משעמם להם במח”ש.  במקום להתעסק עם שוטרים אלימים ותופרי תיקים, מחפשים לייצר פעילות של מיגור חיזורים מיניים במסווה של קוד אתיקה חדש.

הנה פוסטמה בשם בת שבע אבגז, מח”שיסטית  התנפלה על קצין מזבולון בשם חיים שרגא ותפרה לו תיק של הטרדות מיניות של 2 שוטרות צעירות ממנו ב 20 שנה.

אבל המתלוננות לא התלוננו בכלל, לא רצו להתלונן והעידו בעד השוטר ונגד מח”ש.  ת”פ 57934-12-21 מחלקה לחקירות שוטרים – מח”ש נ’ חיים שרגא.  העמדה לדין על חרמנות ופלירטוטים.

השוטר חיים שרגא לקח בהתחלה את תמי אולמן אבל כשהוא ראה שהיא רוצה למכור אותו, הוא זרק אותה ולקח את עמית חדד במקומה, אשר הצדיק את הקרדיט והביא את הזיכוי.  איזה מזל יש לו שלא נשאר עם הנוחבה אולמן.

 

על התופעה הבזויה של הגשת כתבי אישום ללא מתלוננות 

 

לא הגיע הזמן שבמשרד היועמ”ש יעדכנו את הנחיות פתיחת תיקי אלימות ומין, ויבטלו את האפשרות להגיש כתב אישום נגד רצונה של המתלוננת?  הקטע הזה שמזמינים אישה שלא רוצה להתלונן וכופים עליה עדות כמתלוננת נגד רצונה הוא פגיעה בחופש הפרט.

כמובן זה גורם לבזבוז כספים עצום כי הרבה פעמים אותן נשים תובעות את המשטרה.  כך היה למשל בפרשת ניסו שחם שלא היתה שם אף אחת שרצתה להתלונן והביאו את השוטרות למשטרה, ושאלו אותן בעל כורחן באיזה פוזות מיניות ניסו שחם פותח להן את החורים בגוף.  והן תובעות באבו אבוה.  והמשטרה תשלם פיצויים רק כדי שלא יהיה להם פסק דין מביך.

וגם בתיקי אלימות במשפחה.  הרבה נשים לא רוצות להתלונן, אבל מספיק שעו”ס הגישה תלונה בשמן, או ששכן שמע צעקות ומזמין משטרה.  הרבה פעמים זו האישה שיזמה את הריב, כי הבעל סירב שתצא לשופינג או סתם כי חשה הורמונלית.

כשמזמינים אותן למשטרה בעל כורחן הן מבינות שאם האיש יילך לכלא, הן נשארות בלי מימון ולפעמים עם ילדים בלי אוכל.  והן אלה שתאלצנה לשלם קנטינה ולבוא לביקורים…..  כשהן מתחננות לבטל את התלונה, המשטרה מסרבת…

אז אולי כבר די??????

אנחנו דווקא שמחים לאיד שהשוטר הזה חטף תלונת שווא והעמדה לדין וראה מה זה סורגים, פוסטה, וקשירת בננה.  מגיע לו.  אין שוטרים טובים בישראל.  כולם תופרי תיקים, משקרים בזכ”דים, מגישים דו”ח מעצר סודי ומשקרים בו.  תרבות המשטרה היא שקר ולכן מי שאוכל את הדייסה שהוא עצמו בישל מבחינתנו זה חדשות מענגות.

השופט שלמה בנג’ו – צפה פגיעה משדולת הווגינות

 

המקרה מזכיר את מקרה ניסו שחם.  השופט בני שגיא זיכה אותו.  בני שגיא חטף מבול של כתבות מכפישות בכל הערוצים שהוא מזלזל בכבודן של נשים וגופן.  עשו לו ממש קמפיין זובור, שהוא לא יכול היה לישון בלילה חודשים, מפחד שהקריירה שלו הלכה פייפען.

השופט בני שגיא מהר מאוד הבין עניין, והפך יותר מרשיען פמינאצי משדולה פמינאצית, והתחיל להרשיע כל גבר שנפל בציפורניו.  כמו המורה שלו, ברלינר.

ועכשיו איך זה שעדיין אין כתבות לוחמניות נגד שלמה בנג’ו שהוא מזלזל בגופן של נשים?  אולי בגלל פורים?

להלן כתבה על הזיכוי בוואלה של יואב איתיאל פורסם 17/3/2024

זיכוי מוחלט לקצין חיים שרגא שפלירטט במסרונים עם שוטרות, השופט: “התנהגות חסרת טעם – אבל לא הטרדה”

חקירת המקרה נסגרה בשנת 2019, תוך שמח”ש נימקה כי “ההליך הפלילי איננו מהווה מסגרת מתאימה לבירורו”. אולם, הגורם המתלונן התעקש – וזו פתחה שוב בחקירה נגד רב-פקד חיים שרגא וכעת ביהמ”ש הגיע לאותה מסקנה. חבריו: מי שיזם את התיק השיג מבוקשו, הפגיעה בקריירה – סופנית

בית משפט השלום בחיפה זיכה זיכוי מוחלט את רב-פקד חיים שרגא, קצין משטרה מוערך שמח”ש העמידה לדין בגין הטרדה מינית של שתי שוטרות שהיו תחת פיקודו כמפקד מרכז השליטה של מחוז חוף. השיח בין השתיים לבין המפקד, עליו התבססה מח”ש, התנהל במסרונים בלבד. מהכרעת הדין של השופט שלמה בנג’ו עולה כי לא היה ולא נברא – לא הייתה הטרדה.

