לפני
כבוד ה שופט גלעד הס

תובע
יוסף רחמים

נגד

נתבעים

1. רשת מדיה בע”מ
2. איילה חסון
3. דוד כהן
4. מלכה יצחקי
5. איריס שועה

החלטה

לפני בקשה חריגה למתן רשות להבאת עד נוסף מטעם התובע.
רקע
המדובר בתביעה שהוגשה בעילת לשון הרע ועילות נוספות עקב כתבה ופרסומים אשר נעשו בעניין הקשר בין התובע לבין גב’ רותי שפיץ ז”ל (להלן: “המנוחה”).
עיקר לשון הרע הנטענת הינה, כי התובע ניצל את הקשר עם המנוחה לרעה, בדרכים שונות. התובע מכחיש את הטענה וטוען כי היה מדובר בקשר נורמטיבי וכי כל הביקורת שהוטחה בו ע”י הנתבעים, הינה השמצה.
ביום 2.1.2020 בתום דיון שהתקיים לפני, קבעתי כי הצדדים יגישו את ראיותיהם בדרך של תצהירי עדות ראשית בכתב כדלהלן:
“תצהירי עדות ראשית מטעם התביעה וכן מטעם התביעה שכנגד, לרבות חוות דעת, יוגשו עד ליום 15.4.20 ויומצאו לצד שכנגד במסירה אישית, בד בבד עם הגשתם לבית המשפט.”
עוד קבעתי כי:
“צד המבקש להעיד עדים ללא הגשת תצהיר, יגיש במועד אשר נקבע להגשת תצהירים בקשה לזימון עדים ויפרט בה את שמות העדים והסיבה לאי הגשת תצהיר מטעמם. לא תותר העדת עד שלא הגיש תצהיר אלא אם תינתן החלטה המתירה זו.”
ביום 5.5.2020, הגיש התובע תצהירי עדות ראשית מטעמו, לאחר שנעתרתי לבקשת ארכה להגשת הראיות התובע.
לאחר מכן, ביום 22.10.2020 הגיש התובע בקשה לזימון עדים. כמו כן, ביום 15.11.2020 הגיש התובע בקשה להוספת תצהיר נוסף. אציין כי בקשות אלו הוגשו לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים.
ביום 12.1.2021 ניתנה החלטה מנומקת בבקשות האמורות, במסגרתה דחיתי את הבקשה לזימון עדים ונעתרתי לבקשה להוספת תצהיר נוסף.
ביום 24.5.2021 התקיימה לפני ישיבת הוכחות ראשונה במסגרתה נשמעו עדי התביעה. כמו כן, ביום 7.6.2021 התקיימה לפני ישיבת הוכחות שניה במסגרתה נשמעו יתר עדי התביעה ובכך הסתיימה שמיעת עדי התביעה.
עוד באותו היום קבעתי שני מועדים נוספים לחודשים אוקטובר ונובמבר לשמיעת עדי ההגנה.
ביום 20.6.2021 הגיש בקשה את הבקשה שלפני. ביום 12.7.2021, הנתבעות 1 – 2 הגישו תשובה לבקשה. אציין כי יתר הנתבעים לא הגישו תשובה לבקשה.
ביום 13.7.2021 הגיש התובע תגובה לתשובה.
טענות הצדדים
התובע עתר לזמן לעדות את בנו בנימין אביהו רחמים (להלן: “אביהו”). לטענת התובע בחודש מאי השנה, שנת 2021, החל בנו אביהו לצאת עם בחורה בשם ספיר. בתחילת חודש יוני 2021 נחשפו ספיר ואמה לכתבות באינטרנט על התובע. לאור זאת, הודיעה ספיר לאביהו כי אמה אוסרת עליה לצאת איתו. בעקבות הודעתה של ספיר הסתיים הקשר בין אביהו לספיר (להלן: “האירוע”).
לטענת התובע, עדותו של הבן אביהו רלוונטית מאד לעילות הנתבעות ולסעדים המבוקשים בתובענה וזאת לאור האירוע שחווה הבן אביהו בחודש יוני 2021 עקב הפרסומים נגד התובע. עוד טען התובע כי עדותו של אביהו חשובה לצורך הערכת הנזק שנגרם לתובע.
בנוסף טען התובע כי אומנם פרשת התביעה הסתיימה וכל עדיו נחקרו אולם במקרה דנא יש לאפשר חריגה מהסדר הדיוני וזאת לשלם גילוי האמת ומניעת עיוות דין . עוד טען התובע כי מדובר בהוספת עד אחד נוסף בלבד.
מנגד טענו הנתבעות 1 – 2 כי הסתיימה פרשת התביעה, כי על פי הפסיקה סטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל תתאפשר רק במקרים חריגים כאשר המקרה דנא אינו נופל בחריג, כי התובע מבקש לבסס באמצעות העד נזק שלא נטען בתביעה והתגבש לכאורה שנתיים לאחר הגשת התביעה וכי הנזק מיוחס בכלל לבנו של התובע שאינו בעל דין בהליך.
