אורן קובי 2: הפסד צורב לפרקליטים איתי פרוסט ואלעד ברק שהאשימו את עו”ד רונן שחר בהלבנות הון של 70 מיליון שח ויצא עם מאסר על תנאי

Print 🖨 PDF 📄 eBook 📱

בפרשת אורן קובי, נוכל שיווק האדמות החקלאיות עליו כתבנו ב”אורן קובי 1″ שם סיפרנו איך הבת זוג שלו, נוכלת לא קטנה בעצמה, הדר ברוקנשטיין, התהפכה עליו, מכרה אותו והפכה עדת מדינה.

היא המציאה סיפור שהיה סרטון סקס בטלפון שלו וב 26/8/2020 הוא דרש ממנה כסף תחת איום שיפרסם את הסרטון. לטענתה בגלל החשש שהוא יפיץ את זה, היא עשתה מה שהוא ביקש ממנה.

לאותה הדר ברוקנשטיין היה “חבר” בשם עו”ד אסף שובלי שגם הוא נחקר במשטרה, ואסף שובלי פתח עליה, ואמר שהיא היתה הבוס והיא נתנה את כל ההוראות.

היה עוד סיפור מעניין וזה המעצר של עו”ד רונן שחר. למה עצרו אותו? למה טענו נגדו שהוא היה מלבין ההון העיקרי שבלעדיו אורן קובי לא היה יכול להוציא לפועל עקיצות, ואיך בסוף הכל התמוסס ורונן שחר יצא בלי כלום?

כנראה מכר את הלקוח שלו, שיתף פעולה עם הפרקליטות, הפר חיסיון עו”ד לקוח, ויצא בזול.

בגזר הדין הפלילי של עו”ד רונן שחר, אותו פרקליט שעצר אותו, איתי פרוסט, ביקש מבית המשפט להטיל עליו רק מאסר על תנאי כי “לקח בחשבון את “כולותיו של הנאשם המרכזי, אורן קובי, להוביל אנשים ולגייס אותם לתכליות הפליליות שלו, כאשר מנגד עורך הדין לא פעל מכוח טובות הנאה אישיות”.

נו… מה זה אומר??? שעו”ד רונן שחר טען שהוא קורבן של אורן קובי ופעל תחת השפעתו הרעה.

רונן שחר הואשם בביצוע בצוותא עם אורן קובי ובסוף מההר יצא עכבר

שימו לב שעו”ד רונן שחר ומשרדו שחר רוזנשטיין מאוד מאוד מקושרים. שניהם ברשימת המניעויות של השופט המחוזי בת”א גלעד הס.

רשימת מניעויות שופטים של גלעד הס כולל רונן שחר ויוסי רוזנשטיין 13-3-2024

תזכורת מה זה פרשת אורן קובי והאדמות החקלאיות

אורן קובי הועמד לדין פעמיים. בפעם הראשונה הגישו נגדו כתב אישום יחד עם בת הזוג שלו הדר ברוקנשטיין. היא העלילה עליו שצילם אותה בזמן סקס, ושבגלל זה סחט אותה וגרם לה לשקר ללקוחות, שישלמו ישירות לחברת אדמה, ולא לתוך חשבון הנאמנות של משרד ארנדינסט.

בנגלה הראשונה הוא לא נעצר בכלל. הוא פתח חברות חדשות תחת השם “סאמיט”, ושוב פעם החל לשווק אדמות חקלאיות עם הבטחה שיש צפי להפשרתן למגורים.

מדובר בגלגול של פרשת ההונאה והמרמה שבה הואשם היזם אורן קובי כי גייס עשרות מיליוני שקלים מאנשים ששכנע לרכוש קרקעות חקלאיות, תוך הבטחות שווא שהן יופשרו במהרה ויאפשרו בניית דירות שיספקו למשקיעים רווח מהיר. קובי הואשם כי גנב את כספי המשקיעים למימון אורח חיים ראוותני, ובכך הביא לקריסת קבוצת אדמה שבבעלותו ובבעלות הדר ברוקנשטיין (עדת המדינה), ולצבירת חובות עתק לנושים.

הפרקליטים איתי פרוסט ואלעד ברק טענו שעו”ד רונן שחר הקים את מערך חברות הקש של קובי שהניב הכנסות של 70 מיליון שקל, שהוא, העו”ד, הסתיר את זה מהנושים, שהוא פתח חשבון נאמנות ממנו העביר ארבעה מיליון שקל להסדר עם נושי “אדמה”, תוך הסתרת מקור הכסף.

בתמונה מימין עו”ד רונן שחר ומשאל שותפו למשרד יוסי רוזנשטיין. המשרד נקרא שחר רוזנשטיין.

עו”ד רונן שחר הואשם כי בעת שייצג את אורן קובי בהליכי חדלות הפירעון, הוא סייע לו להונות את נושיו ולהסתיר את הרכוש האסור שהתקבל מהעבירות שלכאורה ביצע.

בכתב האישום המאוחד שהוגש באוקטובר 2021 תארה פרקליטות מחוז ת”א כיצד עו”ד רונן שחר פתח ב־2016 חשבון נאמנות שלא דווח כי קובי הוא הנהנה בו, וכי עבורו מוחזק הרכוש בו.

בהמשך, על פי האישום, השתמשו קובי ועו”ד רונן שחר בחשבון הזה כ”צינור להלבנת רכוש אסור שהוחזק בקבוצת סאמיט” – שבה השתמש קובי “להחדיר את הרכוש האסור למערכת הפיננסית ולהסתיר כי מקורו של הרכוש בעבירה”.

לפי כתב האישום, השניים הכירו ב־2012. אורן קובי שכר אז את שירותיו המשפטיים של רונן שחר במטרה להסיר אזהרות ברישומי חברת BDI, שהזהירה אנשי עסקים, בנקים ומוסדות פיננסיים מפני אורן קובי בשל 43 תיקי גבייה בהוצאה לפועל שנפתחו נגדו.

עם קריסת קבוצת אדמה ב־2016 ייצג עו”ד רונן שחר את קובי גם בהליכי חדלות הפירעון, וניהל מטעמו מו”מ להסדר עם הנושים ועם המנהל המיוחד שמונה לה.

אלא שבמקביל להסדר, אורן קובי הואשם שהמשיך לייצר הכנסות לשימושו האישי, וכדי להסתיר זאת מהנושים הקים מארג חברות והסווה שליטתו בהן. שחר מואשם כי סייע לקובי להסתיר את נכסיו מהנושים ואת העובדה שמקור הכספים בעבירה.

לטענת הפרקליטות, כדי להסיר מאורן קובי הגבלות שהוטלו עליו במסגרת הליכי חדלות הפירעון וכדי לצמצם את חובותיו לנושיו, עו”ד רונן שחר הציג בפני הנושים “מצבת נכסים כוזבת“.

במצבת זו הוסתרה בעלותו של אורן קובי בקבוצת סאמיט והכספים שקיבל באמצעותה, וניתנה הצהרה כוזבת כי כל פעילות של חברות שבהן ישלוט או יפעל קובי תהיה על פי הדין.

כתב האישום פירט שורת פעולות שביצע לכאורה עו”ד רונן שחר במסגרת מה שמכונה “תוכנית הלבנת ההון“.

זו כללה הפקדת כספים “אסורים” ו”ערבוב” שלהם בחשבון נאמנות של חברה בשם ג’ירוטק השקעות, שממנה הועברו כספים לקופת הנושים.

לטענת הפרקליטות, במעשים אלה עו”ד רונן שחר “עשה פעולות ברכוש אסור במטרה להסתיר ולהסוות את מקורו בסכום של 4.17 מיליון שקל, מסר מידע כוזב במטרה שלא יהיה דיווח לפי סעיף בחוק איסור הלבנת הון לגבי רכוש אסור; והונה את נושיו של אורן קובי בצוותא“.

באישום נוסף נגד עו”ד רונן שחר מתואר כיצד, חרף מודעותו לכאורה כי קובי שולט בשתי חברות המעורבות בהונאת הנושים, עו”ד רונן שחר אימת שתי חתימות בשני מועדים על מסמכי תאגיד כוזבים והגיש אותם לרשם החברות, כדי להסוות עובדה זו.

לפי האישום, בפעם הראשונה היתה זו החתמתו של פנסיונר על מסמך כוזב הרושם אותו כבעל המניות היחיד בחברה, ובפעם השנייה מואשם שחר שרשם בכזב תאריך העברת מניות שגוי במטרה לרמות את רשם החברות.

בעקבות מקרים אלה מואשם שחר גם בקבלת דבר במרמה, ברישום כוזב במסמכי תאגיד ובזיוף

עם מעצרו התראיין עו”ד רונן שחר לעיתונאי עמיר קורץ, מכלכליסט ב 8/3/2022 וטען:

“אני בטוח שכתב האישום נגדי יסתיים בכלום ושום דבר מכיוון שהוא מופרך והזוי ומנסה להגדיר מחדש את כל התפקידים של עורכי דין בישראל המייצגים חייבים ובניגוד לכללים שחלים על עורכי דין, כמו חיסיון. כאשר מוגש כתב אישום מופרך, זה לא אומר שאדם צריך לסבול מזה ולעצור את כל תפקודו ותפקידיו באשר הם, כל עוד הוא חף מפשע. צריך לתת לו הזדמנות להוכיח את חפותו. כשמישהו טוען משהו עדיין עליו להוכיח זאת, ולהערכתי יהיה להם מאוד קשה להוכיח או לעמוד מאחורי הטענות. מה גם שזה לא קשור כהוא זה לתפקידי בתור דח”צ, ולכן זה לא מן העניין. גם תיקוני החקיקה התייחסו לכך – כתב אישום אינו פוסל אדם מלכהן כדירקטור. זה החוק – וצריך לקיים אותו”.

