ליאיר נתניהו אין שום סיכוי אי פעם לזכות באף בית משפט ישראלי.  כל מי שיתבע אותו ולא משנה על מה, יזכה על מגש של כסף.  השופטים בישראל כל כך שונאים אותו ואת אבא שלו, כי אבא שלו, ביבי, רוצה להדיח את סרסור בית הזונות שהם סוגדים לו, יצחק עמית, ולעשות רפורמה בחונטה.

ועכשיו השופט רונן פלג נוקם את נקמת השופטים ביאיר נתניהו.  נקמה של כ 140,000 ש”ח.

היום ה 30/8/2023 התפרסם שאחת פוסטמה דנה כשדי “זכתה” בתביעת לשון הרע נגד יאיר בסך כ 140,000 ש”ח לפי תעריף של 1 ש”ח לכל עוקב.

יפה שיש עכשיו תעריף קונקרטי.  אם יש לך 5 עוקבים משתלם מאוד לפרסם לשון הרע כי הפיצוי צריך להיות 5 ש”ח.  כך לפי השופט רונן פלג.  ת”א 52748-08-20.

לפי השופט רונן פלג הטוויטר צריך להיות מתחם סטרילי בו כל מילה וכל ציוץ נבדק שבעתיים ע”י מערכת תחקירנים.  יש לצלצל ולבדוק עם מושא הציוץ, לחקור בספרי ההיסטוריה ולהצליב נתונים.  מי שמשתף ציוץ ולא מבצע תחקיר מקדמי ברמה של אילנה דיין, יחטוף בתחת (אבל רק אם הוא ימני).

אה. כן.  אם אתה ימני גם לא עומדת לך הגנת אמת לשעתה.

 

 

 

 

 

 

פרשנות ציוצי טוויטר לפי השופט הסביר???

מתברר שעורכי הדין פה ניסו לפרש את הציוצים לפי תוכן התגובות, והשופט רונן פלג אמר שזה מיותר כי הפרשנות היא לפי השופט הסביר, כלומר והוא ומה שמתחשק לו, ואיך שמתחשק לו לפרש.

ולמרות שאמר שציוצי מגיבים לא רלבנטיים, הוא עצמו הביא ציוצים יפים מאוד למה שהציבור חושב על בני גנץ.  תקראו ותתענגו.

בכלל נראה שזה לא משפט בין השרלילה דנה כשדי ליאיר נתניהו.  השופט בעצם מתייחס בפסק הדין כאילו זו תביעה של בני גנץ נגד יאיר נתניהו.

ממתי השתרללות מינית זו השפלה במדינה פמיניסטית?

ולסיום השופט רונן פלג אומר שאם הציוצים על דנה כשדי שהיא משתרללת ומשתרמטת עם בני גנץ יגיעו אל האדם הסביר זה עלול לחשוף אותה להשפלה.

ועל זה אנחנו אומרים, באמת?????  רונן פלג … האם קראת את בגץ הבוגדת של בית משפט עליון?  היום לנאוף מינית, לבגוד מינית, להביא ממזרים לעולם, בשיטת מערכת המשפט הישראלית, זה בכלל לא דבר משפיל.

להיפך, בזכות זה הבוגדת מקבלת מבית משפט כספים ורכוש שבכלל לא מגיעים לה.

משתלם מאוד להיות אישה חרמנית ובוגדת בישראל.  לפי בית משפט עליון זה בכלל לא אמור להיות פונקציה, זה לא משפיל. אפילו מקבלים על זה רכוש!!!!

ולדנה כשדי אנו מאוד מקוים שנהנית מהשרלול עם בני גנצי.  יש לנו ברשימת התפוצה של עדנה קרנבל כמה זקנים שישמחו להכיר אותך $$$$.

 

 

את השרלילה דנה כשדי ייצג רון לוינטל.  מי ששילם לו את ה 50,000 ש”ח שכר טרחה שלו הוא כמובן בני גנץ.  אבל ללכת לכוסמטיקאית שתעשה לו גבות הוא מתקמצן????

 

האבא עו”ד קובי כשדי ליאיר נתניהו: “אנסת את הבת שלי”

 

ובתמונה האבא של דנה קובי כשדי שהוא עו”ד לשון הרע בעצמו שכתב ליאיר נתניהו “למה אנסת את הבת שלי”.

יאיר נתניהו ישלם 130 אלף ש’ לדנה כשדי, שהמציא שהיא “המאהבת של גנץ” (ynet.co.il)

 

האם יאיר נתניהו קיבל אישור להיוועדות חזותית?

 

להלן פסק הדין:

לפני	כבוד השופט רונן פלג
התובעת		דנה כשדי ת”ז 301228847
נגד
הנתבע		יאיר נתניהו ת”ז  305702623
ב”כ התובעת עוה”ד רון לוינטל, עילית גלעד ויעקב כשדי ב”כ הנתבע עוה”ד אלי פרי ונועה מילשטיין
פסק דין

1. התובעת הגישה נגד הנתבע תביעה כספית לסך של 500,000 ₪ בעילה מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ”ה – 1965. כתב התביעה מפרט בנוסף עילות תביעה מכוח חוק הגנת הפרטיות, תשמ”א – 1981, והחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ”ח – 1998.

 

2. העת הרלוונטית לתביעה היא תקופת מערכת הבחירות לכנסת ה- 23, לקראת יום הבחירות שהתקיים בתאריך 2/3/20. העימות המרכזי התנהל בין מפלגת “הליכוד” בראשות מר בנימין נתניהו ובין מפלגת “כחול לבן” בראשות מר בני גנץ.

 

3. התובעת, ילידת שנת 1987, סטודנטית למשפטים, מתנדבת בפעילות למען בעלי חיים ופעילה במסגרת מפלגת “כחול לבן”. מאוחר יותר, החל משנת 2021, היא עבדה בשכר בתפקיד של יועצת הדיגיטל ומנהלת מערך המיתוג של המפלגה (ס’ 2 לתצהירה).

 

4. הנתבע, יליד שנת 1991, הוא בנו של מר בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל בתקופה הרלוונטית וגם נכון למועד כתיבתו של פסק דין זה. הנתבע אינו נושא תפקיד או מעמד ציבורי רשמי. לפי עדותו, בעת הרלוונטית הוא היה פעיל מאד ברשתות החברתיות ופרסם “עשרות ומאות פרסומים על שלל נושאים המצויים על סדר היום של החברה הישראלית” (ס’ 16 לתצהירו).

 

5. אין חולק על כך שבין התובעת ובין הנתבע לא הייתה היכרות אישית טרם ניהול ההליכים בתיק זה.

 

 

 

הפרסומים נושא התביעה

 

6. בתאריך 23/2/20, כפי הנראה לקראת חצות, הנתבע פרסם ציוץ ברשת החברתית “טוויטר” (להלן: “הפרסום הראשון”), שבו הוא כתב: “מישהו יודע מי זאת ?” לצד אמוג’י (סמל דיגיטלי) של פרצוף עם מונוקל. מתחת לכיתוב הנ”ל הנתבע הוסיף צילום של תמונת מסך, שבה נראה פרופיל הפייסבוק האישי של התובעת, אשר כלל את הפרטים הבאים:

 

א.         במרכז התמונה עיגול שבו מצולמת התובעת מנשקת חיית בר.

 

ב.         מתחת לתמונת העיגול נרשם באנגלית:

“Dana Cassidy Animal liberation Activist / LL. B student “.

 

ג.          מעל לתמונת העיגול נראה צילום של דלת, שמימינה שלט “ראש הממשלה בנימין נתניהו”. על הדלת עצמה מודבק פתק שעליו הכיתוב “יצאתי למשפט תכף אשוב”.

 

7. זמן קצר לאחר הפרסום הראשון, הנתבע פרסם ציוץ נוסף ברשת החברתית טוויטר (להלן: “הפרסום השני”), שבו שיתף (“ריטוויט”) ציוץ אחר של משתמש הטוויטר הנושא את השם “חדשות אמת”. בציוץ נכתב “כל אחד והכוס תה שלו” (כך במקור). תחתיו נראות שתי תמונות מחוברות כדלקמן:

 

א.         בתמונה משמאל נראית התובעת מצולמת בחיבוק לצדו של מר בני גנץ. בתחתית התמונה השמאלית נכתב :”הוא הכין לי כוס תה וזה הדליק אותי”.

 

ב.         בתמונה מימין נראים פניה המחויכים של התובעת, שעיניה מופנות במעין שובבות לכיוון התמונה השמאלית.

 

תמצית טענות הצדדים בכתבי הטענות

 

8. בכתב התביעה נטען כך:

 

א.         הפרסומים שהתייחסו אל התובעת היו חלק ממארג פרסומים שפרסם הנתבע בתקופה הרלוונטית ברשת הטוויטר, במטרה לקשור פרשיות מין וניהול מערכות יחסים רומנטיות בשמו של מר בני גנץ, יריבו הפוליטי של ראש הממשלה.

ב.         התובעת נבחרה על ידי הנתבע במקרה, ובאותה מידה יכולה הייתה להיות כל אישה אחרת. הפרסומים נועדו לפגוע בשמו ובתדמיתו של מר גנץ, תוך אדישות מוחלטת לפגיעה בתובעת. הדבר מבטא את הבנתו של הנתבע, ששמו הטוב של אדם הוא הפקר ושחסותם של ראש הממשלה ושל תומכיו תגן עליו מכל צרה.

 

ג.          בשני הפרסומים הנתבע יצר קשר ברור, מיני, אינטימי וזוגי, בין התובעת ובין מר בני גנץ, דבר שאין לו כל אחיזה או קשר למציאות.

 

ד.         הנתבע ניצל בפרסום השני צילום תמים לחלוטין של התובעת עם מר גנץ, שצולם במהלך כנס שאורגן על ידי מפלגת “כחול לבן” במערכת הבחירות לכנסת ה- 22. הפרסום רמז באופן בוטה לכך שהתובעת היא בת זוג של מר גנץ.

 

ה.         התובעת הוצגה על ידי הנתבע כבחורה קלת דעת ומופקרת, עוד אישה ב- “רשימת כיבושיו” של מר גנץ. חלק מעוקביו של הנתבע הבינו את הנרמז, האמינו לו ופרסמו בתגובה פרסומים קשים משלהם נגד התובעת.

 

ו.          התובעת נאלצה לעבור הטרדה מינית, קבוצתית ופומבית באחריות הנתבע, שלא טרח לתקן, להרגיע או להסות את עוקביו. התובעת פנתה אל הנתבע באופן פומבי ודרך צד שלישי כדי שיחזור בו מפרסומיו, אך הוא התעלם.

 

ז.          אביה של התובעת פנה באופן פומבי אל אביו של הנתבע, ראש הממשלה נתניהו, והתריע לפניו על מעשיו של בנו. בתגובה הנתבע שלח אל האב מכתב התראה המאיים בתביעה כספית בסך של 1,000,000 ₪.

