לפנינו חקירה במשטרה של אחד בשם אייל לנגר בפרשת דוד ביטן, חבר הכנסת.  התיק הפלילי מתנהל והוא בעיצומם של שמיעת העדויות. אף עיתונאי לא ניגש לשם לראות מה קורה.  מה חדש….

אייל לנגר הוא מנכל של נתיבי היובל שהיא חברת בת של דניה סיבוס.  החברה הוקמה בשנת 2004 לצורך השתתפות במכרז להקמת ותפעול של כביש 431.

תראו איזה רשימת מכולת של חשדות הביא אבשלום אחרק על האיש:  “נתינת שוחד, עבירות על חוק איסור הלבנת הון, רישום כוזב במסמכי תאגיד וכן בעבירות על פקודת מס הכנסה, המכס וחוק המע”מ, בקשר למעורבותך עם חב’ לימור קולקשן בע”מ, משה יוסף ודוד ביטן”.

שימו לב שהמילואימניק שחתם על צו שחרור למנהל בית החולים שיפא, מאיר חן, מוזכר במייל של הפרקליטה עדי אפלבוים גרוזמן בסע’ 2. “מאיר חן מזכיר בהודעתו פגישה שהתקיימה במשרד התחבורה בתל אביב, ככה”נ בשנת 2014, בנוכחות ביטן, בעניין 431. ביטן טען בישיבה שחשוב לקדם את תחנת הדלק בהיבט העירוני. יש לנסות ולאתר פרוטוקול של ישיבה זו”.

בתמונה:  החוקר אבשלום אחרק עם אהוד רופא דיספוריה חרמנית מבלים ועושים פאן.

להלן החקירה:

משטרת ישראל  גיליון מס’ 1

הודעה מס 1

ראיתי את הנ”ל לפני והודעתי לו כי אני קצין משטרה שפרטיו רשומים לעיל חוקר אותך בחשד לעבירות של : נתינת שוחד, עבירות על חוק איסור הלבנת הון, רישום כוזב במסמכי תאגיד וכן בעבירות על פקודת מס הכנסה, המכס וחוק המע”מ, בקשר למעורבותך עם חב’ לימור קולקשן בע”מ, משה יוסף ודוד ביטן .

אין אתה חייב לומר דבר אלא אם רצונך בכך, כל אשר תאמר ירשם על ידי ויתכן וישמש כראיה בבית המשפט. הימנעות מלהשיב על השאלות עלולה לחזק את הראיות כנגדך. כמו כן הנך זכאי להיוועץ בעו”ד.

לאחר שהקראתי לנ”ל את תוכן האזהרה והחשדות חתם כי הבינם ואמר מרצונו הטוב והחופשי כדלקמן: כן אני מבין את תוכן האזהרה. אני כבר התייעצתי אתמול עם עורך דיני זאק חן.

שאלה: האם אתה מקליט את החקירה באמצעי כלשהו?

תשובה: לא.

שאלה: אני מודיע לך כי הקלטת חקירה יכולה להוות שיבוש הליכי חקירה. האם הדבר מובן לך?

תשובה: ברור.

ש: תסביר לי בדיוק מה עושה נתיבי היובל בכביש 431 ומי המפעילים/שותפים /זכיינים  בכביש 431 ?

ת: נתיבי היובל היא חברת בת של דניה סיבוס, היא הוקמה בשנת 2004 לצורך השתתפות במכרז להקמת ותפעול של כביש 431 , בשנת 2005 זכתה חברת נתיבי היובל במכרז של המדינה להקמת הכביש ותפעולו , המנכ”ל אז היה יוחנן אור , אני עובד שכיר של דניה סיבוס משנת 2012 והתחלתי כסמנכ”ל תפעול בנתיבי היובל ובשנת 2013 מינואר לערך התמניתי להיות מנכ”ל נתיבי היובל. הכביש נפתח בשנת 2009, בשנת 2011 דניה סיבוס  מכרה 75% מנתיבי היובל לקרן תשתיות ישראל והיא שייכת לקבוצת הראל והמנכ”ל שאחראי על הפעילות של 431 הוא ירון קסטנבאום , מתחת לחברת נתיבי היובל עובדת חברת דניה סיבוס מפעיל שם עובדים שני אנשים והם אחראים מבחינתי על ההפעלה של הכביש .

ש: האם יש עוד שותפים בהפעלת כביש 431?

ת: יש עוד קבלן תפעול למטה שהוא קבלן משנה , חברת נתיבי 431 והיא חברת בת של כביש 6. אין עוד שותפים.

ש: מי זה קוקו אדרי וכיצד הוא קשור לכביש 431?

ת: הוא יו”ר של נתיבי היובל , יו”ר הדירקטוריון של נתיבי היובל , והוא נציג של קרן תשתיות ולמעשה הוא נציג של הראל .

ש: איך התפקיד שלו בא לידי ביטוי?

ת:  בתפעול היום יומי אין לו קשר , הוא מקבל ממני עדכונים אחת לחודש עד חודשים , ובנוסף אני מעדכן בישיבות דירקטריון אחת לשלושה חודשים , הוא מהווה חתימה שנייה  בד”כ בהסכמים וגם בתשלומים והוא מעורב במדיניות.

ש: מה המעורבות של קוקי אדרי בנושא תחנת הדלק בכביש 431?

ת: תחנת הדלק המחויבות של הקמת התחנות דלק היא אצל דניה , אני עדכנתי אותו בכך שאנחנו מקדמים את נושא התוכניות והאישורים להקמת תחנת דלק למול עיריית ראשל”צ ולמול הרשויות האחרות כולל עדכון נושא היטל ההשבחה שהיה צריך להיפתר מול העירייה .

ש: מה הייתה המדיניות שלו ?

ת: למעשה קרן תשתיות בהסכם שלה מול דניה כלולה גם הקמת תחנת דלק , במידה ולא הייתה מוקמת תחנת דלק היה צורך לשפות את קרן תשתיות , אני עידכנתי אותו בתהליכים להשגת הרישיונות אבל הוא לא היה מעורב .

ש: האם קוקי ידע כמה כסף צריך לשלם עבור היטלי ההשבחה ?

ת: אני מניח שעידכנתי אותו על התהליך איפה זה תקוע בוועדה וגם בעניין ההיטל ההשבחה .

ש: האם קוקי היה צריך להשתתף בתשלומי היטל ההשבחה ?

ת: היה מחלוקת  עם קוקי לעניין תשלום עתידי של היטל ההשבחה האם תש”י צריך להשתתף בעלות או שכפי שתש”י טענה שעל פי הסכם הקנייה שלה ההוצאה צריכה להיות כולה על  דניה סיבוס. לשיטתנו הזכיין לא צריך לשלם היטל השבחה לעירייה.

ש: בוא תספר לי למה לקחתם את משה יוסף?

ת: אני בהתנהלות שלי מול העירייה , הייתה התנהלות על הפנים ואני אסביר , במהלך הקמת הכביש היה הרבה דם רע בין דניה לעירייה , אני במסגרת זה שרציתי להיפגש עם יועמ”ש , מהנדס העיר , אדריכל העיר על מנת לקדם את התוכנית להקמת תחנת הדלק , לא הצלחתי להיפגש איתם , התוכנית היא אומנם זקוקה לאישור של וועדה מחוזית אבל היא חייבת לקבל אישור של ועדה מקומית  , והגשנו אותה בשנת 2013 והיא הייתה תקועה שם .

ש: מה הייתה המניעה עם התוכנית לצורך הקמת תחנת הדלק ?

ת: היה ויכוח על היטל השבחה , וחוץ מזה היו לנו פרויקטים אחרים בראשון שלא היה לשביעות רצון העירייה וזה היה מין שוט שהם השתמשו נגדנו .

ש: מה היתתה הבעייה עם היטל ההשבחה?

ת: אנחנו טענו שאנחנו לא אמורים לשלם היטל השבחה , כיוון שהקרקע היא של המדינה , הייתה לנו פגישה עם היועץ המשפטי הוא העביר לנו שומה לדוגמא: בסדר גודל של בין 4 ל3.5 מיליון ₪ , והיה נתק ביננו , וזה תקע את התוכנית בוועדה המקומית , ואז פניתי לרונן ואמרתי לנו אני לא מצליח להתנהל מול עיריית ראשל”צ , תעזור לי , ואחרי חודש לערך הוא אמר לי שיש איש קשר שמכיר את העירייה טוב ושאני אתנהל מולו והוא יעזור לי ונתן לי את הטלפון של משה יוסף , נפגשתי אתו בחנות שלו שנקראת ” מצדה ” חנות רהיטים , הסברתי לו את הבעיה שלנו שהוא היטל ההשבחה והסכם המסירות של פרויקטים אחרים ברחבי ראשון שהעירייה מתנה זאת באישור הוועדה להקמת תחנת הדלק , ושאני לא מצליח להיפגש עם בעלי התפקידים הנכונים .

ש: מה עשה משה יוסף והאם עזר לכם לקדם את התוכנית?

ת: נקבעה פגישה עם דוד ביטן ואני ורונן במסעדה שבבניין העיריה , הצגנו בפניו שוב את בעיית ההיטל והסכם המסירות, ואמרנו לו שאנחנו לא מצליחים להיפגש וזה גם אינטרס של העירייה לקדם את התחנה , הוא הסכים איתנו שהיטל ההשבחה הוא מופרך ואמר לנו שינסה לעזור לנו לקדם את זה. אני מניח שמשה יוסף קבע לנו את הפגישה .

ש: משה יוסף פתח לי דלתות , נפגשתי עם היועץ המשפטי בר, עם מנהל היטלי השבחה רחמני, אדריכל העיר הסכים לפגוש אותי , מהנדס העיר הכווין אותי לפקידות הנכונות, הצלחתי להיפגש עם מנכ”ל העירייה ולסגור את עניין הסכם המסירות, וזה גם עבר בהמלצה חיובית של הוועדה המקומית , היטל ההשבחה נסגר של כמעט מיליון ₪ , הבנו שאו נשלם מיליון או שלא יתנו אישור מהעירייה .

ש: מי החליט על גובה ההיטל של כמיליון ₪?

ת: אני לא יודע מי החליט שם ,  קיבלתי טיוטה של הסכם עם השומה הזו ואז הסכמנו לזה .

ש: האם הסכום שהופיע בהסכם של השומה שהוא 880.000ש”ח היה מבוסס על שמאות ?

ת: כן זה היה מבוסס על שמאות של דנוס שהיה מעורב גם בשמאות של מבנה הבקרה , זה נמצא אצלי אני אמציא לך את זה .

ש: האם משה יוסף ודוד ביטן עזרו בקידום פתרון בעיית ההיטל השבחה ?

ת: משה יוסף אני מתאר לעצמי שכן אני מניח שגם דוד ביטן כי הוא אמר לנו שהסכום שלהיטל ההשבחה מופרך .

ש: על סמך מה קבע דוד ביטן שבדרישה של העירייה לשומה של כ- 4 מיליון מופרכת ?

ת: זה היה בפגישה שלנו ואמרנו לו זה חסר כל פרופורציה, והוא באינסטינקט אמר לי שעל פניו זה נראה לו מוגזם.

ש: האם  משה יוסף קיבל שכר עבור הפעולות שלו בשבילכם?

ת: מה שידוע לי כן , גינזבורג אמר לי שסגר אתו על 200 אלף ₪ , ואבני דרך לקבלת היתר ממה שאני זוכר משה קיבל תשלום של 50.000 ₪ שילמה את זה דניה .

ש: מה הכישורים המיוחדים של משה יוסף שלך היו ולכל המערכת של דניה ונתיבי היובל לא היו בפתרון הבעיה עם עיריית ראשל”צ?

ת: הכישורים שלו זה בעצם הקשרים שלו לדעת עם מי לדבר עד רמת המזכירה וגם שיסכימו לדבר ולהיפגש וגם להיות נחמדים בסופו של יום , הוא לא מהנדס והוא לא עו”ד יש לו קשרים .

ש: האם קוקי נשא בעלות התשלום למשה יוסף?

ת: לא , זה דניה .

ש: האם ביקשתם ממנו לשאת בתשלום למשה יוסף?

ת: לא.

ש: האם משה יוסף מקושר לדוד ביטן?

ת: אני מניח שכן כי הוא סידר לנו את הפגישה עם דוד ביטן , בשיחות שלי איתו הוא אמר שלמכיר את כולם.

ש:אני מציג בפניך מייל (מסומן אבשלום אחרק -1 מיום 16/5/18)מלשכתו של גינזבורג אליך האם דאגת לחשבונית מקוקי, איזה חשבונית זאת ולמי שולם הכסף?

ת:אין לי מושג אני לא זוכר איזה חשבונית זאת ,אני יכול לבדוק ולהגיד לך.

ש: אני מציג בפניך שומה של נחום פרמינגר לבקשתך שמסכם שהעירייה תבקש 4.2 מיליון על הקמת תחנת הדלק וזה יסגר ב 2.5 מיליון , איך אתה מסביר שזה נסגר ב- 880.000 אלף ש”ח בלבד לאחר ההתערבות של משה יוסף וביטן ?

ת: אני מאשר שאני הזמנתי את השמאות הזו , היה ויכוח עם השמאי הוא לקח בחשבון שאנחנו זכיין ולכן אנחנו מחזירים את התחנה כעבור 15 שנים , לא הצגתי את זה לאף אחד זה היה מסמך פנימי , והיה לנו ויכוח מקצועי , המחיר בסוף של 880.000 ש”ח היה מחיר כלכלי הגיוני שהיה משתלם לשלם בכדי להקים את התחנה , השינוי בעירייה שיש לה אינטרס כלכלי ואם לא יהיה סכום סביר לא נקים את זה , והם פתחו להם את העיניים לרחמני ולעו”ד בר שזה גם אינטרס כלכלי של העירייה .

ש: כמה כסף היה צריך לקבל משה יוסף עבור ההסדרה של היטל ההשבחה ?

ת: אני ידעתי שהוא אמור לקבל 200.000 אלף ₪ .

ש:  מחומר החקירה שבפניי עולה שאתה דרשת מקוקי השתתפות בתשלום ששולם למשה יוסף ?

ת: אני לא אמרתי לו דבר כזה.

ש: מה הייתה המעורבות של ביטן בפתרון הבעיה?

ת: אני לא יודע במה התעסק , אני יודע שהוא היה מעורב כי הוא החזיק בתיק ההנדסה , הוא היה מעורב כי שלחתי לו מכתב רשמי שאנחנו מחזירים את התחנה בשנת 2031 , אני יכול להמציא לך את המכתב הזה.

ש: אני מציג בפניך מייל מסומן אבשלום אחרק- 3  מיום 16/5/18, שנשלח מגינזבורג אליך בתאריך 31/12/14 ובו הוא מבקש ממך שתתקשר למשה יוסף וגם מציין בפנייך שביטן יתן את משקלו בערעור לוועדה המחוזית, הסבר פרט נמק ?

ת: רצינו שהוא ידבר עם היועצת המשפטית של העירייה , שמה גלית שיצר והיא עבדה אצל רועי בר , כי אנחנו דיברנו אייתה וגם עם מהנדס העיר , לגבי ערר של העירייה על התוכנית , הייתה לנו מגבלה של זמן , התכוונתי שיפעיל את משקלו לזרז אותה בהגשת הערר על מנת שלא נפספס את מועד הערעור .התקשרתי למשה יוסף וביקשתי ממנו שידבר עם דוד ביטן שידבר עם גלית שהערעור יוגש בזמן.

ש: היה לך את הנייד של דוד ביטן ?

ת: לא היה לי , הכל היה דרך משה יוסף.

ש: מה הקשר בין דוד ביטן למשה יוסף?

ת: אני דוד ביטן פגשתי פעמים , פעם אחת עם רונן במסעדה בעירייה , ופעם שנייה במשרד התחבורה אצל המפקח על התעבורה מאיר חן היינו בפגישה אני וביטן וודים קוזלוב מהעירייה אני חושב שגם מהנדס העיר היה אלי יהלום , והמהנדסת שלי והיועמ”ש שלי , דוד יוסף לא היה , זה היה ברחוב המלאכה בת”א והייתה גם מפקחת על התעבורה מחוז מרכז שמה טופז פלד. משה יוסף הציג את עצמו שהוא מכר את כולם בעירייה והוא הוכיח את זה  לא רק עם ביטן .

ש: אני אומר לך שמחומר החקירה שבפניי עולה שאתה וגינזבורג ביקשתם באוגוסט 2013 מקוקי שיחתום על ההסכם עם העירייה כי זה הסדר מצוין ?

