החוטפת גלית צרפתי שרטה לבן את פי הטבעת וטענה שהאבא החדיר שם חפצים – השופטת פאני כהן העבירה משמורת לאבא וגלית חטפה את הבן

גלית צרפתי – אישה גועלית בשם גלית צרפתי ממושב כוכב מיכאל (עוטף עזה) חטפה את הבן שלה ונעלמה לפני שבועיים. רק כעבור שבועים של העלמות החליטה המשטרה לפרסם את שמה. אילו גבר היה נעלם עם קטין, המשטרה הייתה מפרסמת את שמו בו ביום, והיו מעלים מסוקים ורחפנים לחפש אותם בכל הארץ. אבל מדובר באישה אז הוציאו הודעה שאישה נעלמה עם קטין. אפילו להגיד שזו “חטיפה” המשטרה וכל כלי התקשורת לא יכלו לומר.

גם לא ברור לנו מדוע מטשטשים את התמונה של הילד בערוצי העיתונות. מה כבר יש להסתיר? הרי התמונות של הילד מפורסמות בפייסבוק של גלית צרפתי, https://Galit Tsarfati ויש צורך לפרסם אותו כדי שאם מי מהציבור יראה אותו, יקראו מייד למשטרה. העובדה שעברו כבר שבועיים והמשטרה לא הצליחה לאתר אותה, מעידה שבמשטרה לא ממש רוצים למצוא אותה. אפילו נתנו לה זמן של שבועיים להתארגן במקום המסתור.

סיפור המעשה מאוד פשוט.

בגיל שנתיים הגברת גלית צרפתי נפרדה מהבעל. היא קיבלה יעוץ פמיניסטי מאוד מקובל ושגרתי לטעון שהאבא פוגע מינית בילד. היועצות למינהן בארגוני הנשים וגם בסיוע המשפטי של משרד המשפטים בדרך כלל יועצות לאישה לשרוט קלות את הטוסיק של הילד עם ציפורניים, וכך נוצרת פיסורה.

כלל בסיסי הוא שברגע שדוקטור רואה פיסורה, מייד הוא יכתוב שהוא אינו יכול לשלול פגיעה מינית ע”י הבעל, ואז מייד הבעל מאבד את אבהותו ומופסקים מייד כל הסדרי הראיה.

בסופו של דבר הבלוף התגלה. אף אחד לא האמין לנבלה השקנית הזאת, והשופטת פאני כהן, שאינה חשודה באהבת גברים, קבעה שהמשמורת תעבור לאבא. הנבלה השקרנית גלית צרפתי מיוצגת ע”י עו”ד אריה סוכובולסקי, שהוא בכלל עו”ד למקרקעין ונדל”ן. לנו לא ברור מדוע המשטרה לא תופסת את סוכובולסקי ומסתכלת במחשבים והטלפונים שלו, כדי לגלות איפה הגברת מסתתרת. הרי לא יכול להיות שהיא אינה בקשר איתו, וסביר להניח שהוא זה שיעץ לה להעלם.

עדכונים:

https://גלית צרפתי מואשמת בחטיפת בנה בן ה-5, עורכת דינה טוענת לפגיעה

https://הסתתרה בין המיטות: כתב אישום נגד גלית צרפתי שחטפה את בנה | כא

https://כתב אישום הוגש נגד האם מכוכב מיכאל שנעדרה עם בנה הקטין | חדשות

שימו לב: פרקליטות מחוז דרום לא הגישה שום כבת אישום נגד מי שסייע לה בחטיפה!!!!

 

אריה סוכובולסקי – עריכת דין פמיניסטית ווגינלית

וזהו העו”ד שיועץ לחוטפת ומייצג אותה, אריה סוכובולסקי:

שימו לב לסיקור העיתונאי המוטה, כאשר אישה חוטפת ילד היא “נעדרת”, וכאשר גבר נעלם עם ילד אז הוא “חוטף”.

 

ובמה מדובר? הנה פסק הדין בבימ”ש משפחה קרית גת אצל פאני גילת כהן

 

 

 

 

 

 

 

בית משפט לענייני משפחה בקריית גת

תלה”מ 11604-12-18 פלוני נ’ אלמונית
תלה”מ 63523-11-18 אלמונית נ’ פלוני

בפני: כב’ השופטת פאני גילת כהן
תובע/נתבע פלוני
מיוצג ע”י עו”ד מירה סייג

נתבעת/תובעת

בעניין הקטין: אלמונית
מיוצגת ע”י עו”ד אריה סוכובולסקי ואח’

ש.
באמצעות האפוטרופה לדין עו”ד אלה שיינפלד

כתבי עת:
דניאל גוטליב, “תסמונת הניכור ההורי”, רפואה ומשפט, גיליון מס’ 31 (2004) 106
מישאל חשין, “אמון הציבור בבית-המשפט – תגובה למאמרו של השופט חיים כהן ז’ל ולהרהורי הכפירה שלו במושג אמון הציבור”, המשפט, כרך ט (תשס”ד) 491

ספרות:
פנחס שיפמן דיני המשפחה בישראל (כרך ראשון) (תשנ”ה)

חקיקה שאוזכרה:
פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל”א-1971
חוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ”ה-1995: סע’ 8(ג)
תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ”ד-1984: סע’ 258 יב(א), 258 יב(ז)
חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב-1962: סע’ 25

מיני-רציו:

• ביהמ”ש הורה על העברת משמורת קטין כבן 5 לידי האב, לאחר שנמצא כי האם שבויה בקונספציה שהאב פוגע מינית בקטין מבלי שנמצא לכך כל אינדקציה במציאות ונמצא כי דווקא התנהלות האם, בניסיונותיה להוכיח כי האב פוגע מינית בבן, תוך הפרת החלטות בימ”ש, מסוכנת לקטין ועלולה לגרום לו נזקים בלתי הפיכים.
• משפחה – משמורת קטינים – טובת הילד
• משפחה – משמורת קטינים – ניכור הורי
• משפחה – משמורת קטינים – חזקת הגיל הרך
• משפחה – משמורת קטינים – חוות-דעת מומחה
  .
  הכרעה בסכסוך משמורת קשה וטעון בליבו בנם המשותף היחיד של הצדדים (כיום כבן 5), המתנהל משך כ-3 שנים, בצל טענת האם (המשמורנית עפ”י הסכם הגירושין) כי האב פוגע מינית בבן. כלל הגורמים המקצועיים-טיפוליים תמימי דעים, כי אין שום אינדיקציה שהיא לפגיעה מינית של האב בקטין. אך האם נותרה בדעתה ולשם הוכחת טענותיה, נהגה – להסריט הקטין במערומיו; לדובב אותו לספר אודות מעשיו של האב לכאורה; לקחתו לבדיקות פולשניות באיבריו הפרטיים ע”י גורמים שונים, ואף המשיכה לעשות כן חרף החלטות שיפוטיות ברורות האוסרות עליה לעשות זאת בהעדר אישור מראש של ביהמ”ש; ומנעה וסיכלה שוב ושוב האפשרות לקיום זמני שהות רציפים של הקטין עם אביו. לעמדת הגורמים המקצועיים, דווקא התנהלות האם מעמידה את הקטין בסיכון של ממש תוך פגיעה אנושה בקשר שלו עם אביו. דעת גורמי הטיפול היא שטובת הקטין והבטחת מוגנותו מחייבת העברת משמורתו לאב. יצוין כי בחודשים האחרונים האם הקצינה התנהלותה וניתקה את האב לחלוטין מחיי הקטין חרף סנקציות המוטלות עליה.
  .
  ביהמ”ש לענייני משפחה הורה על העברת משמורתו של הקטין לאב מהטעמים הבאים:
  כידוע, העיקרון המרכזי על פיו יוכרעו ההליכים דנא הוא טובת הילד, המהווה עמוד האש לאורו יפסע ביהמ”ש ועל פיו יכריע. כן נקבע בפסיקה, כי אבני הבוחן המשמשות את ביהמ”ש בבואו להכריע בהליכי משמורת הן: היכולת של ההורה להבטיח סיפוק הצרכים ההתפתחותיים, הרגשיים, הפיזיים, החברתיים והחינוכיים של הקטין; היכולת של ההורה להשפיע על חיי הילד בהווה ובעתיד; היכולת של ההורה להבטיח קיום קשר תקין עם ההורה האחר ועם דמויות משמעותיות נוספות בחייו ואשר יאפשר להורה האחר המשך מילוי תפקידו כאפוטרופוס על הקטין; שלומו של הילד הגופני והנפשי; מימד הזמן בחיי ילד; רצונו של הילד (ביחס ישיר לגילו); שמירת ערך היציבות בחייו של הילד; מניעת ולמצער צמצום הנזק שיגרם לילד כתוצאה מהכרעה; מצבו של הקטין נשוא ההליך – כישוריו, מגבלותיו וכיוצ”ב; כלי עזר שיפוטיים.
  טענת האם כי אין מקום להכריע בהליך זה בלא שתערך לאב בדיקת מסוכנות מינית – נדחתה. ביהמ”ש שוכנע בבירור, כי האב לא פגע מינית בקטין. הומלץ על ידי המומחים, כי רק אם בבדיקת הקטין יעלה או ידווח ע”י הגורמים המטפלים בו שיש חשד כי הוא נפגע מינית או חווה טראומה הנושאת אופי מיני, יש להפנות האב לבדיקת מסוכנות. עמדה זו ראויה ויש לאמצה. היעלה על הדעת שכל אדם לגביו נטען, כי הוא פוגע בבנו הקטין מינית יתויג כעבריין מין ויופנה אוטומטית להערכת מסוכנות מינית, גם כאשר אין אינדיקציה לכך ולא הונחה תשתית ראייתית המבססת ולו במעט חשד זה?! התשובה לכך היא כמובן בשלילה מוחלטת. בפרט בענייננו, משאין שום אינדיקציה שהיא לפגיעה מינית של האב בקטין ועת מונחת בפני ביהמ”ש יותר מאינדיקציה לכך שהטענות נשמעות מפי מי שבוחן המציאות שלו נפגע.
  בהינתן עמדתם הברורה של כלל גורמי המקצוע והטיפול, וודאי משקלן המצטבר של חוות דעתם והמלצותיהם, שעה שביהמ”ש שוכנע בבירור, כי הקטין לא נפגע מינית ע”י אביו, וכי דווקא האם בהתנהלותה פוגעת בקטין, מעמידה אותו בסיכון רגשי והתפתחותי חמור ובכך גורמת לו נזק שעלול להיות בלתי הפיך, ושעה שחרף ההזדמנויות הרבות שניתנו לה להוכיח טענותיה ולשנות דרכיה, היא לא עשתה כן, והגדילה לעשות עת נטשה את הטיפול הפסיכולוגי אליו הופנתה ואשר היא התחייבה לו בעודו באבו, תוך שהיא ממשיכה לפעול עפ”י דפוסי הפעולה שהיא התחייבה לנטוש, ולנכר הקטין כלפי האב באופן משולח רסן ותוך הפרה מתמשכת של החלטות שיפוטיות, ועת ביהמ”ש שוכנע, כי האב, להבדיל ממנה, מבין את חשיבות הקשר של הקטין עם שני הוריו ויעודד אותו לקיום קשר רציף ומיטיב עם האם, הרי שבמצב דברים זה, יכולותיו ההוריות של עולות על אלו של האם.
  טובת הקטין ובתוך כך המוגנות שלו, התפתחותו האישית, הרגשית, המנטלית והחברתית תובטחנה בבירור בצורה טובה יותר עם קביעת משמורתו בידי האב. פתרון זה וודאי אינו אידאלי, אלא הרע במיעוטו.
  כאמור, ביהמ”ש שוכנע כי האם מנכרת הקטין כלפי האב ניכור קשה, חמור והרסני. בהתאם לפסיקה, כאשר מדובר ברמת ניכור הורי חמורה המאיינת את קיומו של ההורה המנוכר, אין מנוס מהעברת משמורת הקטין להורה המנוכר. עם זאת, יש לנקוט באמצעי זה כשכלו כל הקצין ורק כאשר הנזק שייגרם לקטין (ולהורה המנוכר) כתוצאה מהותרתו בידי ההורה המנכר עולה על הנזק שיגרם עקב ההעברה הכפויה של המשמורת להורה המנוכר או לרשויות הרווחה. במקרה דנא, לא זו בלבד שהאם גורמת לניכור הורי חמור והרסני, היא מעמידה את הקטין בסיכון ממשי נוכח ניסיונותיה החוזרים ונשנים להוכיח טענות שהיא בלבד אוחזת בהן, תוך פגיעה נפשית, פיזית ומינית בקטין. בנסיבות אלו, נסתרה חזקת הגיל הרך, והורם הנטל הדרוש להוכחה שמתקיימות במקרה דנא נסיבות מיוחדות השוללות את החזקה וכי דווקא הותרתו במשמורת האם היא הרסנית, מסוכנת ועלולה לגרום לו נזקים בלתי הפיכים.
  בנסיבות העגומות שנוצרו, עת הוכח שהאם עושה דין לעצמה ולא תקיים שום החלטה שיפוטית שאינה נושאת חן בעיניה, אין מנוס מהעברת הקטין מיידית למשמורת האב. העברת הקטין לידי האב תעשה בעוד 10 ימים. בשלב ראשון יתקיימו המפגשים בינו ובין האם במרכז הקשר פעמיים בשבוע.

פסק דין

“…ילד איננו חפץ שלהוריו זכות קניין בו להחזיקו לטובתם. הוא בעל ישות עצמאית, ולו זכויות ואינטרסים משלו…”
(השופטת ד. דורנר, דנ”א 7015/94 היועץ המשפטי לממשלה נ’ פלונית, פ”ד נ(1)48)

עניין לנו בסכסוך משמורת קשה וטעון שבלבו בנם המשותף היחיד של הצדדים.

פרולוג

1. בלב ההליכים שבכותרת הקטין ש. (להלן: “הקטין” ו/או “ש.”), בנם המשותף של הצדדים, אשר בעוד כשלושה חודשים ימלאו לו חמש שנים.
2. יצוין, כי על רקע נסיבותיו החריגות של המקרה דנא, באשר יפורטו להלן, טרם נכנס בעובי הקורה מצאתי להרחיב ולתאר השתלשלות העניינים ולשרטט בקווים כלליים המסד העובדתי עליו נשענים ההליכים דנא.

עוד יצוין, כבר בשלב זה, כי מפאת חשיבות הדברים והדיוק, יובאו להלן ציטוטים רבים מתוך המסמכים השונים בתיקי בית המשפט, ועל שום כך הוארכה היריעה.

3. למרבה הצער, סמוך מאד לאחר לידת הקטין גבה טורא בין הוריו, מערכת היחסים ביניהם כשלה, הם נפרדו זה מזה בהיותו תינוק בחודשים הראשונים לחייו, ולימים אף התגרשו בגט פיטורין. בחודש ינואר 2018 אושר בבית משפט זה הסכם הגירושין בין הצדדים במסגרתו הוסדרו גם ענייני משמורתו של הקטין וזמני השהות שלו עם כל אחד מהוריו. דא עקא, שלא יצאו ימים רבים מאז אושר הסכם הגירושין של הצדדים, ומאז היותו כבן שנתיים ימים בלבד, מצוי הקטין בלב קונפליקט קשה ומר בין הוריו סביבו מנוהלים הליכים משפטיים מסועפים בצל טענותיה הקשות של אמו לפיהן אביו פוגע בו מינית.
   זהו המקום לציין, כי בעוד האם לא הצליחה לצאת לדרך עצמאית לאחר הגירושין, והיא סמוכה על שולחן הוריה ומתגוררת בביתם, ואינה מצליחה להחזיק בעבודה קבועה, אב המשיך בחייו, מחזיק במקום העבודה הקבוע שלו כ…., נישא בשנית ואף נולד לו ולרעייתו בן משותף, ולכל הדעות מנהל אורח חיים נורמטיבי.
4. כפי שיפורט להלן, האם כה שבויה ברעיון כי האב פוגע מינית בקטין ודבקה בו, עד כי לשם הוכחת טענותיה בעניין זה, הפכה, למעשה, מסוכנת לקטין ונוכח התנהלותה נמצא ע”י גורמי הטיפול השונים, כי הוא נתון בסיכון ממשי ברבדים השונים של חייו.
5. כך, ובשם ההגנה, לכאורה, עליו נהגה האם להסריט הקטין במערומיו, כדבר שבשגרה, ולדובב אותו לספר אודות מעשיו של האב לכאורה; נהגה לקחתו פעם אחר פעם לבדיקות פולשניות באיבריו הפרטיים ע”י גורמים שונים, ואף המשיכה לעשות כן חרף החלטות שיפוטיות ברורות האוסרות עליה לעשות זאת בהעדר אישור מראש של בית המשפט; ומנעה וסיכלה שוב ושוב האפשרות לקיום זמני שהות רציפים של הקטין עם אביו תוך הפרה של הוראות פסק הדין והחלטות רבות של בית המשפט, אשר ניתנו לאחר פסק הדין אגב ניהול ההליכים השונים בין הצדדים.
6. כפי שיפורט להלן, האם המשיכה במעשיה ובמחדליה האמורים, על אף שהוסבר לה ע”י גורמי המקצוע, ערכאות השיפוט וחלק מבאי כוחה אשר ייצגוה לאורך הדרך והוחלפו, כי הם פוגעים בקטין וגורמים לו נזקים, ותוך התעלמות מהחלטות שיפוטיות והפרה שלהן.
7. מטבע הדברים, בשים לב לאופי טענות הצדדים ולחומרתן, עת עסקינן בקטין חסר ישע, ומשעה שבית המשפט אמון על טובתו ומחובתו לבחון בקפידה הטענות ולהבטיח ההגנה עליו, ננקטו על ידו שורת צעדים לצורך בירור מעמיק של טענות הצדדים, ובתוך כך:

• מונה לקטין אפוטרופוס לדין מטעם הלשכה לסיוע משפטי לצורך ייצוג האינטרסים שלו באופן ניטרלי ובמנותק מהאינטרסים של הוריו והגנה עליהם;

• בהתאם להוראותיו הוגשו לתיק בית המשפט במסגרת ההליכים שבכותרת לא פחות מאחד- עשר תסקירים ודיווחים שונים מטעם אגף הרווחה (זאת, פרט לתסקירים שהוגשו בהליכים הנוספים שנוהלו אגב בקשות האם לצווי הגנה שהוגשו במקביל לניהול ההליכים שבכותרת);

• נערך לקטין אבחון במכון להתפתחות הילד בבית החולים “…”;

• מסוגלותם ההורית של הצדדים נבחנה ע”י “מכון שלם” והוגשה חוות דעת מקיפה בעניין (להלן: “חוות הדעת הראשונה”);

• לבקשת האם הושלמה חוות הדעת של “מכון שלם” בזיקה לטענותיה בעניין הפגיעה המינית של האב בקטין, לכאורה, והוגשה חוות דעת משלימה (להלן: “חוות דעת משלימה”);

• לבקשת האם מונה מומחה נוסף מטעם בית המשפט – “הבית של טלי” לשם בירור השאלה האם הקטין חווה טראומה כתוצאה מפגיעה מינית מצד האב, אם לאו (להלן: “חוות הדעת השנייה”).

8. כפי שיפורט להלן, כלל הגורמים המקצועיים-טיפוליים שנדרשו לכך במסגרת בירור ההליך תמימי דעים, כי אין שום אינדיקציה שהיא לפגיעה מינית של האב בקטין. יתר על כן, לשיטתם, וגם בעניין זה היו הם תמימי דעים, דווקא התנהלות האם מעמידה את הקטין בסיכון של ממש תוך פגיעה אנושה בקשר שלו עם אביו.
9. על שום כך, ושעה שחרף כל האזהרות וההתראות שניתנו לאם, נותרה היא בשלה ולא שינתה דפוסי החשיבה וההתנהגות שלה, דעת גורמי הטיפול היא שטובת הקטין והבטחת מוגנותו מחייבת העברת משמורתו לאב.
10. עוד יצוין, כי לאורך ההליך פעלה האם, בכל דרך, למניעת הקשר בין האב והקטין, לרבות באמצעות הגשת בקשות חוזרות ונשנות לצווי הגנה (הנשענות על עילה זהה של פגיעה מינית מצד האב בקטין), ובקשות שונות לביטול לינת הקטין אצלו. האם לא השלימה עם החלטותיו השונות של בית משפט זה, לרבות אלה שניתנו בבקשות לצווי הגנה, ומימשה זכותה לערער עליהן. יובהר, כי כל הערעורים נדחו ע”י בית המשפט המחוזי.
    עוד יצוין, כי כל תלונות האם במשטרה על פגיעה מינית של האב בקטין לא נמצאו מוצדקות ותיקי החקירה נסגרו כלעומת שנפתחו.
11. לאורך ניהול ההליכים שבכותרת החליפה האם תדיר מייצגיה, ומניינם עומד, מראשית הדרך ועד לעת הזו על לא פחות מתשעה. אמנם לבעל דין זכות להחליף את מייצגו בהליך משפטי, אולם עובדה זו הקשתה על ניהול ההליכים דנא באופן יעיל, עת לעתים התלוותה ציפייה, שלא לומר דרישה מצדה, כי כל החלפה שכזו תוביל את בית המשפט לסוב על עקביו ולברר ההליך מבראשית תוך התעלמות מכל אשר ארע ומכל ההחלטות שניתנו במסגרתו, וחרף הנזק החמור שנגרם בראש ובראשונה לקטין, בהינתן העובדה שמימד הזמן בחייו הוא קריטי ובהינתן עצימות הקונפליקט לו הוא חשוף והמחיר הרגשי וההתפתחותי הכבד שהוא נאלץ לשלם בעטיו.
12. כן ניסתה האם בדרכים שונות להשפיע על שיקול דעתו של בית המשפט, להוציא הדיון אל מחוץ לזירה המשפטית, על אף שעסקינן בהליכים המתנהלים בדלתיים סגורות ולהלך אימים על בית המשפט בדרכים שונות, אך ברי, כי הוא פועל על פי דין ועל פי צו מצפונו בלבד (מ’ חשין “אמון הציבור במערכת המשפט”, המשפט 15 (2003), עמ’ 5), וכפוף לציווי האלוהי – “לא תגורו מפני איש, כי המשפט לאלוהים הוא” (דברים א’, י”ז), בהיותו אמון על טובת הקטין, והיא בלבד לנגד עיניו.
13. כפי שיפורט להלן, חרף התנהלות האם, נטה עמה חסד בית המשפט ובתוך כך דחה, פעם אחר פעם, חרף המלצות ברורות וחד משמעיות, כאמור, של כלל גורמי הטיפול ומצבו המתדרדר של הקטין, בקשות האב להעברת משמורת הקטין אליו ולקביעת משמורתו הזמנית בידיו, ולו כדי ליתן לאם ההזדמנות לפנות לטיפול ולשנות דפוסי החשיבה והפעולה שלה ולהגן על זכות הקטין לקשר מיטיב ורציף עם כל אחד מהוריו.
14. זאת ועוד, וכפי שיפורט להלן, משזיהה בית המשפט הפנמה, ולו חלקית, של האם הקושי והבעייתיות בהתנהלותה, הוא קיבל הצהרותיה והתחייבותה לפנות לטיפול פסיכולוגי, והשהה ההכרעה בהליך, אף כי היה בשלב הסיכומים.
15. למרבה הצער, האם לא עמדה בהתחייבותה, והשיפור שנצפה בהתנהגותה (וכתוצאה מכך במצב הקטין) היה אפיזודה חולפת בלבד, עת חודשים ספורים לאחר מכן היא שבה לנהוג כבתחילה ולהאשים האב בפגיעה מינית בקטין.
16. הנה כי כן, ומשאין חולק, כי טובת הקטין מחייבת הכרעה בעניינו, תוך הגנה על שלומו הפיזי והנפשי והבטחת התפתחותו התקינה, יציבות וודאות בחייו, הגיעה העת ליתן פסק הדין בהליכים שלפנינו.

רקע עובדתי והשתלשלות עניינים

17. גב’ … (להלן: “האם”) ומר … (להלן: “האב”) נישאו זה לזה ביום …. ועוד טרם מלאה שנה לנישואיהם, נפרדו דרכיהם כשלהם, כאמור, בן משותף.
18. ההליכים המשפטיים בין הצדדים החלו בשלהי שנת 2016 עת כשנה ורבע לאחר שנפתחו, עלה בידיהם לגבש הסכם גירושין המסדיר כלל העניינים הכרוכים בגירושין, לרבות ובעיקר אלה הנוגעים לקטין. הסכם הגירושין אושר וקיבל תוקף של פסק דין בבית משפט זה ביום 25.01.2018 (להלן: “הסכם הגירושין”).
19. בהסכם הגירושין נקבע, בין השאר, כי משמורת הקטין תקבע בידי האם ונקבעו הסדרי השהייה שלו עם האב באופן מדורג, כך שעד גיל שנתיים וחצי יפגוש בו פעמיים באמצע השבוע וביום שישי אחת לחודש החל מהשעה 10:00 ועד לשעה 15:00. כן נקבע, כי בהגיע הקטין לגיל שנתיים וחצי תכלול שהותו אצל האב בסופי שבוע גם לינה, כך שבמשך שלושה החודשים הראשונים ילון בביתו אחת לחודש ובחלוף שלושת החודשים הללו, יורחבו הסדרי הלינה והוא ילון בבית האב בכל סוף שבוע שני.
20. ביום 19.03.2018, כחודשיים בלבד לאחר אישורו של ההסכם, עתרה האם בבקשה לצו הגנה אשר ירחיק האב מן הקטין עקב חשדה כי הוא פוגע בו מינית (ה”ט 40399-03-18).
21. בהינתן אופי הקונפליקט בין הצדדים, על יסוד התרשמות בית המשפט ממנו אגב ניהול ההליכים הקודמים בפניו, ואף במעמד אישור הסכם הגירושין ובמבט צופה פני עתיד, הוחלט על מינוי “מכון שלם” כמומחה מטעם בית המשפט לצורך בחינת מסוגלותם ההורית של הצדדים, ומתן המלצות בעניין הסדרי הקשר שבין הקטין וכל אחד מהוריו. כן מונה לקטין אפוטרופוס לדין מטעם הלשכה לסיוע משפטי.
22. חוות הדעת מטעם “מכון שלם” הוגשה לתיק בית המשפט ביום 12.09.2018 ובעניינה יורחב בהמשך. עם זאת יצוין כבר כעת, כי עסקינן בחוות דעת מפורטת ומנומקת, המחזיקה 46 עמודים, במסגרתה נקבע, בין היתר, כי במגבלות הבדיקה שיש בידי המכון לבצע, לא נמצא כל אישוש לטענה כי הקטין נפגע מינית ע”י אביו, המשיב.
23. יצוין, כי במסגרת בירור הבקשה לצו הגנה ונוכח השתלשלות העניינים בהליך זה נקבע תחילה, כי הסדרי השהייה של הקטין עם האב יתקיימו במרכז הקשר, בהמשך נקבע, כי יתקיימו מחוצה לו אך בליווי צד ג’, ובסופו של יום נקבע, כי זמני השהות יתקיימו בהתאם לקבוע בהסכם הגירושין. ביום 18.10.2018 ניתנה החלטה המורה על סיום ההליך ועל סגירת התיק.
24. ביום 27.11.2018 הגישה האם תביעה לקיום הסדרי השהייה של הקטין עם האב בפיקוח, למינוי פסיכולוגית לקטין ולביצוע הערכת מסוכנות לאב (תלה”מ 63523-11-18).
25. ביום 05.12.2018 הוגשה ע”י האב תביעה במסגרתה עתר להעברת משמורת הקטין לידיו (תלה”מ 11604-12-18).
26. כעולה מכותרתו של פסק דין זה, מעצם טיבו של העניין אוחד הדיון בהליכים.
27. ביום 10.12.2018 הגישה האם בקשה נוספת לצו הגנה בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (ה”ט 21649-12-18). גם בה נטען, כי האב פוגע מינית בקטין. בית המשפט (כב’ השופטת ח. מטלין) נעתר לבקשה במעמד צד אחד והורה על העברת הדיון בהליך לבית משפט זה.

