לפנינו שני פסקי דין באותו נושא אצל אותה שופטת נאלחת ופמינאצית הדס גודקורן מחדרה, נבלה בת זנונים. התוצאות של שני פסקי הדין תלויות במין. מי שיש לה כוס זוכה. מי שהוא גבר מפסיד. המשפט מכור לפי המגדר. נשים זוכות, גברים יוצאים עם זין בתחת.
ככה שופטת הדס גולדקורן. אילו יכלה להקים קרמטוריום באוולמה לגברים גרושים היא לא היתה מהססת לעשות את זה. מנגלה עם כוס בחדרה.
הנה פה שני מקרים בראשון האישה תובעת שלא לתת חצי מהשווי לבעלה בדירה שרשומה על שמה והיא זוכה. גולדקורן הזונה קובעת שהאיש “לא הוכיח שיתוף” בתיק 18790-11-17.
במקרה השני אישה תובעת לקבל חצי מדירה שרשומה על שם בעלה, וגם היא זוכה. כאן השופטת קובעת שברור מאליו שבין בני זוג יש שיתוף אוטומטי והאישה לא צריכה להוכיח כלום – כי היא אישה וברור שמגיע לה.
נו….. זאת שופטת בישראל או שזו ג’יהדיסטית פמיניסטית מורעלת הלוקה בשנאת גברים קלינית ובקנאת פאלוס? נציין שהדס גודקורן כבר רצחה לא מעט גברים. הנה דוגמא התאבד אבא גרוש דני וירז’נסקי (50) מורה מחדרה – גרושתו עו”ס לילך גוברין וירז’נסקי פסיכותרפיסטית שמתיימרת לטפל ב”שכול טראומות ומשברי חיים”
.
להלן כתבה באתר פסק דין בו האישה תובעת שלא להתחלק עם הגבר בדירה – והיא גם זוכה! 18790-11-17
לא הוכיח שיתוף – ולא יקבל חלק מדירת אשתו
גבר גרוש טען שהוא זכאי לקבל חצי מהנכס שנרכש זמן קצר לפני הנישואין ונרשם ע”ש אשתו. מכיוון שהזוג התחתן בטקס פרטי, השופטת דחתה אותו
בית המשפט למשפחה בחדרה הכריע לאחרונה בסכסוך בין בני זוג לשעבר בנוגע לדירה שרשומה על שם האישה ונרכשה על ידי אביה לפני הנישואין: הבעל טען שהוא זכאי לחצי מהנכס, אבל השופטת הדס גולדקורן קבעה שהוא לא עמד בנטל להוכיח כוונת שיתוף כללית או ספציפית.
בני הזוג התחתנו ב-2009 בטקס נישואין פרטי ומאז גרו בביתו של הבעל. ב-2008 רכש אביה של האישה דירה ורשם אותה על שמה. לאחר הפרידה עתר הבעל להצהיר שהוא זכאי לחצי מהזכויות בדירה וכי יש למכור את הנכס ולחלק את התמורה שווה בשווה.
לטענתו, מראשית החיים המשותפים הם נהגו בשיתוף כלכלי מלא. כך למשל, האישה צירפה אותו לחשבון הבנק הפרטי שלה והוא הפך למשותף. כמו כן, בכתובה שלהם, שאותה ניסחו בעצמם, נכתב במפורש שכוונתם בנישואים היא להעמיק את חיי השיתוף והיצירה.
לדבריו, מתוך כוונת השותפות הוא העמיד את הכספים שצבר טרם הנישואים, בסך של 570 אלף שקל, לטובת המשפחה. הוא ציין שלאורך השנים העביר מאות אלפי שקלים מהחשבון העסקי שלו לחשבון המשותף. לדבריו הוא שיפץ את הדירה והכשיר אותה להשכרה ובנוסף השקיע זמן ומשאבים בתחזוקתה השוטפת.
האישה טענה מנגד שהדירה שייכת לה. לדבריה, הבעל לא הוכיח כוונת שיתוף כללית ובוודאי שלא כוונת שיתוף ספציפית ביחס לדירה. היא הדגישה שככל שהוא העביר כספים שהיו ברשותו למחיית המשפחה, הוא לא עשה כן מתוך הסתמכות על כך שחצי מהדירה תהיה שלו, מאחר שבאותה עת היא בעצמה לא ידעה מה יעלה בגורל הדירה שאביה ראה בה כנכס משפחתי.
השופטת הדס גולדקורן הבהירה כי משבחרו בני הזוג להינשא בקידושין פרטיים, כשלא הייתה כל מניעה דתית לנישואיהם, הם אינם חוסים בצילו של חוק יחסי ממון בין בני זוג וחל עלים המשטר הרכושי של הלכת השיתוף.
בתמונה: עו”ד רות דיין וולפנר העורכת דין של האישה שסחטה את הגבר. מסכן הגבר הזה. רות דיין דפקה לו תלונות שווא כל שני וחמישי.
כאשר מדובר ב”נכסים חיצוניים” (נכסים שלא נוצרו מיגיע כפיהם המשותף של בני הזוג ושהיו שייכים לאחד מבני הזוג קודם לנישואין, או ניתנו לו במתנה או בירושה במהלך הנישואין), הדין הנוהג הוא כי החלת חזקת השיתוף לא תעשה באופן “אוטומטי”. במקרה שכזה יש לבדוק באופן פרטני כל אחד מהנכסים החיצוניים, אם נוצרה לגביו כוונת שיתוף.
השופטת ציינה שהחלוקה בין הצדדים בתשלומי מחיית המשפחה והעברות הכספים בין החשבונות, מחזקים את גרסת האישה, לפיה הם התנהלו בהפרדה כלכלית. היא כתבה שהבעל לא הביא כל ראיה אשר תתמוך בגרסתו ובין היתר לא הוכיח כי השקיע כספים שצבר לפני הנישואין במחיית המשפחה.
בנוסף הוא לא הביא ראיות המעידות על השקעות שביצע בדירה מכספים השייכים לו ואף לא את סכום השיפוץ שהושקע בדירה. הוא גם לא הראה כי הייתה כוונה מפורשת להפוך את הדירה למשותפת. בנסיבות אלה דחתה השופטת את תביעת הבעל וחייבה אותו בהוצאות של 15 אלף שקל.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב”כ האישה: עו”ד רות דיין וולפנר
- ב”כ האיש: עו”ד סיגל הופמן
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5962073,00.html
להלן פסק דין בו האישה תובעת את הגבר על הרכוש – וזוכה 18790-11-17:
פס”ד בשלוש תביעות: תביעת משמורת והסדרי שהות, תביעה רכושית ותביעה למזונות
| תלה”מ בית משפט לעניני משפחה חדרה |
18790-11-17
24/03/2021 |
| בפני השופטת: הדס גולדקורן |
|
| – נגד – | |
|---|---|
| התובעת: פלונית עו”ד רות דיין וולפנר |
הנתבע: פלוני עו”ד סיגל הופמן |
| פסק דין | |
בפניי שלוש תביעות: תביעת משמורת והסדרי שהות, תביעה רכושית ותביעה למזונות.
רקע עובדתי רלוונטי:
- הצדדים נישאו ביום x.x.19 בטקס נישואין פרטי. מנישואיהם נולדו שלושה ילדים: …. יליד x.x.10, … ילידת x.x.12, …. ילידת x.x.15 (להלן: “הקטינים“).
- בהחלטה מיום 10.7.18 קבעתי כי האיש ישלם על חשבון מזונותיהם ומדורם של הקטינים, סך של 4,500 ₪ וכן מחצית מהמסגרות החינוכיות והוצאות בריאותיות חריגות.
- בתום הדיון ביום 17.9.18, במסגרתו נחקרו הצדדים בסוגיית דמי המזונות הזמניים, הסכימו הצדדים לפנות להליך גישור.
- הליך הגישור לא נשא פרי ומשכך הגישו הצדדים סיכומים קצרים בעניין המזונות הזמניים. ביום 26.2.19 קבעתי כי דמי המזונות הזמניים יעמדו על סך של 1,400 ₪ בחודש לכל אחד מהקטינים …. ו…., וסך של 2,000 ₪ לקטינה …..
- ביום 13.6.19 התקיים דיון הוכחות בו נחקרו האישה והעדים מטעם הצדדים. ביום 5.1.20 נחקר האיש.
- משהוגשו סיכומים, מובא כעת פסק הדין.
תביעת משמורת והסדרי שהות
- הצדדים הסכימו כי המשמורת על הקטינים תהא משותפת. הסדרי השהות יתקיימו באופן שהם ישהו עם האיש בימי ראשון ורביעי ואצל האישה בימי שני ושלישי. בימי חמישי הם שוהים אצל הצדדים לסירוגין, בהתאם לסופי השבוע אצל כל אחד מהם (ס’ 82 לסיכומי האישה, ס’ 9 לסיכומי האיש).
- משכך, ניתן בזאת תוקף של פסק דין להמלצות התסקיר מיום 6.6.18.
תביעה למתן פסק דין הצהרתי ופירוק שיתוף במקרקעין
- האיש עתר להצהיר כי הוא זכאי להירשם כבעל מחצית מהזכויות בדירה הנמצאת ברחוב ….. , הידועה כגוש … חלקה …, תת חלקה …., אשר הזכויות בה רשומות על שם האישה (להלן: “הדירה ….“) וליתן צו לפירוק השיתוף בדירה, בדרך של מכירתה וחלוקת התמורה בין הצדדים.
תמצית טענות האיש:
- מראשית חייהם המשותפים של הצדדים, הם נהגו בשיתוך כלכלי מלא. בנסיבות אלו, צירפה אותו האישה לחשבון הבנק הפרטי שלה והוא הפך למשותף. כמו כן, בכתובה שלהם, אשר אותו ניסחו בעצמם, נכתב במפורש שכוונתם בנישואים היא “להעמיק את חיי השיתוף והיצירה”. במשך חייהם המשותפים הוא עבד ופרנס את המשפחה והשקיע רבות בגידול הילדים, על מנת שהאישה תוכל להתמסר לקריירה שלה.
- מתוך כוונת השותפות בין הצדדים, הוא העמיד את כל הזכויות שצבר טרם הנישואים, בסך כולל של 570,000 ₪, לטובת המשפחה, והאישה, מצידה, העמידה לרשות השותפות המשפחתית את הדירה ב…., אשר נרכשה בסמוך לנישואיהם ונרשמה על שמה. הצדדים בחרו שלא לחתום על הסכם ממון ולא לקבוע מגבלות על השותפות ברכוש שרשום בבעלות נפרדת.
- בשנת 2012, עת נפרד משותפו העסקי, הוא השתמש בחשבונו העסקי, מטעמי נוחות בלבד, לניהול העסק והוצאות המשפחה. לאורך השנים הועברו מאות אלפי שקלים מהחשבון העסקי לחשבון המשותף.
- במהלך שנת 2016 ביקשו הצדדים לרכוש בית משותף. לצורך כך חשבו למכור את הדירה ….. כמו כן, באותה שנה אף ערכו הצדדים צוואות הדדיות בהן ציווה כל אחד את הזכויות הרשומות על שמו לצד השני.
- בין הצדדים הוסכם שדמי השכירות שהתקבלו בגין השכרת הדירה …., ישמשו לכיסוי ההלוואה שנלקחה לצורך רכישתה.
- טענת האישה, לפיה הדירה ב… שייכת לה ולאחיותיה מופרכת, שכן במועד שבו נרשמה הדירה ב…. על שמה, היו כבר לאחיותיה דירות שאביה סייע להן לרכוש, ואין מקום להניח שירצה לסייע להן יותר מאשר לאישה.
- הוא שיפץ את הדירה ב…. והכשיר אותה להשכרה. בנוסף לכך, הוא השקיע זמן ומשאבים בתחזוקה השוטפת של הדירה.
תמצית טענות האישה:
- האיש לא הרים את נטל הראייה המוטל עליו להוכיח כוונת שיתוף כללית בין הצדדים ובוודאי שלא הוכיח כוונת שיתוף ספציפית בדירה …..
- הצדדים בחרו שלא להינשא ולא חל עליהם חוק יחסי ממון. ככל שהאיש העביר כספים אשר היו ברשותו למחיית המשפחה, הרי שלא עשה כן מתוך הסתמכות על כך שהדירה …. תהא לו, מאחר ובאותה העת היא בעצמה לא ידעה מה יעלה בגורלה של הדירה, אשר אביה ראה בה כנכס משפחתי.
- בשנת 2012 הודיע לה האיש כי השתכרותה אינה מספקת וביקש כי הצדדים יתנהלו בחשבונות בנק נפרדים. אף צירוף האיש לחשבונה, אין בו כדי להעיד על שיתוף. הוא לא שיתף אותה בחסכונותיו והעובדה כי במהלך החיים המשותפים העביר כספים מחשבונו העסקי לחשבון המשותף, אין בה כדי להעיד על שיתוף.
- האיש לא שילם ולו שקל בודד לרכישת הדירה ….. היא נרכשה על ידי אביה במלואה באמצעות הלוואות שנטל מחשבונו.
- היא והאיש סייעו לאביה לעיתים לטפל בתקלות ובתחזוקת הדירה …, אולם סיוע בין בני משפחה אינו מקנה בעלות בנכס. טענות האיש בדבר השקעות שביצע בדירה … לא הוכחו.
- האיש הינו בעלים של דירה בxx שרכישתה נעשתה במזומן עוד טרם הגשת תביעה זו. הוא ערך, לכאורה, הסכם הלוואה בינו לבין הוריו, אשר די במועד בו הוגש לתיק, כשנתיים לאחר עריכתו, כדי להעיד על מופרכתו. כמו כן דירה זו מושכרת החל מחודש 3/2018 ועד למועד זה הוא השיב להוריו למעלה מ-150,000 ₪ על חשבון ההלוואה.
כמו כן, הוא פעל לבדו בכל הנוגע לרכישת הדירה ….. והסיבה לכך היא כי הצדדים נהגו בהפרדה רכושית מלאה.
דיון והכרעה:
- משבחרו הצדדים להינשא בקידושין פרטיים, כשלא הייתה כל מניעה דתית לנישואיהם, הם אינם חוסים בצלו של חוק יחסי ממון בין בני זוג החל רק על בני זוג שנישאו כדין. משכך, המשטר הרכושי החל עליהם הינו המשטר של הלכת השיתוף.
הלכת השיתוף חזקת השיתוף ודיני השיתוף הספציפי:
- חזקת השיתוף הינה “חזקה החלה על בני זוג המנהלים אורח חיים תקין ושהתנהגותם מגלה מאמץ משותף, כי הרכוש בבעלותם המשותפת…”. ראו: ע”א 1915/91 יעקובי נ’ יעקובי, פ”ד מט(3) 529 (1995) ; ע”א 5640/94 חסל נ’ חסל פ”ד נ(4) 250, 255 (1997); ע”א 819/94 לוי נ’ לוי, פ”ד נ(1) 300, 304 (1996).
עקרו של דבר הוא, שקמה חזקה לפיה, רכוש הנצבר במהלך הנישואין הוא בבעלות משותפת של בני הזוג. השותפות נלמדת מנסיבות החיים המשותפים ומגמירות הדעת המיוחסת לבני הזוג. החזקה נשענת על קונסטרוקציה חוזית שעניינה הסכם משתמע בין הצדדים, שלפיו הם שותפים שווים בזכויות. (ע”א 253/65 בריקר נ’ בריקר, פ”ד כ(1) 589 (1966) (); ע”א 300/64 ברגר נ’ מנהל מס עיזבון, פ”ד יט(2) 240 (ע”א 135/68 בראלי נ’ מנהל מס עיזבון, פ”ד כג(1) 393 (1969), ע”א 595/69 אפטה נ’ אפטה, פ”ד כה(1) 561 (1971) .
משטר זה קיים בין בני זוג גם אם רכוש מסוים מתוך כלל נכסי בני הזוג רשום על שם אחד מהם, כל עוד אין ראיות שנתגבשה ביניהם כוונה אחרת. (בג”ץ 1000/92 בבלי נ’ ביה”ד הרבני, פ”ד מח(2) 221, 252 (1994).
- עם הזמן צומצמה חזקת השיתוף למינימום הדרישה של חיים משותפים תחת קורת גג אחת, ללא קרע או פירוד ממשי בין בני הזוג, ונטל הראיה עבר אל הטוען לשלילת השיתוף. ראו: ע”א 234/80 גדסי נ’ גדסי, פ”ד לו(2) 645, 650 (1982); רע”א 964/92 אורון נ’ אורון, פ”ד מז(3) 758, 763 (1993); נ’ שלם, יחסי ממון ורכוש הדין והפסיקה, מהדורה שניה מעודכנת ומורחבת, תשע”ט – 2019, (להלן – “שלם”) בעמ’ 85 – 92.
משמעות הדברים, כי הדין הנוהג הוא, שעל בן הזוג המבקש לשלול את השיתוף מוטל הנטל לעשות כן.
- בגדרי חזקת השיתוף באים אף נכסים עסקיים, ולעיתים גם נכסים שהיו ברשות מי מבני הזוג עוד קודם לנישואין. ראו: ע”א 2280/91 אבולוף נ’ אבולוף, פ”ד מז(5) 596 (1993) ע”א 370/87 מדג’ר נ’ מדג’ר, פ”ד מד(1) 99, 101 (1990);.
