יום לפני שבגץ ישב בהרכב 15 שופטים 13 שעות על עילת הסבירות, הפציצו העיתונים בבת אחת כותרות דרמטיות כאילו השר יריב לוין הולך לבטל את הלכת אפרופים שהמציא אהרון ברק. 11/9/2023.
בכותרות שכולן מועתקות מאותו מקור, ההודעה לעיתונות של דוברות משרד המשפטים, כתוב שהמהלך הוא “דרמטי”, וש”השר יריב לוין מודה לעו”ד כרמית יוליס, ולצוותה על עבודתם החשובה בגיבוש תזכיר החוק”.
כלומר כרמית יוליס משתוקקת לפרסום, ודאגה לפרסם את עצמה ולקטוף קרדיט על חרטא ברטא. אבל תזכיר החוק הוא גרוע והניסוחים של כרמית יוליס שווים לתחת.
הכותרות בעיתונים הן הונאה של הציבור ואחיזת עיינים.
איזה בדיחה. לא מהלך דרמטי ולא נעליים. חרטא ברטא
את הלכת אפרופים המציא אהרון ברק ופירושה שחוזים והסכמים הם לא דבר שאפשר להסתמך עליו כי כל חוזה והסכם זקוק לפרשות של שופט לגבי כוונת הצדדים, הנסיבות ומה שלדעת השופט ראוי להיות החוזה, להבדיל ממה שהסכימו הצדדים שיהיה החוזה.
לפי אהרון ברק והפוסעים בדרכו זה לא משנה בכלל מה כתוב בחוזה. לשיטתו של אהרן ברק כל שופט יכול להחליף את מה שכתוב במה שהוא חושב שצריך להיות כתוב….
כלומר למילה הכתובה ולחתימה אין כל ערך. כל אחד יכול לבוא ולטעון שהוא התכוון למשהו הפוך לגמרי ממה שכתוב בחוזה והשופט יחליט לפי החשק, או לפי מערכת היחסים שלו עם עורכי הדין.
הלכת אפרופים היא חלק מ”תורת הגזע” של אהרון ברק לפיה השופטים קורצו מחומר מיוחד, הם בני גזע עליון, רק הם מבינים את טבע האדם וכוונותיו, ורק הם יודעים לפרש ולקרוא חוזים. תורת הגזע של אהרון ברק גרמה להצפת בתי המשפט בתביעות “לפרש” חוזה לפי מה שמתאים או מתחשק בלי שום קשר למה שכתוב.
וזה תקף לא רק לגבי חוזים אלא גם לגבי צוואות. וזה גם מאפשר לשופט לבחור סעיפים שנראים לו ולמחוק סעיפים שלא נראים לו (מה שנקרא עיפרון כחול).
ומה אנחנו רואים פה עכשיו? כל החרא הזה של אפרופים יישאר בתוקף למעט חוזה עסקי: “מוכרי נכסים או נותני שירותים דרך קבע, שלהם מעל מחזור שנתי של 4 מיליון שקל. או אם שווי החוזה עולה על 15 מיליון שקל”.
כלומר בני ובנות ישראל יישארו כפופים להלכת אפרופים ולשגעונות והגחמות של השופטים. הרי כמה אזרחים ואזרחיות בישראל עושים בימי חייהם חוזים ששווים יותר מ 15,000,000 ש”ח?
כך מהנדסים תודעה. מוציאים הודעה לעיתונות שהלכת אפרופים תבוטל במהלך דרמטי, ואז מי שקורא באותיות הקטנות יראה שהלכת אפרופים בעצם תעוגן בחוק לכל חוזה מתחת ל 15,000,000 ש”ח.
הייתכן שיריב לוין מודה לסוס הטרויאני כרמית יוליס מצוות יעוץ וחקיקה?
מחלקת יעוץ וחקיקה של משרד המשפטים מתפקדת כמו סוס טרויאני. לדעתנו צריך להוציא את ניסוח החוקים מידי מחלקת יעוץ וחקיקה, ולהעביר את כל המחלקה לכפיפות ישירה לכנסת עצמה, ולא למשרד המשפטים.
את כל עובדי יעוץ וחקיקה צריך לנער ולשלוח אותם ללמוד איך כותבים חוקים בצרפת ובמדינות הקונטיננטליות של אירופה. שם כותבים חוקים ברורים, חד משמעיים, היורדים לפרטים ורזולוציות שמי שקורא אותם יודע בדיוק איפה הוא עומד. אם יש חריגים גם הם ברורים כך שמי שקורא יודע להבחין מקריאה פשוטה של החוק, וללא צורך בפרשנות, מתי הכלל בתוקף ומתי החריג בתוקף.