במסגרת התשובה לתגובה טען התובע, בין היתר, כי המקרה דנא נופל בחריג שנקבע בפסיקה ונימק טעמיו.
דיון והכרעה
לאחר ששקלתי טענות הצדדים אני סבור כי דין הבקשה להידחות. ואנמק.
כללי
תחילה אבהיר כי ההחלטה בדבר אופן הגשת הראיות שניתנה ביום 2.1.2020 ניתנה בתקופת תקנות סדר הדין האזרחי התשמ”ד-1984 ובהתאם אליהן.
ככלל על בעל דין להגיש ראיותיו כ’חבילה אחת’. עם זאת על פי הפסיקה בית המשפט רשאי להתיר הגשת ראיה נוספת גם לאחר שלב הגשת הראיות, כדלהלן:
“על פי ההלכה הפסוקה על בעל הדין להביא את ראיותיו ב”חבילה אחת (תקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי), אך לבית המשפט נתונה הסמכות לחרוג מכלל זה ולהתיר לבעל דין הגשת ראיות נוספות כאשר מדובר בראיה משמעותית הנושאת משקל של ממש לגילוי האמת וחשיפתה. בהקשר זה על בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את אופי הראיה הנוספת; את השלב בו נמצא המשפט במובן זה שככל שהשלב מוקדם יותר תטה הכף אל עבר אישור הבקשה; האם בעל הדין יכול היה להביא את הראיות בשלב מוקדם יותר ומה הסיבה שלא עשה כן; ואת הנזק הדיוני שייגרם לצד המתנגד להגשת הראיה אל מול הנזק אשר עלול להיגרם למבקש אם תדחה בקשתו להגשתה.” (הדגשה שלי – ג.ה.).
רע”א 6165/15‏ אירוטל בע”מ נ’ סלקום ישראל בע”מ, [פורסם בנבו] (13.12.2015)
מן הכלל אל פרט
כפי העולה מטענות התובע, טענתו המרכזית היא, כי האי רוע ארע רק לאחרונה לאחר תום שמיעת עדי התביעה וכי העדות על האירוע תחזק את טענותיו בדבר הנזק הלא ממוני שנגרם לו כתוצאה מפרסומים כנגדו.
אני סבור כי אין כל קשר בין הנזק שטוען התובע שנגרם לכאורה לבנו אביהו כתוצאה מסיום הקשר בנו לבין הגב’ ספיר, לבין הנזק הלא ממוני שנגרם לתובע עצמו לכאורה כתוצאה מהפרסומים טרם הגשת התביעה .
אבהיר כי לטעמי גם אם אירוע הפרידה הנטען היה מתרחש עוד טרם הגשת התביעה, לא הייתה כל רלוונטיות לאירוע זה לעניין הנזקים הנטענים של התובע. לטעמי, אף אם אירוע הפרידה המצער נבע לכאורה מהפרסומים על אודות התובע, הרי האירוע לא גרם לנזק כלשהו לתובע, אלא לכל היותר לבנו אביהו, אשר אינו בעל דין בהליך שלפני.
יתרה מזאת, אף אם הייתי סבור כי אירוע הפרידה גרם לנזק כלשהו לתובע להבדיל מבנו (וכאמור איני סובר כך) , הרי שמדובר בנזק המאוחר להגשת כתב התביעה, ולא ניתן לדון בו ללא תיקון כתב התביעה.
זאת ועוד, יש לזכור כי מדובר בתיק אשר כבר דרש משאבי שיפוט רבים, כאשר הסתיימה חקירת עדי התביעה. מתן זכות להגשת תצהיר נוסף כיום תגרום עיכוב משמעותי בניהול תיק זה, וזאת כאשר הגשת התצהיר תחייב מתן זכות להגשת תצהירים משלימים של הנתבעים ביחס לאירוע, וייתכן ואף זימון עדים נוספים (למשל, גב’ ספיר או אמה) ומכאן לעיכוב משמעותי בבירור התיק.
בנסיבות אלו, כאשר אנו מצויים בשלב שלאחר שמיעת עדי התביעה, וכאשר אני סבור כי העדות המבוקשת אינה רלוונטית לסעדים הנטענים בכתב התביעה, וכאשר מתן היתר להגשת התצהיר תגרום לעיכוב משמעותי, איני מוצא מקום להתיר את זימון העד.
סיכום
אשר על כן, הבקשה נדחית.
התובע יישא בהוצאות הנתבעות 1 – 2 בסך של 2,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום ללא קשר לתוצאות ההליך.

