לפני שנה פרסמה איזה פוסטמה בישראל היום טל אריאל יקיר כתבה על חיילת מג”ב רוסיה. אנסטסיה ויינר.  מהכתבה משתמע שהחיילת נכנסה למקלחת ולא ידעה שאיזה שוטר דרוזי חרמן התקין בה מצלמות.

לפי הכתבה, היא התקלחה להנאתה והוא ראה את גופה העירום.  גם כתב הקונספירציות יוסי אלי עשה על זה 2 כתבות לערוץ אלג’זירה 13 שהחיילת בטראומה בגלל מציצנות של המפקד הדרוזי נאדר ראבח.

בסוף מסתבר שזו חיילת שאיימה על המפקד שהיא רוצה להתאבד ולהשתמט מהשירות.  בגלל זה נאדר שם לה מצלמת מעקב.  בעליון בג”ץ  1869/22.  בהשלום ימ ת”פ 17551-01-22 מדינת ישראל נ’ נאדר רבאח.   

לפי טענות הכתבים, לימים התגלו המצלמות, היא זוהתה וביקשו ממנה להתלונן, ואז נולדו כל “הטראומות”, שהיא חשה מושפלת, שהיא לא ישנה בלילה, שהיא סובלת, נוטלת תרופות מתקשה ביצירת קשר זוגי, ומה לא.

אבל רגע…..  דקה לפני שהודיעו לך שאת במצלמה, לא היו לך טראומות נכון?

לפני שבכלל ידעת על המצלמה רצית להתאבד?  כלומר יש לך בעיה פסיכיאטרית קשה של דיפרסיה.  או שאת סתם מתחזה?????

מה האמת?  החיילת ויינר אנסטסיה הטרילה את המפקדים שלה שהיא רוצה להתאבד, כדי לכפות על צה”ל לאשר לה להשתמט ממשמר הגבול.  המפקד שלה החליט לשים מצלמה בחדר, כדי שיהיה עליה מעקב ושלא תתאבד באמת.  המצלמה לא היתה במקלחת.  והמפקד לא הסתיר את זה.

בכתבות כותבים עליהן שהן “לוחמות מג”ב” כדי לייצר הילה של נשים שתורמות ללחימה, אבל בפועל אלה משתמטות שרצו לעזוב את השירות באיומים של אובדנות.  ולא…..  המצלמה לא היתה במקלחת.  היא היתה בחדר.

בניגוד לפרסומי הקונספירציה של טל אריאל יקיר ויוסי אלי כאילו המפקד רצה להתחרמן מהן ושם מצלמה במקלחת בגלל מציצנות, המצלמה היתה בחדר – בגלל שהן איימו להתאבד.  טרוליות.

אורית חיון רוצה לסחוט כסף מהמשטרה על חיילת ששיקרה שהיא רוצה להתאבד

וכך הכתבת טל אריאל יקיר מפליגה בתיאוריה כמה המסכנה סובלת, ושהיא רק רוצה “לסגור מעגל” ושהדרוזי “יסתכל לה בעיניים”.

יוסי אלי כתב שאנסטסיה “מתקשה לתפקד, ובין היתר, אינה מרגישה בטוחה בדירתה במעונות סטודנטים, מחשש שהיא מצולמת, ובודקת בכל פעם האם יש במקום מצלמה”.

חחח.  ומה היה קורה אם אנסטסיה ויינר היתה מצליחה להתאבד????

אוקיי לכל החירטוטים האלה התרגלנו.  אף אחד כבר לא מאמין לכל החיילות הבוכות שפתאום גילו שיש להן טראומה, אבל בסוך הכתבה מתחבאת הסיבה האמתית לכתבה.

אנסטסיה לקחה עו”ד בשם אורית חיון ואורית חיון רוצה לעשות מזה בוננזה כלכלית ולתבוע את המשטרה.

אז קודם כל, כל הפרסומים בעניין “לוחמות המג”ב והמצלמה” אלו זו כתבות יחסי ציבור לעו”ד אורית חיון, והמטרה היחידה היא להפעיל לחץ על המשטרה שתשלם פיצוי.  כמובן שאין גילוי נאות שטל אריאל יקיר קיבלה על זה כסף מאורית חיון.

ואנו שואלים……  למה אורית חיון רוצה לתבוע את המשטרה, והצבא?  מה הקשר של המשטרה והצבא לסיפור?

אם זה נכון הגרסה שהפקד לוקה במציצנות, אז הרי שלא המשטרה התקינה את המצלמות, והמשטרה לא אחראית למעשה פריקי של עובדיה (מציצנות וחרמנות).  המשטרה גם לא יכלה למנוע מציצנות חרמנות.

אין דרך לסנן מראש אנשים שיש להם ייצר מציצנות.  זה לא דבר שאפשר לגלות במבחנים הפסיכו דיאגנוסטיים שהמועמדים למשטרה / מג”ב עוברים.

למה המעסיק אחראי על מעשים מיניים של העובד החרמן? 

נוצר בישראל אקלים סחטני שבו לנשים המתלוננות יש אינטרס לתבוע כיס עמוק באמצעות פיברוק אבחונים קליניים של פוסט טראומה מעבירה מינית.  ניחא אנסטסיה ואורית חיון מגישות תביעה נזיקית נגד הדרוזי נאדר שלכאורה צילם אותה וראה לה את הכוס והציצים… או יו יוייי מה הוא ראה. ועוד ציצים של לסבית…

אבל זה שהן מחפשות כיס עמוק ותובעות את המעסיק בעילה של אחריות שילוחית, זו ממש סחיטה.

כאשר עובד מבצע מעשה מיני, זה דבר עצמוני שבא ממנו ואין לזה שום קשר למעסיק.  אנחנו לא מצליחים להבין איך שופטים מצליחים למצוא פה קשר סיבתי בין המשטרה כמעוולת, לבין אנסטסיה כקורבן.

בתמונה:  אשתו של נאדר רבאח בחורה יפה.  הוא לא צריך להציץ לשרמוטות רוסיות בשביל סיפוק מיני.  יש לו בבית פי אלף יותר טובה.

עם כזו אישה יפה בבית מי צריך שרמוטה רוסיה?  שאורית חיון תענה על השאלה.

אורית חיון מתקשה להבין שמי שמייצגת נפגעות עבירה שום עבריין לא ייקח אותה יותר

פעם אורית חיון מיתגה עצמה כסנגורית. אבל מי שלוקחת תביעות אזרחיות של נשים “נפגעות עבירה”, היא לא באמת סנגורית.  זה מראה שאו שאין לה לקוחות, או שהיא לא באמת סנגורית.

אף אחת מהפליליסטיות לא היתה לוקחת תיק כזה מביש.  זו פשוט בושה לחתום על כתב תביעה סחטני שכזה, ועוד להזמין על כזה דבר כתבה.

בתמונה:  אורית חיון עם דאמבו גיא פלג שהיא התלוננה עליו שהוא מכפיש אותה…..  שימו לב האוזן של דאמבו נוגעת לה בשיער ואפשר לייחס לזה קונוטציות מיניות של חיכוך מיני וריגוש מיני.  אפשר להוסיף גם “אינדיקציות” למשהו מעבר.  במשטרה אוהבים את הביטוי “אינדיקציות”.   זה אומר יכול להיות שכן ויכול להיות שלא, אבל יש אינדיקציה.

