לפנינו התפלספות בין מומי למברגר לבין נחמה זוסמן, פרקליטה במחלקת עררים על השאלה איך לסגור חקירה פלילית על תלונה של פנסיונר דוד ארצי שהופעל ע”י בן כספית ועוה”ד דן להט וליעד ורצהיזר (עוה”ד של ארגון קריים מיניסטר), שביבי חתם על חוזה עם שרה נתניהו שמעניק לשרה נתניהו זכות וטו על מינויי בכירים.

מומי למברגר היה מעונין להרחיב את החקירה, אבל נחמה זוסמן היתה חד משמעית שמדובר בזיבולי שכל.

מי שהגיש את התלונה במשטרה הוא דוד ארצי, אחד ששוחח עם העיתונאי בן כספית, ובן כספית שלח אותו למשטרה.  הטענה היא שמי שהכין את החוזה בין ביבי לשרה היה עו”ד דוד שמרון.  בן כספית קיווה שהמשטרה תתלבש על הסיפור, תדליף אותו ותעשה בושות לביבי, ושיוציאו צו חיפוש לעו”ד דוד שמרון ואולי ימצאו אצלו עוד דברים.

 

הדיון בפרקליטות האם לקבל או לדחות את הערר של דוד ארצי נעשו על רקע פרסומי הסתה של בן כספית.  ראו כתבתו המסיתה של בן כספית מ 14/3/2021 – בלי שמץ של ראיה.

 

 

https://www.maariv.co.il/journalists/Article-827347

 

תמצית הכזבים של בן כספית: 

“בכירים רבים עברו את החוויה הזו במחיצת בני הזוג נתניהו. נקראים לראיון אצלו, מרואיינים אצלה. הפרקטיקה פשוטה: מישהו, או הגברת עצמה, נכנס ומודיע לנתניהו על “שיחת טלפון חשובה”. הוא קם והולך, היא מתיישבת במקומו. גם בסבב הראיונות למזכ”ץ שנערך בקדנציה של הרמטכ”ל איזנקוט, חזר הדפוס הזה על עצמו.

ארבעה תתי־אלופים זומנו לראיונות בלשכת ראש הממשלה. אחר כך הם זומנו ל”ראיון השלמה” פעם נוספת, הפעם בבלפור. הם הסבו עם נתניהו בפאטיו ובכל פעם, דקות ספורות לאחר תחילת הפגישה, הוזעק נתניהו לשיחת טלפון חשובה במשרד. במקומו הגיעה הגברת נתניהו והמשיכה את הראיון באופן טבעי לגמרי.

“הרמטכ”ל איזנקוט התקשר אליי מזועזע”, העיד שר הביטחון בוגי יעלון, “הוא אמר לי ‘שמע, זה לא היה ראיון עם ראש הממשלה, אלא עם רעייתו'”. גם הפעם, אף אחד מארבעת המרואיינים לא נבחר. יעלון הבין שמ”הבית” מבקשים למנות את אל”ם אליעזר טולדנו, שהיה בכלל אל”ם ולא תא”ל לפני קידום (אין בדברים כדי לפגוע בטולדנו, קצין רב־זכויות). בעקבות הסבב הזה, מעיד יעלון, הוא אסר על קציני צה”ל במדים להגיע יותר לראיונות בבית ראש הממשלה”.

כל זה לא היה ולא נברא.  זה נדון אצל השופט זכריה ימיני והוא קבע שלא היה ולא נברא.  אפילו איילת שקד זומנה להעיד בתיק.  מי שזימנה אותה להעיד היא ליעד ורצהיזר.  לא יצא לה כלום מהחקירה.

הפרקליטה נחמה זוסמן רצתה לדחות את הערר אבל מומי למברגר עיכב את הסגירה

 

המשטרה המליצה לא לפתוח בחקירה, כי לא היה בדל של ראיה.  דוד ארצי הגיש ערר והפרקליטה נחמה זוסמן גיבשה דעתה שדין הערר להידחות משלושה סיבות.

האחד הוא שגם אם היה הסכם, זה בין אנשים פרטיים, ביבי ושרה, ולכן הוא לא בלתי חוקי.  שנית, אין ראיות שבכלל היה הסכם כזה.  שלישית אין ראיות ששרה נתניהו הוציאה לפועל את החוזה ומימשה זכות וטו על קידום בכירים.

 

מומי למברגר ענה לה שלטעמו יש להניח שכן היה חוזה כזה ושעצם כריתת החוזה מהווה הפרת אימונים.  לדבריו די בהיתכנות שמועמד ראוי ייפסל ע”י שרה נתניהו, כדי לבסס חשד.  לכן הוא מציע לכתוב בנימוקי הערר רק ב”העדר תשתית עובדתית”.

נציין שעו”ד דוד שמרון תבע את דוד ארצי וזכה ב 475,000 ש”ח ועוד 50,000 ש”ח לאוצר המדינה.  בעקבות זאת בן כספית פתח דף מימון המונים לעזור לארצי לשלם את הכסף.

 

להלן התכתובות בפרקליטות בנושא

 

לקרוא את השרשור מלמטה למעלה

Date : 9/30/2021 11:22:11 AM
From : “Nehama Zusman”
To : “Cedric Yehuda Sabbah”
Subject : FW: תיק רגיש – ערר דוד ארצי 1441-21 – (נגד בנימין נתניהו, רעייתו ועורך דינו)
Attachment : 773521_image001.png;773521_image002.png;

נשלח אליך בטעות, אנא מחק מייד את המייל ואת הקובץ המצ”ב ואשר ביצוע, תודה רבה

 

בברכה,

נחמה זוסמן, עו”ד | פרקליטות המדינה, מחלקת עררים

פקס: 02-6462519

דוא”ל: [email protected]

__________________________

פרקליטות המדינה

From: Nehama Zusman
Sent: Thursday, September 30, 2021 2:21 PM
To: Shlomo Lemberger‏ <[email protected]>; Moshe Martziano‏ <[email protected]>; Noa Losner‏ <[email protected]>; Hagai Harush‏ <[email protected]>
Cc: PM-Ozrim‏ <[email protected]>; Yaniv Vaki‏ <[email protected]>; mitmahim-PM‏ <[email protected]>; לשכת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים)‏ <[email protected]>; YM-OZRIM‏ <[email protected]>; Cedric Yehuda Sabbah‏ <[email protected]>
Subject: RE: תיק רגיש – ערר דוד ארצי 1441-21 – (נגד בנימין נתניהו, רעייתו ועורך דינו)
Importance: High

 

לשכת יועץ שלום רב,

 

אנו פונים אליכם על פי הנחיית פרקליט המדינה, בבקשה לקבל את אישורכם לנוסח המענה לפונה טרם שליחתו.

כאמור בתכתובות לעיל, עניינו של הערר – הסכם לכאורה בין בנימין נתניהו לרעייתו, הקובע, בין השאר, שגב’ נתניהו תראיין מועמדים לתפקיד ראש שירות הביטחון, ראש המוסד והרמטכ”ל.

 הערר נבחן על ידי פרקליט המדינה, המשנה הפלילי ומחלקת עררים. עמדת הפרקליטות כולה הינה כי יש לדחות את הערר. פרקליט המדינה ביקש שההחלטה תתקבל על ידי המשנה הפלילי (לאחר אישורכם לנוסח המענה, נעדכן את המכתב בעניין הגורם המחליט).  

מצ”ב מייל הכולל את הערר, המלצת המשטרה, המלצת עררים, ונוסח מענה לעורר שאושר על ידי פרקליט המדינה ומומי בקובץ “טיוטה 3 לעורר דוד ארצי לאחר הערות מומי ומשה נוסח נקי” המצ”ב (רק למען הנוחות לא הוסרו קבצים קודמים, נבקשכם להתייחס רק לקובץ האמור).

נודה לקבלת אישורכם לנוסח המענה בהקדם האפשרי, שכן מדובר בערר שכבר התקבלה בו החלטה.

תודה רבה

נחמה

From: Shlomo Lemberger <[email protected]>
Sent: Thursday, September 30, 2021 1:56 PM
To: Moshe Martziano‏ <[email protected]>; Nehama Zusman‏ <[email protected]>
Cc: PM-Ozrim‏ <[email protected]>; Yaniv Vaki‏ <[email protected]>; mitmahim-PM‏ <[email protected]>; לשכת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים)‏ <[email protected]>
Subject: RE: תיק רגיש – ערר דוד ארצי 1441-21 – (נגד בנימין נתניהו, רעייתו ועורך דינו)

אין בעיה. מומי

From: Moshe Martziano <[email protected]>
Sent: Thursday, September 30, 2021 10:59 AM
To: Nehama Zusman‏ <[email protected]>; Shlomo Lemberger‏ <[email protected]>
Cc: PM-Ozrim‏ <[email protected]>; Yaniv Vaki‏ <[email protected]>; mitmahim-PM‏ <[email protected]>; לשכת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים)‏ <[email protected]>
Subject: RE: תיק רגיש – ערר דוד ארצי 1441-21 – (נגד בנימין נתניהו, רעייתו ועורך דינו)

שלום נחמה וכולם.  ככל שמקובל על מומי, הוא יהיה הגורם המחליט.  משה

בברכה,

משה מרציאנו, עו”ד | לשכת פרקליט המדינה

טלפון: 073-3924297   פקס: 073-3924301

דוא”ל: [email protected]

__________________________

פרקליטות המדינה

From: Nehama Zusman <[email protected]>
Sent: Wednesday, September 29, 2021 10:43 AM
To: Shlomo Lemberger‏ <[email protected]>; Moshe Martziano‏ <[email protected]>
Cc: PM-Ozrim‏ <[email protected]>; Yaniv Vaki‏ <[email protected]>; mitmahim-PM‏ <[email protected]>; לשכת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים)‏ <[email protected]>
Subject: RE: תיק רגיש – ערר דוד ארצי 1441-21 – (נגד בנימין נתניהו, רעייתו ועורך דינו)

שלום לכולם,

 

מי הגורם המחליט בערר ?  במכתב ציינו 3 אלטרנטיביות חלופיות.   האם תרצו שנשאל את לשכת יועץ אם היועץ רוצה להחליט, או פרקליט המדינה, או משנה פלילי ?

בברכה,

נחמה זוסמן, עו”ד | פרקליטות המדינה, מחלקת עררים

פקס: 02-6462519

דוא”ל: [email protected]

__________________________

פרקליטות המדינה

From: Shlomo Lemberger <[email protected]>
Sent: Sunday, September 26, 2021 7:09 PM
To: Moshe Martziano‏ <[email protected]>
Cc: Nehama Zusman‏ <[email protected]>; PM-Ozrim‏ <[email protected]>; mitmahim-PM‏ <[email protected]>; לשכת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים)‏ <[email protected]>
Subject: RE: תיק רגיש – ערר דוד ארצי 1441-21 – (נגד בנימין נתניהו, רעייתו ועורך דינו)

משה, נחמה וכולם שלום,

 

הנוסח מקובל גם עלי.

 

אין מקום לחתימה שלי.

הערר הזה לא שונה מכל העררים שנחתמים ע”י מחלקת עררים.

 

אציע כי נחמה תעביר לידיעת לשכת היועץ בהתאם למייל של משה.

 

מועדים לשמחה,

 

מומי

 

From: Moshe Martziano <[email protected]>
Sent: Sunday, September 26, 2021 2:27 PM
To: Shlomo Lemberger‏ <[email protected]>
Cc: Nehama Zusman‏ <[email protected]>; PM-Ozrim‏ <[email protected]>; mitmahim-PM‏ <[email protected]>; לשכת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים)‏ <[email protected]>
Subject: FW: תיק רגיש – ערר דוד ארצי 1441-21 – (נגד בנימין נתניהו, רעייתו ועורך דינו)

 

מומי וכולם, מועדים לשמחה.  עמית עבר על הדברים ועמדת מומי מקובלת עליו. הדגש צריך להיות על התשתית הראייתית החסרה ולא על השאלה אם הסכם מעין זה, ככל שקיים, מהווה – כשלעצמו – עבירה.

רצ”ב טיוטת מענה עם תיקונים מוצעים (בקובץ “טיוטה 3 לעורר דוד ארצי לאחר הערות מומי ומשה נוסח נקי”) לעיון מומי. ככל שהתיקונים המוצעים מקובלים, אין סיבה שלא ייצא בחתימת מומי, אולם עמית ביקש שלשכת ימ תעודכן טרם מענה לעורר.

תודה וחג שמח,  משה.  בברכה,

משה מרציאנו, עו”ד | לשכת פרקליט המדינה

טלפון: 073-3924297   פקס: 073-3924301

דוא”ל: [email protected]

__________________________

פרקליטות המדינה

 

From: Nehama Zusman <[email protected]>
Sent: Sunday, August 22, 2021 10:35 AM
To: Amit Aisman‏ <[email protected]>
Cc: PM-Ozrim‏ <[email protected]>; Shlomo Lemberger‏ <[email protected]>; לשכת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים)‏ <[email protected]>; Yaniv Vaki‏ <[email protected]>
Subject: FW: תיק רגיש – ערר דוד ארצי 1441-21 – (נגד בנימין נתניהו, רעייתו ועורך דינו)

 

פ.מ. שלום רב,

בהתאם להנחיית מומי לעיל, העניין מועבר להנחיותיך.  בתמצית, מדובר בתלונה שהוגשה בשנת 2021, לפיה בין ראש הממשלה דאז, נתניהו, לרעייתו, קיים הסכם לפיו אשת נתניהו ‘מראיינת ומאשרת’ את מועמדות ראש שירות הביטחון, ראש המוסד והרמטכ”ל. הפונה טוען שההסכם הוצג בפניו על ידי בן דודו ועורך דינו של נתניהו, עו”ד שמרון, בשנת 1999.

מבוקש לפתוח בחקירה פלילית נגד שלושת הגורמים הנ”ל.  מצ”ב מייל הכולל את הערר, המלצת המשטרה והמלצת עררים (ונוסח מענה ראשון לפונה).  ומייל נוסף הכולל נוסח מעודכן של המכתב לאחר הערות מומי (אחד בעקוב אחר שינויים).  נודה להנחיותיך.

התיק ברשותנו (אין בו כמעט דבר). בהתאם להנחיותיכם נעביר אליכם.

תודה רבה  נחמה

From: Nehama Zusman
Sent: Sunday, August 22, 2021 9:56 AM
To: Shlomo Lemberger‏ <[email protected]>
Cc: לשכת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים)‏ <[email protected]>; Yaniv Vaki‏ <[email protected]>
Subject: RE: תיק רגיש – ערר דוד ארצי 1441-21 – (נגד בנימין נתניהו, רעייתו ועורך דינו)

מומי תודה רבה ושבוע טוב,  מעבירה לפ.מ.,

 

(אמנם, נותר אצלי ספק מסוים לגבי שאלת חשד לביצוע עבירה בעת שמדובר בהסכם פרטי בין שני אנשים [אף שתוכנו – שאינו ידוע, אם בכלל – יכול שעולה לכדי פגיעה בציבור].

כאמור לעיל, אין צורך ‘להכריז’ בפני הפונים מה עמדתנו בנקודה זו, ככל שיש לנו עמדה בהירה. כך שמעשית, נדמה לי שאין כל מחלוקת בנינו).

 

תודה רבה

נחמה

 

From: Shlomo Lemberger <[email protected]>
Sent: Friday, August 20, 2021 3:24 PM
To: Nehama Zusman‏ <[email protected]>
Cc: לשכת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים)‏ <[email protected]>; Yaniv Vaki‏ <[email protected]>
Subject: RE: תיק רגיש – ערר דוד ארצי 1441-21 – (נגד בנימין נתניהו, רעייתו ועורך דינו)

 

היי נחמה,

 

שלחת שני נוסחים “נקיים”.

 

בשלב זה אציע כי תעבירי הדברים לפרקליט המדינה.

 

מובן שניתן להעביר גם את ההתכתבות בינינו ואת ההצעה שלך אל מול ההצעה שלי.  הוא יחליט מי יקבל את ההחלטה ואיזה נוסח מקובל עליו.

מומי

 

From: Nehama Zusman <[email protected]>
Sent: Thursday, August 19, 2021 2:18 PM
To: Shlomo Lemberger‏ <[email protected]>
Cc: לשכת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים)‏ <[email protected]>; Yaniv Vaki‏ <[email protected]>
Subject: RE: תיק רגיש – ערר דוד ארצי 1441-21 – (נגד בנימין נתניהו, רעייתו ועורך דינו)

 

מומי, מצ”ב עותק מתוקן (לנוחותך, שני מסמכים. האחד כולל את כל השינויים בשני השלבים, והשני עותק ‘נקי’).

תודה רבה נחמה

 

From: Shlomo Lemberger <[email protected]>
Sent: Thursday, August 19, 2021 2:03 PM
To: Nehama Zusman‏ <[email protected]>
Cc: לשכת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים)‏ <[email protected]>; Yaniv Vaki‏ <[email protected]>
Subject: RE: תיק רגיש – ערר דוד ארצי 1441-21 – (נגד בנימין נתניהו, רעייתו ועורך דינו)

 

היי נחמה,  אני חושב – בהמשך לדיון בינינו – שגם את הפסקה האחרונה יש להוריד.  כאמור, עמדתי היא שאין נפקות לשאלה אם הליכי המינויים בהם מדובר כוללים מסננות נוספות ודורשים אישורים נוספים.

מומי

 

From: Nehama Zusman <[email protected]>
Sent: Wednesday, August 18, 2021 4:04 PM
To: Shlomo Lemberger‏ <[email protected]>
Cc: לשכת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים)‏ <[email protected]>; Yaniv Vaki‏ <[email protected]>
Subject: RE: תיק רגיש – ערר דוד ארצי 1441-21 – (נגד בנימין נתניהו, רעייתו ועורך דינו)

 

מצ”ב. נמחקו מספר פסקאות, אז אולי אפשר בינתיים להסתפק בנוסח זה בלבד.

 

From: Shlomo Lemberger <[email protected]>
Sent: Wednesday, August 18, 2021 3:23 PM
To: Nehama Zusman‏ <[email protected]>
Cc: לשכת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים)‏ <[email protected]>; Yaniv Vaki‏ <[email protected]>
Subject: RE: תיק רגיש – ערר דוד ארצי 1441-21 – (נגד בנימין נתניהו, רעייתו ועורך דינו)

 

נחמה שלום,  נראה לי בשלב זה להמתין לנוסח/ים המתוקן.  לא בטוח שיש תכלית וטעם בהמשך ליבון הדברים, מקום בו שנינו מסכימים שאין לכתוב פוזיטיבית שהדבר לא מהווה עבירה.

אומר רק משפט אחד במענה למה שכתבת – ההנחה שלך, לפיה, הדבר יכול להביא לכך שמועמדים ראויים לא יגיעו לבירור מועמדותם, אינה בהכרח נכונה.

אכן, ברור שהיא לא נכונה בהכרח. לדעתי, די אם יש היתכנות לכך כדי להקים את החשד.  על כל פנים, אמתין לטיוטה/טיוטות מענה.

 

מומי

From: Nehama Zusman <[email protected]>
Sent: Wednesday, August 18, 2021 3:15 PM
To: Shlomo Lemberger‏ <[email protected]>
Cc: לשכת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים)‏ <[email protected]>; Yaniv Vaki‏ <[email protected]>
Subject: RE: תיק רגיש – ערר דוד ארצי 1441-21 – (נגד בנימין נתניהו, רעייתו ועורך דינו)

 

מומי תודה רבה,  ברשותך, תחילה אנסה להשיב. למייל הבא אצרף שני מכתבים. את הראשון, מעודכן בהתאם להערותיך. ונוסח נוסף, מקוצר יותר.

לגוף העניין:  לגבי הנקודה שלא הייתה ברורה לך:  “לו הייתה ראייה / חשד מבוסס לכך שההסכם בוצע (ראיתי בזמנו רינונים בתקשורת על כך), היה מקום לדון בשאלה האם הדבר מהווה הפרת אמונים הפוגעת בציבור. בתיק זה אין כל ראייה לכך”.

 

התכוונתי, שלו היו לנו ראיות / חשד מבוסס, לפיו גב’ נתניהו מראיינת מועמדים לצורך תפקידים כאמור, לכל הפחות –  ובהבדל מהותי מענייננו בו אין כל ראייה לכך – היינו נדרשים לבירור מעמיק ותשובה מדויקת האם סיטואציה זו מצדיקה פתיחה בחקירה / בדיקה.

(אגב, נוכח הרינונים בתקשורת בעניינים אלה – רינונים ‘עצמאיים’, שאינם קשורים לתלונה נושא הערר- תיאוריתית אנו יכולים ליזום בדיקת העניין. האם אנו רוצים לעשות זאת ? אני מניחה שלא, אף שככלל אנו יכולים ליזום בירור דברים שיש בהם עניין ציבורי).

 

במכוון לא הזכרתי התיישנות: שמא ההסכם עדיין מקוים. ככל שיש אפשרות שהוא עדין מקוים, ההתלבטות בשאלה האם לבדוק את העניין גדולה לאין ערוך, ואף יקשה להצדיק עמדה לפיה אין מקום לבדוק.

 

לאחר קריאת המייל שלך, השתכנעתי שלכל הפחות איננו צריכים לצאת בהצהרות לפיהן הסכם כאמור, ככל שקיים, אינו מבסס חשד לביצוע עבירה פלילית. לכל הפחות זה מיותר.

אשר לקיום ראיונות ומתן אישור למינויים על ידי גב’ נתניהו. אין צורך לומר שסיטואציה כזו, ככל שמתקיימת, הינה חריגה ביותר ובשום אופן לא ניתן לקבל אותה. לא הרחבתי בהמלצה שלי בעניין זה (בהנחה שזה מובן מאליו).

 

ההנחה שלך, לפיה, הדבר יכול להביא לכך שמועמדים ראויים לא יגיעו לבירור מועמדותם, אינה בהכרח נכונה:  (העורר עצמו לא ציין זאת); ההסכם אינו ברשותנו;  ההתנהלות בפועל אינה מוכרת לנו. אולי היא הייתה מראיינת אותם ‘במקביל’ להליך בפני הוועדה המייעצת ? שאז לא הייתה / כמעט לא הייתה נפקות לראיון ולאישור (מעבר לשמירת מאזן הכוחות בין השניים).

בהעדר כל מידע נדמה לי שאיננו יכולים לקבוע שמועמדים מסוימים לא יכלו להגיע לוועדה המייעצת בגלל שלא עברו את הסינון של הגב’.

אשר למראית פני הדברים. ככל שהיא הייתה מבצעת את הראיונות ומעניקה אישורים במקביל להליך פורמלי, ענייני ומסודר, יתכן שהדבר היה פוגע ‘יחסית פחות’ במראית פני הדברים, אף אם לא היה בכך כדי לרפא לגמרי את הפגיעה באמון הציבור בנוגע לאופן בו הדברים מתנהלים.

ושוב, היה מקום לברר את השאלה: האם התנהלות חריגה זו מבססת חשד לביצוע עבירה פלילית ?איננו נדרשים לכך בהעדר כל מידע.

אשמח להערות / שאלות נוספות אם יש.

 

תודה

נחמה

From: Shlomo Lemberger <[email protected]>
Sent: Wednesday, August 18, 2021 1:37 PM
To: Nehama Zusman‏ <[email protected]>
Cc: לשכת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים)‏ <[email protected]>; Yaniv Vaki‏ <[email protected]>
Subject: RE: תיק רגיש – ערר דוד ארצי 1441-21 – (נגד בנימין נתניהו, רעייתו ועורך דינו)

 

נחמה שוב שלום,

 

אקדים ואומר, שהדברים שלהלן מבקשים לבחון את הסוגיה בהנחה שהיה ממש בתלונת העורר.  אין ללמוד מהניתוח שלהלן שאני סבור שכך הם פני הדברים. כל מטרת הניתוח היא להתעמק בסוגיה המשפטית שלהלן.

ומכאן לגופם של דברים:  לא בטוח שירדתי לסוף דעתך בכל הנוגע לאפשרות לפיה תיאור הדברים – לו היו מתקיימים – היה מקים חשד לביצוע עבירה פלילית של מרמה והפרת אמונים.

אכן, אין לנו שום ראיה בכל הנוגע למימוש ההסכם.

אכן, אין זה רלוונטי אם מדובר בהסכם בכתב או בע”פ. השאלה נעוצה בעצם כריתתו של הסכם שכזה.

אכן, ברור שמנגנון בחירת בעלי התפקידים בהם מדובר כולל שלבים נוספים מעבר לעמדת רוה”מ, ואין די בהחלטתו באשר לזהות הנבחרים.

אכן, מקובל גם עלי שיש לדחות את הערר בשל שורה של טעמים שמנויים בטיוטת המענה [לא ראיתי שאת מזכירה את טענת ההתיישנות. בכוונה?].

כל המחלוקת בינינו נעוצה בשאלה האם ניתן לומר באופן נחרץ, כהצעתך, כי מעשה שכזה – אם היה נעשה – לא היה בו כדי להקים חשד לביצוע עבירה פלילית. את מבקשת לקבוע במענה שאין שום היתכנות שכריתת הסכם שכזה מעוררת חשד כאמור, ואילו אני לא ממהר לקבוע זאת. לא זו אף זו – אני חושב שמעשה כזה דווקא כן מעורר חשד כאמור.

 

נזכיר. לפי הנטען נכרת בין השניים הסכם הקובע שתפקידיהם של הרמטכ”ל, ראש שירות הביטחון הכללי וראש המוסד, יאושרו ע”י אשת ראש הממשלה, לאחר שזו תראיין אותם ותאשר את מינויים!!

 

לעניין זה, עצם העובדה שהמועמד עליו יחליט רוה”מ [לאחר קבלת האישור מרעייתו] יצטרך לעבור עוד שלבים בדרך למינויו הסופי, אינה מספקת.

הרי משמעות ההסכם היא, שאפשר שיהיו מועמדים ראויים וטובים, שלעולם לא יזכו להגיע אל השלבים הנוספים, שכן מועמדותם תיפסל ע”י אשת רוה”מ בעקבות הריאיון שזו תערוך עימם!

 

כלומר, הפגם שנעוץ בהסכם שכזה לא נוגע רק ל”שורה התחתונה” – האם מונה אדם לא ראוי לתפקידים אלה.

הפגם נעוץ בעצם הליך הסינון, שיש בו כדי להסיר מרשימת המועמדים אנשים שיכולים היו להיות ראויים, אולי אפילו מעולים, אך הם לא “התאימו” לדרישותיה של המראיינת. זהו הליך אשר כולל שלב שבינו לבין דרכי מינוי וסינון תקינות וראויות, כנדרש במדינה מתוקנת, אין ולא כלום!!!

 

שלב שכזה – ראיון “קבלה” ואישור המועמד [ובכלל זאת, “זכות וטו” על מי שלא “יעבור” את השלב הזה] – הינו פגום הן עניינית והן בשל מראית פני הדברים:

עניינית – מה בדיוק מקנה לאשת רוה”מ את היכולת לבחון התאמה של מועמדים לתפקידים אלה? מומחיותה בתחומי ביטחון? עברה הקודם בשירותי הביטחון? כישוריה בתחום הניהול, המנהיגות והפיקוד?

מראית פני הדברים – לו היה מתברר שאכן שלב זה נכלל בתהליך הסינון והמינוי של שלושת בעלי התפקידים הללו, האם לא היה בכך כדי לפגוע קשות באמון הציבור בתהליך הבחירה? האם לא היה מתעורר חשש שהסיבה לקיום ראיון ולצורך באישור שכזה אינה נוגעת לשיקולים מקצועיים-ענייניים, אלא היא נעוצה ברצון לקדם שיקולים זרים שאין מקום לשוקלם בתהליך שכזה? דומה שאין צורך להרחיב.

 

אגב, יכולתי להרחיב כאן במתן דוגמאות שהיה בהן כדי להדגיש ולחדד את הקושי העצום שאני רואה בשלב מינוי וסינון שכזה, אך עדיף שלא אעשה זאת.

בעניין זה, גם עמדת המשטרה, לפיה בחינת הדברים צריכה להתמקד בשאלה אם ההסכם אכן מומש, ואין זה משנה כלל עם ההסכם נכרת – אינה מקובלת עלי לחלוטין.

כדי לפגוע קשות באמון הציבור אין הכרח שהסכם שכזה ימומש. די בעצם כריתתו.

בשורה התחתונה – נראה לי נכון שמכתב הדחייה לא יקבע באופן פוזיטיבי שכריתת הסכם שכזה אינה מקימה חשד לביצוע עבירה פלילית. המכתב יכול גם “לשתוק” בנקודה זו.

יש מספיק נימוקים שלא לפתוח בחקירה, והעיקרי שבהם – היעדר תשתית עובדתית מספקת שהונחה לפתחנו, שיש בה כדי להוביל לפתיחה בחקירה.

על כל פנים, לאחר שתשיבי לי, ולאחר שנגבש מענה [או שני נוסחים אופציונאליים] – ארצה שהדברים יובאו גם בפני פ”מ, ואולי גם ליועץ.

מומי

 

From: Nehama Zusman <[email protected]>
Sent: Wednesday, August 18, 2021 11:28 AM
To: Shlomo Lemberger‏ <[email protected]>
Cc: לשכת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים)‏ <[email protected]>; Yaniv Vaki‏ <[email protected]>
Subject: RE: תיק רגיש – ערר דוד ארצי 1441-21 – (נגד בנימין נתניהו, רעייתו ועורך דינו)

 

מומי,

אפשר ללכת בשתי דרכים:

דרך ראשונה

האם עצם ההסכם הוא שיכול, תיאוריתית, לבסס חשד לביצוע עבירה או שביצועו?  לגבי הביצוע – אין מחלוקת שאין לעניין זה כל ראייה, וזה החלק הקל יחסית להשיב, מבחינתנו, ככל שמדובר בשאלה אם יש יסוד לפתוח בבדיקה /חקירה.

 

אשר לעצם ההסכם: על פי החוק, סעיף 284 – נדרש מעשה הפרת אמונים הפוגע בציבור.

אחת משאלות היסוד העיוניות בנוגע לתלונה זו הינה האם ההסכם פוגע בציבור.

נדמה לי שקשה לומר באופן פוזיטיבי שכריתת הסכם מסוג זה בין בני זוג, כשלעצמה, פוגעת בציבור במובן של חשד לביצוע עבירה פלילית.

ראשית, ההסכם הינו בין שני פרטים, הסכם אישי, שלא רק שאינו אמור להיחשף לציבור, הוא אמור להיות חסוי, פרטי, וחל עליו חיסיון עורך דין לקוח. אמנם, הדין האזרחי קובע שהסכם המנוגד לתקנת הציבור וכו’ – הינו בטל. זה המענה החוקי להסכמות ‘לא ראויות’. אולם נדמה לי שמענה זה אינו מהווה גשר לביסוס חשד לביצוע עבירה פלילית.

שנית, האם מה שמבחין בין שאלת קיומה של פגיעה בציבור הינו העובדה שמדובר בהסכם כתוב ? אנו לא יודעים ולא אמורים לדעת מה אנשים מדברים בינם לבין עצמם, לרבות אנשי ציבור עם הקרובים להם. העובדה שהדיבור הועלה על הכתב אינה הופכת אותו לפוגע בציבור, לכל הפחות לא יותר מהבנות בעל פה, ואף הבנות שבשתיקה בין אנשים קרובים שחלקם אישי ציבור, הנוגעות גם לענייני ציבור. ואם כך, האם נבדל עניין זה מכל שאר אין סוף ההבנות בין בני אדם שלא הועלו על הכתב ?  להבנתי התשובה לכך שלילית.

יש גבול לתחולת המשפט הפלילי בחיינו. מן הסתם מדובר בהסכם המקבע את מאזן הכוחות בין השניים. להיכנס לעומק היחסים ביניהם ולקבוע שמאזן כוחות פרטי שהועלה על הכתב, פוגע בציבור, יהא מרחיק לכת מידי.

בדיעבד, הנימוקים בטיוטת המכתב הראשון שצרפתי, מיועדים, בחלקם, להראות שהציבור לא נפגע, שהרי יש מנגנון מובנה הבוחן מועמדויות, השולל כביכול את אפשרות הפגיעה בציבור.

אחזור לביצוע ההסכם. לו הייתה ראייה / חשד מבוסס לכך שההסכם בוצע (ראיתי בזמנו רינונים בתקשורת על כך), היה מקום לדון בשאלה האם הדבר מהווה הפרת אמונים הפוגעת בציבור. בתיק זה אין כל ראייה לכך.

דרך שנייה

ניתן לומר שככל שמדובר בהסכם הפרטי בין השניים, הרי אין זה מעניינו של הציבור, וממילא אין בכך פגיעה. עם זאת, ככל שמדובר בהסכם שיש לו השלכות ציבוריות מעשיות מרחיקות לכת, אזי ודאי שיש פוטנציאל לפגיעה בציבור. נדמה לי שהליכה בכיוון זה רלוונטית יותר למצב בו קיימות ראיות / חשד מבוסס דיו לפתיחה בחקירה / בדיקה.

 

בעת שאין כל ראיות למימוש ההסכם, סבורה שהדרך הראשונה נכונה יותר.

נחמה

 

From: Shlomo Lemberger <[email protected]>
Sent: Wednesday, August 18, 2021 10:51 AM
To: Nehama Zusman‏ <[email protected]>
Cc: לשכת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים)‏ <[email protected]>; Yaniv Vaki‏ <[email protected]>
Subject: RE: תיק רגיש – ערר דוד ארצי 1441-21 – (נגד בנימין נתניהו, רעייתו ועורך דינו)

 

נחמה שלום,  האם הדבר לא יכול לעלות – במישור התיאורטי-עקרוני – עבירה של הפרת אמונים?

מומי

 

From: Nehama Zusman <[email protected]>
Sent: Wednesday, August 18, 2021 9:49 AM
To: Shlomo Lemberger‏ <[email protected]>
Cc: לשכת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים)‏ <[email protected]>; Yaniv Vaki‏ <[email protected]>

Subject: RE: תיק רגיש – ערר דוד ארצי 1441-21 – (נגד בנימין נתניהו, רעייתו ועורך דינו)

בוקר טוב מומי,  במחשבה נוספת – המכתב אולי צריך להיות קצר בהרבה.

משהו מעין זה:  מבלי למצות את כלל הטענות בעניין זה נאמר כי הסכם בין בני זוג אינו עבירה.

מעבר לכך, לא צורפה כל ראייה לתלונה, ובמצב דברים זה, בהעדר חשד מבוסס כלשהו, לא פותחים בחקירה פלילית.

נחמה

 

From: Nehama Zusman
Sent: Tuesday, August 17, 2021 4:27 PM
To: Shlomo Lemberger‏ <[email protected]>
Cc: לשכת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים)‏ <[email protected]>; Yaniv Vaki‏ <[email protected]>
Subject: תיק רגיש – ערר דוד ארצי 1441-21 – (נגד בנימין נתניהו, רעייתו ועורך דינו)

 

מומי שלום,

העורר דוד ארצי, פנסיונר של התעשייה האווירית בתפקידים בכירים, הגיש, במרץ 2021, תלונה במשטרה על כך שבשנת 1999, כעשרים ואחת שנים עובר להגשתה, עורך הדין שמרון, בן דודו של נתניהו ועורך דינו, הציג בפניו הסכם שערך כביכול בין בני הזוג, במסגרתו, בין היתר, הגב’ נתניהו מוסמכת לאשר את מינויים של ראש המוסד, ראש השירות והרמטכ”ל, לאחר שראיינה אותם.

 

התיק נגנז ללא חקירה מעבר לגביית עדות העורר, על ידי ראש חטיבת חקירות במשטרה, תנ”צ דוד בואני, בהעדר עבירה.  אף שאנו מוסמכים לדון בערר שהוגש על החלטת משטרה, נוכח רגישות העניין מצאנו לנכון לבקש את הנחיותיך.

לוח זמנים:  הערר (המקדמי) הינו מסוף יוני 2021.  תיקנו נפתח ביום 11/8/21.  מועד לסיום טיפול 5/2/2022

מצ”ב מכתב הערר (אינו כולל טענות לגוף העניין אלא מקדמיות בלבד, ראה בהמלצתנו);

חוות דעת מפורטת שנכתבה במדור חקירות במטה הארצי לפני החלטת הגניזה;

עמדת המשטרה לצורך הערר (רק מפנה להחלטת הגניזה);

המלצת עררים וטיוטת מענה לפונה. המלצנו לדחות.

לגבי הצעת המענה – אשמח להערותיך / התייחסותך. העניין אולי טיפה מעורפל, ואולי זה משתקף בנוסח המענה. אם כי, אני שלמה לגמרי עם ההמלצה לדחות את הערר.

תודה  נחמה

 

PDF

 

התכתבות בין נחמה זוסמן למומי למברגר על תפירת תיק לביבי שנתן לשרה נתניהו וטו על קידום מועמדים

 

התביעה של עו”ד דוד שמרון נגד דוד ארצי – 37977-03-21

פורסם בהעין השביעית ע”י אורנה פרסיקו 2/2/2024

מספר הערעור: 70017-01-24

אחרי פסק הדין יוצא הדופן: דוד ארצי מערער נגד דוד שמרון

בלב התביעה עמדה טענת ארצי כי בשנת 1999 הראה לו שמרון חוזה שערך בין בני הזוג בנימין ושרה נתניהו בעקבות החשיפה המתוקשרת של רומן מחוץ לנישואים שניהל ראש הממשלה.

בסרטון שבו הוא נראה משוחח עם העיתונאי לשעבר דן רביב, טען ארצי כי בחוזה התחייב נתניהו התחייבויות שונות, בין היתר לתת לאשתו זכות וטו במינויים בכירים במערכת הביטחון וזכות להשתתף בדיונים סודיים. נתניהו כיהן אז כראש ממשלה בקדנציה הראשונה שלו. לפי ארצי, שמרון הציג לו את החוזה כדי להרשים אותו, על מנת שיפעל אצל המיליונרית גיטה שרובר אליה היה מקורב כך שתמשיך להעסיק את שמרון כפרקליטה.

בחודש נובמבר 2023 קיבל השופט זכריה ימיני את מלוא תביעת עו”ד שמרון נגד ארצי. בפסק-דין ארוך במיוחד (127 עמודים) ניתח השופט ימיני את כל אחת מהעדויות שנשמעו במשפט.

עו”ד ורצהיזר הגישה ערעור והיא טוענת בערעור כי השופט ימיני כתב פסק דין ש”מסקנות רבות בו, מבוססות על סברות מרחיקות לכת, על אודות קנוניות שונות ומשונות, הכוללות צדדים שלישיים, דוגמת ‘התקשורת’, שלא נטענו במסגרת ההליך, קל וחומר שלא הונחה להם ראשית ראיה. מסקנות אחרות נסמכות על טענות משפטיות אשר הועלו ביוזּמת ביהמ”ש, לראשונה בפסק הדין, ולא ניתנה למערער אפשרות להשיב להם”.

לפי באת-כוחו של ארצי, “לכל אורך פסק הדין, מביע ביהמ”ש את דעתו  והשקפת עולמו, בין היתר על עדי ההגנה והתנהלותם, כמעין ‘הערות בגוף הסרט’, במגוון עניינים, שאינם דרושים להכרעה ואינם קשורים לפלוגתאות. לעיתים מדובר בדברי ביקורת ותוכחה (למשל, על ‘אי רגישות’ או ‘הרבה חוסר טקט קיצוני’ בהתנהלותם מול בני הזוג נתניהו), לעיתים בניתוחים פסיכולוגיים, למשל בדבר ‘הינדוס תודעה’, ולעיתים ב’תהיות’, רמיזות או ‘קושיות’ שונות ומשונות, אשר יש בהן כדי להשחיר את פני העדים, אשר כל חטאם הוא שמילאו את חובתם האזרחית, והתייצבו למתן עדות”.

לטענת עו”ד ורצהיזר, “הותרת פסק הדין כפי שהוא, על קביעותיו, הנמקותיו ומסקנותיו, עלולה לפגוע באמון שרוחש הציבור לביהמ”ש”.

מעבר לכך טוען ארצי בערעור כי הפיצוי שבו חויב ניתן בגין ארבעה פרסומים על אף שאלה לא פורטו בכתב התביעה כנדרש ולא היו חלק מעילת התביעה; כי נפסק הפיצוי המקסימלי בגין חמישה פרסומים בנפרד, על אף שיש לראות בהם “לשון הרע אחת”; כי ביהמ”ש העלאה מיוזמתו טענות עובדתיות ומשפטיות בפסק-הדין שלא עלו במהלך ההליך ושלא ניתנה לו ההזדמנות להתגונן מפניהן; וכי השופט כלל בפסק-דינו “דעות והשקפת עולם שלא לצורך”, עד כדי השחרת פניהם של עדי הגנה ושל ארצי עצמו וקביעת ממצאים ללא תשתית עובדתית “תוך הטיה מובהקת של ביהמ”ש”.

לדברי ארצי, דעותיו והשקפת עולמו של השופט ימיני “השפיעו בפועל על מסקנותיו”.

 

https://www.the7eye.org.il/509656

 

דוד ארצי הודה שהוא קוף שמומן ע”י גורם אנונימי

 

ארצי כבר הצהיר בעבר כי מאחורי הפצת הסרטון עומדת “קבוצה של קצינים לשעבר בצה”ל”, המקורבים לרביב, וטען כי חתם עמם על חוזה המעניק לו “הגנה משפטית”. כעת מתברר כי טרם פרסם ארצי את הסרטון ובו טענותיו לגבי החוזה בין בני-הזוג נתניהו הוא אכן קיבל לידיו, בפברואר 2021, מכתב ממשרד עורכי-הדין גלוזמן, חוברס, להט ושות’, שבו מובהר כי המשרד “מחזיק בידיו כתב התחייבות בלתי חוזר אליו מצורף כתב הוראות” ולפיו המשרד מתחייב:

1. לממן הוצאות הגנה משפטית וכן שיפוי כל סכום שייפסק, ככל שייפסק, במסגרת תביעה אזרחית אשר תוגש, ככל שתוגש כנגדך בישראל, בגין גרסתך ביחס להסכם שערך עו”ד דוד שמרון בין בנימין נתניהו לבין שרה נתניהו (להלן: ‘הגירסה’) וזאת עד לתקרת השיפוי כהגדרתה להלן (להלן: ‘השיפוי המשפטי’). ההתחייבות לשיפוי המשפטי ניתנה בכפוף לכך שהגרסה תיחשף לציבור עד ליום 31.12.2021.
2. השיפוי המשפטי מוגבל לסכום של עד 100,000 דולר (מאה אלף דולר) (לעיל ולהלן: ‘תקרת השיפוי’).

3. ככל שיידרשו סכומים נוספים מעבר לתקרת השיפוי, יפעלו לגיוס כספים מתורמים נוספים ו/או לפתיחת גיוס המונים אשר מטרתו גיוס תרומות נוספות מהציבור”.

עו”ד דן להט, מהשותפים במשרד, חתום על המכתב שמוען לארצי.

כפי שניתן לראות, המשרד מתחייב בפני ארצי לא רק לשיפוי של 100 אלף דולר אלא גם לפעול לגיוס כספים נוספים במקרה שיחויב בפיצוי גבוה יותר. ההתחייבות מותנית בכך שארצי יפרסם את גרסתו עד סוף דצמבר 2021. בפועל, הוא המתין זמן קצר, פרסם כבר במרץ אשתקד, ומיד נתבע על-ידי שמרון, שדרש פיצוי של 425 אלף שקלים.

בכתב התביעה הכחיש שמרון, באמצעות עו”ד שאול שמרון, את קיומו של החוזה וטען כי הפרסום מוציא את דיבתו. בכתב ההגנה שהגיש, באמצעות עו”ד ליעד ורצהיזר, טען ארצי בין היתר להגנת אמת דיברתי ועמד על כך שגרסתו נכונה.

עוד עולה מתצהיר התשובות לשאלון שהעביר ארצי לשמרון כי צילומי הסרטון נערכו ב-24.12.2019 וב-1.1.2020. כמו כן מצהיר ארצי כי נפגש עם שמרון בתחילת 2020 וכי עמד בקשר עם העיתונאי בן כספית בנוגע לפגישה זו. כספית חשף בעבר כי שוחח עם ארצי על החוזה עוד קודם לפרסם ואף שלח אותו בתחילת 2019 לבדיקת פוליגרף, שמצאה כי הוא דובר אמת.

כתב השיפוי נחשף במסגרת הליכי גילוי מסמכים, לקראת דיון בהליך שהתקיים ב 11/9/2022.

לפי פרוטוקול הדיון טענה עו”ד ורצהיזר כי ארצי אינו יודע ממי כתב השיפוי. השופט זכריה ימיני פנה אליה בשאלה “האם ארצי הוא למעשה ‘קוף’?” ועל כך השיבה באת-כוחו בשלילה.

השופט ימיני קבע כי “אכן מוזר הדבר שצד ג’ מוכן להתחייב לשלם שכ”ט עו”ד לנתבע כאשר מדובר בתביעה נגד הנתבע עצמו ולא ידוע מה הקשר או מה העניין של אותו צד ג’ עלום להליך”. עם זאת החליט השופט כי לעו”ד שמרון תישמר הזכות לשאול את ארצי על כך בחקירה נגדית.

https://www.the7eye.org.il/465542

 

פסק הדין שבו הפסיד דוד ארצי בייצוג ליעד ורצהיזר מארגון קריים מינסטר לעו”ד דוד שמרון

 

 

בית משפט השלום ברמלה
	16 נובמבר 2023
ת”א 37977-03-21 שמרון נ’ ארצי

בפני	כב’ השופט הבכיר זכריה ימיני
תובעים		דוד נפתלי שמרון
נגד
נתבעים		דוד ארצי

 

פסק-דין

 

תביעה לפיצויים בגין הוצאת לשון הרע.

כללי:

בעלי הדין:

1. התובע הינו עו”ד במקצועו, קרוב משפחתו של ראש הממשלה הנוכחי, מר בנימין נתניהו (להלן-“מר נתניהו“) ומטפל מידי פעם בעניינים שונים של מר נתניהו.

 

2. הנתבע הינו פנסיונר, אשר עבד בעבר בתפקיד בכיר בתעשייה האווירית.

 

העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

מכתב השיפוי:

1. הבחירות לכנסת ה-21 התקיימו ביום 9.4.19 ולא הביאו להכרעה בין הגושים הפוליטיים.

 

עקב אי ההכרעה בין הגושים הפוליטיים בבחירות לכנסת ה-21, הבחירות לכנסת ה-22 התקיימו ביום 17.9.19, וגם הם לא הביאו להכרעה בין הגושים הפוליטיים.

 

עקב אי ההכרעה בין הגושים הפוליטיים בבחירות לכנסת ה-22, הבחירות לכנסת ה-23 התקיימו ביום 2.3.20, וגם מערכת בחירות זו לא הביאה להכרעה בין הגושים הפוליטיים. לאור זאת נקבעו הבחירות לכנסת ה-24 ליום י’ בניסן תשפ”א – 23 במרץ 2021.

 

2. ביום 21.2.2021, כחודש ימים לפני הבחירות לכנסת ה- 24, כתב עו”ד טל להט ממשרד עוה”ד גלוזמן חוברס להט ושות’ מכתב לתובע שנוסחו כדלקמן:

“לכבוד מר דוד ארצי

א.נ.

לבקשתך (ההדגשה שלי), הרינו לאשר כי משרדנו, משרד גלוזמן, חוברס להט ושות’, מחזיק בידיו כתב שיפוי בלתי חוזר אליו מצורף כתב הוראות למשרדנו, המורה לנו לפעול כדלקמן:

1. לממן הוצאות הגנה משפטית וכן כל סכום שייפסק, ככל שייפסק, במסגרת תביעה אזרחית אשר תוגש, ככל שתוגש נגדך בישראל, בגין גרסתך ביחס להסכם שערך עו”ד דוד שימרון בין בנימין נתניהו לבין שרה נתניהו (להלן: “הגירסה“) וזאת עד לתקרת השיפוי כהגדרתה להלן (להלן: “השיפוי המשפטי“). ההתחייבות לשיפוי המשפטי ניתנה בכפוף לכך שהגירסה תיחשף לציבור עד ליום 31.12.2021.
2. השיפוי המשפטי מוגבל לסכום 100,000 דולר (מאה אלף דולר) (לעיל ולהלן: “תקרת השיפוי“).
3. ככל שיידרשו סכומים נוספים מעבר לתקרת השיפוי, יפעלו לגיוס כספים מתורמים נוספים ו/או לפתיחת גיוס המונים אשר מטרתו גיוס תרומות נוספות מהציבור.

בברכה

עו”ד דן להט, גלוזמן, חוברס, להט ושות'” (ההדגשות במקור-י.ז.)

 

3. כאמור לעיל, לפני מתן מכתב זה התקיימו מספר סבבי בחירות לכנסת ללא הכרעה, והבחירות לכנסת ה-24 התקיימו ביום י’ בניסן תשפ”א – 23 במרץ 2021. לאור זאת ולאור דברים שאכתוב בהמשך והתבררו במהלך המשפט, סבור אני שהפרסומים שיובאו להלן וכתב השיפוי מטרתם הייתה להשפיע על תוצאות הבחירות לכנסת ה-24, שאמורות היו להתקיים כחודש לאחר פרסום הסרטון והראיונות של הנתבע בכלי התקשורת. פרסומים אלו באו לעולם לאחר שהבחירות לכנסת ה-21 שהתקיימו ביום 9.4.19 ולא הביאו להכרעה בין הגושים הפוליטיים, לאחר הבחירות לכנסת ה-22 שהתקיימו ביום 17.9.19 ולא הביאו להכרעה בין הגושים הפוליטיים, ולאחר הבחירות לכנסת ה-23 שהתקיימו ביום 2.3.20, שגם מערכת בחירות זו לא הביאה להכרעה בין הגושים הפוליטיים.

 

4. סבור אני שמתן כתב השיפוי באמצעות עו”ד דן להט מטרתו הייתה להסתיר את מי שעומד מאחורי הפרסומים שיובאו להלן ומימונם, על מנת ליהנות מחיסיון עו”ד לקוח, כך שעו”ד להט יכול להשתמש בחיסיון זה על מנת שלא לגלות מי הם שולחיו. לכן טענת ב”כ הנתבע בסיכומים מדוע לא הזמינו את עו”ד להט לעדות הינה טענה בעלמא שהתשובה לה מצויה בצידה.

 

סבור אני שלמתחייב בשיפוי יש אינטרס להסתיר את שמו. את ההשערות לאינטרס זה כל אחד לשער בעצמו בהתאם להבנתו.

 

5. לא הובהר במהלך העדויות שנשמעו בפני מדוע נכתב במכתב השיפוי כי על הנתבע לחשוף גרסתו לציבור עד תאריך 31.12.2021, כאשר הבחירות היו ביום 23.3.2021, ובפועל גרסתו של הנתבע פורסמה מספר ימים מועט לפני הבחירות לכנסת ה-24, כאשר לאחר פרסום זה החלה מתקפה תקשורתית על סמך דברי הנתבע, ובלשון ב”כ הנתבע בסיכומיה, היה מדובר ב”קמפיין”, כאשר מהעדויות עולה שמדובר בקמפיין תקשורתי, ומכתב השיפוי עולה שהוא היה מתוזמן.

 

הפרסומים:

6. ביום 9.3.21 או בסמוך אליו פרסם הנתבע יחד עם העיתונאי שלעבר דן רביב סרטון וידיאו ערוך בן כשבע דקות ברשת האינטרנט (להלן-“הסרטון“) בו מספר התובע כי התובע, שכאמור הוא עו”ד במקצועו, הציג בפני הנתבע הסכם סודי בן 15 עמודים אותו ערך התובע בין מר נתניהו לבין רעייתו, גב’ שרה נתניהו (להלן-“גב’ נתניהו“) על פיו היו ביניהם סידורים משפחתיים חריגים, ובהם: איסור נסיעת מר נתניהו כראש ממשלה לחו”ל ללא גב’ נתניהו, איסור הורשת רכוש לבתו של מר נתניהו מנישואיו הקודמים, ובעיקר, מתן זכות לגב’ נתניהו להיכנס לישיבות ולדיונים הסודיים ביותר, ולאשר מינויים של הרמטכ”ל, ראש המוסד והשב”כ (להלן-“סיפור הליבה“).

 

בסרטון נראה התובע משוחח עם אדם אחר המראיין אותו, כאשר כיום אנו יודעים שהמראיין היה העיתונאי דן רביב. הסרטון הוא סרטון ערוך, כך שלא ניתן לדעת מה דובר קודם לעריכה וקודם להקלטה.

 

ולהלן תמליל הסרטון:

הנתבע: עברתי על הסעיפים וחשכו עיני. אחד, הוא אם יש לילה הוא לא יכול ליסוע בלעדיה. שניים, היא יכולה להשתתף בכל הישיבות הכי סודיות. דבר שלישי, היא מאשרת את המינויים הבאים: ראש המוסד, ראש השב”כ והרמטכ”ל. (הערה: בסרטון נראה התובע מסתכל כלפי מטה, ונראה שהוא קורא דברים אלו מתוף דף כתוב שאינו נראה בסרטון-י.ז.)

ההיסטוריה שלי הייתה 41 שנים 42 שנים בתעשייה האווירית, הגעתי לתפקיד של משנה למנכ”ל מנהל קבוצת הבדק כמעט 15 שנה, הייתי יו”ר מכון היצוא של מדינת ישראל חמש שנים, הייתי יו”ר חברת הלוויינים לוויני צילום שנקראת “אימיג’ט” תשע שנים.

דן רביב: לך אחורנית, גיטה שרובר שם מתחיל הסיפור.

הנתבע: גיטה שרובר זה סיפור מדהים. אני חייב לפרט אותו למען להראות איך הדברים צמחו. הייתי מנהל חטיבה שהתעסקה במסוקים. יום אחד צלצל אלי חבר טוב שלי הרבה שנים שר הבטחון ארנס, מישה. אמר לי דוד אתה צריך לעשות לי טובה אישית. תראה, יש לי חברה טובה שעוזרת לי מאד מאד. היה לה מרתף, שמה התיישבנו והתפתחה השיחה. ואז היא אמרה לי תשמע, אני צריכה מסוק אני בונה בית על גדות הכנרת שייקרא על שם בני שנפטר גבריאל, בית גבריאל, אני הולכת להשקיע מאות מיליוני דולרים, אני רוצה שתקנה לה, שתקנה לי מסוק. וככה קניתי לה מסוק, הבאתי לה טייס והתחלנו לטוס ממנחת הכנסת לכנרת. היא אומרת לי תשמע, אני רוצה להכיר לך מישהו שהוא הדיוט מטומטם שאני בעצם מחזיקה אותו בזכות אביו ארווין שהיה היועץ המשפטי לממשלה והיה חבר שלי טוב. ביקש אותי יום אחד תעשי לי טובה יש לי בן לא כל כך מוצלח, תני לו חוזה שישרת אותך, זה היה חוזה אני  זוכר של שניים וחצי מיליון דולר, הוא אמר לי ריטיינר שנתי אם הוא עושה משהו או לא עושה. ואז הגיע יום שהוא בא ואומר זה דוד שמרון תכיר אותו וככה היינו נפגשים יחד עם גיטה. וככה עברו איזה שנה שנתיים ואז יום אחד קבלתי טלפון מדוד שמרון “תפגוש אותי קפה בכפר סבא” ועומד הבחור מולי ומזיל דמעות כמו תנין, דמעות, בחור מבוגר אומר לי דוד היא פיטרה אותי, אתה צריך להבין זה מחזיק אותי בחיים. אין לי את הריטיינר שלה אני לא כלומניק. ואז לפתע, אני זוכר את זה כמו אתמול הוא מרים את התיק שלו ששכב, אני רואה את התמונה לנגד עיני, דני, התיק שכב, הוא הרים את התיק, הוא פתח אותו היה לו כאלה לחצנים שאתה לוחץ ופותח את התיק, ומוציא דוקומנט. הוא אומר לי תראה אם אני מטומטם ואידיוט אז למה אני עושה לראש הממשלה ולאשתו הסכם ביניהם, הנה ההסכם אני אתן לך לקרוא אותו. ואז ההסכם שאני עובר וקורא לאט לאט, אני כמעט מתפלץ. למעלה היה כתוב בנימין נתניהו תעודת זהות זו וזו, כתובת. אני זוכר את זה כמו אתמול. שלושה דברים היו כתובים. שרה נתניהו תעודת זהות כתובת. עברתי על הסעיפים וחשכו עיני. אחד. הוא אם יש לילה, הוא לא יכול ליסוע בלעדיה. שניים, היא יכולה להשתתף בכל הישיבות הכי סודיות למרות שאין לה סיווג בטחוני, זה קפץ לי לעיניים. דבר שלישי, היא מאשרת את המינויים הבאים: ראש המוסד, ראש השב”כ והרמטכ”ל, זה באישורה והאישור בכתב, היה כתוב שהאישור יינתן בכתב, ואם לא יש הפרת חוזה, והפנלטי בהפרת חוזה שכל הרכוש שיש להם עובר לצידה. דבר שני כתוב שלא יהיה לו, זאת אומרת היא תנהל את הכספים, זה היה סעיף שקפץ לי לעיניים, מאד מפורט שהיא תנהל את הכספים, כתוב שמה איך, ולא יהיה לו כרטיסי אשראי יהיה רק לה כרטיסי אשראי, ואם הוא צריך כסף היא תיתן לו את הכסף במזומן ואם צריך כסף לילדים או מה היא תיתן, בקיצור היא שולטת על כל הדברים שקשורים בביבי נתניהו. גם בהחלטות של מינויים גם בהחלטות של וועדות שיכולות להיות וועדות ביטחוניות היא משתתפת

דן רביב: רגע …

הנתבע: כל הישיבות שהוא משתתף היא מוזמנת, להחלטתה אם היא משתתפת או לא, היא יכולה להיכנס באמצע לישיבות, זה בן אדם שאין לו את הכישורים לנהל את מדינת ישראל.

דן רביב: למה הוא הראה לך את זה? בשביל מה הוא נתן לך את זה.

הנתבע: להראות לי שהוא לא “לא כלומניק”. הוא אומר היא אומרת שאני אידיוט אני לא כלומניק ואני מטומטם, נתניהו ראש הממשלה מכל העולם לעשות לו חוזה עם אשתו, הכי רגיש הכי עדין הכי מה שנקרא שצריך ללכת בין הטיפות, הוא נותן לדוד שמרון, אז אני מטומטם? ראש הממשלה חושב שאני העו”ד הכי מתאים לעשות לו את החוזה הכי רגיש, אז אני מטומטם? בשביל זה הוא הביא לי להגיד לי ולהראות לי את זה. גם להשפיע עלי שיש לו קשרים טובים שביום מן הימים אם אני ארצה הוא יעזור לי כדי שאני אעזור לו עם גיטה. חד משמעית הלחם מרוח משני הצדדים.

דן רביב: אתה ראית את החתימות בסוף, המסמך היה חתום?

הנתבע: כן, כן. שרה נתניהו תעודת זהות עם החתימה שלה. בנימין בסוגריים ביבי, זה אני זוכר נתניהו עם החתימה שלו עם תעודת זהות מספר תעודת זהות. זה הכל. זה היה בסוף ה… בעמוד 15. למה אני זוכר 15 למה לא 16, כי הסתכלתי  בחתימות זה היה בעמוד 15.

דן רביב: מאיזה מפלגה אתה תומך?

הנתבע: אני בליכוד. אתה יודע את המשפחה שלי. משפחה שלי מהציונים הכלליים. סבא שלי שבא לרמת גן הוא הקים את הפלג הימני של הציונים הכללים. אבא שלי היה יד ימינו של קריניצי ראש הציונים הכלליים ברמת גן, אני משחר נעורי ימני ציוני כללי, וזה הפך אחר כך לליכוד. את מנחם בגין הכרתי אישית כי בני בגין למד אתי 4 שנים בתיכון עירוני ה’. אני משחר… לפני שהאדון נתניהו שקראו לו עוד ניתאי בארה”ב אני כבר הייתי ליכונדיק.”

 

הדבר הבולט בסרטון זה הוא שבסרטון רואים אך ורק את הנתבע ולא רואים את דן רביב, כך שלא ידוע האם בפני הנתבע היו עזרים כלשהם לדברים שאמר, מה עוד שמדובר בסרטון ערוך, שהוא חלק מסרטון ארוך יותר.

 

את הרקע לדברים אלו אמר הנתבע בסרטון, כפי הכתוב בכתבה מיום 10.3.21 מעיתון מעריב מיום 10.3.21 על הראיון של הנתבע ברדיו 103FM:

“בעבר היה מקורב  מאד (מר ארצי-י.ז.) לנדבנית הידועה גיטה שרובר ז”ל שפרקליטה היה לא אחר מדוד שמרון. “יום אחד היא אומרת עוד מעט יבוא מישהו שהוא איש לא חכם, ואיש שאני לא מעריכה, אבל אבא שלו ארווין ביקש ממני שאני אעזור לו ואני מעסיקה אותו בריטיינר קבוע בסכום גבוה מאוד. הנה הופיע דוד שמרון, היא הכירה ביני לבינו, הוא היה מולה מאד מפוחד וככה עברו כמה חודשים, אולי שנה. יום אחד הוא מצלצל אלי, הוא נשמע לי בטלפון מאד נרעש, שאל אם אפשר להיפגש, אמרתי כן.”

בשיחה … שמרון “עומד מולי עם דמעות ואומר: ‘דוד היא פיטרה אותי, האיש היחיד שיכול לשכנע אותה שאני אמשיך זה אתה’. אז להפתעתי מהתיק שלו החום המרופט הוא מוציא לי הסכם ואומר ‘אני לא טיפש, אם ביבי ושרה נתניהו לקחו אותי לעשות להם חוזה, אז מישהו כמו ראש הממשלה מעריך אותי’. הוא מוציא לי את ההסכם ונותן לי לקרוא. ההסכם עסק בנושאים לוגיסטיים כמו מסעדות, ספר וכו’. אז הגעתי לסופו של ההסכם וכתוב שהגב’ מאשרת את הרמטכ”ל, את ראש השב”כ ואת ראש המוסד. זה היה סעיף אחד לפני האחרון. ההסכם היה 15 עמודים.”

 

כבר עתה אציין כי מעיון בסרטון המלא יותר בן 31 דקות כאשר מדובר באדם שאין לו כישורים לנהל את המדינה הכוונה לגב’ שרה נתניהו, וכן בתחילה אומר שלא ראה בחוזה שיש לה מעורבות במינוי שרים, אם כי לאחר מכן אומר שבמרחק השנים אינו זוכר אם ראה זאת גם יחד עם מינוי הרמטכ”ל. כן הוסיף שהוא חושש ששמו ייחשף בגין פרשה זו, כי חושש שיתנכלו לו. בסוף הקלטה זו נשמע קול לפחות של אדם נוסף בנוסף לקולותיהם של מר דן רביב ושל הנתבע.

