שירי היימן זונה מאושוויץ: אבא בניכור הורי לא ראה 2 ילדיו 7 שנים בגללה והיא הפחיתה מזונות 700 ש”ח מ 3,800 שח ל 2700 שח ורק ל 3 שנים

שירי היימן פרצוף תחת מדמנה צואה אינקוויזיציה פמיניסטית

שירי היימן שופטת מפחה בקריות היא זונה פמינאצית הידועה בהחלטותיה המרושעת נגד גברים.  מדובר בפושעת נגד האנושות שהלוואי וניתן היה להביא אותה לדין בהאג.  הרוח המנחה אותה היא זו של מנגלה והיא מדמה עצמה לסוהרת באושוויץ העומדת על הרמפות ועושה סלקציות.  נשים לצד של הכסף והגברים למשרפות.

וזו שופטת בישראל!!!! נו… השואה לא נגמרה בגרמניה.  השואה עשתה עליה לישראל…

וזו פרצוף התחת של שירי היימן- המנגלה של הקריות

שירי היימן פרצוף תחת מדמנה צואה אינקוויזיציה פמיניסטית
שירי היימן פרצוף תחת מדמנה צואה אינקוויזיציה פמיניסטית

 

החל משנת 2015 ועד יולי 2022, במשך 7 שבע מתעללת השופטת שירי הימן באבא דרוזי גרוש שיש לו 2 ילדים.  הוא פונה אליה פעם אחר פעם ומודיע שהאישה מנתקת אותו מהילדים שלו והוא לא רואה אותם, אבל מזונות הזונה הדרוזית כן רוצה.  כל חודש כמו שעון דרוזי.

ושירי הימן שמה זין על הדרוזי 7 שנים.  שלחה אותו כל מיני טיפולי סרק עם כל מיני מומחי סרק רק כדי לבזבז כסף ולטחון מים.  השופטת יכלה לעשות המון דברים:  קנס 1,000 ש”ח על כל ביטול של מפגש אשר מתקזז במזונות בהוצל”פ מיד ולאלתר בסוף כל חודש.  זה יכול לעשות את הפעולה.

אם הדרוזית מצפצפת מספיק שאומרים לה שהמשמורת תעבור לאבא, ובד”כ נשים כאלה מתקפלות מהר מאוד.

יש עוד התראה שמאוד אפקטיבית והיא ביטול המזונות במלואם. אם היא היתה שירי היימן נוקטת בצעדים האלה ב 2017 לא היינו מגיעים למצב בו ב 2022 האבא פשוט נשבר ומודיע לילדים שלו שהוא נפרד מהם, ואיננו יכול להמשיך להילחם עליהם.

שירי הימן שופטת שגרמה ניכור הורי מאשימה את האבא בהתנהלות “תורמת”

שימו לב שבמקום לבטל את כל המזונות כי 7 שנים של מלחמה על הילדים זה די הותר, השופטת רק מפחיתה את המזונות, משש בקצת וממש לתקופה מאוד קצרה, ועוד מאשימה את הבא שההתנהלות שלו היא ההצדקה לכך שלא ביטלה את המזונות לגמרי….

חוצפה ממדרגה ראשונה.  כמה כסף הזונה שירי הימן רוצה שהאבא ימשיך להוציא?  כמה דם היא רוצה שהאבא יקיז?  כמה עוד שנים היא רוצה שהאבא יראה את הילדים דרך מתווכים בוידאו????  כמה כבר אפשר לסבול?  וזה נקרא התנהלות לא ראויה?

השופטת שירי היימן היא האשמה פה.  היא זו שגרמה לניכור הורי והיא פשוט זבל מהסרטים.  פושעת.

חוצפה להפחית מזונות ולא לבטל אותם כליל 

שימו לב במאי 2015 שירי היימן נתנה החלטה בבקשה למזונות “זמניים” של 3,200 שקל עבור 2 קטינים.  באפריל 2016 חויב האב במזונות בסך 3,600 שקל ובדמי טיפול בסך 500 שקל (4,100 ש”ח) – וזאת בזמן שהילדים לא ראו את האבא והאבא התלונן בפני השופטת.

במקום להפחית אז מזונות היא עוד העלתה לו עוד 900 ש”ח.  האב הלך לערעור ושם הפחיתו לו את דמי הטיפול ל 200 שקל בחודש. כלומר במשך 7 שנים הוא שילם 3,800 ש”ח בחודש לילדים סרבני קשר!!!

ב 2022 החליטה השופטת שרק מאפריל 2017 עד נובמבר 2020 המזונות יופחתו ל-2,700 שקל (הפחתה של 38,700 שקל לתקופה כולה).  מנובמבר 2020 עד יולי 2022 הוא שוב משלם 3,800 ש”ח לחודש, החל מיולי 2022 הסכום יופחת בסך של 900 שקל לחודש במשך 43 חודשים. בתום התקופה ישובו המזונות לסכום המקורי למעט החיוב בדמי טיפול.

השופטת גם לא קבעה שזה כולל ריבית והצמדות….

מישהו מבין את היגיון של החרטא הזו?  זה אותו היגיון של סוהרות הגסטפו באושוויץ שבחרו מי לימין ומי לשמאל.  כלבה ארורה.

על מה מקבלת הזונה הדרוזית דמי טיפול????

רוב הציבור בכלל לא שם לב לביטוי הזה “דמי טיפול” ורוב הציבור לא מבין מה זה.  נסביר.  האישה טוענת שהיא משמורנית ורוצה על זה מזונות.  לכאורה פירושו של דבר שהיא רוצה לטפל בילדים כל הזמן.  אבל אז היא טוענת בדיוק הפוך שהיא רוצה להיות פנויה לעשות מה שבא לה (עבודה, בילויים, דייטים, זיונים) ובשביל זה היא צריכה בייביסיטר.

לזה קוראים דמי טיפול.  ומי ישלם לבייביסיטר?  האבא.

זה אותו האבא שפנוי לקחת את הילדים בעצמו, והוא נלחם על כך ומן הסתם הוציא מאות אלפי שקלים שכר טרחה, והוא יכול לעשות בייביסיטר על הילדים בעצמו.  אבל השופטת ברשעותה אומרת:  גם לא תראה את הילדים וגם אני אזיין אותך עם דמי טיפול.

אולי בעצם אושוויץ היה יותר טוב מאשר באולם של שירי היימן. כלבה ארורה.

גם הוצאות האבא לא קיבל…. כרגיל בסדום.  זונה מאושוויץ זו אפילו מחמאה לשופטת שירי הימן.

להלן כתבה מאתר פסק דין פורסם 4/7/2022

קורע לב: אב מנוכר לשני ילדים נפרד מהם סופית בזום – המזונות הופחתו

במשך שנים ניסה האב לחדש את הקשר עם ילדיו ללא הצלחה משמעותית. דווקא כשנראה היה שיש סיכוי לשיפור הוא נפרד מהם בשיחת וידאו. בית המשפט קיבל את בקשתו להפחית את המזונות אך קבע כי בשל התנהלותו אין לבטלם כליל

השופטת שירי היימן הכריעה לאחרונה בתביעה לביטול מזונות שהגיש אב לשני ילדים, כיום בני 10 ו-13. הנתק בין האב לילדיו החל לפני כשבע שנים ולמרות ניסיונות רבים של גורמי הרווחה ובית המשפט להביא לחידוש הקשר, לא הייתה פריצת דרך משמעותית. במאי 2021 האב החליט בניגוד להמלצת הגורמים המקצועיים להיפרד מילדיו סופית. השופטת קבעה כי לשני ההורים תרומה למצב העגום ובנסיבות אלה אין לבטל את המזונות אלא להפחיתם.

בני הזוג נישאו בהתאם לדין הדרוזי במאי 2005. נולדו להם שני בנים, ב-2009 ו-2012. הנישואים עלו על שרטון והשניים התגרשו בינואר 2015.

הניכור החל כבר בסמוך לגירושין והאב הגיש בקשה לקביעת זמני שהות בה ציין כי לא פגש בילדיו מזה כחודש.

במאי 2015 ניתנה החלטה בבקשה לפסיקת מזונות זמניים, במסגרתה חויב האב ב-3,200 שקל עבור שני הקטינים.

התנגדות הילדים לפגוש את אביהם המשיכה. באפריל 2016 חויב האב במזונות בסך 3,600 שקל ובדמי טיפול בסך 500 שקל. בערעור הסכימו הצדדים על הפחתת דמי הטיפול לסך של 200 שקל בחודש.

בשנים שלאחר מכן נעשו ניסיונות לחדש את הקשר בין הילדים לבין אביהם ללא הועיל. הילדים הביעו התנגדות חריפה.

ב-2019 הגיש האב תביעה לביטול המזונות. גם בשלב זה נעשו מאמצים לחדש את הקשר והצדדים נשלחו להדרכה הורית.

בתקופה זו התקיימו מפגשים בין האב לילדים וגורמי הרווחה דיווחו על התקדמות חיובית בקשר.

אך במאי 2021 הודיע האב באופן מפתיע כי הוא מעוניין להפסיק את המפגשים מאחר שלדבריו הם מכבידים על הקטינים והוא לא מעוניין להזיק להם. האב ביצע שיחת וידאו עם ילדיו בה הודיע להם כי הוא מנתק את הקשר.

במסגרת התביעה טען האב כי מכיוון שהמאמצים לשקם את הקשר לא צלחו, יש לבטל את החיוב במזונות.

האם טענה כי בכל פעם שהייתה התקדמות בקשר האב טרפד את המפגשים, וכעת הוא מנסה להתעשר ממחדליו.

הפתיע את הצוות

סגנית נשיאת בית המשפט למשפחה בקריות, השופטת שירי היימן, ציינה כי אף על פי שהוסבר לאב שהתחילה התקדמות שחשוב להמשיך ואין זה הזמן להפסיק, האב עמד על שלו וביקש להיפרד מהילדים. זאת, אף שלא נערכה שיחת הכנה לילדים ולמרות בקשת המטפלים לערוך את הפרידה במפגש פרונטאלי שהיה אמור להתקיים שבוע שלאחר מכן.

היא כתבה שהתיאור שמתארים המטפלים באשר לתגובת הקטינים קורע לב: “שניהם נצפו קשובים ומופתעים, האב הביע את אהבתו להם, נפרד ועזב את הזום. בעקבות עזיבת האב, דממה שררה במסך. רגע אחרי הילדים עזבו את המקום ונכנסו לחדריהם.

השופטת הוסיפה כי כיום נראה שאין סיכוי לשיקום הקשר וכי לאב תרומה לכך שנסתם הגולל על ההליך הטיפולי, כך שאין לבטל את המזונות כליל.

עוד היא ציינה כי בשל התנהלות האם, שבעבר סיכלה מפגשים ולא שיתפה פעולה, יש הצדקה להפחתת המזונות. השופטת קבעה שבתקופה בה האם לא שיתפה פעולה (אפריל 2017 עד נובמבר 2020) המזונות יופחתו ל-2,700 שקל (הפחתה של 38,700 שקל לתקופה כולה).

היא קבעה עוד שהחל מיולי 2022 הסכום יופחת בסך של 900 שקל לחודש במשך 43 חודשים. בתום התקופה ישובו המזונות לסכום המקורי למעט החיוב בדמי טיפול.