השווי של התביעה הזו לא יותר מ 5,000 ש”ח

בפועל לפנינו תביעה אזרחית פשוטה ורגילה של הפרת פרטיות.  לא משהו יוצא דופן.  חוקרים פרטיים שנשכרים לצלם בני ובנות זוג בוגדים עושים את זה כל הזמן, וזה מותר להם כי הם חוקרים פרטיים.

אף בן אדם או בת אדם שצולמו ע”י חוקר פרטי באמצע מעשי ניאוף לא חטף טראומה, למרות שהם צולמו באמצע אקט מיני.  (המדינה מעודדת בני זוג לשים מעקבים זה על זו בגלל המאבק על הכתובה).

אם כן במה שונה הסיפור הזה מכל עבודת חוקר פרטי שעושה את אותו דבר במסגרת החוק ובאופן חוקי לגמרי?

איזה נזק נגרם לאנסטסיה הזו?  נניח שמפקד דרוזי ראה לה את הכוס/ציצי/תחת, זה לא אומר שהוא התרגש מזה.  הוא נשוי.  כוס, ציצי ותחת יש לו בבית בשפע אצל אשתו הדרוזית, וחזקה עליה שהיא מקצוענית בתחום.  בכלל, המפקד הדרוזי יודע מראש שהחיילת דיפרסיבית ורוצה למות ולהתאבד, ברור שזה מפיל זין וקוטל כל חשק חרמני.

כמה אורית חיון חושבת שהיא תוציא מהמשטרה?  מיליונים?  הרי אנסטסיה אפילו לא ידעה שהיא מצולמת.  התיק הזה שווה אולי 5,000 ש”ח במקרה הטוב.

אבל במשטרה מפחדים שאורית חיון תעשה להם עוד כתבות מביישות, ולכן סביר שישלמו לה קצת יותר.  רק שתסתום את הפה.

העונש למפקד אצל ירון מינטקוביץ 5 חודשי עבודות שירות

הדרוזי קיבל 5 חודשי עבודות שירות, שזה נחשב עבירה מינורית וקלה ביותר.

השופט החינני ירון מינטקוביץ כתב כי רבאח הוא “אדם אשר מלבד אירוע זה ניהל חיים נורמטיביים, תרם לביטחון המדינה בשירותו המשטרתי וזכה להערכה מקצועית ממפקדיו ואף הוצגו תעודות הצטיינות”.

כאמור גם אין לו כל מניע להתחרמן מהגוף של אנסטסיה ויינר, כי יש לו אישה דרוזית מקצועית בבית שעושה כל מה שהוא מבקש במיטה, ואפילו יותר.

יוסי אלי עשה כתבת שיימינג לשופט ירון מינטקוביץ

בערוץ 13 כתב הקונספירציות יוסי אלי עשה כתבת שיימינג וקונספירציה לשופט ירון מינטקוביץ שגזר על נאדר 5 חודשי עבודות שירות.  יוסי אלי התעקש להציג את נאדר כסוטה מין חרמן, למרות שהיא עצמו הביא תמליל שיחה בין המפקדים שזו היתה מצלמת מעקב למניעת התאבדות של מתחזות.

כרגיל לפני שראיין את אנסטסיה ויינר, הבמאית של יוסי אלי שמה לה מילים בפה:  “אני מפחדת ללכת עם חברים החוצה.  אני מפחדת להשתין במקום ציבורי….זה שינה לי את החיים”.

יאללה יאללה יא שקרנית…..אנסטסיה…..  למה מה קרה?   גילו שסתם איימת להתאבד כדי לברוח מהשירות שלך????

יוסי אלי בכתבתו מתקומם שנאדר רבאח בכלל לא הועמד לדין על עבירות מין אלא רק על פגיעה בפרטיות.  הוא מתעקש להציג את נאדר רבאח כעבריין מין ומביא את אורית חיון ליילל ש”העונש מגוחך”.

ולמה אורית חיון מייללת אצל יוסי אלי שהעונש מגוחך?

כי ככל שהעונש יותר קטן זה סותם לה את התיאבון לסחיטת הקופה של המשטרה בתביעה הנזיקית שהיא מגישה.

בקיצור אורית חיון חשבה שיש לה ארנבת ביד, והארנבת ברחה לה.

הסנגורית הפליליסטיות צוחקות על עורכת דין כזו.  אורית חיון.  היא פטתית.  עברה צד.  כשמשדרים אותה מייללת בטלוויזיה נגד גבר שהוא סוטה מין על פאלש, אף גבר לא ישכור את שירותיה יותר.

ראו באיזו תיאטרליות אורית חיון פוערת שפתיה כשהיא מדברת על הדרוזי נאדר ראבח.

לדברי יוסי אלי בכתבתו “חמישה חודשי עבודות שירות בלבד נגזרו היום (ראשון) על קצין משמר הגבול שצילם לוחמות שהיו תחת פיקודו במצלמות נסתרות, כפי שנחשף בתחקיר חדשות 13 בחודש נובמבר. השופט ירון מינטקביץ’ מבית משפט השלום בירושלים נימק את ההחלטה, בין היתר, בכך שבמחלקה לחקירות שוטרים החליטו שלא לייחס מניע מיני למעשים ובכך שהקצין “זכה להערכה מקצועית ממפקדיו”.

https://13tv.co.il/item/news/domestic/crime-and-justice/raozu-903378649/

הבגץ שהגישה אורית חיון נגד מח”ש והפסידה בגץ 1869/22

שימו לב מה טוענת אורית חיון בעתירה ששילמה עליה 2,000 ש”ח אגרה.  היא רוצה לכפות על מח”ש להוסיף למפקד נאדר ראבח אישום של מעשה מגונה.  למה?  כי אז אפשר לשלוח את אנסטסיה לפסיכיאטר, שאצלו היא תיילל כמה היא כאובה וסובלת, כמה טראומות ומיחושי לילה יש לה, ואז אפשר להוציא מקצין התגמולים של צה”ל מיליונים, כולל גמלת נכות נפשית.  אבל זה בתנאי שיש הרשעה בעבירת מין.  בלי זה כל ההשקעה של אורית חיון ירדה לניאגרה.

בלי הסעיף הזה, התביעה האזרית של אורית חיון חלשה מאוד, במיוחד לאור העובדה שאנסטסיה ויינר טענה שיש לה בעיה פסיכיאטרית קודמת, הדיפרסיה שגרמה לה רצון להתאבד ולהשתמט מהשירות.

מכיוון שתאוות הבצע של אורית חיון לא יודעת שובע היא גייסה את הכתבים בערוצי הנדסת התודעה שיעזרו לה להפעיל לחץ ולשבש הליכי משפט, כשהם מציגים את ראבח כמפקד חרמן וסוטה מין……  הציבור הרי רק קורא את הכותרות…..  אף אחד לא בודק ממש.

את הפרקליטות ייצגה בבגץ מיטל שינדל בוכמן.