 

כן עולה שהסרטון הראשון שבו המראיין היה מר דן רביב והנתבע הוקלט ביום 24.12.2019, כאשר בהקלטה זו נשמע קול של אדם נוסף לפחות.

 

הנתבע לא הסתפק בפרסום הסרטון, אלא התראיין לעיתונות על סיפור הליבה במועדים ובמקומות כדלקמן:

• ביום 9.3.2021 בשעות הצהריים אצל העיתונאית יעל דן בתוכנית “עושים צהריים” בגלי צה”ל. העיתונאית יעל דן הטילה ספק רב בדבריו של הנתבע. תמליל השיחה עם יעל דן צורף לתיק המוצגים;

 

• ביום 10.3.21 בראיון אינטרנט מצולם אצל העיתונאי דן מרגלית במסגרת התוכנית “שיחה אישית”;

 

• ביום 10.3.21 בראיון רדיו אצל העיתונאים גולן יוכפז וענת דוידוב ברדיו FM103 בו הגדיל לעשות וטען כי התובע ניסה לשחד אותו על מנת למנוע את הפרסום בדבר ההסכם וחשיפתו על ידי התובע.

על ראיון זה פורסמה כתבה באתר מעריב. בראיון זה עומת הנתבע עם תגובת התובע, והשיב עליה בזעם, ודרש שהתובע ייבדק במכונת אמת כפי שהוא נבדק פעמיים במכונת אמת.

 

במסגרת הכתבה של גולן יוכפז וענת דוידוב טען הנתבע כי כארבעה חודשים לפני הראיון התובע הזמין אותו למשרדו וניסה לשחד אותו שלא יפרסם את דבריו, בכך שהציע לו להקים חברה המתמחה במטוסים והנתבע יהיה המנכ”ל של חברה זו. הנתבע השיב בשלילה ואמר לתובע שהוא מבין למה הוא חותר.

 

במסגרת הכתבה צוטטו דבריו של מר רביב כי לאחר הקלטת הנתבע, הוא הפיץ את הקלטת בין כלי התקשורת הגדולים בארץ, ואמר כדלקמן:

“אך למרות פניותיהם הרבות, “הכתבים אמרו: “הייעוץ המשפטי אוסר עלינו לפרסם את זה”. אבל הייתי בטוח לחלוטין, אני מכיר אותו עשרות שנים, אמרתי דוד דובר אמת, מה גם שזה גובה בשני פוליגרפים שנעשו על ידי הכתבים הבכירים שפנינו אליהם. בשניהם דוד יצא דובר אמת”. רביב הסביר כי לאחר שסורבו על ידי התקשורת החלו להפיץ קלטות של הריאיון בין חברים, עד שלבסוף אחד החליט לערוך אותו ולהעלות אותו כסרטון ליוטיוב.”

 

• ביום 12.3.21 התראיין הנתבע אודות הפרסומים אצל העיתונאי חיים לוינסון מעיתון “הארץ” בכתבה שפורסמה יום לאחר מכן אמר הנתבע כי הסרטון צולם תשעה חודשים לפני שפורסם, וכי מאחורי הפצת המסרון שבו הוא מספר על ההסכם שין בני הזוג נתניהו עומדת קבוצה של קצינים לשעבר בצה”ל, וכי הוא התחייב שלא לגלות מי מממן את הפצת הסרטון. כן סיפר הנתבע כי מר דן רביב לקח את היוזמה של סיפור הדברים יחד עם עוד קבוצה של קצינים בכירים בצה”ל שהריצו את העסק, והוא לא יכול לומר מי, כי חתם להם שהוא ישמור זאת בסוד (לא גילה מסמך זה לבית המשפט). כן הוסיף הנתבע ואמר כי מי שפרסם את הסרטון הם אנשים שקשורים בדן רביב. יש קבוצה של קצינים בכירים שלעבר שאחד מהם עשה את זה. לא יודע מי, ולא יגידו לו. הוא חתם אתם על חוזה שהכין עו”ד מהצד שלהם, ולפי החוזה יש לו הגנה משפטית (לא גילה החוזה לבית המשפט); (מדבריו אלו של הנתבע עולה שדן רביב לא עשה זאת בגלל חוש עיתונאי, אלא עשה זאת יחד עם קצינים בכירים לשעבר בצבא במטרה להשפיע על הבחירות ולפגוע בגוש הימין, דבר הפוגע בטענתו ובטענת הנתבע שהם אנשי ימין).

 

• ביום 14.3.21 התראיין הנתבע אצל העיתונאי רזי ברקאי בגלי צה”ל במסגרת התוכנית “מה בוער”. תמליל ראיון זה צורף כנספח לתגובת התובע מיום 29.12.22 לבקשה מס’ 30, שהיא בקשה להזמין את העדים רא”ל (במיל’) גדי אייזנקוט (שהוא ח”מ מטעם מפלגת המחנה הממלכתי בראשות בני גנץ) ותא”ל(במיל’) כמל אסעד;

 

ביום 10.3.2 פורסמה כתבה אודות הסרטון באתר Ynet שם חזר הנתבע על דבריו, והוסיף פרטים שלטענתו היו בחוזה הנטען בין בני הזוג נתניהו, ולבסוף אמר:

“לפי דעתי הוא (עו”ד שמרון-י.ז.) רועד מפחד. אני מוכן ללכת עוד פעם ללכת למכונת אמת יחד איתו. תציע לו את זה שנלך שנינו, במקום תביעה. לאיים, זה לא מפחיד אותי. אני אדרוש פיצויים על עוגמת הנפש שהוא לוקח אותי למשפט על דבר שהוא יודע שהתקיים. אני אשמח שיגיש נגדי תביעת דיבה כי אני אזמין את בני הזוג נתניהו כעדי הגנה.”

(ההדגשה שלי-י.ז.)

 

גם בכתבה זו חזר הנתבע על סיפור ניסיון השוחד שניסה התובע לשחד אותו, אך הוא אמר לתובע שהוא ממשיך בדרכו.

 

7. בכל הפרסומים והראיונות אמר הנתבע כי המפגש המדובר בינו לבין התובע היה בשנת 1999.

 

טענות הצדדים:

טענות התובע בכתב התביעה:

8. טוען התובע בכתב התביעה ככפי שיפורט להלן.

 

9. הנתבע טוען כי התובע, עו”ד במקצועו, הציג בפני הנתבע בבית קפה בכפר סבא בשנת 1999 הסכם סודי בן 15 עמודים אותו ערך התובע בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו, גב’ שרה נתניהו, על פיו היו ביניהם סידורים משפחתיים חריגים, ובהם איסור נסיעת ראש הממשלה לחו”ל ללא רעייתו בנסיעה הכוללת שהייה לילה בחו”ל, איסור הורשת רכוש לבתו שראש הממשלה מנישואים קודמים ובעיקר מתן זכות לרעייתו להיכנס לישיבות ולדיונים הסודיים ביותר או לאשר את מינויים של הרמטכ”ל ראש המוסד וראש השב”כ (להלן-“סיפור הליבה“).

 

10. על מנת להסביר את המעשה הנפשע אותו מייחס הנתבע לתובע שמהותו היא הפרת אמון חמורה של לקוחותיו, הפרת חיסיון עו”ד – לקוח, אי הכרת הוראות דין בסיסיות בענייני יחסי ממון, בני זוג נשואים והוראות הדין בעניין דיני ירושה, והשתתפות בעריכת הסכם בלתי חוקי בעליל, רקם הנתבע עלילה, בה מוצג התובע בפני הנתבע כאדם חסר עמוד שידרה, עלוב, אדם שמירר בבכי ומתחנן בפני הנתבע. שיפעל להחזיר לו את מקום פרנסתו המתגמל, כאדם שתואר על ידי אביו שלו, ארווין שמרון ז”ל כ”לא מוצלח” הזקוק לנדבות בסכומי עתק על מנת להתקיים, כזה המבקש מהנתבע רחמים על מנת לשמר את לקוחת משרדו אז, גב’ גיטה שרובר, ולהמשיך לשכנע את גב’ שרובר להמשיך לשלם למי שנחשב בעיניה, לדברי הנתבע, כעורך דין טיפש ואדם רופס, מיליוני דולרים מדי שנה בשנה עבור שירותיו (להלן-“סיפור הכיסוי“).

 

11. ממשיך וטוען התובע כי דברי הדיבה של הנתבע, על ענפיהם השונים, סיפור הליבה וסיפור הכיסוי, הם הבל ורעות רוח, לא היה ולא נברא, שקר וכזב ודיבה שכמעט שאין חמורה ממנה. מוסיף וטוען התובע:

• לא היה הסכם כמתואר ע”י הנתבע בין ראש הממשלה לרעייתו. התובע מעולם לא ערך הסכם כזה בין ראש הממשלה ורעייתו לא ראה הסכם כזה, ולא הראה לנתבע או למאן דהוא אחר הסכם כזה או משהו שנחזה להיות הסכם כזה;
• התובע לא פנה לנתבע מעולם בבקשה לפנות בשמו לגב’ גיטה שרובר לשם שמירת תפקידו כיועצה המשפטי, הנתבע לא סייע לתובע להחזיר לעצמו את תפקידו כיועצה המשפטי של גב’ שרובר, והוא לא חזר מעולם לשמש בתפקיד זה. בניגוד לדברי הנתבע, השכר ששילמה גב’ שרובר לתובע אינו מתקרב כלל לסכומי העתק המתוארים על ידי הנתבע, ולו גם בסדרי גודל;
• תיאור נסיבות שכירת שירותיו של התובע על ידי גב’ שרובר הם בדיה מוחלטת, שנועדה לבזות את התובע ואת שירותיו המקצועיים. אביו המנוח של התובע ארווין שמרון לא פנה אל גב’ שרובר, בבקשה שתשכור את שירותיו של בנו. הוא ייצגה בעצמו במשך שנים רבות באמצעות משרדו, והיה צפוי להמשיך לעשות כן אלמלא הלך לעולמו במפתיע בגיל צעיר בשל אירוע לבבי כשהוא בשיא פעילותו. בעת פטירתו של ארווין שמרון, בנו התובע כלל לא השתייך למשרד עורכי הדין שהקים, אלא היה מתמחה בפרקליטות המדינה, והתעתד לנסוע ולעבוד בארצות הברית לתקופת מה לאחר סיום ההתמחות. לאחר פטירתו של מר ארווין שמרון, גב’ שרובר פשוט המשיכה לקבל שירותים משפטיים מהמשרד. גב’ שרובר ידעה שפטירתו של ארווין שמרון ז”ל היתה פטירה פתאומית, ואין להעלות על הדעת כי היא אמרה את דברי הכזב שמייחס לה הנתבע.

 

12. בעקבות הסרטון שזכה לכשעצמו בתפוצת שיא, פתח הנתבע בבליץ ראיונות עיתונאיים, ובלשון באת כוחו בסיכומיה “קמפיין”, אשר זכו לתהודה תקשורתית וציבורית עצומה, ובהם חזר על דברי הדיבה על שני ראשיהם, ואף הרחיב והוסיף בכל פעם מהרהורי רוחו, על מנת להוסיף כביכול אמינות לדבריו.

 

13. סיפור הליבה אינו אלא “הנדסה לאחור” אשר מנסה לייצר יש מאין טענות ורכילויות שהשמיעו גורמים שונים במהלך השנים כנגד ראש הממשלה ורעייתו. הנתבע טוען עתה, בחלוף 21 שנים ממועד קיום הפגישה, לקיומם של תנאים חוזיים התואמים את הטענות והרכילויות שהושמעו ביחס לרעיית ראש הממשלה.

 

14. לדברי הנתבע, ניסה התובע להוכיח לו על ידי הצגת ההסכם כי הוא אינו אידיוט “ולא כלומניק” כך במקור.

 

15. ממשיך התובע וטוען כי דברי התובע הם שקר וכזב, ופירט כדלקמן:

• התובע לא נשכר מעולם ע”י גב’ שרובר על רקע של בקשת אביו המנוח מגב’ שרובר;
• התובע לא הציג לנתבע הסכם כלשהו בפגישתם בכפר סבא שאכן נערכה בעניין אחר לחלוטין. התובע מעולם לא ערך הסכם כזה, לא ראה הסכם כזה ולא הראה לנתבע או למאן דהוא אחר הסכם כזה או משהו שנחזה להיות הסכם כזה. גם ניסיונות התובע לברר בעבר אם יש הסכם כזה, לאור פרסומים ושמועות על קיומו, הביאו אותו לכלל מסקנה, כי אין ולא היה מעולם הסכם כזה;
• בניגוד לדברי הנתבע, בין הצדדים התקיים קשר לא קצר בעניין שלא היה קשור לעניינה של גב’ שרובר בעת הפגישה ביניהם, וקשר זה הוא סיבת הפגישה, ואין בינו לבין סיפור הבדים שבדה הנתבע דבר וחצי דבר;
• התובע לא פנה לנתבע מעולם בבקשה לפנות בשמו לגב’ שרובר לשם שמירת תפקידו כיועצה המשפטי. הנתבע לא סייע לתובע להחזיר לעצמו את תפקידו כיועץ המשפטי של גב’ שרובר, והוא לא חזר מעולם לשמש בתפקיד זה. בניגוד לדברי הנתבע, השכר ששולם לתובע על ידי גב’ שרובר אינו מתקרב כלל לסכומי העתק המתוארים על ידי הנתבע, ולו גם בסדרי הגודל;
• הנתבע יחס בראיונות שהעניק בכלי התקשורת משמעות רבה לקיום הפגישה בכפר סבא, מיקום שלדבריו מעיד על הלחץ בו היה נתון התובע שהסכים להגיע לכפר סבא, עיר אשר לדבריו לתובע אין כל קשר אליה. טענה זו, כמו כזבים אחרים שנטענו על ידי הנתבע כחלק מסיפור הכיסוי, נטענה על אף שבזמן אמת הנתבע היה מודע באופן אישי לכך שהתובע נוהג להגיע לכפר סבא מסיבות משפחתיות ומקצועיות;
• התובע ומשרדו שימשו פרקליטיה של גב’ שרובר במשך עשרות שנים, מאז סוף שנות החמישים של המאה שעברה, ואף התובע עצמו שימש אישית כפרקליטה במשך שנים רבות בהן ליווה אותה ויעץ לה בכל ענייניה המשפטיים, לרבות הקמת טיילת גבריאל, הקמת בית גבריאל, מכירת נכסים רבי ערך, הקמת וליווי חברות שונות, ייצוג במשפטים שונים, הקמת קרן גבריאל שרובר, ועוד עניינים רבים ומגוונים, לרבות עניינים אישיים;
• מעולם לא כינתה גב’ שרובר את התובע בכינויים הבזויים שמייחס לה הנתבע, ולא גילתה כלפיו יחס כמתואר ע”י הנתבע. גם כשדרכם של הצדדים נפרדה, הדבר נעשה בצורה מכובדת וראויה. למעשה, ההיפך הוא הנכון, התובע היה איש אמונה במשך שנים רבות והוא טיפל בענייני החשובים ביותר וענייניה האישיים שלה במשך שנים רבות. ההיכרות ביניהם הייתה ארוכת שנים, במהלכה היא החמיאה לתובע פעמים רבות;
• שכרו של התובע בעד שירותיו היה רחוק כרחוק מזרח ממערב מתיאוריו המופרכים של הנתבע, שאין להם כל קשר למציאות;
• תכלית הגוזמה מבית מדרשו של הנתבע, כל כולה יציקת היגיון לסיפור הליבה, שתכליתו ביזויו של ראש הממשלה בנימין נתניהו וכן של התובע. למטרה זו לא בחל הנתבע באמצעים;
• משהחליטה גב’ שרובר לסיים את שירותו של התובע, מסיבותיה, כיבד זאת התובע, והעביר באופן מסודר את תיקיה למחליפתו, לא התחנן על נפשו ובוודאי לא פנה לנתבע. התובע, הכיר את גב’ שרובר מאז ילדותו המוקדמת, הכיר היטב את מעגליה החברתיים, ולא היה עולה על דעתו לפנות דווקא לנתבע, אדם שממש לא נמנה עליהם (בניגוד לדבריו) כדי לנסות להשפיע עליה;
• גם דברי הנתבע בדבר הצעת ה”שוחד” כביכול, שהציע לו התובע במשרדו בתל אביב מופרכים ושקריים, לא היו ולא נבראו. התובע מתאר תיאור בדים של פגישה בין הצדדים שכל דמיון בין נסיבותיה לבין האמת אינו קיים;
• לנתבע סיבה פוליטית קונקרטית בפרסום הפרסום השקרי והבזוי בו נקט. הוא אף פרס אותה בפני שניים מהמראיינים ששאלו אותו על סיבת השתיקה הארוכה (21 שנה מחד, ועל האינטרס שלו מאידך), וענה, שקצינים בכירים מממנים את הגנתו בעניין זה, וחתם איתם על הסכם אשר בעטיו, לדבריו, הוא אינו יכול לחשוף את שמותיהם.

 

16. ממשיך וטוען התובע כי דבריו של הנתבע מהווים הוצאת לשון הרע חמורה ביותר כנגדו, שכן הפרסומים של הנתבע עלולים להשפילו, לבזותו ולעשותו מטרה לשנאה, בוז ולעג וכן לפגוע במשרתו, בעסקו ובמשלח ידו. דברי התובע הופצו לכלל עם ישראל, ופעולותיו והראיונות שהעניק עולים לכדי הפרה בוטה ומכוונת של הוראות חוק איסור לשון הרע.

 

הנתבע פרסם את הדברים בזדון ובחוסר תום לב, שעה שידע שסיבת הפגישה בין הצדדים בכפר סבא לא הייתה קשורה לגב’ שרובר אלא בעניין אחר שלא קשור לגב’ שרובר, בשעה שידע את העובדה שמעולם לא הוצג לו הסכם כמתואר על ידו, ובשעה שידע כי התיאורים בדבר יחסי גב’ שרובר והתובע היו שונים בתכלית מהתיאור שתיאר הנתבע.

 

ברור מהנסיבות כי התובע פרסם את הדברים במטרה לפגוע בראש הממשלה וברעייתו ממש ערב הבחירות לכנסת, ותוך כדי כך לפגוע בתובע, תוך ביזויו על ידי רקימת סיפר בדים. תכלית כוונת הנתבע הייתה להשפיל את התובע, לפגוע במעמדו הציבורי ובעיסוקו, ולבזותו ולהחריב את שמו הטוב עליו עמל במשך עשרות שנים.

 

17. טוען התובע כי כל אחד מארבעת הראיונות שפורטו לעיל מהווה הוצאה לשון הרע נפרדת, ומאחר ומדובר בהוצאת לשון הרע זדונית ומכוונת במטרה לפגוע, תובע הוא את כפל הפיצויים הקבועים בחוק איסור הרע בגין פרסום הסרטון ואת הפיצוי הקבוע בחוק איסור לשון הרע לגבי כל אחד מארבעת הפרסומים הנוספים, והעמיד את תביעתו על הסך 425,632 ₪.

 

טענות הנתבע בכתב ההגנה:

18. בכתב ההגנה הודה הנתבע בכל הפרסומים, וטען להגנתו את הטענות כדלקמן:

• כל דבריו הם אמת, והדברים היו כפי שתיאר בפרסומים ובראיונות בהם התראיין, ולראיה, הנתבע עבר בדיקות פוליגרף ונמצא דובר אמת, ולכתב ההגנה צורף מכתב של מכון פוליגרף “שגיא” המופנה לעיתונאי בן כספית שהנתבע דובר אמת בכל הקשור למינוי ראש המוסד, ראש השב”כ והרמטכ”ל. במסמך זה נרשם כי מצב בריאותו של הנתבע תקין. (לעניין בדיקה זו אתייחס להלן);
• הפגישה בין הנתבע לבין מר רביב התקיימה במחצית השנייה של שנות ה-90, ולא כפי שאמר הנתבע בראיונות שהפגישה הייתה בשנת 1999, מכיוון שבשנת 1999 מר נתניהו הפסיד בבחירות למר אהוד ברק (נשאלת השאלה האם מדובר בהינדוס תודעה לאחור של הנתבע בעקבות נקודת תורפה בגרסתו?);
• התובע הוא דמות ציבורית, ומדובר בעניין ציבורי מובהק, ויש לו נגיעה לענייני ציבור והשפעה עליהם במידה זו או אחרת;
• הפרסום חוסה תחת הגנת תום הלב;
• אין הצדקה לפסיקת פיצויים לתובע, לא כל שכן בסכום הנתבע, שכן מדובר על תביעה לפסיקת פיצויים יותר מפעם אחת על אותו פרסום.

 

טענות התובע בכתב התשובה:

19. בכתב התשובה טען התובע כדלקמן:

• יש לדחות את הטענה שהפרסום לא עוסק בתובע אלא בבני הזוג נתניהו, שכן שמו של התובע מוזכר פעם אחר פעם, ולא לטובה;
• הנתבע סטה מהגרסה העובדתית אותה הציג בראיונות, לאחר שחיזר במשך כשנתיים אחר כלי התקשורת לפרסום גרסתו;
• הנתבע מנסה להסתמך על בדיקת פוליגרף שאינה קבילה כראיה בבית משפט;
• טענות הנתבע שמדובר בפרסום אחד סותרת את הפסיקה שנקבעה, והיפנה לע”א 7426/14 פלונית נ. עו”ד אורי דניאל, (פורסם בנבו, 14.3.2016) סוף סעיף 83 של כב’ השופט יצחק עמית.

 

העדויות:

סדר הבאת הראיות:

20. התובע ביקש לשנות את סדר הבאת הראיות, באופן שהנתבע הוא זה שיתחיל בהבאת הראיות. לאחר קבלת עמדות הצדדים, ביום 3.10.22 החלטתי כי לאור הודאת הנתבע בפרסומים, עבר אליו הנטל להביא ראיותיו ראשון, ולאחר מכן יביא התובע את ראיותיו.

 

הסרטונים, ההקלטות והתמלילים:

21. כל ישיבות ההוכחות והסיכומים הוקלטו, וההקלטות תומללו. לפני מתן פסק הדין קראתי את התמלילים בד בבד עם שמיעת ההקלטות, כאשר ההקלטות הן הפרוטוקולים של ישיבות ההוכחות והסיכומים, ואילו התמלילים מהווים חומר עזר בלבד. כמו כן ראיתי את כל הסרטונים וכל המדיה שצירפו בעלי הדין לתיק בית המשפט.

 

העדויות מטעם הנתבע:

22. ביום 25.7.22 הגישה ב”כ הנתבע את רשימת העדים מטעם הנתבע, שכללה את רשימת העדים ומטרת זימונו של כל עד, כדלקמן:

• הנתבע, אשר יעיד על העובדות המפורטות בכתב ההגנה;
• מר דן רביב, אשר יעיד על הנסיבות בעטיין סיפר לו הנתבע את הדברים מושא התביעה;
• מר אלי אבידר, אשר יעיד על התנהלותם של בני הזוג נתניהו, בהתאם לתנאי ההסכם אותו ראה הנתבע;
• מר רם בן ברק, מי ששימש כמשנה לראש המוסד, וח”כ מטעם מפלגת יש עתיד, אשר יתבקש להעיד על התנהלותם של בני הזוג נתניהו, בהתאם לתנאי ההסכם אותו ראה הנתבע. בסופו של יום ויתר הנתבע על עדותו של מר בן ברק, שלא העיד בתיק זה. אי העדת מר רם בן ברק פגעה בנסיון הנתבע להוכיח שאמת דיבר, שכן מר בן ברק היה יכול להעיד על מינויים של ראש מוסד;
• מר משה (בוגי) יעלון, אשר יעיד על התנהלות בני הזוג נתניהו בהתאם לתנאי ההסכם אותו ראה הנתבע;
• מר גיא צור, אשר יעיד על התנהלות בני הזוג נתניהו בהתאם לתנאי ההסכם אותו ראה הנתבע;
• מר אביגדור ליברמן, אשר יתבקש להעיד על התנהלות בני הזוג נתניהו בהתאם לתנאי ההסכם אותו ראה הנתבע;
• מר יואב הורוביץ, מי שהיה מנכ”ל משרד ראש הממשלה וראש סגל ראש ממשלת ישראל, אשר יתבקש להעיד על התנהלות בני הזוג נתניהו בהתאם לתנאי ההסכם אותו ראה הנתבע. בסופו של יום ויתר הנתבע על עדות עד זה. ויתור על עד זה אשר מטבע הדברים היה במעגל האנשים הראשון בקרבת מר נתניהו, כמוהו כהודאה שעדות עד זה אינה לטובת הנתבע אלא לטובת התובע;
• מר עוזי ארד, מי שכיהן כראש המטה לביטחון לאומי וכיועץ ראש הממשלה לביטחון לאומי, אשר יתבקש להעיד על התנהלות בני הזוג נתניהו בהתאם לתנאי ההסכם אותו ראה הנתבע. בסופו של יום ויתר הנתבע על עדות עד זה. ויתור על עד זה אשר מטבע הדברים היה במעגל האנשים הראשון בקרבת מר נתניהו, כמוהו כהודאה שעדות עד זה אינה לטובת הנתבע אלא לטובת התובע;
• גב’ אודליה כרמון, אשר תתבקש להעיד על התנהלות בני הזוג נתניהו בהתאם לתנאי ההסכם אותו ראה הנתבע;
• גב’ איילת שקד, אשר תתבקש להעיד על התנהלות בני הזוג נתניהו בהתאם לתנאי ההסכם אותו ראה הנתבע.

 

23. ביום 8.9.22 הגיש הנתבע בקשת רשות לצרף לרשימת העדים מטעם להזמין לעדות גם את מר בנימין נתניהו ואת גב’ שרה נתניהו, על מנת שיעידו על קיומו של הסכם נטען ביניהם. בקשה זו אושרה, ובני הזוג נתניהו הוזמנו כעדי הגנה.

 

24. ביום 19.12.22 הגיש הנתבע בקשה נוספת בהסכמה בקשר לרשימת העדים מטעמו. בבקשה זו ביקש הנתבע למחוק את שמו של מר רם בן ברק מרשימת העדים מטעם הנתבע, ולהוסיף את שמו של מר ניר חפץ, מי ששימש כדובר ויועץ לבני הזוג נתניהו במהלך השנים 2014-2017, בגין דברים שאמר בתכנית “המקור” ששודרה ביום 20.10.22. מתגובת ב”כ התובע לבקשה זו, הרי ההסכמה לעדות מר חפץ הייתה לדברים שאמר מר חפץ בתכנית “המקור” עונה 21 פרק 17 בין דקה 11:30 לבין דקה 12:15 בלבד.

 

25. ביום 27.12.22 הגיש הנתבע בקשה נוספת לזימון עדים נוספים מטעמו, שהם: ח”כ רא”ל (מיל’) מר גדי איינזקוט ותא”ל (מיל’) מר אמל אסעד. לאחר קבלת תגובת התובע, ביום 29.12.22 דחיתי בקשה זו.

 

בסעיף 3(ג) לנימוקי הבקשה כתבה ב”כ הנתבע כי:

“מטבע הדברים וכפועל יוצא מאופיו של הליך זה, לרובם המוחלט של עדי ההגנה אין כל היכרות מוקדמת עם הנתבע (לא כל שכן קרבה כלשהי), ולפיכך אפשרותו של הנתבע לברר אודות ידיעותיהם האישיות, בפרט מבעוד מועד – מוגבלת מאד.”  (ההדגשות במקור-י.ז.)

 

אלא שהנמקה זו אינה יכולה לעמוד, מהנימוקים שיפורטו להלן.

 

הנתבע היה מלווה על ידי התקשורת מהשלב שלפני פרסום הסרטון ולאחר מכן במהלך הראיונות לעיתונות, וכן במהלך כל ישיבות ההוכחות. לא ניתן היה להתעלם במהלך ישיבות ההוכחות ממערכת היחסים החמה ושיתוף הפעולה המלא שבין הנתבע לבין התקשורת שנכחה באולם הדיונים.

 

הנתבע הגיש לבית המשפט את מוצג נ/11 שהוא כתבה שכתב העיתונאי בן כספית בעיתון מעריב ביום 14.3.21 (מספר ימים מועט לאחר פרסום הסרטון ומספר ימים לפני הגשת התביעה) מאמר שכותרתו “ההסכם הסודי בין שרה לבנימין נתניהו , אם הוא קיים, מהווה הפרת אמונים קלאסית” (ההדגשה שלי). ההסתייגות של בן כספית בכותרת “אם הוא קיים” מעידה על חוסר האמון של מר בן כספית בדברי הנתבע. לכך מצטרפת העובדה שמר בן כספית לא העיד כעד מטעם הנתבע, למרות שעדותו הייתה מתבקשת ונדרשת בתיק זה, ועל כך אעמוד להלן.

במסגרת מאמר זה, שנכתב עוד לפני הגשת התביעה, כתב מר בן כספית על תוכן עדותו של מר גיא צור ועל תוכן עדותו של מר יעלון, ובנוסף, כתב כדלקמן:

“ארבעה תתי אלופים זומנו לראיונות בלשכת ראש הממשלה. אחר כך הם הוזמנו ל”ראיון השלמה” פעם נוספת, הפעם בבלפור. הפעם הסבו עם נתניהו בפאטיו ובכל פעם דקות ספורות לאחר תחילת הפגישה, הוזעק נתניהו לשיחת טלפון חשובה במשרד. במקומו הגיעה הגברת נתניהו והמשיכה את הראיון באופן טבעי לגמרי.

 

הרמטכ”ל אייזנקוט התקשר אלי מזועזע” העיד שר הבטחון בוגי יעלון, “הוא אמר לי “שמע, זה לא היה ראיון עם ראש הממשלה, אלא עם רעייתו”. גם הפעם אף אחד מהמרואיינים לא נבחר. יעלון הבין שמה”בית” מבקשים למנות את אל”ם אליעזר טולדנו, שהיה בכלל אל”ם ולא תא”ל לפני קידום (אין בדברים כדי לפגוע בטולדנו, קצין רב זכויות). בעקבות הסבב הזה, מעיד יעלון, הוא אסר על קציני צה”ל במדים להגיע יותר לראיונות בבית ראש הממשלה.”

 

עינינו הרואות כי עדותו של מר יעלון ועדות מר צור כבר היו בעיתונות עוד לפני הגשת התביעה, דבר המלמד שלפני פרסום הסרטון הכין הנתבע בסיוע התקשורת את ראיותיו, ובכלל זה היה בידיו המידע אודות מר אייזנקוט. לכן ההנמקה של הנתבע בסעיף 3(ג) לבקשה לזמן את מר איזנקוט חוטאת לאמת.

 

26. ביום 12.1.23 הגיש הנתבע בקשה נוספת לזימון עדים נוספים שהם: מר חיים דוקלר ואת האלוף (מיל’) מיכאל (מיקי) אדלשטיין. בקשר למר דוקלר טען הנתבע כי מר דוקלר שימש בעבר כסגן נציב מס הכנסה, והוא שמע מפרופ’ יעקב נאמן ז”ל כי הוא ערך הסכם בין בני הזוג נתניהו. לגבי אלוף (מיל’) מיכאל אדלשטיין טען הנתבע כי הוא יעיד על כך כי במסגרת מועמדותו לתפקיד מזכיר צבאי לראש הממשלה הוא רואיין על ידי גב’ נתניהו. לאחר קבלת תגובת יורשי פרופ’ יעקב נאמן ותגובת התובע, דחיתי ביום 30.1.23 את בקשת הנתבע להוספת עדים אלו.

יש להניח שמר אדלשטיין הוא אחד מאותם ארבעה תתי אלופים המוזכרים בכתבתו הנ”ל של מר בן כספית, ועל הנתבע היה לברר אודות מר אדלשטיין בעת הבירור עם מר אייזנקוט אודות עדותו.

 

הנתבע הגיש בר”ע לבית המשפט המחוזי מרכז על החלטתי לדחות את הבקשות לזימון עדים נוספים (רע”א 55274-03-23), ובית המשפט המחוזי דחה את הבר”ע ביום 1.6.23.

 

27. ביום 25.1.23 לאחר שעות העבודה (שנקלטה בנט המשפט ביום 26.1.23) ביקש הנתבע להזמין עדים נוספים שהם ה”ה אריק סדן ואיריס סדן. במסגרת ההחלטה מיום 30.1.23 דחיתי גם בקשה זו.

 

28. הבקשות החוזרות ונשנות של הנתבע לזימון עדים מעוררות תמיהה, שכן בהתאם להקלטה של הנתבע במשך כחצי שעה מציין מר רביב שההקלטה נעשתה ביום 24.12.19, וכבר אז דובר על הסכנה של הגשת תביעת התובע נגד הנתבע בגין הוצאת לשון הרע. מאז ועד לפרסום הסרטון והראיונות של הנתבע בכלי התקשורת היה לנתבע זמן רב כדי להכין את הגנתו. נראה מהבקשות החוזרות והנשנות של הנתבע להזמנת עדים, מעידה על כך שהכנת הגנתו הייתה לוקה בחסר או נעשתה בחוסר תשומת לב מספקת לפרטים.

 

29. ואלה העדים שהעידו בפועל מטעמו של הנתבע:

• מר גיא צור, אשר בחקירתו הראשית העיד כי שירת בצה”ל במשך כ- 36 שנה, שירת בשריון, ותפקידיו האחרונים בצה”ל היו מפקד זרוע היבשה וכראש חטיבת התכנון במטכ”ל, ובעת עדותו עושה עסקים בכל מיני תחומים.

בשנת 2012 היה מועמד לשמש כמזכיר צבאי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אך בסופו של יום התקבל לתפקיד מר אייל זמיר. הרמטכ”ל דאז, רא”ל (מיל’) בני גנץ ביקש מראש הממשלה שהוא, מר צור יהיה המזכירו הצבאי של ראש הממשלה. מר נתניהו ביקש שהצבא יציג לו מספר מועמדים לתפקיד, והיו שני מועמדים בלבד. הוזמנו ל-3 ראיונות. הראיון הראשון היה עם מר נתניהו, ונמשך כ- 45 דקות. הראיון השני היה כשלושה שבועות עד חודש לאחר הראיון השני, ולאחר מכן הייתה תקופת המתנה להחלטת ראש הממשלה בעניין המזכיר הצבאי, ולאור העיכוב בקבלת ההחלטה, התעכב סבב המינויים במטכ”ל. ביום ששי הראשון של מבצע עמוד ענן התקשרו אליו מלשכת הרמטכ”ל והודיעו לו שהוא צריך להגיע לראיון אצל ראש הממשלה. מסומים בתקשורת הבין שראש הממשלה היה בדיונים בקריה בתל-אביב, והוא התקשר למזכירה ושאל אותה אם להגיע לראיון בקריה, והיא השיבה לו שעליו להגיע לראיון בבלפור. ראש הממשלה שאל אותו שאלה אחת, ואז הגיעה גב’ נתניהו ולחשה דבר מה על אזנו, ראש הממשלה יצא לשיחת טלפון או למשהו דחוף, ולא אמר מדוע הוא יוצא מהחדר. אז התיישבה גב’ נתניהו ושוחחה אתו כ- 45 דקות. ראש הממשלה חזר, התנצל, ואמר שדיבר אתו מספיק, ושחרר אותו לדרכו. לדבריו, השיחה עם גב’ נתניהו כללה פרטים רבים אישיים עליו, הרבה שאלות על ההתנתקות, האם לסרב או לא לסרב, האם הוא חושב שצריך לעשות זאת שוב, איך הרגיש כשעה זאת, מדוע וכו’. תחושותיו היו שגב’ נתניהו איימה עליו וכי עקב ההתנתקות הוא לא יקבל את התפקיד. מספר שבועות לפני עדותו עשו עליו פודקאסט ואז ראיין אותו אמיר אורן, ואז גם הוא נשאל את השאלות, ואז הוא ענה (יש לזכור שמדובר לאחר הגשת התביעה ולפני עדותו של מר צור בבית המשפט, ומי יודע, האם פודקאסט זה היה הכנה לקראת עדותו בפני?) הוא סיפר לאמא שלו ולרמטכ”ל (אך אמו של מר צור והרמטכ”ל מר גנץ לא הובאו לעדות לתמוך בדבריו אלו). כאן נשאל העד שאלה שיש בה הנחה שמדובר בראיון של גב’ נתניהו, ולמעשה מהווה שאלה מדריכה בחקירה ראשית, והיא:

“לאחר מכן, כשעשית, כששוחחת עם אנשים, אדוני כיוון שזו חקירה ראשית, אני כמובן מנסה, תכף נגיע לזה, מדוע הבנת שמדובר בראיון ולא בשיחת חולין?”

ותשובתו של מר צור הייתה כי ראש הממשלה לא עשה לו ראיון, כי הוא יודע מה זה ראיון כי בצבא מראיינים, וכי הוא דיבר עם אנשים בתוך הצבא. (תשובה זו מעידה כי מלכתחילה לא חשב העד שגב’ נתניהו ראיינה אותו, אך לאחר מכן שוכנע על ידי אחרים שאכן מדובר בראיון. האם מדובר בהינדוס תודעה? סבור אני שהשאלה האם ההגדרה של השיחה עם גב’ נתניהו הינה ראיון נולדה אך ורק לצורך המשפט, שכן העד לא ציין את שמו של אף עד מהצבא אתו דיבר על השיחה עם גב’ נתניהו שבעקבותיה החליט שמדובר בראיון ולא בשיחה מטעמי נימוסין).

בחקירה הנגדית העיד מר צור כי הייתה היכרות מוקדמת בינו לבין ראש הממשלה, לא היכרות אישית, אלא היכרות על רקע מקצועי. הוא היה בדיונים שראש הממשלה נתניהו ניהל, ולפעמים גם בדיונים מצומצמים. כראש אגף התכנון יצא לו להיפגש עם מר נתניהו כראש ממשלה, עם שר הבטחון ובלי שר הבטחון, בממשלה ולא בממשלה, בפורום מטכ”ל ולא בפורום מטכ”ל, כלומר היו מספר מפגשים, ולמר נתניהו יצא לו להתרשם ממנו (ממר צור). לאחר הראיון הראשון שלו עם מר נתניהו, לרמטכ”ל מר גנץ הייתה ציפייה לקבלת החלטה של מר נתניהו לגבי איוש משרת המזכיר הצבאי לראש הממשלה. מר גנץ אמר לעד כי הוא מועמד לשני תפקידים: המזכיר הצבאי של ראש הממשלה או מפקד זרוע היבשה, והוא קיבל את תפקיד מפקד זרוע היבשה. בפודקאסט ציין שנשקלה כניסה קרקעית במבצע עמוד ענן. אינו יודע מה לוח הזמנים הבטחוני של ראש הממשלה באותו יום ששי, אך הוא משער שבאותו יום ראש הממשלה היה צריך להקדיש הרבה זמן לנושא הבטחוני ולעוד נושאים רבים אחרים. לא יודע מה הייתה הסיבה שראש הממשלה היה צריך לצאת מהחדר. קיבלו עדכון מי קיבל את תפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה ביום ראשון לאחר יום ששי בו היה בבלפור. לא יודע אם ראש הממשלה פנה לממליצים אחרים, אך יודע שהרמטכ”ל המליץ עליו, אך למרות זאת ראש הממשלה ביקש עוד מועמדים. הוא שמח מאד שלא שובץ לתפקיד מזכיר צבאי של ראש הממשלה ושמח מאד שקיבל את הפיקוד על זרוע היבשה, כי כמפקד הוא מעדיף לפקד על כוחות. בעת שקיבל האת תפקיד מפקד זרוע היבשה לא הייתה לו כל ביקורת על מר נתניהו, אך בעת עדותו יש לו ביקורת קשה על מר נתניהו (דבריו אלו של העד מעלים את השאלה האם הפוזיציה הפוליטית הנוכחית של העד והשיחות עם החברים הכתיבו את עדותו בדבר הגדרת השיחה עם גב’ נתניהו, למרות שבזמן אמת לא הייתה לו כל ביקורת על השיחה עם גב’ נתניהו?) בעת שלא קיבל את תפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה לא הייתה לו כל ביקורת על מר נתניהו, כי העדיף תפקיד פיקודי. ראש הממשלה לא שאל אותו איזה תפקיד הוא מעדיף, אמנם אמר למר נתניהו שכבוד לו להיות מזכירו הצבאי, אך לכשעצמו העדיף לקבל את תפקיד מפקד זרוע היבשה.

 

מעדותו של מר צור עולה שהייתה היכרות מוקדמת בינו לבין מר נתניהו, ואין לו כל מידע מה חשב עליו מר נתניהו לפני הראיון הראשון לתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, וכי הוא העדיף את תפקיד מפקד זרוע היבשה על פני תפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, ושמח לקבל את תפקיד מפקד זרוע היבשה. עצם העובדה שמר נתניהו ביקש מהרמטכ”ל מועמדים נוספים לתפקיד המזכיר הצבאי (ועוד לפני השיחה של מר צור עם גב’ נתניהו) מעידה כאלף עדים שראש הממשלה לא היה מעוניין שמר צור יכהן כמזכיר צבאי של ראש הממשלה. בתחילה לא סבר מר צור שגב’ נתניהו ראיינה אותו, אך לפני עדותו סבר שאכן מדובר בראיון. סבור אני שהבנתו המאוחרת באה בעקבות פוזיציה פוליטית או הינדוס תודעה או שניהם ביחד. לאור האמור לעיל, אין בידי לקבל את דבריו של מר צור שגב’ נתניהו אכן ראיינה אותו לתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, אלא דאגה שלא ישב בודד בהמתנה שמר נתניהו יסיים את הטיפול הדחוף בו היה צריך לטפל.

 

• גב’ איילת שקד אשר העידה בחקירתה הראשית כי הגישה בקשה לביטול זימונה לעדות מכיוון שאין לה כל קשר לנושא התביעה, לא יודעת אם יש הסכם או אין הסכם, ולכן חושבת שעדותה מיותרת, מה גם שלא ראתה שזומנו כל מנהלי הלשכה לשעבר של מר נתניהו, ונראה לה שהבחירה בה הינה חסרת טעם. לדעתה אינה יכולה לשפוך אור בנקודה כלשהי ולו באופן נסיבתי. (כאן הערתי לב”כ הנתבע שהמשפט אינו בשאלה האם יש הסכם או אין הסכם, אלא האם דברי הנתבע שהתובע הראה לו הסכם שנטען שהראה לו אכן הינם אמת).

היא לא רצתה להגיע כי היא דמות ציבורית, ולכן בחרה רק בה מכל מנהלות הלשכות, והיה ברור שתהיה עיתונות במשפט כי מנסים להפוך את המשפט למשפט ציבורי. היא התחילה לעבוד עם מר נתניהו בשנת 2006 בעת שמר נתניהו היה באופוזיציה עם 18 מנדטים והיה חלש מאד פוליטית, והיא הייתה פעילת ליכוד. באותה עת הייתה פעילת ליכוד, ומי שהכירה ביניהם הייתה ניבה ניסנזון. הוא הציע לה לעבוד עמו וראיין אותה, וכנראה עברה ראיון זה. לאחר מכן הייתה לה פגישה נוספת עם מר נתניהו ורעייתו בביתם בירושלים, ולאחר מכן החלה לעבוד. היא מגדירה את הפגישה עם גב’ נתניהו כפגישה ולא ראיון, אך בהחלט יכול להיות שמר נתניהו התייעץ עם רעייתו, כי זו משרת אמון. יכול להיות שהפגישה עם בני הזוג נתניהו הייתה ראיון. על מערכת היחסים בין מר נתניהו וגב’ נתניהו אמר העדה כדלקמן:

“גב’ נתניהו היועצת או האדם הכי קרוב למר נתניהו. זו אשתו וזה די טבעי. אני רואה אותם שותפים לכל דבר ועניין, הוא מתייעץ איתה בהרבה דברים. היא האדם שהוא סומך עליה יותר מכל, הוא מעריך את דעתה יותר מכל, היא בוודאי שותפה להחלטות.”

לא זוכרת שפנתה לגב’ נתניהו לגבי שריון שלה בליכוד. זה לא סוד שהיו משקעים במשך שנים והיא פנתה לגב’ נתניהו ואמרה שהיא חושבת שהגיע הזמן להיפטר מהם, וזו הייתה ההחלטה שלה באותו רגע. זאת עשתה בתקשורת בראיון אצל עמית סגל, אך לא עשתה זאת בצורה דיסקרטית. ההתנהלות הפוליטית שלה הייתה מול מר נתניהו. לאחר שמפלגתה הימין החדש לא עברה את אחוז החסימה היו גישושים שלה לשריון בליכוד, והערוץ שלה לליכוד לא היה דרך גב’ נתניהו. לא היה כל סיכום שהיא תתנצל בתקשורת אצל מר עופר חדד בפני גב’ נתניהו. לא יודעת מדוע בבחירות 2013 כשהיו לבית היהודי 12 מנדטים מדוע מר נתניהו לא רצה להכניס אותם לקואליציה, ועליה לשאול את מר נתניהו. בחודש פברואר 2016 טסה לגרמניה למפגש בין ממשלות ישראל וגרמניה, ולא זוכרת אם לא הוזמנה. טסה לגרמניה בטיסה נפרדת, וצריך לשאול את המנכ”לית שלה מדוע טסה בטיסה נפרדת. מי שארגן את המפגש הוא משרד המשפטים עליו הייתה ממונה, וצריך לשאול על כך את מי שעמד בקשר עם משרד ראש הממשלה. מעולם לא הייתה במעון הרשמי של ראש הממשלה. לא זוכרת אם מר נתניהו טס ללא גב’ נתניהו ליותר מלילה, ומי שהיה אחראי על הנסיעות הייתה גב’ אודליה כרמון. היא עזבה את לשכת מר נתניהו, כי מר בנט התפטר, ולאחר יומיים מר נתניהו ביקש ממנה לעזוב את לשכתו. למרות שהייתה אז בחודש החמישי להריונה, הסכימה לעזוב את עבודתה בלשכת מר נתניהו, כי היא ומר בנט היו מעין שותפים, והיה ברור מאליו שאם מר בנט עזב את הלשכה גם היא תתבקש לעזוב את הלשכה. בעת עבודתה בלשכת מר נתניהו מי ששילם את שכרה בתחילה היה מר נתניהו מכיסו הפרטי, ונעשה הסכם. לאחר תשלום אחד הוא ביטל את ההסכם בהסכמתה, והיא קיבלה את שכרה מהכנסת עם השלמה מהליכוד, דבר שהיה נכון יותר לעשות. לא הייתה כאשר גב’ נתניהו שמעה שמר נתניהו שילם שכר מכיסו, אך שמעה שמועות שמאד התנגדה, ובצדק, כי השכר של עובדי נבחר ציבור לא צריך לבוא מכיסו הפרטי. היא החזירה למר נתניהו את הכסף שקיבלה ממנו. אינה יודעת על אירוע שהשפיע עליה ועל גב’ נתניהו עד 2022. גב’ נתניהו הייתה מקבלת לראות את לוח הזמנים בלשכת נתניהו, ולא זכור לה שגב’ נתניהו שינתה משהו בלוח הזמנים. כאשר הושמעה לה הקלטה בה נשמעת אומרת על בני הזוג נתניהו שלמר נתניהו יש תאוות שלטון וכוח הוא ואשתו (ולמי מכל נבחרי הציבור על דעותיהם השונות ומפקדי הצבא אין תאוות שלטון, שכן אחרת לא היו מתמנים או מעמידים את עצמם בבחירות או מציגים עצמם כמועמדים לתפקידים מסוימים?), השיבה שמדובר בהקלטה של דברים שנאמרו ב- 6 עיניים כחצי שנה לפני עדותה, ואינה יודעת אם מדובר בהקלטת סתר (האם שיחה ב-6 עיניים אינה הפרת האמון של משרת האמון? הלא אם אכן יש הקלטה שהוקלטה, אזי מדובר שאדם שאינו מהצוות של ניהול הלשכה). באשר לשאלה אם מר נתניהו ורעייתו מתנהגים כמו דיקטטור השיבה כי מר נתניהו נבחר בבחירות דמוקרטיות (שאלה זו לא שייכת לנושא המשפט, והיא הד לדברים אחרים בציבוריות הישראלית, וכאן הערתי לב”כ הנתבע שלא מדובר בנושא המשפט, וכי מדובר בעדות סברה וברכילות). לא דיברה מעולם עם עו”ד שמרון או בא כוחו, ומי שדיבר איתם הוא עו”ד רון דרור המסייע לה. היא לא שוחחה עם מר נתניהו אודות הזימון שקיבלה להעיד, אך סיפרה לאדם של נתניהו שהיא בקשר עמו הרבה שנים שקיבלה את הזימון לעדות. בקשר לטיסות היו לה”ה נתניהו דרישות, אך לא זוכרת משהו ספציפי. מר בנט התפטר מניהול הלשכה של מר נתניהו מכיוון שסבר שיש מעורבות יתר בניהול הלשכה של מר נתניהו, וכי הוא לא מצליח לנהל את הלשכה כמו שהיא ומר בנט חשבו. אין לה כל קשר לנושא עו”ד שמרון ומר ארצי. חזרה על מה שאמרה בתחילת עדותה כי מר נתניהו מתייעץ עם גב’ נתניהו, הוא מתייעץ איתה, הוא סומך עליה בכל דבר ועניין, היא האדם הכי קרוב אליו, האדם הכי משפיע עליו. אף פעם לא ישבה וניתחה את ליבת הסכסוך הנטען בינה לבין גב’ נתניהו. היא רצתה לנהל את הלשכה בצורה מסוימת, היא כן שיתפה את גב’ נתניהו, שכן היא בסך הכל אשתו, היא צריכה לדעת מה קורה, גם זה טבעי שהיא תרצה לדעת מתי הוא בבית, וכי היא לא הסתכסכה עם גב’ נתניהו. היא הייתה מנהלת הלשכה של יו”ר האופוזיציה, והייתה במשרת אמון אצלו, ולא סתם היא לא דיברה עד עדותה על אותה תקופה, אלא אם הקליטו אותה בהקלטת סתר. היא לא דיברה על התקופה ההיא כי היא חושבת שאדם במשרת אמון לא צריך לדבר על הפוליטיקאים שאצלו הוא עובד.

 

לב”כ התובע לא הייתה חקירה נגדית לגב’ איילת שקד, והעיר שלא ידע כל כך מה העדה עושה בבית המשפט.

 

מעדותה של גב’ איילת שקד עולה שמערכת היחסים הבינאישית של בני הזוג נתניהו הינה הדוקה ביותר, ומר נתניהו מחשיב את דעתה של גב’ נתניהו כדעה של אדם הקרוב לו ביותר. כן עולה מעדותה שהייתה התערבות של מאן דהוא בניהול לשכת ראש האופוזיציה, אך התערבות זו לא גרמה לסכסוך בינה לבין גב’ נתניהו. גם אם נאמר שההתערבות עליה העידה גב’ איילת שקד הייתה של גב’ נתניהו, הרי מדובר בתקופה שמר נתניהו היה ראש אופוזיציה ויו”ר הליכוד ולא ראש הממשלה, ולא הייתה לו כל השפעה על מינוי ראש המוסד, ראש השב”כ והרמטכ”ל, מינויים שלטענת הנתבע גרמו לו לצאת בדברים שטען בסרטון ובקמפיין הראיונות.

 

• מר משה (בוגי) יעלון מי שהיה בעבר הרמטכ”ל ואשר שימש כשר הבטחון בשנת 2012, כאשר מר נתניהו כיהן כראש הממשלה.

בחקירתו הראשית העיד כי פוליטית הצטרף לליכוד בשנת 2008, רץ בפריימריז אחרי הבחירות של 2009, ומונה למשנה לראש הממשלה ושר לנושאים אסטרטגיים. אחרי בחירות 2013 ו-2015 מונה לשר בטחון. בחודש מאי 2016 החליט להתפטר מהממשלה, מהכנסת ומהליכוד, על רקע ערכים ולא על רקע של נושאים ברומו של עולם. לאחר מכן חשב שפוליטית יש לפעול כדי ליצור אלטרנטיבה שלטונית, ולכן לקראת בחירות 2019 היה שותף להקמת המפלגה “כחול לבן”. לאחר שלא היו הכרעות במספר סבבי בחירות, החליט שלא לרוץ לכנסת, אך משתדל להשפיע בכל כוחותיו על עתיד המדינה.

כאשר נערך לבחירות במסגרת הליכוד, אחד האנשים שמצטרפים אליו לצוות הוא נפתלי בנט, שהיה בלשכת מר נתניהו. כאשר מונה לשר לנושאים אסטרטגיים ביקש למנות את מר בנט לראש המטה שלו במשרד כשר, ואז הוא מקבל פנייה פרועה בארבע עיניים ממר נתניהו שהמינוי לא יכול לעבור. מר בנט סיפר לו מה קרה בלשכת מר נתניהו כאשר היו באופוזיציה כאשר מר בנט ואיילת שקד היו בלשכת נתניהו, עד שהגיע המצב שהם נאלצו לעזוב, וטען שמי שפעל להרחקתו ולהרחקת גב’ שקד מלשכת נתניהו היא שרה נתניהו (כאן התנגד ב”כ התובע לעדות זו וטען שמדובר בעדות שמיעה. כאן אציין שמדובר בעדות שמיעה שהיא גם עדות סברה, ועל כך היה על הנתבע להזמין את מר בנט לעדות, אך לא עשה כן). לדברי מר יעלון דפוס פעולה זה הסתדר לו עם דפוסי פעולה אחרים שראה אצל מר נתניהו (גם דברים אלו הינם במסגרת עדות סברה). מר נתניהו היה פקוד שלו בסיירת מטכ”ל כאשר מר נתניהו היה במילואים. אחר כך בשנת 1996 הוא היה ראש אמ”ן כאשר מר נתניהו היה ראש ממשלה, והיו להם לא מעט דעות משותפות בנושאים המדיניים ביטחוניים, ולכן הצטרף לליכוד בשנת 2009. היו נושאים שהייתה התערבות שהיא מעבר לכוחותיו של מר נתניהו, לדוגמה בנושא השליטה בתקשורת ובגלי צה”ל, וכשהיה שר הבטחון לא נתן לממשלה להשתלט על גלי צה”ל. ראה התערבות גם בקשר לערוץ 10, ובשלב מסוים מתחילות שיחות טלפון ליליות בנושאים שהם לא ברומו של עולם (לא פעולה צבאית), ואז הוא מבין שיש עוד שותף או שותפה לשיחות הללו, ואז הוא מבין שהלחץ בא מצידה של גב’ נתניהו, ומר נתניהו רוצה להראות לגב’ נתניהו עד כמה הוא לוחץ על מר יעלון. זאת הוא למד מכך שהיו לו הרבה מאד שעות עם מר נתניהו, יש שפה שמדוברת ביניהם בשיחות (גם בדיונים וגם בארבע עיניים) ויש שפה אחרת שהיא לצורך האזנה של מישהו או מישהי אחרת (מדבריו של מר יעלון עולה שמדובר בעדות סברה מובהקת). כאשר עמד להסתיים מינוי תמיר פרדו כראש המוסד מר נתניהו התייעץ אתו והגיעו למסקנה שיש למנות את נ’ לראש המוסד, והוא מבין ש-נ’ הולך להתמנות לראש המוסד הבא. ההודעה הייתה צריכה להיות לקראת 8 בערב בפריים טיים, אך זה נדחה לשעה 9 הערב לערך, ואז התפרסם שמר יוסי כהן מונה לראש המוסד, וזה מעלה אצלו תהיות רבות, ושוחח עם נ’, וזה כלל הבנה שבעצם גב’ נתניהו הייתה צריכה לפגוש נשות הליכוד ופגישה זו נדחתה, ומזה הוא הבין שכנראה הייתה פה התערבות, מה גם שיוסי כהן אמר באחד הראיונות שהוא הופתע מכך שמונה לראש המוסד (הנתבע לא הזמין לעדות לא את מר יוסי כהן ולא את נ’ על מנת לתמוך בדבריו אלו של מר יעלון, וככל שהיה צורך בכך, עדותם הייתה נשמעת בדלתיים סגורות) (כאן התנגד ב”כ התובע לעדות מר יעלון בנימוק שמדובר בעדות סברה). הוא שוחח עם נ’ שאמר לו שלפני מהדורת החדשות בה הודיעו מי מחליף את תמיר פרדו כראש המוסד, והייתה לו תחושה שעוד אדם מאזין לשיחה (הפעם מדובר בעדות על עדות סברה של אדם שלא הוזמן להעיד). בנוסף, מר נתניהו ביקש ממנו שלא למנות את שרון אופק לפרקליט צבאי ראשי כי הוא קרוב משפחה של מיכל הרצוג אשתו של עו”ד יצחק הרצוג (כיום נשיא המדינה) והוא איש הקהילה הגאה. ההתנגדות שלו בגלל שאלת הנאמנות, ושוב שיחות ליליות, שלהבנתו אדם נוסף היה ששותף לשיחות אלו, וברור לו ששיחות אלו היו בעקבות לחצים של גב’ נתניהו. גם נושא הרמטכ”ל עלה בשיחות ביניהם. לאחר שמועמדותו של גלנט כרמטכ”ל הוסרה, עלה שמו של מר גדי אייזנקוט, שסירב לקבל את המינוי בטענה שאינו בשל מספיק. אז עלה שמו של מר אייל זמיר שהיה המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, אך הוא התנגד לכך כי הוא לא היה אלוף פיקוד, לא ראש אגף ולא סגן הרמטכ”ל, ושוב נושא זה עולה בשיחה לילת. לגבי המזכיר הצבאי הוא הציג לראש הממשלה 4 מועמדים לתפקיד מזכיר צבאי (עדות מר צור סותרת עדות זו של מר יעלון, שכן בתחילה הציעו הרמטכ”ל ומר יעלון אך ורק את מר צור כמזכיר הצבאי של ראש הממשלה, ורק לאחר דרישת ראש הממשלה הציעו מועמדים נוספים. בנוסף מר צור העיד שיחד עמו היה רק מועמד אחד נוסף ולא ארבעה מועמדים). בתחילה מוזמנים ארבעתם לראיון אצל ראש הממשלה ולאחר מכן מוזמנים לראיון במעון ראש הממשלה בבלפור. לדברי מר יעלון באותו יום ששי התקשר אליו הרמטכ”ל אייזנקוט ואמר לו שכבר מועמד שני מתקשר אליו שאומר לו שהם מגיעים לראיון עם ראש הממשלה, הם יושבים בפאטיו, ואז ראש הממשלה אומר להם שהוא עסוק, ואז נכנסת גב’ נתניהו ומראיינת אותם. (קודם לעדות זו התנגד ב”כ התובע לעדות שמיעה, ואכן מדובר בעדות שמיעה של עדות שמיעה, כאשר מי שהיה נוכח באירוע, המועמדים לתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה לא העידו במשפט זה עקב מחדל של הנתבע בהזמנת עדיו). הוא הכיר את עו”ד שמרון מכך שמר נתניהו היפנה אותו אליו תחילת דרכו הפוליטית, ועו”ד שמרון ושותפו עו”ד מולכו מביאים ומוציאים בלשכת ראש הממשלה, ועו”ד שמרון נחקר לאחר מכן בתיק 3000 (תיק הצוללות). הוא מתעמת עם ראש הממשלה על רקע רצונו של ראש הממשלה לחתום עם קנצלרית גרמניה על רכישת 3 צוללות נוספות ו- 2 ספינות לוחמה נגד צוללות, הוא מתעמת עם ראש הממשלה בעניין זה והוא מבין שדרכיהם הולכות להיפרד. כאן מציין מר יעלון את חשדותיו נגד מר שמרון ומר נתניהו. (כאן אעיר שמר נתניהו לא היה חשוד בפרשת הצוללות ונגד עו”ד שמרון לא הוגש כתב אישום, ומפרסומים בתקשורת, לאחר מכן ממשלת בנט-לפיד-גנץ אישרה את העסקה של רכישת 3 צוללות נוספות, תוך תוספת מחיר של 1.2 מיליארד יורו). כאן התנגד ב”כ התובע לחקירה בעניין זה שטענה של חוסר רלוונטיות, והתנגדותו התקבלה.

 

בחקירה הנגדית העיד מר יעלון כי לא נכח בשיחה של מר איינקוט עם המועמדים לתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, וכי מר אייזנקוט לא נכח בעת השיחה של המועמדים הנ”ל עם גב’ נתניהו. הוא לא השתתף בשיחה של נ’ עם ראש הממשלה. הוא יודע שראש הממשלה דיבר עם תמיר פרדו לגבי מחליפו כראש השב”כ. יכול להיות שראש הממשלה דיבר בקשר לכך עם ראשי מוסד קודמים, אך לא יודע על כך ולא יודע מה אמרו ראשי המוסד האחרים. אינו יודע מה היו עמדות ראשי המוסד האחרים בעניין, ולא מה הייתה עמדת מר פרדו. הוא מסיק את התערבות גב’ נתניהו במינויים מדפוסי השיחות שלו עם מר נתניהו. גב’ נתניהו לא השתתפה מעולם בשיחות שלו עם מר נתניהו ולא התקרבה אליהן. כאשר שוחח עם אייל זמיר בקשר לעו”ד אופק לא שאל אם ראש הממשלה או רעייתו נמצאים על הקו, אך יש לו אוזן מודיעינית והיא מאד רגישה (אזנו המודיעינית של מר יעלון אולי מספיקה להערכות מודיעין, שהינן בבחינת סברה בלבד, אך בוודאי שאינה מספיקה בעליל לקביעת עובדות משפטיות בפסק דין, אשר צריכה להתבצע על סמך ראיות מהימנות וקבילות). הוא חשב שיוסי כהן לא מועמד ראוי לראש המוסד. מר אייל זמיר לא היה בשל למשרת רמטכ”ל, וכשהיה צובר יותר ניסיון בפיקוד בצה”ל היה מועמד ראוי להיות רמטכ”ל, ואין לו מילה רעה לומר על אייל זמיר.

 

בחקירה החוזרת העיד מר יעלון כי בתחילה רצה מר נתניהו למנות את נ’ לראש המוסד.

 

עדותו של מר יעלון רצופה עדויות שמיעה, עדויות סברה והסקת מסקנות על פי “אזנו המודיעינית”. ניכר מעדותו של מר יעלון כי הוא מתייחס עדיין למר נתניהו כפקוד שלו, אשר חייב לקבל את דעותיו, ואין לו שיקול דעת משל עצמו. לא מן הנמנע שהיריבות הפוליטית של מר יעלון עם מר נתניהו השפיעה רבות על עדותו, על שיקול דעתו ועל סברותיו.

מר יעלון מתעלם לחלוטין מהוראות חוק שירות הבטחון הכללי, תשס”ב-2002 (להלן-“חוק השב”כ”) לפיו ממונה ראש השב”כ על ידי הממשלה לפי הצעת ראש הממשלה (סע’ 3), השירות נתון למרות הממשלה (סעיף 4(א), כי ראש הממשלה ממונה על השירות מטעם הממשלה (סעיף 4(ב), כי הממשלה ממנה ועדת שרים לענייני השב”כ אשר תפעל בשמה בעניינים שקבעה (סעיף 5(א) וכי יש וועדת משנה ייעודית בכנסת לענייני השב”כ (סעיף 6).