לא ניתן צו להוצאות.

  • ב”כ התובע: עו”ד סמיר זידאן
  • ב”כ הנתבעת: עו”ד סמיר חיר

https://www.psakdin.co.il/Document/%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%A2-%D7%9C%D7%91-%D7%90%D7%91-%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%A8-%D7%9C%D7%A9%D7%A0%D7%99-%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%A4%D7%A8%D7%93-%D7%9E%D7%94%D7%9D-%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%AA-%D7%91%D7%96%D7%95%D7%9D-%E2%80%93-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%95%D7%A4%D7%97%D7%AA%D7%95#.YsRH2HZBzIV

 

להלן פסק הדין:

תלה”מ
בית משפט לעניני משפחה קריות
39793-04-19
26/06/2022
בפני השופטת סגנית הנשיאה:
שירי היימן
– נגד –
התובע:
פלוני
עו”ד סמיר זידאן
הנתבעת:
פלונית
עו”ד סמיר חיר
פסק דין
  1. מונחות לפניי שתי תביעות: תביעה בעניין ניכור הורי ותביעה לביטול מזונות שהוגשו על ידי האב (להלן: “האב ” או “התובע”).
  2. הצדדים נישאו בהתאם לדין הדרוזי ביום 4.5.05. מנישואים אלה נולדו שני קטינים – ילידי 00.00.09 ו- 00.00.12. נישואי הצדדים עלו על שרטון והם התגרשו ביום 29.1.15.

השתלשלות ההליכים

  1. אקדים ואציין כי אין מנוס מסקירת השתלשלות ההליכים בכלל התיקים שהתנהלו בין הצדדים לצורך הבהרת המצב העגום.
  2. ביום 19.10.14 הגישה הנתבעת שתי תביעות (תביעת מזונות ותביעת משמורת) וביום 2.11.14 תביעה לשמירת זכויות. ביום 4.12.14 הגיש התובע תביעה לקביעת זמני שהות.
  3. ביום 15.1.15 הפנה בית המשפט את הצדדים ליח”ס שתברר את נסיבות בקשת האב לקביעת זמני שהות זמניים לאור טענתו שלא פגש את הקטינים מזה חודש. ביום 20.1.15 הוגש דיווח מיח”ס שלא גובשו הסכמות ויש צורך במעורבות עו”ס לס”ד.
  4. ביום 4.2.15 הוגש תסקיר ראשון במסגרתו הומלץ על קיום מפגשים בין האב והקטינים במחלקת הרווחה ובפיקוח עו”ס ובתום חודש ימים יחלו הקטינים לבקר אצל האב בביתו. בפרק הסיכום וההמלצות ציינה עו”ס:

“לאור הנתק שנוצר בין האבא לילדים במשך 5 חודשים האחרונים יש מקום לערוך תוכנית התערבות שמטרתה חידוש הקשר וחיזוק האימון בין האבא לילדיו והסדרת תוכנית סדרי ראיה.” ניתן תוקף של החלטה להמלצות התסקיר ונקבע שתסקיר משלים יוגש בתוך 3 חודשים.

  1. ביום 21.4.15 הוגש תסקיר שני ממנו עלה כי במהלך המפגשים הבן הבכור הביע התנגדות חוזרת למפגש עם האב ולכל קשר עמו, ולכל אורך המפגש התקשה הבן הבכור להתחבר לאביו. עוד עולה מהתסקיר כי לאחר חודש וחצי הוחלט על קיום מפגש ראשון בביתו של האב, הבן הבכור התנגד למפגש ורק הבן הצעיר ביקר אצל אביו, אך לאחר הביקור הביעו שני הילדים התנגדות לקשר עם האב.
  2. ביום 10.5.15 ניתנה החלטה בבקשה לפסיקת מזונות זמניים במסגרתה חויב האב בסך של 3,200 ₪ עבור מזונות הקטינים ובסך של 1,200 ₪ עבור מזונות האישה.
  3. ביום 12.5.15 הוגש תסקיר במסגרתו הומלץ על המשך קיום זמני השהות בין הקטינים והאב, נקבע שיתקיימו שני מפגשים נוספים במחלקה ולאחר מכן יתקיימו מפגשים ביתיים. ניתן תוקף של החלטה להמלצות.
  4. ביום 9.7.15 הוגש עדכון ממנו עולה כי הקטינים ממשיכים להתנגד למפגשים עם האב ולכן התיק הועבר לטיפול מרכז קשר ב*** שערך מפגשי היכרות עם ההורים והילדים.
  5. ביום 26.10.15 הוגש תסקיר מעו”ס לס”ד בו פורטה השתלשלות ההליכים במפגשים שהתקיימו במרכז הקשר ושהמפגשים ברובם התקיימו באווירה נעימה. עו”ס המליצה על המשך המפגשים במרכז הקשר עד סוף חודש 12/2015, טיפול פסיכולוגי לקטינים בבית הספר והמשך שיחות טיפוליות עם שני ההורים.
  6. ביום 23.11.15 הוגש תסקיר במסגרתו דווח שלאחר הגשת התסקיר הקודם, היו ניסיונות להמשיך לקיים מפגשים בין הקטינים והאב, אך הקטינים הביעו התנגדות נחרצת ועל כן הוחלט יחד עם מרכז הקשר שהמפגשים ייפסקו בשלב זה והקטינים יופנו לקבלת טיפול פסיכולוגי שייתן מענה לרגשותיהם. לתסקיר זה צורף דיווח ממרכז הקשר אודות ניסיון לקיום מפגש פרטני עם הקטין נ’. בסופו של דבר האם נכחה במפגש והקטין הביע כעס על אביו, על היחס שגילה האב לאמו והסבל שגרם לה.
  7. ביום 2.12.15 התקיים דיון במהלכו ניתן תוקף של החלטה להמלצות התסקיר שהוגש ביום 23.11.15 ונקבע שעל ההורים לשתף פעולה, לצורך ההליך הרכושי מונו אקטואר ושמאי, והוסכם שפסק דין בתביעת המזונות יינתן על סמך סיכומים בכתב.
  8. ביום 18.2.16 הוגש תסקיר נוסף שניתן להמלצותיו תוקף של החלטה. התסקיר התייחס לטיפולים הפסיכולוגיים של הקטינים ולכעס שמביע הקטין נ’ כלפי אביו:

“יש לציין שתכני הסיכומים של עבודת שני הפסיכולוגים עם כל ילד לחוד מצביעים על מצב מאוד קשה ועל ריחוק רגשי ופיזי מדמות האב.

אמנם הילדים ובמיוחד הבכור עדיין מסרבים להיות בקשר עם האב ואינם מוכנים רגשית להביא את דמותו  לחדר הטיפול אך אנו רואים צורך בחידוש הקשר על מנת לשמור על התפתחותם התקינה של הילדים, ולהביא את הילדים להבנה שאפילו אם יש גירושין עדיין האב הוא חלק מהמשפחה.”

בתום התסקיר הומלץ על המשך טיפול פסיכולוגי, לאפשר לאב לבקר במסגרת החינוכית, הרחבת זמני השהות למפגשים בבית אחת לשבוע, המשך שיחות טיפוליות לשני ההורים וחיוב ההורים לבחור איש קשר שיהיה אחראי על העברת הקטינים.

  1. ביום 7.4.16 ניתן פסק דין בתביעת המזונות כאשר במסגרת פסק הדין דחה בית המשפט את טענת האב שיש להפחית את המזונות נוכח סרבנות הקשר:

“36. את טענתו של הנתבע לפיה התובעת מסיתה את הקטינים נגדו אין בידי לקבל, ועל זאת כבר עמדתי בהחלטה קודמת לפיה מתסקירי שירותי הרווחה לא עלתה כל אינדיקציה כי האם מונעת מהקטינים או גורמת לקטינים לסרב לקשר, אלא להיפך האם הביאה את הקטינים למרכז הקשר ב*** שנמצא במרחק נסיעה, משתפת פעולה עם הגורמים המטפלים וכן פועלת לקיום המפגשים.

  1. בענייננו, מדובר בשני קטינים בני 6.5 ו- 4 שנים שאכן מסרבים למפגשים עם אביהם ובמיוחד מסרבים למפגשים בבית האב. אולם בשלב זה, לנוכח גילם הרך של הקטינים אין מקום להפחית במזונותיהם אלא יש לדאוג כי הקטינים יקבלו את הטיפול המתאים במטרה לחדש את הקשר בינם לבין אביהם, קשר שחשוב להתפתחותם התקינה. דברים אלה נאמרים ביתר שאת, נוכח העובדה כי התובעת אינה עובדת ואין לה כל מקור הכנסה שיאפשר לה לקיים את הקטינים בכבוד.”

האב חויב במזונות בסך של 3,600 ₪ וסך של 500 ₪ בגין דמי טיפול. במסגרת דיון בערעור שהגיש האב הסכימו הצדדים על הפחתת דמי הטיפול לסך של 200 ₪ לחודש.

  1. ביום 23.4.17 הוגש תסקיר מעו”ס לס”ד בו פורטה התרשמות עו”ס שמלווה את האב מאז יולי 2016 וציינה כדלקמן:

“מתחילת הקשר שלי איתו ועד היום מר פלוני מסתמן כאב דואג ואכפתי כלפי ילדיו, סבלני ועם יכולת הבנה והכלה למלכוד הנאמנות בו הם נמצאים. על אף היותו הורה מנוכר הוא רחוק מלהיות רפלקטיבי בכך שהוא לא מחזיר לילדיו יחס דומה, אלא להפך, הוא ממשיך להיאבק בכל כוחו עליהם ולהילחם למען קשר איתם. התרשמתי מאדם שלא מרפה ולא מרים ידיים ונחוש לחדש את הקשר עם ילדיו מתוך אמונה שהדבר הוא לטובתם ולמען בריאותם הנפשית.”

עוד באותו תסקיר הייתה התייחסות להתרשמות מהאם:

“במהלך השיחות נוכחתי לראות שהיא מאוד נסערת, טעונה, פצועה ומתקשה להשלים עם הגירושין. היא מאשימה את בעלה לשעבר, מר פלוני, בכך שהתגרש ממנה בניגוד לרצונה. כבר מהביקור הראשון העלתה האשמות קשות כלפי בעלה והוריו. היא טענה שפגע בה ובילדים ושהוא השתמש באלימות כלפיהם. כמו כן, טענה שבגד בה והרעיבה. מצד שני התרשמתי עד כמה היא עסוקה במחשבה עליו, ברגשות כלפיו ולא מצליחה להתנתק ממנו. ..”

מהתסקיר עולה שהאם מטפלת היטב בקטינים ואוהבת אותם.

בתום התסקיר הומלץ לבנות ולשקם את הקשר עם האב והקטינים במרכז קשר ב**** או **** כשהתוכנית תתקיים עד סוף חודש אוגוסט, עוד הומלץ ששני ההורים ימשיכו להיות במעקב שירותי הרווחה, הבן נ’ ימשיך להיות במעקב של יועצת בית הספר, בתחילת שנת הלימודים הבאה תתקיים הערכת מצב לגבי הקטינים ובמידת הצורך יקבלו טיפול פסיכולוגי. עו”ס ציינה ששני ההורים הביעו הסכמתם להמלצות וגילו נכונות לשתף פעולה.