להלן הבגץ 1869/22 אנסטסיה ויינר נ’ פרקליט המדינה:

השופט ע’ גרוסקופף:

העתירה שלפנינו נסובה על דרישת העותרת כי כתב האישום שהוגש נגד המשיב 4 (להלן: הנאשם) יתוקן כך שתתווסף לו גם עבירה של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל”ז-1977 (להלן: חוק העונשין)). לצד העתירה, התבקש צו ביניים המורה על השהיית ההליך הפלילי המתנהל נגד הנאשם עד להכרעה בעתירה.

רקע

1. העותרת, שעלתה עם משפחתה מאוקראינה בשנת 2017, היא חיילת משוחררת, אשר התנדבה לשירות צבאי כלוחמת משמר הגבול. הנאשם, רפ”ק נאדר ראבח, שימש במועד הרלוונטי כסגן מפקד יחידת שח”ר 101 במג”ב, בה שירתה העותרת.

2. ביום 9.1.2022 הוגש נגד הנאשם בבית משפט השלום בירושלים כתב אישום המייחס לו עבירות של פגיעה בפרטיות, לפי סעיף 5 בנסיבות סעיפים 2(1) ו-2(3) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ”א-1981; האזנת סתר שלא כדין, לפי סעיף 2(ג) לחוק האזנת סתר, התשל”ט-1979; והפרת אמונים בשל היותו עובד ציבור, לפי סעיף 248 לחוק העונשין (ת”פ 17551-01-22 מדינת ישראל נ’ רבאח).

על פי המתואר בכתב האישום, הנאשם רכש מצלמה נסתרת המתעדת תיעוד קולי וחזותי (להלן: המצלמה), והתקין יישומון (אפליקציה) במכשיר הטלפון הנייד שלו המאפשר לו להתחבר למצלמה מהטלפון הנייד ולצפות באופן ישיר בתיעוד המצלמה. ביום 3.7.2020 בשעות הערב המאוחרות, נכנס הנאשם למגורי הבנות בבסיס בו שירת ולחדר בו מתגוררות מספר שוטרות בשירות חובה, ובהן העותרת, והטמין מצלמה בכיס אפוד שנמצא תלוי על מתלה בחדר, באופן שבו המצלמה מצלמת את חלל החדר ואף את חדר המקלחת בו. בהמשך, נכנסה העותרת לחדר ונעה בו בחופשיות, כאשר המצלמה במצב פעיל. רק בחלוף פרק זמן מסוים, וכחצי שעה לאחר שסיימה להתקלח, גילתה העותרת את המצלמה ובכך הופסק הצילום. עוד מתואר בכתב האישום אירוע דומה נוסף, אשר התרחש למעלה משנה קודם לכן, ביום 20.4.2019, במהלכו הטמין הנאשם מצלמה בחדרה של מתלוננת אחרת, גם היא שוטרת בשירות חובה, וצילם אותה בעודה ללא בגדים.

3. עובר להגשת כתב האישום, ולאחריו, התנהל בין העותרת לבין המשיבים 3-1 (להלן, יחדיו: המשיבים) דין ודברים, שאלו, בתמצית, עיקריו:

(-) ביום 5.7.2020 הגישה העותרת את תלונתה למחלקה לחקירות שוטרים (המשיבה 2. להלן: מח”ש), ובעקבות כך נפתחה חקירה פלילית שהסתיימה כאמור בהעמדתו לדין של הנאשם;

(-) ביום 11.8.2021 פנה בא כוח העותרת למח”ש בבקשה לקבל עדכון לגבי הטיפול בתיק. מכתב זה היה ככל הנראה בלתי קריא, ועל כן, כבר למחרת, הפרקליטה שטיפלה בתיק יצרה קשר עם באי כוח העותרת בעניין זה. עוד עדכנה באותה שיחה, כי הנאשם הוזמן לשימוע.

(-) ביום 29.8.2021 פנו באי כוחה של העותרת למח”ש בשנית בבקשה לקבלת פרטים שונים בקשר לשימוע, לעבירות שבכוונת מח”ש לייחס לנאשם ולתנאי שחרורו. עוד התבקש כי העותרת תצויד בפרטי התחברות למערכת לנפגעי עבירה, ובנוסף לכך, הלינו באי כוח העותרת על התארכות ההליכים. ביום 5.9.2021 נענה בא כוח העותרת כי בשלב זה אין אפשרות להשיב לשאלות שנשאלו, וכי לאחר שתתקבל החלטה בתיק הוא יעודכן בהתאם. באשר לזמני הטיפול בתיק, צוין כי “התיק נחקר ביסודיות ולאחר סיום כלל פעולות החקירה, הוחלט לזמן את החשוד לשימוע” (סעיף 5 לתגובה מיום 5.9.2021);

(-) ביום 18.9.2021 פנו באי כוח העותרת לראשת מח”ש בטענות לגבי המענה שקיבלו בפנייתם האחרונה, וכן שלחו שתי תזכורות ביחס לפנייה זו. ביום 28.11.2021 נמסר לבאי כוח העותרת כי המענה לפנייתם התעכב לאור יציאתה לחופשת לידה של הפרקליטה שטיפלה בתיק. לגופה של הפנייה, נמסר כי התיק מצוי בשלב השימוע וכי מח”ש עושה כל שבאפשרותה על מנת לקדם את הטיפול בתיק;

(-) ביום 9.2.2022 הוגש כאמור כתב האישום, ובו ביום עדכנה הפרקליטה המטפלת בתיק את בא כוח העותרת על כך.

(-) לאחר הגשת כתב האישום, ביום 22.2.2022 פנו באי כוח העותרת לפרקליט המדינה (הוא המשיב 1) בבקשה לתקן את כתב האישום על דרך של הוספת עבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין. ביום 23.2.2022 הועברה הפנייה ללשכת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים), וביום 8.3.2022 עודכן בא כוח העותרת כי הפנייה בטיפול. בעניין זה יוער כי מתגובתם המקדמית של המשיבים עולה כי בימים שלאחר הגשת העתירה, הסתיימה התייעצות בפרקליטות בדבר סעיף העבירה המתאים לעניין, והוחלט כי אין מקום לתיקון כתב האישום.

(-) ביום 15.3.2022 הוגשה העתירה שלפנינו ולצדה בקשה למתן צו ביניים.

טענות הצדדים

4. העותרת טוענת כי מעשהו הנלוז של הנאשם, אשר לא היה בגדר מעידה חד פעמית, לא זכה להגדרה ראויה בכתב האישום שהוגש נגדו. לשיטתה, מכתב האישום הוחסרה העבירה המרכזית שיש לייחס לנאשם – מעשה מגונה, ואשר עולה באופן מובהק מעובדות המקרה. לפיכך, נטען כי הפער בין חומרת מעשיו של הנאשם לבין סעיפי האישום הקלים שיוחסו לו בכתב האישום עולה לכדי חוסר סבירות קיצונית המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. לא זו אף זו, העותרת טוענת כי הודרה מהליך קבלת ההחלטות בעניינו של הנאשם וקולה לא נשמע טרם הוחלט על ניסוח כתב האישום, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם חובות ההגינות והשקיפות המוטלות על רשויות אכיפת החוק. משכך, גם מטעם זה ניתן ללמוד, לשיטתה, על חוסר הסבירות הקיצוני שבהחלטת רשויות התביעה.