על כן, בכל הקשור למשפט שבפנינו אין בידי לקבל את עדותו של מר יעלון.

 

אציין כי לא מצאתי בקשר למוסד חוק הדומה לחוק השב”כ, אך יש בחקיקה או בחקיקת משה התייחסות למוסד, כגון: הגדרת המונח “וועדת הכנסת לענייני השירות” בסעיף 1 לחוק השב”כ; תקנות הארכיונים (עיון בחומר ארכיוני המופקד בגנזך), תש”ע-2010; תקנות איסור הלבנת הון (כללים לבקשת מידע והעברתו מן הרשות המוסמכת למוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים),תשע”ד-2014; תקנות העיטורים בצבא הגנה לישראל (אות המערכה ברצועת הביטחון בלבנון-קביעת זכאים לאות במוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים), תשפ”ג-2023; צו שירות המדינה (משמעת)(שירות הבטחון הכללי והמוסד לתפקידים מיוחדים), תשל”ט-1979. למרות חוסר זה יש להניח שאותן הוראות שקיימות בחוק השב”כ לעניין בחירת ראש השב”כ ויתר ההוראות שבחוק השב”כ חלות על המוסד בשינויים המחויבים.

 

• גב’ אודליה כרמון אשר פתחה את דבריה בחקירת הראשית בכך שהייתה מעדיפה לא להיות על דוכן העדים במשפט זה (כאן אציין שדבריה אלו לא עומדים בקנה אחד עם כמות המסמכים שהביאה עימה לבית המשפט, אשר הבאתם יכולה הייתה להיות רק בתיאום עם ב”כ הנתבע).

בחקירה הראשית העידה גב’ כרמון כי התחילה לעבוד עם מר נתניהו בשנת 1986 כדוברת משלחת ישראל באו”ם. שבה ארצה בשנת 1988 לבקשת מר נתניהו בעת שהחליט להיכנס לחיים הפוליטיים. לאחר מכן עבדה במשרד התחבורה כאשר משה קצב (כתארו אז) היה שר התחבורה, המשיכה לעבוד עם מר דוד לוי כשהיה שר החוץ, לאחר מכן הייתה יועצת התקשורת של אריאל שרון ז”ל כשכיהן כראש ממשלה, ובשנת 2006 שבה לעבוד עם מר נתניהו כמנהלת קשרי חוץ בלשכתו. בעת מתן עדותה היא עוסקת בפסיכותרפיה קוגנטיבית, דהיינו עוסקת בתחומים אחרים לחלוטין מעיסוקיה בעבר (קשה שלא להתפלא כיצד גב’ כרמון למרות ניסיונה הרב בפעילויות אותן תיארה לעיל לא עוסקת בעיסוקיה הקודמים שהיו בקרבת האנשים העוסקים בעשייה הלאומית של מדינת ישראל בדרגים הגבוהים ביותר. האם האמון שניתן בה בעבר נפגע?). בשנת 2006 שימשה בבחירות כיועצת תקשורת וכיועצת אסטרטגית, אך לא היו תפקידים מוגדרים. בלשכה היו גם מר אופיר אקוניס שכיהן כדובר, מספר פקידות וגב’ מיכל אוגולניק שכיהנה כראש הלשכה, ולאחר מכן הוחלפה על ידי גב’ איילת שקד ומר נפתלי בנט. בתחילה קיבלה שכרה  ממערכת הבחירות, אל לאחר הבחירות בהן זכה מר נתניהו ל- 12 מנדטים לא היו מקורות מימון לתשלום השכר, ואז בעצה אחת עם עו”ד אבי הלוי סוכם שהיא תקבל שכר מקרן ידידי הליכוד בארה”ב באמצעות ארי הרו. לאחר מספר חודשים מר נתניהו נכנס לבהלה ואמר שצריך להחזיר את הכסף לקרן ידידי הליכוד כי למעשה הועסקה על ידו, ואז הגיעו למשרדו של עו”ד דוד שמרון לטכס עצה מה לעשות. בישיבה הוחלט ששכרה יהיה 3,000 דולר לחודש וכי עליה להחזיר 2,000 דולר לכל חודש, ונשלחו והתקבלו מסמכים שכולם נכתבו על ידי מר נתניהו ביום 17.10.2006 במשרדו של עו”ד שמרון. הקבלה על הכספים היא מחב’ מסד, חב’ שבעלה עובד בה. היא קיבלה מארי הרו 59,000 ₪ שאותם התבקשה להחזיר למר ארי הרו. בשלב מסוים טסה עם בני הזוג נתניהו ואז גילה מר נתניהו לגב’ נתניהו שהוא העביר כספים לה, לגב’ איילת שקד ולמר בנט. לה הוא העביר 59,000 ₪ אך גב’ שקד ומר בנט היו חדשים. גב’ נתניהו לא ידעה מאומה על העברת הכספים, ומר נתניהו ביקש ממנה פעם אחר פעם שלא לדווח על כך לגב’ נתניהו. מחשבון מסוים שפתח מר נתניהו הוא העביר לה 3,074 ₪ (קיימת סתירה פנימית בעדות גב’ כרמון, שכן אם היא קיבלה את הכספים מארגון ידידי הליכוד בארה”ב, כיצד העביר לה מר נתניהו 59,000 ₪?). כאשר גב’ נתניהו מגלה על התשלום הפרטי ששילם לה מר נתניהו, גב’ נתניהו מאד כעסה, ונוצרה מריבה קשה, גב’ נתניהו ביקשה שגב’ כרמון לא תדבר עם מר נתניהו ומר נתניהו ביקש שגב’ כרמון לא תדבר עם גב’ נתניהו, וכך נוצר מצב הוא היא חייבת כספים למר נתניהו. כחלק מנסיונותיה להחזיר את הכספים למר נתניהו היא נפגשה עם התובע, עו”ד דוד שמרון, ובהתאם לחשבונה נותרה חייבת למר נתניהו את הסך 2,700 דולר, שנמצאים בחשבונה עד ליום מתן עדותה, וכל ניסיונותיה להחזיר סכום זה למר נתניהו עלו בתוהו. לא הייתה לגב’ כרמון תשובה לשאלתי מדוע לא שלחה את סכום החוב למר נתניהו בשיק בדואר רשום. כשפנתה לעו”ד שמרון על מנת להסדיר את השבת הכסף, התיק שלה היה פתוח כמו במקרים רבים, ועו”ד שמרון חשד בה שהיא מקליטה, וצעק עליה שאינו ידוע על מה מדובר ושהיא תצא ממשרדו. היא מכירה את עו”ד שמרון מאז שנת 1988 לערך, מכבדת אותו ואוהבת את אשתו, וכן הופתעה מדבריו של עו”ד שמרון. עו”ד שמרון הוא אדם מאד רציני וענייני וכך היא מתייחסת אליו עד היום, ולכן התפלאה מאד על התנהגותו באותה פגישה. היא הגישה מסמך שנתנה לה גב’ נתניהו בקשר לטיסות ובו גם הוראות כיצד צריך להיות ולהיראות החדר או מערכת החדרים בהם ישוכנו בבתי מלון, על מנת שלא יהיו מעברים לא רצויים בין השטח אליו נכנסים ויוצאים אנשים שונים בעניינים הציבוריים בחו”ל לבין השטח הפרטי של בני הזוג נתניהו. את מסמך זה היא העבירה לגב’ איילת שקד, שהייתה צריכה לטפל בטיסות. המעורבות של גב’ נתניהו בנעשה בלשכת מר נתניהו היא מוחלטת, והיא הייתה צריכה לעדכן את גב’ נתניהו על כל דבר ולתת הסבר על כל דבר. לבקשת מר נתניהו היה לוח זמנים שלו, ולוח זמנים שהיה נמסר לגב’ נתניהו (לא הובהר מה מלוח הזמנים לא נמסר לגב’ נתניהו, ושמא מדובר בפגישות בעניינים ביטחוניים שלדברי מר נתניהו לא עירב בהם מעולם את גב’ נתניהו?). מר נתניהו טס פעם אחת טיסה הכוללת לילה ללא רעייתו, מאחר ולגב’ נתניהו הייתה פריצת דיסק. ידוע לה הסכסוך בין גב’ איילת שקד לבין בני הזוג נתניהו, אך מה הסיבה לכך זה בגדר רכילות, ואם גב’ שקד לא רוצה לומר מה הסיבה, זה בגלל שיש לה חלומות ושאיפות. כל המסמכים שהגישה לבית המשפט הם צילומים, שכן את המקור לקחה המשטרה במסגרת החקירות שידועות בשם “ביבי טורס”.

בחקירה הנגדית העידה גב’ כרמון כי בשנת 2006 עבדה עם מר נתניהו וקיבלה כסף מהליכוד עד תום תקופת הבחירות בחודש אפריל 2006. המשיכה לעבודה עד סוף שנת 2006. לא כל הטיסות היו קשורות לתפקידיו הציבוריים של מר נתניהו, ומטרת העסקתה עם מר נתניהו הייתה לחדש את קשריו עם מכריה ותורמים נוספים. תפקידה היה יותר במישור הפוליטי מאשר במישור הפרטי. מי שיזם את שינוי התשלום וההעסקה שלה הוא מר נתניהו, מכיוון שחש שיש ליקוי בצורת התשלום. במסגרת הבקשה לתיקון המצב מר נתניהו ביקש שתחזיר כסף לארגון ידידי הליכוד בארה”ב, והיא אמרה לו שאין לה כסף. לא היה לה הסבר של ממש מדוע במכתב השבת הכספים נכתב שהחזירה 9,000 דולר, והיא אמרה בעדותה שהשיבה 3,000 דולר.  היא קיבלה שכר נוסף שמר נתניהו ביקש שיעבירו לה כספים, בנוסף לסך 59,000 ₪ שהעביר לה. לא ידעה לעשות חשבון של הכספים שקיבלה והחזירה, וב”כ הנתבע אמרה שיש לעדה דיסקלקולציה (האם ב”כ הנתבע אמרה זאת כעדה מומחית, כעדות או סתם הכתבה לפרוטוקול?). כאשר נודע לגב’ נתניהו שהיא מקבלת ועובדים אחרים בלשכת מר נתניהו כראש אופוזיציה מקבלים משכורת מכספי המשפחה, גב’ נתניהו התנגדה לכך. אחת החשבוניות שהציגה לבית המשפט היא חשבונית פיקטיבית, ולא ידוע לה מדוע לא שילמה מס עם החשבונית, אך לאחר מכן אמרה שהחשבונית היא מהעסק של בעלה, שהוא מאד מסודר, ושולם מס על החשבונית. מכחישה שפעם אחת התרברבה שהקליטה שיחה בפגישה עם צד שלישי, ובגלל התרברבות זו חשב התובע שהיא באה עם תיק פתוח על מנת להקליט. היא ישבה בישיבות עם מר נתניהו, אך לא עסקה בעניינים ביטחוניים או במינוי גורמים ביטחוניים. היא לא ניהלה את חשבונות העו”ש של ה”ה נתניהו, אך יודעת מס’ דברים ולא רוצה לפרט.

בחקירה החוזרת העידה גב’ כרמון כי כאשר עבדה אצל מר נתניהו הוא כיהן כראש האופוזיציה, ולא היו עניינים ביטחוניים. לא חייבת כספים לאף אחד. גב’ נתניה מאד קנאית לכספה.

 

מעדותה של גב’ כרמו עולה שמעורבותה של גב’ נתניהו בכל נושא המשכורות ששולמו מכספי משפחת נתניהו הייתה מוצדקת לחלוטין, שכן המשכורות של עובדי לשכת מר נתניהו כראש אופוזיציה לא היו צריכות להיות משולמות מכספים פרטיים של משפחת נתניהו, אלא מכספי הכנסת או מכספי הליכוד. סבור אני שכל אחד אחר היה נוהג בדיוק כפי שנהגה גב’ נתניהו של הפרדה מוחלטת בין הוצאות משפחתיות פרטיות לבין הוצאות פוליטיות או משרות ציבוריות (וראש אופוזיציה היא משרה ציבורית, ראה לעניין זה את חוק הכנסת, תשנ”ד-1994 סעיפים 11 עד 16) אשר לא צריכות להיות משולמות מהקופה הציבורית או גם מכספי הליכוד, בהתאם לנסיבות. 

לגבי המסמך של הטיסות, מעדותה של גב’ נתניהו אליה אתייחס להלן, מסמך זה בא להסדיר עניינים לוגיסטיים למניעת אי נעימויות, כפי שקרה בעבר.

מאחר וגב’ כרמון עבדה עם מר נתניהו בעת שהיה ראש אופוזיציה, ולא היו עניינים ביטחוניים, הרי שעדותה של גב’ כרמון אינה נוגעת לדברים שטען הנתבע שהיו כתובים במסמך הנטען לגבי מינוי ראש מוסד, ראש שב”כ ורמטכ”ל. 

 

• עו”ד אלישבע שקד אשר העידה בחקירתה הראשית כי בשנת 1996 התארחה במסעדת הטברנה בירושלים שנמצאת בטיילת שרובר בירושלים. גב’ שרובר קראה לה ושאלה אותה מהיכן קנתה את החליפה אותה לבשה, ולאחר שהשיבה לה, שאלה אותה מי היא, והשיבה לה שהיא עו”ד מירושלים, ואז אמרה לה גב’ שרובר שהיא מחפשת עו”ד, ואז השיבה לגב’ שרובר שהיא מצאה עו”ד, ומסרה לה את כרטיס הביקור שלה. כחודשיים לאחר מכן הזמינה אותה גב’ שרובר לביתה והציעה לה להיות עו”ד שלה מכאן ולהבא, והיא הסכימה לכך. היא התחילה לטפל בענייני גב’ שרובר בסוף שנת 1996. היו דברים חדשים שהיא טיפלה והיו דברים שקיבלה מעו”ד שמרון שהיה עו”ד של גב’ שרובר לפניה. ברגע שקיבלה את ייצוגה של עו”ד שרובר, התקשרה לעו”ד שמרון ונפגשה עמו פעמיים או שלוש, והוא הביא לה את כל התיקים. הכין לה ארגזים, והסביר לה על כל תיק ותיק במה מדובר.היו שני תיקים שעו”ד שמרון השאיר אצלו, והעביר אותם אליה בגמר הטיפול. היו עשרות תיקים שעו”ד שמרון העביר אליה, ביניהם: תיאטרון ירושלים, טיילת שרובר, הקמת מלון וכו’. באותו זמן החלו לבנות בית חם לחיילים בודדים במצודת גבעתי.

גב’ שרובר הייתה אשה בודדה, אלמנה, אשר היה לה בן בשם גבריאל אשר נפטר בחייה והיא הנציחה את שמו בתרומות רבות לחברה, הקימה את בית גבריאל בכנרת, בנתה את טיילת שרובר בירושלים תרמה למשטרה ועוד דברים אחרים נוספים. היא לא הייתה אשה משכילה, אך הייתה לה חוכמת חיים, הכירה פוליטיקאים, הייתה דור שני לשואה, היו לה מצבי רוח כמו לכל אחד, ועשתה דברים נפלאים למדינה, כמו כל אחד, יש אנשים שאהבה ויש אנשים שלא אהבה. היא הייתה אשה שאמרה את מה שעל לבה, והיא נתנה ביטוי לתחושות שלה, לטוב ולרע.

גב’ שרובר התגוררה בבית שהיה בנוי על שטח של כ-5.5 דונם בשכונת טלביה בירושלים ליד תיאטרון ירושלים, שהיה על מדרון. לפני מות בעלה המנוח של גב’ שרובר נבנה בית גדול על החלק העליון של המגרש, ולאחר מות בעלה בנתה גב’ שרובר בית קטן יותר בחלקו התחתון של המגרש (הבית הקטן היה בשטח של כ- 600 עד 800 מ”ר), כאשר החלה לייצג את גב’ שרובר, הבית העליון היה כבר מכור.

בתחילת העבודה עם גב’ שרובר, חתמה גב’ שרובר על יפוי כוח כבר בפגישה הראשונה (דבר שהדהים אותה) ואמרה לה שמעתה ואילך היא חותמת בבנקים על פנקסי שיקים, והיא נכנסת לתיאטרון ירושלים, וכן אמרה לה שתטפל בעניינים נוספים, וגב’ שרובר חתמה על מסמכים שנתנה לה לחתום ולא שאלה מאומה, ולא רצתה לשמוע הסברים. כמו כן טיפלה בצוואות של גב’ שרובר, אך מעולם לא דיברה עם גב’ שרובר על העבר. היא עו”ד כבר 50 ששנה, היו לה לקוחות שעזבו אותה והיו לקוחות שעזבו עו”ד אחרים ובאו אליה, ויש אולי לפעמים מה שנקרא עייפות החומר. גב’ שרובר לא סיפרה מאומה על עו”ד שמרון, והוא לא היה נושא השיחה ביניהן.

בשנת 2001 לקתה גב’ שרובר בשבץ לב ראשון, לאחריו היו לה לה עוד מספר שבצים, ובשנת 2002 מונתה לאפוטרופסית על גב’ שרובר עד לפטירתה בשנת 2004, ואז היא מונתה למנהלת עזבון גב’ שרובר המנוחה יחד עם מר עוזי וקסלר, שבעת עדותה כבר לא היה בין החיים.

בשנת 1991 מכרה גב’ שרובר את הבית הגדול לחב’ דקה. בחוזה המכר היה סעיף אופציה לחב’ דקה לרכוש את הבית הקטן בסכום דולרי קבוע ללא הגבלת זמן, בהתקיים אחד משני התנאים, והם: אם גב’ שרובר תעזוב את הבית הקטן בו התגוררה או תלך לבית עולמה. למחרת פטירת גב’ שרובר היא קיבלה מכתב מחב’ דקה באמצעות עו”ד שמרון ובו דרישה למימוש האופציה. התנהלו הליכים משפטיים למימוש האופציה בבית המשפט המחוזי בירושלים בפני כב’ השופט (כתארו אז) יוסי שפירא, אשר לאחר שמיעת הראיות והסיכומים לחץ על הצדדים להתפשר, ובסופו של יום הצדדים התפשרו והגיעו להסכמה שעל הסכום הנקוב בחוזה המכר אודות האופציה תוסיף חב’ דקה סכום עליו הסכימו הצדדים. בתחילה ייצג עו”ד שמרון את חב’ דקה, אך לאחר מכן עבר הייצוג לעו”ד וינרוט, ועו”ד עודד נשר ממשרדו ייצג את חב’ דקה.

גב’ שרובר שילמה לה שכ”ט ריטיינר בסל של כ-18,000 עד 20,000 ₪ בדולרים, אך יכול להיות שקיבלה סכומים נוספים על מבצעים חד פעמיים, או בונוסים בסכומים לא גדולים על שביעות רצון. מימיה לא הכירה את מר ארצי ולא שמעה דבר עליו. (בשלב זה ניסתה ב”כ הנתבע לפגוע במהימנותה של עו”ד שקד).

 

בחקירה הנגדית העידה גב’ שקד כי עד לפגישה שלה עם גב’ שרובר במסעדת הטברנה בשנת 1996, לא הכירה את גב’ שרובר. דבר זה נכון גם לגבי שנת 1991, מועד בו נמכר הבית העליון של גב’ שרובר. בהסכם המכירה של הבית העליון (הגדול) נכתב במפורש שעו”ד שמרון מייצג את שני הצדדים. כל הדברים שכתבה בתצהירה אודות הסכם המכירה היו כחוכמה שבדיעבד, אך לא הייתה בעת אירוע הדברים בזמן אמת. בהסכם המכר הוערך הבית הקטן בסף 2,350,000 דולר ארה”ב (להלן-“דולר“) ובהסכם הפשרה הבית הקטן נמכר בסך 3,725,000 דולר. אכן בהסכם הפשרה נכתב כלפי שני הצדדים שהם הגיעו למסקנה שלא נפל כל דופי ביושרם או בהתנהלותם של ב”כ הצדדים, וכל אחד חוזר מהטענות שטען כלפי רעהו.

מעולם שמעה על מר דוד ארצי עד שלא ראתה את הידיעה בעתון על התביעה של התובע כנגד מר ארצי, אין לה מושג מי הוא , לא הכירה אותו אף פעם, ולא ראתה אותו אף פעם.

 

מעדותה של עו”ד שקד עולה במפורש שבמהלך כל היכרותה על גב’ שרובר, מאז שנת 1996 ועד למותה של גב’ שרובר בשנת 2004, לא הכירה את מר ארצי ולא שמעה עליו מפי גב’ שרובר כל דבר שהוא. דבר זה עומד בסתירה רבתי לדבריו של מר ארצי על מערכת יחסים קרובה שלו עם גב’ שרובר, שכן עם היכרות כה קרובה עם גב’ שרובר הייתה צריכה עו”ד שקד לשמוע על כך מגב’ שרובר או לפחות לראות את מר ארצי בביתה של גב’ שרובר.

כמו כן, יחד עם רצון מנהלי העזבון של גב’ שרובר להגדיל את מסת המזומנים של העזבון, אין לשכוח שככל שהבית הקטן היה נמכר בסכום גבוה יותר, שכר מנהלי העזבון היה עולה בהתאם.

 

• מר אביגדור ליברמן אשר העיד בחקירה הראשית כי הוא מכיר את עו”ד שמרון יותר מ-30 שנה ואת מר ארצי הוא מכיר בערך משנת 2000, ויש לו היכרות טובה ויחסים טובים עם שני הצדדים. את מר נתניהו הוא מכיר אי שם בסוף שנת ה-80 של המאה הקודמת. כאשר מר נתניהו התמודד לליכוד, החלו לעבוד ביחד, והוא היה העוזר הפוליטי של מר נתניהו, כי זו הייתה ההתמודדות של מר נתניהו בזירה הפוליטית. בשנת 1993 לאחר הפריימריז בליכוד, התמנה למנכ”ל בחודש אפריל-מאי 1993 לערך. לאחר שמר נתניהו נהיה לראש ממשלה הוא מונה למנכ”ל משרד ראש הממשלה. הוא היה צמוד למר נתניהו ב-10 השנים הראשונות של מר נתניהו בפוליטיקה. פרשת הקלטת הלוהטת הייתה בשנת 1992 והיא פרצה בהרחבה לתקשורת, ולבסוף לא יצא מזה שום דבר. היו הרבה שעות של רב סרן שמועתי בעניין ההסכם הנטען בין בני הזוג נתניהו. בשנת 2009, בקדנציה השנייה של מר נתניהו, הוא כיהן כסגן ראש הממשלה ושר החוץ וחבר בקבינט הבטחוני. בשנת 2010 היה צורך למנות שגריר באו”ם. הוא אמר למר נתניהו שברצונו למנות את מר אלון פנקס, ומר נתניהו אמר בסדר. מינוי כזה צריך לקבל את אישור הממשלה. הוא ביקש ממר צבי האוזר מזכיר הממשלה להציג בפני הממשלה את מינוי אלון פנקס כשגריר באו”ם ואת מר שי בזק כקונסול כללי. בבוקר לפני ישיבת הממשלה הוא קיבל טלפון ממזכיר הממשלה שמר נתניהו מתנגד, וכי הוא מבקש להוריד נושא זה מסדר היום (אלא שעדות זו היא עדות שמיעה, ומזכיר הממשלה לא הוזמן להעיד על דברי מר נתניהו), ואכן נושא זה לא עלה סדר היום בישיבת הממשלה. בסוף הוא מינה אחד מהעובדים הקבועים של משרד החוץ. הוא מניח שרוח הדברים שאמר לו ניר חפץ כי הוא מכיר את התופעה הזו שגב’ נתניהו שמה וטו על מינויים והם ירדו מסדר היום היא נכונה, אך לא זוכר שיחה כזו עם ניר חפץ. הוא לא שמע זאת מגב’ נתניהו, אך אי אפשר לשלול זאת (יש לשים לב שמדובר בהשערות בלבד ללא ביסוס עובדתי). לפני הקלטת הלוהטת ולאחר הקלטת הלוהטת גב’ נתניהו התערבה בקשר לפריימריז בליכוד או להזיז מזכירה שלא אהבה מתפקידה (יש לשים לב שמר ליברמן עובר מנושא המינויים המדובר לנושא הפנים מפלגתי של הליכוד שאינו הנושא של תביעה זו). ברור לו שגב’ נתניהו התערבה באופן ישיר או באופן עקיף במינויים בכירים, וזה לפי הטונים של השיחות עם מר נתניהו, ולפי זה היה יודע שגב’ נתניהו עומדת ליד מר נתניהו. לא זכור שאמר בתקשורת שמר נתניהו שיתף את גב’ נתניהו בסודות כלשהם, אך ברור לו לפי ההתנהגות שלה שהיא הייתה מעורבת בסודות אלו. בקשר למינוי רא”ל כוכבי לרמטכ”ל, הוא ישב עם רא”ל אייזנקוט לקבוע תהליך עבודה מסודר, ראיין את כל המועמדים האפשריים והגיע למסקנה שמר כוכבי הוא המועמד המועדף. מר נתניהו החל למשוך זמן, והוא החליט שאינו מוכן להמשיך למשוך זמן. כאשר מר נתניהו היה בעומאן, הוא הודיע למר נתניהו שאינו מוכן להמתין, וכי יעלה את מועמדות מר כוכבי לרמטכ”ל לוועדה למינוי בכירים, ולאחר מכן הכדור יהיה במגרש של מר נתניהו. מר נתניהו התקשר אליו והייתה שיחה בטונים גבוהים, אך הוא עמד על דעתו והעביר את הבחירה לוועדה למינוי בכירים, ולאחר מכן מר נתניהו הצטרף וברך על המינוי (כאן נראה חוסר רגישות של מר ליברמן שהוא מקדם עניינים רציניים הרי גורל בעוד ראש הממשלה נמצא בביקור מדיני חשוב ביותר במדינה ערבית לקידום הסכם שלום. לא היה נגרם כל נזק אם מר ליברמן היה ממתין מספר ימים עד לשובו של ראש הממשלה ארצה). אינו יודע אם גב’ נתניהו קשורה לסיפור זה (אם כן, מדוע סיפר סיפור זה? האם כדי להכפיש את מר נתניהו בכל מקרה עקב יריבות פוליטית?). לא רוצה לדבר על מקרים שלא היה מעורב בהם אישית. לא מכיר את העניין בין גב’ איילת שקד לבין גב’ שרה נתניהו. הוא הכיר את מר דוד ארצי בתפקידיו השונים, כגון כשר התחבורה ומר ארצי היה מנהל מפעל בדק והתעשיה האווירית, לאחר מכן היה יו”ר מכון היצוא, והוא מאד העריך אותו כאיש מקצוע וכאיש ישר המדבר על אשר על לבו, והוא סומך עליו ב- 100% (כאן הערתי כי אני בודק את מהימנות העדים בהתאם להתרשמות שלי מהם על דוכן העדים). מערכת היחסים בין מר נתניהו לעו”ד שמרון היא מערכת יחסים מאד קרובה, הן כקרובי משפחה והן כעו”ד ולקוח. בתחילת דרכו בליכוד ישב עם עו”ד שמרון ומר נתניהו ביחד מספר פעמים. הכיר את מר מאיר דגן מי שהיה ראש המוסד, אך מר דגן לא סיפר לו מה שסיפר מר דגן על גב’ נתניהו בתקשורת.

 

בחקירה הנגדית העיד מר ליברמן כי היו לו עשרות פגישות עם עו”ד שמרון, והיה ביניהם קשר טוב. לפעמים היה פונה לעו”ד שמרון ולא לאחרים, כי הוא היה איש אמונו של מר נתניהו, ואתו היה ניתן ללבן דברים עם אנשים שהיו מינויים פוליטיים. היחסים עם עו”ד שמרון היו מצוינים, ותמיד העריך אותו. טענתו המרכזית לגבי מעורבות כב’ נתניהו במינוי הרמטכ”ל כוכבי ולא את האלוף אייל זמיר הייתה שיחת הצעקות של מר נתניהו בטלפון.

 

סבור אני שעדותו של מר ליברמן אודות המינויים המדוברים בתביעת הדיבה שבפנינו הינם עדות סברה בלבד שהיא עדות בלתי קבילה, מר ליברמן לא היה ליד ראש הממשלה בעת ששוחח עמו בטלפון (כי אחרת היה מדבר עמו פנים מול פנים) ועדותו מזכירה את “האוזניים המודיעיניות” של מר יעלון. מותר שיהיו חילוקי דעות של ראש הממשלה לבין שר הבטחון לעניין מינוי הרמטכ”ל הבא, ומוזר הדבר של ליברמן נוקט פעולות בעניין זה כאשר ראש הממשלה נמצא בביקור מדיני חשוב בחו”ל. מתוך העדות עולה חשש כבד ביותר שעדותו של ליברמן הושפעה רבות מהיריבות הפוליטית שלו מול מר נתניהו, שכן לא החמיץ בעדותו אף הזדמנות להכפיש את ה”ה נתניהו למרות שלא הייתה לו ידיעה אישית על אשר הזכיר בעדותו .

לאור האמור לעיל, סבור אני שאין להסתמך על עדותו של מר ליברמן בתיק זה. 

 

• מר דן רביב אשר העיד בחקירתו הראשית על הוריו וילדותו, היכן למד בבית הספר היסודי ובבית הספר התיכון והיכן הכיר את מר ארצי ועל שירותם הצבאי בצנחנים ועל זיהויים הפוליטי כאנשי החלק הימני של המפה הפוליטית. לאחר מכן תיאר את עבודתו העיתונאית בארץ ובחו”ל, על היכרותו עם מר שלדון אדלסון ואשתו מרים אדלסון, וכן תיאר עבודתו עם אוניברסיטה בסין וספרים שתורגמו לסינית על גדולי העם היהודי. בכל עת שהותו בחו”ל מידי פעם היה מבצע גיחות לארץ. חזר ארצה לתמיד בשנים 2012-2013. הוא נשוי ואב לילדים וסב לנכדים. מאחר והיה טרוד בעבודתו, לרבות בעבודתו בחו”ל, לא היה לו את הפנאי לשמור על קשר רציף עם חבריו בארץ, לרבות הנתבע. לאחר שחזר מעבודתו בחו”ל ביקש בשנים 2018-2019 לחדש את קשריו עם חבריו מהעבר כי התגעגע לחבריו מהעבר, והחל להיפגש עם חבריו מהעבר, וביניהם הנתבע. מר רביב נימק געגועיו אלו שלאחר שנים רבות של עבודה עם האמריקאים והסינים, חיפש את החברות הפשוטה שהייתה לו בעבר. משרדי החברה שלו שעבדה עם הסינים היו בכפר שמריהו, והוא קבע פגישה עם הנתבע בקפה נורמה בכפר שמריהו (להלן-“בית הקפה“), והם נפגשו בסוף 2019. בפגישה בבית הקפה הגיעו להיכרות שלהם עם גב’ שרובר, והתברר להם ששניהם הכירו את גב’ שרובר. ההיכרות שלו עם גב’ שרובר הייתה בשנת 1983 לערך, עת פנה אליו עו”ד חיים הרצוג (כתארו אז) ושאל אותו האם הוא מוכן לקחת על עצמו להקים תחנת טלוויזיה חדשה שמאחוריה עומדים אישים כמו ראובן הכט, ניסים גאון, פועלים השקעות (בתמליל נרשם “לא ברור” אך בתקליטור השמע שומעים בבירור את המלים “פועלים השקעות”) וגם גב’ שרובר, ועו”ד הרצוג ביקש ממנו להיפגש עם גב’ שרובר. ואכן הוא נפגש עם גב’ שרובר מספר פעמים בביתה בירושלים. התרשמותו מגב’ שרובר היא שהיא הייתה אשה החלטית, נחרצת, וקשה מאד, והתייחסה בגסות למשרתת האישית שלה. היחסים שלו עם גב’ שרובר התהדקו, עד למצב בו הזמינה אותו לארוחת ערב במטבח הפרטי שלה, ואז ארעה בינו לבין גב’ שרובר תקרית לא נעימה. כאשר הוא רצה להמתיק את כוס התה שלו, שלח אצבע לתוך צנצנת הסוכרזית ולקח טבלית סוכרזית באצבעו ושם בתוך כוס התה שלו. גב’ שרובר התנפלה עליו בגסות לא קטנה ואמרה לו: מה הוא חושב שהוא, והוא בסך הכל כמו כל הפרימיטיבים הישראלים. הייתה לו פרשה לא נעימה שהוא טרק את הדלת בעקבות דברים אלו ועזב את ביתה של גב’ שרובר, ובכך, שלא במתכוון, גזר סוף לתחנת הטלוויזיה (טריקת הדלת של מר רביב מעידה על עצמת הפגיעה שנפגע מדבריה והתנהגותה של גב’ שרובר כלפיו באותה עת, במיוחד כאשר הוא נזכר בפגיעה זו עשרות שנים לאחר תקרית זו). מי שהיה אמור לרכז את כל הקבוצה היה עו”ד הרצוג, הוא היה אמור להיות מנהל התכנים ומר נתניהו היה אמור להיות המנהל המסחרי. עו”ד הרצוג אמר לו שיפרסם שהוא מגיש מועמדות למשרת נשיא המדינה, אך הוא יודע ששמעון פרס לא יתן לו להתמנות לנשיא, אך אולי הוא יתמנה לשר ההסברה. לבסוף עו”ד הרצוג נבחר למשרת נשיא המדינה, כל החבילה התפרקה, והוא המשיך בעבודתו בטלוויזיה הישראלית.

במהלך השיחה בבית הקפה, לאחר שהתברר לו ולנתבע כי שניהם מכירים גם את עו”ד שמרון, והוא מכיר את עו”ד שמרון בעת שמר אדלסון לקח אותו לעו”ד שמרון לדיונים כאלה ואחרים. תוך כדי שמדברים דברי רכילות, אמר לו לפתע הנתבע שלא סיפר לו דברים שאפילו לא סיפר לבני משפחתו אף פעם, והוא שעו”ד שמרון הראה לו את ההסכם שנכרת בין בני הזוג נתניהו, ונתן לו לקרוא אותו. ואז אמר לו מר ארצי כי הפגישה בה הראה לו עו”ד שמרון הייתה בשנת 2016 (כאן התערבה ב”כ הנתבע ואמרה לעד שזה לא היה בשנת 2016, ואז הערתי לב”כ הנתבע שהמדובר בנקודות מאד מאד חשובות). הוא היה חבר קרוב של בנה של גב’ שרובר, והוא ראה אותו זמן קצר לפני שנפטר ממחלת האיידס (נשאלת השאלה אם היה מר רביב חבר קרוב של בנה של גב’ שרובר, כיצד לא הכירה אותו גב’ שרובר לפני הניסיון להקמת תחנת הטלוויזיה עליו העיד קודם לכן?). בהמשך עדותו מתאר מר רביב את הדברים שאמר לו הנתבע, והמופיעים בסרטונים שפורסמו ושהוגשו לבית המשפט. מה שהקפיץ אותו היו דברי הנתבע על מעורבות גב’ נתניהו הכמעט מוחלטת במינוי הרמטכ”ל, ראש המוסד וראש השב”כ (מוזר הדבר שמר רביב האמין לסיפור זה, כאשר מר רביב כעיתונאי היה צריך לדעת שמינויים אלו אינם מינויים של ראש הממשלה אלא מינויים של הממשלה, ולכל שר בממשלה יש דעה משלו). מאחר והוא ציוני מהדור הישן, ומאחר והוא מאמין לנתבע, אמר לנתבע שאינו יכול לעבור על דברים אלו בשקט. הוא ווידא מספר פעמים עם הנתבע שדברים אלו נכונים, ואז אמר לו הנתבע שבמסמך היו 15 עמודים. מאחר וכבר לא היו קשרים עם עיתונאים, פנה למר חיים סלוצקי, שהכיר אותו באותה עת כסוכן של כתבים פוליטיים ועדכן אותו בדברי מר ארצי. (דבריו אלו של מר רביב מעלים תמיהות, הרי יכול היה לפתוח את כל רשתות התקשורת וללמוד מהם מי הם הכתבים הפוליטיים ולפנות אליהם, וכי מר רביב לא היה צופה בשידורי רשתות הטלוויזיה השונות והרשתות החברתיות?). מר סלוצקי טלפן למספר מקומות וקישר אותו עם מר אבי ניר המנכ”ל של ערוץ 12, אשר הגיע, שמע, לא ידע מה לעשות, ואמר שיתן תשובה. ניסה לפנות למספר מקומות נוספים, אך הייתה לו תחושה שמפחדים ליגוע בעניין זה. בינתיים היו לו עניינים רבים לטפל בהם, ולכן אמר לעצמו שבין אם יפורסם הדבר או לא, העניין חייב להיות מקועקע בזכרון של האנשים. לכן לקח אותו לאולפן טלוויזיה פרטי קטן של חבר שלו בשם בוריס בלנקין בשכונת פלורנטין ולהנציח את הדברים בווידיאו, והוא חושב שהיה זה בשנת 2011 (פה העירה ב”כ הנתבע שמדובר באנשים בני 80, וכאן הערתי לב”כ הנתבע שלא תרענן את הזיכרון למר רביב מכיוון שהתאריכים מאד חשובים). אז שאלה ב”כ הנתבע את מר רביב לגבי השנה בה הלך לאולפן עם הנתבע, ותיקן את דבריו ואמר שהיה זה בשנת 2019 (ניתן להיווכח שגם לדברי ב”כ הנתבע הזכרון של מר רביב עקב גילו המבוגר אינו זכרון טוב, אם כן, גם לדברי ב”כ הנתבע כיצד ניתן להסתמך ללא סייג על דברי מר רביב ועל דברי מר ארצי שגם הוא בגיל דומה של מר רביב?). הם הלכו לאולפן בסוף 2019 תחילת 2020, כיוון שהיו פעמיים. פעם ראשונה היו הפסקות בצילום, והרגיש שהנושא לא מוצה, ורצה שיהיה תיעוד של הדבר (אם בצילום הראשון היו הפסקת, מדוע בצילום השני אין הפסקות? האם בין הצילום הראשון לשני נעשו חזרות רבות לנתבע על הדברים הנ”ל, עד שבצילום השני הדברים היו ללא הפסקות? האם עיניו המושפלות של הנתבע בצילום השני מעידים על כך שהנתבע קורא מתוך הכתב? ויש לקחת בחשבון שבצילום השני רואים רק את הנתבע ולא רואים את מי שמראיין אותו ואת סביבת הראיון. כמו כן נשאלת השאלה היכן הצילום הראשון ומדוע לא הובא לבית המשפט?). דיבר במהלך הדרך עם עוד עיתונאים, אך לא גילו עניין בדבר, והוא היה עסוק בדברים אחרים. הוא אמר לנתבע כי אם יפנה לעיתונאים יש לכך משמעות, כי הוא יהיה חשוף לתביעת לשון הרע, והוא יודע שיש לו בעיות לב, אשר בגינן יש לו בעת שמיעת העדויות קוצב לב (ולמרות זאת הלך הנתבע לבדיקת פוליגרף בה נכתב שמצבו הרפואי תקין, ולא נזכרו הבעיות בתפקוד הלב של הנתבע, דבר המשפיע על תוצאות בדיקת הפוליגרף, שכן הפוליגרף בודק גם קצב פעילות הלב ודופק). לפני שהחל לטפל בפרסום הדברים, דיבר עם טובי, אשתו של הנתבע והבהיר לה את הלחצים הצפויים על הנתבע אם יפורסמו הדברים והוא מבקש את אישורה לפרסום הדברים, וטובי אמרה לו שאם הנתבע רוצה את פרסום הדברים, הוא יכול להמשיך (המעניין הוא שאשתו של הנתבע לא הוזמנה להעיד על דברים אלו). בינתיים הוא המשיך בנסיעותיו. מר סלוצקי היפנה אותם לעיתונאי בן כספית אשר היפנה אותם למכון פוליגרף של עתון מעריב, ובבדיקת הפוליגרף יצא שהנתבע דובר אמת (על בדיקת הפוליגרף אדון להלן). על בדיקת הפוליגרף נרשם שהיא נערכה ביום 1.1.2019, אך מדובר בטעות, והבדיקה נערכה ביום 1.1.20 (ממה נפשך: אם אין לקבל דברים אלו על טעות בתאריך הבדיקה, שכן במסמך של מכון הפוליגרף נכתב פעמיים כי מועד הבדיקה הינו 1.1.19, ומי שביצע את הבדיקה לא הובא להעיד על מועד הבדיקה. ואם כן נקבל עדות זו של מר רביב, הרי שלשיטת הנתבע שבדיקת הפוליגרף תומכת בדבריו, אזי מוטל ספק רב ביותר על אמינות הכתוב בבדיקת הפוליגרף, שכן אם התאריך לא נכון, אזי יש להטיל ספק בכל האמור במסמך). לאחר הפוליגרף הראשון, במהלך נסיעותיו התקשר לעיתונאים נוספים, וביניהם לערוץ 12 לתכנית עובדה של אילנה דיין. בערוץ 12 לקחו את הנתבע לבדיקת פוליגרף נוספת, וגם שם הוא יצא דובר אמת (המסמך של מכון הפוליגרף הנוסף לא הוצג לבית המשפט, מכון הפוליגרף לא הוזמן למתן עדות בקשר לכך, והגורם בערוץ 12 ששלח את הנתבע לבדיקה הנוספת בפוליגרף ואשר קיבל את תוצאות בדיקת הפוליגרף לא הוזמן להעיד, וגם גב’ אילנה דיין לא הוזמנה להעיד). הוא שלח עותקים מהסרטונים לעיתונאים ואז לפתע הופיע כל העניין ברשת, אך לא הוא עשה זאת כי הוא בקושי מסתדר בשיחות ווטסאפ, והתחילה סערה ציבורית. הוא מצא את עצמו נוסע ברכבו לביתו של הנתבע לכפר סבא ושם הוא פוגש במפתיע אדם בשם עמוס בן אברהם ובידו היה כתב השיפוי (דבריו של מר רביב תמוהים, שכן הוא העיד שהוא היה המוציא והמביא בפרסום הקלטת ודברי מר ארצי, ובמכתב השיפוי נכתב במפורש שהמכתב ניתן לבקשתו של מר ארצי, אם כן, ההפתעה מניין?). לאחר קבלת כתב השיפוי שאל את הנתבע ואת אשתו טובי האם “הולכים על זה”, הנתבע השיב בחיוב, וטובי אמרה שאם זה רצונו של הנתבע, אזי ניתן להמשיך בפרסום. את עמדותיו הפוליטיות הוא שומר לעצמו, ולא היה מעורב בשום מפלגה. הוא כואב את השסע האדיר שנוצר במדינה והוא זועם וכועס, אך זה לא רלוונטי למה שקורה בעת עדותו (כפי שכתבתי לעיל, סבור אני שהתזמון של הפרסומים נועד להשפיע השפעה של ממש על תוצאות הבחירות).

בחקירה הנגדית העיד מר רביב כי לאחר שחיים הרצוג נבחר לנשיא המדינה וכל המיזם נפל, מר נתניהו מונה לציר בוושינגטון. הוא לא היה עד לשיחות עם מר נתניהו, אך נאמר לו שמר נתניהו יהיה המנהל המסחרי. הוא שמע מגב’ שרובר שהיא כעסה על מר נתניהו שהוא לא הסכים לקבל את תפקיד המנהל המסחרי של המיזם (נשאלת השאלה, אם המיזם נפל בעקבות מינוי מר חיים הרצוג לנשיא, מדוע שתכעס גב’ שרובר על מר נתניהו?).

הוא לא לוקח חלק פעיל בפרשת ההגנה, אך הוא נפגש עם עוה”ד של מר ארצי ודיבר איתה (כאן התערבה ב”כ ארצי והעירה שלא להטעות את העד, וכאן הערתי לה שב”כ התובע אינו מטעה את העד, והתבקשה שלא לענות תשובות במקום העד). יכול להיות שכן השתתף בזום של ישיבת המהו”ת שהייתה בין בעלי הדין (דברים אלו מעידים כי מר רביב אכן לקח חלק פעיל בהגנת הנתבע גם לפני הגשת התביעה ולאחריה). הוא לא היה לו שום קשר עם עדים אפשריים (אם כן, כיצד הוא מסביר את הכתבות בעתונות לפני הגשת התביעה בהם מתוארות עדויות של עדים אפשריים, במיוחד כאשר הוא זה שטרח ועמל להפיץ את הסרטון ואת דברי מר ארצי?). לא קרא את כתבי הטענות ואת תצהירי גילוי המסמכים. כאשר עימת ב”כ התובע עם טענת מר רביב שמועד הפוליגרף היה בחודש ינואר 2020 ולא בחודש ינואר 2019, קמה ב”כ הנתבע והתנגדה לחקירה זו בטענה שב”כ התובע מבלבל אדם בן 80 (דבריה אלו של ב”כ הנתבעת פוגעים למעשה בזכרונו של מר רביב, ובכך פגעה במהימנות עדותו). מר רביב הסכים שהתאריך הרשום בתוצאות בדיקת הפוליגרף הוא 1.1.2019, והסכים שלאור תאריך זה, הפגישה בבית הקפה בינו לבין מר ארצי הייתה בשנת 2018 (האם מר רביב מסכים שהתאריך הכתוב על בדיקת הפוליגרף הוא הנכון?). במהלך הראיונות השונים לא שינה מר ארצי את גרסתו באופן מהותי, והבסיס של הדברים נשאר אותו הדבר. מר ארצי לא סיפר לו כמה זמן לפני הפגישה הנטענת בין מר ארצי לבין גב’ שרובר הכיר את גב’ שרובר. כיומיים שלושה לאחר הפגישה הוא לקח מר ארצי לאולפן, והכחיש את מה שכתב שהוא לקח את מר ארצי לאולפן על מנת שיוכל לראות את הסרטון שוב ושוב, אלא הסתפק במה שהוקלט, כי התכוון לעתיד ולא חייב לממש. לא בדק את מהימנות הדברים שאמר לו מר ארצי, כי האמין למר ארצי, ולא נפגש עם עו”ד שמרון. הוא מכיר את ולוולה, אך לא בירר אתו עניין זה. לא בדק את העניין בגוגל, כי אינו עיתונאי, ותפקידו היה להביא את העניין לעיתונאי שיבדוק את הדברים. יחפש בגוגל ולא מצא כל מידע על הקשרים בין מר ארצי לגב’ שרובר (אם לא ערך כל בדיקות ולא מצא כל קשר בין מר ארצי לבין גב’ שרובר ולא בדק עם מי שהכיר את גב’ שרובר, כיצד האמין למר ארצי? לא מן הנמנע במר רביב חשש מתביעה שהתובע יגיש נגדו בעילת לשון הרע, ולמעשה הכין הגנה לתביעה עתידית של התובע כנגדו, אם תוגש). לשאלה מדוע חיכה שנה משנת 2018 ועד לצילום הסרטון, אמר שלא חיכה שנה, כי הפגישה עם מר ארצי בבית הקפה הייתה בשנת 2019. לא היה לו הסבר מדוע הדברים פורסמו 14 חודשים לאחר מועד הפגישה, אך בראיון אצל יעל דן אמר שההקלטה של הסרטון הייתה כחודשיים שלושה לפני הראיון, ולדבריו טעה בתאריך (אם טעה בתאריך כה קרוב, כיצד לסמוך על זכרונו לגבי דברים שקרו במועד רחוק יותר מבחינת הזמן?). ההקלטה ניתנה לו כתרומה של החבר שלו הבעלים של האולפן, והוא לא ערך דבר מתוך ההקלטה, כי הם חברים קרובים עוד מתקופה עבודתם בטלוויזיה הכללית. בראיון עם יעל דן הוא תיאר את תפקידיו של מר ארצי בעבר על מנת ליתן אמינות למר ארצי, ולא ליתן למסמך אמינות. הוא אכן אמר בראיון אצל יעל דן כי הוא עיתונאי, אך לא פרסם שום דבר, ובכתובים הוא רק ענה לשאלות (תשובתו של מר רביב תמוהה, וכי העברת עותקים מהסרטון לעיתונאים ולגורמים נוספים אינה מהווה פרסום?). מר בן כספית אמר לו כשבועיים שלושה אחרי בדיקת הפוליגרף שערך למר ארצי שאינו יכול לפרסם את הדברים. אין לו כל מומחיות בפוליגרף, מעולם לא היה בפוליגרף ומעולם לא שלח אדם לפוליגרף, אך יש לו את ההיגיון שלו. הוא הכיר את עו”ד שמרון, חיבב אותו ומחבב אותו, ואין לו שום דבר כנגדו. בתחילה הכחיש שאמר בראיון אצל רזי ברקאי כי מחיר הבגידה הוא 2.5 מיליון דולר שקיבל מר שמרון כעמלה שנתית, וכן דברי הזלזול שאמרה גב’ שרובר על עו”ד שמרון,  אך לאחר שעומת עם ההקלטה, הודה שאמר זאת מפיו של מר ארצי. הוא ומר ארצי הגישו תלונה במשטרה בלהב 433, ביום 18.3.21 לאחר גל הפרסומים, אך לא נעשה מאומה עם התלונה. מר ארצי הגיש את התלונה, והוא ליווה אותו לתחנת המשטרה, אך לא נכנס אתו לתוך חדר החקירות. אישר ליעל דן שלא בדק את הדברים עם עו”ד שמרון. יכול להיות שעיתונאי מעיתון הארץ דיבר אתו על כך. לא מכיר את העיתונאי גידי וייץ. הוא נפגש עם רביב דרוקר בביתו של מר ארצי לפני הפרסום, אך לא ידוע לו מדוע מר דרוקר לא פרסם את דבריו של מר ארצי. דיבר עם העיתונאים אילנה דיין, גיא פלג, יעל דן, אך הם לא רצו לפרסם את הדברים. זכותו של מר גיא לומר שאינו מאמין לדבריו של ארצי. נאמר לו על ידי העיתונאים האחרים שהייעוץ המשפטי אינו מאשר להם לפרסם את הדברים. מאשר את הדברים שיעל דן אמרה לו שהתקשרה לחבריה העיתונאים בעניין זה, והם אמרו לה שהם מתקשים להאמין לדברי מר ארצי.

הוא קיווה שהקלטת תגיע לעיתונאי, ושהקלטת תדלוף (מדוע קיווה אם העביר אותה לעיתונאים בעצמו?). מר ארצי אמר שהוא לא מוכן להיחשף ולהתראיין בעילום שם, כי משפחת נתניהו היא מאפיה והיא עלולה להתנקש בחייו (אם זה החשש שבגללו ביקש לא להיחשף, מדוע הסכים להיחשף רק לאחר קבלת כתב השיפוי? האם אז לא חשש שיתנקשו בו?).

לא שאל את מר ארצי האם כתב השיפוי היה תנאי לחשיפה, וכבר אמר שכתב השיפוי הגיע במפתיע. לא שאל את עמוס בן אברהם מדוע כתב השיפוי לא כולל את שמות האנשים המתחייבים (משמע מתשובה זו שמר רביב קרא את כתב השיפוי בעת שהגיע למר ארצי). גם מר ארצי לא שאל בנוכחותו מי האנשים המתחייבים (מאחר ומכתב השיפוי עולה שהמכתב ניתן בהתאם לבקשתו של מר ארצי, ומאחר שמר רביב היה המוציא והמביא בכל עניין הפרסום של הקלטת והפצתה והיה צמוד למר ארצי בכל עניין הפרסום, סבור אני שמר רביב היה מעורב גם בעניין מכתב השיפוי). אין לו הסבר מדוע אמר מר ארצי לרזי ברקאי שאינו יכול לחשוף את שמות הקצינים העומדים מאחורי כתב השיפוי, כי הוא התחייב בפניהם, ויש לחקור את מר ארצי על כך. הוא הכיר את עמוס בן אברהם, והוא הנציג של קבוצה זו. הוא לא יודע מי עומד מאחורי המכתב, כי הייתה חומה של עורכי דין. לא ראה את ההסכם הנטען בין בני הזוג נתניהו, ולא קיבל את כתב השיפוי. מר ארצי עדכן אותו שהוא הולך להיפגש עם עו”ד שמרון, אך הוא לא נכח בפגישה. מר ארצי לא עדכן אותו על התכתבות הווטסאפ. לא יודע את בן כספית היה היוזם של פרסום הסרטון. טען שבעניין הפרסומים היו מגיבים ולא יוזמים, אך לא היה לו הסבר לכך שהוא זה שצילם את הסרטון, העביר אותו לעיתונאים, כיצד הגיע אליהם עמוס בן אברהם, פנייה פעמיים לטובה אשתו של מר ארצי לקבלת אישורה לפרסום הקלטת עקב מצבו הרפואי של מר ארצי. בעקבות מכתב השיפוי נתן מר ארצי את הסכמתו לפרסם את שמו (אם הקלטת הייתה בידי העיתונאים, מדוע היו צריכים את הסכמתו של מר ארצי?). מודה שהיה בליץ תקשורתי בעקבות פרסום הקלטת, והיו ראיונות וכתבות אצל דן מרגלית, ענת דוידוב וגולן יוכפז, בתכנית הצינור, אצל נסים משעל ועוד. הוא הגיע עם מר ארצי למסור תלונה במשטרה כשהם מלווים בעו”ד גלעד ברמן. בפתח תחנת המשטרה מסרו הודעה לעיתונות, כי העיתונאים הגיעו (אם העיתונאים הגיעו לתחנת המשטרה, משמע שמישהו הודיע להם שהולכת להיות מוגשת תלונה, וזאת במסגרת יחסי הציבור שנעשה לפרסום זה). הוא היה המרכזי בתקשורת של מר ארצי בכל העניין (האם אין כאן הודאה שהוא זה שהודיע לעיתונאים מבעוד מועד על התלונה שהולך להגיש מר ארצי בעניין זה?). הוא לא צפה התפוצצות שכזו ברשתות החברתיות (אין לקבל את דברי מר רביב, שכן הוא אמר קודם לכן שהוא צפה את ההד התקשורתי הגדול שיביא פרסום הקלטת ואת הבליץ התקשורתי שיהיה לאחר מכן).

 

מעדותו של מר רביב עולות סתירות כפי שציינתי בגוף סקירת העדות. למר רביב היה חלק גדול ביותר בפרסום דברי מר ארצי בלי שיבדוק את נכונותם ומהימנותם, למרות שהכיר אנשים שהכירו הן את גב’ שרובר והן את עו”ד שמרון. מר רביב העיד שהכיר את עו”ד שמרון, ובדיקה קצרה של  עברו של עו”ד שמרון הייתה יכולה להיות אינדיקציה לנכונות דברי הנאצה שלדברי מר ארצי אמרה גב’ שרובר על עו”ד שמרון. בדיקה כזו היה עושה כל עיתונאי מתחיל, ואין אלא להתפלא על מר רביב שלא עשה בדיקה זו, במיוחד לאור הרקורד העיתונאי שלו. לאור התגייסותו חסרת התקדים של מר רביב לפרסום הקלטת, למרות שעיתונאים רבים סירבו לפרסמה ולא האמינו לתוכנה, מטילה ספק רב במניעיו של מר רביב לפרסום הקלטת, ויש להטיל ספק רב בטענתו שהוא הביא לפרסום הקלטת עקב היותו ציוני מהדגם הישן, שטובת עם ישראל עומדת לנגד עיניו, תוך פגיעה אפשרית וממשית בכל החלק הימני של המפה הפוליטית, שלטענתו הוא נימנה עליו.

לכך יש להוסיף את העובדה שמר רביב טרח להתייצב לכל ישיבות ההוכחות עד לישיבה בה נחקר הנתבע חקירה שכנגד, ואז הפסיק להגיע לישיבות ההוכחות. מר רביב הגיע לישיבת הסיכומים ועודד את הנתבע. נוכחות זו מעלה את השאלה האם מר רביב הגיע למעשה מטעם המתחייבים בכתב השיפוי על מנת לבחון האם הנתבע ימלא את חלקו בהתאם לכתב השיפוי או לא, ובעקבות כך יחליטו האם למלא אחר התחייבותם בכתב השיפוי.

 

• מר דוד ארצי אשר העיד כדלקמן:

בתחילה סקר מר ארצי את עברו וייחוסו המשפחתי ותיאר את ההיכרות שלו עם מר רביב ואת ההיסטוריה האישית והתעסוקתית שלו, ואת התקדמותו בתפקידיו השונים. ציין שהוא נשוי, שם אשתו טובה, יש לו בן ובת ו-4 נכדים. כמו כן היה שותף בקרן הון סיכון בשם פגסוס שהיה לה 50.5%, ואמרו לו שיהיה יו”ר של החברה, ויפתח את החברה. היה יו”ר החברה במשך כ-9 שנים, ופרש כ- 6 שנים לפני מתן עדותו. בשנת 1990 שר הבטחון משה ארנס היה המנטור שלו בתעשייה האווירית, והוא ביקש ממנו לסייע לגב’ שרובר לרכוש מסוק, מכיוון שהיא מקימה את בית גבריאל בכנרת, על שם בנה גבריאל שנפטר. הוא צלצל ליו”ר חב’ בל אשר אמר לו שהוא מבקש למכור את ההליקופטר האישי שלו שהוא מסוק דו מנועי, והוא מוכן למכור אוו במחיר אטרקטיבי בסך 2.5 מילון דולר. גיטה שמחה על העסקה וטסה עם הארכיטקטית שלה לחו”ל על מנת לעצב את פנים המסוק. לאחר שהמסוק הגיע ארצה התחילו לטוס כמה פעמים בשבוע. הם היו טסים למנחת שבנה לה ראש המועצה בכנרת ששמו ולוולה (שאלה היא האם טס מר ארצי עם גב’ שרובר על חשבון שעות העבודה בתעשייה האווירית או על חשבון זמנו הפרטי?). מתחתיו בבדק היו 2 טייסי מסוקים, והוא הביא לגב’ שרובר טייס אחד (מר ארצי הגיש תמונה בו הוא נראה עם גב’ שרובר, ולאחר מכן הגיש תמונות נוספות, אך בכל התמונות הוא נראה עם אותם בגדים, דבר המלמד שכל הצילומים היו ביום אחד).  עו”ד שמרון מעולם לא טס במסוק הזה, ועל כך התפלא מאד (כפי שנראה להלן, דבריו אלו נסתרים על ידי עדות ולוולה). הוא חושב שהיה איש אמונה הקרוב של גב’ שרובר היא הייתה אשה עשירה, ואם היה מישהו שלא העריכה אותו, היא זלזלה בו. העבודה שביצע עבורה מאד קסמה לה, והם התקרבו מאד. דוגמה לכך היא שיום אחד היא אמרה לו שהיא רוצה לתבוע את בני הזוג נתניהו על כך שהם סעדו במסעדת הטברנה ולא שילמו לה חוב של 48,000 ₪ והוא שיכנע אותה שלא לעשות כן (המדובר בעדות יחידה של בעל המעוניין בתוצאות המשפט עליה חלות הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות, על מנת להמשיך ולהכפיש את מר נתניהו כאשר על הכפשה זו יש לו הגנת החוק בגין עדות בבית משפט, כאשר אין כל יכולת לבדוק דברים אלו לאור פטירתה של גב’ שרובר). גב’ שרובר רצתה כל הזמן לתת לו מתנות, והוא אמר לה שכעובד התעשיה האווירית אינו יכול לקבל מתנות, וגם כי הוא איש צנוע ושונא מתנות (כיצד אדם שמחשיב עצמו לצנוע אומר שהוא צנוע? האם אמירה זו לא מעידה על מידת הגאווה?). לבסוף, היא ביקשה לתת לו עט טיפני מכסף טהור העולה 3,000 דולר, והוא פנה למר ארנס שאישר לו לקבל את העט (ויש לשים לב, שמר ארצי מסתמך שוב בדבריו על המתים שאינם יכולים להתייצב ולהעיד). בזמן הבנייה של בית גבריאל היה טס במסוק הרבה עם גב’ שרובר, אך טיסות אלו התמעטו לאחר סיום בניית בית גבריאל, הקשרים נהיו פחות הדוקים והיה מדבר איתה פעם פעמיים בשבוע, והיו נפגשים פעם בחודש, כי לא היה להם נושא משותף.

יום אחד אמרה לו גב’ שרובר שהוא מכיר אותה כאשה נעימה (בדיוק הפוך מדברי מר רביב), אך אמרה לו שיבוא איש מטומטם, טמבל, שמרגיז אותה כל הזמן, אבל היא מעסיקה אותו מפני שאבא שלו היה חבר שלה ואביו ביקש בעת שהתובע היה סטז’ר (כאן יש שינוי גרסה של התובע מאשר גרסה בסרטונים ובפרסומים שלאחר מכן) שהיא תמשיך לעבוד עם המשרד ותתן הזדמנות לבן, התובע שבפנינו, ובכל אותה עת היא דיברה סרה וקיללה קללות נמרצות את התובע, והוא רצה לשים את הראש בין הרגליים. הוא פגש את התובע אצל גב’ שרובר אולי פעמיים, ובכל פעם היה אירוע לא נעים. בשנת 1996 הוא נפגש עם התובע בכפר סבא (שוב שינוי מהדברים שפרסם בסרטונים ובראיונות לאחר פרסום הסרטונים לגבי השנה בה היה המפגש הנטען) לאחר שהתובע התקשר אליו בקול רועד ואמר לו שגב’ שרובר פיטרה אותו, והוא מבקש להיפגש אתו בכפר סבא. נפגשו במסעדה במדרחוב בירושלים וביקש ממנו שידבר עם גב’ שרובר שתחזיר אותו לעבודה, ועל מנת להראות לו איזה עו”ד רציני הוא, הוציא חוזה בן 15 עמודים ואמר לו שזה חוזה שערך בין בני הזוג נתניהו, ודבר זה מעיד שהוא איש חשוב ולא מטומטם כמו שאמרה גב’ שרובר. לימים התברר כי מישהו אחר ערך את ההסכם (אם כן, כיצד החוזה היה אצל התובע, אם החוזה נערך על ידי עו”ד אחר של בני הזוג נתניהו?), ועוה”ד שערך את החוזה הוא עו”ד וינרוט (אמנם בתמליל של ישיבת יום 15.1.23 שורה 24 רשום “לא ברור, אך בהקלטה של פרוטוקול זה נשמע בבירור שמר ארצי אומר “עו”ד וינרוט”, ודבר זה עומד בניגוד לתצהירו בבקשה להזמנת עדים נוספים, שם הצהיר שמי שערך את החוזה המדובר הוא עו”ד נאמן). לאחר מכן המשיך לתאר את אשר קרא במסמך. הסעיף שהקפיץ אותו לשמיים זה הסעיף שגב’ נתניהו צריכה לאשר את ראש המוסד, ראש השב”כ והרמטכ”ל, מכיוון שאשה שאין לה כל אישור בטחוני צריכה לאשר מינויים אלו. הוא דיבר עם ראש המוסד מאיר דגן, אך כאן הייתה התנגדות לעדות שמיעה (ושוב פונה הנתבע אל המתים שלא יכולים להתייצב לעדות). בהתאם לבקשתו של התובע, הוא דיבר עם גיטה 6 שעות ושכנע אותה להחזיר את התובע לעבודה אצלה, בכפוף לכך שכל דבר יעבור דרכו, וזה קרה פעם או פעמיים (דבריו אלו של הנתבע נסתרים מעדותה של עו”ד שקד, שכן כל הפעילות המשפטית של גב’ שרובר עברה אליה, ועו”ד שקד לא הכירה את מר ארצי, וגב’ שרובר לא דיברה איתה כלל על מר ארצי, ובנוסף, מר ארצי אינו מבין מאומה בטיפול משפטי, אם כן כיצד יכול הוא להיות המוציא והמביא בענייניה המשפטיים של גב’ שרובר מול התובע?). הוא לא יודע האם המשיך התובע לעבוד עם גב’ שרובר, אך שמע מבאת כוחו שהייתה לגב’ שרובר עו”ד אחרת (דבר זה מסביר מדוע בכל הפרסומים והראיונות דיבר הנתבע על פגישה עם התובע בשנת 1999, ואילו בכתב ההגנה ובעדותו דיבר הנתבע על פגישה עם התובע בשנת 1996, דהיינו טענותיו ועדות השתנו בעקבות מידע שקיבל מבאת כוחו). לאחר שנת 1996 נפגש עם התובע בשנת 1997 מאחר והיה מישהו ביוון שרצה קשרים עם התעשייה האווירית, אך מאחר והיה עסוק בדברים אחרים, היפנה אותם למר משה שרף שהיה מנהל השיווק של אירופה. הוא יודע שלא יצא מזה כלום, אבל לא יודע שום פרטים על הפעילות הזו (מוזר הדבר, שכן מהראיות עולה שבסופו של יום נחתם ההסכם עם היוונים, האם הוא כמנהל האחראי על משה קרת לא היה חתום על החוזה? הדבר לא מתקבל על הדעת, במיוחד כאשר יש אישור של התעשייה האווירית על החתימה על החוזה עם היוונים!).