ת: יתכן כי חייבים את החתימה שלו על ההסכם אבל אני לא זוכר, יתכן והיה עניין של לוח זמנים

ש: מחומר החקירה שבפניי עולה גם שאמרתם לקוקי שמעבר להיטל ההשבחה ” יהיו עוד מעט הוצאות עבור האנשים שדאגו להסדר , למי התכוונתם חוץ ממשה יוסף זה כולל גם את ביטן ?

ת:אני ידעתי בזמנו שמשה יוסף אמור לקבל 200.00 אלף ₪ עבור ההיתר, אני לא ידעתי על תשלומים נוספים , אני מניח שהיה מגיע לו כסף עבור ההסדרה של היטל ההשבחה אבל אני לא התקשרתי אתו מבחינה כספית ולא דיברתי אתו על כסף אף פעם , אין לי מושג מי זה אנשים ? דוד ביטן היה כמו כל אדם אחר בעירייה שעבדתי מולם דרך משה יוסף שעזר לי בזה.

ש: אני אומר לך שהכוונה שצריך לשלם לאנשים עבור ההסדרה על היטל ההשבחה זה משה יוסף ודוד ביטן ?

ת: לדוד ביטן , לא היה צריך לשלם כסף , למשה יוסף זה בסדר , אבל לשלם לפקיד עירייה בחיים לא. אף פעם לא ידעתי שמשה יוסף ודו ביטן שותפים , מבחינתי ביטן היה פקיד בעירייה שהייתי צריך לעבור דרכו וצריך את הסיוע שלו בהקמת תחנת הדלק.

ש: האם מישהו ניסה לדבר אתך בנושא החקירה מאז חקירתך הראשונה ?

ת: לא.

ש: מחומר החקירה שבפניי עולה  שאתה וגינזבורג ידעתם שמשה יוסף מפעיל את דוד ביטן וגם מתחלק אתו בכסף עבור ההסדרה של בעיית תחנת הדלק ?

ת: לא ידעתי דבר כזה , לא היה לי מושג מזה, בפגישות איתנו הוא היה עובד בתפקידו בעירייה אחרי זה לא שמעתי ממנו ולא ראיתי אותו, מבחינתי משה יוסף עזר לי גם מול ראש העירייה , בהפקדת התוכנית היה צריך חתימה של ראש העיר ומשה יוסף עזר בזה.

שאלה: מחומר החקירה שבפניי עולה שדניה סיבוס העבירה  למשה יוסף ודוד ביטן  יותר מ300,000 ₪. אז למה אתה מדבר איתי רק על 200.000 אלף ₪?

ת: אני לא יודע על זה , גינזבורג מפעיל אותי , לא ידעתי ששילמו למשה יוסף ולא הגיוני ששילמו לדוד ביטן .

ש: אני אומר לך שקוקי ידע שאתה משלמים למשה יוסף כסף עבור ההסדרה וגם ביקשתם ממנו להשתתף זאת בדיוק החשבונית שביקשת ממנו ?

ת: אני לא זוכר ולא נראה לי הגיוני שביקשתי מקוקי כסף עבור משה יוסף.

תשובה: לא יודע.

ש: האם מישהו מטעמו של משה יוסף או דוד ביטן פנו אליך בנושאי החקירה?

ת: לא.

ש: האם מישהו מטעמו של גינזבורוג  פנה אליך בנושאי החקירה?

ת: לא.

ש: האם יש לך משהו להוסיף לחקירתך עד כה ?

ת:לא.

הובהר לאייל כי אין לשוחח עם איש על החקירה ותוכנה למעט עם עו”ד , שאם לא כן,  הדבר יכול להוות שיבוש הליכי חקירה, ולהלן חתימתו כי הבין הסבר זה.

זו הודעתי ולאחר שקראתי, אני מאשרה את נכונותה בחתימת ידי.

שעת סיום גביית ההודעה: 11:20

PDF

צ’ופר מייל של עדי אפלבוים גרוזמן לפרקליטה אתי בן דור

Date : 1/25/2018 10:15:30 AM
From : “adi epelbaum gruzman”<[email protected]></[email protected]>
To : “Etty Ben Dor”<[email protected]></[email protected]>
Cc : “Yael Schneider”<[email protected]></[email protected]>
Subject : פעולות חקירה דניה
Attachment : 199195_image001.png;199195_image002.png;

הי אתי,

להלן מספר פעולות חקירה נוספות שיש לבצע לדעתי בקשר עם דניה סיבוס, על רובן דיברנו, אבל שיהיה מסודר בשביל המשטרה:

1. בסוף הודעתו של דנוס מיום 15.1.18, הוא מסביר שהתקדים של כביש 6 הוא שהיזם ישלם 6% לשנה מערך הקרקע תחנת תדלוק בהתאם למכירות הדלקים של שנה קודמת, בתוספת לזה שהתחנה הבנויה חוזרת למדינה בסוף תקופת הרישיון. אולם, עיון בפסק הדין בעניין כביש 6, ע”א 3526/05 דרך ארץ היוויזי נ’ הוועדה המקומית לתכנון ולבניה מיום 21.19.07, מעלה כי נקבע שם שכיוון שהסכם הזיכיון לא מעניק לחברת דרך ארץ זכות במקרקעין, אלא זכות שימוש לצורך בניית הכביש והפעלתו, אין מדובר בזכות השווה ערך לזכות “חכירה לדורות”, ואין היא בגדר מי שחייב בהיטל השבחה על פי סעיף 2(א) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה. רע”א שהוגש בעניין נדחה. אין בפסק הדין המדובר אזכור לתשלום אחר שבעל זיכיון/זכות שימוש אמור לשלם חלף היטל השבחה. אני מניחה שדנוס יודע על מה הוא מדבר, ופשוט ההפניה לא נכונה. או שאנחנו מפספסים משהו. יש לברר מולו את הסוגיה הזו.
2. מאיר חן מזכיר בהודעתו פגישה שהתקיימה במשרד התחבורה בתל אביב, ככה”נ בשנת 2014, בנוכחות ביטן, בעניין 431. ביטן טען בישיבה שחשוב לקדם את תחנת הדלק בהיבט העירוני. יש לנסות ולאתר פרוטוקול של ישיבה זו.
3. טופז פלד מזכירה בהודעתה פגישה נוספת מתחילת פברואר 2015. לפי האמור בהודעה, מצורף אליה מייל מחן כהן לואדים שמסכם את מה שעלה בישיבה הזאת, שביטן היה נוכח בה (טרם ראיתי את המסמך). ככל שהמסמך המדובר אינו סיכום מקיף, יש לנסות ולאתר סיכום ישיבה רשמי/ פרוטוקול מסודר של הישיבה.
4. צריך לחקור גורמים נוספים מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה, שבחתימת התוספת בעניין היטל ההשבחה לתחנת הדלק למעשה עקפו אותם.
5. לאתר את הסכם הזיכיון בין העיריה/המדינה לדניה סיבוס. עולה מההודעות האחרונות שנגבו שביטן הציג לגורמים בעירייה ולמשרד התחבורה כאילו העירייה התחייבה לאפשר את הקמת התחנות ודניה תוכל לתבוע כספים מהעירייה אם לא יוקמו (או משהו בסגנון). עלינו להכיר את ההסכם היטב. בקלסר של העירייה יש טיוטה של ההסכם, אבל לזכרוני לא את הנוסח הסופי והחתום.
6. חקירת רועי בר – ידוע שבטיפול. הועבר אישור ליאת.
7. צריך לדעתי לחקור שוב את אפי רחמני, אפשר לראות מה רועי בר יגיד קודם. לא ברור כיצד הוא מקבל את התוספת להסכם, כאשר חוות דעתו של דנוס מצויה בידיו, והוא יודע שהיא נוגעת לתחנת הדלק בלבד. הודעתו מיתממת. כמו”כ, שיסביר מדוע אומר שכשהיה יוצא היתר, היה מוציא שמאי – מדוע צריך שמאי כשיש הסכם?
8. למצוא איזשהו מסמך רשמי או לחקור מישהו מהעירייה, שיאשר שהיטל ההשבחה בגין מבנה השליטה בסך של כ –  850,000 ₪ שולם כבר בתחילת ינואר 2008. כרגע זה עולה רק ממכתבים של נתיבי היובל לעירייה. צריך שהדברים יהיו ברורים, שנוכל להראות שהיטל ההשבחה בגין המבנה שולם הרבה לפני הדיון בעניין תחנת הדלק, ואינו קשור. מניחה שאפשר לבקש את זה מאפי רחמני.

תזכורת לגבי פעולות חקירה שהצענו לבצע, ולמיטב ידיעתי טרם בוצעו (בלי להתייחס לכל הפעולות שקשורות למחתק”ים ולמיצוי ראיות ממחשבים ופלאפונים):

9. לאתר את ההסכם בין דניה לבין תש”י. חשוב להכיר את האינטרסים הכלכליים של דניה ואת הסנקציות שהיו צפויות לחול על דניה במקרה שתחנות הדלק לא יוקמו.
10. מבירור עם המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, אשר טיפלה בתיק של רועי בר, עולה כי לבר היה קלסר של כל תיק שהוא טיפל בו. כל הארכיב הזה עבר לעירייה כשבר נעצר, יש קלסרים שנמצאים עדיין במחלקה הכלכלית. צריך לבדוק אם יש שם קלסרים שקשורים לענייננו (לא יודעת האם בוצע).
11. לנגר מדבר על זה שר’ העיר תקע את התוכנית כי היו לו טענות בעניין ניקוז במוטה גור. אם הוא היה מחזיק את התוכנית אצלו עוד כמה שבועות היא היתה נמחקת, היו צריכים להתחיל הכל מהתחלה. משה יוסף סיכם עבורו עם ר’ העיר שלנגר יעביר מכתב התחייבות בנוגע להסדרת הניקוז, ואז ר’ העיר חתם על התוכנית. המכתב מה 26.9.17 והתוכנית נחתמה כמה ימים אחרי כן (לנגר, 3.1.18, ש’ 211 ואילך). מח”ס 870 ומההתייחסות של משה יוסף לאותו לח”ס בהודעתו מיום 17.1.18, עולה כי ביטן גם מעורב בנושא. יש לחקור את דב צור בעניין הזה – מי דיבר איתו, מה אם בכלל ידוע לו על המעורבות של ביטן, מה ביקשו ממנו.
12. חקירתו של קוקי אדרי לגבי מה ידע בקשר לתשלומים לאנשים שעזרו עם פתרון סוגיית היטל ההשבחה, ומדוע לא הסכים שנתיבי היובל תישא בו. יש להציג לקוקי את המייל אליו מרונן גינזוברג מיום 14.8.13, ולחפש אצלו במחשב תכתובות לפני כן ואחרי כן באותו נושא, בפרט אם ומה ענה לגינזבורג. אני יודעת שקוקי בחו”ל וזומן לעדות בתחילת שבוע הבא.

כזכור, בהמשך נשקול גם את חקירת עו”ד שרון פטל, מי שייצג את נתיבי היובל במו”מ מול העירייה.

עדי

בברכה,

עדי אפלבוים גרוזמן, עו”ד | פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה)

טלפון: 073-3736020   פקס: 03-5163093

דוא”ל: [email protected]

PDF

מייל על חקירת דניאל בלנק

Date : 5/5/2019 2:02:39 PM
From : “adi epelbaum gruzman”<[email protected]></[email protected]>
To : “Yael Schneider” <[email protected]>, “Etty Ben Dor” <[email protected]>, “Michal Gazit” <[email protected]>, “Gilit Mantinband” <[email protected]>, “Roy Gordon” <[email protected]>, “Avi Jini”<[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]>
Subject : FW: דניאל בלנק
Attachment : חקירת דניאל בלנק 010519.doc;205677_image001.png;205677_image002.png;

From: לילית ניצן [mailto:[email protected]]
Sent: Sunday, May 05, 2019 5:07 PM
To: adi epelbaum gruzman
Subject: RE: דניאל בלנק

קבלי

From: adi epelbaum gruzman [mailto:[email protected]]
Sent: Sunday, May 05, 2019 3:33 PM
To: לילית ניצן ([email protected])‏ <[email protected]>
Subject: דניאל בלנק

הי,   הבנתי שדניאל בלנק נחקר. את יכולה לשלוח לנו במייל בינתיים? תודה. בברכה,

עדי אפלבוים גרוזמן, עו”ד | פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה)

טלפון: 073-3736020   פקס: 03-5163093

דוא”ל: [email protected]

מייל על חקירת אפי נחמני

Date : 4/15/2019 12:54:11 PM
From : “adi epelbaum gruzman”<[email protected]></[email protected]>
To : “Michal Gazit” <[email protected]>, “Etty Ben Dor”<[email protected]></[email protected]></[email protected]>
Cc : “Gilit Mantinband” <[email protected]>, “Yael Schneider” <[email protected]>, “Avi Jini”<[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]>
Subject : RE: השלמות נוספות דניה 11.4.19

לגבי 5 – זה עלה בפגישה אצל ליאת אתמול.

לדעתי אם נחפש נמצא תשובה במסמכים ובהודעות שאצלנו, אבל אפשר לשאול בכל מקרה.

From: Michal Gazit
Sent: Monday, April 15, 2019 3:48 PM
To: Etty Ben Dor
Cc: Gilit Mantinband; adi epelbaum gruzman; Yael Schneider; Avi Jini
Subject: השלמות נוספות דניה 11.4.19

היי,

מצ”ב מכתב ההשלמות בדניה (נשאר רק צהוב אחד ביחס לחקירת אפי רחמני עם התוצאות של הבדיקה שאבי ערך- אתי להחלתטך).

מיכל

מייל על מחקרי תקשורת באישור חיים ויסמונסקי 10/1/2018

From: Etty Ben Dor
Sent: Wednesday, January 10, 2018 9:46 AM
To: Liat Ben Ari
Cc: Yael Schneider; adi epelbaum gruzman; Haim Vismonski; Suzana Shor
Subject: מחת”קים דוד ביטן – בקשה מעודכנת 10-1-18

ליאת שלום,

לפני כשבועיים נתבקשנו על ידי לשכת יועמ”ש לצמצם את הבקשה לצו כולל על מחקרי התקשורת של ח”כ דוד ביטן.

מאז שהועברה הבקשה, חיים ויסמונסקי ואני עמדנו בקשר עם אנשי הערכה ומודיעין ביאח”ה המטפלים בתיק וכן עם ראש צוות החקירה, וניסינו למצוא פתרונות שונים שיאפשרו צמצום הבקשה. הניסיונות לא צלחו באופן שאפשר לנו להציע מנגנון מצמצם. בין לבין אסף (עוזר פ”מ) עמד בקשר עם עוזרי היועץ, והם ביקשו שהמשטרה תספק בבקשתה התייחסות מפורטת יותר לתקופות במהלכן עולה חשד לביצוע עבירות. למיטב הבנתנו, הפירוט נדרש על מנת לשכנע את היועץ כי קיימים חשדות לביצוע עבירות לכל אורך תקופת כהונתו של ביטן כחבר כנסת, באופן המקשה על צמצום הבקשה.

במסמך המצורף הוסף פרוט של התקופות אשר במהלכן עולה חשד לביצוע עבירות. כמו כן, הוספו התייחסויות מעודכנות מתוך הודעותיו של משה יוסף, לאחר שנחתם עמו הסכם עד מדינה. מהמסמך מצטיירת תמונה לפיה, על פי החשד, ביטן היה מעורב בעבירות שוחד והפרת אמונים לכל אורך תקופת כהונתו. הקשר שלו עם משה יוסף ועם גורמים רבים נוספים אשר הוא פעל לקדם את האינטרסים שלהם, היה מתמשך ולא נקודתי. לפיכך, אנו סבורים כי יש מקום לתמוך בבקשת המשטרה, והבקשה המעודכנת מבססת ביתר שאת את הצורך בקבלת מחקרי התקשורת לכל אורך התקופה.

המנגנון שחיים ויסמונסקי הציע, ואשר מקובל על המשטרה, לפיו רק לאנשי המודיעין תהיה גישה לכלל נתוני מחקרי התקשורת והם יתנו מענה ספציפי לבקשות של צוות החקירה, תוך מחיקת נתונים בדבר שיחות בין ביטן לבין חברי כנסת ועיתונאים – מספק לטעמנו את האיזון הראוי בין הצורך לשמירה על פעילותו הפרלמנטרית של חבר הכנסת לבין צרכי החקירה. קיימת עדיין מחלוקת עם המשטרה בנוגע לדרישה שהועלתה למחיקת הנתונים לאחר תום ההליך – אני מניחה שניתן יהיה לגשר על הדברים.

אם הבקשה המעודכנת מקובלת עליך, חיים ואני נפעל מול אנשי המשטרה להגיע לסיכום סופי בדבר המנגנון ונעביר אותו לאישור סופי שלך.