אבל בישראל מחלקת יעוץ וחקיקה כותבת חוקים שהם סלט. בלי רזולוציות, בלי ירידה לפרטים, ותמיד מכניסים עיזים שזה “שיקול דעת” ו”איזונים בין ערכים”, מה שהופך את החוק למיותר לחלוטין כי ממילא השופט עושה מה שבא לו באצטלא של “פרשנות”.
משרד המשפטים ומחלקת יעוץ וחקיקה מאוישים בצוות נשים פמיניסטיות, רדיקליות ופרוגרסיביות וכל מה שהן מנסחות מייצר חקיקה גרועה.
הניסוחים שלהם לא ברורים. לא חדים. לא ממוקדים. ניסוחי חקיקה לקוניים שמשאירים חורים שחורים שמשאירים לשופטים 100% מרווח פעולה “לפרש” את החקיקה ואת כוונת המחוקק לפי החשק.
במחלקת יעוץ וחקיקה לא למדו לכתוב חוקים שלא צריך יהיה “לפרש” אותם.
כך בעצם החוק הופך להיות הצהרת כוונות, אבל בפועל אם לקוח בא להתייעץ עם עורך דין, העו”ד אף פעם לא יכול להגיד ללקוח מה בדיוק תהיה התוצאה.
ואחר כך, כל אלה ממפלגות הקואליציה מתרעמים מדוע השופטים מפרשים חקיקה איך שבא להם.
התשובה פשוטה: כי חברי הכנסת מצביעים לחוקק חוקים שלא שווים שום דבר, כי החוקים לא ברורים וכפופים לשיקול דעת שיפוטי ולפרשנות שיפוטית.
דוגמא: הבלוף הגדול של חקיקת פרי העץ המורעל
ראו למשל את הבלוף הגדול שפרסם שר המשפטים הקודם גדעון סער שחגג בכותרות על זה שהעביר את חוק פרי העץ המורעל…..
מחלקת יעוץ וחקיקה ניסחה את החוק כך שהוא מחורר כמו גבינה שוויצרית. החוק מאפשר לשופטים שיקול דעת, וכך למעשה החוק לא שווה שום דבר.
מאז שחוקק החוק לא ראינו אפילו פסק דין אחד שבזכות החוק נפסלו ראיות לא קבילות. אם ככה בשביל מה עבדו כל כך קשה לנסח ולהצביע על חוק ששוה לתחת????
על מנת להנות מהיתרונות של חוק פרי העץ המורעל, צריך לשכנע שופט להפעיל שיקול דעת, ולפסול ראיות לא קבילות. אבל זה בדיוק מה שהיה לפני חקיקת החוק, אז מה הועילה ההצבעה על החוק שלא משנה כלום, ולא נותנת לאזרח שום זכות שהוא יכול להתעקש עליה שמגיע לו “בלי שיקול דעת” ובלי פרשנות?
דוגמא: חוק הורים ולידיהם
כאשר הגברים הגרושים בישראל התלוננו בפני ציפי לבני שחוק חזקת הגיל הרך מפלה גברים ופוגע באבהות שלהם ובהורות שלהם על הילדים, הקימה לבני וועדה שדגרה על הדו”ח שלה 7 שנים. לאחר מכן צוות יעוץ וחקיקה דגר על עיבוד המלצות הוועדה עוד 4 שנים והוציא את הצעת “חוק הורים וילדיהם”.
במקום להוציא נוסח חוק של שורה אחת: חזקת הגיל הרך מבוטלת, המציאו נוסח חוק שבכלל שולל מההורים את כל הזכויות ההוריות, ומטיל עליהם אך ורק חובות (“אחריות”), והכניסו לתוכו כל כך הרבה תנאים, חריגים ושיקול דעת שבפועל לא הייתה שום תועלת בחקיקת אותו נוסח שהמציאו במחלקת יעוץ וחקיקה….. ועבדו על השטות הזו 4 שנים!!!
יעוץ וחקיקה זה הסוס הטריאני של המשילות
מתי יבינו חברי הכנסת שרוצים משילות שמחלקת יעוץ וחקיקה הם הסוס הטרויאני שמטרפדת להם את המשילות?
כאשר חברי הכנסת של המפלגות שבעד “הרפורמה” צועקים שהם רוצים רפורמה בחקיקה, הם עדיין לא הבינו שיש סוס טרויאני במחלקת יעוץ וחקקה שמטרפד כל רפורמה באמצעות חקיקה עמומה, לא ברורה, לא חד משמעית, לא יורדת לרזולוציות והכל עטוף תמיד בכל מיני אפשרויות לשיקול דעת ולחריגים שגם הם לא ברורים.
אפילו להגיד במפורש אם החריגים הם רשימה סגורה או פתוחה, המנסחים מיעוץ וחקיקה לא עושים, ואז שוב פעם צריך ללכת לשופט ולבזבז זמן על ויכוחים האם החריג הוא ברשימה סגורה או פתוחה.