 

9. בכתב ההגנה נטען כך:

 

א.         כתב התביעה הוא ניסיון חסר תום לב ומאולץ להמציא יש מאין עילת תביעה מדומיינת נגד הנתבע ולכרוך את שמה של התובעת בשמו של מר בני גנץ, ולו במחיר של הכפשת התובעת על ידי עצמה. התובעת מנסה בלוליינות פרשנית מוזרה עד מביכה, לשכנע כי שני הפרסומים, שבהם כלל לא נזכר שמה, קושרים אותה בפעילותו “הפרטית” של מר בני גנץ.

 

ב.         במקום לנסות ולשכנע שהיא אינה קשורה למעללים המיוחסים למר גנץ, התובעת מנסה לשכנע שיש לה קשר, וכך הפכה מנערה אנונימית למפורסמת של ממש.

 

ג.          התובעת היא “אוהדת שרופה” של מר גנץ ומפלגתו. התובעת נטלה חלק מרכזי ופעיל בקמפיין בחירות, אשר אופיין בקללות ובהכפשות מכוערות נגד ראש הממשלה. התובעת כינתה את ראש הממשלה “טפיל מוחלט” ובמקביל פרסמה דברי חנופה מביכה כלפי מר גנץ, ששמו נכרך בפרשיות קשות מאד, אשר הושתקו או הוצנעו.

 

ד.         הנתבע לא פרסם את הפרסומים כדי לסייע לאביו או להכפיש את מר גנץ. הנתבע לא קשר את התובעת לפרשיות שיוחסו למר גנץ, אלא שהיא עצמה עשתה כן.

 

ה.         בפרסומי הנתבע אין רמז, ולא הייתה כוונה לרמוז שהתובעת קשורה בקשר אינטימי כלשהוא עם מר גנץ. מי שבכל זאת קישר ביניהם עשה כן בפרשנות אישית שלו ובלי קשר לנתבע, המתנגד לאותן רמיזות.

 

ו.          אביה של התובעת, עו”ד יעקב כשדי, פנה בפרסום פומבי אל ראש הממשלה, שבו התבטא במילים קשות וחריפות נגד ראש הממשלה ונגד בני משפחתו.

 

ז.          הפרסום הראשון כלל משפט תמים שנכתב על ידי הנתבע ללא כוונת זדון. הוא לא נועד לרמוז על קשר אינטימי, אלא לברר כיצד התובעת קשורה למר גנץ. כל מי שנתן לדברים פרשנות אחרת עשה זאת על דעת עצמו ויש לציין כי התובעת לא הגישה תביעות נגד המגיבים הפוגעניים.

 

ח.         בתאריך 21/9/19 התובעת פרסמה “פוסט” בפייסבוק, שבו היא תיארה מפגש שלה כטוראית בצבא עם המפקד הבכיר דאז מר בני גנץ, אשר הכין עבורה כוס תה. הפרסום כלל דברי השתפכות נרגשים בשבחו של מר גנץ, שגררו תגובות של הקוראים, ובהן הפרסום של המשתמש “חדשות אמת”, אשר שותף על ידי הנתבע. התובעת לא הגישה תביעה נגד “חדשות אמת”, שהסיר את הפרסום (ולא הנתבע).

 

ט.         פרסומי הנתבע משתרעים על פני שלל נושאים שעל סדר היום, ובתקופה הרלוונטית הוא פרסם מאות פרסומים בעניינים אחרים. התובעת מנסה ליצור את הרושם השקרי שהפרסומים באותה עת עסקו רק בפרשיית הטלפון הנייד של מר גנץ. ממילא הנתבע לא פרסם או חשף את הפרשיות הקשורות במר גנץ, אלא רק שיתף, כמו רבים אחרים, כתבות שפורסמו בקשר אליהן בכלי התקשורת.

 

י.          הרוב המוחלט של המגיבים על הפרסום הראשון פירש באופן שונה את הפרסום ולא קשר בין התובעת ובין מר גנץ בקשר אינטימי.

יא.        התובעת היא זו שבחרה לפרסם את הפרשנות שלה לפרסומים של הנתבע וערכה נגדו קמפיין תקשורתי נרחב.

 

יב.        הנתבע נהנה מהגנת תום הלב מכוח סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע.

 

אופן ניהול ההליך

 

10. בדיון קדם משפט שהתקיים ביום 8/3/22 נשמעו עדויות קצרות של שני בעלי הדין, במענה לשאלות בית המשפט. בהמשך לכך הוצע לצדדים הסדר של פשרה, אשר לא התקבל.

 

11. במהלך קדם המשפט הוגשו תצהירי העדות הראשית של שני בעלי הדין בלבד. חקירותיהם הנגדיות נשמעו בדיון הוכחות שהתקיים ביום 1/2/23. סיכומי ב”כ הצדדים הוגשו בכתב.

 

דיון והכרעה

 

פרק א’ – המחלוקת בין הצדדים והמבחן לבירורה

 

12. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ”ה – 1965 (להלן: “חוק איסור לשון הרע”), שכותרתו “לשון הרע מהי”, מגדיר כך:

 

“לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1)        להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם ;

(2)        לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו ;

(3)        לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו”.

 

13. לפי טענת התובעת, שני הפרסומים שפרסם הנתבע נועדו לרמוז על מערכת יחסים אינטימית ומינית בינה ובין לא אחר ממר בני גנץ, הרמטכ”ל ה- 20 של צה”ל, ומי שלאחר מערכת הבחירות המדוברת כיהן כראש ממשלת ישראל החלופי וכשר הביטחון.

 

14. נדמה שאין מחלוקת בין הצדדים, כי אם בית המשפט יסיק שאכן לכך כיוונו שני הפרסומים, הרי שמדובר בתוכן המתאים להגדרת “לשון הרע”.

 

 

מכל מקום, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון לאורך השנים, המבחן לקביעה האם פרסום מהווה לשון הרע הוא מבחן אובייקטיבי, שלפיו יש לבחון כיצד נתפש תוכנו של הפרסום בעיני האדם הסביר (ראו לאחרונה פסק הדין בעניין רע”א 817/23 עמותת חוזה חדש נ’ ח”כ מיקי זוהר (פורסם במאגרים – 30/5/23), בפסקאות 16 ו- 22).

 

בענייננו, התובעת היא אישה צעירה, והניסיון לייחס לה התנהלות אינטימית עם אישיות בכירה, אדם נשוי המבוגר ממנה בעשרות שנים וראש המפלגה שבה היא תומכת ופעילה, עלול להשפילה, לבזותה ולעשותה מטרה לשנאה לבוז או ללעג מצד הבריות.

 

15. לא יכולה להיות מחלוקת גם בשאלה האם שני הציוצים שצייץ הנתבע ברשת החברתית טוויטר מהווים “פרסום”, כהגדרת המונח בסעיף 2 לחוק. הפרסומים נועדו לקהל העוקבים של הנתבע, המונה לפי עדותו כ- 140,000 איש.

 

16. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בפרשנות הפרסומים שפרסם הנתבע. בניגוד לפרשנות התובעת, שתוארה לעיל, הנתבע מייחס לפרסומיו משמעות תמימה לחלוטין, שאינה נוגעת ואינה רומזת כלל לקשר לא ראוי בין התובעת ובין מר גנץ.

 

17. לפי הפסיקה, המבחן לפרשנות הפרסום אף הוא מבחן אובייקטיבי. על בית המשפט לקבוע מהי המשמעות שקורא סביר היה מייחס למילים, דהיינו המשמעות הרגילה והטבעית של הדברים בעיני “האדם הרגיל” או “האדם שברחוב” (אורי שנהר, דיני לשון הרע, 1997 (להלן: “שנהר”), פרק תשיעי, עמ’ 110-109). הדרך הפרשנית שבה יש ללכת מתוארת כך:

 

“בהליך הפרשני המאפיין התחייבויות רצוניות, מתחקה הפרשן אחר כוונת הצדדים, אם כי הכוונה בה מדובר חייבת לקבל ביטוי חיצוני. העוולה והעבירה של פרסום לשון הרע אינן מתייחסות אל הפרסום כאמצעי לביטוי דעתו של המפרסם, אלא כפעולה העלולה לגרום נזק לזולת. לפיכך בפרשנות פרסומי לשון הרע לא ייחס בית המשפט חשיבות לשאלה ‘מה התכוון המפרסם להביע בפרסום’ שהרי מטרת החוק היא למנוע פגיעה בנפגע ופגיעה שכזו עלולה להיגרם בין אם הייתה מכוונת ובין אם לאו. מאותה סיבה לא ייחס בית המשפט חשיבות לדרך שבה הובן הפרסום על ידי הנפגע, וגם לא לדרך שבה הובן הפרסום בפועל על ידי מי שאליו הגיע הפרסום, שכן על פי הפסיקה נועדו העוולה והעבירה למנוע פרסום הפוגע בנפגע בעיני ‘אדם סביר’ כפי שזה ייתפש על ידי בית המשפט” (שנהר, בעמ’ 111-110).

 

 

18. על אף האמור, ובאופן טבעי, הצדדים הרבו לעסוק ולייחס חשיבות לשאלת כוונתו של הנתבע בעת הפרסומים ולאופן שבו העוקבים ברשת החברתית הבינו אותם. אף פסק דין זה יתייחס לכוונת הנתבע ולתגובות העוקבים, ואולם, כאמור, המבחן הקובע הוא מבחן האדם הסביר, כך שאין מקום וצורך לספור את התגובות שתומכות בפרשנות התובעת אל מול אלו שתומכות בפרשנות הנתבע.

 

פרק ב’ – הפרסומים שפרסם הנתבע בתקופה הרלוונטית

 

ב’1 – רקע והקדמה

 

19. כפי שצוין לעיל, הפרסומים פורסמו בתקופת מערכת הבחירות לכנסת ה- 23, לקראת יום הבחירות שהתקיים בתאריך 2/3/20. יצוין כי לאחר הבחירות, שני האישים היריבים, מר בנימין נתניהו ומר בני גנץ, חברו זה אל זה והקימו את ממשלת ישראל ה- 35, בראשותו של מר בנימין נתניהו. מר בני גנץ כיהן כראש הממשלה החלופי וכשר הביטחון.

 

20. המחלוקת הפוליטית, אז כמו גם היום, באה לידי ביטוי חריף ברשתות החברתיות. כידוע, ולמרבה הצער, המגיבים “אבירי המקלדת” אינם מסתפקים בהבעת דעות לגופו של עניין, והשיח מאופיין לא פעם בהכפשות קשות, דברי לעג ומשטמה, שקרים חסרי כל ביסוס, אלימות מילולית, תוכן גזעני ועדתי ועוד.

 

21. ההכרעה במחלוקת שלפניי מחייבת בין היתר ציטוט של פרסומים ברשתות החברתיות, של הנתבע ושל אחרים, אשר הכפישו את מר בני גנץ וייחסו לו מעשים בלתי הולמים. ייאמר כבר בשלב זה, מר גנץ אינו בעל דין בהליך שלפניי והפרסומים שכוונו אליו אינם נושא פסק הדין. הנתבע הודיע בסעיף 45 לכתב ההגנה כי בבוא המועד מר גנץ “יזומן להעיד על קשריו עם התובעת ונסיבות הפרסומים”, אך בסופו של יום נמנע מהזימון, ונדמה שטוב שכך.