אתי

From: Liat Ben Ari
Sent: Wednesday, December 27, 2017 8:16 AM
To: Haim Vismonski; Etty Ben Dor
Cc: Jonathan Tadmor; Suzana Shor; Yael Schneider; adi epelbaum gruzman
Subject: RE: מחת”קים דוד ביטן – הצעה להסדר מצמצם

בוקר טוב,  המתווה נראה לי נכון. מצטרפת להערת חיים. נראית לי שהיא חוסכת עבודה. ליאת

ליאת בן-ארי שווקי | פרקליטת מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה)

להלן טיוטה של כתב האישום שהכינו בפרקליטות לדוד ביטן על “פרשת דניה”

הכינה:  עו”ד עדי אפלבוים גרוזמן

טיוטת כתב אישום – פרשת דניה

נאשמים: דוד ביטן, דניה סיבוס, רונן גיזבורג. בסימן שאלה – אייל לנגר ונתיבי היובל

הנפשות הפועלות

1. דוד ביטן (להלן – “הנאשם ביטן“) מכהן כחבר כנסת החל מיום 21.3.15. בין השנים 1988 ועד מרץ 2015 כיהן הנאשם ביטן כחבר מועצה בראשון לציון, והחל משנת 2005 גם כסגן ראש העיר. בין השנים 2013-2008 החזיק הנאשם ביטן בתיק ההנדסה. בין החודשים דצמבר 2008 ועד ספטמבר 2009, וכן מדצמבר 2014 ועד מרץ 2015, שימש הנאשם ביטן כיו”ר ועדת המשנה לתכנון ובניה בראשון לציון[1].
2. בשנים 2015-1988[2] היה הנאשם עובד הציבור, כהגדרתו בסעיף 34כד(10) לחוק העונשין, התשל”ז-1977 (להלן: “חוק העונשין“).
3. משה יוסף הינו _______________, והבעלים של חברת לימור קולקשיין בע”מ (להלן – “לימור קולקשיין“).
4. דניה סיבוס בע”מ (להלן – “הנאשמת דניה סיבוס“) הינה חברה קבלנית, חלק מקבוצת אפריקה ישראל, העוסקת בבנייה למגורים, מבני ציבור ותשתיות בכל הארץ[3].
5. נתיבי היובל בע”מ (להלן – “נתיבי היובל“) הינה חברה שהוקמה על ידי הנאשמת דניה סיבוס בשנת 2004 לצורך השתתפות במכרז להקמה ותפעול של כביש 431[4] (להלן – “מכרז כביש 431“), והייתה בבעלותה המלאה של דניה סיבוס עד לשנת 2011.
6. מכרז כביש 431 נערך במתכונת לפיה החברה הזוכה במכרז מקימה ומתפעלת את הכביש, ולאחר 25 שנה (להלן – “תקופת הזיכיון“) מחזירה את הכביש למדינה[5]. הכנסות הזוכה מתבססות על תשלומים קבועים ותשלומים התלויים בכמות הנסועה בכביש מהמדינה, ובנוסף הכנסות מאנטנות סלולריות והקמה של תחנות דלק לאורך הכביש[6].
7. נתיבי היובל זכתה במכרז כביש 431, ביצעה את הפרויקט, והכביש ונפתח לתנועה בשנת 2009[7].
8. דניה סיבוס מפעיל הינה חברה בבעלות נתיבי היובל, האחראית על תפעול כביש 431[8].
9. בשנת 2011 מכרה הנאשמת דניה סיבוס 75% ממניות נתיבי היובל, אשר עד אותו מועד היו בבעלותה המלאה, לקרן ההשקעות תשתיות ישראל (להלן – “תש”י“)[9]. בהסכם בעלי המניות בין הנאשמת דניה סיבוס לבין תש”י הוטלה האחריות להקמת תחנות הדלק לאורך כביש 431 על דניה סיבוס, ונקבע כי ככל שעד אפריל 2018 לא יתקבל היתר להקמת תחנות הדלק, תהא תש”י זכאית לקבל פיצוי בגין אי ההקמה (וההיעדר ההכנסות), בדרך של קבלת אחוזים גבוהים יותר מההכנסות מתפעול הכביש מדי שנה (5% נוספים ככל בגין כל תחנת דלק)[10].
10. רונן גינזבורג (להלן – “הנאשם גינזבורג“) משמש כמנכ”ל דניה סיבוס החל משנת 2008[11].
11. אייל לנגר (להלן – “לנגר“) הינו עובד של דניה סיבוס, אשר שימש משנת 2012 סמנכ”ל פיתוח עסקי של נתיבי היובל, והחל משנת 2013 מכהן כמנכ”ל החברה[12].
12. רוני קיריה הוא בן דוד של משה יוסף, רו”ח, שותף במשרד דלויט ברייטמן אלמגור זוהר, אשר משמשים כרו”ח של דניה סיבוס. קיריה שימש גם כרו”ח של חברת לימור קולקשיין[13].

אישום ראשון- שוחד לקידום התכנית להקמת תחנת דלק במחלף עין הקורא

רקע – התכנית להקמת תחנת הדלק במחלף עין הקורא

13. ביום _____ הגישה נתיבי היובל תכנית להקמת תחנת דלק במחלף עין הקורא בכביש 431, אשר בתחום שיפוטה של העיר ראשון לציון[14] (להלן – “תחנת הדלק” ו-“התכנית“, בהתאמה).
14. להוסיף מהמסמכים – תיאור של הפעולות שבוצעו בשנת 2007 לצורך הקמת תחנת הדלק, ושהנושא נזנח למספר שנים[15].
15. להוסיף מהמסמכים – תיאור הפגישות שהתקיימו בעירייה בשנת 2012 ו -2013 – קלסרי פטל ורחמני
16. ב_____ חידשו הנאשמת דניה סיבוס ונתיבי היובל את מאמציהן לקדם את התכנית מול עיריית ראשון לציון[16]. מאמצים אלה נתקלו בקשיים[17], בין היתר, כיוון שעיריית ראשון לציון דרשה, כתנאי לאישור התכנית, שיוסכם מראש סכום היטל ההשבחה שנתיבי היובל תשלם אם וכאשר יוצא היתר בניה לתחנת הדלק[18].
17. בנוסף, הייתה בתכנית קושי תחבורתי, הקשור בכניסות שתוכננו לתחנת הדלק[19].

סיוע הנאשם ביטן ויוסף לאישור התכנית בוועדה המקומית

18. ביום ___ [חשוב מאד – לוודא שזה היה לפני יולי 2013??] הועברה לנתיבי היובל הודעת העירייה, לפיה היטל ההשבחה המוערך בגין הקמת תחנת הדלק עומד על סך של 5 עד 4.5 מיליון ש”ח[20]. הערכת זו הייתה גבוהה במיליוני שקלים מגובה היטל ההשבחה שנתיבי היובל סברה כי יש לשלם[21].
19. בחודש יולי 2013, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה[22], נפגשו הנאשם גינזבורג ויוסף[23], בתיווכו של רו”ח רוני קיריה[24], מתוך מטרה שיוסף יסייע בפתרון הבעיות הקשורות לתכנית מול עיריית ראשון לציון[25].
20. בפגישה זו סיפר הנאשם גינזבורג ליוסף על הקשיים שהתעוררו מול העירייה בקידום התכנית[26], והשניים סיכמו כי על מנת לסייע בקידום התכנית, יעשה יוסף שימוש בקשריו כדי לקבוע לנאשם גינזבורג פגישה עם הנאשם ביטן, סגן ראש העיר ומחזיק תיק ההנדסה[27].
21. ביום 28.7.13[28], ימים ספורים לאחר שנפגשו הנאשם גינזבורג ויוסף לראשונה, התקיימה, בתיווכו של יוסף[29], פגישה בין הנאשם ביטן לבין הנאשם גינזבורג ולנגר[30] במסעדת “דיקסי”[31] שבבניין עיריית ראשון לציון (להלן – “הפגישה בדיקסי“).
22. במהלך הפגישה בדיקסי, הנאשם גינזבורג ולנגר הציגו בפני הנאשם ביטן את הקשיים בהם נתקלו בקידום התכנית, והנאשם ביטן הסכים לפעול לקידום התוכנית בעירייה[32]. בעת הפגישה בדיקסי, הבין הנאשם גינזבורג כי יהיה צורך לשלם לנאשם ביטן וליוסף בגין פעולותיהם לקידום התכנית[33].
23. בהמשך לפגישה בדיקסי, החלו הנאשם ביטן[34] ויוסף[35] לפעול לקידום התוכנית מול גורמי תכנון שונים בעירייה ומחוצה לה, הכל כפי שיפורט להלן.
24. בין הנאשם גינזבורג[36] ולנגר לבין יוסף התקיים קשר שוטף וישיר לקידום התכנית, ויוסף עידכן את הנאשם ביטן באופן שוטף[37].
25. ביום 30.7.13, ימים ספורים לאחר הפגישה בדיקסי, שלח לנגר דואר אלקטרוני ליוסף, ובו מכתב הממוען לנאשם ביטן בעניין תחנת הדלק[38]. [לבדוק מה משה יוסף אומר על זה, למי הוא העביר את המכתב. יש תכתובות נוספות שמוצגות ללנגר – לעבור על זה במשטרה]
26. הנאשם ביטן ויוסף[39] הביאו לכך שבאופן חריג[40], נחתם הסכם בין העירייה לבין נתיבי היובל, במסגרתו הוסכם כי היטל ההשבחה בקשר עם התכנית יעמוד על סך של 880,000 ₪ בלבד[41]. [ההסכם כנראה נחתם פורמלית רק בינואר. לבדוק שוב, ואולי להזיז מקום]
27. בנוסף, הנאשם ביטן פעל על מנת לשכנע את מהנדס העיר לתמוך באישור התכנית על ידי הוועדה המקומית[42].
28. ביום 28.8.13, חודש בלבד לאחר פגישתם של הנאשם גינזבורג ולנגר עם הנאשם ביטן, המליצה הוועדה המקומית להעביר את התוכניות לוועדה המחוזית/אישור של הוועדה המחוזית[43]. [למצוא פרוטוקול. לא אמרו שהיו חייבים להסדיר את היטל ההשבחה לפני? לבדוק אם ביטן הצביע. לבדוק שוב את היחס בין ההחלטה הזאת להחלטה מה 1.9.13]
29. ביום 1.9.13 החליטה ועדת משנה רישוי ותכנון עיריית ראשון לציון להמליץ לוועדה המחוזית על הפקדת התכנית בתנאים, ביניהם אישור היטל השבחה. ההחלטה תהיה בטלה בתוך שבעה חודשים אם לא יתמלאו התנאים הקבועים בה[44].
30. ביום 29.1.14[45] נחתם ההסכם בעניין היטל ההשבחה באופן פורמלי על ידי נציגי העירייה[46] [אולי צריך להיות קודם? להבין את הקשר בין ההחלטה של הוועדה למועד החתימה על ההסכם]

דרישת התשלום ותשלום דמי השוחד

31. במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, קשרו הנאשם ביטן ויוסף קשר לבקש שוחד כסף בסך של כ -300,000 ש”ח מדניה סיבוס (להלן “דמי השוחד“), באמצעות הנאשם גינזבורג, בגין הסיוע שסיפקו בקידום התכנית והמלצת הוועדה המקומית על אישורה, אשר יתחלק ביניהם באופן שווה[47].
32. לאחר שהתקבל אישור הוועדה המקומית לתכנית, ובהתאם לתכנית העבריינית שרקמו הנאשם ביטן ויוסף, דרש יוסף מהנאשם גינזבורג את דמי השוחד בגין הסיוע באישור התכנית[48].
33. בהמשך לדרישה זו, הנאשם גינזבורג ויוסף סיכמו[49] כי דניה סיבוס תעביר ליוסף את דמי השוחד, בגין פעולתם של הנאשם ביטן[50] ושל יוסף לקידום התוכנית.
34. עוד סוכם, כי דמי השוחד ישולמו כנגד חשבוניות שיספק יוסף מלימור קולקשיין בע”מ, בהן יירשם בכזב שסופקו לדניה סיבוס שירותי ייעוץ [חסרה הפניה! קיימת איפשהו, למצוא]. לבקשת הנאשם גינזבורג, סוכם כי דמי השוחד ישולמו במספר תשלומים[51].
35. בהתאם לסיכום ביניהם, ועל מנת לאפשר את תשלום דמי השוחד על ידי דניה סיבוס[52], סיפק יוסף לנאשם גינזבורג ולדניה סיבוס/דניה מפעיל[53] חשבוניות של לימור קולקשיין בע”מ בסך כולל של 285,000 ש”ח, לא כולל מע”מ (להלן – “החשבוניות בגין דמי השוחד“), כדלקמן:[54]
    • חשבונית מס’ 21829 מיום 17.9.13 ע”ס 50,000 ש”ח, לא כולל מע”מ[55] .
    • חשבונית מס’ 21884 מיום 31.10.13 ע”ס 50,000 ש”ח, לא כולל מע”מ.
    • חשבונית מס’ 21886 מיום 17.11.13 ע”ס 50,000 ש”ח, לא כולל מע”מ.
    • חשבונית מס’ 22007 מיום 22.12.13 ע”ס 50,000 ש”ח, לא כולל מע”מ.
    • חשבונית מס’ 22608 מיום 21.1.14 ע”ס 50,000 ש”ח, לא כולל מע”מ.
    • חשבונית 22073 מיום 23.2.14 ע”ס 35 אש”ח, לא כולל מע”מ[56].
36. בהתאם לסיכום, בכל החשבוניות בגין דמי השוחד נכתב בכזב[57] כי סופקו לדניה סיבוס/דניה מפעיל שירותי ייעוץ.
37. לאחר שהנאשם גינזבורג אישר את החשבוניות בגין דמי השוחד[58], הועברו התשלומים אשר פורטו בהן מדניה סיבוס באמצעות העברות בנקאיות לחשבון הבנק של לימור קולקשיין[59].
38. דמי השוחד שולמו מבלי שנחתם בין דניה סיבוס לבין יוסף או הנאשם ביטן הסכם בכתב[60].
39. הנאשם גיזנבורג ידע שחלק מדמי היוסף משולמים ליוסף עבור הנאשם ביטן[61] [לדיון – האם יש לנו ראיות? האם רוצים לטעון?]
40. הנאשם ביטן ידע על פרטי הסיכום בין הנאשם גינזבורג לבין יוסף בקשר עם דמי השוחד[62].
41. חלקו של ביטן בדמי השוחד, אשר היה שווה למחצית מהסכומים שהתקבלו, בניכוי מע”מ, ובסה”כ _____ ש”ח[63], נשמר עבורו על ידי יוסף, בקופה פרטית.. לחשוב איך לנסח[64]

סיוע הנאשם ביטן לאישור התכנית בוועדה המחוזית

42. לאחר אישור הוועדה המקומית וקבלת דמי השוחד, המשיכו הנאשם ביטן ויוסף לסייע לדניה סיבוס לקדם את התכנית, לצורך קבלת אישור הוועדה המחוזית לתכנון ובניה. [לא ברור – למה הם לא קיבלו על כך תשלום נוסף? עשו את זה בהתנדבות? יוסף גם לא מספר שסיכמו שיקבלו משהו]
43. כך, על מנת לאשר תכנית לתחנת תדלוק עפ”י תמ”א 18 א’ 4 נדרשת חוות דעת המפקח המחוזי על התעבורה[65]. משרד התחבורה התנגד לתכנית בשל סוגיות הקשורות במיקום וגישה לתחנת הדלק[66]. [האם משרד התחבורה התנגד גם בשל הבעיה הסטטוטורית, או שזה גורם אחר?]
44. הנאשם ביטן פעל על מנת לשכנע את משרד התחבורה לאשר תחבורתית את התכנית [באיזה שלב זה היה? לפי ודים, זה אחרי הועדה המחוזית, אבל אולי הוא מתבלבל, או שהיו כמה החלטות של המחוזית?], כפי שיפורט להלן.
45. ביום ___ (סוף 2014 כנראה. חשוב להבין אם זה היה לפני החלטת הוועדה המקומית ב 8.12.14 לדחות את התכנית. נראה לי שהיה לפני] התקיים, ביוזמת משרד התחבורה, סיור שטח באזור המתוכנן להקמת תחנת הדלק, על מנת שמשרד התחבורה יבחן את התכנית ויגבש חוות דעתו. הנאשם ביטן השתתף בסיור אף שלא הוזמן אליו על ידי משרד התחבורה[67], וניסה לשכנע את נציגי משרד התחבורה כי ניתן למצוא פתרון לבעיה התחבורתית בתכנית[68].
46. ביום 8.12.14 החליטה הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז המרכז לדחות את התכנית, בין היתר בשל הבעיה התחבורתית ובעיה תכנונית[69].
47. על פי סעיף 110 לחוק התכנון והבניה, תשכ”ה – 1965, וועדה מקומית רשאית להגיש ערר בזכות על החלטת הוועדה המחוזית לדחות את התכנית, ואילו מגיש התכנית רשאי להגיש ערר ברשות יו”ר הוועדה המחוזית בלבד[70].
48. הנאשם ביטן פעל על מנת להביא לכך שהוועדה המקומית תגיש ערעור בזכות מטעמה על החלטת הוועדה המחוזית לדחות את התכנית[71]:

במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה[72], בסמוך לאחר דחיית התוכנית על ידי הוועדה המחוזית, התקיימה פגישה נוספת, בין הנאשם ביטן, יוסף והנאשם גינזבורג, והנאשם ביטן הנחה את הנאשם גינזבורג להכין פנייה למהנדס העיר[73] [האם יש לכך די ראיות? מה יוסף אומר על הפגישה הזו? היומן של רונן? האם נשלח למהנדס העיר?]