ניתן תוקף של החלטה להמלצות התסקיר ונקבע שתסקיר נוסף יוגש בתוך 6 חודשים.

  1. ביום 4.5.17 התקיים דיון במסגרתו נדונה התביעה הרכושית ונקבע קדם משפט נוסף. בדיון שהתקיים ביום 12.7.17 גובשו הסכמות בתביעה הרכושית שניתן להן תוקף של פסק דין. בהמשך הדיון נדונה סוגיית זמני השהות בין האב והקטינים ובתום הדיון ניתנה החלטה המורה לאם ליצור קשר עם מרכז הקשר או עו”ס ולחתום על המסמכים הנדרשים.
  2. ביום 31.8.17 הוגש תסקיר במסגרתו תוארה תקופת ההתערבות במרכז הקשר שנמשכה שלושה חודשים. צוין שנקבעו מפגשים שההורים והילדים הגיעו למרכז הקשר אך המפגשים לא התקיימו לאור סירוב הילדים להיכנס. בתסקיר פורט שלאחר שנאמר לאם שאין ביכולתה לא להתערב מול סירוב הילדים, השיבה שהם עדיין פגועים מהאב. מנגד האב הביע תסכול ואכזבה שהמפגשים לא מתקיימים ולדבריו גם במהלך הנישואים חשבה האם שהוא פוגע בקטינים למרות דמותו החיובית. בתסקיר הומלץ על הארכת תקופת ההתערבות במרכז הקשר לשלושה חודשים נוספים.

לתסקיר צורף דיווח ממרכז הקשר בו פורטו בהרחבה המפגשים שהיו אמורים להתקיים והאירועים שקרו ובסיכום צוין כדלקמן:

“לסיכום, עד כה היו חמישה ניסיונות של מפגשים במרכז קשר, נראה כי המקרה הוא “תסמונת הניכור ההורי”. פלוני האב מגיע לפני הזמן, מכוון לפגישה, מתרגש, מביא מתנות ואוכל. פלונית מגיעה עם ילדיה פיזית אך רגשית נראה שהיא אינה משחררת אותם. זה התחיל בסירוב שלה לחתום על ההסכם של מרכז קשר, אחר כך לכך שהיא לא עונה לי לטלפון ולוקח הרבה זמן לתפוס אותה. הדבר השני זה שהיא מגיעה למרכז קשר אך אינה מכניסה אותם בתואנה שאני לא הסכמתי והודעתי לה שאני לא מסכימה שהיא תהיה בזמן המפגשים במרכז קשר, כפי שהיא ביקשה בעבר. אמרתי לה המפגשים הם עם האבא ואני יודעת שזה לא הולך להיות פשוט עקב הזמן הרב שעבר בו הם פגשו את אביהם, בערך כשלוש שנים. היא לא אהבה את זה והיא אינה משתפת פעולה להכניס את ילדיה למפגש עם אביהם.

הילדים נמצאים לדעתי בקונפליקט נאמנויות, מרצים את אימם, ונראה כי מפגש עם אביהם בצורה הזו אינה אפשרית “

  1. ביום 8.10.17 הוגש תסקיר לאחר קיום ועדה במרכז הקשר והומלץ על המשך קיום המפגשים במרכז קשר, הפניית האם לשיחות פרטניות למרכז לטיפול באלימות, הפניית שני ההורים לטיפול פסיכולוגי קליני כולל הדרכת הורים והמשך מפגשי הדרכת ההורים.
  2. ביום 10.10.17 ניתן תוקף של החלטה להמלצות התסקיר, נקבע שעל ההורים לשתף פעולה באופן מלא ומונה אפוטרופוס לדין לקטינים.
  3. ביום 14.11.17 הוגש עדכון מעו”ס לס”ד במסגרתו הומלץ על טיפולים רגשיים לקטינים.
  4. ביום 15.11.17 הוגשה עמדת אפוט’ לדין שהתייחסה למצוקה בה נמצאים הקטינים ולהתנהגות האם. האפוט’ לדין ציינה שאי הכנסת הקטינים למרכז הקשר, כמוה כאי הבאתם בכלל. לדבריה הקטין נ’ מדבר בלשון רבים, בשמו ובשם אמו, והוא מעורב בהליך המשפטי והאם מציגה את האב בצורה שלילית. האפוט’ לדין המליצה על מעורבות עו”ס לחוק הנוער וכן המליצה שלא לחזור על התוכניות הטיפוליות שגובשו בעבר ולא צלחו, ללא הטלת סנקציות.
  5. ביום 29.11.17 הוגשה התייחסות עו”ס לס”ד להמלצות אפוט’ לדין בו ציינה שעתידה להתקיים ועדה לאחר סיום התוכנית הטיפולית שמסתיימת ביום 30.11.17.
  6. ביום 10.12.17 הוגש דיווח חסוי מטעם האפוט’ לדין שבעקבותיו ניתנה החלטה כדלקמן:

“האפוטרופוס לדין הגישה דו”ח חסוי לבית המשפט ממנו עולה תמונה מדאיגה באשר למצבם של הקטינים.

עו”ס לס”ד ועו”ס לחוק הנוער מתבקשות לשוחח עם האפוטרופוס לדין בעניין התרשמותה וכן לזמנה לדיון שנקבע במרכז הקשר.

במסגרת הדיווח שיוגש לבית המשפט עד ליום 10.1.18 מתבקשת התייחסות לאמור בדו”ח האפוטרופוס לדין וכן המלצות בעניין המשך הטיפול.”

  1. ביום 10.1.18 הוגש תסקיר בעקבותיו נקבע התיק לדיון במעמד הצדדים, עו”ס לס”ד, אפוט’ לדין ועו”ס מחוזית. בתסקיר פורטה התערבות המחלקה לשירותים חברתיים ב**** מיוני 2017 עד מועד הגשת התסקיר. עו”ס מטפלת באם סיכמה את התערבותה וציינה:

“לסיכום, כעו”ס מטפלת בגב’ פלונית ושני ילדיה החל מאוקטובר 2016, מתרשמת שגב’ פלונית מודעת לחשיבות הקשר של האבא עם שני ילדיו וזאת למען טובתם ובריאותם הנפשית. גב’ פלונית, מטפלת בנאמנות רבה בשני ילדיה, וזה משתקף בחוות הדעת שקבלתי מהיועצת של בית הספר, אשר ציינה שהבן נ’ משתלב טוב בבית הספר, עם הישגים לימודיים טובים ואין כל התנהגות חריגה אצלו.

במקביל ובשיחה עם הגננת של הבן ס’, הגננת ציינה את שיתוף הפעולה הקיים של האם…

גב’ פלונית ושני ילדיה זוכים לתמיכה נפשית וכלכלית מצד המשפחה המורחבת שלה. גב’ פלונית מתחייבת להמשיך ולהתגייס ולשתף פעולה עם הגורמים הטיפוליים לצורך יישום החלטות בית המשפט”.

בהמשך התסקיר עו”ס שליוותה את האב סיכמה את התערבותה ובסיכום ציינה: “לסיכום, מהאמור לעיל, עולה תמונה קשה וכואבת של קשר הלא מתאפשר בין אב מיטיב, לבניו על רקע תסמונת “ניכור הורי””.

בוועדת ההערכה שהתקיימה במרכז הקשר הומלץ על המשך קיום המפגשים במרכז קשר למשך שישה חודשים כאשר באחריות האם להכניס את הילדים למרכז הקשר ולעזוב אותם, שני הילדים ימשיכו בטיפול הפסיכולוגי בשילוב הדרכת הורים לשני ההורים.

  1. ביום 1.2.18 הוגש תסקיר משלים בו הוגשו המלצות זהות להמלצות מיום 10.1.18.
  2. ביום 6.2.18 התקיים דיון במעמד הצדדים, עו”ס לס”ד ואפוט’ לדין. בתום הדיון ניתן תוקף של החלטה להמלצות התסקיר ונקבע שיש מקום להתייעץ עם ד”ר ענבל בראון:

“ניתן תוקף של החלטה להמלצות התסקיר מיום 8.1.18 בהתאמות הבאות:

טרם חידוש המפגשים תתקיים פגישה במרכז הקשר בה תשתתף האם, עו”ס לס”ד ומנהלת מרכז הקשר ובה תקבע הדרך בה האם מכניסה את הילדים למרכז הקשר ועל האם לציית להנחיות שיינתנו לה ולקיים אותם באופן מלא.

לאחר פגישה זו יחודשו המפגשים בין האב לילדים, כאשר בכל שבוע ייפגש האב עם אחד הילדים. המפגש הראשון יתקיים עם הקטין ס’ והמפגש השני עם הקטין נ’ וחוזר חלילה.

עו”ס לס”ד תערב את ד”ר בראון במקרה זה ולאחר התייעצות עמה יוגש דיווח לביהמ”ש באשר לדרכי פעולה וטיפול מתאימות.”

  1. ביום 26.2.18 הוגש עדכון נוסף במסגרתו תואר אירוע שהתרחש בעת הגעת האם והבן ס’ למפגש עם האב וחילופי הדברים בעת הפגישה, בסופו של דבר המפגש לא התקיים. הוסכם שבמפגש הבא תהיה נוכחת עו”ס ס’. ניתן תוקף של החלטה להמלצות. עוד צוין שבהתייעצות עם ד”ר ענבל בראון, יש לבחון חלופות אחרות אך לא להרפות מהמפגשים.
  2. ביום 28.3.18 הוגש עדכון אודות ההתערבות בחודש האחרון וצוין שחרף כל המאמצים מצד האם, לא מורגשת התקדמות אך הומלץ על המשך קיום המפגשים. צורף עדכון מטעם עו”ס ס’ שנכחה במפגשים ושהמליצה על הפסקת המפגשים בשלב זה. בסיכומה ציינה כדלקמן:

“במהלך החודש האחרון, ליוויתי את גב’ פלונית ושני ילדיה דרך ביקורי בית בנוסף במחלקה וערכתי תצפית במרכז קשר.

בשיחות עם גב’ פלונית, היא תמיד ציינה בפני כמה חשוב לה שילדיה יהיו בקשר אבהי תקין עם האבא, היא התאמצה ככל יכולתה, אך לצערה ללא כל תועלת.

מר פלוני, האבא, למרות שאני לא העו”ס הישירה שלו, תמיד אחרי כל מפגש במרכז קשר יוצר קשר איתי ומעדכן אותי לגבי כל מפגש. למרות האכזבות הוא תמיד מציין שימשיך במאבק שלו למען שיקום הקשר עם ילדיו.

שני ההורים מתאמצים על מנת להגיע למרכז קשר, אך בפועל לא מתקיים מפגש ואין התקדמות.

המפגש עבור שני הילדים הפך להיות סיוט, כאשר הם נחשפים לסיטואציות לא נעימות, החל מההתנגדות החריפה שהם מביעים להיכנס למרכז הקשר, הצעקות שלהם והבריחה בצורה מסכנת אותם בתוך מרכז הקשר ובחניון של המרכז.

