גברים “אסירים בציון”…  יש כזה דבר.  הכוונה לגברים אזרחים זרים שנישאים לישראליות או שהביאו לעולם ילד עם ילדה ישראלית, והגיעו לישראל להעיד במשפט או לראות את הילדים שלהם, והאישה מוציאה עליהם צו עיכוב יציאה.

בבת אחת הם נהפכים אסירים בציון, ושופטי ישראל מייחלים למותם.

הגברים הללו תקועים בישראל, לפעמים בלי רישיון לעבודה ובלי אשרת תושבות, אסור להם לחזור הביתה למשפחות שלהם או לעבודות שלהם, ובישראל אין להם איפה לגור וממה לאכול.  אלה האסירים בציון, והשופטים ורשמי ההוצל”פ הישראלים מעודדים את התופעה הזאת.

לעומת זאת כאשר אישה נוכריה ממליטה ילד לבעל ישראלי ונמאס לה ממדינת ישראל, היא מגישה בקשה להגירה, טוענת שאם לא יתנו לה לקחת את הילדים היא תיהפך אסירה בציון, (למרות שאף אחד לא מוציא נגדה צו עיכוב יציאה – הצו הוא על הילדים בלבד), וכאשר היא מגיעה לבית המשפט כולם תומכים בה:  השופטים, העו”סים, המומחים להגירה ורשמי ההוצל”פ.

כולם כותבים שזה איום ונורא להפוך אישה לאסירה בציון, אבל כאשר גבר נהפך אסיר בציון….  אה… זה מותר.  זה בסדר.  כי זה גבר.

עיכוב יציאה לגבר שאינו ישראלי פירושו של דבר מישכון הגוף של הגבר לטובת “מזונות”

מה בעצם קורה כשאישה דורשת להוציא צו עיכוב יציאה נגד גבר שאין לו שורשים בישראל “כדי להבטיח את מזונות העתיד”????  פירושו של דבר שהשופט רושם הערת משכון על הגוף של הגבר.  הגוף של הגבר הופך בן ערובה לתשלום מזונות, גם אם אין שום סיכוי או יכולת שהגבר ייצר פרנסה בישראל.

המטרה היא לסחוט אותו ושמישהו יצוץ מחו”ל עם כ 170,000 ש”ח –  200,000 ש”ח (דמי הכופר הסטנדרטיים) כדי לבצע מצוות פדיון שבויים.

ההחלטה הניבזית של הקוקסינל נפתלי שילה “מוות לגברים!!!!!

הנה מקרה:  ע”ר 62531-16-65.  הגבר הזר יוצג ע”י דיינה הר אבן.  האישה יוצגה ע”י הנוכל מיכאל גבור.

הנה תיאור המקרה לפי נפתלי שילה.  כמובן שהתיאור רחוק מאוד מהמציאות ונפתלי מעוות הכל כדי להתאים את הסיפור לתוצאה הפוגענית שזמם:

האם שהיא ישראלית והמערער האב (שהוא ישראלי לשעבר שמתגורר שנים רבות באנגליה, קיימו מערכת יחסים באנגליה (חו”ל)  שכתוצאה ממנה נולדה “הקטינה” ב 2002.   בשנת 2004 האם תבעה בישראל אבהות ומזונות כנגד האב שגר בחו”ל.  האב לא הגיש כתבי הגנה (כי כנראה לא קיבל שום תביעה).  ניתנו פסקי דין בהעדר הגנה שבמסגרתם הוצהר כי המערער הוא אבי הקטינה וכן נפסקו מזונות לקטינה.

לאב לא היה שום קשר עם הקטינה והוא מעולם לא נפגש עימה.

האב ניסה לבטל את פסקי הדין שניתנו בהעדר הגנה ואולם מאמציו לא צלחו.  (כנראה דרשו ממנו להגיע לישראל והוא פחד לחטוף עיכוב יציאה ולא הגיע).

בקיץ 2013 ניהלו ההורים מו”מ באמצעות עורכי דינם לצורך הגעה להסכם. לדברי נפתלי שילה “האם רצתה כי הקטינה תכיר את אביה ותהיה בקשר עימו”, אבל זה לא מה שהיא רצתה.  היא רצתה לטמון מלכודת לאב.

ביום 17/7/2013 חתמו האם והמערער על הסכם שניסח עו”ד מיכאל גבור:

“… והואיל והאם נושאת, הלכה למעשה, בכל צרכיה של הקטינה ומסוגלת להמשיך ולספק את צרכיה ומזונותיה…  האב מסכים לבצע, במועד מוקדם… בדיקת רקמות בישראל… האם מתחייבת בשמה ובשם הבת הקטינה שלא לנקוט כנגד האב,בשום זמן מהזמנים, בהליכים משפטיים מכל מין וסוג שהם, לרבות תובענות לסוגיהן, מימושן ואכיפת פסק הדין למזונות או עיכוב יציאתו של האב מן הארץ…”.