49. בפברואר 2015[74] הנאשם ביטן השתתף בפגישה במשרד התחבורה[75].
50. ביום ____ הוגשה בשם נתיבי היובל לוועדה המחוזית בקשת רשות ערר על החלטת הוועדה המחוזית לדחות את התכנית. רשות ערר לא ניתנה[76].
51. ביום ____ הגישה הועדה המקומית למועצה הארצית ערעור בזכות על החלטת הועדה המחוזית לדחות את התכנית[77]. (האם זה אחרי שרשות הערעור נדחתה? מההטחות בחקירה נראה שכן)
52. ביום ____ קיבלה המועצה הארצית את הערר בעניין השאלה הסטטוטורית תכנונית, והתכנית הוחזרה לועדה המחוזית לדיון בהיבטים התכנוניים[78].
53. ביום 27.3.16 החליטה וועדת המשנה הנקודתית של הוועדה המחוזית להפקיד את התכנית בתנאים. עד למועד החקירה, התכנית טרם הופקדה[79].[להודעה של טופז פלג ואולי גם לשל ניצן בן ארויה מצורפים מסמכים רבים המלמדים מה קרה עם התכנית לאחר הערר, הוגשה תכנית מעודכנת וכו’. בהמשך אין יותר פעולות של ביטן, לא בטוח כמה צריך להיכנס לזה].
54. סיפור הניקוז – 2017. דב צור נשאל על כך בחקירה האחרונה שלו, פברואר 2019[80]

אישום שני – שוחד בקשר עם כביש 38

55. ביום ___ זכתה הנאשמת דניה סיבוס, ביחד עם קבלן נוסף, במכרז להקמת מקטע מכביש 38[81].
56. משרד התחבורה דחה את הצעתה התכנונית של הנאשמת דניה סיבוס לביצוע הכביש, ועמד על כך שהתכנון יבוצע על פי תכנון משרד התחבורה[82].
57. ביצוע הכביש בהתאם לתכנון משרד התחבורה היה צפוי להיות הפסדי לנאשמת דניה סיבוס[83].
58. הנאשם גינזבורג ביקש מיוסף שיעשה שימוש בקשריו על מנת לקבוע עבור הנאשמת דניה סיבוס פגישות עם הדרגים הבכירים ביותר במשרד התחבורה, במטרה להשיג הסכמתם לתכנון שהציעה הנאשמת דניה סיבוס[84].
59. יוסף פנה לביטן על מנת שיארגן לנציגיה של הנאשמת דניה סיבוס פגישה עם בכירי משרד התחבורה[85].
60. הנאשם ביטן ביקש מעידן פרץ לקבוע לנאשמת דניה סיבוס פגישה[86].
61. בתו של יוסף עבדה במשרד התחבורה [האם בתקופה הרלבנטית?][87].
62. בימים 26.3.15 ו- 2.4.15[88] התקיימו פגישות במשרד התחבורה בנוכחות הנאשם גינזבורג, ______[89]
63. בגין פעילות זו[90], ביום 1.5.2015, שולם ליוסף סך של 150,000 ₪.
64. התשלום שולם על ידי Danya cebus LTD&CCECC[91], כנגד חשבונית מס’ 22776 של לימור קולקשיין [או מצדה?] ל מיום 19.4.15[92]. בחשבונית נרשם בכזב כי התשלום הינו בגין עבור ייעוץ תשתיות.
65. הנאשם יוסף העביר לנאשם ביטן מחצית מהכסף שקיבל מהנאשמת דניה סיבוס[93].

גרסת טובול: [מגן על עצמו מרישום החשבונית?] תוקף אישור משרד התחבורה להפעלת הכלים הסינים פג בינואר 2015[94], ונדרש אישור חדש[95].

על מנת שיקדם את התכנית מול משרד התחבורה[96].

קשור לקבלת רישיונות לכלים הסינים או ייעוץ לחשבון הסופי של מנהרות גילון[97].

פעילות בנוגע לחילוט הערבות[98].

בסוף 2014 תחילת 2015 חולטה הערבות של כביש 38[99].

אישום שלישי – הלבנת הון

לא לשכוח רישום כוזב במסמכי תאגיד

[1] כל התאריכים לקוחות מהודעתו הראשונה של ביטן, 3.12.17. צריך לאמת את התאריכים איכשהו

[2] האם רוצים להגדיר את כל השנים או רק את הרלבנטיות?

[3] רונן גינזבורג, 3.1.18, ש’ 24; לנגר, 3.1.18, ש’ 33.

[4] אייל לנגר, 16.5.18, ש’ 29-23. לוודא ברשם החברות

[5]  מודל עיסקי של PFI  ((Private Finance Initiative . רונן גינזבורג, 3.1.18, ש’ 33 ואילך לעבור על מסמכי המכרז והסכם הזיכיון ביאחה, בהנחה שיש לנו אותם

[6] ירון קסטנבאום, 8.7.18; נדב גרינשפון, 4.1.18.  [לעבור על מסמכי המכרז ולדייק ניסוח. לבדוק אם אפשר לומר שלוש תחנות דלק]

[7] אייל לנגר, 3.1.18, ש’ 40.

[8] אייל לנגר, 16.5.18, ש’ 31-30.

[9] הסכם רכישה בין דניה סיבוס לבין תש”י מיום 8.2.11, צרופה להודעת ירון קסטנבאום 8.7.18, סומן אביב ג 2-3 7.8.18. [לא ראיתי את ההסכם – לראות את ההסכם ביאחה]; לנגר, 16.5.18, 31-23.

[10]  ירון קסטנבאום, 8.7.18, ש’ 48-23; בש’ 95 קסטנבאום מחשב שמדובר בפיצוי בסך של כ – 660 אש”ח לשנה עבור תחנה אחת; סעיף 3.3.1.1 להסכם בעלי המניות שמסר קסטנבאום, סומן אביב ג 8.7.18 [לראות את ההסכם ולדייק את הניסוח בכתב האישום לפי מה שכתוב שם. לוודא שמה שאמור לקרות זה אכן רק קבלת היתר ולא הקמת התחנה]

[11] רונן גינזבורג, 3.1.18, ש’ 25.

[12] אייל לנגר, 3.1.18, ש’ 28. לדבריו הוא מקבל משכורת מדניה סיבוס, שמספקת שירותי ניהול לנתיבי היובל – ש’ 62-61.

[13] רוני קיריה, 8.1.18, ש’ 21 ואילך. [לא בטוח שצריך  אותו בנפשות הפועלות]

[14] אמור להיות לפני 2007. לראות שיש ביאחה את התכנית ולהשלים פרטים. לתאר את התוכנית להקמת תחנת הדלק, לבדוק מתי הוגשה. כנראה נקראת בקשה לשינוי תב”ע של תחנת תדלוק במחלף עין הקורא משנת 2007, צרופה יניב שמול 1 לודים קוזלוב מה 17.1.18

[15] בהודעות של גינזבורג ולנגר אין הסבר (לא נשאלו) לשאלה למה הייתה הפסקה של כמה שנים בקידום התכנית. אם נחקור את פטל, יכול להיות שייתן לנו מענה לכך. כמו”כ צריך לוודא שהתכנית לא עלתה לאף דיון בוועדה המקומית בתקופה הזו

אפרים רחמני, 8.1.18, ש’ 35-33: בחומרים בקלסר שמסר ישנו מסמך שכותרתו “נתיבי היובל – היטל השבחה לתחנות תדלוק” מיום 31.12.07, לכן מניח שהבקשה הונחה קצת לפני; 14.1.18; ש’ 206-205: מהמסמכים בקלסר שלו רואים שבין אפריל 2008 לנובמבר 2012 יש פסק זמן בעיסוק בהיטל ההשבחה של תחנת הדלק. רחמני לא יודע להסביר מה קרה בתקופה זו.

רועי בר, 29.1.18, ש’ 47-42: זוכר במעורפל שבשנת 2007 היה ניסיון שלא צלח לקדם 3 תחנות דלק על ידי דניה סיבוס, והנושא עלה פעם נוספת בשנת 2012 או 2013, הוא לא זוכר אם ע”י ביטן במישרין; 31.1.18, ש’ 35-22: לשאלה מדע לא עסקו בנושא 3 שנים מפנה לסיכום דיון מיום 23.6.08 (אחרק 6 מיום 31.1.18 – להסתכל במשטרה), ממנו הוא לומד שהיה לנתיבי היובל קושי מול המדינה בנושא של הקמת תחנות דלק על קרקע פרטית שהופקעה לצורך דרך. להערכתו בשנת 2013 הנושא צץ מחדש כיוון שהכביש כבר היה סלול, והשאלות התכנוניות והתחבורתיות שהיו בגדר נעלם בשנת 2007 היו ברורות.

[16] חסר. לעבור על המסמכים ביאחה

[17] אייל לנגר, 3.1.18, ש’ 94-90: טוען שהעירייה העבירה להם שומה לדוגמא וחודשים הוא חיכה עם היועמ”ש או מנהל אגף היטלי השבחה וכלום לא קרה ולא הצליח לקבוע איתם; 16.5.18, ש’ 73-60: היה דם רע בין העירייה לבין דניה, הוא לא הצליח להיפגש עם גורמים בעירייה. התכנית הייתה תקועה. היה ויכוח על היטל ההשבחה, ובנוסף היו פרויקטים אחרים של דניה בראשון לציון שלא בוצעו לשביעות רצון העירייה, וזה היה “מין שוט שהם השתמשו נגדנו”; רונן גינזבורג, 3.1.18, ש’ 59-55: לנגר אמר בזמנו שלא ניתן לקבוע פגישות בעירייה, זה לא מעניין אותם ולא חשוב להם. הועדה המקומית דרשה אגרות גבוהות בניגוד לחוות הדע של אנשי המקצוע של דניה.

[18] רועי בר, 31.1.18, ש’ 41-39; אייל לנגר, 16.5.18, ש’ 67.

[19] אלי יהלום, 17.1.18, ש’ 11-9, ש’ 45-39. לשים לב שעל פי יהלום, ש’ 95, בעיית התחבורה לא נפתרה עד מועד חקירתו. [לדייק את הבעיה בגוף כתב האישום]

[20] אפרים רחמני, 8.1.18, ש’ 52-49; מייל מרחמני לרועי בר מיום 8.2.13 בו הוא אומד את היטל ההשבחה לתחנת הדלק בעין הקורא 3.5 עד 4.5 מיליון ₪. רחמני מציין במייל שחשוב לקבל מנתיבי היובל אומדן מכירות על פי ספירות תנועה (צרופה להודעת רחמני, סומן אביב ג 4 8.1.18). בקלסר של רחמני יש גם חומרי עזר שונים בהם נעזר לחישוב השומה. [למה הוא עושה שומה בעצמו ולא מעביר לשמאי חיצוני? זה מנוגד למה שהוא הסביר]

רועי בר, 31.1.18, ש’ 93-78: בר העביר את המייל של רחמני לשרון פטל, וכותב לו שניתן להגיע לסיכום המשקלל את הסיכונים לשני הצדדים [המייל סומן אבשלום אחרק 11 מיום 31.1.18 – להסתכל בחומר של בר ולהוסיף תאריך] בר מסביר שהסיכונים והסיכויים זה מצד אחד שתמיכת העירייה חשובה מאד לנתיבי היובל על מנת שהתכנית תעבור בוועדה המחוזית, ומצד שני לטובת נתיבי היובל עמד פסק הדין בעניין כביש 6, לפיו זכיין במקרה כזה כלל אינו חייב בהיטל השבחה. אם הם היו עומדים על טענת הפטור, על פי הנחיית ראש העיר ניצן העירייה לא הייתה תומכת בתכנית, ואם העירייה הייתה עומדת על היטל השבחה מלא, כנראה שלנתיבי היובל לא הייתה כדאיות כלכלית להקים את התחנה.

[21] חוות דעת שמאית פנימית של דניה סיבוס מיום 15.1.13, של שמאי בשם פרמינגר, העריכה שדרישת העירייה להיטל השבחה תהיה בגבולות 4.2 מש”ח, וקבעה כי ערך סביר אסור שיעלה על 2.5 מש”ח; אייל לנגר, 16.5.18, ש’ 126: מאשר שהזמין את השמאות הזו; רונן גינזבורג, 4.1.18, ש’ 209: מתאר שבפגישה בדיקסי הסביר לביטן שיש להם חוות דעת של שמאי שאומר שהיטל ההשבחה צריך להיות נמוך יותר אבל בעירייה לא עוזרים להם ולא מוכנים לשמוע. פרמינגר לדעתי לא נחקר, אבל אין צורך אמיתי בכך. מעניין שחוות הדעת הזאת התקבלה בנתיבי היובל עוד לפני שנתיבי היובל קיבלו את הדרישה ל 3.5 – 4.5 מיליון ₪ – לבדוק דיונים קודמים

[22] מהעדויות עולה כי פגישה זו התקיימה ימים ספורים לפני הפגישה בדיקסי בין גינזבורג לביטן, שהתקיימה ב 29.7.13 (יוסף, 2.1.18, ש’ 85-84 וגם ש’ 185). אמורים להיות מחת”קים, לפיהם הקשר הראשון בין יוסף לגינזבורג היה ב 23.7.13 –צריך לבדוק. באשר למיקום הפגישה, לפי קיריה וגינזבורג, הפגישה הייתה במשרדים של דניה. לפי יוסף, הפגישה הייתה בחנות הרהיטים (יוסף, 2.1.18, ש’ 79; 3.1.18, ש’ 45, ש’ 57-55). האיכונים לא יכולים לסייע בעניין זה.

 [23] ישנן סתירות בין עדויות המעורבים באשר למיקום הפגישה ולנוכחותו של קיריה בה: גינזבורג ויוסף מתארים שרק שניהם היו בפגישה, לא מזכירים את קיריה כנוכח. גינזבורג אומר שהפגישה הייתה במשרדים של דניה (רונן גינזבורג, 3.1.18, ש’ 78 ואילך), לפי יוסף הפגישה הייתה אצלו במצדה משה יוסף, 2.1.18, ש’ 85-79; 3.1.18, ש’ 45, ש’ 219). קיריה מתאר שגם נכח בפגישה, ושהיא הייתה במשרדי דניה (רוני קיריה, 4.1.18, ש’ 54-49).

[24] כל המעורבים מספרים שנדב גרינשפון יצר את הקשר עם קיריה, וקיריה חיבר בין יוסף לגינזבורג. יש סתירות קלות בין גרינשפון לקיריה בשאלה מה הביא את גרינשפון לחבר בין קיריה לגינזבורג (מי פנה למי). לפי רונן גינזבורג, 3.1.18, ש’ 64-57, גרינשפון הפנה אותו לקיריה כי קיריה ידע להמליץ על מעאכר טוב בראשון לציון; רוני קיריה, 4.1.18, ש’ 49-32, מספר שהוא התבקש על ידי גרינשפון לסייע בחיבור בין דניה סיבוס שתקועה עם פרויקט שאינו זוכר מהו בראשון לציון. הוא (קיריה) ידע שיוסף מחובר לעיריה ואולי הוא יכול לסייע בכך (קיריה מתייחס לדברים גם כשמוכנס לחקירת גרינשפון, 4.1.18, ש’ 425); נדב גרינשפון, 4.1.18, מש’ 153, טוען שרוני קיריה הוא שביקש ממנו לקשר כאיש עסקים ליצור קשר בינו לבין דניה. מאשר שזה היה סביב נושא התחנה. לדעתי זה לא מאד משנה מי פנה למי, ובכל מקרה הגרסה של גרינשפון לפיה קיריה פנה אליו  לא הגיונית (והרי איך ידע שיש צורך בסיוע?). ייתכן בהחלט שגרינשפון מנסה להרחיק עצמו.