כרמית יוליס עובדת בעיינים על יריב לוין
מי שניסחה את החוק שעומד על הפרק כרמית יוליס עבדה בעניים על יריב לוין, ועשתה ממנו צחוק.
אם החוק החדש רלבנטי רק לחוזה עסקי של 15,000,000 ש”ח ומעלה הרי פירושו של דבר שהלכת אפרופים הופכת להיות החוק שייושם על 98% מאזרחי ישראל.
אם ככה מה יצא לציבור מהחוק הזה????? עז. סוס טרויאני.
ראו את נוסח החוק. כל מה שהוא עושה זה ליצור חריג להלכת אפרופים לחוזים של 15,00,000 שח ומעלה. זה נקרא צעד דרמטי? זה נקרא ביטול אפרופים?
מה שהיה צריך להיות זה תיקון שאומר “חוזה ייאכף על פי לשון החוזה. בית המשפט לא יפרש ולא יאכוף חוזה בניגוד ללשון החוזה”, ולדאוג שזה יחול על כל החוזים (כולל הסכמי ממון בין בני זוג).
להלן נוסח תזכיר החוק של כרמית יוליס
תזכיר חוק
א. שם החוק המוצע
חוק החוזים (תיקון מס’ 3), התשפ”ג-2023
ב. מטרת החוק המוצע, הצורך בו, עיקרי הוראותיו והשפעתו על הדין הקיים
מטרת החוק המוצע היא תיקון סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל”ג-1973 (להלן: “חוק החוזים”) שעניינו פרשנות חוזה, לצורך הוספת כלל פרשנות ייחודי לחוזים עסקיים.
בבסיס תזכיר החוק ניצבת התפיסה כי בחוזים אלו מדובר בצדדים מיומנים ומתוחכמים אשר רגילים בעריכת עסקים, בניהול סיכונים ובעריכת חוזים. ביכולתם של גורמים אלה לעצב את החוזה כרצונם כחלק מעקרון חופש החוזים, כאשר ניתן להניח שביחס לחוזים אלו קדם משא ומתן מפורט בכל הנוגע לתנאי החוזה ולשונו, ושהצדדים השקיעו זמן ומשאבים בניסוח מיטבי של החוזה, תוך הסתמכות על ייעוץ משפטי בעניין, על מנת שהחוזה ישקף את רצונם המשותף. לכן, בחוזים אלו יש חשיבות לכך שכללי הפרשנות שיופעלו יהיו כאלו שייצרו בסיס משפטי יעיל להתקשרויות עתידיות.
במסגרת תזכיר החוק מוצע לקבוע סייג להוראות סעיף 25(א) כך שייקבע כלל פרשני ייחודי לחוזים שלהם מאפיינים עסקיים מובהקים או בחוזים שמסדירים עסקה בשווי גבוה (למעלה מחמישה עשר מיליון שקלים). בחוזים אלו תיקבע ברירת מחדל לפיה החוזה יפורש לפי לשונו. בצד הכלל האמור מוצע לקבוע כי כלל זה לא יחול אם פרשנות לפי לשון החוזה תביא לתוצאה שאינה מתקבלת על הדעת בנסיבות העניין, במקרה שבו קיימות בחוזה הוראות סותרות ולכן לא ניתן לפרש את החוזה לפי לשונו, או במקרה שבו לא ניתן לקיים את החוזה בהתאם לפרשנות כאמור.
עוד נקבע כי הצדדים יוכלו להתגבר על כלל פרשני זה ולקבוע במפורש אחרת בחוזה. כך, הצדדים יוכלו לקבוע הן לעניין כלל פרשנות אחר שהם מבקשים להחיל על החוזה, לרבות הפנייה לכלל הפרשנות הקבוע כיום בסעיף 25(א) לחוק, והן לעניין פירוט הראיות שיהיו קבילות לצורך פרשנות החוזה.
קביעת ברירת מחדל זו ביחס לחוזים עסקיים, תסייע ליצירת ודאות לעוסקים בתחום וכן תביא להוזלת העלויות הכרוכות בהתדיינויות משפטיות בשאלת פרשנותם של חוזים מסוג זה, ובתוך כך צפויה לסייע בהפחתת העומס בבתי המשפט.
ג. השפעת החוק המוצע על קבוצות אוכלוסייה מסוימות
לא רלוונטי.
ד. השפעת תזכיר החוק המוצע על התקציב ועל התקן המנהלי של המשרד היוזם, משרדים אחרים ורשויות אחרות.
לא רלוונטי.