על אף האמור, כאשר מדובר ב”נכסים חיצוניים”, היינו – נכסים שלא נוצרו מיגיע כפיהם המשותף של בני הזוג ושהיו שייכים לאחד מבני הזוג קודם לנישואין, או ניתנו לו במתנה או בירושה במהלך הנישואין, הדין הנוהג הוא כי החלת חזקת השיתוף לא תעשה באופן “אוטומטי”. במקרה שכזה נדרש ביהמ”ש לבדוק באופן פרטני כל אחד מהנכסים החיצוניים, אם נוצרה לגביו כוונת שיתוף. (ראו: ע”א 4151/99 בריל נ’ בריל, פ”ד נה(4) 709, 716 – 717 (2001) ע”א 806/93 הדרי נ’ הדרי, פ”ד מח(3) 685 (1994)).
- משמעות הדברים היא, כי הנטל להוכחת השיתוף “בנכסים חיצוניים” מוטל על הטוען לכך, כאשר השיקולים שנבחנו על ידי בתי המשפט בבוחנם האם חל שיתוף בנכסים “חיצונים” הם, בין היתר: משך החיים המשותפים; טיב הנכס שבו מדובר (בית מגורים, אל מול נכס עסקי או אחר); אופן השימוש בנכס החיצוני; שיתופיות בפירות הנכס; עיתוי נפילתו של הנכס בחלקו של אחד מבני הזוג ונסיבותיה; משך הנישואין; טיבם ואיכותם של חיי הנישואין ושל מערכת היחסים של בני הזוג ילדים משותפים, השתתפות בן הזוג הטוען לשיתוף או השקעת כספים משותפים בנכס החיצוני – קופה משותפת ומאמץ משותף, כשלעניין זה ניתן להסתפק בתרומת בן הזוג במישור הפנימי (ניהול משק הבית), (ראו: פסק דינו של הנשיא שמגר בעניין הדרי, עמ’ 690 – 692;; עניין בריל בפסקה 10; ת”ע 5080/08; בע”מ 5939/04 פלוני נ’ פלונית, פ”ד נט(1) 665 (2004); בג”ץ 4602/13 פלונית נ’ ביה”ד הרבני [פורסם בנבו] (2018), בג”צ 5416/09 פלונית נ’ פלוני, פ”ד סג(3) 484 (2010); בג”ץ 8214/07 פלונית נ’ פלוני).
- שאלת הוכחת כוונת שיתוף בנכס ספציפי היא שאלה שבעובדה שתיבחן בהתאם לאומד דעתם של הצדדים, הסכמתם וכן נסיבות חייהם לרבות ביחס לנכס הספציפי (בע”מ 2948/07פלונית נ’ פלונית, [פורסם בנבו], 2007, בע”מ 10734/06 פלוני נ’ פלונית [פורסם בנבו] 2007). על מנת לקבוע כי רכוש הינו בבחינת “רכוש משותף”, יש לבחון האם היתה כוונה ליצור שיתוף ספציפי, אם לאו, ואם עלה בידי הטוען לשיתוף להוכיח את אותו “דבר מה נוסף” שיעיד על כוונת שיתוף בנכס הספציפי (ר’ בע”מ 1398/11 אלמונית נ’ אלמוני [פורסם בנבו] 2012, תמ”ש (חי’) 31662/97 מ.ד. נ’ מ.ד, [פורסם בנבו].2001). כן נקבע כי יש צורך בהוכחת שיתוף ספציפי ביחס לנכס “החיצוני” כדי שהוא ייחשב לכזה, ובלעדיו לא ניתן יהיה לראותו כמשותף (ר’ בג”ץ 1727/07 פלוני נ’ ביה”ד הרבני הגדול לערעורים [פורסם בנבו] 2007).
- בין אם מדובר “בנכסים חיצוניים” ובין אם עסקינן בנכסי המאמץ המשותף, לא ניתן להתעלם מיסוד הכוונה של הצדדים או של מי מהם שהוא בעל הנכס ושומה על בית המשפט להורות על שיתוף נכסים, רק כאשר ניתן לשער כי לכך התכוונו הצדדים, ולא מטעמי צדק.
מן הכלל אל הפרט:
- הצדדים נישאו ביום 6.11.09 בטקס נישואין פרטי ומאז התגורר יחד בביתו של האיש.
לטענת האיש, מראשית חייהם, הם נהגו בשיתוף כלכלי מלא. האישה צירפה אותו לחשבון הבנק שלה והחשבון הפך למשותף. הכספים שקיבלו מהחתונה הופקדו לחשבון זה ואף שימשו לפירעון הלוואה שנטלה האישה קודם לנישואין (האיש צירף דפי חשבון-נספח נ/9). לטענתו, טרם נישואיהם חתמו על כתובה אותה ניסחו בעצמם בה נכתב כי כוונתם בנישואים היא “להעמיק את חיי השיתוף והיצירה” (נספח א’ לכתב התביעה).
- לטענת האישה, העובדה שצירפה אותו לחשבון הבנק שלה, אליו הופקדו כספי החתונה, אינה מעידה על שיתוף, שכן האיש המשיך להתנהל מחשבונו העסקי ולא צירף אותה כשותפה. בחשבונו האישי הוא הותיר את כל כספיו וחסכונותיו.
כך העידה האישה בהקשר זה:
ש: האם התנהלתם בשיתוף רכושי?
ת: זה מושג משפטי, יכולה להגיד איך התנהלנו, ל…. היה רכב שלו על שמו, רכב שלי על שמי, היה חשבונות הבנק, שבעצם הוא התנהל לחשבון הנעורים שלו שקרא לו החשבון העסקי שלו, אני התנהלתי מחשבון הנעורים שלי.
ש: חשבון הנעורים שלך היה חשבון משותף?
ת: חשבון שביום החתונה ובמעמד הפקדת השיקים של החתונה הוספתי אותו לחשבון, שהייתה תקופה שעד חודש יוני זה כשנתיים שבהם הייתה לו התנהלות מסויימת בחשבון, היו לו אי אלו הפקדות הוא השתתף בחשבון באיזה צורה גם אז לא ניתן להגיד שזה התנהל בצורה מלאה ושיתופית, כלומר אני התנהלתי מחשבוני, והוא התנהל קודם כל מחשבונו וגם הייתה לו התנהלות בחשבון שלי,, אני רוצה לציין שכל ההתנהלות הכלכלית ביני לבין ….. היה בה הרבה חוסר בהירות, כל קשר שהתנהל במצב של חוסר תקשורת בהמון נושאים בטח בנושא הכלכלי, הרבה דברים היו קצת תלויים באוויר אני במספרים ובחשבונות בנק יותר מפוזרת כזו קשה לי עם זה מבולגנת כזו וזה אחד הדברים של… היה מאד קשה איתי.
;(עמ’ 50 לפרוטוקול, ש’16-29)
- לטענת האישה, בשנת 2012 הודיע לה האיש כי השתכרותה אינה מספקת ולפיכך הוא הפסיק להפקיד כספים לחשבון המשותף וביקש שהצדדים יתנהלו בהפרדה, כל אחד מחשבון הבנק הפרטי שלו.
מנגד טען האיש, כי בשנת 2012 הוא נפרד משותפו העסקי, שיצא אף מהחשבון העסקי שניהלו, ומאותה עת, מטעמי נוחות, חזר והשתמש בחשבון העסקי שנותר בבעלותו הבלעדית:
“לי ול… שותפי היה חשבון בנק משותף, באוקטובר 2012 התחלנו לפרק את השותפות ובחשבון הבנק המשותף היו לנו חובות על העסק. לאחר שהחובות האלה כוסו החשבון נסגר והתחלתי להתנהל מהחשבון העסקי שלי” (עמ’ 8 לפרוטוקול ש’ 16-18).
- מאז שנפרד האיש משותפו, הוא העביר את תשלומי שכר הדירה לחשבונו העסקי. כמו כן, הוריו נהגו לסייע לצדדים בכך שהעבירו לחשבונם סך של 1,500 ₪ בחודש ובעת שהוא החל להתנהל מחשבונו העסקי, הם העבירו את כספי התמיכה לחשבון זה (ס’ 29 לסיכומים).
כך נשא האיש בעלות השכירות, החופשות המשפחתיות ומסגרות החינוך של הקטינים, בעוד שהאישה ערכה קניות לבית.
כך האיש העיד בהקשר זה:
ש: אני מפנה אותך לסעיף 14 לכתב ההגנה. …. הצהירה שאתה שילמת שכירות 6,000-7,000 ₪, חופשות וחינוך, סה”כ 12,500 ₪ בחודש, והיא ערכה קניות, בערך בשווי של 5,000 ₪.
ת: זה בערך מה שהיה.
(עמ’ 83 לפרוטוקול, ש’ 3-5).
ובהמשך:
ש: כל ההוצאות שלכם, לאחר שהעברת לחשבון המשותף השני, כל ההוצאות המשותפות שלכם יצאו מהחשבון הזה?
ת: לא, חלקם יצאו גם מהחשבון העסקי. גם וגם. שכר הדירה, תשלום עבור המעון של …., אוכל, כל המימון של מפעל החיים של …., כל אלה מומנו מהחשבון המשותף. אנחנו עכשיו ב-30.8.11 – 12,450 ₪. 27.9.11 – 12,450 ₪.
(עמ’ 77 לפרוטוקול, ש’ 26-30).
- האיש טען, כי לאורך שנות הנישואין הועברו מאות אלפי שקלים מהחשבון העסקי לחשבון המשותף. כך אף בשנת 2013, שנה לאחר “ההפרדה הרכושית” הנטענת על ידי האישה, הוא העביר לחשבו המשותף סך כולל של 59,000 ₪. כמו כן, ניתן לראות שבוצעו העברות מהחשבון המשותף לחשבון העסקי.
כן הוסיף, כי הצדדים לא פעלו על מנת לגרוע את שמו מהחשבון המשותף ואף בשנת 2012 הוא רכש לאישה רכב חדש מחשבונו העסקי.
- אין חולק כי לאישה לא הייתה גישה לחשבון הבנק העסקי של האיש (עמ’ 83 ש’ 12-13). מטענותיהם ועדותם של הצדדים עולה, כי החל משנת 2012 החל האיש להתנהל מחשבונו העסקי, הסב אליו תשלומים שונים (כגון: תשלומי השכירות, חופשות, חינוך) ונהג להעביר לחשבון הבנק המשותף כספים מעת לעת. חלוקת הצדדים בתשלומי מחיית המשפחה, כפי שפורטו לעיל, והעברות הכספים בין החשבונות, מחזקים את גרסת האישה, לפיה הם התנהלו בהפרדה כלכלית. העברת הכספים מהחשבון העסקי לחשבון המשותף מלמדת דווקא על התנהלות האיש, כי הכספים שייכים לו בלבד ובידו לנהוג בהם כרצונו.
אף אם נכונה הטענה, כי הצדדים התנהלו כיחידה כלכלית משותפת, השינוי שחל בשנת 2012, עת עזב שותפו העסקי של האיש את העסק וכתוצאה מכך הוא החליט להתנהל לבדו מחשבון הבנק העסקי, מחזק את המסקנה כי מאותה עת התנהלותם הכלכלית של הצדדים השתנתה. הדבר עולה בקנה אחד עם העובדה שהאישה לא צורפה כשותפה בחשבונו העסקי של האיש.
לכך יש להוסיף כי אין בעובדה שהאיש שילם מתוך חשבונו העסקי את הוצאות מחיית המשפחה כדי להעיד על כוונת שיתוף.
מימון רכישת הדירה ב… והסכם הגישור:
- אין חולק כי הדירה …. נרכשה ביום 30.6.08, טרם נישאו הצדדים, על ידי אבי האישה, וכי היא נרשמה על שמה. לשם רכישת הדירה, נטל אביה הלוואה מובטחת במשכנתא.
- לטענת האישה, אביה שילם במהלך השנים את תשלומי ביטוח הדירה, ועד בית ותיקונים, התנהל מול הדיירים, שילם את מלוא תשלומי ההלוואה וקיבל לידו את שכר הדירה.
- לטענת האיש, בין הצדדים היה מוסכם כי הדירה ….. תהיה נכס משותף לשניהם. האישה מעולם לא ביקשה להבטיח את בעלותה הבלעדית בדירה באמצעות הסכם והוא הסתמך על הבנה זו. משכך, הוא העמיד לרשות השותפות הרכושית את מלוא הכספים שצבר טרם נישואי הצדדים, בשווי דומה לשווי הדירה אותה עת. כן הוסיף, כי הדירה אכן נרכשה על ידי אבי האישה, אך מלוא סכום רכישתה מומנה מכספי הלוואה שנטל, אשר הושבו כמעט במלואם על ידי הצדדים “בעקיפין”, באמצעות תשלום שכר הדירה שהתקבל מהשכרת הדירה ב…., בעוד שהכספים שנצברו לו קודם לנישואין שימשו את הצדדים לשיפוץ הדירה ב…. ולשכירת מדור חלופי: “… בזמן ששכר הדירה של …. הלך ישירות לאביה של …. מאחר וההלוואות נלקחו מחשבונו הוא, והכסף שאני הבאתי בנוסף לעבודה שעבדתי ולמשכורות שלי, מימנו אותנו, שילמו שכר דירה, מימנו את הקריירה המאוד יקרה שלה, לממן אמנית זה מאוד יקר…” (עמ’ 78 לפרוטוקול, ש’ 8-11).
האיש העיד, כי הביא עמו לנישואין סך של 400,000 ₪ במזומן, סך של 70,000 ₪ (מטבע חוץ שהתקבל כ”אש”ל” בתקופה שקדמה לנישואין בה הוא עבד בחו”ל) וכן, ריהוט מלא לדירה ורכב בשווי של כ- 100,000 ₪. באשר לכסף המזומן שהיה בידו, העידה אמו כי כספים אלו היו שמורים בכספת שבבעלותה (עמ’ 28 לפרוטוקול, ש’ 27-29).
- כך העידה האישה בהקשר זה:
ש: מי שילם את שכר הדירה על הבית שלי ושל ….?
ת: ……
ש: ואת ידעת שהוא הביא לקשר ביניכם סכומי כסף?
ת: לא רק שלא ידעתי, כל האמירה שלו כאילו הדברים האלה תואמו אי פעם והוא אמר אני הבאתי את זה ואת את זה, זה סיפור מומצא והוא שקר, מהתחלה ועד הסוף.
ש: את חושבת ש…. היה שם את כל הכספים שהיו לו, מעמיד לרשותכם את הריהוט, הרכב, הכל, אם הוא לא היה חושב שהדירה משותפת לכם?
ת: אני פשוט מבינה שאם הוא לא היה חושב שהדירה משותפת אני ו…. התינוק היינו חיים באוהל ליד הבית שלו כי בעצם התנאי שלו לחיים משותפים ולהיות אבא זה אם מביאים לו נכס.
(עמ’ 63 לפרוטקול ש’ 7-16).
- לטענת האישה, אין כל משמעות לאופן בו השיב אביה את ההלוואות שנטל. כמו כן, חרף רישומה של הדירה בבעלותה, כלל לא היה ברור כי היא תהווה רכושה הבלעדי, שכן דובר שהדירה ב… תשמש כירושתה וירושת שתי אחיותיה. מנגד טען האיש, כי אילו הייתה טענה זו נכונה, היה מצופה כי אחיותיה יפעלו על מנת להגן על זכויותיהן בדירה.
- כך העיד אבי האישה בהקשר זה:
ש: כשקנית את הדירה ב…. זה היה מבחינתך נכס של …. או של המשפחה?
ת: בהתחלה ממש לפני ש…., היא היתה אחרי צבא אני חושב, חשבתי שיהיה נכס עבור שלושת הבנות אבל הם באו בטענות, אני אמרתי שכבר נתתי להן פיצוי על זה, גם ל… וגם ל…..
(עמ’ 25 לפרוטקול, ש’ 23-25).
- כך העידה אחות האישה:
ש: אתן שלוש בנות, …. הבת הקטנה, עוזרים לאחותך הגדולה ברכישת דירה, עוזרים לך ברכישת דירה, ודווקא את הדירה היחידה שנרשמה על שם … זה לא ל…, אלא לכולם? תסבירי את ההיגיון?
ת: הנכס בת”א קודם כל יש פה עובדות ברורות הדירה נרכשה בשנת 2008 נרשמה על שם …. לצורכי מס. במהלך השנים אבי אסף כסף וידע ודיבר איתנו על זה שהוא מכין את האופציה ש…. ו…. ירצו לרכוש דירה משל עצמם, והכין לצורכי העניין סכום כסף שיעזור להם לקנות את הדירה, ההחלטה המשפחתית הייתה של אבי ולא שלי, שהנכס הזה היה דיבור שההורים שלי יגורו שם ולא …. ולא …..
…
ש: את כותבת שהיא נקנתה במקור עבור ….. איך את אומרת עכשיו דברים הפוכים?
ת: יש את המשך המשפט בסופו של דבר בשנים שבהם מהרגע רכישת הדירה ועד היום, הנכס הזה מבחינת אבא שלי שהוא מחליט מה קורה עם הנכסים שלו דובר שהוא נכס של המשפחה, למה כתבתי כך אני לא זוכרת מתי כתבתי את זה, הנכס עצמו בפירוש נרשם על שם ….. ולא היה אמור להיות של …. בשלב זה.
(עמ’ 48 לפרוטוקול, ש’ 1-17).