להשלמת התמונה יצוין כי העותרת מסרה שהגישה תלונה לנציב תלונות הציבור נגד מייצגי המדינה בערכאות, וביום 13.3.2022 התקבלה החלטתו לפיה טענות העותרת ביחס להתנהלות מח”ש כלפיה נמצאו מוצדקות. יחד עם זאת, ההחלטה לא צורפה לעתירה.

5. המשיבים בתגובתם המקדמית מסרו כי הם משתתפים בכאבה של העותרת עקב הפגיעה בה ורואים את מעשיו של הנאשם בחומרה, אך סבורים כי דין העתירה להידחות על הסף. זאת, מן הטעם שהעתירה לא מגלה כל עילה להתערבות בשיקול הדעת הרחב המסור בידי רשויות התביעה בכל הנוגע לניהול ההליך הפלילי בכלל, ובקשר לניתוח מסכת הראיות וקביעת סעיפי האישום בפרט. המשיבים מציינים כי בקשת העותרת נבחנה על ידי המשיבים, וכן הובאה בפני גורמים בכירים בפרקליטות המדינה, ובכלל זאת ראשת מח”ש והמשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים), ונמצא, כי אין מקום להיעתר לדרישת העותרת לתיקון כתב האישום כמבוקש. אף לגופם של דברים, גורסים המשיבים כי דין העתירה להידחות, באשר לא נפל כל פגם בעבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום. לטענתם, בנסיבות המקרה דנן, בשים לב למכלול חומר הראיות ופסיקות בתי המשפט ביחס לעבירה של מעשה מגונה, וכן הנחיית המשנה לפרקליט המדינה “סעיף האישום במקרה של צילום איברים אינטימיים ללא הסכמת המצולמת” שפורסמה ביום 1.3.2022 (להלן: הנחיית המשנה לפרקליט המדינה מיום 1.3.2022) – אין מדובר בנסיבות המביאות באופן מובהק את המקרה לגדר המצבים המתאימים לייחוס עבירה של מעשה מגונה.

6. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 4.4.2022 התקיים דיון ראשון בהליך הפלילי המתנהל נגד הנאשם, במהלכו הודה הנאשם בעובדות כתב האישום ובעבירות המיוחסות לו במסגרתו. יחד עם זאת, בית משפט השלום (סגן הנשיא, השופט ירון מינטקביץ) נמנע מקביעת אשמה או מתן הכרעת דין כדי לאפשר את מיצוי העתירה דנן. לצד זאת, ועל מנת שלא לעכב את ההליך כליל, הופנה הנאשם לקבלת תסקיר שירות המבחן ונקבע דיון בתיק ליום 11.7.2022.

דיון והכרעה

7. לאחר שעיינתי בטענות העותרת ובתגובה המקדמית מטעם המשיבים, ומבלי להפחית בפגיעתה וכאבה של העותרת, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות.

8. הלכה ידועה היא כי לרשויות החקירה והתביעה מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע לנקיטת הליכים פליליים וניהולם, וכן בקשר לסוגיות השונות המתעוררות במהלכם (בג”ץ 8150/13 כרסנטי נ’ פרקליטות המדינה – המחלקה הפלילית, פסקה 5 (6.8.2014); בג”ץ 1019/15 פלוני נ’ פרקליטות מחוז תל אביב פלילי, פסקה 10 (14.7.2015)). הרציונל הטמון בהלכה מושרשת זו הוא כי רשויות החקירה והתביעה הן הגורמים המקצועיים בתחום, ואשר בידם מצויים הידע, הכישורים והניסיון הדרושים לצורך הכרעה במגוון הסוגיות המועלות בשלבי ההליך הפלילי ואשר מצויות בתחום אחריותם (בג”ץ 5699/07 פלונית נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פ”ד סב(3) 550, 746 (2008); בג”ץ 7323/16 כיואן נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 7 (4.1.2017)). בהתאם, בית משפט זה אינו מחליף את שיקול דעתן של רשויות החקירה והתביעה בשיקול דעתו שלו, ומידת התערבותו של בית משפט זה בהחלטותיהן תהא מצומצמת ביותר (בג”ץ 3194/21 פלונית נ’ פרקליטות המדינה (פלילי), פסקה 9 (23.8.2021); בג”ץ 1228/22 עטאללה נ’ פרקליט המדינה, פסקה 12 (13.3.2022)). הלכות אלה נכונות במיוחד כאשר עסקינן בהחלטות רשויות התביעה ביחס לתוכן כתב האישום, ובכלל זה קביעת סעיפי האישום, הנגזרים באופן ישיר מחומר הראיות בתיק (בג”ץ 199/18 בן טובים נ’ מדינת ישראל – משטרת ישראל, פסקה 5 (20.3.2018); בג”ץ 8814/18 אמסלם שלו נ’ מדינת ישראל – פרקליטות מחוז תל אביב, פסקה 8 (27.1.2019)). ודוק, לא רק שבחירת סעיפי האישום מצויה בליבת שיקול הדעת המקצועי המסור לרשויות התביעה, אלא שהתערבות שיפוטית בהחלטה בעניין זה יוצרת עירוב תחומים בלתי רצוי בין הרשות השופטת לגופי התביעה, שכן כאשר בית משפט זה הוא שמורה על הוספת סעיף אישום, הרי שיש בכך, מניה וביה, משום הבעת עמדה שיפוטית (גם אם לכאורית) על ידי ערכאת השיפוט העליונה ביחס לאישום עוד לפני שניתנה לנאשם ההזדמנות להתגונן בהליך הפלילי. על כן, רק במקרים חריגים ויוצאי דופן עד מאד יתערב בית משפט זה בהחלטה כאמור. אינני סבור כי המקרה שלפנינו נמנה עם אותם מקרים חריגים במיוחד המצדיקים התערבות שיפוטית.

9. אכן, המעשים המיוחסים לנאשם בכתב האישום הם חמורים ומחייבים העמדה לדין. כך סברו גם רשויות התביעה. ואולם, בבוחננו את החלטת רשויות התביעה ביחס לסעיפי האישום המתאימים, אשר היא זו שעומדת לבחינתנו, לא מצאתי כי קיים טעם מבורר שיש בו כדי להצדיק התערבות בשיקול הדעת המסור להן. נציגי מח”ש בחנו מקרוב את חומר הראיות שנאסף בעניינו של הנאשם וסברו כי יש להעמידו לדין בשורה של עבירות (פגיעה בפרטיות, האזנת סתר והפרת אמונים), אך לא בעבירה של מעשה מגונה. טענות העותרת בעניין ההצדקה להוסיף גם אישום במעשה מגונה נשקלו ונבחנו מספר פעמים – הן על ידי הפרקליטה המטפלת, הן על ידי ראשת מח”ש, והן על ידי המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים) – וכולם הגיעו למסקנה כי לאור מכלול הראיות בתיק ופסיקות בתי המשפט הרלוונטיות לעניין, אין מקום לעשות כן. זאת לאחר שהתרשמו כי אין בענייננו תמיכה ראייתית מספקת כי במעשי הנאשם קיים אלמנט של מיניות גלויה ומובהקת, הנדרש על פי המדיניות התביעתית המנחה בנושא במקרים בהם לא התקיים מגע פיסי בין הנאשם לנפגעת העבירה (וראו הנחיית המשנה לפרקליט המדינה מיום 1.3.2022). בנסיבות אלה, ובשים לב להלכות עליהם עמדנו בדבר ההיקף המצומצם מאד של ההתערבות השיפוטית בהחלטות מסוג זה, אין מדובר בהחלטה החורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות.