בקליפת אגוז ייאמר, כי האם ביססה הבקשה על הטענה לפיה הקטין סובל מפיסורה בפי הטבעת, אשר לא נמצא לה הסבר רפואי (למעט האפשרות כי היא נגרמת ממגע מיני אנאלי), ואשר מצבה מחריף לאחר כל ביקור של הקטין בבית האב.
יוער, כי על טענה זו נשענת האם בהליכים שבכותרת וגם בבקשות הנוספות לצווי הגנה שהוגשו על ידה בהמשך.

28. בהעדרו של מותב זה הועברה הבקשה לדיון במעמד הצדדים בפני מותב אחר (כב’ השופטת א. שהם דליות), ובתום הדיון ניתנה החלטה מפורטת, ובה נדחתה הבקשה ובוטל צו ההגנה הארעי שניתן במעמד צד אחד. במסגרת הדיון הוצגו ע”י האם בפני בית המשפט סרטונים מחודש נובמבר 2018, כטענתה, בהם תועד הקטין לאחר ששב משהייה אצל האב הכוללת לינה, ואשר לטענתה יש בהם להוכיח, כי הוא פוגע בו מינית.
29. על החלטה זו הגישה האם ביום 13.12.2018 ערעור לבית המשפט המחוזי (עמ”ש 31760-12-18). בהחלטתה מיום 16.12.2018 הורתה ערכאת הערעור (כב’ השופטת ג. לוין) על הגשת תסקיר מעודכן בעניינו של הקטין לאחר שיוצגו בפני גורמי הרווחה הסרטונים האמורים, התיעוד הרפואי בעניינו ותיק החקירה במשטרה. כן ניתנה הוראה על הפסקת המפגשים בין האב והקטין עד למתן החלטה אחרת.
30. ביום 23.12.2018 התקיים דיון נוסף בבית המשפט המחוזי ובו השתתפו גם עו”ס לסדרי דין וראש הצוות באגף הרווחה ב…. לאחר שנשמעו טענות הצדדים ועמדתם של גורמי הרווחה, ניתן ביום 26.12.2018 פסק דינה של ערכאת הערעור הדוחה את הערעור.
31. ביום 31.12.2018, ובהמשך להכרעת בית המשפט המחוזי, ניתנה החלטה המורה על קיום זמני השהות בהתאם להוראות הסכם הגירושין, תוך שנקבע, כי גם כאשר לטענת האם אין הקטין חש בטוב, יש לקיים זמני השהות כסדרם, והוא יטופל בידי אביו.
32. ביום 07.01.2019, שבוע ימים בלבד לאחר מתן ההחלטה האמורה, הגישה האם בקשה דחופה לעיכוב זמני השהות של הקטין עם האב, נוכח “ראיה מהותית” אשר לטענתה יש בידה, בדמות חוות דעת של ד”ר … שצורפה לבקשה ולפיה ישנם תסמינים לפגיעה מינית בקטין ולמעשה סדום שנעשה בו ע”י אביו. הבקשה הועברה לתגובת האב.
33. למחרת היום הגישה האם בקשה נוספת במסגרתה עתרה לקיום זמני השהות ללא לינה ובפיקוח בלבד, וזאת עד להכרעה בבקשה האמורה.
34. מנגד עתר האב בו ביום להורות על הרחבת זמני השהות של הקטין עמו בהתאם להמלצות הוועדה שכונסה ע” גורמי הרווחה בעניינו של הקטין ו”מכון שלם”.
35. ביום 09.01.2019 הגישה האם בקשה נוספת למתן החלטה ולצירוף מסמך לבקשתה. בבקשה נטען, כי באגף הרווחה הוחלט לבצע בדיקת מסוכנות לאב, וצורף לה מכתבו של עו”ד גז אשר נטל על עצמו ייצוג האם לצורך הגשת ערר על החלטת המשטרה לסגור תיק החקירה שנפתח עקב תלונתה כנגד האב. להשלמת התמונה יאמר, כי מן המידע שהובא עד כה בפני בית המשפט לא ברור האם בסופו של יום הוגש ערר בהתייחס להחלטה זו אם לאו. כך או כך, תיקי החקירה כנגד האב סגורים והוא מעולם לא הועמד לדין בגין ביצוע עבירות מין בקטין.
36. ביום 10.01.2019 הוגשה עמדת גורמי הרווחה לפיה עתידה להתכנס ביום 16.01.2019 וועדה רב מקצועית שתבחן באופן מקיף את עניינם של הצדדים והקטין, לרבות שאלת הצורך בבדיקת מסוכנות לאב, תוך שהובהר, כי בניגוד לנטען ע”י האם, לא נאמר לה או למי מטעמה שבכוונת גורמי הרווחה לבצע בדיקת מסוכנות לאב.
37. בו ביום ועשרה ימים בלבד לאחר שנדחה ערעורה על ההחלטה בבקשה לצו ההנה, הגישה האם בקשה נוספת (שלישית במספר) למתן צו הגנה כנגד האב הנשענת על עילה זהה לזו שבבסיס קודמותיה (ה”ט 27111-01-19). גם בקשה זו הוגשה בבית משפט אחר. הפעם בחרה האם להגישה בבית משפט השלום באשקלון. היא התבררה במעמד האם בלבד (בפני כב’ סגן הנשיא השופט אבשלום מאושר) ובית המשפט לא מצא ליתן הסעד המבוקש במעמד צד אחד. הבקשה נקבעה, אפוא, לבירור במעמד הצדדים בבית משפט זה.
38. ביום 13.01.2019 ולאחר דיון ממושך שהתקיים לפניי במעמד הצדדים, ניתנה החלטה בה נדחתה הבקשה לצו הגנה.
39. גם על החלטה זו ערערה האם (עמ”ש 35230-01-19), ואף הפעם נדחה ערעורה, תוך שבית המשפט המחוזי (כב’ השופטת ש. דברת) מצא להעיר בפסק דינו מיום 07.02.2019 על אופן התנהלותה כהאי לישנא: “הדרך בה בחרה המערערת של צו הגנה, אינה ראויה ואינה נכונה, שעה שהבקשה כבר נדונה ונדחתה בשל אותן נסיבות. לא ניתן להטריד הצד כנגד שוב ושוב באותן טענות ואותם סרטונים שכבר נצפו והשופטים שדנו בנושא, הביעו את דעתם. הניסיון של המערערת למנוע בכל דרך אפשרית ובלתי אפשרית את המפגשים של הקטין עם אביו, אינו ראוי ואף גורם נזק מיותר לקטין”.
40. ביום 14.01.2019 ניתנה החלטה ובמסגרתה הורה בית המשפט על מינוי אפוטרופוס לדין לקטין מטעם הלשכה לסיוע משפטי; ל”מכון שלם” להשלים חוות הדעת שניתנה על ידו באופן שתכלול התייחסות גם לסרטונים שהוצגו ע”י האם בעתירות לצווי הגנה; ללשכה לשירותים חברתיים להגיש תסקיר משלים ובו המלצות הוועדה הרב מקצועית אשר עתידה הייתה להתכנס בעניינו של הקטין. כן נקבע, כי בשלב זה זמני השהות יוותרו במתכונת הקבועה בהסכם הגירושין.
41. ביום 20.01.2019 הוגש לתיק בית המשפט תסקיר בו התריעו גורמי הרווחה על הפגיעה הצפויה בקטין מבחינה התפתחותית ורגשית על רקע הימשכות ההליכים והתנהלות האם.
42. ביום 30.01.2019 לאחר שהוגשו עמדות הצדדים בהתייחס לתסקיר, נקבע ההליך לשמיעת ראיות וניתנה הוראה על הגשת תסקיר משלים טרם ישיבת ההוכחות.
43. ביום 11.02.2019 שוב פנתה האם לבית המשפט בבקשה להגבלת זמני השהות של הקטין עם האב.
44. ביום 13.02.2019 ולאחר שהוגשה תגובת האב נקבע, כי אין מקום בשלב זה להגבלת זמני השהות. לצד האמור, התבקשה משטרת ישראל להעביר לעיון בית המשפט בלבד חומר החקירה בעניין תלונתה האחרונה של האם.
45. עיון בחומר החקירה העלה, כי אין ממש בטענות האם, ובהתאם ניתנה ביום 26.02.2019 החלטה לפיה אין מקום להגבלת זמני השהות של הקטין עם האב.
46. ביום 01.05.2019 הוגשה ההשלמה לחוות הדעת של “מכון שלם”.
47. ביום 01.05.2019 הגישה האם בקשה דחופה לביטול ממצאי וועדת התסקירים מיום 30.04.2019 נוכח כשלים לכאורה באופן ניהולה. הבקשה הועברה לתגובת אגף הרווחה.
48. ביום 08.05.2019 הוגשה תגובת אגף הרווחה לבקשה ובתוך כך פורטו אף המלצות הוועדה לפיהן יש להעביר המשמורת לידי האב.
49. ביום 13.05.2019 ניתנה החלטה בבקשת האם לפיה לא נמצאה שנפל פגם בהתנהלות גורמי הרווחה ובוודאי לא פגם שיש בו לפסול ממצאי הוועדה. כן הובהר, כי ההליך קבוע לשמיעת ראיות, וכי ככל שתחפוץ בכך, פתוחה בפני האם הדרך לזמן מי מגורמי הרווחה לחקירה בבית המשפט.
50. ביום 14.05.2019 הוגש תסקיר מפורט של הלשכה לשירותים חברתיים. ביום 28.05.2019 הוגש סיכום הבדיקה של הקטין בידי ד”ר … כבקשת האם, ולאחר עיון בו לא נמצא כי יש בו לתמוך בטענותיה.
51. ביום 29.05.2019 שוב הגישה האם בקשה לביטול הסדרי הלינה של הקטין אצל האב ולהגבלת זמני השהות שלו עמו, בלא שהועלתה על ידה כל טענה חדשה שהיא. משכך ניתנה בו ביום החלטה הדוחה אותה. כן צוין באותה החלטה, כי המסמך שנערך ע”י ד”ר … אינו תומך בטענות האם.
52. ביום 02.06.2019 ניתנה החלטה נוספת בה נקבע, כי לאחר עיון בעמדות הצדדים והאפוטרופה לדין, ובהינתן טענות האם בדבר הצורך במינוי פסיכיאטר לילדים המתמחה בטראומה, מצא בית המשפט להמיר דיון שמיעת הראיות לדיון קד”מ מורחב.
53. ביום 03.06.2019 הגיש האב בקשה שהוכתרה כבקשה דחופה ביותר להעברת משמורתו הזמנית של הקטין לידיו ולחילופין להרחבה מידית של זמני השהות. בשים לב למועד הגשתה נקבע, כי בית המשפט יידרש לה במועד הדיון הקבוע.
54. ביום 06.06.2019 התקיים דיון ארוך וממושך במסגרתו נשמעו טענות ב”כ הצדדים והאפוטרופה לדין. בתום הדיון ניתנה החלטה לפיה יש להמתין לחוות הדעת של המכון להתפתחות הילד; ניתנה הוראה להפניית הצדדים לאלתר להדרכה הורית ולליווי וייעוץ פסיכולוגי; נאסר על הצדדים להצמיד לקטין מכשירי ציטוט או הקלטה או לעקוב האחד אחר משנהו; בשים לב להמלצות גורמי הטיפול האפוטרופה לדין, הורחבו זמני השהות של הקטין עם האב באופן בו יכללו לינה בימי ב’, ובחלוף חודשיים יכללו לינה גם בימי ד’, כפוף לכך שהאב ישיבו למחרת בבוקר למסגרת החינוך במועד; נאסר על הצדדים לערב את גורמי החינוך של הקטין בהליכים המשפטיים או בטענותיהם האחד כנגד משנהו; חרף התנגדות האב למינוי מומחה נוסף, מונה מומחה מתחום פסיכיאטריית ילדים על מנת לבחון האם הקטין סובל מטראומה עקב פגיעה מינית אם לא; באשר למסמך שנערך בידי ד”ר … ונוכח התנגדותה הנחרצת של הפרקליטות, נדחתה בקשת האם לחשוף המסמך בפני האפוטרופה לדין.

עוד ובנוסף נקבע ההליך לשמיעת ראיות. לבקשת ב”כ האם אשר טען בנחישות בעניין החשיבות הרבה שיש בהגשת תצהירים משלימים על מנת לאפשר לה להוכיח טענותיה, נקבע מועד שמיעת ראיות במועד מרוחק יחסית וניתנה לצדדים רשות להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם. יצוין, כי חרף דרישת ב”כ האם, בסופו של יום, לא הוגשו על ידה ומטעמה כלל תצהירי עדות ראשית.

55. ביום 12.06.2019 מונתה הפסיכיאטרית ד”ר שוש ארבל לצורך הגשת חוות הדעת בעניינו של הקטין. לימים הודיעה ד”ר ארבל כי אינה פנויה לקבלת המינוי ומשכך מונתה תחתיה הפסיכיאטרית ד”ר טלי וישנה (וצוות המומחים מ”הבית של טלי”) כמומחית מטעם בית המשפט להגשת חוות הדעת הדרושה.
56. ביום 18.06.2020 הגיש האב בקשה שהוכתרה כבקשה בהולה ביותר להוצאת הקטין מחזקת האם ולהעברתו באופן מידי אליו תוך קביעת זמני השהות שלו עם האם במרכז קשר, היות שהאם גרמה שוב לביצוע בדיקה פולשנית באיבריו האינטימיים חרף הסיכון הגלום בכך לשלומו הנפשי והפיזי.
57. ביום 20.06.2019 לאחר שנתקבלו תגובות האם והאפוטרופה לדין לבקשת האב ניתנה החלטה בה נקבע לאמור: “עיינתי בבקשה, בתגובה, ובעמדת האפוטרופה לדין, הליך זה מצוי בשלבי בירור מתקדמים תוך שבהחלטה מיום 06.06.19 ניתנו הוראות והנחיות מפורשות לצדדים שניהם ואף מונתה מומחית נוספת לבחינת מצבו של הקטין. הגם שדעתי אינה נוחה מהתנהלות האם, לא מצאתי כי יש להורות בשלב זה על העברת משמורת הקטין בעטיים של מעשיה ובטרם יסתיים הבירור הנדרש בהתאם להחלטה מיום 06.06.19, על כן, לא מצאתי לשנות מהחלטתי מיום 06.06.19 על כל האמור בה והצדדים שניהם יפעלו בהתאם לה. עם זאת, מצאתי לאסור על האם לקחת הקטין לבדיקה פולשנית נוספת ללא אישור עו”ס לסדרי דין …”.
    יוער, כי ביום 08.07.2019 ולבקשת אגף הרווחה ניתנה החלטה משלימה לפיה בדיקה כאמור של הקטין טעונה הסכמת האב, ובהעדרה – אישור של בית המשפט.
58. ביום 26.06.2019 הוגש דיווח עו”ס לסדרי דין לפיו התקבל דיווח מהמשטרה ומעו”ס ביה”ח …. בעניינו של הקטין כי ביום 13.06.2019 בשעה 22:54 הביאה האם את הקטין לבדיקה בבית החולים. בבדיקה לא התגלו קרעים או פיסורה בפי הטבעת של הקטין. עו”ס לסדרי דין שבה על עמדתה לפיה התנהלות האם פוגעת בהתפתחותו התקינה של הקטין.
59. ביום 07.07.2019 הגישה האם בקשת רשות ערעור (רמ”ש 15561-07-19) על ההחלטה מיום 06.06.2019 ובה השיגה על הרחבת זמני השהות של הקטין עם האב, האיסור לחשוף המסמך שנערך בידי ד”ר … מהמכון לרפואה משפטית בהוראת משטרת ישראל, האיסור על עריכת בדיקות פולשניות לקטין ללא אישור עו”ס ומינויה של ד”ר טלי וישנה וצוות המומחים מ”הבית של טלי” והאיסור על הצגת מסמכים או מידע בפני המומחה מטעם בית המשפט.
60. ביום 16.08.2019 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי הדוחה בקשת רשת הערעור על כל ראשיה, תוך חיוב האם בהוצאות משפט.
61. ביום 29.08.2019 הגיש האב פעם נוספת בקשה שהוכתרה כבקשה דחופה ביותר למשמורת זמנית ולהטלת סנקציות על האם בגין הפרת זמני השהות של הקטין עמו באשר נקבעו.
62. ביום 09.09.2019, לאחר שהוגשו תגובת האם והאפוטרופה לדין ניתנה החלטה בה נקבע לאמור: “משעה שלא הונחה בפני בית המשפט כל אינדיקציה שהיא לפגיעה בקטין, ומשעה שמדובר בתלונות חוזרות ונשנות אשר לא נמצא להן כל בסיס עד כה, ומשעה שגם מכון שלם אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט לא מצא כל אינדיקציה לפגיעה מינית של האב בקטין, וכלל לא ברור מה עלה בגורל התלונה האחרונה שהוגשה ע”י האם, ואין בפני ביהמ”ש כל אינדיקציה למתן האישור ע”י הרווחה לחקירת הקטין, נהיר כי אין היא יכולה ליטול הדין לידיה ולהחליט על הפסקת זמני השהייה של האב עם הקטין. זמני השהייה יקוימו בהתאם להחלטות בית המשפט בעניין זה. ככל שידווח על הפרה נוספת של הסדרי השהייה ובהעדר נימוק המניח את הדעת, תושת סנקציה על הצד המפר”.
63. עפ”י הדיווחים שהוגשו לבית המשפט, האם לא שיתפה פעולה עם מומחית בית המשפט, ובין היתר לא נשאה בשכר טרחתה. משנתבקשה להבהיר פשר התנהלותה ציינה, כי לשיטתה ד”ר וישנה אינה בעלת המומחיות הנדרשת, תוך שהיא מציעה רשימת מומחים מטעמה. עמדתה נדחתה תוך שבית המשפט מתרה בה כי ככל שלא תישא בשכר טרחת המומחית מטעמו, יבוטל המינוי ולא ימונה מומחה אחר תחתיה.
64. ביום 18.09.2019 הגיש האב הודעת עדכון דחופה לבית המשפט ובקשה לאכיפת זמני השהות לאלתר במסגרתה נטען, כי חרף החלטות בית המשפט, האם מונעת קיום זמני השהות, עד כי בפועל, הוא לא זכה לפגוש בקטין מזה חודש ימים.
65. ביום 26.09.2019 ולאחר שהוגשה תגובת האם לבקשה, ניתנה החלטה בה נקבע, בין היתר, לאמור: “לעניין הסדרי השהייה – בהעדר אינדיקציה לפגיעה בקטין, ושעה שמדובר בטענות חוזרות ונשנות של המשיבה אשר נדחו עד כה ולא נמצאה להן כל אחיזה במציאות, ואף לא בחוות הדעת של אנשי המקצוע המונחות בפני בית המשפט, מצאתי להורות כי הסדרי השהייה יתקיימו בהתאם להחלטות בית המשפט ככתבן וכלשונן. יוער כי אין בעובדה שהמשיבה בוחרת להתלונן כנגד המבקש בכל פעם בתחנה משטרה אחרת כדי להעלות או להוריד. בגין כל הפרה מעתה של הסדרי השהייה ע”י האם באמצע השבוע היא תחויב בסנקציה כספית בסך של 500 ₪ ואילו בסופשבוע בסך של 1,000 ₪ ובחג בסך של 1,500 ₪. לצורך אכיפת הסדרי השהייה רשאי המבקש להיעזר בגורמי הרווחה”. עוד ובנוסף ונוכח טענות האב בעניין הפרותיה של האם את זמני השהות, נקבע ההליך לדיון במעמד הצדדים והאפוטרופה לדין.
66. ביום 10.10.2019 התקיים לפני הדיון האמור. בסופו ניתנה החלטה המתארת התנהלותה של האם, לרבות הפרת זמני השהות של הקטין עם האב וניסיונה לעכב הליך הבדיקה ע”י המומחית מטעם בית המשפט, אשר היא עצמה עתרה למינויה, כך שדה פקטו, לא הוגשה חוות דעתה ואף לא תוצאות האבחון של המרכז להתפתחות הילד. כן נקבע, בין היתר, במסגרת ההחלטה כי על עו”ס לסדרי דין לבחון טענות האב לפיהן הקטין אינו מבקר בגן הילדים מזה חודש וחצי; הובהר כי ההחלטה בעניין הסנקציות שהוטלו על האם עומדת בעינה וכי האב רשאי להסתייע במשטרת ישראל לצורך קיום זמני השהות (שוטר בלבוש אזרחי); והאם הוזהרה מפני הטלת סנקציות נוספות ככל שתמשיך להפר זמני השהות; כן התבקשה המומחית להתייחס לשאלה האם נגרמה לקטין טראומה כתוצאה מן הנתק בינו ובין האב.
67. ביום 23.10.2019 הגיש האב הודעת עדכון נוספת לפיה האם עדיין מונעת המפגשים בינו ובין הקטין.
68. ביום 24.10.2019 הוגש דיווח העו”ס לסדרי דין בעניין העדרויות הקטין מגן הילדים. מהדיווח עולה, כי הקטין נעדר מהגן במהלך חודש ספטמבר 2019 כמעט מדי יום שני, רביעי ושישי (שהם ימי השהייה שלו עם האב) וכי ביום 23.09.2019 בו שהה הקטין בגן (יום ב’), הוציאה אותו האם מהגן בין השעות 11:00-12:00 בלא שחתמה על טופס שחרור מוקדם.
69. ביום 19.11.2019 הגיש האב הודעת עדכון נוספת לפיה האם עדיין מונעת המפגשים בינו ובין הקטין.
70. ביום 24.11.2019, בבוקר דיון ההוכחות שנקבע, הוגשה לתיק בית המשפט חוות הדעת של המומחית ד”ר טלי וישנה.

וכך אמרה האם במסגרת הדיון: “עשיתי הרבה טעויות בדרך, אני מודה. התנהלתי עם עורכי דין, החלפתי עורכי דין….אני ממקום לקבל את כל התנאים… אני מבינה שהאב גם חשוב לילד, ומבינה שחשוב שהוא יהיה נוכח…ההבנה שלי, שכרגע אני מוחקת הכל, מתרכזת בילד, מוכנה לקבל כל טיפול שצריך, הדרכה הורית, הדרכה משותפת אם ידרש…אני מבינה שכל האשמות גורמות נזק לילד. אני מקבלת את הכל…” (ההדגשות אינן במקור – פ.ג.כ; עמ’ 32 לפרוטוקול הדיון מיום 24.11.2019).

כן הודיעה האם במסגרת הדיון, באמצעות בא כוחה, כי למדה את חוות הדעת על ממצאיה ומסקנותיה, כי היא מקבלת אותן, מוותרת על חקירת המומחית ועל ניהול הוכחות, ומבקשת את רחמי בית המשפט והזדמנות להוכיח שהיא מבינה את שגיאותיה, את חשיבות האב בחיי הקטין, ושהיא אם ראויה ויש להותיר משמורת הקטין בידיה תוך התחייבות מצדה לקבלת כל טיפול שיידרש ולתקן דרכיה.

וכך בין השאר טען בא כוחה בשמה: “כשאדם לצורך העניין בא בפתח הדיון וטוען ואומר בצורה מפורשת מודה ועוזב ירוחם, משמע, כל שצריך היה להוכיח כבר מוכח. לכן אני לא רואה שום טעם בהוכחת דבר שכבר הודו בו מלכתחילה….” (עמ’ 34 לפרוטוקול הדיון מיום 24.11.2019).

פשיטא, כי האם הודתה, למעשה, שעלה בידי האב להוכיח תביעתו, אך לפנים משורת הדין ביקשה היא שלא יינתן פסק דין, כי אם בחירה באפיק טיפולי עבורה בזכותו יתוקן העוול שנגרם לקטין ולאב.

