו, יש כדי לעורר ספק סביר באשמו של זדורוב.
כב' השופט ד. צרפתי הקריא אף הוא תקציר מחוות דעתו וקבע, כי הוא מצרף דעתו לדעתו של אב בית הדין, תוך שהוסיף נימוקים משלו, שעניינם בחינת אישיותו של זדורוב, בחינת מכלול השיחות שבין הנאשם למדובבים השונים ובחינת מכלול החקירות של זדורוב.
בחינת כל אלו, הביאו את השופט ד. צרפתי למסקנה שהסבירות שהודאתו של זדורוב הייתה הודאת שווא, עולה בסבירותה על הסבירות ולפיה, מדובר בהודאת אמת.
כב' השופט ד. צרפתי נתן דעתו כאמור, לאישיותו של זדורוב כפי שהיא באה לידי ביטוי במהלך צפיותיו הרבות בנאשם, הן במהלך הדיונים בבית המשפט, לרבות חקירותיו בפני ההרכב, הן במהלך חקירותיו במשטרה והן בשיחותיו הרבות שבין כותלי בית הכלא.
כב' השופט ד.צרפתי סקר אף הוא את הפרטים המוכמנים אותם מצאה המאשימה כמחזקים את אשמו של הנאשם, וקבע כי חלק ניכר מהפרטים, הינם דווקא פרטים סותרים וחלקם לא היו מוכמנים כלל.
כב' השופט ד. צרפתי נתן דעתו בעיקר להתוודות בפני המדובב אשר לטענת המאשימה הייתה אותנטית וגדושת פרטים, ומצא כי אין בהתוודות זו פרט כלשהו התואם לזירת הרצח, או לשחזור הרצח.
לדעתו של כב' השופט צרפתי והוא אף מצא חיזוקים לכך, לא מדובר בהתוודות אותנטית, אלא ב"התוודות" שכל פרטיה נמסרו למעשה לנאשם על ידי ארתור שלושה ימים קודם לכן.
אשר להודאה בפני החוקרים קבע כב' השופט ד. צרפתי, כמו גם אב בית-הדין, השופט א. קולה, כי הודאה זו על הפרטים שנמסרו בה, הייתה הודאה אך ורק כדי ליהנות מההקלה שהובטחה לנאשם, הניתנת למי המודה בלב נקי וכי חסרים בה פרטים מהותיים ויש בה פרטים סותרים.
כב' השופטת ת. נסים-שי חלקה כאמור על דעת חבריה. לדעתה, כפי שבאה לידי ביטוי בתקציר אשר הקריאה במעמד הכרעת הדין, מדובר בהתוודות, בשחזור ובהודאות אותנטיות המחזקות האחת את רעותה, ובמצטבר משקלן גבוה עד מאוד.
לטעמה, לא נמצאו סתירות של ממש בין מכלול ההודאות לבין ממצאי הזירה וכי התנהלותו של הנאשם לאחר הרצח, הייתה התנהלות מפלילה, אשר גם בה יש כדי להיות חיזוק וסיוע לאשמתו .
כב' השופטת ת. נסים-שי הדגישה, כי ההתוודות לכשעצמה שכנעה אותה ולדבריה, לא תימצא התוודות אשר משקלה גבוה יותר מזו של הנאשם.
עוד קבעה כב' השופטת ת. נסים-שי, כי לצד השחזור והודאות הנאשם, מצאה היא גם, כי הנאשם ידע למסור פרטים מוכמנים רבים, שמחזקים את משקל הודאותיו.
כב' השופטת ת. נסים –שי הפנתה גם לשקריו הרבים של הנאשם, אשר גם בהם מצאה היא חיזוק וסיוע לאשמו. לעניין פרשת אולה וסוגיית הד.נ.א. המיטוכונדריאלי, קבעה כב' השופטת ת. נסים-שי שאין בכך משום הטלת ספק כלשהו באשמו של הנאשם.