ההחלטה אליה הגיע בנג’ו חופפת לסברת מח”ש עוד בשנת 2019, אז סגרה את התיק תוך שנימקה כי “ההליך הפלילי איננו מהווה מסגרת מתאימה לבירורו”.

אולם, לפי מה שהתפרסם בזמנו, אולצה מח”ש לפתוח אותו שוב כשהגורם שהתלונן לא ויתר. הוא פנה לשר לביטחון הפנים דאז, אמיר אוחנה, לשר המשפטים דאז, אבי ניסנקורן, וכן לנציב תלונות הציבור, השופט בדימוס דוד רוזן – שפתח בהליך בירור מעמיק, במסגרתו התייחסה ראשת מח”ש, עו”ד קרן בר מנחם, לטענות לטיוח.

“החלטת מח”ש שלא לפתוח בחקירה נגד רפ”ק שרגא, בעקבות טענות כי הטריד מינית שוטרות, הינה החלטה המצויה בתחום שיקול הדעת המשפטי של המחלקה, ומשכך אין מקום לברירה”, התעקשה עו”ד בר מנחם. אולם, מח”ש נגררה להגשת כתב האישום ולמשפט שנמשך שנתיים וחצי בניגוד לעמדתה, ובסיומו, כאמור, ביום חמישי שעבר, הגיע בית המשפט לאותה מסקנה.

רפ”ק חיים שרגא ממשיך לשרת במשטרה, אולם בתחושה שמתחילת הפרשה חרצו את דינו עוד טרם המשפט, הפנו לו עורף ועשו לו ולמשפחתו עוול גדול. מקורבים לו משוכנעים כי “מדובר בסיכול ממוקד מאוד” וכי “תפירת התיק הפלילי הייתה על ידי גורם שלישי, קצין משטרה אחר ואשתו, שהייתה שוטרת של שרגא“. אלו, עזבו את המשטרה זה מכבר.

השופט בנג’ו קיבל את טענתו של הסנגור, עו”ד עמית חדד, כי כלל לא הוכחו היסודות הנדרשים לצורך השתכללותן של העבירות שיוחסו לשרגא וקובע כי משזו מסקנתו, “לא נדרשתי ליתר טענותיו של הסניגור המלומד, בדבר אכיפה בררנית, ולכך שכתב האישום שהוגש כנגד הנאשם, הוא תקדימי, בכך שהוא מייחס לנאשם עבירות של הטרדה מינית, על יסוד התבטאויות בפלטפורמות חברתיות”.

 

השופט בנג’ו אף הוסיף ביקורת כלפי מח”ש כי ספק אם עצם הגשת כתב אישום בעניינו של שרגא, עלתה בקנה אחד עם הנחיות פרקליט המדינה.

את א’, אז סטודנטית בת 24, הכיר שרגא כשהגיעה אליו להתראיין על מנת להתקבל למשל”ט. לכשהכיר אותה, החל מחזר אחריה בהתכתבויות שנמשכו כחודשיים וחצי, עד שהחלה לעבוד במשל”ט. אלא שהשופט בנג’ו שזיכה אותו קובע ממכלול הראיות שנשמעו כי השיח ביניהם, הן החברי והן המיני, היה על דעתה ובהסכמתה, תוך שלא זו בלבד שלא הראתה לו במילים או בהתנהגות, כי היא מסרבת לשיח, אלא ששיתפה פעולה, לעיתים פיתחה את השיח, ולעיתים עודדה אותו בעקיפין, מסרה שהיה שיח פלרטטני הדדי, ולא חשה מוטרדת בשום אספקט.

“את התלונה מראש לא רציתי להגיש. זה היה בחוסר רצון מוחלט”, סיפרה א’ עצמה לבית המשפט, “בתכל’ס, לא היה שום דבר חוץ מהתכתבויות, לא חשבתי שזה יגיע לפה, אני לא הגשתי תלונה, הבאתי עדות, ואמרתי תעשו עם זה מה שאתם רוצים. מישהי מהמשל”ט ראתה את ההודעות פה ושם, יצא מצב שהיא ראתה את ההודעות, סיפרתי לחברה, חברה סיפרה לה, לאותה אחת כנראה יש סיפור עם שרגא, לא נכנסתי לזה, וככה זה התגלגל, והגיע מצב, שהיא פנתה למח”ש בשמי, היא אמרה א’, ב’, ג’ ומח”ש הגיעו אליי וישבו לי על העורף”.

השופט שלמה בנג’ו שזיכה את שרגא קובע כי השיח היה הדדי, רב פרטים, הוא לא התמקד רק בתכנים שבינו לבינה אלא נגע למגוון נושאים אחרים, כאשר א’ שיתפה את המפקד ברגשותיה ושגרת חייה.

בעדותה, אמרה כי היא לא חשה מוטרדת או פגועה מהצעותיו ולכן לא התלוננה ולכן לא רצתה לשתף פעולה עם מח”ש ואף לא להעיד והביעה זעם על שהוזמנה לחקירה ולמשפט.

בעדותה אף מחתה על כך, ואישרה שחשה כי אלה פלשו לפרטיותה, לחייה האישיים, ללא רשות, וכפו עליה בניגוד לרצונה מסירת עדות בתיק. היא העידה כי שרגא לא כפה עליה דבר, הצעותיו המיניות נדחו בעדינות על ידה, והגם שלעיתים לא חשה בנוח, הוא לא היה פוגעני. היא בחרה להמשיך להיות אתו בקשר, והמשיכה לשוחח עמו למרות שהבינה היטב שהוא מעוניין בה.