71. שעה שהאב עמד על ניהול ההוכחות כמתוכנן, נחקרה האם במסגרת הדיון ובתום חקירתה, נוכח דבריה, דברי בא כוחה והעמדה שהוצגה על ידה במסגרתו, נערך דיון מחוץ לפרוטוקול בניסיון ליישר ההדורים בין הצדדים ולוודא כי זמני השהות יקוימו. יוער, כי במסגרת דיון זה התרשם ושוכנע בית המשפט לראשונה, כי האם החלה להפנים שהתנהלותה פוגעת בראש ובראשונה בקטין, ושוכנע גם בכנות הצהרותיה לפיהן תחל בהליך טיפולי ותאפשר קיום המפגשים בין האב והקטין. נוכח האמור, ניתנה החלטה בה נקבע לאמור: “אנשי המקצוע במקרה דנן, תמימי דעים בנוגע לעובדה שלא זו בלבד שאבי הקטין אינו מסוכן עבורו ואין כל אינדיקציה לפגיעה שלו בקטין ובוודאי לא פגיעה מינית בו, אלא שהניסיונות של האם לשוב ולהטיל אשם באב חושפים את הקטין לסיכון גבוה, יוצרים מצב של ניכור הורי ובחוות הדעת האחרונה מהבוקר, אף נקבע כי העובדה שהאם מרבה להסריט את הקטין בעירום ולחקור אותו אודות מעשים פליליים ומיניים לכאורה שבוצעו על ידי האב, מהווה פגיעה בקטין מצד האם דווקא. ד”ר וישנה סבורה שהתנהלות האם מזיקה לקטין והותרתו בחזקתה עלולה להסלים את הליך הניכור ולהפוך את הנזק שנגרם בשל הנתק מהאב, לנזק בלתי הפיך, לרבות העיסוק המתמיד בתכנים המיניים ומשכך, לשיטתה אין מנוס מהעברת המשמורת לאב לפחות עד אשר יחול שינוי משמעותי בהתנהלות האם. במסגרת הדיון היום שנקבע כישיבת הוכחות, הצהירה האם הן בעצמה והן מפי בא כוחה, כי היא מוכנה לקבל כל טיפול אשר ביהמ”ש יפנה אותה אליו וכן מתחייבת לקיים את הסדרי השהייה ככתבם וכלשונם, תוך שהיא מבהירה כי בנה הקטין הוא כל עולמה וכי הניתוק אם יהיה ממנה עלול לפגוע בו. עוד הצהירה האם כי היא מבינה את חשיבות הקשר שבין האב והקטין. נוכח הדברים, ביקש האב שהות על מנת לשקול את עמדתו, ולאחר הפסקה השיב כי אין המדובר בהצהרות חדשות של האם, אלא הצהרות מן הפה ולחוץ אשר נטענות בצוק העתים ובשים לב לחוות הדעת האחרונה ולא משום שהאם אכן מוכנה להודות כי היא מודעת לכך שלא היתה כל פגיעה שהיא בקטין. לשיטת האב, יש להמשיך ולברר את ההליך והוא אף עמד על ניהול ההוכחות וחקירתה של האם בידי באת כוחו.
    האב סבור כי בשלב הזה לפחות, יש למנוע נזק מהקטין ולהורות לאלתר על העברת המשמורת לידיו, תוך בחינה אם יהיה צורך בכך, של הירתמות האם להליך טפולי והשינוי התודעתי וההתנהגותי המצופה ממנה. משום כך ביקש האב כי ביהמ”ש יקבע סד זמנים קצר להגשת סיכומים ויתן פסק דין בהליך המשמורת. האפוטרופא לדין שמותנה לייצוג הקטין, לא נקטה עמדה בעניין ולשיטתה השאלה שבמחלוקת בעניין משמורת הקטין ממילא נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט אשר אמור להחליט על פי הראיות שלפניו.
    שמעתי את הצדדים וכמובן עיינתי בכל אשר מונח לפני. אכן, וכפי שכבר ביהמ”ש אמר לא אחת מדובר בקטין המצוי בסיכון גבוה, בין היתר, נוכח הנתק שנוצר בינו לבין אביו בעטיה של האם.
    האם אמנם מבקשת למנוע את ‘רוע הגזירה’ ולמנוע את העברת המשמורת לידי האב, אך אכן ספק אם עלה בידיה להפנים כי אהבתה לקטין ודאגתה לו, הגם שהן מובנות והן במקומן, אין משמען ניכוס הילד וודאי אין משמען פרוטקטיביות יתר תוך הטלת האשמות חמורות באב. כן ספק אם האם מבינה שהחששות המקננים בליבה הם חששות שווא שאין להם כל אחיזה ולא נמצאה שום אינדיקציה לכך שהאב פוגע חלילה בקטין.
    על האם אכן לעבור דרך משמעותית כדי להפנים שאביו של הקטין הוא אב נורמטיבי לחלוטין החפץ בטובתו, לפחות כמוה. על האם להבין ולהפנים שמחובתה לציית להחלטות שיפוטיות ואינה יכולה או רשאית בשם הדאגה לקטין להפר אותן לא רק משום שמדובר בהפרה של החלטות שיפוטיות על כל החומרה המשתמעת מכך אלא ובעיקר, משום שמשמעות הדבר היא פגיעה בבנה הקטין ולא עשיית חסד עמו. האם צריכה להפנים כי מטובתו של הקטין היא קיומו של קשר תקין, רציף ומיטיב עם כל אחד מהוריו ללא הבחנה. על האם להפנים כי חקירת הקטין, הסרטה או תיעוד שלו בכל דרך שהיא בוודאי כשהוא בעירום, פוגעת בקטין. על האם להפנים כי חשיפת מידע מאוד אינטימי ומאוד חסוי כדוגמת המידע שבסיסם של ההליכים שבפני, לא רק שהיא פוגעת בשמו הטוב של האב על לא עוול בכפו, מקפלת בתוכה סיכון מבחינתו של הקטין ופגיעה בהתפתחותו התקינה”. בהמשך לדברים הללו נקבע, בין היתר, כי זמני השהות יתקיימו בהתאם להחלטות בית המשפט; כן הופנתה האם לפסיכולוגית ד”ר סימה עמרם לצורך אבחון ותחילת טיפול; נקבע דיון נוסף לצורך קבלת עדכון אודות קיום זמני השהות ושיתוף הפעולה של האם עם הליכי הטיפול, מעקב אחר נוכחות הקטין בגן הילדים ומצבו התפקודי. כן הובהר, כי ככל שבית המשפט ישוכנע שהאם ממשיכה להפר את הסדרי השהייה מכל סיבה שהיא, יכול שתינתן החלטה בעניין העברת המשמורת הזמנית עוד טרם מתן פסק הדין.
72. ביום 01.12.2019 עתר האב שוב בבקשה דחופה להעברת משמורתו הזמנית של הקטין אליו ולקביעת זמני השהות שלו עם האם תחת פיקוח.
73. יוער, כי נוכח הודעת ב”כ האם לפיה הפסיכולוגית שמינה בית המשפט אינה פנויה לטיפול באם, ניתנה החלטה המורה על מינוי הפסיכולוג מר אבי סויסה ממכון “מימדים” תחתיה.
74. נוכח ההתפתחויות האחרונות ובפרט התרשמות בית המשפט מהצהרות ומהתחייבויות האם באשר נשמעו מפיה במסגרת הדיון מיום 24.11.2019, נדחתה בקשת האב מיום 01.12.2019 וכך נקבע בהחלטת בית המשפט: “עיון בתגובת המשיבה מעלה, כי היא מקיימת את החלטת בית המשפט: זמני השהות מתקיימים כסדרם מבלי שהוגשו תלונות למשטרה, מבלי שעורבו גורמי רווחה ומבלי שהונחו לפתחי בקשות דחופות ובהולות לביטול המפגשים. כן יצרה היא קשר עם הגורמים הטיפוליים בהתאם להחלטת בית המשפט ואף נקבעה פגישה שלה עמם ביום 10.12.2019. בנסיבות אלו, ועת לראשונה מאז החלו ההליכים שלפניי, ניתן להבחין בבירור, כי האם מפנימה שהיא זקוקה לטיפול ולהדרכה מתאימה, ואף פועלת לקבלתם ומשעה שהסדרי השהייה מקוימים בהתאם להחלטת בית המשפט, לא מצאתי, בראיית טובתו של הקטין, כי יש לנקוט בצעד קיצוני ולהעביר הקטין באבחה חדה למשמורת האב. נקיטת צעד כה קיצוני עלולה לשבור רוחה של האם ולגרום לרגרסיה משמעותית בתהליך בו הוחל וביכולתה לשתף עמו פעולה, דבר שיפגע בסופו של יום דווקא בקטין, אשר את טובתו מבקשים אנו. כאמור, הותרת הקטין במשמורת האם הוכפפה לחיובה שלא לחבל בזמני השהות או לסכלם ואף לשתף פעולה עם ההליך הטיפולי, ונכון לעת הזו, היא עומדת בכך, ולכן אין מקום להיעתר לבקשה”.
75. ביום 16.12.2019 וביום 19.01.2020 הוגשו עדכונים של עו”ס לסדרי דין לפיהם החל מיום הדיון האחרון, 24.11.2019, מגיע הקטין לגן הילדים באופן סדיר וחל שיפור מסוים בתפקודו שם, למעט בהיבט בחברתי. כן ניכר, כי קיים קשר טוב של הקטין עם שני הוריו.
76. ביום 21.01.2020 הוגש דיווח של האם לפיו זמני השהות מתקיימים כסדרם, הקטין מגיע לגן הילדים באופן סדיר והיא מתמידה במפגשים ב”מכון מימדים”.
77. ביום 02.02.2020 הוגש דיווח האפוטרופה לדין אשר ערכה ביקור בית בבית האב. מהדיווח עולה, כי הקטין נכנס בטבעיות לבית האב, וכי האוירה בעת ביקורה במקום הייתה טובה ונינוחה. כן דווח על ידה, כי חלה רגיעה ביחסים בין הצדדים.
78. אודה ולא אכחד, כי אותה עת ובשלב ההוא של ההליך שוכנעתי באמת ובתמים, כי רוחות חדשות של תקווה מנשבות בהליכים דנא, וכי המפתח לפתרון המחלוקות בין הצדדים סביב ענייני הקטין מצוי בהליך הטיפולי בו שולבה האם. סברתי, כי יכול שיעלה בידי האם לשנות דפוסי החשיבה וההתנהגות שלה, ובכך יהא לקטין סיכוי לחוות ילדות וחיים שלווים ומוגנים ולהתפתח באופן תקין. על שום כך, והגם שבתום הדיון מיום 24.11.2019 היה ההליך בשל לסיכומים ולמתן פסק דין, ניתנה החלטה המעניקה לאם הזדמנות להוכיח השינוי בהתנהלותה ועמידתה מאחורי הצהרותיה והתחייבויותיה המפורשות, כך שניתן יהא לשמר המצב הקיים בו הקטין יוותר במשמורתה ויתקיימו זמני שהות רצופים, סדירים ויציבים שלו עם האב – דבר המשרת כמובן את טובתו. האם אכן עמדה בכך למשך חודשים ספורים, כאמור.
79. לדאבון הלב, לא יצאו ימים רבים מאז ניתנו התחייבויות האם בפני האב, האפוטרופה לדין ובית המשפט, המציאות טפחה על פנינו, האם שבה לדפוסי החשיבה וההתנהגות הקודמים שלה, ובתוך כך שבה להאשים האב, בהעדר ביסוס, לבצע בקטין בדיקות פולשניות ולחשפו בפני גורמי טיפול שונים, וחמור מכל – למנוע המפגשים בינו ובין האב. הלכה למעשה, יצרה האם נתק בין האב והאב ומנעה המפגשים ביניהם מאז חודש פברואר השנה, הכל כפי שיפורט להלן.
80. במהלך חודש פברואר השנה הוגשו ע”י האב הודעה בדבר הפרת זמני השהות שנקבעו ע”י האם ומתן היתר לגביית הקנסות בהם חויבה באמצעות רשות האכיפה והגביה. סמוך לאחר מכן ביקש ב”כ האם (הרביעי שייצגה מאז נפתחו ההליכים בין הצדדים) שחרור מהמשך ייצוגה ובית המשפט נעתר לבקשתו.

ביני לביני אף הודע לבית המשפט על נטילת ייצוג האם ע”י עורכת דין חדשה, אשר תוך זמן קצר ביקשה להסירה ממערכת “נט המשפט, כבאת כוחה.

81. ביום 02.04.2020 הוגשה הערכת בינים מטעם הפסיכולוג מ”מכון מימדים” מר אבי סויסה אשר טיפל באם ממנה עולה, כי הטיפול הופסק עקב התפרצות נגיף הקורונה, ברם עד אז שיתפה האם פעולה עם ההליך הטיפולי והתקיימו שישה מפגשים עמה.
82. ביום 16.04.2020 הגישה האם בקשה לדחיית מועד הדיון אשר נקבע ליום 20.04.2020 עקב העדר ייצוג ופנייתה ללשכה לסיוע משפטי.
83. האב התנגד מכל וכל לדחיית מועד הדיון, בין היתר, שעה שעפ”י טענתו, מזה כחודש ימים מונעת האם המפגשים בינו ובין הקטין.
84. לאחר עיון בעמדות הצדדים ניתנה החלטה ביום 19.04.2020 ובאין טעם לקיים הדיון נוכח הנסיבות שנוצרו, הוא בוטל, תוך שהובהר, כי אין בטענות האם כדי להצדיק הפרת זמני השהות שנקבעו; כי יש לקדם ההליך על מנת לעצור הנתק בין האב והקטין; ניתנו הוראות בעניין איסוף והחזרת הקטין נוכח ביטול הלימודים במסגרות החינוך מחמת התפשטות נגיף הקורונה; ניתנה הוראה הלגשת תסקיר משלים ועדכון של האפוטרופה לדין וכן צו להגשת סיכומים בכתב.
85. ביום 03.05.2020 עתר האב ב”בקשה בהולה” להעברת משמורת הקטין לידיו לאלתר, ובהחלטה שניתנה נקבע, כי בהינתן השלב בו מצוי ההליך, יש ליתן ההכרעה במסגרת פסק דין ולא כסעד זמני. כן נקבע, כי לאחר שיוגש תסקיר העו”ס המבוקש, יכול שיקוצרו פרקי הזמן שנקבעו להגשת סיכומי הצדדים.
86. ביום 27.05.2020 עתרה האם בבקשה נוספת (רביעית במספר) לצו הגנה בגין אירוע אשר התרחש, לטענתה, כחודש ימים קודם לכן, ביום 28.04.2020 (ה”ט 63480-05-20). בנסיבות העניין, לרבות השיהוי בהגשת הבקשה, לא ניתן צו במעמד צד אחד וההליך נקבע לדיון במעמד הצדדים.
87. ביום 31.05.2020 הוגש תסקיר נוסף של עו”ס לסדרי דין. לאחר עיון בו נקבע, כי נוכח ההתדרדרות במצבו של הקטין כמתואר בו, יקוצרו פרקי הזמן שהועמדו לרשות הצדדים להגשת סיכומיהם.
88. ביום 04.06.2020 הגישה האם בעצמה בקשה לשחרור באת כוחה אשר מונתה ע”י הלשכה לסיוע משפטי לייצגה, ובקשה לקביעת דיון הוכחות לצורך חקירת העו”ס לסדרי דין והמומחית.
89. ב”כ האם אישרה, כי אכן, עקב חילוקי דיעות ביניהן, הודיעה היא לה וללשכה לסיוע משפטי על הפסקת ייצוגה. האם ויתרה גם על שירותי עורכת הדין האחרת שמונתה לייצגה ע”י הלשכה לסיוע משפטי.
90. ביני לביני הוגש יפוי כח מטעם עו”ד חדשה כב”כ האם, אך כפי הנראה היא חדלה מייצוגה בשלב מוקדם של ההתקשרות ביניהן, שעה שביום 28.06.2020 הוגש לתיק בית המשפט יפוי כח מטעם שלושת באי כוחה הנוכחיים של האם.
91. ביום 18.06.2020 הוגשו סיכומי האב. ביום 13.07.2020 הוגשו סיכומי האפוטרופה לדין.
92. ביום 14.07.2020 הגישה האם “הודעת הבהרה” לפיה יש לעכב הכרעה בהליך המשמורת עד להכרעה בבקשה לצו ההגנה מושא ההליך הקשור. האב התנגד לכך מכל וכל.
93. ביום 20.07.2020 פנה האב בבקשה דחופה למתן פסק דין ובו ביום ניתנה הוחלט לאמור: “ראשית ובטרם יינתן פסק דין, מתבקשת עו”ס לסדרי דין להשלים התסקיר האחרון שהוגש על ידה ובתוך כך למסור המלצותיה בעניין משמורת הקטין וכן לערוך ביקור בבית האב. בהינתן שביתת העובדים הסוציאלים, יוגש התסקיר המשלים עד לא יאוחר מיום 15.08.20. באשר לבקשה למתן פסק דין ועל מנת ליתן למשיבה יומה בבית המשפט ושעה שיכול כי יצאה שגגה תחת ידה בהינתן כי הוגשה על ידה בקשה בהליך הקשור לביצוע בדיקת מסוכנות לאב וצירוף ידיד, לפנים משורת הדין ניתנת לה ארכה להגשת סיכומיה תוך 21 יום”.
94. מאז הוגשו ע”י הצדדים שניהם בקשות שונות, עת האב מצדו עומד על מתן פסק דין ללא דיחוי בעוד האם מצדה מבקשת לעכב ההכרעה בהליך.
95. ביום 26.07.2020 לאחר שהצדדים נחקרו על גרסותיהם והוגשו סיכומים בכתב, ניתנה בהליך הקשור החלטה על פיה נדחתה הבקשה לצו הגנה.
96. למחרת היום עתרה האם לפסלות מותב זה מהמשך הדיון בהליך.
97. ביום 28.07.20 הוגש תסקיר העו”ס לסדרי דין ובו שוב המלצה להעביר משמורת הקטין אל האב.
98. ביום 03.08.2020 ניתנה החלטה בה נדחתה הבקשה לפסלות מותב זה.
99. ביום 04.08.2020 הגישה האם בקשה לעיכוב הליכים בתיק ולחקירת מומחים, העו”ס והאפוטרופה לדין. ודוק, בבקשתה עתרה היא לעיכוב ההליכים עד להכרעה בערעורים שיוגשו על ההחלטה בה נדחתה הבקשה לצו הגנה ועל ההחלטה בה נדחתה הבקשה לפסלות שופט.
100. ביום 10.08.2020 ולאחר שהוגשו תגובות האפוטרופה לדין והאב, ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה, ונקבע בה, בין היתר, לאמור: “למיטב ידיעתו של בית המשפט, עד מועד כתיבתן של שורות אלו, חרף טיבו של הליך צו ההגנה וחרף טענותיה הקשות של המבקשת בנוגע למסוכנות המשיב כלפי הקטין, והגם שההחלטה בהליך ניתנה לפני למעלה משבועיים, ביום 26.07.2020, טרם הוגש ערעור עליה. כן ולמיטב ידיעתו של בית המשפט עד כה לא הוגש ערעור על ההחלטה בבקשת הפסלות. למותר לציין, כי אפילו היה מוגש ערעור, אין בעצם הגשתו כדי להביא לעיכוב הליכים באופן אוטומטי, מה גם שבהליכים אזרחיים אין בריה מעין זו בשיטתנו. יתר על כן ומאליו מובן כי יש לשקול בכובד ראש בקשה מעין זו, אשר מקורה הנורמטיבי אינו ברור, כאמור, כלל, ובפרט בהליכים כדוגמת ההליכים שלפנינו, בהינתן גילו הרך של הקטין, ובהינתן, והדבר הוא בבחינת מושכלות יסוד, כי מימד הזמן הוא שיקול כבד משקל בכגון דא, שהרי הוא שונה מזמנו של מבוגר. ודוק, המבקשת אינה עותרת לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 20.07.2020 ואף אינה מציינת כי בכוונתה לערער עליה. המבקשת עותרת לביטולה, שעה שבדעתה לערער על החלטות אחרות של בית משפט זה. פשיטא כי דין בקשתה זו להידחות. כידוע, בית משפט זה, ככל ערכאה שיפוטית אחרת, אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו. זאת ועוד, אף לגופם של דברים אין להידרש לבקשה. כפי שפורט בהרחבה לעיל, בית משפט זה נטה חסד עם המבקשת, והגם שלא מילאה אחר החלטתו ולא הגישה סיכומיה במועד, ניתנה לה לפנים משורת הדין, ארכה נוספת ובלתי מבוטלת, בנסיבות המקרה דנא ועל רקע טיבם של ההליכים, להגשת סיכומיה. למרות זאת, בחרה המבקשת שלא לקיים אחר החלטות בית המשפט, וימים ספורים טרם חלוף המועד שהוקצה להגשת סיכומיה, מנסה היא להביא, למעשה, לפתיחת ההליך מחדש (עת ממועד ההוכחות שהתקיים ביום 24.11.2019 חלפו למעלה משמונה חודשים), עותרת לעיכוב ההליכים ולכך שבתום תקופת העיכוב תינתן לה ההזדמנות לחקור המומחים ויתר הגורמים המקצועיים המעורבים בהליך. מאליו מובן, כי היעתרות לבקשה מעין זו תפגע בראש ובראשונה בקטין, אשר טובתו שוכנת בלבת ההליכים, משמשת כעמוד האש שלפני המחנה ומחייבת הכרעה מהירה, ככל הניתן, בעניינו. די בכך שנפנה מבטנו אל עמדת אפוטרופסיתו לדין, גורם אובייקטיבי ונטול פניות, הקוראת לכך בשמו. זאת, כמובן, לצד עמדתם הזהה של יתר הגורמים המקצועיים המעורבים בהליך. בנסיבות אלו, בשים לב לאופי ההליכים שלפניי, למשכו, להתדרדרות הניכרת שחלה במצבו של הקטין, ולהיותו, עפ”י עמדת כלל הגורמים המקצועיים והטיפוליים בסיכון ממשי, ובשים לב לגילו ולכובד משקלו של אלמנט הזמן בכגון דא, לא מצאתי להידרש לבקשה. פשיטא, כי ככל שתבחר המבקשת לערער על איזו מהחלטותיו של בית משפט זה, פתוחה בפניה הדרך להגיש בקשה מתאימה לעיכוב ביצוע. כן ברי, כי ככל שיוגש ערעור על ההחלטה בבקשת הפסלות, על המבקשת להודיע לבית המשפט אודות הגשתה, ויכול שלא יהא מנוס מעיכוב ההכרעה בהליכים התלויים ועומדים עד להכרעה בערעור. במצב הדברים הנוכחי, הבקשה נדחית בזאת. לפני ולפנים משורת הדין, ניתנת למבקשת ארכה להגיש סיכומיה עד יום 16.08.2020…”.
101. ביום 11.08.2020 ונוכח הודעת האם לפיה הוגש על ידה ערעור על ההחלטה בבקשת הפסלות, הוחלט על השהיית המשך בירורו של ההליך עד להכרעה בערעור.
102. ביום 10.09.2020 הגישה האם בקשת רשות ערעור (רמ”ש 25816-09-20) על ההחלטות מיום 20.07.2020 ומיום 10.08.2020 במסגרתן נדחתה בקשתה לעיכוב בירור ההליך לשם חקירת המומחים, עו”ס לסדרי דין והאפוטרופה לדין.
103. ביום 17.09.2020 הגיש האב “הודעה דחופה ובקשה דחופה למתן פסק דין” לה צורף פסק דינה של כב’ הרשמת בבית המשפט העליון לפיו נדחה על הסף ערעורה של האם על החלטת בית משפט זה בעניין הפסלות (ע”א 5450/20) [פורסם בנבו].

על יסוד הודעה זו הובהר, כי יש לקדם בירור ההליך תוך מתן ארכה לאם, לפנים משורת הדין, להגיש סיכומיה עד יום 30.09.2020.

104. לאחר מתן ההחלטה האמורה פנתה האם בבקשה נוספת לעיכוב ההליכים נוכח הגשת בקשת רשות ערעור נוספת בבית המשפט המחוזי ושעה שהליכי הערעור על ההחלטה בעניין הפסלות טרם מוצו.
     בו ביום ניתנה החלטה הדוחה הבקשה להשהיית המשך בירורו של ההליך.
105. ביום 22.09.2020 הגישה האם בבית המשפט המחוזי בקשה “בהולה ודחופה” לעיכוב ביצוע (במסגרת רמ”ש 25816-09-20) וביום 27.09.2020 נדחתה בקשתה, תוך שערכאת הערעור מציינת בהחלטתה, בין היתר, כהאי לישנא: “דומה כי למבקשת לא אצה הדרך ועלה חשש כי מדובר במשיכת זמן למנוע הכרעה בהליך המשמורת”.
106. ביום 29.09.2020 ולאחר שהתקבלה תגובת האם, ניתנה החלטה בבקשת האב בה נקבע, כי בראי כלל הנסיבות ובשים לב להחלטות שניתנו הן ע”י בית משפט זה והן ע”י ערכאת הערעור, ראוי שסוגית המשמורת תוכרע בפסק דין ולא בהחלטת ביניים.
107. מאז הוגשו בקשות נוספות של האם לעיכוב ההכרעה בהליך הנשענות על נימוקים שונים, לרבות פניה של האם לגורמים פוליטיים שונים, למשטרת ישראל (בעניין סגירת תיק החקירה האחרון שנפתח כנגד האב בגין תלונת האם) ולעו”ס חוק הנוער. כן עתרה האם בבקשות לצירוף ראיות (סרטונים ומסמך הנחזה כחוות דעת מטעם פרוקטולוג). הבקשה לצירוף ראיות נדחתה בהחלטה מנומקת מיום 13.10.2020.
108. ביום 11.10.2020 הוגש ערעור על ההחלטה מיום 26.07.2020 בה נדחתה הבקשה לצו הגנה (עמ”ש 14122-10-20) ובקשה נוספת שהוכתרה כבקשה לעיכוב ביצוע. ביום 13.10.2020 נדחתה ע”י בית המשפט המחוזי הבקשה לעיכוב ביצוע.
109. ביום 18.10.2020 ולאחר שהוגשו הבהרות האם בעניין, ניתנה החלטה הדוחה בקשתה לעכב מתן פסק הדין נוכח פנייתה לגורמים פוליטיים שונים, תוך שנקבע לאמור: “מושכלות יסוד הן שאחד מעקרונות המשטר הדמוקרטי הוא הפרדת הרשויות. הרשות השופטת היא רשות עצמאית, והרשות המחוקקת ו/או המבצעת אינן רשאיות להסיג את גבולה או להתערב בהחלטותיה. החלטה של ערכאה שיפוטית נתונה לביקורת או התערבות של ערכאת הערעור בלבד. משכך, והיות שממילא תלויה ועומדת בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט זה בענין ניהול ההליכים שלפניו, הרי שככל שיוחלט ע”י ערכאת הערעור להתערב בהחלטות בית המשפט, הוא יפעל בהתאם”.
110. ביום 25.10.2020 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי הדוחה ערעור האם על ההחלטה בבקשה לצו הגנה (עמ”ש 14122-10-20) תוך חיובה בהוצאות לטובת אוצר המדינה ולטובת האב.
111. יובהר, כי בקשותיה החוזרות ונשנות של האם להשהיית בירורו של ההליך נדחו.
112. ביום 01.11.2020 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בה נדחתה בקשת רשות הערעור של האם על ההחלטות מיום 20.07.2020 ומיום 10.08.2020 בעניין אופן ניהול ההליך וכך, בין השאר, נקבע בהחלטתו: “הבקשה לחקור את המומחים והעובדים הסוציאליים, הועלתה לראשונה רק ביום 04.06.2020, לאחר שבעקבות תסקיר עדכני בית המשפט עמד על כך שיש לקדם במהירות את ההכרעה בתובענה. לשיהוי זה- ולשינוי עמדות – לא ניתן שום הסבר מניח את הדעת. חילופי ייצוג וודאי אינם יכולים להוות הסבר לגיטימי להתנהלות המבקשת. אם סברה המבקשת כי יש מקום לחקירה על חוות הדעת, היה מצופה כי תבקש זאת בשלב מוקדם בהרבה, ובוודאי שלא תתנגד לבקשת המשיב לזמן את המומחה. באשר לתסקירים, אכן הוגש תסקיר עדכני, אך אין מדובר בתסקיר ראשון, ואם ראתה המבקשת חשיבות לחקירת העו”ס לסדרי דין, היה מצופה כי תבקש זאת עובר להוכחות או למצער תצטרף לבקשת המשיב לזמן את העו”ס לסדרי דין לדיון. ההוראה על הגשת תסקיר עדכני נועדה להביא בפני בית המשפט תמונה עדכנית ככל הניתן, עובר למתן פסק הדין, בעניין שהוא גורלי לקטין. הגשת תסקיר עדכני אינה מקימה זכות אוטומטית לחקור את עורך התסקיר העדכני, שאחרת לא יהיה לדבר סוף” (עמ’ 4-5 להחלטה).
113. ביום 01.11.2020 הגישה האם בקשה לביטול הקנסות שהוטלו עליה עקב הפרת זמני השהות של הקטין עם האב, ולמחרת היום נדחתה בקשתה.
114. כפי שעולה בבירור מן המתואר בהרחבה לעיל, משבקשות האם לעכב בירור ההליך ו/או להתחיל, למעשה, לבררו מבראשית, לסוב על עקבינו ולשוב אל שלב הבאת הראיות בחלוף למעלה משנה וחצי מאז נפתח (לאחר הודאה שלה, כאמור, כי עלה בידי האב להוכיח תביעתו, וויתור שלה על חקירתו וחקירת המומחים מטעם בית המשפט והעו”ס לסדרי דין) ולאחר שניתן כבר צו להגשת סיכומים בכתב, נדחו, וערכאת הערעור לא מצאה להתערב בהחלטות אלו של בית משפט זה, בשים לב לאופי ההליך ולכלל הנסיבות, הרי שהגיעה העת להביאו אל קצו, ולדאבון הלב ונוכח התנהלות האם כמפורט לעיל בהרחבה, אף זאת בעיכוב ניכר.
115. לפיכך, ועת ממילא התשתית ראייתית המונחת לפניי רחבה ועמוקה דיה, הרי שניתן להכריע בהליך גם בהעדר סיכומי האם, אשר, כאמור, ממילא ויתרה על הזכות להגישם חרף הארכות הרבות שניתנו לה להגישם.