[25] משה יוסף, 2.1.18, ש’ 79-74; 3.1.18, ש’ 21-16: קיריה שאל אותו אם יוכל להיפגש עם מישהו מדניה סיבוס, כי הוא צריך איזושהי עזרה בראשון לציון. ש’ 252-145: לשאלה מה היתרון היחסי שלו בגינו גינזבורג פנה אליו משיב כי לדעתו קיריה הסביר לו שהוא הון שנים בראשון ומכיר הרבה אנשים בעירייה; 3.1.18, ש’ 90-80: במענה לשאלה למה פנו אליו, מתאר את קשריו בעירייה והכבוד שרכשו לו עוד מימי מאיר ניצן; רונן גינזבורג, 3.1.18, ש’ 62-60: “… נדב אמר לי אני אמליץ לך על מאכער מעיריית ראשון לציון שיפתור לך את הבעיות הללו.. מכאן כל הסיפור של משה”. אמר לקיריה שגרינשפון שלח אותו אליו כדי להמליץ לו על מאעכר טוב. קיריה אמר לו “שהוא יחבר אותי לבן אדם בשם משה יוסף שהוא האיש שמתאים למשימה”; ש’ 85: “לשאלתכם הפגישה הייתה לפני הדחייה במחוזי והפגישה הייתה במטרה לקבל את הסכמת עיריית ראשון – הסכמות מסחריות ותכנוניות להגשה לוועדה המחוזית”; 31.7.18, ש’ 31: ” אייל לנגר העלה לי בעיה ואני לא ידעתי איך לטפל בבעיה, הפניתי אותה לבוס שני (סגן יו”ר החברה), הוא הפנה אותי לבן אדם שהיו אמור לפתור את הבעיה”.

[26]  משה יוסף, 2.1.18, ש’ 85-79: מתאר את הפגישה. גינזבורג אמר לו שהם לא מצליחים להתקדם עם תחנת הדלק בגלל ששמים לו רגל בגלל פרויקטים אחרים בעיר; רונן גינזבורג, 3.1.18, ש’ 78 ואילך: אמר ליוסף בפגישה שיש להם בעיות בעיריית ראשון, הסביר לו את סוג הבעיות- שאין להם היתר לתחנות דלק ושמי שיסביר לו בפירוט את הבעיות זה אייל; רוני קיריה, 4.1.18, ש’ 54-49: לא זוכר את פרטי הפגישה, רק שדובר על כך שישנו פרויקט תקוע, וגינזבורג פנה למשה יוסף שיסייע לו לקדם את הפרויקט. גינזבורג ויוסף דיברו ביניהם (תשומת הלב לכך, כפי שפורט לעיל, שיוסף וגינזבורג כלל לא מזכירים את קיריה כמי שנכח בפגישה המדוברת).

[27] הן יוסף והן גינזבורג מאשרים שזה מה שסוכם (משה יוסף, 2.1.18, ש’ 83 ואילך; רונן גינזבורג, 3.1.18, ש’ 81 ואילך). לפי העדויות לא בטוח לגמרי שבאותה פגישה נאמר במפורש שמו של ביטן כמי שיוסף יקבע איתו פגישה, אבל לכל הפחות נאמר עם סגן ראש העיר, ויוסף מאשר שהתכוון לביטן.

[28] בחקירה של גינזבורג, 30.8.18, ש’ 76, מטיחים בגינזבורג שלפי היומן שלו הפגישה הייתה ב 28.7.13. לראות את היומן + אמורים להיות מחת”קים – לבדוק את התאריך בהם, אני זוכרת שיניב אמר לי 29 ולא 28. משה יוסף, 3.1.18, ש’ 43 – הפגישה הייתה חודש או חודשיים לפני החשבונית הראשונה, חושב שזה היה לפני אוקטובר 2013; דוד ביטן, 16.9.18, ש’ 474-454, ש’ 480: טוען שהתאריך לא נכון, כי לא יכול להיות שנפגש איתם וחודש אחרי זה כבר היה בוועדה. זה לא יכול להיות שכן הבירורים והגשת הבקשה לוקחים חודשים. [הערה: לוח הזמנים באמת מאד מהיר]

[29] משה יוסף 3.1.18 ש’ 79-71; 17.10.18, ש’ 309-301: מספר שניגש לביטן בארבע עיניים, סיפר לו שבן דודו פנה אליו ושהוא כבר נפגש עם גינזבורג ושהסביר לגינזבורג שהוא יכול לנסות להפגיש אותו עם סגן ראש העיר ומחזיק תיק ההנדסה. ביקש מביטן שייפגש עם גינזבורג, ביטן הסכים וביקש מהמזכירה שתקבע פגישה; דוד ביטן, 16.9.18, ש’ 336-334: מאשר שיוסף אמר לו שמנכ”ל נתיבי היובל רוצה לפגוש אותו, זה ה 2013 לדעתו, לא זוכר. לא ראה בזה דבר בעייתי, כמחזיק תיק ההנדסה הרבה רצו להיפגש איתו.

[30] דוד ביטן  מאשר שהתקיימה פגישה כאמור בדיקסי, ושהוא ולנגר השתתפו בה, ברם, מכחיש שגינזבורג נכח בפגישה הזו וטוען לא נפגש עם גינזבורג בקשר ל 431 (דוד ביטן, 16.9.18, ש’ 334-332, ש’ 415-404, ש’ 480-454). עם זאת, יש די ראיות לכך שגינזבורג נכח: גינזבורג, יוסף ולנגר מתארים שגינזבורג נכח בפגישה, ואין להם סיבה לשקר בעניין הזה – נהפוך הוא, אם גינזבורג רוצה להרחיק עצמו היינו מצפים שיאמר שלא השתתף בפגישה (רונן גינזבורג, 4.1.18, ש’ 200; אייל לנגר, 3.1.18, ש’ 129-124); הפגישה מופיעה ביומן של גינזבורג; יש מחת”קים שגינזבורג היה בבניין העירייה באותו מועד.

לגבי נוכחותו של יוסף בפגישה בדיקסי יש עדויות סותרות: על פי יוסף ולנגר הוא לא היה (יוסף, 3.1.18, ש’ 55 ואילך – חושב שהוא היה בהלוויה באותו יום, של חבר שלו משה סיטלכליל [בדקו וההלוויה היתה במועד אחר, לא? אבל יוסף פתר את העניין בעדות מאוחרת?; 17.10.18, ש’ 298-284]; לנגר, 3.1.18, ש’ 129-124). גם ביטן טוען שמשה לא היה (16.9.18, ש’ 474-454, ש’ 480). גינזבורג היחיד שטוען שיוסף כן נכח (גינזבורג, 4.8.18, ש’ 204-200). לדעתי סביר יותר שיוסף לא היה, יכול להיות שגינזבורג מתבלבל ואינו זוכר, או שהוא מוסיף את יוסף לפגישה כדי להרחיק את עצמו מקשר ישיר עם ביטן.

[31] משה יוסף, 3.1.18, ש’ 116-111: בזמנו לא ייחס חשיבות לכך שהפגישה נקבעה בדיקסי, היום מבין שבד”כ דברים פליליים לא היו במשרד, היו אצלו בחנות או בתחנת דלק. עם זאת מוסיף שביטן היה פוגש גם הרבה אנשים לעזרא אמיתית, וגם זה לא היה במשרדו.

[32] אין מחלוקת על כך שבפגישה ביקשו מביטן לעזור מול העירייה, ולכל הפחות שביטן בירר בעקבות כך מה קורה: דוד ביטן, 16.9.18, ש’ 342-334, 484-480: לנגר טען בפניו שהעירייה מציבה בפני נתיבי היובל קשיים בנוגע להקמת 3 תחנות דלק שבהסכם של נתיבי היובל עם המדינה. אומר שקיים את הפגישה כמחזיק תיק יו”ר ועדת עיר כאשר הייתה הנחיה של ר’ העיר לקדם תהליכים “הפגישה איתי הייתה להתלונן על ההנדסה שלמרות שיש הסכם עם מע”צ צריכים לאשר לו את זה. אני אמרתי שאני אברר וכשעניתי לו אמרתי לו שבתקופת ניצן כבר אישרו לו, הרעיון של תב”ע נכון פה“; רונן גינזבורג, 4.1.18, מש’ 200 ואילך: היתה פגישה קצרה של כחצי שעה, הם הציגו לביטן את הבעיה בהיטל ההשבחה בעין הקורא, שיש להם חוות דעת שמאית ושבעירייה לא מוכנים לשמוע. ביקשו מביטן שיעזור והוא אמר שיבדוק את זה; 8.1.18, ש’ 56-53: לשאלה האם אמר לביטן שדניה מוכנה לשלם את השומה שהיא מחזיקה בסך 1 מש”ח משיב שהוא לא זוכר, מאמין שכן. אמר לביטן כן מה שאייל לנגר הכין אותו לפגישה, זו הייתה פגישה מקצועית; אייל לנגר, 3.1.18, ש’ 134-131; 16.5.18, ש’ 85-81: ביטן שמע את הבעיה ואמר שייכנס לסיפור ויראה איך הוא מקדם את זה. הבהירו גם את האינטרסים הכלכליים של העירייה. אמרו לביטן שהם לא מצליחים להיפגש עם גורמים בעירייה ושזה גם אינטרס של העירייה לקדם את התחנה. ביטן הסכים איתם שהיטל ההשבחה הוא מופרך ואמר להם שינסה לעזור להם לקדם את העניין.

[33] לחשוב איך לנסח ומה אנחנו רוצים לעשות:

לפי יוסף, ביטן והוא החליטו לבקש מדניה כסף רק אחרי הוועדה המחוזית (פירוט בהמשך).

גינזבורג מספר כמה פעמים לו ברור שיצטרך לשלם ליוסף (לא לביטן) מההתחלה:

גינזבורג, 3.1.18; ש’ 145: “אף אחד לא דיבר על כמה כסף בפגישה מתחת לעירייה,  אני לא זוכר מתי סיכמנו על כמה כסף לשלם אבל היה ברור כמנכ”ל של חברה שאני שוכר את שירותיו של בנאדם לפתור לי את הבעיות לפתוח דלתות אני צריך לשלם לו”

גינזבורג, 30.8.18, ש’

[34] התייחסות כללית של יוסף ביחס לפעולות של ביטן: משה יוסף, 2.1.18, ש’ 163 ואילך: ” שאלה: האם דוד פתח בפועל דלת בעיירה, האם דוד ביטן עשה דבר מה אקטיבי חוץ מלייעץ לך. תשובה  יכול להיות שכן, לא שאני ראיתי, אין לי ספק שבהתחלה הוא כן טיפל בדברים, כי לפני זה הם לא הצליחו להגיש. הבנתי מרונן שיש חסימה. אני לא זוכר אם מי דוד דיבר אבל אני יודע שהוא כן פנה למישהו בעירייה בטוח כן, זה לא שדוד עדכן אותי. רונן כל הזמן הדגיש שזה לא בעיה שלא ניתן לקבל כי אין תבע או משהוא, רונן פשוט אמר שחוסמים אותו בעירייה וזה לא משהוא של פרוצדורה, אני הבנתי שחוסמים את רונן בגלל פרויקט אחר שיש להם משהוא שתקוע בעירייה. שאלה: מה שאני שואל אם היו קטעים בהם דוד ביטן נתן איזה פוש, חיזוקית כדי לקדם תהליך וגם קיבל מחמאות מרונן או מאייל. תשובה: כמה שאני זוכר זה תמיד היה לי להגיד תודה. להערכתי כשנגמרה הפגישה עם דניה דוד בדק ואמר לי באותו יום שאפשר לעזור, זה לא לקח זמן, באותו יום דוד אמר לי שאפשר לעזור להם אין בעיה”; משה יוסף, 3.1.18, ש’ 132-127: מרגע שביטן פתח את הדלת לא היה צריך להתעסק בזה, ביטן גרם לזה שהעירייה הייתה מוכנה שהתכניות יוגשו. היה מעדכן את ביטן; 21.1.18, ש’ 95-88: הכוח שלו לעזור לדניה הוא מביטן, בלי ביטן הוא לא מסוגל לעשות כלום. הסתמך על ביטן והתחלק איתו בכסף.

[35] אמירות כלליות לגבי פעילותו של יוסף: רונן גינזבורג, 3.1.18, ש’ 140: “לשאלתכם העירייה פתאום כן דיברה איתנו וכן פתאום עניינו אותה רק בגלל שלקחתי את משה יוסף כלוביסט ותפקידו היה לפתוח לנו דלתות“. 3.1.18, ש’ 255: “משה יוסף קדם לנו את העניינים בנושא תחנת הדלק, היטלי השבחה, וועדה מחוזית. כדי לדעת בדיוק מה הוא עשה צריכים לשאול את אייל לנגר”, ובהמשך מש’ 259: “… אייל היה צריכים לקבל המלצת וועדה מקומית ועזרה בהיטלי ההשבחה ובגלל זה הבאנו את משה יוסף. שאלה: איך הוא בדיוק הוא קדם? תשובה: הוא קדם את התחנה לא יודע איך בדיוק. אני מעריך שהוא הלך בעירייה בין המשרדים בעירייה ודיבר עם המחלקות השונות והביא אותם להגיע להסכמה”;  אייל לנגר, 3.1.18, ש’ 228-224: יוסף עזר להם במגעים מול אנשים בעירייה, הוא לא אמר לו איך הוא עושה את זה; 16.5.18, ש’ 90-86: יוסף פתח לו דלתות בעירייה, הוא הצליח להיפגש עם גורמים בעירייה – היועמ”ש בר, אפי רחמני, מהנדס העיר, מנכ”ל העירייה. הכווין אותו לפקידות הנכונות. היטל ההשבחה נסגר על כמעט מיליון ש”ח. הוועדה המקומית המליצה על התכנית; משה יוסף, 3.1.18, ש’ 163-156: “אחרי פתיחת הדלת הראשונה, למה נשארת שם? למה הם לא שלחו אנשים שלהם לעירייה, נפגשו דיברו עם דוד נגמר, למה הם צריכים אותך. תשובה: ממש כן, אי אני יודע לאן לגשת עם כל נייר, אני מגיש את האנשים במערכת, וגם רציתי להראות שאני מטפל. גם אייל ניגש, רציתי להיות מעודכן, רציתי להיות האדם שמקושר בכל הדבר הזה, כדי שגם הם דניה סיבוס יבינו שאני עשיתי את זה, שרצתי וטיפלתי ועשיתי, שיעריכו את מה שאני עושה”.