תזכיר חוק מטעם משרד המשפטים:
תזכיר חוק החוזים (תיקון מס’ 3), התשפ”ג-2023
| תיקון סעיף 25 | 1. | בחוק החוזים (חלק כללי), התשל”ג-1973[1], בסעיף 25 אחרי סעיף קטן (א) יבוא- | |||
| (א1) | (1) על אף הוראות סעיף קטן (א), חוזה עסקי יפורש לפי לשון החוזה, אלא אם כן מתקיים אחד מאלה: | ||||
| (א) פרשנות כאמור תביא לתוצאה שאינה מתקבלת על הדעת בנסיבות העניין; | |||||
| (ב) יש סתירה בין הוראות שונות בחוזה; | |||||
| (ג) לא ניתן לקיים את החוזה בהתאם לפרשנות כאמור; | |||||
| (2) הוראות סעיף קטן זה יחולו אם אין הוראה אחרת לעניין הנדון שנקבעה בחוזה. | |||||
| (3) בסעיף קטן זה – | |||||
| “חוזה עסקי” – חוזה, למעט חוזה אחיד, שמתקיימים בו התנאים שלהלן: | |||||
| (1) מתקיים אחד מאלה; | |||||
| (א) כל הצדדים לחוזה הם עוסקים, למעט אם אחד מהם הוא עסק שמחזור העסקאות השנתי שלו אינו עולה על ארבעה מיליון ש”ח; | |||||
| (ב) שווי העסקה נושא החוזה עולה על חמישה עשר מיליון ש”ח; | |||||
| (2) כל הצדדים לחוזה פעלו על סמך ייעוץ משפטי; | |||||
| “חוזה אחיד” – כהגדרתו בחוק החוזים האחידים, התשמ”ג-1982[2]; | |||||
| “עוסק” – כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981[3]; | |||||
דברי הסבר
מוצע לתקן את סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל”ג-1973 (להלן: “חוק החוזים”) שעניינו פרשנות חוזה ולהוסיף כלל פרשנות ייחודי הנוגע לחוזים עסקיים.
סעיף 25(א) לחוק החוזים בנוסחו המקורי כפי שהיה בעת חקיקת החוק קבע כי: “חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו – מתוך הנסיבות”.
במשך השנים, נתפס סעיף זה כמעגן את “תורת שני השלבים” לפרשנות חוזים, לפיה נלמדת כוונת הצדדים בראש ובראשונה מלשון החוזה, ורק כשמלשון החוזה לא משתמע אומד דעת הצדדים, יפורש החוזה בהתאם לנסיבות. בעניין אפרופים (ע”א 4628/93 מדינת ישראל נ’ אפרופים שיכון ויזום (1991) בע”מ, מט(2) 265 (1995)) נקבע בדעת הרוב כי יש לבחון את הנסיבות והלשון יחד ומתוך הבחינה המשולבת לפרש את החוזה, וזאת תוך מתן עדיפות לאומד הדעת העולה מלשונו הרגילה והטבעית של החוזה. עוד נקבע שכאשר לא ניתן להתחקות אחר אומד הדעת של הצדדים לחוזה הקונקרטי, יש לפנות לתכלית המקובלת וההוגנת של חוזים דומים, שהיא התכלית האובייקטיבית (בהתחשב בזהות הצדדים ומאפייניהם של אנשים סבירים בנעליהם, תוך היעזרות בערכים כגון סבירות ותום לב).
הלכת אפרופים אושררה בעניין ארגון מגדלי הירקות (דנ”א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית ב נ’ מדינת ישראל, סא(2) 1 (2006)) בהרכב מורחב של בית המשפט העליון.
עם זאת, בפסק דין זה שופטי בית המשפט העליון גם הדגישו את גבולות הלכת אפרופים והבהירו כי מטרתו העליונה של פירוש החוזה הוא בירור כוונת הצדדים לחוזה. חלק מהשופטים הדגישו בפסק הדין את מעמד הבכורה של לשון החוזה והזהירו מפני הפיכתו של בית המשפט העליון למעין צד לחוזה, תוך פגיעה באוטונומיה של הצדדים.
על הלכת אפרופים הושמעה ביקורת לפיה, בין השאר, ההלכה מחלישה את תוקף לשון החוזה, ומשכך גורמת לחוסר ודאות בשוק ופגיעה ביכולת לאכוף את שסוכם בין הצדדים.
על רקע האמור לעיל תוקן בשנת 2011, במסגרת תיקון מס’ 2 לחוק החוזים, סעיף 25(א) לחוק (חוק החוזים (תיקון מס’ 2), תשע”א-2011) (ס”ח התשע”א, עמ’ 202)). בהתאם לתיקון האמור, נוסחו של החוק קובע כיום כי: “חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומתוך נסיבות העניין, אולם אם השתמע אומד דעתם במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו”.
בעניין סהר (רע”א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ’ סהר חברה לתביעות בע”מ מגדל חברה לביטוח בע”מ, (סה(2) 563 (2012)) עמד בית המשפט העליון על משמעותו של התיקון לחוק וקבע כי הוא למעשה לא שינה מהלכת אפרופים.