דיון והכרעה

116. אודה ולא אכחד, כי הליכים כדוגמת ההליך דנא, אשר לא די בכך שעניינם דיני נפשות, אלא ניצבת בלבם טענה חמורה כי קטין חסר ישע הוא קורבן להתעללות בכלל והתעללות מינית בפרט מצד מי מהוריו, הם מן הקשים והכאובים שבנמצא, וההכרעה בהם היא, כמובן, הרת גורל.

במקרה דנא על נסיבותיו המורכבות אכן, שום תוצאה אינה טובה דיה, ויש לאמץ הכרעה שהיא בבחינת הרע במיעוטו.

117. עניין לנו, כאמור, בשאלת משמורתו של הקטין.
     כפי שנקבע בפסיקה, אבני הבוחן המשמשות את בית המשפט בבואו להכריע בהליכי משמורת הן: היכולת של ההורה להבטיח סיפוק הצרכים ההתפתחותיים, הרגשיים, הפיזיים, החברתיים והחינוכיים של הקטין; היכולת של ההורה להשפיע על חיי הילד בהווה ובעתיד; היכולת של ההורה להבטיח קיום קשר תקין עם ההורה האחר ועם דמויות משמעותיות נוספות בחייו ואשר יאפשר להורה האחר המשך מילוי תפקידו כאפוטרופוס על הקטין; שלומו של הילד הגופני והנפשי; מימד הזמן בחיי ילד; רצונו של הילד (ביחס ישיר לגילו); שמירת ערך היציבות בחייו של הילד; מניעת ולמצער צמצום הנזק שיגרם לילד כתוצאה מהכרעה; מצבו של הקטין נשוא ההליך- כישוריו, מגבלותיו וכיוצ”ב; כלי עזר שיפוטיים.
118. בהינתן חומרת הטענות במקרה דנא ואופיין, הרי שעל כתפי היושב על מדין חובת זהירות מוגברת, ושומה עליו למצוא את האיזון הראוי בין הצורך בבחינה יסודית ומעמיקה של טענות אלו, בין חובתו לנהל ההליך ביעילות ובהגינות ולהכריע בו תוך הגנה על זכויות הקטין ובתוך כך לבחון הנזק שעלול להיגרם לו ולהורהו כתוצאה מניתוק הקשר ביניהם, ככל שיתברר, כי אין לטענות הללו על מה שתסמוכנה.
119. לדברים אלה משנה תוקף נוכח מימד הזמן בחייו של ילד. מושכלות יסוד הן, כי מימד ותחושת הזמן בחייו של ילד אינם שווים כלל ועיקר לאלה של מבוגר, ועמד על כך בית המשפט העליון בפסיקתו: “‘לוח הזמנים’ שבו יש להתחשב הוא לוח הזמנים מנקודת מבטו של הקטין ולא מנקודת מבטו של מבוגר. עמדתי על כך באחת הפרשות בצייני כי ‘…תחושת הזמן אצל קטין שונה מתחושת הזמן אצל מבוגר, ומה שנראה תקופת זמן קצרה אצל מבוגר, עשוי להתקבל כנצח אצל הקטין’… גורם הזמן בענייננו יש בו כדי להכריע את הכף… לסיכום הדברים, יפים דבריו של המשנה לנשיא מ’ חשין, בפרשת תינוק המריבה: ‘ואולם עיקר העיקרים הוא באינטרס של הילד. זמן שעובר על יונק, על ילד, אינו כזמן שעובר על אדם מבוגר…” (דנ”א 6211/13 היועץ המשפטי לממשלה – משרד הרווחה והשירותים החברתיים נ’ פלונית, פורסם במאגרים האלקטרוניים [פורסם בנבו]).
120. כאמור, ההליכים בעניינו של הקטין החלו לפני קרוב לשלוש שנים לאחר שכל המחלוקות בין הצדדים הוסדרו בהסכם גירושין שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, כאמור, וקדמו להם הליכים שראשיתם בהיותו פעוט בן חודשים ספורים.
121. מעת לידתו וביתר שאת במלאת לו שנתיים ימים בלבד ועד ימים אלה, חשוף הקטין לסכסוך הקשה והמר המנוהל בין הוריו בעניינו, הגובה ממנו מחיר כבד, נוכח עמידת האם על טענותיה והתעקשותה להוכיחן חרף עמדתם האובייקטיבית של שורת אנשי טיפול ומקצוע, כאמור, ובחירתה להעבירו דרך מסע קשה הכולל ביצוע בדיקות פולשניות חוזרות ונשנות בחדרי מיון שונים בשעות שונות של היממה; פגישות רבות מספור עם רופאים וגורמי טיפול שונים; הסרטה, הקלטה וצילום שלו במערומיו, תוך עידוד ודיבוב שלו לשיח עתיר תכנים מיניים אודות פגיעה מינית של האב בו לכאורה, בד בבד עם מניעת הקשר ביניהם.
122. בחודשים האחרונים הקצינה והחריפה האם התנהלותה וניתקה האב לחלוטין מחיי הקטין כך שמאז חודש אפריל השנה אין היא מאפשרת קיומו של כל קשר ביניהם, חרף סנקציות המוטלות עליה בגין מעשיה ומחדליה.
123. לצד זאת פועלת האם, כאמור, בכל דרך למניעת הקשר בין האב והקטין, ועושה כן בעקביות. בית משפט זה התייחס להתנהלות האם בהחלטות השונות שניתנו על ידו מעת לעת וכך עשתה גם ערכאת הערעור.
     ראו לדוגמא:
     א- החלטה בבקשה לצו הגנה: “ראשית, התנהלות המבקשת עולה כדי שימוש לרעה בהליכי המשפט. כאמור, המבקשת הגישה ביום 07.01.2019 בקשה לביטול זמני השהות של האב עם הקטין. משלא ניתנה החלטה המורה על ביטול שהיית הקטין עם המשיב בסוף השבוע הקרוב, והבקשה הועברה לתגובת המשיב, פנתה היא שוב לבית המשפט, אך עפ”י ההחלטה מיום 09.01.2019 עדיין לא מצא בית המשפט להורות על ביטול הסדרי השהייה. דעתה של המבקשת לא הייתה נוחה מהחלטה זו ותחת תקיפתה בדרכים המקובלות, פנתה לבית משפט השלום בבקשה לצו הגנה במטרה לעקוף החלטתו של בית משפט זה בקבלת צו הגנה במעמד צד אחד, אשר בפועל יביא לביטול שהייתו של הקטין עם המשיב בסוף השבוע, דהיינו למחרת היום. לית מאן דפליג, כי התנהלות מעין זו אינה אלא שימוש לרעה בהליכי המשפט. המבקשת בחקירתה הנגדית אף הודתה בכך, עת הסבירה כי סירבה להמתין להחלטות שיפוטיות אשר תתקבלנה בהליך הקשור בעניין הסדרי השהייה של הקטין עם המשיב ועל כן פנתה לבית המשפט בבקשה לצו הגנה (עמ’ 10 לפרוטוקול הדיון מיום 13.01.2019 ש’ 15-17). נראה, כי די בכך כדי לדחות הבקשה תוך חיוב המבקשת בהוצאות” (עמ’ 6 להחלטה מיום 13.01.2019 בה”ט 27111-01-19).

ב- החלטת בית המשפט המחוזי (כב’ השופטת ש. דברת) בערעור על ההחלטה דלעיל: “אין לי ספק שהאם מאמינה במעשיה וחוששת לגורלו של הקטין, אך הפתרון לכך אינו בהגשת בקשות ממוחזרות שוב ושוב, שגורמות נזק מיותר לכל הנוגעים בדבר. הדרך בה בחרה המערערת של צו הגנה, אינה ראויה ואינה נכונה, שעה שהבקשה כבר נדונה ונדחתה בשל אותן נסיבות. לא ניתן להטריד הצד כנגד שוב ושוב באותן טענות ואותם סרטונים שכבר נצפו והשופטים שדנו בנושא, הביעו את דעתם. הניסיון של המערערת למנוע בכל דרך אפשרית ובלתי אפשרית את המפגשים של הקטין עם אביו, אינו ראוי ואף גורם נזק מיותר לקטין (עמ’ 4 להחלטה מיום 07.02.2019 בעמ”ש 35230-01-19).

ג- החלטה בבקשה נוספת לצו הגנה: “לא מן הנמנע, כי במהלך הפגישה במשרדי הלשכה לשירותים חברתיים יום קודם הבקשה התקבל אצל המבקשת הרושם כי עו”ס לסדרי דין ועו”ס חוק הנוער זיהו את ההחמרה במצבו הנפשי והרגשי של הקטין, אשר האחריות לקרותה מיוחסת לה על ידן וע”י יתר גורמי הטיפול שלקחו חלק בישיבה שכונסה בעניינו (ביום 24.05.2020), ובעקבות זאת פנתה לבית המשפט. בנסיבות אלו מסתמן, כי יכול בהחלט שהמניע להגשת הבקשה אינו האירוע מיום 28.04.2020, כי אם ניסיון נוסף של המבקשת לעכב ההכרעה בהליך המשמורת או ניסיון לגלגל האחריות לסיכון בו נתון הקטין מכתפיה לכתפי המשיב” (עמ’ 9 להחלטה מיום 26.07.2020 בה”ט 63480-05-20).

124. יוזכר, כי בחודשים האחרונים שבה ופנתה האם בבקשות רבות לעיכוב ההליכים בתביעת המשמורת כל פעם בנימוק אחר לכאורה אך תוך מחזור של טענותיה.
125. כלל ידוע הוא, כי לבעל דין, ובהקשר זה, אף כי הקטין הוא בבחינת נוכח-נפקד בהליך, שעה שההליך נסוב סביבו וסביב גורלו, יש לראותו מבחינה מהותית ככזה, זכות למשפט הוגן ובתוך כך הכרעה בעניינו תוך זמן סביר ובאופן יעיל.
     עמד על כך בית המשפט העליון (כב’ השופט א. רובינשטיין) ב- רע”א 5281/06 צ’מפיון מוטורס (ישראל) נ’ עוז, פורסם במאגרים האלקטרוניים [פורסם בנבו]: “זכותו של כל אדם שעניינו בבית המשפט יישמע תוך זמן סביר. הזכות למשפט הוגן חובקת ניהול וסיום יעיל ככל שניתן של ההליך המשפטי…”.

עקרון טובת הילד ומשקלן של חוות דעת מומחים בכגון דא

126. כידוע, העיקרון המרכזי על פיו יוכרעו ההליכים דנא הוא טובת הילד, המהווה עמוד האש לאורו יפסע בית המשפט ועל פיו יכריע. כן ידוע, כי המונח “טובת הילד” הוא רחב ומופשט ועשוי לקבל משמעויות ופרשנות שונות בהקשרים שונים. משכך נדרש בית המשפט להפעיל שיקול דעתו ולצקת תוכן לתוכו בהתאם לנסיבות המקרה הקונקרטי אשר בא לפניו.
     (ראו: בע”מ 9358/04 פלונית נ’ פלוני, פורסם במאגרים האלקטרוניים [פורסם בנבו] וההלכות המוזכרות שם, וכן פ’ שיפמן דיני המשפחה בישראל (כרך ב’, התשמ”ט), עמ’ 220-221).
127. מושכלות יסוד הן, כי הכרעה בעניין טובתו של קטין היא צופה פני עתיד במסגרתה נדרש בית המשפט לחזות את שעתיד להתרחש בעולמו של הקטין על יסוד אירועי ונסיבות העבר וההווה, ובהקשר זה נדרש הוא למיומנות חריגה, העולה כדי כשרון נבואי.
     (ראו: בע”מ 10060/07 פלונית נ’ פלוני, פורסם במאגרים האלקטרוניים [פורסם בנבו]).
128. דרכו של עולם היא, כי במקרים ממין זה שלפנינו אין בית המשפט מסתפק בידע, בניסיון ובכישורים שלו, הנטועים בשדה המשפט, ופונה לקבלת חוות דעת מידי מומחים משדות הטיפול. עסקינן בדיני נפשות ובהכרעה קרדינלית שיש בה לחרוץ גורלו של קטין, ונהיר, כי טרם קבלתה ראוי כי תיפרס בפני בית המשפט תמונה רחבה ומלאה ככל שניתן בעניין טובת הקטין כשהיא נבחנת מזוויות שונות.
129. הלכה מושרשת וידועה היא, כי הגם ששיקול הדעת מסור לעולם בידי בית המשפט וחוות הדעת היא כלי נוסף בארגז הכלים העומד לרשותו בבואו להכריע במחלוקת שלפניו, הוא יטה לאמץ מסקנות חוות הדעת של מומחה אשר מונה על ידו ומטעמו, המהווה זרועו הארוכה, אלא אם קיימים טעמים כבדי משקל שיש בהם להצדיק סטייה מהן: “כבר נקבע לא אחת כי בתיקים מעין אלו חוות דעת מומחה מהווה כלי עזר אובייקטיבי ובעל משקל בהכרעת ביהמ”ש ועל דרך הכלל בית המשפט יאמץ האמור בה. על דרך הכלל – וברובא- דרובא של המקרים – לא יקבע בית-משפט טובת הילד מהי עד אשר יונחו לפניו חוות דעתם של מומחים – מומחים לבריאות הגוף ובעיקר מומחים לבריאות הנפש, קרי: רופאים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים – בשאלה מה היא טובת הילד ומה היא רעתו, מה ייטיב לילד ומה ירע לו. טובתו של ילד אינה מושג תיאורטי. לעניינה נדרש בית-המשפט לקביעת ממצאים-שבעובדה. ממצאים אלה בית-משפט לא יוכל לקובעם – על דרך הכלל – אלא אם יובאו לפניו ראיות; וראיות לענייננו פירושן הינו – בעיקרם של דברים – חוות-דעת של מומחים. אבחון מצבו הנפשי והגופני של אדם – לרבות השפעת סביבתו הקרובה על מצבו הנפשי והגופני – הינו עניין לאנשי המקצוע לענות בו; ואני מתקשה לראות כיצד יוכל בית-משפט להכריע בשאלת הטובה והאינטרס של קטין בלא שייעזר בחוות דעתם של מומחים לדבר. המומחים יאספו את הנתונים שלעניין, ינתחו ויעבדו אותם, ויציגו לפני בית-המשפט, או בית-הדין, את כל אלה לרבות את חוות דעתם המקצועית. (וראו עוד בהקשר זה: בג”צ 1842/92 בלויגרונד נ’ בית הדין הרבני הגדול פ”ד מו(3) 423, 438; עניין פלונית, שם) חוות דעתם של מומחים מהווה, אפוא, מכשיר חשוב בו מסתייע בית-המשפט בבואו להכריע בשאלות הנוגעות לטובתו של הקטין וככלל, אף יאמץ בית המשפט את המלצת המומחים שאותם מינה, אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטייה מאותה המלצה (ראו: עניין פלונית, שם; ראו גם: עניין דויד, 463, והשוו לעניין חוות דעתו של מומחה רפואי: ע”א 2160/90 רז נ’ לאץ ואח’ פ”ד מז(5) 170)” (ההדגשות אינן במקור – פ.ג.כ; בע”מ 9358/04 פלונית נ’ פלוני, פורסם במאגרים האלקטרוניים [פורסם בנבו]).
130. בנקודה זו ובשים לב לנסיבות המקרה דנא מצאתי להביא דברי בית המשפט העליון מפי השופט המנוח (כתוארו אז) מ. חשין ז”ל:
     “…האחריות מוטלת כולה על שכמו של השופט היושב לדין, והסמכות היא סמכותו. ואולם הכרעתו של בית- המשפט חייבת שתהא הכרעה מושכלת ורציונלית. כפי שנאמר בפרשת פלונית (דנ”א 7015/94 [7]), לעיל, שם בעמ’ 122: …אכן שרביט ההכרעה ניתן לעולם לבית המשפט – לו ולא לכל מומחה המופיע לפניו – אך חזקה על בית-משפט כי ישתמש בשרביטו כמלך נאור, באורח מושכל ורציונלי…
     רק לעיתים נדירות ובנסיבות יוצאות-דופן נמצא בית-המשפט פוסק – בעניינים של בריאותו הנפשית והגופנית של ילד – בניגוד לחוות-דעת מומחים; לא כל שכן במקום שלפני בית-המשפט הונחו חוות-דעת אחדות ומסקנת כולן אחת היא. יתר-על-כן, באותם מקרים נדירים וחריגים, נצפה לשמוע מן השופט שהכריע בניגוד לחוות-הדעת – ובאורח מפורט ומדוקדק – מה טעם הכריע כפי שהכריע, ומדוע ראה לדחות את המלצת המומחים. חובה זו חובה כבדה היא” (ההדגשות אינן במקור – פ.ג.כ; בג”ץ 5227/97 דויד נ’ בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ”ד נה(1)453, 463).
131. למעלה מן הצורך יצוין עוד, כי מושכלות יסוד הן, כידוע, שבתחום כה רגיש זה בדיני המשפחה – משמורת וזמני שהות נדרש בית המשפט לגבש ההכרעה תוך שהוא נעזר בחוות דעת של מומחים לצד ניסיון החיים, השכל הישר והרגישות וההבנה למצבו המורכב של כל אחד מהמעורבים, ואינו בבחינת חותמת גומי המוטבעת על ממצאי חוות דעת של מומחה אשר מונה על ידו (ראו והשוו: פסק דינה של כב’ השופטת ארבל ב- בע”מ 27/06 פלוני נ’ פלונית, פורסם במאגרים האלקטרוניים [פורסם בנבו]).

הנה כי כן, ואף כי במקרה דנא חלק נכבד מן התשתית הראייתית שבפני בית המשפט מבוסס על חוות דעת של מומחים ותסקירים של אגף הרווחה, ברי, כי אין ממצאיהם והמלצותיהם בבחינת חזות הכל וממילא, כידוע, מסורים שיקול הדעת וההכרעה בידיו של בית המשפט בלבד.

132. אכן, הפסיקה הכירה בכך שבמקרים מסוימים נכון וראוי למנות מומחה נוסף על זה שכבר מונה ע”י בית המשפט, למרות הסכנה הגלומה בכך נוכח חשיבותו של מימד הזמן בחייו של ילד והחשיבות הרבה שיש במתן הכרעה מהירה ויעלה בעניינו, דא עקא שמדובר במקרים בהם מתגלה חסר בחוות הדעת המונחת לפני בית המשפט, בעטיו מתעורר קושי בקבלת ההכרעה (ראו: בע”מ 786/18 היועץ המשפטי לממשלה נ’ פלוני, פורסם במאגרים האלקטרוניים [פורסם בנבו]; רע”א 337/02 רונית מזרחי נ’ כלל חברה לביטוח בע”מ ואח’, פ”ד נו(4)673).
133. דא עקא, שאין זה המקרה שלפנינו כלל ועיקר.
     כפי שצוין לעיל ויפורט להלן, בהליכים דנא הוגשה חוות דעת מפורטת ומנומקת של “מכון שלם”, תסקירים רבים, שדינם כדין חוות דעת, תוצאות אבחון של המכון להתפתחות הילד וחוות דעת של פסיכיאטרית ילדים. עסקינן, אפוא, בתשתית ראייתית אשר לא זו בלבד שהיא רחבה ועמוקה, כאמור, אלא שהיא נארגה בידי אנשי מקצוע אובייקטיביים, בלתי תלויים ונפרדים זה מזה, אשר זוהי מומחיותם, והיא בנויה על יסודות אשר הוצבו בנקודות שונות על רצף הזמן ולאורך חיי ההליכים שבכותרת.

עמדת האפוטרופה לדין

134. לכל אורך ההליך הביעה האפוטרופה לדין עמדתה הנחרצת לפיה ישנה חשיבות ראשונה במעלה להכרעה בעניין משמורתו של הקטין בהקדם האפשרי נוכח הנזק החמור שנגרם לו כתוצאה מהימשכות ההליכים.
135. בסיכומיה ציינה האפוטרופה לדין, כי האם נותרת בשלה ואינה מרפה מטענותיה בעניין הפגיעה המינית בקטין, זאת, על אף שהן נבדקו ונדחו ע”י רשויות החוק השונות.
136. כן ציינה, כי האם פוגעת בפרטיות הקטין בכך שהיא מציגה מסמכים חסויים בעניינו בפני מס’ רב של גורמים ובהעדר אישור של בית המשפט המתיר לה לעשות כן.
137. האפוטרופה לדין מבהירה, כי היא לא הבחינה בשום סממן רתיעה של הקטין מהאב, אלא ההיפך הוא הנכון, נצפה על ידה דווקא קשר מכיל, חם ואוהב בין האב והקטין. בנוסף ציינה כי: “האב במהלך כל ההליך הבטיח לשמר את הקשר בין הקטין לבין אמו, על אף הטענות הקשות נגדו והוא לא נגרר להסתה נגדה וזאת יאמר לזכותו” (סעיף 8 לסיכומיה).
138. עוד מציינת האפוטרופה לדין בסיכומיה לאמור: “הח”מ מלווה את הקטין ואת ההורים תקופה ארוכה ומהיחסים בין ההורים עד כה, עולה באופן ברור כי בצל הסכסוך והטענות הקשות של האם כנגד האב, הקטין לא יוכל להנות מקשר טוב ורציף עם שני ההורים. קשר עם האב – משמע, הגשת תלונות קשות מצד האם והמשך ניהול הליכים משפטיים ואילו הותרת המשמורת אצל האם, דנה את הקטין לנתק מהאב, השחרת דמות האב וההשלכות מכך ברורות. שתי החלופות, גרועות מבחינת הקטין, אך בלית ברירה – יש צורך להכריע במשמורת מי, הקטין יינזק פחות” (סעיפים 11-12 לסיכומיה).

עמדת הגורמים המקצועיים

139. כאמור, ובניגוד לנטען ע”י האם, במסגרת ההליכים המנוהלים בין הצדדים בעניינו של הקטין הוגשו מספר רב של חוות דעת, כאשר הן חוות הדעת של “מכון שלם” והן חוות הדעת של “הבית של טלי” נערכו בידי צוות משולב של מומחים ולא בידי מומחה אחד. הוא הדין גם לגבי חוות הדעת של המכון להתפתחות הילד ומסקנות והמלצות הוועדה המקצועית שכונסה באגף הרווחה בעניינו של הקטין.
140. כפי שיובהר להלן, כלל הגורמים המקצועיים והטיפוליים שמונו ע”י בית המשפט ונדרשו לעניינו של הקטין היו תמימי דעים כי:
     א- הקטין אכן מצוי בסיכון התפתחותי ממשי, הנגרם בעטיה של האם, נוכח התנהלותה והתעקשותה להוכיח כי הוא נפגע מינית ע”י האב;
     ב- אין כל אינדיקציה לפגיעה מינית של האב בקטין;
     ג- הקשר בין האב והקטין הוא קשר מיטבי, חרף התנהלות האם וניסיונותיה הבלתי פוסקים לחבל בו ולסכלו;
     ד- לצד האמור, מעשי האם המגיעים כדי ניכור הורי כלפי האב נותנים אותותיהם, מחלחלים לנפש הקטין ומשפיעים עליו, עד כי כיום הוא מסרב להיפגש עם האב ומכאן הדחיפות בסיום ההליכים ומתן הכרעה בעניין משמורתו הקבועה של הקטין;
     ה- בהינתן התנהלותה העקבית של האם והעדר יכולת לשנות דרכיה ולאפשר קשר יציב בין הקטין והאב, אין מנוס מהעברת משמורתו אל האב.