הוא לא דיבר על החוזה שהראה לו התובע, כי כעובד התעשיה האווירית לא יכול לדבר בלי אישור קצין הבטחון של החברה (מדוע לא פנה לקצין הבטחון של החברה, אם מה שראה בחוזה החריד אותו?), והיה טרוד בניהול קבוצת הבדק שהייתה קבוצה של 3,500 עובדים. הוא נפגש עם מר רביב בבית קפה בכפר שמריהו, והם הגיעו לדבר על גיטה, ואז הוא סיפר למר רביב על ההסכם שהראה לו התובע, ואז אמר לו מר רביב שהוא מחזיק פצצה ביד, והציבור צריך לדעת על כך. מרגע זה ואילך מר רביב לקח את המושכות לידיים. מר רביב עניין כמה עיתונאים מפורסמים ולקח אותו לאולפן הקלטות בשכונת פלורנטין והקליט אותו פעמיים. פעם אחת הקלטה קצרה שלא מצאה חן בעיני מר רביב, ולאחר מכן הקלטה ארוכה במשך כחצי שעה לפחות, והקליט אותו עם כל הפרטים שהוא אומר בעדותו (יש לשים לב שמר רביב אמר בעדותו שמי שרצה שהדברים יתפרסמו הוא הנתבע, ואילו הנתבע אומר שמי שרצה שהדברים יתפרסמו הוא מר רביב והוא דחף לפרסום דברים אלו). לא יודע איך הגיע אליו בן כספית, המתעד את החיים של ה”ה נתניהו, פגש אותו וסיפר לו את הסיפור, ובן כספית ביקש ממנו לעבור בדיקת פוליגרף, בה יצא דובר אמת. העניין הגיע לעיתונאית אילנה דיין שהגיעה אליו, ולא זוכר אם מר רביב רצה שיתראיין, כי את כל נושא העיתונות ריכז מר רביב. גב’ אילנה דיין שלחה אותו לבדיקת פוליגרף באזור, ושם נאמר לו שעבר את הבדיקה בהצלחה (אך המסמך אודות בדיקת הפוליגרף לא הומצא לביהמ”ש והנתבע לא הזמין את גב’ דיין לעדות שתביא עמה את תוצאות בדיקת הפוליגרף, וגם לא ביקש צו נגד רשות השידור או אילנה דיין להמציא לבית המשפט את תוצאות בדיקת הפוליגרף). גב’ דיין אמרה שהיא צריכה לקבל את אישור רשות השידור. הוא הציע לתובע ללכת לבדיקת פוליגרף (בהמשך אתייחס לנושא הפוליגרף, וניתן יהיה לראות שכל דרישתו של הנתבע לתובע לבצע בדיקת פוליגרף היא דרישה דמגוגית בלבד).

מר בן אברהם הגיע אליו יום אחד, כנראה דרך בן כספית (אך בן כספית לא הוזמן להעיד, למרות היותו עד נחוץ ונדרש בתיק זה), אך הוא לא אמר מעולם כיצד הגיע אליו, ואמר לו שיש קבוצה של קצינים שהנושא בוער בעצמותיהם, והוא נתן לו את כתב השיפוי (דברים אלו עומדים בסתירה לאמור בפתיח של כתב השיפוי, שכתב השיפוי ניתן בהתאם לבקשתו של הנתבע). פנה אליו התעשיין פטרושקה אשר פנה אליו בהצעה לעזרה פיננסית, אך לא לקח מפטרושקה מאומה, אך הוא העמיד לרשותו קצין בטחון ועו”ד, אך יש לו את באת כוחו (נשאלת השאלה, אם מר פטרושקה העמיד לרשותו סיוע פיננסי, מדוע היה צורך שייכתב במכתב השיפוי שאם הסכום שיחוייב הנתבע יהיה מעבר לסך 100,000 דולר, אזי ייעשה גיוס המונים, הרי יש את מר פטרושקה?).

בחודש ספטמבר 2020 הייתה התכתבות ווטסאפ בינו לבין התובע. מכיוון שנודע לו ממר רביב שהסרטון עומד להתפרסם, רצה להיפגש עם התובע ולעדכן אותו על כך, על מנת להיות הגון עם התובע (כיצד דברים אלו עומדים בקנה אחד עם העובדה שהנתבע הלך עם מכשיר הקלטה בתוך עט שמסר לו מר בן כספית? ההצטיידות של הנתבע במכשיר הקלטה מעידה על כך שהנתבע קבע את הפגישה עם התובע עם מנת להקליט את השיחה, שמא יודה התובע בדברי הנתבע שנאמרו בסרטון). בתחילה צלצל למר שמרון, והוא טרק לו את הטלפון. לאחר כ- 10 דקות התקשר אליו התובע וקבעו להיפגש במשרדו ברח’ הארבעה, ושם הציע לו התובע הצעה עסקית, אך הוא אמר לתובע שהוא לא מקבל דמי לא יחרץ (דברים אלו מוזרים, שכן אם הקלטת עם הסרטון היו בידי אחרים, וכבר ידוע שעומדים לפרסם הסרטון, כיצד יכול היה הנתבע למנוע את הפרסום באמצעות “דמי לא יחרץ”?). לשאלה אודות השנים השונות בעניין הפגישה הנטענת עם התובע בכפר סבא, שפעם אומר שהתקיימה בשנת 1999, פעם אומר בשנת 1996 ופעם אומר בשנת 1993, השיב שהוא מייחס זאת לחוסר הריכוז שלו, הוא התרכז ומצא שזה היה בשנת 1996 (נשאלת השאלה, אם התובע לא מרוכז ולא זוכר באיזו שנה הייתה הפגישה, מדוע שנאמין לו על זכרונו לגבי ההסכם הנטען בין בני הזוג נתניהו ועל הכתוב בו לכאורה, מה עוד שהטענה לגבי שנת 1996 נכתבה לראשונה בכתב ההגנה לאחר שב”כ הנתבע הגיעה לעו”ד שקד וביררה איתה מאימתי החלה לייצג את גב’ שרובר). כשהלך לתקשורת לא ייחס לכך כל חשיבות. כאן ניסה הנתבע להסביר הסבר מדעי ממדעי המוח, אך איננו מומחה למדעי המוח, ועדותו בעניין זה אינה קבילה. לא קרא את הפרסומים בתקשורת אודות ה”ה נתניהו. הוא בא ממשפחה ימנית, וסבא שלו היה ימני מאד (סבור אני שהפרסומים והראיונות של הנתבע ושל מר רביב מעידים על כך שבעת פרסום הדברים לפני מערכת הבחירות כאמור לעיל, מעידים על כך ששניהם עברו לתמוך בצד השמאלי של המפה הפוליטית). לפני הפגישה עם התובע בחודש ספטמבר 2020 נתן לו בן כספית מכשיר הקלטה סמוי בתוך עט, אבל ההקלטה לא עבדה (מר בן כספית לא הוזמן להעיד על כך, ולא הובאה כל חוות דעת של מומחה אודות מכשיר ההקלטה והתקלה במכשיר ההקלטה, אם הייתה תקלה. מחדל זה מביא למסקנה שמכשיר ההקלטה כן הקליט את השיחה, אך תוכן השיחה לא תמך בדברי הנתבע).

 

בהתאם להסכמת הצדדים, חקירתו הנגדית של מר ארצי נדחתה לישיבה במועד מאוחר יותר ממועד חקירתו הראשית, ולאחר עדותם של בני הזוג נתניהו, כאשר בהתאם לתכנית המקורית היה מר ארצי צריך להיחקר חקירה שכנגד לפני עדותם של בני הזוג נתניהו. כמו כן חקירתו הנגדית של מר ארצי נערכה לאחר חקירתו הראשית של התובע.

בחקירתו הנגדית העיד מר ארצי כי  בעת שפנה אליו השר ארנס בעניין המסוק של גב’ שרובר הוא היה סמנכ”ל בדק והיה להם 4 מפעלים, שאחד מהם היה בנמל תעופה בעטרות לתחזוקת מטוסים. שם החברה הוא חטיבת טכנולוגיות משולבות, והיקף הפעילות שלה כ-200 מיליון דולר. בהמשך קודם ובשנת 2006 היה מנהל בדק מטוסים, ואז החליף אותו מר קליימן, והוא מונה לסמנכ”ל מסחר וקשרי חוץ וקשרי תעופה של התעשיה האווירית. לדבריו, החטיבה גדלה בהשוואה לבדק, ומחזור העסקים שלה עמד על כ- 800 מיליון. בבדק היה מעורב בכל החוזים שחב’ בדק עשתה. אישר את כל הסרטונים ואת כל הראיונות בהם השתתף לאחר פרסום הסרטונים. לא זוכר מתי ארני פטרושקה פנה אליו לממן לו את הגנתו לאחר הפרסום, ולא זוכר האם זה היה לפני הגשת התביעה או לאחריה (אם אינו זוכר דבר זה, כיצד יכול לזכור מה היה בפגישה הנטענת עם התובע ובמסמך שנטען שהראה לו התובע?). הוא רק זוכר כאשר היה בירור במשטרה מר פטרושקה שלח את קצין הבטחון שלו כי הוא פחד שמישהו יתקוף אותו (אך מר פטרושקה לא הוזמן לעדות על ידי הנתבע על מנת לתמוך בדבריו). התלונה הוגשה במשטרה בתל-אביב ברח’ סלמה במטה מחוז תל-אביב (עדות זו סותרת את עדות מר רביב שהתלונה הוגשה במשרדי להב 433. אין מדובר בפרשנות שונה לאירוע, אלא בעובדה מהותית היכן אירע אירוע הגשת התלונה. ואם כן כיצד ידע קצין הבטחון ששלח מר פטרושקה לאן להגיע?). לא היה לו הסבר של ממש מדוע לא השיב בשאלה 1 לשאלון שנשלח אליו מי הם הקצינים שטוען שעומדים מאחורי מכתב השיפוי, ואמר שאינו יודע את שמותיהם (תשובתו זו עומדת בסתירה לדבריו שהוא התחייב שלא למסור את שמות הקצינים, מה עוד שמכתב השיפוי ניתן לבקשתו). לא הייתה לו תשובה של ממש לשאלה מדוע חשב שהשאלות בשאלון אינן רלוונטיות. (כבר עתה אציין שלטעמי, כל השאלות בשאלונים שנשלחו לנתבע היו רלוונטיות ולעניין, והתחמקות הנתבע מלענות לשאלות אלו מטרתן הייתה להסתיר מידע מהתובע ומבית המשפט, דבר שפגע פגיעה של ממש בעניינו ובהגנתו של הנתבע. אך סביר הוא שהתחמקות מלענות לשאלות בשאלון יש לה מחיר, וזו אחת מההשלכות להתחמקות זו). בתצהיר גילוי המסמכים צירף 16 פריטי מסמכים, לאור החלטה של בית המשפט (נשאלת השאלה מדוע לא עשה כן הנתבע לפני ההחלטה של בית המשפט לאור חובתו לגילוי מסמכים על פי התקנות?). לא ידע שיש פסק דין בבית המשפט העליון בערעור שביטל את פסק הדין המחוזי בתביעת משה כהן נגד התובע. לא היה לו הסבר מדוע צירף את פסק הדין המחוזי, והיפנה לבאת כוחו. קרא את פסק הדין המחוזי בתביעת כהן, אך לא זוכר מה כתוב בו, למרות שנשאל כמה פעמים בעניין זה, ואינו זוכר כמה עמודים יש בפסק הדין (לאור זאת, כיצד יכול לזכור מה היה כתוב במסמך שראה בשנות ה- 90 של המאה הקודמת ומה מספר העמודים שהיו בו?).

עמוס בן אברהם הגיע אליו משום מקום, יום אחד הגיע בן אדם, אמר שהוא תת אלוף, ומסר לו את המכתב (דברים אלו אינם עולים בקנה אחד עם האמור במכתב השיפוי שהמכתב ניתן בהתאם לבקשתו). אישר את דברי מר רביב שנתן הסכמתו לפרסום הסרטון לאחר שקיבל את כתב השיפוי. מי שנתן לו את כתב השיפוי הוא עו”ד דן להט, אשר שלח אליו שליח (כאן יש לנתבע גרסה חדשה לגבי מי נתן לו את כתב השיפוי, והוא שליח של עו”ד דן להט, אך לא ציין שהשליח היה מר עמוס בן אברהם, אלא שליח בלתי מזוהה). לא זוכר מי בא עם המכתב, יכול להיות שמר דן רביב הגיע עם המכתב (סותר גם את עדות מר דן רביב). לא זוכר מתי עמוס בן אברהם התקשר אליו, והוא אדם בן 80 ולא יזכור פרטים כאלה (זכרון סלקטיבי או שהסיפור על עמוס בן אברהם אינו נכון והוא המצאה גרידא? כמו כן, אם לא זוכר אירוע שאירע לפני זמן קצר, כיצד יזכור מסמך משנות ה- 90 לפרטי פרטים?). אינו זוכר מתי הגיע דן רביב לפגישה בה נכח גם עמוס בן אברהם. לא היה לו כל הסבר של ממש מדוע לא גילה בתצהיר את הפגישה עם עמוס בן אברהם (אולי מחדל זה מעיד שסיפור הפגישה עם עמוס בן אברהם נולד לאחר הגשת תצהירי התשובה לשאלון, ולכן לא הזכיר פגישה זו בתצהירי התשובה לשאלון?). את המכתב שהביא לו עמוס בן אברהם הוא העביר לאחיין שלו עו”ד גיא יובל, שאישר שהמכתב רציני. לא הקדיש מחשבה לשאלה מה יעשה אם יחוייב בדין ויפנה לעו”ד להט, ולא יקבל את השיפוי שהובטח לו. לא היה לו תשובה לשאלה מדוע לא גילה את עניין עמוס בן אברהם, על מנת שניתן יהיה להתרשם ממנו ולברר את הסתירה בין עדותו לעדות מר רביב.

בראיון אצל רזי ברקאי אמר שלא רוצה לפרט את שמות הקצינים שעומדים מאחורי המכתב, מכיוון שחלקם רוצים להתמנות לתפקידים רשמיים (מדבריו של הנתבע אצל רזי ברקאי עולה שמדובר בקצינים מוגי לב, אופורטוניסטים, שאין תוכם כברם. בכך הטיל הנתבע דופי על קצינים רבים בצה”ל. כן עולה מדבריו שהוא מכיר ויודע את שמות הקצינים העומדים מאחורי המכתב). הדברים שאמר שהוא חתם לקצינים על מסמך שלא יגלה את שמותיהם יכול להיות שזו פליטת פה, אך את כל המשא ומתן ניהל מול עמוס בן אברהם, שאמר לו שבקבוצה יש גם קצינים וגם אנשים אחרים (המדובר בשינוי גרסה מהותי, אשר מעצים את החשד שמא נושא עמוס בן אברהם היא המצאה שלאחר הגשת התביעה שהומצאה לאחר הגשת תצהירי התשובה לשאלונים).

בראיון למר חיים לוינסון אמר שיש קצינים בכירים לשעבר שחתם איתם על חוזה שהכין עו”ד מהצד שלהם, ולפי החוזה יש לו הגנה משפטית, אך כאשר עומת עם דברים אלו אמר שלא חתם על שום דבר (שוב שינוי גרסה מהותי בין הדברים שאמר בראיונות לבין עדותו בבית המשפט. מה עוד שחוזה זה לא הוצג לבית המשפט, דבר המלמד שהנתבע הסתיר מסמכים מבית המשפט ומהתובע).

אינו זוכר מדוע לא כתב בתשובה לשאלה 9 לשאלון שהייתה כוונה להקליט את הפגישה עם התובע. לא הקליט את השיחה כי מכשיר ההקלטה היה מקולקל.

הוא אמר בתכנית של בן כספית וינון מגל כי יצטרך להשתמש בכספי חסכונות להגנתו, כי באותה תקופה טרם נכתב מכתב השיפוי על ידי אחיינו (תשובה זו לא עומדת במבחן ההיגיון. הרי הנתבע העיד שהסכים להיחשף רק לאחר שקיבל את מכתב השיפוי, ואם הסכים להיחשף, סביר מאד להניח במידה רבה של וודאות שהיה זה רק לאחר שאחיינו אישר את רצינות המכתב).

ב-5 התמונות שהגיש לבית המשפט רואים את גב’ שרובר ואת מר טדי קולק ואותו, ומאחר וכולם לובשים את אותם הבגדים בכל 5 התמונות סביר מאד להניח שכל התמונות צולמו באותו היום. קנה את המסוק לגב’ שרובר בשנת 1990. לא ידע מה שמו של עובד בית גבריאל שעמד בתמונה ליד הכלב, ורק ב”כ התובע עדכן אותו ששם אותו האיש הוא ניסן שוורץ, שהיה הנהג של גב’ שרובר במשך שנים והסיע אותה לכל מקום. הנתבע אמר שלא הכיר את מר שוורץ ולא היה באף פגישה שניסן שוורץ נכח בה. לא יודע כיצד גב’ שרובר הגיעה למנחת המסוקים, אולי בטכסי. לא זוכר את שם הכלב של גב’ שרובר, לא זוכר שהיה שם כלב, ולא זוכר שהכלב טס במסוק. בתמונה שצירף עם מטוס, טען שזה היה מטוס שהתעשייה האווירית מתקנת. כאשר מראים לו את התובע ליד דן מרידור, לא זיהה אותו. לא ידע שהמטוס המצולם טס באותו יום לרוסיה לפגישת גב’ שרובר עם מר גורבצ’וב נשיא לשעבר של רוסיה. לא זיהה בתמונה את מר זאב שור, ולא ידע מה עשה בתעשייה האווירית.  (כאן ציין ב”כ התובע כי התובע נראה בתמונה במבנה גוף מלא, אך מאחר והוא חלה בסוכרת, נאלץ להוריד משקל רב ממשקלו, וכיום נראה רזה הרבה יותר מבעבר). לדברי מר ארצי, המטוס המצולם יצא מהאנגר של התעשיה האווירית לפני הטיסה, והוא מוכן לבדוק ולהביא לעדות מכונאים של התעשייה האווירית (משמע מדבריו של העד שגם בעת מתן עדותו יש לו מהלכים בתעשייה האווירית ויכול לברר פרטים ולהביא עדים, לרבות העסקה עם היוונים, כפי שנראה להלן).

הוא לא הביא אדם אחד חי על מנת להעיד לטובתו, כי גב’ שרובר הייתה אשה בודדה, וזה קרה לפני 21 שנה, והוא היה מאד קרוב אליה, והייתה לה סוכנת בית וזה הכל. לא היו לה חברים חוץ משופט בית המשפט העליון שמגר שגר לידה, אך כאשר נאמר לו שהשופט שמגר גר בבית הכרם, אמר שאולי גר לידה שופט אחר של בית המשפט העליון. כאשר עומת עם דבריו בהקלטות ובראיונות שאמר שהשופט שמגר גר לידה, אמר שלא זוכר דברים מלפני 30 שנה (שוב בעיות זיכרון ושינוי גירסה אצל הנתבע). כאשר עומת שאמר דברים בשם אנשים מתים והם: מר ארנס, גב’ שרובר, אביו המנוח של התובע, מר קרת שהיה מנכ”ל התעשייה האווירית ופרופ’ נאמן, אמר שהוא חי (אך למעשה התחמק ממתן תשובה לשאלה זו).

הכחיש שדיבר על התובע בצורה מזלזלת, וכי הוא מכבד אותו עד היום.

הוא הכיר את גב’ שרובר בשנת 1990 בעת שקנה לה את המסוק, ומאז היא לא הייתה מוכנה לטוס במסוק בלעדיו, והיו טסים פעם או פעמיים בשבוע, כי היה לה ביטחון בעת שהוא טס איתה במסוק, למרות שהוא לא הטיס את המסוק. מי שהטיס את המסוק היה טייס שהוא הביא ממחלקת טייסים בבדק. גב’ שרובר מאד אהבה את חוות דעתו על הבנייה, והיה שם אגף שהיא בנתה לחתימת הסכם השלום בין חוסיין ורבין והיא לקחה אותו על מנת שיחווה דעתו האם המקום מספיק מפואר, כי היה לו ידע בחלונות, כי היה פעם מנהל פרויקט של חב’ קליל. לאחר בניית בית גבריאל הפסיק לטוס על גב’ שרובר כי לאחר תום הבנייה לא היה לה עניין לטוס. לא יודע מתי הוציאו המסוק משירות, ונראה לו שמכרו אותו לדיויד פדרמן.

אינו מכיר את עו”ד אלישבע שקד, והוא לא מכיר את כל האנשים שהיו בסביבתה של גב’ שרובר. הקשר בינו לבין גב’ שרובר נותק, עד הפגישה עם התובע לאחר הפיטורין הנטענים (אם הקשר בין גב’ שרובר והנתבע נותק, מדוע שיפנה אליו התובע בבקשת עזרה? מדוע שגב’ שרובר תסכים לקבל את מר ארצי לשיחה, ומדוע תתרצה להפצרותיו בקשר לתובע?). הקשר עם גב’ שרובר נותק, כי באותה עת הוא קיבל לידיו את בדק מטוסים שכלל 3,500 עובדים עם מחזור של 800 מיליון דולר ועבודה של 24 שעות 7 ימים בשבוע, ולא היה לו זמן לנשום (אם כן כיצד הלך לגב’ שרובר לדבר איתה 6 שעות על התובע?).

בין היום שגב’ שרובר הכירה אותו ועד שהתובע נכנס לתמונה עברו שבועות או חודשים (מוזר הדבר, הרי בעת שהכיר לראשונה את גב’ שרובר, גם התובע טיפל לגב’ שרובר ברכישת המסוק ובעניינים הנובעים מרכישה זו). בתחילה טען שלא נעשתה בדיקה של יועץ ביטוח, אך לאחר שעומת על העובדה שאכן היה יועץ ביטוח, אמר לא יודע על כך. במהלך כל הליך רכישת המסוק, לא פגש את התובע. לאחר ששמע את דברי הנאצה של גב שרובר על התובע, לא שאל אותה מדוע נתנה לו לטפל בכל העניינים החשובים שלה, כגון: התיאטרון, ניירת, נכסי נדל”ן עסקים וכו’. גב’ שרובר אמרה לו שהתובע היה אז בשנות ה-90 סטז’ר במשרד של אביו המנוח. על דבריו שאמר בעדות הראשית שהתפלא שהתובע לא הוזמן לטוס במסוק השיב שהתובע לא היה בטיסות שהוא טס, ואולי הוא טס בטיסות נפרדות, אל בכל פעם שהוא טס עם גב’ שרובר, טס עימם טדי קולק שהיה באותה עת בפרישה (שוב פונה הנתבע למתים. ושאלה היא מדוע היה צריך טדי קולק לטוס לבית גבריאל מידי פעם במהלך הבנייה, כאשר גב’ שרובר סירבה להקים את בית גבריאל בירושלים, לאור התנאים שהציב מר קולק לגב’ שרובר?). הוא לא נפגש הרבה פעמים עם התובע בשביל להיות חברים, וכוונתו בחקירה הראשית הייתה שהיה חבר של גב’ שרובר. הוא לא עסק בחוזים בקשר למסוק בהם טיפל התובע (אם כן, כיצד יכולה לעמוד עדותו בחקירה הראשית שגב’ שרובר אמרה לתובע שישתוק ויעשה מה שהנתבע אומר לו, כאשר לנתבע אין כל הבנה בחוזים בהם מטפל התובע בקשר למסוק, ואין מחלוקת בדבר שגב’ שרובר הייתה אישה חכמה?), לא היה מעורב בהסכמים של בית גבריאל. לא נפגש עם אנשים שעסקו בבית גבריאל, לא עם הקבלן, לא עם הפיקוח, ומשרד הפיקוח לא היה מראה לו מאומה (אם כן, כיצד החשיבה גב’ שרובר את דעתו על הבנייה, כאשר לא ראה כלום ולא עדכנו אותו בכלום, שכן לדבריו בקשר לבית גבריאל מבחינת גב’ שרובר הוא היה “לא כלום”?). כאשר הגיע לבית גבריאל בשעה שנבנה, היה הולך ויושב בצד ושותה קפה (דבריו אלו של הנתבע ממש מופרכים, שכן באותה עת טיפל בעסק שהמחזור שלו 200 מיליון דולר עם 1,000 עובדים שעבדו 24/7 ולא היה לו זמן לנשום, כדבריו, והוא מוצא זמן לטוס עם גב’ שרובר ולשבת לשתות קפה במשך מספר שעות במשך 3 פעמים בשבוע?). בעת שהיה טס עם גב’ שרובר, היה נוסע מהמשרדים בלוד במשך 40 דקות למנחת הכנסת, היו טסים לבית גבריאל בעת שנבנה, ונוחתים במנחת שבנה לה ולוולה, היא הייתה מדברת עם הארכיטקט, ולאחר מספר שעות היו טסים חזרה לכנסת. בחלק מהפעמים היה מקבל את פניהם ולוולה וחלק מהפעמים אנשים שהוא לא זוכר. לא זוכר מי היה מסיע אותם.

בתחילה רצו האמריקאים עבור המסוק 3.5 מיליון דולר אך לבסוף הצליח לרכוש את המסוק בסך 2.5 מיליון דולר. לדבריו, יכול היה לטוס עם גב’ שרובר, מכיוון שעבד משעה 06:00 ועד לשעה 21:00.

לא זוכר אלו דברים אמרה לתובע שיעשה מה שאומר לו הנתבע.

גב’ שרובר לא סיפרה לו על מכירת הבית הגדול, וגם לאחר מותה לא ידע שהבית הגדול נמכר. תמיד נפגש עם גב’ שרובר לבד, ולא יודע מה שמות חברותיה, כי לא הכירה לו את חברותיה ולא סיפרה עליהן, אלא תמיד דיברו על נושאים שעמדו על הפרק. לא סיפרה לו על חברתה אסתר הרליץ, לא סיפרה לו על חברתה חני ברגמן, לא סיפרה לו על הרומן שלה עם בעלה מייס מוונצואלה. לא היה רעיון של מלון ליד הטיילת ולא ידע על כך, אך הייתה מסעדה ליד הטיילת, שלדברי גב’ שרובר היה מר נתניהו חייב שם 48,000 ₪ אך הוא שיכנע את גב’ שרובר שלא לתבוע אותם ממר נתניהו (המעניין שהנתבע מוצא לו כל מיני סיפורים שלא קשורים לתביעה על מנת להכפיש את מר נתניהו, כאשר באת כוחו לא שאלה את מר נתניהו על חוב נטען זה, למרות שהייתה יכולה לעשות זאת, דבר המראה שטענה זו של הנתבע אינה נכונה בעליל). לא יודע אם הייתה חברת אוטובוסים על שמה, זה היה רעיון של מר רביב עם בנה של גב’ שרובר שלא יצאה את הפועל. לא יודע את שמה של עורכת הדין הניו-יורקית של גב’ שרובר, ולא ידע שיש לה עו”ד בניו-יורק. לא יודע שהיה לגב’ שרובר אח שנפטר, לא יודע שנפטר ולא היה בלווייה שלו ולא בשבעת ימי האבל, ולא יודע היכן ישבו את שבעת ימי האבל. לא יודע היכן נולד מייס בעלה של גב’ שרובר, לא יודע כיצד השיג את הונו, רק יודע שהיה איש עשיר מאד והיו לו מפעלי פלדה ועסקי נפט בוונצואלה. לא יודע איך קוראים לבת של פימה אח של גב’ שרובר. הנתבע נימק את חוסר ידיעותיו בכך שגב’ שרובר לא אהבה לדבר על חייה הפרטיים (אם כן, כיצד יכול לומר שהוא היה מאד קרוב ומקורב לגב’ שרובר, אם לא ידע פרטים בסיסיים אלו?).

בסרטון אמר שגיטה אמרה לו שיבוא איש מטומטם מעסיקה אותו בגלל אביו ארווין, אך באותה עת היה התובע סטז’ר, כך שיש הבדל בין הסיפור שסיפר בסרטון ובראיונות לבין הסיפור שסיפר בעדותו בבית המשפט, ואת הבדל זה הסביר שאלה היו דיבורים שלא בבית משפט (אך תשובה זו אינה מספיקה, שכן על הדברים מחוץ לבית המשפט חזר התובע כמה וכמה פעמים. ונראה, שלאחר שהתבררו לו העובדות לאשורן, שינה את גרסתו על מנת להתאימה למציאות. שינויי הגרסה המתמידים מעידים על חוסר אמינותו של הנתבע). עומד על כך שגב’ שרובר אמרה לו שהיא משלמת לתובע את הסך 2.5 מיליון דולר לשנה, וזה טיפה בשבילה כי הייתה מיליארדרית (דבריו של הנתבע נשמעים מופרכים על פניהם, שכן משמעות הדבר שכל שנה הייתה גב’ שרובר נותנת שכ”ט שנתי לתובע בשווי של המסוק שקנתה. זה בדיוק אותו הדבר שיישמע מופרך שגב’ שרובר נתנה לתובע כל שנה מסוק. כגודל ההגזמה כך גודל המופרכות שלה). גם התובע אמר לו שגיטה משלמת לו 2.5 מיליון דולר לשנה, אך כשעומת עם כרטסת הנהלת החשבונות של גיטה במשרד עוה”ד בו שותף התובע עולה שדמי הריטיינר היו 2,000 דולר לחודש, דהיינו 24,000 דולר לשנה (וסכום זה לא מצדיק את פניית התובע לנתבע לאחר שגיטה העבירה את ייצוגה לעו”ד שקד), לא היה לו הסבר של ממש לדבריו. בגלל שראה שמדובר בסכום גדול הלך לגיטה, כי לא חשב שהתובע אידיוט כמו שאמרה גיטה והרגיש כלפיו אחריות (איך יכול להרגיש אחריות כלפי התובע אם ראה אותו רק פעמים מעטות אצל גב’ שרובר?). כאשר נשאל האם יכול להראות מהיכן ירדו דמעות מעיניו של התוב בפגישה הנטענת, חזר מדבריו, ואמר לא ירדו דמעות, אלא עיני התובע היו דומעות (ושוב שינוי גרסה). לא בדק עם התובע אם מה שטען בקשר לאביו נכון, מכיוון שהיו לו דאגות אחרות בחיים, וזה מה שגיטה אמרה לו. לא היה לו הסבר מדוע המשיך לפרסם את הדברים למרות שבראיון עם יעל דן התובע הכחיש את דברי הנתבע. לא הוזמן מעולם לארוחה עם יצחק ולאה רבין ועם ויויאן. אינו איש מפלגת העבודה. הוא נשאל שאלות על אנשים שאינו מכיר. לא זוכר אם פיקח על עבודתו של התובע לאחר שגיטה החזירה אותו לייצג אותה. בשנת 1996 היה כל כולו בפעילות של חב’ בדק עם 3,500 עובדים והיה עבד נרצע לעבודה (דברים אלו מגבירים את התמיהה על דברי הנתבע שמצא 6 שעות לדבר עם גיטה אודות התובע, למרות שהיה כה לחוץ בעבודה). הוא לא מכר מסוקים אלא תחזק אותם. הוא טס על מסוקים 3 פעמים בשבוע כי יש לו מחוייבות למר ארנס וכך עשה (גרסה חדשה המתפתחת תוך כדי תנועה והמסתמכת שוב על אדם שנפטר, כאשר עד עתה אמר שטס עם גיטה עקב היחסים המיוחדים שהיו ביניהם). לא היה לו הסבר לכך שטס במסוק לצורך איתור תקלות, שהרי הטייס מאומן לאתר תקלות. לא שמע על המלון שביקשה גיטה לבנות בירושלים. לא היה לו הסבר של ממש מדוע בכל הפרסומים והראיונות אמר שהפגישה בכפר סבא הייתה בשנת 1999, אך בבית המשפט אמר שהפגישה הייתה בשנת 1996. כאשר הציגו בפניו את התיזה שהגרסה של שנת 1996 באה לעולם לאחר שראה את תגובת התובע לגב’ ענת דוידוב שאביו נפטר בשנת 1978, והוא ייצג את גב’ שרובר 18 שנה, ואז מגיעים לשנת 1996, השיב שמדובר בשקר וכזב. בהודעת הווטסאפ הוא כתב שביבי פרש מהחיים הפוליטיים, ואז השיב הנתבע שביבי לא עומד בראש מעייניו (אם ביבי לא בראש מעייניו, מדוע הלך עם גרסתו עד הסוף ואמר בראיון לעיתונות שהעדים הטובים שלו הם בני הזוג נתניהו? דבר זה מלמד שמר נתניהו בראש מעייניו של הנתבע). באותה עת היה עם בעיה רפואית של קוצב לב, והתקינו לו קוצב לב (אם כן, כיצד מסתמך על בדיקת הפוליגרף?). הוא לא ישן כמה לילות, ועקב אחרי הפרסומים בעיתונות וראה שהכל מנוהל לפי הכתוב בהסכם שקרא. היו פעמיים שישב בשיחה עם התובע ועם גיטה, והוא נדהם מהיחס של גיטה לתובע. לא יודע אם התובע היה מעורב ברכישת המסוק. לגרסתו, התובע ביקש להיפגש עמו בכפר סבא כי הוא יודע שהנתבע גר בכפר סבא ויש לתובע חותן וחותנת שגרים בכפר סבא. (זה בניגוד לדבריו בפרסומים ובראיונות שטען שלתובע לא היה מה לעשות בכפר סבא מכיוון שאין לו משפחה בכפר סבא). אינו זוכר את שם בית הקפה בו נפגש עם התובע, אך זוכר שבית הקפה נמצא במדרחוב ברחוב ירושלים (אך לא היה לו הסבר כיצד טוען שזכר פרטים רבים, אך לא זוכר את שם בית הקפה). כאשר אמר שאין לתובע מה לעשות בכפר סבא, הוא התכוון לכך שאין לו לקוחות בכפר סבא (טענה מוזרה, שכן מהיכן יודע הנתבע מי הם לקוחותיו של התובע וכתובותיהם?). לא ידע שלחותנו של התובע היו עסקים וכי היה לקוח של התובע. בפגישה בכפר סבא לא היה לתובע עסק עם הורי אשתו, אלא רק אתו. חזר שוב על הצעתו שהתובע ילך לבדיקת פוליגרף כמו שהוא עבר 2 בדיקות פוליגרף. הנתבע אמר מיוזמתו כי נושא החוזה עם היוונים הוא “קשקוש בלבוש” (העלאת נושא זה על ידי הנתבע מיוזמתו מעידה שדווקא הנושא היווני הוא זה שמטריד את הנתבע). בפני הנתבע הוצגו מסמכים רבים המתייחסים לעסקה עם היוונים ולטיסה של התובע והנתבע יחדיו לאתונה, אך הנתבע הכחיש הכל, ואמר שהעביר את הטיפול בעסקה למר משה שרף (לנתבע הייתה האפשרות להציג בפני בית המשפט אישור ממשרד הפנים אודות יציאותיו מהארץ וכניסותיו לארץ, אך לא עשה כן. בנוסף, הנתבע העיד שלא הפסיד אף הזדמנות לטוס עם גיטה במסוק, אז הוא יפסיד הזדמנות לטוס ליוון? בנוסף, מדובר בעסקה של ייצוג התעשייה האווירית ביוון, שמטבע הדברים היא עסקה גדולה, וסביר מאד להניח שהנתבע יהיה מעוניין להיות מעורב בעסקה זו, ובמיוחד בחתימת החוזה, שהרי יש בעלי זכויות חתימה בתעשייה האווירית, והוא כמנכ”ל בודאי היה בעל זכות חתימה מטעם התעשייה האווירית). הנתבע הכחיש את הטענה שהתובע ידע שהוא מתגורר בכפר סבא רק בשנת 1998, בעת פגישה מקרית בבית הקפה בעת שהתובע היה שם עם בני משפחתו. התובע דיבר אתו לגבי היוונים על 2 עסקאות נפרדות, האחת על מטוסי תדלוק שיקבל חיל האוויר היווני מאנגליה, אשר לא יצאה אל הפועל. לא הכחיש את העובדה שבשנת 1999 נחתם הסכם בין התעשייה האווירית לבין לקוחותיו היווניים של התובע, אך הכחיש שהפגישה בשנת 1998 ביניהם בכפר סבא הייתה לקדם את המשא ומתן בקשר ליוונים, שבאותה עת נתקל בקשיים. את רוב העבודה בקשר ליוונים ביצע מר שרף, אך הכחיש שלאתונה הוא זה שטס.

לא זוכר את התאריך שהיה רשום על ההסכם הנטען בין ה”ה נתניהו. יודע שמי שרוצה לחלק את רכושו צריך לעשות צוואה. זה נראה לו מוזר כמו שנראה לו מוזר שלאדם אין כרטיס אשראי. לא שאל את התובע איך יש הסכם בין זוג נשוי ללא אישור בית המשפט, כי לא מומחה לזה (אם טוען שעו”ד וינרוט המנוח ועו”ד נאמן המנוח ערכו את ההסכם, כיצד יכול שלא להתפלא שעורכי דין ברמה שלהם לא יודעים דבר שגם סטודנט למשפטים יודע?). התחמק מהשאלה האם שאל את התובע איך כספי מדינה מוסדרים בהסכם בין אנשים פרטיים (דבר המלמד את מופרכות הטענה של הנתבע בדבר ההסכם הנטען).

לא היה לו הסבר של ממש מדוע לא פנה למשטרה בקשר לחוזה הנטען מיד לאחר שראה אותו או לא פנה ליועצים המשפטיים של התעשייה האווירית, והגיש את התלונה במשטרה רק לאחר הגשת התביעה (העובדה שהמשטרה לא פתחה בחקירה בתלונת הנתבע מעידה שהמשטרה לא האמינה כלל לנתבע, כמו גם עיתונאים רבים שלא האמינו לנתבע). הכחיש שבעת שהגיע להגיש תלונה במשטרה חיכו להם עיתונאים, למרות עדותו של מר רביב שאכן כך היה. אם לא היה פוגש את מר רביב, לא היה הפרסום של הסיפור שלו, וכל הסרטון וההופעות שלו בתקשורת היו בלחצו של מר רביב. היום הוא לא בטוח שבן כספית הוא זה שהעביר את הסרטון לעמוס בן אברהם. לא זוכר שדן רביב דיבר אתו ועם אשתו, וקיבל את אישורם להפיץ את הסרטון (אם לא זוכר זאת, כיצד יכול לזכור דברים שהיו לפני 20 שנה וכיצד בא כתב השיפוי לעולם?). מי שהפיץ את הסרטון לאחר קבלת כתב השיפוי היה מר רביב. הוא לא יזם את פרסום הסרטון, אך לא מנע ממר רביב את פרסום הסרטון.

בהודעת הווטסאפ הוא מזכיר לתובע את רכישת המסוק לגב’ שרובר כי עברו 20 שנה. לא היה לו הסבר מדוע הודעת הווטסאפ הראשונה מצויה פעמיים. הכחיש שאת ההודעה הראשונה הוא קיבל והעביר אותה לתובע. לא היה לו הסבר לסתירה בין מה שאמר בראיון ליוכפז ודוידוב שלא הגיע לדבר עם התובע עם ההסכם הנטען, ואילו בהודעת הווטסאפ השנייה מיום 13.1.20 שבו כותב שדיבר עם התובע על ההסכם הנטען.

מאשר שקיבל מכשיר הקלטה מבן כספית על מנת להקליט את התובע, ובודאי שדיבר עם מר כספית. לא התכתב אתו, אך יש להם מספר ווטסאפים אך לא בעניין הזה (אך לא צירף אותם לתיק בית המשפט, על מנת להיווכח שאכן לא מדובר בהתכתבויות שאינן מתייחסות לתביעה שבנדון). הוא נפגש בביתו עם העיתונאים דן רביב, בן כספית ואביעד גליקמן. מר כספית ומר גליקמן רצו לפרסם את הסרטון אך התנגד לפרסום, ולא בטוח אם אשתו נכחה בשיחה (הנתבע לא הזמין את מר גליקמן ואת מר כספית לעדות, למרות שמר גליקמן נכח באולם הדיונים לפחות בישיבה בה נחקרו ה”ה נתניהו, ודבריו עומדים בסתירה לדברי מר רביב שמר בן כספית סירב לפרסם את הסרטון). לא סיפר מה היה בשיחה עם בן כספית, ואמר שהמכשיר שנתן לו מר כספית היה מקולקל (אך לא הזמין את מר כספית לעדות ולא המציא חוות דעת על תקינות מכשיר ההקלטה).

מסקנתו לגבי שנת 1996 הינה מאחר והוא קנה את המסוק לגיטה בשנת 1990. זכר שגמרו לבנות את בית גבריאל בשנים 1993/1994 ושנתיים לאחר מכן פנה אליו התובע (אם סיום הבנייה של בית גבריאל היה בשנים 93/94, אין הסבר בדברי התובע מדוע ציין את שנת 1996 ולא את שנת 1995, שכן יש לו ספק האם הבנייה הסתיימה בשנת 1993 או 1994).

 

מהערותי השונות לעדות הנתבע עולה שישנן בעדות הנתבע שינוי גרסאות בעניינים מהותיים, דברים מופרכים ותמיהות רבות. בעדות הנתבע ישנן עדויות רבות שהנתבע יכול היה להביא עדים נוספים על מנת שיתמכו בדבריו אך לא עשה כן. הנתבע לא ענה לשאלות שנשאל בשאלון בטענה שאינן רלוונטיות, למרות ששאלות אלו היו לעניין, ולא ענה לשאלות כיאות למרות החלטות בית המשפט. בחקירתו הנגדית התברר כי בתשובות לשאלון הסתיר פרטים ועדויות, ובכך שלל מהתובע להזמין עדים נוספים, כשברור שלאור תקנות סדר הדין האזרחי תשע”ט, בית המשפט היה מסרב להזמינם לעדות בשלב כה מאוחר של ההליך. בנוסף, הנתבע מסתמך בעדותו על אנשים מתים שלא ניתן לאמת את דבריהם, בבחינת “ודורש את המתים”. על כן סבור אני שאין ליתן אמון בעדותו של התובע.

 

• מר ניר חפץ אשר הוזמן להעיד בתיק זה לאור דבריו בתכנית “המקור” ששודרה ביום 20.10.2022 עונה 21 פרק 17 בין דקה 11:30 לבין דקה 12:15 (ראה בקשה מס’ 27) בה אמר מר חפץ כדלקמן (בהתאם לציטוט ב”כ הנתבע):

“מינוי בלשכת ראש ראש הממשלה, מרכזי, לא עובר ללא אישור של שרה.”

יש הסכמה שהמינויים הקרובים בתוך הלשכה לא עוברים ללא אור ירוק משרה נתניהו. זה כמובן מזכיר הממשלה, ראש סגל, יועץ תקשורת, אבל זה גם ראש מל”ל והמזכיר הצבאי לראש הממשלה. ובנושאים של מינויים פוליטיים, לרבות מינויי שרים, בחלק הארי של המקרים הוא מקבל את דעתה.”

 

בחקירתו הראשית העיד מר חפץ כי לא רצה להעיד והפציר בב”כ הנתבע שלא להזמין אותו לעדות, משום שסבור שחלקו לא בבית המשפט, ועל האירועים שהזמינו אותו להעיד הוא יודע רק מהתקשורת, יש לו חיים משלו, ולא רוצה להיות חלק מהסאגה של משפחת נתניהו. עבד כ- 20 שנה בעתון ידיעות אחרונות בתפקידים שונים, עד לתפקיד עורך. לאחר מכן היה עורך ראשי של עתון מעריב וקבוצת מעריב. בין השנים 2009-2010 עבד עם מר נתניהו כראש מערך ההסברה הלאומי וכיועץ תקשורת לראש הממשלה כעובד מדינה, ובין השנים 2014 עד 2018 היו לו שני תפקידים עיקריים, האחד, יועץ תקשורת למשפחת נתניהו, ובכלל זה בענייניה הפרטיים, וכן יועץ תקשורת של תנועת הליכוד, ולמעשה, מנהל מטה הבחירות של הליכוד בבחירות 2015. כאשר התקשר אליו מזכיר הממשלה דאז, צבי האוזר בשנת 2009 על מנת לשרת במערך ההסברה הלאומי, היו לו 3 פגישות. בתחילה זומן לפגישה עם מר נתניהו בבלפור, לאחר מכן זומן לפגישה בקיסריה שבה השתתף מר נתניהו ולאחר מכן הצטרפה גב’ נתניהו, שהייתה בשיחה לפרקים, אך מעולם לא הייתה לו פגישה בה שוחחה אתו גב’ נתניהו לבד. היה במעגלים הכי קרובים של משפחת נתניהו, וכאן החלה ב”כ הנתבע לשאול אותו על היותו עד מדינה בחקירות נגד מר נתניהו ובהליך הפלילי נגדו (במקרה זה ב”כ התובע לא היה יכול לדעת מה קורה בהליך החקירה ובהליך הפלילי נגד מר נתניהו, ובשאלות אלו הניחה ב”כ הנתבע את התשתית לייצוגם של בני הזוג נתניהו על ידי עו”ד חדד). לא זוכר את הליך אי המינוי של אלון פנקס ושי בזק. את הדברים שאמר בתכנית המקור כי “מינוי בלשכת ראש הממשלה מרכזי, לא עובר בלי אישור של שרה, שלא לומר יש לה את הבלעדיות המוחלטת טוטלית לקבוע אם אפשר לסמוך עליך או לא”, אמר בקשר למינויים שנמצאים בסביבה המאד מאד קרובה של מר נתניהו, אלה שעובדים אתו יום יום (יש לשים לב שלפי דברי מר חפץ גב’ נתניהו לא קבעה מי ימונה לתפקיד בלשכה, אלא חיוותה את דעתה על מי אפשר לסמוך ועל מי אי אפשר לסמוך). מעורבות גב’ נתניהו הינה לפי בקשת מר נתניהו וביוזמתו, והנימוק של מר נתניהו ניתק באוזניו היה שהוא מבקש את דעתה ואת עצתה של רעייתו בגלל שיש לה אינטואיציות חדות מאד לגבי אנשים, ובסופו של דבר בראיון אתה צריך תוך זמן קצר להתרשם לגבי אדם, לאינטואיציות של גב’ נתניהו יש ערך מוסף. אינו זוכר אירועים ספציפיים לגבי מינוי מזכיר ממשלה, ראש סגל, יועץ תקשורת וראש מל”ל ומזכיר צבאי, אך עומד מאחורי דבריו (אם אינו זוכר אירועים ספציפיים, כיצד יכול להעיד על כך?).

כאן ביקשה ב”כ התובע להרחיב את החקירה של העד מעבר לדברים שנאמרו בבקשה להזמנת העד, ואשר נאמרו תכנית “המקור” הנ”ל, והקלטה לא הייתה תחת ידיה, וכן ביקשה להרחיב את החקירה של העד על קטעים שהעיתונאי רביב דרוקר פרסם שהיו לכאורה ביומן של מר חפץ (שאלה היא כיצד הגיע היומן של מר חפץ למר דרוקר? האם מהמשטרה במסגרת החקירות של מר ניר חפץ שהתנהלו נגד מר נתניהו? בלי לשים לב הניחה ב”כ הנתבע נדבך נוסף מדוע היה צריך לאפשר לה”ה נתניהו להיות מלווים ע”י עו”ד חדד במהלך עדותם בפני). כאן אמר העד כי במסגרת תכנית המקור מר רביב דרוקר לא שאל אותו על שי בזק. כאן התנגד עו”ד שמרון לחקירתו של העד לגבי דברים שלא היו בתכנית המקור אותם ציטטה ב”כ הנתבע בבקשתה לזמן את מר חפץ להעיד, שכן הסכמתו להזמין באיחור את מר חפץ לעדות הייתה רק לגבי הציטוט שציטטה ב”כ הנתבע בבקשתה להזמין את מר חפץ לעדות.

כאן עברה ב”כ הנתבע לשאול את מר חפץ לגבי התקופה שתחילתה בשנת 2014. בשנת 2014 גלעד ארדן היה שר התקשורת ולאחר מכן מונה לשר הפנים. בהתאם לדין, ראש הממשלה שהיה מר נתניהו ממונה לשר התקשורת, והייתה התלבטות במשפחת נתניהו האם למנות שר תקשורת מהליכוד או שמא להשאיר את תיק התקשורת בידי מר נתניהו, וזאת מתוך חשש ששר שימונה מהליכוד, כמה שיהיה חזק, לא יוכל לעמוד בפני הלחץ של התקשורת. למשפחת נתניהו הייתה הרגשה חזקה שהתקשורת עוינת אותם, ולכן העדיפו שתיק התקשורת יישאר בידי מר נתניהו.

בבחירות 2015 החליט מר נתניהו לפטר את שרת המשפטים ציפי לבני ואת שר האוצר יאיר לפיד, ואינו זוכר מה הייתה המעורבות של גב’ נתניהו בפיטורין אלו. אך כשיש החלטות שהן נוגעות באופן עמוק או חשוב או פוליטיות או תקשורתיות, להבדיל למשל מביטחוניות, אז בדרך כלל, תמיד מר נתניהו רוצה לשמוע את דעתה של גב’ נתניהו, ואז הוא מניח שגם במקרה הזה היא הייתה, ואם העיד בעבר אחרת הוא העיד אמת אך אינו זוכר (משמע מדבריו שמדובר בעדות סברה בלבד). מר אהרון שביב, היועץ האסטרטגי של הליכוד בבחירות 2015 פוטר לאחר שהוא שיתף בעמוד הפייסבוק של מר נתניהו פוסט של מר נפתלי בנט, שהיה יו”ר מפלגת הבית היהודי. דבר זה הכעיס מאד את גב’ נתניהו, שהתקשרה למר שביב ביוזמתה, והשיחה עלתה לטונים גבוהים, ולאחר מכן לא נראו עקבותיו של מר שביב (יש לשים לב שמדובר בעניין פנים מפלגתי של מפלגת הליכוד, ובמהלך המשפט שבפני לא הוברר מעמדה של גב’ נתניהו במפלגת הליכוד).

העד התנדב לדבר על המינוי של מר שלמה פילבר למנכ”ל משרד התקשורת. בתחילה מר נתניהו הציע לו את התפקיד, אך הוא סירב כי רצה לפנות לסקטור הפרטי. על כן הציע למר נתניהו למנות לתפקיד את מר שלמה פילבר, שאכן קיבל את המינוי. אינו יודע מידיעה אישית אם הייתה לגב’ נתניהו מעורבות במינוי מר פילבר, אך הוא מניח שמר נתניהו התייעץ עם רעייתו (ושוב, עדות סברה).

 

בחקירה הנגדית העיד מר חפץ כי במשך השנים שעבד עם בני הזוג נתניהו, ובתחילה בשנים 2009-2010 בעת שהיה ראש מערך ההסברה הלאומי , נדרש לסוגיה זו של ההסכם הנטען בין בני הזוג נתניהו, והוא פנה למר נתניהו בעניין זה, והוא דחה בשאט נפש ובבוז את הטענה אודות ההסכם בינו לבין רעייתו. הוא שוחח גם עם גב’ נתניהו והיא דיברה כמו חיה פצועה, או כמו חיה שמנסים ללכוד אותה שוב ושוב. נקודה זו עלתה שוב ושוב כשהיו פניות מהתקשורת. כאן ביקשה ב”כ הנתבע לפסול אותי מלשבת בדין, ובקשתה נדחתה. בישיבה מאוחרת יותר התנצלה ב”כ הנתבע על דבריה בישיבה זו, ובכל אופן, לא הגישה ערעור לבית המשפט העליון על ההחלטה לדחות את בקשת הפסלות.

לאחר מתן ההחלטה בבקשת הפסלות, המשיך מר חפץ בעדותו ואמר שהטענה שהייתה בתקשורת בדבר הסכם בין בני הזוג נתניהו פגעה מאד בגב’ נתניהו, שכן לטעמה טענה זו משמעותה שבני הסוג נתניהו לא חיים כזוג אוהב וכמשפחה אוהבת אלא כמשפחה שיש בה מאזן אימה, וכי מר נתניהו לא באמת אוהב אותה, וטענה זו היא טענת שקר. בשנים 2009-2010 הייתה טענה שעו”ד שמרון ערך את ההסכם בין בני הזוג נתניהו כעורך הדין הפרטי של המשפחה, והוא פנה לעו”ד שמרון, ועו”ד שמרון אמר לו שמדובר בעלילת דם. לאחר הריטואלים החוזרים ונשנים כבר לא פנה לקבל את תגובת עו”ד שמרון, והתגובה של בני הזוג נתניהו תמיד הייתה אותה תגובה.

באשר למעורבות של גב’ נתניהו בקבלת החלטות אמר חפץ כדלקמן:

“…תראה. בוודאי שתמיד ההחלטה היא של ראש הממשלה ושל המוסדות שחוקיים במדינת ישראל לקבל החלטות. אבל בעמך חי, ואתה יודע שבתוך משפחה, שהיא משפחה מאד מאד מלוכדת ואפשר להגדיר אותה כיחידה אחת, זו אחת המשפחות הכי מלוכדות, בסנכרון מלא, בערבות הדדית מלאה ובאהבה גם של אחד של השני, יש החלטות שמתקבלות ביחד, למשל, מינויים בלשכה, ובמובן זה אני מעיד לך לא מפי השמועה , אלא ממש דברים שראיתי ושמעתי באוזניי ובעיניי, בנימין נתניהו לא ימנה בלשכה למשל, אנשים שלא מקובלים על שרה נתניהו. ולכן אתה בהחלט יכול לומר שיש לה מעורבות פעילה לחלוטין וברמה גבוהה מאד, בקבלת החלטות על המינויים בלשכה.”

(פרוטוקול מיום 22.1.23 עמ’ 35)

 

ובאשר לתובע העיד מר חפץ כדלקמן:

“…אין בינינו שום אינטראקציה 5 שנים. בתקופה הרלוונטית כשעבדתי עם בנימין נתניהו, היו יחסי אמון והערכה גבוהים מאד עם דוד שמרון. האינטראקציות שלי הם אני מניח שגם אולי מאות, על כל פעם שעלתה סוגיה שהייתה הספקטרום של הנושאים שהוא התעסק בהם. זה נושאים משפטיים שקשורים בתנועת הליכוד כי הוא היה היועץ המשפטי של הליכוד, נושאים משפטיים שקשורים בכל ענייניה הפרטיים של משפחת נתניהו, וגם נושאים שבנימין נתניהו רצה לשמוע את דעתו כאדם שהוא סומך עליו וכאיש חכם ומנוסה. אז בכל הסוגיות האלה שברבות מהם אני הייתי מעורב, וכמובן במערכת הבחירות היו אספקטים משפטיים, הוא היה היועץ המשפטי, ובפריימריז שבנימין נתניהו הוא היה, אז כמות אדירה של אינטראקציה בינינו, ואני יכול שהוא היה ממש תמיד בעיני סלע איתן של אמינות. ידעתי שלפעמים כשאתה עובד עם פוליטיקאים ועם אנשים אחרים, אתה לא בטוח אם התגובה היא עד הסוף, אתה יודע אולי קצת עיגלו איזה פינה. כשהייתי צריך לדעת אם אני יכול ללכת בראש שקט לתקשורת ולהיות בטוח, הייתי פונה לתובע כאן. מעולם לא נפלתי עם זה. אני נשענתי עליו ב- 100% על האמינות שלו, ומועלם לא נפלתי עם זה. ואני ממש רואה בזה אבידה שאני כבר כמה שנים, בעצם אתה יודע, ניתקנו כל מגע עקב הנסיבות.”

 

בחקירה החוזרת העיד מר חפץ כי לא דיבר עם אף אדם מסביבתו של התובע, והוא עדכן אך ורק את עורך דינו, עו”ד אילן סופר על עדותו זו. ובאשר להתנהלות ב”כ הנתבע אמר שעמד 21 יום בחקירות של עו”ד בן צור ועו”ד ז’אק חן בעדותו במשפט נתניהו, ולא ראה התנהגות מחפירה כמו של ב”כ הנתבע. כאן הערתי למר חפץ שעליו להתמקד בתשובות לשאלות שנשאל.

 

מעדותו של מר חפץ עולה שיש להבחין בין שני מצבים: מצבים של מינויים על פי החוק והחלטות ממשלה, שאז החלטות הממשלה הן הקובעות, אך מר נתניהו מתוך הערכה לשיקול דעתה והדקויות בהן היא מבחינה עקב האינטואיציה שיש לגב’ נתניהו, הוא מתייעץ איתה, אך ההחלטות הן שלו בלבד. אך בעניינים ביטחוניים אינו מתייעץ איתה, והם נשארים אצל מר נתניהו בלבד.

לגבי המינויים בלשכת מר נתניהו, במעגל הקרוב ביותר למר נתניהו, מר נתניהו לא ימנה את מי שגב’ נתניהו הביעה דעה שלילית עליו, אך מכך נובע שמר נתניהו יכול לבחור לתפקיד בלשכתו את מי שגב’ נתניהו לא הביעה דעה שלילית עליו, וכל זה נובע מתוך הלכידות המשפחתית של משפחת נתניהו והאהבה השוררת ביניהם.

 

• מר אלי אבידר אשר תוכן עדותו כבר נכתב בכתבה של העיתונאי איתמר אייכנר שפורסמה באתר YNET ביום 10.3.2021, מיד עם פרסום הסרטון של מר ארצי, דבר המלמד שמר אבידר היה בסוד פרסום הסרטון עוד לפני פרסומו.

מר אבידר העיד כי בשנת 1997 לאחר שמר אביגדור ליברמן עזב את עבודתו כמנכ”ל לשכת ראש הממשלה התקשר אליו מר דוד בר אילן ז”ל, שהיה ראש אגף ההסברה במשרד ראש הממשלה וניסה לקדם את מועמדותו למשרת מנכ”ל לשכת ראש הממשלה. מר בר אילן התקשר אליו ואמר לו כי ראש הממשלה מבקש לשתות אתו כוס קפה במעונו בבלפור בשעה 18:00. הגיע במועד לבלפור וראש הממשלה קיבל אותו וישבו בפינת ישיבה. לאחר זמן קצר נכנסה גב’ נתניהו והצטרפה לשיחה, ואז ראש הממשלה קם ממקומו באופן מיידי, ואמר שיש לו לבצע מספר שיחות לפני הטיסה לארה”ב שהיה אמור לטוס באותו לילה. השיחה המשיכה עם גב’ נתניהו, ולאחר מספר דקות הבין שמדובר בראיון ולא בשיחת חולין. אם היה יודע שזה מצב הדברים, לא היה מגיע לשיחה עם ראש הממשלה, כשראה שראש הממשלה לא חוזר, אמר לגב’ נתניהו שהיא לא צריכה להיות לו בייביסיטר, ראש הממשלה עסוק, וכשיהיה זמן לראש הממשלה שיתקשרו אליו (אילו חפץ היה מר אבידר לסיים את השיחה, היה עליו לסיים זאת בצורה יפה, ולא בתגובה שיש בה הרבה חוסר טקט קיצוני, ולא מן הנמנע שדווקא עקב חוסר טקט משווע זה לא קיבל את תפקיד מנכ”ל לשכת ראש הממשלה). הוא סיים זאת בצורה לא נחמדה, על מנת שלא יהיה לזה המשך. הוא הרגיש שמדובר בראיון ולא בשיחת חולין, כי שיחת חולין נסובה על דברים של הא ודא, וגב’ נתניהו נכנסה לדברים מקצועיים ומה הוא חושב על עניינים שונים, כך שלטעמו לא הייתה זו שיחה של העברת זמן עד שראש הממשלה יתפנה. בחודש יולי 2019 באירוע שישי תרבות בקק”ל אמר שלגב’ נתניהו יש עוצמה מכל ראשי הממשלה שכיהנו במשך 10 השנים האחרונות, אך זה היה מסוג ההתבטאויות שאומרים באירועים כאלה. אמר שהוא חושב שהיא מאד חזקה, מכיוון שהיא צריכה להתמודד עם התביעה שלה עם עו”ד אחד, וראש הממשלה שכר את כל לשכת עורכי הדין. ראש הממשלה לא מצליח לצאת מזה והיא כן הצליחה, ואת זה ייחס לעוצמה שלה, אך לא לדבר הקשור למשפט הנוכחי.