“הפגיעה בקריירה שלו – סופנית”

ב’, אז שוטרת-חיילת בת 20, שירתה במשל”ט תחת פיקודו של רפ”ק חיים שרגא במהלך 2019. לפי כתב האישום, לאורך התקופה שלח לה שגרא הודעות בעלות גוון מיני באמצעות המסנג’ר, האינסטגרם והטלגרם והחמיא לה על המראה שלה. לנוכח תגובותיו הבלתי פוסקות לפרסומיה באינסטגרם, היא בסופו של דבר חסמה אותו והחל ממועד זה הוא פסק מלשלוח לה הודעות.

בהערת סיום, הזכיר השופט בנג’ו כי מדובר בנאשם קצין במשטרת ישראל, שהיה מפקד המשל”ט, ומכוח תפקידו זה היה לו קשר ונגיעה לשתיים. “התנהגותו של הנאשם כקצין במשטרה, כלפי המתלוננת, גם אם נעשתה במסרונים בלבד, לקתה בהתנהגות חסרת טעם, בלשון המעטה, והייתה בלתי הולמת לקצין. ראוי היה שהנאשם יימנע מכל קשר בסגנון המפורט בחומר הראיות, עם שוטרות צעירות ממנו בכ-20 שנה כשההיכרות היא תולדת היותו הקצין הממונה על המשל”ט. אך סגנון ומוסר לחוד, והתנהגות פלילית לחוד”.

“משלא מונחת בפני בית המשפט תשתית ראייתית המגבשת את העבירות המיוחסות לנאשם, אין בסיס משפטי להרשעת הנאשם בעבירות אלה”, קבע השופט שלמה בנג’ו, “בנסיבות, נוכח עמדתן של המתלוננות, ספק אם היה מקום לדין משמעתי”.

רב-פקד חיים שרגא מנוע מלהתייחס לזיכויו בהוראת דוברות משטרת ישראל. חבריו אומרים שהוא נותר ממורמר מעצם העובדה שנאלץ לנהל את הקרב של חייו על תיק שלא היה צריך להיות מוגש כלל.

אחד שמכיר את התיק היטב אמר כי “מי שמכיר את ההשתלשלות יודע שקודם היו דברים נוספים והוא הגיש שתי תלונות במח”ש בגין מכתבים אנונימיים מכפישים שהגיעו אליו ושכללו גם איומים. התיקים כמובן נסגרו ללא תוצאות. בפועל, הכותבים ואותו מי שיזם את התיק, שגם השופט כותב שזה תיק חריג כי זה תיק ללא מתלוננת, השיגו את מבוקשם היות והפגיעה בקריירה שלו היא סופנית”.

מח”ש בתגובה: “נלמד את הכרעת הדין ונשקול את צעדינו בהמשך”.

עו”ד עמית חדד ועו”ד נועה מילשטיין מסרו בתגובה: “פסק הדין מדבר את עצמו. מדובר בזיכוי חשוב.  כפי שטענו לאורך כל ההליך, לא היה מקום להגיש את כתב האישום נגד רפ”ק חיים שרגא. מדובר בקצין איכותי שנפגע קשות מכתב האישום שהוגש נגדו. אנו מודים לבית המשפט על פסק הדין הצודק ומקווים שיהיה בכך כדי לתקן, ולו במעט, את הנזק הגדול שנגרם לו”.

https://news.walla.co.il/item/3651171

 

ולהלן הכתבה של אותו יואב איתיאל כאשר בת שבע אבגז שלחה לו את כתב האישום

 

 

החלטה שלמה בנג’ו בבקשה לבטל את כתב האישום

 

זה לא הכרעת הדין אחרי ניהול המשפט.  זוהי החלטה לפני שהמשפט נפתח בבקשה לבטל את כתב האישום.  שלמה בנג’ו היה צריך לבטל את כתב האישום כבר אז, אבל בגלל הלכות שטבע השופט יצחק עמית מהעליון “המגמה היא בשום פנים ואופן לא לקבל בקשות לביטול כתב אישום בלי ניהול משפט”.  הסיבה היא שאולי הנאשם יתקפל בגלל משך הזמן, עינוי הדין והוצאות עורכי הדין, ואז מוגברים הסיכויים להרשעה.

ת”פ 57934/12/21 – חיים שרגא ע”י נגד מחלקה לחקירות שוטרים –

בית משפט השלום בחיפה
ת”פ 57934-12-21 מחלקה לחקירות שוטרים – מח”ש נ’ שרגא

בפני	כבוד השופט שלמה בנג’ו
המבקש		חיים שרגא ע”י עו”ד עמית חדד
נגד
המשיבה		מחלקה לחקירות שוטרים – מח”ש ע”י עו”ד אליסף קליין

החלטה

הבקשה לביטול כתב אישום:

בפני בקשה לביטול כתב האישום המבוססת על הוראת סעיף 149 (4) לחסד”פ לפיה כתב האישום לא מגלה עבירה.

יצוין, כי הנאשם הגיש בקשה מפורטת לביטול כתב האישום אשר כללה טענות מקדמיות נוספות, אך לפי בקשת הסניגור, אני משהה את מתן ההחלטה בנושאים אלה (עמ’ 3 לפרוט’ בש’ 9-12).

לפיכך, בהחלטה זה אדון אך ורק בטענה בדבר הפגם האמור בכתב האישום לפיו הוא איננו מגלה עבירה.