 

למען הסר כל ספק, לא הובא לפני בית המשפט ולו בדל של ראיה, שיש בה כדי לבסס במשהו את תוכנם של הפרסומים המבישים שהוטחו במר גנץ. הדרך שבה הנתבע ואחרים בחרו להתבטא, ברשתות החברתיות וגם בעדות לפניי, מחייבת אותו ואותם בלבד. הצורך לאזכר ולצטט את הדברים אינו מהווה תמיכה, אישור או אישוש של הנטען. ההפך הוא הנכון.

 

 

 

 

 

ב’2 – מקבצי הציוצים שצורפו לתצהירי הצדדים

 

22. לטענת התובעת, בימים שקדמו לפרסום שני הציוצים נגדה, הנתבע פרסם סדרת השמצות אשר קשרו את מר גנץ לעיסוק במין ובבנות זוג מזדמנות. הטענות כללו יחסים רומנטיים בינו בין חברת כנסת ממפלגתו, מאהבת זרה שאליה נשלחו סרטוני זימה מהטלפון הנייד במהלך מבצע צבאי אשר “נתפסו” על ידי הממשל האיראני וישמשו בעתיד לסחיטתו, הטרדה מינית של בת כיתה בנערותו ועוד (ס’ 24, 47 ו- 48 לתצהירה). נספח 4 לתצהיר התובעת הוגדר כמקבץ הפרסומים לפי סדר כרונולוגי שנזכרו בתצהיר התובעת וכללו התייחסות של הנתבע למר גנץ.

 

23. הנתבע הציג נתונים שלפיהם מאז חודש יוני 2017 הוא צייץ למעלה מ- 70,600 ציוצים, דהיינו עשרות רבות מדי יום בממוצע. הוא העיד שבתקופה הרלוונטית הוא פרסם מאות פרסומים על שלל נושאים שהיו מצויים על סדר היום של החברה בישראל, בתדירות של עשרות ולעתים גם יותר מ- 100 ביום, ובין היתר כאלה ששיתפו כתבות שעסקו בפרשת הטלפון הנייד של מר גנץ. לטענת הנתבע, התובעת השמיטה במכוון את עשרות הציוצים שהוא פרסם בנושאים אחרים וצירפה רק את אותם בודדים אשר עסקו במר גנץ ולפי הגדרתו ב- “חיי המין” שלו (ס’ 16 ו- 24-20 לתצהירו; עמ’ 43 לפרוטוקול, שורות 6-3). הנתבע טען כי בין שני הציוצים שנגעו לתובעת הוא צייץ “המון ציוצים נוספים שאינם קשורים לפרשיות שפורסמו בתקשורת בעניינו של גנץ” (ס’ 27 לתצהירו).

 

24. התובעת נחקרה בעניין זה על ידי ב”כ הנתבע והבהירה בעדותה שלתצהירה לא צורפו כל הציוצים של הנתבע, אלא מקבץ חלקי בלבד שהיא ועורכי הדין שלה שלפו, אשר עסקו בחיי המין הנטענים של בני גנץ (עמ’ 20, ש’ 1 – עמ’ 21, ש’ 7).

 

25. במהלך דיון ההוכחות בית המשפט ביקש מהצדדים הבהרה, האם מי מהם צירף את רצף הציוצים הכרונולוגי המלא של הנתבע מהימים הרלוונטיים.

 

ב”כ הנתבע טען בתגובה שברשת הטוויטר, אם ציוץ מקורי נמחק, נמחקים גם הציוצים מחדש ששיתפו אותו (ריטוויטים). הובהר שאף הנתבע צירף כנספח 1 לתצהירו “לקט” בלבד של ציוצים מהעת הרלוונטית, שגם בו מופיעים תאריכים בלבד ללא שעות הפרסום.

 

ב”כ התובעת טען שעמוד טוויטר מתעדכן באופן דינמי ויכול להיראות אחרת מיום ליום. לפי דבריו, נספחי התצהיר של התובעת הציגו את עמוד הטוויטר של הנתבע במועדים רלוונטיים מסוימים, והנתבע עצמו לא הציג רצף אחר (עמ’ 21, ש’ 18 – עמ’ 22, ש’ 12).

26. מובן שטיעוני ב”כ הצדדים אינם מהווים עדות שבמומחיות באשר לאופן שבו מתנהל עמוד טוויטר ולאופן שבו ניתן לתעד אותו. פסק הדין מתייחס מטבע הדברים למוצגים שהוצגו לפני בית המשפט. אי צירופם של מוצגים טובים ומלאים יותר פועל לחובת מי מהצדדים לפי ההקשר.

 

ב’3 – הציוצים של הנתבע נגד מר בני גנץ בימים שסבבו את מועדי הפרסומים בקשר לתובעת

 

27. להלן יובאו כלשונם הפרסומים שצורפו לנספח 4 לתצהיר התובעת (עמ’ 32-23 למוצגי התובעת):

 

א.         בתאריך 20/2/20 הנתבע צייץ מחדש פרסום באינטרנט של עיתונאי בשם יואב יצחק, תחת הכותרת “חשיפה: גנץ הסתיר מידע מהשב”כ; הנייד האישי כלל סרטונים מביכים”. הנתבע הוסיף הערה משל עצמו: “ועל זה נאמר: נתפס במערומיו …”.

 

ב.         בתאריך 21/2/20 הנתבע צייץ מחדש פרסום מאתר “חדשות 13”: “פרשת הממד החמישי: נשקלת האפשרות לבקש צו חיפוש בניידים של גנץ ואלשיך”.

 

הנתבע הוסיף לפרסום את הדברים הבאים: “או אה ….. מקווה בשביל גנץ שהספיק למחוק את הסרטוני סקס ששלח למאהבות שלו ..”. בהמשך לכך הנתבע הגיב לעצמו בציוץ נוסף: “(כן יש לו יותר מאחת וגם יותר משתיים!)”.

 

ג.          בתאריך 21/2/20 הנתבע בחר לצייץ מחדש ציוץ של גברת בשם נעמי אואנונו בזו הלשון: “מה שאני לא מצליחה להבין, מדוע ואיך היה לגנץ האומץ לצלם את עצמו מאונן ולשלוח לחברה באמצע המלחמה, והוא הרמטכל קיבינימאט, איפה הבטחון שדה ? פשוט לא יאומן”.

 

ד.         בתאריך 23/2/20 הנתבע צייץ מחדש ציוץ של עיתונאי בשם אלי ציפורי תחת הכותרת: “בני גנץ – אתה מופקר מוסרית וגם סחיט”. תוכן הציוץ מייחס למר גנץ הפקרות מוסרית, שלא ניתן לפרטה “בגלל הצנזורה”. לדברי המחבר “זה מסתובב אמנם ברשת (רשת של אמת בניגוד לרשת השקרים של התשקורת) והמסקנה היא לא רק שבני גנץ סחיט על ידי האיראנים ומי יודע עוד כמה ארגוני ביון אלא גם מופקר מוסרית”.

 

 

הנתבע הוסיף לשיתוף את דבריו שלו:

 

“וואו! לפי מה שהעיתונאי אלי ציפורי כותב כאן, הסרטוני סקס שגנץ שלח למאהבות שלו היו כנראה בזמן ‘צוק איתן’, כאשר היה רמטכל! בזמן שכולנו בכינו כל יום על הלוויות של חיילים שנהרגו בעזה, הרמטכל גנץ היה עסוק בדברים אחרים!”

 

ה.         בתאריך 23/2/20 הנתבע צייץ מחדש תגובה של אדם בשם נתנאל גלסנר לאותו פרסום של אלי ציפורי, בזו הלשון: “שתדע כל אם עברייה בשעה שבנך לחם בעזה לפי ציפורי, הרמטכל היה עסוק בסרטוני סקס !!! בושה !!!”.

 

ו.          בתאריך 23/2/20 בשעה 17:31, הנתבע כתב “אלי ציפורי על פרשת הסרטונים האינטימיים של בני גנץ” וצירף קישור המוליך אל אותו פרסום.

 

ז.          בתאריך 24/2/20 הנתבע צייץ מחדש ציוץ של אדם בשם רמי קרן: “בזמן ‘עופרת יצוקה’ כשחיילים שלנו נהרגים, הרמטכל גבי אשכנזי היה עסוק בלבנות לעצמו תדמית על חשבון גלנט … בזמן ‘צוק איתן’, כשחיילים שלנו נהרגים, הרמטכל גנץ מתעסק עם הודעות אינטימיות לכאורה, בטלפון הנייד שלו … ואנשים כאלו עוד מרשים להראות את עצמם בציבור … אוי לבושה!”.

 

ח.         בתאריך 24/2/20 הנתבע צייץ מחדש ציוץ של אדם בשם יגאל מלכה ותגובה של זה הקרוי “הבוחן”. מלכה כתב: “כנראה שסוניה פרס לא תיזכר כאשה היחידה שסירבה לשתף פעולה עם הבעל המנוול”. “הבוחן” הגיב: “או כמו שאני קורא לזה: מישהו ראה את רויטל בשנה האחרונה” ? (והכוונה לגב’ רויטל גנץ, רעייתו של מר בני גנץ – הערה שלי ר.פ.).

 

ט.         בתאריך 24/2/20 בשעה 12:29 הנתבע צייץ, לצד אימוג’י קורץ ומוציא לשון, את הדברים הבאים: “חברים מי מנחש כמה מאהבות יש לגנץ ? מסתבר שהעיניים הכחולות עושות את שלהן”.

 

י.          בתאריך 26/2/20 הנתבע צייץ כך: “לא יאמן!!! נחשף היום שבני גנץ, שעשוי להיות ראש הממשלה עוד שבוע, שלח סרטוני סקס למאהבת שלו באמריקה, בזמן שחיילים נהרגים ב’צוק איתן’ כאשר הוא הרמטכל! תגובה ערוץ התעמולה 12: חמש דק של גיא פלג על מחזור רכילות שקרית על שרה נתניהו שמוגנים מדיבה בגלל טריק משפטי שפיתחה נעמי לנדאו”.

לציוץ צורפה כותרת של מעין כתבה, מאתר אינטרנט כלשהו (לטענת התובעת בסעיף 59 לתצהירה האתר קרוי “מחלקה ראשונה” והוא מהדהד את רעיונותיו של הנתבע), בה נכתב כך:

 

“מחיר הפריצה / הנזק וסיכון הסחיטה; חשיפה: האירנים השיגו בפריצה סרטונים בהם נראה גנץ מעורטל; הסרטונים בהם נראה בני גנץ מענג עצמו נמשכו על ידי האירנים בפריצה למכשיר הנייד של גנץ בתקופת היותו רמטכ”ל * גנץ שיגר סרטונים אלה לידידתו בארה”ב עימה ניהל קשר ממושך * מידע רב מאד נמשך מהמכשיר כולל התכתבויות רגישות * משמעות הדבר: גנץ סחיט”.

 

28. בחקירה הנגדית לפניי, ב”כ התובעת ביקש לברר עם הנתבע האם הוא עומד מאחורי הפרסומים השונים ומהם מקורותיו.