בחקירה הנגדית העיד מר אבידר כי בשנים האחרונות הוא מתנגד בולט למר נתניהו. התפקיד של ראש לשכת ראש הממשלה זה תפקיד עם אמון אישי, ולא תפקיד בטחוני. לפני שפנה אליו מר בר-אילן לא הייתה לו היכרות מוקדמת עם בני הזוג נתניהו, אלא הכיר רק את מר בר אילן, והיכרות זו התבססה על כך שחברים משותפים הכירו את פעילותו בעת שהיה אז סגן קונסול בפילדלפיה בארה”ב. חוץ מהטיסה לארה”ב באותו ערב, לא היה ידוע לו מה היה לוח הזמנים של ראש הממשלה. הראיון הראשון שלו היה כשמר ליברמן היה מנכ”ל משרד ראש הממשלה, והוא זה שסירב לכניסתו לתפקיד מנכ”ל לשכת ראש הממשלה. הראיון השני היה לאחר שמר ליברמן עזב את משרד ראש הממשלה, ואז אמרו לו שרוצים לבדוק, כך שלא היה צריך לעשות ראיון שני. להערכתו היה צריך לעשות ראיון עם ראש הממשלה יותר לעומק, אך לא ראיון כללי (מר אבידר לא לוקח בחשבון שאם מר ליברמן סירב להכניסו ללשכת ראש הממשלה נימוקו היה עמו, ואם מועמדותו עלתה בשנית לא מן הנמנע שביקשו לבדוק האם סיבת סירובו של מר ליברמן עדיין בתוקף).  אינו יודע אם גב’ נתניהו הייתה צריכה לקבל את ההחלטה האם ימונה לתפקיד או לא. אינו יודע מתי היה ראש הממשלה צפוי לחזור לחדר. ראש הממשלה אמר שיש לו לבצע מספר טלפונים קצרים, וכשראה שבמשך 10 דקות ראש הממשלה לא חוזר, החליט לעשות סוף לשיחה (השאלה היא מה נחשבת שיחה קצרה אצל ראש הממשלה ולא מהי שיחה קצרה אצל מר אבידר). בשנת 2008 התפקד לליכוד לאחר שעזב את שירות המדינה, ומר נתניהו היה אז יו”ר הליכוד, ולא היה לו הסבר ממש מדוע אז לא חשש לכהן כחבר כנסת כאשר הוא חושב שלגב’ נתניהו יש, לדעתו, כוח כה חזק כמו שהוא חושב. עד פרסום הקלטת של הנתבע לא פרסם מאומה על הפגישה עם גב’  נתניהו. לא מבין מדוע עו”ד שמרון הגיש את התביעה.

 

מעדותו של מר אבידר עולה שאין לו כל תרומה לתיק זה, שכן התפקיד אליו הוזמן להתראיין היה תפקיד של אמון אישי. העובדה שמר ליברמן סירב להכניס אותו ללשכת ראש הממשלה אומרת דרשני, ומה דעתו של מר ליברמן על מר אבידר. כשהוזמן מר אבידר שוב לראיון השני לא הבין שלמעשה ניתנה לו הזדמנות שנייה על מנת לקבלו לתפקיד, אך בחוסר הטקט הרב והמשווע גרם לכך שלא יקבל את התפקיד. מר אבידר שתק שנים רבות, ולא פרסם מאומה על כך, למרות היריבות הקשה והמרה שפיתח נגד מר נתניהו, ורק לאחר פרסום הראיון עם התובע פרסם את דבריו, והם מצאו מקום בעתונות עוד לפני הגשת התביעה ומיד עם פרסום הסרטון, דבר המעיד שמר אבידר היה בסוד פרסום הסרטון עוד לפני פרסום הסרטון, דבר הפוגע פגיעה של ממש בעדותו. גם אם מדובר בעדות נכונה, היותה עדות כבושה ולאור היריבות הפוליטית שבין העד לבין מר נתניהו, ובמיוחד כאשר מדובר בפרסום זמן קצר ביותר לפני בחירות, אזי שיקולים אלו מחלישים את העדות של מר אבידר חולשה של ממש, ואין לתת להם משקל של ממש.  

 

• גב’ שרה נתניהו אשר חקירתה הראשית הייתה במתכונת חקירה נגדית, ובעדות זו הייתה מיוצגת על ידי עו”ד עמית חדד, מי שמייצג את מר נתניהו באחד מתיקי האלפים בכתב האישום שהוגש נגדו.

בחקירתה הראשית העידה גב’ נתניהו כי היא מסכימה עם ב”כ הנתבע שמכפישים אותה בעיתונות כל הזמן, כן היא הסכימה עם ב”כ הנתבע שאם היא תתבע על כל הכפשה והכפשה היא תבלה כל הזמן בבתי המשפט. היא הגישה תביעה נגד גב’ סיוון כהן בגין 2 ידיעות בשנים 2000 ו-2001, וכב’ השופט סולברג קיבל את תביעתה. גב’ סיוון כהן כתבה שקרים כה בוטים עליה, עד כי לא ניתן היה לעבור על כך לסדר היום. כמו כן הגישה תביעה נגד מר רוני מלול, שתחילה לא זכרה אותה, שכתב שהיא תפשה מקום חניה וטענה שהיה זה מבחינה ביטחונית, והשב”כ הכחיש אירוע זה, והיא תבעה וזכתה. בן כספית מפרסם עליה כל מיני פרסומים, והכל שקרים, ואם הייתה תובעת אותו על כל הדברים שפרסם אודותיה, הייתה צריכה לבלות בבית המשפט ימים ולילות, אך מידי פעם שיש דברים שמגדישים את הסאה, היא מגישה תביעות. גם הטענה של פיטורי חצרן בן 70 ממשרד ראש הממשלה אינו נכון והוא שקרי, שכן אותו חצרן עבד עד שבועיים שלושה לפני פטירתו, והוא הספיק להעיד במשפט שהגישה שגם בעת הגשת התביעה הוא עדיין עובד כחצרן בבית ראש הממשלה. היא זכתה בתביעה, אך לא זוכרת מה הסכום שנפסק לטובתה. מר יגאל סרנה העליל עליה ש”זרקה” אדם מסוים משיירת ראש הממשלה, ודבר זה היה פרסום שקרי, וכי השיירה היא של ראש הממשלה ולא שלה. הוגשה תביעה והיא זכתה בתביעה זו. היא מחליטה מתי להגיש תביעה בהתאם לעצות עורכי דין איתם היא מתייעצת, וכן הדבר תלוי בזמן שיש לה, במידת הכעס שיש לה על פרסום מסוים. אם הייתה מגישה תביעה על כל פרסום לא היה לה חיים, מה עוד שהליכים משפטיים דורשים תשלום כספים רבים, ויש גבול כמה ניתן להלאות את בית המשפט בהליכים משפטיים. לא ראתה את הסרטון נשוא התביעה, אך אמרו לה שהיא מוזמנת להעיד בגלל שהשקר של ההסכם הנטען בינה לבין מר נתניהו עלה שוב. כאן התערב עו”ד חדד ואמר שיש דברים שהינם חסויים עקב חיסיון עו”ד ולקוח, ועל כן אין לשאול שאלות מה אמר לה עוה”ד. כאן אמרה ב”כ הנתבע שאינה מבינה מה מעמדו של עו”ד חדד במשפט (כאן אציין שמאחר שמדברי עו”ד חדד עולה שמי שנתן לגב’ נתניהו ולמר נתניהו את הייעוץ בקשר לעדותם והוא מייצג את מר נתניהו בהליך הפלילי המתנהל נגדו בבית המשפט המחוזי בירושלים, הרי שהוא בא להגן על האינטרסים הלגיטימיים של בני הזוג נתניהו, אינטרסים שב”כ התובע אינו מודע להם ואינו בקי בהם, וחבל שב”כ הנתבע לא הייתה מודעת לאספקט זה של הדיון. לעניין זה ראה גם הערותי לעדותו של מר ניר חפץ). היא שמעה את הטענה על ההסכם לפני 30 שנה, הסכם שלא היה ולא נברא, וטענה זו עולה בכל פעם בוורסיה אחרת. בשנות ה- 90 ייצג אותם עו”ד נאמן, והוא אמר להם “איזה דברים הזויים כותבים עליכם”, וכי הטענה על התאריך הכתוב בהסכם הנטען אינו נכון, כי באותה עת הוא היה באירופה. בינתיים המציאו את עו”ד נאמן ועו”ד דוד שמרון, ועוד מעט ימציאו עו”ד שלישי רביעי וחמישי (ואכן, מר ארצי הוסיף בעדותו הראשית את עו”ד וינרוט, אך בתצהיר שהגיש בבקשה לזמן עד נוסך הצהיר שהיה זה עו”ד נאמן). אישרה את דברי מר חפץ שיש בינה לבין מר נתניהו אהבה גדולה, ומשמעות הטענה שיש הסכם היא שמערכת היחסים בינה לבין מר נתניהו היא מתוך הסכם ולא מתוך אהבה. (כאן אמרה ב”כ הנתבע שהיא מאמינה לדברי מר חפץ שאכן יש אהבה גדולה בין בני הזוג נתניהו). אם היה הסכם, היא תוהה איזה עו”ד יראה הסכם כזה, שהרי יש חובת סודיות של עו”ד כלפי לקוח. לא הגישה תביעה על דברי מר ארצי כי לא ידעה שיש את הסרטון שלו, אך יודעת שטענת ההסכם כל פעם מתגלגלת בצורה אחרת. היא ידעה על הסרטון רק כשנקראה להעיד. היא עסוקה מאד, והיא מקדישה את זמנה כפסיכולוגית בשירות הציבורי למען ילדי ירושלים, ויש לה חיים שלמים לנהל, והיא עושה לעצמה סדרי עדיפויות. לא קוראת את הספרים של בן כספית, וגם לא את הספר משנת 1997 “נתניהו הדרך אל הכוח” בו הוא כותב על ההסכם הנטען, ואין שם מלה אחת אמת. עו”ד יעקב נאמן סיפר לה על הכתוב בספר על ההסכם הנטען, אך תבעה את מר כספית על דברים אחרים. אביו של בן כספית שלח לה שני מכתבים בהם הוא כותב שהוא לא יודע מה בנו, בן כספית, רוצה ממנה. היא פשוט הפסיקה להתייחס לבן כספית. לא התייחסה לבן כספית גם בשנת 1997, מכיוון שבאותה עת הייתה רעיה צעירה של ראש הממשלה המטופלת בילדים קטנים, והיה עליה להשלים את התזה המחקרית של התואר השני בפסיכולוגיה, והיה לה הרבה מה לעשות. (כאן החלה ב”כ הנתבע לשאול את גב’ נתניהו האם ישבה במשרדו של עו”ד נאמן לכתוב את התיזה, שאלה לא רלוונטית לחלוטין, שכן יכולים להיות יחסי עו”ד לקוח מסוגים שונים, ולטעמי, מדובר ברכילות גרידא). את התיזה כתבה בספריה של האוניברסיטה העברית, בספריה של אוניברסיטת תל-אביב וחלק מהזמן במשרדו של עו”ד נאמן (כאן הערתי לב”כ הצדדים כי אופן ניהול המשפט והחקירות הנגדיות מהווה שיקול בקביעת הוצאות המשפט).

הסעיף הנטען שעליה להיות עם מר נתניהו בנסיעות לחו”ל הכוללים לינה אינו קשור, והיו נסיעות שכללו לינה שלא נסעה אתו לחו”ל, אך לרוב הם אוהבים ליסוע יחד, כמו כל מנהיגי העולם. בשנת 2018 טסה עם מר נתניהו להודו, שהיה ביקור היסטורי וראשון בו הוזמן ראש ממשלת ישראל להודו, וגם היא הוזמנה לביקור ע”י ראש ממשלת הודו. אינה זוכרת אם נסעה לדבוס בשווייץ לפורום כלכלי עולמי ולגרמניה לוועדת מינכן לביטחון בחודש פברואר 2018. היא טסה לארה”ב לפגישה עם טראמפ ונאום באיפא”ק, וכן לקפריסין לפגישה תקופתית עם מנהיגי יוון וקפריסין, והיא הוזמנה על ידי רעיית נשיא קפריסין. לא זוכרת אם טסה לגרמניה, צרפת ואנגליה לפגישות עם מנהיגי מדינות אלו. נסעה עם מר נתניהו לחצי גמר המונדיאל ולקחו עמם שני ילדים חולי סרטן שזה היתה לילדים הגשמת חלום, ואחת מהם הייתה ילדה בשם מיקה אותה היא מלווה במשך 10 שנים, אך התקשורת הישראלית מתעלמת מכך. נסעה לפגישה עם ראשי המדינות הבלטיות, ולמיטב זכרונה הוזמנה על ידי ראש ממשלת ליטא, והייתה להן תכנית נפרדת. בחודש אוקטובר הינה נסעה לעומאן יחד עם מר נתניהו, והיא הוזמנה על ידי הסולטן. זו הייתה נסיעה היסטורית, שבשום אופן לא הייתה מחמיצה. לא זוכרת אם טסה לבולגריה לוועידת פסגה. נסעה עם מר נתניהו לצרפת במלואת 100 שנים לסיום מלחמת העולם הראשונה, וכל מנהיגי העולם באו על נשותיהם, ורעיית ראש ממשלת צרפת עשתה בארמון וורסאי אירוע לכל נשות המנהיגים שהגיעו לצרפת. נכון שמר נתניהו טס לרוסיה פעמים רבות (לטענת ב”כ הנתבע מדובר בטיסה של יום אחד, אך לא סביר שמר נתניהו כראש ממשלה טס לרוסיה וחזר ארצה באותו יום או באותו לילה, בהתחשב בזמן הטיסה ובשיחות שהיה צריך לנהל ברוסיה).

ב”כ הנתבע הציגה לגב’ נתניהו את מוצג נ/4 אותו הציגה גב’ כרמון ואישרה כי מדובר בכתב ידה, בו היא כתבה פק”לים לנסיעות לחו”ל כאשר מר נתניהו היה ראש האופוזיציה ועדיין היו לו פגישות מסויימות בחדרם במלון, ומאחר שהוא איש ציבור, מגיע לו ולרעייתו פרטיות, וכשיוצאים ממקלחת לא יוצאים עם מגבת לפני כל הנוכחים בחדר, דבר שקרה פעם אחת בפועל. נושא הפרטיות חשוב גם לראש הממשלה. את מוצג נ/4 היא כתבה לאחר שהסבריה לאחראים לא הובנו, ואז היא כתבה את מוצג נ/4 על מנת שהדברים יהיו ברורים (לאור דברי גב’ נתניהו מוצג נ/4 מקבל גוון אחר מזה שגב’ כרמון ניסתה לצבוע אותו).

ב”כ הנתבע ציטטה מספרו של מר נתניהו אודותיה, שם הוא כותב בעמ’ 247 כדלקמן:

“למרות המאמצים הגדולים של התקשורת להתעלם מפועלה, ההערכה הציבורית כלפיה רק גדלה. ובמשך השנים החלה להתמלא תכונה נוספת שלה, יכולת להריח זייפנים מקילומטר ולרדת לעומקם האמתי של האנשים שהיא פוגשת, הערכה הציבורית לחוש השישי שלה גדלה עם השנים, לאחר הערכותיה המוקדמות לגבי פוליטיקאים מסוימים התבררו כמדויקות, והם אכן בגדו באמון בוחריהם כפי שהיא צפתה. שרה צדקה היה משפט שחזר על עצמו שוב ושוב ברשתות החברתיות.”

ובקשה מגב’ נתניהו לומר מקרה אחד, והיא ציינה את שמו של מר בנט.

אין לה כל השפעה על לוח הזמנים של מר נתניהו לחו”ל, כי את הפגישות המדיניות מכין המל”ל, ולה מכין המל”ל פגישות עם הרעיות של המנהיגים שמשתתפים בפגישות. אין דבר כזה שהיא פוסלת פגישה או פגישות. לא זכור לה דבר עם מה שכתב ניר חפץ ביומנו לגבי הטיסה ביום 4.8.2009. גם היא לפעמים נופלת בעניין האם ניתן לסמוך על אנשים, כולל במקרה של ניר חפץ. לא יודעת מי זה גיא צור ואינה זוכרת שיחה אתו בשנת 2012. במסגרת תפקידה כאשת ראש הממשלה היא ראתה עשרות אלפי אנשים, וחלק מהחיים שלה היא יורדת מהקומה העליונה יוצאת לסידור מסוים ורואה אנשים, אז גם מבחינה של נימוס לפעמים היא שואלת מה שלומם ואם רוצים כוס קפה או עוגה או עוגייה, דהיינו שיחת חולין בלבד. ודאי שלא היו שיחות של 45 דקות. היא זוכרת את אייל זמיר ואת יוחנן לוקר, כי הם היו יותר זמן, היו בטיסות ולרוב הם מתיידדים. היא מכירה את כל צוות הלשכה של מר נתניהו. היו הרבה פעמים שהיא עמדה ודיברה עם אנשים שלא היה לה מושג מי הם, מכיוון שרצתה להיות נחמדה. לא זוכרת שדיברה עם גיא צור על ההתנתקות. הכחישה את דברי מר יעלון שכל המועמדים לתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה התראיינו אצלה. האנשים שמגיעים לפגישה עם ראש הממשלה ממתינים ונראים מסכנים, ואז היא מנחמדות שואל לשלומם. אין לה מושג מי זה מיקי אדלשטיין. היא לא ראתה אם מר אלי אבידר חוץ מאשר בטלוויזיה. בשנת 1997 לא גרו בבית ברח’ בלפור, כי הבית היה בשיפוצים, והם גרו באיזשהו בית שכור ברח’ רחל המשוררת, ואף אחד לא בא לשם. היא ראתה אותו לאחרונה צועק בטלוויזיה. לגבי ניר חפץ, הוא פגש אותם במסעדה בתל-אביב ואמר להם שהוא רוצה לעבוד איתם. לגבי גב’ שקד, יכול להיות שבתחילה היה לה ראיון עם מר נתניהו, ולאחר מכן היא דיברה איתה מכיוון שמר נתניהו ביקש ממנה לדבר עם גב’ איילת שקד, כי הוא רצה שהיא תדבר עם מי שהולכת להיות המזכירה שלו. היא זוכרת דברים אלו במעורפל, כי הייתה אז אחרי ניתוח גב. הכחישה את דברי מר חפץ שאין מינוי בלשכת ראש הממשלה שלא עובר דרכה. את אנשי המל”ל היא פגשה בבית כאשר הם היו כבר אנשי מל”ל, והם הציגו עצמם בפניה. יועצי תקשורת לרוב הלכו עם מר נתניהו לאורך כל השנים, גם באופוזיציה. לא התערבה במינוי שרים, והטענה שלא רצתה שלימור לבנת לא תהיה שרה היא טענה שקרית. במערכת הבחירות בה לימור לבנת הייתה ממונה על מערך ההסברה של הליכוד, הייתה מתקשרת כל מספר דקות, והיא ביקשה ממנה לרכז מספר שאלות ולהתקשר פעם אחת על כל מספר שאלות, ולא להתקשר כל פעם בגין שאלה אחת,  כי גם משפחתה צריכה את מנוחת השבת, ויש להתחשב בהם שיש להם ילדים קטנים. לגבי שנת 2015 אינה זוכרת את אהרון שביב, אך היא זוכרת שמי שהיה שם היו ניר חפץ ומומו פילבר. כיצד יכולה הייתה לפטר את מר אהרון שביב כאשר אינה זוכרת אותו. לא השתתפה בהתייעצויות במצודת זאב בקשר לתקיפת איילת שקד, והיא דווקא חשבה שלא צריך לתקוף את איילת שקד. איילת שקד לא פנתה אליה לאחרונה ליישר את ההדורים, גם לא דרך מתווך. בשנת 2010 לא התנגדה למינוי אלון פנקס לשגריר באו”ם, וכשפנה אליה מר פנקס בעניין זה, היא אמרה לו שהשמועה לא נכונה. גם בעלה מר נתניהו אמר למר אלון פנקס כי הוא לא רצה למנות אותו לשגריר באו”ם, כי רצה למנות מישהו אחר לשגריר באו”ם. הכחישה את דברי ליברמן שהעדיפה למנות לרמטכ”ל את אייל זמיר על פני כוכבי, לא דיברה על כך לא עם מר ליברמן ולא עם בעלה, מר נתניהו, אך שיחות שבינה לבין בעלה, הן שיחות אישיות שלא מעניינות את ב”כ הנתבע. לא צופה בטלוויזיה, כך שאינה יכולה להתייחס לתכנית הטלוויזיה של אילנה דיין בשם “האקווריום”. אם פורסמה תגובה בשמה, היה זה בלי לשאול אותה, כי לא תמיד שואלים אותה על תגובות שמפרסמים בשמה. על מנת לשמור על עצמה, היא לא רואה תקשורת ישראלית. לאחר שראתה חלק מהתכנית שהוקרן לה ואת דברי גב’ ורד סוויד, השיבה שאין מילה אחת נכונה בדברים אלו. היא לא הייתה המעסיק של גב’ ורד סוויד, שהייתה משהו במעמד האישה, ולכן אינה יכולה לפטר אותה.

לא זוכרת שהייתה שותפה להחלטה של מר נתניהו שיכהן גם כשר התקשורת. כולם אמרו שהוא יכהן כשר התקשורת, ואז אמרה למה לא. לא זוכרת שהייתה שותפה לכך, אך זוכרת שמר ניר חפץ היה מאד מעורב בכך. לא הייתה מעורבת בשנת 2016 בהחלטה של מר נתניהו לפטר את השרים לבני ולפיד. אינה מעורבת בעניינים של ביטחון, כלכלה או דברים מקצועיים ובכל העניינים שטוענים שהיא מעורבת. ברור הדבר שבעלה, מר נתניהו, התייעץ איתה פעמים רבות. היא מעורבת בדברים פוליטיים של קו קמפיין, אך לא במינויי שרים או בפיטורי שרים. לא מתעסקת בביטחון ונמנעת מלהתערב בכך. כאשר היא רואה מישהו העוסק בענייני בטחון נכנס לחדר ראש הממשלה היא יוצאת מהחדר, ומעולם לא רצתה להיות חלק מכך. גם בעלה לא מערב אותה בענייני ביטחון. לגבי המזכיר הצבאי אין לה כל מעמד בהחלטה מי יהיה המזכיר הצבאי, אך לגבי לגבי הצוות של הלשכה זה ברור שחשוב שיהיו נאמנים וגם ראש הממשלה  מתייעץ איתה ושואל לדעתה לגבי המזכירות שלו וגם האנשים שעובדים איתה, והיו מספר אנשים שנכוו מהם, ואז ברור שיש הרבה יותר רגישות. כאשר השמיעו לה הקלטה של תכנית המקור אמרה שזה כאילו הקול שלה אך מעוות. אישרה שמר יובל דיסקין הוא חרא ולא מאשר להם משהו, כי היא בענייני בטחון מאז היותה דיילת, ועשרות שנים עם מאבטחים, כך שיש לה מושג בענייני אבטחה ומאבטחים. הטענה שנשארה לפגישה סודית עם מאיר דגן ובעלה אישר זאת, היא טענה שקרית וכוזבת. מכירה אסעד אסעד אחד שהיה בליכוד ולא מכירה כל אסעד אחר.

הטענה שגב’ איילת שקד לא טסה בגלל גב’ נתניהו במטוס ראש הממשלה למפגש G2G הינה טענה שיקרית.

אישרה שכאשר גילתה שגב’ כרמון מקבלת כספים גם ממר נתניהו היא דרשה שתשיב את הכסף, כי מר נתניהו קיבל מהכנסת משכורת מאד מצומצמת כחבר אופוזיציה, והוא לא צריך לשלם לעובד ציבור שמקבל כספים מהכנסת, והיא חשבה שמר נתניהו לא צריך להוסיף לה כספים (יש ציין שמדובר בתקציב משפחתי, שזכותה המלאה של גב’ נתניהו להביע דעה ולהטיל וטו על הוצאה כספית שהיא מחוץ לתחום חיי המשפחה). היא דרשה שגב’ כרמון תחזיר את הכספים שקיבלה ממר נתניהו, אך גב’ כרמון לא החזירה מאומה (דבריה מקבלים אישור מעדות גב’ כרמון בה היא טוענת שהיא עשתה חשבון מה מר נתניהו חייב לה וביצעה קיזוז, וגם לפי עדות גב’ כרמון היא לא השיבה את הסכום שעל פי חישוביה היה עליה להשיב למר נתניהו). אותו הדבר היה בקשר למר בנט. שי סגל לא קשור לנושא הכספים, וכל מה שסיפר במשטרה או בתכנית המקור הכל שקר וכזב. בקשר לשחרור גלעד שליט, היא אמרה לבעלה כאמא וכאדם שיזכור שגלעד שליט הוא בן-אדם בשר ודם והוא חי, אך לא הייתה מעורבת בהחלטה לשחרור גלעד שליט, וגם לא במשא ומתן לשחרור גלעד שליט. אינה מקבלת את הדברים בשני פסקי דין של בית הדין לעבודה שאינה מתערבת בניהול בית ראש הממשלה, שכן היא ביקשה להביא עדויות בקשר לכך, אך בית הדין לעבודה לא הסכים לקבל עדויות אלו בטענה שהיא עדה ולא בעלת דין.

לא זוכרת אם ניר חפץ שאל אותה בקשר להסכם הנטען, אך אם שאל, השיבה לו שההסכם הנטען לא היה ולא נברא, אין הסכם ולא היה הסכם. עו”ד דוד שמרון לא שאל אותה אם יש הסכם, כי אין הסכם, ומעולם לא דיברה אתו על כך, כי איך אפשר לדבר על דבר שלא קיים.

לא זוכרת את מסעדת הטברנה בטיילת שרובר.

 

בחקירה הנגדית העידה גב’ נתניהו כי מיקוד הזמן במבצע עמוד ענן, אינו מזכיר לה מאומה לגבי מר גיא צור, ואינה מכירה את מר גיא צור ולא זוכרת את האירוע הנטען. במבצעים מעין עמוד ענן מר נתניהו נמצא רוב הזמן בקריה, ולרוב הוא כמעט לא בבית. וכשהוא בבית, הוא נמצא ליד הטלפון האדום. כאשר יש למר נתניהו פגישה וקוראים לו לטלפון האדום פעמים רבות הוא עוזב את הפגישות.

 

רוב חקירתה הנגדית של גב’ נתניהו הסתמכה על כתבות עיתונאיות, אשר העובדות הכלולות בהם לא הוכחו על ידי ראיות עצמאיות מטעם הנתבע. על כן יש לקבל את תשובות גב’ נתניהו לשאלות שהתבססו על הכתבות העיתונאיות ככתבן וכלשונן.

עדותה של גב’ נתניהו הייתה עדות ברורה ובהירה, וב”כ הנתבע לא הצליחה לסייע להגנת הנתבע בעדות זו, ועדות גב’ נתניהו סייעה לתובע ולא לנתבע. סבור אני שהייתה טעות לזמן את גב’ נתניהו לעדות, ונראה שגב’ נתניהו הוזמנה לעדות בלחץ התקשורת, שרצתה פעם אחת ולתמיד לראות את בני הזוג נתניהו על דוכן העדים בקשר לטענת ההסכם ביניהם (ראה דברי הנתבע בכתבה מיום 10.3.21 שהעדים שלו הכי טובים הם בני הזוג נתניהו). גב’ נתניהו העידה עדות בהירה וברורה, שאינה משתמעת לשני פנים, ויש לקבל את עדותה ככתבה וכלשונה.

הערכתי שהזמנת בני הזוג נתניהו נעשתה בלחץ התקשורת ולא משיקול משפטי קר, נובעת מהעובדה שהתובע לא הזמין את בני הזוג נתניהו לעדות, ואם גם הנתבע לא היה מזמין את בני הזוג נתניהו לעדות, אזי הנתבע היה יכול לטעון שאם התובע לא הזמין את בני הזוג נתניהו לעדות, מחדל זה מהווה ראיה כנגדו. עתה משהוזמנו בני הזוג נתניהו לעדות, כל עוד לא יצליח הנתבע לסתור את עדותם שהובאה מטעמו ונחקרו בחקירה נגדית, אינו יכול לטעון טענת מחדל בהבאתם לעדות, ויהיה עליו להתמודד עם האמור בעדותם. כפי שאנו רואים מעדות גב’ נתניהו, ההתמודדות של הנתבע מול עדות זו הינה בלתי מוצלחת בעליל.

 

• מר בנימין נתניהו שבחקירה הראשית נחקר כבחקירה נגדית. גם מר נתניהו היה מלווה ע”י עו”ד חדד.

מר נתניהו העיד כי אינו מכיר את הסרטון של מר ארצי. אינו יודע מה נאמר בסרטון למעט דברים שאמר לו עו”ד חדד. התובע לא התייעץ אתו לפני הגשת התביעה. עו”ד שמרון לא ביקש ממנו להעיד במשפט זה. הוא לא הגיש מספיק תביעות דיבה לאור הפרסומים השקריים אודותיו ואודות רעייתו. בין השנים 2016 עד 2019 פורסמו כנגדו 561 כתבות שליליות בפריים טיים הכוללים הדלפות מהחקירות נגדו ודברים שקריים, והוא לא יכול להגיש תביעות על 561 כתבות שקריות. הוא בחר לתבוע את מר יגאל סרנה בגלל האבסורד שבדברים השקריים שפרסם ופגיעה בשירות הבטחון הכללי. הפרסום של מר ארצי הוא שקרי, ואין כל הסכם בינו לבין רעייתו, גב’ נתניהו. סדר הדברים של ב”כ הנתבע אינו סדר הדברים אצלו, ואין לו אפשרות להידרש לכל דבר. מפאת העיסוקים שלו, אינו יכול לתבוע על כל פרסום ופרסום. גם כשהיה באופוזיציה היה עסוק בלהפסיק להיות ראש האופוזיציה. בסוף ימיו רצה עו”ד נאמן לתבוע את בן כספית על הדברים שכתב בספרו אודות ההסכם הנטען, אך לא היה במיטבו. דברי מר יעלון שגב’ נתניהו ראיינה את ארבעת המועמדים למשרת המזכיר הצבאי הינה שקר וכזב. דברי מר ליברמן בשנת 2018 שמר נתניהו נסחט על ידי בני משפחה והם שותפי סוד לסודות המדינה, הוא שומע זאת עתה לראשונה מפי ב”כ הנתבע, הם שקר וכזב, ובני משפחתו לא שותפים לאף סוד מדינה, ורעייתו אינה יודעת דברים שעשה בסיירת מטכ”ל לפני למעלה מ-50 שנה, ולא רק שאינה שותפה לאף סוד מדינה ולא משתתפת באף דיון ביטחוני. מר אביגדור ליברמן הוא מומחה גדול לסחיטה. ואין לסמוך על דבריו. דברי מר מאיר דגן שגב’ נתניהו רצתה להישאר בישיבה בינו לבין מר נתניהו הם דברי בלע שקריים, ומפאת כבודו של מר דגן לא יספר דברים שיכולים להעלות סימני שאלות על דברים שעשה או לא עשה מר דגן. הדברים שטען מר אלדד יניב שהיה כותב ביומן שלו פגישות עם שמות לא נכונים, הינם דברי שקר. לצערו לא פעל באופן משפטי נגד מר כספית בעת שטען את הטענה השקרית בעניין ההסכם הנטען, אך ב”כ הנתבע בהחלט מקדמת את ההכרה אצלו לתבוע את מר כספית, אך נראה לו שפעלו מספר פעמים נגד מר כספית בהצלחה. לא יכול לעקוב אחרי כל הציוצים השקריים נגדו ונגד רעייתו.

מאשר שהעביר כספים ללא ידיעת רעייתו לגב’ איילת שקד, למר נפתלי בנט ולגב’ אודליה כרמון. לא זוכר אם גב’ כרמון קיבלה כספים דרך פרינדס או דה ליכוד בארה”ב. אך זוכר שרעייתו אמרה לו שזה לא ראוי שהוא משלם להם מכיסו הפרטי, והיא צדקה בכך. בקשר לכספים לאנשים הנ”ל, פעל בהתאם לעצת עורך דינו.

אין לו כרטיס אשראי. היה לו פעם כרטיס אשראי, אך הוא איבד אותו מספר פעמים, ולכן הפסיק להשתמש בו, משום שהיה גורם לבעיות בבנק ודבר זה כרוך גם בבעיות ביטחוניות שיכולות להתעורר (הסבר סביר ביותר, מה עוד שעם כל העיסוקים של מר נתניהו, בין כראש ממשלה, בין כראש אופוזיציה ובין כשר, לא היה לו ואין לו כל פנאי לבצע קניות, אם כן בשביל מה יחזיק כרטיס אשראי?). כאן החלה ב”כ הנתבע לשאול את מר נתניהו על יחסיו עם מר שאול אלוביץ בקשר לתיק 4,000 (בשאלה זו למעשה הצדיקה ב”כ הנתבע את ההיתר שנתתי לעו”ד חדד לייצג את בני הזוג נתניהו בעדותם). דברי מר ניר חפץ בכתבה על המינוי של אלון פנקס ושי בזק ודבריו בקשר לגב’ נתניהו הם שקר וכזב. לאורך השנים אנשים שלא קיבלו מינויים הטילו לעתים את האשם על ההשפעה של גב’ נתניהו. גם אנשים שקיבלו מינויים, מדבררים את דברי השקר נגדם. ונתן שתי דוגמאות: האחת, תמיר פרדו שהחליט למנותו לראש המוסד, באירוע האזכרה לאחיו יוני נתניהו, ניגש מר פרדו ללחוץ להם ידיים, ואז גב’ נתניהו שאלה אותו מי הוא, והוא הציג את עצמו כראש המוסד, ואז שניהם צחקו על דברי התקשורת שהיא מינתה אותו. המקרה השני שהוא מקרה הפוך, הוא לגבי מר נפתלי בנט. לגב’ נתניהו הייתה דעה שלילית עם מר בנט, והיא חשבה שזה רעיון לא טוב לקחת אותו ללשכתו, והוא חשב שזה רעיון טוב. בסוף התברר שגב נתניהו צדקה בדעתה על מר בנט. הטענה שגב’ נתניהו מחליטה את מי למנות למשרה מסויימת היא שקר וכזב, מ-א’ עד ת’, אך הוא בהחלט רוצה לשמוע את דעתה, ודעתה טובה. מספר פעמים לא שמע לדעתה והוא מצטער על כך, כי ייתכן שמצבו היום היה טוב ביותר. הוא שומע את דעתה של רעייתו כי היא אשה חכמה ואינטליגנטית עם יכולת חדירה לשורשי הדברים, שהיא יכולת ייחודית. הוא מצטער על הפעמים שלא שמע את דעתה ביתר קשב, אך לומר שיש הסכם בינו לבין רעייתו המרחק הוא גדול. הוא שולל לחלוטין את דברי מר יעלון ודברי מר ליברמן שהוא מקיים שיחת טלפון כשרעייתו מאזינה, ואמר מי יודע אולי היא נמצאת בכלל בחדר אחר של הבית? מר יעלון אמר שבעניין הצוללות עשו רווח אישי, ועל כך יש וועדת חקירה. אך אחד הדברים שהתבררו הוא שחב’ טיסנגרופ הודיעה שהיא לא בוחרת את הרכיב, היא לא קונה לאוניות וצוללות סוג של פלדה שממנו משתרשים עוד דרכים, ודברי מר יעלון הם דברי שקר. מר יעלון הפך ליריב פוליטי, כמו רבים אחרים, שלא מהססים לומר דברי הבל גדולים, וזה כולל את מר ליברמן ואת מר יעלון. ב”כ הנתבע החלה לצטט מעדות מר פילבר בתיק 4000, ותשובת מר נתניהו הייתה שמדובר בפיקציה. לא זוכר את השיחות עם גיא צור, אך לא מן הנמנע שעשה ראיונות עם כל המועמדים למשרת מזכיר צבאי, ואם חלק מהשיחות היו בביתו, זה מכיוון שהוא עובד גם מהבית. ואם גיא צור הגיע לראיון בעת מבצע עמוד ענן, סביר להניח שקיבל טלפונים, והוא יוצא החוצה, ומה הכי טבעי ויותר הגון שאשתו רואה את האיש מחכה שם, והוא בוודאי היה בטלפון האדום בענייני הביטחון של המדינה, תדבר עם האיש שממתין. רעייתו לא ראיינה אף אחד והיא לא מראיינת אף אחד.

הוא מעוניין שאשתו תצטרף אליו בכל נסיעה כשהדבר אפשרי, וזה דבר הכי טבעי. אדם הכי קרוב אליו היא רעייתו, הם בני זוג, והוא רוצה להיות איתה. לפעמים היא לא מצליחה ליסוע אתו, ולשמחתו, פעמים רבים היא כן מצליחה ליסוע אתו. ב-98 בוואי פנטיישן הנשים של ערפאת וקלינטון לא הגיעו, אך הוא רצה שאשתו תהיה אתו. רבים מהמנהיגים מבקשים ליסוע עם רעיותיהם. לא לכולם יש מערכת היחסים הנפלאה שיש לו עם רעייתו, ולמי שיש מערכת יחסים זו, מבקש שרעייתו תצטרף אליו לנסיעותיו. הפרסום בעיתונות אודות כך שגב’ נתניהו לחצה ליסוע לעומאן בשנת 2018 הינה מגוחכת. הוא זה שרצה שרעייתו תצטרף אליו לנסיעה לעומאן, ובמקרה הזה טוב שרעייתו נסעה עמו, כי במקרה זה כמו במקרים רבים, רעייתו נתנה ערך מוסף לביקור. במקרה זה עם הסולטן קאבוס, כאשר היא ראתה אותו היא אמרה לו שהסולטן רוצה לראות אותו לפני שהוא יעזוב את העולם, והיא צדקה בכך. הסולטן דיבר איתה והיא דיברה אתו, והיא יצרה אתו את הקשר, וזה קורה הרבה עם מנהיגים בעולם, ואת זה לא מספרים בתקשורת. אשתו נותנת את חייה למען הילדים בהם היא מטפלת בירושלים כפסיכולוגית בהם ובהוריהם, והם מכירים אותה כגב’ נתניהו ולא כרעיית ראש הממשלה. יש לרעייתו קשר פנטסטי עם מנהיגים בעולם, ומנהיגים אלו לא קוראים את התקשורת הישראלית. רעייתו עושה דברים טובים כרעיית ראש הממשלה מהנשמה, כגון עם ילדים חולי סרטן, עם נכי צה”ל, עם חיילים בודדים, משפחות שכולות וכו’. היא אינה יושבת עם אנשים אלו 5 דקות והולכת, אלא יושבת איתם והם נקשרים אליה. יש לרעייתו את בינת הלב להבין צרכי אנשים ולעמוד על תכונותיהם. לגבי רעייתו יש הרבה מיזוגניה. בקשר להסכמים פוליטיים אתה מממש לפי יכולתך ולא לפי הבטחותיך, וזה טבעה של הפוליטיקה. לגבי דברי מר יעלון לגבי תפקיד ראש המוסד שתוכנן להיות נ’, מדובר בשקר מוחלט. הוא התלבט מאד לגבי תפקיד ראש המוסד, שזה תפקיד חשוב, וקיבל כל מיני המלצות, מיין את האנשים, והתלבט עד הרגע האחרון, והחליט על ראש המוסד המכהן, והמינוי מוכיח את עצמו. שרה לא ידעה עד הרגע האחרון מי ימונה לראש המוסד, ולא היה לה מושג מי ימונה, משום שלא התייעץ איתה בהתחשב בנסיבות כאלה ואחרות, וקיבל את ההחלטה בעצמו. הוא חשב שנכון להסתכל לעצמו פנימה ולחשוב מי יתן את השירות הטוב ביותר למדינה ישראל כראש המוסד. אלה שלא קיבלו את התפקיד יש להם כל מיני הסברים פיקטיביים לחלוטין, ואין להם כל קשר למציאות, והשקרנים בקשר להסכם שלא היה אך ורק מתחלפים מידי פעם.

ב”כ הנתבע הראתה למר נתניהו צילום של חתימה ללא המסמך עליו נחתמה, ולכך באה התנגדות ב”כ התובע ועו”ד חדד, וב”כ הנתבע הסכימה שמדובר בחתימה על מסמך שלא ידוע מה הוא ושלא קשור לתביעה. מר נתניהו השיב שזה נראה כמו כתב ידו.

זוכר שהייתה מסעדה בטיילת שרובר אך לא זוכר איך קראו לה. היה יושב במסעדה מעט מאד בשנות ה-90.

 

לב”כ התובע לא הייתה חקירה נגדית למר נתניהו.

 

רוב חקירתו הנגדית של מר נתניהו הסתמכה על כתבות עיתונאיות, ועדויות סברה של עדים מטעם הנתבע, אשר העובדות הכלולות בהם לא הוכחו על ידי ראיות עצמאיות מטעם הנתבע. על כן יש לקבל את תשובות מר נתניהו ככתבתן וכלשונן לשאלות שהתבססו על הכתבות העיתונאיות ועדויות הסברה.

עדותו של מר נתניהו סייעה לתובע ולא לנתבע, וסבור אני שהייתה טעות מצד הנתבע לזמנו לעדות. מר נתניהו הבהיר בפירוט ובבהירות את מערכת היחסים בינו לביון רעייתו, מתי מתייעץ איתה ומתי לא מתייעץ איתה, הבהיר שבעניינים ביטחוניים רעייתו הינה מחוץ לתחום, לא מתייעץ איתה אלא מקבל את ההחלטות לבד לאחר קבלת המלצות ודעות של אנשים שונים, והחלטותיו הינן לגופו של עניין לטובת עם ישראל. עדותו של מר נתניהו לא נסתרה באף עניין, ועדותו הייתה מהימנה.

 

העדויות מטעם התובע:

30. מטעם התובע העידו העדים כדלקמן:

• התובע, עו”ד דוד שמרון אשר בחקירתו הראשית העיד כדלקמן.

בפתח חקירתו הראשית תמצת התובע את עדותו ולאחר מכן פירט אותה. וכך תמצת התובע את עדותו:

“אני אומר כך, אני אחר כך אפרט הרבה יותר. אבל אני אומר את הדברים בבהירות בפתח הדברים. אני נפגשתי עם מר ארצי בשנת 1999 בבית קפה בכפר סבא, סמוך לקניון בכפר סבא. היה לי באותה עת באמת תיק עור חום שנראה ישן כזה כמו ילקוט בית ספר בלי כתפיות שהייתי אתו כמה שנים. שוחחנו באותה פגישה בענייני סוכנות של לקוחות שלי ביוון בתעשייה אווירית. הנושא המרכזי היה מטוסי תדלוק עבור צבא יוון. אני לא ראיתי מימי הסכם בין בני הזוג נתניהו. אני לא הכנתי הסכם כזה מימי, אני לא הראיתי, מן הסתם, הסכם כזה מימיי לאף אדם, לא לדוד ארצי ולא לאף אדם אחר. כל הסיפור הזה הוא כולו פשוט סיפור מופרך מההתחלה. ועד הסוף. הואיל ומר ארצי החליט לצבוע את הסיפור הזה או להלביש אותו באיצטלה של סיפורי רקע, הייתי אומר משמיצים, פוגעניים ואפילו רעים ברמה של סיפורים שנוגע ליחסי אבי ולי, שהם ההיפך הגמור ממה שמר ארצי תיאר כאן, אז אני אאלץ להיכנס טיפה לסיפור חיי.”

 

המפגש בשנת 1999 עם מר ארצי נוצר בעקבות פגישה אקראית שהייתה לו עם מר ארצי בכפר סבא. הוא הכיר את מר ארצי לפני כן בענייני רכישת המסוק לגב’ שרובר, וגם ביקר אצלו בבדק. אז הוא הראה לו והתגאה בפעילות בדק והסבת מטוסים, ואז הראה לו מטוסים שהסבו אותם ממטוסי נוסעים למטוסי מטען.

המשיך התובע ואמר כי נולד ביום 23.11.1951 להוריו ארווין שאול ורחל שמרון. בעת שנולד אביו היה פרקליט המדינה וסיים את תפקידו זה כשהיה התובע כבן שנתיים-שלוש. לאחר סיום כהונתו כפרקליט המדינה פתח משרד בדירת מגוריהם, והמשרד והבית היו מעורבבים לגמרי. כשהיה בכתה א’ או ב’ עבר המשרד לקומה השנייה בבניין בו הייתה דירת מגוריהם. אביו רכש את הקומה השנייה בבניין, כך שהבית והמשרד המשיכו להיות מחוברים. הוא וחבירו היו עורכים ומדפיסים במשרד של אביו את עיתון בית הספר. כשהיה קצת יותר גדול היה מעדכן את ספר החוקים בהוצאת גדעון. למד בתיכון ברויר בירושלים שהיה בית ספר מיוחד בהרכב התלמידים שלו, באופן שמחצית מהתלמידים היו ירושלמים ומחצית מהתלמידים היו תלמידים מחוננים מהפריפריה, והמחזור בו למד היה מאד מוצלח. בתקופת התיכון התנדב לעזור בבית החולים הדסה ככוח עזר, היה יו”ר מועצת תלמידי בי”ס ברויר, נשלח מטעם בית הספר למועצת התלמידים של ירושלים, ובגיל 16 – 18 היה יו”ר מועצת תלמידי ירושלים. ניסו להקים מועצת תלמידים ארצית, אך הדבר לא צלח עקב בעיות קשות. בשנת 1968 הקימו עיר נוער וניסו להביא תלמידים מירושלים המזרחית, אך הדבר לא עלה בידם מסיבות פוליטיות. מי שהינחה את מועצת התלמידים היה הסטודנט חיליק גוטמן, שהיום הוא עו”ד, ומי שכתב את הספר על קו 300. סיים את לימודיו עם בגרות מלאה והתגייס לצבא. שירת בקצין בשריון בחטיבה 7 גדוד 82. המח”ט שלו היה יאנוש בן גל, המג”ד שלו היה עמרם מצנע והמ”פ שלו היה היה מאיר זמיר. לאחר סיום שירות הסדיר שירת מספר חודשים בקבע, יצא לאימון הקמה, השתחרר מצה”ל ולמחרת החל לעבוד כקב”ט במלון דיפלומט בירושלים עד למלחמת יום הכיפורים בה גויס למילואים. במלחמה, נפצע בעין, ולאחר טיפול והחלמה החל ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית. תקופת לימודיו הייתה תקופה מוצלחת, והוא שימש כמבקר אגודת הסטודנטים, והוא  החליף בתפקיד זה את השופט דוד חשין. למרות פציעתו, ביקש לחזור למילואים בשריון, אך סורב, ולכן חתם על מסמכי התנדבות ושירת במילואים במשך שנים רבות במה”ד היסטוריה (כשמה אז). בשנת 1991 במלחמת המפרץ עבר לפיקוד העורף, עשה קורס  מ”פ, עשה תפקידים אופרטיביים בפיקוד העורף, ולאחר מכן מונה ליועץ המשפטי של מחוז ירושלים בפיקוד העורף, עד שסדאם חוסיין נתפס. אז הודיע למפקד המחוז שאם הוא משוחרר, אזי גם הוא, התובע, משוחרר, וסיים את שירות המילואים שלו.

בעת שהחל להתמחות במשפטים הייתה תקופת ההתמחות שנתיים. בתחילה התמחה אצל עו”ד דן אבי יצחק בתחום הליטיגציה הפלילית והאזרחית, ובשנה השנייה להתמחות בפרקליטות המדינה, והמאמן שלו היה עו”ד בן טובים, אך העבודה בפרקליטות הייתה מגוונת, ועבד גם עם עו”ד חיים ברנזון שהיה אחראי על דיני העבודה, וכן עבד עם עו”ד דניאלה וקסלר, אשתו של עוזי וקסלר אליו יתייחס בהמשך עדותו. ביום 31.5.1978 נסע מהדרך לעבודה והלך לבקר את הוריו, והם התגוררו באותה עת בגבעה הצרפתית. הוא פגש את אביו שחזר אותה שעה משחייה, ונסע למשרד לפרקליטות. כשסיים את העבודה הלך הבייתה ואז קיבל טלפון וממנו הבין שלאביו היה אירוע לב ממנו נפטר. לאחר פטירת אביו החליטו שהוא יפסיק את ההתמחות בפרקליטות ויסיים את ההתמחות אצל גיסו יצחק מולכו שהיה השותף הבכיר במשרד, וכך היה. הוא קיבל את רישיון עורך הדין ביום 31.10.1978 או ביום 1.11.1978.

תכניתו הייתה, כמו רבים אחרים, שלאחר קבלת הרישיון יטוס לארה”ב לעבוד בפירמה ידועה כשנה או שנתיים, ולפני תחילת ההתמחות נפגש עם אחד מראשי המשרדים הגדולים בניו-יורק, אשר הסכים לקבלו לעבודה במשרדו לשנה שנתיים לאחר ההתמחות. הוא נפגש עם אותו עו”ד בעת שביקר בארץ, והרושם שלו שהוא התקבל לעבודה במשרד בניו-יורק. תכנית זו לא יצאה לפועל לאחר מות אביו, משום שחשבו שיש חשיבות כזו או אחרת ליציבות המשרד בזה שהוא יגיע למשרד למרות היותו ג’וניור מוחלט. אביו היה פעיל מאד לפני מותו למרות התקף הלב שעבר בשנת 1972, ועמד בראש וועדות ממלכתיות ועמד להופיע לפני מותו בבית המשפט העליון ובתיק מיסים גדול, והמוסד והיועץ המשפטי לממשלה שכרו את שירותיו לעניין סוכני מוסד בחו”ל, כך שלא היה יכול לתכנן את מותו.

(תיאור זה של דברי התובע מעמיד בספק רב את דברי הנתבע שגיטה אמרה שעו”ד שמרון המנוח אמר על התובע שהוא לא יוצלח, שכן תולדות חייו של התובע עד לקבלת רישיון עריכת הדין מדברות בעד עצמן. עו”ד שמרון המנוח מת בפתע פתאום, וכיצד היה יכול לדעת את שעת מותו ולבקש מגיטה שתתן עבודה לתובע, כאשר באותה עת היה התובע מתמחה בפרקליטות והתכונן לאחר קבלת הרישיון לעבוד במשרד עו”ד בארה”ב בין שנה לשנתיים?)

יחסיו עם אביו המנוח היו יוצאים מן הכלל, ואביו היה גאה בכל מיני הישגים שלו.

את גיטה שרובר הוא מכיר כל חייו, ובנה גבריאל הוא פחות או יותר בגיל של אחותו, וההורים היו ביחסים מאד קרובים עם גיטה עוד הרבה זמן לפני שהיא הייתה גיטה שרובר העשירה, ובעת ששמה היה גיטה פאפי. גיטה הייתה בתחילה לקוחה של עו”ד גדעון האוזנר, וכשהוא מונה ליועץ המשפטי לממשלה, גיטה הפכה להיות לקוחה של אביו המנוח, ואביו המנוח התידד מאד עם מיילס בעלה של גב’ שרובר, שביתה היה אולי היחיד בירושלים עם בריכת שחייה, ותיאר בפרוטרוט את מגורי גב’ שרובר. אביו המנוח ייעץ לבני הזוג שרובר גם בעניינים הישראליים שלהם וגם בעניינים הבינלאומיים שלהם, עליהם לא יכול לדבר מטעמי חיסיון. כשנכנס לעבוד במשרד של אביו, הסכומים לא היו משמעותיים והיו נקובים בלירות, ולא כל כך רצה להתעסק בניסיון להעלות את שכר הטרחה. לאחר מכן שכה”ט היה נקוב בשקלים ולאחר בשקלים חדשים, אך היה מדובר בשכ”ט צנוע ולא משמעותי. יכול להיות שכאשר היה אביו מטפל בעניינים מיוחדים, היה גובה שכ”ט נוסף על אותו עניין מיוחד, שהיה מפצה על שכה”ט החודשי הנמוך, ובתקופתו זה קרה מעט. לו היה קשה לעדכן את שכה”ט החודשי והסך 2.5 מיליון ₪ בו נקב התובע מופרך כשכר טרחה שנתי בכל קנה מדה. ועל מנת להראות כמה סכום זה מופרך, כשנה לאחר שאביו המנוח נפטר, הם מכרו את דירתם בשכונה הצרפתית במחיר טוב בסך 50,000 דולר, ואם תתרגם את הסך 2.5 מיליון דולר, הרי שמדובר בסכום שווה ערך ל- 50 דירות בשנה, וזה מופרך מהיסוד. ההורים שלו תרמו את כל המתנות שקיבלו בעת הולדתו לקרן קיימת, ולא ביקשו מאף אחד כלום, ולא הייתה לו כל סיבה לבקש מגיטה משהו עבור התובע.

כיום הוא עו”ד פעיל ובשנים האחרונות עוסק די הרבה בפעולות של פיתוח נדל”ן בארץ ובחו”ל, ופירט את הפרויקטים בהם מעורב, עוסק גם בליטיגציה ומטפל בלקוחות פרטיים ובחברות. הוא משמש כיועמ”ש של יד ושם, יו”ר הנהלת בנייני האומה בהתנדבות, שזה פרויקט של עיריית ירושלים והסוכנות. כיום קק”ל רכשה את חלקה של הסוכנות, והשאירו אותו כיו”ר. גם ראשי הערים המתחלפים בירושלים השאירו אותו במפקיד. כמו כן היה חבר וועד מנהל ולאחר מכן יו”ר של המרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת-גן. היה 10 שנים חבר בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין של מחוז ירושלים, וישב בדין הן בערכאה ראשונה והן בערכאת ערעור. היה יו”ר של חברות טכנולוגיות ואחרות.

לעניין היכרותו עם גב’ שרובר העיד התובע כי גיטה התחתנה על בעלה המנוח מיילס במחצית שנות ה-50 של המאה הקודמת, ובנה גבי היה גדול ממנו ב- 6-7 שנים, וגיטה ומיילס התחתנו סביב גיל הבר מצווה של גבי בנה של גיטה. הם החליטו לבנות את ביתם בירושלים, וקיבלו מהמדינה חלקת קרקע בת 6 דונם, הביאו אדרכל מוונצואלה שיתכנו את ביתם. ביתם של גיטה ומיילס היה מקום מפגש, והיו נפגשים שם הרבה בשבתות. לגיטה הייתה יכולת או רצון להתחבר עם אנשים חשובים, והיו שם החברות הקרובות שלה האני ברגמן רעייתו של דוד ברגמן שהקים מבחינה מקצועית את הכור בדימונה, רעייתו האני הייתה דירקטורית בתיאטרון ומיכל זמורה אשתו של השופט חיים כהן, תמיד היו גנרלים כמו יצחק רבין ועוזי נרקיס. אביו התחבר עם מיילס, והיה לוקח אותו לבית שרובר בעיקר בילדות המוקדמת, ושכגדל יותר הלך פחות לבית שרובר. בבית שרובר הינו מנהלים את העולם.

התיאטרון שבנתה גב’ שרובר היה בצד הבית בשנים 1964 – 1967, ובעת בנייתו התעוררו בעיות רבות עקב תקופת המיתון הכלכלי, היו הגבלות בנייה ועל מטבע חוץ, ומיילס תרם סכום נכבד לבניית התיאטרון. מי שפתר את כל הבעיות והקשיים בבניית התיאטרון היה אביו ארווין. מאחר וגיטה ומיילס שרובר לא רצו להסתפק בתרומה הכספית, אלא רצו להיות מעורבים בניהול התיאטרון. התיאטרון מאוגד כחברה לשירות הציבור, כאשר מחצית מהמניות מחזיקה משפ’ שרובר ומחצית עיריית ירושלים, והדירקטוריון גם מחולק מחצית לכל צד. אמנם לראש העיר היה קול מכריע והוא היה יו”ר הדירקטוריון, אך בסך הכל העניינים התנהלו על מי מנוחות בוועדה שקראו לה הנהלת הכספים או משהו דומה. במהלך שבעת ימי האבל על אביו ארווין, באה אליו גיטה, חיבקה אותו ואמרה לו שהיא הולכת לדבר עם טדי קולק שהוא יהיה דירקטור בתיאטרון, ואכן מונה מיד לאחר האבל על אביו המנוח לדירקטור בתיאטרון עד שנת 1996, שנה בה סיים את ענייניו עם גיטה. היה חבר בוועד המנהל ללא שכר, ותקופה ארוכה היה היועץ המשפטי של התיאטרון וגם של פסטיבל ישראל. המבנה המשפטי של התיאטרון הדריך אותו בעתיד בעת הקמת בית גבריאל. עיריית ירושלים החליטה להנציח את שמו של אביו, ובסופו של יום הנציחה אותו בגשר שמחבר בין התיאטרון לבין מלונות מגורים ומגרש חניה.

אביו היה מיודד עם נשיא בית משפט העליון שמגר, מהתקופה ששמגר היה פרקליט צבאי ראשי, ואביו התנדב במשך חצי שנה לסייע לשמגר להקים את המינהל האזרחי. את השופט שמגר הוא הכיר בביתה של גיטה, ואז השופט שמגר התגורר ברח’ השחר בשכונת בית הכרם, והוא ביקר בביתו של מר שמגר לפחות 3 פעמים.

לגיטה היה קשר אישי אליו תחילה כילד. לאחר מכן היה קשר יותר מורכב, כי הוא היה בחור בן 27, וגיטה מאמאל’ה כזאת. היא קראה בשם “דוביק”, והיא היחידה שקראה לו בשם זה. בתחילה נכנס כדירקטור בתיאטרון, הייתה חברת אוטובוסים בשם תפוז אותה הקים גבריאל בנה של גיטה יחד עם שני חברים שלו. המשרד טיפל בחברה, ולאט לאט נכנס לעניינים. הקשר עם גיטה היה שלו, והדבר הגדול שעשו באותה תקופה היא בניית בית קטן יותר על המגרש ששטחו 600 – 700 מ”ר (להלן-“הבית הקטן“), כי לא רצתה להתגורר בבית הגדול, האדריכל רזניק תכנן את הבית הקטן. אמנם המשרד בו עבד טיפל בבניית הבית הקטן, אך הקשר האישי עם גיטה היה שלו, והיה נפגש עימה כל שבוע בקשר לבית, לפעמים גם 4 פגישות בשבוע. בעניין בניית הבית הקטן והליך הבוררות עם הקבלן שבנה אותו, צירף את עו”ד אורן פרסקי. היה מיזם נוסף בנושא תקשורת שבסופו של דבר התמצה בעתון “כספים”, ולצורך כך צירף את עו”ד מולכו. לאט לאט בכל העניינם של גיטה עבר מרכז הכובד אליו, והוא נעזר בעורכי דין שכירים.

עיריית ירושלים וקרן ירושלים ביקשו לבנות אולמות נוספים לתיאטרון, אך גב’ שרובר התנגדה לכך. היה צריך להיכנס למו”מ כי הקרקע הייתה רשומה על שם התיאטרון, והוא הוביל את המו”מ מטעמה של גיטה, והצליח להוביל את הצדדים ביחד עם אחרים להסכם שאיפשר להקים בתיאטרון את שלושת האולמות הנוספים, ושינו את שם התיאטרון מתיאטרון ירושלים על שם שרובר לתיאטרון ירושלים לאומנויות הבמה, ובנו כיכר ליד התיאטרון וקראו לה כיכר מיילס שרובר.

באשר לתקרית שתיאר מר רביב שהייתה לו עם גיטה אמר כי הוא מזועזע, כי הכיר את גיטה אאשה דעתנית, ולפחות עד שנת 1996 לא שמע אותה מקללת. גם כאשר מינו מנכ”לית לקרן שרובר, כאשר לא הסכימה עם גיטה, למחרת כבר לא הייתה בעבודה, אך מעולם לא שמע אותה מקללת. לגיטה היו שתי מטפלות פיניות, מרי או מריה, גיטה יכולה הייתה לנזוף בהן, אך מיד לפייס, אך לא ראה מעולם התנהגות גסה אצל גיטה או התבטאויות שתיאר מר רביב מאינטרס כזה או אחר.

שכר הטרחה בו נקב הנתבע הוא דמיוני, והגיש כרטיס לקוח של גיטה לשנים 1995 עד 1996, מהם עולה שגיטה שילמה לתובע שכ”ט כריטיינר כ- 2,000 דולר לחודש. בכרטיס הלקוח יש סכום גדול, מכיוון שהיה זה תשלום עבור פרויקט מיוחד.

בשנת 1988 נפטר גבריאל הבן של גיטה, הוא היה בלווייה וביקר אותה במשך כל שבעת ימי האבל. ביום שישי גיטה התקשרה אליו והוא הגיע לביתה, ובו נכח מר טדי קולק. ניסן הנהג של גיטה הסיע אותם לפאתי שכונת ארמון הנציב, וטדי קולק אמר לגיטה שהיא צריכה להחליט האם היא תהיה אלמנה שחורה או שתקים באותו מקום את הגן היפה ביותר בירושלים (שכיום ידוע כטיילת שרובר). מר קולק נסע לדרכו, והוא וגיטה נסעו לביתה. גיטה התלבטה, ופתאום היא אמרה שהיא מכירה את אדריכל הנוף שלמה אהרונסון. בשבת כבר דיברו  עם האדריכל, ותוך ימים הוחלט לעשות את הפרויקט, כשגם בפרויקט זה רצתה גיטה שהיא תנהל את הטיילת.

לקראת סיום בניית הטיילת, גיטה ביקשה להקים מעין מתנ”ס, אך שיהיה בית חי. היא רצתה שעיריית ירושלים תקצה קרקע למתנ”ס שביקשה לבנות, ששמו יהיה “בית גבריאל” לזכרו של בנה. עיריית ירושלים אמרה שהיא מוכנה לקבל את התרומה הכספית ולהקצות את הקרקע, אך הניהול יהיה ניהול בלעדי של עיריית ירושלים. גיטה סירבה לכך, והפרויקט לא יצא לפועל בירושלים. היא דיברה עם יצחק רבין שיסייע בידה (את יצחק רבין יצא לו ולרעייתו לפגוש מספר פעמים בארוחות ערב אצל גיטה) וכן דיברה עם ידיד שלה מר יהודה גולן שהיה איש משרד החוץ לשעבר, והם היפנו אותה לעמק הירדן, וראש מועצת עמק הירדן היה ולוולה שהיה מקורב ליצחק רבין. אז הם נסעו נסיעה ארוכה לעמק הירדן עם הכלב של גיטה מיינו, שהיה מכונה פוצי, שלדברי גיטה היה לכלב ייחוס לכלב של משפחת קנדי. בפגישה נוצר קשר טוב בין גיטה לוולוולה, אשר הראה להם את שטח הקרקע שהיקצה לבית גבריאל. וולוולה הסכים לתנאים של גיטה לניהול בית גבריאל. היא התקשרה עם האדריכל פלסנר שעבד עם משרד האדריכלים ספקטור עמיסר, עם אדריכלית הפנים דורה גד, והוא טיפל בכל החלק המשפטי מהתחלה ועד הסוף, אשר כלל, בין היתר, הסכמים, התקשרויות עם קבלנים, עם מתכננים, התקשרות עם המועצה האזורית עמק הירדן, וכל דבר שהיה בו נגיעה עסקית משפטית הוא טיפל בו. בתחום המשפטי גיטה סמכה עליו ולא התייעצה עם אחרים, אך היא התייעצה עם אחרים בנושאים אחרים הקשורים לבניית בית גבריאל.