[משהו לא מסתדר פה בזמנים, או שכולם משקרים. לנגר טוען שהוא לא הצליח להיפגש עם אנשים בעירייה לדבר על היטל ההשבחה, ורק אחרי שנפגש עם ביטן הוא הצליח להיפגש עם היועץ המשפטי ועם רחמני (אייל לנגר, 3.1.18, ש’ 94-90; ש’ 123-117, 134-131). גם גינזבורג מתאר שזה מה שלנגר אמר לו בשעתו (רונן גינזבורג, 3.1.18, ש’ 59-55).  עובדתית זה לא נכון: לפי המסמכים של רועי בר [להסתכל בקלסר, רועי בר 31.1.18, ש’ 64-55, ש’ 110-98, ש’ 129-121] לנגר פנה אליו ביום 3.12.12 וביקש לקבוע פגישה, בר הורה למזכירתו לתאם פגישה לחודש לאחר מכן, ופגישה אכן נקבעה ליום 20.1.13. אחרי הפגישה שרון פטל כותב לו מייל – “בהמשך לפגישתנו…ממתין לתשובתך לגבי עמדת העירייה בכל הקשרו לגובה היטל ההשבחה…” ובר השיב לו שהנשוא בבדיקה. ביום 14.2.13 פטל מתזכר שטרם קיבל תשובה, ואז רחמני שולח את המייל עם ההערכה של 4.5-3.5 מש”ח, ומבקש לקבל מהם את אומדן המכירות על פי ספירות התנועה. ביום 3.4.13 פנתה טליה הילברג מנתיבי היובל וביקשה לתאם פגישה בנושא היטל ההשבחה, בר הנחה את מזכירתו לתאם פגישה אצל רחמני, ופגישה נקבעה והתקיימה ביום 5.5.13. לאחר מכן ביום 12.8.13 בר מעביר את טיוטת ההסכם הראשונה לאגף היטל השבחה. לאחר תזכורת מלנגד הטיוטא עוברת ביום 14.8.13 גם לשרון פטל. יום אחכ ההסכם מוחזר חתום על ידי לנגר חייבים להבין מה קרה אחרי זה]

נקודה מעניינת: ביום 14.8.13 גינזבורג כותב לקוקי אדרי את המייל לגבי הסדר היטל ההשבחה ומציין שיהיה צריך לשלם ל’אנשים שדאגו להסדר”. מהכתוב נראה כי בשלב זה גינזבורג כבר יודע שיש הסדר לעניין השומה. ברם, רועי בר מעביר את הסדר היטל ההשבחה לרחמני רק ב 21.8.13, כשבוע לאחר מכן. [לחפש תכתובת דניה – בר מוקדם יותר]

 [36] משה יוסף, 2.1.18, ש’ 87 ואילך, ש’ 113-112, ש’ 158-153: היה בקשר כל הזמן עם גינזבורג ולנגר, סייע לדניה סיבוס בשלב הזה מטעמי חברות. פגש את גינזבורג, דיבר איתו בטלפון כמה פעמים. היה מעדכן את גינזבורג כל פעם שמשהו נסגר. גינזבורג פגש את ביטן רק פעם אחת, ומאותו רגע הוא (יוסף) טיפל, והיה מעדכן את ביטן איפה זה עומד [גרסתו של יוסף לא ברורה: אם בשלב זה פעל מטעמי חברות, מדוע עידכן את ביטן?]. כשהתקדמו העניינים היה מקבל רג’קטים מגינזבורג בסמס, כל הכבוד וכו’; 3.1.18, ש’ 108-107: הוא (יוסף) היה התקשורת בין גינזבורג לביטן; ש’ 128-118: אחרי הקשר הראשוני, גינזבורג נתן לו את הטלפון של לנגר, ההתנהלות שלו אחכ הייתה יותר מול לנגר מאשר מול רונן, אייל הכין את התוכנית. יוסף היה אוסף את התכניות מלנגר ומעביר לעירייה; 3.1.18, ש’ 223-219: מתאר שישב עם גינזבורג בערך 3 פעמים בנושא של 431, ובערך 3 פעמים נוספות בנושאים אחרים; רונן גינזבורג, 4.1.18, ש’ 223 ואילך, מכחיש שהיה בקשר עבודה שוטף עם יוסף, לטענתו מי שהיה בקשר עם יוסף זה לנגר. הוא רק עודכן על ידי יוסף כשהוועדה המקומית אישרה את התכנית; אייל לנגר לא מתייחס בחקירותיו ספציפית לכמה היה בקשר עם יוסף לאורך התקופה.

[אמורים להיות מחתקים שמצביעים על עשרות שיחות בין גינזבורג ליוסף – לבדוק. אם יש, אפשר אולי לכתוב שהיה קשר שוטף בין גינזבורג לביטן, ולא רק ליוסף ]

[37] משה יוסף, 2.1.18, ש’ 101;  3.1.18, ש’ 132-127; 3.1.18, ש’ 168-164: : היה מעדכן את ביטן מדי פעם, כל כמה ימים, איפה הדברים עומדים, למי העביר, למה מחכים; 17.10.18, ש’ 309-306: עדכן את ביטן גם בפגישות עם רונן, “דוד היה מעודכן בכול, ממש”; דוד ביטן, 16.9.18, ש’ 393-391: לשאלה אם יוסף נשאר איתו בקשר בנושא אחרי שהפנה אליו את לנגר משיב כי “פה ושם” יוסף שאל אותו שאלות, למה זה לא מתקדם, והוא הסביר לו שזה תהליך רגיל. הוא ויוסף היו מתראים והוא היה שואל אותו; אייל לנגר, 16.5.18, ש’ 182: עם ביטן דיבר רק בפגישות שהיו, חוץ מזה לא שמע ממנו.

[38] הוצג לאייל לנגר, 3.1.18, ש’ 194. לנגר לא זוכר מי ביקש ממנו להעביר לביטן את המכתב.

[39] אין לנו ראיות לשאלה הביא בסופו של יום את העירייה לחתום על הסכם שבו היטל ההשבחה הינו בסכום הנמוך במיליונים מהסכום שהעריך רחמני, פרט לסיפורים כלליים על הקושי המשפטי שבדרישה להיטל ההשבחה (קושי שאכן קיים כנראה) ולאמירות כלליות של גינזבורג ולנגר המייחסות את ההצלחה לפעילות עלומה של יוסף. אין לנו ראיות גם מי קבע את הסכום בהסכם וכיצד הוא נקבע. לפירוט בעניין ההיבטים המשפטיים שבדרישה להיטל השבחה ופירוט עובדתי באשר לגרסאות המעורבים לגבי נסיבות חתימת התוספת להסכם – ראו נייר עבודה נפרד. גם משה יוסף לא ממש מפרט בעניין הזה – לשקול לחקור אותו שוב. ולדעתי יש צורך לחקור את עו”ד שרון פטל, אולי יוכל לשפוך מעט אור.

[40] רועי בר, 29.1.18, ש’ 114-106: מסביר שסדר הדברים הרגיל לפי החוק הוא שרק אחרי שתכנית מאושרת מוציאים שומת היטל השבחה, ואז הנישום יכול לטעון לפטור לפי החוק. הוא חשש שיקרה דבר דומה למה שקרה בפסק הדין שניתן בעניין כביש 6 בשנת 2010, שם נפסק כי היזם כלל אינו חייב לשלם היטל השבחה (ראו פירוט בנפרד), לכן ביקש להוסיף להסכם המקורי עם נתיבי היובל משנת 2007 התחייבות שלהם לשלם היטלי פיתוח והיטל השבחה אם תחנת הדלק תאושר. בכך לטענתנו נמנעת מהם האפשרות לטעון לפטור לפי החוק על פי פסק הדין של דרך ארץ.

[41] ביום 21.8.13 העביר בר לרחמני, מנהל אגף היטלי השבחה בעירייה, הסכם שכותרתו “תוספת להסכם קודם משנת 2007”, וביקש ממנו להעביר את המסמך לחתימה ולהביא את התכנית לדיון בוועד המשנה הקרובה. על פי הסכם זה, היטל ההשבחה הצפוי בגין התוכנית הוא בסך 880,000 ₪. התוספת להסכם מצויה בקלסר היטל השבחה, מסומן אביב ג 31 מיום 14.1.18. ההסכם הקודם הינו ההסכם אשר נגע להיטל השבחה בעניין מבנה בקרה באותו המקום. יש שאלה ראייתית מתי בסוף נחתם ההסכם *** כל נושא פסק דין דרך ארץ והיעדר השמאות של דנוס יהיה בנייר עבודה נפרד ***

[42] אלי יהלום, 17.1.18, ש’ 25-9: “שאלה: האם ביטן פנה אליך בעניין תחנת הדלק בכביש 431? ת: כן ביטן פנה אליי, ושאל אותי על כך ואמרתי לו שיש בעייה תחבורתית מצידה של משרד התחבורה וזה על פי העדכון של היועץ שלי ששמו ואדים קוזלוב, ואז ביטן אמר לי ממילא אנחנו צריכים לקבל אישור מהוועדה המחוזית אז בוא נכשיר את זה לאישור הוועדה כי ממילא המחוזית תדרוש את אישור משרד התחבורה, הסכמתי איתו מקצועית שאנחנו לא הגוף שאמור לאשר את זה, במידה והמחוזית ומשרד התחבורה ימצאו לנכון לאשר את זה בכפוף לפתרון בטיחותי אז אין סיבה שאנחנו נתנגד לזה… ש: איך אתה מסביר שהוועדה משנת 2009 ועד שנת 2013 התנגדה לאשר את הבקשה ולפתע שביטן התערב האישורים התחילו לזרום? ת: אני עבדתי עם ביטן צמוד, כשמופעל לחץ לא רק מצידו של ביטן וגם של חברת נתיבי היובל אז אני אמרתי תמצאו פתרון תחבורתי, הם הכינו פתרון גבולי שיתכן ויתן פתרון לסוגייה“; ובהמשך, ש’ 54-46: “שאלה: אם ככה מדוע התכנית עברה לוועדה המחוזית למרות שלא נפתרה הבעיה התחבורתית? תשובה: כי הופעל לחץ על ידי דוד ביטן ורועי בר לא להשאיר את הכדור אצלנו בגלל שלא תהיה טענה כלפינו, אני לא יודע מה בדיוק הייתה הטענה של ביטן ורועי. אנחנו סכמנו עם נתיבי היובל, עם אייל לנגר, שאנחנו נעביר את הכדור לוועדה המחוזית. שאלה: זאת אומרת שבלי הלחץ של דוד ביטן ורועי בר לא היית תומך בגלגול הבעיה לוועדה המחוזית? תשובה: נכון”.

תשומת הלב כי לפי עדות ואדים קוזלוב, מהנדס התנועה בעיר, 17.1.18, ש’ 28-22, הוא כלל לא התנגד לתכנית, כך שלא ברור למה ביטן היה צריך להפעיל לחץ: התבקש לפני הדיון בועדה המקומית, בנוהל הרגיל, לתת את התייחסותו לתוכנית למרות שהיה ידוע שהתוכנית בסמכות משרד התחבורה. לא הייתה לו התנגדות להקמת התחנה בכפוף לחוות דעת משרד התחבורה כמובן, מכיוון שזה לא היה אמור להשפיע על התנועה בעיר.

רועי בר, 29.1.18, ש’ 105-83: טוען שהוא לא לחץ על אלי יהלום, אלא הביא לידיעתו דברים שסוכמו בין העירייה לבין דניה סיבוס מספר שנים קודם לכן, כדי שיבין שמדובר בסיכומים קודמים בין העירייה לנתיבי היובל. טוען שהיה סיכום אצל ראש העיר הקודם ניצן שהעירייה תקדם שתיים מתוך שלוש תחנות הדלק, והוא אמר ליהלום שהעירייה עומדת בסיכומים. הסיכום משנת 2007 היה במו”מ של העירייה ודניה, ולא היה ראוי שדניה תעמוד בהסכמים והעירייה לו. מאשר שבלי המעורבות שלו יכול להיות שאלי יהלום לא היה תומך בהעברת הבקשה של נתיבי היובל לוועדה המחוזית, כיוון שאלי לא הבין למה לעשות את המהלך הזה והוא הסביר לו. לגבי ביטן, אומר “אני לא זוכר אם ביטן דיבר איתי לדבר עם יהלום יכול להיות שאמר לי שאני אאתר את הסיכום ואראה לאלי“. ש’ 181-178: מאשר שייתכן והילך אימים על יהלום בכך שאמר לו שאם לא יחתום על התוספת להסכם נתיבי היובל יתבעו את העירייה, כי היה סיכום שהעירייה תקדם את תחנות הדלק ובהחלט היא יכלה להתבע על כך. [טוען בפני החוקר כמה פעמים שיכול לאתר את הסיכום. בתחילת ההודעה השנייה  31.1.18 מציג כל מיני מסמכים שטוען לגביהם שעל סמך הסיכומים בהם העירייה תמכה בהקמת התחנה ב 2008 אבל היא לא קודמה מאותו שלב – לעבור על החומרים במשטרה] ש’ 205-204, לשאלה הם ביטן ביקש ממנו לפעול בנושא תחנת הדלק לטובת דניה, משיב כי “ביטן היה דורש , ונותן לך הוראות , זה לא בקטע של תעשה לי טובות ותמיד ישיר ובטוח בעצמו”. [לשים לב: בר מדבר על לחץ על יהלום לחתום על התוספת להסכם. יהלום דיבר על לחץ לא להתנגד בגלל הבעיה התחבורתית]

לשים לב לטענת הגנה צפויה (עולה לדעתי מעדויות ביטן ובר): ביטן פעל לטובת העירייה, שכן העירייה הייתה חשופה לתביעה אם לא הייתה מאשרת את תחנות הדלק. אלי יהלום, 17.1.18, ש’ 93-88, מסביר שבר הסביר לו בזמנו שאם לא יעזרו לנתיבי היובל בתחנת הדלק נתיבי היובל עשויים לתבוע פיצוי בשל הסכמים קודמים איתם.

[43] רונן גינזבורג, 30.8.18, ש’ 141: “שאלה: בתאריך 28.8.13 עוברת החלטה בוועדה המקומית, ראשון לציון  להעביר לוועדה המחוזית לתכנון ובניה את נושא תחנות הדלק בכביש 431 , מסמך כיניב שמול 6 30.8.18, זהו מסמך שכבר הוצג בפניך, אפשר לראות שתוך חודש הנושא מוכנס לסדר יומה של הועדה שמתכנסת אחת לשבועיים וגם מאושר, שאפו על המהירות, תגובתך? תשובה: נכון. זה נושא שכבר ניסינו להעביר שנים. שאלה: האם זהו השירות שאתה שלמת למשה יוסף עבורו, לקבל החלטה המאשרת את הפרויקט בוועדה המקומית? תשובה: כן, בדיוק בשביל זה שכרנו את השירותים של משה יוסף. שאלה: איך חשבת שמשה יוסף מכניס נושאים לסדר יומה של הוועדה לתכנון ובניה ראשון לציון? תשובה: לי הוא הוצג שבן אדם שיודע לקדם דברים בעיריית ראשל”צ, לא שאלתי אותו איך זה עובד. אני לא מכיר את התהליכים, מי שמכיר זה אייל לנגר”

[44] ליזו כהן 8 בלנגר 3.1.18

[45] זה התאריך שנושא העותק החתום. יש גם מייל של אייל לנגר לאפי רחמני מדצמבר 2013, שבו הוא כותב שלא קיבל העתק חתום של ההסכם שנחתם באוגוסט.

[46] אפי רחמני, 8.1.18, ש’ 61 –  רחמני לא מזהה את החתימות על התוספת, אומר שסביר להניח שזה ר’ העיר והגזבר. להוסיף מהחקירה האחרונה של דב צור שביקשנו, פברואר 2019

[47] לשים לב כי לפי הדברים שאומר יוסף באחד המקטעים [להוסיף הפניה], הוא וביטן החליטו לבקש כסף מדניה רק בשלב מתקדם, אחרי שכבר סודר נושא היטל ההשבחה. ממקטעים אחרים עולה שזה היה כשבועיים אחרי הפגישה עם גינזבורג, כלומר קצת לפני. לפי גינזבורג, יוסף ביקש ממנו כסף אחרי שהתקבל אישור הוועדה המקומית, אם כי היה ברור לו מהתחלה שליועץ צריכים לשלם.

[48]  רונן גינזבורג, 3.1.18, ש’ 104: נדמה לו שיוסף דרש תשלום רק אחרי שהתקבל אישור הוועדה המקומית. ש’ 117: לא סגר עם יוסף את התשלום מראש בפגישה הראשונה, יכול להיות שסגר איתו במתווה של אחוזים מהעלות שיוסף יחסוך מהאגרות שעמדו על כ-2 מש”ח [לא ברור פה למה גינזבורג מתכוון, לא היו אגרות בסך 2 מש”ח].

[49] משה יוסף וגינזבורג מאשרים שניהם את הסיכום לגבי הסכום שישולם והאופן בו ישולם. עם זאת, תשומת הלב לכך שיוסף טוען שהסיכום היה בפגישה בין השניים (משה יוסף, 2.1.18, ש’ 114; 3.1.18, ש’ 147-143), ואילו גינזבורג מתאר שהסיכום היה בטלפון (רונן גינזבורג, 3.1.18, ש’ 250).

[50] יש להכריע האם יש לנו די ראיות לכך שגינזבורג ידע שחלק מהכסף מגיע לביטן, או רק ששילם ליוסף, וידע שיוסף נעזר בביטן. פירוט הראיות בנושא זה וניתוח משפטי בנייר עבודה נפרד.

[51] משה יוסף, 3.1.18, ש’ 457-456.

[52] לחשוב על הניסוח מבחינת הלבנת הון. שלא יצא שהחשבונית נועדה להסתיר את העבירה עצמה

[53] תשומת לב כי החשבוניות יצאו מדניה סיבוס ולא מנתיבי היובל. רונן גינזבורג, 4.1.18, ש’ 106, מסביר זאת בסירוב של קוקי אדרי שנתיבי היובל תשלם (המייל המפורסם. גינזבורג מספר את זה עוד לפני שהוצג לו המייל).

 [54] החשבוניות צרופה לדורון אמיר, 3.1.18; משה יוסף, 3.1.18, ש’ 395 ואילך: אישר את כל החשבוניות. כולן היו בגין כביש 431. גינזבורג ביקש מיוסף לחלק את הסכום הכולל לכמה תשלומים. מוצגת ליוסף גם חשבונית מס’ 21869 מיום 31.10.17 ע”ס 12 אש”ח – לא ברור בגין מה החשבונית הזו ומה רלבנטי 2017. לחשוב מה עושים עם זה. אולי בהמשך יוסף הסביר?