 

במענה לשאלה המפורשת האם הוא אכן טוען שלמר בני גנץ היו מאהבות, הנתבע התחמק מתשובה ברורה והפליג למחוזות אחרים, עד שאולץ להשיב בהוראת בית המשפט (עמ’ 32, ש’ 24-13). בתשובתו הוא טען כי דבר הסרטונים המבישים נחשף לכאורה על ידי העיתונאי עמית סגל מערוץ 12 ומאוחר יותר על ידי העיתונאי יואב יצחק. הנתבע נשאל בהמשך מדוע הוא לא הציג את אותה חשיפה נטענת של העיתונאי עמית סגל, אך התחמק מתשובה ברורה (עמ’ 32, ש’ 34-25).

 

הנתבע נשאל באופן ספציפי ביחס לפרסום מיום 24/2/20, שבו הוא שאל את עוקביו “חברים מי מנחש כמה מאהבות יש לגנץ”, האם הוא יודע שאכן היו למר גנץ מאהבות ומהם שמותיהן. בתשובתו הוא טען שהציוץ אינו זכור לו ושיש אפשרות כי הוא מזויף (עמ’ 32, ש’ 35 – עמ’ 33, ש’ 5). יש לציין כי הטענה שהציוץ המסוים הוא מזויף הועלתה כלאחר יד לראשונה ורק בעת העדות. היא לא נטענה בעבר ולא נעשה כל ניסיון להוכיח אותה.

 

הנתבע הופנה באופן ספציפי לציוץ שלו מיום 23/2/20, שבו הוא טען כי מר גנץ שלח סרטוני מין למאהבות בזמן מבצע “צוק איתן”. לאחר מספר ניסיונות התחמקות ובמענה לשאלת בית המשפט, הנתבע טען לכך שפורסמה קלטת אודיו של אדם בשם ישראל בכר, שסיפר על רומן של מר גנץ עם ראש לשכתו וטען שהעניין ידוע לתקשורת ומוסתר על ידה (עמ’ 33, ש’ 31-7). הנתבע נשאל מדוע הוא לא הציג את אותה קלטת וטען בתשובה מתחמקת, שתביעת התובעת הוגשה ביוזמתו של מר גנץ כדי לנקום בו (עמ’ 33, ש’ 34-32).

 

 

 

הנתבע נשאל גם לגבי שיתוף הציוץ מיום 21/2/20 של נעמי אואנונו והשיב כך (עמ’ 34, ש’ 11-3)(ההדגשה אינה במקור):

 

“ש. במסגרת זה שאתה מצייץ דברים שאין לך שום דרך לדעת אם הם נכונים, אתה מצייץ מחדש תגובה של גב’ בשם נעמי בעמ’ 25 לתצהיר התובעת. יש סיפור על אוננות. לפני שאתה מצייץ את זה מחדש, איך אתה מברר בכלל שזה נכון?

ת. אין לי דרך לאמת את זה או לאשר את זה. זה יכול להיות פוטושופ. כפי שאמרתי, הסיפור הזה השב”כ עלה עליו, ואז זה נחשף אצל עמית סגל בערוץ 12, יואב יצחק בניוז וואן והעיתונאי אלי ציפורי. אני עוקב אחרי אלפי חשבונות טוויטר.  ברוב הדברים אני מצייץ מחדש. אני כותב ציוץ בעצמי בתקופה רגילה אולי שלוש או ארבע פעמים ביום, ובשאר הזמן אני מרטווט. יש דבר שנקרא ‘פיד’. אתה גולל, אתה לא הולך ומחפש דברים מסוימים. משעמם לך, יש לך זמן פנוי, אתה מסתכל לראות מה קורה, ופתאום אתה רואה משהו נחמד, לוחץ על כפתור ועושה רטוויט“.

 

29. נדמה שתשובתו האחרונה של הנתבע מדברת בעד עצמה. הוא לא טרח לאמת או לאשר את המידע טרם הפרסום, שנעשה דרך אגב, בלי מחשבה ומתוך שעמום.

 

ב’4 – ציוצים אחרים של הנתבע בתקופה הרלוונטית

 

30. בניסיון להוכיח את טענתו, כי עסק גם בעניינים אחרים בימים שסביב הפרסומים בקשר לתובעת, הנתבע צירף כנספח 1 לתצהירו את מה שהוגדר כ- “לקט של ציוצים מהתקופה הרלוונטית לתביעה”.

 

31. הלקט כולל 56 ציוצים של הנתבע אשר פורסמו בין התאריכים 20-24/2/20. הציוצים עסקו במגוון עניינים שעמדו על הפרק בתקופת הבחירות ובהם מה שכונה “פרשת הממד החמישי”, שבה היה מעורב מר בני גנץ. שניים מהציוצים שצורפו לנספח 1 הם אלה שהציגה גם התובעת מיום 21/2/20 (עמ’ 23 למוצגי הנתבע).

 

פרק ג’ – הפרסומים שפרסם הנתבע בעניין התובעת והתגובות להם

 

32. כפי שפורט לעיל, בפרסום הראשון מיום 23/2/20 הנתבע צילם תמונת מסך, שבה נראה פרופיל הפייסבוק האישי של התובעת, וכתב מעליו “מישהו יודע מי זאת ?” לצד אמוג’י של פרצוף עם מונוקל (נספח 5 לתצהיר התובעת).
33. נספח 6 לתצהירה של התובעת הוגדר כ- “לקט התגובות הקשות והפוגעניות נגדי” והוא כולל יותר מ- 120 תגובות לפרסום, שחלקן חוזרות על עצמן. חלק מהתגובות בוטות ומבישות, והן יובאו להלן רק מן הטעם שהדבר רלוונטי:

 

א.         איילת : “די נו, אתה רוצה להגיד לי שיש מצב לכאורה שבנוסף לכל הטירוף הזה סביבו יש גם סיכוי שהוא ניצל יחסי מרות ? כי הבנתי שהיא הייתה חיילת שלו. לכאורה לכאורה לכאורה ???????” (עמ’ 34 למוצגי התובעת).

 

ב.         פיטר פאן: “עליה גנץ הביא ביד ” ? (עמ’ 35 למוצגי התובעת).

 

ג.          דורון: “עובדת ברמאללה במועדון השהידים מארחת שמקבלת בתחת. או הילדות מאי הפדופילים של ג’פרי אפשטיין שותף של אהוד ברק הפדופיל” (עמ’ 37 למוצגי התובעת).

 

ד.         שחר בוטון: “קשור לקלטות המין של גנץ” ? (עמ’ 38 למוצגי התובעת).

 

ה.         גולנצ’יק: “האם אתה רומז שהיא קשורה לאמריקה ומסע התענוגים” ? (עמ’ 39 למוצגי התובעת).

 

ו.          שחר בוטון: “זאת אותה אחת ? איזה סלפי יפה”. לציוץ זה שחר בוטון צירף את הציוץ של “חדשות אמת”, שאותו שיתף גם הנתבע, דהיינו הפרסום השני (עמ’ 39 למוצגי התובעת).

 

ז.          שחר בוטון: “כנראה שמארק לוין יודע על מה הוא מדבר”. תחת הציוץ שותף ציוץ של מארק לוין, שייחס למר בני גנץ סרטוני וידאו של מעשי עינוג אישיים (עמ’ 39 למוצגי התובעת).

 

ח.         ענת בועז: “עכשיו הדחליל עם קטינות” ? (עמ’ 40 למוצגי התובעת).

 

ט.         מתן אבי: “גנץ כנראה שלח לה כמה סרטונים, עדיין לא פורסמו איזה סרטונים .. עקב צנעת הפרט” (עמ’ 41 למוצגי התובעת).

 

י.          ג’ו ליברשו: “חשבתי שהם משפחה אבל זה משהו אחר”. לציוץ צורפה תמונת התובעת בצילום המשותף עם מר בני גנץ, מתוך הפוסט שהיא העלתה ברשת הפייסבוק בתאריך 21/9/19, נספח 2 לתצהיר הנתבע (עמ’ 43 למוצגי התובעת).

יא.        אבי אביב: “מי זאת קשורה לסרטונים” ? (עמ’ 43 למוצגי התובעת).

 

יב.        מר נובס: “מה הוא שם לה בתה שככה מדליק אותה” ? (עמ’ 43 למוצגי התובעת).

 

יג.         אזרח פדיקוסטן: “למה ? אתה יכול להשיג יותר שוות. או שבא לך קצת דברים בוא נאמר ‘אקזוטיים'” ? (עמ’ 43 למוצגי התובעת).

 

יד.        the emperor philip: “עומר ינקלביץ זועמת …. פחחחחח” (עמ’ 44 למוצגי התובעת).

 

טו.        יולה: “מפרסם תמונה של מישהי ומשסע בה את צבא הבוטים של טוויטר בגלל הדעה הפוליטית שלה. כבר מזמן נגמרה הבושה שלכם!” (עמ’ 45 למוצגי התובעת).

 

טז.       שחר בוטון: “גנץ הממלכתי: ישראל וחיילי צה”ל אחרי כל עינוגיך” (עמ’ 45 למוצגי התובעת).

 

יז.        חוה בצירטמן שאנס: “קטינה שאוהבת כלבים” ? (עמ’ 45 למוצגי התובעת).

 

יח.        נעמה אדלר בלו: “מה היא מעניינת ? מצצה לגנץ ? גנץ מכונת סקס בלי מוח” (עמ’ 46 למוצגי התובעת).

 

יט.        מירי ברבי: “אני מרחמת על רויטל” (עמ’ 46 למוצגי התובעת).

 

34. כאמור, בין התגובות משתף אחד המגיבים את הציוץ של “חדשות אמת”. הנתבע בחר באותו שלב, זמן קצר לאחר הפרסום הראשון, לשתף גם כן את אותו ציוץ, המהווה את הפרסום השני.

 

כפי שפורט לעיל, הפרסום השני כולל שתי תמונות. בשמאלית נראית התובעת מצולמת לצדו של מר בני גנץ. בתחתית התמונה השמאלית נכתב :”הוא הכין לי כוס תה וזה הדליק אותי”. בימנית נראים פניה המחויכים של התובעת, שעיניה מופנות לכיוון התמונה השמאלית (נספח 7 ועמ’ 58 למוצגי התובעת).

 

 

35. הרקע לפרסום השני הוא פוסט שפרסמה התובעת בדף הפייסבוק שלה בתאריך 21/9/19, שבו היא הביעה את תמיכתה במר בני גנץ. בתמצית, התובעת סיפרה שבעת תחילת שירותה הצבאי, היא שירתה במשרדי ועדת החקירה לבדיקת תפקוד המטה הכללי במלחמת לבנון השנייה, בראשות רא”ל (מיל’) דן שומרון ז”ל. באותה תקופה היא עברה משבר נפשי ולא חשה בטוב. באחד הימים ביקר האלוף דאז בני גנץ במשרדי הוועדה, הבחין בתובעת, עודד את רוחה בשיחת מוטיבציה ואף הכין עבורה כוס תה. התובעת הרבתה בפוסט לחלוק שבחים למר גנץ, ובין היתר כתבה כך:

 

“והיום תורי להגיד לו: בני, המילים שלך לא עברו לידי. הדלקת לי את האור. אני זוכרת הכל. עכשיו הגיעה העת להדליק את האור גם על אחרים … מצדיעה לך, כבר 13 שנה. דרך צלחה, אדוני ראש הממשלה. לך תדליק להם את האור” (סעיף 17-16 לתצהיר התובעת; עדותה בעמ’ 29, ש’ 14-8; נספח 2 לתצהיר הנתבע).