למר ארצי לא היה כל קשר ביחס להקמת בית גבריאל מכל מין ומכל סוג שהוא. הנסיעות לעמק הירדן היו ארוכות ומתישות גם לנהג ניסן, אשר שהה מהבוקר עד הערב בביתה של גיטה, וכאשר לא היה נוהג ברכב של גיטה, היה מבצע עבודות שונות בבית ומטפל בבית. גיטה סיפרה לו שהיא רוצה לקנות מסוק, כי קשה לה מאד עם הנסיעות ברכב לעמק הירדן. היא סיפרה לו שדיברה עם משה ארנס, והוא מסדר לה מסוק, וכי דיבר על כך עם משה קרת מנכ”ל התעשייה האווירית. מר קרת היה אצלה פעם אחת עם מישה אהרונסון, וכאשר שניהם יצאו מביתה של גיטה הוא נכנס (דברים אלו עומדים בסתירה לעדות מר ארצי שמר ארנס פנה אליו ישירות. מסתבר יותר שמר ארנס כשר בטחון לא יעקוף את מר משה קרת, הממונה על מר ארצי, ויפנה ישירות למר ארצי). אחרי שבוע או חודש מפגישה זו עם מר קרת, גיטה הזמינה אותו לביתה, והיא ישבה עם מר ארצי, ואמרה לו שמר ארצי מצא לה מסוק נפלא, והם רוצים לקנות את המסוק. אחרי שמר ארצי הלך נשאר עם גיטה והקימו צוות שכלל 4 אנשים שכללו את הבנקאי אמיר ולך, את גב’ דליה לוי או לביא, את אריה לאופר שעסק בתחום הביטוח ואותו, והם היו צוות המו”מ. החוזה או ההתקשרות היו מול התעשייה האווירית שהביאה את המסוק מחברת בל הליקופטר (לא הוברר בעדויות שבפני בכמה רכשה התעשייה האווירית את המסוק מחב’ בל הליקופטר, אך ידוע שמכרה אותו לגיטה תמורת 2.5 מיליון דולר, כך שיש לבדוק מה הרווח שהרוויחה התעשייה האווירית מהעסקה. יש לציין שמר ארצי לא ציין במאומה שהעסקה הייתה בין גיטה לבין התעשייה האווירית, וניתן היה להבין מדבריו שהעסקה הייתה בין גיטה לבין חב’ בל הליקופטר, וכי הוא, מר ארצי, היה המתווך בעסקה). לאחר שעיצבו את המסוק בארה”ב, הגיע המסוק לשדה התעופה בעטרות, גמרו להכין את מה שהיה צריך להכין, והחלו הטיסות. היה לו מעט מאד מגעים עם הנתבע, ועיקר הקשר שלו בתעשייה האווירית היה עם אדם בשם אילן, ולא זוכר את שם משפחתו לאחר שנים רבות, כי מסר את כל התיקים לעו”ד אלישבע שקד (דבריו סבירים יותר משל מר ארצי, שכן מר ארצי אמר שהיה מאד עסוק וטיפל בעניינים רבים, וסביר מאד שלא יטפל במסוק באופן אישי, אלא ימנה אדם מטעם התעשייה האווירית שיטפל במסוק). אילן  היה איש הקשר שלו בתעשייה האווירית בקשר למסוק, ואם היו בעיות היה פונה למר ארצי. את מר ארצי כמעט ולא ראה אותו בבית שרובר. פעם הזמין אותו מר ארצי לסיור בחב’ בדק, והוא מאד התרשם מהסיור.

בקשר לטיסה למוסקבה העיד התובע כי לאחר שגורבצ’וב סיים את תפקידו כנשיא ברית המועצות הקים קרן שנקראת קרן גורבצ’וב, וגיטה החליטה שהיא רוצה ליצור קשר בין קרן שרובר לקרן גורבצ’וב, והחליטה שהיא רוצה לטוס לברית המועצות. הטיסה הייתה בשנת 1992, יום לאחר שממשלת שמיר סיימה תפקידה וממשלת רבין החלה בתפקידה. יום אחד הוא מקבל טלפון מגיטה שביום פלוני אלמוני טסים לגורבצ’וב. האנשים שטסו עם גיטה לגורבצ’וב היו משה ארנס שהיה שר הבטחון עד לאותו יום, דן מרידור שהיה שר המשפטים עד לאותו יום, דן פתיר שעסק בדוברות, וולוולה (זאב שור) והוא. הם טסו במטוס אותו ארגן הנתבע, והוא קיבל אותם בנתב”ג ליד טרמינל 1 בו ניתן שירות VIP, שם קיבל אותם מר ארצי עם צוות המטוס והצטלמו. טסו למוסקבה, נפגשו פעמיים עם גורבצ’וב, וחזרו ארצה. מפגישות אלו לא יצא מאומה.

ובאשר למכירת בית שרובר כאשר עברה גיטה להתגורר בבית הקטן, היא רצתה לתת את הבית בהשאלה למדינת ישראל שישמש מעין בית הארחה רשמי. מי שטיפל בעניין מטעם המדינה היה סגן שר האוצר מר יחזקאל פלומין, ובשיחה אישית ביניהם אמר לו מר פלומין שהמדינה לא יכולה להרשות לעצמה את הלוקסוס הזה. עבר זמן והבית לא תוחזק בצורה הראויה, ובערך בקיץ 1985 בעת שהיה בניו-יורק נפגש עם גיטה ובנה גבי ובן זוגו, ודיברו על מכירת הבית הגדול. גיטה נקבה בסכום שברצונה לקבל עבור הבית הגדול והציבה מגבלות, כגון לא הסכימה שיהרסו את הבית כל ימי חייה, לא הסכימה שיעשו שינויים חיצוניים בבית, לא ניתן להוסיף קומה בבית, המכירה תתייחס למכירת הבית הגדול ו-3 דונם, אך הגבול בין הבית הגדול יהיה יותר לכיוון הבית הקטן, באופן שהבית הגדול ישתמש בשטח של 3.5 דונם והבית הקטן ישתמש בשטח של 2.5 דונם, כל זאת עד ליום מותה, כאשר הבעלות תירשם בטאבו מחצית על כל מגרש, בכפוף לזכות השימוש שנרשמה לעיל. גיטה לא הסכימה שתירשם משכנתא על הבית הגדול, ודרשה שכל התמורה עבור הבית הגדול תשולם במזומן באופן מיידי, כי רצתה עסקה מהירה. תנאים אלו הרתיעו קונים רבים, ודחתה קונים פוטנציאליים שביקשו לשנות את תנאיה. שמאים לא יכלו להעריך את שווי הבית הגדול כי לא היה נכס כלשהו להשוות אותו אליו. הניסיונות למכור את הבית הגדול באמצעות חברות תיווך לא צלחו. בסמוך לפטירתו של גבריאל היה לו לקוח ששמו ג’קי ספרא שלא היה קשור כלל לגיטה, שבאותה עת קנה מספר נכסים משמעותיים בארץ, ורכישת הבית הגדול עניינה אותו. הוא בא לראות הבית, והבית מצא חן בעיניו, והוא הסכים לכל תנאיה של גיטה בכפוף לכך שתינתן לו אופציה לקנות את הבית הקטן. הוא ישב בנפרד עם גיטה ובנפרד עם ג’קי ספרא, היה מו”מ לא ארוך, בו הסכימו גם על מחיר מימוש האופציה, וכשהעסקה נחתמה שניהם שמחו. מר ספרא שילם את כל התמורה בתוך 30 יום כנגד הערת אזהרה. ברישום העסקה היו בעיות קנייניות, כי מדובר בקרקע שהיא בבעלות הכנסייה היוונית. מר ספרא מינה אדם שיגור בבית, ישמור ויתחזק את הבית הגדול, ובשלב מסויים תלה חיתולים של ילדים קטנים והניח אדניות. אז הוא קיבל טלפון מגיטה שמר ספרא מפר את החוזה, והעניין הוסדר מיד והשומר הועבר להתגורר בבית אחר. והדברים עם גיטה התנהלו על מי מנוחות עד לרצח רבין.

גיטה הייתה מיודדת עם יצחק ולאה רבין ז”ל. גיטה מטעמיה וגם בגלל אירוע משנות ה-80 שהיה בינה לבין מר נתניהו (האם הניסיון בו היה מעורב מר רביב להקמת תחנת טלוויזיה?) וגם מכל מיני סיבות אחרות לא אהבה את מר נתניהו. אחרי רצח רבין היא ייחסה את הרצח למר נתניהו, כמו שקורה בכל מיני מקומות בעיתונות הישראלית. היא זיהתה אותו, את התובע, כאדם מאד קרוב למר נתניהו, וזה הכעיס אותה, וזה מאד התעצם כשהוא נעשה ראש ממשלה, וזה מאד מאד בער בה. לאחר רצח רבין, אך קשה לו לציין תאריך מדוייק, הפגישות השבועיות או הדו שבועיות עם גיטה נגמרו. אם גיטה הייתה צריכה משהו הייתה שולחת אליו את ניסן עם פתק, כאשר משרדו היה שני רחובות וחצי מביתה של גיטה. עבדה אצלו עו”ד מיכל הירשפלד שאיתה דיברה גיטה פחות או יותר, אך הייתה אווירה לא נעימה, והיה לו קשה לעשות עבודה של ממש, והייתה תחושה רעה. מצב זה נמשך על לשלהי שנת 1996 שאז הודיע לו מר עוזי וכסלר בשם גיטה שהוחלט לסיים אתו את הקשרים. הוא קיבל זאת ברגשות מעורבים, כי גיטה הייתה בשר מבשרם, הכיר אותה כל חייו, היה עורך דינה מהיום שלו כעו”ד ויש לו הכרת הטוב כלפיה, כי החיים זה לא רק פרנסה. מר וכסלר לא אמר לו מה הסיבה להפסקת הקשר של גיטה. הוא שאל את אסתר הולץ החברה הקרובה של גיטה לפשר הדבר, והיא אמרה לו שזה בגלל רבין, וכי הוא מכיר את גיטה. פרנסה לא תבוא מגיטה ולא ממנה תבוא הישועה, והוא לא היה תלוי בגיטה בפרנסתו (בלשונו-“גם לא זקוקים לישועה”). לאחר מכן התקשרה אליו עו”ד שקד שהכיר אותה היכרות לא מעמיקה, קיימו מספר פגישות, העביר לה את החומר המשפטי של גיטה, אך השאיר אצלו את התיק של יוזמת גיטה להקים מלון בקצה טיילת שרובר במקום מסעדת הטברנה, ובאותה עת היו באמצע מהלך מול משרד התיירות והמינהל, והוא אמר לעו”ד שקד שהוא מעדיף להמשיך בטיפול בעניין המלון עד לשלב שבו ניתן יהיה להעביר אליה את התיק (אין כל עדות של עו”ד שקד שגיטה התנגדה להמשך הטיפול של עו”ד שמרון בעניין המלון, דבר המלמד שגיטה העריכה את עבודתו של התובע). מידי פעם התקשרה אליו עו”ד שקד בשאלות והוא השיב לפניותיה אלה. את הערת האזהרה על האופציה בקשר לבית הקטן כבר רשמה עו”ד שקד (נשאלת השאלה מדוע בשלב זה לא העלתה עו”ד שקד כל טענה שהיא נגד האופציה לגבי הבית הקטן? האם עדכנה את גיטה על נושא האופציה? האם גיטה טענה טענה כלשהי נגד האופציה?). גיטה הייתה חולה תקופה ארוכה, והוא דיבר עם עוזי וכסלר לגבי מימוש האופציה, ולא שמע ממנו שעומדת להיות בעיה. כשבאו לממש את האופציה, פתאום החלו טענות שהכל לא בסדר, ותקפו את הסכם האופציה, כאשר הם לא ידעו מה קרה בזמן אמת. מאחר והוא היה עד בתיק הזה, כי הוא עשה את ההסכם, המליץ ללקוח לשכור עו”ד אחר, והוא שכר את עו”ד יעקב וינרוט, שבאותה עת עבד במשרדו עודד נשר, אשר ניהל את ההליכים המשפטיים מטעם הלקוח שלו. התביעה נדונה בפני כב’ השופט יוסי שפירא, אשר לאחר שמיעת הראיות והסיכומים המליץ לצדדים להגיע לפשרה, ואכן הצדדים הגיעו להסכם פשרה.

לא עשה כל ניסיון לחזור לייצג את גיטה, כי הרגיש שיש ביניהם גוש קרח, והנתבע משקר בדבריו שאמר שהוא, התובע, ביקש ממנו שילך לגיטה על מנת שתחזיר אותו לעבוד עמה.

יש לאשתו קרובי משפחה ביוון (אתונה), ויש לה בת דודה שנשואה לאיש עסקים יהודי יווני בשם אריס. אריס פנה אליו בקיץ 1997 ואמר לו שהוא ומכרים שלו מחפשים קשר לאלביט או לתעשייה האווירית, כי יש להם קשר עם משרד הבטחון היווני, וממשלת יוון מעוניינת לרכוש מטוסי תדלוק, שכן באותה עת היו מתחים בין יוון ותורכיה. הוא זכר את הביקור שלו בתעשייה האווירית אצל הנתבע, והתקשר אליו ודיבר אתו. הנתבע אמר לו שזה מעניין, והעניין החל להתגלגל, כאשר בחלק מהדברים היה מעורב הסגן של הנתבע מר שרף, דהיינו חלק מהדברים התנהלו מול מר שרף וחלק מהדברים התנהלו מול הנתבע. בחודש אוגוסט 1997 הוא כותב לאריס על עסקה אחרת עם התעשייה האווירית בקשר לרשימת ציוד, והוא מקבל מהמשרד של הנתבע מכתב שנשלח מהמשרד של הנתבע, עליו חתום אדם אחר. בחודש נובמבר הם טסים לאתונה למשך יום וחצי, ובזמן זה נפגשו עם אריס והשותפים היהודיים שלו ועם אנשי ממשל יווניים כולל מטוסי הדלוק ורעיונות נוספים. לבסוף הבשילו הדברים לכלל חוזה. כשהם טסו חזרה ארצה לא טסו בחב’ אל-על, והנתבע הסביר לו מה ההבדלים בין מטוס אירבוס 320 לבין המטוס המקביל של חב’ בואינג. מסמכים אודות העניין היווני הוגשו לתיק בית המשפט גם בתיק המוצגים. ביום 11.5.1999 הוא מקבל מכתב מהתעשייה האווירית שנחתם הסכם בין התעשייה האווירית לבין חב’ פורניס (אחת החברות של אריס), וכי העותק החתום היחיד נמצא בתעשייה האווירית. בעמ’ 111 לקובץ המסמכים שהגישו לבית המשפט הוא לוח זמנים לביקור של הקבוצה היוונית בתעשייה האווירית בתאריכים 22-24/2. חמיו וחמותו ז”ל (בעברית התקנית נקראים הורי הבעל חם וחמות, והורי האשה חותן וחותנת) התגוררו ברחוב כצנלסון 18 בכפר סבא, ואינו מכיר את שדרות ירושלים בכפר סבא. הצורך בפגישה עם מר ארצי נבע מכך שהיו עליות ומורדות במו”מ, לא במישור המשפטי. באופן לגמרי אקראי היה עם אשתו, ילדיו והורי אשתו במסעדה בכפר סבא, ושם פגש את הנתבע, ושם שוחח עם הנתבע שיחת רעים, ואז אמר לו הנתבע שהחברה הלונדונית שמטפלת במיכלי הדלק אומרת שהיוונים מעוניינים בעסקה ואפשר להתקדם יותר. מאוחר יותר המו”מ נתקע שוב, התקשר לנתבע, ומאחר ושניהם ידעו על הקשר הכפר סבאי של שניהם הציע לנתבע להיפגש בכפר סבא על מנת לקדם את העסקה. החותן שלו שהיה מטבע הדברים הרבה יותר מבוגר ממנו, היה מתייעץ אתו בעניינים משפטיים של עסקיו, והוא לא היה מזמין אותו למשרדו אלא מגיע אליו לכפר סבא. באחד הימים שהגיע לחותנו, תיאם עם הנתבע בבית קפה לצורך קידום העסקה עם היוונים. הייתה פגישה נינוחה והיא לא עסקה בגב’ שרובר שכבר 3 שנים בערך לא היה לו קשר עמה. לאחר פגישה זו מן הסתם הנתבע דיבר עם מר שרף, והעסקה התקדמה, והוא קיבל מכתב מהתעשייה האווירית שהעסקה נחתמה. לא זוכר אם היה עם התיק החום שלו, אך מן הסתם היה לו תיק חום, מין ילקוט בהיר, עד שבשנת 2001 אשתו קנתה לו תיק אחר. לא היה שום חידוש קשר עם גב’ שרובר. סיים את הקשר האישי בסוף 1995 תחילת 1996 מיד אחרי רצח רבין, והקשר המקצועי עם ענייני שרובר נשאר עד סוף 1996 בעיקר על ידי עו”ד מיכל הירשפלד ממשרדו ומעט אתו. אז נותק הקשר על ענייני שרובר ולא היה שום טעם לפנות לנתבע ולבקש ממנו לחזור לגיטה. אילו היה רוצה לבקש לחזור לעבוד עם גיטה, היו לו מספר דרכים שמעריך אותן כיותר אפקטיביות, והסיבה לא הייתה הוא אלא קרבתו לבנימין נתניהו.

ביחס לפגישה עם הנתבע בחודש ינואר 2020, ביום 8.1.2020 הוא מקבל הודעת ווטסאפ בו פונה אליו הנתבע ואמר לו שניסה להתקשר אליו לצורך התייעצות, ויחזיר לו טלפון, כי הדבר שייך לעסקי גיטה שרובר שהוא קנה לה את המסוק וטס עימה לבית גבריאל. הוא לא זכר שהנתבע טס עם גיטה לבית גבריאל, כי מי שטס עמה היו הוא, האדריכלית והכלב של גיטה. הוא החזיר טלפון לנתבע שאמר לו  שהוא מעוניין להיפגש אתו, ואז הזמין אותו למשרדו. שאל את הנתבע מתי נוח לו להיפגש, וקבעו להיפגש במשרדו בתל-אביב. הייתה פגישה שהתחילה בצורה נינוחה, והוא לא ידע שהנתבע מצויד בעט מקליט. הוא הכיר את הנתבע ברכישת המסוק לגיטה ומהעסקה עם היוונים. הנתבע אמר לו שסיים תפקידו בתעשייה האווירית, הוא יו”ר אגודת הלוויינים, היה יו”ר מכון היצוא, והוא עוסק באותה עת במטוסים. אז אמר לו שלפני מספר שנים פנו אליו מכרים וסיפרו לו שיש חברת תעופה קפריסאית שיש לה בעיות, ואם הוא היה יודע שהנתבע סיים את תפקידו בתעשייה האווירית, היה מפנה אותם אליו. אז עבר הנתבע לסיפור מוזר שבו הוא מתחיל להסביר שמישהו רוצה לספר על דבר ההסכם שבין בני הזוג נתניהו, והוא לא יוכל להימנע מזה ועם ציון שמו כמקור. היה משהו מוזר. אמר לנתבע שהוא לא יודע על מה הנתבע מדבר, אין הסכם כזה, לא היה הסכם כזה, גם עשן לא היה, והוא לא יודע על מה הנתבע מדבר. השיחה הייתה נינוחה ולא הייתה דרמה. לחצו ידיים ונפרדו לשלום. ביום 13.1.2020 שלח אליו הנתבע הודעה ווטסאפ שנייה, בה כתב כדלקמן:

“דוד שלום. חשבתי קצת על פגישתנו והגעתי למסקנה שכנראה לא הסברתי את עצמי טוב, כשאמרתי שאני הוא זה שבזמנו סיפר את סיפור ההסכם ההוא לחבר לנפש שלי בזמן אמיתי, אני מתנצל על כך, הייתי חייב לפרוק את הסיפור מעל לבי. ביבי אחר כך פרש מהחיים הפוליטיים והיה נדמה לי שזה כבר לא מעניין. עכשיו אותו חבר אומר לי שהוא מתכוון לפרסם אותו וגם את שמי כמקור. הוא אמר לי שיש לו קשר עם עיתונאי רציני, העיתונאי הזה יפנה אלי אני אהיה בבעיה כי אני לא חושב שאוכל לשקר. היה לי חשוב שתדע את זה מראש. ושוב אני מתנצל”

על כך הוא השיב לנתבע מיד כי:

“אין ולא היה הסכם כזה, זו אגדה אורבנית שמיוחסת ליעקב נאמן שהכחיש את זה מאה פעם.”

ואז הוא רואה פעם ראשונה את דברי הנתבע, שכתב לו:

“דוד, הראית לי בכפר סבא להוכיח שגיטה סתם משמיצה, והנה ראש הממשלה מאד מכבד אתך.”

והוא השיב לנתבע שאינו מבין את ההקשר וכו’ ”

הוא שוחח עם עו”ד נאמן על הפרסומים בשנות ה-90, כי היו פרסומים על הסכם, אך לא כזה. בפרסומים החדשים של הנתבע מאן דהוא דלה את כל הפרטים האלה שלדעתו הושתלו לתוך ההסכם מתוך הרכילויות שפורסמו במהלך עשרות השנים האחרונות, לפחות 30 שנה או קצת פחות על גב’ נתניהו. הוא היה בקשר עם עו”ד נאמן, והוא שאל את עו”ד נאמן האם אכן ערך הסכם עם ה”ה נתניהו, והוא השיב “חוצפה, מי משפרסם את זה חצוף. לא היה ולא נברא, אין הסכם כזה.” הוא שאל גם את בני הזוג נתניהו, והם הכחישו זאת מכל וכל. ועכשיו יש עליו סיפור שהוא טיפש, מטומטם. מילא אומרים עליו, אך לומר זאת על עו”ד יעקב נאמן? (מדברי התובע עולה שיש מי שמבקש לפגוע תמיד במר נתניהו, תחילה החלו במר נתניהו, לאחר מכן במשפחתו מדרגה ראשונה, ולאחר מכן ניסיון לפגוע במר נתניהו באמצעות פרסומים על מי שנמצא בקרבת מר נתניהו, ולא בוחלים בפרסומים שיקריים).

הוא ומר נתניהו קרובי משפחה, בני דודים מדרגה שנייה, והם ביחסים טובים מילדות. מר נתניהו גדול ממנו בשנתיים, והוא גדול בשנה אחת מעידו אחיו של מר נתניהו. כאשר מונה מר נתניהו לראש הממשלה, בשיחות פרטיות הוא קורא לו ביבי אך בפורומים שונים הוא קורא לו אדוני או ראש הממשלה. הוא הכין מסמכים רבים בהם מוזכר מר נתניהו, ומעולם לא כתב באף מסמך “ביבי נתניהו” אלא אך ורק “בנימין נתניהו”.

לגבי ההסכם הנטען מדובר בהסכם בעייתי מתחילה ועד סוף. ההסכם מתיימר להיות הסכם ממון בין בני זוג שמחייב את אישור בית המשפט. לפי טענת מר ארצי ולפי דברי מר ליברמן נאמר שההסכם נכרת לכאורה בשנת 1993 לאחר פרסום הקלטת שגרמה למשבר בין בני הזוג נתניהו, אך בשנת 1993 מר נתניהו התמודד להיות יו”ר הליכוד, לא היה ראש ממשלה ולא התקרב להיות ראש ממשלה, וכבר אז נטען שבמטוס תהיה מיטה, במטוס אפשר יהיה לקחת כך וכל מזוודות, כתוב שם מי ממנה בעלי תפקידים בכירים ביותר במדינת ישראל, ולוקחים את הרכילות ומכניסים אותם ומלבישים אותם לתוך הסכם של 15 עמודים, קולטים אותם בקריאה, הכל נקלט מיד בזכרון הנטען של הנתבע – כל זה הזיה גמורה. לא היה עולה על דעתו לעשות כן וגם לא על בני הזוג נתניהו, ולמעשה טוענים שהיה כאן כושר נבואי.

באשר לפסק הדין בעניין כהן, לקוח שלו היה חייב כסף לאדון כהן, והוא היה נאמן על תעודת מניה של גוף אמריקאי כבטחון. הוא החזיק את תעודת המניה כמשכון מופקד. בית המשפט המחוזי חשב שיש דרגה שונה למשכון מופקד ממשכון רשום, והחליט שהוא פעל שלא כסדר. דעתו הייתה אז ודעתו גם כיום שמשכון מופקד עדיף על משכון רשום, וזו גם הייתה דעת בית המשפט העליון, ופסק הדין של בית המשפט המחוזי בוטל.

לא הכיר את מר שייקה ברקת, אך הכיר את מר מיכאל גנור. מר גנור החליף את מר ברקת כסוכן של חב’ טיסנגרופ בערך שנתיים שלוש לפני שהתחיל לייצג את מר גנור. טענת בן כספית כי הוא עומד מאחורי החלפת מר ברקת במר גנור אינה נכונה. גם בתחילת הדרך כשהכיר את מר גנור לא ידע שיש לו עניינים עם טיסנגרופ, והוא בא אליו בעניינים אחרים. הוא קיבל מכתב ממר גנור שהוא פטור מחיסיון עורך דין לקוח, והוא יכול לדבר על מה שהוא רוצה. את שמו של מר ברקת הוא שמע לראשונה בעת פיצוץ פרשת הצוללות בכתבת תחקיר מעניינת אך לא מדויקת של רביב דרוקר שפורסמה בחודש נובמבר 2016.

גיטה ואסתר הרליץ היו בצבא הבריטי וכן במחלקה המדינית של הסוכנות. ג’ורג’ פפה וגיטה התאהבו והתחתנו, ולאחר מכן התגרשו. את ג’ורג’ פפה לא הכיר, אך את גיטה הכיר היטב, כפי שפירט בהרחבה בעדותו.

 

התובע נחקר חקירה שכנגד בישיבה מאוחרת יותר בה העיד כי כשהכיר את הנתבע בשנות ה-90 הכיר איש סימפטי, איש מקצוע בתחומו, לא הייתה לו שום מחשבה רעה על הנתבע עד לאירועים שבגללם הוגשה התביעה. לדעתו הייתה לנתבע סיבה פוליטית לפגוע דרכו בראש הממשלה נתניהו ורעייתו. אילו היו שואלים אותו על דעתו על הנתבע לפני שליחת הווטסאפ של הנתבע אליו, לא היו לו מחשבות רעות על הנתבע.

הוא זוכר ישיבה אחת או שתיים שלו עם גב’ שרובר והנתבע בקשר לרכישת המסוק. לאחר מכן עבר הטיפול במסוק לאדם בשם אילן שהיה איש המפעל בעטרות בו אוחסן המסוק בזמן שלא היה בשימוש (ומטבע הדברים המפעל גבה תמורה מגב’ שרובר על איחסון המסוק, הטיפול בו והטסתו). לאחר מכן הזמין אותו הנתבע לביקור במפעל בדק, והוא בילה אתו מספר שעות בביקור במפעל בדק והראה לו את הסבת המטוסים. ביקור זה הוא זה שגרם לו ליצור קשר עם הנתבע בקשר לעסקה עם היוונים.

אינו זוכר את התאריך בו פנה אליו קרוב משפחתו היהודי יווני אריס פורניס, שבינתיים נפטר, אך יש התכתבות בעניין זה. מר פורניס היה איש עסקים יהודי יווני שהיו לו שותפים אנשי עסקים יוונים לא יהודים שהיו מעוניינים לקבל סוכנות של התעשייה האווירית. לפי המסמכים הפנייה אליו הייתה בסמוך ליום 19.8.1997. הם דברו אליו באופן קוקנרטי שהם יודעים שהצבא היווני עושה תהליך להסבת מטוסים למטוסי תדלוק, והם מעוניינים להשתלב בתוך הדבר הזה, והאם הוא יכול ליצור עבורם קשר עם התעשייה האווירית או עם חב’ אלביט. מאחר והכיר את הנתבע, אמר להם שיכול לדבר, כי לאור הסיור במפעל בדק, ידע שיש לחיל האוויר את יכולת הסבת המטוסים. מן הסתם הרים טלפון לנתבע וסיפר לו על בקשת היוונים. הוא טיפל בעניינים שונים של מר פורניס, לרבות חב’ ארביטק, שאינה קשורה לעסקת הסבת המטוסים. בעת המו”מ עם התעשייה האווירית היו מספר נושאים על הפרק, שלא כולם היו מפורטים במכתבים, אך עניין מטוסי התדלוק היה עניין פרטני שפורט במסמכים. כל הפקסים ששלח, נשלחו והתקבלו אצל מי שנשלחו אליהם (אמנם ב”כ הנתבע הטילה ספק האם הפקסים שנשלחו אכן התקבלו, אך מי ששלח מסמכים בפקמיליה יודע שמכשיר הפקסימילה משאיר סימנים על משלוח המסמכים על גבי המסמך שנשלח, ואת סימון זה ניתן לראות בתחתית המסמכים שנשלחו, שהן בעלי שורות באותו מקום בכל דף ובאותה זווית בכל דף). המדובר במסמכים מלפני כ- 25 שנה שאיתר אותם בארכיון של המשרד. פורניס היה מגיע לישראל מידי פעם, ולעתים עם כל משפחתו, בענייני עסקיו בישראל. יש עניינים בינו לבין מר פורנס שיש עליהם חיסיון עו”ד ולקוח, אך היו למר פורניס עסקים עם הכנסייה היוונית אורתודוקסית שרצה לקנות מהם קרקע בשטח 700 דונם. ת/14 נשלח אליו מהתעשייה האווירית, שכן מדובר בנייר משולחנו של הנתבע בתעשייה האווירית, ונראה שמי שחתום על המסמך הוא מר שרף. (העובדה שהמכתב נכתב על נייר משרדים של הנתבע ולא על נייר המכתבים של מר שרף אומרת דרשני). במסמך יש רשימה של ציוד צבאי שלא עניין אותו ולא מבין בו. המסמך היה בתיק שלו 25 שנה, תוייק בתיק בזמן אמת, ומאז ועד למשפט לא נגע בתיק בו היה המסמך. אינו יודע אם למסמך היה מצורף מסמך שהוא רשימת ציוד ששלחו היוונים או רשימת ציוד ששלח מר שרף בשם הנתבע, אך יודע שיש מחיר בדרכמות (מטבע יווני) וכן כתוב 210 מיליון דולר וכתוב IAI בשני סימני שאלה, אך זה מצביע על הקשר של התעשייה האווירית ליוונים. המסמך הראשי נושא את שמו של הנתבע, ואליו הייתה מצורפת רשימת הציוד. הוא תיאם את הטיסה עם הנתבע ליוון לפני שכתב את ת/13, שהוא מסמך מיום 4.11.1997, והוא טס ביום 13.11 וחזר ביום 15.11. תיאום תאריך הטיסה ליוון נעשה בינו לבין הנתבע ישירות, כאשר אומר ישירות ייתכן שהדבר נעשה באמצעות המזכירות של שניהם, אך בכל זאת זה נעשה בתיאום. יש לו זיכרון מהנסיעה, שהייתה בעלת משמעות, זוכר היטב את הטיסה ואת הפגישות ביוון, אך לא זוכר פרטים כמו תיאום מועדי טיסה לאחר 25 שנה. לא קיבל טיוטת הסכם, אלא קיבל טיוטת הסכם מסגרת, עליו העיר הערות ושלח אותן למר משה שרף, ולא זוכר איזה מהן קיבל ואיזה מהן לא קיבל. בסוף נחתם הסכם בעותק אחד והוא נמצא בכספת של התעשייה האווירית. בפניותיו למר פורניס הוא משתמש בחתימות שונות ובשמות עסק שונים ובחתימות שונות. ת/30 זה לוח זמנים של ביקור בתעשייה האווירית שיש עליו את כתב ידו, אותו הוציא מהתיק במשרדו של עסקת היוונים והתעשיה האווירית. פורניס ביקר בארץ בכל פעם עם אנשים אחרים. בקשר לרכישת קרקעות ביקר בארץ עם אנשים אחרים, בקשר לענייני התעשייה האווירית ביקר עם אנשים אחרים, שכן פורניס כאיש עסקים שלח ידו בעניינים נוספים, וכנראה ניסה למקסם או להביא לידי תוצאות עסקיות את הקשר היהודי ישראלי שלו (של התובע).

למיטב זכרונו נפגש עם הנתבע בכפר סבא פעמיים. פעם אחת בשעות הערב במסעדה לא רחוק מהבית של חותנו וחותנתו שהיה ברחוב סוקולוב בכפר סבא כשיצאו לארוחת ערב עם ילדיו או חלקם, ושם באופן אקראי פגש את הנתבע, וזו הפעם הראשונה שידע שהנתבע גר בכפר סבא. בפעם השנייה שנפגש על הנתבע בכפר סבא הייתה הפגישה באותו בית קפה בעניין היוונים, מספר חודשים לאחר המפגש המקרי עם הנתבע. לאחר המפגש השני התקדם המו”מ עם היוונים. המסמך של מר פורניס למר גד שכטר מהתעשייה האווירית מצוי בתיק של מר פורניס, וכנראה נשלח אליו בפקסימיליה. ייתכן שהאישור היה על נייר כימי, שדוהה במשך הזמן. למרות שהקשר עם מר שרף ומר שכטר היה טוב, המו”מ היה מקרטע, ולכן יזם את הפגישה עם הנתבע, על מנת לזרז את המו”מ של היוונים עם התעשייה האווירית. אינו מכיר את הנהלים של התעשייה האווירית בקשר למפגשים מחוץ לתעשייה האווירית ואינו יודע האם הנתבע כפוף לכללים אלו. דבריו של הנתבע שלא היה קשור לעסקה עם היוונים אינו נכון. הקשר התחיל עם מר ארצי, הנסיעה ליוון הייתה עם מר ארצי, אך הטיפול השוטף היה בעיקר בידי מר שרף ומר שכטר ואולי גם עם אנשים נוספים, אך בכל מקרה הנתבע היה בתמונה. לא זוכר אם שוחח עם הנתבע עד שנת 2020 לאחר פגישת ההנעה בכפר סבא, אך חושב שכן, והכל בקשר לעסקה עם היוונים. כל זאת עד שקיבל את הודעת הווטסאפ מאת הנתבע. את המכתב על כריתת ההסכם בין היוונים לתעשייה האווירית נחתם בעותק אחד ונשמר בכספת התעשייה האווירית, ומי שחתום על המכתב הוא מר גדי שכטר. החוזה נחתם עם חב’ פורניס אנטרפרייז שהיא אחת החברות של מר פורניס, שכן הוא ניהל את עסקיו באמצעות מספר חברות, וביניהם חב’ פרנייל. הוא לא כתב את המכתב, אלא מר שכטר, לא ראה את החוזה החתום, ולא יודע מי חתם עליו בשם היוונים. אומר שהנתבע יכול היה להזמין את מר שכטר לעדות, אשר היה מסביר את מכתבו. המשפט שהוא מנהל הוא משפט דיבה נגד הנתבע, ולא משפט בגין העסקה בין מר פורניס ובין התעשייה האווירית. את המסמכים שהגיש בקשר לעסקה המציא על מנת להוכיח את מעורבות מר ארצי בעסקה זו, ועל מנת לסתור את טענת הנתבע שהעסק היחיד של מר הנתבע עמו היה רק המסוק של גב’ שרובר. אין לו מידע מה הנהלים שבין התעשייה האווירית לבין משרד הבטחון, אך סמוך ובטוח שהתעשייה האווירית עשתה בקשר לעסקה עם היוונים את כל הבדיקות הדרושות וקיבלה את כל האישורים הדרושים בקשר למטוסי התדלוק. תחילת הטיפול בעסקה היוונית החל בקיץ 1997 והסיום בטיפול בעסקה זו היה בעת שקיבל את המכתב של מר שכטר על חתימת העסקה עם היוונים.

בתכתובת הווטסאפ אין הסבר מדוע נשלחה ההודעה פעמיים, ובהודעה זו מספר הנתבע סיפור שקרי. בתכתובת הוא כותב שהוא רוצה להתייעץ, וזה היה שקר, כי הוא לא בא להתייעץ. אינו יודע מה עבר בראשו של הנתבע בעת שכתב לו את הודעת הווטסאפ. בשיחה לאחר הודעת הווטסאפ הנתבע סיפר סיפור מבולבל על ההסכם לכאורה בין שרה לביבי, ואז השיב לנתבע שאין הסכם ולא היה הסכם, ומדובר בהזיה. כל התשובות שלו בתצהיר התשובה לשאלון הינו נכונות. בשיחה שלו עם הנתבע הוא הזכיר לו את העסקה עם היוונים. לא היה לו כל עניין להיפגש עם הנתבע בעניין גב’ שרובר, אלא רק בקשר לעסקה עם היוונים. הוא משתדל לדבר בנימוס לכל אדם גם בזמנים קשים, וכך היה בשיחה שלו עם הנתבע במשרדו בתל-אביב. בתכתובת הווטסאפ הוא סיפר לו את סיפור החבר העיתונאי בדיעבד. אנו יודעים כיום שמה שכתב שהוא סיפר לחבר בזמן אמיתי את נושא ההסכם הנטען הינו שקר, שכן כיום אנו יודעים שהוא סיפר זאת לחברו העיתונאי לאחר שנה. הסיפור על דברי גיטה אודותיו וסיפור הצגת ההסכם הנטען בין ה”ה נתניהו הינו המצאה של הנתבע. לא הזכיר בהתכתבות הווטסאפ את נושא העסקה היוונית כי היה מדובר בהתכתבות מהירה ולא בכתיבת כתבי בי-דין, שכותב ומתקן. את הווטסאפ הראשון הוא כנראה רצה לשלוח העתק למישהו, והוא שלח בטעות אליו. ב”כ הנתבע אמרה שהנתבע אישר את נושא העסקה עם היוונים, והתובע אמר שבתחילה הוא הכחיש אותו. ההבדל בינו לבין הנתבע הוא שהוא מעיד מידיעה אישית ואילו הנתבע מעיד על עדות שמיעה. בעת כתיבת הווטסאפ הוא לא ידע שהנתבע מלווה על ידי מר רביב ומר בן כספית שצייד אותו בעט ובו מכשיר הקלטה, וכשהוא מגובה כבר אז על ידי עו”ד דן להט ומרשיו שהפקידו בידיו 100,000 דולר. הנתבע גרם לו לנזקים אדירים במיליונים, והיה עליו להסביר לאנשים רבים לרבות לקוחותיו שדברי מר ארצי הם עלילה אחת גדולה, ודברים אלו לא ידע באותן מספר דקות של ההתכתבות בווטסאפ. בשנות ה- 90 הייתה לו פגישה מתוכננת עם עו”ד יעקב נאמן במשרדו בירושלים ונושא ההסכם היה בעיתונות שהוא הכין הסכם בין בני הזוג נתניהו, והם שוחחו על כך. תגובת עו”ד נאמן הייתה בתנועת יד שלו על הראש, מין תנועה כזאת של קוקו כזה, משוגעים, מה זה השטויות האלה, לא היה ולא נברא, שום דבר כזה. בקשר לשאלה שכבר בשנת 1997 כתב בן כספית בספרו על מר נתניהו שבעקבות המשבר בין ה”ה נתניהו בעקבות הקלטת הלוהטת פנו עו”ד שמרון ועו”ד דן אבי יצחק לעו”ד נאמן וניהלו מו”מ חשאי בין בני הזוג נתניהו ותוצאתו הייתה ההסכם המדובר, השיב שדברי מר בן כספית בספרו אינם נכונים, לא נערך כל מו”מ ולא נערך כל הסכם, אך הוא ואשתו אודרי שהם קרובים מאד לבני הזוג נתניהו. הפרסומים הראשונים בדבר ההסכם הנטען היו בעיתונות עוד לפני פרסום הספר של בן כספית, וייחסו את עריכת ההסכם לעו”ד נאמן. מאחר ולו ולאשתו היו ויש יחסים טובים מאד וקרובים על בני הזוג נתניהו, היו להם הרבה שיחות נפש עם בני הזוג, אך לא היו להם שיחות בעלי גוון משפטי. בני הזוג נתניהו לא עשו הסכם שלום בית מעולם. ב- 1993 לאחר פרסום הקלטת הלוהטת, הוא ואשתו עזבו הכל, ובמשך שבוע ימים ניהלו שיחות נפש עם בני הזוג נתניהו, ובמיוחד עם גב’ נתניהו. מר נאמן הכחיש גם בפומבי שערך הסכם בין בני הזוג נתניהו. לא קרא את הספר של בן כספית על מר נתניהו, כך שלא ידע מה כתוב בו, אך מודע לקיומו של הספר, אך הספר לא מעניין אותו. חזר שוב על הדברים שאמר בחקירתו הראשית לגבי איזושהי חברה יוונית בפשיטת רגל, ואילו ידע שהנתבע פרש מהתעשייה האווירית באותה עת, היה מפנה אותה אליו, אך באותה עת אין הדבר רלוונטי, אך לא עשה כל צעד שהוא בקשר לעניין זה.

הוא היה אחד האנשים שהמליצו למר נתניהו למנות את השופט יוסי שפירא למשרת מבקר המדינה. מר שפירא היה הרבה שנים יו”ר ועד מחוז ירושלים בלשכת עוה”ד, היה שופט צבאי, היה עו”ד מצוין ואיש טוב, ולכן המליץ עליו. לא ביקר בביתו של מר שפירא, ומר שפירא לא ביקר בביתו.

כאשר מר נתניהו היה ראש האופוזיציה והיו צריכים לאייש את לשכתו, ובאותה תקופה הוא היה גם אזרח פרטי, אז גב’ נתניהו הייתה בהחלט מעורבת באיוש משרדו, אך אין לו ידיעה אישית על מעורבות גב’ נתניהו באיוש בעלי תפקידים האישיים בלשכות שלו כראש הממשלה או כשר.

את ההסכם בין גיטה לבין חב’ דקה הוא ערך בשנת 1991, והוא ייצג את שני הצדדים לעסקה של מכירת הבית הגדול בהסכמת שני הצדדים. בחוזה המכר הייתה אופציה לרכישת הבית הקטן. מר ג’קי ספרא הסכים לכל הדרישות של גיטה למכירת הבית בכפוף למתן אופציה לרכישת הבית הקטן, שכן היה מעוניין לרכוש את כל המגרש בכללותו. כל זה היה לאחר שמדינת ישראל סירבה לקבל מגיטה את הבית הגדול. זה היה רעיון שלו להציע ג’קי ספרא לרכוש את הבית הגדול של גיטה. בתחילה גיטה התנגדה לתנאי של מר ספרא, אך לאחר מכן הוא דיבר עם גיטה, וגיטה הסכימה לתנאי של מר ספרא, וחיבקה אותו ונישקה אותו. התמורה עבור האופציה כלולה במחיר ששילם מר ספרא (באמצעות חב’ דקה) עבור העסקה. גיטה ילידת 1916, ובעת ביצוע העסקה הייתה כבת 73 שנים או 74 שנים. הוא כן חתום על החוזה בשם גיטה וגם בשם חב’ דקה. הסכום לרכישת הבית הקטן הוא צמוד דולר, ויש לקחת בחשבון שגיטה המשיכה להתגורר בבית והשתמשה בחצי דונם נוסף אותו כבר מכרה לחב’ דקה. יש לזכור את העובדה שמדובר בשנת 1991, ואף אחד לא צפה את אשר קרה בתחום הנדל”ן. גיטה לא הייתה אשה טיפשה, והיא הייתה מתייעצת עם יועצים כלכליים. בשנים רבות היה הנדל”ן בישראל במגמת ירידה, ויש לזכור הבית בנוי על קרקע שהיא בבעלות הפטריארכיה היוונית אורתודוקסיית, וזו הייתה אחת הסיבות שחלק מהקונים סירבו לרכוש את הבית, שכן החכירה אמור להסתיים בשנת 2050 או 2052, וזו בעיה שקיימת בהרבה נכסי מקרקעין בירושלים. הבית הגדול היה צריך שיפוץ מסיבי ולא היה ראוי למגורים. שני הצדדים היו מאושרים מהעסקה.

גיטה נפטרה כ-13 שנה לאחר עסקת מכירת הבית הגדול. יום אחרי פטירתה הוא שלח מכתב בשם חב’ דקה למימוש האופציה, לאחר ששוחח עם מר עוזי וכסלר בימיה האחרונים של גיטה. מי שהיה בסביבתה של גיטה שוחחו עמו, כגון: נורית סיטון (תותי) בת אחיה של גיטה, ניסן שוורץ, עוזי וכסלר, וכן חברותיה של גיטה כגון אסתר הרליץ, וכך ידע על מצבה של גיטה. יצא לו לדבר עם עוזי וכסלר על מימוש האופציה עוד לפני פטירתה של גיטה. אחיה של גיטה נפטר לפניה, כך שהיה הייתה ערירית בעת פטירתה. ייתכן שלא נהג כראוי כאשר שלח את מכתב מימוש האופציה בשם חב’ דקה בתוך שבעת ימי האבל. טענות עו”ד שקד ומר וכסלר בעניין מימוש האופציה היו טענות משפטיות ולא טענות עובדתיות, לאחר מכן טענו טענות משתמעות ולא מתוך ידיעה מה היה בשנת 1991. בהליך בבית המשפט המחוזי הגיעו עדים שהכירו את גיטה שהעידו שגיטה מאד אהבה את העסקה. לאחר רכישת הבית הקטן, הלקוח שלו מכר את כל המגרש עם שני הבתים, ושילם מס שבח כדין. הוא לא היה צד במשפט, אך לעו”ד מותר להגן על הסכם שערך. השופט במשפט היה השופט יוסי שפירא, שהציע לצדדים להתפשר. הלכו לגישור אצל השופטת דורנר אך ללא הועיל, ואז נכנסו ללשכת כב’ השופט יוסי שפירא ויצאו עם הסכם פשרה. לדעתו, מר ספרא הסכים להוסיף למחיר האופציה מכיוון שאמרו לו שהכספים הולכים לקרן שרובר שעושה דברים טובים לעם ישראל, ואז מר ספרא הסכים לתרום סכום נוסף על זה הכתוב באופציה. מר ספרא מכר את בית שרובר על שני הבתים שהיו בו בסך 18 מיליון דולר. לא בדק את שומת מס שבח ולא יודע מה היה השבח האינפלציוני ומה היה השבח הריאלי. גיטה ומר ספרא לא נפגשו מעולם לפני קיום העסקה, וייתכן שהם שוחחו בטלפון או נפגשו פעם אחת, אך לא זוכר פגישה בין שניהם בה הוא נכח.

לא פנה לאף אחד על מנת לחזור לעבוד עם גיטה. האנשים שהיו קרובים לגיטה באותה עת היו גב’ אסתר הרליץ, שגם היה קרוב אליה מאז ילדותו המוקדמת. אילו רצה לחזור לעבוד עם גיטה, היה פונה לתמי גולן, שהייתה בתוך המעגל הקרוב של גיטה, שהיא ואחותו היו קרובות לגיטה. לא הכיר את הנתבע כמי שהיו לו קשרים קרובים עם גיטה. באותה עת לא היה צריך כסף ולא היה צריך כבוד, אך היה לו קשה על מערכת היחסים הקרובה שהייתה לו עם גיטה, מערכת יחסים שנהרסה. לא היה פונה לשמגר על מנת שידבר עם גיטה. גיטה לא הייתה ממש חברה של השופט ברנזון, אותו הכיר היטב, מכיוון שהיה במעגל הקרוב של הוריו. מאחר וגדל שני רחובות מגיטה, מעיד שלא היה קשר בין השופט ברנזון לבין גיטה. מכחיש את דברי הנכד של ברנזון שהשופט ברנזון הכיר את גיטה היטב, שכן חיים ברנזון בנו של השופט ברנזון התמחה אצל אביו ארווין, והוא היה פעמים רבות בביתה של גיטה, ומעולם לא ראה את השופט ברנזון בבית של גיטה (הנתבע לא הביא לעדות את נכדו של השופט ברנזון להוכחת טענת באת כוחו). הוא הכיר אנשים רמי דרג, אינו מתבייש מהם, ואילו רצה לחזור לעבוד עם גיטה, היה פונה אליהם ולא לנתבע, אך לא פנה אליהם ולא היה מעוניין לחזור לעבוד עם גיטה.

לא ידע ששמו נכלל בצוואה של גיטה ולא ידע ששמו נמחק מהצוואה בכתב ידה של גיטה.

עוזי וכסלר הגיע אליו למשרד ואמר לו שגיטה החליטה להיפרד ממנו. הוא קיבל זאת ולא התווכח ולא ביקש כלום, כולל לא ביקש להישאר לייצג את גיטה.

את חוות הדעת למר נתניהו וכן את התצהיר שערך עבור מר נתניהו בקשר ליחסים של מר נתניהו עם מר אלוביץ (הבעלים של בזק) הכין וערך בהתאם למידע שקיבל ממר נתניהו (את מסמכים אלו הייתה יכולה לקבל ב”כ הנתבע באמצעות עיתונאים, שכן נראה שמסמכים אלו נלקחו מחומר החקירה מתיקי מר נתניהו, ועדיין יש לנתבע טענות מדוע התרתי לבני הזוג נתניהו להיות מיוצגים בעדותם ע”י עו”ד חדד). הייתה צריכה לשאול את מר נתניהו את השאלות בקשר למסמכים אלו.

בקשר למסמכים שהציגה עו”ד כרמון ובקשר למסמכים של הרי הארו, לא מדובר במשהו פיקטיבי. גב’ כרמון קיבלה שכר מידידי הליכוד בארה”ב עבור עבודה שביצע עבור ידידי הליכוד בארה”ב. בנוסף, היא קיבלה ממר נתניהו שכר נוסף עבור עבודה אחרת שביצעה עבורו. אינו יודע מה סיפרה גב’ כרמון, אך לא היה שום דבר פיקטיבי. המסמכים בעניין הרי הארו הודפסו במשרדו, אך אינו זוכר אם הוא ניסח את המסמכים או מישהו אחר. כנראה שגב’ כרמון נתנה לידידי הליכוד שירותים פחותים ממה שהיה צפוי, ועל כן החזירה את הכסף, וזה מה שעולה מהמסמכים. גב’ כרמון חייבת כספים למר נתניהו שלא החזירה אותם עד היום. בקשר לטענת גב’ כרמון שלא ביצעה עבודה עבור ידידי הליכוד בארה”ב, הוא אינו מפקח על העבודה של גב’ כרמון. אינו יודע אם היה שכר פיקטיבי, ואם היה שכר פיקטיבי, אזי הדבר תוקן. הוא מכיר את גב’ כרמון שנים רבות, מחבב ומעריך אותה, ויש לה את הבעיות שלה. כנראה שאף אחד לא מושלם, אך הוורסיה שלה לדברים לא תמיד זהה לאופן שבו הוא זוכר אותם. גם תיאור הדברים שהיא סיפרה שהוא אמר לה להוציא טלפונים, לא היה ולא נברא. גב’ כרמון לא משקרת אלא טועה.

קרוב לוודאי שהקים קרן תרומות בפריימריז 1988. לא זוכר שהגיש תלונה בפרשת הקלטת הלוהטת. הגיש את התביעה נגד דורון נויברגר למניעת ספר שביקש לפרסם, וגם הצליחו בכך. לא טיפל ברכישת הבית הסמוך לבית של ג’ימס פאקר. טיפל ברכישת הבית של משפחת נתניהו בקיסריה. ייצג את גב’ נתניהו בתביעה נגד טניה שור, וזכו בתביעה. בפרשת המנות ייצג את בני הזוג נתניהו ייצוג חלקי ביחד עם עורכי הדין יעקב ויינרוט ויהודה ויינשטיין. ייצג את ה”ה נתניהו בעניין אמדי בפן האזרחי. טיפל בפרשת ביביטורס ובפרשת המעונות מול מבקר המדינה וכן הגיש תביעת דיבה בעניין ביביטורס נגד רביב דרוקר. הגיש תביעה נוספת בשם נתניהו בעילת לשון הרע נגד עיתון “קול העיר” וזכו בסכום גבוה. בקשר לתיק המניות של מר נתניהו, הוא הגיש בקשות לוועדת ההיתרים. היה מנהל העזבון של בן ציון נתניהו. היה חלק מצוות מאה הימים לאחר בחירות 2009, וכתב את הפרק על המקרקעין. היה בצוות מו”מ קואליציוניים לאחר בחירות 2013 ו- 2015. הופיע לא פעם בתקשורת בשם משפחת נתניהו. הגיש עתירה בעניין הבחירות, ואם היה יודע אז את העובדות שידע לאחר הבחירות, תוצאות העתירה היו שונות. הוא ייצג את משפחת נתניהו בעניין מני נפתלי. לאחר סקירה זו של הייצוג של משפחת נתניהו הוא השיב כי הוא עוסק לא רק בנדל”ן, והוא במובן זה עו”ד קלאסי של פעם. אינו עוסק בדין פלילי ובדיני משפחה. עוסק מעט בנזיקין, פרט לזה מתעסק בכל תחומי המשפט האזרחי, חוקתי ומינהלי, הוא משמש יועמ”ש של גופים שונים, ובמובן זה הוא עו”ד של פעם שעוסק בתחומים רבים, ובענייניים ספציפיים שאין לו ידע מושלם, נעזר במי שצריך ומשתדל לשתף פעולה עם אחרים. יש עניינים שמר נתניהו פונה אליו, ויש עניינים שמר נתניהו פונה לגיסו עו”ד מולכו. יש דברים שהוא שמח לטפל בהם, ויש דברים שאין ברירה וצריך לטפל בהם. לא נשלח לדבר עם מר דורון ארן בעלה לשעבר של גב’ נתניהו שלא יפרסם דברים על גב’ נתניהו.

בעת הפגישה עם הנתבע במשרדו בשנת 2020 לא ידע שהנתבע מקליט אותו, אך כאשר שלח הנתבע את הווטסאפ השני והשלישי חשד שהנתבע בא להקליט אותו. זה שונה מהעניין עם גב’ כרמון, שהיא התגאתה שהיא הקליטה מישהו אי פעם, אך אינו יודע אם הקליטה, אך היא אמרה שכן.

הוא הגיש במשך חייו שתי תביעות דיבה, למרות שבשנים האחרונות חטף בליסטראות על ימין ועל שמאל מכל מיני זבי חוטם, כולל אנשים שמחשיבים את עצמם לאנשים בכירים ביותר, ובשני מקרים החליט להגיש תביעה, האחת היא נגד מר יעלון בגלל דברים מופרכים ושקריים ודווקא בגלל מעמדו לא יכול היה להשאיר דברים אלו ללא תביעה, והתביעה השנייה היא התביעה נגד הנתבע. המניע להגשת התביעות היא להגיש דברים על דיוקם.

בעניין הצוללות לא יזם את בדיקת הפוליגרף, אלא מי שיעץ לו לעשות הוא יעקב וינרוט, על מנת להרוג עניין זה ציבורית, משרדו של עו”ד וינרוט ארגן את הבדיקה, ויצא דובר אמת. אינו יודע אם בדיקה זו סייעה לו בעניין הצוללות. ערך בדיקת פוליגרף מטעמים ביטחוניים, אך זה לא מכשיר בעל ערך. לא מאמין בפוליגרף, אלא במערכת המשפט של מדינת ישראל, שלא מקבלת כראיה בדיקת פוליגרף (יש לציין שבהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה לעניין פוליגרף ובהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בדיקות פוליגרף הן הליך חקירתי מקובל, וכן מקובל לערוך בדיקות פוליגרף בתחקירים ביטחוניים).

גיטה זרקה את גב’ רינה זמיר לאחר יומיים. לא מכיר את הסיפור שמופיע בכתבה שגיטה סילקה זוג ממסעדת הטברנה. לא יודע אם היחסים עם עו”ד שטרן הסתיימו במריבה כי לא היה שם. גם כאשר גיטה נפרדה מאנשים אפילו אחרי תקופה קצרה, כולל גב’ רינה זמיר, הפרידה הייתה יפה. לא יכול לאשר את תוכן הכתבות העיתונאיות שהגישה לבית המשפט.

לא זוכר כמה מושבים במסוק, אך תמיד כשטס עם גיטה, תמיד טסו שניהם יחד עם הכלב, ובדרך כלל עוד אדם, והרושם שלו הוא כי במסוק היו 6 מושבים, אך לא בטוח במאת האחוזים, ויכול להיות שהיו 7 מקומות.

מעולם לא הפר את יחסי האמון בינו לבין לקוח שלו, ואם היא מפנה אותו לפסה”ד המחוזי בעניין שי כהן נגד שמרון, אזי קביעות אלו בוטלו בבית המשפט העליון הן לעניין הקביעות המשפטיות השגויות והן לעניין הקביעות העובדתיות, והיה זה בהרכב כב’ השופט רובינשטיין ושני שופטים לצידו.

הוא מכיר את בן זוגה של עו”ד שקד, עו”ד מיקי שקד, שהיה התובע במשפט דמיניוק, ולאחרונה פגש אותו לפני כ-15-10 שנה בכנס של לשכת עורכי הדין, ואמרו שלום אחד לשני.

לא סיפר למר נתניהו על הגשת התביעה. המטרה של הפרסום הייתה לפגוע במר נתניהו וברעייתו תוך כדי הוצאת דיבה שאין חמורה ממנה המשפילה אותו כאדם וכעו”ד, ועוד מנסה לסכסך בינו לבין אביו שנפטר לפני קרוב ל- 50 שנה. לא נתקל בחייו בהשמצה יותר גרועה מזו, והוא לא צריך שאף אחד יבלום אותו. לא ביקש ממר נתניהו לבוא ולהעיד, ומר ארצי אמר בפומבי שהוא יזמין את בני הזוג נתניהו לעדות.

שכר הריטיינר החודשי שלו מגיטה היה 2,000 דולר לחודש, והיו בפועל עוד תשלומים מועטים. במכירה של הבית היה תשלום גדול של 100,000 דולר, ובסוף היה תשלום של 50,000 דולר. מעולם לא קיבל שכ”ט במזומן. את תשלום שכר הטרחה בסך 100,000 דולר חילקה גיטה ממקורות שונים, ואחד החלקים היה צריך לקבל מהיועץ שלה בציריך, אשר נתן לו 10,000 דולר במזומן, ודאג שעל סכום זה תוצא קבלה באופן מיידי, ודאג להפקיד את הסכום בחשבון הבנק של המשרד. בתחילת הדרך שלו כעו”ד היה הולך ונבנה, ומעולם לא קיבל מגיטה שכ”ט שנתי של 2.5 מיליון דולר, ומעולם אביו לא ביקש זאת מגיטה ולא היה מבקש. הוא משמש יו”ר בנייני האומה בהתנדבות, ומי שהביא את מיקו ארדיטי לבנייני האומה הם המנכ”לית נירה אלטמן ומר אלי גונן שהיה דירקטור בחברה. לא היה מעורב בחוזה שנחתם עם מר ארדיטי ולא בקביעת שכרו ושום דבר.

ביחס לעו”ד חדד, להבנתו, לעדים מותר לפעמים לבוא עם עורך דינם שמגיע לאינטרסים מסוימים שלהם. עו”ד חדד ייצג אותו בתיק הצוללות ומייצג אותו בתביעה נגד בוגי יעלון. בקשר לתיאום הזמן של עדות ה”ה נתניהו היפנה את ב”כ הנתבע לעו”ד רבילו השותף במשרדו. עו”ד חדד מייצג אותו בתיק הצוללות כי הוא מצוי בכל תג ובכל שיג בעניין ההוא ומכיר את החומר על בוריו, ולכן חשב שהוא העו”ד המתאים לתיק הצוללות. בתביעה נגד הנתבע לא חשב שצריך להכניס את עו”ד חדד, וחשב שבנו, עו”ד שאול שמרון, אותו הוא אוהב ומעריך, יעשה את מלאכתו נאמנה.

בעת שאביו נפטר בשלב הראשון כוונתו הייתה ליסוע לארה”ב לשנה שנתיים, ועשה הכנות לנסיעה זו, ולאחר שיחזור מארה”ב כוונתו הייתה לחזור ולעבוד אצל אביו. לגבי האמור בכתבה בכלכליסט, אינו צריך לומר לעתון מה כוונותיו המדויקות.

בשלב ההתחלתי היו לו 2-3 פגישות עם הנתבע. בקשר למסוק גיטה אמרה שאין צורך שהצוות שהקים לרכישת המסוק ידון בעניין המחיר, נפגשו עם הנתבע ואמרו לו את ההערות שהיו להם, לדליה, למאיר, לו וליועץ הביטוח. לאחר מכן היה מישהו מטעם הנתבע שעסק בזה, ובכך תם העניין. עסקת רכישת המסוק לא הייתה עסקה הכי מסובכת בעולם.

מר ארצי המציא סיפור שקר מתחילתו ועד סופו, והוא דיבה מתחילתו ועד סופו, והמניע שלו הוא פוליטי, והוא הצליח לעשות זאת מול מאות אלפי אנשים.

 

בחקירתו החוזרת העיד התובע כי כי המגבלות התכנוניות בעסקה היו שאסור להרוס את הבית, אסור לעשות בבית שום שינוי חיצוני, אסור היה לפרק יצירת אמנות של האמנית גלי שהייתה בתוך הבית, לימים גיטה הקפידה שלא יעשו בבית שום שינוי חיצוני, כולל לא להניח עציצים, ולא לבנות קומה נוספת. תנאים אלו השפיעו על המו”מ למכירת הבית, והיה קונה שרצה לבנות קומה נוספת בבית, אך גיטה סירבה, והעסקה עמו לא יצאה לפועל. המגרש עליו היו בנויים הבתים של גיטה היה מגרש אחד, ועשו חלוקה של המגרש. מכרו למר ספרא 3 דונם, אבל הגדר שבין שני הבתים הוזזה 400 מ”ר לתוך השטח של ספרא לטובת הבית הקטן בו התגוררה גיטה. לגבי המימון, גיטה דרשה תשלום מיידי ללא משכנתא. השופט ברנזון התגורר ברחוב מול רחוב מרכוס מעבר לכיכר שהייתה אז. בבחירתו של מר ארדיטי השתתף כל הדירקטוריון של בנייני האומה, חוץ ממנו שלא השתתף בהצבעה. בית המשפט העליון ביטל את פסק הדין המחוזי בעניין כהן.

 

עדותו הראשית של התובע לא נסתרה בחקירתו הנגדית. החקיה הנגדית ברובה הסתמכה על כתבות עיתונאיות, אשר הנתבע לא הוכיח את העובדות הכלולות בהן, למרות שהיה עליו להוכיח את העובדות הכלולות בהן. כמו כן החקירה הנגדית נסובה על עניינים רבים שאינם קשורים לנושא המשפט ועילת התביעה, והיה בהם משום בזבוז זמן.

לאור זאת, סבור אני שיש לקבל את עדותו של התובע, בניגוד לעדות הנתבע הסובלת מסתירות פנימיות וחוסר בראיות.

 

• מר זאב שור, הידוע בכינויו “וולוולה” אשר עדותו ניתנה בהיוועדות חזותית. העד העיד בחקירה הראשית כי חבר קיבוץ עין גב. בשנת 1984 כיהן כראש המועצה האזורית עמק הירדן, ומשנת 2005 כיהן כמזכיר התנועה הקיבוצית. בעת עדותו הוא כבן 78 שנה, היה יו”ר עמותת המייסדים של עמק הירדן, כמו כן היה צנחן ונלחם במלחמות ישראל.