שני הילדים טעונים מאוד רגשית , ומתנגדים בחריפות להיות בקשר עם האבא, וכל עוד ולא שוחרר המטען הרגשי ימשיכו בהתנגדותם לאבא.”

עוד צורף סיכום העו”ס של האב- ה’- שציינה שהאב ממשיך לזעוק את זעקתו וציין שיתנגד לכל חלופה בנוכחות האם שכן משמעות הדבר היא “טחינת מים” לשנה הרביעית. כן צורף דו”ח ממרכז הקשר.

  1. בים 30.3.18 הביעה האפוט’ לדין בשנית את עמדתה שיש לנטרל את נוכחות האם מהמפגשים במרכז הקשר ע”י כך שהקטינים יובאו על ידי צד ג’.
  2. ביום 10.4.18 מונתה ד”ר ענבל בראון כמומחית מטעם בית המשפט.
  3. ביום 10.6.18 ניתן תוקף של החלטה למתווה התוכנית הטיפולית שהוצעה על ידי המומחית.

המומחית הבהירה שמדובר בתוכנית לחידוש הקשר כאשר בשלב הראשון יתקיימו מפגשי הדרכה נפרדים ובשלב השני ולאחר הערכת מצב, ייקבעו מפגשי הורה קטינים ובשלב השלישי יתקיימו מפגשים שלא בחדר הטיפולים. הטיפול בפועל יתקיים על ידי מר רפי בילר בהדרכתה.

ביום 5.7.18 הוטלו קנסות על האישה מאחר ולא קיימה את החלטות בית המשפט ולא התייצבה למפגשים שנקבעו ונקבע שעל האם לתאם מועד חדש ולהודיע לבית המשפט. ביום 25.7.18 הוטל על האם קנס נוסף בגין אי קיום ההחלטה.

  1. ביום 6.8.18 הוצע על ידי עו”ס שהטיפול אצל מר רפי בילר מטעם ד”ר בראון יופסק והמפגשים יתקיימו במחלקת הרווחה, לבקשת האם, מאחר ומתקשה לעמוד במימון הטיפול הפרטי ולאור קשיים דתיים וציינה שהאב מסכים וישתף פעולה. ד”ר בראון הגישה עמדה מפורטת והתייחסה לכך שמדובר בניכור הורי חריף ושלדעתה המקרה צריך להיות מטופל במסגרת הטיפולית שהציעה. לאחר קבלת עמדתה ניתנה החלטה המורה על גיבוש תוכנית טיפולית להמשך הטיפול במשפחה.
  2. ביום 11.10.18 ניתן תוקף של החלטה לתוכנית הטיפולית שהוצעה ולפיה ההורים ימשיכו בטיפול ובהדרכות ושניהם מסכימים לקיום מפגשים בין האב והקטינים.
  3. ביום 2.12.18 הוגש עדכון שהקטינים הגיעו למפגש אך לא שיתפו פעולה עם האב והאב מסר שאין תקווה במפגשים האלה ולכן המפגשים הופסקו.
  4. ביום 23.1.19 התקיים דיון ולאחר שבית המשפט שמע את הצדדים, הורה לאפוט’ לדין לבדוק עם עו”ס ה’ האם יכולה לטפל בחידוש הקשר. ביום 14.2.19 הוגש דיווח מאפוט’ לדין שעו”ס לא יכולה לטפל בתיק הזה וציינה שחל שינוי מגמה בעמדת האם והקטינים והוצע שהמפגשים יתקיימו בלשכת הרווחה ב***. בית המשפט קיבל את ההצעה, הורה על קיום מפגשים והורה לשני ההורים לשתף פעולה.
  5. ביום 8.4.19 הוגש דיווח במסגרתו פורטו תאריכי המפגשים שיתקיימו.
  6. ביום 17.4.19 הגיש התובע תביעותיו לביטול מזונות ולמתן פסק דין בעניין ניכור הורי והעברת המשמורת לאב.
  7. ביום 1.5.19 הוגש עדכון במסגרתו תואר מפגש שהתקיים במחלקה לשירותים חברתיים בין הקטינים והאב. הקטינים לא התחברו לדברי האב, במהלך המפגש יצאו הקטינים לשתות מים וכשהאב ראה שהאם נוכחת בחדר אחר, כעס, הקטינים לא שבו למפגש וחזרו הביתה עם אימם. האב הביע תסכול. בתום העדכון דווח שבשל קורס של האב, המפגשים ייפסקו עד לאחר הקורס ואזי יימשכו במתכונת הקודמת. ניתנה החלטה שעל ההורים להמשיך לשתף פעולה באופן מלא עם התוכנית המוצעת.
  8. עדכון נוסף הוגש ביום 22.7.19 במסגרתו תוארו קשיים בקיום מפגשים, הייתה התייחסות למפגש בבית האם במסגרתו האם עודדה את הקטינים להיות בקשר עם האב ותוארה שיחה עם האב שציין שיגיע למפגש הבא שנקבע ואינו אופטימי לאחר 4 שנים בהן הוא מנסה לחדש את הקשר עם הקטינים.
  9. ביום 24.7.19 הוגש עדכון אודות הפגישה שהתקיימה ביום 22.7.19 במהלכה הקטינים ישבו שקטים, לא שיתפו פעולה עם ניסיונות האב להתקרב אליהם, סירבו שיתקרב אליהם ולא שיתפו פעולה עם אמירותיו לגבי תכניות עתידיות משותפות. הבן נ’ מסר שהגיע למפגש רק על מנת להעביר את הזמן. בתום המפגש האב מסר שמפגשים כאלו רק מגבירים את כאבו ולכן זהו המפגש האחרון שיקיים עם הקטינים.
  10. ביום 25.7.19 ניתנה החלטה בה נקבע שעו”ס בשיתוף עו”ס מחוזית תגיש הצעה לטיפול ממוקד חידוש קשר, בהתאם לתוכנית המוצעת כיום על ידי משרד הרווחה בתחנות לטיפול משפחתי.
  11. ביום 31.7.19 הוגש עדכון מטעם עו”ס לס”ד שעו”ס מחוזית הציעה לשלב את המשפחה בטיפול בתחנה לטיפול משפחתי בד’ ושמשיחה עם עו”ס בד’ הטיפול יחל בסוף חודש ספטמבר 2019. ביום 1.8.19 ניתן תוקף של החלטה להמלצות.
  12. ביום 6.10.19 התקיים דיון הן בשני ההליכים נשוא פסק דין זה והן בתביעת האב לקביעת זמני שהות (תמ”ש 9758-12-14). לאחר שבית המשפט שמע את הצדדים ואת האפוט’ לדין נקבע שעל הצדדים לשתף פעולה עם התוכנית הטיפולית וככל ומי מהם לא ישתף פעולה, יוטל עליו קנס ונקבע שדיווח מטעם האפוט’ לדין יוגש בתוך 3 חודשים.
  13. ביום 29.1.20 הוגש דיווח מטעם האפוט’ לדין במסגרתו דווח שהמפגשים מתקיימים בזמן, אולם קיים קושי בהתקדמות והמליצה להמשיך את התוכנית הטיפולית תוך חיוב ההורים בקבלת הדרכה הורית. לדיווח צורף עדכון מטעם עו”ס בד’ בו תוארו בהרחבה מפגשים שהתקיימו וקשיים שעלו. צויין שבתחילה האם שיתפה פעולה ועודדה את הקטינים לחידוש הקשר עם האב, אולם לאחר שהחלו המפגשים המשותפים החלה להיות עצבנית ושיתוף הפעולה שלה פחת. לסיכום ציינה עו”ס:

“לסיכום, אין התקדמות בעניין חידוש הקשר בין הילדים לבין אביהם. פלונית מסרבת לכל התערבות מקצועית פרטנית או הדרכה בנושא ליווי הורים והעבודה איתם על חידוש הקשר. הבהרתי לה שאנחנו לא יכולים להמשיך במתכונת הזאת ומבחינתי אין התקדמות מקצועית בתהליך ושאני לא מרגישה או מבחינה בהתערבות חיובית מצידה עם הילדים בבית ובזה אני מדווחת לעו”ס לסדרי דין “.

בו ביום ניתנה החלטה כדלקמן:

“עיינתי בבקשה ובדיווח המטפלת.

חובה על שני ההורים להשתתף בתהליך הדרכה הורית בפני המטפלת במקביל למפגשים של הקטינים עם האב.

ככל ומי מהצדדים לא ישתף פעולה יוטל עליו קנס.

היחידה לטיפול משפחתי והאפוטרופוס לדין יגישו דיווח בתוך 3 חודשים.

ככל ומי מהצדדים לא ישתף פעולה בהתאם להחלטה זו על התחנה לטיפול משפחתי להגיש דיווח מיידי…”