[55] רק החשבונית הזו יצאה לדניה מפעיל בע”מ, ולא לדניה סיבוס. גם לא מופיעה בכרטסת של דניה. מוצגת ליוסף גם חשבונית מס’ 21826 מיום 12.9.13, ע”ס 50 אש”ח, לדבריו החשבונית בוטלה, מישהו מהנהל החשבונות אמר לו לבטל אותה ולרשום חשבונית לטובת דניה מפעיל, לא הסבירו לו למה. [להבין למה החשבונית ניתנה לדניה מפעיל, מי הורה, האם יש לנו כרטסת וכו’. למצוא התייחסות של גינזבורג]

[56] משה יוסף, 3.1.18, ש’ 455-450: הוא הגיע לגינזבורג עם חשבונית של 50 אש”ח, גינזבורג רצה שזה יהיה 35 אש”ח, תיקון החשבונית היה בעקבות שיחה עם גינזבורג.

[57] רונן גיזנבורג, 8.1.18, ש’ 93-88, טוען שהחשבוניות אכן היו בגין יעוץ בעבור קידום וטיפול בפרויקטים שונים, בוצעה עבודה בגין הכסף ששולם. ובכללה תיאום השתתפות בפגישות, קבלת חומר טכני, העברתו לגורמים ברשויות ועבודה מול גורמים שונים בחברה.

[58] רונן גינזבורג, 3.1.18, ש’ 156: מאשר שהחשבוניות נחתמו על ידו. פרט לחשבונית אחת שאושרה על ידי אמיר דורון. אמיר דורון, 25.12.17, 9:15, ש’ 55-53: רק תשלומים בסך מעל 500 אש”ח מחייבים חתימה של גינזבורג. ש’ 259: זה חריג שהוא (דורון) מאשר חשבוניות של ייעוץ לבניה, הוא לא זוכר למה אישר.

[59] הכרטיס של לימור קולקשיין בהנהלת החשבונות של דניה מצורף לדורון אמיר, 3.1.18; לפי יוסף הכספים שולמו בהעברה בנקאית מדניה לחשבונו בבנק הפועלים, סניקף הרצליה 235 – לראות שיש לנו את מסמכי הבנק הללו

בחקירה של יוסף מיום 14.1.18, ש’ 96-80, מציגים לו פתק ובו התחשבנות שקשורה לדניה – להסתכל על זה במשטרה. מתייחס לזה אולי גם בחקירה מיום 3.1.18, ש’ 512-458.

[60] רונן גינזבורג, 3.1.18, ש’ 149; בש’ 179 גינזבורג אומר שעם יועצים אחרים יש הסכמים בכתב.

 [61] גינזבורג מאשר בהודעותיו ששילם ליוסף כמעאכר, אבל טוען שלא ידע שמשולם שוחד לצד ג’. יש להכריע האם יש לנו די ראיות לכך שגינזבורג ידע שחלק מהכסף מגיע לביטן, או רק ששילם ליוסף, וידע שיוסף נעזר בביטן. פירוט הראיות בנושא זה וניתוח משפטי בנייר עבודה נפרד. חשוב לראות את ההקלטה של החקירה האחרונה של גינזבורג. יניב טען שנפלטה לו שם הודייה בסוף, בהודעה זה לא כתוב.

[62] משה יוסף, 2.1.18, ש’ 136: היה מעדכן את דוד שיקבל את הכסף בהעברה בנקאית.

[63] הראיה היחידה לכך שביטן קיבל מחצית מהכסף היא עדותו של משה יוסף ואולי גם השיטה שבה פעלו יוסף וביטן בהמשך במקרים אחרים. משה יוסף, 2.1.18, ש’ 142: “לא זוכר את המספר המדויק, אם הסכום זה 270 אלף , אז מחצית ממנו בניכוי מע”מ הגיע לדוד שזה בערך 135 אלף ש”ח”; 21.1.18 ש’ 95-94: “התחלקתי עם דוד עם הכסף של דניה זה עובדה”.. [לבדוק גם כאן: משה יוסף, 2.1.18, ש’ 102 ואילך; 3.1.18, ש’ 148-139; 3.1.18, ש’ 194-176. הציטוטים במלואם בנייר העבודה]

[64] משה יוסף, 2.1.18, ש’ 137: “אני לא זוכר בדיוק איך הייתי מוריד או נותן לו, אבל הייתי כמו קופה של דוד. אני לא רשמתי את הכסף לפי התקופות שקבלתי, רשמתי אצלי מראש את כל הסכום, והכל התקבל. מחצית הסכום. שאלה: אני שואל מתוך הכספים שהתקבלו מדניה סיבוס, עבור העבודה שבצעתם עבורם, כמה בפועל זרם לדוד ביטן ממך. ואיך. תשובה: לא זוכר את המספר המדויק, אם הסכום זה 270 אלף, אז מחצית ממנו בניכוי מע”מ הגיע לדוד שזה בערך 135 אלף ש”ח. הכסף אף פעם לא עבר בצקים, אם דוד היה צריך כסף, או היה צריך לשלם למישהו כסף אז אני הייתי נותן, תמיד זה היה במזומן”.

דוד ביטן, בחקירותיו הראשונות, שומר על זכות השתיקה בשאלה אם קיבל כסף מדניה (4.1.18, ש’ 85-81; ש’ 68-55). בחקירתו המאוחרות יותר, 16.9.18, ש’ 516-510, מכחיש קבלת הכספים: לא קיבל כסף בקשר לפעילות שלו בנוגע לנושאים של דניה, מההדלפות אחרי החקירה יודע שיוסף קיבל, בדיעבד מבין דברים. “אם משה קיבל זה מאחורי גבי“.

[65] טופז פלד, 18.1.18, ש’ 157-155.

[66] טופז פלד, 18.1.18, ש’ 39-28, מוסרת שתי חוות דעת של יועצי התנועה של משרד התחבורה [לעבור על המסמכים, לוודא שאפשר להגיש איתה].

[67] ביטן מאשר שהשתתף בסיור, ברם לגרסתו לא היה בכך דבר חריג (דוד ביטן, 16.9.18, ש’ 370-361). גם מהנדס העיר לא ראה בהשתתפות של ביטן סיור משהו חריג (אלי יהלום, 17.1.18, ש’ 144-129). ואדים קוזלוב כלל לא מזכיר את ביטן כמי שהשתתף בסיור (ואדים קוזלוב, 17.1.18, ש’ 77-68); טופז פלד, 18.1.18, ש’ 56-43: ביום 24.7.14 פלד פנתה ללנגר עם העתק למהנדס העיר וביקשה לקבוע את הסיור. מייל מתאריך 3.9.14 עוסק בתיאום מועד לסיור. מציינת שביטן הגיע לסיור, והיא “לא יודעת מי זימן אותו” [לעבור על המיילים ביאחה, מה מועד הפגישה המדויק?]

[68] טופז פלד, 18.1.18, ש’ 70-66: ” שאלה: האם זכור לך גם פנייה מצדו של דוד ביטן במהלך הסיור? תשובה: כן אני זוכרת שהוא היה מעורב ביחה ועד כמה שזכור לי היו גם ניסיונות מצידו לשכנע שניתן למצוא פתרון לבעיה. שאלה: האם דוד ביטן הגיע על תקן גורם מקצועי? תשובה: אני מניחה שלא, אני חושבת שהוא היה באותו זמן סגן ר’ העיר”. בש’ 78-75 מספרת שעלה בסיור נושא של עלות כספית לעירייה, כנראה מתוקף הבעלות המקורית על הקרקע, ושנאמר לה, היא חושבת שעל ידי ביטן, שיהיה הפסד של מיליון ₪ אם לא ניתן יהיה לפתח את השטח. ש’ 100-95: לשאלה האם היו מקרים דומים בהם ביטן היה מעורב משיבה שהיה עוד מקרה אחד שהיא זוכת בנושא הסדרי תנועה בצומת מסויים. לדבריה בתחילה המעורבות של ביטן בעניין תחנת הדלק נראתה לה חריגה, אך לאחר שהוא הסביר את האינטרס הכספי של העירייה הבינה את הקשר שלו לפרויקט. ש’ 143-139 (כללי, לא בקשר לסיור דווקא): ביטן ונתיבי היובל טענו שהמדינה הבטיחה להקים תחנות דלק ושזה חלק מהמודל העסקי שלהם.

[69] טופז פלד, 18.1.18, ש’ 84-79. להודעה מצורף פרוטוקול הועדה המחוזית מיום 8.12.14, סומן אביב ג 5 18.1.18.

[70] הוראות החוק; ניצן בן ארויה, ש’ 36-28.

[71] ראיה חזקה: שרשור מיילים בין לנגר לגינזבורג מה 31.12.14. לנגר מבקש מגינזבורג לדבר עם דוד ומשה לגבי ערעור של העירייה/ועדה מקומית על ההחלטה של המחוזית, כיוון שלבקשת ערעור של העירייה יש סיכוי יותר גבוה להתקבל, מבקש “שגם דוד ייתכן את המשקל שלו“. גינזבורג משיב באותו יום שדיבר עם משה ודוד, ושמשה ביקש שלנגר יתקשר אליו. המייל הוצג ללנגר, 16.5.18, ש’ 149-142: לדבריו, התכוון שביטן יפעיל את משקלו לזרז את היועצת המשפטית של העירייה, גלית שיצר, שעבדה אצל רועי בר, בהגשת הערר, שלא יחלוף מועד הערעור. אומר שהוא התקשר ליוסף וביקש ממנו שידבר עם ביטן שידבר עם גלית שהערעור יוגש בזמן. [לבדוק האם המייל הזה הוצג גם לגינזבורג. אם לא צריך אולי להציג לו]

רועי בר, 31.1.18, ש’ 173-169: מתאר שהנכונות של נתיבי היובל לשלם היטל השבחה אף שיכלו לטעון לפטור על פי הפסיקה הביאה בפועל לסיוע משמעותי מצד העירייה, בכך שכאשר הוועדה המחוזית סירבה לתוכנית, העירייה הגישה ערר בזכות מטעמה.

בקלסר של רחמני אמורות להיות תכתובות לעניין הערר – להסתכל

[72] לבדוק אם יש איכונים שמלמדים על המועד

[73] רונן גינזבורג, 3.1.18, ש’ 93 ואילך: ” … מחליט להגיש ערר לועדה הערר הארצית. צריך לשאול את אייל הוא טיפל בזה. ש: האם בשלב זה אתה נפגש שוב עם משה יוסף? ת: יכול להיות שאני עורך עוד פגישה עם משה יוסף ודוד ביטן וביטן  מנחה אותי שאייל יכין פנייה למהנדס העיר. נדמה לי שהפגישה הייתה בסוהו בראשון לציון. ש: מי נכח בפגישה? ת: אני לא זוכר. אני הייתי, משה יוסף היה, דוד ביטן היה ולשאלתך אייל לנגר לא היה. באותה פגישה דוד ביטן המליץ לי שאייל לנגר יכין מכתב למהנדס העיר. אני זוכר שכתבתי לי סיכום פגישה לפנות לאלי יהלום מהנדס העיר באותה תקופה זה מה שאני זוכר שהייתה ההנחייה של ביטן”.

רונן גינזבורג, 4.1.18, ש’ 228: “הייתה ארוחת צהריים בסוהו, אני חושב שזה היה בצהריים או בערב. הפגישה הזאת נמצאת ביומן שלי ואתה יכול לבדוק את זה. שאלה: אני אומר לך שזה היה בדצמבר 2014, לאחר שקיבלתם דחייה מועדה מחוזית ואת צריך שוב עזרה.

תשובה: יכול להיות שיש לי בעיה ואני צריך שוב עזרה מדוד ביטן, והתוצאות של הפגישה היו שדוד ביטן הנחה אותי לכתוב מכתב למהנדס העיר.

שאלה: אני אומר לך שדוד ביטן הסביר לך שאתה לא יכול לערער לבד על ועדה מחוזית אלא באמצעות עיריית ראשון.

תשובה: זה לא מדויק, אבל כן, צריך שהעירייה תצטרף איתי לבקשת הערעור. שאלה: לא נראה לך מוזר שפגישה נוספת עם ביטן נערכת במסעדה? ללא החומרים הדרושים, וללא כל אנשי המקצוע?

תשובה: לא, לא נראה לי מוזר, אנחנו נפגשים מלמעלה, לא עם הפרטים הקטנים. אני חד וחלק לא זוכר שנושא הפגישה היה דחיית הועדה המחוזית, אבל מה שאמרת לי עושה שכל, יכול להיות שזה היה הנושא. אני גם כן יודע שבאמת נכתב המכתב עליו המליץ לנו ביטן”. [האם יש לנו את המכתב??]

ש’ 242: “שאלה: מה ביטן אומר לך? שלאחר המכתב הוא יטפל בזה?

תשובה: לא הוא לא יכול לטפל בזה, מי שטיפל בזה זה אייל לנגר, אבל אייל אמר שעיריית ראשון יכולה לעזור, ולכן פניתי למשה ואמרתי לו שיסדר פגישה נוספת עם ביטן והוא ארגן את זה”.

רונן גינזבורג, 30.8.18, ש’ 180: “אני זוכרת שהייתה פגישה אחת בסוהו, אני לא זוכר עוד פגישות מעבר לכך. הסיבה הייתה היא שהיינו צריכים שעיריית ראשון תשתתף איתנו בערעור”. — לעבור על היומן של גינזבורג

משה יוסף, 17.10.18, ש’ 327-310: “…אני חושב שהייתה סתם ארוחת צהריים בסוהו, אני בדרך כלל האיש קשר שתיאם הכול זה היה לדעתי הרבה אחרי… שאלה: ביטן מסר בחקירתו “אני לא זכר פגישה אבל אם נפגשתי זה היה למספר דקות, אני לא זוכר פגישה וזה בטח לא היה עם משה”.

גינסבורג מסר בחקירתו כי זוכר פגישה איתך ועם ביטן בסוהו בראשון בחקירותיך הקודמות מסרת על קיום פגישה נוספת בין גינסבורג לביטן האם זו הפגישה בסוהו? תשובה: יותר מזה לא היה. ואם רונן זוכר שהיה בסוהו זה נכון. שאלה: אני מציגה לך 2 מסמכים מהמחשב של גינסבורג לגבי תיאום 2  מפגשים בסוהו בתאריכים 5/6/14 ובתאריך 28/4. סומן יניב שמול 9 20/1/18 ויעל אפוטה 2 17/17/10/18. תשובה: לא היו 2 מפגשים, הייתה רק פגישה אחת בסוהו, אולי הראשון זה ניסיון לתאם, הייתה רק אחת…”.

דוד ביטן, 16.9.19, ש’ 494-487: לא תיאם פגישה עם גינזבורג בסוהו, מדי פעם היה הולך לשם, לפעמים עם משה, אולי משה ארגן פגישה כזו, הוא לא זורק. אם הייתה פגישה זה היה אקראי, הוא לא היה זורק את יוסף מהשולחן. אם נפגש זה היה רק לכמה דקות, אבל לא זוכר פגישה ובטח לא עם יוסף.

[74] ואדים קוזלוב, 17.1.18, ש’ 128-126 מסר לחוקרים מייל מחן כהן מהנדסת המחוז אליו מיום 10.2.15 בעניין תחנת הדלק, אמר שהפגישה המדוברת הייתה כמה ימים לפני המייל הזה. סומן יניב שמול 1 18.1.18  – לראות את המסמך

טופז פלד, 18.1.18, ש’ 94-88: מתייחסת גם למייל מחן כהן לואדים (היא בהעתק) סומן אביב ג 6 18.1.18 – לוודא שאכן אותו מייל. מספרת שהמייל מסכם את מה שעלה בישיבה בתחילת פברואר שבה השתף גם ביטן – היו שני נושאים בעייתים בעניין הקמת תחנת הדלק – הנושא הסטטוטורי ועניין הכניסות לתחנה.

[75] ואדים קוזלוב, 17.1.18, ש’ 88-78 [להשוות לעדויות אחרות]: “לאחר מספר חודשים קיבלתי זימון לפגישה בנושא תחנת הדלק ממאיר חן שהיה ראש רשות התחבורה הציבורית והמפקח על התעבורה. בפגישה הייתי עם חן כהן, זה משרד גדול שמחולק לשני חדרים, כשבחדר הסמוך ישבו מאיר חן ודוד ביטן שהיה באותו זמן יושב ראש ועדת משנה לתכנון ובנייה עד כמה שזכור לי. חן הסבירה לי את ההתנגדות שעלתה בסיור ואת ההצעה שלהם ואת ההתנגדות של הועדה המחוזית, אני אמרתי לחן שהבנתי ושחברת נתיבי היובל צריכים לטפל בתוכנית ולא העיריה. אני לא יודע על מה דיברו מאיר חן ודוד ביטן, כנראה הם דיברו גם על עניין התחנת דלק. דוד ביטן שאל אותי לאחר מכן למה משרד התחבורה לא מאשר והברתי לו שאין שינוי בעמדתם מאז הפעם הקודמת עקב בעיית דרך הגישה. הוא ידע שאין לי שאין לי השפעה על משרד התחבורה במסגרת התפקיד שלי לשנות את עמדתם אבל הוא רצה לדעת מה עלה בפגישה”. גם ש’ 108-104 וש’ 125-121.