10. אשר על כן, העתירה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ‏ה’ בניסן התשפ”ב (‏6.4.2022).

PDF

אחרי שזרקו את אורית חיון מהעליון היא ביקשה החזר אגרה של 2,000 ש”ח

איזה עולב….  אחרי שהשופט עופר גרוסקופף דחה לאורית חיון את העתירה, היא ביקשה ממנו שיחזיר לה את האגרה, והרשמת קרן אזולאי החזירה לה כ 2,000 ש”ח!!!!!

על מה החזירו לה את האגרה?  הרי ניתן פסק דין ארוך ומנומק.  רק אחרי פסק הדין וחודשיים אחר כך, ב 8/5/2022 היא ביקשה החזר אגרה.  אבל פסק דין כבר ניתן.  הנה הוכחה שהרשמת בעליון, קרן אזולאי היא פמיניסטית והחזירה את האגרה (2,000 ש”ח) רק בגלל שלאנסטסיה יש ווגינה.

בנסיבות העניין, לפנים משורת הדין, והואיל והמשיבים הותירו את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט, אני מורה על השבת האגרה.

           ניתנה היום, ‏ז’ באייר התשפ”ב (‏8.5.2022).

להלן גזר הדין של נאדר רבאח אצל ירון מינטקוביץ ת”פ 17551-01-22

רקע

בזמנים הרלוונטיים לאישום שירת הנאשם במשטרת ישראל כקצין בדרגת רב פקד בבסיס מג”ב בירושלים, כסגן מפקד יחידה.

במועד שקדם ליום 20.4.19 קנה הנאשם מצלמה נסתרת המאפשרת תיעוד חזותי וקולי (להלן: המצלמה) והתקין במכשיר הטלפון שלו יישומון יעודי, המאפשר לו לצפות בשידורי המצלמה באופן ישיר.

ביום 20.4.19 בסמוך לשעה 1:30 הטמין הנאשם את המצלמה בחדרה של שוטרת בשירות חובה ביחידה עליה פיקד, וצילם אותה כשהיתה בעירום מלא וכאשר התלבשה (להלן: מתלוננת א’).

ביום 3.7.20 בשעה 22:30, בעת שהיה מפקד תורן בבסיס, נכנס הנאשם לחדר מגורים של שוטרות חובה עליהן פיקד, והטמין שם את המצלמה בכיס של אפוד, באופן שהמצלמה תיעדה את החדר ואת המקלחת. בסמוך לשעה 23:00 נכנסה לחדר אחת השוטרות (להלן: אנסטסיה ויינר מתלוננת ב’), ובעוד המצלמה פעילה, פשטה את בגדיה, נכנסה למקלחת והתקלחה. כחצי שעה לאחר שהתקלחה מתלוננת ב’, היא גילתה את המצלמה.

בשל מעשים אלו, הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בעבירות פגיעה בפרטיות, האזנת סתר ומרמה והפרת אמונים. אוסיף, כי הנאשם הודה בעובדות כתב האישום והוראות החיקוק העולות ממנו במלואן, שלא במסגרת הסדר דיוני עם המאשימה.

להשלמת התמונה אוסיף, כי כתב האישום לא ייחס לנאשם כי פעל מתוך מניע מיני. מתלוננת ב’ אנסטסיה ויינר ביקשה כי המאשימה תייחס לנאשם עבירה של מעשה מגונה, ואף עתרה לבית המשפט העליון, אך עמדתה לא התקבלה (בג”צ 1869/22, פלונית נ’ פרקליט המדינה ואח’, פסק דין מיום 6.4.22).

ראיות לעונש

מתלוננת א’

מהצהרת נפגעת עבירה שהגישה מתלוננת א’ עולה, כי היא חוששת פן יפגעו בפרטיותה במקומות ציבוריים כגון בתי מלון או חנויות בגדים. לדבריה, היא טרודה מהמחשבה האם תמונותיה הופצו ברבים והיא פגועה מכך שהאדם אשר פגע בה הוא מפקדה.

מתלוננת ב’ אנסטסיה ויינר

מתלוננת ב’ העידה לפני בפתח פרשת העונש. לדבריה, מאז שגילתה שצולמה במצלמה נסתרת היא מתקשה לתפקד, ובין היתר, אינה מרגישה בטוחה בדירה בה מתגוררת במעונות סטודנטים, מחשש שהיא מצולמת, ובודקת בכל פעם האם יש במקום מצלמה. עוד אמרה, כי היא מתקשה להשתמש בתאי שירותים ציבוריים ובתאי מדידה בחנויות בגדים. עוד ציינה כי היא סובלת מקשיי שינה, מתקשה לתת אמון באנשים והיא חשה כי אנשים רבים ראו אותה עירומה.

מסמכים מטעם הנאשם

הנאשם הגיש שתי תעודות הצטיינות משירותו במשטרה ומסמך ממשרד הפנים ממנו עלה כי אינו זכאי לקבל רשיון לנשיאת נשק.

תסקיר

מתסקיר שירות המבחן עלה, כי הנאשם גדל בתא משפחתי נורמטיבי והוא בעל קשרים טובים עם משפחתו שמודעת לעבירות ותומכת בו. הנאשם בעל תואר שני בחינוך ושירת כקצין מג”ב כשלושים שנה וזכה למספר תעודות הצטיינות. הנאשם תיאר את הקשיים שהוא חווה מאז פוטר לרבות שחיקת מעמדו בכפר מגוריו והקושי שלו למצוא עבודה.

עוד עלה מהתסקיר, כי הנאשם קיבל אחריות פורמלית בלבד לעבירות אותן עבר.

לדברי הנאשם, הוא ביצע את המעשים הקשורים למתלוננת ב’ אנסטסיה ויינר משום שהתרשם שהיא אינה יציבה בנפשה וחשש שהיא עלולה לפגוע בעצמה, ולא מתוך מניע מיני.

כמו כן, הנאשם הכחיש כי צילם את מתלוננת א’ וטען כי אינו יודע מי היא (הובהר, מפי הסניגור והנאשם, כי הנאשם אינו חוזר בו מהודאתו, ר’ ע’ 4 לפרוטוקול הדיון מיום 30.10.22). עם זאת עלה מהתסקיר, כי כיום הנאשם מכיר בכך שפעל בשיקול דעת מוטעה, אך שלל נזקקות טיפולית.

להערכת שירות המבחן הנאשם אינו מתאים להליך טיפולי, שכן הוא מחזיק בדפוסי חשיבה מעוותים ובעמדה קורבנית, וקיים סיכון להישנות ביצוע העבירה.

לאור אלה, המליץ שירות המבחן על עונש מאסר בדרך של עבודות שירות לצד מאסר מותנה ותשלום פיצויים.

טיעוני הצדדים

ב”כ המאשימה עמדה על הערכים המוגנים ועל נסיבות ביצוע העבירה ובכלל זה ציינה, כי הנאשם היה מפקדן של המתלוננות, והפנתה לתחכום שבמעשי הנאשם והנזק שנגרם כתוצאה מהם.