הבנתם מה כתוב פה?  מיכאל גבור ניסח שהאישה מצהירה שהיא לא צריכה מזונות כי היא מסוגלת לספק את צורכי הילדה והיא מתחייבת לא להוציא שום צו עיכוב יציאה……  מיכאל גבור רימה את האיש!!!!

נו מישהו מאמין להסכמים שנעשים בישראל?  מישהו באמת מאמין ששופט ישראלי יכבד הסכם????  ברור שלא.  האבא הפתי נפל בפח שטמן לו מיכאל גבור.

הוא הגיע לישראל ואז זיינו אתו היטב עם צינור ענק בתחת כשאמרו לו “עשית הסכם עם האמא ולא עם הבת שלך, ועכשיו הבת שלך תובעת אותך מזונות……..”

חחח.  איזה בידור.  איזה מלכודת.  הרי מצווה ישראלית ידועה לרמות את הגבר ולהפיל אותו בפח……  אישה לעומת זאת לעולם לא היתה נתקעת בישראלל ככה.

נפתלי שילה בעצמו אישר את ההסכם הזה…..  האם האבא בסוף ראה את הבת שלו?  ברור שלא.  נפתלי כותב שהאבא לא ראה את הבת שלו “עקב חילוקי דעות” אבל בעצם בגלל שהאמא לא הסכימה, ולא בגלל חילוקי דעות.

נפתלי שילה בעצמו הוציא החלטה שהאבא ישלם 2,500 ש”ח לבת שלו – שהוא לא ראה אותה מעולם – ושהיא כביכול תובעת אותו בעצמה בנפרד מהאם……

הרשמת הזונה כלנית שפירא ברגמן:  “דמי כופר בשירות כלניות הווגינה”

ואז העו”ד של האישה מיכאל גבור רץ להוצל”פ להוציא צו עיכוב יציאה נגד האבא……הרשמת כלנית שפירא ברגמן (הוצלפ כפר סבא) קבעה שהאבא ישלם 165,000 ש”ח דמי כופר כדי לצאת מישראל, וכך הפך האבא אסיר בציון.

עו”ד דיינה הר אבן טענה שישראל היא מלכודת מוות לגברים

העו”ד של הגבר דיינה הר אבן טענה אצל הזנזון נפתלי שילה כי הוא “אזרח ותושב אנגליה, אין לו זיקה לישראל, הוא אינו אזרח ישראלי, אין לו נכסים בישראל, אין לו אפשרות לעבוד בישראל, אין לו מקום מגורים בישראל ואין לו ביטוח רפואי בישראל. אשרת השהייה שלו פגה והוא נאלץ לחיות כחסר בית ולהתגורר חלק מהזמן אצל חברתו וחלק מהזמן אצל חברים…..”

“האם התחייבה בהסכם שלא תבקש להטיל עליו צו עיכוב יציאה מן הארץ והיא יכולה לאכוף את חיוב המזונות שנפסק בא’. שרירה וקיימת מחויבותה של האם לא לפעול לאכיפת פסק הדין למזונות ולא לעכב את יציאתו מישראל. האם ידעה בעת שהתעברה מהמערער כי הוא תושב חוץ וכי יהיה עליה לאכוף את חיובי הוולד שייולד להם, בא'”.

עוד טענה דיינה הר אבן כי “”המערער מוחזק כאסיר במדינת ישראל, רחוק ממשפחתו וממרכז חייו המצויים בא’. המערער לא בורח מהארץ, אלא מעוניין לשוב לביתו ולמרכז חייו בא’. המקום היחיד שבו הוא יכול למצות את פוטנציאל הכנסתו הוא בא’. ולא ניתן למנוע ממנו להמשיך ולנהל שם את חייו. מאחר שהוא לא אזרח ולא תושב ישראל, הוא לא זכאי לשום הטבה מהמדינה כגון הבטחת הכנסה ואין לו שום יכולת קיום בישראל”…..

“המערער, שלא ידע כי הוטל כנגדו צו עיכוב יציאה “נפל למלכודת” שהטילה האם, הגיע לישראל לצורך השתתפות בדיון ומאז הוא “כלוא” בישראל ללא כל אפשרות קיום”.