ניתנה היום, י”ז אב תשפ”א, 26 יולי 2021, בהעדר הצדדים.

לפני
כבוד ה שופט גלעד הס

תובע
יוסף רחמים

נגד

נתבעים

1. רשת מדיה בע”מ
2. איילה חסון
3. דוד כהן
4. מלכה יצחקי
5. איריס שועה

החלטה

לפני בקשה למחיקת סעיפים והוצאת נספחים מתצהיר עדות ראשית.
רקע
המדובר בתביעה שהוגשה בעילת לשון הרע ועילות נוספות עקב כתבה ופרסומים אשר נעשו בעניין הקשר בין התובע לבין גב’ רותי שפיץ ז”ל (להלן: “המנוחה”).
עיקר לשון הרע הנטענת הינה, כי התובע ניצל את הקשר עם המנוחה לרעה, בדרכים שונות. התובע מכחיש את הטענה וטוען כי היה מדובר בקשר נורמטיבי וכי כל הביקורת שהוטחה בו ע”י הנתבעים, הינה השמצה.
ביום 2.1.2020 בתום דיון שהתקיים לפני, קבעתי כי הצדדים יגישו את ראיותיהם בדרך של תצהירי עדות ראשית בכתב. ביום 5.5.2020 , הגיש התובע תצהירי עדות ראשית מטעמו (להלן: “תצהירי התביעה”).
ביום 1.6.2020 הגישו הנתבעות 1-2 את הבקשה שלפני. אציין כי ביום 11.6.2020 הגיש הנתבע 3 בקשה להצטרף לבקשת הנתבעות 1-2 (להלן: “הנתבעות”).
טענות הצדדים
הנתבעות טענו כי לתצהירי התביעה צורפו נספחים אשר לא גולו במסגרת הליך גילוי המסמכים (להלן: “הנספחים”). עוד טענו , כי בתצהירי התביעה הועלו טענות חדשות אשר הינן בגדר הרחבת חזית אסורה.
מנגד טען התובע, כי בשלב הכנת התצהירים התגלו לו חלק מהנספחים וכי לגבי חלק מהנספחים לא חשב שהם רלוונטיים. עוד טען התובע , כי כל הנספחים שצורפו לתצהיר עדות ראשית מטעמו הינם רלוונטיים להליך. כמו כן, התובע נימק מהו הקשר שלהם להליך.
במסגרת התשובה לתגובה טענו הנתבעות, כי התובע לא נתן הצדק סביר למחדלו באי גילוי הנספחים ועשה דין לעצמו כאשר צירפם לתצהיר עדות ראשית מטעמו ללא קבלת רשות מבית המשפט. עוד טענו הנתבעות, כי בניגוד לעמדת התובע , הנספחים אינם רלוונטיים לבירור המחלוקת בתובענה זו. בנוסף טענו הנתבעות , כי התובע לא התייחס בתגובתו לטענות בדבר הרחבת חזית.
דיון והכרעה
לאחר ששקלתי טענות הצדדים אני סבור כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי וכפי שיפורט להלן.
הוצאת נספחים
אשר לטענות דבר צירוף הנספחים שלא כדין. אין מחלוקת בין הצדדים כי חלק מהנספחים שצורפו לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע לא בא זכרם במסגרת הליך גילוי המסמכים. כמו כן, אין מחלוקת של ממש כי הנספחים היו ברשותו של התובע או לכל הפחות היו בהישג ידו עוד בשלב הליך גילוי המסמכים.
לפיכך, ברור כי כאשר התובע צירף את הנספחים האמורים לתצהיר עדות ראשית מטעמו ללא הגשת בקשה מתאימה לבית המשפט , עשה דין לעצמו.
עם זאת, לאחר שעיינתי במסמכים ובנימוקי התובע באשר לרלוונטיות הנספחים להליך שלפני , אני סבור כי נספחים אלו רלוונטיים לכאורה להליך שלפני. כמו כן, צירוף נספחים אלו כעת לא יגרום לפגיעה מהותית או דיונית בנתבעות אשר טרם הגישו את ראיותיהן.
אשר על כן, אני מתיר את צירוף הנספחים נשוא הבקשה לתצהירי התביעה בדיעבד.
עם זאת, לאור כך שהנתבעות נאלצו להגיש בקשה זו עקב מחדלו של התובע, אני מתיר את צירוף הנספחים בכפוף לכך שהתובע יישא בהוצאות בקשה זו בסך 2,000 ₪ אשר ישולמו לטובת הנתבעות 1-2 תוך 30 יום מהיום .