כתב האישום ורקע כללי:

 

לנאשם מיוחסים שני אישומים של הטרדה מינית, להלן בתמצית עיקרי כתב האישום:

האישום הראשון – הנאשם שירת כקצין משטרה בדרגת רב פקד בתפקיד מפקד מרכז שליטה חוף (להלן: “משל”ט”). המתלוננת ילידת 1994, הגישה מועמדות למשרת סטודנטית במשל”ט. ביום 5.11.18 ראיין הנאשם את המתלוננת. בכתב האישום נטען, כי ממועד הריאיון הנ”ל, ועד ליום 27.1.19, שהוא מועד תחילת עבודת המתלוננת במשל”ט, הטריד הנאשם מינית את המתלוננת.

להלן ההטרדות הנטענות באישום הראשון:

ביום 5.11.18 אחרי הריאיון פנה הנאשם למתלוננת באמצעות המסנג’ר החמיא לה על הריאיון והציע לשתות איתה משהו. היא השיבה לו כי איננה נוהגת לשתות; ביום 6.11.18 כתב לה במסנג’ר “בוקר טוב למועמדת הכי יפה למשרת סטודנט”; ביום 8.11.18 כתב לה במסנג’ר ושאל אם זו תהיה חוצפה מצידו להציע לה הצעה. היא השיבה לכך, שאכן זו תהיה חוצפה, והוסיפה “אתה תהיה המפקד שלי…קצת מביך”. במהלך ההתכתבות ניסה לשכנעה שאין מניעה לקשר ביניהם, החמיא לה על שיערה, שפתיה וחיוכה.

ביום 13.11.18 פנה אליה באמצעות הוואטסאפ, הציע לה לאכול סושי. המתלוננת ניסתה שוב לדחות את הצעותיו, אך הוא שב והציע לה להיפגש עמו, אמר לה שבינתיים היא לא שוטרת שלו, ושאין צורך שיידעו על הקשר ביניהם, וממילא יש עוד מפקדי משנה בהירארכיה הפיקודית; ביום 14.11.18 באמצעות הוואטסאפ כתבה לו המתלוננת, כי יורד גשם והיא לא יודעת כיצד תגיע למכללה בה למדה. הנאשם הציע להסיע אותה, והיא נענתה בחיוב, וכך היה. המתלוננת הודתה לו על כך, ובתגובה הנאשם החמיא לה על מכנסיה וכתב לה “עשה לי חשק לצבוט אותך…” והחמיא לה על רגליה.

ביום 18.11.18 המתלוננת פרסמה את תמונתה באינסטגרם. הנאשם כתב לה הודעה בה החמיא לה על התמונה והתייחס בפרט לשפתיה. הוא שב וניסה לשכנעה להיפגש עמו והיא שוב התחמקה מהצעותיו. בהמשך, ועל רקע סיפור שסיפרה לו, כתב לה “עם שפתיים וגוף כזה, גם אני אחשוב עלייך הרבה אחרי שלא נעבוד יותר יחד”; ביום 19.11.18 פנה אל המתלוננת באמצעות הוואטסאפ וכתב לה, בין היתר, כך: “הכי כיף בשיער ארוך זה למשוך אותו”, וציין כי אינה מתייחסת לדבריו. המתלוננת הבהירה בתגובה, כי היא בכוונה איננה מתייחסת לדבריו. והוא הגיב “כן, את לא זורמת איתי בדיבורים, בעיה, לא ורבאלית”.

 

ביום 21.11.18 כתבה לו המתלוננת, כי היא לא נרדמה בלילה, ולכן היא ערה מוקדם בבוקר. בתגובה כתב לה הנאשם “אמרתי לך, יש רק דרך אחת להרדים אותך טוב…אחרי סקס כולם ישנים טוב”. המתלוננת השיבה לו על ההבדלים בין גברים לנשים בנוגע ליחסי מין, ואז כתב לה הנאשם, בין היתר, כי הוא מדמיין אותה “…בבגדי עור ומסיכה על העינים”, כתב לה שהוא אוהב את הריח שלה, את שיערה, וכי מתחשק לו להריח את שיערה. הוא החמיא לה על המראה שלה, לרבות על שפתיה, שיערה, עיניה וגופה. בתגובה, כתבה לו “אתה מגזים”, ולאחר מכן כתב לה כי השפתיים שלה “מושלמות” וכי לפעמים מתחשק לו “להפליק” לה, כלשונו.

ביום 21.11.18 התכתבו השניים באינסטגרם. המתלוננת כתבה לו, כי לא נרדמה כי פיה היה יבש. בתגובה כתב לה הנאשם, כי אם הייתה ישנה איתו פיה לא היה יבש אף פעם. המתלוננת השיבה לו כי היא מעדיפה לישון לבד, ובתגובה כתב לה הנאשם “הכי כיף לעשות סקס ואז להירדם ביחד ואז להתעורר באמצע הלילה ולעשות שוב ואז לקום בבוקר לעשות שוב ואז להתקלח וללכת לעבודה”. המתלוננת השיבה לכך שהיא אינה מסוגלת לישון עם אנשים במיטה ובתגובה כתב לה הנאשם “הפסד שלך, אין כמו סקס בבוקר” והיא השיבה “לא אוהבת” והוא הגיב “נראה לי שאת בכללי לא אוהבת”.

על יסוד האמור באישום זה מיוחסת לנאשם עבירה של הטרדה מינית מכח הוראות סעיף 5 (א) לחוק למניעת הטרדה מינית בנסיבות הוראות סעיף 3 (א) (3) יחד עם הוראות סעיף 3 (א) (4) לחוק.

האישום השני – החל מחודש ינואר 2018 ועד דצמבר 2019 שירתה מתלוננת אחרת ילידת 1999 בשירות חובה במשל”ט תחת פיקודו של הנאשם. מסמוך לתחילת שירותה, ועד לחודש נובמבר 2018, שלח הנאשם למתלוננת הודעות בעלות גוון מיני באמצעות פלטפורמות חברתיות שונות המפורטות בכתב האישום.