[76] ניצן בן ארויה, 25.12.17, ש’ 36-28. לראות את המסמכים

[77] טופז פלד, 18.1.18, ש’ 87-85. למצוא את הערר. מי הגיש בסוף – העירייה או נתיבי היובל? תשומת הלב, כי ניצן בן ארויה, 25.12.17, ש’ 64-59, אומר שההליכים הקשורים לתחנת הדלק לא נראים לו חריגים, יש מקרים שבהם יזם מגיש בקשה לרשות ערר שנדחית ומיד לאחר מכן הועדה המקומית מגישה ערר בזכות, ואין מדובר באינדיקציה למשהו חריג.

[78] ניצן בן ארויה, 25.12.17, ש’ 47-45. לראות את המסמכים

[79] ניצן בן ארויה, 25.12.17, ש’ 54-45.

[80] משה יוסף, 17.1.18, ש’ 78-45 – להשלים

[81] האם יש לנו את מסמכי המכרז? הודעת הזכיה? מסמכים כלשהם חוץ מדיבורים?

[82] רונן גינזבורג, 3.1.18, 194-185.

[83] רונן גינזבורג, 3.1.18, ש’ 192-191.

[84] משה יוסף, 3.1.18, ש’ 341-320: הייתה פעם אחת שדניה זכתה בעבודה ליד בית שמש והם חזרו בהם שלא שווה להם לעשות את הפרויקט, ודניה ניסתה לצאת מהחוזה. רונן שאל אותו אם הוא מכיר מישהו שיכול לעזור במשרד התחבורה. זה היה במשרד של גינזבורג, הוא הגיע אליו לפגישה. ש’ 369: לא זוכר אם ביטן הוזכר במפגש עם גינזבורג, לא ממש זוכר את השיחה; רונן גינזבורג, 3.1.18, 194-185.

[85] משה יוסף, 3.1.18, ש’ 354-319: כאשר רונן שאל אותו אם הוא מכיר מישהו שיכול לעזור במשרד התחבורה הוא בדק עם ביטן ושאל אותו אם הוא יכול לסדר פגישה. ביטן אמר לו שיבדוק, אחר כך חזר אליו ואמר שדניה יקבעו פגישה עם משרד התחבורה ותקבע להם פגישה, נדמה לו שביטן אמר עם לשכת המנכ”ל של המשרד. פנה לביטן ברגע שגינזבורג פנה אליו, ותוך כמה ימים נקבעה פגישה.

[86] עידן פרץ, 7.12.17, ש’ 341-307: הכיר את ביטן על רקע פוליטית, נוצר קשר חברי. משוחח איתו בטלפון לפעמים. ביקר בבית שלו כמה פעמים עם עוד פעילים פוליטיים; 10.1.18, ש’ 38-29: ביטן פנה אליו בטלפון או בעל פה וביקש ממנו לתאם פגישה בין מנכ”ל דניה למנכ”ל משרד התחבורה. הוא פנה למנכ”ל המשרד עוזי יצחקי וביקש ממנו לקבוע פגישה על פי בקשתו של חה”כ ביטן עם מנכל דניה. מניח שיצחקי קרא למנהלת הלשכה ותיאם פגישה. ביטן לא אמר לו בשביל מה הפגישה והוא לא שאל. אחרי הפגישה יוסף דיבר איתו ושאל אותו מה הסטטוס של הפגישה. לשאלה האם הבין שביטן הגיע ללשכת השר בגלל הפגישה של מנכ”ל המשרד עם דניה משיב שברור, ביטן ביקש לתאם את הפגישה. הוא לא שאל את ביטן למה הוא לא נכנס לפגישה, הם לא דיברו על הפגישה הזו ש’ 67-63: לא יודע מדוע דניה לא פנתה ישירות למנכ”ל לבקש פגישה, מניח שאם דניה הייתה מבקשת פגישה הייתה מקבלת. ש’ 106-105: שוחח עם ביטן בעניין דניה פעם או פעמיים. ביטן לא ביקש דבר פרט לפגישה;  משה יוסף, 9.1.18, ש’ 363-362;  רונן גינזבורג, 4.1.18, ש’ 198-178: מתאר שכשהגיע למשרד התחבורה לאחת הפגישות ביטן היה בלשכת השר; 8.1.18, ש’ 67-65: דיבר עם פרץ פעמים בודדות בטלפון, חושב שקיבל את הטלפון שלו מיוסף. לא זכור באילו נושאים דיבר איתו. [לחשוב כמה להיכנס לזה שפרץ פעל עבור יוסף/ביטן במקרה אחר שקשור לבני עוזיאל והוד השרון

[87] עידן פרץ, 7.12.17, ש’ 270-246: ביטן פנה אליו לראשונה ואמר לו שליאור יוסף מחפשת. זו משרת אמון, היא פגשה את המנכל והוא התרשם ממנה. עבדה במילוי מקום 3 חודשים, היו מרוצים ממנה. אחכ עברה לעבוד עם ביטן. 10.1.18, ש’ 100-93: כמעט בטוח שבזמן הפגישה עם דניה ליאור יוסף עבדה במשרד התחבורה. רונן גינזבורג, 8.1.18, 79-70: יוסף לא הזכיר בפניו שהבת שלו היא העוזרת של המנכ”ל עוזי יצחק.

[88] התאריכים לקוחים מתוך ההטחה בגינזבורג בחקירה מאוגוסט 2018. מבוססים לדעתי על הרישומים במשרד התחבורה + איכונים – לבדוק. צריך לבדוק היטב את התאריך הראשון – לפי  עידן פרץ, ביטן פנה אליו כשהיה כבר ח”כ. זה סמוך מידי לתחילת כהונתו רונן גינזבורג, 30.8.18, ש’ 234: אומר שלא ידע שביטן מעורב במשרד התחבורה, יוסף היה בפרונט. לא ידע גם שיוסף מתחלק עם ביטן בכסף. משה יוסף, 9.1.18, ש’ 377-348: היו שתי פגישות במשרד התחבורה, הוא לא נכח בהן. לא יודע אם ביטן היה בפגישות, למיטב זכרונו לא. פעם אחת הוא (יוסף) היה למטה ואמר לגינזבורג בהצלחה. הגיע כי ידע שיש פגישה, רצה לראות את גינזבורג ולהתקרב אליו.

[89] רונן גינזבורג, 4.1.18, ש’ 198-178: לגרסתו יוסף נכח באחת הפגישות במשרד התחבורה לגבי כביש 38, בלשכת המנכ”ל. ביטן לא נכח בפגישה, אבל היה באותו זמן בלשכת שר התחבורה, הוא ראה אותו בזווית העין ולא דיבר איתו. לא זוכר איך יוסף הוצג, אולי כיועץ שלהם. יוסף סידר את הפגישה הזו ולא רק אותה, הוא תיאם רצף פגישות במשרד התחבורה. לא יודע אם יוסף נכח בכל הפגישות. הוא דאג שמשרד התחבורה יקבל את העמדה של גינזבורג [אבל המשרד לא קיבל את העמדה, לא?] משה יוסף, 3.1.18, ש’ 352-343: הבין מדניה וביטן שנקבעה פגישה, הוא חושב שהייתה יותר מפגישה אחת. לא רק עם המנכ”ל אלא עם עוד צוות של משרד התחבורה; עידן פרץ, 10.1.18, ש’ 48-46: מתאר שהפגישה היתה במשרדי משרד התחבורה בתל אביב, ביום חמישי (כאשר השר בתל אביב). הוא עצמו היה בלשכת השר וביטן היה שם גם. במקביל התקיימה הפגישה אצל מנכ”ל משרד התחבורה עם מנכ”ל דניה, הוא לא יודע מי עוד נכח בפגישה הזו. עידן פרץ, 10.1.18,ש’ 110 – אומר שיביא את פרוטוקול הישיבה אצל המנכל – האם הביא?

[90] יוסף, 3.1.18, ש’ 368-355: הוא לא ביקש תשלום מדניה על העזרה מול משרד התחבורה (בקשר לכביש 38), לא ביקש מדניה תשלום עבור כל דבר שעזר להם, מבחינתו זה לשמר את היחסים, ומאד רצה שרונן יתן לו עבודות ששוות הרבה כסף. גם לא דיבר אם רונן על תשלום אם העזרה תצליח. ש’ 512-468: מציגים לו לראשונה את החשבונית, טוען שאינו זוכר אותה, יש לו בלאקאווט. “יכול להיות שזה עם המכרז של בית שמש אני באמת לא זוכר”. לפי התאריך זה סמוך לעזרה לגבי העבודה בבית שמש אבל הוא לא זכר את זה; 9.1.18, ש’ 365-364: לשאלה אם זה שביטן קבע פגישה עם עידן פרץ שווה 150 אש”ח משיב שלפי הכיתוב על החשבונית והזמן עושה לו שכל שהחשבונית היא על זה, אבל לא זוכר.[לבדוק בחקירות בין לבין] 25.1.18, ש’ 378-357: לאחר שמציגים לו את גרסת גינזבורג לפיה התשלום קשור לכביש 38, אומר שבהתחלה לא זכר שקיבל את הסכום הזה למרות שסכומים אחרים זכר, ולאחר מכן כשראה את החשבונית חשב הרבה ומסר שלפי התאריך ולפי העובדה שכתוב עבור ייעוץ תשתיות הוא כמעט בטוח שזה עבור העזרה שנתן לדניה במשרד התחבורה בקשר עם העבודות ליד בית שמש (כביש 38-ע.א). ככל שהוא חושב על זה יותר הוא כמעט בטוח בכך.

רונן גינזבורג, 4.1.18, ש’ 222-217: לשאלה למה שולם הכסף ליוסף משיב כי היו מלא פגישות ועניינים במשרד התחבורה, יוסף טיפל עבור דניה בשלושה דברים שקשורים למשרד התחבורה: הצגת פתרון בכביש 38; רישוי כלים סינים; עגלות של סיבוס; 8.1.18, ש’ 64-61:  לשאלה באילו נושאים טיפל יוסף מול משרד התחבורה משיב שהוא זכור את ההיתרים לסינים ואת נושא העגלות. לא מזכיר את כביש 38; נדב טובול, 7.1.18, ש’ 76-74 ש’ 117-112: התשלום היה בגין חשבון סופי של מנהרות גילון או קבלת רישיונות לכלים הסינים, לזכרונו עבור חשבון סופי של מנהרות גילון. משה יוסף, 3.1.18, ש’ 512-511: לא זוכר משהו שנקרא מנהרות גילון.

[91] יש סתירה משמעותית בין הגרסה של טובול לגרסה של גינזבורג. לפי רונן גינזבורג, 3.1.18, 212-204: טוען שהחשבונית הזו כלל לא קשורה לפרויקט המנהרות. דניה סיבוס ECC חייבה את הפרויקט של מנהרות גילון כנראה על פי החלטתו של טובול, כיוון שהיה שם יותר כסף. הפרויקט שם היה מאד רווחי. אין חשבונית שיפוי בין גילון לבין דניה. לשאלה מי אמר ליוסף לרשום את החשבונית לדניה ECC  משיב שהוא או טובול. ש’ 234-227: ההוצאה נרשמה כהוצאה של דניה סיבוס ECC ולא של דניה סיבוס כי הוא לא רצה להראות שכביש 38 מפסיד יותר כסף ממה שהפסיד, העדיף להראות רווח קטן יותר בגילון ו’לספוג’ שם את החשבונית. הוא ונדב קיבלו את ההחלטה הזו. לעומת זאת, לפי נדב טובול, 7.1.18, ש’ 76-64: השותפים הסינים לא ישלמו על משהו שלא קשור אליהם, ולכן התשלום חייב להיות קשור לסינים – חשבון סופי של מנהרות גילון או קבלת רישיונות לכלים הסינים. טובול חתום עם נציג סיני על התשלום ללימור קולקשיין [לראות בצרופות של טובול]. סביר להניח, הוא לא בטוח, שגינזבורג אמר לו לרשום את הסכום לזכות לימור קולקשיין.  ש’ 117-112: מדגיש שלזכרונו התשלום הוא עבור חשבון סופי של מנהרות גילון. שני התהליכים לקחו מעל לשנה. ש’ 130-125: במידה והסיבה לפניה ללימור קולקשן קשורה למשרד התחבורה ולא לחשבון הסופי של גילון, אז מדובר באישורים ממשרד התחבורה עבור הכלים של הסינים. ש’ 162: לא ידע על הקשר בין יוסף ללימור קולקשיין.

[92] נדב טובול, 7.1.18, ש’ 171-165. [לראות בצרופות של טובול]; רונן גינזבורג, 3.1.18,ש’ 203-201: לשאלה האם החשבונית שולמה עבור שכ”ט של יוסף בגין כביש 38 משיב שהוא חושב שכן.

[93] משה יוסף, 3.1.18, ש’ 489-483: לשאלה אם כל סכום שקיבל מדניה חולק בינו לבין ביטן והאם גם סכום זה הועבר לביטן אומר שהוא מנסה לזכור את הדבר הזה והוא לא זוכר. גם לשאלה דומה האם יש סכום כסף שקביל מדניה ולא חלק עם ביטן משיב שאינו  זוכר את הסיטואציה המדוברת. 25.1.18, אזור ש’ 378 למצוא מדויק: “כשהראתם לי את זה לא זכרתי, אבל מה שקיבלתי מדניה סיבוס התחלקתי חצי חצי עם דוד ביטן”.

[94] נדב טובול, 7.1.18, ש’ 124-101: מלכתחילה, בשנת 2011, ביטרמן סייע בקבלת הרישיונות לכלים הסיניים. הסינים לא הסכימו להעסיק אותו יותר בגלל שגבה מהם הרבה כסף בפרויקט אחר. עבור אישור משרד התחבורה לרכבים הסינים ביטרמן גבה 200 אש”ח בשנת 2011.

[95] נדב טובול, 7.1.18, ש’ 87-84. [האם יש איזושהי אמסכתא לכך שהרישיון פג פרט לדבריו של נדב?]

[96] נדב טובול, 7.1.18, ש’ 104-90:אם התשלום הוא עבור ייעוץ אז מדובר ביועץ שמכיר את פרוצדורות כיצד לקבל אישורים מהר. זכור לו שבתחילת הפרויקט פנה בכתב למשרד התחבורה ולא הצליח לקבל את האישורים, מדובר בארגון מסועף שמפנה מאגף לאגף ורק מי שמכיר יודע לטפל במהירות.

[97]

[98] נדב טובול, 7.1.18, ש’ 146-141, ש’ 157-156: לא זכור לו שיוסף היה קשור לכביש 38. אבל מציין שהיה מישהו שהוא לא זוכר את שמוע שפעל עבור דניה לביטול חילוטו הערבות והגעה להסכמה עם נתיבי, הוא לא זוכר את שמו, דיבר איתו לפחות 2 שיחות. לא זוכר שזה היה יוסף.

[99] נדב טובול, 7.1.18, ש’ 159.

[100] מנהל מחלקת היטלי השבחה בעיריית ראשון לציון.

[101] סגן יו”ר אפריקה ישראל, דירקטור בדניה סיבוס משנת 2008. קישר בין רוני קיריה לבין גינזבורג.

[102] מנהל תש”י

[103] שותף בדלויט. בן דוד של משה יוסף. רו”ח של לימור קולקשיין. קישר בין גינזבורג למשה יוסף.

[104] יועץ משפטי לעיריית ראשון לציון

[105] מהנדס העיר. מעיד שביטן הפעיל לחץ לאשר את התכנית בוועדה המקומית והשתתף בסיור של משרד התחבורה.

[106] מהנדס תנועה בעיריית ראשון לציון

[107] משרד התחבורה, המפקחת על התעבורה במחוזות תל אביב והמרכז.

[108] היועץ המשפטי לועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז. מעיד על ההליכים בוועדות השונות, בעיקר הליכי הערר.

[109] סמנכ”ל הכספים של דניה סיבוס.

[110] סמנכ”ל תשתיות ובינויה של דניה סיבוס. מעיד לגבי כביש 38.

PDF