- בין האישה ואחיותיה נערך הליך גישור. האישה טענה, כי הליך הגישור התקיים בעניין חלוקת הזכויות בדירה ב…. שהיוותה “נכס משפחתי” ולא נכס השייך לה בלבד. כך העידה אחות האישה: “… אני ואחותי שתינו חשבנו שאם ….. מקבלת את הדירה אנו צריכות להיות מפוצות, וכך גם אבא שלנו חשב, ולכן הוא פיצה אותי ואת אחותי הגדולה בסכום כסף, והבטיח שבהמשך הוא יפצה אותנו ביותר” (עמ’ 46 לפרוטוקול, ש’ 9-11).
- האיש טען, כי הליך הגישור התנהל לצורך בדיקת יחס ההענקות שהעניק אביה, לה ולאחיותיה. לתמיכה בטענתו, צירף מכתב מיום 10.7.16 שלטענתו נכתב למגשר על ידי האישה.
כך העיד האיש כשנשאל האם הוא זה שהפנה את האישה להליך גישור בעניין הדירה: “לא. הם לא הלכו לעניין הדירה, אלא לעניין הירושה. האחות האמצעית שהעידה כאן התרעמה על כך כי חשבה שהיא מקופחת וקיבלה הכי פחות מאביהם ולכן הם החליטו ללכת לגישור ובגישור הם פרסו כמה כל אחות קיבלה עזרה מהאבא, ולא יודע לאן זה הוביל, אבל על זה היה הגישור. מה שאני כן זוכר שבגישור האחות האמצעית נעמ…י הבינה שהיא קיבלה הכי הרבה, וש…. קיבלה הכי מעט, בדומה למה ש…. קיבלה” (עמ’ 80 לפרוטוקול, ש’ 3-7).
- אין חולק כי אבי האישה עזר לכל אחת מהאחיות ברכישת דירה. כמו כן, אין חולק כי הדירה ב… מומנה על ידי הלוואות שנטל האב, אשר הוחזרו באמצעות דמי השכירות שהתקבלו מהשכרת הדירה ב….
- כמפורט לעיל, האיש טען, כי הצדדים הסכימו שדמי השכירות שהתקבלו מהשכרת הדירה ב…. ישמשו לכיסוי ההלוואה שנלקחה על ידי אבי האישה, כך שבמקום להשתמש בהם לשכירת מדור חלופי עבורם (שכן הדירה ב… הייתה קטנה מדי עבורם), הם שימשו להשבת ההלוואה. זאת בעוד שהכספים שהוא צבר טרם הנישואין שימשו את הצדדים לשיפוץ הדירה ב…. ושכירת מדור חלופי עבורם.
האיש לא המציא כל ראייה אשר תתמוך בגרסתו. לא הומצאו אסמכתאות בדבר הכספים שהביא עמו טרם הנישואים, ולא ניתן לדעת האם דמי השכירות בגין הדירה בה התגוררו הצדדים, שולמו חודש בחודשו מכספו בלבד. כמו כן, לא הובאה כל אסמכתא לכך שהצדדים אכן הסכימו כי בקיום הסדר זה (טענת האיש לעיל) יהיה כדי להקנות לאיש זכויות בדירה ב…..
אף אם אכן הדירה ב… הייתה שייכת מלכתחילה לאישה ולא במשותף עם אחיותיה, אין בכך לשנות ממסקנתי לעיל.
כספי השכירות בגין השכרת הדירה ב….:
- אין חולק כי בחודש דצמבר 2016, לאחר שהסתיים הליך הגישור בין האישה לבין אחיותיה, החלה האישה לקבל את דמי השכירות מהדירה ב…. לידיה, כאשר עד לאותו מועד, דמי השכירות היו מועברים לידי אביה.
כך העיד האיש בהקשר זה:
ש: לא, ביוני היא החזירה כסף לדיילת ורק בדצמבר 2016 התחילה לקבל את דמי השכירות.
ת: התחלנו לקבל את דמי השכירות. זה נכנס לחשבון המשותף.
ש: אין לנו מחלוקת שעד סוף 2016, …. לא מקבלת את השכירות על הדירה. ואתה מודיע ל…. שאתם נפרדים בסוף פברואר 2017.
ת: סוף פברואר 2017-תחילת מרץ.
(עמ’ 79 לפרוטוקול, ש’ 27-30).
ובהמשך:
ש: אם זה כך, מדוע … התחילה לקבל את השכירות של הדירה אחרי הגישור, למה עד אז זה הלך לאביה אם זה לא היה קשור?
ת: אני לא יודע אם יש קשר בין הדברים. התחלנו לקבל את השכירות בשלב שבו רוב ההלוואה הוחזרה, ואביה הגדיר שאת היתרה של ה-140,000 ₪ הוא נותן כמתנה. מה שהיה הטריגר לכל הדבר הזה, זה שרצינו לדעת איפה אנחנו עומדים עם החזר התשלומים בעקבות הכוונה שלנו לרכוש את הדירה ב….
(עמ’ 80 לפרוטוקול, ש’ 8-13).
- מדבריו של האיש עולה, כי החל מדצמבר 2016 ועד תחילת מרץ 2017 הופקדו כספי השכירות לחשבון הבנק המשותף. מדובר בתקופה קצרה מאוד (כ-4 חודשים בלבד עד למועד הפרידה), ואין בכך כדי להקנות לו חלק בדירה ב…..
השקעות האיש בדירה ב….:
- האיש טען, כי לאורך השנים הוא מימן את שיפוץ את הדירה ב…, ביצע תיקונים ותחזוקה שוטפת. כך העיד בהקשר זה:
ש: בנספח ה’ לתביעה שלך אתה מצרף מסרון בינך לבין … שאתה מעדכן אותה שהחלפת את הסורג ועדכנת את אבא שלה. אם הדירה שלך, למה אתה צריך להודיע לאבא שלה?
ת: כי הוא היה מודאג מזה שפרצו לבית. והוא רצה לדעת שזה תוקן, ריתכתי את הסורגים במו ידיי. כפי שתחזקתי את הדירה הזו במשך השנים, כפי שעיצבתי אותה, וכפי שמימנתי את השיפוץ שלה וכפי שצבעתי אותה במו ידיי, וכפי שהחלפתי מנעולים, כפי שהרכבתי את המטבח.
ש: אתה לא הוכחת את כל הטענות האלה.
ת: אני הצלחתי שוב למצוא מעט מהחשבוניות.
(עמ’ 81 לפרוטוקול, ש’ 10-17).
- כך העידה אמו של האיש, גב’ ….:
ש: את יכולה להראות לי?
ת: מהכספים ש… חסך ברווקות שלו הוא אמר לי אמא אני הולך לשפץ את הדירה. הוא יראה לך הוכחות. נכנסנו לשם גנבים פורצים והוא הלך ותיקן את כל הסורגים.
ש: בכמה כסף?
ת: מהכספים שלו הוא עשה את זה.
ש: הכספים שלו משותפים גם ל…?
ת: כן. המנעול התקלקל הוא סידר, צריך לסייד את הדירה הוא סידר, צריך לעצב את הדירה הוא עיצב.
ש: בכמה כסף מדובר?
ת: אני לא יודעת, הוא סיפר לי שהוא הולך לדירה לשפץ, הדירה שלו והוא דאג לה.
(עמ’ 34 לפרוטוקול, ש’ 18-29).
- האישה טענה, כי היא שילמה סך של 15,000 ₪ עבור שיפוץ הדירה, אשר הושבו לה במלואם על ידי אביה. כך העידה בחקירה:
ש: ושנה אחרי הנישואים החלטתם לעשות שיפוץ בדירה ב…. כדי להשביח את מצבה ולקבל שכירות גבוהה יותר?
ת: את השיפוץ ב…. אבא שלי החליט לעשות, אבא שלי יזם, ביצע, שילם מא’ עד ת’.
ש: את בעצמך טוענת ששילמת ואבא שלך החזיר לך. טענת ששילמת 15,000 ₪ לשיפוץ והעדת שלא היה לך כסף משלך קודם וטענתך שאביך החזיר לך כספים וצירפת העברות כספים מעבר ל- 15,000 ₪ שהעביר האבא, כמו שהאבא העיד שהוא עזר ותמך.
ת: אבא שלי שיפץ את הדירה, הוא קיבל סיוע הן ממני והן מנעמי בכל מיני היבטים, מדובר על אדם בן 80 שחי ב…. שבע ומשפץ דירה, כל השיפוץ של דירת …. עלה 30,000 ₪, כל השיפוץ כולו.
…
ש: אמרת ל… אנחנו יכולים להשתמש בכסף שלנו לשיפוץ ו… ענה אם הדירה שלנו אנחנו יכולים והעמיד את הכסף לשיפוץ ולא רק שהעמיד אלא נרתם לעשות בעצמו.
ת: …. נרתם להרבה חשבוניות שעוזרות לו להזדכות במע”מ.
(עמ’ 60 ש’ 21-29 לפרוטוקול).
- אביה של האישה, מר ….., העיד כי האיש השקיע כספים בדירה, אשר הושבו לידיו:
ש: ומי החליף את המטבח?
ת: המטבח החתן שלי לשעבר. הוא רצה לעזור והביא מטבח, בחור ששמו …., לשאלתך. כל המטבח זה מטבח של 2 מטר, לא היה מקום ליותר, בלי שיש, לפני שנה וחצי שנתיים היו צריכים להוריד את זה ולעשות מטבח חדש.
ש: מי שילם על השיפוץ?
ת: אני שילמתי על הכל. העברתי כסף ל…, העברתי ל…. גם כסף מזומן.
ש: למה העברת ל…. כסף מזומן?
ת: בשביל הוצאות. הם היו זוג צעיר, רק התחילו את החיים וכל הזמן חשבתי, דרך אגב אני ככה חושב על כל הזוגות הצעירים שצריכים עזרה. העזרה הזו גודלת עם הזמן. אני מקווה שהמצב יסתדר.
ש: אם אני מבינה נכון מה שאתה אומר זה ש…. שילם ואתה החזרת לו.
ת: כן.
ש: למה הוא שילם?
ת: הוא הזמין את המטבח. המטבח זה 2 מטר, אני זוכר משהו כמו פחות מ- 10,000 ₪. אני דאגתי להחזיר יותר.
(עמ’ 21 לפרוטוקול ש’ 1-10)
- האיש טען, כי אין כל קשר בין הכספים שהוא שילם בגין שיפוץ הדירה ב…. ובין הכספים שלטענת אבי האישההושבו לו בגין השקעתו, שכן אביה נהג להעביר לצדדים כספים במהלך השנים בכדי לסייע להם כלכלית. כמו כן, מבלי להתייחס לגובה סכום ההשקעה הנטען, כל הכספים שהיו בידי האישה באותן שנים הם כספים שהוא הביא עמו טרם הנישואין או כספים משותפים שיצאו מחשבון הבנק המשותף.
משהאישה הודתה כי הוא השקיע כספים בשיפוץ הדירה, אך טענה שאלו הושבו לידיו. מדובר בטענת “הודאה והדחה”, המעבירה את נטל ההוכחה אליה. משהיא לא עמדה בנטל, לכאורה יש לקבל את עמדתו, כי השקיע בשיפוץ.
- האיש לא הגיש אסמכתאות המעידות על השקעות שביצע בדירה ב…. מכספים השייכים לו. אף לא הומצאו קבלות אודות השיפוץ הנטען. בהקשר זה טען האיש, כי לאור השנים הארוכות שחלפו מאז השיפוץ לא נותרו בידיו מסמכים להוכחות עלות השיפוץ, מה גם שחלק מעבודות השיפוץ נעשו ללא קבלות (ס’ 126 לסיכומים). משהאיש לא הוכיח את עלות השיפוץ, אין לי אלא לדחות את טענתו.
- אשר לכספים בסך של 15,000 ₪, אין חולק כי סכום זה אכן הושקע בשיפוץ הדירה ב…. האיש טוען, כי אלו כספים שהביא עמו טרם הנישואין, או, לחלופין, כספים משותפים לשני הצדדים, ואילו האישה טוענת, כי כספים אלו הושבו לידה על ידי אביה. האישה המציאה תדפיסים המעידים על העברות שביצע אביה, בין השנים 2013-2015, בסכומים שונים, המגיעים לכדי 21,750 ₪ (נספח 8 לכתב הגנה).
לא ניתן לדעת מהאסמכתאות שהמציאה האישה, האם הכספים שהעביר אביה נועדו לכיסוי סכום השיפוץ ששולם (15,000 ₪), או שמא מדובר בכספי סיוע (ראו בהקשר זה עמ’ 4 ש’ 10, עמ’ 22 ש’ 7-8 לפרוטוקול). מכל מקום, אין בסכום זה כדי להקנות לאיש זכויות קנייניות כלשהן בדירה ב….
הדירה ב….:
- לטענת האישה, בחודש 3/2016 רכש האיש דירה בפרויקט “צרפתי- garden” ב…. העובדה כי הדירה נרכשה על ידו במהלך החיים המשותפים ונרשמה על שמו בלבד, מעידה על ההפרדה הרכושית שהייתה בין הצדדים.
- לטענת האיש, הצדדים התכוונו למנף את הדירה ב…. ולרכוש נכס מקרקעין לבעלותם (הדירה ב….), כאשר הסכום הראשוני ישולם מתוך כספי מתנה שיינתנו על ידי הוריו ואת היתרה ישלמו מהלוואת משכנתא, אשר תמומן מכספי שכר הדירה שיתקבלו מהשכרת הדירה ב….. הוא צירף לכתב התביעה תכתובת של הצדדים עם בנק למשכנתאות, ממנה עולה כי הם מסרו פרטים בקשר לדירה ב…., לרבות דמי השכירות שמתקבלים מהשכרתה (נספח ו’ לכתב התביעה).
כוונה זו של הצדדים, מצביעה על כוונת שיתוף ספציפית בדירה ב…. (האיש צירף מכתב שכתבה האישה, לכאורה, המעיד על כוונתם של הצדדים לרכוש נכס משותף ולממנו בעזרת הדירה ב…. והעזרה מהוריו- נספח ד’ לכתב התביעה).
- בעניין זה, אף אם אכן התכוונו הצדדים לרכוש את הדירה בxx ולהשתמש בכספי השכירות המתקבלים מהשכרת הדירה ב…. לשם כך, אין הדבר מצביע על כוונת שיתוף ספציפית בדירה ב….
- בעקבות פרידת הצדדים, רכישת הדירה ב….. לא יצאה אל הפועל, ועל מנת שהורי האיש לא יפסידו את הסכום הראשוני ששילמו על חשבון רכישת הדירה, הם החליטו לרכוש את הדירה מכספי חסכונותיהם.
- כך העידה אמו בהקשר זה: “היתה לנו 2 ברירות, או להחזיר לקבלן את הדירה ולהפסיד 200,000 ₪ או לשלם את כל הדירה. מאחר והם לא יכלו לקחת משכנתא כי הם היו פרודים, לא נתנו ל… משכנתא כי המצב שלו היה בכי רע ולא היה לו הסכם גירושין אז אני ובעלי החלטנו שאנחנו לא רוצים להפסיד את ה- 200,000 ₪ כי עבדנו מאוד קשה וחסכנו גרוש לגרוש, החלטנו לשחרר את כספי הפנסיה שקיבלנו ולשלם את הדירה ובמקביל עשיתי הסכם הלוואה עם …. שהוא חייב להחזיר לי את הכסף תוך 3 שנים, אם הוא לא מחזיר תוך 3 שנים אנחנו מוכרים את הדירה ולוקחים את הכסף לעצמנו” (עמ’ 27 לפרוטוקול, ש’ 5-11).
- בעת שנחקרה אמו של האיש, הגיש האיש הסכם הלוואה מיום 11.1.18, שנערך בינו ובין הוריו כיומיים לאחר הגשת התביעה שבפניי (התביעה הוגשה ביום 9.1.18) (מסומן נ/1). על פי הסכם ההלוואה, האיש לווה מהוריו סך של 900,000 ₪ לרכישת הדירה …. ונקבע כי מועד פירעון ההלוואה יהיה לא יאוחר משלוש שנים ממועד העמדת ההלוואה, או במועד בו תימכר הדירה על ידי האיש, לפי המאוחר.
- אין מחלוקת כי הדירה ב…. לא מומנה מכספי הצדדים. האיש טוען, כי דירה זו רשומה על שמו באופן פורמאלי בלבד, ובפועל היא שייכת להוריו, שכן הם אלו שרכשו אותה מכספם. איני דנה כעת בסוגיית הבעלות בדירה ב…., שכן האישה לא עתרה לסעד מסוג זה. כמפורט לעיל, האישה טענה כי משרשומה על שמו של האיש דירה ב…., אשר נרכשה במהלך החיים המשותפים, יש בכך כדי לחזק את גרסתה, כי הצדדים התנהלו בהפרדה רכושית.
עיון בהסכם ההלוואה, מחזק את גרסתה של האישה, לפיה הדירה ב…. שייכת לאיש ולא להוריו, חרף העובדה שהם אלו שרכשו אותה. בהתאם להסכם זה, באפשרות האיש למכור את הדירה ולהשיב את ההלוואה להוריו, או, לחלופין, להשכירה ולהעביר את דמי השכירות להוריו על חשבון ההלוואה. אף עדותה של אמו בהקשר זה לא הייתה אחידה, שכן מצד אחד, היא העידה כי הדירה שלה בלבד ואף אם תימכר בסכום גבוה יותר מהסכום שבו היא נקנתה, כל הסכום יועבר לידה (עמ’ 36 לפרוטוקול, ש’ 25-27) ומנגד העידה, כי במידה והאיש יחזיר לה סך של 1,700,000 ₪ (סכום רכישת הדירה), אז הדירה תהיה שלו (עמ’ 37 לפרוטוקול, ש’ 24).