הוא הכיר את גיטה בשנת 1989 תקופה קצרה לאחר שהבן שלה נפטר. היא חיפשה מקום להנציח את בנה. היא רצתה לבנות את אתר ההנצחה בירושלים, היו לה ויכוחים עם ראש העיר טדי קולק, ולכן החליטה לא להקים את אתר ההנצחה בירושלים. יהודה גולן, שהיה במשרד החוץ, הכיר אותו כראש מועצה וכחבר בוועד המנהל של אגודת אכסניות הנוער, ומר גולן הציע להקים את בית גבריאל ליד כרי דשא. היו שיחות גם עם ראובן חזק ורינה זמיר, רעייתו של פרופ’ זמיר, והתקדמו בשיחות. אז יצאו לשטח בו היה איצטדיון האתלטיקה של עמק הירדן בצמח שהיה בן 37 דונם לערך, ואז היא אמרה שבמקום זה יוקם בית גבריאל בכנרת, וכך היה. בשנת 1989 היא קיבלה את ההחלטה, וביום 27.3.1990 הונחה אבן הפינה לבית גבריאל. בטכס הנחת אבן הפינה נכחו הנשיא חיים הרצוג, יצחק רבין, שרים, חברי כנסת, אנשי עמק הירדן ואנשי קרן שרובר. מטרת בית גבריאל הינה מרכז לתרבות ולאומנות. כשהכיר את גיטה הכירה לו את עו”ד דוד שמרון ואמרה לו שעו”ד שמרון הוא המוסמך לנהל מולם את כל המסמכים, החוזים ואת כל הליך הבנייה. מאז ועד שנת 1996 עו”ד שמרון ליווה אותם, הגיע לא מעט עם גיטה בתקופת הבנייה, ואח”כ לבית גבריאל באירועים שונים. את עו”ד שמרון פגש מספר רב של פעמים, בכל הסדרי הבנייה של בית גבריאל, החוזים, עם אנשי המועצה, הוא היה בכל הישיבות, בוועדות הבנייה, ועו”ד שמרון הגיע פעמים רבות אליהם. כמו הוא טס עם גיטה לרוסיה לפגישה עם מר גורבצ’וב, ואיתם טסו גם משה ארנס, דן מרידור, עו”ד דוד שמרון ומר דן פתיר מי שהיה יועץ התקשורת של מר רבין. עד שנת 1996 היו לו פגישות רבות עם עו”ד שמרון. בתחילה גיטה הגיעה לכנרת במכונית עם הנהג שלה ניסן יחד עם עו”ד שמרון. לאחר מכן גיטה רכשה מסוק, והיו מספר פעמים שעו”ד שמרון הגיע איתה במסוק. המועצה האזורית בנתה מנחת מסוקים למסוק של גיטה, ועו”ד שמרון וטדי קולק הגיעו עם גיטה בשנת 1993 לטקס הפתיחה של בית גבריאל. גיטה הגיעה אליו בכל שבוע, וכל הפגישות היו בלשכתו. גיטה הייתה מגיעה עם הכלב של בנה גבריאל, ששמו בלו, והכלב היה המזכרת היחידה שלה מבנה גבריאל. לגיטה התלווה גם העוזר שלה מאש. הוא העריך מאד את גיטה בגין בית גבריאל. זה היה פרויקט גדול בכל המימדים, וגיטה השקיעה בבית גבריאל כ-14 מיליון דולר, ובנוסף לכך, בשנת 2004 היא שמה קרן צמיתה בבנק בטבריה של כ- 5 מיליון דולר. אחת לשבוע הקדיש זמן לביקור של גיטה, החל  בוועדת הבניה, הסדרי בנייה, התקדמות והקפדה במהלך הבנייה. האדריכל של בית גבריאל היה אולרי פלסנר ואדריכלית הפנים הייתה דורה גת.

ראה את תמונתו של מר ארצי בעיתונות, והפנים שלו מאד מוכרות לו, אך לא זוכר היכן פגש אותו. לא הייתה פעם אחת שגיטה הגיעה לעמק הירדן והוא לא קיבל את פניה, וכל פגישה עם גיטה הייתה מתואמת עם הלשכה שלו. לא זכור לו שמר ארצי הגיע עם גיטה. כל ביקור של גיטה בעת בניית בית גבריאל ארך כ- 3-4 שעות או קצת יותר, כולל קפה וארוחת צהריים. בתחילה הייתה בנייה והיו מסתובבים בשטח גדול של כ- 37 דונם, ובחום הקיץ בעמק הירדן. הקמת בית גבריאל לא עלתה חצי מיליארד דולר אלא 14 מיליון דולר, ובהמשך נתנה גיטה כ- 3 מיליון דולר נוספים לצורך הקמת מגרש חניה ומיזוג אוויר. זאת בנוסף לקרן בסך 5 מיליון דולר שנתנה בשנת 2004.

בחקירה הנגדית העיר מר שור כי בסוף שנת 1996 החליפה עו”ד שקד את עו”ד שמרון. גיטה הסבירה לו שבעלה של עו”ד שקד היה התובע במשפט דמיניוק. כאשר גיטה הייתה מגיעה עם ההליקופטר הוא היה מסיע את גיטה ברכבו. עד שנת 1993 למשרד שלה בלשכה במועצה, ולאחר שהבית קם, היה לגיטה משרד מסודר בבית גבריאל. לא הייתה לו שיחה עם גב’ שרובר מדוע החליפה את עו”ד שמרון בעו”ד שקד, ואותו עניין פרוייקט בית גבריאל בלבד. גיטה צירפה אותו לקרן שרובר.

לאחר שנת 1996 לא היה לו כל קשר עם עו”ד שמרון. פעם פגש אותו במסעדה באבו גוש כשחנכו פרויקט מסוים בירושלים. פעם קבע פגישה בין עו”ד שמרון לבין ראש המועצה עידן גרינבוים, על מנת שעו”ד שמרון יסביר לו על ההסדרים המשפטיים של בית גבריאל.

עו”ד שמרון פנה אליו ושאל אותו האם הוא מוכן להעיד במשפט, והשיב בחיוב, אך אמר לו שקשה לו ליסוע מפאת גילו, והוא מבקש להעיד בהיוועדות חזותית. ב”כ התובע לא הכין אותו לעדות, שכן היא חי האירועים הרבה שנים, וזה נושא מאד מרכזי אצלו. עד למועד עדותו הוא חבר בקרן שרובר וגיטה כתבה שהוא יהיה נשיא בית גבריאל. עד היום הוא משתתף בישיבות בבית גבריאל, אך ורק כמשקיף, כי בגילו אינו רצה לקבל החלטות. עד היום בית גבריאל הוא מקום מאד חשוב בשבילו, גם כמקום הנצחה שגיטה סיפרה לו על הבן שלה.

 

עדותו של מר שור לא נסתרה בחקירה הנגדית. מעדותו של מר שור עולה בבירור שהנתבע מעולם לא טס עם גב’ שרובר במסוק לבית גבריאל בכנרת, שכן הוא, מר שור, קיבל את גב’ שרובר בכל פעם שהגיעה לעמק הירדן בעניין בית גבריאל והיה חבר בקרן שרובר. לדברי העד, הוא לא זוכר שהנתבע היה מגיע עם גיטה במסוק. דבריו אלו של מר שור סותרים לחלוטין את דבריו של הנתבע שהיה טס הרבה מאד עם גיטה לבית שרובר בכנרת. מהעדויות עולה שמר שור והנתבע נפגשו אך ורק בפעם אחת ויחידה כאשר מר שור טס עם גב’ שרובר לרוסיה, לפגישה עם מר גורבצ’וב, ולפני הטיסה מהארץ, הנתבע קיבל את פניהם בנתב”ג.

 

• עו”ד עודד נשר אשר העיד בחקירתו הראשית כי הוא עו”ד משנת 1998. מתעסק בתחום הליטיגציה האזרחית. רוב שנותיו עבד במשרדו של עו”ד ד”ר יעקב וינרוט ז”ל, בתחילה כשכיר, בהמשך כשותף, ובעת עדותו הוא ממשיך את דרכו במשרד. הוא הכיר את התובע עקב פניית התובע לעו”ד וינרוט בקשר לתיק שלמיטב זכרונו הייתה תביעה של חב’ דקה לאכיפת הסכם נגד עזבון המנוחה גיטה שרובר. הפנייה הייתה של הלקוח, בעל השליטה בחב’ דקה ושל התובע לד”ר וינרוט שייצגם בתיק, ובמסגרת הייצוג התוודע לתובע. עו”ד וינרוט והוא ייצגו את חב’ דקה והתובע בתביעה בבית המשפט המחוזי בירושלים, אך הוא עשה את רוב עבודת ההכנה בתיק, והוא זה שדיבר עם התובע. התובע היה נציג חב’ דקה בארץ, והוא היה הדומיננטי והיה במרכז התיק שלא בטובתו. עקב טענות ההגנה, התובע היה במרכז התיק. בנוסף לתובע, העידו מטעם חב’ דקה, גב’ אורנה אנג’ל, אילנה גור הפסלית, עו”ד דורון שטרן, שמאים ועדות מומחה. בעדות שלו בתיק שבפנינו לא שוחח עם התובע לפני עדותו. בעת הכנת העדות בתיק דקה הוא שאל מיוזמתו את התובע מדוע גיטה החליטה להפסיק את ההתקשרות ביניהם, והתובע אמר לו שזה היה על רקע רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז”ל, כי היא ראתה זהות מסוימת בין התובע לבין המחנה הנקרא ימני, הקשר המוכר בין התובע לבין מר נתניהו, ועל רקע זה היא לא יכלה עוד לשאת את הקשר הזה, והחליטה להפסיק את ההתקשרות עם התובע.

 

בחקירה הנגדית העיד עו”ד נשר כי התיק של חב’ דקה הסתיים בשנת 2010, ולא נותרו להם מסמכים מהתיק במשרד. הוא הכיר את התובע בין השנים 2004-2005, ואז בעקבות שאלתו, התובע סיפר לו מדוע גב’ שרובר הפסיקה את ההתקשרות עם משרדו של התובע. למעט תיק אחד או שניים שהעביר התובע למשרד עו”ד וינרוט, כמעט ולא היה קשר עם התובע.

 

עדותו של עו”ד נשר לא נסתרה בחקירה הנגדית. מעדותו של עו”ד נשר עולה בבירור שהגרסה של התובע לגבי הפסקת ההתקשרות של גיטה עם משרד התובע אינה גרסה חדשה, אלא נאמרה כבר בשנים 2004-2005, דבר אשר מגביר את מהימנות גרסתו של התובע על הפסקת ההתקשרות בין גב’ שרובר למשרד התובע.

 

• האדריכל מיקו ארדיטי אשר העיד כי התובע והוא חברים מאז היותם בני 15, ויש קרבת משפחה ביניהם הנובע מכך שאחותו של התובע נשואה לבן דודו, עו”ד יצחק מולכו. הוא אדריכל במקצועו, בוגר הטכניון ב- 1980. הוא ירושלמי ותיק, חלק ממשפחתו דור שביעי בירושלים. למד בגימנסיה העברית, לחם במלחמת יום הכפורים. לאחר סיום לימודיו בטכניון בשנת 1980. עבד במשרד אדריכלים כשכיר במשך 4 – 5 שנים. החל משנת 1985 הוא שותף במשרד אדריכלים, העוסק בעיקר ב- 2-3 תחומים משמעותיים גדולים, והם: תחום תכנון מלונאי, תחום תכנון מתקני ספורט, אצטדיונים ומתקני ספורט ומוסדות חינוך. היה יועץ משרד התיירות לגבי פרוגרמות לתכנון בתי מלון, ובתקופה מסוימת ייצרו עבור משרד התיירות פרוגרמה פיזית לתכנון מלונות סוויטות.

הוא הכיר את גב’ שרובר בשנת 1992 לערך, כאשר נולדה אצלה יוזמה להקים בית מלון בירושלים , והיא סיפרה לו שהרעיון היה להקים איזשהו בלייר האוז ירושלמי, שהוא מעון אירוח לאורחים רשמיים של המדינה. רעיון זה נולד אצלה לאחר שיחה עם יצחק רבין ז”ל. המלון היה צריך להתחבר למסעדת הטברנה. התכנון של המלון לקח זמן לא קצר. הפרוגרמה הייתה פרויקט יחידות סוויטת מפוארות עם מתקנים מאד מושקעים, בריכת שחייה במרתף. הם רצו לקבל את הקרקע למסעדת הטברנה, והיה שם נוף לכיוון העתיקה בעיקר לכיוון הר הבית. על מנת לבדוק את הנוף שישתקף מהמלון הביאו מנוף שהרים אותם לגובה, וכשראו את הנוף, שכנע אותם שהארגון והתכנון של הפרויקט הוא נכון. הוא חושב שהתובע טיפל בפן הקנייני והמשפטי של הפרויקט. יצא לו להיפגש עם גיטה והתובע במשותף בנושא גיבוש הפרוגרמה וגם בנושאים אחרים. ישבו לא מעט פעמים, בדרך כלל אצלה בבית, והרבה פעמים במטבח אצלה בבית. גיטה קראה לתובע בשם חיבה “דובידיב”, והיה לה יחס מאד מאד חם לתובע. הפרויקט נעצר בשנת 2001, כאשר גיטה חלתה. לאחר פטירת גב’ שרובר יזמו שם פרויקט אחר של מרכז בתי קולנוע.

בחקירה הנגדית העיד מר ארדיטי כי פתח את משרדו בשנת 1985. התובע הוא שיצר את הקשר בינו לבין גב’ שרובר, שהיה הגיוני שהוא ומשרדו יכינו את הפרוגרמה, מכיוון שהיה אדריכל 12 שנה עם ניסיון לא קטן בתחום המלונאות ועם עיסוק בפרוגרמות מלונאיות, ועם כתיבת התקן למלונות עבור משרד התיירות. התובע לא ניסה לערב אותו בתכנון ובניית הטיילת, ועשו זאת אדריכלים אחרים טובים מאד. עו”ד שמרון הוא יו”ר בנייני האומה, שיש שם פרויקט בינוי גדול. בפרויקט זה היו לפניו שני אדריכלים אחרים, והוא נכנס בשלב יותר מאוחר בעת שנכנס כסוג של יועץ למנכ”ל של בנייני האומה, גב’ מירה אלטמן, אותה הכיר כשהייתה מנכ”לית משרד התיירות, והיו לו קשרים הדוקים כשהיא עבדה במשרד התיירות. הם נכנסו לפרויקט בעת שהביאו חברה בינלאומית עם ניסיון אדיר בבניית מרכזי קונגרסים, כי הם לא בנו מרכזי קונגרסים. לפרויקט זה הוא נכנס כ- 4-5 שנים לפני עדותו. היה פרויקט נוסף שעבדו ביחד בניסיון לבנות מלון במושבה הגרמנית בירושלים, אך הפרויקט נעצר לפני הרבה שנים. התובע והוא מופיעים בוועדות התכנון בקשר לבנייני האומה. התובע נותן לו ולמשרדו ייעוץ משפטי. בקשר לבית המלון נחתם הסכם שכר טרחה.

 

עדותו של מר ארדיטי לא נסתרה בחקירה הנגדית. מדבריו למדנו על יחסה המיוחד לטובה של גב’ שרובר לתובע, על היקף הפרויקטים שהעבירה אליו לטיפול. מעדות מר ארדיטי עולה שגב’ שרובר סמכה על התובע ללא עוררין והטילה עליו לבצע עבורה מטלות כבדות משקל, ואם הייתה חושבת גב’ שרובר שהתובע הוא “לא כלום” לא הייתה מטילה עליו מטלות אלו. לכן הסבירות שגיטה אמרה לנתבע שהתובע הוא מטומטם, אידיוט ולא כלום, הינה נמוכה ביותר. 

 

• מר שי עמרמי אשר גם הוא העיד בהיוועדות חזותית, אשר היה כבן 87 שנים בעת עדותו.

בחקירה הראשית העיד מר עמרמי. כי הוא בן 87 בעת עדותו ואת עיקר הפעילות שלו בחייו היה בשירות הציבור. הוא בן קיבוץ עין החורש. התפקיד הראשון שלו מחוץ לציבור היה במערכת החינוך של צה”ל, שם עשה שישה תפקידים בקבע, כשהתפקיד האחרון היה אלוף משנה בתפקיד סגן קצין חינוך ראשי. לאחר שסיים 12-13 שנים בקבע בתפקיד זה, הוזמן על ידי גיטה וטדי קולק להיות מנכ”ל של תיאטרון ירושלים ופסטיבל ישראל ירושלים. לאחר שסיים תפקידו בתיאטרון ירושלים לאחר 12 שנה, ביקשה ממנו גיטה להריץ את בית גבריאל בכנרת, שם היה בשנת 1993. מיד לאחר מכן מונה להיות מנכ”ל יד ושם, אותו ניהל משנת 1993 ועד לשנת 2006. מיד לאחר מכן הזמינו אותו לנהל את פרויקט השדרוג ליד בית צבי, ולאחר מכן חזר ליד ושם לנהל את התצוגה החדשה בביתן על אושוויץ במשך 4 שנים. חזר משם והקים וניהל את החברה לאיתור והשבת נכסים של נספי השואה, ולאחר מכן המשיך לעסוק במספר פעילויות ניהול פרויקטים, כמו המשכן החדש של האקדמיה ללשון העברית בירושלים, ולאחר מכן, כולל בזמן האחרון, הקמת המרכז למורשת הנח”ל בפרדס חנה. היום גר עם רעייתו בדיור מוגן במגדלי הים התיכון, וממשיך להיות קשור לכמה וכמה נושאים מהסוג הזה.

את התובע מכיר כבר למעלה מ-30 שנה. ההיכרות הראשונה שלהם הייתה כאשר התמנה למנכ”ל התיאטרון והפסטיבל, לאחר מכן כשהריץ את בית גבריאל, וכשהתמנה למנכ”ל יד ושם, על פי המלצתו התמנה התובע להיות היועץ המשפטי של יד ושם ולמיטב ידיעתו, הוא מכהן בתפקיד זה עד היום.

גיטה ראתה בתיאטרון ירושלים מפעל חיים, ואחר כך את בית גבריאל, וכמובן האולם הראשון שנבנה בתיאטרון, אולם שרובר שהיה מרכז החיים שלה, והם נפגשו במסגרת התפקיד שהיה לו. כאשר משפחת קראון ביקשה להרחיב את התיאטרון, זה היה אחד הנושאים הקריטיים בזמן שניהל את התיאטרון. עיריית ירושלים וקרן ירושלים ביקשו לצרף אגף חדש נוסף לתיאטרון, ולהקים את המרכז לאומנויות הבמה, ושלושת האולמות של משפחת קראון היה בקומפלקס של תיאטרון שרובר, והמאמץ האדיר של התובע בהקשר זה היה לראות שהמהלך שהוא לא שגרתי כאשר מצרפים קבוצת תורמים נוספת, וצירוף זה מהווה בעיה רצינית כאשר נכנסים להרפתקה כזאת גם עם העירייה וגם עם קרן ירושלים, והתובע עשה זאת על הצד הטוב ביותר. בגלל שהיה צריך להסדיר את העניין החוזי וההסכמי, הפעילות של התובע הייתה אינטנסיבית מאד בתחום זה, שהוא קשור לבנייה, לאדריכלים, קבלנים, כל מה שקשור לעניין הזה נמשך כמה שנים.

מעולם לא שמע את גיטה אומרת מילה רעה על התובע, ומעולם לא שמע מילה רעה על התובע מכל הגורמים שהיו קשורים בעבודתו.

מר ניסן שוורץ היה נהג צמוד של גיטה, היה יוצא ובא מביתה, וטיפל בכל הנושאים הקשורים לחייה, לרבות הוצאת הכלב של גיטה לטיולים, וטיפול ברכב של גיטה.

אין לו כל מושג מה היו הסכומים ששילמה גיטה לתובע. אך הוא יכול לומר שמאז שהתובע התמנה על פי המלצתו להיות היועץ המשפטי של יד ושם, התובע קיבל סכום ריטיינר נמוך, ועבור פרויקטים הוא קיבל כספים על פי תשלום שעתי, שאין לו כל קשר לסכום הנטען שקיבל התובע מגיטה בסך 2.5 מיליון דולר לשנה.

הוא היה מנכ”ל בית גבריאל, וגיטה הייתה מגיעה לבית גבריאל במסוק. הוא זוכר את הכלב של גיטה מירושלים. בגלל המרחק מביתה של גיטה, היה מנחת למסוק בכינרת.

הוא צפה בקלטת ששלח לו בה מופיע מר ארצי ושמע את דברי מר ארצי. אינו זוכר את מר ארצי, ונדהם לראות אותו בסרטון, אך לא הכיר אותו אישית באופן בלתי אמצעי. הוא לא שמע על הנתבע מגיטה, כך שאינו יכול לומר עליו מלה.

 

בחקירה הנגדית העיד מר עמרמי כי לא היה מגדיר את עצמו כחבר של גיטה, אלא היה מגדיר את עצמו כמי שהכיר את גיטה הרבה מאד שנים ועבד איתה די צמוד.

לא היה בוועד של קרן שרובר, אלא היה מנכ”ל התיאטרון. לא חושב שהיה יכול להיות בקרן שרובר, כי הקרן היית חלק מהגופים שתמכו בתיאטרון.

לא זוכר שראה את טדי קולק בבית גבריאל, לפחות בתקופה בה ניהל את בית גבריאל. יכול להיות שהוא בא פעם אחת, אך נדמה לו שלא באופן תדיר.

 

עדותו של מר עמרמי לא נסתרה בחקירה הנגדית, ועדות זו תומכת בעדותו של התובע.

 

הסיכומים:

31. לאחר שמיעת הראיות הגישו הצדדים את סיכומיהם.

 

32. בסיכומיו טען ב”כ התובע כפי שיפורט להלן.

 

הדיבה שהוציא הנתבע על התובע היא שהתובע חשף בפניו מסמך סודי ביותר של לקוחות שהוא גם חבר קרוב בעד בצע כסף, שהיא דיבה חמורה שניתן להוציא נגד עו”ד. לדיבה זו נלוות דיבות נוספות, ועל מנת להצדיק אותה טווה הנתבע סיפור בדים בו קשורה גב’ שרובר. בסיפור הבדים סיפר הנתבע שלתובע אישיות רופסת והיותו אידיוט מושלם עד כדי כך שאביו המנוח היה מודע לכך וביקש טובה מגב’ שרובר להעסיקו כריטיינר שלה תמורת שכר שנתי של 2.5 מיליון דולר, בין ביצע עבורה עבודה ובין אם לאו. הנתבע בדה את הסיפור מתוך אינטרס פוליטי, וזכה לשיפוי חסר תקדים. כל דברי הנתבע אודות התובע הינם שקר מוחלט.

הדיבה שהוציא הנתבע על התובע הינה כדלקמן:

• ניסיון הסכסוך בין התובע לבין אביו המנוח, בכך שנטען שאביו המנוח אמר על התובע שהוא טמבל ולא יכול להתפרנס; התובע נשכר על ידי גב’ שרובר כטובה ולא על בסיס כישוריו האישיים או הערכה אישית; התובע ידוע כאדם רופס אשר עבד עבור גב’ שרובר בעוד היא מקללת אותו ומטיחה בו עלבונות (ראה דברי הנתבע במוצג ת/8 – הראיון של הנתבע לעיתונאים יוכפז ודוידוב); רמיזה שהתובע הציע לנתבע שוחד תמורת החזרתו לתפקיד עם גב’ שרובר בכך שהתובע אמר לנתבע שהוא מקורב למר נתניהו;
• ייחוס לתובע של עריכת הסכם לא חוקי, בגידה בלקוח שגם פוגע בביטחון המדינה, שימוש בכספי ציבור למטרות אישיות, אי הכרת הדין בענייני ירושה ויחסי ממון בין בני זוג, מעילה באמון של לקוח וחבר;
• הצגת התובע כמי שהציג בתל-אביב שוחד לנתבע.

 

הטענה העיקרית של הנתבע היא “אמת דיברתי”, ומחומר הראיות עולה שהנתבע לא עמד בנטל להוכחת הטענה “אמת דברתי. מחומר העדויות עולה שכל דברי הנתבע אודות הדברים שאמרה לו גב’ שרובר הינן דברי שקר.

 

הנתבע הפך את המשפט לדיון בשאלה האם היה או לא היה הסכם בין בני הזוג נתניהו או מי ערך אותו והתנהלות גב’ נתניהו והאם נסיעותיה של גב’ נתניהו עם מר נתניהו היו נחוצות או לא, ופחות בשאלה האם אמרה גיטה לנתבע את הדברים אודות התובע. בכך גרם הנתבע לבזבוז זמן ובזבוז משאבי ציבור, כי השאלה האמיתית בהליך זה האם גחטה אמרה את אשר טען הנתבע או לא אמרה.

 

הנתבע לא בדק את אמיתות הדברים שכביכול שמע הנתבע מגיטה, וגם לאחר ששמע את הכחשות התובע, המשיך לעבור בכל מיקרופון שנפתח בפניו, וחזר שוב ושוב על דברי הדיבה.

עדויות הנתבע בדבר היכרות צמודה וטיסות עם גב’ שרובר באופן מתמיד לכינרת נסתרו על ידי מר זאב שור. הנתבע אינו מכיר את כל האנשים שהיו צמודים לגב’ שרובר, כגון הנהג ניסן שוורץ, המטפלות בבית של גב’ שרובר, הכלב שהיה נלווה לגב’ שרובר, חברותיה, בני משפחתה וכו’. כמו כן יש חוסר הלימה בין מספר הפעמים שהנתבע טס עם גב’ שרובר לכנרת לבין תפקידו בבדק והתעשייה האווירית. אין כל התאמה בין עלות בפועל של בניית בית גבריאל לסך חצי מיליארד דולר בו נקב הנתבע, אך מצד שני טוען שלא היה מעורב בהסכמים.

הסכום בסך 2.5 מיליון לשנה לריטיינר שטען הנתבע כלפי התובע הוא סכום מופרך בכל קנה מידה.

הנתבע לא הכיר את נושא הטיסה למוסקבה, לא הכיר את נושא המלון שגיטה רצתה להקים בירושלים.

התובע עמד בקשר עם הנתבע משנת 1997 ועד שנת 1999 בקשר לעסקה עם היוונים, והנתבע אף טס עמו ליוון בקשר לעסקה זו, וגרסתו של התובע בעניין זה נתמכת במסמכים.

לדברי הנתבע בלילה לאחר שהתובע הראה לו את המסמך הנטען, לא ישן כל הלילה, ותעיד על כך טובה אשתו, אך טובה לא הובאה להעיד.

קיימות סתירות בעדות הנתבע. בתחילה טען שאין לתובע מה לעשות בכפר סבא, אך לאחר מכן העיד שידע שהורי רעייתו של התובע מתגוררים בכפר סבא (ראה הראיון של התובע אצל יעל דן).

בכל הראיונות הערוכים והלא ערוכים מדבר הנתבע על כך שהמפגש בינו לבין התובע בו לטענתו הציג בפניו התובע את המסמך היה בשנת 1999, אך בהליך המשפטי שינה את דבריו, ללא הסבר מניח את הדעת, שהמפגש היה בשנת 1996. המדובר בעדות כבושה, והיפנה לתיק אז’ 3398-11-10 אגי פרידמן נ. צבי שיסל.

אין לסמוך על זכרונו של הנתבע שראה 15 עמודים של ההסכם הנטען וזוכר את הכתוב זו, שכן גם פסק דין אותו קרא שצירף לתיק המוצגים שלו, לא זכר את פרטיו, את מספר העמודים של פסק הדין ואת תוכן פסק הדין.

מעדות עו”ד שקד עולה בבירור שהתובע מעולם לא ביקש לחזור לעבוד עם גב’ שרובר, והתובע העביר לה באופן מסודר את כל התיקים של גב’ שרובר, כך שעדות זו תומכת בעדות התובע, ולא בעדות הנתבע שהתובע ביקש ממנו לפעול מול גב’ שרובר שתחזיר אותו לעבודה אצלה.

לגבי הפגישה בתל-אביב קיימת סתירה בין דברי הנתבע בראיונות לאמצעי התקשורת לפני הגשת התביעה ובין עדותו בפני בית המשפט בעניין פגישה זו.

גם העיתונאים לא האמינו לנתבע, ועיתונאים רבים לא פרסמו את דברי הנתבע למרות בדיקות הפוליגרף שעבר, לטענתו, כאשר הנתבע הציג אך ורק מסמך על בדיקת פוליגרף אחת אליה שלח אותו מר בן כספית.

הנתבע התחמק ממתן תשובות נכונות ואמיתיות לשאלו שנשלח אליו, בטענה שהשאלות אינן רלוונטיות, כאשר הן היו רלוונטיות מאד להליך. הנתבע הסתיר עדים פוטנציאליים ואת ניסיון ההקלטה, ודבר זה פוגע באמינותו.

מכתב השיפוי מעיד על כך שיש קבוצת אנשים העומדים מאחורי מכתב זה, אך הנתבע נמנע מלהזמינם לעדות.

לעניין השיקולים לפסיקת הפיצויים היפנה ב”כ התובע לע”א 4740/00 לימור אמר נ. אורנה יוסף; ע”א 5510/2001; ע”א 89/04 נודלמן נ. שרנסקי (פורסם בנבו, 4.8.2008) פס”ד של השופטת פרוקצ’יה בו התייחסה למקרה בו התובע בגין לשון הרע תובע פיצוי בגין נזק כללי ולא פיצוי בגין נזק ממוני מיוחד; ע”א 9474 יורם גדיש תשתיות ובנייה 1992 בע”מ נ. בהג’ט מוסא (פורסם בנבו, 21.11.06) פס”ד של הנשיא ברק)

הפגיעה בתובע בגין לשון הרע הייתה גדולה, מהדהדת ובעל תפוצה רבה, וברשתות החברתיות היו למעלה מ- 300,000 צפיות בסרטון. דברי לשון הרע שפרסם הנתבע נגד התובע נאמרו מספר פעמים תוך הכנסת פרטים על מנת לתת לפרסום אמינות, כגון: עברו של הנתבע, מקום מגורי הנשיא שמגר, תיאור תחנוניו של התובע ודמעותיו, סיפור הכיסוי של גב’ שרובר, סיפור דברי אביו של התובע וסכום הריטיינר בסך 2.5 מיליון דולר בשנה, וכו’. יש לצאת מנקודת הנחה שלכל ערוץ תקשורת יש את קהל היעד שלו, בין אם זה הרשתות החברתיות ובין אם זה בתכניות רדיו ובתכניות טלוויזיה בשעות שונות של היממה. היפנה לפס”ד של כב’ השופט סולברג בע”א 2885/20 פלוני נ. פלונית (פורסם בנבו, 6.10.2022).

הנתבע חזר על דברי הדיבה מספר פעמים, ועל פעם שחזר על דברי הדיבה, מדובר בדיבה חדשה, שעל כל אחת מהן זכאי התובע לפיצויים, והיפנה לע”א 1239/19 שאול נגד חב’ מיידלי תקשורת בע”מ פסקאות 4 ו-5 (פורסם בנבו, 8.1.2020).

בענייננו דברי לשון הרע שפרסם הנתבע נגד התובע פגעו בתובע בצורה קשה וחמורה.

התובע פירט לעו”ד נשר את הסיבה לכך שגב’ שרובר הפסיקה לעבוד עמו כבר בעת ההליך המשפטי בעניין מימוש עסקת האופציה לרכישת הבית הקטן, ודברי הנתבע בעדותו בעניין זה אינם חדשים.

הנתבע דבק בגרסתו בראיונות ובעדותו וטען אמת דברתי, ויצר תהודה בתקשורת, למרות שידע שהוא משקר, ועל כך צריך מחיר כעניין של מדיניות.

לעניין הכוונה היפנה לע”א (מחוזי ת”א) 16523-05-13 מאיר פלבסקי נ. חב’ מקור הפורמייקה בע”מ (פורסם בנבו, 19.2.2015). התכנון מראש מעיד על כוונתו של הנתבע וזאת ניתן ללמוד מ-ע”פ 1493/99 אליהו הורוביץ נ. מדינת ישראל.

בקשר לפיצוי, התובע תבע פיצויים סטטוטוריים שהם מבחינתו על הרף הנמוך.

לאור כל התנהלות הנתבע, יש לחייבות שהוצאות משפט ריאליות.

 

33. בסיכומיה טענה ב”כ הנתבע כפי שיפורט להלן.

 

אם יש מקום לפצות את התובע בגין לשון הרע, אזי יש לפצותו בגין פרסום אחד בלבד, שכן התובע פירט מה היה כתוב בפרסום אחד, ולא טען בכתב התביעה את אשר פורסם בארבעת הפרסומים האחרים. היפנתה לעניין זה לרע”א 2291/12 הלפרין נ. איצקוביץ, וכן לפסה”ד ש בית המשפט המחוזי בת”א בתיק 33729-12-22 ציפורי נ. קליין מיום 27.2.22023.

ב-רע”א 2855/20 פלונית נ. פלוני נקבעו 3 מבחני עזר לדיון בשאלה האם מדובר בפרסום אחד או במספר פרסומים. כמו כן היפנתה ב”כ הנתבע לפס”ד ש בימ”ש שלום בת”א בהליכים שמספריהם 56125-12-20 סורוקר נ. כהן, 33978-09-20 בן חמו נ. הרוש ו-53246-0620 ג’משי נ. קופמן. לעניין שונות הנמענים היפנתה לפסק דינו של בית המשפט השלום בהרצליה 21557-11-20 גרינסייד נ. ציפורי.

הנתבע מודה בפרסומים ומסכים שהם עלולים להיחשב לשון הרע.

טענתו של הנתבע היא של “אמת בפרסום”, ופירטה מדוע יש לקבל את העדויות מטעם הנתבע בעניין זה. לטענת הנתבע, היה עניין ציבורי בפרסום (ע”א 10281/03 קורן נ. ארגוב), והתנאי השני הוא שהפרסום היה אמת, ובבית המשפט לא ניתן להוכיח אמת אבסולוטית, ועל הנתבע להוכיח במאזן הסתברויות שדבריו הם אמת (ע”א 844/12 מולקנדוב נ. פורוש; ע”א (מחוזי חי’) 23807-10-20 פארס נ. בולו; ת”א (מחוזי י-ם) 13358-01-17 חמדני נ. כהן). ישנה גירסה מול גירסה של הנתבע מול התובע, ויש להעדיף את גירסת הנתבע לאור עברו של הנתבע ושל מר רביב.

העובדה שהתובע לא הסכים להיבדק בפוליגרף מהווה ראיה כנגדו, והסתמכה על פסקי דין מבתי משפט השלום. מר דן רביב הקליט את הנתבע 4 הקלטות גולמיות, מהן ניכרים אותות האמת.

הטיסה לאתונה של הנתבע עם התובע לא התקיימה ולא הוכחה.

לא ברור מדוע החליטה גב’ שרובר לסיים את מערכת היחסים עם התובע.

ב”כ הנתבע התייחסה לכתבות עיתונאיות שהגישה אותן, אשר העובדות המתוארות בהן לא הוכחו בבית המשפט באופן עצמאי. כתבות עיתונאיות שלא הוכחו העובדות הנקובות בהן אינן מהוות ראיות קבילות בבית המשפט, למעט בתביעות לשון הרע הנסובות על האמור בכתבות אלו.

הנתבע לא הסתיר את עמוס בין אברהם, והיא הסכימה לזמנו לעדות לאחר עדות הנתבע.

התובע לא הוכיח כוונה לפרסם פרסום שאינו נכון, ובכל מקרה לא התכוון להזיק לתובע אלא לבני הזוג נתניהו.

ממתינה לבירור מעמדו של עו”ד חדד.

הפרסום שבגינו הוגשה התביעה חוסה תחת הגנת תום הלב שבסעיף 15.2 שבחוק לשון הרע (פסק דין מחוזי 53807-10-20 פארס נ. בולוס)

בהליך זה לא פוצל הדיון בין הליך האחריות לבין הליך הנזק, ולא הובאו ראיות לעניין הנזק. (ת”א מחוזי ת”א 67731-20-21) ומאחר ובתביעה תובעים פיצויים לפי סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע, על התובע להוכיח את הכוונה לפגוע (ת”א ת”א 64160-03-22 שטרן נ. רשת מדיה בע”מ).

לתובע יש גישה לתקשורת, ודבר זה צריך לקחת בחשבון בעת פסיקת הפיצויים (שלום ת”א 21468-12-20 נדב גלאון נ. כנרת בראשי).

מוותרת על טיעונים לשמו הטוב של התובע.

יש לקחת בחשבון את ההקלות המנויות בסעיף 19 לחוק איסור לשון הרע.

כן התייחסה ב”כ הנתבע לכתב השיפוי ולשוני בגרסת הנתבע לגבי השנה בה נפגש הוא ומר רביב במסעדה, בה סיפר לו את הסיפור אודות המפגש עם התובע.

 

34. בסיכומי ההשלמה התובע כדלקמן:

• בכתב התביעה תבע התובע כפל פיצוי סטטוטורי בגין הפרסום הראשון בהתאם לסעיף 7(א)(3) לחוק איסור לשון הרע, ופיצוי סטטוטורי בהתאם לסעיף 7(א)(2) לחוק איסור לשון הרע בגין יתר הפרסומים בתוספת שיערוך;
• אין מחלוקת בדבר הפרסומים וכי הם מהווים לשון הרע, וכל המחלוקת בין הצדדים היא בהגנת הנתבע של אמת בפרסום ולחילופין תום לב.
• אין כל צורך לצטט את המלים המדויקות מהן עולה לשון הרע, אלא די בפירוט הדיבה (ע”ע (ארצי) 26198-07-13 ד”ר סיגל שוורץ נ. ד”ר אמיר אברמוביץ, פורסם בנבו, 30.4.2015);
• הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח אמת בפרסום. בספרו של אורי שנהר, דיני לשון הרע בעמ’ 248-249 נכתב שהנטל המוטל על הנתבע להוכחת טענת אמת דברתי הוא הטיית מאזן ההסתברויות, וזאת אף כאשר יש קושי אמיתי בהוכחת הטענות. עם זאת, נתבעת המבקש להתגונן בטענת אמת דברתי, עשוי להידרש לרף גבוה משל הטיית מאזן הסתברויות, בהתאם לחומרת הדיבה;
• לנתבע לא קיימת הגנת תום הלב. הנתבע לא דיבר אמת ביודעין, וטענת תום הלב של הנתבע נסתרת מהחזקה האמורה בסעיף 16(ב)(1). מאחר ולא הייתה חובה מוסרית בסיפור הכיסוי, ממילא נסתרת טענת הנתבעת מהוראות סעיף 16(ב)(3) לחוק. הנתבע לא עשה דבר כדי לברר האם הדברים שאמרה לו גב’ שרובר, לטענתו נכונים. זאת ועוד, גם הכחשת התובע לדברים אלו לא מנעה מהנתבע לפרסמם שוב ושוב.

העובדה שהנתבע, לגרסתו, שמר את הדברים בליבו במשך יותר מ-25 שנה וכן העובדה שהפרסום קרה על רקע כתב שיפוי שקיבל הנתבע, מוכיחות בבירור כי לא החובה המוסרית הניעה את הנתבע בפרסום הדברים.

ביחס לדיבות נגד הנתבע לא ניתן לטעון לחובה מוסרית, וממילא היסוד עליו בנויה טענת תום הלב לא קיים לעניין פרסום דיבות אלו.

• נסיבות הפרסומים מצדיקות פיצוי סטטוטורי מכסימלי וכפל פיצוי, שכן חזקה היא שפרסומה של לשון הרע העלולה לגרום נזק יוצר נזק כלשהוא;
• יש לפסוק פיצוי סטטוטורי בגין כל אחד מהפרסומים;
• פסקי הדין אותם ציינה ב”כ הנתבע בקשר לבדיקת פוליגרף היה מדובר בסירוב של תובע להיבדק בבדיקת פוליגרף, על אף שלא הצליח להוכיח תביעתו וכן נמצאו סתירות רבות בגרסתו, עניין הרחוק כמזרח ממערב מעניינו של התובע;
• מהסתרת מידע על ידי הנתבע נגרם לתובע נזק ראייתי.

 

35. בסיכומי ההשלמה טען הנתבע כדלקמן:

• התובע מנסה להרחיב את “גבולות הגזרה” של המחלוקת ביניהם וזאת יש למנוע;
• הנתבע הרים את הנטל להוכיח כי גרסתו היא המסתברת ביותר;
• התובע לא הוכיח כוונה לפגוע;
• הנזק שלגרם לתובע, ככל שנגרם, הינו נזק מוגבל.

 

דיון ומסקנות:

שאלת האחריות:

הודאה בפרסומים:

36. כאמור לעיל, הנתבע הודה בכל הפרסומים הנטענים בכתב התביעה. פרסומים אלו עולים על הגדרת פרסום בסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע. כמו כן הודה הנתבע שיש בפרסומים משום הוצאת לשון הרע נגד התובע. על כן, ניתן לקצר בעניין הפרסומים והוצאת לשון הרע.

 

37. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ”ה-1965 קובע כי:

“לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

• להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז, או ללעג מצדם;
• לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
• לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
• לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו.

 

בע”א 751/10 פלוני נ. ד”ר אילנה דיין-אורבך, פ”ד סה(3) 369 כתב המשנה לנשיאה כב’ השופט ריבלין בסעיפים 83-84 לפסק דינו כי בבחינת קיומה של לשון הרע יתחשב בית המשפט בדרך שבה נתפס הפרסום בעיני האדם הסביר. זהו מבחן אובייקטיבי, המעמיד עצמו על האופן שבו האדם הרגיל היה מבין את הפרסום. על כן, לא הכוונה שמאחורי הפרסום היא שתצביע על קיומה של לשון הרע , אלא המסר עימו היא מותירה את הצופה. הכוונה יכול שתשפיע על הבחינות האחרות המתבקשות בחוק, אך לא על עצם קיומה של לשון הרע.

מוסיף וכותב כב’ השופט ריבלין כי כאשר פונה בית המשפט לבדוק האם פרסום מסוים כולל בחובו לשון הרע, עליו לבחון את הפרסום בכללותו. משמעות הפרסום נבחנת לא רק על סמך המילים המדויקות שבהן השתמש המפרסם, אלא גם מול הנסיבות החיצוניות הסובבות את הפרסום.

עוד ממשיך וכותב כב’ השופט ריבלין כי קיומה של לשון הרע נבחן במנותק משאלת אמיתות תוכן הפרסום, פרסום יכול להיות אמת לאמיתה, ועדיין יש בו כדי להשפיל ולבזות-ייחשב ללשון הרע. בשלב זה אין חשיבות גם למניע או לכוונה שעמדה מאחורי הפרסום. חוק איסור לשון הרע נועד להתמודד עם הפגיעה שנגרמת לאדם כתוצאה מירידת מעמדו וערכו בעיני הבריות. אין הוא נועד למנוע, להבדיל, פגיעה ברגשותיו של מי שרואה את עצמו נפגע מהפרסום.

 

38. מהפרסומים עולים מספר דברים שכל אחד מהם עולה לכדי לשון הרע. דברי הכפשה שלכאורה אמרה גיטה על התובע גם בשם אביו המנוח ארווין, וכי התובע ערך חוזה לכאורה בין בני הזוג נתניהו, תוך אי ידיעת החוק, וכן שהתובע הפר את חובת הסודיות בין עו”ד ולקוח לטובתו האישית ובתמורה לשכר ריטיינר בסך 2.5 מיליון דולר לחודש. לפירוט יותר מפורט ראה את סיכומי ב”כ התובע.

 

39. לאור האמור לעיל, עבר הנטל לנתבע להוכיח את הגנתו לתביעת התובע.

 

חוסר בראיות הנתבע:

40. בע”א 78/04 המגן חברה לביטוח בע”מ נ. שלום גרשון הובלות בע”מ (פורסם בנבו, 5.1006) כתבה כב’ השופטת ארבל בסעיף 53 לפסה”ד כי כלל ידוע הוא כי אי הבאתו של עד רלוונטי יוצרת הנחה (הניתנת לסתירה) כי אילו הושמע העד היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב והסיבה לאי הבאתו היא החשש של בעל הדין מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. בכך ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה. עד נחשב רלוונטי לגרסת בעל דין מקום בו קיימת ציפייה הגיונית ומתבקשת בנסיבות המקרה כי בעל הדין ישמיע את העד המסוים לשם גילוי האמת וחקר העובדות כפי שאותו בעל דין טוען להם.

 

41. מסקירת עדויות הנתבע עולה שיש חוסר כבד בראיות הנתבע, אשר לא הביא לעדות את העדים כדלקמן, אשר יכולים היו לכאורה לתמוך בגרסתו:

• העיתונאי בן כספית – עדותו של מר בן כספית הייתה נדרשת בשלושה עניינים:
• לאור הדברים שכתב בספרו על מר נתניהו אודות ההסכם הנטען. בעדות זו ניתן היה לדעת את מקור ידיעותיו של ההסכם הנטען בין ה”ה נתניהו;
• על אודות השיחה שהייתה לו עם הנתבע לפני פרסום הסרטון;
• על שליחת הנתבע לבדיקת הפוליגרף, לרבות מועד עריכת הבדיקה;
• על מסירת מכשיר ההקלטה בתוך עט לנתבע על מנת להקליט את התובע, ואת תוצאות ההקלטה.
• טובה אשתו של הנתבע, שכן לפי עדות מר רביב היא אמרה שאם הנתבע מסכים לפרסום, אזי היא מסכימה לפרסום, ואילו הנתבע העיד שמי שרצה את הפרסום הוא מר רביב;
• את העדים אשר על פי עדויותיהם כתב מר כספית בספרו על החוזה הנטען בין בני הזוג נתניהו;
• עמוס בן אברהם אשר לפי דברי הנתבע ומר רביב הוא הגיע לנתבע בהפתעה עם מכתב ההתחייבות, כאשר בהתאם לעדות הנתבע עצמו הוא ניהל מו”מ עם הקצינים אודות הפרסום של הסרטון. יתירה מכך, הנתבע הסתיר את דבריו אודות מר בן אברהם עד לעדותו, דבר שהיה צריך לגלותו קודם לכן, על מנת שיתן זמן לתובע לשקול האם להזמין את מר בן אברהם לעדות ולהתכונן לעדותו. טענת הנתבע שהתובע יכול היה להזמין את מר בן אברהם לעדות הינה טענת סרק, שכן לצורך זימון לעדות יש להתכונן לעדות, ולאור ההחלטה על הסירוב להזמנת עדים לאחר תחילת המשפט, החלטה עליה הגיש הנתבע בקשת רשות ערעור, שנדחתה;
• את הקצינים הבכירים אשר דן עימם למתן ההתחייבות;
• אילנה דיין שתביא יחד עמה את בדיקת הפוליגרף שנטען שהיא שלחה את התובע לעשות אותה;
• אמו של מר צור ומר בני גנץ אשר לפי עדות גיא צור סיפר להם בזמן אמת על השיחה עם גב’ נתניהו;
• מר נפתלי בנט שלפי עדות מר יעלון אמר לו מר בנט שהוא חושב שגב’ נתניהו פעלה להרחקתו ולהרחקת גב איילת שקד מלשכת מר נתניהו;
• מר יוסי כהן ו-נ. לצורך תמיכה בעדות מר יעלון לעניין מינוי ראש המוסד;
• מזכיר הממשלה שיתמוך בדברי מר ליברמן לעניין מינוי השגריר והקונסול בארה”ב;
• מר בוריס בלנקין בעל אולפן ההקלטות שיעיד על הראיונות שראיין מר רביב את הנתבע ומספר ההקלטות;
• מר ארני פטרושקה לעניין ההצעה עזרה כספית לנתבע ושליחת שומר ראש שישמור על הנתבע;
• עו”ד גיא יובל על שיתייחס לטענת הנתבע שהוא זה שאישר לנתבע שכתב השיפוי הוא רציני;
• הנכד של השופט ברנזון על מנת שיעיד על מערכת היחסים בין גיטה לבין השופט ברנזון המנוח;
• עדים מהתעשייה האווירית על מנת שיעידו על העובדות לגביהן טען הנתבע שיכול להמציא עדויות מהתעשייה האווירית.

 

טענות ההגנה של הנתבע:

העדפת גרסת התובע על פני גרסת הנתבע:

42. סבור אני שיש להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע, מהסיבות אותן פירטתי בהערותי בגוף כל עדות של כל עד.

 

43. גרסתו של הנתבע אינה הגיונית, גם אם לא הכיר את עברו של התובע. הדבר אינו הגיוני שגיטה מצד אחד תאמר על התובע שהוא אידיוט וכלומניק, אך באותה נשימה תעביר לידיו את הטיפול ברכישת המסוק, ששווי העסקה היה 2.5 מיליון דולר, ובהמשך היה צורך גם להגיע להסכמות בעניין הטיפול, התחזוקה וההטסה של המסוק. כיצד עסקת המסוק עולה בקנה אחד עם האמירה המיוחסת לגיטה שהתובע הוא אידיוט וכלומניק?

 

בנוסף, הנתבע ידע שלתובע יש לקוחות מחו”ל אשר עושים עסקים בישראל, זאת מהעסקה של התעשייה האווירית עם מר אריס פורניס בה טיפל התובע מטעם אריס פורניס.

 

44. גם טענת הנתבע שגיטה אמרה שאביו המנוח של התובע אמר לה שתשלם לתובע שכ”ט שנתי בסך 2.5 מיליון דולר בין אם עבד עבורה או לא, נראית מופרכת על פניה, מהסיבות כדלקמן:

• בהתאם לטענת הנתבע גיטה אמרה לו שהמנוח ארווין אמר לה זאת בעודו בחיים. וכי ארווין המנוח ידע שימות בפתע פתאום מהתקף לב?
• באותה עת שנטען שארווין המנוח אמר זאת לגיטה היה התובע בשנתו השנייה של ההתמחות, וכיצד יכולה הייתה גיטה לשלם לו כספים בעת היותו מתמחה?
• גיטה רכשה את המסוק בסך 2.5 מיליון דולר. אם הייתה גיטה אומרת לנתבע שעליה ליתן לתובע בכל שנה מסוק בשווי 2.5 מיליון דולר, האם לא היה הדבר מופרך?

 

45. מהעדויות האובייקטיביות של מר זאב שור ומר ישי עמרמי עולה בבירור שגיטה חיבבה מאד את התובע, נתנה לו שם חיבה, ומסרה לידיו ביצוע פעולות משפטיות מסובכות רחבות היקף, וסמכה על פעולותיו ללא פקפוק.

 

46. בעדויות הנתבע ומר רביב היו שינויי גירסאות מהפרסומים שלפני הגשת התביעה, הכל כמפורט בהערותי בסקירת העדויות, ובין היתר, מתי הייתה הפגישה בין התובע לבין הנתבע, מתי סיפר הנתבע למר רביב על הפגישה הנטענת עם גב’ דרובר (פעם נטען שהיה זה במפגש בשנת 1999, פעם נטען שהיה זה בשנת 1996, ובתכתובת הווטסאפ עם התובע כתב הנתבע שסיפר לחבירו העיתונאי בזמן אמיתי, דהיינו מיד לאחר השיחה עם גיטה).

 

47. המעניין הוא שהנתבע בהגנתו מסתמך על אנשים שהלכו לבית עולמם, שלא ניתן לברר עימם את טענות הנתבע, לדוגמה: גב’ גיטה שרובר, מר משה ארנס, עו”ד יעקב ויינרוט, עו”ד יעקב נאמן, מר מאיר דגן, עו”ד ארווין שמרון, מר משה שרף, מר משה קרת ומר טדי קולק.

 

48. מעניינת עדותו של מר זאב שור שלא זוכר שהנתבע הגיע עם גיטה במסוק לכינרת בעת בניית בית גבריאל, עדות המהווה סתירה חזיתית לטענת הנתבע שגיטה מאד חיבבה אותו והיה טס עימה מספר פעמים בשבוע לכנרת.

 

49. גב’ שרובר לא הזמינה את הנתבע לטיסה למוסקבה לפגישה עם מר גורבצ’וב, אך את התובע כן הזמינה לטיסה זו. אילו הייתה לנתבע מערכת יחסים כה קרובה עם גיטה, לא מן הנמנע שהייתה מזמינה אותו לטוס עימה למוסקבה.

 

50. הנתבע לא הכיר את חוג המכרים הקרוב ביותר לגב’ שרובר, דבר שהיה צריך לקרות אם באמת אכן היה מקורב אליה כפי שהעיד.

 

51. עדותו של הנתבע בעניין זה היא עדות יחידה, עליה חלות הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות, ולאור כל הדברים שכתבתי לעיל, לא מצאתי מקום להסתמך על עדותו זו.

 

52. עדותו של הנתבע היא עדות כבושה. בהתאם לגרסתו בפרסומים שלפני הגשת התביעה הפגישה בינו לבין התובע הייתה בשנת 1999, דהיינו 20 שנה לפני פגישתו עם מר רביב בה סיפר לו את גרסתו שבפרסומים. בהתאם לגרסתו בהליך בפני היה המפגש בינו לבין התובע בשנת 1996, כ- 25 שנה לפני שסיפר זאת למר רביב. דהיינו מדובר על כבישת עדות למעלה מ-25 שנה.

 

ב-ע”פ 1645/08 פלוני נ. מדינת ישראל (פורסם בנבו, 3.9.2009) סיכם בית המשפט העליון ההלכה בעניין עדות כבושה כדלקמן:

“הכלל החל לעניינה של עדות כבושה הינו כי ערכה ומשקלה הראייתי של זו מועטים בשל החשד המתעורר באופן טבעי באשר לאמיתותה. זאת, כל עוד אין בפי העד הסבר משכנע ומניח את הדעת לטעמים שבעטיים כבש עדותו”

 

התובע העיד בעדותו כי כאשר ראה את המסמך הנטען לא ישן כל הלילה. דבר זה היה מחייב שהנתבע יפנה בתלונה למשטרה, אם סבור היה שהדבר כה חשוב. גם אם נקבל את דבריו שהיה עסוק בעבודתו, וכי חלות עליו הוראות שונות של התעשייה האווירית, הדבר לא היה צריך למנוע ממנו לפנות לקצין הבטחון של התעשייה האווירית ולהעביר דרכו את המידע שהיה בידיו לרשויות המוסמכות. לכך לא היה לנתבע כל הסבר שהוא.

 

העובדה שהתובע סיפר את אשר סיפר בפרסומים דווקא זמן קצר לפני הבחירות מעידה שהנתבע ומר רביב וכל מי שדאג לפרסום במועד בו פורסם ביקשו להשפיע על תוצאות הבחירות מסיבות פוליטיות, בין אם דברי הנתבע היו נכונים ובין אם לאו. שכן לפרסומים אלו יש פוטנציאל של ממש להשפיע על תוצאות הבחירות, ואם יתברר לאחר מכן שמדובר בפרסומים לא נכונים, יהיה זה לאחר שכבר השפיעו דברים אלו על תוצאות הבחירות.

 

53. לאור האמור לעיל, יש בדברים אלו כדי לדחות את טענת ההגנה של הנתבע בדבר אמת בפרסום

 

הפוליגרף:

54. טוען הנתבע שהוא עבר שתי בדיקות פוליגרף אשר בשתיהן יצא דובר אמת.

 

הנתבע הגיש אך ורק מסמך אחד של תוצאת בדיקת פוליגרף, שלדבריו שלח אותו אליה מר בן כספית, ועל מסמך זה אדון להלן.

 

הנתבע ומר רביב העידו שהייתה בדיקת פוליגרף נוספת אליה שלחה אותו גב’ אילנה דיין, וגם שם יצא דובר אמת. הנתבע לא טרח להזמין את גב’ אילנה דיין או מי מטעמה עם תוצאות בדיקת הפוליגרף על מנת להוכיח דבריהם אלו. כל אשר יש לנו הוא עדות בעל פה על מסמך שהיה צריך להיות מוגש, כאשר לא ידוע מי הוא מכון הפוליגרף שערך את הבדיקה, מה המיומנות של בודק הפוליגרף, אלו שאלות נשאל הנתבע בבדיקת הפוליגרף, אילו שאלות רקע נשאל הנתבע וכו’.

לכן, אין לקבל את דברי הנתבע ומר רביב על בדיקת הפוליגרף הנוספת או תוצאותיה.

 

55. הלכה היא שבדיקת פוליגרף אינה מהווה ראיה במשפט פלילי כלל וכלל, גם לא בהסכמת הנאשם (ע”פ 493/82 חמו נ. מדינת ישראל, פ”ד מ(1) 646 והאסמכתאות שם). גם במשפט אזרחי אין הפוליגרף מהווה ראיה אלא אם כן הסכימו הצדדים שהפוליגרף אכן ישמש ראיה (ע”א 61/84 יוסף ביאזי נ. אברהם לוי, פ”ד מב(1) 446).

 

בעמ’ 454 לפסק דינו כתב כב’ השופט בך כתב כב’ השופט על בדיקת הפוליגרף כדלקמן:

“כמו שיטות בדיקה אחרות, המתיימרות לחשוף את אמירת השקר והידועות לנו עוד מתקופות היסטוריות קדומות, מתבסס גם השימוש במכשיר הפוליגרף על ההנחה העובדתית, כי דובר השקר ניכר בתגובות פיזיולוגיות בלתי נשלטות ובנות איתור, המבדילות אותו מדובר האמת.

מכשיר הפוליגרף מיועד למדוד, באמצעים מכניים המחוברים לגוף הנבדק:

• שינויים בפעילות נשימתו, בקצבה, בתכיפותה ובנפחה;
• שינויים בלחץ הדם ובדופק;
• שינויים במוליכות החשמלית של העור (עקב הזעה)”

היוצא לנו לדברי כב’ השופט בך שישנן מחלות או תרופות או שתיית משקאות אלכוהוליים אשר משפיעים על אחד הגורמים אשר פוגעים בתוצאות בדיקת הפוליגרף.

 

ברע”א 10235/04 עו”ד וסים זועבי נ. סובחי נאיף (פורסם בנבו, 1.3.2005) כתב כב’ השופט רובינשטיין בסעיף ה’ להחלטתו אודות הפוליגרף כדלקמן:

• בדיקת פוליגרף מטרתה להעמיק אל נבכי הלא מודע של הנבדק, על ידי קשירתו למכשיר הבודק, בין השאר, את לחץ דמו וזיעתו בשעה שמוצגות לו שאלות, ויש בה מטבעה פגיעה קשה בפרטיותו, אשר מגיעה אף לכדי פגיעה בזכויות יסוד המעוגנות בדין… שימוש בפוליגרף פוגע בכבוד האדם. לכך מצטרפים ספקות רבים באשר למהימנות הבדיקה, אף על ידי מצדדיה. יצוין, כי מהימנות הבדיקה תלויה במשתנים שונים, ובהם סוג הבדיקה, מיומנות הבודק, מאפייני אישיותו של הנבדק והמידע המוקדם הרלבנטי הנוגע לנושאי הבדיקה (להרחבה ראו הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מספר 3.11.02 “שימוש בבדיקת פוליגרף על ידי רשויות המדינה” מיום 9.11.03, וכן ראו “עמדת היועץ המשפטי לממשלה בנושא תניות פוליגרף בחוזים של חברות ביטוח” מיום 25.8.02 באתר משרד המשפטים- …. בנוסף ראו בן שחר, בר הילל …משפט – סוגיות מדעיות ומשפטיות”, משפטים טז (תשמ”ו) עמ’ 269).
• נוכח מהותה של בדיקת הפוליגרף והספקות שהועלו לעניין מהימנותה, נקבע בפסיקה, גם בעקבות ועדה בראשות השופט (כתארו אז) יצחק כהן המנוח, כי במישור הפלילי תוצאות בדיקת הפוליגרף ותגובת הנאשם להצעה להיבדק בפוליגרף פסולות כראיה, וכן אין להביא לידיעת בית המשפט שנאשם או עד סירבו להיבדק בפוליגרף…. חריג לכך נקבע באשר להליכי ביניים פליליים, כגון הליכי מעצר ושחרור בערובה – ראו סיכום הדברים בחוות דעת השופט בך בפרשת אבוטבול, שם. לעומת זאת במישור האזרחי – וחרף הספקות הכרוכים בבדיקה – נתקבלה גישה מקילה יותר; על פי הפסיקה, רשאי בית המשפט, בהסכמת בעלי הדין, לקבל כראיה את תוצאות הבדיקה בפוליגרף וזו יכול שתהא ראיה מכרעת בעניינם. על בית המשפט לבדוק קיומה של הסכמה ממשית של הצדדים, הצריכה להתייחס הן לעריכת הבדיקה והן להגשת תוצאותיה.

 

ובע”א 8987/05 יהודה מלכי נ. סבון של פעם (2000) בע”מ (פורסם בנבו, 9.10.2007) כתב כב’ השופט י. אלון בסעיף 16 לפסה”ד כדלקמן:

“מידת המהימנות והתוקף הראייתי של ממצאי בדיקות פוליגרף שנויים במחלוקת ומוטלים בספק (ראו גרשון בן שחר, מיה בר-הלל וישראל “משפט – סוגיות מדעיות ומשפטיות” משפטים ט”ז 269 (1986-7); “שימוש בבדיקות פוליגרף על ידי רשויות המדינה” הנחיות היועץ המשפטי לממשלה 3.1102 (התשס”ד)). קיימת הסכמה, גם בקרב המצדדים בשימוש בפוליגרף, כי לבדיקה שיעור לא מבוטל של תוצאות שגויות. לאור זאת, תוצאות הפוליגרף לא יהיו קבילות כראיה – גם לא במשפט אזרחי – אלא בהסכמת הצדדים. אולם גם משתינתן הסכמה שכזו לא יהיה בה להפוך ממצאי הפוליגרף לראיה מכרעת, אלא אם הצדדים הסכימו במפורש כי תוצאות הבדיקה הן שיכריעו בשאלה…

ההדגשה שלי – י.ז.)

 

הלכה זו לגבי בדיקת הפוליגרף יכולה להשתנות כפי שכתב כב’ השופט גרוניס (כתארו אז) בסעיף 3 לפסק דינו בע”פ 3399/11 פלוני נ. מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.2.2012), כדלקמן:

“כמובן, שבנושא זה של אמינות בדיקות פוליגרף יכול שיחולו שינויים עקב התפתחויות מדעיות וטכנולוגיות. על כן, ייתכן שבדיקה מסוג מסוים, שלא הייתה קבילה בעיתה, תהפוך לקבילה בחלוף השנים, ועם ההתפתחות המדעית בתחום… דא עקא, המערער לא הניח כל תשתית מחקרית או מדעית על מנת שבית משפט זה ישקול שינוי בעמדתו לגבי הקבילות של תוצאה של בדיקת פוליגרף. זאת ועוד, אין כל הסבר מדוע לא נעשה ניסיון להניח תשתית כזו בערכאה הדיונית. אין כל סיבה שערכאת הערעור תהפוך, לעניין זה, לערכאה דיונית. המסקנה היא שאין להתיר למערער להגיש את התוצאה של בדיקת הפוליגרף שנערכה לו, כנראה לאחרונה.”