לאורך השנים ביקשו בתי המשפט לתחום את גבולותיה של הלכת אפרופים, לפרשה וליישמה. בהמשך לכך, בפסיקת בית המשפט העליון מהשנים האחרונות, בעניין ביבי כבישים (ע”א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע”מ נ’ רכבת ישראל בע”מ (נבו 20.11.2019)), הבהיר בית המשפט העליון את יישומה של הלכת אפרופים והבחין בין סוגי חוזים שונים שלהם דרכי פרשנות שונות.
ניתן להסיק מפסק הדין בעניין ביבי כבישים כי מעמד הלשון בסוגי חוזים מסויימים אף התעצם. כלומר, מתן משקל לתכלית האובייקטיבית של החוזה ולנסיבות יתבטא בעיקר לגבי חוזים שהצדדים להם אינם מיומנים בעריכת עסקים וחוזים וכן בחוזים צרכניים, כאשר לצד זאת וביחס לצדדים מיומנים וחוזים עסקיים, יש לתת משקל משמעותי ללשון החוזה.
התפתחויות אלו עוררו שיח ער, בין השאר, לגבי גישות שונות לפרשנות חוזים. יש הטוענים כי המצב המשפטי הקיים עודנו מאופיין בחוסר ודאות בסוגיה, אשר פוגעת בעולם העסקים וביכולתו להסתמך על חוזים עסקיים.
מטרתו של התיקון המוצע לקבוע כללי פרשנות מותאמים לחוזים עסקיים וזאת בדומה להבחנה שנערכה בפסיקה בין סוגי החוזים השונים, וזאת על מנת להביא לוודאות רבה יותר לעולם העסקי ולסייע להפחתת העומס בבתי המשפט.
במסגרת בחינת הצורך בתיקון חקיקה, פורסם ביום 15.5.2023 קול קורא על ידי משרד המשפטים שהזמין את הציבור להעביר הערותיו. ביום 4.7.2023 התקיים יום עיון במשרד המשפטים שעסק בנושא והוזמנו אליו גורמים רבים שהעבירו הערותיהם לקול הקורא, וביניהם נציגי אקדמיה, משרדי עורכי דין וגורמים מהמגזר העסקי. תזכיר החוק הוא פרי של השיח שהתקיים עם כלל הגורמים האמורים.
תזכיר החוק מבקש לקבוע סייג להוראות סעיף קטן (א) כך שייקבע כלל פרשני ייחודי לחוזים שלהם מאפיינים עסקיים מובהקים או בחוזים שמסדירים שווי גבוה של עסקה (למעלה מחמישה עשר מיליון שקלים), כפי שיפורט להלן. בחוזים אלו תיקבע ברירת מחדל לפיה החוזה יפורש לפי לשונו, כאשר כלל זה לא יחול אם פרשנות לפי לשון החוזה לבדה תביא לתוצאה שאינה מתקבלת על הדעת בנסיבות העניין, במקרה שבו קיימות בחוזה הוראות סותרות ולכן לא ניתן לפרש את החוזה לפי לשונו, או במקרה שבו לא ניתן לקיים את החוזה בהתאם לפרשנות כאמור.
הצדדים יוכלו להתגבר על כלל פרשני זה ולקבוע במפורש אחרת בחוזה. כך, הצדדים יוכלו לקבוע הן לעניין כלל פרשנות אחר שהם מבקשים להחיל על החוזה, לרבות הפנייה לכלל הפרשנות הקבוע כיום בסעיף 25(א) לחוק, והן לעניין פירוט הראיות שיהיו קבילות לצורך פרשנות החוזה.
הרציונל התומך בקביעה כי חוזה עסקי יפורש לפי לשונו, נוגע לכך שבחוזים אלו מדובר בצדדים מיומנים ומתוחכמים אשר רגילים בעריכת עסקים, בניהול סיכונים ובעריכת חוזים. ביכולתם של גורמים אלה לעצב את החוזה כרצונם כחלק מעקרון חופש החוזים, כאשר ניתן להניח שביחס לחוזים אלו קדם משא ומתן מפורט בכל הנוגע לתנאי ולשון החוזה ושהצדדים השקיעו זמן ומשאבים בניסוח מיטבי של החוזה, תוך הסתמכות על ייעוץ משפטי בעניין, על מנת שהחוזה ישקף את רצונם המשותף. לכן, בחוזים אלו יש חשיבות לכך שכללי הפרשנות שיופעלו יהיו כאלו שייצרו בסיס משפטי יעיל להתקשרויות עתידיות (ראו בעניין זה את פסק דינו של כב’ השופט גרוסקופף בעניין ביבי כבישים).
קביעת ברירת מחדל זו ביחס לחוזים עסקיים, תסייע ליצירת ודאות לעוסקים בתחום וכן תביא להוזלת העלויות הכרוכות בהתדיינויות משפטיות בשאלת פרשנותם של חוזים מסוג זה, ובתוך כך צפויה לסייע בהפחתת העומס בבתי המשפט.