להלן ההטרדות המיניות הנטענות באישום השני:

נטען, כי הנאשם שלח למתלוננת הודעות באינסטגרם ובטלגרם, במקביל, בהן החמיא לה על המראה שלה. כאשר לא השיבה לו שלח להודעה ושאל מדוע היא לא משיבה לו וביקש שתשיב להודעותיו. במהלך התקופה הנ”ל, שלח לה הודעות בטלגרם בהן כתב לה, בין היתר, שיש לה גוף יפה. המתלוננת העלתה תמונה שלה באינסטגרם כשהיא לבושת בגד ים. סמוך לפרסום מחקה את התמונה. הנאשם פנה אליה באמצעות הטלגרם וכתב לה, כי יש לה גוף יפה והיא לא צריכה להתבייש בו.

במהלך התקופה הנ”ל פנה הנאשם למתלוננת וביקש ממנה לשלוח לו תמונות שלה. כאשר פרסמה תמונה שלה עם מדים, ביקש ממנה “תמונה מעניינת יותר שלה”, כלשונו; ביום 27.8.18 שלח הנאשם למתלוננת באינסטגרם הודעה בה ביקש שתשלח אליו תמונה עם שוטרת אחרת. הוא הסביר זאת בדמיון של השתיים. כאשר טענה בפניו שהן כלל לא דומות, ושהשוטרת האחרת “מהממת” כלשונה, השיב הנאשם, כי לא רק היא מהממת אלא גם הוא כזה. וכששאלה המתלוננת ומה לגביה, השיב לה הנאשם, “את זה משהו אחר…” והוסיף כי היא אינה מפרגנת לו ולכן הוא לא מפרגן לה. הוא ביקש ממנה לעבור להתכתב איתו בטלגרם כדי שאחרים לא יחשפו להתכתבות ביניהם.

במהלך חודש נובמבר 2018 ונוכח תגובותיו הבלתי פוסקות של הנאשם לפרסומיה של המתלוננת באינסטגרם חסמה המתלוננת את חשבונו של הנאשם באינסטגרם. מאותו מועד פסק הנאשם מלשלוח לה הודעות.

על יסוד האמור באישום זה מיוחסת לנאשם עבירה של הטרדה מינית מכח הוראות סעיף 5 (א) לחוק למניעת הטרדה מינית בנסיבות הוראות סעיף 3 (א) (4) יחד עם הוראות סעיף 3 (א) (6) לחוק.

 

טענות ההגנה:

 

טוען הסניגור המלומד כי כתב האישום אינו מגלה על פניו את ביצוען של העבירות המיוחסות לנאשם.

בכל הנוגע לאישום הראשון, נטען, כי לצורך השתכללותה של העבירה, נדרש סירוב מפורש מצד המתלוננת, ובעובדות כתב האישום אין טענה לסירוב מפורש, ולא זו בלבד, אלא שהמתלוננת משתפת פעולה בשיח עם הנאשם.

כדי לבסס את טענתו, ביקש הסניגור להציג לבית המשפט חומרים שונים מחומר הראיות, המראים את ההתכתבות בין השניים, והמעידים לשיטת הסניגור המלומד, על כך שלא זו בלבד שהמתלוננת לא סירבה לפניותיו של הנאשם, אלא שהיא עצמה יזמה את השיח, שלחה לו תמונות חושפניות שלה, ביקשה ממנו מחמאות – מעשים אשר אינם מתיישבים עם הסירוב הנדרש לצורך הוכחת רכיבי העבירה המיוחסת לנאשם.

בכל הנוגע לאישום השני, נטען כי שיגור מחמאה על כך שלמתלוננת יש גוף יפה אינו מהווה הטרדה מינית. לעמדת הסניגור המדינה עשתה ערבוב מושגי בין הרובד המוסרי-אתי, לבין הרובד הפלילי. ההתנהגות המוצגת בכתב האישום לא עולה לכדי איסור פלילי ולא לכך כיוון המחוקק.

דיון והכרעה:

 

אקדים ואעיר, כי המאשימה מוגבלת להוכחת עובדות כתב האישום. עובדות אלה פורשות בפני בית המשפט את ‘סיפור המעשה’ העומד מאחורי העבירה המיוחסת לנאשם ואת מרכיביה. הוראת סעיף 85 לחסד”פ מתווה את הכללים הנוגעים לתכניו ההכרחיים של כתב האישום, וקובעת בין היתר, כי כתב האישום יכיל את העובדות המבססות את רכיבי העבירה המיוחסת לנאשם.

לפיכך, טענה כי כתב האישום אינו מגלה עבירה על פניו, משמעותה, כי אף לו יוכחו כל עובדותיו של כתב האישום, כמות שהוא, גם אז, לא יהיה בכך כדי להקים את יסודותיה של העבירה המיוחסת בו לנאשם.

להלן אבחן טענה זו לאור יסודות העבירות המיוחסות לנאשם בראי עובדותיו של כתב האישום.

 

האם האישום ראשון מגלה על פניו עבירה –

 

באישום זה מיוחסת לנאשם ביצוע עבירה של הטרדה מינית מכח ההוראות המפורטות בהוראת סעיף 3 (א) (3) ו- סעיף 3 (א) (4) לחוק. נפתח בהוראות החוק מכוחן מיוחסת לנאשם העבירה באישום זה:

“3. (א) הטרדה מינית היא כל אחד ממעשים אלה:

(1) …

(2)…

(3) הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות האמורות;

(4) התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעונין בהתייחסויות האמורות;

(5)…

(6)….”.