עו”ד מיכאל גבור טען שלגיטימי להחזיק את הגבר בישראל כדי לכפות עליו עבודה בישראל

מיכאל גבור טען שזכותה של האישה לטמון מלכודת כדי לחסוך לעצמה הגשת תביעה בחו”ל… “המערער לא משלם את המזונות שנפסקו ואם יתאפשר לו לעזוב את הארץ, הקטינה לא תוכל לגבות את המזונות שנפסקו לה. האם לא הודיעה לאב כי הוטל כנגדו צו עיכוב יציאה
מאחר שהיא ידעה שאם הוא ידע על כך, הוא לא יגיע לישראל והקטינה לא תוכל לגבות את מזונותיה…..המערער הצהיר כי עוד כשהיה בחו”ל הוא לא עבד במשך חמישה חודשים ולכן יש לדחות את טענתו שעיכוב יציאתו מהארץ פוגע ביכולת השתכרותו בחו”ל. המערער יכול לעבוד ולהשתכר בישראל”.

הבנתם מה הוא אומר?  לא משנה אם האיש נתלש באמצע חייו מהחיים שלו בחו”ל במלכודת מוות, כעת צריך שיעבוד בישראל וייצר כסף עבור אותה אישה שטענה בפה מלא שהיא מסוגלת לממן את כל צורכי הילדה ואין שום צורך במזונות.

פתאום יש חשש לאי גביית מזונות….   ומה עם כל האמנות שמדינת ישראל חותמת עליהן לאכיפת פסקי דין של מזונות בחו”ל?  זה לא קיים?

זוהי פשוט טענה שצריך לשעבד את גוף הגבר כערבון למזונות – כשאמרו לו מראש שאין בכלל צורך במזונות…..

וזה ההיגיון השטני של השטן בן מנגלה נפתלי שילה:  

נפתלי שילה ציטט את הפסיקה שאומרת שלא מעכבים אזרחים זרים ותושבים בארץ כדי לא להפוך את ישראל מלכודת מוות, אבל בפועל עשה בדיוק ההיפך.

בפתח הכרעתו נפתלי כתב ש:

“ברע”א 212/75 יפה נ’ יפה, פ”ד ל (1) 333 333 קבע בית המשפט כי אף במקרה של חוב מזונות ניתן לעכב את יציאתו של תושב חוץ רק לצורך מניעת סיכול הביצוע: “עקב החשש של הברחת נכסים“. אם אין לחייב נכסים בישראל שהוא עלול להבריחם “מה בצע לעכב –
יציאתו?”. בית המשפט הוסיף וקבע כי: “אין מעכבים אדם כדי לאפשר לתובע לנהל מלחמת התשה ולאלץ את הנתבע, בסופו של
דבר, מתוך ייאוש, לפדות את עצמו מן השבי… בית המשפט לא יעשה את המדינה מלכודת בה ייתפס נתבע, אפילו הוא רשע … לא כל שכן שאין מעכבים נתבע בארץ כדי שיתיר עצמו בבוא הזמן מבית האסורים ממש”.

אבל אז הוא התהפך:

“מדובר בנסיבות חריגות ומיוחדות אשר מצדיקות את העדפת זכותה של הקטינה למזונות, על פני זכותו של המערער לצאת מן הארץ.  כמו כן, וכפי שפורט בהרחבה בפסק הדין בתביעת המזונות, ההסכם לא מחייב את הקטינה. לפיכך, אף התחייבותה של האם שלא תבקש צו עיכוב יציאה כנגד המערער, לא מחייבת את הקטינה והיא רשאית לנקוט בכל אמצעי שהדין מאפשר לה, לגבות את המזונות. כמו כן, אף אם האם התנהלה שלא בתם לב, שעה שלא הודיעה למערער במועד כי הוטל כנגדו צו עיכוב יציאה, אין הדבר צריך לגרוע מזכויותיה של הקטינה, אשר לא צריכה ללקות בגין “חטאי” אמה. בצדק טוענת האם, כי בית המשפט הוא “אביהם של קטינים” וחובתו לדאוג כי זכויות הקטינה, לא ייפגעו”.

איזה זכויות של הקטינה נפגעו, אם האישה הצהירה באמצעות עו”ד מיכאל גבור שהיא מסוגלת לממן את כל צורכי הקטינה????

ראו גם את הטענה הדבילית הזו של נפתלי:  “במקרה דנן, המערער טוען שאין לו כל עבודה בחו”ל ולכן, עיכובו בארץ לא פוגע במטה לחמו בחו”ל מאחר שלטענתו גם בחו”ל אין לו כל עבודה ואין לו כל הכנסה”.

אבל בישראל אשרת השהיה של האיש פגה ואין לו זכות לעבוד בישראל והוא חי כהומלס…  אז זה בסדר להנציח את חיי ההומלסיות עד שהאיש ימות בחוסר כל????

לשיטת נפתלי שילה כן וכן.  אם הגבר ימות נפתלי שילה יפתח שמפנייה.

נציין כי נפתלי שילה הוא שופט עם דם על הידיים שהרבה אבות מתו או התאבדו בגללו…..  מנגלה שמח.  יש לו ממשיך דרך.  דוס!!!!!

להלן פסק הדין: