זרקי לא מטיל את האשמה על הנשים, אלא על עורכי הדין, שגוררים בני זוג לסכסוכים ארוכים במטרה להרוויח מניהול התיק. “יש עורכי דין שבעבור בצע כסף יכולים לאמלל משפחה ולהחריב את כל מה שאדם בנה במשך שנים. התחתנת עם בת זוג, והכל בסדר גמור. אחרי איקס שנים לא מסתדרים ורוצים להיפרד. אפשר לשבת ולחלק את הנכסים, אפשר חצי־חצי, אפשר קצת יותר, קצת פחות. אבל אז הולכים לעורכי דין, והם משכנעים את הנשים לא רק להיפרד, אלא גם לקחת את כל הכסף של הבעל. מתחילים בכל מיני טקטיקות, אומרים להן ללכת למשטרה להגיד שהגבר מרביץ, שהוא מאיים. אומרים להן, ‘אל תדאגי, השוטרים לא יעשו לו כלום’, כאילו הם רק יזמינו את הבעל לכוס קפה ועוגה בתחנה וישלחו אותו בחזרה הביתה.

“יש עורכי דין רעים, כאלה שאומרים לנשים להאשים את הגבר בהכל. אומרים להן, ‘לכי למשטרה ותגידי שבעלך איים עלייך ברצח, ואם יש לך ילדות, תגידי שהוא התעסק איתן. זה כבר לא רק מעצר, זה גם פדופיליה, ככה הוא יהיה יותר רך במשא ומתן’.

“האישה מקשיבה לעורך הדין, ובאותו הרגע נהרסים חייו של הבעל. הוא נלקח לחקירה, נעצר, מושפל. בלחיצת כפתור של חוקר משטרה הבעל עלול לאבד את פרנסתו, וכל השמועות בחברה וההתמודדות פשוט גומרות אותו. פתאום הוא מוצא שהוא לא מתגרש מהאישה, אלא מעורך הדין שלה. היא כבר מסכימה לעשות הכל בשלום, ועורך הדין מסרב.

“לאישה יש כוח בלתי מוגבל ביד. היא יכולה להתקשר למשטרה ולהגיד, ‘שלום, אנחנו מתגרשים והוא אומר שיהרוג אותי’. בתוך דקות תגיע ניידת ותיקח את הבעל. יש הקלטה? לא. יש סימנים על הגוף? לא. מוּכרים ברווחה? לא. זה בכלל לא משנה. פשוט ייקחו אותו.

“מביאים אותו לאולם המעצרים. הוא עובר במסדרון, אזוק ומושפל, בידיים וברגליים. נכנס לדלת פלדה עם רשת. מוציא את הידיים מהחלון, ורק אז משחררים אותו מהאזיקים, כאילו הוא רוצח.

“בפנים יש 40 אנשים. פושעים, מסוממים, אחד שהתעלף מקלאוסטרופוביה, אחד שלוקח נייר טואלט, עולה למנורה, עושה ניצוץ ומעשן את הנייר. כל הזמן הוא שומע צעדים של אנשים באזיקים, מרגיש זוועה. רוצה למות. כל מה שהוא עובר שם, במשטרה ובמעצרים, הוא לא ישכח בחיים.

“צריך לתקן את המצב הזה. היום אני התחנה האחרונה לגברים, שבאים אלי אחרי שלקחו להם הכל ורוצים ללחוץ על ההדק. כשאני אייצג את הלקוח, אני אדע בדיוק מה עובר עליו. אבין אותו לגמרי”.