בכל הנוגע לחלופה הנקובה בהוראת סעיף 3 (א) (3) לחוק, נדרש כי אדם ישגר לניצע, “הצעות חוזרות בעלות אופי מיני”, ומן העבר השני נדרש, כי הניצע “הראה כי אינו מעוניין בהצעות האמורות”; ולפי החלופה הקבועה בסעיף 3 (א) (4) לחוק, נדרש כי ישוגרו לניצע הצעות חוזרות בעלות אופי מיני “המתמקדות במיניותו” וגם כאן נדרש להראות כי לניצע לא היה עניין בכך.

כלומר, לצורך השתכללותן של העבירות המיוחסות לנאשם, על פי שתי החלופות הנזכרות לעיל, על כתב האישום לפרוש מערכת עובדתית, שלו תוכח, תקיים שלושה מרכיבים עובדתיים מצטברים, כדי שהדבר יהווה “הטרדה מינית”:

א.        הצעות חוזרות – רכיב עובדתי-התנהגותי המשקף את האופי החזרתי המטריד והמתנכל מצד המטריד לקורבנו;

ב.         בעלות אופי מיני/המתמקדות במיניות של הניצע – רכיב עובדתי תוכני, הנוגע לאופי ותוכן התקשורת המינית פוגענית המחפיצה, שיש בהצעות החוזרות מצד המטריד;

ג.         הניצע אינו מעונין בהצעות – רכיב עובדתי הנוגע לפגיעה באוטונומית הרצון החופשי של הניצע.

לאחר העיון, נמצא כי לכאורה, האישום הראשון מגלה עבירה לפי הוראות החוק הנזכרות לעיל.

האישום הראשון, משקף בתיאוריו, את המעמד של כל אחד מהשניים בשיח המתקיים בינהם מושא כתב האישום – הנאשם הוא מפקד המשל”ט ואילו המתלוננת, סטודנטית המבקשת לעבוד במשל”ט המצוי תחת פיקודו. אמנם, הוכחת עובדה זו אינה נדרשת על מנת להוכיח את רכיבי העבירה המיוחסת לנאשם, אך היא נסיבה חשובה ורלבנטית, על מנת להבין את טיב “היחסים” במסגרתם משוגרות הצעותיו של הנאשם למתלוננת, במיוחד לעניין התמודדות המתלוננת עם הצעותיו של הנאשם.

נבחן את שאלת התקיימות הרכיבים הנדרשים לצורך הטרדה מינית לפי הוראות חוק אלה:

א) הצעות חוזרות –

רכיב ההטרדה – הצעות חוזרות: כתב האישום מגולל הצעות והתייחסויות רבות, חוזרות ונשנות, מאת הנאשם אל המתלוננת, כך שקיים רכיב של חזרתיות הנושא אופי מטריד של הצעות.

ב) בעלות אופי מיני/מתמקדות במיניות המתלוננת –

רכיב התוכן – אופי מיני של ההצעות ו/או התמקדותן במיניות המתלוננת: לא כל ההצעות נושאות אופי מיני, אך החלק הארי שלהן נושא אופי מיני מובהק, ואף מתמקד במיניותה של המתלוננת. כך בסעיף 7 לכתב האישום – ההתייחסות לרגליה של המתלוננת, וכיצד נראים עליה המכנסיים, דבר שגרם לנאשם לומר “עשה לי חשק לצבוט אותך…”; בסעיף 9 לכתב האישום כתב לה “עם שפתיים וגוף כזה גם אני אחשוב עלייך הרבה אחרי שלא נעבוד ביחד”; בסעיף 11 כתב לה “אמרתי לך יש רק דרך אחת להרדים אותך…אחרי סקס טוב כולם ישנים טוב”, ואחרי כן, כיצד דמיין אותה עם בגדי עור, התייחס לשפתיה, שיערה, עיניה וגופה בנשימה אחת, וכי שפתיה מושלמות והתחשק לו “להפליק” לה, כלשונו; ובסעיף 12 לכתב האישום, שם חזר וכתב “הכי כיף לעשות סקס ואז להירדם ביחד….” כמפורט שם.

ג) הבעת חוסר עניין בהצעות –

הרכיב הרצוני השלילי – העדר עניין מצד מתלוננת: לטענת ההגנה, וזו טענתה העיקרית, כי נדרש סירוב מפורש מצד המתלוננת, לצורך התממשותה של העבירה המיוחסת לנאשם, וסירוב כזה אין בנמצא. ההיפך מכך. המתלוננת ניהלה שיח חוזר עם הנאשם, שכלל רמיזות מיניות לרבות שליחת תמונות שלה עם בגד ים חושפני; ביקשה ממנו שיסיע אותה; הסתמסה איתו ארוכות כשהיא משיבה לפניותיו – התנהגות שאינה מתיישבת עם סירוב.

על מנת לבטא את רכיב ההתנגדות של הניצע להצעות המיניות החוזרות, השתמש המחוקק בנוסח הבא: “הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות האמורות“. לא בכדי בחר המחוקק להשתמש בנוסח מרוכך יותר מאשר המילה “סירוב”. המחוקק הגדיר בסעיף 1 לחוק כיצד יבוא לידי ביטוי הבעת חוסר העניין בהצעות, כאשר הביטוי “הראה” יכול שיעשה “במילים או בהתנהגות, ובלבד שלא היה ספק סביר לגבי משמעות ההתנהגות”.