לכך יש להוסיף, כי האיש לא הכחיש כי בצוואתו כתב את הדירה ב…. בתור “נכס” השייך לו ולא להוריו (עמ’ 12 לפרוטוקול ש’ 7-10).
- הנטל להוכיח כוונת שיתוף בדירה ב…., מוטל כל כולו על האיש. מכלול הנימוקים שפורטו לעיל, מובילים למסקנה כי לא עלה בידיו להוכיח כוונת שיתוף ספציפית בדירה ב….. בנסיבות בהן לא הוצגו ראיות לכך שהייתה הבטחה או כוונת מפורשת להפוך את הדירה ב… למשותפת והדבר אף לא הוכח מהתנהלותם של הצדדים בפועל, לא הוצגו ראיות לסכום השיפוץ שהושקע בדירה והאם הוא נעשה מכספים משותפים או מכספיו של האיש בלבד, אני מורה כי דין התביעה להידחות.
תביעה למזונות הקטינים:
תמצית טענות האישה:
- שיעור הכנסות הצדדים הינו בפער משמעותי לטובת האיש. האיש הינו איש עסקים מבריק ופועל באמצעות עסק המספק פתרונות בתחום השליטה והבקרה של “בתים חכמים”.
- תקופות ארוכות הצדדים התנהלו מכספים מזומנים שקיבל האיש לידיו מפרויקטים שונים. מחזור ההכנסות של האיש לשנת 2016 עמד על סך של 311,000 ₪, לשנת 2017 על סך של 141,206 ₪ ולשנת 2018 על סך של 534,620 ₪ .
- האיש מתגורר בוילה, בגינה משלם דמי שכירות בסך של 6,000 ₪ בחודש. בנוסף, בבעלותו דירה ב…. שנרכשה בחודש 3/2016, כאשר מלוא התשלומים עבורה שולמו זה מכבר.
- היא עובדת כזמרת וכמורה לפיתוח קול ולפסנתר. היא אינה נחשבת כמורה מן המניין ולכן אינה זכאית לשכר בחודשי הקיץ, חגים וחופשות. בנוסף לכך, היא מלמדת שיעורים פרטיים בביתה תמורת 150 ₪ לשיעור ומשתתפת בהופעות בהרכב, אלא שמדובר בהופעות ספורות, שאינן קבועות ומתרחשות מעת לעת.
- מאז החלו ההליכים המשפטיים ובשל סירובו של האיש לשאת במזונות הקטינים, היא נטלה מהבנק הלוואה בסך של 50,000 ₪ וכן הלוואות נוספות מהוריה על מנת שתוכל להתקיים.
- הצדדים הינם יהודים ולפיכך הדין החל הוא דין תורה. הבת …. הינה בת פחות משש שנים ולכן חובתו של האיש לשאת במזונותיה היא חובה אבסולוטית. בהתייחס לקטינים …. ו…., יש להטיל את דמי המזונות לפתחו של האיש, הן לאור העובדה כי הוא הסתיר מבית המשפט את התמונה המלאה בנוגע להכנסותיו והן לאור הלכת בע”מ 919/15.
תמצית טענות האיש:
- יש לדחות את תביעת המזונות, הן בשל הגשתה בחוסר תום לב, תוך הסתרת עובדות והצגת מצג שווא והן לאור העובדה שהצדדים חולקים זמני שהות שוויוניים.
- תביעת המזונות הוגשה לאחר שהאישה רוקנה את החשבון המשותף והעבירה כספים משותפים לחשבון הבנק של אביה ולחשבונה הפרטי.
- האישה הסתירה עובדות באשר להיקף הכנסותיה וניפחה את הוצאות הקטינים בכתב התביעה.
- אין לחייב אותו בתשלום מזונות בגין התקופה שממועד עזיבת האישה את הבית ועד למועד מתן ההחלטה למזונות זמניים ויש לחייב את האישה להשיב לידיו את הכספים ששולמו.
- הכנסתו הממוצעת עומדת על סך של 8,000 ₪ נטו בחודש ואין לו הכנסות נוספות. האישה לא הוכיחה כי הכנסתו גבוהה יותר.
- הדירה ב…. מומנה במלואה על ידי הוריו ושייכת להם.
- האישה משתכרת בממוצע סך של 13,250 ₪ נטו לחודש, וזאת מבלי לקחת בחשבון את הכנסותיה מדמי שכירות בגין חנות ב… בסך של 1,250 ₪ בחודש ובגין השכרת הדירה ב…., בסך של 5,350 ₪ בחודש.
דיון והכרעה:
- סעיף 3(א) לחוק המזונות קובע כי אדם חייב במזונות ילדיו הקטינים לפי הוראות הדין האישי החל עליו. כאמור, הצדדים הם יהודים ועל כן החיוב במזונות הקטינים ושיעורו ייבחן לפי הדין העברי, כפי שפורש בפסיקות בית המשפט העליון.
הקטינים נמצאים במשמורת משותפת והם מחלקים את זמנם בין ההורים באופן שווה.
על פי ההלכה שנפסקה בבע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית (19.7.2017) (להלן: בע”מ 919/15), שני ההורים חבים במזונות הקטינים מדין צדקה, כאשר חלוקת נטל המזונות בין ההורים תיעשה על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכל המקורות, בהתחשב בחלוקת המשמורת הפיזית בפועל ובשים לב למכלול נסיבות המקרה.
יכולתו הכלכלית של האיש:
- האיש עובד במתן שירות ובהתקנת מערכות אודיו וידאו, רשתות אינטרנט ומצלמות אבטחה בבתים פרטיים. לטענתו, הכנסתו החודשית הממוצעת עומדת על סך של 8,000 ₪ נטו לחודש. הוא צירף דוחות כספיים בין השנים 2014-2018, לרבות דוחות רווח והפסד, תדפיסי אשראי וחשבון בנק.
מדו”ח רווח והפסד לשנת 2016 עולה כי הרווח הנקי לפני מס עמד על סך של 81,930 ₪, בשנת 2017 הרווח הנקי לפני מס עמד על סך של 51,388 ₪ ובשנת 2018 הרווח הנקי לפני מס עמד על סך של 113,869 ₪.
האיש טען כי ברשותו חשבון אחד ממנו הוא מתנהל ומשלם את הוצאות העסק והמחייה שלו.
- במסגרת הסיכומים שהגישה האישה בבקשה למזונות זמניים, היא ערכה טבלה בה פירטה את ההפקדות שביצע האיש, בין השנים 2016 -2017. מהטבלה עולה כי בשנת 2016 ממוצע ההפקדות החודשי שלו עמד על סך של 36,949 ₪ ובשנת 2017 על סך של 24,401 ₪.
- האיש טען בסיכומיו, כי האישה נתפסה לכלל טעות, עת חישבה בטבלאות את המחזור העסקי הכולל את כל הכספים שהופקדו בחשבון, לרבות כספים בגין רכישת ציוד, החזרי מס, הלוואות מההורים, העברות בין חשבונות הבנק של הצדדים, פירעון ניירות ערך ואת הכנסותיו נטו. כן טען, כי אין לבלבל בין סכום כסף שהופקד לבין הכנסה נטו, שכן הוא רוכש ציוד אלקטרוניקה בשווי רב (ס’ 39-40 לסיכומים מזונות זמניים). כך לדוגמא, טענה האישה כי בחודש מרץ 2017 הופקד סך של 59,463 ₪ ובפועל הופקד סך של 25,629 ₪, שכן היא חישבה סך של 33,084 ₪ שהינם תמורת המרה של ניירות ערך וסך של 687 ₪ בגין החזר מע”מ. בחודש יוני 2017 היא טענה כי הופקד סך של 18,758 ובפועל הופקד סך של 2,637 ₪, שכן היא חישבה סך של 16,000 ₪ שהינם הלוואה שנתנו לו הוריו.
- אף אם נקבל את חישובי ההפקדות שערך האיש בטבלה, עדיין קיים פער בין טענותיו לעניין הכנסתו החודשית לבין הנתונים כפי שעולים מתדפיסי חשבון הבנק שצירף, והדבר אף עולה בקנה אחד עם הנתונים שהוא עצמו כתב בטבלאות שערך (ס’ 38 לסיכומים למזונות זמניים). אנמק זאת להלן.
- בשנת 2016 טען כי הכנסתו החודשית עמדה על סך של 6,896 ₪ נטו בממוצע (ס’ 6 לסיכומים) ובפועל, בהתאם לטבלה שערך (ס’ 38 לסיכומים מזונות זמניים) הפקיד לחשבונו בשנת 2016 סך של 29,218 ₪ בממוצע בחודש.
- בשנת 2017 טען כי הכנסתו החודשית עמדה על סך של 4,499 ₪ נטו בממוצע ובהתאם לטבלה שערך, הפקיד לחשבונו בשנת 2017 סך של 13,789 ₪ בממוצע בחודש.
- בשנת 2018 טען כי הכנסתו החודשית עמדה על סך של 9,343 ₪ נטו בממוצע, כאשר מעיון בתדפיסי הבנק לשנה זו, עולה, כי הוא הפקיד בממוצע סך של 49,947 ₪ בחודש. יש לציין, כי האיש לא פירט בסיכומיו מקורם של הכספים שהופקדו בכל חודש בשנה זו. כמו כן, הוא העיד כי בשנת 2018 הכנסתו הייתה גבוהה בעקבות עסקת תיווך גדולה שביצע:
ש: זאת אומרת שהיינו מצפים שבשנת 2018 המחזור שלך יהיה נמוך עוד יותר, ולהפתעתנו, המחזור ב-2018 הוא 534,620 ₪.
ת: בשנת 2018 התמזל מזלי להיות חלק מעסקת תיווך שעשיתי בציוד אלקטרוניקה מאוד גדולה, בסך של 200,000 ומשהו ₪, וזה מה שניפח את המחזור הזה. זה ציוד שקניתי ומכרתי לקולגה בתחום, מאחר ולא מוסמך היה לקנות את זה.
(עמ’ 85 לפרוטוקול ש’ 10-17).
- לכך יש להוסיף שחהחיובים בכרטיסי האשראי שברשותו הינם בסכומים לא מבוטלים. ממוצע החיובים בכרטיסי האשראי, בין החודשים 4/2018 ועד 4/2019, עומד על סך של 19,440 ₪ בחודש. בהקשר זה טען האיש, כי הוא משלם הן את הוצאות העסק והן את הוצאותיו הפרטיות מחשבון הבנק שברשותו.
כך העיד בהקשר זה:
ש: כמה חשבונות יש פעילים לך?
ת: אחד.
ש: כמה כרטיסי אשראי?
ת: היום? יש לי שניים של אותו חשבון.
ש: באוקטובר 2018, שני כרטיסי אשראי שלך עמדו על 25,000 ₪.
ת: נכון.
ש: ביוני 2018, הויזה על 27,650 ₪ וכך הלאה. כיצד ההוצאות האלה מסתדרות עם ההכנסות?
ת: אני קונה את הציוד לעסק בויזה. כבר שאלת אותי את זה. מה שאני עושה הרבה פעמים כדי ליצור תזרים בחשבון אני פורס את הקניות שלי בתשלומים ומשתדל לגבות בפחות תשלומים.
(עמ’ 85 לפרוטוקול, ש’ 1-3).
- האישה טענה, כי יש להביא בחשבון את הוצאותיו העסקיות והפרטיות יחד.
כך העיד האיש בהקשר זה:
ש: אני רואה בטופס הפחת של ציוד רב שנרכש בסמוך להגשת התביעה. למשל טלוויזיה בסך 9,300 ₪ בנובמבר 2016.
ת: זה לא פחת. זו טלוויזיה שנקנית ונמכרת. זה העיסוק שלי. צריך להביא את הרואה חשבון. לי יש מסך טלוויזיה אחד, אני קונה מסכים ומוכר אותם. אין לי טלוויזיה כזו.
ש: ראוטר, מיקרוגל, טוסטר, אייפד, שיאומי נייד. את כל אלה רכשת לפי טופס הפחת. אתה מתכחש לזה? גם זו טעות?
ת: זה שרכשתי את הדברים האלה זה נכון. האם זה ציוד שנשאר אצלי או נמכר? את זה צריך לשאול את רואה החשבון. אני קונה אייפדים ומחשבים ומוכר כאלה.
ש: אלה לא דברים שלך? הם סתם מופיעים בדוח פחת?
ת: חלק וחלק. המכשיר שיואמי הוא שלי. אני איתו עד היום. אייפד לא קניתי, זה לדעתי אייפד שנמכר. טעות של הרו”ח.
ש: הדוח שלך לא אמין.
ת: אולי רואה החשבון שלי לא היה מוצלח במיוחד. ראוטרים אני קונה ומוכר כל הזמן. זה העיסוק שלי.
ש: אני מסבירה לך שמה שאתה קונה ומוכר לא מופיע בדוח פחת.
ת: אז יש פה טעות בחלק מהדברים.
(עמ’ 84 לפרוטוקול, ש’ 1-14).
- מדבריו של האיש עולה, כי לא ניתן לבצע הפרדה בין ההוצאות של העסק לבין הוצאותיו הפרטיות.
- לאחר שעיינתי במכלול הטענות ובחומר שהובא בפניי, הגעתי למסקנה כי הכנסתו של האיש גבוהה יותר מזו שהוא טוען לה. לכך יש להוסיף, כי חרף העובדה שכל הוצאותיו, הן העסקיות והן הפרטיות, משולמות מחשבון בנק אחד, החשבון אינו מצוי ביתרת חובה.
- האישה הוסיפה וטענה, כי האיש מתגורר בוילה ומשלם בגינה דמי שכירות בסך של 6,000 ₪ בחודש. כך העיד האיש בהקשר זה:
ש: היכן אתה גר כיום?
ת: ביחידת דיור במרתף של חבר.
ש: מה גובה דמי השכירות?
ת: 3,000 ₪.
ש: כיצד אתה משלם?
ת: כרגע אני, לצערי, עוד לא משלם לו. אני חודשיים שם. אני חייב לו את הכסף.
(עמ’ 86 לפרוטוקול, ש’ 7-12).
ובהמשך:
ש: תאשר לי שאתה עומד לעבור לגור ……. ועתיד לשלם 6,000 ₪ לחודש?
ת: אני מאשר שקיוויתי וחשבתי שאני אצליח לעשות את זה. מאחר וראיתי שזה רחוק מהיכולות הכלכליות שלי, עברתי לגור ביחידת הדיור אצל החבר. יש לי גם חוזה כאן.
(עמ’ 86 לפרוטוקול, ש’ 21-24).
- האישה לא הוכיחה את הטענה כי האיש שוכר דירה תמורת סך של 6,000 ₪ בחודש, ועל כן אין בידי לקבלה.
הדירה ב…:
- לטענת האישה, בבעלות האיש דירה ב…. והוא חתם על הסכם להשכרת הדירה, תמורת סכום של 5,500 ₪ בחודש.
כך השיב האיש, כנשאל באשר לדמי השכירות המתקבלים מהשכרת הדירה ב…: “שכירות לא נכנסת אליי ולא שייכת לי. הדירה אמנם על שמי ואת יכולה לעשות שימוש לא הגון בלהטעות את בית המשפט בזה שיש לי דירה על שמי וזה לא המצב. ההורים שלי שילמו מלוא הסכום והכסף של שכר הידרה עובר לרשותם. כמו שאמי ציינה הם עוזרים עם סכום זה לאחותי” (עמ’ 71 לפרוטוקול, ש’ 15-18).
- כך העידה אמו של האיש בהקשר זה:
ש: השכרתם את הדירה?
ת: כן.
ש: אתם מקבלים שכר דירה?
ת: כן, את השכר דירה אני מעבירה לבת שלי מכיוון שהיא חד הורית ואנחנו עוזרים לה. אני מפקידה לבנק שלה את כל הכסף ויש הוכחה, הוצאתי את כל ההפקדות. שמה …..
(עמ’ 28 לפרוטוקול, ש’ 11-15).
צילומי שיקים בסכום דמי השכירות לפקודת אחות האיש, גב’ …. צורפו כנספח נ/2.
- אין מחלוקת כי הדירה רשומה על שם האיש, אך לא הוכח כי דמי השכירות מועברים לידיו.
- נוכח כל המפורט לעיל, אני מעריכה את השתכרות האיש בסך של 30,000 ₪ בממוצע.
השתכרות האישה:
- האישה הינה זמרת, מורה לפיתוח קול ומורה לפסנתר. בנוסף לכך, היא מלמדת שיעורים פרטיים בביתה, עבורם היא גובה סך של כ- 150 ₪ לשיעור. הכנסתה מהשיעורים הפרטיים בממוצע שנתי עומדת על סך של 3,000 ₪ בחודש. לעיתים היא משתתפת בהופעות הרכב, אך מדובר בהופעות שאינן קבועות.
לטענתה, מאז שהחלו ההליכים המשפטיים ובשל סירובו של האיש לשאת במזונות הקטינים, היא נאלצה ליטול מהבנק הלוואה בסך של 50,000 ₪ שהחזרה החודשי עומד על סך של 950 ₪. כמו כן, היא נעזרת באביה על מנת לכלכל את עצמה ואת הקטינים.