בנוסף לעיגון ברירת המחדל ביחס לחוזים עסקיים, מוצע כאמור גם לאפשר לצדדים לחוזה עסקי לסטות מכלל פרשני זה ולמשל לקבוע כללי פרשנות אחרים שיחולו על החוזה, ככל שהם מעוניינים בכך, או את היקף הראיות שהם מבקשים שיוצגו בפני בית המשפט במקרה של התדיינות משפטית ביניהם בדבר פרשנות החוזה. כלל זה יאפשר לצדדים לחוזה עסקי שליטה בעת כריתת החוזה בקביעת הכלל הפרשני שיחול בנסיבות העניין, מתוך תפיסה שצדדים אלו מודעים לכללי הפרשנות שחלים וביכולתם לבחור את הכלל הפרשני שמתאים להם. מתן אפשרות זו תאפשר לצדדים גם ודאות בשאלה כיצד יפורש החוזה בעת ההפרה ועל בסיס אילו ראיות.
יובהר כי אין בתיקון זה ובמתן אפשרות לצדדים להתנות על ברירת המחדל החדשה שתיקבע ביחס לחוזים עסקיים, כדי לגרוע מהאפשרות להתנות על סעיפים אחרים בחוק החוזים וכן כדי לגרוע או להשפיע על הפרשנות המקובלת ליתר סעיפי חוק החוזים ועל מעמדם הדיספוזיטיבי או הקוגנטי. יובהר כי תיקון זה אינו מתייחס למעמדם הקוגנטי או הדיספוזיטיבי של סעיפים אחרים בחוק או של סעיפי משנה אחרים של סעיף 25 לחוק. כך, למשל, אין בתיקון כדי לגרוע מהעובדה כי כלל הפרשנות נגד המנסח המעוגן בסעיף 25(ב) לחוק החוזים הוא כלל קוגנטי שאין להתנות עליו ולמשל סעיף 1 לחוק החוזים שעניינו אופן כריתת החוזה הוא כלל דיספוזיטיבי שניתן להתנות עליו.
כפי שצוין לעיל מוצע כי כללים אלו יחולו על חוזים עסקיים בלבד, כאשר ביחס ליתר החוזים ימשיך לחול סעיף 25(א) לחוק החוזים והפסיקה מכוחו.
בכל הנוגע להגדרה של חוזה עסקי מוצע לקבוע כי חוזה עסקי הוא חוזה, שאינו חוזה אחיד ובנוסף הוא עומד בתנאים המצטברים הבאים. התנאי הראשון הוא ששני הצדדים לחוזה הם עוסקים כמשמעותם לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981, כאשר מוצע להחריג מהגדרה זו עסקים שמחזור העסקאות השנתי שלהם אינו עולה על ארבעה מיליון שקלים, שכן מדובר על עסקים בהיקף לא גדול. זאת, בהתאם לתפיסה לפיה יש להחיל את התיקון המוצע רק במקרה שבו אין בין הצדדים פערי כוחות משמעותיים כך שמדובר על חוזה שמשקף את רצונם המשותף של שני הצדדים. בנוסף, מוצע לקבוע כי הסדר זה יחול גם על עיסקה ששוויה עולה על חמישה עשר מיליון שקלים. זאת, מתוך תפיסה כי בחוזים אלו על אף שלא מדובר בהכרח בעוסקים, ניתן להניח שהצדדים לעסקה השקיעו משאבים רבים בניסוח מיטבי של החוזה, בהתאמה לשווי הגבוה של העיסקה.
בנוסף למיהות הצדדים, מוצע לקבוע תנאי נוסף לפיו שני הצדדים פעלו על סמך ייעוץ משפטי בעת כריתת החוזה. כאמור, תזכיר החוק מבכר את לשון החוזה וכן מאפשר לצדדים לקבוע כללים בנוגע לפרשנות החוזה, לכן יש לוודא כי החוזה נכתב על סמך ייעוץ משפטי על מנת לוודא שהצדדים מודעים למשמעויות קביעתם ויקבלו החלטה מושכלת בנושא.
[1] ס”ח התשל”ג, עמ’ 118; ס”ח התשע”א, עמ’ 202
[2] ס”ח התשמ”ג, עמ’ 8
[3] ס”ח התשמ”א, עמ’ 248.
להלן כתבה של ניצן שפיר בגלובס 11/9/2023
שר המשפטים לוין פרסם הצעת חוק לביטול הלכת אפרופים על חוזים עסקיים. מה המשמעות?
שר המשפטים יריב לוין מפרסם הצעת חוק דרמטית שתבטל את הלכת אפרופים לגבי חוזים עסקיים • מהי הלכת אפרופים, אילו חוזים נכללים בשינוי, ואיך קשורה הרפורמה המשפטית
יום לפני הדיון ההיסטורי בבג”ץ נגד ביטול עילת הסבירות, שר המשפטים יריב לוין מפרסם הצעת חוק דרמטית לתיקון חוק החוזים, כך שהלכת אפרופים, המאפשרת לבית המשפט לפרש את לשון החוזה גם בהתאם לנסיבותיו, ובכך לעשות שימוש גם במונחים של סבירות – תבוטל לגבי חוזים עסקיים.
מה זה אפרופים? ההלכה המובילה במשפט הפרטי, שצומצמה עם השנים על-ידי בתי המשפט, מסמלת את האקטיביזם השיפוטי, וביטולה החלקי עכשיו מגביל את שיקול-הדעת של בית המשפט. לדברי לוין, השינוי נועד להביא לוודאות בשוק העסקי ולקצר הליכים.
מהי הלכת אפרופים, ואיך היא פורשה במהלך השנים?
פסק דין אפרופים משנת 1995 היווה ציון דרך בפרשנות חוזים בישראל. נשיא בית המשפט העליון דאז, השופט אהרן ברק, קבע כי ניתן לפרש את החוזה לא רק לפי לשונו, אלא גם באמצעות בירור כוונתם של הצדדים. נקבע כי הכוונה נלמדת מלשון החוזה והנסיבות החיצוניות, וכי בעימות בין לשון החוזה לבין כוונת עושיו – הכוונה גוברת. ואם לא ניתן להתחקות אחרי הכוונה – השופט יכול לפנות לתכלית המקובלת בחוזים דומים ולהיעזר בערכים של סבירות ותום-לב.
שורת פסקי דין שניתנו במהלך השנים חזרו על הלכה זו. בשנת 2005 בפסק הדין של מגדלי הירקות בדיון הנוסף, בהרכב של תשעה שופטים, הביעו רוב השופטים תמיכה בהלכה. בפסק דין בעליון בפרשת “ביבי כבישים” שניתן ב-2019 נקבע כי רכבת ישראל תחויב בתשלום של עשרות מיליוני שקלים לחברת עבודות העפר “ביבי כבישים”. היו מי שסברו כי פסק הדין בישר על מותה של הלכת אפרופים, מאחר שהשופטים העדיפו את לשון החוק – כל אחד מנימוק שונה.
בשנת 2020 קבעה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, כי פסק הדין בעניין “ביבי כבישים” לא שינה את ההלכה הוותיקה. חיות דחתה בקשה לקיום דיון נוסף בנושא וכתבה: “הלכת אפרופים ושורת פסקי הדין שנפסקו בעקבותיה קובעים כי על בית המשפט להתחקות אחר כוונתם הסובייקטיבית של הצדדים לחוזה, ולהישמר ככל הניתן מלקרוא לתוך החוזה תניות חדשות, שמא ימצא עצמו בית המשפט כותב עבור הצדדים חוזה שהם מעולם לא התכוונו להתקשר בו”. בהמשך הוסיפה חיות כי “בבואנו ליישם עקרונות אלה ולאתר את כוונת הצדדים, שמור ללשון החוזה תפקיד מרכזי וחשוב בתהליך הפרשני”.
ההלכה הייתה שנויה במחלוקת במהלך השנים. נטען כי היא מחלישה את לשון החוזה וגורמת לחוסר ודאות באכיפת חוזים. לוין ניסה לתקן את החקיקה בשנת 2011, אך הנוסח נותר כזה המאפשר לפרש לפי כוונת הצדדים, ונטען כי הנוסח עמום ולא מאפשר ודאות. ביטול ההלכה שנוי במחלוקת, ומשפטנים רבים חושבים שאין מקום לשינוי החקיקה. הגישה השמרנית של לוין דוגלת בביטול ההלכה.
מה קובע התיקון?
לפי התיקון, בית המשפט יפרש חוזה עסקי רק לפי לשון החוזה, ולא כפי שקובע כיום סעיף 25 לחוק החוזים – “לפי אומד דעת צדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין”. בעוד החוק היום לא מבדיל בין סוגי חוזים – התיקון מבחין בין סוגי חוזים ובעיקר בין “חוזה עסקי” ליתר החוזים.
חוזים עסקיים מוגדרים בתיקון כחוזים בין מי שהם “עוסקים” – מוכרי נכסים או נותני שירותים דרך קבע, שלהם מעל מחזור שנתי של 4 מיליון שקל. או אם שווי החוזה עולה על 15 מיליון שקל. תנאי נוסף הוא שהצדדים קיבלו ייעוץ משפטי.
החוק מחריג מספר מצבים, שאם הם מתקיימים – עדיין ניתן יהיה לפרש את החוזה לפי נסיבותיו ולא רק לפי לשונו: אם הפרשנות תביא לתוצאה שלא מתקבלת על הדעת, אם יש סתירה בין הוראות שונות בחוזה, ואם לא ניתן לקיים את החוזה בהתאם ללשונו.