חוות הדעת הראשונה – של “מכון שלם”

141. כאמור, ביום 23.03.2018 במסגרת דיון בבקשה לצו הגנה מונה “מכון שלם” כמומחה מטעם בית המשפט לבחינת מסוגלותם ההורית של הצדדים ולמתן המלצות בעניין הסדרי הקשר בין הקטין וכל אחד מהוריו.
142. ביום 06.09.2018 הוגשה לתיק בית המשפט חוות דעת מנומקת ומפורטת המחזיקה 46 עמודים, הנשענת, בין היתר, על אבחון פסיכודיאגנוסטי ועל הערכה פסיכיאטרית אשר נערכו לצדדים, על אבחון פסיכודיאגנוסטי שנערך לקטין ועל תצפיות האינטראקציה בין הקטין וכל אחד מהוריו.
143. יצוין, כי הבדיקות עליהן מבוססת חוות הדעת נערכו ע”י 3 פסיכולוגיות שונות וע”י רופאה, עת האינטגרציה של תוצאות הבדיקות השונות נעשתה ע”י מנהל אגף האבחון ב”מכון שלם”, שהוא פסיכולוג קליני בהכשרתו. הנה כי כן, חוות הדעת נערכה בידי צוות מומחים מיומן ומקצועי.
144. בחוות הדעת נקבע, כי כפוף למגבלות החלות על בדיקות מעין אלו, לא נמצאו ממצאים באשר לטענה כי האב פגע מינית בקטין.
145. כן נקבע בחוות הדעת, בין היתר, לאמור (ההדגשות אינן במקור – פ.ג.כ): “חשוב לנו לציין כי לא נמצא בבדיקתנו כל אישוש לטענה כי ש. נפגע מינית ע”י האב. בתצפית שקיימנו על המפגש בין ש. לאב בלטה תגובתו החיובית של ש. כלפי אביו. בשום שלב לא נצפו אמביוולנטיות, חשש או הסתייגות של ש. ביחס לאב או למגע הפיסי עמו. להפך, נראה היה כי הן ש. והן אביו חשים בנוח להשתולל ולקיים קשר פיזי בצורה שהרשימה כטבעית, בריאה ותואמת גיל. התנהגותו של ש. במהלך המפגש לא עלתה בקנה אחד עם חששותיה הספציפיים של האם והאופן בו היא פירשה את התנהגותו של ש…. לאור האופי האלים והקיצוני של הפגיעה בה חושדת האם ולאור חששה כי ש. מקשר בין הפגיעה הנטענת לבין דמותו של האב ניתן היה לצפות ש-ש. יפגין חשש או לפחות אמביוולנטיות ביחס לאב אבל זו לא הייתה התרשמותנו מן הבדיקה” (עמ’ 43-44 לחוות הדעת הראשונה).
146. כן צוין בחוות הדעת, כי צוות המומחים לא התרשם שלאב קווים אישיותיים שיש בהם להגביר הסיכוי לפגיעה מינית מצדו: “בבדיקת האב לא התרשמו הפסיכולוגית והפסיכיאטרית שבדקו אותו מקוים אישיותיים או מלקויות שיש בהן להגביר את הסיכוי לפגיעה מינית מצדו. לא זיהינו רמות חריגות של עיסוק במין, קושי מיוחד בשליטה בדחפים, עיוותי חשיבה או צורות בלתי מותאמות של ביטוי הדחפים המיניים. בה במידה לא זיהינו אצל מר … נטייה להתנהגות פוגענית או להתעלמות מן האחר וזכויותיו. להערכתנו, הסיכון לפגיעה מינית מצידו של מר … אינו גדול משמעותית מן הסיכון באוכלוסייה הכללית” (ההדגשות אינן במקור – פ.ג.כ ; עמ’ 44 לחוות הדעת הראשונה).
147. באשר לאם נקבע בחוות הדעת, כי מבחינה סובייקטיבית היא מאמינה שהאב פוגע מינית בקטין, אלא שבוחן המציאות שלה מושפע ממצבה הרגשי ומעולמה הפנימי מבלי שהיא מודעת לכך ומבינה זאת כלל: “יכולתה ההורית מצויה לפיכך בטווח הנורמטיבי ואין מניעה כי תמשיך לשמש משמורנית ביחס לבנה היא מדווחת על חשד לפגיעה מינית לכאורה מצד האב כלפי הבן, אמונה אותה מבססת על הדיווחים לכאורה של בנה. נראה כי אכן מאמינה בדבריה ואינה פועלת בכוונה תחילה ליצירת מצג שווא. עם זאת, עולה מהממצאים כי המדובר באשה אמוציונאלית, כאשר תפיסתה ופרשנותה למציאות עשויה להיות מושפעת ממצבה הרגשי ומתכני עולמה הפנימי, כאשר מודעותה להשפעות כאלה מוגבלת למדי. על כן, גם אם היא מאמינה באמונה שלמה כי מדווחת באופן מדויק על דיווחי בנה אשר העלו אצלה חשד לפגיעה, הרי שלא ניתן לקבוע במידה סבירה של וודאות כי כך הם פני הדברים” (ההדגשות אינן במקור – פ.ג.כ; עמ’ 26 לחוות הדעת הראשונה).
148. בחוות דעת זו נקבע באופן חד משמעי, כי לאם יכולות נמוכות בכל הנוגע לסיפוק צרכיו הרגשיים של הקטין, ויכולותיה בכל הנוגע לקיום הקשר בינו ובין האב מוגבלות וטעונות שיפור: “אמנם התרשמנו כי מדובר באם מסורה ואפילו מסורה מאוד אשר יכולה לדאוג היטב לצרכיו הפיזיים של ש. ולבטיחותו. עם זאת, בפן הרגשי, ניכרים חוסר ביטחון ודאגת יתר שבאו לידי ביטוי במפגש בו צפינו בגריית יתר מצדה ובפיתוח בלתי מספק של מעגלי התקשורת (המוגבלים מלכתחילה) האפשריים עם ש… חשוב מכך, להערכתנו, יכולתה של האם לתת כיום את ברכתה לקשר בין ש. לבין אביו ולתת לקשר זה לשגשג (גם אם יוכח שאב לא פגע בש.) היא טעונת שיפור. באופן כללי אנו מודאגים יותר מיכולתה של האם לזהות את צרכיו הרגשיים המשתנים של ש., להפריד בין צרכים אלה לבין צרכיה שלה ולעודד לאורך גדילתו של ש. את עצמאותו ואת התנתקותו ההדרגתית ממנה……..” (ההדגשות אינן במקור – פ.ג.כ; עמ’ 45 לחוות הדעת הראשונה).

בפן האישיותי הוגדרה האם בחוות הדעת כחסרת בשלות, כבעלת קווים תלותיים היסטריוניים ואמוציונליות עודפת, תוך הדגשה כי המשאבים הנפשיים העומדים לרשותה להתמודדות אינם רבים (עמ’ 40 לחוות הדעת הראשונה).

לעומת זאת וחרף טענות האם נקבע ביחס לאב, כי מבדיקה פסיכיאטרית שלו לא עלתה התרשמות ממצב פסיכוטי או דכאוני (עמ’ 39 לחוות הדעת הראשונה), ויתר על כן הודגש שם, כי רמת המשאבים הנפשיים של האב גבוהה מן הממוצע בהינתן כי הוא נאלץ להתמודד עם האשמות חמורות מאד מצד האם ולמרות זאת מצליח לשמור על גישה עניינית ושקולה (עמ’ 44 לחוות הדעת הראשונה).

149. עוד נקבע בחוות הדעת לאמור: “אנו מודעים לעובדה שהאם הייתה ללא ספק הדמות המטפלת העיקרית של ש. מאז היוולדו ומיחסים חשיבות ראשונה במעלה לעובדה זאת. יחד עם זאת ולאור הממצאים אנו סבורים שאם האם לא תתעשת (בעזרת הדרכת הורים אינטנסיבית ו/או טיפול רגשי מעמיק) ותשנה את התנהלותה במשך השנה הקרובה יהיה מקום לשקול ברצינות את העברת המשמורת מידיה לידי האב” (עמ’ 45 לחוות הדעת הראשונה).
150. כך הודגשה בחוות הדעת החשיבות שבשמירת הקשר בין הקטין והאב, והובהר במסגרתה הנזק העלול להיגרם לקטין כתוצאה מביטול הקשר בינו ובין האב או מהגבלתו: “אנו סבורים כי הנזק (הוודאי) שבהטלת מגבלות כלשהן על הקשר בינו לבין (הקטין) עולה ככל הנראה עשרות מונים על התועלת (האפשרית) של מגבלות אלו” (עמ’ 45 לחוות הדעת הראשונה).

חוות הדעת המשלימה של “מכון שלם”

151. ביום 14.01.2019 התבקש “מכון שלם” להגיש השלמה לחוות הדעת כך שתכלול התייחסות גם לסרטונים שהוצגו ע”י האם בעתירות לצווי הגנה, אשר היה בהם, לדידה, להוכיח, כי הקטין נפגע מינית ע”י האב.
152. חוות הדעת המשלימה הוגשה לתיק בית המשפט ביום 28.04.2020.
153. גם חוות הדעת המשלימה נערכה בידי צוות מומחים של שלושה פסיכולוגים קליניים אשר אחד מהם לא היה מעורב כלל בהכנת חוות הדעת הקודמת ולא היה מודע לממצאיה ולמסקנותיה.
154. עפ”י ממצאי חוות הדעת המשלימה אין בבדיקות שנערכו על ידי צוות המומחים של המכון לאשש באופן כלשהו את חשדות האם.
155. בחוות הדעת המשלימה פורטו שוב המגבלות החלות על ביצוע בדיקה מעין זו. לצד זאת צוין ע”י עורכיה לאמור: “להערכתנו, הסרטונים שהועברו אלינו ע”י האם מתעדים ברובם פעוט אשר מגלה את גופו ושואב מגילוי זה בדרך כלל הנאה וגאווה תואמות גיל. ככל שהסרטונים מתארים התנהגות פחות שגרתית הרי שניתן ליחס התנהגות זו מצד אחד למאפיינים אישיים של ש. אשר עליהם עמדנו בחוות דעתנו הקודמת והופיעו גם בתצפיות שערכנו במסגרת ההשלמה. בנוסף, אין זה מן הנמנע כי ש. מגיב לעניין הרב (המתועד היטב בסרטונים) שמגלה אמו בהתנהגויות הגילוי העצמי שלו. להערכתנו, ש. עשוי לפרש את העניין של אמו (אשר נובע מהחשש שנפגע) כחיזוק חיובי משמעותי להתנהגויות אלו….”(ההדגשות אינן במקור – פ.ג.כ ; עמ’ 20 לחוות הדעת המשלימה).
156. עוד נקבע בחוות הדעת המשלימה לאמור: “לדעתנו, קשה להעריך האם התנהגותו של ש. בסרטונים מתקשרת לאירועים מציאותיים כלשהם שחווה (למעט הסרטון המתעד את מצוקתו נוכח מריבה בין ההורים כאשר האב מחזיר אותו לבית האם ומדבר אליה בכעס והאם מגיבה במצוקה קשה ושלל האשמות אודות האב באוזניו של ש.). האופן שבו האם מתחקרת את ש. במהלך הסרטונים מפחית עוד יותר את היכולת להסיק מהם מסקנות על אירועים מציאותיים. יצוין עם זאת כי בסרטונים רבים כולל סרטונים בהם הוא מבטא את המילה “איי” הוא אינו נראה במצוקה כלשהי ועל כן הטענה כי סרטונים אלו מייצגים חוויה של פגיעה ברוטלית מצד האב אינה סבירה לדעתנו. גם התצפיות שערכנו על המפגשים בין ש. לבין אביו אינן מאוששות בשום צורה את הסברה ש-ש. חווה פגיעה ברוטלית או פגיעה כלשהי מצד אביו בה במידה, התצפית על המפגש בין ש. לבין האב אינה מאששת בשום צורה את החשד (שהועלה אף ע”י האב) שהבן והאב רגילים לקיים ביניהם קשר שחורג מן המקובל בין אב ובנו הפעוט” (ההדגשות אינן במקור – פ.ג.כ; עמ’ 20-21 לחוות הדעת המשלימה).

חוות הדעת השנייה – של ה”בית של טלי”

157. ביום 21.11.2019 הוגשה לתיק בית המשפט ההערכה הפסיכיאטרית שבוצעה ע”י ד”ר טלי וישנה. ממצאיה ומסקנותיה ברורות ולפיהן לא נמצאה כל עדות שיש בה לתמוך בטענת האם כי הקטין נפגע מינית ע”י האב (ההדגשות אינן במקור – פ.ג.כ): “בכל הבדיקות שבוצעו לא עלתה כל עדות היכולה לתמוך בפגיעה מינית של הילד ע”י אביו. כאשר דיווח על פגיעה מינית על ידי האב היה ניכר כי מדובר בתכנים מנותקים ומדוקלמים, שלא עלו בקנה אחד עם יתר בדיקתו, לא תאמו את משחקי הדמיון ששיחק, לא את הדיבור על האב בכל הקשר אחר ולא את הקשר החם שנצפה עם האב, זאת למרות שמדובר בפגישה שהתקיימה לאחר מעל חודשיים שבהם לא נפגשו.
     עוד בלט בבדיקות הקושי של האם להיפרד מהבן (אפילו בזמן הבדיקה אצלנו), והתגמול החיובי (הרגשי) שנתנה לו על כך שדיווח על הדברים לבודקת. הילד קשור לאמו ומעוניין לספק את רצונה, ולכן מרגיש מחויב לדווח על תוקפנות מצד אביו, אך כאשר ‘שוכח’ את משימתו ומדבר בחופשיות עולים תכנים שונים לחלוטין.
     העיסוק הרב בנושא פוגע ללא ספק בילד והצילומים של עשרות סרטונים (שחלקם הוצג בפנינו) של הילד שוכב בעירום ומספר על התקיפה המינית הם הרסניים ביותר, ולמעשה הופכים את הילד לנפגע של תקיפה מינית בעצם החשיפה והצורך בדקלום מול המצלמה של תכנים מסוג זה. הילד צמא ביותר לקשר עם אביו, שנראה כקשר חם ומטיב, והצורך לספק מידע שלילי על האב אביו גורם לפגיעה רגשית מתמשכת” (עמ’ 17 לחוות הדעת השנייה).
     ….
     “בשולי הדברים יש לציין כי במצב העניינים הנוכחי נראה כי כל עוד הילד נותר בחזקת אמו תהליך הניכור ככל הנראה ילך ויסלים, והנזק לילד הן בשל הצורך לספק את האם תוך מחיקת הצרכים שלו בקשר עם האב, והן בשל העסוק הפתולוגי בנושאים מיניים, להפוך לקבוע ולבלתי הפיך. נראה כי לאחר שבערכאות שונות נאמר לאם כי עליה לחדול מעיסוקה בפגיעה המינית של האב, עדיין הילד שבחזקתה אינו נפגש עם האב ועדיין היא מאמינה בכל מאודה כי הילד נפגע מינית, אין מנוס מהעברת המשמורת לאב לפחות עד שינוי מהותי בהתנהלותה של האם, ועריכת הפגישות עם האם, לפחות בשלב ראשון, תחת פיקוח” (עמ’ 17-18 לחוות הדעת השנייה).
158. גם במפגש של גב’ אנה קוגן, קרימינולוגית קלינית הנמנית עם צוות המכון “הבית של טלי”, עם הקטין עלה, כי כאשר התדרוך וההכנה שנעשו לו ע”י האם קודם למפגש פורח מזיכרונו, נחשפת התמונה האמתית, ומתגלה בבירור הקשר המיטיב, האיכותי והאמיתי בינו ובין האב (ההדגשות אינן במקור – פ.ג.כ): “בולט היה שהגיע לראיון לאחר שעבר ‘תדרוך’ מצד האם איך ומה לומר לבודקת. עם זאת, עד מהרה נראה היה כי שכח את ההוראות והוא עבר לדבר בצורה נינוחה יותר, עצמאית ופחות מונוטונית. מלבד התשובה לשאלות ישירות על הקשר עם האב שעליהן ענה בצורה מונוטונית שנשמעה מוכתבת, נראה כי הקשר עם אביו טוב וחם. לא עלו כל סימנים להתעללות מינית או אחרת שעובר” (עמ’ 16 לחוות הדעת השנייה).
159. עינינו הרואות, אפוא, כי ממצאי חוות הדעת מדברים בעד עצמם.

התסקירים ודיווחי העו”ס לסדרי דין

160. נקדים ונאמר, כי בהלכה הפסוקה ניתן משקל ראייתי רב לתסקירים המוגשים לבית המשפט ע”י אגף הרווחה, ובין היתר נקבע, כי הגם שאין המדובר בחוות דעת כמשמעה בפקודת הראיות, הרי שבנסיבות המתאימות, ונוכח עבודת השטח המבוצעת ע”י גורמי הרווחה, אין מניעה כי בית המשפט יתן לתסקירי העו”ס לסדרי דין משקל ראייתי נכבד כשל חוות דעת של מומחה מטעמו, שהרי עובדים סוציאליים לסדרי דין הם בעלי הכלים, הניסיון והמומחיות המקצועיים ויש להם היכולת לבחון השאלות המתעוררות בעין מקצועית ואובייקטיבית (ראו למשל: רע”א 4275/00 פלונית נ’ אלמוני, פ”ד מנ(2)321; ע”א 3554/91 פלונית נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פורסם במאגרים האלקטרוניים [פורסם בנבו]; בע”מ 4259/06 פלונית נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פורסם במאגרים האלקטרוניים [פורסם בנבו]; בע”מ 5072/10 פלוני נ’ פלונית, פורסם במאגרים האלקטרוניי [פורסם בנבו]).

הלכה היא, כי תסקירים מהווים כלי מרכזי, חשוב ומשמעותי במסכת הראיות המובאת בפני בית המשפט בכגון דא, והם בבחינת חוות דעת, כאמור, ההופכות את המונח “טובת הילד” ממושג ערטילאי לבעל ממשות ותוכן קונקרטי (ראו: בג”צ 4238/03 הנ”ל).

ראו גם האמור בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין איכות המידע הנאסף מהשטח ומובא לבית המשפט באמצעות גורמי הרווחה: “… אין כל סיבה שלא לייחס את מלוא המשקל לתסקירים אלה. בית המשפט המחוזי הביע את הדעה כי: ‘פעמים רבות הנתונים מהשטח המובאים על-ידי העובדים הסוציאליים עדיפים על פני חוות דעת של פסיכולוג או פסיכיאטר’ (עמ’ 43). עמדה זו מקובלת עליי” (ההדגשה אינה במקור – פ.ג.כ; ע”א 3554/91 הנ”ל ו- בע”מ 4259/06 הנ”ל).

161. כאמור, במקרה דנא הוגש מספר רב של תסקירים ודיווחים של גורמי הרווחה, מהם מצטיירת תמונה ברורה בנדון דדן (ההדגשות אינן במקור – פ.ג.כ):
     • דיווח העו”ס מיום 13.05.2018 – הדיווח שהוגש במסגרת בירור הבקשה לצו ההגנה אז נטען ע”י האם לראשונה כי האב פוגע מינית בקטין. בתסקיר הובא מידע שהתקבל מהגננת בגן הילדים בו מבקר הקטין: “לדברי הגננת “הכל בסדר עם הילד, התנהלותו תקינה, רגילה ושגרתית לגמרי בזמן האחרון אביו מגיע לקחת אותו בליווי מלווה, הילד מאוד שמח לפגוש את אביו” (עמ’ 2 לדיווח – ההדגשות אינן במקור – פ.ג.כ).

• תסקיר מיום 20.12.2018 שהוגש לבית המשפט המחוזי בדונו בערעור האם על ההחלטה הדוחה בקשתה לצו הגנה. בתסקיר צוין, כי מבירור שנערך מול הגננת בגן הילדים בו מבקר הקטין עולה, כי אינה מתרשמת משום דבר חשוד, אשר יש בו להעיד על פגיעה מינית בקטין; כי הקטין לא ביטא כל דבר שהוא אשר עלול להעיד על כך; הקטין איננו מתנגד להחלפת הטיטול, והוא רץ בשמחה לעבר אביו כאשר הוא מגיע לאספו מהגן. עו”ס לסדרי דין ערכה גם בירור מול עו”ס קופת החולים אשר ציין, כי פרטי המקרה ידועים לו, וכי האם והקטין הופנו לבדיקות רבות, אשר לא עלו מהן ממצאים כלשהם שיש בהם לתמוך בטענותיה לפיהן הקטין נפגע מינית. עו”ס לסדרי דין ערכה ביקורי בית אצל האב ונפגשה עם רעייתו לה ילדה מנישואין קודמים המתגוררת עם בני הזוג. רעיית האב הבהירה, כי הוא מטפל בבתה במסירות, וכי אין היא חוששת כלל להותירה לבד עמו, חרף טענות האם בעניין הפגיעה המינית שלו בקטין. כן ערכה העו”ס ביקור בית אצל האם. בתסקיר צוין כי התקבל דיווח ממשטרת ישראל בהתייחס לאירוע שהתרחש בבית החולים “…” ב… אגב הגעת האם אל המקום יחד עם הקטין ביום 26.11.2018 לצורך ביצוע בדיקה לקטין על יסוד טענתה, כי הוא נפגע מינית. עפ”י האמור בתסקיר, הרופא מצא, כי הבדיקה שנערכה לקטין תקינה ובתגובה לכך תקפה אותו האם, וטענה כי הוא לא בדק הקטין באופן רציני. הרופא בדק בשנית את אזור פי הטבעת של הקטין, ושוב לא מצא כל ממצא חריג, ולטענתו הותקף שוב ע”י האם. הרופא ביקש, כי היא תמתין להגעת השוטרים נוכח תלונה שהגיש כנגדה, אך היא לא עשתה כן, ועזבה את בית החולים קודם לכן. כאשר יצרה עמה משטרת ישראל קשר טלפוני, היא לא שיתפה פעולה וחמקה ממסירת עדות. בתסקיר צוין, כי הקטין נאלץ לשלם מחיר רגשי בגין העיסוק המתמיד של האם באיבריו הפרטיים ובתוך כך תיעוד אינטנסיבי שלו על ידה במערומיו.

• תסקיר העו”ס לסדרי דין מיום 17.01.2019 – בתסקיר צוין, כי הגם שהדבר לא נדרש עפ”י החלטת בית המשפט המחוזי, נערך בירור מול קרימינולוג המתמחה בפגיעות מיניות, והוא הבהיר, כי הערכת מסוכנות מינית מבוצעת רק כאשר יש הודאה או אינדיקציה על פגיעה מינית. כן צוין בתסקיר, כי משעה שאין בידי גורמי הרווחה כל אינדיקציה שהיא לפגיעה מינית בקטין, כאמור, אין מקום להפנות האב לבדיקה להערכת מסוכנות.
בתסקיר פורטו המלצות הישיבה הרב מקצועית שכונסה בעניינו של הקטין ובמסגרתה נמצא, בין היתר, כי אין הצדקה לשוב ולחשוף אותו לחקירה בעניינים שכבר נדונו והוכרעו; כן נכתב שם לאמור: “נוכח העדר אינדיקציות חדשות לפגיעה של האב בקטין מחד והצורך לאפשר קיום הסדרי ראייה שהוסכמו בין ההורים, הצוות המקצועי הנזכר לעיל הנו בדעה כי יש חשיבות רבה לקיום קשר רציף ומתמשך בין הקטין לאביו” (עמ’ 2 לתסקיר). וצוין עוד מפורשות, כי “אגף הרווחה רואה לנכון להדגיש כי, להתרשמותו, עלולה להיגרם לקטין פגיעה התפתחותית ורגשית על רגע התמשכות ההליכים ובעיקר נוכח העובדה כי האם מנצלת את זכותה לפנות לבית המשפט, חדשת לבקרים, כדי לפגוע ולסכל את זכותו של הקטין לקשר נורמטיבי עם אביו” (עמ’ 3 לתסקיר.

• תסקיר מיום 07.05.2019 – בתסקיר צוין, כי התכנסו בעניינו של הקטין מספר וועדת תכנון וטיפול נוכח מורכבות המקרה והיותו בסיכון גבוה. כן צוין, כי נוכח עתירת האב לקבלת המשמורת על הקטין התכנסה ביום 30.04.2019 וועדת תסקירים והומלץ על ידה להעביר משמורת הקטין לאב תוך 3 חודשים בהדרגה, דהיינו להרחיב תחילה את זמני השהות שלו אצל האב, כך שיכללו לינה עד למעבר מלא שלו למשמורת האב; מתן הדרכה הורית לשני ההורים; ככל שהאם תמשיך לקחת הקטין לבדיקות פולשניות לקבוע זמני השהות שלו עמה בפיקוח; לסיים האבחון של הקטין במכון להתפתחות הילד.

עוד תואר בתסקיר הכשל בהתנהלות האם, בעטיה נתון הקטין בסיכון של ממש (ההדגשות אינן במקור – פ.ג.כ): “האם משוכנעת שבנה נפגע מינית. חרף תוצאות הבדיקה של “מכון שלם” היא המשיכה בחיפוש הוכחות לפגיעה בבנה. היא לוקחת את הילד לבדיקות בבתי חולים שונים ומגישה בקשות לבתי משפט שונים להעברת המפגשים עם האב לפיקוח, דבר שפוגע בזכותו של הקטין לקשר נורמטיבי עם אביו. מדובר בילד רך וצעיר אשר עבר בדיקות פולשניות רבות, חקירות משטרה וכדומה. מצב זה מעמיד את הילד בסיכון רגשי והתפתחותי משמעותי” (עמ’ 5-6 לתסקיר).
….
“האם מסריטה את בנה בלי הלבשה תחתונה כהוכחה שעבר פגיעה מינית ע”י אביו. האם לא מודעת לעובדה, שיש מחיר רגשי שהילד משלם עקב עיסוק יתר של גורמים רבים באיבריו הפרטיים והאינטימיים וכן בעקבות הצילומים והסרטונים, בהם נמצא ללא הלבשה תחתונה. יתר על כן, הבדיקות הרפואיות החוזרות שעובר הילד אף הן מעמידות אותו בסיכון התפתחותי משמעותי. כפי שנזכר לעיל , בהתייעצות מקצועית שהתקיימה במחלקתנו בתאריך ה-09.12.18 עלתה התרשמות כי מדובר בקטין בסיכון גבוה. ממסמכים רפואיים רבים הנמצאים בתיק המשפחה, ניכר שמדובר בילד רך וצעיר אשר עבר וממשיך לעבור בדיקות רפואיות רבות, שככל הנראה יכולות לפגוע במצבו הרגשי וההתפתחותי יש להתייחס לעובדה שבבדיקות אלו, אין ממצא לפגיעה מינית בו על ידי האב” (עמ’ 7 לתסקיר).