בדברי הסיום ציין אב בית הדין שהוא כמו גם חבריו פעלו אך ורק כדי להגיע לחקר האמת והוסיף מילות השתתפות נחמה לגב' אילנה ראדה, תוך שסיכם את הכרעת הדין במילים הבאות "…יכול שתאיר ז"ל כשנקטפה בדמי ימיה והאירה בחייה הקצרים את העולם, לקחה את סודה אלי קבר" וסיים בדברי הנחמה העתיקים "תאיר יקרה, נוחי בשלום על משכבך ותהא נשמתך הטהורה צרורה בצרור החיים, ובלע המוות לנצח ומחה השם אלוקים דמעה על כל פנים".
תקציר הכרעת הדין מופץ לתקשורת, והכרעת הדין המקיפה (למעט החלק הקשור לאולה ואדיר) נמצאת ב"נט המשפט".
*** התמצית אינה באה להחליף את הכרעת-הדין, הנוסח המחייב הוא זה של הכרעת-הדין המלאה ***
scanned by Ministry of Justice
יגאל בלפור סנגוריה ציבורית תובנות על זיכוי זדורוב 2-4-2023
מייל תשובה של נועה מישור מנהלת תחום משפטים חוזרים בסנגוריה
נועה מישור פוסטמה בסנגוריה עם אפס אחוזי הצלחה.
בתמונה קרן אבלין הרץ עוד פוסטמה מהמחלקה למשפט חוזר בסנגוריה. אפס אחוזי הצלחה.
Date : 4/3/2023 11:08:32 AM
From : "Noa Mishor" [email protected]
To : "Sanegoria Mishpati" [email protected]
Subject : RE: פסה"ד בעניין זדורוב – תובנות ראשוניות
Attachment : 143933_image001.jpg;
תודה יגאל.
את הדיון על תיק זדורוב חשוב למקם בהקשר הכולל של תופעת הרשעות השווא, שם גם טמונה חשיבותו. זאת, מעבר לקביעות השונות של בית המשפט, שנעוצות בפרטי התיק, ומטבע הדברים גם מוגבלות בהשלכתן שכן מדובר בבימ"ש מחוזי.
מדובר בתיק שהביא לתודעה הציבורית את תופעת הרשעות שווא – בדגש על הודאת שווא בפני מדובב – וגרם לראשונה לאדם מהשורה להעלות על הדעת את האפשרות שמערכת המשפט הישראלית מרשיעה חפים מפשע (אף שהיו משפטים חוזרים, וודאי גם הרשעות שווא, לפני כן, תיק זדורוב הצליח – ממגוון סיבות, לבר משפטיות – לחדור ללב הדיון הציבורי). ואכן, הוכח כי חרף עמידתה העיקשת של המדינה כנגד עצם האפשרות לקיים משפט חוזר לזדורוב (וההתעקשות בהמשך גם על מעצר עד תום ההליכים), מדובר באדם שבית המשפט מוצא כחף מפשע. נותר רק לתהות על גורלן של מקרים אחרים בהם המדינה התנגדה לקיום משפט חוזר, תוך היצמדות לסטנדרט מוטעה שדרש בפועל הוכחת חפות. זוהי הוכחה נוספת לכך שהמדינה צריכה להרפות מהתנגדותה הכמעט אוטומטית לקיום משפטים חוזרים, ולאפשר דיון בריא באפשרות קיומן של טעויות. זאת, כאות לחוסן ולא לחולשתה של המערכת.