לאור אלה, המאשימה עתרה למתחם ענישה שנע בין חמישה חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות ועד לשנת מאסר.

ביחס לעונש הראוי טענה, כי המאשימה הביאה בשיקוליה את הודאת הנאשם והחיסכון בזמן השיפוטי אך מנגד הפנתה לכך שהנאשם מחזיק בעמדה קורבנית. לאור אלה, עתרה להשית על נאשם עונש של 7-8 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות לצד ענישה נלווית.

ב”כ הנאשם טען, כי עובדות כתב האישום אינן מעלות חשש להפצת התמונות. עוד טען, כי העבירות בוצעו לפני זמן רב ובעטיין הנאשם פוטר, משלם מחיר חברתי, מתקשה במציאת עבודה אחרת, והן אינן מעידות על שירותו רב השנים במשטרה.

לשיטת הסנגור, מתחם העונש ההולם נע בין מאסר מותנה לארבע חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות.

עוד טען, כי הייתה אי הבנה בתקשורת שבין הנאשם לשירות המבחן, ביחס לקבלת האחריות, ומכל מקום קיים אינטרס ציבורי לאפשר לנאשם לנסות להשתקם, ועל כן ביקש להפנות את הנאשם לקבלת תסקיר משלים לבחינת העניין. לחלופין ביקש להטיל על הנאשם עונש בתחתית המתחם והפנה בין היתר לתקופת השירות הארוכה ולכך שהנאשם בעל אחוזי נכות. לאור אלה טען, כי העונש הראוי הוא מאסר מותנה וצו של”צ. עוד ביקש, כי מצבו הכלכלי של הנאשם יובא בחשבון לעניין קביעת הפיצויים.

הנאשם אמר את המילה האחרונה וביקש לומר כי הוא מצטער על מעשיו וכי הוא מתנצל כלפי המתלוננות. עוד מסר, כי הוא פוטר מעבדותו והוא חש מזה למעלה משנתיים כאילו הוא עובר משפט יומיומי בשל השיח החברתי שנוצר סביבו בכפר מגוריו.

מתחם העונש ההולם

בשתי הזדמנויות שונות, הטמין הנאשם מצלמה נסתרת בחדריהן של שוטרות חובה עליהן פיקד, וצילם אותן בעירום. למרות פער הזמנים, אקבע מתחם עונש הולם אחד לשני האירועים:

מעשיו של הנאשם פגעו פגיעה קשה בפרטיותן של המתלוננות. גם במסגרת הנוקשה של שירות חובה כלוחמת במג”ב, יכולה שוטרת לצאת מהנחה שחדר המגורים שלה הוא סביבה מוגנת ובטוחה, בה היא יכולה לפשוט את מדיה בפרטיות, מבלי שאדם אחר – קל וחומר קצין ביחידתה – צופה בה בהחבא, באמצעות מצלמה נסתרת. לצורך בהגנה על הפרטיות בדגש נוכח ההתפתחות הטכנולוגית, התייחס בית המשפט העליון בע”פ 9893/06 לאופר בפס’ 19 לפסק דינה של השופטת פרוקצ’יה:

הצורך בהגנה על הפרטיות ועל עולמו האינטימי של האדם בעולם המודרני, בצד הקלות הבלתי נסבלת הכרוכה בחדירה לעולמו הפרטי באמצעים טכנולוגיים כאלה ואחרים, מחייבים גישה שיפוטית מחמירה, אשר תיישם אמצעי אכיפה נאותים לצורך הדברת תופעה עבריינית, המהווה סימן היכר ליכולות ההרסניות הטמונות בשימוש לרעה בטכנולוגיה המודרנית.

כפי שציינתי למעלה, המאשימה לא ייחסה לנאשם בכתב האישום מניע מיני לצילומן של המתלוננות, וכתב האישום שותק בעניין זה.

ועם זאת, כעולה מעדותה של מתלוננת ב’ ומהצהרתה של מתלוננת א’, אותן צילם הנאשם כשהיו בעירום, הפגיעה בפרטיותן קשה וחמורה, ותוצאותיה מלוות את המתלוננות עד היום: מתלוננת א’ מסרה בהצהרתה כי היא חוששת שמא תצולם כאשר היא משתמשת בשירותים ציבוריים או מודדת בגדים, וכן מסרה כי היא חוששת שמא התמונות שצילם הנאשם הופצו לאחרים.

אעיר בהקשר זה, כי אמנם לא יוחס לנאשם כי הפיץ את תמונותיהן של המתלוננות, אך ניתן להבין את חששה של מתלוננת א’, כי תמונותיה יופצו. ואפנה בהקשר זה לע”פ 1269/15 פלוני (23.12.15):

כידוע, החומרים המופצים ברשת האינטרנט מועברים במהירות רבה לנמענים רבים ובלתי מזוהים, ולעתים קרובות באירועים מסוג זה “את הנעשה אין להשיב”. תמיד תיתכן האפשרות שהצילומים יופיעו בעתיד, כאשר לא ניתן לדעת מי צפה בהם, ואף עצם הידיעה על קיומם עלולה להיות טראומתית ולעורר בבת תחושת חוסר ביטחון עמוקה דווקא במרחבים האישיים הנתפסים כפרטיים ביותר.

מתלוננת ב’ העידה לפני, כי מאז גילתה שצולמה היא חשה חוסר ביטחון אפילו בדירתה, בה היא מתגוררת עם שותפות, ובודקת האם היא מצולמת, וחוששת להשתמש בשירותים ציבוריים וחדרי מדידה בחנויות בגדים.

מעבר לפגיעה הישירה במתלוננות, הנאשם הפר את האמון אשר ניתן בו, כקצין ביחידה וכמפקדן של המתלוננות, וכן את פער הכוחות שבין קצין ומפקד ובין שוטרות בשירות חובה, הנתונות למרותו. בכך פגע לא רק במתלוננות, אלא בבטחונן האישי ותחושת המוגנות של שוטרות אחרות, ובמרקם יחסי האמון שבין שוטר (או חייל) ובין מפקדו.

מעבר לכך, הנאשם ניצל את גישתו למגורי השוטרות על מנת להתקין שם את המצלמה ולפגוע בפרטיותן וכן את העובדה שהמתלוננות הן שוטרות בשירות חובה, אשר אין להן אפשרות שלא לישון ולהתרחץ בחדרי המגורים בבסיס בו הוצבו, וכך היו חשופות לפגיעה.

אני ער לכך שהמצלמה בה השתמש הנאשם כללה גם מיקרופון וניתן היה לשמוע באמצעותה את הנעשה בחדרים, דבר המעצים את פוטנציאל הפגיעה בפרטיותן של המתלוננות, ומטעם זה יוחסה לנאשם גם עבירה של האזנת סתר בה הודה והורשע. אכן, לא עלה מכתב האישום כי מי מהמתלוננות שוחחה עם אחר בעת שהנאשם צילם אותה, כך שפוטנציאל פגיעה זה לא מומש, אך עדיין יש להביאו בחשבון בקביעת המתחם.