בנוגע לגילוי של ביו דבש בזימון האסיפה אמר שחר: “הגילוי הראשון שנתנה החברה בדיווח היה די והותר, מה גם שהאישום לא קשור לתפקידי כדח”צ. לכן גם לא היתה חובה לדווח על האישום כשהוגש. העובדה שלאחר מכן ניתן גילוי רחב יותר לא צריכה לבוא לרעת מישהו”.

https://www.calcalist.co.il/market/article/skfj72x119

איזה האשמות בומבסטיות של איתי פרוסט ואלעד ברק ובסוף מההר יצא עכבר

ומה יצא מכל הסיפור???? ההר הוליד עכבר. כל עבירות הלבנת ההון נמחקו, שחר הורשע בסופו של דבר בגין קבלת נכסים שהושגו בעוון בלבד, ונדון למאסר על תנאי.

בלשכת עורכי הדין מחוז ת”א, הקובלים הסכימו להסתפק בהשעיה על תנאי, אולם בית הדין לא קיבל את העסקה וגזרו עליו השעיה בפועל של חצי שנה.

איתי פרוסט האשים את עוד רונן שחר בהלנת הון של 70 מיליון שח והתקפל

האם עצרו את עו”ד רונן שחר כדי לגייס אותו כשטינקר עד מדינה?

ואנו שואלים, איך קורה שתיק נגד עו”ד מתחיל בקול תרועה רמה, עם האשמות כבדות שהוא מעל בנאמנות, העביר תחת ידיו כספים גנובים במיליוני שקלים, בנה תמנון מפלצתי של חברות קש, והוא נדון למאסר על תנאי בפלילים, ובלשכה היו מוכנים להוציא אותו בלי השעיה בכלל?

לא הגיוני שנעצר עו”ד אחד ומיוחסת לו הונאה והלבנת הון של מיליוני שקלים בעצימות הכי גבוהה של עבירות הלבנת הון, והוא יוצא בלי כלא, ובלי עבודות שירות.

כנראה עצרו אותו כדי שישמש שטינקר על הלקוח שלו, וכנראה מחקו לו את רוב האישומים כי הוא מכר את הלקוח שלו.

עו”ד רונן שחר חטף כתב אישום והמשיך לשמש דירקטור חיצוני בחברה נסחרת בבורסה

מסתבר שבמקביל לעיסוקיו עבור אורן קובי הוא גם שימש דירקטור בחברת “ביו דבש” שבשליטת עדי צים, ונסחרת בבורסה. כשהגיע הזמן לחדש לו מינוי, החברה כתבה בכלליות הערה על כתב האישום שאי אפשר היה להבין ממנה את רמת החומרה.

ברשות לניירות ערך אמרו שעל החברה לפרסם פרטים מלאים על אודות האישומים כדי שלמשקיעים יהיה כל המידע הדרוש לפני ההצבעה על המינוי, ושיהיה ברור כי במידה ששחר יורשע, החוק מונע את המשך כהונתו כדירקטור. בעקבות זאת אולצה ביו דבש לפרסם זימון עדכני לקראת האסיפה למינוי המחודש של רונן שחר במרץ 2022.

https://www.calcalist.co.il/market/article/skfj72x119

נגד אורן קובי הוגשו פעמיים כתבי אישום

בהתחלה אורן קובי נעצר ונאשם בהונאות בעשרות מיליוני שקלים של רוכשי קרקעות חקלאיות בחברת “אדמה”, אולם אחרי שנתיים הוא נעצר בפרשה חדשה של הלבנת הון, הונאת נושים ועבירות אלימות. בנגלה השניה, ביקשו הפרקליטים מעצר עד תום ההליכים.

המשטרה טענה כי לאחר פתיחת חקירת ההונאות בחברת אדמה והליכי כינוס הנכסים ותביעות הנושים, קובי הקים חברות נדל”ן חדשות, החל משנת 2017, אשר נפתחו על שם אחד מסוכני השיווק הקודמים שלו בחברת אדמה.

קובי, כך נטען, שלט בפועל בחברות החדשות, בזמן שמנהל העסקים שלו הפעיל אותן ונרשם כבעל המניות. לפי החשד, מיליונים מהחברות החדשות אשר המשיכו בשיווק קרקעות, כמו בפרשת אדמה, זרמו לכיסיו של קובי, ללא ידיעת הנושים ובניגוד להסדר שנחתם עם נושי “אדמה” וקיבל תוקף פסק דין.

מנהל העסקים שנחקר במשטרה במקביל למעצרו של קובי, “פתח” עליו וטען כי היה אחראי על מכירות הקרקעות, אך בפועל חברות אלה – שפעלו עד לאחרונה – נוהלו על ידי קובי, שלדבריו היה אחראי באופן מלא לפן העסקי והכספי ושלט על חשבונות הבנק, גם כאשר הוא היה רשום לכאורה כמנהל או הבעלים שלהן.

העובד טען בחקירותיו כי נוצל על ידי קובי, אישית ועסקית. לדבריו, כאשר ביקש לפרק את השותפות והודיע לו לפני כחצי שנה שהוא יוצא לדרך עצמאית, קובי איים עליו באופן ברוטלי ואלים. לאישוש טענותיו, הציג המנהל סדרה של מסמכים והתכתבויות המלמדות על סגנון הניהול של קובי, מה שמזכיר מאוד

ראו כתבה מוזרה בכלכליסט: איומים על עו”ד אסף שובלי

מי שקורא בגוגל על המקרה עלול לחשוב שהפרקליטות טענה שאורן קובי איים על רונן שחר, אבל בעצם מדובר בעו”ד אסף שובלי שהיה “חבר” של הדר ברוקנשטיין.

אסף שובלי אמר במשטרה שהיא היתה הבוסית הגדולה ועל פיה יישק דבר.

אסף שובלי היה נאמן ב 2 חשבונות של סאמיט, ונטען שאורן קובי שידל אותו להעביר משם כסף. בהתחלה טענו שזה היה 3,000,000 ש”ח ואח”כ ירדו ל 1,020,000 ש”ח. בדיון במעצר עד תום ההליכים של אורןן קובי בעליון, השופט פוגלמן כתב שמי שפתח ג’ורה על הדר ברוקנשטיין שהיא הבוס ושאורן קובי היה רק יועץ, היה אסף שובלי. בש”פ 2931/21.

עוד אישום נגד אורן קובי: איים על עורך דין אסף שובלי – “אקבור את המשפחה שלך”

אורן קובי איש הנדל”ן, שפעל באמצעות חברת “אדמה”, והפרקליטות רואה בו נוכל סדרתי, מואשם בנוסף לעבירות המרמה שיוחסו לו גם בסעיפים הכוללים סחיטה באיומים.

לפי האישום, איים על עורך דינו (אסף שובלי) במטרה שיגנוב כספי לקוחות בסך של 3 מיליון שקל, והאחרון אכן עשה זאת. כן איים על אשת קש שהפעיל ואמר לה: “אני שם אותך ואת אמא שלך בסגולה ליד אבא שלך”

אישומים נוספים נגד אורן קובי, שפעל באמצעות חברת הנדל”ן “אדמה”, ומי שהפרקליטות רואה בו נוכל סדרתי מסוכן, וכן נגד אנשים שפעלו לצדו.

היום (ה’) הגישה פרקליטות מחוז תל אביב (פלילי) לבית המשפט המחוזי כתב אישום מאוחד ומתוקן נגד קובי, ובו אישומים חמורים הכוללים מעשי מרמה, סחיטה באיומים, זיוף, רישום כוזב במסמכי תאגיד, שידול לגנבה ועוד. אלה מצטרפים לאישומים רבים שכבר הוגשו נגדו בינואר 2020 ובנובמבר 2020 הנוגעים להתנהלותו.

לפי האישומים, בעודו תחת חקירה פלילית ובהליכי פשיטת רגל בהם הוטלו צווי כינוס ובמסגרתם נתבע קובי על ידי נושיו בסכום של כ-244 מיליון שקל, הוא הקים בחשאי מערך חברות שתחום עיסוקו זהה לזה של קבוצת אדמה תוך הסוואת שליטתו בחברות והיותו נהנה בהם. באמצעות מערך החברות ושימוש באנשי קש, ביחד עם עו”ד רונן שחר שהואשם גם כן לצדו, נהנה קובי מהכנסות של כ-72 מיליון שקל – שאותן העביר אל חשבונות קש במטרה להסתיר את נכסיו מנושיו, מבית המשפט ומהרשויות.

בנוסף מואשם קובי כי את הפעילות הזו עשה תוך כדי סחיטה באיומים והפעלת אלימות קשה נגד גורמים ששיתפו עמו פעולה במעשים אלה.

המקרה הבולט ביותר באישומים החדשים שהוגשו נוגע לסחיטה באיומים על ידי קובי של עורך דין (המכונה בכתב האישום ש’) לשם גנבת כספים בהיקף של 3 מיליון שקל מחשבונות נאמנות.

אסף שובלי גנב כסף עבור אורן קובי והדר ברוקנשטיין ויצא בלי כלום

קובי נאשם כי הופיע בביתו בשעת לילה מאוחרת ותקף אותו במקל – “חתיכת עץ שלקח בידו והכה בכתפו”, כפי שתואר באישום – צרח, קילל ואיים כי “יקבור את משפחתו” אם לא יגנוב את הכספים עבורו.

על פי האישום, האימה שהטיל קובי על עורך הדין הועצמה למחרת בהתייצבות במשרדי עורך הדין וגרימת נזק רב במקום לציוד ולמחשבים.

לטענת הפרקליטות, “על מנת לעמוד בתשלומים אותם התחייב לשלם לנושיו, איים קובי על עו”ד ש’ בפגיעה שלא כדין בגופו והטיל עליו אימה במטרה להניעו לשלוח יד בכספי לקוחות, בניגוד להרשאה ולחובות הנאמנות”.

בעקבות מעשים אלה עורך הדין אכן גנב בהיותו מורשה 3 מיליון שקל והעביר אותם אל חשבונות חברות שבשליטת קובי.