  1. ביום 2.2.20 נדחתה בקשת האב למתן פסק דין ונקבע שעל ההורים לפעול בהתאם להחלטה מיום 29.1.20.
  2. ביום 11.5.20 הוגש עדכון מטעם האפוט’ לדין שהתקיים מפגש עם האם ומפגש עם האב בעניין התוכנית הטיפולית ולאחר מכן לא התקיימו מפגשים לאור פטירת קרוב משפחה של האם, בגין הסגרים בתקופת מגפת הקורונה ובגין שביתה בשלטון המקומי.
  3. ביום 14.7.20 הוגש עדכון מטעם אפוט’ לדין שהתקיימו שני מפגשים פרטניים אחד עם האב ואחד עם האם וכן מפגש אחד בין האב והקטינים.
  4. ביום 16.9.20 הוגש דיווח נוסף מטעם אפוט’ לדין אליו צורף עדכון מטעם עו”ס מהתחנה לטיפול משפחתי בו ציינה שלא חלה התקדמות במפגש שהתקיים ביום 1.7.20 וכן ציינה את יחסה הפוגעני של האם כלפיה. עו”ס ציינה שאין התקדמות בחידוש הקשר או סימנים המעידים על שיתוף פעולה מצד הילדים. עו”ס ציינה שנוכח התנהגות האם המפגשים יופסקו עד לקבלת החלטה ברורה מבית המשפט. עו”ס ציינה שהאב שמשתף פעולה באופן מלא, מגיע לפני הזמן ונאבק על מנת לחדש את הקשר עם הקטינים.
  5. ביום 17.9.20 ניתנה החלטה שהתנהגותה של האם אינה מקובלת ושמאחר והמפגש בוטל עקב האיחור מצד האם, הוטל עליה קנס בסך של 750 ₪ ונקבע שעו”ס מחוזית מתבקשת להיכנס לעובי הקורה ולכנס ועדת טיפול ותכנון בהקדם האפשרי.
  6. ביום 22.9.20 ניתנה החלטה בבקשת האם לביטול הקנס במסגרתה התייחס בית המשפט לכך שהאם לא מביעה חרטה על התנהגותה ולראיה ביטויים המופיעים בבקשתה לביטול הקנס. בית המשפט ציין שהתנהגות כזו אינה מקובלת וביטול הקנס יישקל, ככל והאם תגיש תצהיר בו תתחייב לנהוג בכבוד כלפי הגורמים המטפלים, לשתף פעולה באופן מלא ולהתייצב בזמן.
  7. ביום 18.11.20 הוגשו המלצות ועדת תכנון טיפול שהתקיימה בהרכב מורחב. המלצות הועדה היו כדלקמן: טיפול ביחידה הייעוצית במרכז החירום ***, לשני ההורים גב’ פלונית ומר פלוני ולשני הילדים נ’ וס’; מעורבות עו”ס לחוק הנוער מיום 4.11.20 כשותפה בטיפול במקרה; בחלוף שלושה חודשים ככל ולא תחול התקדמות בחידוש הקשר, תוגש בקשה להכרזה על הקטינים כקטינים נזקקים. בעוד שלושה חודשים תתכנס ועדה לתכנון טיפול ותישקל אפשרות הוצאת הילדים מהבית ובמידה ולא יהיה שיתוף פעולה מטעם מי מהצדדים, ביום 18.11.20 ניתן תוקף של החלטה להמלצות ונקבע שעדכון יוגש בתוך 3 חודשים.
  8. ביום 18.2.21 הוגש עדכון מטעם עו”ס מהלשכה לשירותים חברתיים ב*** אודות מפגשים שהתקיימו ביחידה האקסטרנית במרכז החירום תוך התייחסות להצעות שעלו לצורך חידוש הקשר. לדיווח צורף עדכון מעו”ס מטפלת רגשית במרכז החירום בו התייחסה למפגש ההיכרות הראשון שערכה עם הקטינים. צוין שהבן נ’ הביע רצון לפגוש את אביו בתנאי שהאחרון לא יצעק עליו ויקבל אותו בסבר פנים יפות והקטין ס’ לא הביע התנגדות למפגש עם האב. יוער כי הקטין נ’ הביע כעסו על האב שלא מגן עליו מפני ילדי משפחתו בבית הספר, לא מתקשר אליו וכו’.
  9. ביום 2.5.21 הוגש עדכון מטעם האפוט’ לדין שהקטין נ’ שיתף אותה באמירות שמפריעות לו מצד אביו במהלך המפגשים. משיחה עם עו”ס ממרכז חירום, דווח על התקדמות חיובית בקשר בין הקטינים והאב.
  10. ביום 20.5.21 הוגש עדכון מטעם האפוט’ לדין בו דווח שהאב הודיע שמעוניין להפסיק את המפגשים מאחר ולטענתו המפגשים מכבידים על הקטינים והוא לא מעוניין להזיק להם. אפוט’ ציינה שההחלטה הייתה מפתיעה לאור ההתקדמות שהחלה. אפוט’ ציינה שלדעתה אין מקום להמשך ניהול ההליך המשפטי ועתרה למתן הוראות.
  11. ביום 30.5.21 ולאחר שהוגשו תגובות הצדדים, הפנה בית המשפט לסעיף 13 לתגובת האב בו ציין שאין עוד רלוונטיות לקיום המפגשים ולכן המפגשים ייפסקו ובהחלטה נפרדת נקבעו התביעות לביטול מזונות ולהכרזה על קיומו של ניכור הורי לדיון.
  12. ביום 11.8.21 הורה בית המשפט על סיום עבודתה של אפוט’ לדין.
  13. ביום 5.10.21 התקיים דיון בכל התיקים התלויים ועומדים ובהסכמת הצדדים נקבע שהמשמורת על הקטינים תימסר לאם ונסגרו התיקים בתמ”ש 22910-10-14 וכן תמ”ש 9758-12-14. בתום הדיון ובהסכמת הצדדים, נקבע שפסק דין יינתן על סמך סיכומים בכתב וניתן צו להגשת סיכומים.

טענות התובע

  1. התובע טוען שעסקינן במקרה של ניכור הורי חמור ומוחלט שהחל בשלהי שנת 2014 ונמשך עד היום. התובע טוען שהתנהגות הנתבעת שלא בחלה באמצעים ופעלה מיצר הנקמנות, הביאה לניכור של הקטינים כלפיו.
  2. התובע טוען שבמשך 7 שנים נבצר ממנו לפגוש את ילדיו או לחבק אותם, דבר שפגע בנפשו של האב. הקטינים קיללו וגידפו אותו.
  3. התובע טוען שלמרות העובדה שבהתאם לחוות דעת האקטואר לא היה אמור לשלם כסף לנתבעת, הסכים לשלם לה סך של 70,000 ₪ בתקווה לשמור על קשר עם הקטינים ולהיות מעורה בחייהם. התובע טוען שקיים את החלטות בית המשפט בתיקים הקשורים שהתנהלו בפני בית המשפט.
  4. התובע טוען שבשנת 2019 הגיש תביעותיו לניכור הורי והפחתת מזונות לאור המשבר ביחסים עם הקטינים, לדבריו כל המאמצים וכל גורמי המקצוע שהיו מעורים לא הצליחו לשקם את היחסים בינו ובין הקטינים.
  5. התובע טוען שאיבד אמון בגורמים המקצועיים והוא מנוכר מזה שבע שנים בהן נפגע מילדיו שפעלו בהתאם להדרכת הנתבעת. לדבריו, הנתבעת הרעילה את נפשם של הקטינים.
  6. התובע עותר לאימוץ חוות הדעת של ד”ר ענבל בראון שקבעה שקיים ניכור הורי חריף. לדבריו חוות הדעת לא נסתרה והנתבעת לא הגישה חוות דעת נגדית.
  7. התובע טוען שעשה כל מה שנדרש לעשות, אך קולם של מחלקת הרווחה והאפוט’ לדין גבר על קולו.
  8. התובע טוען שאין זה סביר שילדים קטנים דוחים את אביהם על הסף, מנתקים עימו קשר באופן מוחלט. במשך השנים, הניכור החריף עד שהקטינים סירבו לשהות במחיצתו. התובע תיאור בהרחבה את המפגשים שהתקיימו במרכז הקשר בד’.
  9. התובע טוען שהגיש תביעותיו לניכור הורי וביטול מזונות על מנת לנסות ולגרום לנתבעת לשחרר את הקטינים וייתכן שמתן פסק דין יביא לתוצאה המיוחלת.
  10. התובע מפנה לפסיקה בעניין ביטול מזונות מחמת ניכור הורי.
  11. לדברי התובע, מצבו הבריאותי נפגע כתוצאה מהניכור.

טענות הנתבעת

  1. הנתבעת טוענת שבכל פעם שהייתה התקדמות בקשר בינו לבין הקטינים, האב טרפד את המפגשים וכעת מנסה להתעשר ממחדליו תוך האשמתה והאשמת הקטינים.
  2. הנתבעת טוענת שטענות התובע נולדו לצורך פסק הדין למזונות במסגרתו התייחס בית המשפט לטענותיו של התובע ובסופו של יום, בית המשפט הטיב עם התובע עת פסק מזונות בסכום נמוך מסכום הוצאות הקטינים. גם בבית המשפט המחוזי הובהר לתובע שכדאי לו לחזור בו מהערעור ובסופו של יום כפשרה הוסכם על הפחתת דמי הטיפול ל- 200 ₪.
  3. הנתבעת טוענת שאי הגעת התובע למפגשים גרמה לעוגמת נפש עבור הקטינים והדבר הוביל להתנגדות מצידם לפגוש אותו.
  4. הנתבעת מפנה לתסקירים שהוגשו כאשר בתסקירים הראשונים צוין שאינה מתנגדת לקשר בין הקטינים והאב ולאחר מכן הצדדים הופנו למרכז קשר ב*** כאשר התובע לא הגיע לחלק מהמפגשים, 42% מהמפגשים בוטלו לבקשתו, בכל פעם בתירוץ אחר.
  5. הנתבעת התייחסה למפגשים שהתקיימו במרכז הקשר ב*** ולדבריה, המפגש השלישי בוטל לאור שהיית האב בחו”ל, במפגש הרביעי הביאה את הקטינים אך ככל הנראה לאור אכזבתם מהאב במפגש הקודם, הבן הבכור סירב לפגוש את אביו. במפגש החמישי הקטינים התנגדו לפגוש את אביהם, המפגש השביעי בוטל לבקשת האב במפגש הנוסף שהיה אמור להתקיים הקטינים סירבו לפגוש אותו ועקב כך הומלץ על הפסקת המפגשים.
  6. הנתבעת מתארת בהרחבה את השתלשלות ההליכים וטוענת שלאורך כל הדרך קיימה את החלטות בית המשפט ושיתפה פעולה.
  7. הנתבעת טוענת שהמצב בו שרויים הקטינים הינו תוצאה ישירה של התנהגות האב שלא הקפיד להגיע במועד למפגשים וחיבל במפגשים עימם.
  8. הנתבעת טוענת שהתובע לא שינה את התנהגותו עד היום. לדבריה, כשהופנתה לגורמים, למעט מטפל שאינו דובר ערבית, שיתפה פעולה.
  9. הנתבעת טוענת שיש להרפות את הלחץ על הקטינים ולא מדובר בניכור הורי אלא בכשל בקשר שנגרם בעטיו של האב.