עוד אפנה לדברי המבוא להצעת החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ”ז-1997, שם הובהר כי “החוק אינו מתיימר לאכוף מוסר מיני או להתערב ביחסים חברתיים מרצון, אלא למנוע מאדם לכפות את עצמו על מי שאינו מעוניין בכך, במיוחד כשהדבר נעשה תוך שימוש לרעה בעמדת כוח” (ראה ה”ח מס’ 2641, י”ז בתמוז התשנ”ז, 22.7.1997)

מהעובדות שנפרשו בכתב האישום עולה לכאורה, כי על אף שהמתלוננת שיתפה פעולה בחלק מהשיח עם הנאשם, היא הבהירה לו מפורשות, כי אינה מעוניינת בהצעותיו המיניות, כך למשל: בסעיף 4 לכתב האישום – נטען כי המבקש הציע למתלוננת לצאת “לשתות משהו” וזאת השיבה לו כי אינה נוהגת לשתות; בסעיף 5 לכתב האישום נטען, כי מספר ימים לאחר מכן, הנאשם ביקש להציע לה הצעה, ושאל אותה אם זה יהיה חוצפה מצידו, ואילו המתלוננת השיבה לו: “קצת חוצפה”; ובהמשך כתבה לו “אתה תהיה המפקד שלי…קצת מביך”. בהמשך נכתב, כי חרף התנגדותה, המשיך הנאשם בניסיונות לשכנע אותה.

בסעיף 10 לכתב האישום נטען כי המבקש המשיך בהצעותיו המיניות החוזרות, תוך שהמתלוננת משיבה לו כי “במכוון לא התייחסה לדבריו” והנאשם משיב לה – “כן את לא זורמת איתי בדיבורים. בעיה. לא ורבאלית”; בסעיפים 11 ו-12 לכתב האישום נטען, כי הנאשם ממשיך בהצעותיו בעלות האופי המיני המובהק, וכי המתלוננת משיבה לו להצעותיו בתגובות כגון: “אתה מגזים”; “אינה אוהבת לישון עם אנשים במיטה”; “לא אוהבת”; והנאשם מגיב “נראה לי שבכללי את לא אוהבת”.

על פניו, לא נראה כי המתלוננת הביעה עניין בהצעותיו המיניות של הנאשם. כתב האישום מכיל התבטאויות של המתלוננת, המביעות לכאורה, התנגדות מפורשת להצעותיו המיניות של הנאשם. העובדה שהמתלוננת המשיכה לנהל איתו שיח, שהוא נבדל מהשיח המיני, לא מפקיעות את חוסר עניינה, העקבי, בהצעות בעלות האופי המיני, ששיגר אליה הנאשם, כפי שעולה למקרא כתב האישום.

אציין כי גם מאמירותיו של המבקש עצמו, המצוטטות בכתב האישום, ניתן להתרשם כי האחרון ידע והבין שהמתלוננת אינה משתפת פעולה עם הצעותיו ואינה מעוניינת בו.

עוד ראוי להעיר, כי על אף שבשלב זה, המתלוננת לא עבדה במשטרה, וטרם נרקמו יחסי עובד- מעביד, בין השניים, החוק רואה במי שמכונה “דורש עבודה”, כמו המתלוננת, כמי שחלים עליו יחסי עובד מעביד, לצרכי הטרדה מינית, בנסיבות מסוימות (אפנה בעניין זה להוראות סעיף 7 לחוק לשוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ”ח-1988, המצוין גם בסיפת החוק למניעת הטרדה מינית הרלוונטי בענייננו והמגדיר גם את מעמדו של “דורש עבודה” כמעמד רשמי ביחסי עובד מעביד, בין היתר בנוגע להטרדות מיניות).

הסניגור המלומד לא הסתפק בהעדר סירוב מפורש מצד המתלוננת, שלעמדתו לא צוין בכתב האישום, וביקש להפנות לחומר הראיות, המעיד לשיטתו, על יוזמה ורצון מלא מצד המתלוננת, ליטול חלק בשיח מושא כתב האישום, תוך שהוא מפנה לחומרים שונים מתוך חומר הראיות, לרבות לתמונה של המתלוננת לבושה בבגד ים, ששלחה לנאשם ולתכני המסרונים ששיגרה לו.

טענה זו היא טענה עובדתית נכבדה, שכן, אם יוכח שהמתלוננת הסכימה, הלכה למעשה, לניהול השיח המפורט בכתב האישום, עשוי דבר זה להשפיע על השתכללותן של העבירות הדורשות, לשם התקיימותן, רכיב של “חוסר עניין”, כמשמעות דיבור זה בחוק.

אולם, בירור עובדתי כזה נעשה במסגרת שמיעת הראיות וניהול התיק, ולא במסגרת בירור טענה מקדמית. שכן, לצורך בחינת טענה מקדמית לפיה כתב האישום אינו מגלה עבירה, על בית המשפט להידרש, אך ורק לעובדות כתב האישום, ולשאול עצמו, האם יש בהן, לו יוכחו, כדי להקים את העבירות המיוחסות לנאשם.

עוד יוער, כי עצם העובדה שהסניגור המלומד בעצמו, נידרש להיזקק לחומרי הראיות, על מנת להוכיח את טענתו, היא הנותנת, כי לא ניתן להכריע בסוגיית קיומן של עבירות, מבלי שכל החומר האמור ייפרש בפני בית המשפט ותשמע המתלוננת.

לאור האמור, נראה כי, על פניו, לו יוכחו עובדות האישום הראשון, יהיה בכך כדי להקים על הנאשם את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ודוק, אין בכך כדי לטעת מסמרות, אלא אך ורק לקבוע, כי על פני העובדות המצוינות בכתב האישום, צולח האחרון את המשוכה העובדתית הנדרשת לצורך הוראות סעיף 149 (4) לחסד”פ ומקים לכאורה עבירה.