נאשם כי גנב כדי לממן סגנון חיים ראוותני

כתב האישום העיקרי והראשון נגד קובי הוגש כבר בחודש ינואר 2020, ובו נטען שבשנת 2012 הקים את קבוצת אדמה, שעסקה בסיחור אופציות בלעדיות לקניית קרקע חקלאית.

אדמה הציעה לקהל הרחב השקעה בקרקעות החקלאיות תוך הבטחות שווא לגבי בנייה עתידית עליהן שתניב רווחים גבוהים למשקיעים והצגתן כהשקעה ללא סיכון. בין השאר מצגי השווא היו בדבר מהות העסקה, ערך הקרקע, פוטנציאל עליית הערך שלה וההיתכנות שהיא תופשר לבנייה למגורים. עוד נטען כי לאחר שהופקדו הכספים בחשבונות הבנק של החברות שבבעלותו, קובי גנב אותם בכך שהשתמש בהם למימון הוצאותיו, לתשלום חובותיו, למימון סגנון חייו הראוותני ולשם צבירת נכסים אישיים.

קבוצת אדמה קרסה בשנת 2016, וקובי נכנס להליכי פשיטת רגל ופירוק. במקביל להליכים שהתנהלו נגדו, קובי המשיך בהתנהלותו הפלילית, כאמור, על ידי הקמת אותו מערך חברות ושימוש באנשי קש, כפי שתואר גם בכתב אישום נוסף שהוגש נגדו בנובמבר 2020.

בין השאר קובי מואשם כי הפעיל באופן אלים אשת קש בחמש חברות במערך החברות שהקים. הוא מואשם בתקיפתה ובסחיטתה באיומים מפורשים.

על פי האישום, קובי אמר לה: “אני שם אותך ואת אמא שלך בסגולה ליד אבא שלך ביום ראשון. חכי תראי מי זה אורן קובי הפעם. קשה לך להפנים את זה שהקמתי את העסק ושמתי על שמך. נגיע גם לבית קברות; הכל הולך”.

הפרקליטות טוענת עוד כי על בסיס נכסים שהתנהלות פלילית ואלימה זו העלתה, תוך הצגת מצג כוזב של מצבו הכלכלי ובאמצעות מצגי שווא שעו”ד שחר, כך האישום, ביצע עם קובי בצוותא, אישר נשיא בית המשפט המחוזי הסכם נושים המיטיב עם קובי שהסיר את המגבלות שהוטלו עליו.

נוסף לקבלת הסדר נושים מיטיב במרמה, עשה קובי שימוש בכספים שהונה, השיג באלימות והלבין על מנת לעמוד בתנאי התשלום שנקבעו, וזאת תוך הסתרת נכסיו ומניעת חשיפת מעשיו הפליליים בשימוש בצדדים שלישיים, והעביר לשימושו האישי כ-19 מיליון שקל.

עוד נטען כי על מנת לשלשל כספים לכיסו ולהתחמק ממס העביר קובי לידיו יותר מ-8 מיליון שקל מקופת אחת החברות לטובת צרכיו האישיים, בלי שנרשמו כמתחייב בספרי החברות. עוד נטען שכדי לשלשל כספים לכיסו, השמיט קובי עסקה בסכום של מעל למיליון שקל מרישומי החברה.

כאמור, את כתב האישום הגישו איתי פרוסט ואלעד ברק.

https://www.calcalist.co.il/local_news/article/byqnqwklt

ומה קרה עם רונן שחר?????? השעיה ל 6 חודשים בלבד

ראו כתבה בניוז 1 פורסם ע”י זיו קריסטל 2/10/2023

בית הדין המשמעתי דחה הסדר טיעון עם פרקליטו של אורן קובי

נכתב על ידי זיו קריסטל , ב-2/10/2023

עו”ד רונן שחר שייצג את קובי בהסדר נושים, הורשע בקבלת נכסים בעוון. הפרקליטות מחקה אישומי הלבנת הון, אך בית הדין של הלשכה סירב לאשר הסדר שהציגה ועדת האתיקה וקבע עונש השעיה בפועל

בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין דחה לאחרונה הסדר טיעון שהציגה ועדת האתיקה במחוז תל אביב, והורה על השעייתו בפועל של עו”ד רונן שחר למשך שישה חודשים, לאחר שוועדת האתיקה הסתפקה בהשעיה על-תנאי.

עו”ד שחר ייצג את יזם הנדל”ן אורן קובי בהסדר הנושים של קבוצת “אדמה” שקרסה, והואשם לצדו בעבירות הונאת נושים והלבנת הון. בכתב האישום של פרקליטות מחוז תל אביב ב-2021 נטען כי עו”ד שחר פעל כמלבין הון לכאורה עבור אורן קובי – אך התיק נגד שחר הסתיים במחיקת רוב העבירות.

שחר הורשע בסופו של דבר בגין קבלת נכסים שהושגו בעוון בלבד, ונדון למאסר על תנאי. חרף זאת, בית הדין המשמעתי החליט להחמיר, קבע השעיה בפועל ומתח ביקורת על ועדת האתיקה.

כזכור, אורן קובי נאשם בסדרת עבירות הונאה חמורות, שתחילתן בגניבת עשרות מיליוני שקלים מרוכשי קרקעות לשימושו האישי, והמשכן בהקמת חברות נוספות לשיווק קרקעות והעמדתן מנהלות קש בראשן, בעודו מנהל הליכי פשיטת רגל.

בכתב האישום המקורי נטען כי עו”ד רונן שחר שניהל מו”מ מטעם קובי עם נושי חברת “אדמה” הציג מצבת נכסים כוזבת, שהסתירה את פעילותו של קובי בחברות נדל”ן חדשות שאינן תחת שמו, וכך איפשר לו להגיע להסדר נושים מקל. מערך חברות הקש של קובי הניב הכנסות של 70 מיליון שקל, רובן הוסתרו לכאורה מנושיו.

במקביל פתח עו”ד שחר חשבון נאמנות, ממנו העביר ארבעה מיליון שקל להסדר עם נושי “אדמה”, תוך הסתרת מקור הכסף.

הפרקליטות טענה כי מדובר ברכוש אסור מעסקיו האסורים החדשים של קובי בשיווק נדל”ן שמתנהלים באמצעות אנשי קש.
שחר הואשם בסדרת עבירות כלכליות חמורות, אך לאחרונה התיק נגדו הסתיים ב”עכברון” – הסדר טיעון וכתב אישום מתוקן במסגרתו נקבע כי יורשע בקבלת נכסים שהושגו בעוון.

הפרקליטות ביקשה להטיל על עורך הדין מאסר על תנאי וקנס של 50 אלף שקל.

מנהל הצוות הכלכלי בפרקליטות מחוז תל אביב, איתי פרוסט, אמר לבית המשפט כי לקח בחשבון את “יכולותיו של הנאשם המרכזי, קובי, להוביל אנשים ולגייס אותם לתכליות הפליליות שלו”, כאשר מנגד עורך הדין לא פעל מכוח טובות הנאה אישיות.

סנגוריו של שחר, עורכי הדין שרון יונוביץ וגלעד באום, אמרו כי “כתב האישום המתוקן שינה באופן דרמטי את אחריותו של הנאשם”.
הסנגורים הדגישו כי אורן קובי נהג להסתייע בעסקיו במשרדי עורכי דין רבים מהשורה הראשונה, חלקם הם עדי תביעה בפרשת ההונאה של לקוחות “אדמה”, אך הם בניגוד לרונן שחר לא הואשמו בפלילים.

הסנגורים אישרו כי האופן בו העביר עו”ד שחר כספים למנהל הסדר הנושים לא היה תקין, ו”מידת הזהירות שנקט לא היתה מספיקה” כמנהל חשבון נאמנות. הם ציינו כי הוא בן 55, קצין במילואים, ללא הרשעות קודמות.

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב יוסף טופף קבע בגזר הדין כי העונש המוסכם של מאסר על-תנאי “מצוי במתחם הענישה ההולם והמתאים” לאור התיקון המשמעותי בכתב האישום, מחיקת עבירות זיוף, הונאה, הלבנת הון ומשך הזמן שחלף מאז ביצוע המעשים.

יוסי טופף איחר להקראה ולימור ביבי ממן באה והתיישבה במקומו וגם חתמה

עו”ד ניר פלסר כתב: “העובדה כי כתב האישום תוקן לקולא אינה רלוונטית כלל וכלל. ביצוע העבירה על ידי המשיב בהיותו מנהל חשבון נאמנות, מסווגת אותו כשומר סף בתחום איסור הלבנת הון. מי אשר הודה בהרשעתו הפלילית כי הוא ‘עצם עיניו מול החשד כי אורן קובי מסתיר חברות והכנסות מנושיו” מעיד על עצמו כי יתקשה למלא את חובותיו כעו”ד”.

עו”ד יוסי בן דוד כתב: “העבירה מצויה בזיקה לשימוש בנכסים גנובים – העברת כספים מתוך חשבון נאמנות שעליו שימש כנאמן לצורך קיום הסדר נושים של מי שלא היה רשום כנהנה בחשבון הנאמנות… העונש בעבירות מסוג זה צריך להיות של השעיה בפועל”.
בית הדין הארצי עיכב את ביצוע ההשעיה עד שיתברר הערעור שהגיש שחר.

המגה-תיק נגד אורן קובי תקוע

בתוך כך, שלוש שנים מאז הגשת כתב האישום הראשון נגד קובי בפרשת חברת אדמה (נובמבר 2020), ושנתיים מהגשת כתב אישום נוסף בגין שליטה בחברות קש תוך הונאה וסחיטה באיומים, התיק טרם החל להתנהל בבית משפט.

קובי החליף עשרות סנגורים, חלקם ייצגו אותו בהליכי המעצר והסרת תנאים מגבילים (עו”ד אייל בסרגליק בין היתר הביא לשחרורו מאיזוק אלקטרוני), או היו אמורים לייצגו בתיק העיקרי.