“ההתעסקות השיטתית של האם להוכיח פגיעה מינית בבנה על ידי אביו, באמצעות הסרטות, הקלטות וצילומים חוזרים, בשילוב פניות למוסדות וארגונים שונים ובדיקות רפואיות, כמו גם השיחות של האם ומשפחתה מול הילד על הפגיעה שהוא עובר מצד אביו, וכינויו כ’פדופיל’ עלולה לחלחל אל הילד ולהביא למצב שיהיה משוכנע בעצמו שנפגע על ידי האב, על אף שאין עדויות לפגיעה כזו בשלב זה” (עמ’ 11 לתסקיר).

• דיווח העו”ס מיום 08.05.2019 – הוגש כחלק מהתייחסות העו”ס לסדרי דין לטענות האם בעניין אופן ניהול וועדת התסקירים. במסגרתו הובהרו הנימוקים שבבסיס המלצת גורמי הטיפול להעברת משמורת הקטין לאב, ובין היתר, צוין שם, כי האם אינה מקבלת את עמדת הגורמים המקצועיים לפיה הקטין לא נפגע מינית ע”י האב, ואינה מגלה כל נכונות לוותר על הניסיון להוכיח זאת גם במחיר של פגיעה בקטין. מנגד, האב מבין חשיבות הקשר של הקטין עם האם ומתחייב לדאוג לשמרו.

• ביום 23.06.2019 הוגש דיווח נוסף של עו”ס לסדרי דין לפיו התקבל דיווח מהמשטרה כי ביום 13.06.2019 הגיעה שוב האם עם הקטין לבדיקה נוספת בבית החולים …, וכי לא התגלו בבדיקה קרעים כלשהם או פיסורה בפי הטבעת שלו. כן הובהר שוב במסגרת הדיווח, כי במעשיה פוגעת האם בהתפתחותו התקינה של הקטין.

• ביום 24.10.2019 וביום 16.12.2019 הוגשו דיווחי העו”ס לסדרי דין בעניין היעדרויותיו הרבות של הקטין מגן הילדים בחודשים ספטמבר- אוקטובר 2019 ובפרט בימים בהם, על פי זמני השהות שנקבעו, על האב לאספו מהגן לצורך השהות עמו.

• ביום 19.01.2020 הוגש דיווח נוסף (לאחר הדיון מיום 24.11.2019 בו, כזכור, הציגה האם גישה שונה דרמטית מגישתה עד אז) לפיו חל שיפור במצבו של הקטין, אשר החל להגיע לגן הילדים באופן סדיר.
יוער, כי אותה עת קוימו זמני השהות ע”י האם כסדרם.

• תסקיר העו”ס מיום 31.05.2020 – ממנו עולה, כי זמני השהות התקיימו כסדרם מיום 25.11.2019 (למחרת דיון ההוכחות) ועד יום 17.02.2020 וכי מאז ועד להגשת הדיווח לא התקיימו 23 מפגשים של הקטין עם האב. עפ”י האמור בו, האב דיווח לגורמי הרווחה, כי ישנה התדרדרות ביחסו של הקטין כלפיו כתוצאה מהפרת זמני השהות ע”י האם והנתק שנוצר ביניהם. לדבריו, במפגשים ביניהם במהלך חודש אפריל השנה סירב הקטין לעלות לרכבו, וכי במקום לסייע לו, עמדה האם מן הצד תוך שהיא מתעדת את הקטין בוכה. בתסקיר הובאה התייחסות לדו”ח שהתקבל ביום 18.05.2020 מהמכון להתפתחות הילד ולפיו: “מפגש אינטראקציה בין האב לקטין – במפגשים אלו ניתן היה להבחין בהתפרצויות של שמחה אותנטית… ש. יוזם קרבה לאביו…. הפרידה מאביו לוותה בהתרגשות, בחיבוק חם ושאלה מתי תבוא שוב. יש לציין כי לאורך המפגשים לא הופיע כלל עיסוק בתכנים מיניים………. העיסוק של ש. בשאלה מתי יפגשו שוב חזר לא אחת למרחב הפוטנציאלי…אין ספק שהמתיחות בין ההורים והמאבק בין ההורים והצורך בקשר תקין עם שניהם, נותן אותותיו באופן משמעותי על תפקודו ועל רווחתו הנפשית. ש. מתקשה להשתלב בקבוצת השווים, מתקשה לתת ביטוי אותנטי למחשבת ורצונות, להציג רעיונות פנימיים ועצמאיים לשחק ולשיח ולרוב נראה מצומצם וחסר חיות עד כי הרושם הוא ש-ש. נמצא כעת במצב של סיכון רגשי התפתחותי ברור” (ההדגשות אינן במקור – פ.ג.כ). עוד צוין בתסקיר, כי ביום 24.05.2020 התקיימה ישיבה משותפת (חוק הנוער וסדרי דין) בעניינו של הקטין. המשתתפים בוועדה הביעו דאגה רבה למצבו הנפשי והרגשי של הקטין. להבנתם ועל יסוד הממצאים שנאספו בעניינו עד כה, הוא נתון בסיכון התפתחותי ורגשי וממשיך להיפגע כתוצאה מהתנהלות האם שממשיכה לקחת אותו לבדיקות רפואיות ובמקביל אינה מאפשרת קיום זמני השהות שלו עם האב. כן נכתב שם לאמור (ההדגשות אינן במקור – פ.ג.כ): “חברי הועדה התרשמו מכך שהילד עובר ניכור הורי ע”י אמו וככל שהזמן עובר מצוקתו של הילד גוברת ומתבטאת בהתנגדות פעילה ללכת למפגשים עם אביו, ובקשיי ההתנהגות שלו בזמן המפגשים”.

• תסקיר מיום 27.07.2020- בו צוין, כי נערך ביקור בית וירטואלי באמצעות תכנת ה”זום” אצל האב (עקב התפשטות נגיף הקורונה והנחיות העבודה שניתנו בעניין). עו”ס לסדרי דין התרשמה מבית חם ומזמין המותאם לחיי משפחה ולגידול הילדים. עו”ס לסדרי דין הצטרפה לחוות הדעת של יתר אנשי המקצוע ובהם צוות המומחים מ”מכון שלם”, המכון להתפתחות הילד וצוות המומחים מ”הבית של טלי”, לפיהן עקב היות הקטין בסיכון רגשי והתפתחותי גבוה ונוכח עצימות הקונפליקט בין הוריו, שאינו מאפשר קיום קשר נורמטיבי בינו ובין אביו ושעה שלא מתקיימים עדיין הסדרי שהייה קבועים ביניהם, יש להעביר משמורת הקטין לאב.

מפגשי האינטראקציה בין הקטין והאב, באשר נערכו ונצפו ע”י גורמי המקצוע והטיפול:

162. בהינתן גילו הרך של הקטין והאותנטיות בהתנהגותם של ילדים בגיל זה, האמצעי הטוב ביותר, לטעמי, לצורך בחינת השאלה האם יש ממש בטענות האם אם לאו, היא ניתוח מפגשי האינטראקציה בין האב והקטין באשר נצפו ע”י גורמי המקצוע.
163. למותר לציין, כי בנסיבות המקרה דנא ונוכח הנתקים המשמעותיים שיצרה האם בין האב והקטין במהלך ניהול ההליכים, מרבית מפגשי האינטראקציה התקיימו תוך כדי אחד הנתקים בין האב והקטין.
164. עוד יצוין, כי המפגשים הללו בנקודות זמן שונות לכל אורך ההליך (תחילה ע”י “מכון שלם”, בהמשך ע”י המכון להתפתחות הילד וגורמי הרווחה, ומאוחר יותר ע”י “הבית של טלי”).
     אף על פי כן, מכל התצפיות במפגשי האינטראקציה עולה בבירור, כי הקשר בין האב והקטין מיטיב, חם, קרוב וחיובי המלווה בשמחה אותנטית מתפרצת של הקטין, במשחקים משותפים, ברוח שחוק בריאה ובאושר רב, אותנטי וטבעי הנחווה אצל שניהם כתוצאה מן המפגשים. כן נלמדת מהם כמיהתו של הקטין למפגשים עם אביו והצורך הבסיסי שלו בקשר עמו.

להלן יובאו תיאורים של מפגשי האינטראקציה של האב והקטין כשם שסוקרו בחוות הדעת השונות אשר הוגשו לבית המשפט (ההדגשות בציטוטים דלהלן אינן במקור – פ.ג.כ):

165. בחוות הדעת של “מכון שלם” תוארו באריכות מפגשי האינטראקציה של כל אחד מההורים עם הקטין. המפגש בין האב והקטין מלמד על קיומה של מערכת יחסים נורמטיבית ומיטיבה, אנרגיה חיובית וטובה של הנאה מפעילויות ומשחק המותאמים לגיל הקטין, ודינמיקה אותנטית וטבעית ביחסיהם, המבטאת אהבה, חום ואינטימיות בריאה, הכוללת קירבה פיזית טבעית ביניהם (שלא כמצופה במצב בו קטין נפגע מינית חלילה ע”י אביו: “ש. שמח לקראת האבא, חייך אליו והפגין אותות של התקרבות אליו…הם צוחקים נשכבים ביחד על השטיח ואבא מדמה נחירות- כאילו ישן. תנוחתו משמחת את ש…..האב ממשיך להתבדח ומייצר משחקים פיזיים – למשל מתיישב בכאילו על הילד ושניהם מתפקעים מצחוק… מדובר באבא וילד שמכירים היטב ואוהבים אחד את השני… נצפתה אינטראקציה תקינה בין השניים (עמ’ 31-33 לחוות הדעת הראשונה).
166. גם מחוות הדעת המשלימה מצטיירת תמונה ברורה של מערכת יחסים מיטיבה, קרובה ובריאה בין האב והקטין: “במפגש זה לא נראו אף לא רמיזות לרתיעה, לחששות או הימנעות פיזית מצדו של ש. ביחס ל… הילד מתראה באופן קבוע עם האבא, אוהב אותו ובין השניים מתקיימת מערכת התקשרות מבוססת שכוללת את המרכיבים הנחוצים של תחושת מוגנות, איתותים אמוציונליים לאבא וחופש לחקור את הסביבה עם פניות מנטלית לגלות דברים חדשים” (עמ’ 17 לחוות הדעת המשלימה).
167. בתסקיר מיום 07.05.2019 מתואר המפגש בין האב והקטין מיום 27.03.2019: “בתצפית התרשמתי מקשר טוב, חם וקרוב בין האב לש., האב יודע לשחק ולהפעיל את ש. במשחקים תואמים לגילו, וש. מגיב אליו בחזרה באופן חיובי וטבעי, בנוסף, האב מגיע ערוך ומוכן לפגישות עם הזנה ושתייה עבור ש. ודואג לכל צרכיו הפיזיים. בתצפית כאשר האב מפגין גילוי חום, אהבה ומגע, ש. מקבל זאת בשמחה ובטבעיות ואינו נרתע” (עמ’ 9 לתסקיר).
168. בתסקיר מיום 31.05.2020 מתואר מפגש בין בינו ובין האב אגב עריכת האבחון לקטין במרכז להתפתחות הילד :”מפגש אינטראקציה בין האב לקטין –במפגשים אלו ניתן היה להבחין בהתפרצויות של שמחה אותנטית… ש. יוזם קרבה לאביו…. הפרידה מאביו לוותה בהתרגשות, בחיבוק חם ושאלה מתי תבוא שוב. יש לציין דרכי לאורך המפגשים לא הופיע כלל עיסוק בתכנים מיניים……….” (עמ’ 4 לתסקיר).
169. גם בחוות הדעת של “הבית של טלי” מתואר מפגש דומה בין האב והקטין ממנו נלמד ע”י המומחית שהתנהגות הקטין אינה עולה בשום צורה ובשום אופן בקנה אחד עם האפשרות שהוא נפגע מינית ע”י האב או סובל חלילה מטראומה כתוצאה מפגיעה כזו: “שאלנו: “רוצה לפגוש את אבא? “לא”. “אנחנו נהיה פה איתך”, “טוב יאללה”. ההסכמה הייתה מהירה מאוד ונראה היה כי לאחר הצהרה שאינו רוצה מן השפה ולחוץ, הוא מעוניין מאוד לפגוש את אביו. כשהאב נכנס לחדר הילד הגיב בשמחה רבה מאוד. הוא קפץ לקראת אביו והיה מחויך כולו. הפגישה התקיימה לאחר כחודשיים שבהם כלל לא פגש את האב, והשמחה הקיצונית במפגש בלטה מאוד.
     לאורך כל המפגש נצפה קשר חם ואוהב בין האב לבנו….המשך הפגישה התקיים עם ש. בלבד. הורדנו כבשים בגדלים ובצבעים שונים והתחלנו משחק….. הוא שיחק בכבשה האב ובכבשה הבן . הם התגלגלו יחד וצחקו. … הדמויות השונות נהגו זו בזו באהבה וללא תוקפנות. לא היו ביטויים מיניים כלשהם לאורך המשחק. …. דמות האב לכל אורך המשחק הייתה דמות אוהבת, מטיבה ושומרת” (עמ’ 15 לחוות הדעת).
170. הנה כי כן והדבר עובר כחוט השני לאורך ההליך כולו, התנהגות הקטין, הנלמדת ממפגשי האינטראקציה שלו עם אביו, בכל שלב בו התקיימו, אף לאחר נתקים ממושכים ביניהם, ובפרט בשים לב לגילו, כשלפרקי זמן אלה משמעות רבה, מלמדת כאלף עדים ובאופן חד וברור, כי אין שום סממנים של פגיעה מינית בו חלילה מצד האב או שהוא חווה טראומה כלשהי ממעשיו. נהפוך הוא, הקטין נהג ככל ילד האוהב את אביו, כמה לקשר עמו, מחפש את קרבתו מבחינה רגשית ופיזית, וכלל לא נרתע ממגע פיזי עמו.
171. הדעת נותנת והדבר אינו מצריך מומחיות מיוחדת, כי ילד רך בשנים החווה אלימות מינית מצד אביו, יירתע ממנו, יחשוש מפניו ומכל מגע פיזי ביניהם ויפגין סימני חרדה, פחד או כעס.
     דא עקא, שבמקרה דנא וכמתואר לעיל, פני הדברים הפוכים מכך לחלוטין.

“חוות הדעת” המוזמנות ע”י האם והסרטונים שהוצגו על ידה

172. לכל אורך ההליך ניסתה האם שוב ושוב להגיש מסמכים הנחזים כחוות דעת, שהוזמנו על ידה, ומבססות, לשיטתה, את החשש כי האב פוגע מינית בקטין.
173. סדרי הדין בבית משפט זה ידועות, ומושכלות יסוד הן, כי בעלי דין מנועים מהגשת חוות דעת של מומחים מטעמם אלא באישור בית המשפט (ראו סעיף 8(ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ”ה-1995; תקנות 258 יב(א), 258 יב(ז) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ”ד-1984).
174. הרציונל שמאחורי הכלל האמור הוא ברור, שהרי נוכח אופיים, ההליכים המתבררים בבית המשפט לענייני משפחה הם לא אחת יצריים, סוערים וטעונים מאד רגשית. משכך ובחבשו, לצד תפקידו הקלאסי כבית משפט, גם כובע של בית משפט טיפולי, קבע המחוקק כי ככלל, מקום בו נדרשת חוות דעת של מומחה, הוא ימונה ע”י בית המשפט, כגורם מקצועי ניטרלי.
     זאת, בין השאר, גם כדי להבטיח קיומו של הליך הוגן ויעיל, תוך תקווה כי ההכרעה שבסופו תשקיט הסערה.
175. האם התעלמה לכל אורך ההליך מהוראות הדין, וכאמור, ניסתה שוב ושוב להגיש מסמכים הנחזים כחוות דעת מטעמה:
     • לבקשה הראשונה לצו הגנה (ה”ט 21649-12-18) היא צירפה “חוות דעת” של הפסיכולוגית הקלינית ….
     • לבקשה השלישית לצו הגנה (ה”ט 27111-01-19) היא צירפה “חוות דעת” של הפסיכיאטר ד”ר ….
     • לבקשה הרביעית לצו הגנה (ה”ט 63480-05-20) היא צירפה מסמך הנחזה כאישור שניתן ע”י גב’ …, אשר עפ”י הנטען מחזיקה במומחיות בתחום של פגיעות מיניות.
     • לאחרונה ממש ולאחר שהוגשו סיכומי האב והאפוטרופה לדין היא עתרה לצירוף ראיות חדשות ובהן “חוות דעת” של פרוקטולוג ותקליטור אשר לטענתה מכיל קבצים ובהם סיכום “חוות הדעת” של כל המומחים מטעמה.
176. מעבר לכך שהגשת המסמכים האמורים ע”י האם היא בניגוד להוראות הדין, כאמור, הרי שמדובר בחוות דעת שהוזמנו על ידה, שהיא שילמה עבור הכנתן, וברי, כי יש בכך כדי לכרסם משמעותית במשקלן הראייתי.
177. זאת ועוד, חלק מ”חוות הדעת” הללו ניתנו על יסוד גרסת האם בלבד ומבלי שעורכיהן פגשו בקטין ו/או בדקו אותו, מבלי שהם שוחחו עם האב ושמעו את גרסתו ומבלי שנצפתה על ידם האינטראקציה בינו ובין הקטין.
     די בכך, אפוא, כדי לשמוט הקרקע תחת האמור בהן.
178. בעניין זה צוין בחוות הדעת המשלימה לאמור: “עיינתי בחוות הדעת של … וד”ר … (טרם ניתנה ההחלטה האוסרת על העברתן למכון). להערכתי חוות דעת אלו הינן מוגבלות בערכן בעיקר כיוון שנערכו ללא קבלת נקודת מבטם של שני ההורים ביחס לש., התפתחותו, מערכות היחסים שהוא מקיים עם שני ההורים וביחס להאשמות האם כלפי האב. בדיקותיהם של גברת … וד”ר … לא כללו תצפית על מפגש בין ש. לאביו, תצפית שיש לה ערך רב לדעתי בהקשר הנידון. כמו כן, עולה מחוות הדעת הנידונות כי בניגוד לחוות הדעת שלנו הן לא כללו הערכה התפתחותית המבוססת על כלי אבחון מקובלים” (עמ’ 21 לחוות הדעת המשלימה).
179. ואם לא די בכל זאת, הרי שבחלק ניכר מהמקרים מייחסת האם לעורכי “חוות הדעת” מסקנות והמלצות אשר כלל לא ניתנו על ידם.
180. כך, לדוגמא, ביקשה האם להגיש “חוות הדעת” של ד”ר .., תוך שטענה, כי הוא קבע כממצא עובדתי שהאב פגע בקטין. דא עקא, שד”ר … כלל לא פגש באב. לא זו אף זו, ובניגוד לנטען ע”י האם, ד”ר … כלל לא קבע כממצא שהקטין נפגע מינית, אלא כתב כהאי לישנא: “יש צורך בהעמקת האבחון והבירור בעיקר לבדיקת מסוכנות של האב לפגיעה מינית” (ראו המסמך שנערך ע”י ד”ר … והחלטה מיום 13.01.2019 בה”ט 27111-01-19).
     כן ראו החלטת בית המשפט המחוזי (כב’ השופטת דברת) בעניין: “…ואוסיף שלמקרא חווה”ד לא ברור מתי נפגש המומחה עם הקטין וכמה זמן ארכה הבדיקה. ד”ר … לא קובע כל ממצא עובדתי עצמאי מתוך התרשמותו הוא וגם לא קובע שהקטין נפגע מינית, אלא סומך ידיו על מסמכים רפואיים שהוצגו בפניו. מסמכים אלה נבחנו הן ע”י ביהמ”ש בדונו בבקשה הראשונה לצו הגנה והן ע”י כב’ השופטת לוין, בערעור שהוגש על כך ובית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטת השופטת לוין” (סעיף 6 בעמ’ 3-4 להחלטה מיום 07.02.2019 בעמ”ש 35230-01-19).

ראו גם החלטות בנוגע ל”חוות הדעת” שהוזמנה ע”י האם מגב’ … (למשל: החלטת כב’ השופט גביזון (כתוארו אז) מיום 29.11.2018 בתלה”מ 63523-11-18 והחלטת כב’ השופטת שהם דליות מיום 12.12.2018 בה”ט 21649-12-18) ובנוגע לצירוף ה”מסמך” של גב’ … (החלטה מיום 26.07.2020 בה”ט 63480-05-20).

181. יצוין שוב, כי, על אף שהוגשה לבית המשפט חוות דעת מבוססת, מנומקת ומפורטת של “מכון שלם” והגם שבית המשפט נעתר לבקשת האם והורה על השלמתה של חוות הדעת בכל הנוגע לסרטונים, נעתר הוא פעם נוספת לבקשת האם והורה על מינוי מומחית נוספת אשר אף היא הגיעה למסקנה חד משמעית, שאין לטענות האם בעניין פגיעה מינית של האב בקטין על מה שתסמוכנה – כל זאת לאחר בירורים מעמיקים, יסודיים ומקיפים, לרבות ובעיקר של הקטין והאינטראקציה שלו עם ההורים.

סרטונים

182. חלק נכבד מטענות האם בעניין הפגיעה המינית בקטין נשען על סרטונים בהם תועד על ידה הקטין לעתים בעירום מלא ולעתים בעירום חלקי, כשהוא נשאל על ידה שאלות ומשיב עליהן.
183. ביסוס טענות האם על הסרטונים נעשה לראשונה במסגרת בקשתה השנייה לצו הגנה, אשר הוגשה על ידה לפני כשנתיים ימים והתבררה בפני מותב אחר של בית המשפט (כב’ השופטת שהם דליות), עת טענותיה נדחו על ידו: “הסרטונים שהגישה האם לצפייה של ביהמ”ש ואשר לטענתה לא היו בפני כב’ הש’ כהן צולמו לטענתה עוד ביום 1.12.18. יש אך לתהות מדוע אם כן השתהתה האם ולא מצאה לנכון להגיש סרטונים אלה לעיון ביהמ”ש בזמן אמת אלא חיכתה עד למועד הדיון היום על מנת להציגם. יוער כי בניגוד לטענת האם הקטין אינו נצפה בסרטונים כשהוא מפוחד ובמצב רוח קשה אלא מחויך שלו ורגוע. כך לא ניתן להתעלם כי האם נשמעת בסרטונים מעודדת את הקטין לספר ‘מה אבא עשה לו’ כשחוזרת על שאלתה זו שוב ושוב. התיעוד החוזר והנשנה בו נוקטת האם כאשר מצלמת את הקטין כשהוא ללא בגדיו הינו חמור כשלעצמו ומעורר יותר מחשש באשר להתנהלות האם ושיקוליה עת עושה כן” (ההדגשות אינן במקור – פ.ג.כ ; החלטה מיום 12.12.2018 בה”ט 21649-12-18).
184. כידוע, האם ערערה על החלטה זו ובית המשפט המחוזי דחה הערעור בקבעו, בין היתר, לאמור: “הסרטונים שהציג לפניי ב”כ המערערת אינם מבססים, כשלעצמם, חשד לפגיעה מינית בקטין. כדי לבסס חשד זה יש לאמץ את הפרשנות של המערערת לדברי הקטין ולהתנהגותו. יצוין כי הסרטונים עשויים ללמד על קשיים או מצוקה אותם חווה הקטין, אך מתוך הסרטונים עצמם קשה ליחס קשיים או מצוקה אלה למשיב דווקא. הדברים טעונים בחינה יסודית ומקצועית, כחלק מהאבחון הכולל שיש לערוך לקטין.
     במקרה דנן, קיים קושי מיוחד להסתמך על הפרשנות הסובייקטיבית של המערערת, נוכח הקביעות לגביה בדוח של מכון “שלם”. וכך מתוארת המערערת בדוח: ‘נראה כי אכן מאמינה בדבריה ואינה פועלת בכוונה תחילה ליצירת מצג שווא. עם זאת, עולה מהממצאים כי מדובר באישה אמוציונלית, כאשר תפיסתה ופרשנותה למציאות עשויה להיות מושפעת ממצבה הרגשי ומתכני עולמה הפנימי, כאשר מודעותה להשפעות כאלה מוגבלת למדי. על כן, גם אם מאמינה באמונה שלמה כי מדווחת באופן מדויק על דיווחי בנה, אשר העלו אצלה חשד לפגיעה, הרי שלא ניתן לקבוע במידה סבירה של וודאות כי כך הם פני הדברים. את ההחלטה בדבר הסדרי הקשר בין ש. לאביו יש לקבל תוך בחינת אפיוניהם האישיותיים של האב והקטין’. לאור אבחון זה, גם אם המערערת למדה מדברי הקטין כי נפגע מינית, לא ניתן להסתמך על כך. המערערת לא הצליחה להראות כי הקטין משתמש במילה ‘תתר’ לציין את איבר מינו של המשיב, ולא הצליחה לתמוך טענתה כי התנועות והמילים שמבצע הקטין מעידות על פגיעה מינית. מבחינה אובייקטיבית, למילים שבפי הקטין עשויה להיות משמעות שונה, תמימה, וגם התנועות וההתנהגות של הקטין בכללותה נתונים לפרשנות. אוסיף כי יש לתמוה על כך שהסרטונים היו בידיה של המערערת כ-11 ימים לפני שהציגה אותם לבית המשפט קמא, ובמיוחד לאור העובדה כי לשיטתה מדובר בסרטונים המהווים הוכחה חותכת לפגיעה המינית על ידי המשיב” (ההדגשות אינן במקור- פ.ג.כ ; עמ’ 8 לפסק הדין מיום 26.12.2018 ב-עמ”ש 31760-12-18).
185. אף על פי כן ושעה שהאם שבה על טענותיה במסגרת הדיון בבקשה השלישית לצו הגנה שהוגשה על ידה ולמען הסרת כל ספק, נענה בית משפט זה לבקשתה וצפה בסרטונים, ואף הוא התרשם כי הקטין אינו נראה בהם מפוחד או נתון, חלילה, במצוקה או בטראומה. כן, וכפי שצוין בהחלטה מיום 13.01.2019 באחד הסרטונים נראה ונשמע הקטין כשהוא שב על הביטוי “אבא טאטר” פעמים הרבה וללא הפסקה באופן שיש בו לבסס החשד, כי הוא הושם בפיו. מכל מקום, אין בין ביטוי זה ובין האשמות האם דבר, זולת הפרשנות שהיא בוחרת לתת לו, אשר כאמור, נעדרת כל חיזוק או תמיכה אובייקטיביים שהם. יוזכר, כי אותה עת טרם מלאו לו שלוש שנים והוא סבל מעיכוב התפתחותי. (ראו החלטה מיום 13.01.2019 בה”ט 27111-01-19).
186. בחוות הדעת המשלימה צוין בעניין זה לאמור: “להערכתנו, הסרטונים שהועברו אלינו ע”י האם מתעדים ברובם פעוט אשר מגלה את גופו ושואב מגילוי זה בדרך כלל הנאה וגאווה תואמות גיל. ככל שהסרטונים מתארים התנהגות פחות שגרתית הרי שניתן ליחס התנהגות זו מצד אחד למאפיינים אישיים של ש. אשר עליהם עמדנו בחוות דעתנו הקודמת והופיעו גם בתצפיות שערכנו במסגרת ההשלמה. בנוסף, אין זה מן הנמנע כי ש. מגיב לעניין הרב (המתועד היטב בסרטונים) שמגלה אמו בהתנהגויות הגילוי העצמי שלו. להערכתנו, ש. עשוי לפרש את העניין של אמו (אשר נובע מהחשש שנפגע) כחיזוק חיובי משמעותי להתנהגויות אלו….”(ההדגשות אינן במקור – פ.ג.כ ; עמ’ 20 לחוות הדעת המשלימה).
     ….
     “לדעתנו, קשה להעריך האם התנהגותו של ש. בסרטונים מתקשרת לאירועים מציאותיים כלשהם שחווה (למעט הסרטון המתעד את מצוקתו נוכח מריבה בין ההורים …). האופן שבו האם מתחקרת את ש. במהלך הסרטונים מפחית עוד יותר את היכולת להסיק מהם מסקנות על אירועים מציאותיים. יצוין עם זאת כי בסרטונים רבים כולל סרטונים בהם הוא מבטא את המילה “איי” הוא אינו נראה במצוקה כלשהי ועל כן הטענה כי סרטונים אלו מייצגים חוויה של פגיעה ברוטלית מצד האב אינה סבירה לדעתנו. (ההדגשות אינן במקור – פ.ג.כ; עמ’ 20-21 לחוות הדעת המשלימה).
187. דברים אלה מדברים, אפוא, בעד עצמם ומהם עולה, כי שני מותבים שונים של בית משפט זה, בית המשפט המחוזי ו”מכון שלם” שמונה כמומחה מטעם בית המשפט, לא מצאו, כי יש בסרטונים עליהם משליכה האם יהבה כדי לתמוך באשמותיה כנגד האב.
     ולא זו בלבד, אלא אפשרות מסתברת יותר היא שדווקא התעקשות האם לתעד הקטין במערומיו, תוך שהיא חוקרת אותו שוב ושוב ובציפיה כי ישוב על מנטרה שעל פי פרשנותה הסובייקטיבית בלבד יש בה לקשור האב לביצוע מעשי תקיפה מינית בו, מהווה כשלעצמה התעללות מינית שלה בקטין והתערבות פוגענית מצדה בהליכי ההתפתחות התקינה שלו.
188. ודוק, כל הגורמים המקצועיים ולא רק “מכון שלם” שותפים למסקנה זו.
     ראו, למשל, האמור בחוות הדעת השנייה באשר להשלכות הקשות שיש לכך על הקטין: “העיסוק הרב בנושא פוגע ללא ספק בילד והצילומים של עשרות סרטונים (שחלקם הוצג בפנינו) של הילד שוכב בעירום ומספר על התקיפה המינית הם הרסניים ביותר, ולמעשה הופכים את הילד לנפגע של תקיפה מינית בעצם החשיפה והצורך בדקלום מול המצלמה של תכנים מסוג זה..”(עמ’ 17 לחוות הדעת השנייה).
     אשוב ואדרש לכך בהמשך.