- לטענת האיש, לאורך כל ההליך נמנעה האישה מלהציג דו”ח שומה או נתונים רשמיים כלשהם בנוגע לעסק שלה. מדפי החשבון שהגישה, ניתן לראות כי היא משתכרת מעבודתה באולפנה סך של 4,000 ₪ בחודש, משיעורים פרטיים סך שאינו פוחת מ-6,000 ₪ בחודש ומהופעותיה בהרכב בין 800-1,500 ₪ להופעה. נוסף על כך, יש לה הכנסות מערבי שירה בציבור, תחת הכינוי ….., בסך של 800 ₪ בחודש לכל הפחות.
אולפנה ב….:
- האישה עובדת כמורה באולפנה ב…… לטענתה, היא אינה נחשבת כמורה מן המניין ואינה זכאית לשכר בחודשי הקיץ, חגים וחופשות.
מעיון בתדפיסי הבנק שצירפה האישה (נספח נ/4) עולה כי ממוצע הכנסתה מעבודתה באולפנה לשנת 2018, עומד על סך של 5,904 ₪ בחודש.
- האישה העידה בחקירתה, כי מלבד המשכורת החודשית שמקבלת מהאולפנה (לפי שעה), היא עובדת על פרויקטים שונים, כגון, טקסים או מחזמר, בגינם מקבלת סכום גלובלי:
ש: כמה בקרים את בבית ספר?
ת: שוב, כשם שעניתי בחקירה הקודמת כששאלת אותי, עניתי שזה משתנה, יש לי בימי שלישי את 3 הקבוצות שלי אבל אנחנו עובדים לפי פרוייקטים, ישנם טקסים שאני אחראית עליהם, פעם בשנה יש לי חודשיים מרוכזים שאני עובדת עם י”ב על מחזמר ואני איתם כל יום כל היום, בשבועות האחרונים הילדים באים איתי לחזרות.
ש: את מקבלת לפי שעה?
ת: כן, אני מקבלת בבית ספר לפי שעה אבל הפרוייקט הוא גלובלי, ואני משתכרת עבורו בנפרד.
ש: כמה?
ת: 8,500 ₪.
ש: זאת אומרת שנראה משכורות שלך אבל מלבד המשכורות מבית ספר יש פרוייקטים?
ת: מה שקרה בשנה שעברה הכניסו את זה כמו שעות, טופס 106 לדוגמא זה ממש תלוי מה מבקשים מהנהלת חשבונות. אמרו לי תכמתי לפי השעות ונתמחר ככה. לפני שנתיים גם לא הרווחתי את הסכום הזה, זה היה 6,700 או 6,500 ₪ וזה יצא בשיק. דרך אגב השיק הזה נכנס לתוך ההוצאות של העוסק פטור שלי.
(עמ’ 57 לפרוטוקול, ש’ 4-17).
- מהאמור לעיל עולה, כי האישה משתכרת מעבודתה באולפנה סך של 5,900 ₪ בממוצע בחודש וכן עבור פרויקטים מיוחדים שמבצעת סך של 8,500 ₪ לפרוייקט.
שיעורים פרטיים:
- האישה טענה, כי היא מלמדת שיעורים פרטיים בביתה, עבורם גובה סך של 150 ₪ לשיעור ובממוצע שנתי, סך של 3,000 ₪ בחודש. כן הוסיפה, כי היקף עבודתה מצטמצם מאוד בחודשי הקיץ והחגים.
כך העידה בהקשר זה:
ש: כמה פעמים את מלמדת בשבוע תלמידים באופן פרטי?
ת: יש יומיים מרוכזים ויש כאלה שנכנסים מידי פעם, יש לי חמישי פעם בשבועיים כשאני אחר הצהריים לא עם הילדים אז לפעמים אני מציעה, יש תלמידים שהם יותר גמישים, היומיים המרכזיים הם ראשון ושלישי.
ש: כמה תלמידים יש לך בכל יום מרוכז כזה?
ת: ביום ראשון חמישה, ביום שלישי בגלל שאני עובדת משמונה בבוקר עד הצהריים בבית ספר אני באה ומלמדת עוד ארבעה תלמידים בבית.
- האיש טען, כי חלק נכבד מהתשלום עבור השיעורים הפרטיים מתקבל במזומן. כך העידה האישה בהקשר זה: “חלק מזומן וחלק לא, יש תלמידים שמשלמים במזומן ולכן יש לי מזומן בארנק” (עמ’ 7 לפרוטוקול, ש’ 1-3). כמו כן, האיש הביא לעדות, שני עדים שילדיהם לומדים בשיעורים פרטיים אצל האישה. כשנשאלו איך הם משלמים עבור השיעור הפרטי, השיבו: “במזומן” (עמ’ 41 לפרוטוקול, ש’ 9-10, עמ’ 43 לפרוטוקול ש’ 5-6).
כשנשאלה האישה האם מוציאה חשבוניות עבור הכנסותיה משיעורים פרטיים, השיבה: “כן” (עמ’ 8 לפרוטוקול, ש’ 6). ובהמשך: “כמו שאמרתי, הסדר והארגון שלי כבן אדם שאני, עוד יש לי מה להתאמן בזה ואני שוקדת על זה. אני לא יכולה לומר שאת הכל אני.. זו התמודדות בשבילי. אני מודה” (עמ’ 6 לפרוטוקול ש’ 10-11).
- לטענתה של האישה, היא משתכרת משיעורים פרטיים סך של 5,400 ₪ בחודש (תשעה תלמידים בשבוע כפול ארבעה שבועות).
הכנסות האישה מהופעות:
- האישה משתתפת בהופעות בהרכב. לטענתה, מדובר בהופעות ספורות ואינן קבועות. כן הוסיפה, כי קיומן של הופעות אלו אינו מהווה ראייה לכך שהיא מקבלת בגינן שכר, ואף במקרה בו מקבלת שכר, מדובר בסכום זעום ביותר.
כך העידה בהקשר זה:
ש: כמה הופעות יש לך בחודש?
ת: זה נתון מאוד משתנה.
ש: כמה בשנה?
ת: אצטרך לתת הימור על התשובה הזאת ולומר כ- 12 הופעות בשנה, יכול להיות שאני שוגה לכאן ולכאן, זה משתנה.
ש: ניסיתי לעקוב אחרי ההופעות שלך ב- 2018, היו לך 13 הופעות, יש את כל הפרסום של ההופעות כאן, המועדים והמיקום.
ת: זו דוגמא מצוינת לראות 13 הופעות שחלק מהם זה מופעים בקאמרי, הצלחנו לא לשלם עליהם אבל בטח גם לא להרוויח עליהם , יש לי דוחות מהקאמרי מאוד מסודרים במייל, עם הדלק והבייביסיטר לדוגמא ב- 14 לחודש, אם הצלחנו למכור אחר כך מופע איזה כיף.
ש: כמה את מקבלת על מופע?
ת: זה משתנה, ישנם מופעים, שוב, קופה פתוחה כמו הקמארי ימכרו כרטיסים נכסה הוצאות.
ש: אבל כתוב סולד אאוט. אז כמה הרווחת?
ת: ב- 14/1 באזור 500 ₪ הרווחתי מזה.
ש: לגבי הופעות אחרות כמה את מרוויחה?
ת: ארבעתנו שותפות, ברגע שאחת מאיתנו מוכרת מופע היא מוכרת 10 אחוז ואחר כך מתחלקות שווה בשווה, הממוצע יכול להיות בין 800 ₪ ל- 1,500 ₪ וקרה מקרה שהרווחתי יותר כי אני בעצם זו שמכרתי את המופע.
(עמ’ 59 לפרוטוקול, ש’ 11-18)
- האישה העידה כי מופיעה כ-13 פעמים בשנה ומרוויחה סך של 1,150 ₪ בממוצע לכל הופעה. נוכח האמור, אני מעמידה את הכנסתה החודשית מהופעות על סך של 1,245 ₪ לחודש (בהתאם לחישוב הבא: 13 הופעות בשנה * 1,150 ₪ =14,950 ₪ , 12 חודשים/14,950= 1,245 ₪).
הכנסות האישה מערבי שירה בציבור- “…..”:
- האישה העידה כי פעמיים בחודש היא מקיימת ערבי שירה בציבור תחת הכינוי “…..
ש: מה זה ….?
ת: זו קבוצה חדשה שיש לי שבאמת לא ציינתי אותה, ….. זוהי קבוצה של שכנים מהשכונה שביקשו ממני להנחות קבוצה שבה אנחנו נפגשים כדי לשיר, זה קורה פעם בשבועיים אצל אחד השכנים בבית, מתאספים כ- 8 אנשים, לפעמים 7 ולפעמים 9, אנחנו שרים ביחד.
ש: משלמים לך על זה?
ת: כל מי שמשתתף משלם 50 ₪.
ש: זאת אומרת שבערב כזה, 8 משתתפים- 400 ₪. את מוציאה חשבוניות?
ת: אני מוציאה חשבוניות, אחת ההתמודדויות שלי בתוך השנה הזאת זו העובדה שלאורך כל השנים … היה בן אדם מסודר מאוד, אני בן אדם מפוזר מטבעי וזה משהו שאני עובדת עליו ומתאמנת בו כדי להיות יותר מסודרת, אני לא יכולה לומר שבהכל אני מצליחה אבל אני עובדת על זה.
(עמ’ 5 לפרוטוקול, ש’ 27-30).
- מעדותה של האישה עולה, כי הכנסתה מ ערבי השירה בציבור הינה בסך של 800 ₪ בחודש (שכן ערבי השירה מתקיימים אחת לשבועיים).
דמי שכירות הדירה ב….:
- לטענת האישה, החל מדצמבר 2016 היא מקבלת דמי שכירות בגין השכרת הדירה ב…, בסך של 5,000 ₪ בחודש (ס’ 65 לסיכומים).
דמי שכירות חנות ב….:
- האישה הוסיפה וטענה, כי לאביה ישנה חנות ב…, אשר מחצית הזכויות בה רשומות על שמה, מטעמי מס. מעת לעת נהג אביה להעביר לידיה ולידי אחיותיה סך של 1,000 ₪ בחודש, אך מאז שהיא מקבלת לידה את דמי השכירות מהדירה ב…, משולם סכום זה לידי אחותה.
- נוכח כל המפורט לעיל, אני מעריכה את השתכרותה של האישה בסך כולל של 19,000 ₪ במעוגל בחודש.
- לפיכך, יחס ההכנסות (סך הכל 49,000 ₪ ) – 40% לעומת 60%, לטובת האיש.
יחס זמני השהות:
- כמפורט לעיל, נקבע כי המשמורת על הקטינים תהא משותפת. הקטינים שוהים אצל האיש בימי ראשון ורביעי ואצל האישה בימי שני ושלישי. בימי חמישי הם שוהים עם הצדדים לסירוגין, בהתאם לסופי השבוע.
נוכח האמור, מדובר ביחס של 50%-50% בזמני השהות.
צרכי הקטינים:
- בענייננו, מדובר בשלושה קטינים: ….
- האישה טענה כי המשפחה נהנתה מחיי מותרות, שכללו חיי תרבות עשירים, מסעדות ונופשים, אשר התאפשרו נוכח הכנסתו הגבוהה של האיש. האישה העריכה את צורכי הקטינים בסך כולל של 7,100 ₪ בחודש( ס’ 68 לסיכומים).
- האיש טען מנגד, כי ההוצאות המפורטות הינן מנופחות, שכן האישה כללה בתוך הוצאות הקטינים אף את הוצאותיה האישיות. כך העידה האישה בהקשר זה:
ש: מציגה בפניך העתקים של חשבוניות שצירפת לבקשה שלך למזונות זמניים, רצית להראות כמה ההוצאות מאוד גבוהות. יש כאן רכישה של מברשת מייק אפ- זה עבור הילדים?
ת: זה משהו שנכנס לפה.. זה לא היה רלוונטי.
ש: סטודיו פאשה, רכישת בגדים. זה עבור הילדים?
ת: זה עוד בתקופה שיכולתי לרכוש בגדים. היו מספר חשבוניות שלא שמתי את לבי אליהן והכנסתי אותן לתוך הצילומים.
ש: מציגה בפניך מוצרי קוסמטיקה, משקפי שמש- למי זה?
ת: כפי שאת יכולה לראות, אין כל כך הרבה חשבוניות שאת אומרת “מרבית”.
ש: דיבורית אוזנייה לטלפון זה לילדים? ספר בשם “ערות נשים” זה לילדים?
ת: אני קראתי מה שכתבתם בכתב ההגנה ואז התוודעתי לכך שנכנסנו מספר חשבוניות שהן לא רלוונטיות, כפי שאמרתי גם קודם.
(עמ’ 26 פרוטוקול, ש’ 13-23).
- באשר לצרכים המינימליים לקטין המתגורר בשני בתים, נפסק כך:
“כאשר קטין נדרש לחלוק את זמני השהות בשני בתים עולים צרכיו “(או, אם נדייק, עולה עלות צרכיו) אף מעבר לשיעור הנזכר, שהרי ההורים נזקקים להוצאות כפולות, שכן גם האם וגם האב נדרשים לקניית כיכר לחם וקרטון חלב (למרות שהקטין עמו רק בחלק מהזמן), וכל אחד מההורים אף נדרש לרכישת ביגוד מתאים וצרכים אחרים שיישארו בביתו עבור הקטין. כך, כדוגמה, אין זה מצופה כי בכל פעם שיעבור קטין מבית הורה אחד לאחר הוא ייטול עמו את נעלי הבית שלו, את הפיג’מה, או את המחשב בו הוא משתמש, כשם שברי שכל אחד מההורים יידרש, כדוגמה, לתשלום עבור רשת אינטרנט בביתו וכיוצ”ב. מתוך שכך הוערכו צרכיו של קטין המתגורר בשני בתים בסך מינימלי של 2,250 ₪ (ראו: רמ”ש 59188-10-18 נ. נ’ נ. (2018), הערכה זו מצאה שביתה והתקבלה אצל כלל הערכאות מאז שניתנה (ראו כדוגמה: עמ”ש 4202-02-20 ש.מ נ’ ח.י.מ (2020), עמ”ש 56000-10-18 פלוני נ’ פלונית (2019), עמ”ש 20634-04-18 פלוני נ’ פלונית (2019), תלה”מ 31347-05-19 נ.ב.א נ’ י.ב.א (2020) והסימוכין הנזכרים הובאו כדוגמא בלבד, בגדר גרגיר מן ההר וכפית מן החבית” (ראו עמ”ש 65692-11-19 ס. נ’ ס. מיום 22.9.20).
- לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובאסמכתאות שהובאו בפניי, אני מעריכה את צורכי הקטינים בסך של 2,250 ₪ לחודש לכל אחד מהם, הכוללים כלכלה, מזון והגיינה, ביגוד והנעלה, בילויים ופנאי, ביטוח בריאות ונסיעות.
- צרכי הקטינים בשני הבתים הוערכו בסך כולל של 6,750 ₪ (1/3 הסכום לכל אחד) לחודש. מאחר והם שוהים באופן שווה אצל הצדדים, האיש נושא, בעת לינת הקטינים אצלו, במחצית מהסך האמור, היינו 3,375 ₪. בהתאם ליחסי ההשתכרות בין הצדדים, אמור האיש לשאת ב- 60% מסך מזונות הקטינים, היינו סך של 4,050 ₪ (6,750 ₪ * 60%= 4,050 ₪). לכן על האיש להעביר לידי האישה, סך של 675 ₪ בחודש בגין מזונות הקטינים (675= 4,050-3,375).
מדור ואחזקתו:
- בענייננו, האישה שוכרת דירה בסך של 4,100 ₪ בחודש והאיש שוכר דירה בסך של 3,000 ₪ בחודש. בהתאם לטענות הצדדים, מצאתי לנכון להעמיד את הוצאות אחזקת המדור על סך של 1,600 ₪ בחודש לשניהם. משכך, סך ההוצאה החודשית למדור הקטינים ואחזקתו הינה בסך של 8,700 ₪ בחודש. חלקם של הקטינים על פי הפסיקה הנוהגת עומד על סך של 50% ובסך הכל 4,350 ₪.
האיש אמור לשאת ב-60% מסכום זה, היינו בסך של 2,610 ₪ ובכך שהוא מלין את הקטינים אצלו מחצית מהזמן, הרי שהוא נושא בסך של 2,175 ₪ (מחצית מ-4,350 ₪) ועליו להעביר את ההפרש בסך של 435 ₪ לידי האישה.
- אשר על כן, אני מחייבת את האיש לשלם לאישה בגין השתתפות במזונות הקטינים בסך של 1,110 ₪ בחודש (675 ₪ עבור מזונות בצירוף 435 ₪ עבור השתתפות ברכיב המדור).
- האיש טען, כי אין לחייבו במזונות בגין התקופה שממועד עזיבת האישה את הבית ועד למועד מתן ההחלטה למזונות זמניים. לשיטתו, חודשיים טרם הפרדת המגורים המשותפים משכה האישה סכום של 30,000 ₪ מהחשבון המשותף והפסיקה להפקיד אליו את השיקים בגין שכר הדירה ב…. ומהחנות ב….. הסכומים אותם נטלה עמדו על סך של 50,000 ₪ ומשכך, הם שימשו לה כמזונות עד לפסיקת המזונות הזמניים, כאשר הקטינים שהו עמה רק מחצית מהזמן ועל כן יש לחייבה להשיב סכומים שקיבלה ביתר.