עו”ד אייל בסרגליק

אורן קובי “פיטר” ארבעה סנגורים ציבוריים והחליף פרטיים.

לאחרונה בית המשפט אישר שחרור מייצוג של עו”ד בכיר מאחר שקובי לא שילם עבור הייצוג בתיק העיקרי.

קובי הטיל את ה”אחריות” להפרת הסכם שכר הטרחה על הפרקליטות ובית המשפט, בשל האיסור שהטילו עליו לנהל חברות חדשות בהן ישווק “לידים” של לקוחות נדל”ן פוטנציאליים. קובי טען כי הוא לא נמצא יותר בקשר ישיר עם לקוחות, אלא רק מוכר מאגר פרטי לקוחות לחברות אחרות.

בתגובה לבית המשפט קובי טען כי הוא פתח כבר “עסק חוקי” על שמו עם מנכ”ל ו-40 עובדים, ובשל האיסור שהוטל עליו הוא אינו יכול לשלם לעורך דין. השופט טופף קבע לאחרונה כי ייעשה ניסיון אחרון לחבר את קובי אל הסנגוריה הציבורית ואם זה לא יצלח – הוא ייצג את עצמו.

למרות טענתו להיעדר מקורות, בחודש יולי קובי הגיש בקשה חדשה באמצעות עו”ד עמית חדד לאשר את יציאתו לחו”ל למשך יומיים, לקיום פגישת עסקים בצרפת במסגרת עסקה בה הוא מתווך, בתחום של אנרגיה סולארית.

עמית חדד מדבר בעדינות על הברוטליות של שופטי המעצרים מריונטות של המשטרה

במסגרת הבקשה הציע קובי לרשום הערת אזהרה על דירת אמו בסכום של מיליון שקל כערבות לחזרתו לארץ. השופטת מיכל אגמון גונן דחתה את הבקשה: “ביטול עיכוב יציאה מהארץ מחייב דרגת אמון גבוהה, בעת שתלויה ועומדת בקשה בעניין הפרה מתמשכת של התנאים”.

https://posta.co.il/article/09797-5/

ערעור על מעצר תום הליכים של אורן קובי בעליון אצל פוגלמן

	בבית המשפט העליון
בש”פ 2931/21

לפני:

כבוד השופט ע’ פוגלמן

העורר:

אורן קובי

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב’ השופטת מ’ בן ארי) במ”ת 48375-11-20 מיום 29.3.2021

תאריך הישיבה:

ב’ בסיון התשפ”א

(13.5.2021)

בשם העורר:

עו”ד רצון דרחי; עו”ד שרון זלינגר; עו”ד מתן מיטל

בשם המשיבה:

עו”ד מורן פולמן; עו”ד אלעד ברק

החלטה

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב’ השופטת מ’ בן ארי) לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו.

כתב האישום

נגד העורר ו-7 חברות (להלן: חברות סאמיט) הוגש כתב אישום שמייחס להם עבירות הונאה ואיסור הלבנת הון. לעורר מיוחסות עבירות נוספות, חלקן לבדו וחלקן עם אחת החברות. לפי המתואר בכתב האישום, העורר היה בעבר בעלים של מערך חברות לסיחור אופציות לקניית קרקע חקלאית (להלן: קבוצת אדמה). העורר וקבוצת אדמה הגיעו לחדלות פירעון. בעקבות זאת ניתנו בשנת 2016 צו זמני לפירוק אותן חברות וצו כינוס לנכסי העורר בהליכי חדלות פירעון (להלן: צו הכינוס). לנכסי העורר מונה מנהל מיוחד ונאמן (להלן: הנאמן). בכתב האישום נטען שבשל חששו של העורר כי הבנקים יסרבו לתת לו שירותים, וכדי להונות את נושיו ולהעמיד רכוש לשימושו העצמי, הקים את מערך חברות סאמיט, גם הן סוחרות באופציות בקרקע חקלאית. העורר רשם בכזב, כך נטען, אנשים אחרים בתור בעלים ודירקטורים יחידים בחברות סאמיט; בפועל ניהל אותן בעצמו; הסתיר את הכנסותיו מהן; ונקט אלימות לקידום מטרותיו. עוד צוין בכתב האישום שבעקבות הסתרת נכסיו החדשים חתם העורר ביום 8.4.2018 על הסדר נושים בהליכי חדלות הפירעון. לפיו, הוסרו מהעורר מגבלות הליך חדלות הפירעון, והוא חויב לשלם לנושים 16,000,000 ש”ח או מחצית החובות – הגבוה בהם (להלן: הסדר הנושים).

בפרט האישום הראשון נטען כי בצו הכינוס נצטווה העורר, בין היתר, להעביר דוחות חודשיים על נכסיו; וכי לא עשה זאת, כדי להונות את נושיו ולפגוע בהליכי חדלות הפירעון. עוד נאמר שהעורר הקים את חברות סאמיט כדי לייצר הכנסות לעצמו, להסתירן מנושיו ולהסתיר את שליטתו והיותו נהנה בחשבונות; פתח על שמן חשבונות בנק ותיקי עוסק במע”מ; והסווה זאת באמצעות רישומים כוזבים במסמכי החברות כאילו אחרים שולטים בחברות ומנהלים אותן. אחת מאותם אחרים היא ה”ב, בת זוג (או בת זוג לשעבר) של העורר בשנים 2020-2017, שמשמשת עדת מדינה נגדו. לפי הנטען, העורר עשה זאת כדי להונות את הנושים וגופים פיננסיים וממשלתיים. בכתב האישום נטען שהעורר המשיך להסתיר מנושיו את שליטתו בחברות סאמיט ואת הכנסותיו מהן, שעמדו על 71,608,718 ש”ח החל משנת 2017; ניהל אורח חיים ראוותני; ולצורך כך משך כספים ורכש באמצעותם רכבי יוקרה, העביר תשלומי שכר טרחה לעורכי דינו ומימן הוצאות אחרות בסך כולל של 18,768,859 ש”ח. לתפיסת המדינה, העורר הציג מצג שווא כוזב לפני הנושים, הנאמן, בית המשפט, הרשויות והבנקים; ובין היתר משום כך עלה בידו להגיע להסדר עם הנושים שהקל עימו. לטענת המשיבה, מחילת החוב בהסדר הנושים הושגה במרמה בשווי 33,000,000 ש”ח (לכל הפחות, לפי הידוע במועד הגשת כתב האישום); מעשי המרמה של העורר נעשו בנסיבות מחמירות שונות; והמרמה נמשכה גם לאחר אישור ההסדר, בדרך של הפרתו מן היסוד. על כך יוחסו לעורר עבירות הונאת נושים, לפי סעיף 439(א) לחוק העונשין, התשל”ז-1977 (להלן: חוק העונשין); הסתרת נכסים, לפי סעיף 346(א)(2) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע”ח-2018; אי מסירת מידע או מסירת מידע כוזב, לפי סעיף 346(א)(3) לחוק זה; רישום כוזב במסמכי תאגיד (ריבוי עבירות), לפי סעיף 423 לחוק העונשין; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), לפי סעיף 415 סיפה לחוק העונשין; ומסירת מידע כוזב במטרה למנוע דיווח בקשר לרכוש אסור (ריבוי עבירות), לפי סעיף 3(ב)(2) לחוק איסור הלבנת הון, התש”ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון).

לפי פרט האישום השני, עו”ד אסף שובלי (להלן: שובלי) היה נאמן בשני חשבונות נאמנות של אחת מחברות סאמיט. נטען כי העורר או מי מטעמו שידל את שובלי להעביר 1,020,000 ש”ח מחשבונות אלו לחשבון אחר; כי שובלי עשה זאת בניגוד להרשאה ובלי ליידע את הנהנים מהחשבון על כך; וכי העורר פעל במטרה לשלם את התשלום הראשון לפי הסדר הנושים. על כך יוחסה לעורר עבירת שידול לגניבה בידי מורשה, לפי סעיף 393(2) עם סעיף 30 לחוק העונשין.

בפרט האישום הרביעי מתואר שהעורר צילם את עצמו ואת ה”ב בעת קיום יחסים אינטימיים. נטען שביום 26.8.2020 איים העורר עליה שיפרסם את הסרטון אם לא תעביר לו תשלומים שדרש ממנה קודם לכן; ושאחר כך צפה שהאיומים עלולים להוביל להליך שיפוטי, ומחק את הסרטון. על כך יוחסו לו עבירות סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 לחוק העונשין; ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

פרטי אישום אחרים מייחסים לעורר עבירות אלימות ואיומים שונות (להלן: אישומי האלימות): איומים, סחיטה ועלבונות ופעמיים מעשי אלימות כלפי ה”ב כדי שתאפשר לו לשלוט בחברות סאמיט ולמשוך מהן כספים (פרט אישום שלישי; עבירות סחיטה באיומים שהובילה לעשיית מעשה, לפי סעיף 428 סיפה לחוק העונשין, ותקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין – ריבוי עבירות בשתיהן); איומים על נסים שמואל כדי שיימנע מלמחוק הערות אזהרה על מקרקעין (פרט אישום חמישי; עבירת סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישה לחוק העונשין); תקיפת עובד באחת מחברות סאמיט, נתן יאיר גראוכר, שיצא מוקדם מהעבודה בלי רשות העורר (פרט אישום שישי; עבירת תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק העונשין); שליחת הודעות מאיימות לאסף סער כדי שישיב לשימוש העורר מספר טלפון נייד קליט (פרט אישום שביעי; עבירת סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישה לחוק העונשין).

פרטי האישום הנותרים עניינם עבירות מס והלבנת הון. בפרט האישום השמיני נטען שהעורר הוציא כספים בסך 8,129,783.16 ש”ח מאחת מחברות סאמיט לשימושו האישי בכוונה להתחמק מתשלום מס הכנסה. על כך יוחסו לו עבירות מרמה, אחת לפי סעיף 220(4) עם סעיף 224א לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], ושנייה לפי סעיף 220(5) עם סעיף 224א לפקודה זו. פרט האישום התשיעי מייחס לעורר השמטת עסקות בסך 6,929,721 ש”ח מדוחות עוסק של אחת מחברות סאמיט בכוונה להתחמק מתשלום מס ערך מוסף. על כך מיוחסות לו עבירות (ריבוי עבירות בכל אחת מהן) לפי חוק מס ערך מוסף, התשל”ו-1975: לפי סעיפים 117(ב)(1) ו-117(ב)(8) עם סעיף 117(ב2)(3); לפי סעיף 117(ב)(1) עם סעיף 117(ב2); ולפי סעיף 117(ב)(6) עם סעיף 117(ב2) (האישומים השמיני והתשיעי יחד להלן: אישומי המס).

בפרט האישום העשירי נטען כי הכספים שנזכרו בפרטי האישום הראשון, השני, השמיני והתשיעי הם “רכוש אסור” כהגדרתו בחוק איסור הלבנת הון; כי העורר השתמש בחברות סאמיט ובמערכת הבנקאית כדי להחדיר רכוש זה למערכת הפיננסית; וכי העורר עשה ברכוש האסור פעולות כדי להסתיר את העובדה שמקורו בעבירה, וכדי לאפשר שימוש עתידי בו. פעולות אלו, בסכום כולל של 71,718,609 ש”ח, הן: העורר הפקיד בחשבונות הבנק של חברות סאמיט את הכספים שנזכרו באישום הראשון, תוך שהסתיר את בעלותו במרשמי רשם חברות ובחשבונות הבנק; הוא משך מחשבונות הבנק סכומי כסף נמוכים (בסך הכול 2,400,898 ש”ח) בתדירות גבוהה בשנים 2019-2017; הוא העביר לקופת הנושים 2,368,000 ש”ח מחברות סאמיט דרך חשבון נאמנות ששימש להסוואת הרכוש האסור; הוא קיבל הלוואות אישיות בסך 851,000 ש”ח ופדה אותן בהמחאות או בהעברות מאחת החברות; הוא רשם משיכות אישיות במרשמי החברה על שם בעלים מִבְדִּיִּים (פיקטיביים). על כך מיוחסת לעורר עבירת איסור הלבנת הון (ריבוי עבירות), לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון (להלן: אישום הלבנת ההון).

לשלמות התמונה אציין שהעורר עומד לדין בתיק נוסף על פעולותיו בחברות אדמה (להלן: תיק אדמה). באותו הליך לא נתבקש מעצרו של העורר עד תום ההליכים (וממילא בית המשפט לא נדרש לבחינת קיומן של ראיות לכאורה). המשיבה ביקשה לאחד את הדיון בשני התיקים, ובקשתה תלויה ועומדת.

הליך המעצר

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי קיבל ביום 29.3.2021 את בקשתה. צוין שהעורר מסכים לקיום ראיות לכאורה בנוגע לאישומי האלימות; ושאת טענותיו הוא מיקד באישום הראשון בנוגע לבעלות בחברות סאמיט ולמרמה. בית המשפט סקר את הראיות בסוגיות אלו. נקבע שקיימות ראיות לכאורה להוכחת בעלות העורר בחברות סאמיט: הודעות רבות של ה”ב בחקירותיה במשטרה; הודעות שהעורר שלח לה”ב ושמדגימות את יחסו האדנותי כלפיה; הודעות שהעורר שלח למנהלת חשבונות באחת מחברות סאמיט, ובהן טענות שה”ב אינה בעלת חברה שרשומה על שמה; אותה מנהלת חשבונות העידה במשטרה כי העורר שלט בכספי החברה, ראיין אותה בקבלה לעבודה ופעל מחשבון משתמש של ה”ב, וכי היא (מנהלת החשבונות) מפחדת ממנו לאחר שאיים עליה; הודעה במשטרה של מנהל בבנק שהתנהל בו חשבון של כמה מחברות סאמיט, ולפיה העורר אמר שהחברות בבעלותו ושה”ב היא “קוף” שלו; רואה חשבון של אחת החברות מסר שההתקשרות עימו תמה לאחר שהחל לשאול מה מעמד העורר בחברה; מנהלות חשבונות נוספות מסרו שהעורר שלט בחברות. מנגד, שובלי סיפר בחקירותיו שהמשיב היה יועץ, שה”ב שלטה בחברות, ושהעורר איים עליו; בית המשפט המחוזי ציין שעדותו “מגלה סתירות ופערים, שדינם להתברר בהליך העיקרי”, אך בשלב זה “אינה עומדת בקנה אחד” עם יתר העדים והראיות. העורר טען בחקירותיו בתיק זה שהיה יועץ לחברה של ה”ב; אולם בחקירות קודמות סיפר שהחברה בבעלותו או בהפעלתו.

אשר למרמה, הובהר שהמשיבה מייחסת לעורר מרמה כלפי נושיו בהליכי חדלות הפירעון, כלפי בית המשפט שאישר את ההסדר וכלפי הבנקים; מרמה שהתפרסה על פני הפעילות כולה; מרמה בעצם קבלת ההסדר ואחר כך על דרך הפרתו. בית המשפט מצא שב”הוכחת המרמה בהיקפה הנטען” עולים “[]קשיים עובדתיים ומשפטיים שדינם להתברר בהליך העיקרי לרבות המשמעות של הסדר הנושים ועם מי הוא מיטיב”. כך, צוין שהסדר הנושים נחתם לפי עמדת רוב הנושים ולפי עמדת הנאמן שההסדר עדיף על חדלות פירעון; העורר קיבל על עצמו את חובות חברות אדמה; הנושים לא ביקשו לבטל את הסדר הנושים גם כעת. לכן, נקבע, הטענות על קשיים ראייתיים כאמור “אינן קלוטות מן האוויר”. בית המשפט המחוזי סקר גם את טענות העורר על כך שרווחי חברות סאמיט – כלומר היקף המרמה בפועל – עד לאישור הסדר הנושים עמדו על כ-2,800,000 ש”ח בלבד. נקבע כי ההכרעה תהיה בסוף ההליך העיקרי, אולם גם כעת יש לה “משמעות ומשקל”. לסיכום נמצא כי הראיות בנוגע לבעלות העורר בחברות סאמיט או לשליטתו בהן ובנוגע לכך שהציג מצגי שווא לרשויות והסתיר את שליטתו בחברות, מקימות “מסד ראייתי בעל פוטנציאל הרשעה בעבירות המיוחסות” לעורר; אולם עוצמת הראיות על היקף המרמה כלפי הנושים והסדר הנושים ועל סכומי המרמה “מוקהית במידת מה”.

נוסף על כך, קבע בית המשפט המחוזי שיש ראיות לכאורה להוכחת פרט האישום הרביעי, שעניינו סחיטה באיומים באמצעות סרטון; אולם נסיבות מחיקת הסרטון, כלומר אם העורר סבר שצפוי הליך משפטי, “אינן ברורות בשלב זה”, ודינן להתברר בהליך העיקרי. בנוגע לאישום השני, שידול לגניבה בידי מורשה, נקבע ש”טיב המעורבות” של העורר בהוראה להעביר את הכסף לחשבון הנאמנות, אמור להתברר בהליך העיקרי. לסיכום סוגיית הראיות לכאורה קבע בית המשפט המחוזי כי יש להתחשב גם בראיות שאינן מתיישבות עם גרסת המשיבה; אולם בשלב זה אי אפשר לקבוע ממצאי מהימנות, ויש להמתין להליך העיקרי; ולא נמצאו בינתיים סתירות ברורות שמביאות לכרסום משמעותי בתשתית הראייתית עד כדי ביטול האפשרות להרשעה.

מכאן נפנה בית המשפט המחוזי לבחון את עילות המעצר ואת האפשרות לנקוט חלופת מעצר. בית המשפט עמד על כך ששירות המבחן העריך כי קיים סיכון שהעורר ישוב על התנהגות מניפולטיבית, ואף פוגעת באחרים, כדי לקדם את צרכיו. העורר הציע מפקחים למעצר בפיקוח אלקטרוני, אולם שירות המבחן התרשם שהם לא יפחיתו את הסיכון ממנו בתחום המרמה. בית המשפט מצא שמתקיימות בעניין העורר עילות מעצר של מסוכנות ושל חשש לשיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים. טיב מעשי העורר באישומי האלימות, מספר הנפגעים, תוכן האיומים, כריכתם במעשי המרמה, עשייתם בעת שהעורר נחקר בתיק אדמה, ההסתרה ומצגי השווא – כולם, כך נקבע, יוצרים את עילות המעצר האמורות. בית המשפט החליט שבשל שילובן אין במעצר בפיקוח אלקטרוני כדי להלום בשלב זה את החשש להמשך התנהלות פוגעת ומרמה, על אף חלוף הזמן מהן ואף שההליך המשפטי צפוי להתארך. לבסוף צוין שלאחר שמיעת העדים הרלוונטיים, בעיקר ה”ב, אפשר שהאיזון ישתנה.