 

36. לקט התגובות לפרסום השני של הנתבע צורף במסגרת נספח 8 לתצהיר התובעת. הוא כולל כמה עשרות של תגובות. להלן יובאו חלקן:

 

א.         מושיק: “זוכר את שורת המאהבות והבגידות של אבא-ביבי שלך יא ילדון זבל” ? (עמ’ 60 למוצגי התובעת).

 

ב.         1974ds21pallas: “נראית חמודה בעלת ‘גרון עמוק’ ….” (עמ’ 60 למוצגי התובעת).

 

ג.          הרצל גולן: “כל אחת והכוס שלה המבין יבין” (עמ’ 60 למוצגי התובעת).

 

ד.         יצחק בן צבי: “הכין לה תה ונדלקה למה מאיפה שתתה התה ?” (עמ’ 60 למוצגי התובעת).

 

ה.         m.more: “ברור … הדליק פירושו דלקת זיהומית” (עמ’ 61 למוצגי התובעת).

 

ו.          שחר בוטון: “איך אומרים **בממלכתיות** אוננתי מול מצלמה עם המאהבות במהלך צוק איתן …” (ציטוט חלקי; עמ’ 62 למוצגי התובעת).

 

ז.          the emperor philip: “מי מנחש היכן הידיים של הזוג בתמונה המצורפת, איכס” (עמ’ 62 למוצגי התובעת).

ח.         גלי: “התמונה מעידה על קרבה חברית מאד מאד … איפה העיניים של רויטל ?” (עמ’ 62 למוצגי התובעת).

 

ט.         יואב שמואל: “כניראה סיפור מוניקה לוינסקי חוזר. הוא לא קיים איתה יחסי מין. היא רק מצצה לו. כך בטח יגיד” (עמ’ 63 למוצגי התובעת).

 

י.          גלדיאטור: “טבל גם את הביסקוויט ?”. ציוץ תגובה “חדשות אמת”: “Dunkin the Donuts ” (עמ’ 63 למוצגי התובעת).

 

יא.        yesyes: “צריך לבדוק אם הייתה נשיקה [חיים רמון] או מגע לא הולם [לכאורה]” (עמ’ 64 למוצגי התובעת).

 

יב.        שלומי אילוז: “פדופיל מניאק” (עמ’ 66 למוצגי התובעת).

 

יג.         נעמי אואנונו: “גנץ הכין לך כוס תה וזה הדליק אותך ,,,, נו מה קרה אחרכ ?” (עמ’ 66 למוצגי התובעת).

 

יד.        ליאור חיימוביץ’: “אתה מטורלל יאיר נתניהו ??? מנסה לעשות שיימינג לאשה צעירה פעילת זכויות בעלי חיים ? על שום מה, שאינה תומכת של אביך ? משוגעים הביתה בבקשה (ולא, לא לבלפור)” (עמ’ 69 למוצגי התובעת).

 

טו.        יצחק בן צבי: “היא נדלקה מהכנת כוס תה כנראה ערבב לה התה ב …” (עמ’ 69 למוצגי התובעת).

 

טז.       nissco1: “וועלייה יש לנו פה עסק עם חרמן” (עמ’ 71 למוצגי התובעת).

 

יז.        שרון פרי: “הרים את נטל הראיה ?” (עמ’ 75 למוצגי התובעת).

 

פרק ד’ – התייחסויות התובעת והנתבע בעדויותיהם

 

37. התובעת רואה קשר ישיר בין פרסומיו של הנתבע נגד מר בני גנץ בהקשר המיני ובין שני הציוצים שהוא העלה בנוגע אליה, אשר לבשו אופי ברור וחרגו מאחרים. להבנתה, גם אם לא היה רצף פיזי בין הציוצים, הרצף הרעיוני התקיים בראשיהם של עוקביו, כפי שמוכיחות תגובותיהם (עמ’ 21, ש’ 15-8; עמ’ 23, ש’ 23-15; עמ’ 29, ש’ 7-6).

התובעת העידה שאותו פוסט שהיא פרסמה על מר בני גנץ בתאריך 21/9/19 לא היה זמין ב-“פיד” שלה בחודש פברואר 2020, בעת שהנתבע העלה את פרסומיו. לצורך העיון באותו פוסט היה על מי שנכנס לעמוד הפייסבוק שלה לבצע חיפוש מעמיק (ס’ 18 לתצהירה).

 

התמונה שלה לצדו של מר בני גנץ, במעין חיבוק, צולמה במהלך כנס “חי וסביבה” שנערך במסגרת המפלגתית של “כחול לבן” במהלך מערכת הבחירות הקודמת. היא נוצלה על ידי הנתבע לייצר רמיזות בוטות לקשר אינטימי ביניהם, שמעולם לא התרחש. הנתבע גילה אדישות לשמה הטוב של התובעת, והיא שימשה עבורו לא יותר מתפאורה כדי להכפיש את מר בני גנץ פעם נוספת (ס’ 29, 33-32 ו-89 לתצהיר התובעת).

 

38. הנתבע טען שהוא לא פרסם דבר בגנותה של התובעת, לא ביזה או השפיל אותה ולא רמז על קשר כלשהוא בינה ובין מר בני גנץ (ס’ 6 לתצהירו). לטענת הנתבע, התובעת הציגה את התגובות באופן סלקטיבי, וגם כך ניתן לראות שרוב המגיבים פירשו את הפרסום באופן השונה לחלוטין מפרשנות התובעת, המכונה על ידו הזיה ומופרכת (ס’ 17 לתצהירו).

 

לפי גרסת הנתבע, הפרסום הראשון היה תמים וענייני. עניין אותו לדעת מי היא הפעילה הפוליטית, שכלל לא הכיר, ועל כן הוא כתב “מישהו יודע מי זאת” (ס’ 26-25 לתצהירו; עמ’ 39, ש’ 36). בהמשך, העוקב הקרוי “חדשות אמת”, ערך סאטירה על הפוסט של התובעת מיום 21/9/19 ויצר את הפרסום השני. הציוץ עלה ב-“ניוז פיד” של הנתבע, שסבר שהוא מצחיק ועל כן צייץ אותו מחדש. הנתבע טען שהוא אינו יודע מהי זהותו של “חדשות אמת”, שהוא להגדרתו עמוד סאטירי הומוריסטי, ומכל מקום לא היה בשני הפרסומים רמז לקשר אישי או אינטימי בין התובעת ובין מר גנץ (ס’ 35-28 לתצהירו; עמ’ 40, ש’ 29-19).

 

39. בחקירתו הנתבע הסביר שהפרסומים נועדו כדי “להסתלבט” על פעילת השמאל, התומכת בבני גנץ בגלל שהכין עבורה כוס של תה:

 

“… הרבה פעמים בתקופת בחירות צייצנים אחרים מהימין מעלים דוגמאות מפעילי שמאל כמה הם אינפנטילים ומפגרים, ולכן בעוד שאנחנו, פעילי הליכוד, אנשי ליכוד וימין, אומרים שנתניהו צריך להיות ראש ממשלה מסיבות שונות, איך שהוא פיתח את הכלכלה, את המדיניות, את יחסי החוץ וכו’, אצלם הטיעונים אינפנטיליים וחסרי שחר, ולכן מישהו בטוויטר העלה טיעונים מפגרים ואינפנטילים של פעילי שמאל, מדוע גנץ צריך להיות ראש ממשלה. אחת מהן הייתה פעילת השמאל, דנה כשדי, שמישהו העלה צילום מסך של פוסט שלה, שהטענה שלה למה גנץ צריך להיות ראש ממשלה היא לא כי הוא הביא הישגים כאלה ואחרים או כי יש לו יכולות כאלה ואחרות, אלא היא טענה שהוא ממש נחמד והכין לה כוס תה. זה מאוד הצחיק אותי. בקטע של הסתלבטות כמו שכל הזמן בטוויטר אנשי ימין מסתלבטים על אנשי שמאל ולהיפך, ובדרך כלל לוקחים את האנשים שהם לא העיפרון הכי חד בקלמר בשני הצדדים, אחת מהדוגמאות הייתה של הגב’ כשדי, שהטיעון שלה מדוע בני גנץ צריך להיות ראש ממשלה, על כל הכרוך בכך, היא זה שהוא מכין כוס תה. זה הצחיק אותי, וזו הייתה הדרך שלי להסתלבט על מה שהיא כתבה” (עמ’ 36, ש’ 14-3; דברים דומים בעמ’ 38, ש’ 27-15 ובעמ’ 39, ש’ 36-33).

 

ב”כ התובעת הקשה בחקירתו על הנתבע, שכן הגרסה שהוא רצה לבקר אותה על תמיכתה בגנץ סותרת את גרסתו האחרת, בכתב ההגנה ובתצהירו, שרק רצה לדעת מי היא. תשובותיו של הנתבע היו מתחמקות:

 

“ש. בכתב ההגנה בסעיף 20 כתוב שאתה לא ידעת בכלל מי התובעת, ורצית לדעת איך היא קשורה לגנץ. כתוב שלא ידעת כלל מי התובעת. כתוב שרצית באמת ובתמים לדעת כיצד היא קשורה לגנץ.

ת. אני לא זוכר בדיוק מהציוץ שעליו התבססתי שמישהו העלה את הפוסט שגנץ ראוי להיות ראש ממשלה, לא זוכר אם מי שכתב את זה, כתב שזו פעילת כחול לבן, סתם פעילת שמאל, באמת מכירה אותו. אפילו הטיעון הכי מפגר שהוא הכין לה כוס תה, ולכן הוא ראוי להיות ראש ממשלה, אולי אפילו זה לא נכון, ואולי הם לא מכירים.

ש. אני רוצה שתבחר גרסה. האם אתה שואל מי זאת, ואתה קורא את מה שכותבים המגיבים שלך, או שאתה סתם כותב את זה בשביל לפגוע בה, ואתה לא מתעניין באמת מי זאת?

ת. אני צייצתי באותה תקופה מאות ציוצים ביום. אני לא הכנתי עבודת דוקטורט על כל ציוץ. אני זוכר באופן כללי ציוץ מפגר מלפני שנתיים שלא אומר כלום, ובכל בית משפט בעולם היו זורקים את התביעה הזאת” (עמ’ 40, ש’ 11-1).

 

40. הנתבע הופנה בחקירתו לתגובות הקשות של עוקביו נגד התובעת וגינה אותן. לדבריו הוא אינו נוהג לקרוא את התגובות לציוציו, אלא מפעם לפעם. במקרה זה הוא קרא בדיעבד את התגובות ומצא שרוב המגיבים נכנסו לפי ההפניה שלו לפרופיל הפייסבוק של התובעת וביקרו את המניעים לתמיכתה במר גנץ, כך שרק המיעוט ייחס לה מערכת יחסים אינטימית עמו (עמ’ 36, ש’ 31 – עמ’ 37, ש’ 10; עמ’ 38, ש’ 30-28). במענה לשאלת בית המשפט, הנתבע הפנה למספר תגובות. תוך כך הוא טען שוב שהתובעת צירפה חלק מסוים ולא את כל התגובות (עמ’ 38, ש’ 31 – עמ’ 39, ש’ 6).

 

 

 

 

פרק ה’ – הנתבע חסם את התובעת

 

41. התובעת העידה, שבמועדי הפרסומים היא לא עקבה אחר הנתבע באף אחת מהפלטפורמות החברתיות שלו, ולפי הידוע לה הנתבע לא עקב אחריה, שאחרת היא הייתה שמה לכך לב. עם זאת, בבדיקתה בדיעבד היא מצאה שבמועד הפרסומים של הנתבע בנוגע אליה, הוא כבר חסם אותה בחשבונותיו ברשתות פייסבוק וטוויטר ובכך להבנתה מנע ממנה בכוונה את האפשרות לראות אותם (ס’ 3 לתצהירה).

 

42. הנתבע נשאל בחקירתו האם התובעת חסומה אצלו והשיב שהוא אינו זוכר, שכן הוא חוסם אלפי אנשים. הוא נשאל מתי ולמה חסם אותה, אך לא נתן תשובה ברורה. ב”כ התובעת אף הציג לו, באמצעות הטלפון הנייד של התובעת, שהיא חסומה בחשבונותיו. הנתבע מסר בתשובה שאין אינדיקציה מתי בוצעה החסימה (עמ’ 32, ש’ 12-1).

 

43. בעניין זה מצאתי שהנתבע התחמק מתשובה. הנתבע לא הגיב לאמור בתצהירה של התובעת ולא טען אחרת בעניין החסימה. אם רצה לשלול את טענות התובעת בעניין זה, היה עליו לבדוק האם התובעת חסומה וממתי ולספק גרסה משל עצמו.

 

44. המסקנה היא שאכן הנתבע חסם את התובעת בחשבונותיו ברשתות החברתיות, במקביל להעלאת הפרסומים המתייחסים אליה.

 

פרק ו’ – ניתוח ומסקנות

 

45. הוכח לפניי כי בימים שסבבו את מועדי שני הציוצים שפורסמו בקשר לתובעת, הנתבע פרסם מספר פרסומים בוטים, שייחסו למר בני גנץ עיסוק במין ויחסים מחוץ לנישואין עם מאהבות. אכן, הנתבע צייץ באותה תקופה ציוצים גם בנושאים אחרים, ואולם העיסוק בחיי המין הנטענים של מר גנץ היה עקבי ויומיומי, כך שעוקביו הרבים היו בהחלט מודעים וערים לו.

 

46. תוכן הפרסומים שפרסם הנתבע נגד יריבו הפוליטי של אביו ראש הממשלה היה לא ראוי ובחלקו אף מביש. הפרסומים צוטטו לעיל בפסק הדין והם מדברים בעד עצמם.

 

47. יצוין כי על אף שאמיתותם של הפרסומים נגד מר גנץ לא הייתה בלב המחלוקת בתיק זה, די היה בתשובותיו המתחמקות והמגומגמות של הנתבע במענה לשאלות שעסקו בנושא, כדי להעיד על כך שאז וגם היום, יותר מ- 3 שנים אחרי, אין בידיו ראיה ממשית לנכונותם. לדבריו של הנתבע עצמו “אין לי דרך לאמת את זה או לאשר את זה”.
48. הציוצים שפרסם הנתבע בעניין התובעת היו רחוקים מלהיות תמימים. הציוץ הראשון הפנה את עוקביו הרבים של הנתבע לפרופיל הפייסבוק של התובעת, שם היא שיבחה את מר בני גנץ ואף העלתה את תמונתם המשותפת.

 

השאלה המיתממת “מישהו יודע מי זאת ?” לא נועדה כדי לקבל מידע ולגבש היכרות. הראיה שבמקביל הנתבע מיהר לחסום את התובעת ברשתות החברתיות ובכך להימנע מכל מגע ולא לאפשר לה לעיין בפרסומיו.

 

אם נותר עוד ספק, בתאריך 24/2/20, שעות או דקות ספורות לאחר הציוץ הראשון (לפי סיכומי הנתבע הציוץ הראשון פורסם בתאריך 23/2/20 בשעה 23:42, בעוד שהתובעת קיבלה דיווח על שני הציוצים כעבור כשעתיים וחצי בתאריך 24/2/20 בשעה 02:13 לפנות בוקר), הנתבע צייץ מחדש ציוץ של אנונימי בשם “חדשות אמת”, שם הרמיזה ליחסים אינטימיים בין התובעת ובין מר גנץ היא ברורה.

 

ראוי לציין שוב כי בתאריך 24/2/20 בשעה 12:29, בשעות הצהרים שלאחר ליל הפרסומים, הנתבע צייץ: “חברים מי מנחש כמה מאהבות יש לגנץ ? מסתבר שהעיניים הכחולות עושות את שלהן”.

 

49. הנתבע סתר את עצמו בניסיון להסביר את כוונתו בציוץ הראשון. בכתב ההגנה ובתצהירו הוא טען שרצה לקבל מידע כדי להכירה, בעוד שבעדותו לפניי הוא טען כי כוונתו הייתה ללעוג ולבוז לתובעת, שהביעה תמיכה במר בני גנץ רק בגלל שהוא הכין עבורה כוס תה.

 

ייאמר בהקשר זה, כי לא הייתה בפרסומי הנתבע בקשר לתובעת מילה וחצי מילה של ביקורת על סיבות התמיכה בבני גנץ, ונדמה כי הגרסה החדשה נולדה לצורך העדות.

 

בשולי הדברים, עיון בפוסט שהעלתה התובעת בנוגע למר גנץ מעלה שהוא לא עסק בהכנת כוס תה, אלא ביחס אנושי שגילה אלוף בצה”ל כלפי טוראית זוטרה. התובעת סיפרה על דברי עידוד ומוטיבציה שנטעו בה תקווה ושינו את שירותה הצבאי. לא ברור, אם כן, למה בדיוק ביקש הנתבע ללעוג ומדוע ביקש לבוז.

 

50. ציוציו של הנתבע בנוגע לתובעת, פעילה פוליטית זוטרה שתמכה במר בני גנץ, יצרה אצל מי מעוקביו קשר מיידי אל אותן הכפשות שעסקו בחיי המין לכאורה של האחרון. בלית ברירה צוטטו בפסק דין זה תגובות מבישות של חלק מהעוקבים, מי בשמו המלא ומי בהסתתרות מאחורי כינוי.

 

51. כפי שצוין לעיל, בהתאם לפסיקה, המבחן לפרשנות הפרסום הוא מבחן אובייקטיבי, כך שכוונת הנתבע ותגובות העוקבים אינם מכריעים. עם זאת, בניגוד לטענות הנתבע, מקבץ ציוצי התגובה של עוקביו מראה דפוס חוזר של קישור ברור בין ההכפשות המיניות נגד מר גנץ ובין יחסיו עם התובעת.

 

52. מצאתי כי בנסיבות העניין, האדם הסביר אשר נחשף לציוצים של הנתבע נגד מר בני גנץ ולשני הציוצים בקשר לתובעת, כל אחד ולחוד ובוודאי שניהם יחד, הבין את רמיזותיו של הנתבע, כי אפשר שגם התובעת היא עוד אחת מהמאהבות שהוא מייחס למר גנץ.

 

השאלה “מישהו יודע מי זאת ?” נשאלה בעוקצנות ובקריצת עין. הציוץ מחדש של “חדשות אמת”, תמונת החיבוק מצד אחד ותמונת החיוך מהצד האחר, סגר את המעגל והבהיר לקוראים כי התובעת “נדלקה” על מר גנץ.

 

53. לפיכך, מקובלת עליי טענת התובעת, שבשני הפרסומים נושא התביעה, הנתבע רמז לקשר אינטימי ולא ראוי בינה ובין מר בני גנץ. הרמיזה כי הפעילה הצעירה מנהלת מערכת יחסים אינטימית עם ראש המפלגה, אדם נשוי המבוגר ממנה בעשרות שנים, עלולה להשפילה, לבזותה ולעשותה מטרה לשנאה לבוז או ללעג מצד הבריות.

 

מכאן שלפי הגדרות סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, הנתבע פרסם לשון הרע נגד התובעת.

 

54. מן ההיגיון שמטרת הנתבע הייתה להכפיש את מר בני גנץ. אין חולק על כך שהתובעת והנתבע לא הכירו קודם לכן, וכפי הנראה לא עקבו זה אחר זו ברשתות החברתיות. התובעת הייתה פעילה פוליטית זוטרה במפלגת “כחול לבן”, ונראה שהיא הייתה בבחינת ניזוק משני מבחינת הנתבע, שהיה אדיש לחלוטין לשמה הטוב ולהשלכות הפרסומים לגביה.

 

פרק ז’ – טענות הנתבע להגנת תום הלב

 

55. הנתבע טען לחילופין כי הוא נהנה מהגנת תום הלב מכוח הסעיפים 15(1), 15(2) ו- 15(4) לחוק איסור לשון הרע, הקובעים כך:

 

“במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

 

(1)        הוא לא ידע ולא היה חייב לדעת על קיום הנפגע או על הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע או התייחסותה לנפגע כאמור בסעיף 3;

(2)        היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום;

…

(4)        הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לענין ציבורי, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות”.

 

56. הנתבע טען בסיכומיו כי הגנת סעיף 15(1) לחוק עומדת לו, מאחר שהוא לא יכול היה לדעת כי עוקביו יגיבו לפרסום בדברים מגונים. טענה זו יש לדחות. הטיעון בנוגע לסעיף זה מאולץ ולא מתאים. הנתבע מחויב בלשון הרע לא בגלל תגובות עוקביו, אלא מן הטעם שפרסומיו שלו מהווים לשון הרע.

 

57. ביחס להגנת סעיף 15(2) לחוק, הנתבע טען שמאחר שהתובעת היא פעילה פוליטית שפרסמה באותה תקופה פרסומים שליליים ברשתות החברתיות נגד יריביו של מר גנץ, ובהם ראש הממשלה, קמה לו חובה מוסרית או חברתית לפרסם את פרסומיו לגביה.

 

בפן העובדתי, התובעת העידה שהיא פעילה למען בעלי חיים מזה כעשור והתנדבה למפלגת “כחול לבן” במסגרת מטה “כחול לבן ירוק” של הח”כית לשעבר מיקי חיימוביץ’ (ס’ 15 לתצהירה). בשנת 2019 היא פעלה בהתנדבות והחל מתחילת שנת 2021 עבדה במפלגה בשכר (עמ’ 17, ש’ 21 – עמ’ 18, ש’ 16). התובעת אישרה שבין היתר היא פרסמה פרסומים ברשתות החברתיות בעד מפלגתה ונגד היריבים הפוליטיים, ובהם ראש הממשלה, אך לא זכרה האם הזכירה בפרסומיה את הנתבע (עמ’ 18, ש’ 29-17). הנתבע אף צירף כנספח 4 לתצהירו מגוון מפרסומיה ברשתות החברתיות (חלקם הניכר בלתי קריא).

 

אף בהינתן שהתובעת פרסמה פרסומים בעניינים פוליטיים, לא קמה לנתבע הגנת תום הלב שבסעיף 15(2) לחוק. הבעת דעות השונות מדעותיו של הנתבע אינה מאפשרת לו לפרסם כל פרסום ולהוציא לשון הרע. העובדה שהתובעת התנגדה בציוציה לראש הממשלה, לא הטילה על בנו חובה לייחס לה מערכת יחסים אינטימית עם ראש המפלגה המתחרה.

 

58. בסעיף 163 לסיכומי הנתבע נטען כי ההגנה המרכזית והרלוונטית מכולן נתונה לו מכוח הוראותיו של סעיף 15(4) לחוק. על טענה זו יש לתמוה. פעילותה של התובעת כמתנדבת במפלגת “כחול לבן” (כאמור עבודתה בשכר החלה רק בשנת 2021, אחרי התקופה הרלוונטית לתביעה) לא הפכה אותה לבעלת “תפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי”.

 

59. התוצאה היא ש- “הגנת תום הלב” מכוח סעיף 15 לחוק נדחית.

פרק ח’ – עילות תביעה נוספות

 

60. לצד עילת התביעה מכוח חוק איסור לשון הרע, התובעת טענה לזכות לפיצוי מכוחם של החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ”ח – 1998, והחוק להגנת הפרטיות, תשמ”א – 1981.

 

לפי התרשמותי, עילות התביעה הנוספות הועלו אגב אורחא, ואף ההתייחסות אליהן בסיכומי התובעת הייתה צדדית ומועטה. נדמה שראוי וניתן היה להסתפק בעילת התביעה העיקרית והרלוונטית ביותר, מכוח חוק איסור לשון הרע.

 

61. מכל מקום, התובעת טענה כי פרסומיו של הנתבע מהווים הטרדה מינית, לפי הוראותיו של סעיף 3(א)(5) לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ”ח – 1998, הקובע כי הטרדה מינית היא גם “התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית”.

 

התובעת דרשה פיצוי על בסיס הוראת סעיף 6 לחוק, הקובע כי הטרדה מינית היא עוולה אזרחית, שבגינה בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק עד לסך של 120,000 ₪.

 

62. בנסיבות העניין, אף אם ניתן היה לומר בהתייחסות מרחיבה שהרמיזה ליחסים שבין התובעת ובין מר גנץ היא משום התייחסות מבזה למיניותה, הרי שאיני סבור כי מדובר במקרה שיש בו כדי להרחיק לכת, לקבוע כי פרסומיו של הנתבע עונים להגדרת “הטרדה מינית” לפי סעיף 3 לחוק ואף לקבוע פיצוי.

 

כאמור, לשון החוק היא שבית המשפט רשאי לקבוע פיצוי בעילת תביעה מכוח חוק זה. בנסיבותיו של הליך זה, איני סבור שראוי להוסיף פיצוי מכוח עילת התביעה הנוספת.

 

63. הדברים נכונים בוודאי גם לעילת התביעה מכוח חוק הגנת הפרטיות, תשמ”א – 1981, הקובע בסעיף 2(4), כי פגיעה בפרטיות היא גם “פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו”. יצוין שסעיף 4 לחוק קובע שפגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית ושסעיף 29א(ב) לחוק מאפשר לבית המשפט לחייב בפיצוי ללא הוכחת נזק של עד 50,000 ₪.

 

בנסיבות העניין הנתבע הפנה בציוציו לתמונות שהועלו על ידי התובעת לעמוד הפייסבוק שלה. אף אם בית המשפט היה מרחיב את הגדרת הפגיעה בפרטיות למקרה זה, לא היה מקום לקבוע פיצוי נוסף.

 

פרק ט’ – סך הפיצוי

 

ט’1 – מסגרת הפיצוי בחוק ושיקולי בית המשפט

 

64. סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע, קובע כי פרסום לשון הרע הוא בבחינת עוולה אזרחית. סעיף 7א’ לחוק, שכותרתו “פיצוי ללא הוכחת נזק”, קובע בין היתר כך:

 

“(ב)      במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק.

 

(ג)        במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, שבו הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע, פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור בסעיף קטן (ב), ללא הוכחת נזק”.

 

יצוין כי הסך המקסימלי של הפיצוי לפי סעיף 7א'(ב) לחוק צובר הפרשי הצמדה ועומד נכון להיום על כ- 77,000 ₪.

 

65. הפיצוי בגין לשון הרע נועד להשיג מטרות שונות: הטבת נזקיו של התובע, הענשת מפרסם לשון הרע וחינוך הציבור והרתעתו מפגיעה בשמו הטוב של אדם (שנהר, בעמ’ 370).

 

66. בהתאם לפסיקה, פיצוי ללא הוכחת נזק נקבע על ידי בית המשפט בדרך של אומדנה, על בסיס מספר שיקולים ופרמטרים. כך לדוגמה בפסיקת בית המשפט העליון בע”א 1726/21 מוחמד בכרי נ’ ניסים מגנאג’י (פורסם במאגרים – 23/11/22) בפסקה 75 לפסק דינו של כב’ השופט שטיין:

 

“בהקשר זה, אפנה לאמור בפסקה 240 לפסק הדין קמא בעניינם של פיצויים שנפסקים בגדרו של סעיף 7א לחוק לשון הרע: ‘הפיצוי […] [נקבע – א.ש.] על דרך של אומדנה ותוך מתן הדעת לסוגיות רבות כגון, דרך הפרסום, משך זמן הפרסום, היקפו, תוכנו, השלכותיו, זהות הנמענים, התנהלות שני הצדדים קודם ולאחר הפרסום, תפיסתו האישית של הנפגע את הפרסום, תפיסתו של הציבור את הנפגע כפועל יוצא של אותו פרסום, תגובתם לדרישות אלו ואחרות של הצד שכנגד, וכיוצא באלו'”.

 

 

 

 

ט’2 – התנהלות הצדדים לאחר הפרסומים (אי הקטנת הנזק)

 

67. התובעת העידה שבתאריך 24/2/20 בשעה 02:13 לפנות בוקר, פנתה אליה אישה לא מוכרת באמצעות תוכנת “מסנג’ר” והפנתה אותה לשני הציוצים של הנתבע (ס’ 30 ונספח 2 לתצהירה). התובעת פנתה באופן פומבי אל הנתבע לחזור בו מפרסומיו, אך הוא לא נענה ומחק רק את הפרסום השני (ס’ 147 ו- 158 לתצהירה). יש לציין כי הנתבע עצמו טען בכתב ההגנה, שהציוץ השני לא נמחק על ידו אלא על ידי “חדשות אמת”.

 

68. בתאריך 28/2/20 כתב אביה של התובעת, עו”ד יעקב כשדי, פנייה פומבית אל ראש הממשלה מר בנימין נתניהו באחת הרשתות החברתיות. בין היתר, בדבריו ייחס מר כשדי לנתבע את אונס כבודה של בתו, בכך שהפך אותה למאהבת מסתורית של מר גנץ, ואף כינה אותו “פרי באושים”. במקביל גם התובעת פרסמה פוסט ארוך משל עצמה. עוד באותו היום, בתאריך 28/2/20, הנתבע הגיב במכתב התראה של עו”ד מטעמו נגד מר כשדי, שבו הוא איים בהגשת תביעה כספית לסך של 1,000,000 ₪, והעלה את המכתב בעמוד הפייסבוק שלו (ס’ 139-135, ס’ 157-153 ונספחים 12-9 לתצהיר התובעת).

 

69. התובעת מסרה כי בהמשך הנתבע פנה אליה באמצעות מכרה משותפת והעביר דרכה מסר שעל אביה להסיר הפרסום. התובעת השיבה לאותה מכרה שראוי כי הנתבע יבוא עמה בדברים במישרין, אך נענתה שוב במסר של איום בדבר הגשת תביעה כספית (ס’ 152-149 לתצהירה).

 

70. הנתבע הלין על כך שעד היום, ובמהלך ניהול המשפט, התובעת ואביה שופכים עליו רפש ברשתות החברתיות, קוראים לו בשמות גנאי ומשמיצים אותו (ס’ 57-54 ונספח 7 לתצהירו).

 

לשאלה מדוע הוא לא התנצל לפני התובעת, הנתבע השיב שנוכח הפרסומים המכפישים של התובעת ושל אביה, עליהם להתנצל לפניו ולא להיפך. לדבריו הוא גינה את התגובות נגד התובעת, בעוד שהיא עצמה לא גינתה תגובות של עוקבים לפרסומיה, שקראו לדבריו לרצוח אותו ולאנוס את אמו (עמ’ 41, ש’ 35 – עמ’ 42, ש’ 14; עמ’ 37, ש’ 18-10).

 

ט’3 – עדות התובעת בדבר ההתנכלות כלפיה

 

71. התובעת העידה שהיא נוכחה לדעת כי פרסומיו של הנתבע קנו אחיזה בדעתם של רבים אחרים. לדבריה, בשבועות הראשונים לאחר הפרסום היא הסתגרה בביתה, ואולם בהמשך ועד היום יש הרודפים אותה בהכפשות ובקללות (ס’ 146-141 לתצהירה).
72. התובעת תיארה אירוע ביום הבחירות, שבמהלכו ניגשו אליה שני גברים בחניון בית הספר שבו היא הצביעה והעירו לה הערות פוגעניות. אחד מהם ניגש לרכבה, מנע מנה את סגירת הדלת והציע לה הצעה מינית מבישה בתמורה לכך שהוא יצביע עבור מר גנץ (ס’ 114(א) לתצהירה).

 

73. במקרה נוסף, בתאריך 5/3/20 פרסם אחד מעוקביו של הנתבע, אדם בשם אבי סבאן, את הדברים הבאים, המעידים על כך שהשקיף על ביתה:

 

“איתך גם בצימר מחכה ערומה זה מפחיד להיפגש איתך. יותר מזה את הכיסא בחצר הגיע הזמן להחליף. ותעשי טובה תרכיבי וילון או משהו ב- 3 הדלתות הזזה ביציאה לחצר. כי בינינו לא נעים שכולם יראו מה את עושה בסלון. וגם לא יפה” (ס’ 144(ב) ונספח 14 לתצהיר התובעת).

 

ט’4 – טענת הנתבע כי התובעת היא רודפת פרסום

 

74. הנתבע טען שהתובעת אינה אדם אנונימי, אלא פעילה פוליטית דומיננטית במפלגת “כחול לבן”, המוכרת בפעילותה ברשתות החברתיות. הוא הפנה לכך שברשת הטוויטר עוקבים אחרי התובעת 4,362 אנשים. עוד הוא הפנה לפרסומים של התובעת ברשתות החברתיות ובכתבה שפורסמה באתר האינטרנט של המקומון “צומת השרון” בדבר פעילותם של התובעת ושל אביה למען בעלי חיים (ס’ 41-37 ונספחים 5-3 לתצהיר הנתבע).