מבחינה משפטית השופטים הולכים בתלם של הלכות בית המשפט העליון – כמו מצגורה לענין טביעות נעליים, וולקוב לענין הודאות, וחייבטוב לגבי הפעלת מדובבים. מדובר בתיק מרובה עדים, שמרכזו בסיפור העובדתי, והפער בין דעת הרוב לדעת המיעוט נעוץ בעיקר בהתרשמות השונה מזדורוב ומהדינמיקה במהלך הדיבוב. בתמצית, דעת הרוב – של השופטים אשר קולה ודני צרפתי – סבורה כי הנאשם הוא אדם מרצה, "כחומר ביד היוצר" בידיו של המדובב, והודאתו היא הודאת שווא, בה הוא חוזר על דברים שמסר לו המדובב. לשיטתם, הודאת הנאשם נסתרת לחלוטין על-ידי ממצאי הזירה, ועומדת בסתירה גם לשחזור ולהודאתו בפני החוקרים. השופט צרפתי, שגם מאשים את החוקרים בהיותם "שבויים בקונספציה", מחדד כי בנסיבותיה של זירת הרצח הספציפית, להעדרם של ממצאים פורנזיים הקושרים את הנאשם לזירה משקל עצמאי לטובת הנאשם, ויש בחסרון זה, במצטבר, כדי להקים ספק ביחס לאשמתו. זאת, כאשר "לא הוצג כל הסבר המניח את הדעת, כשהנטל בנדון מוטל על המאשימה, הכיצד ממצאים שכאלה לא אותרו בכלל ובהקשר לגרסת הנאשם בהודאתו בפרט". מנגד, שופטת המיעוט תמר נסים-שי מתרשמת לרעה מעדותו של זדורוב, סבורה שהמדובב פעל כראוי, וכי אף שזדורוב "עשוי היה" להשתייך לקבוצת סיכון להודאות שווא, הודאתו היא אותנטית ומשקפת אשם ("קשה להעלות על הדעת, כי תימצא התוודות הנמסרת בפני מדובב, לה ניתן יהיה לייחס משקל פנימי גבוה יותר מזו שמסר הנאשם"). בשל ההתרשמות העמוקה מההודאה, השופטת מייחסת חשיבות פחותה לאי-התאמות בין ההודאה והשחזור, ובין ממצאי הזירה, וקובעת גם כי לא ניתן לצפות להתאמה מלאה ביניהם. כתמיכה בהודאה היא מונה פרטים מוכמנים ששלובים בה (פרטים אשר את ערכם הראייתי דעת הרוב שוללת לחלוטין), וכן את התנהגותו המפלילה של הנאשם.
באשר לראיות החדשות שהוצגו במשפט – זליגת הדם, כתם הדם בתא השלישי, וסוגיית א"ח וא"ק – דעת הרוב סבורה כי יש בדברים לפעול לטובת הנאשם: לשיטתם הוכח כי זליגת הדם על עקבת האסלה היתה סמוך לרצח, באופן המחזק את החשד כי העקבה נוצרה ע"י הרוצח; כתם הדם בתא השלישי, בשילוב עם העקבות הזרות (שאינן משויכות לנאשם), מבססים את מסלול היציאה של מטביע העקבות מתא מספר שתיים – תא הרצח, לתא מספר שלוש, באופן שיוצר ספק באשמתו של הנאשם. דעת הרוב גם סבורה שיש חיזוקים לעדותו של אדיר חבני, ואינה שותפה להתרשמות החיובית של שופטת המיעוט מעדותה של אולה קרבצ'נקו. לפי השופט צרפתי, משעה שהנאשם הציג תרחיש עובדתי רלוונטי להימצאות הדנ"א המיטוכונדריאלי של חבני בזירה, הרי שיש בראיה – גם אם משקלה מוגבל – להצטרף לספק באשמת הנאשם. מנגד, דעת המיעוט מקבלת את עמדת המאשימה באשר לראיות החדשות, ואינה סבורה כי יש בהם לסייע להגנת הנאשם. יצוין, כי שופטת המיעוט לא מייחסת משקל לסוגית הדנ"א המיטוכנדריאלי. זאת, שכן אין ראיה שמקור השערות הוא דווקא ברוצח, ונוכח משקלה המועט של ראיית דנ"א מסוג זה ("לא ניתן לבסס כל קביעה ממשית, על פי אמת מידה מדעית, כי אדיר דווקא הוא המקור לאותה שערה"). בנוסף, היא מתרשמת לשלילה מגרסתו של אדיר חבני, ומוצאת את גרסתה של אולה קרבצ'נקו מהימנה.