טענות הצדדים בערר

מכאן הבקשה שלפניי. העורר משיג על הקביעה שיש ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו באישומים הראשון, השני והרביעי (ומכאן – גם באישום הלבנת ההון). לטעמו, בראיות הקיימות נמצאו חולשות שונות שמשפיעות על היקף העבירות שאפשר לייחס לו, וכתוצאה מכך – גם על עילות המעצר ועל האפשרות לנקוט חלופה למעצר מאחורי סורג ובריח. כך, נטען נגדו שנקט מרמה כלפי הנושים, ולא כלפי הלקוחות. בהקשר זה טוען העורר שלוש טענות: ראשית, המרמה אמורה להיות רק עד לחתימה על הסדר הנושים בחודש אפריל 2018; עד למועד זה הוקמו רק 4 חברות בקבוצת סאמיט, והרווחים שלכאורה הוסתרו הם בהיקף של כ-2,000,000 ש”ח בלבד. בהסכם הנושים נקבע שהעורר ישיב סכום גבוה בהרבה: 16,000,000 ש”ח או מחצית מהחובות (וביום הגשת כתב האישום עמד סכום המחצית על 33,000,000 ש”ח). לכן גם אם הסתיר סכום קטן יחסית של כ-2,000,000 ש”ח, אין לראות בכך משום מרמה כלפי הנושים. שנית, בהסכם הנושים קיבל על עצמו העורר חובות כבדים של קבוצת אדמה, כלומר ההסכם לא היטיב עימו. שלישית, לאחר שהתגלו קיום חברות סאמיט והרווחים שהעורר הפיק מהן לכאורה, הנאמן לא ביקש לבטל את ההסדר – עדות לכך שלא סבר שהנושים רומו. לבד מכך, נטענת נגד העורר מרמה כלפי הבנקים ורשם החברות, ואין בכך כדי להקים עילת מעצר, לשיטתו. עוד טוען העורר כי סכומי המרמה שמיוחסים לו בכתב האישום, בסך למעלה מ-71,000,000 ש”ח, משקפים את מחזור העסקים של חברות סאמיט, ולא את הרווחים שהפיק מהן, ששוויים נמוך הרבה יותר.

נוסף על כך, נטען כי ה”ב פעלה בחברות סאמיט בעצמה ולא בשם העורר; וכי בראיות התביעה קיימות סתירות ואי אפשר להתעלם מהן. אשר לעילות המעצר, העורר טוען שהתחכום היחיד המיוחס לו עניינו הקמת חברות והצבת אנשי קש בחזיתן, ובכך אין די כדי להקים עילת מעצר של מסוכנות; וכי אין טענות על ניסיונות להשפיע על עדים בתיק שלפניי או בתיק אדמה. העורר מסכים שקיימות ראיות לכאורה להוכחת אישומי האלימות ואישומי המס, אולם לגישתו אפשר להסתפק בחלופת מעצר לגביהם; הוא מבקש גם לראות באיומים על ה”ב (באישום השלישי) חלק ממערכת יחסים שבה השניים השתמשו זה כלפי זה בביטויים כאלה.

העורר מוסיף שהמשיבה ביקשה לאחד את הדיון בתיק הנוכחי ובתיק אדמה, ועל כן שמיעת הראיות צפויה להתארך לפרק זמן ממושך; ההתארכות הצפויה של ההליך משפיעה גם היא, לגישתו, על שאלת המעצר. נוסף על כך, העורר מוכן להציע מפקחים נוספים על אלה ששירות המבחן פגש, ומסכים להוספת תנאים שעניינם איסור שימוש במרשתת ובטלפון, כמו גם הפקדות כספיות וערבויות מתאימות.

המשיבה סבורה שדין הערר להידחות. לטענתה, קיימות ראיות לכאורה ברמה מספקת לחובת העורר, בהן העדות של ה”ב, סיועים רבים שנמצאו לה והודעות של העורר עצמו על בעלותו בחברות סאמיט. המשיבה מוסיפה שסתירות בראיות אינן מחלישות את עוצמת הראיות לגבי האישום הראשון; ושיש ראיות לכאורה לחובת העורר באישומים השני והרביעי. לגישתה, העורר עבר עבירות מרמה במשך שנים רבות (החל מהמעשים נושא תיק אדמה). בהקשר זה נטען שבתיק שלפניי עצרו את העורר לפני שהספיק לבצע עבירות מרמה כלפי הלקוחות כמו בתיק אדמה (וממילא אין מיוחסות לו עבירות בהקשר זה). המשיבה מתארת את ה”ב בתור בעלת יכולות ניהול, אולם הראיות לכאורה מצביעות על כך שהיא נשלטה בידי העורר, והוא שהיה הבעלים בפועל של החברות שנרשמו על שמה. לפי הנטען, המרמה נמשכה גם לאחר הסדר הנושים משום הבנקים לא נתנו לעורר אשראי; וכללה את הסתרת הבעלות מהבנקים, מרשם החברות ומהנושים, בניגוד להסדר הנושים. המשיבה מוסיפה שהעורר קיבל על עצמו חלק מהחובות של קבוצת אדמה כדי למנוע הרמת מסך וייחוס לו של מלוא חובותיהן. עוד נטען כי העורר אינו נהנה רק מהרווח שמתקבל מהחברות, וכי הוא משך מהחברות 18,700,000 ש”ח, כנטען באישום הראשון, וכספים נוספים מחשבונות הנאמנות, כנטען באישום השני; סך הכספים שנמשכו יתברר בהליך העיקרי. כן צוין שהעורר מימן את אורח חייו הראוותני בעזרת כספים שמשך מהחברות. ככלל, מקובל על המשיבה הניתוח הראייתי של בית המשפט המחוזי, לרבות באותן נקודות שבית המשפט עמד בהן על כרסום בעוצמת הראיות. המשיבה עומדת על כך שבית המשפט המחוזי מצא חולשה בראיות בנוגע לאישום הראשון רק בהיבטי היקף המרמה ומידת ההטבה שהעורר קיבל בהסדר הנושים; ועל כך שהראיות בנוגע לאישום זה ובנוגע לאישומים האחרים מצביעות על מי שהתנהלותו פלילית בתחומי הכלכלה והאלימות (כלפי גורמים שונים). כך, למשל, הוא איים על עדים, ושניים מהם העידו במפורש שהם חוששים מפניו. לגישת המשיבה, מתקיימות בעורר עילות מעצר של מסוכנות ושל חשש לשיבוש הליכי משפט; עולה ממנו סיכון עתידי למרמה ולאלימות; המפקחים ומערכות אכיפות החוק אינם מרתיעים אותו; ולכן גם מעצר בפיקוח אלקטרוני לא יענה על עילות המעצר.

דיון והכרעה

בחנתי את נימוקי הערר ועיינתי בחומר הראיות שהוגש. בכל שאמור בקביעות המתייחסות לקיומן של ראיות לכאורה ולעוצמתן, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. אולם החלטתי להחזיר לדיון מחדש את בחינת השאלה אם לעצור את העורר בפיקוח אלקטרוני. סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ”ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), קובע כי בית משפט רשאי לעצור נאשם עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, מקום שבו נמצא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לו. בשלב זה אין בית המשפט נדרש להשתכנע כי בכוחן של הראיות להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר (בש”פ 640/20 קטן נ’ מדינת ישראל, פסקה 7 (4.2.2020)), ועליו לבחון אם בחומר הראיות הקיים, לאחר שיעבור את מבחני הקבילות והמשקל ואת “כור ההיתוך” של ההליך הפלילי, טמון סיכוי סביר להרשעת הנאשם במיוחס לו (בש”פ 8087/95 זאדה נ’ מדינת ישראל, פ”ד נ(2) 133, 147-146 (1996); בש”פ 313/21 כהן נ’ מדינת ישראל, פסקה 5 (28.1.2021)). עם זאת, אם עוצמת הראיות נגד הנאשם קהתה – ולא רק עלו קשיים קלים בנוגע אליהן – אפשר לשקול שחרור ממעצר אם הוצגה חלופה ראויה (בש”פ 9379/03 פלוני נ’ מדינת ישראל, פסקאות 10-9 (27.11.2009); בש”פ 4929/13 עבד נ’ מדינת ישראל, פסקה 4 (25.7.2015); בש”פ 241/15 איבדאח נ’ מדינת ישראל, פסקה 7 (9.2.2015)).

ראיות לכאורה

בעניין שלפניי המחלוקת העובדתית נוגעת בעיקרה לכמה סוגיות. הראשונה עניינה זהות הבעלים של חברות סאמיט והנהלתן. במסמכיהן רשומים גורמים שונים בתור בעלים ומנהלים. העורר אינו נמנה עימם. אולם המשיבה טוענת כי הוא ניהל את החברות הללו מאחורי הקלעים. היא תומכת את גרסתה בראיות שונות. כך, למשל, בחקירה מיום 14.11.2019 על עבירות אחרות אמר העורר ש”סאמיט נדל”ן” היא חברה שלו, ושה”ב “יושבת בסאמיט והיא רשומה כבעלת המניות של סאמיט. כי אני לא יכולתי להיות רשום משפטית לפני שלוש שנים” (עמ’ 5, ש’ 114-113). בשיחה עם מנהלת חשבונות של אחת מחברות סאמיט אמר העורר על ה”ב: “מה, אני צריך לעדכן אותה? מה, החברה שלה? … למה מה היא, מה, זה חברה שלה? מה, היא אחראית על משהו?” (עמ’ 43, ש’ 32-28, בקובץ תכתובי הקלטות סתר). ה”ב מסרה שוב ושוב בהודעותיה במשטרה כי העורר הוא שניהל בפועל את החברות ו”שאני הייתי פה קוף” (עמ’ 2, ש’ 8-7, להודעה מיום 13.10.2020). עובד בסניף הבנק שבו התנהלו חשבונות הבנק של חלק מחברות סאמיט, מסר שהעורר הגיע למקום, אמר שהוא הבעלים של החברות והראה שיש לו יישומון לגישה לחשבונות (הודעת בריאן מיקוליצקי מיום 2.6.2020). מנהלות חשבונות בחברות מסרו גם הן שהעורר שלט למעשה בחברות (הודעות אלונה יאדגרוב מיום 25.2.2020, עמ’ 2, ש’ 48-45, 73-72; מיום 3.11.2020, עמ’ 1, ש’ 12-10, עמ’ 2, ש’ 34-23, עמ’ 3, ש’ 58-56, עמ’ 7, ש’ 192-189; הודעת טלי עשור מיום 21.10.2020, עמ’ 2, ש’ 34-31, עמ’ 3, ש’ 68-67; הודעת אורלי לודן מיום 14.10.2020, עמ’ 2, ש’ 39-19, עמ’ 3, ש’ 78-75, 89-עמ’ 4, ש’ 90; הודעת אורלי נמיר מיום 20.10.2020, עמ’ 5, ש’ 141-134, עמ’ 6, ש’ 192-191).