דיון והכרעה

  1. לשם הכרעה בתביעת האב יש לבחון האם האחריות לנתק בין האב לקטינים ולחוסר היכולת לשקם אותו מוטלת על האם. לשם כך אבחן את הדיווחים שהוגשו בעניין זה במשך השנים.
  2. כבר בתסקיר הראשון שהוגש ביום 21.4.15 לאחר תחילת התכנית הטיפולית שהחלה לאחר נתק של 5 חודשים בקשר בין האב לקטינים, צוין שהבן נ’, שהיה אז בן 6, הביע התנגדות וסרב להיות בקשר עם האב. לאחר שהתערבות עו”ס לס”ד לא הועילה, הועברו המפגשים למרכז הקשר ב****. המפגשים שהתקיימו במשך כארבעה חודשים אופיינו בעליות וירידות. בחלקם נצפתה התקרבות וניצנים של נכונות מצד הקטינים ובחלקם סרבנות והתנגדות. חלק מהמפגשים בוטלו/נדחו על ידי האב וחלקם בגין חופשות הצוות. בחודש 11/15 הוחלט על סיום המפגשים נוכח התנגדות חריפה מצד הילדים והפסקתם לצורך מתן טיפול פסיכולוגי לקטינים.
  3. בשלב זה לא דווח על חוסר שיתוף פעולה מצידה של האם. בתסקיר שהוגש ביום 18.2.16 צוין כי האם מקבלת הדרכה מתמידה מעו”ס המשפחה איך לגשר על הפערים שנוצרו בעקבות הריחוק הפיזי והרגשי מהאב וכי האם עובדת על עצמה קשות ומשתתפת בשיחות ההדרכה.
  4. אולם מהתסקיר שהוגש ביום 23.4.17 עולה הרושם שלמרות הצהרותיה, האם אינה שלמה עם המפגשים בין האב לקטינים. צוין שהאם עדיין מדברת רבות על היחס הלא הוגן לו זכתה מצד בעלה לשעבר והיא עדיין מאוד טעונה ופגועה ממנו. בהמשך תואר שהאם מאוד קשורה לשני ילדיה, רואה את העולם דרכם, חווה את עצמה כאימא אידיאלית המוכנה להקריב עצמה למען ילדיה ופיתחה הגנת יתר כלפיהם. האם אמרה ש“אין לה כל התנגדות שילדיה יפגשו את אביהם, ומוכנה לכל צעד שיידרש ממנה, אולם היא הדגישה ששום דבר אינו מעל רצונם.”
  5. למרות הצעות רבות של העו”ס לקדם את עניין קידום הקשר בין האב לקטינים כאשר עו”ס תלווה את המפגשים, האם סירבה. האם לא הסכימה להגיע ללשכת הרווחה בנימוק שאינה יכולה להשאיר את הילדים לבדם, גם לא עם הוריה, ועל כן התקיימו הפגישות הטיפולית עם עו”ס ה’ בביתה של האם, כשבחלק מהן נכחו הקטינים וייתכן ושמעו חלק מהדברים שטענה האם כלפי האב, טיעונים קשים כלפיו וכלפי בני משפחתו. הקטינים שנכחו בעת השיחה חזרו על טיעונים אלו כלפי האב.
  6. בדיווח מיום 5.4.17 מטעם מח’ החינוך צוין שלמרות החלטת בית המשפט בעניין מתן טיפול פסיכולוגי לנ’ כהכנה לחידוש הקשר עם האב, האם סיכלה טיפול זה ולא אפשרה אותו. היא אף סירבה להגיע למפגשים עם יועצת בית הספר במהלכם הייתה אמורה היועצת לסייע לה להכין את הקטין נ’ מבחינה נפשית למפגש עם האב.
  7. בתסקיר זה צוין שהאב משתף פעולה יוזמה ומחויבות מלאה בכל מה שקשור לתכנית הטיפולית, בשיחות הטיפוליות קיבל כלים להתמודד עם הניכור הכואב מצד ילדיו ולהבין את חלקו בסרבנות הקשר מצדם.
  8. לאחר כישלון המפגשים ב***, נקבע ביום 23.4.17 שהמפגשים יתקיימו במרכז הקשר ב***. בפועל המפגשים החלו רק בסוף יולי, שכן האם לא חתמה על המסמכים הנדרשים בטענה שלא הבינה על מה עליה לחתום. רק לאחר החלטת בית המשפט בדיון מיום 12.7.17 חתמה על המסמכים והמפגשים החלו.
  9. אולם ביום 31.8.17 דווח שלמרות ששני ההורים הגיעו למרכז הקשר מדי יום רביעי בשעה 17:00, המפגשים לא התקיימו, שכן הקטינים סרבו אף להתקרב לפתח השער של מרכז הקשר בעוד האם יושבת במכונית, מחכה ומסרבת להתערב ולעודד את הקטינים להיכנס. לדבריה הילדים עדיין טעונים ופגועים מהאב ואין ביכולתה לעשות דבר מול התנגדותם להיכנס למרכז הקשר. המצב הלך והחמיר עד אשר ביום 8.10.17 דווח על תקרית בה הקטינים התרוצצו בין המכוניות במגרש החניה מתוך ניסיון להימנע מהמפגש עם האב, בעוד האם מסרבת להכניס בעצמה את הקטינים למרכז הקשר בטענה כי הדבר לא צוין בחוזה הטיפולי והדבר לא באחריותה, גם הסב שהביא את האם והקטינים למפגש סרב להתערב.
  10. בסיכום מציינת עו”ס לס”ד שהאם עדיין מוצפת בחוויות קשות וכעסים כלפי האב ויש צורך בשחרור המטען הרגשי באמצעות תהליך טיפולי לאם. עוד צויין כי עו”ס מתרשמות מתסמיני “ניכור הורי” ויש צורך בטיפול פסיכולוגי גם לקטינים.
  11. בהמשך לאירועים אלו, בתסקיר מיום 10.1.18 הומלץ להטיל אחריות על האם להכניס את שני הילדים למרכז הקשר ולעזוב את המרכז באופן מיידי. עוד צוין שהאם מודעת לחשיבות הקשר בין הילדים לאב, וכי האב מגויס כולו להצלחת התהליך, אם כי בחר לנסוע לחו”ל לחודש ובכך והנסיעה עלולה לפגוע בסיכוי להשיג את היעד המיוחל, שכן מדובר בארבעה מפגשים במרכז הקשר.
  12. בחלוף 6 חודשים של טיפול במרכז הקשר היה על האם לחתום על מסמכים נוספים וגם עליהם סירבה לחתום ועשתה זאת רק לאחר איום בהטלת סנקציה כספית בהחלטה מיום 27.2.18.
  13. לאחר אירוע קשה בפתח מרכז הקשר בו הקטין ס’ נהג באלימות כלפי עו”ס מרכז הקשר, תוך שהאם אינה מתגייסת להרגיעו, הוגש ביום 28.3.18 דיווח בו צוין כי המשך המפגשים במרכז הקשר מאופיין בשיתוף פעולה מצד שני ההורים. האם חתמה על המסמכים הנדרשים, מגיעה בזמן, מכניסה את הילדים לחצר מרכז הקשר ומנסה לשכנע אותם להיכנס, אך בכל פעם הילדים רודפים אחריה ומסרבים להיכנס. לא חלה כל התקדמות במפגשים מלבד התגייסות של האם להיכנס ולהכניס את הילדים.
  14. לאחר שהצדדים הופנו לטיפול על ידי מטפל פרטי, מר רפי בילר בפיקוחה של ד”ר בראון, האם סירבה לשתף פעולה באופן מוחלט, לא ענתה לניסיונות התקשרות של המטפל, סירבה לשלם עבור הטיפולים והם למעשה לא התקיימו, הכול כמפורט בדיווחים מיום 24.6.18, מיום 5.7.18 ומיום 2.8.18. שוב נאלץ בית המשפט לקנוס את האם על מנת להבטיח את התשלום למטופלים (החלטות מיום 24.6.17 ומיום 5.7.18 ומיום 25.7.18).
  15. בדיווח מיום 28.8.18 ציינה ד”ר בראון כי “בתיק הנ”ל קיים ניכור הורי חריף כלפי האב. האם מתבקשת לתמוך בתהליך חידוש הקשר באופן אקטיבי ומלא…ניכר כי המוטיבציה שלה לקיום תהליך חידוש קשר נמוכה מאוד ולא עקבית ולהתרשמותי היא מאופיינת בהתנגדות רבה.”
  16. לאחר כישלון ניסיון טיפולי זה, בהסכמת ההורים ובהדרכת ד”ר בראון הוצעה תכנית טיפולית הכוללת המשך הדרכה וטיפול לאב ע”י עו”ס ה’, המשך הדרכה וטיפול לאם ולקטינים ע”י עו”ס ס’, ומפגשים בין האב לקטינים פעם בשבוע בלשכת הרווחה ב***, בליווי והדרכת שתי העו”סיות. למרות המאמצים מפגש ראשון שהתקיים נחל כישלון לאחר שהקטינים התנהגו באופן מחפיר כלפי האב (דיווח מיום 2.12.18).
  17. נעשה ניסיון נוסף לקיים את המפגשים ומפגש ראשון התקיים ביום 17.4.19. עו”ס תיארה בדיווח מיום 1.5.19 כי הפעם הקטינים הביעו רצון להתקרב ולשבת יחד. המשך המפגשים הוקפא נוכח יציאת האב לקורס ממקום עבודתו. לאחר קשיים בתיאום מועד התקיים מפגש ביום 22.7.19 לקראתו הכינה עו”ס את הילדים ותיארה כי בביקור בית שערכה טרם המפגש האם עודדה של הילדים לקבל את האב ולהיות איתו בקשר הבנוי על כבוד ללא כל צורך בהתבטאויות לא מכובדות ואף עודדה את הבן הבכור נ’ להתחיל לדבר עם האב בשיחות טלפוניות ובהודעות. למרות זאת המפגש היה לא מוצלח. הילדים ישבו בשקט, לא דיברו ולא שיתפו פעולה ולא נענו לכל ניסיון התקרבות של האב.
  18. המשפחה הופנתה לטיפול ממוקד חידוש הקשר בתחנה בד’. בשלב זה האם הפגינה רצון ונכונות לשתף פעולה עם התהליך בעוד האב הודיע שאינו מעוניין בכל תכנית טיפולית לצורך חידוש הקשר שכן הקטינים סובלים מניכור הורי (תסקיר מיום 2.10.19).
  19. בדיון שהתקיים ביום 6.10.19 ציינה האפוט’ לדין כך:

“אפוטרופוס לדין:

בתחילת הדרך ובתחילת התערבותי בתיק האמא היתה בעמדה מאוד נוקשת ועם הזמן אני רואה שיש התקדמות במצבה. היא יותר נענית להנחיות של הרווחה ואפילו התחילה לשתף אותי יותר בענייני הקטינים לעומת האב שלאחרונה לא משתף אותי ולא משתף את הרווחה. אני מרגישה שיש רגרסיה במצבו ואני מבינה שהוא במקום קשה גם מבחינת הלחץ הכלכלי והדברים שמתנהלים בין הצדדים ולדעתי צריך לעשות הפרדה בין הדברים.

אני בקשר עם מח’ השירותים החברתיים ב***, מעדכנים אותי על הכל. התסקיר האחרון מ- 30.9.19 הילדים אכן הגיעו פעמים רבות למפגשים, היו  הרבה תקלות ולבסוף הוחלט להפנות את המשפחה לטיפול משפחתי בד’ שיש לנו ניסיון שעשו שם עבודה טובה.

זו תוכנית שטרם החלה.

אנו מקווים ששני הצדדים ישתפו פעולה בתוכנית הזאת.

לאב יש הרבה טענות לשירותים החברתיים ולא מאמין בהם, אז אולי המעבר לד’ אבל הוא צריך לתת הזדמנות לתוכנית שהיא מקיפה וכוללת. אבקש כי התוכנית תצא לפועל, שיתנו הזדמנות לתוכנית הזאת.

התובע:

דיברתי עם ד’ וקבעתי איתם.

זה לא נכון שלא שיתפתי פעולה עם הרווחה ב**** אבי אני אומר שהמטפלת של האמא היא המטפלת של הילדים והיא נוטה לטובת האמא.

אני כל החלטה של ביהמ”ש ביצעתי, לא הפרתי אף הוראה וזה לא כי אני מאמין שהטיפול יעבוד אלא כי אני לא רוצה להפר החלטה של ביהמ”ש.

אם יש תוכנית כתובה וכוללת סנקציות, כולל כלפיי אני מסכים.”