בקביעת מתחם העונש אביא בחשבון את עצמת הפגיעה בפרטיותן של המתלוננות, הנזק שנגרם להן כתוצאה מהמעשה, המעילה באמון שניתן בנאשם הן מצד מפקדיו והן מצד המתלוננות והפגיעה הרוחבית שגרמו מעשיו לתחושת הביטחון והמוגנות של יתר השוטרות.

מנגד אביא בחשבון, כי המאשימה לא ייחסה לנאשם, כי פעל מתוך מניע מיני. בשים לב לאלה, מתחם העונש ההולם אותו ביקשה המאשימה לקבוע, בין חמישה חודשי מאסר בעבודות שירות ועד שנה מאסר בפועל ועונשים נלווים, נראה הולם את חומרת המעשים ועצמת פגיעתם במתלוננות.

דיון והכרעה

מכלול שיקולי הענישה פועל לזכות הנאשם: מדובר באדם אשר מלבד אירוע זה ניהל חיים נורמטיביים, תרם לבטחון המדינה בשירותו המשטרתי וזכה להערכה מקצועית ממפקדיו (ואף הוצגו תעודות הצטיינות).

כמו כן הנאשם קיבל אחריות למעשיו וכבר בפתח הדיון הראשון הודה במלוא עובדות כתב האישום, שלא במסגרת הסכמה עם המאשימה וללא כל תמורה. לנתון זה משקל רב לזכות הנאשם, שכן בכך חסך מהמתלוננות את הקושי הכרוך במתן עדות, ויש בו ללמד על הבנת הפסול שבמעשים .

אני ער לכך שהנאשם קיבל אחריות חלקית למעשיו בפני שירות המבחן, וכי ההסבר שהציע למעשיו, כי הטמין את מצלמה בחדרה של מתלוננת ב’ בשל דאגה לשלומה וחשש שמא תפגע בעצמה, אינו חף מקשיים. עם זאת, לא יוחס לנאשם כי פעל מתוך מניע מיני והטעם להטמנת המצלמה אינו חלק מהמסגרת הדיונית – ועל כן דבריו של הנאשם אינם סותרים את המסגרת העובדתית.

נתתי דעתי לטענת ב”כ הנאשם, כי היתה “טעות בהבנת הדברים” בעת עריכת התסקיר ולבקשתו להפנות את הנאשם לקבלת תסקיר משלים – אך לא מצאתי בהן ממש. מהתסקיר עולה ששירות המבחן בירר עם הנאשם באופן יסודי ומעמיק את הרקע למעשיו והתרשם, כי בשל עיוותי חשיבה והסתכלות קורבנית הנאשם אינו מתאים להליך טיפולי – ומסקנה זו נראית לי משכנעת, לאור מכלול הנתונים שנפרסו בתסקיר. למעלה מהדרוש אוסיף, כי על פי התרשמותי הישירה מהנאשם ולאור נתוניו האישיים, אינני רואה חשש כי בשל פערי שפה לא הובן בעת עריכת התסקיר. משכך, נחה דעתי כי התסקיר משקף נכוחה את דבריו של הנאשם לעורך התסקיר ואת מידת התאמתו של הנאשם להליך טיפולי, ואין מקום להפנות את הנאשם שנית לשירות המבחן לצורך “מקצה שיפורים”.

הדברים אמורים, בין היתר, בשים לב ביחס להסברים שנתן הנאשם למעשיו, שאמנם אינם סותרים את עובדות כתב האישום, אך מנגד אינם מלמדים על נזקקות טיפולית (או התאמה להליך טיפולי).

לאור האמור מעלה, אשית על הנאשם עונש בתחתית המתחם, קרי חמישה חודשי מאסר בעבודות שירות, ואחייבו בפיצוי למתלוננות.

גוזר על הנאשם את העונשים הבאים

לפיכך גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.  חמישה חודשי מאסר בפועל, בהם יישא בעבודות שירות. הנאשם יתייצב לשאת בעונשו ביום 23.1.23, כפי שפורט בחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות.

ב.  ארבעה חודשי מאסר, בו לא יישא, אלא אם יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר אחת מהעבירות בהן הורשע, או עבירת מין.

ג.  פיצוי לכל אחת מנפגעות העבירה בסך 7,500 ש”ח. הסכום ישולם עד ליום 1.3.22.

החוב מועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, בהתאם למועדים והתשלומים שנקבעו למעלה. ניתן יהיה לשלם את הפיצויים תוך שלושה ימים מהיום לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות:

א.  בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il

ב.  מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה)  – בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000

ג.  במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום.

ניתן היום, ה’ טבת תשפ”ג, 29 דצמבר 2022, בנוכחות הצדדים.

שימו לב איזו עבודה גרועה עשה פה עדי כרמלי בייצגו את הנאשם.  הוא עשה עסקת טיעון גרועה, אפשר למתלוננות לפתוח ג’ורה שהן “מפחדות” ואין שום ביטוי לזה שהמתלוננת איימה על נאדר שהיא רוצה להתאבד.

PDF

בתמונה: עדי כרמלי משמאל עם כוכבת הפרשה של אבי חימי, הפילגש החרמנית הילה יחזקאל שפותחת לכולם את מה שצריך.

להלן כתבה בישראל היום פורסם 13/1/2022

אחרי הפרסום בשבוע שעבר – כתב אישום נגד רפ”ק נאדר רבאח בחשד שצילם חיילות במצבים אינטימיים

אנסטסיה ויינר, שהיתה לוחמת מג”ב וגילתה את המצלמה הנסתרת בעת שהתקלחה, נשמה השבוע לרווחה: “זו סגירת מעגל עבורי. אבוא לבית המשפט ואסתכל לו בעיניים, אני מקווה שהוא יקבל עונש ראוי ולא ייצא בעסקת טיעון”

המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים הגישה בתחילת השבוע כתב אישום נגד מי שכיהן כסגן מפקד יחידת שחר במג”ב, רפ”ק נאדר רבאח, בגין פגיעה בפרטיות, האזנת סתר שלא כדין והפרת אמונים.

כתב האישום הוגש שנה וחצי אחרי המקרה האחרון, בעקבות הפרסום במוסף “שישבת” בשבוע שעבר – שבו סיפרה הלוחמת אנסטסיה ויינר (21) על המצלמה הנסתרת שהציב רבאח בחדרה, שתיעדה אותה בעת שהתקלחה. בכתבה צוין כי נאדר תיעד לוחמת נוספת בחדרה שנה קודם לכן, ושלוש לוחמות סיפרו כי הוא נהג להיכנס לחדריהן ללא אישור ושלח להן הודעות והערות מטרידות.

העיכוב בהגשת כתב האישום היה מקומם במיוחד. רבאח תיעד בטעות את עצמו מניח את המצלמה בחדרה של אנסטסיה, ביולי 2020 – דבר המהווה ראיה חשובה נגדו. באחד הטלפונים הניידים שנמצאו ברשותו מצאו חוקרי מח”ש תמונה מ־2019, שבה נראית הלוחמת הנוספת כשהיא עירומה ומתלבשת בחדרה. הוא פוטר מהמשטרה לפני שנה.