- לטענת האישה, היה זה האיש אשר משך סך של 15,000 ₪ מהחשבון אשר שימש אותה בלבד ורק לאחר פעולה זו, היא העבירה סך של 30,000 ₪ לחשבון אביה, מתוך חשש לעתידה הכלכלי.
כך העידה האישה בהקשר זה:
ש: הוצאת 30,000 ₪ מהחשבון המשותף בחודש מאי 2017?
ת: לאחר ש… הוציא מחשבוני שממנו התנהלתי 6 שנים אחרונות לבד בלבד ולאחר שהודיע לי כי כל רכוש הבית נשאר אצלו בתחילה, זה לא נשאר ככה, ושאלך לבקש עזרה כדי לקנות רהיטים לילדים ולאחר שהוציא 15,000 ₪ מחסכוני היחיד שחסכתי לאורך 6 השנים האלה, ובהבנה שאין לי תמיכתו הכלכלית של מי שפרנס את הבית כל השנים, אם אמרת פי 4 עלי, בידיעה שאני צריכה לדאוג לילדי…. לשאלתך למה הוא הוציא את ה- 15,000 ₪ אני עונה שהוא שילם את זה את השכירות של הבית בו גרנו.
ש: טענת שהעברת את הכסף לחשבון של אביך נכון?
ת: כן.
ש: זה הסכום היחיד שהעברת לחשבון של אביך או שהיו סכומים נוספים?
ת: זה לא משהו שאני זוכרת כרגע, אבא שלי העביר אלינו סכומים כל השנים וסייע לנו.
(עמ’ 4 לפרוטוקול, ש’ 1-6).
- לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, לא מצאתי מקום להורות על ביטול החיוב במזונות עד למועד ההחלטה בדבר מזונות זמניים. המחלוקת בדבר הכספים שנמשכו אינה מתאימה להידון במסגרת תביעת מזונות.
נוכח כל המפורט לעיל, אני קובעת כדלקמן:
- האיש יישא בדמי מזונות ומדור הקטינים בסך של 1,110 ₪ בחודש החל מיום מתן פסק הדין.
- דמי המזונות ישולמו מידי חודש בחודשו, עד ה-10 לחודש עבור אותו חודש, ישירות לחשבון הבנק של האם, כשהסכום הנקוב לעיל יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן על בסיס המדד הידוע היום ויעודכן פעם בשנה – במזונות חודש ינואר של כל שנה, ללא הפרשים לתקופות הביניים. מדד שלילי לא יובא.
- עם הגיע כל אחד מהקטינים לגיל 18 או לסיום בית ספר תיכון, המאוחר מבין השניים, ועד לסיום שירות חובה בצה”ל או שירות לאומי, יופחת סכום המזונות שנפסק עבורו לשליש מהסכום ששולם קודם לכן.
- סכום אשר לא ישולם במועדו יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום החיוב ועד לתשלום בפועל.
- מענקים אשר ישולמו לאישה, לרבות מענק בתחילת שנת לימודים יקוזזו מסכומי ההוצאות החינוכיות והרפואיות שיפורטו להלן.
- הצדדים יישאו כפי יחס הכנסותיהם [60% (אב) ו- 40% (אם)] בהוצאות רפואיות חריגות מכל מין וסוג שהוא, לרבות רפואת שיניים כולל אורתודנטיה, טיפולים פסיכולוגיים/רגשיים, אבחונים לרבות אבחוני ליקוי למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר איננה מכוסה על ידי קופ”ח ובכלל זה הפרשים לאחר קבלת החזר מכל מקור שהוא. כל החלטה על הוצאה רפואית, שאינה במצב חרום, תתקבל תוך שיתוף והיוועצות בין ההורים ובהסכמתם, ועל יסוד הוראה רפואית המאשרת את נחיצותה. במקרה של מחלוקת לגבי עלות ו/או נחיצות ההוצאה יכריע במחלוקת רופא המשפחה המטפל בקטינים או רופא מומחה בתחום הדרוש המוסכם על הצדדים. לחילופין רשאי האב להודיע לאם בתוך עשרת הימים דלעיל, כי הוא ישלם את חלקו ישירות לגורם נותן השירות.
- הצדדים יישאו כפי יחס הכנסותיהם [60% (אב) ו- 40% (אם)] בהוצאות החינוך על פי דרישת מערכת החינוך ו/או המסגרת החינוכית כדלקמן: אגרות חינוך, שכר לימוד, סל תרבות, וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום ישירות למסגרת החינוכית, חוגים [עד שני חוגים לכל אחד מהקטינים], שיעורי עזר, תנועת נוער, קייטנות [מחזור אחד בקיץ ואחד בחופשת הפסח]. כל החלטה על הוצאה חינוכית מהותית תתקבל תוך שיתוף והיוועצות בין ההורים ובהסכמתם. במקרה של מחלוקת לגבי עלות ו/או נחיצות ההוצאה, תכריע במחלוקת יועצת בית הספר מחנכת הכיתה או גורם חינוכי אחר המקובל על הצדדים.
- כלל הסכומים המפורטים לעיל יחשבו כ “דמי מזונות” לרבות לצורכי גביה. כל הוצאה אחרת שלא נכללת בס”ק ה-ו לעיל, יישאו בה שני ההורים ע”פ יחס הכנסותיהם ובלבד ששני ההורים הסכימו להוצאה זו. הורה אשר יישא במלוא הסכומים בגין ההוצאות המפורטות לעיל, יקבל מהורה השני את חלקו בהתאם לאמור לעיל, וזאת בתוך 10 ימים מיום שההורה המשלם שלח להורה השני דרישה בצירוף האסמכתא הרלוונטית על התשלום הנדרש, בסמס/ווטסאפ/מייל/בדואר רשום. אין השולח מחויב להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את ההודעה, אלא כי שלח לו באחד מאופני התקשורת המפורטים לעיל.
לאור התוצאות אליהן הגעתי, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות בסך 15,000 ₪.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיקים שבכותרת.
ניתן היום, י”א ניסן תשפ”א, 24 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.
והנה הכתבה עם התוצאה ההפוכה – הגבר צריך להתחלק עם האישה בדירה – 52272-02-17
הבית של הבעל שייך גם לאשתו: “הנכס המשמעותי היחיד שלהם”
השופטת קבעה כי לא ייתכן שהאישה תצא מ-24 שנות נישואים ללא כל רכוש, בפרט כשמדובר בבית ששימש למגורי המשפחה ובעלה הודה בעדותו שיש לה בו זכויות
פסק דין של שופטת בית המשפט למשפחה בחדרה הדס גולדקורן שהותר לפרסום לאחרונה קבע כי חצי מהזכויות שבית שרשום על שם הבעל שייכות לאשתו ואם ארבעת ילדיו. הסיבה לכך היא שמדובר בבית מגורים ששימש את המשפחה במשך 24 שנים, נבנה במהלך הנישואים ומהווה הנכס המשמעותי היחיד של בני הזוג. “אם לא נעניק לתובעת זכויות בבית, התוצאה תהא שהיא תיוותר ללא רכוש כלשהו”, כתבה השופטת.
בני הזוג הכירו בברזיל והתחתנו ב-1992 בנישואים אזרחיים בקפריסין. במהלך השנים נולדו להם שלושה ילדים. ב-2016 הם נפרדו והחלו להתנהל ביניהם הליכים משפטיים בהם תביעה לחלוקת רכוש, במסגרתה ביקשה האישה להכיר בה כבעלת חצי מהזכויות בבית המגורים ששימש את המשפחה ורשום על שם בעלה.
בעלה טען לעומת זאת שלאשתו אין שום זכות בבית שנבנה שנה לפני הנישואים על מגרש שרכש עוד קודם לכן, והם עברו לגור בו רק אחרי שבנם הבכור נולד. הוא טען שאשתו לא השקיעה בבית דבר והוא זה שנשא בתשלומי המשכנתה שנלקחה על ידי אח שלו. עוד טען הבעל כי אשתו צריכה לחלוק איתו ב-15,000-20,000 דולר שקיבלה תמורת דירה בברזיל שמכרה ללא ידיעתו.
הבית יימכר והכספים יחולקו
השופטת הדס גולדקורן קבעה כי כאשר מדובר בבית המגורים של בני הזוג אפשר להכיר בו כנכס משותף גם אם הוא רשום על שם אחד מהם. לשם כך צריך להוכיח “כוונת שיתוף” באמצעות מספר פרמטרים שנקבעו בפסיקה, כמו משך הנישואים, מועד רכישת הנכס, מספר השנים שבני הזוג התגוררו בו, מימון הרכישה והשתתפות בשיפוצים ואופי מערכת היחסים ביניהם. בנוסף נכנסים לתמונה שיקולי הגינות שבמסגרתם יבחן בית המשפט האם יש לבן הזוג הלא רשום בית אחר או שזוהי קורת הגג היחידה שלו.
במקרה הנוכחי השופטת קבעה כי האישה הוכיחה את כוונת השיתוף. כך, בניגוד לטענה המקורית של הנתבע, בחקירתו בבית המשפט עלה כי בניית הבית הושלמה אחרי הנישואים.
עוד הוסיפה השופטת כי האישה אמנם לא הוכיחה בראיות שהמשכנתה על הבית שולמה מכספים משותפים אבל מצד שני גם הבעל לא הוכיח ששילם אותה בעצמו. מעבר לזה, הוא לא התייחס לטענת האישה שלפיה הבית עבר שיפוצים משמעותיים מכספים משותפים.
עוד ציינה השופטת כי הבית הוא הרכוש המשמעותי היחיד של בני הזוג לשעבר, ויש לכך משקל. “אם לא נעניק לתובעת זכויות בבית”, כתבה, “התוצאה תהא שהיא תיוותר ללא רכוש כלשהו, לאחר שחיה עם הנתבע 24 שנים, במהלכן גידלו ארבעה ילדים”.
בנוסף ציינה השופטת שהנתבע עצמו הודה בכוונת השיתוף כשהשיב “כן” כשנשאל אם הוא מבין שלאשתו יש זכויות בבית. לאור כל אלה נקבע כי האישה זכאית להירשם כבעלת חצי מהזכויות בבית.
באשר לדירה בברזיל, ציינה השופטת כי הבעל לא הצליח לסתור את גרסת האישה כי מכרה אותה לפני כעשור בידיעתו כדי לממן טיפולים ותרופות לאמה החולה. משכך, הוא לא הוכיח שאשתו הבריחה ממנו את הכספים שקיבלה.
בסיכומו של דבר השופטת קבעה השופטת כי הבית יימכר והתמורה לאחר ניכוי הוצאות המכירה תחולק בין בני הזוג בחלקים שווים. הבעל חויב בהוצאות של 7,000 שקלים.
- ב”כ האישה: עו”ד ירון אלטרזון מטעם הלשכה לסיוע משפטי
- ב”כ הבעל: נעמה אייכנר, עו”ד דיני משפחה
ולהלן פסק הדין שבו הבית שייך לגבר והשופטת הדס גולדקורן מאלצת אותו להתחלק עם אשתו 52272-02-17:
פסק דין חלקי בתביעה רכושית למחצית הזכויות בבית המגורים, הרשום על שם הנתבע בלבד
| תלה”מ בית משפט לעניני משפחה חדרה |
52272-02-17
20/08/2020 |
| בפני השופטת: הדס גולדקורן |
|
| – נגד – | |
|---|---|
| תובעת: פלונית עו”ד ירון אלטרזון |
נתבע: פלוני עו”ד נעמה אייכנר |
| פסק דין חלקי | |
| בתביעה הרכושית |
הצדדים שבפניי נישאו זל”ז בנישואים אזרחיים ביום 11.6.92. מנישואיהם נולדו להם שלושה ילדים. כיום, שניים בגירים ואחד קטין.
עניינה של התביעה הינה מתן פסק דין הצהרתי לפיו התובעת הינה בעלת מחצית הזכויות בבית המגורים, הרשום על שם הנתבע בלבד.
תמצית השתלשלות ההליכים:
- ביום 23.2.17 הוגשה התביעה למתן פסק דין הצהרתי, פירוק שיתוף ואיזון משאבים. ביום 4.3.18 הוגש כתב הגנה.
- ביום 21.3.18 התקיים קד”מ במסגרתו הגיעו הצדדים לידי הסכמות בדבר מועד הקרע וגילוי מסמכים הדדי. מאחר וסלע המחלוקת בין הצדדים הינו סוגיית הזכויות בבית המגורים קבעתי שיש להכריע תחילה בסוגיה זו.
על כן נקבע דיון הוכחות בעניין זה בלבד.
- ביום 28.11.18 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת, וביום 21.1.19 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע.
- ביום 23.1.19 התקיים דיון הוכחות בו נחקרה התובעת.
- ביום 13.3.19 הוגשה חוות דעת שמאי.
- ביום 26.3.19 התקיים דיון הוכחות בו נחקר הנתבע.
- ביום 10.6.19 הוגשו סיכומים מטעם התובעת. ביום 2.2.20 הוגשו סיכומים מטעם הנתבע (יצוין כי במסגרת סיכומיו, הנתבע התייחס לסוגיית דמי המזונות, חרף האמור בהחלטתי מיום 21.3.18 לעיל, לפיה פסק הדין יתייחס לתיק הרכושי בלבד). ביום 13.2.20 הוגשו סיכומי תשובה.
- משכך מובא כעת פסק הדין.
בית המגורים:
- הצדדים נישאו זל”ז בשנת 1992 בנישואים אזרחיים בקפריסין ולפיכך חל בעניינם חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל”ג – 1973 (להלן: “החוק“). הם לא ערכו ביניהם הסכם ממון ולפיכך חל עליהם ההסדר הקבוע בסעיף 5(א) לחוק, המבחין בין נכסים שנצברו בתקופת הנישואין לנכסים שהיו לבני הזוג ערב הנישואין או שהתקבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין, הקובע כדלקמן:
- (א) עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –
- נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;..”.
- בבע”מ 1398/11 אלמונית נ’ אלמוני (פורסם בנבו, 26.12.12), נאמרו על ידי כבוד השופט דנציגר הדברים הבאים:
“הנה כי כן, לשונו של החוק ברורה וכך גם תכליתו: בעודנו בנקודת הסיום של הנישואין, עלינו לנקוט, ככלל, במנגנון חלוקה שוויונית של כלל נכסי בני הזוג – למעט אותם נכסים שהוחרגו מהחלוקה מכוח החוק או מכוח הסכמת הצדדים – כאשר מטרתנו להביא לאיזון כלכלי בין בני הזוג ולצמצם את חוסר השוויון הגלום ביחסי הממון ביניהם אשר סיבותיו הינן, לרוב, חיצוניות”.
- בהתאם לפסיקה, רשאי בן זוג לטעון לשיתוף בנכס ספציפי מכוח הדין הכללי (רע”א 8672/00 אבו רומי נ’ אבו רומי, פ”ד נו(6) 175 (להלן: “פס”ד אבו רומי“; ע”א 7687/04 ששון נ’ ששון, פ”ד נט(5) 596; בע”מ 4951/06 פלוני נ’ פלונית, [פורסם במאגרים המקוונים]; בע”מ 4545/09 פלוני נ’ פלונית פורסם במאגרים המקוונים].
- אפשרות זו, של שיתוף מכוח הדין הכללי, שתכליתה עשיית צדק “ספציפי”, חלה גם על נכסים “חיצוניים” להסדר איזון המשאבים, לרבות נכסים הרשומים על שמו של בן הזוג השני ושהיו בבעלותו ערב הנישואין, או שהתקבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין. (בג”צ 1727/07 פלונית נ’ בית הדין הרבני הגדול לערעורים [פורסם במאגרים המקוונים]) הלכה זו לא השתנתה בעקבות תיקון מס’ 4 (חוק יחסי ממון בין בני זוג (תיקון מס’ 4), תשס”ט – 2008), (בע”מ 1398/11 אלמונית נ’ אלמוני [פורסם במאגרים המקוונים]).
- נכונות בית המשפט להכיר בכוונת שיתוף בנכס ספציפי יפה במיוחד לגבי דירת המגורים של בני הזוג, שהוגדרה לא אחת בפסיקה כ”גולת הכותרת של חזקת השיתוף” (ע”א 806/93 הדרי נ’ הדרי, פ”ד מח(3) 685, 690 (1994)) או כ”נכס המשמעותי ביותר של בני הזוג ולעיתים אף היחיד” (בע”מ 5939/04 פלוני נ’ פלונית פ”ד נט(1) 665, 670 (2004)). זאת, גם במקרים בהם דירת המגורים הובאה לנישואין על ידי אחד מבני הזוג (ע”א 7687/04 ששון נ’ ששון, פ”ד נט(5) 596, 615 (2005); בע”מ 4951/06 פלוני נ’ פלונית (לא פורסם, [פורסם בנבו], 14.6.2006)).
- השאלה האם הוכחה כוונת שיתוף בנכס ספציפי היא שאלה שבעובדה (בע”מ 2948/07 פלונית נ’ פלונית (לא פורסם, [פורסם בנבו], ניתן ביום 18.4.2007). ההכרעה נבחנת בהתאם לאומד דעתם של בני הזוג, בהתאם להסכמתם (המפורשת והמשתמעת) וכן לנסיבות חייהם לרבות ביחס לנכס הספציפי.