הערכת מסוכנות האב

189. לטענת האם אין מקום להכריע בהליך זה בלא שתערך לאב בדיקת מסוכנות מינית. לדידה, הן גורמי הרווחה והן “מכון שלם” אוחזים בעמדה זו.
     ברם, טענה זו אינה נכונה כלל ועיקר.
     בחוות הדעת הראשונה נכתב לאמור: “בסיכום הנתונים, יכולתו ההורית (של האב – פ.ג.כ) מניחה את הדעת ולא עלו ממצאים שמצביעים על מסוגלות הורית לקויה. יכול לשמש משמורן בעת הצורך. אולם, אם בבדיקתו של הקטין יעלה חשד שבעברו טראומה בגוון מיני, ו/או אם אצל מי מהגורמים שמטפלים בילד יעלה חשד דומה, מומלץ להפנות את מר … לבדיקת מסוכנות לעברייני מין” (עמ’ 16 לחוות הדעת).

עיננו הרואות, אפוא, כי לאחר האבחון המקיף והמעמיק שנעשה ע”י “מכון שלם” לצדדים ולקטין, ונוכח טענות האם, הומלץ על ידי צוות המומחים שלו, כי רק אם בבדיקת הקטין יעלה או ידווח ע”י הגורמים המטפלים בו שיש חשד כי הוא נפגע מינית או חווה טראומה הנושאת אופי מיני, יש להפנות האב לבדיקת מסוכנות.

190. עמדה זהה הוצגה ע”י גורמי הרווחה, עת בתסקיר מיום 17.01.2019 נכתב לאמור: “יודגש כי הגם שהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד מיום 26.12.18 לא הורתה לשירותי הרווחה להמשיך ולבדוק בכיוון זה נעשתה פנייה מצד שרותי הרווחה להתייעצות טלפונית עם מר גיא עינת, קרימינולוג הנחשב כמומחה בתחום זה של פגיעות מיניות ותשובתו הייתה כי הערכת מסוכנות נערכת רק במידה ויש הודאה של האדם במעשיו או שקיימת אינדיקציה על פגיעה. הואיל וגם בעת הזו אין בידי אגף הרווחה כל אינדיקציה לפגיעה כאמור, לא היה מקום להפנות את האב להערכת מסוכנות (ההדגשות אינן במקור-פ.ג.כ ; עמ’ 2 לתסקיר).
191. בכל הענווה, עמדת גורמי הטיפול והמקצוע ראויה ויש לאמצה. היעלה על הדעת שכל אדם לגביו נטען, כי הוא פוגע בבנו הקטין מינית יתויג כעבריין מין ויופנה אוטומטית להערכת מסוכנות מינית, גם כאשר אין אינדיקציה לכך ולא הונחה תשתית ראייתית המבססת ולו במעט חשד זה?! מהו, אפוא, משקלן של חזקת החפות ויתר זכויות היסוד, כדוגמת זכותו לכבוד, לכבוד, לפרטיות ולשם טוב העומדות לימינו?! האם על בית המשפט להתעלם מהן וללכת שבי אחר הטענות הללו?! התשובה לכך היא כמובן בשלילה מוחלטת.
     כוחם של הדברים יפה שבעתיים עת מונחת בפני בית המשפט יותר מאינדיקציה לכך שהטענות נשמעות מפי מי שבוחן המציאות שלו נפגע.
192. יצוין, כי גם בית המשפט המחוזי מצאה כי לא בוסס כלל החשד, כי הקטין נפגע מינית וכי יש הצדקה להפנותו לביצוע בדיקת מסוכנות לעברייני מין (ראו ההחלטה מיום 26.12.2018 ב-עמ”ש 31760-12-18).
193. יובהר, כי לכל אורך ההליך מכחיש האב מכל וכל האשמות האם כלפיו, גרסתו לא נסתרה ומהימנותה לא נפגעה כהוא זה.
     יתר על כן, כל תלונות האם כנגדו במשטרת ישראל נסגרו בלא כלום.
     מנגד, אובחנה, כזכור, האם כמי שבוחן המציאות שלה נפגע בהיותה אמוציונלית ובהשפעה שיש למצבה הרגשי ולעולמה הפנימי על הפרשנות הסובייקטיבית שהיא נותנת למציאות בהעדר מודעות לכך.
194. ראוי להדגיש בעניין זה, כי האם מאשימה את האב בביצוע מעשים שהם ברף הגבוה ביותר של עבירות המין, ומייחסת לו, כידוע, תקיפה מינית של קטין חסר ישע וגילוי עריות. נהיר, אפוא, כי לא ניתן לבסס חשד לביצוע עבירות חמורות ממין אלו בהבל פה בלבד.

ברי, כי מוטלת על בית המשפט החובה לאזן בין זכויות הקטין לאלו של האב. דא עקא, שבמקרה דנא ייצוג זכויות הקטין, לכאורה, ע”י האם חוטא למציאות, וחמור מכך חוטא לקטין עצמו.

195. משלא נמצאה, אפוא, שום אינדיקציה לפגיעה מינית של האב בקטין, לא מצא בית המשפט לקבל בקשת האם ולהפנותו להערכת מסוכנות מינית.

ניכור הורי

196. כידוע, זכות הילד לקשר מיטיב, רציף ומשמעותי עם שני הוריו וזכות ההורה לקשר עם ילדו הן שני צדדים של אותה מטבע והוכרו בפסיקה כזכויות יסוד חוקתיות: “המשפט רואה בקשר שבין הורה לילדו זכות טבעית בעלת ממד חוקתי, שלה שני פנים: האחד – זכותו של כל ילד להיות נתון למשמורת הוריו ולגדול ולהתחנך על-ידיהם; השני – זכותו של הורה, מכוח קשר דם, לגדל ולחנך את ילדו במשמורתו ולקיים כלפיו את חובותיו כהורה. בצד החובה לדאוג לבריאותו ולרווחתו של ילדו קנויה להורה זכות כי הוא ולא אחר יקיים את החובות הללו” (רע”א 3009/02, פלונית נ’ פלוני פ”ד נו(4) 872, 893; להלן: “הלכת פלונית”).
197. הלכה פסוקה היא, כי טובתו של קטין לקיים קשר עם שני הוריו ולהנות מאהבתם ומתשומת הלב של של שניהם. קשר כזה דרוש להתפתחותו התקינה ולסיפוק צרכיו הרגשיים של הילד.
     בעניין זה נקבע כי: “יחסים עם הורים הם בעלי חשיבות רבה בהתפתחות הרגשית, אישית וקוגנטיבית, וקיים תיעוד ספרותי רב. הממצאים מראים שילדים שנמנעים מהם יחסים משמעותיים עם אחד מהוריהם נמצאים בסיכון פסיכולוגי רב יותר. ילדים יכולים להשיג את הפוטנציאל הפסיכולוגי כאשר הם מסוגלים לפתח ולשמר יחסים משמעותיים עם שני ההורים, בין אם הם חיים יחד ובין אם לא” (תמ”ש (ת”א) 768880/99 פלוני נ’ פלונית, פורסם במאגרים האלקטרוניים [פורסם בנבו]).
198. בהלכת פלונית הוכרה לראשונה ע”י בית המשפט העליון תופעת הניכור ההורי כהפרעה ובכך אומצה על ידו התיאוריה שטווה פרופ’ גרדנר. כב’ השופט גרוניס (כתוארו אז) הרחיב בפסק דינו אודות התופעה, היקפה, והשלכותיה: “את המונח תסמונת ניכור הורי (Parental Alienation Syndrome) טבע לראשונה הפסיכיאטר האמריקני פרופ’ ריצ’רד גרדנר לפני כחמש-עשרה שנים. הוא היה הראשון שהתייחס בצורה שיטתית לתופעות שונות שנתגלו אצל ילדים הקשורות לסכסוכים בין הורים, בייחוד לגבי המשמורת. פרופ’ גרדנר הגדיר את הסינדרום כהפרעה, אשר הביטוי העיקרי שלה נמצא בגינוי או בהתנכרות מצדו של ילד כלפי אחד מהוריו, כאשר אין כל צידוק לכך (R.A. Gardner The Parental Alienation Syndrome [28])….. על-פי המלומדים ברגמן וויצטום, על הילד מופעלים אמצעים פסיכולוגיים שונים הגורמים לניתוקו מההורה המסורב וגורמים לו לפתח תלות בהורה המנכר (שם [26], וכן ראו ז’ לויטה, נ’ עציון, פ’ ויטלי, א’ אברמוביץ, פ’ קוטלר, מ’ ניר “‘סרבנות קשר’ – קונפליקט ביחסי הורה-ילד במצבי פרידה וגירושין” [27], בעמ’ 102)…. פרופ’ גרדנר הגדיר דרגות שונות של התסמונת מבחינת חומרתה: קלה, מתונה וחמורה (Gardner supra [28], ch. 10). עמדתו של גרדנר היא כי כאשר מדובר במקרים חמורים של התסמונת, יש להוציא את הילד ממשמורתו של ההורה המנכר למשמורתו של ההורה המסורב…” (ההדגשות אינן במקור – פ.ג.כ).
199. בהליך אחר שבא לפניו דחה בית המשפט העליון ערעור על החלטה לפיהו הועברה המשמורת הזמנית אל האב עקב ניכור הורי שיצרה האם, תוך הבהרת מעמדה וחשיבותה של זכות כל אחד מההורים לקיים קשר עם ילדו והחשיבות שיש במתן מענה מיידי לתופעת הניכור הורי: “לאור האמור, סבורני שלא עלה בידי המבקשת להצביע על עילת התערבות בהחלטת הערכאות הקודמות. בהחלטתו המפורטת, אשר ניתנה לאחר קיום שני דיונים ומשתרעת על פני 20 עמודים, פרש בית המשפט המחוזי כשמלה את השתלשלות ההליכים שהובילה להחלטה זו, ועמד על הזהירות שנקטה הערכאה הדיונית – ועל ההזדמנויות החוזרות ונשנות שניתנו למבקשת, בטרם הגיעו מים עד נפש ונדרש ‘מענה מיידי לניכור ההורי המתהווה לכאורה בין האב לבין הקטינות…..’ כמובן, וכפי שציין בית המשפט המחוזי, אין בדברים כדי לחרוץ את גורל התביעה העיקרית – שהרי הבירור הראייתי המלא שעל הערכאה הדיונית לערוך כעת, שלא לדבר על שינוי נסיבות, עשויים להוביל להכרעה סופית שונה לחלוטין. עם זאת, די בחומר שהוצג כדי להדליק נורות אזהרה בוהקות ביחס להשלכות החמורות הפוטנציאליות של המצב הקיים, ולהצדיק מתן סעד זמני שתואר על ידי גורמי המקצוע כצעד הכרחי, המגן על הקטינות מפני נזק בלתי הפיך” (Error! Hyperlink reference not valid. פלונית נ’ פלוני, פורסם במאגרים האלקטרוניים).
200. בית המשפט המחוזי בת”א (כב’ השופט שוחט) דחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה לפיו הועברה משמורת הקטינים מהאם לאב נוכח התנהגות מנכרת של האם. בפסק הדין מוצגת בהרחבה משנתו של פרופ’ גרדנר בכל הנוגע לתסמונת הניכור ההורי, לרבות השלכותיה ההרסניות על הקטינים ועל ההורה המנוכר. כן מפורטות בפסק הדין דרכי הטיפול השונות בתופעת הניכור ההורי עפ”י פרופ’ גרדנר, כך שכאשר בית המשפט משתכנע שרמת הניכור היא חמורה, ועל מנת לחלץ הקטין ממכבש הלחצים שהוא נתון בו אצל ההורה המנכר ולהבריא את נפשו, עליו להעביר המשמורת לידי ההורה המנוכר: “בעוד שברמה הקלה והמתונה מצדד גרדנר בהשארת המשמורת בידי ההורה המשמורן (המנכר) וקביעת דרכי טיפול מתאימות להדברת התופעה, הרי שברמת הניכור החמורה מצדד הוא בהתערבות טיפולית אגרסיבית- מסנקציות משפטיות לרבות קנסות ועד להעברת המשמורת להורה המנוכר ואף מאסר של ההורה המנכר. ומהי רמת ניכור חמורה? פעילות מכוונת של ההורה המשמורן לשם מטרה אחת – לנתק כל קשר, מכל סוג שהוא בין ההורה האחר לבין הילדים – במסגרתה הוא אינו בוחל מביקורתיות מופגנת, מהעלאת האשמות שווא ומהגשת תלונות במשטרה והכל באופן לא פרופורציונלי לאירועים פעוטים וחסרי חשיבות, כדי להצדיק את ביקורתו על ההורה האחר”. בהמשך ולאחר שבית המשפט מפרט את נימוקי התמיכה וההתנגדות לתיאוריה, הוא קובע, כי לא ניתן להתעלם מקיומה של התופעה בסכסוכי משמורת, אולם נדרשת קביעה פוזיטיבית של בית המשפט כי קיים ניכור הורי, וזאת לאחר שלא נמצאה כל הצדקה לניכור הקיים. באין הצדקה יש לבחון את רמת הניכור ההורי ואז להחליט על דרכי הטיפול המתאימות, תוך הסתייעות בגורמים מקצועיים (עמ”ש (ת”א) 60592-03-15 ק.ל נ’ י פ, פורסם במאגרים האלקטרוניים [פורסם בנבו]).
201. צא ולמד, כי כאשר מדובר ברמת ניכור הורי חמורה המאיינת את קיומו של ההורה המנוכר, אין מנוס מהעברת משמורת הקטין להורה המנוכר. עם זאת, יש לנקוט באמצעי זה כשכלו כל הקצין ורק כאשר הנזק שייגרם לקטין (ולהורה המנוכר) כתוצאה מהותרתו בידי ההורה המנכר עולה על הנזק שיגרם עקב ההעברה הכפויה של המשמורת להורה המנוכר או לרשויות הרווחה. כאמור, נדרשת בדיקה מעמיקה של הערכאה המבררת בסיועם של אנשי המקצוע ומסקנה שלו כי אין כל הצדקה לניכור הקיים.
202. חברי, כב’ השופט ארז שני, אשר דן כשופט מוקד בכל ההליכים בעניין ניכור הורי שנפתחו בשנים האחרונות במחוז ת”א ציין לא פעם בהחלטותיו, כי לא זו בלבד שניכור הורי מנוגד לטובת הקטין אלא הוא מהווה מעשה בלתי חוקי (ראו למשל: תלה”מ (ת”א) 49688-02-19 ל.פ נ’ נ.פ, פורסם במאגרים האלקטרוניים [פורסם בנבו]).
203. במקרה אחר שהובא לפניו נקבע על ידו, כי לא זו בלבד שהתנהלות ההורה המנכר מהווה עוולה אזרחית, כי אם עולה כדי עבירה פלילית ומהווה הפרה של החובה המוטלת עליו מכח חוק הכשרות המשפטית והאפוטרפסות לנהוג כהורה מסור(ראו תלה”מ (ת”א) 11686-08-18, ד.כ נ’ ב.ד, פורסם במאגרים האלקטרוניים [פורסם בנבו]).
204. כידוע, ניכור הורי אינו גורם לנזק במישור היחסים שבין ההורה המנוכר לילדו בלבד אלא גורם פגיעה ממשית בקטין ובפיתוח האישיות שלו ומהווה גם התעללות נפשית בו.
205. ד”ר גוטליב במאמרו “תסמונת הניכור ההורי” דן בכך ומתאר את ההשלכות ההרסניות שיש לתופעה זו על הקטין ועל אישיותו המתפתחת: “בהתנהגותו מגלה הילד חוסר אמפטיה לזולת – חוסר יכולת לראות ולהבין את העובר על הזולת. צורת התייחסות זאת גובלת לעתים באכזריות. קהות רגשות זאת מפריעה להתפתחות הרגשית של הילד”…”הילד מפתח הערכה מופרזת של היכולות והכוח שלו, ולעתים מפגין התנהגות כוחנית. הוא מקבל חיזוקים מההורה המסית ולפעמים גם מגורמים אחרים. צורת ההתייחסות למבוגרים אחרים יכולה גם להיות מחוצפת, שוב תוך ברכה סמויה של ההורים”…. “העוינות והעימות הקשורים בתסמונת ניכור הורי גולשים בקלות ממישור היחסים בין הורה לילד, ומזהמים זירות אחרות. כך למשל, ילדים מוסתים מגיבים בחשדנות ואף בעוינות, לא רק כלפי אחד ההורים אלא גם לאנשים אחרים, אשר לדעתם תומכים בעמדה של אותו הורה. פסיכולוגים, פקידי סעד ושופטים נתפסים כמזוהים עם אחד ההורים ובשל כך נפסלים באופן אוטומטי על ידי הילדים. נוצר דפוס חשיבה של ‘או שאתה אתנו או שאתה נגדנו'”… “האובדן אותו חווים ילדים כתוצאה מגירושין הנו רב פנים… הרתיעה והשנאה מתפשטים גם לקרובי המשפחה של אותו הורה, וגם הם נפסלים” (ד’ גוטליב “תסמונת הניכור ההורי” – רפואה ומשפט גיליון 31 (דצמבר 2004)).
206. גם כב’ השופט (בדימוס) פיליפ מרכוס במאמרו “ניכור הורי או סרבנות קשר” מתאר את השלכותיה הקשות של התופעה על הילדים המנוכרים: “הספרות מדווחת בעקביות שילדים מנוכרים נמצאים בסיכון גבוה למצוקה רגשית ולקשיי הסתגלות, והסיכון אצלם גבוה בהרבה מזה של ילדים שאף על פי שהוריהם בהליכים משפטיים בעקבות פירוד, הם אינם מנוכרים ומקיימים קשר עם שני ההורים. ילדים אשר מפסיקים להיות בקשר עם הורה מבטאים לעיתים קרובות, פחד מההורה המנוכר. הפחד הוא חסר בסיס ולא רציונלי (לבד מהמקרים שבהם הילד סבל באמת מהתנהגות פוגענית של ההורה המנוכר), אך הוא משפיע לרעה על התנהגותו והתפתחותו (garber 2015). מחקרים איכותניים ואמפיריים וצפיה קלינית מראים בצורה אחידה שילדים מנוכרים יסבלו מפגיעות בתחומים רבים או בחלקם – בתחום הקוגנטיבי – פסיכולוגי והרגשי – עד כדי שיבוש מוחלט בהבנת יחסים בין אישיים ונורמות חברתיות” (ההדגשות אינן במקור – פ.ג.כ; פ. מרכוס “ניכור הורי או סרבנות קשר” נקודת מפגש גיליון 15, מכון חרוב).
207. זהו המקום להזכיר את נייר העמדה שנכתב ע”י המלומדים כב’ השופט (בדימוס) פ. מרכוס וד”ר ענבל קיבנסון בר-און בחודש אוגוסט השנה, ואת נייר העמדה המשלים אותו מחודש נובמבר השנה במסגרתם מפריכים הם את המסקנות ממחקרה של ג’ואן מאייר עליו נסמך נייר העמדה של מכון רקמן בעניין סרבנות קשר וניכור הורי מחודש אפריל השנה.
     בקליפת אגוז יאמר, כי בנייר העמדה האחרון שלהם סומכים ידיהם המלומדים על מאמר עדכני של ג’ניפר הרמן (פרופ’ לפסיכולוגיה) ושל דמוסתנס לורנדוס (עו”ד ופסיכולוג קליני) שהתפרסם בחודש נומבר השנה וכולל שימוש בנתונים בהיקף יוצא דופן בנוגע לבדיקת טענות של ניכור הורי במערכות המשפט באנגליה, בארה”ב ובקנדה. המאמר מתייחס לטענות סביב הטיה מגדרית שלילית של מערכת המשפט כלפי נשים ובדבר העדר הגנה על קטינים בגין תלונות על פגיעה מינית מצד אבות (כעולה ממצאי החקירה של ג’ואן מאייר משנת 2019). מחקר חדש ועדכני זה של הרמן ולורנדוס קורא באופן משמעותי תגר על המחקר של מאייר הן בהיבט המתודולוגי והאתי והן מבחינת תוכן הממצאים ומהותם. החוקרים ביצעו רפלקציה למחקר של מאייר כדי לבחון אמיתות ממצאיה ומציגים ממצאים סותרים. במחקר נבדקו 967 פסקי דין מארה”ב, אנגליה וקנדה שנקבע בהם כי קיים ניכור הורי. פסקי הדין נבדקו ע”י 19 בוחנים מהימנים שהנחות המחקר אינן ידועות להם ונעשה ניתוח של 6 היפותזות על פני מודלים סטטיסטיים הכוללים הגרסיות מרובות ופקטורים ולא נמצא כל אישוש או תמיכה לטענות או לממצאים של מאייר משנת 2019. הממצא של מאייר לפיו בתי המשפט אינם מתייחסים ברצינות לטענות על התעללות בילדים כאשר אבות טוענים לניכור הורי נמצאו מופרכות באופן מובהק.
     כך, למשל, החוקרים הראו כיצד האמירות של מאייר שטענות על ניכור הורי (של אבות), אשר לדבריה הן תמיד טענות שנועדו לטשטש או להכחיש פגיעה מינית, ושיש לה הוכחות לכך, התבררו כמופרכות.

הממצאים מראים כי במרבית בתי המשפט שוקלים בזהירות האשמות בכל צורה שהיא בהתייחס לאלימות במשפחה, כאשר הם בוחנים את טובת הילד. ממצא מובהק זה מטיל צל כבד וספק רב בעניין המתודולוגיה, הניתוח והמסקנות של מחקרה של מאייר.

המלומדים מצביעים על כך, כי החשד להצגת ממצאים לא מהימנים ממחקרה של מאייר מטריד, נוכח השימוש הנרחב במושגיה וברעיונותיה שהיוו פגיעה לא רק במושג הניכור ההורי ובניסיון להפקיעו אלא שימשו במה לאנשי מקצוע העוסקים בתחום. הסכנה הגדולה, לשיטתם, היא בשימוש הפופולארי של הציבור בביטול הלגיטימציה של השימוש במונח ניכור הורי.
עוד לשיטתם, המחקר העדכני של הרמן ולורנדוס אינו מאפשר עוד לטשטש או להסתיר את תופעת הניכור ההורי המהווה התעללות לא פחות מהתעללות מינית או פיזית. המחקר מוכיח שאין בסיס להנחות המוצא של מאייר, אשר סברה כי כל טענה לניכור הורי היא מגדרית ומסתירה במכוון פגיעה מינית של אבות. מחקר זה מחזק את ההבנה כי תופעה קשה זו קיימת, וכי ילדים שהם קורבן לניכור הורי זקוקים להגנה מצד מערכת המשפט ואנשי המקצוע.