  1. למרות זאת הטיפול בתחנה החל, אם כי סבל מעיכובים וביטולים נוכח מגפת הקורונה ושביתת עובדים סוציאליים. מפגש ראשון בין האב לקטינים התאפיין באותה התנהגות מצד הקטינים שלא שיתפו פעולה, לא יצרו קשר עין ועזבו את הפגישה לאחר חצי שעה של שתיקה מוחלטת מצידם. מפגש נוסף שנקבע לא התקיים לאחר שהאם איחרה בחצי שעה למפגש והיא ואביה התנהגו באלימות מילולית קשה כלפי המטפלת. בעקבות התנהגות זו הוטל קנס על האם (החלטה מיום 17.9.20).
  2. בעקבות כישלון טיפול זה כונסה וועדת תכנון טיפול בה הופנתה המשפחה לטיפול ביחידה הייעוצית ומעורבות חוק נוער (דיווח מיום 18.11.20)
  3. ביום 18.2.21 הוגש דיווח ראשון על מפגש בין האב לקטינים במהלכו הוצעו שתי הצעות להחזקת הקשר בין האב לקטינים בנוסף למפגשים במרכז.
  4. ביום 2.5.21 הגיש האפוטרופוס לדין דיווח ובו ציינה כי לאחר ביקור בית בבית האם במהלכו פגשה את הקטינים, הן האם והן הקטינים סיפרו על התקדמות התהליך הטיפולי. בשיחה שערכה האפוט’ לדין עם המטפלת עלה שישנה התקדמות חיובית ובמיוחד במפגש האחרון בו הקטין נ’ שיתף את אביו ברגשותיו ובעולמו האישי וסיפר לו שילדים מבית הספר התנכלו לו והאב הבטיח לקטין שיתערב ויטפל בעניין.
  5. לאחר עדכון זה ביום 20.5.21 הגישה האפוט’ דין דיווח נוסף ובו צוין שביום 4.5.21 התקיים מפגש בין האב למטפל המלווה אותו וכי האב הודיע על החלטתו להפסיק את המפגשים עם הקטינים בטענה שהמפגשים מכבידים על הקטינים והוא אינו מעוניין להזיק להם ומבקש לשחרר אותם מההתחייבות ומשאיר להם את זכות הבחירה בעתיד. הצוות המקצועי הופתע מההחלטה של האב במיוחד מאחר והתהליך הטיפולי החל לשאת פרי. ביום 5.5.21 התקיים מפגש זום בין האב לקטינים והוא שיתף אותם בהחלטתו זו.
  6. ביום 18.7.21 הגישה האפוט’ לדין את סיכום התהליך הטיפולי מטעם היחידה הייעוצית ב****. בסיכום תואר שהילדים אמנם שיתפו פעולה, הגיעו למפגשים ולא התנגדו לנוכחות האב בחדר או בזום, אלא שהם הפגינו התנהגות אמביוולנטית, מצד אחד רצו לפגוש את האב ומצד שני הקשו עליו בשאלות מתעמתות. בסיכום תואר שיתוף פעולה מצידה של האם, וכן צוין שהאב הראה מוכנות רבה לשיתוף פעולה ולגיבוש רעיונות על החזקת הקשר ביניהם בין המפגשים, כמו שליחת הודעות קוליות או כתובות במהלך השבוע. נערכו 6 מפגשים עם האב שנצפתה בהם התקדמות בקשר.

במכתב הסיכום תואר שבמפגש שנערך בתחילת מאי בנוכחות הפסיכולוג על מנת לתמוך ולעודד את האב ולהדריך אותו להתמודד בצורה מותאמת לצרכים הרגשיים של הילדים, האב הפתיע את הצוות המטפל והודיע על כוונתו להפסיק את הטיפול בעקבות השנים הרבות של הניסיונות הכושלים ומתוך רצון להקל על הילדים מהעומס המוטל עליהם.

למרות שהוסבר לאב שתחילה התקדמות וחשוב להמשיך ואין זה הזמן להפסיק, האב עמד על שלו וביקש להיפרד מהילדים בפגישת הזום שנקבעה, למרות שלא נערכה שיחת הכנה לילדים ולמרות שהמטפלים ביקשו לערוך את הפרידה במפגש הפרונטאלי הצפוי לשבוע שלאחר מכן. ואכן במפגש הזום שהתקיים ביום 6.5.21 הודיע האב לקטינים על פרידה והפסקת התהליך.

עוד נכתב: “עם התקדמות המפגשים נצפתה התחלה של הקדמות שהתבטאה בשאלות ובקשות שנ’ יזם והפנה לאביו. התהליך הינו מאתגר ומצריך מותאמות לכוחות נפשיים בכדי להבין ולהכיל את הצרכים הרגשיים שעומדים מאחורי האמירות של הילדים וההתנהגויות המוחצנות שהפגינו לאורך התהליך….עם זאת הבקשה של האב להפסיק את המפגשים עם הילדים, הייתה מפתיעה לכל השותפים בתוכנית הטיפולית ובמיוחד לילדים.”

  1. בית המשפט מצר על כך שהמאמצים הרבים שנמשכו על פני כ- 7 שנים לא נשאו פרי ובסופו של דבר נקטעו על ידי האב.

האם יש מקום להפחתת/ביטול המזונות במקרה זה?

  1. סעיף 3 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי”ט-1959 קובע כדלקמן:

“אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.”

  1. בענייננו, הצדדים דרוזים ולכן חל עליהם הדין הדתי הדרוזי. העילה לביטול המזונות הינה סרבנות הקשר מצד הקטינים.
  2. סעיף 9 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) תשי”ט – 1959 קובע כדלקמן:

רשאי בית המשפט, אם הוא סבור שמן הצדק והיושר לעשות כן, לפטור אדם מחובת מזונות, כולה או מקצתה, מחמת התנהגות מחפירה שהזכאי במזונות התנהג כלפיו“.

  1. עולה השאלה האם ניתן להסתמך על סעיף 9 לצורך ביטול חיוב האב במזונות ילדיו הקטינים?
  2. בתמ”ש (תל אביב-יפו) 41272-06 ס.א.ש נ’ א.א.ש. קטין (26.4.09) [פורסם במאגרים המשפטיים] נדונה סוגיית ביטול מזונות בגין סרבנות קשר ובית המשפט דחה את הפניית האב לסעיף 9 לחוק וקבע שחל על הצדדים הדין השרעי ולא הופנה לחוק השרעי באופן שיכול היה לסייע למותב.
  3. בעמ”ש (מרכז) 45248-10-21 ח. ו נ’ ח. ו (1.5.22) [פורסם במאגרים המשפטיים] נקבע כדלקמן:

“24.      כיוון שחיובו של המערער במזונות ילדיו הוא על פי  דינו האישי, היינו הדין העברי (ואף הלכת בע”מ 919/15 [פורסם בנבו] לא באה לשנות זאת אלא שכל עניינה במתן פרשנות מסוימת לדין העברי), הרי שאף על סוגיית ביטול או הפחתת מזונותיהם להבחן במשקפיו של הדין העברי.”

  1. אמנם בפסק דין זה כי יש לבחון את הדין הדרוזי בסוגיית ביטול מזונות בגין סרבנות קשר והאב לא הציג את הדין הדרוזי בהקשר זה, אולם המגמה היום בבתי המשפט היא לבחון את צרכי הקטינים, גובה מזונותיהם וחלוקת הנטל בין ההורים מבלי להבחין בין קטינים על בסיס הדין האישי.
  2. כך למשל נקבע בתמ”ש (טב’) 50191-03-16‏ ‏ פלונית נ’ אלמוני, פורסם במאגרים מיום 21.1.18: “בהתאם לפסיקה, אין שוני בין מזונות מינימליים של יהודי לבין אלו של דרוזי או בן כל דת אחרת, בשל היותו תחשיב ממוצע של צרכי קיום ברמת המינימום שבלעדיהם אין קיום אנושי לקטין”
  3. כך גם קבע כב’ השופט סילמן ברמ”ש 18027-01-22‏ ‏פלונית נ’ אלמוני, פורסם במאגרים, מיום 30.1.22):

“אמנם עסקינן בבני זוג המשתייכים לעדה הנוצרית אורתודוכסית, אשר הדין האישי החל לגביהם הוא חוק המשפחה הביזנטי […] עם זאת, בדין קבע ביהמ”ש קמא כי יש להחיל עקרונות שהותוו בבע”מ 919/15 […] חרף שמדובר בצדדים שאינם יהודים, תוך התייחסות להכנסות הצדדים וזמני השהות של הקטינים עמם.

המגמה הנוהגת היום בפסיקה היא ליישום עיקרון שוויון מגדרי שנקבע בהלכת בע”מ 919/15 […] כך שימצא ביטויו גם בחיוב דמי מזונות עפ”י הדין האישי, תוך ראיית התא המשפחתי ושקלול הכנסות שני הצדדים וחלוקת זמן הורי, מתוך מטרה לספק לקטינים רמת חיים נאותה אליה הורגלו בשני הבתים […]”

  1. נוכח מגמה זו גם הקביעה האם יש לנהוג בהתאם לסעיף 9 לחוק המזונות תוכרע בהתאם לכללים שנקבעו בפסיקה בסוגיה זו מבלי להבחין בין קטינים על בסיס הדין האישי.
  2. בתלה”מ (נצ’) 44950-12-18 ד.פ נ’ מ.ב (ניתן ביום 02.03.20) [פורסם במאגרים המשפטיים] סקר כב’ הש’ א. זגורי את ההלכה בעניין ביטול מזונות ילד סרבן קשר/מורד וסקר את יישומה בכל הערכאות המשפטיות ובסעיפים 44-45 ציין את הפרמטרים שיש לבחון. ברמ”ש (חי’) 41433-04-18 פלוני נ’ פלונית (ניתן ביום 30.05.18) [פורסם במאגרים המשפטיים] מנה בית המשפט את השיקולים שיש לקחת בחשבון.
  3. בתמ”ש (תל אביב-יפו) 29511-09-13 פלוני נ’ אלמונים (27.5.15) התייחס בית המשפט לביטול מזונות:

“(ב)          האם הילדים הם “ילדים מרדנים” שהאב פטור מתשלום מזונותיהם?

  1. כפי שנקבע בע”א 1741/93אזולאי נ’ אזולאי [פורסם בנבו] (13.7.94): “שלילת מזונות היא צעד קיצוני וחריף אשר יש להימנע ממנו אלא אם כן קיימות נסיבות יוצאות דופן”.
  2. בתמ”ש 59890/08פלוני נ’ פלונית [פורסם בנבו] (ניתן ביום 4.9.11) וכן בתמ”ש 50547-05-10 פלוני נ’ פלונית [פורסם בנבו] (ניתן ביום 11.1.12), דנתי בהרחבה בשיקולים שעל בית המשפט לבחון, בדונו בשאלה האם יש מקום להפחית או לשלול מזונות לבן מרדן. בין היתר ציינתי, כי על בית המשפט לקחת בחשבון עקרונות ושיקולים אלו:

א.  ביטול המזונות ייעשה במקרים קיצונים ונדירים ויש לשקול תמיד חלופה מתונה יותר כגון הקטנת מזונות.

ב. האם סרבנות הקשר נובעת אך ורק מרצונו האמיתי והעצמאי של הילד או שקיימת אשמה מצד האב או האם למצב שנוצר.

      ג. האם האב נקט בכל הפעולות והמאמצים הנדרשים לצורך חידוש הקשר.

ד. האם ביטול המזונות עלול לגרום לסיכול הסיכוי לחידוש הקשר.

ה. מה תהיה השפעת ביטול המזונות על אפשרות קיומם הסביר של הקטינים.”

  1. אמנם בפסק הדין למזונות שניתן ביום 7.4.16 נדחו טענות האב להפחתת מזונות מחמת סרבנות קשר, אולם מאז ועד היום חלפו מספר שנים ויש לבחון את התנהלות הצדדים שניהם לאורך השנים על מנת לקבוע האם יש מקום להפחתת המזונות בהתאם לתנאים שנקבעו בפסיקה.
  2. בפסק הדין מיום 7.4.16 נקבע כדלקמן:

“את טענתו של הנתבע לפיה התובעת מסיתה את הקטינים נגדו אין בידי לקבל, ועל זאת כבר עמדתי בהחלטה קודמת לפיה מתסקירי שירותי הרווחה לא עלתה כל אינדיקציה כי האם מונעת מהקטינים או גורמת לקטינים לסרב לקשר, אלא להיפך האם הביאה את הקטינים למרכז הקשר ב*** שנמצא במרחק נסיעה, משתפת פעולה עם הגורמים המטפלים וכן פועלת לקיום המפגשים.

בענייננו, מדובר בשני קטינים בני 6.5 ו- 4 שנים שאכן מסרבים למפגשים עם אביהם ובמיוחד מסרבים למפגשים בבית האב. אולם בשלב זה, לנוכח גילם הרך של הקטינים אין מקום להפחית במזונותיהם אלא יש לדאוג כי הקטינים יקבלו את הטיפול המתאים במטרה לחדש את הקשר בינם לבין אביהם, קשר שחשוב להתפתחותם התקינה. דברים אלה נאמרים ביתר שאת, נוכח העובדה כי התובעת אינה עובדת ואין לה כל מקור הכנסה שיאפשר לה לקיים את הקטינים בכבוד.

  1. דברים אלו היו נכונים ליום מתן פסק הדין – 7.4.16, אולם מהתסקיר שהוגש ביום 23.4.17 עלה שהאם אינה משתפת פעולה באופן מלא עם הנחיות עו”ס לס”ד ועם תהליך חידוש הקשר. כפי שפורט לעיל (סעיפים 82 ואילך לפסק הדין) האם הצהירה שאין היא מתנגדת שהקטינים יפגשו את האב אך הדגישה ששום דבר אינו מעל רצונם, סירבה לקידום הקשר בין האב לקטינים כאשר עו”ס תלווה את המפגשים, ובכך סיכלה התערבויות טיפוליות לקידום חידוש הקשר.
  2. האם לא אפשרה טיפול פסיכולוגי לקטין נ’ במסגרת בית הספר כפי שעלה בדיווח מח’ החינוך מיום 5.4.17, סירבה להגיע ללשכת הרווחה בטענה שאינה יכולה להיפרד מילדיה ואינה יכולה להשאירם עם אף אחד חוץ ממנה, עירבה את הקטינים בסכסוך והשמיעה אמירות פוגעניות כנגד האב בנוכחותם כפי שתואר לעיל.
  3. חוסר היכולת שלה להתגבר על הפגיעות והכעסים כלפי האב גם שנים לאחר הפרידה, תוך שהיא רואה אותה ואת הקטינים כיחידה אחת, לא אפשר לקטינים לפתח כל יחס חיובי כלפי האב.
  4. האם לא שיתפה פעולה עם המפגשים במרכז הקשר ב***, בתחילה באי חתימה על המסמכים הנדרשים לצורך תחילת המפגשים ובהמשך כשהיא לא נוקטת כל פעולה שתעודד את הקטינים להיכנס ולקיים את המפגשים.
  5. האם לא שיתפה פעולה עם הטיפול אצל המטפל הפרטי. לא בכדי ציינה ד”ר קיבנסון בחוות דעתה כי המדובר בתסמינים של ניכור הורי.
  6. לקראת תחילת המפגשים בתחנה בד’ החלה האם לשנות את גישתה והדבר בא לידי ביטוי בדברי האפוט’ לדין בדיון מיום 6.10.19, אולם גם במהלך טיפול זה התנהגה האם בצורה בלתי הולמת כלפי המטפלת בתחנה בד’ לאחר שהגיעה למפגש באיחור שהוביל לביטולו.
  7. כאמור ביום 18.11.20 כונסה וועדת תכנון טיפול בעקבותיה הופנתה המשפחה לטיפול ביחידה הייעוצית ב****. בשלב זה החלה האם לשתף פעולה באופן מלא.
  8. במהלך הטיפול ב**** החלה האם לשנות את הגישה ולשתף פעולה ממקום אמיתי והדבר בא לידי ביטוי בשינוי מצד הקטינים ובהתקדמות במפגשים לכיוון חיובי. דיווחים חיובים הוגשו לבית המשפט ביום 18.2.21. ביום 2.5.21 דיווחה האפוט’ לדין שבמהלך ביקור בית שערכה הן האם והן הקטינים דיווחו על התקדמות התהליך הטיפולי.
  9. האב מצדו שיתף פעולה באופן מלא במהלך השנים כולן, אומנם מפעם לפעם ביטל מפגשים עם הקטינים בגלל ענייניו האישיים, נסיעה לחו”ל לחודש בדיוק כשתוכננו להתחדש המפגשים, והשתתפות בקורס ממקום עבודתו גרם לעיכוב משמעותי נוסף, אך בסך הכול לאורך השנים שיתף פעולה, השתתף בטיפולים, עשה כל שנתבקש לעשות וגילה סבלנות למרות הכאב והצער שנגרם לו במפגשים עם הקטינים.
  10. והנה דווקא כאשר הטיפולים החלו לשאת פרי וכיוון חיובי נראה באופק, דווקא אז, באופן מפתיע ובלתי צפוי, החליט, בניגוד להמלצת הגורמים המטפלים, להפסיק את התהליך הטיפולי ולהיפרד מהקטינים ועשה זאת בשיחת זום ביום 6.5.21. האב אף לא הסכים להמתין למפגש פרונטאלי שנקבע שבוע לאחר מכן בינו לבין הקטינים וגם זאת בניגוד להמלצת הגורמים המטפלים.
  11. האב הסביר את החלטתו ברצונו שלא להעמיס על הקטינים, אולם נראה כי ההחלטה לא נבעה מתוך ראיית טובת הקטינים. למרות האמביוולנטיות שגילו הילדים ולמרות הטענות והכעסים שהביעו כלפי האב, הילדים שיתפו פעולה עם התהליך, הם הופיעו למפגשים ולא התנגדו להנחיות המטפלים והמטפלים ציינו שדווקא השאלות הקשות והטענות תרמו להתפתחות שיח משותף עם האב והזדמנות לקרב ביניהם. הבן נ’ אף פנה בבקשת עזרה לאב, שיתף אותו באירועים קשים בבית הספר בו ילדים תקפו אותו והיכו אותו וביקש את עזרת האב, שהבטיח מצידו לעזור. המטפלים ציינו שהפנייה נחוותה כרצון לקרבה.
  12. אין ספק שהקטין זקוק לאביו ודווקא בנקודה זו החליט האב להפסיק את התהליך.
  13. התיאור שמתארים המטפלים באשר לתגובת הקטינים עת הודיע להם האב על פרידה מהם, קורע לב: “שניהם נצפו קשובים ומופתעים, האב הביע את אהבתו להם, נפרד ועזב את הזום. בעקבות עזיבת האב, דממה שררה במסך. רגע אחרי הילדים עזבו את המקום ונכנסו לחדריהם“.
  14. כיום נראה שאין סיכוי לשיקום הקשר בין האב והקטינים, אולם אין לשכוח כי לאב תרומה לכך שנסתם הגולל על התהליך הטיפולי. דווקא כשהחלו ניצני שינוי קטע האב בבת אחת את התהליך, אף מבלי הכנה לקטינים.
  15. מקרה זה בו האם במשך שנים כה רבות התקשתה להפריד בין כעסה ופגיעותה כלפי בעלה לשעבר ובין צרכי הקטינים, דבר שהוביל להחמרת הנתק עד אשר ניסיונות טיפוליים רבים כשלו, מצדיק הפחתה מסוימת במזונות הקטינים. האיזון בין תרומת האם למצב שנוצר, תרומת האב והצורך להבטיח שמירה על סיפוק צרכיהם הבסיסיים של הקטינים מוביל למסקנה שאין מקום לבטל את המזונות אלא להפחיתם במידה מסוימת ומדורגת.
  16. כפי שפורט לעיל הדיווח הראשון על כך שהאם אינה משתפת פעולה ואף מסכלת את התהליך הוגש ביום 23.4.17 וכאמור מתחילת הטיפול- 18.11.20 הטיפול ביחידה הייעוצית ב****, ואף קודם לכן, שינתה האם גישתה ושיתפה פעולה.
  17. אשר על כן אני סבורה שיש להפחית את מזונות הקטינים לתקופה שבין 15.4.17 ועד ליום 15.11.20 ובסה”כ 3 שנים ושבעה חודשים (43 חודשים).
  18. אמנם האם אינה עובדת, אך היא מתגוררת בבית הוריה ונסמכת על שולחנם. אין חשש אם כן כי צרכיהם של הקטינים ייפגעו באופן בלתי מידתי כתוצאה מהפחתה זו.
  19. בפסק הדין מיום 7.4.16 נקבע כי מזונות הקטינים יעמדו על סך של 3,600 ₪ בצירוף מחציות וכן סך של 500 ₪ דמי טיפול. בפסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 14.2.17 הסכימו הצדדים להפחית את דמי הטיפול לסך של 200 ₪.
  20. נוכח המפורט לעיל אני קובעת כי בתקופה זו מסכום המזונות שנפסק עבור הקטינים יופחתו 25% והם יעמדו על סך של 2,700 ₪  בעבור שני הקטינים (סך של 1,350 ₪ עבור כל קטין) לתקופה של 43 חודשים החל מיום 15.4.17 ועד ליום 15.11.20. שאר סעיפי פסק הדין מיום 7.4.16 ימשיכו ויעמדו בתוקפם- בכפוף לסעיף 140 להלן.
  21. סכום ההפחתה עומד על סך של 38,700 ₪ לתקופה כולה (900 ₪ X 43 חודשים).
  22. הסכום יופחת בסך של 900 ₪ לחודש החל מחודש יולי 2022 ובמשך 43 חודשים. בתום 43 החודשים ישובו המזונות ויעמדו בתוקפם בהתאם לפסק הדין מיום 7.4.16, אולם בתום תקופה זו חיוב האב בדמי טיפול בסך של 200 ₪ ייפסק וסכום המזונות עבור שני הקטינים יעמוד על סך של 3,600 ₪ בלבד.
  23. מאחר וייחסתי לאב חלק מהתרומה למצב ועל מנת לא לפגוע עוד בקטינים, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תודיע לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום,  כ”ז סיוון תשפ”ב, 26 יוני 2022, בהעדר הצדדים.

https://www.psakdin.co.il/Court/%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%A0-%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%AA_25#.YsRSg3ZBzIU

 

Print Friendly, PDF & Email

1 מחשבה על “שירי היימן זונה מאושוויץ: אבא בניכור הורי לא ראה 2 ילדיו 7 שנים בגללה והיא הפחיתה מזונות 700 ש”ח מ 3,800 שח ל 2700 שח ורק ל 3 שנים”

  1. אז למה לא הורות משותפת עם עורך דין חזק היה אפשר למנוע את התשלום בעקבות זה שהילדים לא רוצים לראות את האבא ניכור הורי לגמרי עורך דין שמחיוב עזר להרבה גברים לצערי יש כאלה שמתאבדים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Translate »
גלילה למעלה