- בפסק דין אבו רומי נקבע כדלקמן:
“..בהקשר של קביעת הבעלות על רכוש בני-הזוג ראוי ליתן פרשנות רחבה לדין הכללי – דיני החוזים, דיני הקניין, דיני הנאמנות, דיני השליחות, דיני עשיית עושר, עקרון תום-הלב ועוד – באופן התואם את התא המשפחתי שבו מצוי המאגר הרכושי של בני-הזוג, ו”במיוחד אמורים הדברים לעניין מתן פירוש רחב לדין שיקל על ראיית דירת המגורים כמשותפת גם כאשר היא רשומה על שם אחד מבני-הזוג” (עניין יעקובי [1], בעמ’ 627). ……עם זאת לא די בעצם קיומם של חיי נישואין משותפים, אף שהיו ממושכים, כדי לקבוע שיתוף בדירת מגורים מכוח הדין כללי, שאם תאמר כן, נמצאת מכניס בדלת אחורית את חזקת השיתוף, שלשיטתי איננה חלה במקביל לחוק יחסי ממון. סעיף 4 לחוק יחסי ממון קובע מפורשות כי “אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקניינים של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני” ……על-מנת שתוקנינה זכויות בדירת מגורים הרשומה על שם בן-הזוג האחד לבן הזוג האחר, על האחרון להראות נסיבות עובדתיות, נוסף על עצם קיום הנישואין, שמהן ניתן להסיק – מכוח הדין הכללי – הקניית זכויות בדירת המגורים.רע”א 8672/00 שהלה אבו רומי נ’ חאלד אבו רומי, פ”ד נו(6) 175, 181 (2002).
- בע”א 7750/10 בן גיאת נ’ הכשרת היישוב חברה לביטוח (פורסם בנבו, 11/8/2011), נקבע כי כאשר מדובר בדירת המגורים, לא תידרש הוכחת כוונת שיתוף ספציפית, אלא די בהתקיימות התנאים המקימים את חזקת השיתוף (הכללית) בכדי להוביל למתן הסעד ההצהרתי המבוקש.
- בפסיקה נקבעו מספר פרמטרים שיכולים לסייע להכרעה בשאלה האם הייתה כוונת שיתוף ספציפית. אותם פרמטרים יוכלו להוות את אותו “דבר מה נוסף” שיש להוכיח , זולת נישואין ממושכים, כדי להצדיק השיתוף הספציפי בדירת המגורים, ביניהם:
- מספר שנות הנישואין, מועד רכישת הדירה ביחס לנישואין, מספר השנים בו התגוררו הצדדים בנכס וייעוד הנכס – למגורים או למטרה אחרת (תמ”ש (חי’) 3737207-12 ס.מ. נ’ ב.מ. [פורסם בנבו] (10/09/2014).
- השתתפות כספית במימון הבית, למשל באמצעות משכנתא .
- השתתפות בת הזוג בשיפוץ הדירה ובהרחבתה ומערכת היחסים הכלכלית ההדדית ששררה בין שני בני הזוג בכל מקרה ומקרה (בע”מ 10734/06 פלוני נ’ פלונית (14/3/2007, פורסם בנבו]))
- שיקולי הגינות הכרוכה בהתנהגות הצדדים ביחס לנכס (בע”מ 1398/11 אלמונית נ’ אלמוני 26/12/2012, פורסם בנבו])).
- מצגים נמשכים מצד הבעלים הרשום המעידים על שיתוף שמתבטאים ב”גילויים אובייקטיביים חיצוניים” יגברו על כוונות סובייקטיביות כמוסות (ע”א 7687/04 ששון נ’ ששון, פ”ד נט(5) 596, 614 (2005)), בע”מ 1398/11 לעיל).
- יש לציין שנטל ההוכחה מוטל על בן הזוג שאיננו רשום כבעלים, אך אין מדובר בנטל כבד (פס”ד אבו רומי בעמ’ 183).
מן הכלל אל הפרט:
- לאחר שעניינתי בטענות הצדדים ובכלל החומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל ואנמק קביעתי.
משך חיי הנישואין:
- הצדדים הכירו בברזיל בשנת 1987 ונישאו בנישואים אזרחיים בקפריסין ביום 11.6.92. מועד הקרע נקבע ליום 1.11.16 (עמ’ 2 ש’ 18 לפרוטוקול מיום 21.3.18).
בתקופת חייהם המשותפים, גידלו הצדדים את שלושת ילדיהם ואת בנה הבכור של התובעת מנישואיה הקודמים, אשר הנתבע ראה בו כ”בן לכל דבר” (עמ’ 18 ש’ 17) ואף רשם אותו כבנו בתעודת הזהות (עמ’ 18 ש’ 18-19).
מטענות הצדדים עולה תמונה מורכבת של יחסיהם לאורך השנים, כאשר התובעת אף עזבה את הבית מספר פעמים (עמ’ 3 ש’ 22-25). עם זאת, חרף הטענות בדבר אי יציבות חיי הנישואין, הצדדים המשיכו לחיות יחד באותו בית במשך שנים ובו גידלו יחדיו ארבעה ילדים. בהקשר זה כשנשאל הנתבע האם ראה עצמו חי עם התובעת ובנה עד 120, השיב: “אמת” (עמ’ 18 ש’ 27).
- ככל שתקופת החיים המשותפים ממושכת יותר, נדרשת מידה מועטה יותר של הוכחה לשיתוף בדירת המגורים (בע”מ 1398/11 אלמונית נ’ אלמוני (פורסם בנבו, 26.12.12).
בניית בית המגורים:
- אין מחלוקת כי הנתבע רכש את המגרש ב… עליו נבנה בית המגורים הנמצא ברחוב ….ב…., הידוע כגוש ….חלקה …. (להלן: בית המגורים) עוד בטרם הנישואין, וכי הוא רשום על שמו בלבד.
- התובעת טענה כי בסמוך לנישואיהם ולידת בנם הבכור, החלו הצדדים לבנות את הבית המשותף, בו התגוררו עד למועד עזיבתה בשנת 2016. התובעת צירפה מפרט מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה מיום 10.12.91 בצירוף היתר בנייה מחודש 01/1992, שניתן כחמישה חודשים לאחר שהצדדים נישאו (נספח א’ 2 לתצהיר).
- הנתבע טען כי המגרש ב… נרכש על ידו בשנת 1988, והוא בנה עליו את בית המגורים בטרם נישאו הצדדים. לאחר שנולד בנם הבכור, עברו הצדדים להתגורר בו יחד (ס’ 15 לתצהיר, ס’ 9 לכתב ההגנה).
כך העיד בהקשר זה בחקירתו:
ש: כשהגעתם לארץ התחתנת ב- 91, 92, היה לך רכוש?
ת: אדמה והבית.
ש: אתה זוכר מתי נבנה הבית?
ת: ב- 91.
ובהמשך:
ש: אני אומר לך ומציג בפניך שאתה התחתנת עם …. ב- 11/6/92.
ת: כן.
ש: אני מציג את ההיתר לבניית הבית, אתה מזהה את המסמכים האלה?
ת: תציג לי אני אזהה.
ש: הבקשה להיתר לבנות דו משפחתי 133 מטר, מחסנים, גדר, מתי ניתן ההיתר?
ת: ב- 92. 3/8/92. הבית התחיל להיבנות בתקופה ההיא היה קצת הפקרות בנושא של בניה והבית נבנה ללא היתר.
ש: אנחנו בבית משפט, אני מבין שניתן לעלות על קרקע ולבנות רק אחרי שיש היתר.
ת: נכון.
ש: אתה אומר עשיתי את זה לפני ההיתר.
ת: נכון.
….
ש: כמה זמן לוקח לבנות בית בסדר גודל כזה? שנה, 9 חודשים?
ת: לא לי.
ש: כמה לך?
ת: 4 חודשים.
ש: אז תסביר איך בית המשפט אמור להאמין לך שהבית כבר היה בנוי כשאתה בא ואומר שטופס 4 שזה אישור שהכל, חברת חשמל, עיריה, הכל מוכן, אתה אומר שטופס 4 היה ארבעה חודשים אחרי ההיתר, ואמרת שלוקח 4 חודשים לבנות אותו כשמבחינת הלו”ז זה בדיוק הלו”ז ומצד שני אין לך שום מסמך פה להראות או להוכיח את הטענות שלך שהבית כבר היה בנוי. אני אומר לך שאתה טועה, המועדים שנקבת הם אחד לאחד, מה אתה אומר על זה?
ת: אין לי מה להגיד על זה.
(עמ’ 19-20 ש’ 12-21, 1-13)
- דבריו של הנתבע בחקירה, אינם מתיישבים עם טענותיו בכתב ההגנה ובתצהיר, לפיהם הבית נבנה טרם נישואי הצדדים. הנתבע הודה בחקירתו החוזרת כי הבנייה הסתיימה “כשא. נולד. x.92. הברית שלו היתה בבית” (עמ’ 29 ש’ 12) ובסך הכל נמשכה כארבעה חודשים (עמ’ 20 ש’ 4), כך שלפי שיטתו, הבנייה החלה בחודש אוגוסט 1992 (ארבעה חודשים טרם לידת הבן), והצדדים נישאו כחודשיים קודם לכן, בחודש יוני 1992. כך שמעדותו עולה כי במועד נישואי הצדדים, הבנייה טרם הסתיימה.
- התובעת הוסיפה וטענה, כי הנתבע נטל משכנתא לטובת בניית בית המגורים, אותה שילמו הצדדים יחד במשך 10 שנים, עד שסילקו אותה במלואה. כשנשאל הנתבע, האם הצדדים נטלו משכנתא לטובת בניית הבית, השיב: “אח שלי לקח את המשכנתא” (עמ’ 20 ש’13). בהמשך השיב:” נלקחה משכנתא של 100,000 ₪ עבור בניית הבית של אחי. אחי לקח את המשכנתא” (עמ’ 20 ש’ 19). בהמשך כשנשאל האם אחיו חתם על מסמכי המשכנתא בבנק, השיב: ” לא, כי אני הייתי חייב לחתום על זה כי המגרש היה על שמי” (עמ’ 20 ש’ 21).
הנתבע טען בסיכומיו, כי המשכנתא ניטלה על ידי אחיו והושבה על ידו בלבד (ס’ 29).
- מטענות הצדדים עולה כי אין מחלוקת שנלקחה משכנתא, תוך שהתובעת טוענת כי היא שימשה לבניית בית המגורים ואילו הנתבע טוען כי היא נקלחה על ידי אחיו ושימשה לטובת בניית ביתו. יצוין כי לא הובאו בפניי אסמכתאות מהן עולה כי תשלומי המשכנתא שולמו מכספים משותפים של הצדדים, אך יחד עם זאת, ככל שגרסתו של הנתבע נכונה, הוא לא זימן את אחיו לעדות, ולא המציא כל מסמך אחר אשר יש בו לחזק ולבסס את הטענה כי המשכנתא שניטלה שייכת לאחיו, והדבר נזקף לחובתו.
- עוד יצוין כי לטענת התובעת בית המגורים שופץ באופן משמעותי, הוחלף ריצוף, נבנה חדר נוסף ושודרגה המרפסת, מכספי מאמץ משותף של שני הצדדים (ס’ 4 לסיכומים). הנתבע לא התייחס לטענות אלו וכל שטען הוא כי התובעת לא השקיעה דבר בבניית הבית (ס’ 28 לסיכומים).
נכסי הצדדים:
- לבית המגורים של הצדדים יש מעמד מיוחד, שכן זו מהווה לעתים הנכס המשמעותי ביותר של בני הזוג, ולעתים אף הנכס היחיד.
אחד הפרמטרים שנקבעו על ידי השופט עמית בבע”מ 1398/11 אלמונית נ’ אלמוני (פורסם בנבו, 26.12.12), הנו האם לבן הזוג השני יש דירת מגורים או נכס חיצוני אחר על שמו שנותר לבעלותו. הרציונל מאחורי קריטריון זה נועד למנוע או לצמצם את האפשרות שבה כלל הרכוש המשותף מסתכם בדירת המגורים, אשר תוותר לאחד הצדדים, תוך הותרת הצד האחר ללא רכוש כלשהו (ראו בהקשר זה תמ”ש 24380-03-11, ניתן ביום 23.6.14).
- לצדדים שבפניי אין כל רכוש משמעותי מעבר לבית המגורים. יש ליתן לכך משקל ולהביא אותם לידי איזון כלכלי, שהרי אם לא נעניק לתובעת זכויות בבית, התוצאה תהא שהיא תיוותר ללא רכוש כלשהו, לאחר שחיה עם הנתבע 24 שנים, במהלכם גידלו ארבעה ילדים (ראו עמ”ש 25037-09-14 ש. ג נ’ ר. ג (פורסם בנבו, 1.4.15)).
- לכך יש להוסיף, כי הנתבע למעשה הודה בעצמו, בבחינת הודאת בעל דין, בכוונת שיתוף של התובעת בזכויותיו בבית המגורים:
ש: מבחינתך אתה מבין של…. יש זכויות בבית?
ת: כן.
(עמ’ 28 ש’ 25).
- טענות הנתבע, לפיהן לתובעת אין כל זכויות בבית המגורים, סותרות את הודאתו האמורה לעיל, ומחזקות את גרסת התובעת לפיה אכן הייתה כוונת שיתוף.
- מכל האמור אני קובעת כי עלה בידי התובעת להוכיח את אותו “דבר מה נוסף” הנדרש בפסיקה, ועל כן היא זכאית להירשם כבעלת מחצית הזכויות בבית המגורים.
הדירה בברזיל:
- הנתבע טען כי במהלך שנת 2000 לערך, רכשו הצדדים מכספים משותפים דירה ב…. תמורת סך של 15,000$- 20,000$, אשר נרשמה על שמה של התובעת בלבד. במסגרת ניהול ההליך הוא גילה כי הדירה נמכרה ללא ידיעתו והתובעת העלימה את כספי התמורה ממכירתה. לפיכך מבקש להורות על חלוקת כספים אלו בין הצדדים.
- לטענת התובעת, סמוך לשנת 2010 מכרו הצדדים את הדירה ב…., תמורת סך של 57,000 ריאל ברזילאי, השווה ערך לסך של 44,928 ₪. נוכח מצבה הרפואי של אימה, סייעו לה הצדדים כשהעבירו חלק מכספי התמורה אליה וביתרה שנותרה עשו שימוש להוצאות הבית המשותפות. המכירה בוצעה לפני כ-10 שנים בידיעתו של הנתבע.
כך העידה התובעת בהקשר זה:
ש: אתם קניתם בית ב…?
ת: אני קניתי בית ב…. ב- 7,000 דולר עם כסף שקיבלתי פיצויים מאיזו שהיא תאונה במשק בית שעשיתי, …. ידע מזה, הוא לא העביר שקל על זה ולתקופה אחרי זה מכרתי את הבית שהוא גם ידע על כך.
ש: זאת אומרת שבתקופה שאת נשואה ל….את קונה בית ומוכרת אותו כשאתם נשואים, לא קנית את הבית ב…לפני שהכרתם?
ת: לא.
….
ש: נעזוב את הסכום. את אומרת עכשיו שאת קנית בית מכספים שלך מפיצויים שקיבלת ומעבודה שעשית במשק בית, קנית אותו ומכרת אותו כשאתם נשואים ובגלל שאת שילמת עליו הוא שלך?
ת: לא. זה לא מה שאמרתי.
ש: תסבירי.
ת: … היה איתי בברזיל כשקניתי את הבית בב….ושילמתי את כל הכסף בעצמי.
ש: מתי הבית ב…. נמכר?
ת: לפני 10-12 שנים, יש פה מסמכים עם תאריכים מדויקים.
ש: את יכולה להראות לי?
ת: אין בתצהיר שלי מסמכים.
ש: בכמה הוא נמכר?
ת: 65,000 ריאל. כ- 20,000 ₪ נכון להיום.
ש: למה הוא נמכר?
ת: כי אמא שלי היתה צריכה טיפולים ותרופות, היא חולה והוא ידע שאני מוכרת והוא הסכים לכך. מה שנשאר אחותי שלחה לפה וזה הלך לצורכי הבית., לאילת, קנינו דברים לבית.
(עמ’ 12 ש’ 7-12)
- הדירה בב… נמכרה לפני כ- 10 שנים, בתקופת החיים המשותפים. הנתבע לא המציא כל אסמכתא אשר יש בה להוכיח את טענותיו בדבר הברחת כספים שנתקבלו ממכירת הדירה. נוכח האמור, אין לי אלא לדחות טענותיו בעניין זה.
חובות:
- המקור לחיוב בן זוג בחובות בן זוגו מצוי בסיפא של סעיף 6(א) לחוק יחסי ממון, וזו לשונו:
“6. מימוש הזכות לאיזון.
(א) לצורך איזון המשאבים לפי סעיף 5 יש לשום את נכסי כל אחד מבני הזוג, פרט לנכסים שאין לאזן שוויים, משווי הנכסים האמורים של כל בן-זוג יש לנכות את סכום החובות המגיעים ממנו, למעט חובות בקשר לנכסים שאין לאזן שוויים”.
- מלשון הסעיף עולה, כי יש להתחשב בחובות המוטלים על הנכסים אשר מאוזנים שוויים ואולם, אין לאזן “חובות בקשר לנכסים שאין לאזן שוויים”.