 

56. ב-ע”א המגן חברה לביטוח בע”מ נ. שלום גרשון הובלות בע”מ (פורסם בנבו, 5.1006) נדון מקרה בו חברת ביטוח דרשה ממבוטח להיבדק בפוליגרף וזו הייתה אחת הסיבות לדחיית תביעת המבוטח. ביחס לבדיקת פוליגרף פסקה כב’ השופטת ארבל בסעיפים 57-58 לפסק דינה כי הגם שלסירוב להיבדק בפוליגרף עשוי להיות ערך ראייתי כלשהוא, לא תמיד יהיה בו כדי להשליך על מהימנות המבוטח. המשמעות שיש לייחס לסירוב להיבדק תשתנה בהתאם לנסיבות העניין ושיקול דעת בית המשפט. אכן לעתים תהיינה לסירובו של המבוטח להיבדק בפוליגרף השלכות על הערכת מהימנותו, אך אין מקום להפריז, אף בהליך אזרחי, בחשיבות הסירוב, ואין לנתקו מיתר הנסיבות, כשממילא אין תוצאת הבדיקה מוכרת כאמצעי בטוח ואמין לגילוי האמת.

 

57. דיון מקיף בנושא הפוליגרף ראה ספרם של אסף זגורי ואברהם זגורי “דין הפוליגרף כבדיקה וכראיה“, תשע”ב-2011, הוצאת נבו.

 

58. הנתבע חזר פעם אחר פעם על כך שהוא נבדק בבדיקת פוליגרף, ודרש שהתובע יבצע בדיקת פוליגרף, ובכך יסתיים העניין, ואילו התובע סירב לבצע בדיקת פוליגרף, וסמך ידיו על הכרעת בית המשפט בהתאם לראיות שהוגשו לבית המשפט.

 

59. סבור אני שיש לדחות את טענת הנתבע בקשר לבדיקת הפוליגרף, מהסיבות כדלקמן:

• בדיקת הפוליגרף אינה קבילה בהליך אזרחי ללא הסכמת הצדדים, והתובע לא הסכים לקבל את בדיקת הפוליגרף כראיה קבילה;
• במסקנות תוצאות הפוליגרף מעורבות התרשמות סובייקטיביות של הבודק, ואין לנו כל מידע על הכשרתו וניסיונו של הבודק;
• מחומר הראיות עולה שלנתבע הושתל קוצב לב, דבר המלמד שהנתבע סבל ממחלת לב מספר שנים קודם לכן. הבודק כתב שמצבו הבריאותי של הנתבע תקין, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם העדות שבגופו של הנתבע מושתל קוצב לב. הבעיות בליבו של התובע משפיעות על תוצאות בדיקת הפוליגרף;
• בטופס בדיקת הפוליגרף נכתב פעמיים כי הבדיקה נערכה ביום 1.1.2019, ואילו הנתבע ומר רביב העידו שהבדיקה מערכה ביום 1.1.2020. סתירה זו בין הכתוב לבין העדים אינה מוסיפה לאמינות המסמך ואמינות הנתבע ומר רביב, שכן שתי גרסאות אלו לא יכולות לעמוד בכפיפה אחת;
• הנתבע שינה גרסתו בקשר לשאלה מי ערך את ההסכם הנטען בין ה”ה נתניהו, פעם טען שתובע ערך אותו, בחקירתו הראשית טען שעו”ד יעקב וינרוט ערך את ההסכם הנטען, ובתצהירו להזמנת עדים נוספים טען שעו”ד יעקב נאמן ערך את המסמך. שלל הגרסאות פוגעות פגיעה של ממש בטענת הנתבע אודות בדיקת הפוליגרף;
• כאשר דרש הנתבע שהתובע ייבדק בפוליגרף ובכך יסתיים העניין, למעשה ניסה לכפות על התובע את דרישתו שההליך המשפטי יוכרע בבדיקת פוליגרף, ללא שיקול דעת של בית המשפט ובהתעלם מהראיות שהוגשו במשפט. הנתבע לא יכול לכפות זאת על התובע, שכן הדבר דורש הסכמה מדעת של התובע;
• עדות הנתבע על הדברים שלכאורה אמרה לו גב’ שרובר הם עדות יחידה של בעל דין, אשר לא ניתן לאמת אותם עם גב’ שרובר, שכן היא הלכה לבית עולמה לפני שנים רבות, ועל כן חלות ביתר שאת הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש]. עדויות עו”ד שקד, מר זאב שור ומר עמרמי שלא ראו את הנתבע יחד עם גב’ שרובר, ובמיוחד עדותו של מר זאב שור, מטילים ספק רב ביותר על גרסתו של הנתבע;
• מחומר הראיות עולה שהתובע חלה בסוכרת, וידוע הוא כי למחלת הסוכרת נלווים ליקויים נוספים, כגון יתר לחץ דם. על כן, גם אם התובע היה מסכים להיבדק בפוליגרף, לא היה לבדיקה זו כל ערך;
• אמנם התובע עבר בדיקות פוליגרף, אחת בעת הליכי החקירה שלו במשטרה בתיק הצוללות, ובדיקת פוליגרף בהליכי חקירה מקובלת, אם כי אינה מהווה ראיה בהליך הפלילי, ויש איסור להביאה לידיעת בית המשפט הדן בהליך הפלילי. נושא אחר שבו עבר התובע בדיקת פוליגרף הוא בעת סיווג ביטחוני שהוא הליך מינהלי, שמקובל לעשותה לצורך הסיווג הביטחוני. שתי בדיקות אלו מקובל לעשות גם בהתאם לחוות דעת היועץ המשפטי לממשלה לעניין הפוליגרף;
• במצב דברים המתואר לעיל, יש לתובע את מלוא ההצדקה מדוע לסרב להיבדק בפוליגרף, במיוחד כאשר בדיקת הפוליגרף אינה ראיה קבילה בבית המשפט ומצב הראיות נוטה לטובתו.

 

60. לאור האמור לעיל, יש לדחות את טענות הנתבע בקשר לפוליגרף.

 

דחיית טענת הנתבע “אמת דברתי”:

61. הטענה של אמת דברתי מנויה בסעיף 14 לחוק איסור לשן הרע, הקובע כדלקמן:

“במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זו הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש.:

 

62. על מנת שתחול ההגנה של אמת בפרסום צריכים להתמלא שני תנאים. הראשון, שהפרסום היה אמת, והשני, שהיה בפרסום עניין ציבורי. דהיינו, על הפרסום להיות אמת, ויש תחילה למלא אחר התנאי הראשון לפני שעוברים לדון בתנאי השני. אם לא מתמלא התנאי הראשון, ממילא אין לדון בתנאי השני.

 

63. לאור כל האמור לעיל, סבור אני שיש לדחות את טענת הנתבע שדיבר אמת, וסבור אני שההיפך הוא הנכון.

 

64. בדנ”א 2121/12 פלוני נ. ד”ר אילנה דיין-אורבך, פ”ד סו(1) 667 נקבע כי האמת עליה מדבר המחוקק בסעיף 14 לחוק לשון הרע היא האמת המשפטית כפי שהייתה ידועה בעת פרסום לשון הרע.

במקרה שפנינו הנתבע הוא המקור של הוצאת לשון הרע, והנטל המוטל עליו הוא להוכיח שאכן גב’ שרובר אמרה לו את אשר פרסם אודות התובע, וכי התובע נפגש עמו והראה לו חוזה שנחזה להיות חוזה בין בני הזוג נתניהו, ואת אשר היה כתוב בחוזה הנטען. הנתבע כשל להוכיח עניין זה גם מבחינת האמת המשפטית.

 

65. הנתבע טען כי ברצונו להוכיח בראיות נסיבתיות את טענתו, ועל כן הזמין עדים שונים על מנת להעיד על ההתנהלות בין בני הזוג נתניהו.

 

66. לדברי הנתבע, הסעיף שהחריד אותו הוא מעורבותה של גב’ נתניהו במינוי ראש המוסד, ראש השב”כ והרמטכ”ל. ועל מנת להוסיף כביכול אמון לטענתו, הוסיף פרטים נוספים אישיים של בני הזוג נתניהו, כביכול שהיו כתובים במסמך שטען שהתובע הראה לו.

 

67. בתקשורת פורסמו פרסומים רבים אודות התנהלות בני הזוג נתניהו, ותעיד על כך החקירה הנגדית של ב”כ הנתבע של בני הזוג נתניהו שהייתה ברובה המכריע על פי פרסומים בעיתונות, שידוע כיום שיש הרבה פרסומים שאינם נכונים (פייק ניוז). אציין, שבכך העיתונות כורתת את הענף עליו היא יושבת, שכן כוחה של העיתונות נובעת מאמון הציבור, וכאשר ישנם פייק ניוז, גורם הדבר לירידה באמון הציבור באמצעי התקשורת, ויצירת תקשורת מגזרית.

 

68. לאור הפרסומים בתקשורת אודות בני הזוג נתניהו, ולאור דברי הנתבע על הדברים שקוממו אותו לכאורה בהסכם שהראו לו לכאורה יש להתייחס לגרעין הקשה של דברי הנתבע בקשר למינויים ביטחוניים.

 

69. מהעדויות עולה וכן מעדות ה”ה נתניהו כי בכל הקשור למפלגת הליכוד אכן יש לגב’ נתניהו כחברת הליכוד השפעה על מה שקורה במפלגה. כחברת ליכוד יכולה היא להשפיע על הנעשה במפלגה כמו כל אחד אחר. כמו כן, מר נתניהו לא ימנה ללשכתו עובד שעובד אתו באופן צמוד, אם קיבל עליו דעה שלילית של גב’ נתניהו. אך הוא יכול לבחור עובד ללשכתו העובד בצמוד אליו מאלה שגב’ נתניהו לא הביעה עליהם דעה שלילית. מר נתניהו הסביר זאת בכך שהוא מעריך את דעתה של רעייתו בקשר לאופיים של בני אדם ומטרותיהם. הסבר זה מקבל תימוכין מעדות גב’ איילת שקד ומעדות מר ניר חפץ, שהאדם הקרוב ביותר למר נתניהו היא רעייתו, והוא מאד מחשיב את דעתה, וכי משפחת נתניהו היא משפחה מאד מלוכדת.

 

70. מעדויות של בני הזוג נתניהו עולה עוד שגב’ נתניהו אינה מעורבת בענייני ביטחון וכלכלה, אינה מתערבת במינוי שרים, אינה מתערבת במינוי ראש המוסד, אינה מתערבת במינוי ראש השב”כ ואינה מתערבת במינוי הרמטכ”ל. מר נתניהו העיד שהוא גם לא סיפר לגב’ נתניהו על מבצעים בהם היה השתתף בעת שירותו בסיירת מטכ”ל, ולא מספר לה מאומה על סודו מדינה, לרבות לא על ענייני ביטחון כלשהם. עדותם של בני הזוג נתניהו לא נסתרה.

 

71. הנתבע הביא לעדות את מר גיא צור, את מר משה (בוגי יעלון) ואת מר איבט ליברמן על מנת להוכיח מעורבות גב’ נתניהו במינויים ביטחוניים, אך עדותם לא התקבלה מהנימוקים שפירטתי לעיל.

 

72. לעניין מינוי ראש השב”כ עמדתי לעיל, ומינוי זה הוא מינוי של הממשלה ולא של ראש הממשלה.

 

73. חוק יסוד הצבא קובע כי הצבא נתון למרות הממשלה, השר הממונה מטעם הממשלה על הצבא הוא שר הביטחון, הדרג הפיקודי העליון בצבא הוא הרמטכ”ל, אשר יתמנה בידי הממשלה לפי המלצת שר הביטחון. לאור הוראות חוק יסוד הצבא, הרי שטענת הנתבע לעניין מעורבות גב’ נתניהו במינוי הרמטכ”ל אינה נכונה, שכן מי שממנה את הרמטכ”ל היה הממשלה לפי המלצת שר הביטחון, ולכל אחד מחברי הממשלה יש את שיקול הדעת האם לתמוך במועמד שר הביטחון לרמטכ”ל.

 

 תום לבו של הנתבע בשל הפרסום:

74. טוען הנתבע כי הוא זכאי ליהנות מההגנה הנקובה סעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע, הקובע כדלקמן:

“במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זו הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

• ……
• היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום.”

 

75. סעיף 15 (1) לחוק איסור לשון הרע קובע כי

“במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זו הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

• הוא לא ידע ולא היה חייב לדעת על קיום הנפגע או על הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע או התייחסותה לנפגע, כאמור בסעיף 3.”

 

ובסעיף 3 לחוק לשון הרע קבוע המחוקק כדלקמן:

“אין נפקא מינה אם לשון הרע הובעה במישרין ובשלמות, או אם היא והתייחסותה לאדם הטוען שנפגע בה משתמעת מן הפרסום או מנסיבות  חיצוניות, או מקצתן מזה ומקצתן מזה.”

 

הנתבע היה מודע לקיומו של התובע, וכלל אותו במפורש בדברי הדיבה שפרסם, בנוסף, לאחר שהנתבע הכחיש את הפרסום של הנתבע, הנתבע לא הלך לבדוק את דבריו מול דברי התובע, והמשיך להוציא את דיבתו של התובע רעה ביתר שאת. לרשותו של הנתבע עמדו כל העיתונאים שתמכו בו, מר רביב ועוה”ד איתם בא במגע, על מנת לבחון האם גרסתו אמת או לא. הנתבע לא עשה כן. גם עיתוי הפרסום של דברי הנתבע לאחר ששמר בליבו את הדברים למעלה מ-25 שנה אומרת דרשני.

 

בנוסף לכך, כבר כתבתי לעיל שהנתבע לא דיבר אמת בעת שהוציא את דיבתו של התובע רעה, וכיצד יכול להיות תום לב לאדם שאינו אומר אמת, כאשר כל הראיות מצביעות על כך שאינו אומר אמת? וכיצד יכולה להיות עליו חובה חוקית או מוסרית לפרסם דברים שאינם אמת?

 

דברים אלו משתלבים היטב בהוראות סעיף 16(ב) לחוק איסור לשון הרע הקובעי כי:

“(ב)      חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב אם נתקיים בפרסום אחת מאלה:

(1)        הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו;

(2)        הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא;

(3)        הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על-ידי סעיף 15.”

 

סבור אני שהנתבע לא אמר אמת וגם לא האמין באמיתות דבריו, שכן אחת מטענותיו לנכונות דבריו הייתה שהתובע הגיע לכפר סבא כאשר לא היה לו כל קשר לכפר סבא ולא היה לו מה לעשות בכפר סבא, כאשר בעדותו הודה שהוא ידע שהורי אשתו של התובע מתגוררים בכפר סבא. גם מופרכות דבריו של הנתבע והסתירות שהתגלו בעדותו מלמדים שהנתבע לא האמין באמיתות דבריו. כמו כן הנתבע לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הם או לא, ויכול היה לעשות זאת בקלות אם היה מברר את קורות חייו של התובע, ויכול היה לעשות זאת בקלות באמצעות הרשתות החברתיות.

 

76. לאור כל האמור לעיל, סבור אני שלא עומדת לנתבע הגנת תום הלב.

 

טענת הנתבע להעדר כוונה לפגוע בתובע:

77. טוען הנתבע כי לא התכוון לפגוע בתובע, אלא כל כוונתו הייתה להביא את בני הזוג נתניהו לדוכן העדים.

 

78. סבור אני שיש לדחות טענה זו של הנתבע מהנימוקים שיפורטו להלן.

 

79. הוצאת לשון הרע היא גם עבירה פלילית (סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע). סעיף 20(ג)(2) לחוק העונשין, תשל”ז-1967 הדן בכוונה פלילית קובע כי לעניין הכוונה הפלילית “אין נפקא מינה אם נעשה המעשה באדם אחר או בנכס אחר, מזה שלגביו אמור היה המעשה להיעשות”. מאחר ומדובר באותו מעשה, הרי שיש להחיל את נושא הכוונה המועברת גם במישור האזרחי, שכן בכל מקרה הייתה כוונה לפגוע.

 

80. בכל הפרסומים ובכל הראיונות התייחס הנתבע לתובע באופן אישי וישיר, ותיאר אותו כלא יוצלח וכמי שמזיל דמעות ומתחנן על נפשו לחזור לעבוד עם גב’ שרובר. מעשיו ודבריו של הנתבע מעידים על כוונתו, וטענתו שלא התכוון לפגוע בתובע הינה טענה שאין לה בסיס במציאות. דהיינו, את הכוונה של הנתבע לפגוע בתובע למדים אנו מהעובדה שהנתבע חזר על הדיבה נגד התובע פעם אחר פעם, למרות הכחשת התובע את דברים אלו. ניתן להגדיר תיאורים אלו כתיאורים עסיסיים, תוך המחשה בתנועות גוף, והזמנת התובע להגיש תביעה נגדו והצהרת כוונות להזמין את בני הזוג נתניהו לעדות.

 

81. בנוסף, ראה גם את אשר כתבתי בעניין הכוונה של הנתבע להוצאת לשון הרע נגד הנתבע אודות סעיף 15(2) וסעיף 3 לחוק איסור לשון הרע, שהנתבע היה מודע לקיומו של התובע, ובכל זאת פרסם את אשר פרסם תוך הבלטה רבה של התובע. יתירה מכך, הנתבע התכוון לפגוע במר נתניהו, אם כן, מדוע היה צריך לפגוע בצורה כה קשה ולא מידתית בתובע, באמירות שהתבררו כלא נכונות ולא אמיתיות?

 

82. את הכוונה ניתן ללמוד גם מההכנות לפרסום, את ההקלטות של הנתבע ע”י מר רביב, את המו”מ עם הקצינים לצורך קבלת כתב השיפוי, ואת היחשפותו לציבור לאחר קבלת כתב השיפוי ואת הראיונות הרבים לכלי התקשורת לאחר פרסום הסרטון. גם הגשת התלונה במשטרה לאחר הפרסומים מעידה על כוונת הנתבע לפגוע בתובע. את הכוונה של התובע ניתן ללמוד גם מהנסיבות האופפות את המקרה. ראה לעניין זה את ע”פ 1493/99 אליהו הורוביץ נ. מדינת ישראל, פ”ד נד(4) 1, 155.

 

83. לאור כל האמור לעיל סבור אני שהייתה לנתבע כוונה לפגוע בתובע, ויש לדחות את טענתו שלא התכוון לפגוע בתובע.

 

מעמדו של עו”ד חדד בעת עדותם של בני הזוג נתניהו:

84. לעניין זה התייחסתי בעת שסקרתי את העדויות, והערתי הערות בקשר לעניין זה.

 

שאלת הנזק:

ניסוח כתב התביעה בעניין הפרסומים:

85. טוען הנתבע כי התובע לא פירט בכתב התביעה את כל ארבעת הפרסומים הנוספים לפרסום הראשון, ועל כן אינו יכול לתבוע פיצויים אלא על הפרסום הראשון, והיפנתה ל-רע”א 2291/12 הלפרין נ. איצקוביץ (פורסם בנבו, 25.6.12) וכן לתיק אז’ (מחוזי ת”א) 33729-12-22 אלי ציפורי נ. הדס קליין (פורסם בנבו, 27.2.23).

 

86. ב-רע”א 2291/12 הלפרין נ. איצקוביץ כתב כב’ השופט זילברטל בסעיף 6 להחלטתו כדלקמן:

“סבורני, שאכן קיימת בעייתיות מסוימת בהידרשותן של הערכאות הקודמות לחלקים מהפרסום שלא הובאו בצורה מפורשת בכתב התביעה של המשיב. כידוע, לא ייתן בית המשפט לתובע פסק דין על סמך עילה שונה מזו שנטענה בכתב התביעה, אלא אם גילה הנתבע, בפירוש או מכללא, את הסכמתו לכך (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 153 (מהדורה שביעית, 1995), להלן: סדרי הדין האזרחי). אכן, כאשר שוכנע בית המשפט, שהצדדים הסכימו, במפורש או מכללא, לנהל את המשפט שלא בהתאם לכתבי הטענות, בין שהתעלמו מטענה שנטענה שם, ובין שהתדיינו על טענה שלא נטענה בהם, לא ישמש הנימוק הפורמאלי של סטיה מכתבי הטענות עילה לפסילת הדיון (“שינוי חזית”). אלא שלא כל ראיה שהוגשה, והיא חורגת מגדר הטענות, מעידה, כשלעצמה, על הסכם כזה, אפילו נתגלתה בה טענה שאחד מבעלי הדין עשוי היה להשמיע….. יתרה מכך, כאשר מדובר בהוצאת דיבה, המילים (או המעשה, לפי העניין) מהוות את הבסיס העיקרי להקמת העילה, ובלעדיהן אין. על כן, כבר נקבע, כי התובע על פי החוק אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא דיבתו, ועליו לציין בכתב תביעתו את “פירוט המילים, בכתב או בע”פ, בהן השתמש התובע” ואשר מולידות לטענתו את עילת התביעה …. אמנם, כאשר פרסום לשון הרע נעשה בכתב, מהווה אותו פרסום “מסמך מהותי”, והתובע צריך לצרפו לכתב התביעה …). אלא שאין בצירוף הפרסום, כשלעצמו, כדי להקים פלוגתא בין הצדדים בגין כל ביטוי וביטוי המופיעים בפרסום. אדם אינו חייב לתבוע את חברו בשל כל הביטויים שיש בהם משום לשון הרע, אלא רשאי הוא לתבוע את עלבונו בשל ביטוי מעליב אחד הכלול בפרסום, ולהתעלם מן היתר. לא מן הנמנע, כי תובע ימנע במתכוון מלתבוע בגין ביטוי מסוים המופיע בפרסום, אשר אף בו יש משום לשון הרע, הואיל וכלפיו יש לנתבע הגנה, והתובע מבין שביחס לביטוי זה לא יוכל להצליח בתביעתו …. אוסיף ואציין, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי ייתכנו מצבים בהם יוכל התובע לבסס את תביעתו על פרסום שצורף כולו, וזאת כאשר ציין במפורשות בכתב התביעה, כי הוא תובע בגין כל הביטויים בפרסום. רק כך יובטח, כי הנתבע ידע להתגונן בפני הפרסום כולו. מטבע הדברים, יתאימו מצבים אלה למקרים בהם הפרסום הוא קצר ומתוחם. ברם, במרבית המקרים, יש לדרוש שהמילים שנכתבו או נאמרו, ואשר מקימות לטענת התובע עילת תביעה לפי החוק, יובאו בכתב התביעה במפורש, ומוטב בצורה של ציטוט ….. משכך, ככלל, אין די בהבאת אמירות מסוימות מתוך הפרסום רק על מנת “לסבר את האוזן בדוגמאות”,…:

( ההדגשות שלי – י.ז.)

 

העולה מהחלטה זו של כב’ השופו זילברטל שיש הבחנה ברורה בין לשון הרע שהוצאה בכתב לבין לשון הרע שהוצאה בעל פה. את הכתב (המסמך) יש לצרף לכתב התביעה ולציין אילו עניינים מהווים לשון הרע, ורצוי שהדבר יהיה בציטוט, אם כי לא חייבים לעשות כן, אך בכתב התביעה יש להבהיר מה מתוך המסמך מהווה לשון הרע. אך אם לא צורף המסמך לכתב התביעה והצדדים הסכימו במפורש או מכללא לשינוי חזית, אזי שינוי החזית הוא זה שקובע.

 

בענייננו התובע טען את תוכן הפרסום הראשון והגדיר אותו כסיפור הליבה, וחזר ואמר שכל סיפור הליבה חזר שוב ושוב בכל ארבעת הפרסומים האחרונים. פרסומים אלו צורפו לתיק בית המשפט בהסכמה, ונוהלו חקירות נגדיות על מסמכים אלו, לפחות בחקירה הנגדית של הנתבע ושל מר רביב, כך שהייתה הסכמה מכללא לשינוי חזית. על כן, סבור אני שיש לדחות את טענת הנתבע שאין לפסוק לתובע פיצויים בגין ארבעת הפרסומים האחרונים עקב חוסר טיעון בכתב התביעה.

 

87. בתיק אז’ (מחוזי ת”א) 33729-12-22 אלי ציפורי נ. הדס קליין, ביקש הנתבע, מר אלי ציפורי, להאריך לו את המועד להגשת כתב הגנה, עד אשר התובעת, הדס קליין, תתקן את כתב התביעה ותפרט לגבי כל פרסום ופרסום מה מהווה בו לשון הרע. כב’ הרשמת ערקובי נעתרה לבקשה וחזרה על ההלכה שבפס”ד הלפרין נ. איצקוביץ שבתביעת לשון הרע יש לפרט מה בכל פרסום היה לשון הרע.

סבור אני שקיים הבדל מהותי בין העניין שבפס”ד ציפורי לבין העניין בתביעה שבפנינו. בעניין ציפורי מדובר בתחילתו של הליך אשר הנתבע עמד על זכותו שהתובעת תנסח את תביעתה בהתאם לפסיקה. ואילו בענייננו אנו לאחר שמיעת הראיות, שבמהלכן הייתה הסכמה מכללא לשינוי חזית.

 

88. לאור האמור לעיל, סבור אני שיש לדחות את טענת הנתבע שלאור טיעוני התובע בכתב התביעה יש להתייחס רק לפרסום הראשון הנזכר בכתב תביעתו.

 

 

האם מדובר בחמשה פרסומים או בפרסום אחד ארוך – “קמפיין” כדברי ב”כ הנתבע?

89. טוען התובע שיש לפצות את התובע על כל פרסום ופרסום, ואילו הנתבעת טוען שמדובר למעשה בפרסום אחד, ואם זכאי התובע לפיצויים, הוא זכאי לפיצויים אך ורק בגין הפרסום הראשון. שני הצדדים תמכו טיעוניהם על פסק הדין של בית המשפט העליון ב- רע”א 2855/20 פלונית נ. פלוני (פורסם בנבו, 6.10.22)

 

90. טענת הנתבע בעניין זה מבוססת על הוראות סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע הקובע כדלקמן:

“(א)      הורשע אדם בעבירה לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייבו לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק; חיוב בפיצוי לפי סעיף קטן זה הוא כפסק דין של אותו בית משפט שניתן בתובענה אזרחית של הזכאי נגד החייב בו.

(ב)        במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק.

(ג)         במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, שבו הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע, פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור בסעיף קטן (ב), ללא הוכחת נזק.

(ד)        לא יקבל אדם פיצוי ללא הוכחת נזק, לפי סעיף זה, בשל אותה לשון הרע, יותר מפעם אחת.

(ה)        הסכומים האמורים בסעיף זה יעודכנו ב-16 בכל חודש, בהתאם לשיעור עליית המדד החדש לעומת המדד הבסיסי; לענין סעיף קטן זה –

“מדד” – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;

“המדד החדש” – מדד החודש שקדם לחודש העדכון”

“המדד הבסיסי” – מדד חודש ספטמבר 1998.”

(ההדגשה שלי – י.ז.)

 

91. פסק הדין העיקרי לפרשנות סעיף 7א(ד) הנ”ל הינו רע”א 2855/20 פלונית נ. פלוני (פורסם בנבו, 6.10.22). בפסק ין זה נקבע הלכה ברוב דעות של כב’ השופטים סולברג ווילנר מול דעתה החולקת של כב’ השופטת ברק-ארז.

 

כותב כב’ השופט סולברג בסעיפים 78 – 83 לפסק דינו כדלקמן:

78. סבורני, נוכח מכלול הדברים שהוצגו לעיל, כי יש ליישׂם את המנגנון שנקבע במסלול הסטטוטורי, בהתאמה לעידן הנוכחי. כאמור, לשון החוק ותכליתו מותירים פתח לפרשנות, שלפיה ניתן לפסוק יותר מפיצוי אחד, ללא הוכחת נזק, בהתחשב במספר הפרסומים. שתי התכליות העומדות ביסוד תיקון מס’ 6 לחוק, הן הצורך להרתיע מזיקים, הן הרצון להקנות כלי דיוני שיקל על ניזוקים בהוכחת תביעתם, מביאים אף הן למסקנה פרשנית זו. לכך מתווספות פסיקותיהם של בתי המשפט המחוזיים בעניינים אחרים, שגם בהן אומצה פרשנות כאמור, וכן פסיקותיו של בית משפט זה בנוגע לדינים אחרים, שבהם נמצא מנגנון של פיצוי ללא הוכחת נזק, לצד מגבלה דומה לזו שבענייננו. על כל אלה מתווספים שיקולי המדיניות שנמנו לעיל, ובכלל זה הצורך להתאים את המסגרת המשפטית הקיימת, לעידן הטכנולוגי הנוכחי, שבו הביטוי ברשתות החברתיות מגלם נדבך משמעותי ונכבד מן השיח הציבורי.

 

79. מכאן לאמות המידה המוצעות לגבי מקרים כגון דא. לדעתי, יש לבחון מקרים מן הסוג הזה, באמצעות 3 מבחני-עזר, המשלימים זה את זה. שילוב של כל אלה, עשוי לסייע בהכרעה, אם קיימת הצדקה למתן פיצוי נפרד, במסגרת המסלול הסטטוטורי, כתלות במספר הפרסומים, אם לאו.

 

80. המבחן הראשון בוחן את תוכן הפרסומים, ובפרט אם קיים דמיון ביניהם. לפי מבחן זה, כאשר תוכן הפרסומים דומה, אך לא זהה, תיבדק התוספת לפרסום החדש לעומת קודמו. אם ימצֵא כי התוספת שבפרסום החדש היא משמעותית, כזו שמחריפה את הפגיעה בניזוק, הנטייה תהא לראות את הפרסום החדש כפרסום נפרד, לגבי המסלול הסטטוטורי. לעומת זאת, אם יתברר כי הפרסום החדש אינו מוסיף דבר מהותי על האמור בפרסום הקודם, הנטייה תהיה לראות את הפרסום הראשון, ואת זה שלאחריו, כפרסום אחד.

 

81. המבחן השני בוחן את הזמן שחלף מפרסום לפרסום. ככל שחלף זמן רב יותר, בין פרסום אחד למשנהו, הנטייה תהיה לראות כל אחד מהפרסומים הללו, כפרסום נפרד, לגבי המסלול הסטטוטורי, וכך גם להפך. מבחן זה מניח, כי כאשר מעלים מתהום הנשייה פרסום מסוים, ואף אם תוכנו זהה לפרסום שקדם לו, הנזק שב ומתגבש אצל הניזוק מחדש, ולוּ רק משום שזה נאלץ לעבור מסכת מזיקה נוספת, לאחר שהפרסום הקודם נדחק במידה מסוימת מן התודעה. לכך יש להוסיף את ההנחה המובנית, שלפיה חלוף הזמן בין הפרסומים, עשוי לחשוף את הפרסומים העדכניים לנמענים חדשים, שלא נחשפו קודם לכן לפרסומים הקודמים.

 

82. מכאן למבחן השלישי אשר בוחן את זהות הנמענים, ביחס לכל אחד מהפרסומים. במסגרת מבחן זה, תיבחן ה’במה’ שעל גביה נעשו הפרסומים. כאשר מדובר למשל ברשתות חברתיות, נדרש לבחון באיזה עמוד או פורום פורסם כל אחד מהפרסומים, ומיהם הגורמים שנחשפו להם. ככל שניתן להוכיח קיומה של שׁוֹנוּת בין זהות הנמענים, מפרסום לפרסום, הנטייה תהיה לראות כל אחד מהפרסומים, כפרסום נפרד לגבי המסלול הסטטוטורי, וכן להפך.

 

83. אדגיש, כי שלושת המבחנים הללו, הם מבחני-עזר בלבד, שנועדו לסייע בגיבוש אמות מידה לפתרון המקרה הקונקרטי. בסופו של דבר, ‘בזמן אמת’, נדרשת מלאכת איזון והפעלת שיקול דעת, בקשר ליישומם ממקרה למקרה. אם בית המשפט הגיע למסקנה, כי ישׂום המבחנים שלעיל מביא לתוצאה שלפיה מדובר “באותה לשון הרע”, באופן שאינו מצדיק פיצוי נפרד בגין כל פרסום, עדיין באפשרותו לשקול את מספר הפרסומים, לצורך הכרעה בשאלת גובה הפיצוי ההולם.”

 

כב’ השופטת ברק ארז הכימה עם כב’ השופט סולברג ביחס לשני מבחני העזר הראשונים, אך חלקה עליו בקשר למבחן העזר השלישי של במת הפרסום.

 

כב’ השופטת וילנר הסכימה עם כב’ השופט סולברג גם ביחס למבחן העזר השלישי שהוא הבמה בהם בוצעו הפרסומים, והתייחסה גם לדבריה של כב’ השופטת ברק ארז. וכך כותבת כב’ השופטת וילנר בסעיפים 19 ו-20 לפסק דינה:

“19.      לפיכך, בדומה לחברי, השופט סולברג, גישתי היא שבית המשפט רשאי, ואף צריך, בבואו להכריע אם פרסומים שונים הם “אותה לשון הרע” אם לאו, לבחון גם את שאלת זהות הנמענים בראי במות הפרסום (כאמור, מבחן העזר השלישי שמציע השופט סולברג). אחרת, עלול להיווצר מצב שבו מעוול שפרסם לשון הרע בבמה אחת, יחויב במסגרת מסלול הפיצוי הסטטוטורי באותו סכום פיצוי שבו יחויב גם אם יפרסם את המידע הפוגעני בשורה של במות נוספות, אף כאשר מנסיבות המקרה ברור כי כמות הבמות ומאפייניהן השפיעו על הנזק שגרם למושא הפרסום. מצב כזה יוביל, בעיקרו של דבר, להרתעת חסר של מפרסמי לשון הרע, בניגוד לתכליות … לחוק ובניגוד מובהק לאינטרס הציבורי; ואף אינו עולה בקנה אחד עם מאפייני הפרסום ברשתות החברתיות והשלכותיהם על אופי ועצמת הפגיעה בזכות לשם טוב כתוצאה מפרסום לשון הרע. אני סבורה אפוא כי גישת השופט סולברג מגשימה במידה רבה יותר את תכלית החקיקה הרלוונטית ומספקת מענה הולם יותר לשיקולים הנוגעים לעניין.

20. חברתי, השופטת ברק-ארז, מציינת כי עמדתה מבוססת, בין היתר, על “חשש שמנייה של במות פרסום תוביל לפיצוי סטטוטורי שאין לו דבר עם הנזק הממשי שנגרם, על כל ההיבטים הקשים הכרוכים בכך מבחינת חופש הביטוי” (פסקה 34 לחוות דעתה). ברם, אינני סבורה כי אימוץ מבחן עזר בהקשר הנדון שעניינו זהות הנמענים בראי במות הפרסום מעורר בהכרח את החשש הנ”ל. ראשית, אימוץ מבחן העזר הנדון אין משמעותו כי כל פרסום בבמה נפרדת יעלה בהכרח כדי לשון הרע נפרדת. עסקינן במבחן עזר – פשוטו כמשמעו. למעלה מכך, אני סבורה כי מבחן העזר הנדון דווקא עשוי להיות נחוץ, לשם הענקת תרופה הולמת יותר לפגיעה בזכות לשם טוב בראי הנזק הממשי שנגרם, כמו גם לשם הגעה לנקודת ההרתעה הראויה מפני פגיעה בזכות זו, כמובהר לעיל. לבסוף, יש להדגיש כי גם אם מצא בית המשפט כי מספר פרסומי לשון הרע אינם “אותה לשון הרע”, אין הוא מחויב לפסוק את תקרת הפיצוי של 50,000 ש”ח עבור כל פרסום כאמור, שהרי לפי 7א ….כאמור, “רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק”

 

92. נראה מפסק דינו של כב’ סולברג, אתו הסכימה כב’ השופטת וילנר, כי די בכך שהפרסום נעשה בבמה שונה של פרסום, כדי ליצור חזקה שמדובר בקהל אחר אליו מופנה הפרסום. וכך כותב כב’ השופט סולברג בסעיף 91 לפסק דינו:

“בהתייחס לזמן ולמועדים שבהם נעשו הפרסומים, דומני כי ניתן לבצע הבחנה מסוימת בין 4 הפרסומים השונים. הפרסום הראשון, נעשה כאמור ביום 6.3.2013, כשנה לפני שלושת הפרסומים האחרים. עניין הזמן כשלעצמו, מבדיל אותו מיתר הפרסומים, באופן שמצדיק פיצוי נפרד בסכום שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי. אשר לשני הפרסומים מיום 21.5.2014 ומיום 24.5.2014 – שניהם כזכור פורסמו בדף הפייסבוק של המבקשת, בזה אחר זה. הסמיכות של הפרסומים, הדמיון שבתוכנם, ועצם העובדה ששניהם פורסמו בדף הפייסבוק של המבקשת, מובילים לדעתי למסקנה, כי יש לראות אותם כפרסום אחד, אשר מקנה למשיב פיצוי אחד, בגובה הסכום שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי. הפרסום הרביעי לעומת זאת, אף שפורסם ביום 25.5.2014, סמוך לאחר הפרסומים השני והשלישי, מצדיק פיצוי נפרד, בעקבות ישׂום מבחן זהות הנמענים. פרסום זה כאמור, בוצע בדף הפייסבוק “אחת מתוך אחת”, שבו היו חברים בעת ההיא, כ-18 אלף משתמשים. משמע, אף שלא ניתן למצוא שוני רב בין התוכן שפורסם בו, לבין התכנים שפורסמו קודם לכן, בתפוצה מצומצמת יותר, עצם חשיפת אותו תוכן לפורום חדש ונרחב של משתמשים לרוב, שלא נתקלו בו קודם לכן, מצדיק מתן פיצוי נפרד, בסכום שקבע בית המשפט המחוזי, עבור כל פרסום ופרסום.”

(ההדגשה שלי – י.ז.)

 

93. לאור מבחני העזר המנויים בפס”ד פלונית יש לבחון האם במקרה שבפנינו מדובר במספר פרסומים או בפרסום אחד.

 

94. אין מחלוקת בין הצדדים כי הפרסום הראשון ביוטיוב מהווה פרסום בפני עצמו, ורק מי שצופה בסרטונים ביוטיוב ראה את הסרטון. לסרטון זה היו למעלה מ- 300,000 צפיות לאור כל הראיונות של הנתבע לכלי התקשורת.

 

95. הפרסום השני נעשה ביום 9.3.21 בסמוך מאד לפרסום הסרטון ביוטיוב בתכנית הרדיו “עושים צהריים” בגלי צה”ל עם העיתונאית יעל דן. תחילת תכנית זו היא עם מר דן רביב אשר אומר לגב’ יעל דן כי הנתבע הוא חברו הטוב מגיל 10, וכי עבר שתי בדיקות פוליגרף ויצא בהן דובר אמת, וכי מר ארצי כיהן בתפקידים בכירים, ויצטרף מיד לשידור. בשידור זה אמר הנתבע שאינו מפחד מתביעת דיבה. חזר על סיפור הליבה. כאשר מעמתת אותו הכתבת עם העובדה שנושא ההסכם הנטען יוחס לעו”ד נאמן, הוא אמר שהוא לא יודע, ורק יודע שהתובע אמר לו שהוא ערך את ההסכם הנטען. כאשר שואלת אותו הכתבת אם המפגש בין בעלי הדין היה בשנת 1999, והיכן היה העניין עד עכשיו, ואז מר רביב טוען שהנתבע זוכר את הפרטים עד עתה. דהיינו, גם הכתבת מטילה ספק בזכרונו של הנתבע, ואמרה להם שהיא וחבריה הכתבים לא מאמינים לסיפור של הנתבע, ומביעה פליאה מדוע רק עתה נחשף הסיפור של ההסכם, ומציינת שסיפור המסמך נטען לפני הבחירות, ואם מדובר בשקר, הוא עלול לגרום לנזק פוליטי גדול. הנתבע, כדי לחזק את אמינותו אמר שלאח השיחה עם התובע בשנת 1999 לא ישן כל הלילה, והחל לתרץ מדוע לא עשה עם המידע הנטען מאומה. מר ארצי אמר שלתובע לא היה דבר שקושר אותו לכפר סבא, ומדוע הגיע לכפר סבא.

 

פרסום זה נעשה ברדיו בשעות הצהריים, ולמעשה בפרסום זה גם נעשתה הפנייה לסרטון. כך שמי שלא צפה בסרטון ביוטיוב, ידע עליו מדברי הנתבע ומר רביב, תוך שבתכנית עושים צהריים הובא מידע נוסף שהנתבע ביצע 2 בדיקות פוליגרף ויצא דובר אמת, על מנת להגביר את אמינות הסיפור של מר ארצי.

 

ובהתייחס למבחני העזר, הרי מדובר כאן בפלטפורמת פרסום אחרת מאשר ביוטיוב, כך שכל מי ששמע את התכנית בשעות הצהריים הובאו דברי הנתבע לידיעתו. פרסום זה אמנם דומה לסיפור הליבה בפרסום הראשון, אך יש בו תוספת פרטים לחיזוק האמינות של הסיפור של הנתבע. לגבי מבחן העזר של זמן הפרסום, מדובר בפרסום סמוך מאד לפרסום הסרטון ביוטיוב

 

לאור האמור לעיל, יש לראות בפרסום זה אצל גב’ יעל דן בתכנית עושים צהריים פרסום נפרד מפרסום סיפור הליבה ביוטיוב.

 

96. הפרסום השלישי נעשה ביום 10.3.21 בראיון מצולם אצל העיתונאי דן מרגלית במסגרת התכנית “שיחה אישית”, אשר פורסם ברשת “הפייסבוק”, ורק מי שמחובר לרשת הפייסבוק יכול לצפות בראיון זה. ראיון זה התקיים למעלה מחצי שעה.

 

המדובר בפרסום בבמה נוספת, אשר עצם הפרסום בה מקנה לה מימד של פרסום נוסף, בהתאם לדבריו של כב’ השופו סולברג בסעיף 91 לפסק דינו.

 

            לאור זאת יש לראות בפרסום אצל דן מרגלית פרסום נפרד.

 

97. בפרסום הרביעי הנתבע התראיין ביום 10.3.21 ברדיו FM103 אצל העיתונאים גולן יוכפז וענת דוידוב, שם חזר על סיפור הליבה וטען שבן כספית שלח אותו לבדיקת פוליגרף בה לא התגלו סימני שקר בגרסתו. בתכנית זו הוצגה בפניו תגובתו של התובע, ואז חזר הנתבע על דרישתו שהתובע ילך לבדיקת פוליגרף, ועל מנת להוסיף אמינות לגרסתו טען שהתובע ניסה לשחד אותו על מנת שהסיפור לא יפורסם.

 

שוב יש לנו במה נוספת לפרסום הדברים, תוך הוספת פרט נוסף של ניסיון השוחד על מנת להוסיף נופך נוסף של אמינות.

 

מבחינת סיפור הליבה ישנה תוספת טענת השוחד להוספת אמינות לדברי הנתבע, מדובר בבמת פרסום נפרדת. מבחינת זמן הפרסום בבמה פרסום זה, מדובר בזמן פרסום קרוב מאד.

 

לאור האמור לעיל, סבור אני שלאור התוספת של סיפור השוחד להגברת האמינות של סיפור הליבה והבמה השונה של הפרסום, יש להכיר בפרסום זה כפרסום נפרד.

 

98. בפרסום החמישי מיום 12. 3.21 התראיין הנתבע אצל מר חיים לוינסון, עיתונאי מעיתון הארץ. בראיון זה לא חידש הנתבע מאומה, כך שמבחינת מועד הפרסום ותוכן הפרסום לא מדובר בפרסום נפרד, אך מבחינת במת הפרסום מדובר בפרסום נפרד.

 

לאור דברי כב’ השופט סולברג בסעיף 91 לפסק דינו הנ”ל לגבי במת הפרסום, יש לראות בפרסום החמישי פרסום נפרד.

 

99. הפרסום השישי הוא ראיון של הנתבע לרזי ברקאי ביום 15.3.21 בגלי צה”ל בתכנית “מה בוער”. בראיון זה חזר הנתבע על סיפור הליבה, ועל מנת להוסיף אמינות לסיפורו אמר שההסכם הנטען נכתב לכאורה כתוצאה מהקלטת הלוהטת שפורסמה קודם לכן נגד מר נתניהו. בראיון זה טען הנתבע שמי שהתקשר אליו בקשר לסרטון היה התובע ולא הוא התקשר לתובע (סותר את הודעת הווטסאפ ששלח לתובע), וזאת על מנת להגביר אמינותו ואת חששו של התובע מפרסום הסרטון. אמר כי חתם לקצינים שנתנו את כתב השיפוי שלא יגלה את שמותיהם (אך את מסמך ההתחייבות לא הגיש לבית המשפט ולא הצהיר עליו בתצהיר גילוי המסמכים). כאן אמר הנתבע כי אם התובע יגיש את תביעת הדיבה כנגדו, הוא יזמין את בני הזוג נתניהו לעדות, כל זאת על מנת להגביר אמינות דבריו. כן ציין שמאות אנשים שלחו לו הודעות תמיכה בווטסאפ.

 

נוכחים אנו לדעת שהנתבע בראיון זה הוסיף פרטים שלא היו בראיונות אחרים על מנת להגביר את אמינות דבריו. לכן, מבחינת מועד הפרסום, מדובר בפרסום קרוב, אך מדובר בבמה אחרת של פרסום עם מראיין אוהד שלא מטיל ספק בדבריו אלא מעודד אותו (להבדיל מהכתבת יעל דן, שהטילה ספק בדבריו), והנתבע הוסיף פרטים על מנת להגביר את אמינותו.

 

לאור האמור לעיל, סבור אני שיש לראות בפרסום השישי פרסום נפרד.

 

השיקולים לפסיקת הפיצויים:

100. בכתב התביעה וגם בסיכומיו טען התובע שזכאי הוא שייפסקו לטובתו פיצויים סטטוטוריים ללא הוכחת נזק, בהתאם לסעיף 7א לחוק איסור לשון הרע.

 

בגין הפרסום הראשון מבקש התובע שייפסק לו פיצוי על פי סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע, ואילו בגין ארבעה פרסומים נוספים מבקש הוא שייפסקו לו פיצויים על פי סעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע (ראה סעיף 24 לכתב התביעה).

 

101. ב-ע”א 4740/00 לימור אמר נ. אורנה יוסף, פ”ד נה(1) 510 בעמ’ 524-525 פסק בית המשפט העליון כדלקמן:

• הנזק הלא רכושי הוא נזק בר-פיצוי. הוא הדין בפיצוי כאשר הנזק הלא רכושי הוא לשם הטוב. על בית-המשפט לעשות מאמץ תוך בחינת כל מקרה לגופו, להעריך את היקף הפגיעה בשם הטוב ולקבוע אותו פיצוי אשר יהא בכוחו, ככל האפשר, להעמיד את הניזוק במצב שבו היה נתון לולא פורסם לשון הרע;
• בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית-המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב ובסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיווידואלית. בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים.

 

ב-ע”א 89/04 יולי נודלמן נ. נתן שרנסקי (פורסם בנבו, 4.8.2008) עמדה כב’ השופטת פרוקציה שנתנה את פסק הדין על מטרות הפיצויים בעוולה של לשון הרע, והן:

• המטרה התרופתית – השבת המצב לקדמותו: מטרת הפיצוי הנזיקי הינה, בראש ובראשונה, להביא את הנפגע למצבו כפי שקדם לביצוע העוולה (דיני נזיקין, 571). פיצוי בגין פרסום לשון הרע אינו חריג לכלל זה. המרכיב התרופתי בפיצוי נועד לשקף את האיזון הראוי בין הזכויות והערכים המתנגשים בדיני האחריות, וחותר, ככל הניתן, להחזיר את המצב לקדמותו. כך לגבי נזקים ממוניים, וכך לגבי נזקים לא ממוניים, על אף הקושי להעריך במונחים כספיים את שיעורם, ולפסוק פיצוי הולם בגינם
• המטרה העונשית – הפיצוי הנזיקי כסנקציה כלפי המעוול: בעוולת לשון הרע, מכירה שיטת המשפט בכוחו של בית המשפט להטיל על המזיק חובת תשלום פיצוי לניזוק שמטרתה חורגת מהשבת המצב לקדמותו, אלא תכליתה “לשקף את סלידתה של החברה מהתנהגותו של המזיק” ….. וכך, במקרים מתאימים, משמשים הפיצויים הנזיקיים בעוולת לשון הרע גם כדי להעניש את מי שגרם לפגיעה בשמו הטוב של אדם… בהקשר זה, מתמקד הפיצוי ברצון להשיב למעוול כגמולו, תוך ביטוי מסר של הכרה שיפוטית וחברתית בצורך למנוע פגיעות לא מוצדקות בשם הטוב. ברוח זו, קובע סעיף 7א לחוק כי כאשר נעשה פרסום לשון הרע בכוונה לפגוע, ניתן לפסוק לנפגע פיצוי, אף ללא כל הוכחת נזק, עד כפל הסכום הקבוע באותה הוראה. הוראה זו מצביעה על כך ששיקולים שכל עניינם טמון באשמו של המפרסם, נתפסים על ידי המחוקק כמצדיקים הגדלה של שיעור הפיצויים המושת עליו.
• המטרה החינוכית-הרתעתית – הפיצוי הנזיקי במבט לעבר כלל הציבור: לצד תכליות הפיצוי הקשורות להטבת נזקו של הנפגע, ו”ענישת” הפוגע, מכוונים הפיצויים בגין לשון הרע להעביר, במקרים מתאימים, מסר חינוכי מרתיע לציבור כולו מפני מעשי פגיעה בכבודו של אדם … ככלל, המטרה החינוכית-הרתעתית מוגשמת בגדרי הפיצוי התרופתי. מקום בו מושתים על המפרסם תשלומים ריאליים, המשקפים את נזקו של הנפגע, יש בכך, על פי רוב, גם כדי לשרת את המסר הציבורי הנדרש. עם זאת, שיקולים שבמדיניות שיפוטית עשויים, לעיתים, להצדיק פסיקת פיצויים המכוונת לתכלית הרתעה, אף בנפרד מן המטרה התרופתית. כך, למשל, במצבים מסוימים בהם נזקו של הנפגע הוטב באופן מלא, עדיין עשויה להיות חשיבות להעברת מסר לציבור בדבר משמעות ההגנה על השם הטוב של האדם, אשר פגיעה בו אינה מסתכמת באמירה נורמטיבית של המשפט, אלא משתקפת גם בפגיעה בכיסו של המפרסם.

 

בהמשך פסק הדין עומדת כב’ השופטת פרוקציה על השיקולים השונים בפסיקת הפיצויים, כולל מצבו הכלכלי של הנתבע.

 

בע”א 2855/20 הנ”ל כתבה כב’ השופטת וילנר בסעיפים 6 עד 8 לפסק דינה כדלקמן:

6. אם כן, וכפי שכבר ציינתי ….. פגיעה בזכותו של אדם לשם טוב טומנת בחובה פוטנציאל לנזקים אדירים שעלולים, בין היתר, למוטט מערכות יחסים משפחתיות של מושא הפרסום; לפגוע בעבודתו ולשלול ממנו הזדמנויות לתעסוקה; לערער את קשריו החברתיים והקהילתיים; וכל זאת תוך פגיעה במצבו הנפשי, שמא אף בביטחונו האישי, ולמרבה הצער, כבר נוכחנו כי פגיעה בשמו הטוב של אדם אף עלולה לתת תוקף ממשי לפתגם הידוע שטבע שלמה המלך: “מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד-לָשׁוֹן” (משלי יח 21). וכבר נאמר: “אמרו חכמים: שלוש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא, עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולם. ועוד אמרו חכמים כל המספר בלשון הרע כאילו כופר בעיקר… ועוד אמרו חכמים שלושה לשון הרע הורגת, האומרו, והמקבלו, וזה שאומר עליו” (משנה תורה, דעות, פרק ז, הלכה ג).
7. שעה שאלו פני הדברים באופן כללי, הרי שפגיעה בשמו הטוב של אדם כתוצאה מפרסומים מכפישים על אודותיו ברשתות החברתיות עלולה להתאפיין בחומרה יתרה. זאת, בין היתר, לנוכח הקלות, הנגישות והתפוצה הרחבה המאפיינות את הביטוי ברשתות החברתיות; האפשרות כי מידע המפורסם במסגרתן יישאר בהן “לנצח” …; הסבירות לכך שהמידע הפוגעני יגיע במישרין ובמהירות לחבריו של מושא הפרסום, למשפחתו ולקהילתו, באופן שפוגע בשמו הטוב דווקא בסביבתו הקרובה והאינטימית; והסיכון הגובר לכך שהתוכן המופץ ברשתות יהיה מהימן פחות, פוגעני יותר, ויתפרסם ללא תגובת מושא הפרסום, לנוכח היעדר כפיפות של יוצרי התוכן שם לכללי אתיקה עיתונאית או לביקורת של עורך או מוציא לאור.
8. אם כן, אני סבורה כי מאפייני הרשתות החברתיות, כמו גם השלכותיהם על עצמת הפגיעה בזכות לשם טוב, העולה כדי לשון הרע, ועל אופייה בפרסומים במסגרתן, צריכים לעמוד לנגד עיני בית המשפט, בבואו ליתן תרופה על פגיעה כאמור ולפרש את הוראות הדין בנושא. אמנם, אין ספק כי הרשתות החברתיות הרימו תרומה אדירה לאפשרויות לממש את חופש הביטוי, לעתים דווקא בשל אותם המאפיינים שהוזכרו לעיל. עם זאת, כמובהר, אין בזכות לחופש ביטוי כדי להצדיק פרסום לשון הרע על אדם, שהרי כאמור “כל שנתפס בגדריו של איסור לשון הרע מוצא מההגנה על חופש הביטוי, ומוסיף להגנה על השם הטוב”.

ההדגשות שלי – י.ז).

 

102. התובע העיד כי הפרסומים הציגו אותו כלא יוצלח, מי שאביו המנוח לא העריך אותו על מנת לסכסך בינו לבין אביו המנוח, להציגו כעו”ד לא יוצלח הזקוק לנדבות של אחרים בסכומי עתק דימיוניים, בין אם ביצע עבודה עבור שכר זה ובין אם לאו, כאשר המציאות הייתה שונה לחלוטין, מי שלקוחתו זלזלה בו כאשר האמת הייתה בדיוק הפוכה, מי שהיה מוכן להפר את חובת הסודיות בינו לבין לקוחותיו על מנת לשמור את התשלום השנתי שקיבל מגב’ שרובר, וכן לגרום לסכסוך בינו לבין לקוחותיו, לפגיעה שמו הטוב בקרב עורכי הדין, בקרב השופטים בפניהם הוא מופיע ובפני מכריו וידידיו.

 

ואכן התובע העיד בעדותו של פגיעות אלו, ובמיוחד כאשר הוא נמצא בהנהלות של גופים ציבוריים מכובדים כמו יד ושם, בנייני האומה וכו’. אל התובע התקשרו אנשים רבים, ביניהם לקוחות ומכרים רבים, אשר התובע נאלץ להבהיר להם שמדובר בדברי שקר.

 

פרסומים מעין אילו עלולים לגרום לעו”ד לאבד את לקוחותיו, לעשותו ללעג ולקלס בעיני חביריו למקצוע, בעיני לקוחותיו, בעיני שופטים בפניהם מופיע ובעלי מקצוע אחרים איתם עומד בקשר, וגם לגרום לו לאבד את מטה לחמו ולהרוס את חיי המשפחה שלו, במיוחד התובע שמשרדו ידוע בקרב עורכי הדין בארץ בכלל ובירושלים בפרט.

 

העובדה שהתובע יכול לפנות לתקשורת לא סייעה בידו, שכן התובע מסר את תגובתו לתקשורת, אך הנתבע ניסה לעשות ממנה עפר ואפר, ולא הפסיק לומר את דבריו מעל כל במה אפשרית.

 

103. ואכן דברי הבלע שפרסם הנתבע נגד התובע ודאג להפיץ אותם ב-7 פרסומים ולהגביר את עצמתם, מחייבים פיצוי הולם שייפסק לתובע, שהוא הפיצוי אותו תבע התובע בסעיף 24 לכתב התביעה.

 

104. לנתבע לא ייגרם כל חסרון כיס או לא ייגרם לו כל נזק כלכלי אם ייפסק הפיצוי הראוי לתובע, שכן יש בידיו את מכתב השיפוי, והוא לא הוכיח שיגיע לערעור מעמדו הכלכלי, באופן לא יכול להתקיים בכבוד.

 

105. הנתבע ויתר על טיעונים אודות שמו הטוב של התובע, כך שלא היה מקום לפצל את הדיון בין שאלת האחריות לבין שאלת הנזק, גם מהטעם שהנתבע הודה בפרסומים וכי יש בהם משום הוצאת לשום הרע.

 

106. סעיף 19 לחוק איסור לשון הרע קובע כי

“בבואו לגזור את הדין או לפסוק פיצויים רשאי בית המשפט להתחשב לטובת הנאשם או הנתבע גם באלה:

(1)        לשון הרע לא היתה אלא חזרה על מה שכבר נאמר, והוא נקב את המקור שעליו הסתמך;

(2)        הוא היה משוכנע באמיתותה של לשון הרע;

(3)        הוא לא נתכוון לנפגע;

(4)        הוא התנצל בשל הפרסום, תיקן או הכחיש את הדבר המהווה לשון הרע או נקט צעדים להפסקת מכירתו או הפצתו של עותק הפרסום המכיל את לשון הרע, ובלבד שההתנצלות, התיקון או ההכחשה פורסמו במקום, במידה ובדרך שבהן פורסמה לשון הרע, ולא היו מסוייגים.”

ועתה נבחן את הוראות סעיף 19 בנסיבות העניין שבפנינו:

• הנתבע היה מקור לשון הרע על התובע, כך שלא הייתה חזרה על דברים שנאמרו קודם לכן, התברר שהדברים שאמר הנתבע בשמה של גב’ שרובר אינם אמת;
• הנתבע לא היה משוכנע באמיתותה של לשון הרע, שכן הוא ידע שגב’ שרובר מסרה לתובע את הטיפול ברכישת ההליקופטר ואת הפרויקט של בניית בית גבריאל בעמק הירדן שהם פרויקטים מורכבים. הנתבע ניסה להקליט את התובע, דבר המלמד שהנתבע לא היה בטוח בדבריו, והתגלו סתירות רבות בין דברי הנתבע בפרסומים ובין עדותו בבית המשפט;
• לעיל קבעתי כי הנתבע התכוון לפגוע בתובע;
• התובע לא התנצל, וגם לאחר התובע הכחיש את דבריו חזר על דברי הבלע שלו פעם אחר פעם.

 

לאור דברים אלו, אין כל שיקול לקולא לגבי הנתבע בעת פסיקת הפיצויים.

 

107. התובע תבע את כפל הפיצוי הנקוב בסעיף 7א(ג) לחוק לשון הרע (100,000 ₪) בגין פרסום הסרטון, ואת הפיצוי הנקוב בסעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע (50,000 ₪ לכל פרסום). סכומים אלו הינם לפני שיערוכם על פי סעיף 7א(ה) לחוק איסור לשון הרע, דהיינו הצמדתם למדד חודש ספטמבר 1998.

 

לאור האמור לעיל תובע התובע מאת הנתבע את הסך 300,000 ₪ בתוספת הצמדה ממדד חודש ספטמבר ועד מועד הגשת התביעה, וממועד הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

 

הסך 300,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה לממד חודש ספטמבר 1998 ועד ליום הגשת התביעה (17.3.2021) מגיע לסך בו נקב התובע בכתב התביעה, דהיינו, הסך 425,632 ₪.

 

שכ”ט עו”ד:

108. את התובע ייצג בנו, העובד במשרדו, אך הדבר אינו מביא לכך שלא ייפסק לתובע שכ”ט עו”ד, שכן אם לא היה עו”ד ממשרדו של התובע מייצג אותו, היה עוה”ד מטפל בתיק אחר המביא הכנסות למשרד.

 

109. בתיק זה היה על ב”כ התובע לדאוג ולהביא ראיות על עובדות ואירועים החל משנות ה- 80 של המאה הקודמת ועד לשנת 2021, על מנת להתמודד עם טענות הנתבע המיוחסות לאנשים שהלכו לבית עולמם לפני שנים רבות, דבר הדורש מאמץ מיוחד. כמו כן התקיימו בתיק זה 22 ישיבות וביניהן ישיבות רבות על פני שעות רבות של היום.

 

לאור המאמץ המיוחד שהיה על התובע להשקיע בתיק זה סבור אני שהסך 50,000 ₪ יהיה סביר בנסיבות העניין.

 

הוצאות לטובת אוצר המדינה:

110. מניתוח חומר הראיות עולה שהנתבע אמר דברים שאינם אמת, ולצורך כך הזמין את מר נתניהו ורעייתו, אשר מתוקף תפקידו של מר נתניהו היה צורך בנקיטת אמצעי אבטחה מחמירים בבית המשפט על ידי היחידה שמאבטחת אותו. כתוצאה מכך נגרמו למדינה הוצאות, הכוללות את זמנו של ראש הממשלה, את זמנם של שומרי ראשו, הנסיעה לבית המשפט במספר מכוניות והחזרה לירושלים, וההפרעה בבית המשפט בראשון לציון עקב האבטחה הכבדה עם הגעת ראש הממשלה למתן עדות.

 

הנתבע הפך את המשפט לדיון בשאלה האם היה או לא היה הסכם בין בני הזוג נתניהו או מי ערך אותו והתנהלות גב’ נתניהו והאם נסיעותיה של גב’ נתניהו עם מר נתניהו היו נחוצות או לא, ופחות בשאלה האם אמרה גיטה לנתבע את הדברים אודות התובע. בכך גרם הנתבע לבזבוז זמן ובזבוז משאבי ציבור, כי השאלה האמיתית בהליך זה האם גיטה אמרה את אשר טען הנתבע או לא אמרה. גם הארכת המשפט שלא לצורך מחייבת פסיקת הוצאות לטובת אוצר המדינה.

 

סבור אני שהסך 50,000 ₪ הוצאות לטובת אוצר המדינה יכסה את הוצאות המדינה בגין הנזק שנגרם למדינה בגין הגעת ראש הממשלה לעדות והארכת הדיון שלא לצורך.

 

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, על הנתבע לשלם לתובע כדלקמן:

• את הסך 425,632 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (17.3.2021) ועד התשלום בפועל;
• את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
• שכ”ט עו”ד בסך 50,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

 

כמו כן ישלם הנתבע לטובת אוצר המדינה את הסך 50,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום. אם לא ישלם הנתבע לטובת אוצר המדינה את סכום זה במועד, תעביר המזכירות את פסק הדין לרשות לגביית קנסות ואגרות.

 

ניתן היום,  ג’ כסלו תשפ”ד, 16 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.

 

PDF

דוד שמרון נ דוד ארצי לשון הרע על שרה נתניהו שיש לה וטו על מינוי בכירים 37977-03-21