“כתב האישום הוא סוג של סגירת מעגל בשבילי”, אמרה לנו אנסטסיה השבוע. “סוף־סוף יש לי קצת שקט. אני אבוא לבית המשפט להעיד ואספר שוב על מה שעבר עלי, ואיך האירוע הטראומטי הזה מלווה אותי עד היום. אני שוקלת להגיע לכל הדיונים”.

איך תרגישי כשתעמדי מולו בבית המשפט?

“זה בטוח לא יהיה נעים לראות אותו, ושוב אחשוב על זה שהוא ראה אותי עירומה. אני אצטרך לעבור הכנה נפשית לפני העדות שלי. אבל אני לא אתבייש להסתכל לו בעיניים, הוא זה שפגע בי”.

יכול להיות שיגיעו איתו להסדר טיעון.

“אני אתנגד בכל תוקף. אני מעדיפה שמח”ש תנהל את התיק בבית המשפט כמו שצריך, כדי שהוא יקבל עונש ראוי. לא מספיק שעיכבו את כתב האישום במשך שנה וחצי, אז גם יקלו עליו בעונש? אני ממש לא בטוחה שאני ולוחמת נוספת היינו היחידות שהוא הציץ להן”.

רבאח (48), תושב הכפר הדרוזי סמיע, שירת ביחידת שחר 101 בירושלים, הנלחמת בפשיעה באזורים עירוניים ונחשבת למבוקשת. שלושה צוותים מבצעיים של לוחמים ולוחמות משרתים בה בשירות סדיר, ובנוסף קיים ביחידה צוות בילוש, שמורכב ברובו מאנשי קבע במשטרה. הלוחמים מתמודדים עם הפרות סדר, חיפוש מבוקשים ואבטחת זירות פיגוע והפגנות המוניות.

בכתב האישום, שהגישה עו”ד בת שבע אבגז ממח”ש, נטען כי רבאח רכש מצלמה נסתרת לפני אפריל 2019. על פי כתב האישום, “ביום 3 ביולי 2020 שימש הנאשם מפקד תורן בבסיס יהודאי בירושלים, שם ממוקמת היחידה. סמוך לשעה 22:30 הלך הנאשם למגורי הבנות ונכנס לחדר שבו מתגוררות מספר שוטרות בשירות חובה, ובהן א’ (אנסטסיה; ט”א), שהיתה היחידה מבין בנות החדר ששהתה בבסיס באותה עת. הנאשם עשה כן ללא רשותה וללא הסכמתה, וכשהחדר ריק מאדם.

“לאחר שנכנס לחדר, הטמין הנאשם את המצלמה בכיס האפוד של השוטרת ש’, אחת מדיירות החדר, והפעיל את המצלמה. הנאשם התקין את המצלמה כך שהיא מצלמת את חלל החדר ואף את המקלחת. בסיום מעשיו עזב הנאשם את החדר.

“בסמוך לשעה 23:00, נכנסה א’ לחדרה כשהמצלמה במצב פעיל. היא לא ידעה על קיומה וביקשה להתקלח, והחלה לפשוט את בגדיה. בעודה עירומה נכנסה למקלחת. הצילום הופסק רק לאחר שהיא גילתה את המצלמה, כחצי שעה לאחר שהתקלחה”.

המקרה השני שבו מואשם רבאח אירע יותר משנה לפני כן, ב־20 באפריל 2019. על פי כתב האישום, “לפני השעה 01:28 לפנות בוקר הטמין הנאשם את המצלמה בחדרה של השוטרת ב’ (21), אף היא שוטרת בשירות חובה. הנאשם צילם אותה בעודה בחדרה בבסיס, בעודה עירומה לחלוטין ובעודה מתלבשת.

“במעשיו האמורים לעיל פגע הנאשם במזיד בפרטיותן של המתלוננות, בכך שביצע התחקות אחר אנשים, העלולה להטרידם או שהטרידם, בדרך אחרת, וכן צילם את המתלוננות כשהן ברשות היחיד. כמו כן הציב הנאשם מכשיר למטרת האזנת סתר שלא כדין. בנוסף עשה הנאשם כעובד ציבור, במילוי תפקידו, מעשה של הפרת אמונים הפוגע בציבור”.

רבאח הגיב השבוע לפרסומים נגדו בפוסט אישי בעמוד הפייסבוק המשותף שלו ושל אשתו. “מי שמכיר אותי יודע עד כמה אני חזק ולא מתייחס לרעשי רקע”, כתב. “אין לי כוונה להתייחס לעניין שלי, כי זה לא חכם ולא המקום הנכון. אני יודע דבר אחד ובטוח: כשיש לך אישה חזקה ואוהבת, ומשפחה תומכת, שום אירוע ושום פרשה לא יכולים להשפיע עליך”.

• • •

אנסטסיה שכרה את שירותיה של עו”ד אורית חיון, המתכוונת להגיש תביעת פיצויים נגד צה”ל והמשטרה. במקביל, תומכות בה שלוש לוחמות נוספות, שפעלו לצידה בעת שירותה.

“המחשבה שהסתובבנו בחדרים לא פעם ללא בגדים, כשהתפשטנו אחרי פעילות או כשנכנסנו לשירותים ולמקלחת, משגעת אותי”, אמרה לינור ז’לובה (23), ששהתה עם אנסטסיה באותו חדר בבסיס, בכתבה שפורסמה. “עד להגשת כתב האישום עכשיו, אפילו לא היינו בטוחות שהוא צילם לוחמת נוספת. זה היה בגדר שמועה. אולי עכשיו יגיעו תלונות נוספות. הגשת כתב האישום תחזיר את האמון ותחושת הביטחון של לוחמות ביחידות מעורבות”.

עורכי הדין של אנסטסיה, אורית חיון, דין כוכבי ומרק פרי, מסרו: “כתב האישום שהוגש בחלוף שנה וחצי מעת האירוע, ורק לאחר שפורסמה כתבה ב’ישראל היום’, מצביע על אוזלת היד של פרקליטות מח״ש ועל זלזולה בשלומן, בביטחונן ובכבודן של לוחמות מג״ב.

“על אף המעשים שבוצעו על ידי הנאשם, תוך ניצול מרות ועל מנת להשפיל, לבזות ולהטריד מינית את הלוחמות, לא הועבר דיווח לממונה על הטרדות מיניות. כתב האישום אינו משקף את עבירות המין החמורות שבוצעו על ידי הנאשם, ומהווה תעודת עניות לפרקליטות מח”ש ולמשטרת ישראל.

“בשם המתלוננות תוגש תביעה אזרחית שתשקף את מלוא חומרת המעשים. אנו לא נשתוק עד שהמתלוננות יזכו ליחס של כבוד והערכה”.

בתמונה:  דין כוכבי התלמיד של אורית חיון, מרים לה את הגלימה.  קורא לעצמו סנגור, אבל זה פייק סנגור.  זה עו”ד למעלילניות שווא, נוכלות וכלבות שמשתמשות בווגינתן להעליל על גברים.

סנגורו של נאדר רבאח, עו”ד עדי כרמלי, מסר: “כתב האישום הוגש רק השבוע וחומרי החקירה טרם הועברו להגנה. לאחר קבלתם ולמידתם, תשובתנו תוגש באופן מסודר לבית המשפט”.

https://www.israelhayom.co.il/magazine/shishabat/article/7010795