לעומת זאת, העורר הכחיש בחקירותיו בתיק נושא הערר את שליטתו בחברות סאמיט. הוא מציג ראיות שמצביעות לגישתו על כך שהחברות לא היו שלו, ובעיקר שה”ב ניהלה בפועל את החברות שהיו רשומות על שמה. לדוגמה, באחת ההודעות שה”ב תיארה בהן את שליטת העורר באחת החברות, היא סיפרה גם על אירוע שבו הורתה לכל עובדי החברה לצאת מהמשרד, והם עשו כמצוותה (הודעה מיום 30.10.2020, עמ’ 12, 333-328); לגישתו, זו ראיה לכך שניהלה בפועל את ההתנהלות בחברה. נוסף על כך, העורר טוען שה”ב שלחה לו הודעות שמהן משתמע שהיא בעלת החברות; הזרימה כספים רבים להצלת החברות; הרוויחה מהן ממון רב; מנהלת היום את אחת החברות הללו; וביקשה לשחרר כספים של אותה חברה שחולטו, בטענה שהם שייכים לה. שובלי, עורך דין שייצג את החברות הללו, תיאר את התפקיד המרכזי של ה”ב בהן (הודעות מיום 15.10.2020, עמ’ 4, ש’ 56, 71; מיום 2.11.2000, עמ’ 3, ש’ 37-12; עמ’ 5, ש’ 110-104, עמ’ 6, ש’ 154-151, ועוד; מיום 3.11.2020, עמ’ 2 (“מבחינתי [ה”ב] הרוח החיה והאורים והתומים והיא זו שנתנה הוראות”). העורר טען שגם שני רואי חשבון שעבדו עבור החברה מסרו תיאורים דומים.

סוגיה נוספת שנתונה במחלוקת בין הצדדים היא המרמה כלפי הנושים המיוחסת לעורר בכתב האישום והשלכותיה. עמדתי על טענות הצדדים בעניין זה. שאלות כמו גובה ההכנסות בפועל של העורר מחברות סאמיט לפני שנחתם ההסדר ואחריו, והאם קבלת חובות חברות אדמה פגעה בעורר או היטיבה עימו, הן עניין להליך העיקרי. עם זאת, ראיתי לתת משקל לשתי סוגיות: ראשית, בנוגע לתרמית כלפי הנושים לפני חתימת הסדר הנושים, הסכומים שצריכים לעניין הם אלה שהעורר הרוויח עד אז. עם זאת, בכתב האישום נטען למרמה בשווי סכומים שהתקבלו גם לאחר מכן ושגבוהים במידה רבה ממה שהושג לפני ההסדר (סעיף 9 בפרט האישום הראשון: 71,608,718 ש”ח). יצוין גם כי 3 מ-7 חברות סאמיט הוקמו רק לאחר אישור הסדר הנושים. בשלב זה דומה שיש בכך כדי להעמיד באור אחר את הטענות בדבר היקף הפגיעה בנושים. שנית, גם לאחר שהתגלו המעשים נושא כתב האישום בהליך שלפניי, ואפילו לאחר הגשת כתב האישום, לא ביקש הנאמן לבטל את הסדר הנושים. לשיטת העורר, גם לכך יש השלכה ממשית על טענות המרמה המיוחסות לו.

בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות לכאורה למרמה כלפי הנושים וגופים פיננסיים, ואף מול בית המשפט שאישר את הסדר הנושים. אולם – בשים לב לאמור לעיל – בית המשפט מצא, כאמור, “שהוכחת המרמה בהיקפה הנטען אינה חפה מקשיים עובדתיים ומשפטיים שדינם להתברר בהליך העיקרי, לרבות המשמעות של הסדר הנושים ועם מי הוא מיטיב”. הסדר הנושים זכה לתמיכת הנאמן ורוב הנושים ואושר בידי בית המשפט; העורר קיבל על עצמו חובות של חברות אדמה שעלו על חובותיו האישיים ושלא היו רשומים על שמו (גם אם התנהל הליך להרמת מסך בנוגע אליהם); גם כעת לא התבקש לבטל את הסדר הנושים – כל אלה, לשיטת בית המשפט המחוזי, טענות ש”אינן קלוטות מן האוויר”. עוד צוין כי לא ברור מה סכום המרמה שיש להתחשב בו; בסוגיה זו, אציין, גרסת העורר (2,800,000 ש”ח או פחות) קטנה מגרסת המשיבה (71,608,718 ש”ח) פי יותר מ-25. כן נזכר שהיחסים הסבוכים בין העורר לה”ב עשויים להשפיע על מה שיילמד מגרסאותיהם בתום פרשת הראיות. הוכחת מצגי השווא הנטענים, סיכם בית המשפט המחוזי, ניצבת בפני “מחסומים עובדתיים ומשפטיים שמקומם בהליך העיקרי”: המשיבה הביאה ראיות לכאורה כדי להוכיח שהעורר היה הרוח החיה מאחורי חברות סאמיט ויצר מצגי שווא לרשויות כדי להסתיר את שליטתו בהן, אולם עוצמתן “בכל הנוגע להיקף המרמה כלפי הנושים והסדר הנושים כמו גם סכומי המרמה מוקהית במידת מה”. ועוד, בעניין הבעלות בחברות סאמיט צוין שעדות שובלי “אינה עומדת בקנה אחד עם יתר העדים שנחקרו והראיות שנאספו”.

אני סבור, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, שדין השאלות הללו להתברר בהליך העיקרי, ושהמשיבה הציגה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר. עם זאת, הראיות השונות שבית המשפט המחוזי עמד עליהן כמפורט לעיל, מציבות – בהיבטים מסוימים – סימני שאלה בנוגע לגרסת המשיבה ומקהות את עוצמת הראיות לכאורה. בעניין אחרון זה מקובלת עליי כאמור מסקנת בית המשפט המחוזי. להשקפתי, אין מדובר בקעקוע מן היסוד של גרסת האשמה, אלא בכרסום של משקלה באותם היבטים. אינני רואה אפוא להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי בדבר קיומן של ראיות לכאורה, לרבות בדבר עוצמת הראיות. אף אני סבור כי עוצמת הראיות מספקת כדי להורות על מעצר עד תום ההליכים. בצד האמור, הקביעה בדבר עוצמת הראיות היא שיקול שמקומו בגדר בחינת האפשרות לחלופה שתענה על הסיכון שנשקף מן העורר.

חלופת מעצר

המשיבה טוענת שקיימות עילות מעצר נגד העורר בגין עבירות המרמה השונות ועבירות האלימות. עבירות מרמה אינן מקימות חזקת מסוכנות מכוח הדין, אולם בהתאם לנסיבות העניין הן עלולות להקים עילת מסוכנות (בש”פ 4684/15 פלאח נ’ מדינת ישראל, פסקה 5 (22.7.2015) (להלן: עניין פלאח)). כך, למשל, אפשר לשקול את שווי המרמה, התחכום במעשים ומספר המרומים (בש”פ 6539/07 בן מיור נ’ מדינת ישראל, פסקה 6 (9.8.2007) (להלן: עניין בן מיור)). עבירות המרמה שמיוחסות לעורר בתיק שלפניי הן בהיקף נרחב; כרוך בהן תחכום שעניינו הקמת חברות והצבת “אנשי קש” בראשן; נטען שנפגעו מהן רבים: הנושים של חברות אדמה, בנקים, בית המשפט של חדלות פירעון ורשם החברות. עם זאת, כאמור, הראיות בעניין זה הוקהו במידה מסוימת. לכך השפעה על קיום עילת מעצר, שהרי היא תלויה בנסיבות המקרה – ובמה שהוכח לכאורה בנוגע אליהן. העורר נאשם גם בתיק אדמה בעבירות מרמה. אולם באותו תיק לא התבקש מעצרו, ולכן בקשר לאותן עבירות לא נבחן קיומן של ראיות לכאורה ושל עילות מעצר. עוד יש לציין שאפיון המרמה בשני התיקים שונה: שם מדובר בהונאת רוכשים, וכאן בהונאת נושים. לגישת המשיבה, היא עצרה את פעילות העורר בתיק הנוכחי לפני שהספיק להונות גם את לקוחות החברות החדשות שהקים – אולם מדובר בהשערה בלבד.

לצד זאת, העורר נאשם בעבירות אלימות וסחיטה באיומים. טבוע בהן יסוד של מסוכנות מסוג שונה (עניין פלאח, בפסקה 5). במכלול מצאתי אפוא כי עלה בידי המשיבה להצביע על עילת מעצר בגין מסוכנות העורר. כזכור, העורר מבקש לראות באיומיו כלפי ה”ב חלק ממערכת יחסים של ביטויי איום הדדיים; סוגיה זו תוכרע בהליך העיקרי. לכך יש להוסיף כי, לטענת המשיבה, חלק מהעדים חוששים מהעורר בשל מעשיו אלה – גם אם, כטענתו, לא הוכחו ניסיונות מצידו להשפיע על עדותם – ולכן קמה גם עילת מעצר של חשש לשיבוש מהלכי משפט.