סוגיה מעניינת שעולה ביחס לראיות החדשות, היא בענין יכולתה של המדינה לטעון במשפט החוזר טענות שונות מאלו שהעלתה בעבר. זאת, לאור חזרתה של המדינה מההסכמות לענין טביעת הנעליים. שופטת המיעוט מפנה בענין זה לרע"פ 797/07 כהן נ' מדינת ישראל, שם נקבע כי יש קושי בהחלת דיני ההשתק בהליך פלילי "לא קלאסי", כמו משפט חוזר, והסוגיה הותרה בצריך עיון. לשיטת שופטת המיעוט, במשפט חוזר ראוי להמעיט בהטלת חסמים על הצדדים ועל מרחב הטיעון והבאת הראיות הנתון להם: "הטלת חסם מעין זה על המאשימה עלולה לתת דווקא לנאשם יתרון בלתי הוגן בניהול ההליך. שכן, הוא אינו מנוע מלהציג במסגרת המשפט החוזר טענות והסברים שלא העלה בהליך הראשון, ובמיוחד ראיות חדשות, וזאת גם אם אלו אינם מתיישבים ואף סותרים את גרסתו וטענותיו בהליך המקורי. בנוסף, הטלת חסם עלולה לפגום בהגשמת התכלית העיקרית של המשפט החוזר – השאיפה להגיע לחקר האמת". מנגד, הש' קולה סבור כי יש טעם לפגם בהתנהלות המאשימה בהקשר זה, אף שאינו קובע שהמדינה מנועה מלחזור מההסכמות לענין טביעות הנעליים. לעמדתו, "לחזור עתה מהצהרה זו, שניתנה באופן מושכל ובדעה צלולה לבית המשפט העליון, זהו מעשה האומר דרשני, וזאת גם אם אקבל את עמדת המאשימה שמשפט חוזר "חדש" לפנינו, וששומה עליה לבדוק את כלל הראיות מחדש. אכן, כך הוא, אלא שלעניין הסימנים/ העקבות, שום דבר חדש לא בא לפנינו. משכך, לא הייתה הצדקה של ממש לחזרתה של המאשימה מההסכמות, שעליהן הצהירה בתגובתה לבקשה למשפט חוזר".
ולמי שרוצה להתרשם באופן ישיר מההחלטה (אך לא לקרוא מעל ל-600 עמודים), מומלץ לקרוא את חוות דעתו הבהירה, ולטעמי גם המשכנעת, של השופט דני צרפתי (שמצטרף לעמדתו המזכה של השופט קולה). ראוי לציין גם את אמירתו של הש' צרפתי, כי תחילה כשצפה בסרטוני הדיבוב, ההודאה השאירה עליו רושם כה עמוק, שהקשה עליו לבחון באופן שכלתני ואובייקטיבי את משקל ההודאה. רק בהמשך, לאור הראיות השונות, שינה דעתו ("ההודאה – חוזקה היא חולשתה"). יצוין גם כי צרפתי מציין לשלילה את גישת המאשימה, הרואה באי ההתאמות בין ההודאה לממצאי הזירה כעדות לתחכומו של זדורוב ("על פי קו טיעון זה, אשר נאחזת בו המאשימה לא אחת בסיכומיה, ניתן ליישב למעשה כל נתון סותר שמתגלה"). בנוסף, הוא רואה בגרסתו המבולבלת של זדורוב בעדותו דווקא עדות לאותנטיות שלה (ולא לכך שהוא משקר, כפי שסבורה דעת המיעוט). יש חשיבות גם בדבריו של הש' צרפתי בסוף החלטתו, בנוגע לפער בין עמדתו המזכה ובין עמדת הערכאות הקודמות שדנו בתיק: "אני מרשה לעצמי להרהר ולהסתפק, האם כל המותבים הנכבדים הקודמים, אכן היו מגיעים להכרעה זהה לזו אשר לה הגיעו בשעתם, כמו גם לזו אשר הגיעה חברתי בחוות דעתה, אילו הייתה נפרשת לפניהם אותה מסכת ראיות וטיעונים, כפי אלו שהוצגו לפנינו" (ראו פירוט בענין בס' 336-331 לפסק דינו).
נמתין לראות האם יוגש ערעור. וככל שלא יוגש, איך תנמק הפרקליטות את ההחלטה שלא לערער.
חג חירות שמח,
נועה