האם האישום השני מגלה עבירה –

באישום זה מיוחסת לנאשם ביצוע עבירה של הטרדה מינית מכח ההוראות המפורטות בהוראת סעיף 3 (א) (4) ו- סעיף 6 (ג) לחוק. נשים שוב לנגד עיננו את הוראת החוק המדוברת:

“3. (א) הטרדה מינית היא כל אחד ממעשים אלה…

(4) התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעונין בהתייחסויות האמורות;

(5)…

(6) הצעות או התייחסויות כאמור בפסקאות (3) או (4), המופנות למי מהמנויים בפסקאות המשנה שלהלן, בנסיבות המפורטות בפסקאות משנה אלה, גם אם המוטרד לא הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות או בהתייחסויות האמורות:

(א)…

(ב)…

(ג) לעובד במסגרת יחסי עבודה, ולאדם בשירות במסגרת שירות – תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות”.

באישום השני מדובר במתלוננת שעבדה תחת פיקודו של הנאשם ולכן קיימים בין השניים יחסי מרות/עבודה.

המחלוקת מתרכזת, בעיקר, סביב הביטוי שכתב הנאשם בהודעה ששיגר לכאורה למתלוננת, בה החמיא לה על גופה (סעיפים 17 ו- 18 לכתב האישום); לפרסום התמונה על ידי המתלוננת, פרסום שבעקבותיו שוב החמיא לה הנאשם על גופה (סעיף 19 לכתב האישום).

הוראת סעיף 3 (א) (6) לחוק “פוטרת” את הצורך להוכיח חוסר ענין או סירוב להצעה בעלת האופי המיני, זאת משום שהמחוקק ער לפערי הכח והתלות שבין הצדדים, דבר המשפיע על הרצון החופשי של מקבל ההצעה. על כך אין מחלוקת בין הצדדים.

לכן, השאלה היחידה היא האם המחמאות על גופה של המתלוננת בתדירות ובנוסח המפורט באישום זה עולות לכדי עבירה של הטרדה מינית.

כאמור, השלב הנוכחי הוא שלב בו טרם נפרשו כל הראיות בפני בית המשפט. אולם מעובדות כתב האישום, ניתן ללמוד, כי על פני תקופה של 10 חודשים, שלח הנאשם למתלוננת התייחסויות בעלות אופי מיני, כך לכאורה, כשזו כאמור כפופה לו.

כתב האישום מייחס לנאשם התייחסויות חוזרות ונשנות לגופה של המתלוננת, כמה הוא יפה ושהיא לא צריכה להתבייש בו, כאשר הנאשם הוא מפקדה והממונה עליה. בהמשך פרסמה המתלוננת תמונה והנאשם שוב החמיא לה על גופה. נטען כי הוא ביקש מהמתלוננת שתשלח לו “תמונה מעניינת” יותר.

לאמירות אלו, על פניו, כעולה מהנסיבות המתוארות בכתב האישום, יש נופך מיני אסור, במיוחד כאשר הן באות מפי מפקד/מעסיק, ולכן, לכאורה, הן מגלות עבירה על החוק.

הסניגור המלומד טוען, כי מדובר באמירות המחמיאות על גופה של המתלוננת. מחמאות כאלה הן מחמאות לגיטימיות, שניתן למצוא אותן בשיח בין שני אנשים בוגרים. לא כל מחמאה על גופה של בחורה, חוצה את הרף הפלילי.

לפי הפסיקה, מחמאות המתמקדות במיניותה של בחורה, בגופה, בחלקי גופה, עלולות להחשב לצורך החוק למניעת הטרדה מינית, כמחמאות בעלות אופי מטריד מינית, ולאו דווקא כמחמאות תמימות, במיוחד כשבין שני הצדדים ישנם יחסי מרות.

בעש”מ 6920/03 ד”ר אברהם כהן נ’ מדינת ישראל, נח (3) 655 (2004), אליו גם הפנה הסניגור המלומד בטיעוניו, שם בין יתר מעשיו, השמיע הנאשם מחמאות על יופייה של המתלוננת, פסקה כב’ השופטת (כתוארה אז) ד. בייניש כך:

 

“…מכל מקום מעשים או התבטאויות בעלי אופי מיני או רימוז מיני הנתקלים בהבעת התנגדות מפורשת וברורה מצד האדם שאליו הם מכוונים, אין ניתן לסווגם כמעשים ידידותיים גרידא”.

אך יחד עם זאת, נפסק בעניין כהן הנ”ל, כי בחינת אופייה האמיתי של ההתנהגות, אינה נעשית בחלל ריק, יש להשקיף על מכלול הנסיבות בהן נאמרו האמירות, על פני כל תקופת הזמן, ועל רקע טיב היחסים בין הצדדים. בחינה זו חורגת מהמסגרת הדיונית של בקשה מקדמית זו.

לאור מכלול האמור, גם באישום זה לא נמצא לקבל את הטענה המקדמית כי כתב האישום אינו מגלה עבירה.

 

סוף דבר:

הבקשה לביטול כתב האישום, ביחס לשני האישומים, בטענה שאין הוא מגלה עבירה לפי סעיף 149 (4) לחסד”פ, נדחית בזאת.

בהמשך לנאמר בפתיח, בדבר השהיית ההחלטה, לגבי יתר הטענות המקדמיות, יואיל הסניגור להודיע באם ניתן ליתן החלטה משלימה גם ביחס אליהן.

ניתנה היום, ט”ז תמוז תשפ”ב, 15 יולי 2022, בהעדר הצדדים.

הורדת PDF