לצד הנסיבות שמקימות עילות מעצר, מצוות הדין היא לבחון את האפשרות לנטרל את הסיכון הנשקף מהעורר בדרך שאינה מעצר מאחורי סורג ובריח. כידוע, גם במקרים שבהם העבירות המיוחסות לנאשם חמורות, על בית המשפט לבחון אם חלופת מעצר הולמת והדוקה דיה יכולה לענות על הסיכון שנשקף מהנאשם, ואם זו קיימת – יש להעדיפה (סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים; בש”פ 640/20 קטן נ’ מדינת ישראל, פסקה 23 (4.2.2020); בש”פ 6896/19 מדינת ישראל נ’ כנאניה, פסקה 9 (28.10.2019); בש”פ 5169/19 סמואיל נ’ מדינת ישראל, פסקה 6 (14.8.2019). בהקשר של עבירות מרמה ראו עניין בן מיור, בפסקה 6). שירות המבחן הגיע למסקנה שהיעילות בחלופת מעצר, וגם במעצר בפיקוח אלקטרוני, “מוגבלת” בשל מאפייני האישיות של העורר, נוכח היכולת “להפעיל אחרים” מרחוק ומאחר שהתרשם כי המפקחים שהוצעו יתקשו לזהות גורמי סיכון ולצמצם אותם. כאמור, העורר מציע עתה מפקחים נוספים ומסכים להצבת תנאים שעניינם איסור שימוש בטלפון ובמרשתת. נוסף על כך, יש לשקול את הכרסום במשקל הראיות ואת ההתמשכות הצפויה של ההליך המשפטי אם, כבקשת המשיבה, יאוחד הדיון בתיק הנוכחי ובתיק אדמה (עניין פלאח, בפסקה 7). בהינתן כל אלה ונוכח עברו הנקי של העורר אני סבור שיש מקום להורות על בחינה נוספת של היתכנות מעצר בפיקוח אלקטרוני, תוך עיבוי הפיקוח שהוצע בעבר בדרך של הוספת מפקחים ובתנאים שימנעו קשר אפשרי עם עדים ועם גורמים שעלולים להשפיע עליהם, לרבות שלילת גישה מצד העורר למרשתת ולטלפון וקביעת הפקדות כספיות וערובות מתאימות.

העורר ימסור אפוא לשירות המבחן למבוגרים תוך 7 ימים את פרטי המפקחים הנוספים שהוא מציע, ושירות המבחן יכין תוך 21 ימים מקבלת פרטיהם תסקיר מעצר משלים. התסקיר יובא לפני בית המשפט המחוזי, והוא יקבל דיווח מאת מנהל הפיקוח האלקטרוני כאמור בסעיף 22ב(ג) לחוק המעצרים בדבר האפשרות שהעורר ישהה בפיקוח אלקטרוני במקום המוצע. בית המשפט המחוזי יקיים דיון במעמד הצדדים ויקבל החלטה חדשה – על יסוד מכלול החומר שלפניו – כחוכמתו.

בכך מסתיים ההליך שלפניי.

ניתנה היום, ‏י”ג בסיון התשפ”א (‏24.5.2021).

ש ו פ ט

PDF

אורן קובי ערעור מעצר תום הליכים פוגלמן אסף שובלי אמר שהדר ברוקנשטיין היא הבוסית בשפ 2391-21

לאחרונה קורבנות אורן קובי תובעים את משרד ארנדיסט ומשרד גולדפרב

פורסם בניוז 1 ע”י איתמר לוי 18/5/2023

קורבנותיו של אורן קובי נגד עוה”ד ארדינסט וגולדפרב

עשרה רוכשי קרקע מידי נוכל הנדל”ן תובעים 6.9 מיליון שקל משני המשרדים שטיפלו בעסקות, בטענה שלא שמרו על כספם בנאמנות כפי שהתחייבו

עשרה מקורבנותיו של נוכל הנדל”ן אורן קובי תובעים 6.9 מיליון שקל ממשרדי עורכי הדין אשר ייצגו אותו בעסקות מול לקוחותיו: ארדינסט, בן-נתן, טולדאנו וגולדפרב-זליגמן (לפני המיזוג עם משרד גרוס). התביעה הוגשה (18.5.23) לבית המשפט המחוזי בתל אביב. לקוחות אחרים הגישו לאורך השנים האחרונות תביעות דומות; התביעה הנוכחית עוסקת במתחם אחד בתל אביב.

נגד קובי תלויים ועומדים שני כתבי אישום בטענה למרמה בעשרות מיליוני שקלים, סחיטה באיומים, תקיפה, הונאת נושים ועוד. קובי פעל דרך קבוצת אדמה והתיימר למכור קרקעות, תוך שיווק אגרסיבי ופיתוי הלקוחות במשרדים נוצצים ובשימוש בעורכי דין מובילים. לטענת המדינה, הרוב המכריע של הכסף מצא את דרכו לכיסו של קובי ושימש למימון חיי הפאר שלו.

התובעים טוענים, כי קובי ואנשיו “יצרו מנגנון משומן לסגירת עסקה עם רוכשים פוטנציאליים במהירות הבזק”. כאשר הללו הגיעו למשרדיה של אדמה, הם הועברו מיד למשרדי עורכי הדין (תחילה ארדינסט ולאחר מכן גולדפרב), לצורך החתמה על הסכם שיווק ונאמנות. משרד ארדינסט הוא שניסח את ההסכמים והתחייב להחזיק בכספי הרוכשים בנאמנות כך שישמשו רק לרכישת הקרקע. בסוף 2015 החליף גולדפרב את ארדינסט באותו מתווה פעולה.

עם קריסתה של חברת אדמה (אשר נותרה חייבת מאות מיליוני שקלים והתובעים אומרים שאין סיכוי שיקבלו ולו שקל אחד), התברר לטענתם שהמשרדים לא דאגו לשמור בנאמנות את כספי הרוכשים וגם אפשרו להעביר את כספי הרוכשים לחברת אדמה. עוד נטען, כי גולדפרב אף חתם על הסכם לרכישת הקרקע מידי ורדה קורונהאוזר ב-14.5 מיליון שקל, למרות שהכספים למימוש העסקה לא היו קיימים. לטענת התובעים, בשל התנהלות זו איבד כל אחד מהם כמיליון שקל. התביעה הוגשה באמצעות עו”ד בנימין לוי וטרם הוגש כתב הגנה.

https://www.news1.co.il/Archive/001-D-469145-00.html

ניוז 1 פרסמו את כתב ההגנה של גולדפרב 13/9/2023

הלקוחות גרמו לעצמם את הנזק

משרד גולפרב-גרוס-זליגמן טוען, כי לקוחותיו של קובי אחראים לאובדן כספם משום ששילמו לו במישרין תמורת קרקע במקום לחשבון הנאמנות

עשרה רוכשי קרקע מידי נוכל הנדל”ן תובעים 6.9 מיליון שקל משני המשרדים שטיפלו בעסקות, בטענה שלא שמרו על כספם בנאמנות כפי שהתחייבו.

עורך דינו אינו צריך לחשוד בכל לקוח שמא הוא רמאי בפוטנציה, לבלוש אחריו או לאמת כל הצהרה שלו. דרישה כזו תשבש את יחסי האמון שבין הלקוחות לעורכי דין ומהווה גזירה שהאחרונים אינם יכולים לעמוד בה. כך אומר משרד גולדפרב-גרוס-זליגמן, בכתב ההגנה בתביעה בסך 6.9 מיליון שקל שהגישו נגדו עשרה מקורבנותיו של נוכל הנדל”ן אורן קובי.

בכתב ההגנה אומר גולדפרב (5.9.23), כי התובעים מחפשים כיס עמוק ממנו יוכלו לחלץ פיצוי על הנזקים – שרק הם עצמם אחראים להם. לדבריו, התובעים הם שהעבירו כספים במישרין לקבוצת אדמה במקום לחשבון הנאמנות, לעיתים תוך ביטול ההמחאות שנתנו לחשבון הנאמנות. כעת הם תובעים את עורכי הדין, בטענה שהיה עליהם “לתפוס” אותם ולמנוע מהם לפעול בניגוד להסכמים – למרות שהמשרד ייצג רק את אדמה ולא את הרוכשים, נאמר עוד.

גולדפרב ממשיך וטוען, כי לא ידע שאדמה פועלת מאחורי גבו ומשכנעת חלק מהרוכשים – ובהם התובעים – לפעול בניגוד להסכם ולהעביר את הכספים ישירות אליה. התובעים מצידם לא גילו זאת לעורכי הדין, ואם היו פועלים בהתאם להסכם – הנזק כלל לא היה נגרם. עוד נטען, כי גם אם עורכי הדין היו יודעים על המתרחש, אין כל ראיה לכך שהיו יכולים לתקן את המעוות.

כתב ההגנה הוגש באמצעות עוה”ד צבי בר-נתן, מרב ברוך ואהוד הכט.

אהוד הכט טוען שמשרד גולפרב לא נטל אחריות למשקיעים של אורן קובי

https://www.news1.co.il/Archive/001-D-473928-00.html

PDF – כתב התביעה קורבנות אורן קובי נגד משרדי עו”ד ארנדיסט וגולדפרב זליגמן

46751-05-23. בגדול הם טוענים שנחשפו ללחצי שיווק טורפניים ממשווקת בשם הדר בורקנשטיין.

לחצו עליהם לחתום מהר ולתת צ’קים. חברת ארנדיסט ואחריה גולדפרב זליגמן היתה אמורה לפתוח חשבון נאמנות ייעודי, אבל הם לא יודעים לאן הלך הכסף. עורכי הדין הם האחראים להוציא כספים מהחברה של אורן קובי ולשים אותם בחשבון הנאמנות הייעודי….

עורכי הדין לא רשמו הערות אזהרה ולא הודיעו מה פרטי חשבון נאמנות, כך שבמקום שהכסף ישולם למוכרים – הבעלים של הקרקע, הוא שולם לאורן קובי. לטענתם עוה”ד היו צריכים למנוע מאורן קובי לשמור את הכסף אצלו.

כתב תביעה קורבנות אורן קובי נגד ארנדיסט וגולדפרב זליגמן תא 46751-05-23

כתב הגנה של משרד גולדפרב זליגמן

בגדול, עוה”ד של משרד גולדפרב זליגמן טוענים שהקונים היו צריכים לדאוג לשלם לחשבון הנאמנות שהם פתחו, ומי ששילם ישירות לחברת אדמה של אורן קובי, אז הוא האשם, והזיק לעצמו.

PDF

כתב הגנה צבי בר נתן מרב ברוך ואהוד דרור הכט בתביעת רשלנות של קורבנות אורן קובי 46751-05-23