התקשרויות חוזיות של יחידים מול חברות מסחריות נותרו מחוץ לשינוי. התיקון לחוק קובע כי “חוזים אחידים” לא נכללים בשינוי. הכוונה לחוזים צרכניים מול חברות הנותנות שירותים למשל. חוזה אחיד הוא חוזה בעל ניסוח אחיד שמיועד להתקשרויות רבות. לרוב הוא מנוסח על-ידי צד אחד – הצד החזק (החברה), ולא ניתן להתמקח עליו.
לחוק הוספה אפשרות לצדדים לקבוע מראש אחרת – אם כתבו זאת בחוזה עצמו.
מה הקשר לרפורמה המשפטית?
הלכת אפרופים היא ההלכה המובילה במשפט הפרטי, המסמלת את האקטיביזם השיפוטי של אהרן ברק. משמעות הביטול הוא צמצום שיקול-הדעת של השופטים, באופן דומה למדיניות השר לוין לגבי התערבות בית המשפט בהחלטות ממשלה ובחקיקה. לוין היה זה שפנה לייעוץ וחקיקה לקדם את המהלך. גם לא ניתן להתעלם מהעיתוי – הבחירה לפרסם את הצעת החוק לציבור יום לפני הדיון ההיסטורי בבג”ץ.
מי שקשר את ההלכה במהלכים שמקדמת הממשלה בימים אלה היה שר האוצר בצלאל סמוטריץ’. ב-25 לינואר השנה, לאחר הסערה הציבורית עם הצגת המהפכה המשפטית, כינסו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר סמוטריץ’ מסיבת עיתונאים. סמוטריץ’ התייחס באותו מעמד להלכת אפרופים ואמר כי מדובר ב”אחד מניצני ההפיכה השיפוטית שחיסל את הוודאות העסקית בדיני חוזים”, וכי ההלכה מאפשרת לשופטים עליונות על החוזה. לדבריו, “חוסר הוודאות הזה הוא סיכון שעולה כסף והרבה”.
יחד עם זאת, יש שני הבדלים משמעותיים: הראשון, מדובר בהתערבות בחוזים במשפט הפרטי, ולא בכוח שהממשלה מבקשת לקבל לעצמה. השני – והוא החשוב – המהלך עבר את הבחינה המקצועית של מחלקת ייעוץ וחקיקה, לשמיעת עמדות מומחים ובסופו של יום – לנוסח מרוכך הרבה יותר מזה שביקש לשנות לוין.
המחלקה העוסקת במשפט אזרחי, שבראשה עומדת עו”ד כרמית יוליס, הזמינה את הגורמים המקצועיים – מומחים מהאקדמיה, עורכי דין בכירים, איגוד הבנקים, התאחדות הקבלנים, איגוד לשכות המסחר והתאחדות התעשיינים. לאחר שנשמעו עמדותיהם, ונשמעה המחלוקת על שינוי החקיקה כולל המתנגדים, נוסחה ההצעה הנוכחית.
מהם דברי ההסבר לחוק?
בדברי ההסבר נכתב כי התיקון נועד להגביר את הוודאות בשוק העסקי ולסייע בהפחתת העומס בבתי המשפט. “הרציונל התומך בקביעה כי חוזה עסקי יפורש לפי לשונו, נוגע לכך שבחוזים אלה מדובר בצדדים מיומנים ומתוחכמים אשר רגילים בעריכת עסקים, בניהול סיכונים ובעריכת חוזים”, נכתב.
ביכולתם של גורמים אלה לעצב את החוזה כרצונם כחלק מעיקרון חופש החוזים, כאשר ניתן להניח שביחס לחוזים אלה קדם משא-ומתן מפורט בכל הנוגע לתנאי ולשון החוזה, ושהצדדים השקיעו זמן ומשאבים בניסוח מיטבי של החוזה, תוך הסתמכות על ייעוץ משפטי בעניין, על-מנת שהחוזה ישקף את רצונם המשותף.
השר לוין מסר: “מחובתנו לדאוג לביצורו של ערך חופש החוזים, להגביר את הוודאות למגזר העסקי ולפשט את היכולת לערוך חוזים ולהסתמך עליהם. בנוסף, התיקון אף צפוי להפחית את הדיונים בבתי המשפט ולהפחית דיוני סרק, שכן החוזים יפורשו באופן פשוט ובהיר בהתאם ללשונם. אני מודה למשנה ליועמ”ש (אזרחי), עו”ד כרמית יוליס, ולצוותה על עבודתם החשובה בגיבוש תזכיר החוק”.
לוין פרסם הצעת חוק לצמצום הלכת אפרופים. מה המשמעות? – גלובס (globes.co.il)
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001457509