דהיינו, נדרש שיתקיים קשר בין החוב לבין נכס בר האיזון, ככל שהנכס אליו קשור החוב מצוי בנכסי האיזון ינוכה החוב המתייחס לנכס זה, אין מצוי הנכס בין נכסי האיזון לא ינוכה חוב המתייחס לנכס זה משווי נכסי האיזון.
- בתמ”ש (ירושלים) 6852/97 פלונית נ’ אלמוני (פורסם בנבו 11.3.99), קבעה השופטת מימון, את הדברים הבאים ביחס לאיזון החובות:
“…יחוס חובות בן הזוג האחד לאחר שלא כדין, יש בו משום פגיעה בקניינו של בן הזוג האחר וחובה על בית המשפט לנקוט במשנה זהירות בכגון-דא, ובהתאם לכללים המצוינים לעיל.
…תכלית החוק הייתה כי נכסי הצדדים יכללו בנכסי האיזון ואף חובות הקשורים לנכסים. ואולם חובות אישיים אשר הצד השני לא היה שותף להם ואף לא ידע עליהם ואשר אינם חובות בגין נכס מסוים הכלול בנכסים בני האיזון לא התכוון המחוקק, עפ”י מטרתו ותכליתו כי ינוכו מהנכסים בני האיזון.
מטרת החוק בעקבות הלכת חזקת השיתוף וקשיים ביישומה הייתה לקבוע ללא צורך בהוכחה, כי כלל הנכסים של בני הזוג ושל כל אחד מהם בנפרד יכללו בנכסים אשר שווים יאוזן. אין לעוות כוונה ומטרה זו על ידי הכללת חובות להם אחראי רק אחד מבני הזוג ואשר נוצרו על ידי אותו בן זוג ללא שיתוף וידיעת בן הזוג האחר ולצרכיו הפרטיים בלבד, ואשר לא נעשו בהקשר ובהתייחס לנכס הנכלל בנכסים בני האיזון.
לצורך פרשנות ראויה של סעיף 6 לחוק יחסי ממון ניתן להיעזר גם בהלכות שקדמו לחוק יחסי ממון, והכוונה להלכות חזקת השיתוף (ר’ לענין זה דעתו של פרופ’ א’ רוזן-צבי ז”ל בספרו “דיני המשפחה בישראל – בין קודש לחול” בעמ’ 156).
חזקת השיתוף בחובות משלימה את חזקת השיתוף בנכסים.
בן הזוג הנהנה מפירות השותפות עם בן זוגו, חייב לשאת בעול החובות שנוצרו במהלך החיים המשותפים, שתי החזקות הללו משקפות את תמציתו של משק הבית המשותף – ההנאה מרווחי השותפות בצד הנשיאה המשותפת בהוצאות ובהפסדים.
עם זאת, חזקת השיתוף בחובות חלה על חובות שנוצרו בדרך הרגילה, במהלכם של חיי הנישואין תקינים. חריגים לחזקה זו הינם חובות בעלי אופי אישי. דוגמה לחובות מעין אלו הם חובות בגין הוצאות על רכוש פרטי נפרד או בקשר לעסקאות כלכליות, שחזקת השיתוף אינה חלה עליהן במקרה הספציפי (ע”א 3002/93 בן צבי נ’ סיטין, פ”ד מט(3) 5.)
ההבדל בין חזקת השיתוף בחובות לבין סעיף 6(א) לחוק יחסי ממון נעוץ, לכאורה, בנטל השכנוע.
- בשיטת השיתוף על הטוען לשיתוף בחובות אישיים להראות כי קם שיתוף בחוב.
- בשיטת האיזון על הטוען להוצאת חובות אישיים ממסת נכסי האיזון להראות כי מדובר בחוב שאינו בר-איזון.
סיכומו של ענין זה הוא כי בית המשפט יבדוק מהות החוב הנטען על ידי בן הזוג לניכויו מהנכסים בני האיזון, עפ”י הדין הכללי, יסוד היווצרו, האם בן הזוג פועל – בהפעילו ובעמידתו על זכויותיו הנטענות – בתום לב ובדרך המקובלת, בית המשפט יצמצם פגיעה בזכויותיו הקנייניות של אחד מבני הזוג, בית המשפט יסיק מסקנות כאשר יש חשש לפגיעה כזו מתוך ראיית ובדיקת תכלית החוק וימזער פגיעה כאמור אך למידה שאינה עולה על הנדרש. ולענין הספציפי הנדון, לתביעה דנן, ייבדק האם החובות הנטענים מקורם בנכסים בני איזון אם לאו, ובהתקיים האלמנטים האמורים לעיל יפעיל בית המשפט שיקול דעתו, ולבד משיקול הדעת הכללי בהתחשב במיוחד בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו יפעיל בית המשפט אף שיקול הדעת הספציפי הניתן לו בסעיף 8(1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג לפיו רשאי בית המשפט לקבוע כי נכס (או חוב) מסוים לא ייכלל בנכסי האיזון”.
מן הכלל אל הפרט:
- מן המפורט לעיל, עולה כי על התובעת המתנגדת לאיזון חלק מן החובות, לשכנע את בית המשפט כי אין לאזנם.
עסק השיפוצים:
- הנתבע ניהל עסק שיפוצים (להלן: “העסק“) בשיתוף עם אחיו, עד שפרץ ביניהם סכסוך ודרכיהם נפרדו. הוא שהה במאסר בגין עבירות של העלמת מס וכיום יש לו חובות רבים, בין היתר מהעסק שקרס ובגין קנס שהוטל עליו במסגרת הרשעתו בעבירות של העלמת מס.
- לטענת התובעת, כל החובות שנגרמו נוכח מחדליו האישיים של הנתבע, כגון: העלמת מס, אי ניהול ספרים כדין, העלמת הכנסות, אי השלמת עבודה ללקוחות, אי תשלום עבור ביטוחי רכבי עבודה, חובות בגין שימוש בטלפון הסלולארי של העסק. לפיכך, יש להטילם לפתחו בלבד.
- לטענת הנתבע, הוא ואחיו הפסיקו את השותפות בעסק בשנת 2009. במסגרת כתבי הטענות שהגישה התובעת, היא שינתה מספר פעמים את גרסאותיה באשר לחלוקת החובות ובכך נראה כי היא מנסה להתחמק מתשלומם, בעוד שמנגד מבקשת לחלק בין הצדדים את המוניטין והמלאי העסקי שקיים, לטענתה, בעסק.
- אין מחלוקת כי הנתבע ואחיו היו שותפים בעסק שיפוצים “…..”.
כך העיד הנתבע בהקשר זה:
ש: העסק נקרא …., אתה היית בפורנט, אתה ואחיך עבדת ביחד כל התקופה?
ת: עד 2009.
ש: עבדתם יחד?
ת: כן.
ש: הייתם שותפים?
ת: כן.
ש: ואתה לקחת על עצמך את הכל, חובות למס הכנסה, למע”מ, לביטוח לאומי ואת כתב האישום למעשה, ספגת הכל?
ת: אני סופג מה שעל שמי, לא משהו שהוא לא על שמי.
...
ש: אמרת שקודם אחיך היה שותף שלך ועבדתם יחד.
ת: במקרה הקונקרטי הזה לקחתי את האחריות על עצמי, עצרו אותי, חקרו אותי.
ש: זאת אומרת היתה לך אפשרות לבוא ולהגיד אני לא לבד בסיפור, יש לי שותף, גם לו יש חלק באשמה אבל בחרת לקחת הכל על עצמך.
ת: כשהגיעה התלונה הביאו חתימה על מסמכים שאני הייתי חתום עליהם. אז מה אתה רוצה שאגיד שאחי חצי? אני חתום על זה שקיבלתי את הכספים. לא אחי.
ובהמשך:
ש: אחרי שסיימת את כל התהליך, מיצית את עונש והשתחררת וקיבלת את הדרישות לתשלומים שצורפו כנספח ג’ 1, 2, 3, באת לאחיך ואמרת תשמע ש. יש לנו חובות מהתקופה שהיינו ביחד, בוא נראה איך משלמים ביחד, פנית אליו?
ת: פניתי אליו אבל אין לו כסף, מה זה יעזור?
- התובעת טענה בתצהיר, כי החובות הרשומים על שמו של הנתבע נוצרו בעקבות התנהלות פלילית ולכן עליו לשאת בתשלומם לבדו. ככל שיוחלט אחרת, יש לחייב אותה רק ב-25% מסכום החובות, שכן החובות נוצרו בתקופת השיתוף של הנתבע עם אחיו, והוא חייב רק במחציתם. כן הוסיפה כי הינה זכאית לקבל את מחצית שווי העסק לרבות מוניטין, מלאי וציוד (ס’ 45-47).
בדיון הוכחות שהתקיים ביום 23.1.19 טען ב”כ התובעת כדלקמן: “אני מוחק את הסעיף בתצהיר לפיו מרשתי מבקשת זכויות בחברה ולו רק שתנוח דעתה של חברתי שמרשתי אינה רוצה דבר מהעסק. מדובר בסעיף 47 לתצהיר התובעת” (עמ’ 15 ש’ 2-3). בסיכומיה חזרה על הטענה לפיה היא מוותרת על דרישתה לקבל שווי מוניטין העסק וזכויות כספיות של הנתבע (ס’ 78).
- לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, התרשמתי כי לתובעת לא היה כל חלק או מעורבות בעסק שניהל הנתבע עם אחיו. כך העידה בחקירה: “אף פעם לא הייתה לי מעורבות בעסק שלו” (עמ’ 13 ש’ 4). כאשר נשאלה מה היה החלק שלה בעסק, השיבה: “כלום, הוא לא היה מדווח לי מה נכנס מה יוצא, זה היה בינו ובין אחיו” (עמ’ 13 ש’ 8). ובהמשך: “..היה לו עסק כשעליתי לארץ עם אחיו, כל השנים הוא עבד עם אחיו, לא היה לי שום יד בהקמתו ופירוקו” (עמ’ 13 ש’ 10-11). כמו כן, מעדותה עולה כי במשך השנים היא התנהלה בחשבון בנק הרשום על שמה בבנק מזרחי, בעוד לנתבע ולאחיו היה חשבון בנק משותף (עמ’ 15 24-25). “תמיד הוא עבד עם מזומנים, תמיד אמר שהמצב קשה, לא היה לי יד, לא ידעתי, לא נגעתי, מה שהוא היה מביא לי ליד הייתי עושה קניות, זה מה שידעתי על הכספים…” (עמ’ 16 ש’ 1-2).
האמור לעיל, אף עולה בקנה אחד עם דבריו של הנתבע בחקירה, שם טען כי כל החובות עד שנת 2009, עת היה שותף עם אחיו בעסק, שייכים לו ולאחיו “עד 2009 חובות משותפים שלי ושל אחי, מ- 2009 חובות שלי בלבד” (עמ’ 25 ש’ 4). כמו כן, מעדותו ניתן ללמוד כי ערך הפרדה בין החובות השייכים לו ובין החובות המשותפים לשני הצדדים: “מה ששלי זה אחריות שלי ומה ששלי ושלה זה אחריות משותפת שלנו” (עמ’ 26 ש’ 19).
- אשר על כן, אני קובעת כי עסק השיפוצים לא נכלל במסת איזון הנכסים. משכך יש לנכות את כל החובות שמקורם בעסק משווי הנכסים שיכללו באיזון המשאבים ועל הנתבע לשאת בחובות אלו לבדו.
- יש לציין, כי משקבעתי כי העסק אינו בר איזון, אין התובעת זכאית לקבל מיטלטלין השייכים לעסק, ככל שקיימים.
חובות משותפים לצדדים:
- באין מחלוקת כי לצדדים חובות משותפים (ס’ 16 לסיכומי תשובה מטעם התובעת, ס’ 31 לסיכומי הנתבע), אני מורה כי החובות הבאים משותפים לשניהם:
- חוב בתיק הוצל”פ מס’ …..- חוב למ.מ ….. (התובעת תישא בתשלום עד למועד עזיבתה את הבית (מועד הקרע)).
- חוב בתיק הוצל”פ מס’ ……חוב לקלאב מרקט.
- חוב בתיק הוצל”פ מס’ ……חוב למ.מ …… (התובעת תישא בתשלום עד למועד עזיבתה את הבית (מועד הקרע)).
- חוב בתיק הוצל”פ מס’ 18-16367-12-3…..- חוב למ.מ ….. (התובעת תישא בתשלום עד למועד עזיבתה את הבית (מועד הקרע)).
- חוב בתיק הוצל”פ מס’ …….חוב לרשות השידור.
- חוב בתיק הוצל”פ מס’ …..- חוב ל…….
- חוב בתיק הוצל”פ מס’ …..- חוב לריסט-חברת מים (התובעת תישא בתשלום עד למועד עזיבתה את הבית (מועד הקרע)).
מיטלטלין:
- התובעת טענה כי בעת עזיבתה את הבית נטלה מספר חפצים בודדים, בשל סירובו של הנתבע לאפשר לה לקחת חפצים נוספים השייכים לה ולילדים.
הנתבע טען כי בפועל כבר בוצעה חלוקה של המיטלטלין, כשהוא אפשר לתובעת ליטול את כל החפצים שחפצה בהם ואף סייע לה בהעברת הציוד לדירתה השכורה. התובעת עזבה את הבית בשנת 2016 ולכן לא ברור אילו חפצים היא מעוניינת לקחת בחלוף כ-4 שנים מעזיבתה.
כך העידה התובעת בהקשר זה:
ש: כשיצאת עכשיו מהבית …. עזר לך עם המעבר?
ת: הילדים שלי לקחו את האוטו שלו ועזרו. הוא לא עזר. הוא ניסה לגרש אותי מהבית בלי כלום.
ש: מה לקחת מהבית כשעזבת?
ת: מקרר שבור שהיה בחצר. ספה שהיתה בסטודיו קרועה, חדר שינה שקנינו מיד שניה, וזהו וחפצים אישיים וטלוויזיה אחת.
ש: היה משהו שרצית ולא לקחת?
ת: כן, מכונת כביסה שעל זה הוא רצה לסלק אותי מהבית והזמין משטרה.
ש: רק מכונת כביסה?
ת: כן.
ש: חוץ מזה לא רצית שום דבר אחר?
ת: לא.
ש: יש משהו שהיום את רוצה מהחפצים בבית?
ת: מה שמגיע לי. חצי ממה שמגיע לי. יש הרבה דברים טובים ששווים. מקרר, טלוויזיות, רהיטים, ספות, כל מה שיש שם. שהיה כבר.
(עמ’ 12-13 ש’ 21-30, 1-2).
- לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני מורה כי הנתבע יערוך שתי רשימות של המיטלטלין שהיו בתקופה החיים המשותפת, תוך ציון המיטלטלין שכבר נלקחו על ידי התובעת, והיא תהא רשאית לבחור אחת מהרשימות.
אשר על כן, אני מורה כדלקמן:
- ניתן בזאת פסק דין הצהרתי לפיו התובעת הינה בעלת מחצית מהזכויות בבית המגורים הנמצא ב……, הידוע כגוש …. חלקה …. (להלן: “בית המגורים“) והיא תהא זכאית להירשם כבעלת מחצית הזכויות בבית המגורים. ניתן להגיש פסיקתא לחתימתי.
- ניתן בזאת צו לפירוק השיתוף בבית המגורים.
- הבית יימכר כפנוי למרבה במחיר, במכירה שבין מוכר מרצון לקונה מרצון. סכום ממכר הדירה, לאחר ניכוי כל ההוצאות מכל מין וסוג שהוא אשר תהיינה כרוכות במכירתו, יחולק בין הצדדים בחלקים שווים, בכפוף להוראות כל דין.
- אני ממנה את באי כוח הצדדים, עוה”ד ירון אלטרזון ועוה”ד נעמה אייכנר, ככונסי נכסים לצורך המכירה.
- כונסי הנכסים יפעלו בשיתוף פעולה ויעשו כל הדרוש למכירת בית המגורים בהתאם לחוו”ד השמאי לרבות פרסום, עריכת התמחרות ורישום הערה מתאימה בלשכת רישום המקרקעין. הם יגישו דו”ח ראשוני תוך 90 יום מהיום.
- המכר ייעשה בפיקוח בית המשפט.
- אני מחייבת את הנתבע לשלם הוצאות בסך 7,000 ₪ ללשכה לסיוע משפטי, מטעמה הועמד ייצוג לנתבעת.
- פסק דין סופי יינתן עם אישור המכר.
המזכירות תמציא פסק הדין החלקי לצדדים.
ניתן היום, ט”ז סיוון תש”פ, 08 יוני 2020, בהעדר הצדדים.
חתימה
ניתן היום, ל’ אב תש”פ, 20 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.
One Comment
אפליה מגדרית לרעת גברים בבתי משפט למשפחה לטובת האשה קיימים מאז היווסדו למקרים כאילו מתפרסמים חדשות לבקרים.
לעניות דעתי מצב בו אותה שופטת פוסקת לטובת האשה בתיק אחד ולרעת הגבר בתיק אחר כאשר התיקים זהים למעט הבדל המגדרי זה שיא השיאים מבחינת אפליית גברים.
מחוז חיפה ידוע בשמרנותו ובאפלייה האכזרית והמערכתית של גברים גרושים.
נראה מהמאמר המלומד שהעיר חדרה היא “הדובדבן שבקצפת” במחוז חיפה “ועוקפת” ערים אחרות בתואר המפוקפק של העיר עם בית המשפט לענייני משפחה האכזרי ביותר לאבות גרושים.