הרחבת חזית
אשר לטענות בדבר הרחבת חזית, אני סבור כי יש לדחות הכרעה בטענות אלו לפסק הדין. ואנמק.
על פי הפסיקה קיימות כמה דרכים להכריע בבקשות מסוג הבקשה שלפני.
הדרך הראשונה הינה, לבחון כל טענה וטענה בשלב קדם המשפט ולהכריע בה, בדרך זו יש יתרון כך שהיא ממקדת את החקירה ואת הסיכומים.
דרך אחרת, הינה להשאיר את הבקשה ללא הכרעה ולהתייחס למכלול הדברים לרבות ההתנגדות בשלב פסק הדין.
בע”א 368/13‏ הרשות הפלסטינית נ’ 6-1. אירנה ליטבק נורז’יק ואח’‏ [פורסם בנבו] (23.4.2013), התייחס כב’ השופט עמית לסוגיה זו וקבע כי שתי הדרכים הינן דרכים לגיטימיות, אם כי הוא מעדיף את הדרך השנייה, היות ובמקרים רבים מתברר כי רבות מן המחלוקות שעלו בשלב הבקשה למחיקת סעיפים מהתצהיר מתבררות כלא רלבנטיות בשלב פסק הדין. להלן דבריו:
“יש שופטים אשר מקדישים משאבי שיפוט בשלב הגשת תצהירי עדות ראשית וטרם שמיעת הראיות, ולבקשת מי מהצדדים מורים על מחיקת חלקים מתצהיר זה או אחר, פוסלים ראיה כזו או אחרת וכיו”ב. שופטים אחרים מעדיפים לדחות הכרעות של קבילות ורלוונטיות ככל שניתן לסוף הדיון. אעיד על עצמי, כי בשבתי כשופט בערכאות הדיוניות, העדפתי לנקוט בגישה בתרא, באשר פעמים רבות בעיות שנראו קרדינליות וסבוכות לפני תחילת מסע, נמוגו בהמשך הדרך. לעיתים, החלטה על מחיקה של חלקים מתצהיר או פסילת ראיה בשלב מקדמי, אף עלולה להתברר כהחלטה שגויה, מאחר שבקעת המחלוקת האמיתית נגלית אך בהמשך הדרך או בסופה. מנגד, יש לזכור כי בעל דין אמור לדעת מהן הטענות המשפטיות והעובדתיות עמן הוא צריך להתמודד, ובהתאם, כיצד עליו להיערך מבחינת עדים והבאת ראיות לסתור. לא ניתן אפוא לקבוע מסמרות, ושופט הערכאה הדיונית נדרש ל”תפירה ידנית” בכל תיק בהתאם למאפיינים הייחודיים של התיק ושל הנפשות הפועלות במסגרתו.”
אני נוטה להסכים עם דעתו של כב’ השופט עמית, בפרט נכונים הדברים בתיק זה.
מבלי להכריע כעת בטענות הצדדים, כעולה מבקשת הנתבעות, לטענתן, הועלו במסגרת תצהירי התביעה 4 טענות חדשות. מעיון בטענות אלו עולה, כי רק לגבי טענה אחת מטענות התובע, טענו התובעות כי מדובר בטענה שלא הועלתה במסגרת כתב התביעה ואילו לגבי שלוש טענות אחרות, טענו הנתבעות כי הן מתבססות על נספחים שלא גולו במסגרת הליכי גילוי המסמכים, נספחים אשר כאמור התרתי כעת את צירופם בדיעבד בכפוף לפסיקת הוצאות .
לטעמי הדרך הנכונה כעת הינה, כי הנתבעות ישיבו במסגרת תצהירי עדות ראשית מטעמן על טענות התובע וכי סוגית הרחבת החזית נטענת תקבל התייחסות במסגרת ההכרעה בפסק הדין, ככל שיהיה צורך בכך.
לאור האמור לעיל, איני מוחק או מוציא בשלב זה סעיפים או נספחים מתצהירי התביעה, עם זאת אבהיר , כי לא אתיר לצדדים הרחבת חזית או שינוי חזית מהאמור בכתבי הטענות.
סיכום
הנתבעות 1-2 יגישו תצהירי עדות ראשית מטעמן תוך 60 ימים מהיום. למען הסר ספק, יתר ההוראות שנקבעו בהחלטה מיום 2.1.2020 בדבר אופן הגשת הראיות עומדות בעינן.
התובע יישא בהוצאות הנתבעות 1-2 כפי שנפסק לעיל.

תז”פ ליום 25.8.20.

ניתנה היום, ו’ תמוז תש”פ, 28 יוני 2020, בהעדר הצדדים.