 

לפי טענות הנתבע, התביעה הוגשה לא בגלל נזק שנגרם לתובעת אלא ממניע פוליטי, מרצון להתפרסם ומרצון לפגוע בו ובבני משפחתו. הנתבע הפנה לראיונות שהתובעת קיימה בתקשורת , בהזמנות לעוקביה לצפות בהם ובפוסטים שהיא העלתה לאחריהם (ס’ 6-5, ס’ 48-42 ונספח 6 לתצהירו; עמ’ 36, ש’ 20-15; עמ’ 36, ש’ 27-21).

 

הנתבע גם הפנה להתכתבות של התובעת עם מי מעוקביה באמצעות אפליקציית “מסנג’ר” שם היא הודיעה שהכל כבר צולם ותויק כהכנה לתביעה נגדו (ס’ 51-49 לתצהירו).

 

75. התובעת שללה בתוקף את הדברים. לפי דבריה היא אינה אישיות מוכרת, אלא בקרב חבריה האישיים וחבריה למאבק עבור זכויות בעלי החיים, שבעבר היא התראיינה בקשר אליו. לטענת התובעת היא אינה מעוניינת בפרסום, ובוודאי שלא בהקשר לפרסומיו של הנתבע (ס’ 6-5 ו- 165-159 לתצהירה).

 

לגרסת התובעת, היא קיימה ראיונות בודדים בקשר לפרסומי הנתבע וסירבה לאחרים. התובעת צירפה צילומי התכתבויות בינה ובין גורמי תקשורת שונים, שבהן היא סירבה לפניות להתראיין וביקשה לחזור לאנונימיות (ס’ 166 ונספח 15 לתצהירה).

 

76. התובעת התייחסה בנפרד ל- “ריאיון בהפתעה” שנערך לה בתכנית הרדיו של דרור רפאל וארז קליימן (תמליל הריאיון צורף כנספח 16 לתצהירה). יש לציין כי המראיינים ראיינו את התובעת בקשר לפרסומי הנתבע. במענה לשאלותיהם, התובעת אמרה בין היתר שהיא אינה נפגעת מהנתבע ומהרומן שהוא מייחס לה עם מר בני גנץ.

 

התובעת הבהירה שהיא נקלעה לראיון בהפתעה מוחלטת, לאחר לילה ללא שינה, ודיברה מתוך הלם ובלבול (ס’ 171-166 לתצהירה). בעדותה לפניי היא הסבירה שבהתכתבויות ובראיון שלאחר הפרסומים היא ניסתה לשדר ולהציג מצג של תדמית חזקה (עמ’ 29, ש’ 36-26).

 

ט’5 – סיכום ומסקנות בעניין הפיצוי

 

77. במסגרת שיקול הדעת בעניין קביעת סך הפיצוי יש לשקול את השיקולים הבאים:

 

א.         הפרסומים פגעו פגיעה משמעותית בשמה הטוב של התובעת והפכו אותה מושא ללעג ולבוז. הדברים באו לידי ביטוי מוגבר בתקופת הבחירות ונוכח היריבות הפוליטית.

 

ב.         הנתבע אמנם אינו נושא תפקיד ציבורי, אך הוא בנו של ראש ממשלת ישראל. כפועל יוצא, יש המייחסים לדבריו מהימנות וידיעה של מידע “מאחורי הקלעים”. קבוצת העוקבים של הנתבע מונה לפי דבריו כ- 140,000 איש, ומכאן שיש לפרסומיו תהודה רחבה.

 

ג.          הנתבע נמנע ממחיקת שני הציוצים שלו (השני נמחק ככל הנראה על ידי “חדשות אמת”) ואף לא ראה לנכון להתנצל באופן פומבי לפני התובעת.

 

ד.         התובעת ואביה התעמתו עם הנתבע לאחר שני הפרסומים באופן פומבי, שכלל מילים קשות. אין לפניי תביעה שכנגד או תביעה של הנתבע נגד האב, ואולם היה בפרסומים כדי להלהיט את האווירה ולשלול אפשרות ריאלית של התנצלות.

 

ה.         הציוץ השני של הנתבע היה שיתוף של ציוץ “חדשות אמת” ולא מקורי של הנתבע. לפי הפסיקה, שיתוף של לשון הרע כמוהו כפרסום (רע”א 1239/19 יואל שאול נ’ חברת ניידלי תקשורת בע”מ (פורסם במאגרים – 8/1/20)),  ואולם אפשר שהדבר מצדיק הקלה מסוימת, בדומה להקלה שבסעיף 19(1) לחוק איסור לשון הרע.

 

ו.          התובעת אמנם התבטאה ברשתות החברותיות בעניינים פוליטיים, התנדבה במפלגת “כחול לבן” והתראיינה לתקשורת לאחר שני הפרסומים, ואולם איני מקבל את טענת הנתבע שהפרסומים הועילו לה והתקבלו אצלה בברכה. ההקשר של הפרסומים רחוק מלהיות מחמיא וטענותיו של הנתבע בהקשר זה רק ממחישות את חוסר הבנתו בדבר מצבה של התובעת.

 

ז.          לשון הרע של הנתבע פורסמה בכוונה לפגוע. המטרה העיקרית הייתה אמנם מר בני גנץ, ואולם הנתבע בהחלט יכול היה להביא בחשבון את הפגיעה הקשה בתובעת, “בת הזוג” שיוחסה למר גנץ.

 

לאחר ששקלתי את מגוון השיקולים הבאים בחשבון, אני קובע כי על הנתבע לפצות את התובעת בפיצוי בסך כולל של 130,000 ₪, דהיינו סך של 65,000 ₪ בגינו של כל פרסום.

 

פרק ט’ – טענות נוספות

 

78. הנתבע טען לחוסר תום לב של התובעת, בכך שהיא תבעה אותו באופן אישי, אך נמנעה מהגשת תביעות נגד אותם מגיבים שהכפישו אותה ונגד “חדשות אמת”, שהיה המקור לפרסום השני (ס’ 8 ו- 35 לתצהירו; עמ’ 40, ש’ 29-26). הנתבע גם הפנה לכך שהייצוג המשפטי של התובעת מומן באמצעות גיוס המונים, אשר הבטיח לתובעת מימון בסך של 350,000 ₪ (ס’ 59-58 ונספח 8 לתצהירו).

 

79. התובעת העידה שאין לה ידיעה מי עומד מאחורי “חדשות אמת” ושהיא לא ערכה בדיקות בנושא (עמ’ 19, ש’ 36-31). לדברי התובעת, קמפיין גיוס ההמונים נפתח על ידי אביה ונועד לממן את התביעה נגד הנתבע ובהמשך גם נגד מי מאלו שהגיבו לפרסומיו. התובעת אף העידה שהיא נקטה בהליכים קודמים שכבר הסתיימו (עמ’ 30, ש’ 18-1).

 

80. לא מצאתי שיש בטענות הנ”ל כדי לפגוע בתביעת התובעת או לשנות את תוצאת פסק הדין. הנתבע שיתף ציוץ של אלמוני בעל הכינוי “חדשות אמת” ובכך הביא אותו לפתחם של עשרות אלפי עוקביו. לתובעת יש את הזכות בעתיד לאתר את הגורם המסתתר מאחורי השם “חדשות אמת” ולפעול נגדו כהבנתה.
81. במסגרת כתבי הטענות, הסיכומים והעדויות עלו מספר עניינים נוספים, אשר לא פורטו בפסק הדין, שכן נמצאו שוליים וחסרי רלוונטיות לתוצאתו.

 

סיכום

 

82. הפרסומים שנסקרו וצוטטו בתיק זה, והתגובות שנלוו להם, הם דוגמה מובהקת לשיח האלים, הבוטה ולעתים גם המביש המתנהל ברשתות החברתיות. חלק ניכר מהאמירות מזעזע ממש ומשולח כל רסן.

 

83. על רקע זה, ראוי לכל אדם, ומקל וחומר לבנו של ראש ממשלת ישראל, שמספר עוקביו כ- 140,000 איש, להפגין ריסון עצמי וזהירות בהתבטאויות ובפרסומים.

 

84. הנתבע עצמו העיד כך: “משעמם לך, יש לך זמן פנוי, אתה מסתכל לראות מה קורה, ופתאום אתה רואה משהו נחמד, לוחץ על כפתור ועושה רטוויט” (עמ’ 34, ש’ 11-10). מבלי להתייחס לשאלה מה ראוי להיקרא “נחמד”, יש להבהיר לנתבע וליתר המשתמשים ברשתות החברתיות, כי גם בשימוש היומיומי הנעשה בכל מקום באמצעות הטלפונים הניידים ובאמצעים אחרים, יש להישמר מפגיעה בשמם הטוב של אחרים.

 

85. שני “הציוצים” שצייץ הנתבע ברשת הטוויטר בעניין התובעת תוך זמן קצר, על רקע פרסומיו האחרים מאותה תקופה, קשרו אותה וייחסו לה מערכת יחסים אינטימית ומינית עם מר בני גנץ, אישיות פוליטית בכירה ומי שהיה הרמטכ”ל ובהמשך גם שר הביטחון וראש הממשלה החלופי. למותר לציין כי אין מחלוקת בין הצדדים, שמערכת יחסים שכזו לא הייתה ולא נבראה.

 

86. שני הפרסומים שנגעו לתובעת פורסמו בתקופה שבה הנתבע הרבה לפרסם פרסומים ברשתות החברתיות, שבהם הוא ייחס למר גנץ מערכות יחסים מזדמנות עם מאהבות. כפי שצוין בפסק הדין, מר גנץ לא היה בעל דין בהליך זה ואמיתות הפרסומים בעניינו לא נועדה להתברר לפניי.

 

עם זאת, וכאמור לעיל, בשאלות הספורות שהופנו אל הנתבע בעניינים אלה, די היה בתשובותיו המתחמקות והמגומגמות כדי להעיד על כך שאז וגם היום, יותר מ- 3 שנים אחרי, אין בידיו שום ראיה ממשית לנכונותם. לדבריו של הנתבע עצמו “אין לי דרך לאמת את זה או לאשר את זה”.

 

87. שני הפרסומים שפרסם הנתבע ביחס לתובעת מהווים “לשון הרע” לפי הגדרות חוק איסור לשון הרע, תשכ”ה – 1965. לנתבע לא עומדת הגנת תום הלב מכוח סעיף 15 לחוק או כל הגנה אחרת.

 

88. לאחר שבית המשפט בחן את נסיבות העניין ואת הפרמטרים השונים לקביעת הפיצוי, נקבע כי על הנתבע לפצות את התובעת בפיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 7א’ לחוק, בסך של 130,000 ₪. מכאן שתביעת התובעת נגד הנתבע מתקבלת בחלקה.

 

89. הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים:

 

א.         פיצוי בסך של 130,000 ₪.

ב.         תשלום חלקי ויחסי של אגרת התביעה בסך של 3,000 ₪.

ג.          שכ”ט עו”ד בסך של 26,000 ₪ בתוספת מע”מ.

 

90. סכומי פסק הדין ישולמו תוך 30 יום מהיום.

 

 

ניתן היום, י”ג אלול תשפ”ג, 30 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.

 

 

PDF

פסד רונן פלג דנה כשדי נגד יאיר נתניהו 140000 שח שקל על כל עוקב 52748-08-20