208. נוכח חומרת התופעה והשלכותיה הקשות על קטינים שאתרע מזלם וכתוצאה מן הקונפליקט בין הוריהם, הם הופכים ילדים מנוכרים, אשר מחייבת מענה הולם של מערכת המשפט, יצא תחת ידיה של נשיאת בית המשפט העליון, כב’ השופטת חיות לאחרונה ממש, ביום 08.10.2020, נוהל עבודה המסדיר אופן הטיפול במקרים בהם מתעורר חשש לפגיעה בקשר בין הורים וילדיהם על רקע קונפליקט בין ההורים, אשר תכליתו היא זיהוי התופעה בראשיתה ומתן מענה מידי לה, בין היתר, שכה שאלמנט הזמן הוא קריטי, וניתוק קשר בין הורה לילדו עלול להיות, בחלוף הזמן, בלתי הפיך.
     אף כי הוראות הנוהל אינן חלות בענייננו יש בו ללמד על הסכנה הרבה לשלום הילד הגלומה בניכורו מאחד מהוריו, ועל האופן בו רואה מערכת המשפט את חובתה להגן עליו מפניה.
209. עינינו הרואות, איפוא, כי הן בגזרת המשפט והן בגזרת הטיפול נתפסת תופעת הניכור הורי כנגע רע אשר יש לטפל בו ולמגרו מוקדם ככל שניתן על מנת להגן על הקטין, על התפתחותו התקינה ועל בריאותו הנפשית מזה ועל הקשר בינו ובין הורהו המנוכר מזה.
210. במקרים בהם מדובר בניכור הורי בדרגת חומרה גבוהה, דהיינו במצב בו ההורה המנכר פועל באופן ממוקד לאיין דמותו ונוכחותו של ההורה המנוכר מחיי הילד, אין מנוס מניתוק הילד מן ההורה המנכר והעברתו לסביבה נטולת לחצים אשר תאפשר לו קיום קשר עם שני הוריו.
211. נהיר, כי מדובר בצעד קיצוני ועל שום כך, טרם נקיטה בו יש לוודא, כי אין הצדקה לפעולות ההורה המנכר, וכי ההורה המנוכר לא פגע בקטין או הזיק לו.
212. בנסיבות המקרה דנא נוכח המתואר לעיל בהרחבה, שוכנעתי, כי האם מנכרת הקטין כלפי האב ניכור קשה, חמור והרסני.
213. בשים לב לגילו של הקטין ולעיכוב ההתפתחותי ממנו סבל בשנות חייו הראשונות, הרי שרק לאחרונה, עם התפתחות התודעה שלו וכישוריו הוורבליים, החלו מעשי ההסתה של האם לתת אותותיהם על התנהגותו, עד כי בחודשים האחרונים הוא גילה סרבנות למפגשים עם האב. חרב זו של תופעת הניכור ההורי על השלכותיה הקשות כמפורט לעיל מתנופפת מעל צוואר הקטין, ומשכך, ואף כי בגילו חוסה הוא תחת חזקת הגיל הרך, נדרשים צעדים אפקטיביים מצד בית המשפט משהצעדים הקודמים שננקטו אינם מועילים עוד.
214. כאמור, שוכנעתי בבירור, כי האב לא פגע בשום צורה ובשום אופן בקטין, וודאי לא מינית. האם אשר מנוהלת על ידי נרטיב שנברא על ידה בלבד, חסר שחר ונעדר אחיזה במציאות, עוצמת עיניה, אוטמת אזניה ודבקה “במציאות” הצרובה במוחה בלבד, תוך שהיא מתנערת מכל אחריות למצבו של הקטין ותולה את האשם אל צוואר הכל – החל מן האב, עבור דרך המומחים, עו”ס לסדרי דין וכלה בבית המשפט, ותוך שהיא מזינה גם את תודעתו של הקטין בנרטיב זה, ובכך מסיתה אותו כנגד האב, מאז היותו בן שנתיים ימים. מן המתואר לעיל ברור, כי עוד בהיותו רך בשנים, הדריכה האם את הקטין לדקלם מנטרות אותן הניחה בפיו, ואף נהגה לתעדו בסרטונים כשהיא חוקרת ושואלת אותו שאלות ומצפה שישיב עליהן באופן המשרת את מטרתה ואת הנרטיב שיצרה לעצמה.
215. ראו בענין זה החלטת בית המשפט המחוזי (כב’ השופטת ג. לוין) באשר צוטטה לעיל:”יוער כי בניגוד לטענת האם הקטין אינו נצפה בסרטונים כשהוא מפוחד ובמצב רוח קשה אלא מחויך שלו ורגוע. כך לא ניתן להתעלם כי האם נשמעת בסרטונים מעודדת את הקטין לספר ‘מה אבא עשה לו’ כשחוזרת על שאלתה זו שוב ושוב. התיעוד החוזר והנשנה בו נוקטת האם כאשר מצלמת את הקטין כשהוא ללא בגדיו הינו חמור כשלעצמו ומעורר יותר מחשש באשר להתנהלות האם ושיקוליה עת עושה כן” (החלטה מיום ההדגשות אינן במקור – פ.ג.כ ; החלטה מיום 12.12.2018 בעמ”ש 31760-12-18).
216. הדבר עולה בבירור אף מחוות הדעת שהונחו לפניי: בחוות הדעת השנייה צוין מפורשות כי הקטין הגיע למפגשים עם המומחית לאחר תדרוך מהאם כשהוא מדקלם משפטים שהונחה מראש לאמרם: “…כאשר דיווח על פגיעה מינית על ידי האב היה ניכר כי מדובר בתכנים מנותקים ומדוקלמים, שלא עלו בקנה אחד עם יתר בדיקתו, לא תאמו את משחקי הדמיון ששיחק, לא את דיבור על האב בכל הקשר אחר ולא את הקשר החם שנצפה עם אב, זאת למרות שמדובר בפגישה שהתקיימה לאחר מעל חודשיים שבהם לא נפגשו…. הילד קשור לאמו ומעוניין לספק את רצונה, ולכן מרגיש מחויב לדווח על תוקפנות מצד אביו, אך כאשר ‘שוכח’ את משימתו ומדבר בחופשיות עולים תכנים שונים לחלוטין” (ההדגשות אינן במקור – פ.ג.כ; עמ’ 17 לחוות הדעת השנייה).
217. גם הקרימינולוגית קלינית, גב’ אנה קוגן, מצוות המכון “הבית של טלי” אשר פגשה בקטין התרשמה כי קודם הגעתו למפגש עמה, הוא עבר תדרוך של האם: “בולט היה שהגיע לראיון לאחר שעבר ‘תדרוך’ מצד האם איך ומה לומר לבודקת. עם זאת, עד מהרה נראה היה כי שכח את ההוראות והוא עבר לדבר בצורה נינוחה יותר, עצמאית ופחות מונוטונית. מלבד התשובה לשאלות ישירות על הקשר עם האב שעליהן ענה בצורה מונוטונית שנשמעה מוכתבת, נראה כי הקשר עם אביו טוב וחם. לא עלו כל סימנים להתעללות מינית או אחרת שעובר” (ההדגשות אינן במקור – פ.ג.כ ; עמ’ 16 לחוות הדעת השנייה).
218. “בנוסף, אין זה מן הנמנע כי ש. מגיב לעניין הרב (המתועד היטב בסרטונים) שמגלה אמו בהתנהגויות הגילוי העצמי שלו. להערכתנו, ש. עשוי לפרש את העניין של אמו (אשר נובע מהחשש שנפגע) כחיזוק חיובי משמעותי להתנהגויות אלו….”(ההדגשות אינן במקור: פ.ג.כ ; עמ’ 20 לחוות הדעת המשלימה).
219. הנה כי כן, מן התשתית הראייתית שהונחה לפניי עולה בבירור, כי האם שותלת במוחו של הקטין טענותיה הקשות, ונעדרות היסוד כנגד האב, שאינם אלא זרעי הסתה כנגדו, ואם לא די בכך היא אף משקה, מדשנת ומטפחת אותם. בהינתן גילו הצעיר ומציאות החיים המורכבת שנגזרה על הקטין, סביר כי אין הוא מבין כלל חומרת הטענות הללו, ומתוך אהבתו לאם והבנתו, כי עליו לרצותה, הוא משיב לשאלותיה המדריכות באופן העונה על ציפיותיה, אולם כאשר אין היא נמצאת בסביבתו והוא חש נינוח וחופשי, הוא מבטא באופן אותנטי את רגשותיו החמים ואת אהבתו כלפי האב ומביע רצון ברור בקירבתו, באופן שאינו יכול להתיישב כלל עם האפשרות שהוא נפגע על ידו, וודאי לא באופן מיני וברוטלי.
220. בנסיבות המקרה דנא הוכח, אפוא, כי האם מנכרת את הקטין כלפי האב, ומניעת המפגשים ביניהם על ידה נעדרת כל הצדקה.

התנהגות זו עולה כדי התעללות של האם בקטין אשר אינו אלא שבוי בידיה, נפשית ופיזית. רצונות וצרכי הקטין משועבדים, אפוא, לרצון ולצרכי האם, הוא מאבד מעצמיותו והופך כלי שרת בידיה.

221. כאמור, לא זו בלבד שהאם גורמת לניכור הורי חמור והרסני, היא מעמידה את הקטין בסיכון ממשי נוכח נסיונותיה החוזרים ונשנים להוכיח טענות שהיא בלבד אוחזת בהן, תוך פגיעה נפשית, פיזית ומינית בו בשעה שכל גורמי המקצוע מתריעים שוב ושוב מפני השלכותיהם הקשות של מעשיה עליו, וראו בעניין זה:

א- התסקיר מיום 17.01.2019: “אגף הרווחה רואה לנכון להדגיש כי, להתרשמותו, עלולה להיגרם לקטין פגיעה התפתחותית ורגשית על רגע התמשכות ההליכים ובעיקר נוכח העובדה כי האם מנצלת את זכותה לפנות לבית המשפט, חדשות לבקרים, כדי לפגוע ולסכל את זכותו של הקטין לקשר נורמטיבי עם אביו” (ההדגשות אינן במקור – פ.ג.כ; עמ’ 3 לתסקיר).

ב- התסקיר מיום 07.05.2019: “מדובר בילד רך וצעיר אשר עבר בדיקות פולשניות רבות, חקירות משטרה וכדומה. מצב זה מעמיד את הילד בסיכון רגשי והתפתחותי משמעותי” (עמ’ 5-6 לתסקיר)
….
“האם מסריטה את בנה בלי הלבשה תחתונה כהוכחה שעבר פגיעה מינית ע”י אביו. האם לא מודעת לעובדה, שיש מחיר רגשי שהילד משלם עקב עיסוק יתר של גורמים רבים באיבריו הפרטיים והאינטימיים וכן בעקבות הצילומים והסרטונים, בהם נמצא ללא הלבשה תחתונה. יתר על כן, הבדיקות הרפואיות החוזרות שעובר הילד אף הן מעמידות אותו בסיכון התפתחותי משמעותי כפי שנזכר לעיל , בהתייעצות מקצועית שהתקיימה במחלקתנו בתאריך ה09.12.18 עלתה התרשמות כי מדובר בקטין בסיכון גבוה. ממסמכים רפואיים רבים הנמצאים בתיק המשפחה, ניכר שמדובר בילד רך וצעיר אשר עבר וממשיך לעבור בדיקות רפואיות רבות, שככל הנראה יכולות לפגוע במצבו הרגשי וההתפתחותי יש להתייחס לעובדה שבבדיקות אלו, אין ממצא לפגיעה מינית בו על ידי האב” (ההדגשות אינן במקור – פ.ג.כ; עמ’ 7 לתסקיר).
….
“ההתעסקות השיטתית של האם להוכיח פגיעה מינית בבנה על ידי אביו, באמצעות הסרטות, הקלטות וצילומים חוזרים, בשילוב פניות למוסדות וארגונים שונים ובדיקות רפואיות, כמו גם השיחות של האם ומשפחתה מול הילד על הפגיעה שהוא עובר מצד אביו, וכינויו כ’פדופיל’ עלולה לחלחל אל הילד ולהביא למצב שיהיה משוכנע בעצמו שנפגע על ידי האב, על אף שאין עדויות לפגיעה כזו בשלב זה” (ההדגשות אינן במקור – פ.ג.כ; עמ’ 11 לתסקיר).

ג – תסקיר מיום 31.05.2020: “חברי הישיבה התרשמו מכך שהילד עובר ניכור הורי ע”י אמו וככל שהזמן עובר מצוקתו של הילד גוברת ומתבטאת בהתנגדות פעילה ללכת למפגשים עם אביו, ובקשיי ההתנהגות שלו בזמן המפגשים” (ההדגשות אינן במקור – פ.ג.כ – עמ’ 6 לתסקיר).

222. נוכח ההתדרדרות המתמדת, המדאיגה והמואצת במצבו של הקטין והסיכון הרגשי וההתפתחותי בו הוא נתון עקב התנהלות האם, ישנה תמימות דעים בקרב כל גורמי המקצוע, כי בראי טובתו יש להעביר משמורתו אל האב:
     וכך הומלץ בחוות הדעת הראשונה: “אנו מודעים לעובדה שהאם הייתה ללא ספק הדמות המטפלת העיקרית של ש. מאז היוולדו ומיחסים חשיבות ראשונה במעלה לעובדה זאת. יחד עם זאת ולאור הממצאים אנו סבורים שאם האם לא תתעשת (בעזרת הדרכת הורים אינטנסיבית ו/או טיפול רגשי מעמיק) ותשנה את התנהלותה במשך השנה הקרובה יהיה מקום לשקול ברצינות את העברת המשמורת מידיה לידי האב” (עמ’ 45 לחוות הדעת הראשונה).
     ובחוות הדעת השנייה: “בשולי הדברים יש לציין כי במצב העניינים הנוכחי נראה כי כל עוד הילד נותר בחזקת אמו תהליך הניכור ככל הנראה ילך ויסלים, והנזק לילד הן בשל הצורך לספק את האם תוך מחיקת הצרכים שלו בקשר עם האב, והן בשל העיסוק הפתולוגי בנושאים מיניים, להפוך לקבוע ולבלתי הפיך. נראה כי לאחר שבערכאות שונות נאמר לאם כי עליה לחדול מעיסוקה בפגיעה המינית של האב, עדיין הילד שבחזקתה אינו נפגש עם האב ועדיין היא מאמינה בכל מאודה כי הילד נפגע מינית, אין מנוס מהעברת המשמורת לאב לפחות עד שינוי מהותי בהתנהלותה של האם, ועריכת הפגישות עם האם, לפחות בשלב ראשון, תחת פיקוח” (עמ’ 17-18 לחוות הדעת השנייה).
223. להמלצה זו שותפים גם גורמי הרווחה המעורים היטב בעניינו של הקטין מאז פרידת ההורים למעשה:
     א- בתסקיר מיום 07.05.2019 מובאת המלצת וועדת התסקירים אשר התכנסה בעניינו של הקטין לפיה יש להעביר הקטין באופן הדרגתי למשמורת אביו, תוך פירוט הנימוקים שבבסיס המלצה זו: “הוועדה המליצה על העברת המשמורת על האב לקטין מהסיבות הבאות: מדובר באם אשר אינה מאפשרת זמן מספק של הילד עם האב ואינה תומכת בקשר בין האב והילד עקב חשדותיה כי האב פוגע בו מינית. האם עסוקה להוכיח פגיעה מינית בבנה ע”י אביו באמצעות הסרטות הקלטות וצילומים חוזרים בשילוב פניות למוסדות וארגונים שונים ובבדיקות רפואיות. האם לא מקבלת את תוצאות האבחונים וחקירות הילדים שנעשו אשר לא אוששו פגיעה מינית בילד. היא אינה מגלה נכונות לוותר על ניסיונות להוכיח את הפגיעה בילד והצהירה כי תמשיך לנסות ולהוכיח את קיום הפגיעה. לכל אלה השלכות משמעותיות על התפתחותו הרגשית של הילד ופגיעה בקשר עם אביו בעתיד ובכלל. לעומתה האב מתחייב לפעול לזמני שהות סדירים עם האם, כיוון שלדבריו מבין את החשיבות של הקשר בין האם ובנה ומתחייב לתמוך בקשר ולפעול לצמיחתו. ביטחון רגשי ויציבות מתבססים על קשר קבוע ויציב של הילד עם כל אחד מההורים. וזה בהמשך לחוות דעתו של מכון שלם שהאב יכול לשמש כמשמורן לילד במידה והאם תמשיך להערים קשיים ולפגוע בקשר שלו עם בנו” (ההדגשות אינן במקור – פ.ג.כ).

ג- בתסקיר מיום 27.07.2020 מובאת שוב המלצת וועדת התסקירים מיום 30.04.2019 להעברת משמורת הקטין לאב.

סוף דבר

224. מן האמור לעיל בהרחבה מצטיירת תמונה ברורה שבמרכזה ילד רך בשנים אשר נגזר עליו לחוות את שנות ילדותו המוקדמת בצל קונפליקט בין הוריו, אשר למרבה הצער, אמו אחראית לו.
225. בהינתן גילו של הקטין וחזקת הגיל הרך שסוגיית משמורתו חוסה בצלה לצד התחייבות האם והצהרותיה בפניו, נטה עמה בית המשפט חסד, וניתנו לה הזדמנויות רבות לשנות דפוסי החשיבה והפעולה שלה ולפנות לקבלת טיפול רגשי-נפשי על מנת להתמודד עם חרדותיה ותפיסתה הסובייקטיבית את המציאות, אך היא לא עשתה כן ולא מימשה הזדמנויות אלו.
226. למרבה הצער, ניכר כי מחשבות האם נעולות, היא שבויה בקונספציה שהאב פוגע מינית בקטין, ודבר לא ישנה זאת אלא הליכי טיפול מתאימים. האם מפנה אצבע מאשימה לכל עבר – למשטרת ישראל על סגירת התיקים כנגד האב שנפתחו בעקבות תלונותיה, לעו”ס לסדרי דין ולאגף הרווחה בכלל, למומחים מטעם בית המשפט ולבית המשפט עצמו ללא כל יכולת לקבל האפשרות המסתברת יותר, אובייקטיבית וסובייקטיבית, כי האב אינו פוגע מינית בקטין; האם מנכסת לעצמה את הקטין ומתקשה ביצירת נפרדות בינה ובינו, ובתוך כך אינה מודעת לצרכיו הרגשיים ואינה מסוגלת לזקקם מתוך הצרכים, הפחדים והאמונות שלה; האם אינה מסוגלת להפנים, כי במעשיה אין היא מגנה על הקטין אלא פוגעת בו ומסכנת אותו; תפקודו של הקטין כתוצאה מכך נפגע (ולראיה, למשל, הדיווחים המתקבלים מגן הילדים בו הוא מבקר), וצרכיו הרגשיים, הנפשיים וההתפתחותיים אינם ממולאים.
227. נוכח האמור בהרחבה לעיל, בהינתן עמדתם הברורה של כלל גורמי המקצוע והטיפול, וודאי משקלן המצטבר של חוות דעתם והמלצותיהם, שעה ששוכנעתי בבירור, כי הקטין לא נפגע מינית ע”י אביו, וכי דווקא האם בהתנהלותה פוגעת בקטין, מעמידה אותו בסיכון רגשי והתפתחותי חמור ובכך גורמת לו נזק שעלול להיות בלתי הפיך, ושעה שחרף ההזדמנויות הרבות שניתנו לה להוכיח טענותיה ולשנות דרכיה, היא לא עשתה כן, והגדילה לעשות עת נטשה את הטיפול הפסיכולוגי אליו הופנתה ואשר היא התחייבה לו בעודו באבו, תוך שהיא ממשיכה לפעול עפ”י דפוסי הפעולה שהיא התחייבה לנטוש, ולנכר הקטין כלפי האב באופן משולח רסן ותוך הפרה מתמשכת של החלטות שיפוטיות, ועת שוכנעתי, כי האב, להבדיל ממנה, מבין את חשיבות הקשר של הקטין עם שני הוריו ויעודד אותו לקיום קשר רציף ומיטיב עם האם, הרי שבמצב דברים זה, יכולותיו ההוריות של עולות על אלו של האם.
228. טובת הקטין ובתוך כך המוגנות שלו, התפתחותו האישית, הרגשית, המנטלית והחברתית תובטחנה בבירור בצורה טובה יותר עם קביעת משמורתו בידי האב.
     יצוין שוב, כי פתרון זה וודאי אינו אידאלי, אלא הרע במיעוטו.
229. משכך, נקבע בזאת כי במקרה דנא עלה בידי האב להרים הנטל ולהוכיח תביעתו.
230. כן נקבע בזאת, כי על יסוד התשתית הראייתית שהונחה לפניי נסתרה במקרה דנא חזקת הגיל הרך, והורם הנטל הדרוש להוכחה שמתקיימות במקרה דא נסיבות מיוחדות השוללות את החזקה (ראו סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב-1962), וכי דווקא הותרתו במשמורת האם היא הרסנית, מסוכנת ועלולה לגרום לו נזקים בלתי הפיכים.
231. לפיכך אני מורה על העברת משמורתו של הקטין לאב.
232. בנסיבות העגומות שנוצרו, עת הוכח שהאם עושה דין לעצמה ולא תקיים שום החלטה שיפוטית שאינה נושאת חן בעיניה, אין מנוס מהעברת הקטין מיידית למשמורת האב. בשלב ראשון יתקיימו המפגשים בינו ובין האם במרכז הקשר בעיר … פעמיים בשבוע.
     אגף הרווחה מתבקש לסייע בהעברתו הפיזית של הקטין אל האב, לרבות הכנה מתאימה שלו, ובמידת הצורך להסתייע במשטרת ישראל לשם כך.
233. העברת הקטין לידי האב תעשה בעוד 10 ימים.
234. בזאת מסתיים בירורם של ההליכים שבכותרת והמזכירות תסגור התיקים.
235. חרף ההוראה בדבר סיום ההליכים מתבקשת עו”ס לסדרי דין ב…. להגיש תוך 90 יום דיווח אודות מצבו של הקטין וקיום המפגשים עם האם.
236. בנסיבות העניין, בשים לב להתנהלות האם לאורך ההליך ולפנים משורת הדין, מצאתי לחייבה בהוצאות משפט בשיעור מופחת בסך של 15,000 ₪ לטובת האב.
237. פסק הדין ניתן לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים והקטין וכל פרט מזהה אחר.

ניתן היום, כ’ כסלו תשפ”א, 06 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.


פאני גילת כהן

נציין שימים ספורים לפני מתן פסק הדין הזה, הגברת צרפתי באמצעות עו”ד אריה סוכובולסקי ורות מכנס הגישה עתירה (בג”ץ) להדיח את השופטת פאני כהן גילת, בדץ 8368/20 והשופטת ענת ברון דחתה את העתירה שלה. ענת ברון גם היא פמיניסטית מוצהרת, ואין שום סיבה שהיא תבחר צד לטובת גבר אלא אם כן האישה מטורללת ומחורפנת לגמרי. העתירה נמחקה וגלית צרפתי אפילו לא חטפה הוצאות!!!!

 

 

 

 

 

פסק הדין בבית משפט עליון של ענת ברון בענין החוטפת גלית צרפתי

שימו לב את פסק הדין נתנה שופטת פמינאצית רעילה ביותר, שנואה ממש ענת ברון.  אם היא פסקה לרעת אישה זה סימן שלא מצאה בדל של משהו להיאחז בו לטובת הכוס.  

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג”ץ 8368/20

לפני:  כבוד השופטת ענת ברון, כבוד השופט ג’ורג’ חרא, כבוד השופט עופר גרוסקופף

העותרת: פלונית

נ  ג  ד

המשיבים:

1. כב’ השופטת פאני גילת מבית משפט לענייני משפחה בקרית גת

2. פלוני

עתירה למתן צו על תנאי

בשם העותרת: עו”ד רות מכנס; עו”ד אריה סוכובולסקי

פסק-דין

השופטת ע’ ברון:

1.        העתירה שהוגשה ביום 1.12.2020 מכוונת למנוע מתן הכרעה בתיק המשמורת שמתנהל בין העותרת למשיב 2 זה מספר שנים (תלה”מ 11604-12-18, להלן: תיק המשמורת, העותרת ו-המשיב). העותרת טוענת כי המשיב פגע באופן מיני בילדם המשותף, שהוא כבן חמש (להלן: הילד), ועומדת על כך שלא ניתן ליתן פסק דין בתיק המשמורת עד שתינתן הכרעה בערר שהוגש לפרקליטות על החלטת המשטרה לסגור את התלונה שהגישה בנושא (פל”א 210844/20). זאת בפרט, לדברי העותרת, בנסיבות שבהן הפרקליטות שוקלת לקבל את הערר ולבקש מהיחידה החוקרת לבצע השלמות חקירה; וטענה זו נתמכה בתכתובת פנימית שהוכתרה כחסויה שצורפה לעתירה.

           וייאמר כי העתירה הוגשה, לאחר שבקשה לעיכוב הדיון בתיק המשמורת נדחתה על ידי בית המשפט לענייני משפחה ביום 2.11.2020 (וכך גם בקשה לעיון חוזר בה) (השופטת פ’ ג’ כהן); ובנסיבות שבהן בית המשפט המחוזי דחה בקשה לפטור מעירבון בבקשה לרשות ערעור על החלטה זו ביום 22.11.2020 (רמ”ש 40320-11-20, השופטת ג’ לוין). נוסף על כך, ברקע הדברים מספר בקשות שננקטו על ידי העותרת לצווי הגנה שיורו על הרחקת המשיב מהילד, שנדחו כולן – כאשר הבקשה האחרונה נדחתה בחודש יולי 2020 (ה”ט 63480-05-20), וערעור על החלטה זו נדחה בשלהי חודש אוקטובר (עמ”ש 14122-10-20).

2.        ואולם בעודנו כותבים החלטה בעתירה, פורסם אמש (6.12.2020) פסק דין בתיק המשמורת, ונקבע כי המשמורת על הילד תועבר לידי המשיב. משאלה פני הדברים, ניכר כי הסעדים המבוקשים בעתירה – שעניינם כאמור עיכוב ההכרעה בתיק המשמורת – התייתרו, ואין עוד צורך לבררה. ככל שהעותרת מעוניינת להשיג על תוצאות פסק הדין שניתן בתיק המשמורת, פתוחה בפניה הדרך לערער עליו בהתאם למנגנונים הקבועים בדין, ואין באמור משום הבעת עמדה.

           התוצאה היא שהעתירה נמחקת. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

           ניתן היום, כ”א בכסלו התשפ”א (7.12.2020).

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט

ש ו פ ט
בג”צ בית המשפט העליון 8368/20 פלונית נ’ כב’ השופטת פאני גילת מבית משפט לענייני משפחה בקרית גת, פלוני (פורסם ב-LawDataֽ 07/12/2020)